דרשני:צביון השבת (נתנאל שטרן)

נצטווינו בתורה שלא לעשות מלאכה ביום השבת, שנאמר (שמות כ, י): “וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלוֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה”, אלו ל”ט המלאכות שעל ידן הקימו את המשכן, כפי שנתבאר למשה בסיני (עי’ לעיל ט, א-ב). והוסיפו חכמים והתקינו סייגים לתורה, כדי שלא יעשה אדם דבר שמתוכו יגיע לעבור על אחת המלאכות שאסרה התורה (לעיל ט, ג-ד). עוד נצטווינו לשבות ביום השבת, שנאמר (שמות כג, יב): “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת”. והכוונה, שבנוסף לכך שלא נעשה מלאכה גמורה בשבת, גם נשבות וננוח מטורח ועמל, שלא יפתח אדם חנות, ולא יעסוק בהובלת משאות לקראת מלאכת ימי החול. ואף שהעושה כן אינו עובר על אחת מל”ט המלאכות, מכל מקום הוא מבטל את מצוות התורה לשבות ולנוח בשבת (רמב”ן ויקרא כג, כד; ועי’ רמב”ם כא, א, ועי’ בהלכה הבאה).(פניני הלכה שבת כב א) ולכן נאסר לדבר בענניני מלאכה ועסקים בשבת כפי שכתוב בנביא "ממצוא חפצך ודבר דבר" ישעיהו נח יג ולכן אסור לעיין בנכסים שלו לראות מה צריך לעשות בהם ביום חול כי שנאמר בגמרא "דתניא ולא יהלך אדם לסוף שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו "עירובין לח ב וכן כידוע, דבור חול אסור בשבת. ודברים בטלים מותר מעט ואסור להרבות. ורמז בפסוק (פרשת כי תשא) בחריש ובקציר תשבות. חריש לשון שתיקה כמו ואתם תחרישון (שמות יד, יד), קציר לשון קיצור, ללמדך שמירת שבת קודש לא רק מעשיית מלאכה אלא גם בדבור, תשתוק מלדבר ותקצר כשאין ברירה ומאלה תשבות. ובזה אתה נקרא שומר שבת כדין תורה. יתרה מזאת, העניין המרכזי בשבתות וימים טובים הוא לימוד התורה. "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה" ירושלמי (שבת טו ג) וכן "אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים יום השבת יעשה כולו תורה" תנא דבי אליהו ( א) . תכליתו של היום השביעי הוא עסק התורה. עד כדי כך שהטור (רצ א) מביא בשם המדרש שהקב"ה זיווג לתורה את יום השבת. אך כיצד ידע שומר מצוות האם למד תורה כפי הנדרש? על כן חובה עלינו לברר כמה זמן יש על כל איש מישראל להקדיש לעיסוקו בדברי תורה ביום שבת קודש. בפניני הלכה (שבת ה ב )נאמר כי מצווה להקדיש לכל הפחות שש שעות בשבת לתורה. ובקיצור יש מצווה על כל יהודי שיהיו כל עניניו נפסקים ושובתים בשבת שלא יהא לבו טרוד בהן וכאלו כל מלאכתו עשויה (אור שמח רמבם שבת כה כו) ויעסוק בתורה הקדושה