גירוש ספרד

גרוש ספרד בשנת ה"א רנ"ב (5,202) לבריאת העולם - שנת 1492 למנינם, היה אירוע מרכזי בתולדות עם ישראל. מאות אלפי יהודים נדרשו תוך פרק זמן קצר לצאת מספרד ולאחר מכן מארצות נוספות פורטוגל, דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה. חלק ניכר מהם אבד בתלאות הדרך, אחר נפל בשבי שודדי ים והשאר התמקמו הערים באגן הים התיכון: צפון אפריקה, דרום אירופה - איטליה המרכזית והצפונית, צרפת, צפונה הולנד ובריטניה, מדינות הבלקן, מדינות הלבנט וארץ ישראל.

גירוש ספרד שונה מגזירות קנ"א , שהוטלו על חלק מיהדות ספרד כמאה שנים קודם, בשנת 1310. הוא ניתק את האנוסים מהתקוה לשוב ולהצטרף לקהילות היהודיות שנותרו בספרד. הברירה היחידה שהייתה להם הייתה לצאת את גבולות המדינה. ואכן, הם בחרו באפשרות זו: תחילה פנו לפורטוגל ובהמשך לארצות השפלה והארצות השוכנות לחופי הים התיכון. בין השאר, לאור העובדה כי רבני הקהילות בחצי האי האברי המשיכו לראות בהם יהודים לכל דבר והחילו על מי שנאנסו להמיר את דתו את ההלכות התלמודיות הקובעות כי ישראל "אף על פי שחטא ישראל הוא(סנהדרין מ"ד, ע"א)וכן "אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה(נדרים כ"ז, ע"א) ^[1]

הגירוש סימל סיומו של פרק בתולדות עם ישראל ופתיחתו של פרק חדש. תוצאותיו הרות האסון הותירו רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות אליהן הגיעו המגורשים מ"חצי האי האיברי" - ספרד ופורטוגל.

בטרם הגירוש

עד תחילת המאה ה-12 התקיים בספרד שלטון מוסלמי. שלטון זה היה, בדרך כלל, סובלני כלפי הקהילה היהודית הגדולה בספרד. היהודים נהנו תחת שלטון זה מחופש דתי, תרבות משגשגת, כלכלה פורחת ואף זכו לרכוש השכלה גבוהה. תקופה זו כונתה "תור הזהב של יהדות ספרד". בתקופה זו כתבו יהודי ספרד שירים, פואמות ומאמרים פילוסופים ודתיים.

מהמאה ה-12] החלה רדיפה של היהודים בספרד, בתחילה על ידי המוסלמים (מורים) שכבשו את האזור, ולאחר מכן נכבש האזור מחדש על ידי הנוצרים שהמשיכו לרדוף את היהודים. רבים מהיהודים המירו את דתם לנצרות או לאיסלם. רבים מהם התנצרו או התאסלמו כלפי חוץ, אך בסתר המשיכו לקיים את מצוות הדת היהודית, ויהודים אלה נקראו "אנוסים".

מוסד בשם האינקוויזיציה היה בית משפט מטעם הכנסייה הקתולית שמטרתו איתור מינים נוצריים, ועל כן רדף גם נוצרים חדשים, ביניהם האנוסים, שנחשדו בנאמנות לדתם הקודמת, היהדות. האינקוויזציה החלה לפעול בספרד ב־1 בינואר 1481. אלה שנמצאו אשמים הועברו מסמכותה של האינקוויזיציה אל בתי הדין החילוניים, שם לרוב נידונו לעינויים (ככפרה על עוונותיהם) או למוות באמצעות שריפה על המוקד או תליה. היו יהודים שבחרו לא להמיר את דתם (או להעמיד פנים שעשו זאת כפי שעשו האנוסים), מנהיג האינקוויזיציה תומאס די טורקימדה חיבר מסמך למלכת ספרד^[2] מציג את הרקע של הגירוש. תחילה הוא מדבר על הצורך לא למסור מישרות ממשלתיות לאנשים לא ראויים. המשרות הציבוריות צריכות רק בידי האנשים הטובים. אשר ליהודים, הוא מיחד סעיפים מיוחדים:

• איסור גמור שיהיה להם מישרות ציבוריות ואין למכור להם את גביית המיסים "אלא בתנאים קשים".
• יגורו בנפרד.
• יישאו סימנים מיוחדים, לא ילבשו בגדי משי, לא בצבע אדום ולא שום דבר מוזהב.

בעקבותיו שוכנעו ת המלך פרדיננד והמלכה איזבלה בשנת 1492 להוציא צו שיורה על גירוש כל היהודים מספרד. מטרתו של הצו הייתה בעיקרה מניעת ההשפעה של היהודים על המומרים.

תולדות הגזרות

ב-31 מארס 1942 חתמן המלכים הקתוליים על "צו גירוש היהודים מכל מלכויותיהם ושטחי שליטתם ובעלותם". היה זה שלושה חודשים לאחר שנכנסו לארמונם "ארמון אלהמברה" בעיר "גרנדה", עם סיום טיהור המוסלמים מאדמת ספרד הנוצרית. אלף חמש מאות ישוב יהודי בספרד בא לסיומו חיים ^[3]. ערכו של כיבוש ספרד היה בכך שהוא למעשה סיים את מסע הצלב של הנצרות כלפי האיסלאם . כל עוד הייתה בספרד אוכלוסייה יהודית, היה נראה כי המטרה לא הושגה.

בטרם גירוש ספרד משנת רנ"ב היו גזרות קנ"א. תוצאות הגזרות הביאו בהשתלשותם לגירוש ספרד. בתולדות ספרד הנוצרים דנו ביחסי היהודים ששמרו על דתם כלפי "הנוצרים החדשים" - מרצונם או באונס. נוצרה בעיה, אוכלוסייה גדולה יצאה מקרב היהדות אך אל הנצרות לא הגיע. חיים ביינארט, שחקר את הנושא, מציין כי הרעיון של גירוש טוטאלי היה של הנזיר אלפונסו די אספינה. הוא טען שאנגליה, אשר גרשה את יהודיה בשנת 1290 וצרפת - בשנת 1306, מצליחות לחיות ללא יהודים זמן רב. היהודים קלקלו את המומרים ועלולים לקלקל גם את "הנוצרים הטובים".

ספרות שלמה פורסמה במאה השנים שקדמו לגירוש ספרד. כולה "לעג ליהדות וקריאת גנאי שכאילו חברה יהודית תביא כליה על הנצרות". תוצאה מכך היה גירוש אנדלוסיה בשנת 1483. רמז על כך מופיע בצו הגירוש משנת תר"ב בדברים הבאים:"ויודעים אנו כי התרופה האמיתית לכל הנזקים והרע הזה הוא לנתק את המגע בין היהודים הנזכרים (ששמרו על דתם) לבין הנוצרים ולגרש אותם ממלכותינו. היה ברצוננו להסתפק בזה שציווינו עליהם לצאת מכל הערים, הכפריפ ומקומו היישוב באנדלוסיה, ששם נאמר, הביאו את הנזק הרב ביותר".

המסקנה העיקרית הייתה גירוש כללי, אשר יביא לפתרון מצבה הדתי והחברתי של המדינה.

יציאת היהודים מספרד

לפורטוגל

- היהודים המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. יש שניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, כמו פורטוגל, שדמתה לספרד מבחינה תרבותית, בתנאים הגאו-פוליטיים ואפילו היו בין יהודי שתי הארצות קשרי משפחה. אבל המלכים הקתוליים שיזמו את הגירוש לא הסכימו כי פורטוגל תהיה מקלט לבורחים מזעמה של האינקויזיציה הספרדית. כאשר השיאו את בתם איזבל עם מנואל מלך פורטוגל הם היתנו עימו כי מדינתו לא תהיה מקלט לאנוסים. אלו המשיכו להגיע לפורטוגל, על אף השמד בשנת 1497, כאשר המלך יזם מהלך של התנצרות קולקטיבית בכפיה של כלל יהודי פורטוגל, כולל יהודי ספרד המגורשים. האינקויזיציה הספרדית דרשה את הסגרת האנוסים לספרד, בהתאם לבולה של אינוקטיוס השמיני משנת 1487, אך פורטוגל לא קבלה על עצמה להסגיר יהודים לספרד. אם האינקויזיציה רצתה את הסגרתו של אנוס שברח, היה עליה לנקוט ביוזמה פרטית ועשתה זאת בדרכים מקוריות. ^[4] רק לאחר הקמת מוסד מקביל בפורטוגל , בסוף שנות השלושים של המאה ה-16, יהדות פורטוגל החלה לסבול מנחת זרועה של מוסד האינקויזיציה. + היהודים המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. יש שניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, כמו פורטוגל, שדמתה לספרד מבחינה תרבותית, בתנאים הגאו-פוליטיים ואפילו היו בין יהודי שתי הארצות קשרי משפחה. אבל המלכים הקתולים, יוזמה הגירוש, לא הסכימו כי פורטוגל תהיה מקלט לבורחים מהאינקויזיציה הספרדית. כאשר השיאו את בתם איזבל עם מנואל מלך פורטוגל הם היתנו עימו כי מדינתו לא תהיה מקלט לאנוסים. אלו המשיכו להגיע לפורטוגל, על אף השמד בשנת 1497, כאשר המלך יזם מהלך של התנצרות קולקטיבית בכפיה של כלל יהודי פורטוגל, כולל יהודי ספרד המגורשים. האינקויזיציה הספרדית דרשה את הסגרת האנוסים לספרד, בהתאם לבולה של "אינוקטיוס השמיני" משנת 1487, אך פורטוגל לא קבלה על עצמה להסגיר יהודים לספרד. אם האינקויזיציה רצתה את הסגרתו של אנוס שברח, היה עליה לנקוט ביוזמה פרטית ועשתה זאת בדרכים מקוריות. ^[5] רק לאחר הקמת מוסד מקביל בפורטוגל , בסוף שנות השלושים של המאה ה-16, יהדות פורטוגל החלה לסבול מנחת זרועה של מוסד האינקויזיציה.

ארצות השפלה

חלק אחר ממגורשי ספרד פנו אל ארצות שנקראו אז "ארצות השפלה" - והיו באזור המדיני של הולנד ובלגיה של היום. חלקם יצאו באמצעות ספינות אל אפריקה הצפונית, איטליה. אבל רוב רובם של המגורשים פנו לעבר ארצות שהיו תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ולארצות צפון אפריקה.

ל"עולם החדש"

בעקבות גילוי אמריקה הגיעו האנוסים גם ל"עולם החדש". הסיבות לכך לא היו דתיות: המניע להגירה היה כלכלי. כך גם התייחס לתופעה מוסד האינקוויזיציה, שהוקם גם ביבשת החדשה, ולא הטיל מכשולים על הגירת היהודים אליה

חוקר יהדות ספרד, חיים ביינארט ^[6] מביא את סיפורו של רודריגו אלווארס די מדריד מהעיר מאלגה שהשיג בשנת 1512 היתר יציאה ^[7] ללכת בדרך הים והיבשה אל מדינות נוצריות אחרות. מי שקבל "צו" כזה לא רק נפטר מאינקוויזיציה אלה גם שערי ספרד היו פתוחים בפניו.

מקורות ולקריאה נוספת

• יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, הוצאת עם עובד