חושן

אחד משמונה בגדי הכהן הגדול.

החושן נארג מחמשה מיני חוטים: א. זהב; ב. תכלת; ג. ארגמן; ד. תולעת שני; ה. שש. כל אחד מן החוטים הללו היה כפול ששה חוטים, וחוט של זהב עם כל אחד מהם.

החושן היה רקום "מעשה חושב". לדעת רש"י "מעשה חושב" הוא, שהצורות שנארגו בצד הקידמי של האריג לא דמו לצורות שנארגו בצד האחורי של האריג. לדעת הרמב"ם "מעשה חושב" הוא, שאותה הצורה שהייתה באריג נראתה גם מהצד הקידמי וגם מהצד האחורי (ו"מעשה רוקם", לדעת רש"י, הוא, שאותה הצורה נראתה משני צידי האריג. ולדעת הרמב"ם, "מעשה רוקם" הוא, שרק בצד הקידמי של האריג היו צורות שונות, ולא נראו הצורות כלל בצד האחורי של האריג).

מידתו של החושן היתה זרת על זרת. כלומר, שתחילה עשו את החושן באורך שתי זרתות וברוחב זרת ואחר כך כפלו אותו לשניים, ולאחר שכפלוהו, הייתה מידתו זרת על זרת.

בין הכפלים של החושן הוכנסו ה"אורים ותומים" (כתב שם המפורש של ארבעים ושתיים אותיות).

על צידו הקידמי של החושן, היו שתים עשרה משבצות זהב, הערוכות בארבעה טורים - שלוש בכל טור - והן ממולאות בשתים עשרה אבנים יקרות השונות זו מזו, באיכותן, ציבען וסגולתן. על שתים עשרה האבנים היו מפותחים שמות י"ב שבטי ישראל. שבט אחד לכל אבן. כיצד נחרטו שמות י"ב שבטי ישראל על האבנים: "תניא, אבנים הללו, אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר: "פתוחי חותם", ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר: "במלואתם", אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן, כתאנה זו שנבקעת בימות החמה, ואינה חסרה כלום, וכבקעה זו, שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום".

החושן היה מחובר לאפוד, שנאמר (שמות כח, כה): "ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על שתי המשבצות ונתת על כתפות האפד אל מול פניו".

חיבורו של החושן אל האפוד נעשה כך:

בארבע זויותיו של החושן היו ארבע טבעות זהב. בשתי הטבעות העליונות השחילו שרשרות זהב, והן חוברו אל משבצות הזהב של אבני השוהם שהיו על כתפות האפוד - על כתפיו של הכהן הגדול.

שתי הטבעות התחתונות, היו בזויות החושן בין שני כפליו. מצד הגב, במקום החיבור של כתפות האפוד עם חשב האפוד, היו גם שתי טבעות זהב. פתיל תכלת הושחל אל הטבעות שבתחתית החושן ואל הטבעות שמצד הגב, וקצות הפתילים נקשרו יחדיו, וכך חובר החושן אל האפוד.

הטעם לחיבור החושן אל האפוד הוא, כדי שלא יטלטל החושן, כמו שנאמר: "ולא יזח החושן מעל האפוד" (שמות כח, כח).