בגמר דבריו אדם נתפס: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
(הוספת הערות שוליים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אדם שאמר במשפט אחד שני דברים הנוגדים זה את זה, אנו אומרים שלא התכוון אלא למה שאמר לבסוף. | אדם שאמר במשפט אחד שני דברים הנוגדים זה את זה, אנו אומרים שלא התכוון אלא למה שאמר לבסוף.לדוגמא: אדם שאמר: "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" - מאכלים שאין הנזיר אסור בהם, לדעת בית הלל, אינו נעשה נזיר, שכן לדעתם "בגמר דבריו אדם נתפס", כלומר שבגמר דבריו הוא פותח פתח להבנת נדרו, שלא התכוון כלל לנזירות, אלא לאסור על עצמו לאכול גרוגרות ודבילה, הלכך אינו נזיר<ref> חולקים עליהם בית שמאי וסוברים, שחלה עליו נזירות, לפי ש"אין אדם מוציא דבריו לבטלה", וכיון שאמר "הריני נזיר", חלה עליו נזירות כמצוות התורה, וכשהוסיף ואמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה", אינו אלא חוזר מדבריו הראשונים, כמי שמתחרט ונשאל על נדר נזירותו והוא אומר שלא התכוון אלא להינזר מן הגרוגרות ומן הדבילה, ולשיטת בית שמאי אין שאלה ולא חזרה בהקדש, שהקדש טעות שמו הקדש, והוא הדין לנזירות, שכן בנזיר נאמר (דברים ו, ה): "קדוש יהיה", ומכאן שאין חזרתו זו מועילה כלום, אף על פי שהיתה תוך כדי דיבור, ולפיכך הרי זה נזיר.</ref>. | ||
לדוגמא: אדם שאמר: "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" - מאכלים שאין הנזיר אסור בהם, לדעת בית הלל, אינו נעשה נזיר, שכן לדעתם "בגמר דבריו אדם נתפס", כלומר שבגמר דבריו הוא פותח פתח להבנת נדרו, שלא התכוון כלל לנזירות, אלא לאסור על עצמו לאכול גרוגרות ודבילה, הלכך אינו נזיר. | |||
==הערות שוליים== | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־18:52, 16 בדצמבר 2008
|
|
אדם שאמר במשפט אחד שני דברים הנוגדים זה את זה, אנו אומרים שלא התכוון אלא למה שאמר לבסוף.לדוגמא: אדם שאמר: "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" - מאכלים שאין הנזיר אסור בהם, לדעת בית הלל, אינו נעשה נזיר, שכן לדעתם "בגמר דבריו אדם נתפס", כלומר שבגמר דבריו הוא פותח פתח להבנת נדרו, שלא התכוון כלל לנזירות, אלא לאסור על עצמו לאכול גרוגרות ודבילה, הלכך אינו נזיר[1].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ חולקים עליהם בית שמאי וסוברים, שחלה עליו נזירות, לפי ש"אין אדם מוציא דבריו לבטלה", וכיון שאמר "הריני נזיר", חלה עליו נזירות כמצוות התורה, וכשהוסיף ואמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה", אינו אלא חוזר מדבריו הראשונים, כמי שמתחרט ונשאל על נדר נזירותו והוא אומר שלא התכוון אלא להינזר מן הגרוגרות ומן הדבילה, ולשיטת בית שמאי אין שאלה ולא חזרה בהקדש, שהקדש טעות שמו הקדש, והוא הדין לנזירות, שכן בנזיר נאמר (דברים ו, ה): "קדוש יהיה", ומכאן שאין חזרתו זו מועילה כלום, אף על פי שהיתה תוך כדי דיבור, ולפיכך הרי זה נזיר.