המדפיסים בני פואה: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
השימוש באתיות בשפה העברית נעשה לראשונה בשנת 1441 ב[[אביניון]] שב[[צרפת]] - מקומו של [[ארמון האפיפיורים]] במאה ה-14. הספרים הראשונים בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ב[[רומא]] סמוך לשנת 1470. אחד מהם, פירוש [[רש"י]] על ה[[תורה]] , היה הספר העברי הראשון שהודפס. בטרם נוסד הדפוס העברי הראשון באיטליה, ב[[סוביאקו]] בשנת 1465 היו כבר קיימים בתי דפוס עבריים. | השימוש באתיות בשפה העברית נעשה לראשונה בשנת 1441 ב[[אביניון]] שב[[צרפת]] - מקומו של [[ארמון האפיפיורים]] במאה ה-14. הספרים הראשונים בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ב[[רומא]] סמוך לשנת 1470. אחד מהם, פירוש [[רש"י]] על ה[[תורה]] , היה הספר העברי הראשון שהודפס. בטרם נוסד הדפוס העברי הראשון באיטליה, ב[[סוביאקו]] בשנת 1465 היו כבר קיימים בתי דפוס עבריים. | ||
'''דפוס''' בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 ב[[פרארה]] שבאיטליה. אימץ אותו רבי לוי בן גרשון, פרשן, פילוסוף ואסטרונום שחי ב[[ספרד]]. הספר שהוא הביא לדפוס היה פרוש לספר [[איוב]] מאת | '''דפוס''' בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 ב[[פרארה]] שבאיטליה. אימץ אותו רבי לוי בן גרשון, פרשן, פילוסוף ואסטרונום שחי ב[[ספרד]]. הספר שהוא הביא לדפוס היה פרוש לספר [[איוב]] מאת [[רבי לוי בן גרשום]] הוא הרלב"ג. | ||
הספר העברי הראשון, שבו מצויינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, גם הוא פירוש רש"ח על התורה והוא נדפס בשנת 1475 ב[[רג'ו די קלבריה]] בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מ[[ספרד]] או [[פורטוגל]]. אין ספר נוסף, הידוע, שהודפס בדפוס זה. | הספר העברי הראשון, שבו מצויינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, גם הוא פירוש רש"ח על התורה והוא נדפס בשנת 1475 ב[[רג'ו די קלבריה]] בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מ[[ספרד]] או [[פורטוגל]]. אין ספר נוסף, הידוע, שהודפס בדפוס זה. | ||
גרסה מ־09:16, 20 במרץ 2009
|
|
המדפיסים ממשפחת פואה('Foa) החללו לפעול במקצועם בשנת ה"א שי"א (1551) בסביונטה ליד מנטובה בצפון איטליה. המניע לתחילת עבודתם היה סגירת בתי הדפוס העבריים בונציה ומעבר חלק מעובדים לדפוס של טוביה פואה בעיר. תחילה הדפוס היה בבית המגורים שלו אך אחר-כך הוקם בית מיוחד לכך. עם הגברת מספרם של הספרים שהודפסו בעיר ניתן שלוש שנים אחרי זה, הכינוי למקום:"אשר משם תצא תורה לכל ישראל".
השימוש באותיות עבריות
השימוש באתיות בשפה העברית נעשה לראשונה בשנת 1441 באביניון שבצרפת - מקומו של ארמון האפיפיורים במאה ה-14. הספרים הראשונים בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ברומא סמוך לשנת 1470. אחד מהם, פירוש רש"י על התורה , היה הספר העברי הראשון שהודפס. בטרם נוסד הדפוס העברי הראשון באיטליה, בסוביאקו בשנת 1465 היו כבר קיימים בתי דפוס עבריים.
דפוס בתור מונח להדפסה באמצעות כלי היוצק צורה לתוכן מוגדר, ניתן בשנת 1477 בפרארה שבאיטליה. אימץ אותו רבי לוי בן גרשון, פרשן, פילוסוף ואסטרונום שחי בספרד. הספר שהוא הביא לדפוס היה פרוש לספר איוב מאת רבי לוי בן גרשום הוא הרלב"ג.
הספר העברי הראשון, שבו מצויינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, גם הוא פירוש רש"ח על התורה והוא נדפס בשנת 1475 ברג'ו די קלבריה בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מספרד או פורטוגל. אין ספר נוסף, הידוע, שהודפס בדפוס זה.
תחילת עבודת דפוס פואה
שני הספרים הראשונים שהודפסו היו: "מרכבת משנה" [1] של רבינו דון יצחק אברבנאל - פירוש על ספר דברים בשנת 1551 ו"חזות קשה" [2] של רבי יצחק בן עראמה מספרד - בשנת שי"ב 1552)
הערות שוליים
- ↑ פרטים על הספר
- ↑ פרטים על הספר