גאונים
|
|
גאון היה התואר של ראשי ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא שבבבל, מסוף המאה ה-6 (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 לספירה הנוצרית – תקופה הידועה בתולדות העם היהודי כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה בעולם היהודי. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים, והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על החיים החברתיים והדתיים. עיקר פועלם היה תשובות הגאונים ששלחו לכל רחבי העולם היהודי (י"ג כרכים שנלקטו ונערכו על ידי הרב ד"ר בנימין מנשה לוין).
מקובל לציין את פטירת רב האי גאון כסיומה של תקופת הגאונים.
תקופת הגאונים
במשך רוב תקופת הגאונים נתנו החליפים המוסלמים אוטונומיה לקהילה היהודית. בתחילה השלטון היה בידי בית אומיה, שמרכזו היה בדמשק, ובשנת 750 לספירה עבר השלטון לידי בית עבאס שמרכזו היה בבגדד, מעבר שהיטיב עם היהודים. המרכז בבגדד משך אליו בסוף המאה התשיעית למניינם את ישיבות סורא ופומבדיתא.
הקהילה היהודית בזמן הגאונים
הנהגת הקהילה
רשימת הגאונים
(לפי סדר הדורות)
- חכמים ידועים שלא שימשו כגאון (ראש ישיבה)
- רב אחאי גאון, לא נסמך לגאון ולראש ישיבה בגלל מתיחות עם ראש הגולה - ועלה לארץ ישראל. כתב את "ספר השאילתות".
- רבי שמעון קיירא, לא נסמך לגאון ולראש ישיבה. כתב את הספר "הלכות גדולות" שהוא אחד מספרי הפסיקה החשובים מתקופת הגאונים.