חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
אסור להקריב את כל הקרבנות עם חמץ פרט ל[[קורבן תודה]] | אסור להקריב את כל הקרבנות עם חמץ פרט ל[[קורבן תודה]] | ||
== | == ראה גם == | ||
* [[אכילת חמץ והנאתו]] | * [[אכילת חמץ והנאתו]] | ||
* [[בדיקת חמץ]] | * [[בדיקת חמץ]] | ||
גרסה מ־12:06, 6 באוקטובר 2011
|
|
חמץ הוא אחד מחמשת מיני דגן הבא במגע עם מים ושהה לפחות 18 דקות.
זיהוי חמץ
בגמרא (מסכת פסחים מח) נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר איך מזהים חמץ שיש לגביו ספק עד כמה הבקעים על פני המאפה מעידים על היותו חמץ.
חמץ בהלכה
חמץ בפסח
ישנו איסור על אכילה, הנאה, השהיית חמץ בפסח ממתי שאפשר להקריב קורבן פסח והקרבת קורבנות עם חמץ.
שלושה איסורים נאמרו בחמץ בפסח: א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל"; ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה; ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר ((שם יב, יט)): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו.
חמץ במקדש
אסור להקריב את כל הקרבנות עם חמץ פרט לקורבן תודה