בידו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
==הגדרה==
דבר שבאפשרותו וביכולתו של אדם לעשותו, יש לו תוקף ידוע, אפילו כשעדיין לא נעשה.
'''אדם נאמן על דבר שבאפשרותו לעשותו.'''


'''בדיני''' ממונות ואיסורין.
לדוגמא: אדם שאומר על פלוני שהוא בנו, נאמן לפטור על ידי זה את אשתו מן הייבום. ואף על פי שאין עדים על כך, מכל מקום הואיל וביד הבעל לגרש את אשתו ולפטור אותה מן הייבום, משום כך הוא נאמן בדבריו.


'''לדוגמא''', לומר שניקר את הגיד והחלב {{מקור|(גיטין ב: תד"ה עד (הראשון))}}.
דוגמא נוספת: התורה האמינה לאשה בנוגע לטהרתה, כנאמנות שהאמינה לשני עדים, ואין היא צריכה להביא הוכחות שספרה שבעה נקיים וטבלה במקווה. ואף על פי שהיא מוחזקת לטמאה, מכל מקום הואיל ובידה לספור ולטבול, משום כך היא נאמנת בדבריה.


==מקור וטעם==
'''בטעמו''' יש שתי אפשרויות {{מקור|(שב שמעתתא ו-א)}}:


@ מיגו שהיה יכול לעשות זאת בעצמו.
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
@ נחשב כבעלים, שהאפשרות לעשות את המעשה מחשיבה אותו כבעלים עליו {{מקור|(רא"ש גיטין נד: סימן יא)}}.
 
והשב שמעתתא {{מקור|(שם)}} חילק שבממונות הוא מטעם מיגו, ובאיסורים מטעם בעלים.
 
==חוזק==
'''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>.
 
'''מיגו''', בידו עדיף ממנו {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא קיט בלשון "אפשר")}}.
 
'''בעלים''', בידו עדיף ממנו. ואפילו לדעות שדין בידו עצמו הוא רק מטעם בעלים<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>, אעפ"כ הוא נחשב יותר בעלים מהבעלים האמיתי {{מקור|(שב שמעתתא ו-ו ד"ה ובט"ז)}}.
 
'''חזקה דמעיקרא''', בידו עדיף ממנה {{מקור|(גיטין ב:)}}.
 
'''מוחזק''', בידו מועיל גם להוציא ממנו {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא קיט בלשון "אפשר")}}.
 
==הערות שוליים==
<references />
 
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]]
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]

גרסה מ־17:21, 23 בדצמבר 2008

דבר שבאפשרותו וביכולתו של אדם לעשותו, יש לו תוקף ידוע, אפילו כשעדיין לא נעשה.

לדוגמא: אדם שאומר על פלוני שהוא בנו, נאמן לפטור על ידי זה את אשתו מן הייבום. ואף על פי שאין עדים על כך, מכל מקום הואיל וביד הבעל לגרש את אשתו ולפטור אותה מן הייבום, משום כך הוא נאמן בדבריו.

דוגמא נוספת: התורה האמינה לאשה בנוגע לטהרתה, כנאמנות שהאמינה לשני עדים, ואין היא צריכה להביא הוכחות שספרה שבעה נקיים וטבלה במקווה. ואף על פי שהיא מוחזקת לטמאה, מכל מקום הואיל ובידה לספור ולטבול, משום כך היא נאמנת בדבריה.