הרב אברהם בהר"ן

הרב אברהם בהר”ן היה ראש אולפנת כפר פינס ומחנך דגול.

תולדות חייו

נולד בשכונת שערי חסד בירושלים למשפחה דלת אמצעים כמרבית מתושבי השכונה. ההורים עמלו קשות לפרנסת המשפחה אולם לא תמיד הצליחו להביא טרף לבני ביתם. עם כל מצוקתם, חינוך ילדיהם היה תמיד בראש מענייהם. אבי המשפחה, הרב נחום, שימש בירושלים כ”ראש המנקרים”, האחראי על בדיקת השחיטה של הבהמות והעופות ואף כתב שני ספרים בנושא – “תורת הניקור” ו”גבולות הראשונים על עבודת הניקור”. לצורך פרנסתו נסע לאמריקה כדי לשווק את ספרו. האם, רחל מלכה, עסקה למחייתם במכירת שמרים. הרב בהר”ן למד בת”ת “עץ החיים” ושם נזרעו בו הזרעים הראשונים של אהבת החינוך והאדם כפי שקיבל מרבו ר’ אריה לוין זצ”ל. פעם סיפר הרב בהר”ן על האירוע שהותיר בו רושם גדול מאישיותו של ר’ אריה לוין: “כרוֹב ילדי ירושלים, התחנכתי בתלמוד תורה “עץ חיים” שבלב העיר. בצהריים, היינו אוכלים ארוחה ב’מסעדה’ של המוסד; בַּמצב הכלכלי הקשה דאז, היתה זו לרבים מאִתנו הארוחה העיקרית ביום. הקינוח, היה מעדן אמיתי של אותם ימים: פודינג מתוק! יום אחד, הזדרזתי לאכול את מְנת הפודינג שלי, וביקשתי מנה נוספת. לצערי, גם המנה השניה ‘נגמרה’ מהר, ולא נודע כי באה אל קִרבי. ישבתי וחישבתי במהירות, שאם אמתין עד שכלם יקבלו ‘סיבוב שני’ של פודינג, לא ישאר עוד מן האדום המתוק הזה. ניגשתי אפוא, וביקשתי מנה שלישית. אמרה הטבחית: “לא, אתה כבר קיבלת פעם שנייה”. לא יכולתי להשלים עם ההכרעה הקשה של הטבחית וברגע של כעס החלטתי: “גם לי גם לָך לא יהיה” )מל”א ג, כו( ומבלי לחשוב פעמיים הפכתי את כל הסיר הגדול על פניו! מיד קמה מהומת- עולמים: הילד השתגע ושפך את כל הפודינג! נלקחתי אחר-כבוד להנהלה, ונאמר לי שלמחרת בבוקר עלי להתייצב בחדרו של ה’משגיח’ ר’ אריה לוין. כל אותו הלילה לא ישנתי וחשבתי מה אענה לר’ אריה כשישאל איך עשיתי דבר נורא כזה!? כל הלילה ‘עברו’ במוחי העונשים שתטיל עלי ההנהלה... למחרת, נכנסתי בדחילו ובְפיק- ברכיים, לַקיטון הקטן של המשגיח שמוּקם מתחת לְגרם-המדרגות; ר’ אריה הושיב אותי מולו, ופתח בשאלה: “אמור לי, האם נכונה השמועה ששמעתי בקשר אליך?”. הרכנתי ראשי, ואמרתי בקול נמוך: “כן”. "מבין אני אפוא מסיפור זה, שהִנך אוהב מאוד פודינג?” ראֹשי הקטן, אישר את דבריו בשתי תנועות נמרצות. “אם כך” שלח ר’ אריה ידו הצִּדה והרים צלחת אל השולחן, “הנה הבאתי לך פודינג – קח ואכול להנאתך”. באותו רגע, התעלה לִבי הקטן להבין שחינוך אמיתי, הִנו מתוק הרבה יותר מפודינג... אז, לראשונה בחיי, נצנצה בי שאיפה: אם יזכני ה’, אגדל ואהיה מחנך בישראל! מחנך - כמו ר’ אריה”. כשהגיע לגיל בחרות החל ללמוד בישיבת חברון שם רכש לו בקיאות גדולה בתורה ובהלכה. בתעודת הסמיכה לרבנות שהעניק לו הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הרצוג ציין כי הוא גדול בתורה. בתקופת שלטון המנדט הבריטי התגייס לאצ”ל ועשה ככל שביכולתו לתרום למאבק. לאחר קום המדינה המשיך אברהם לחבוש את ספסלי בית המדרש ונודע כבעל כישרון. באחת השנים הגיע ארצה מאמריקה, הרב אהרון קוטלר, חתנו של הרב איסר זלמן מלצר, ומגדולי העולם החרדי בארצות הברית. הוא העביר שיעורים והרצאות, ור’ אברהם הלך לשמוע את השיעורים. השיעורים היו ברמה גבוהה מאד, ורבים לא הבינו את דבריו. על כן ביאר אברהם, את תוכן הדברים לקהל המעוניינים. הבחין הרב קוטלר בגאונותו של ר’ אברהם, והציע לו לבוא עמו לישיבתו בליקווד שבניו- ג’רסי. באותן השנים הישיבות בארץ ישראל, היו קטנות ומצומצמות. עיקר עולם התורה, היה עדיין בארצות נכר. שמע ר’ אברהם את ההצעה, וחשב שזו אכן הזדמנות להתגדל בתורה, והחליט לסוע לארצות הברית. בשנת תשט”ו, והוא כבן עשרים, נסע ר’ אברהם לניו יורק ולמד והתעלה בישיבה בלקווד. לאחר זמן, שמע על הרב יצחק הוטנר, ראש ישיבת “הרב חיים ברלין” בניו יורק ומחשובי המנהיגים האורתודוקסים ביהדות ארצות הברית. הוא בדק את הישיבה וראה שהיא מתאימה לו ולאט לאט עבר ללמוד בה. קשרים הדוקים וחמים התהוו בין ר’ אברהם לרב הוטנר, עד כדי כך, שהוא הפך להיות בן בית בביתו של הרב הוטנר . אצלו נבנה עולמו הרוחני. שבע שנים למד ר’ אברהם בישיבות בניו יורק. באחת השנים הגיע אביו לארה”ב למכור את ספריו, ובחופשת בין הזמנים יצאו האב ובנו לנפוש בהרי קטסקיל , אזור נופש במדינת ניו-יורק, שרבים מתושביה היהודים, נוהגים לנפוש בו. בהזדמנות זו ניגש אחד הרבנים לר’ נחום ודיבר נכבדות בבנו. הוא הציע לשדך את בנו לבתם של משפחת סמסון, משפחה חשובה בניו-יורק. אבי המשפחה, היה מורה למקצועות הקודש, ולימד דקדוק עברי. עם היותו חרדי היה גם ציוני חזק, ודאג שילדיו ילמדו עברית. הכירו אברהם ומרים, והחליטו להקים בצוותא את ביתם, ובשנת תשכ”ב נישאו זה לזו . הרב אברהם שימש כמגיד שיעור בישיבתו של הרב הוטנר, ותלמידים רבים היו כרוכים אחריו. באחד הימים נקרא הרב בהר"ן לניו יורק להיפגש עם הרב משה צבי נריה שחיפש ראש אולפנה לאם האולפנות, אולפנת כפר פינס, שהוקמה בשנת תשכ”א על ידי הרב אליה ששר. נסע הרב, ונפגש עם הרב נריה. סיפר הרב יעקב צור: "כשהגיע הרב נריה כדי לשכנע להציע לרב בהר"ן ליטול על עצמו את הנהגת האולפנה, בתחילה לא רצה בכך. לא ראה עצמו מתאים לחינוך בנות, ולא חשב שזה האתגר שלו בחיים. החליטו ביניהם לגשת לרב, אליו היה מקורב, והוא שיכריע אם הוא יטול על עצמו את המשימה. ניגשו לרב, הרב בהר"ן הביע את ספקותיו לגבי תפקידו כמחנך בנות, אולם הרב הורה לו לקחת את המשימה. כשעמדו לצאת מהחדר, אמר לו הרב “מקומך בגן עדן יהיה בעזרת נשים”. נבהל הרב לשמע הדבר, אך הרב הרגיעו בחיוך ואמר: 5 ישע שלנו ”מקומך בגן עדן, יהיה בעזרתן של נשים, הנשים הם שתבאנה אותך למקומך בגן עדן”. ואכן, זכויות רבות יש לרב על הקמת בתים של תורה, ודורות של תלמידות אותן חינך לתורה ולמעשים טובים. לאחר כ 15- שנה, פרש בשנת 1980 מראשות האולפנה בכפר פינס והקים את האולפנה הנושאת את שמו. בתחילה שכנה האולפנה בהרצליה ולאחר מכן בכפר סבא, אך לאחר כ 10- שנים עברה למשכנה הנוכחי בכפר אליהו אשר בגדרה )במבנים השייכים לפועלי אגודת ישראל(. הרב אברהם בהר”ן נולד בשכונת שערי חסד בירושלים למשפחה דלת אמצעים כמרבית מתושבי השכונה. ההורים עמלו קשות לפרנסת המשפחה אולם לא תמיד הצליחו להביא טרף לבני ביתם. עם כל מצוקתם, חינוך ילדיהם היה תמיד בראש מענייהם. אבי המשפחה, הרב נחום, שימש בירושלים כ”ראש המנקרים”, האחראי על בדיקת השחיטה של הבהמות והעופות ואף כתב שני ספרים בנושא – “תורת הניקור” ו”גבולות הראשונים על עבודת הניקור”. לצורך פרנסתו נסע לאמריקה כדי לשווק את ספרו. האם, רחל מלכה, עסקה למחייתם במכירת שמרים. הרב בהר”ן למד בת”ת “עץ החיים” ושם נזרעו בו הזרעים הראשונים של אהבת החינוך והאדם כפי שקיבל מרבו ר’ אריה לוין זצ”ל. פעם סיפר הרב בהר”ן על האירוע שהותיר בו רושם גדול מאישיותו של ר’ אריה לוין: “כרוֹב ילדי ירושלים, התחנכתי בתלמוד תורה “עץ חיים” שבלב העיר. בצהריים, היינו אוכלים ארוחה ב’מסעדה’ של המוסד; בַּמצב הכלכלי הקשה דאז, היתה זו לרבים מאִתנו הארוחה העיקרית ביום. הקינוח, היה מעדן אמיתי של אותם ימים: פודינג מתוק! יום אחד, הזדרזתי לאכול את מְנת הפודינג שלי, וביקשתי מנה נוספת. לצערי, גם המנה השניה ‘נגמרה’ מהר, ולא נודע כי באה אל קִרבי. ישבתי וחישבתי במהירות, שאם אמתין עד שכלם יקבלו ‘סיבוב שני’ של פודינג, לא ישאר עוד מן האדום המתוק הזה. ניגשתי אפוא, וביקשתי מנה שלישית. אמרה הטבחית: “לא, אתה כבר קיבלת פעם שנייה”. לא יכולתי להשלים עם ההכרעה הקשה של הטבחית וברגע של כעס החלטתי: “גם לי גם לָך לא יהיה” )מל”א ג, כו( ומבלי לחשוב פעמיים הפכתי את כל הסיר הגדול על פניו! מיד קמה מהומת- עולמים: הילד השתגע ושפך את כל הפודינג! נלקחתי אחר-כבוד להנהלה, ונאמר לי שלמחרת בבוקר עלי להתייצב בחדרו של ה’משגיח’ ר’ אריה לוין. כל אותו הלילה לא ישנתי וחשבתי מה אענה לר’ אריה כשישאל איך עשיתי דבר נורא כזה!? כל הלילה ‘עברו’ במוחי העונשים שתטיל עלי ההנהלה... למחרת, נכנסתי בדחילו ובְפיק- ברכיים, לַקיטון הקטן של המשגיח שמוּקם מתחת לְגרם-המדרגות; ר’ אריה הושיב אותי מולו, ופתח בשאלה: “אמור לי, האם נכונה השמועה ששמעתי בקשר אליך?”. הרכנתי ראשי, ואמרתי בקול נמוך: “כן”. "מבין אני אפוא מסיפור זה, שהִנך אוהב מאוד פודינג?” ראֹשי הקטן, אישר את דבריו בשתי תנועות נמרצות. “אם כך” שלח ר’ אריה ידו הצִּדה והרים צלחת אל השולחן, “הנה הבאתי לך פודינג – קח ואכול להנאתך”. באותו רגע, התעלה לִבי הקטן להבין שחינוך אמיתי, הִנו מתוק הרבה יותר מפודינג... אז, לראשונה בחיי, נצנצה בי שאיפה: אם יזכני ה’, אגדל ואהיה מחנך בישראל! מחנך - כמו ר’ אריה”. כשהגיע לגיל בחרות החל ללמוד בישיבת חברון שם רכש לו בקיאות גדולה בתורה ובהלכה. בתעודת הסמיכה לרבנות שהעניק לו הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הרצוג ציין כי הוא גדול בתורה. בתקופת שלטון המנדט הבריטי התגייס לאצ”ל ועשה ככל שביכולתו לתרום למאבק. לאחר קום המדינה המשיך אברהם לחבוש את ספסלי בית המדרש ונודע כבעל כישרון. באחת השנים הגיע ארצה מאמריקה, הרב אהרון קוטלר, חתנו של הרב איסר זלמן מלצר, ומגדולי העולם החרדי בארצות הברית. הוא העביר שיעורים והרצאות, ור’ אברהם הלך לשמוע את השיעורים. השיעורים היו ברמה גבוהה מאד, ורבים לא הבינו את דבריו. על כן ביאר אברהם, את תוכן הדברים לקהל המעוניינים. הבחין הרב קוטלר בגאונותו של ר’ אברהם, והציע לו לבוא עמו לישיבתו בליקווד שבניו- ג’רסי. באותן השנים הישיבות בארץ ישראל, היו קטנות ומצומצמות. עיקר עולם התורה, היה עדיין בארצות נכר. שמע ר’ אברהם את ההצעה, וחשב שזו אכן הזדמנות להתגדל בתורה, והחליט לסוע לארצות הברית. בשנת תשט”ו, והוא כבן עשרים, נסע ר’ אברהם לניו יורק ולמד והתעלה בישיבה בלקווד. לאחר זמן, שמע על הרב יצחק הוטנר, ראש ישיבת “הרב חיים ברלין” בניו יורק ומחשובי המנהיגים האורתודוקסים ביהדות ארצות הברית. הוא בדק את הישיבה וראה שהיא מתאימה לו ולאט לאט עבר ללמוד בה. קשרים הדוקים וחמים התהוו בין ר’ אברהם לרב הוטנר, עד כדי כך, שהוא הפך להיות בן בית בביתו של הרב הוטנר . אצלו נבנה עולמו הרוחני. שבע שנים למד ר’ אברהם בישיבות בניו יורק. באחת השנים הגיע אביו לארה”ב למכור את ספריו, ובחופשת בין הזמנים יצאו האב ובנו לנפוש בהרי קטסקיל , אזור נופש במדינת ניו-יורק, שרבים מתושביה היהודים, נוהגים לנפוש בו. בהזדמנות זו ניגש אחד הרבנים לר’ נחום ודיבר נכבדות בבנו. הוא הציע לשדך את בנו לבתם של משפחת סמסון, משפחה חשובה בניו-יורק. אבי המשפחה, היה מורה למקצועות הקודש, ולימד דקדוק עברי. עם היותו חרדי היה גם ציוני חזק, ודאג שילדיו ילמדו עברית. הכירו אברהם ומרים, והחליטו להקים בצוותא את ביתם, ובשנת תשכ”ב נישאו זה לזו . הרב אברהם שימש כמגיד שיעור בישיבתו של הרב הוטנר, ותלמידים רבים היו כרוכים אחריו. באחד הימים נקרא הרב בהר"ן לניו יורק להיפגש עם הרב משה צבי נריה שחיפש ראש אולפנה לאם האולפנות, אולפנת כפר פינס, שהוקמה בשנת תשכ”א על ידי הרב אליה ששר. נסע הרב, ונפגש עם הרב נריה. סיפר הרב יעקב צור: "כשהגיע הרב נריה כדי לשכנע להציע לרב בהר"ן ליטול על עצמו את הנהגת האולפנה, בתחילה לא רצה בכך. לא ראה עצמו מתאים לחינוך בנות, ולא חשב שזה האתגר שלו בחיים. החליטו ביניהם לגשת לרב, אליו היה מקורב, והוא שיכריע אם הוא יטול על עצמו את המשימה. ניגשו לרב, הרב בהר"ן הביע את ספקותיו לגבי תפקידו כמחנך בנות, אולם הרב הורה לו לקחת את המשימה. כשעמדו לצאת מהחדר, אמר לו הרב “מקומך בגן עדן יהיה בעזרת נשים”. נבהל הרב לשמע הדבר, אך הרב הרגיעו בחיוך ואמר: 5 ישע שלנו ”מקומך בגן עדן, יהיה בעזרתן של נשים, הנשים הם שתבאנה אותך למקומך בגן עדן”. ואכן, זכויות רבות יש לרב על הקמת בתים של תורה, ודורות של תלמידות אותן חינך לתורה ולמעשים טובים. לאחר כ 15- שנה, פרש בשנת 1980 מראשות האולפנה בכפר פינס והקים את האולפנה הנושאת את שמו. בתחילה שכנה האולפנה בהרצליה ולאחר מכן בכפר סבא, אך לאחר כ 10- שנים עברה למשכנה הנוכחי בכפר אליהו אשר בגדרה )במבנים השייכים לפועלי אגודת ישראל(.