טועה בדבר מצווה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

אדם שהתכוון לקיים מצווה וטעה ועבר עבירה - פטור (הסוגיא בשבת קלז., בסוגיא זו האריך אחיעזר ח"ג פג).

לדוגמא, מי שהיו לו שני תינוקות למול, אחד בשבת ואחד בערב שבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת (שבת קלז.).

מקור וטעם[edit]

מקורו מעבודה זרה, שהוקשו כל החטאות לחטאת עבודה זרה, ולומדים מעבודה זרה ששם חייב חטאת משום שלא עשה שום מצווה, אך הטועה בדבר מצווה - פטור (שבת קלז. ורש"י ד"ה אלא).

בטעמו חידש האחיעזר שאינה גזירת הכתוב אלא שזו סברא שפטור, שאינו שוגג אלא קרוב לאונס (ח"ג פג-ב ד"ה וביתר. ובסוף סעיף ג שם הדגיש שאינו אונס גמור אלא רק קרוב לאונס).

בדינו נחלקו האחרונים האם הוא היתר, דהיינו שאין בו איסור כלל (טעם המלך), או שיש בו איסור ורק פטור מקרבן (אחיעזר ח"ג פג-ג ד"ה אולם, והביא גם את טעם המלך. ובסעיף ב (ד"ה וביתר) דייק שלרמב"ן חייב בקרבן עולה ויורד ולמחנה לוי (שבועות כה) פטור).

במצוות שונות[edit]

טועה במצווה דרבנן דנו בו האחרונים: טעם המלך (שופר פ"ב ולולב פ"ח) סובר שאין בו פטור של טועה בדבר מצווה, והאחיעזר דן בזה (אחיעזר ח"ג פג-א (ד"ה מה) הביא שאחיו הסתפק בזה, ודן בזה. והביא שם גם את טעם המלך).

טועה בספק מצווה דאורייתא נחלקו בו המפרשים: האשכול כתב שאינו כטועה בדבר מצווה, והאחיעזר כתב שכן (ח"ג פג-ג ד"ה ומה, והביא גם את האשכול), והסביר שאפילו לדעות שספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן[1] - הוא חמור יותר משאר דיני דרבנן (והביא תוס' יבמות קיד. (ד"ה אמר) שספיקא דאורייתא חמור יותר מספיקא דרבנן (בתירוצם השני, ומשמע שתירוצם הראשון חולק על זה)).

הטרוד בהכשר מצווה לא נחשב טועה בדבר מצווה (אחיעזר ח"ג פג-ב ד"ה וביתר).

מצווה קיומית ולא חיובית[2], כגון שחיטה (שאין חובה לשחוט, אלא רק אם רוצה לאכול בשר) - אין בה דין טועה בדבר מצווה (אחיעזר ח"ג פג-ג ד"ה והיה).


הערות שוליים[edit]

  1. במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך ספיקא דאורייתא בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורו.
  2. את הגדרותיהם של מצווה קיומית ומצווה חיובית ביארנו בערך מצוות קיומיות בסעיף "הגדרה".