ארבע אמות (קניין): הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (12 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם קונה חפץ שנמצא בארבע אמותיו''' {{מקור| | '''אדם קונה חפץ שנמצא בארבע אמותיו''' {{מקור|הסוגיא בבבא מציעא י., בסוגיא זו האריך ספר המקנה יא|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מדרבנן, שתיקנוהו כדי שלא יריבו על המציאות {{מקור| | '''מקורו''' מדרבנן, שתיקנוהו כדי שלא יריבו על המציאות {{מקור|בבלי:בבא מציעא יא.|כן}}. | ||
'''בטעמו''' מצאנו שלוש שיטות באחרונים<ref>לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.</ref>: | '''בטעמו''' מצאנו שלוש שיטות באחרונים<ref>לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.</ref>: | ||
@ מדין חצר, שהחפץ מונח ברשותו {{מקור|רמ"ה וסמ"ע. והפרי משה קניינים יז-ד ביאר שאין כוונתם מדין חצר ממש, אלא שזה שהחפץ ברשותו הוא הוראת בעלות|כן}}. | |||
@ מדין משיכה, כיוון שמכניס את רשותו מתחת לחפץ {{מקור|פרי משה קניינים טו-ב,ח: חצר או משיכה|כן}}. | |||
@ קניין נפרד {{מקור|אבני מילואים ל-ה: חצר או נפרד|כן}}. | |||
'''סוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך [[קניינים]] בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) הוא הוראת בעלות {{מקור|פרי משה קניינים יז-ד בדעת הרמ"ה והסמ"ע|כן}}. | |||
'''סוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) הוא הוראת בעלות {{מקור| | |||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
'''מתנה''' לרוב הראשונים {{מקור| | '''מתנה''' לרוב הראשונים {{מקור|רא"ש בבא מציעא י., רמב"ם וטור|כן}} נקנית בארבע אמות, אך מרש"י {{מקור|שם|כן}} משמע שלא. | ||
'''מכר''' לרא"ש {{מקור| | '''מכר''' לרא"ש {{מקור|בבלי:בבא מציעא י.|כן}} ולנימוקי יוסף נקנה בארבע אמות, אך הרמב"ם והטור השמיטו את דין זה {{מקור|ספר המקנה יא-ז|כן}}. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
| שורה 25: | שורה 22: | ||
'''מטלטלין'''. | '''מטלטלין'''. | ||
'''גט''' - תקנו שגם הוא יקנה, משום עיגונא {{מקור| | '''גט''' - תקנו שגם הוא יקנה, משום עיגונא {{מקור|תוס' ורא"ש שם|כן}}. | ||
'''כסף קידושין, שטר קידושין וגט''', לרא"ש {{מקור| | '''כסף קידושין, שטר קידושין וגט''', לרא"ש {{מקור|שם|כן}} נקנים בארבע אמות, ולתוס' לא {{מקור|שם|כן}}. | ||
'''גניבה''' לא נקנית בארבע אמות, שלא תיקנו בשביל גנב {{מקור| | '''גניבה''' לא נקנית בארבע אמות, שלא תיקנו בשביל גנב {{מקור|רא"ש שם|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באופן הקניין''' חקרו רבים האם חכמים הקנו לו את הארבע אמות וממילא קונה את החפץ, או שרק הקנו לו את החפץ {{מקור| | '''באופן הקניין''' חקרו רבים האם חכמים הקנו לו את הארבע אמות וממילא קונה את החפץ, או שרק הקנו לו את החפץ {{מקור|ספר המקנה יא-ג, פרי משה קניינים טו-ג, שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קמט, תורת הקניינים ח"ב עמוד קס. ומעין זה דן באבני מילואים ל-ה לגבי זרק לה גיטה וקידושיה לארבע אמות|כן}}. והצפנת פענח הוסיף שנפק"מ כשהחפץ היה מונח שם קודם שהאדם בא לארבע אמות {{מקור|כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין ארבע אמות: מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בירושלמי|כן}}. | ||
'''לדעה שקונה''' את הארבע אמות חקרו כיצד קונה אותן - בקניין חזקה או מתקנת חכמים {{מקור| | '''לדעה שקונה''' את הארבע אמות חקרו כיצד קונה אותן - בקניין חזקה או מתקנת חכמים {{מקור|תורת הקניינים ח"ב עמוד קסא|כן}}. והברכת אברהם {{מקור|בבא מציעא דף פו בדפיו אות ו ד"ה ועפ"י|כן}} כתב שהזכות בארבע אמות היא בגדר שאלה ושכירות לזמן שנשאר במקום זה. | ||
'''מקום הקניין''' בסימטא או בצידי רשות הרבים, אבל ברשות הרבים ובשדה של חבירו לא קונה {{מקור| | '''מקום הקניין''' בסימטא או בצידי רשות הרבים, אבל ברשות הרבים ובשדה של חבירו לא קונה {{מקור|בבלי:בבא מציעא י:|כן}}. | ||
'''בשיעור הארבע אמות''' הסתפק הברכת אברהם {{מקור| | '''בשיעור הארבע אמות''' הסתפק הברכת אברהם {{מקור|בבא מציעא פז בדפיו אות י|כן}} האם הוא כמו בדיני שבת, שנמדדות לפי האמות של אותו האדם, ונמדדות עם אלכסונן, שהן חמש אמות ושלוש חומשין. | ||
'''שלא מדעתו''' קונה בקניין ארבע אמות {{מקור| | '''שלא מדעתו''' קונה בקניין ארבע אמות {{מקור|מחנה אפרים חצר טז, ט"ז חו"מ רסח-ג|כן}}. ורק אם כיוון לא לקנות - אינו קונה {{מקור|ר"ן נדרים לד:|כן}}. | ||
'''במהלך''' נחלקו האם קונה בקניין ארבע אמות {{מקור| | '''במהלך''' נחלקו האם קונה בקניין ארבע אמות {{מקור|טור חו"מ רסח|כן}}: הרא"ש סובר שקונה, והראב"ד כתב שלא קונה אלא רק אם עומד במקומו {{מקור|וספר המקנה יא-ד האריך בזה|כן}}. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''מציאה''' (הפקר) - נקנית בארבע אמות {{מקור| | '''מציאה''' (הפקר) - נקנית בארבע אמות {{מקור|רש"י בבא מציעא יא. ד"ה דלא ליתי, רא"ש שם י. ותוס' שם ד"ה ארבע אמות|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[חצר]] | * [[חצר]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:43, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם קונה חפץ שנמצא בארבע אמותיו (הסוגיא בבבא מציעא י., בסוגיא זו האריך ספר המקנה יא).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מדרבנן, שתיקנוהו כדי שלא יריבו על המציאות (בבא מציעא יא.).
בטעמו מצאנו שלוש שיטות באחרונים[1]:
- מדין חצר, שהחפץ מונח ברשותו (רמ"ה וסמ"ע. והפרי משה קניינים יז-ד ביאר שאין כוונתם מדין חצר ממש, אלא שזה שהחפץ ברשותו הוא הוראת בעלות).
- מדין משיכה, כיוון שמכניס את רשותו מתחת לחפץ (פרי משה קניינים טו-ב,ח: חצר או משיכה).
- קניין נפרד (אבני מילואים ל-ה: חצר או נפרד).
סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[2]) הוא הוראת בעלות (פרי משה קניינים יז-ד בדעת הרמ"ה והסמ"ע).
בדינים שונים[עריכה]
מתנה לרוב הראשונים (רא"ש בבא מציעא י., רמב"ם וטור) נקנית בארבע אמות, אך מרש"י (שם) משמע שלא.
מכר לרא"ש (בבא מציעא י.) ולנימוקי יוסף נקנה בארבע אמות, אך הרמב"ם והטור השמיטו את דין זה (ספר המקנה יא-ז).
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
מטלטלין.
גט - תקנו שגם הוא יקנה, משום עיגונא (תוס' ורא"ש שם).
כסף קידושין, שטר קידושין וגט, לרא"ש (שם) נקנים בארבע אמות, ולתוס' לא (שם).
גניבה לא נקנית בארבע אמות, שלא תיקנו בשביל גנב (רא"ש שם).
פרטי הדין[עריכה]
באופן הקניין חקרו רבים האם חכמים הקנו לו את הארבע אמות וממילא קונה את החפץ, או שרק הקנו לו את החפץ (ספר המקנה יא-ג, פרי משה קניינים טו-ג, שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קמט, תורת הקניינים ח"ב עמוד קס. ומעין זה דן באבני מילואים ל-ה לגבי זרק לה גיטה וקידושיה לארבע אמות). והצפנת פענח הוסיף שנפק"מ כשהחפץ היה מונח שם קודם שהאדם בא לארבע אמות (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין ארבע אמות: מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בירושלמי).
לדעה שקונה את הארבע אמות חקרו כיצד קונה אותן - בקניין חזקה או מתקנת חכמים (תורת הקניינים ח"ב עמוד קסא). והברכת אברהם (בבא מציעא דף פו בדפיו אות ו ד"ה ועפ"י) כתב שהזכות בארבע אמות היא בגדר שאלה ושכירות לזמן שנשאר במקום זה.
מקום הקניין בסימטא או בצידי רשות הרבים, אבל ברשות הרבים ובשדה של חבירו לא קונה (בבא מציעא י:).
בשיעור הארבע אמות הסתפק הברכת אברהם (בבא מציעא פז בדפיו אות י) האם הוא כמו בדיני שבת, שנמדדות לפי האמות של אותו האדם, ונמדדות עם אלכסונן, שהן חמש אמות ושלוש חומשין.
שלא מדעתו קונה בקניין ארבע אמות (מחנה אפרים חצר טז, ט"ז חו"מ רסח-ג). ורק אם כיוון לא לקנות - אינו קונה (ר"ן נדרים לד:).
במהלך נחלקו האם קונה בקניין ארבע אמות (טור חו"מ רסח): הרא"ש סובר שקונה, והראב"ד כתב שלא קונה אלא רק אם עומד במקומו (וספר המקנה יא-ד האריך בזה).
המקנה[עריכה]
מציאה (הפקר) - נקנית בארבע אמות (רש"י בבא מציעא יא. ד"ה דלא ליתי, רא"ש שם י. ותוס' שם ד"ה ארבע אמות).
ראה גם[עריכה]