המדפיסים בני פואה

המדפיסים ממשפחת פואה('Foa) החללו לפעול במקצועם בשנת ה"א שי"א (1551) בסביונטה ליד מנטובה בצפון איטליה. המניע לתחילת עבודתם היה סגירת בתי הדפוס העבריים בונציה ומעבר חלק מעובדים לדפוס של טוביה פואה בעיר. תחילה הדפוס היה בבית המגורים שלו אך אחר-כך הוקם בית מיוחד לכך. עם הגברת מספרם של הספרים שהודפסו בעיר ניתן שלוש שנים אחרי זה, הכינוי למקום:"אשר משם תצא תורה לכל ישראל".

השימוש באותיות עבריות

השימוש באתיות בשפה העברית נעשה לראשונה בשנת 1441 באביניון שבצרפת - מקומו של ארמון האפיפיורים במאה ה-14. הספרים הראשונים בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ברומא סמוך לשנת 1470. אחד מהם, פירוש רש"י על התורה , היה הספר העברי הראשון שהודפס. בטרם נוסד הדפוס העברי הראשון באיטליה, בסוביאקו בשנת 1465 היו כבר קיימים בתי דפוס עבריים.

דפוס בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 בפרארה שבאיטליה. אימץ אותו רבי לוי בן גרשון, פרשן, פילוסוף ואסטרונום שחי בספרד. הספר שהוא הביא לדפוס היה פרוש לספר איוב מאת רבי לוי בן גרשום הוא הרלב"ג.

הספר העברי הראשון, שבו מצויינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, גם הוא פירוש רש"ח על התורה והוא נדפס בשנת 1475 ברג'ו די קלבריה בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מספרד או פורטוגל. אין ספר נוסף, הידוע, שהודפס בדפוס זה.

תחילת עבודת דפוס פואה

שני הספרים הראשונים שהודפסו היו: "מרכבת משנה" ‏‏^[1] של רבינו דון יצחק אברבנאל - פירוש על ספר דברים בשנת 1551 ו"חזות קשה" ‏‏^[2] של רבי יצחק בן עראמה מספרד - בשנת שי"ב 1552)

הערות שוליים