חושן

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אחד משמונה בגדי הכהן הגדול.החושן נארג מחמשה מיני חוטים: א. זהב; ב. תכלת; ג. ארגמן; ד. תולעת שני; ה. שש. כל אחד מן החוטים הללו היה כפול ששה חוטים, וחוט של זהב עם כל אחד מהם[1].החושן היה רקום "מעשה חושב". לדעת רש"י "מעשה חושב" הוא, שהצורות שנארגו בצד הקידמי של האריג לא דמו לצורות שנארגו בצד האחורי של האריג. לדעת הרמב"ם "מעשה חושב" הוא, שאותה הצורה שהייתה באריג נראתה גם מהצד הקידמי וגם מהצד האחורי (ו"מעשה רוקם", לדעת רש"י, הוא, שאותה הצורה נראתה משני צידי האריג. ולדעת הרמב"ם, "מעשה רוקם" הוא, שרק בצד הקידמי של האריג היו צורות שונות, ולא נראו הצורות כלל בצד האחורי של האריג).מידתו של החושן היתה זרת על זרת[2]. כלומר, שתחילה עשו את החושן באורך שתי זרתות וברוחב זרת ואחר כך כפלו אותו לשניים, ולאחר שכפלוהו, הייתה מידתו זרת על זרת.בין הכפלים של החושן הוכנסו ה"אורים ותומים" (כתב שם המפורש של ארבעים ושתיים אותיות).על צידו הקידמי של החושן, היו שתים עשרה משבצות זהב, הערוכות בארבעה טורים - שלוש בכל טור - והן ממולאות בשתים עשרה אבנים יקרות השונות זו מזו, באיכותן, ציבען וסגולתן. על שתים עשרה האבנים היו מפותחים שמות י"ב שבטי ישראל. שבט אחד לכל אבן. כיצד נחרטו שמות י"ב שבטי ישראל על האבנים: "תניא, אבנים הללו, אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר: "פתוחי חותם", ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר: "במלואתם", אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן, כתאנה זו שנבקעת בימות החמה, ואינה חסרה כלום, וכבקעה זו, שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום".החושן היה מחובר לאפוד, שנאמר (שמות כח, כה): "ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על שתי המשבצות ונתת על כתפות האפד אל מול פניו".חיבורו של החושן אל האפוד נעשה כך:בארבע זויותיו של החושן היו ארבע טבעות זהב. בשתי הטבעות העליונות השחילו שרשרות זהב[3], והן חוברו אל משבצות הזהב של אבני השוהם שהיו על כתפות האפוד - על כתפיו של הכהן הגדול[4].שתי הטבעות התחתונות, היו בזויות החושן בין שני כפליו. מצד הגב, במקום החיבור של כתפות האפוד עם חשב האפוד, היו גם שתי טבעות זהב. פתיל תכלת הושחל אל הטבעות שבתחתית החושן ואל הטבעות שמצד הגב, וקצות הפתילים נקשרו יחדיו, וכך חובר החושן אל האפוד.הטעם לחיבור החושן אל האפוד הוא, כדי שלא יטלטל החושן, כמו שנאמר: "ולא יזח החושן מעל האפוד" (שמות כח, כח).

הערות שוליים

  1. . כתב רש"י: "חמשה מינין הללו שזורין בכל חוט וחוט. היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין, וקוצצין פתילים מהם וטווין אותן, חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת, וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן, וכן בתולעת השני וכן בשש, שכל המינין חוטן כפול שש, וחוט של זהב עם כל אחד ואחד, ואחר כך שוזר את כולם כאחד, נמצא חוטין כפול עשרים ושמונה, וכן מפורש במסכת יומא (עב, א).
  2. . הרמב"ם כתב, ששיעור הזרת הוא חצי אמה. בספר "הכתב והקבלה" הביא ממכילתא דרשב"י ששיעורו של "זרת" הוא, כשיעור המרחק בין האגודל והאצבע הקטנה שבאצבעות כשהן מפוזרות. בירושלמי מבואר ששיעור זרת הוא שליש אמה.
  3. . בשרשרות הזהב נאמר שהיו עשויות "מעשה עבות", ופירש רש"י: "מעשה קליעת חוטין ולא מעשה נקבים וכפלים". כלומר, שהשרשרות היו קלועות בחוט של זהב טהור, ולא שהיו טבעות עגולות המוכנסות אחת בשניה כשלשלת. לדעת רבי אברהם בן הרמב"ם, השרשרות היו כשלשלת, עיגול בתוך עיגול. וכתב הנצי"ב, שלפי זה מה שכתוב "מעשה עבות", היינו שכל עיגול היה קלוע מחוטים דקים. מרש"י משמע שלכל שרשרת היו שני ראשים, כלומר, שהשחילו את השרשרות לטבעות שבחושן, ומשכו שוב את השרשרות כלפי מעלה, כך שלמעלה היו שני הקצוות של השרשרות, והם נקשרו אל המשבצות שעל הכתפיים. מהרמב"ם משמע שהשרשרות לא היו מקופלות לשתיים, אלא שהקצה התחתון של השרשרות חובר אל הטבעות שבחושן, והקצה העליון של השרשרות חובר אל המשבצות שעל הכתפיים.
  4. . לדעת הרמב"ן, המשבצות שעל הכתפיים שאליהן חוברו השרשרות, הן הן המשבצות של אבני השוהם. לדעת הרשב"ם, מלבד המשבצות של אבני השוהם, היה על הכתפיים עוד שתי משבצות זהב חלולות שאליהן חוברו השרשרות.


ראו גם

  • חשן משפט - אף הוא ערך על החושן מנקודת מבט אחרת