הידיעה והבחירה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת הערך - עדיין טעות מקורות) |
(העתקת לשון הרמב"ם ולשון הראב"ד) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרמב"ם בהלכות תשובה מקשה, שכיון שהאלוקים יודע מראש את כל מה שעתיד להתרחש, וכל מה שהאדם עתיד לעשות, א"כ כיצד ישנה אפשרות של [[בחירה חופשית]], והרי כבר ידוע מראש אם ייעשה טוב או להיפך. | [[הרמב"ם]] בהלכות תשובה<ref>פרק ה</ref> מקשה, שכיון שהאלוקים יודע מראש את כל מה שעתיד להתרחש, וכל מה שהאדם עתיד לעשות, א"כ כיצד ישנה אפשרות של [[בחירה חופשית]], והרי כבר ידוע מראש אם ייעשה טוב או להיפך. וכך הם דברי הרמב"ם: | ||
ומבארים [[בעלי המוסר]] את | :"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל ג נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו." עכ"ל. | ||
וה[[ראב"ד]] משיג על דברי הרמב"ם וז"ל: | |||
:"וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה." עכ"ל. | |||
ומבארים [[בעלי המוסר]] את הסברו של הרמב"ם, שבאמת הסיבה שידיעת ה' לא מעכבת את הבחירה היא, משום שידיעת ה' על העתידות נובע מכך שהאלוקים נמצא מחוץ למימד של "זמן", אצלו אין עבר ואין הווה ואין עתיד, וממילא אין ידיעה על "העתיד", מציאות העתידית אינה קיימת ב"הווה". והמגבלה שלנו להבין מושג זה לאשורו, היא מפני שכל המושג של זמן הוא ענין גשמי, ובעלי שכל גשמי לא יכולים להבין מימד רוחני (וכמו שאנחנו לא יכולים להבין מה זה "נשמה", כי כל מה שנדמיין סוף סוף יהיה "גשמי" כיון שהמוח שלנו גשמי ולא נתפס אצלו כלל המימד הרוחני), ולכן גם אנחנו לא יכולים להבין מהי המציאות של מימד בלי מושג של זמן, ומכאן הסיבה שמתעוררת אצלנו השאלה על הסתירה בין ידיעת האלוקים של העתיד לבחירה החופשית. | |||
גרסה מ־17:21, 29 באוגוסט 2011
|
|
הרמב"ם בהלכות תשובה[1] מקשה, שכיון שהאלוקים יודע מראש את כל מה שעתיד להתרחש, וכל מה שהאדם עתיד לעשות, א"כ כיצד ישנה אפשרות של בחירה חופשית, והרי כבר ידוע מראש אם ייעשה טוב או להיפך. וכך הם דברי הרמב"ם:
- "שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל ג נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו." עכ"ל.
והראב"ד משיג על דברי הרמב"ם וז"ל:
- "וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה." עכ"ל.
ומבארים בעלי המוסר את הסברו של הרמב"ם, שבאמת הסיבה שידיעת ה' לא מעכבת את הבחירה היא, משום שידיעת ה' על העתידות נובע מכך שהאלוקים נמצא מחוץ למימד של "זמן", אצלו אין עבר ואין הווה ואין עתיד, וממילא אין ידיעה על "העתיד", מציאות העתידית אינה קיימת ב"הווה". והמגבלה שלנו להבין מושג זה לאשורו, היא מפני שכל המושג של זמן הוא ענין גשמי, ובעלי שכל גשמי לא יכולים להבין מימד רוחני (וכמו שאנחנו לא יכולים להבין מה זה "נשמה", כי כל מה שנדמיין סוף סוף יהיה "גשמי" כיון שהמוח שלנו גשמי ולא נתפס אצלו כלל המימד הרוחני), ולכן גם אנחנו לא יכולים להבין מהי המציאות של מימד בלי מושג של זמן, ומכאן הסיבה שמתעוררת אצלנו השאלה על הסתירה בין ידיעת האלוקים של העתיד לבחירה החופשית.
- ↑ פרק ה