השבתת חמץ
|
|
השבתת חמץ היא מצוות עשה לבטל בלב את חשיבותו של החמץ, או איבודו מן העולם, מחצות יום י"ד בניסן כמובא בפסוק "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם"(שמות יב, טו). כמו בשאר מצוות הפסח, גם מצווה זו שייכת גם בנשים וגם בגברים.
מקור
שלושה איסורים נאמרו בחמץ בפסח:
- איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל".
- איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה.
- איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם".
משום איסורים אלו, ציוותה התורה שיש להשבית את החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר (שמות יב, טו): "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם". הגמרא דורשת מהפסוק כי "הראשון" האמור בפסוק זה הוא יום ארבעה עשר בניסן, היינו ערב פסח. ויש למדים זאת ממה שכתוב (שמות לד, כה): "לא תשחט על חמץ דם זבחי", כלומר: לא תשחט את קרבן הפסח ועדיין החמץ קיים, ושחיטת הפסח היא ביום ארבעה עשר בניסן אחר חצות היום [1].
מה היא ההשבתה האמורה בתורה?
=השבתה בלב
הגמרא [2] אומרת שמדאורייתא החיוב הוא להשבית את החמץ לפני החג, וחכמים תיקנו בדיקת חמץ וכן ביעור חמץ. במשמעות הביטול נאמרו שני פירושים עיקריים. רש"י [3] כתב שעיקר הביטול הוא בלבו וכשיטתו הסביר גם הרמב"ן [4]. כשיטה זו סובר גם הרמב"ם [5] האומר שההשבתה היא " שיבטל אדם את החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר, ויחשוב בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל" וכן תרגם האונקלוס ותרגום יונתן [6] מילת "תשביתו" בתור "תבטלון".
למרות שבדרך כלל אין אדם יכול לבטל דבר בעל ערך ואנו אומרים שבטלה דעתו אצל כל אדם [7], הסביר הר"ן [8] שבחמץ יש דין אחר. בכניסת החג, התורה כבר הפקיעה את החמץ מרשותו וביטלה אותו, וכל מה שהאדם מתחייב על החמץ הוא משום שעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו [9]. ממילא, כאשר האדם מבטל את החמץ הוא אינו צריך לבטל דבר בעל ערך, אלא רק למנוע מהחמץ להיכנס לרשותו, ובמקרה כזה התורה לא עשאה את החמץ כאילו הוא ברשותו.
הפקר החמץ
תוספות [10] וכן ראשונים נוספים [11] סוברים שהביטול מועיל משום שהוא כהפקר וכדרשת הגמרא שהאיסור בפסח הוא דווקא בחמץ השייך לאדם ולא בחמץ השייך לאחרים "לא ייראה לך חמץ"- דווקא שלך אסור לראות אבל של הפקר מותר לראות.
נוסח ביטול החמץ
מכיוון שיש מחלוקת בדבר, בנוסח אשכנז מתחשבים בשני הפירושים, ולכן מזכירים גם ביטול וגם הפקר. לעומתם, ובנוסח ספרד מזכירים רק את הביטול שהוא כולל הפקר, שכל המתבטל ממילא מופקר.
מצווה אקטיבית או פסיבית
המנחת חינוך [12] חקר האם מצוות ההשבתה היא בפעולת ההשבתה באופן אקטיבי (כך שמקיים את המצווה כאשר משבית את החמץ) או שהמצווה היא שלא יהיה ברשות האדם חמץ מהשעה השישית ואילך. לשיטתו, חקירה זו עומדת בבסיס מחלוקת הראשונים בגדר השבתת החמץ. תוספות מקשים על פירוש רש"י שזמן השבתת החמץ הוא עד חצות היום, בעוד איסור ההנאה מהחמץ הוא עד ד' שעות. משיטתם משמע שהאדם צריך לבצע פעולה אקטיבית לביטול החמץ, ולכן מקשה כיצד האדם יוכל להשבית את החמץ לאחר זמן איסורו. אך לשיטת רש"י ניתן להשבית את החמץ כבר קודם לחיוב המצווה, כאשר בזמן המצווה לא יהיה ברשות האדם חמץ.
- ↑ רמב"ם הל' חמץ ב, א
- ↑ פסחים ד,ב
- ↑ פסחים ד,ב ד"ה בביטול
- ↑ פירוש על הש"ס, שם
- ↑ רמב"ם הלכות חמץ ומצה ב, ב
- ↑ בפסוק שם
- ↑ כגון בסוכה דף ד,א שם מבואר שאין אדם יכול לבטל כרים וכסתות ובכך למעט את גובה סוכתו משום שבטלה דעתו
- ↑ תחילת פסחים ד"ה אלא
- ↑ בבא קמא דף כט,ב
- ↑ פסחים ד,ב ד"ה מדאורייתא
- ↑ כן משמע מדברי הריטב"א (ו א ד"ה אמר רב יהודה) וכן מהמאירי (ב א ד"ה והוא)
- ↑ מצווה ט