העלאת חוץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 3: שורה 3:




כל הקרבנות כולם, בין קרבנות בהמה ועוף ובין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבם בבית המקדש, שנאמר {{מקור|(דברים יב, יד)}}: "שם תעלה עולתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך". וכל המקריב קרבן מחוץ לעזרה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר {{מקור|(דברים יב, יג)}}: "השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה" {{מקור|(כל מקום שנאמר "השמר", "פן" או "אל", אינו אלא לא תעשה)}}.
כל הקרבנות כולם, בין קרבנות בהמה ועוף ובין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבם בבית המקדש, שנאמר {{מקור|דברים יב, יד|כן}}: "שם תעלה עולתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך". וכל המקריב קרבן מחוץ לעזרה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר {{מקור|דברים יב, יג|כן}}: "השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה" {{מקור|כל מקום שנאמר "השמר", "פן" או "אל", אינו אלא לא תעשה|כן}}.






המקריב קרבן מחוץ לעזרה במזיד - חייב כרת, שנאמר {{מקור|(ויקרא יז, ח - ט)}}: "אשר יעלה עלה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו". ואם התרו בו למלקות, הרי זה לוקה. ואם הקריב בשוגג - חייב חטאת.
המקריב קרבן מחוץ לעזרה במזיד - חייב כרת, שנאמר {{מקור|ויקרא יז, ח - ט|כן}}: "אשר יעלה עלה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו". ואם התרו בו למלקות, הרי זה לוקה. ואם הקריב בשוגג - חייב חטאת.




שורה 13: שורה 13:




[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

גרסה אחרונה מ־13:37, 5 בספטמבר 2012

איסור הקרבת קרבן - על גבי מזבח, ויש אומרים אף שלא על גבי מזבח - מחוץ לעזרה.


כל הקרבנות כולם, בין קרבנות בהמה ועוף ובין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבם בבית המקדש, שנאמר (דברים יב, יד): "שם תעלה עולתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך". וכל המקריב קרבן מחוץ לעזרה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר (דברים יב, יג): "השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה" (כל מקום שנאמר "השמר", "פן" או "אל", אינו אלא לא תעשה).


המקריב קרבן מחוץ לעזרה במזיד - חייב כרת, שנאמר (ויקרא יז, ח - ט): "אשר יעלה עלה או זבח ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו". ואם התרו בו למלקות, הרי זה לוקה. ואם הקריב בשוגג - חייב חטאת.