אנציקלופדיה תלמודית:שריפה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
LoadWithMetadata
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''שריפה. המתה בשריפה כאחת ממיתות בית דין.  
'''הגדרת הערך - '''שריפה. המתה בשריפה כאחת ממיתות בית דין.  


== א. גדרה ודינה. ==
== '''גדרה ודינה''' ==


שריפה היא אחת מארבע מיתות שנמסרו לבית דין<ref>ע&quot;ע ארבע מיתות ב&quot;ד ציון 1. משנה סנהדרין מט ב; רמב&quot;ם סנהדרין פי&quot;ד ה&quot;א.</ref>, והיא מצות עשה מן התורה, אם כמצות עשה מיוחדת, אם בכלל מצות עשה להמית מי שנתחייב במיתת בית דין<ref>ע&quot;ע ארבע מיתות בית דין מציון 24 ואילך, וע' חיבי מיתות בי&quot;ד מחלוקת ראשונים, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 82.</ref>. על מחלוקת הראשונים אם כל אחת מארבע מיתות בית דין נמנית למצוה בפני עצמה או שאינה מצוה בפני עצמה אלא היא חלק מחלקי המצוה להמית עוברי עבירה שנצטוינו בה בכתוב: ובערת הרע מקרבך<ref>דברים יג ו ועוד.</ref>, ע&quot;ע ארבע מיתות בית דין<ref>ציון 24 ואילך.</ref>, וע' חיבי מיתות בית דין<ref>ציון 82.</ref>.
שריפה היא אחת מארבע מיתות שנמסרו לבית דין<ref>ע&quot;ע ארבע מיתות ב&quot;ד ציון 1. משנה סנהדרין מט ב; רמב&quot;ם סנהדרין פי&quot;ד ה&quot;א.</ref>, והיא מצות עשה מן התורה, אם כמצות עשה מיוחדת, אם בכלל מצות עשה להמית מי שנתחייב במיתת בית דין<ref>ע&quot;ע ארבע מיתות בית דין מציון 24 ואילך, וע' חיבי מיתות בי&quot;ד מחלוקת ראשונים, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 82.</ref>. על מחלוקת הראשונים אם כל אחת מארבע מיתות בית דין נמנית למצוה בפני עצמה או שאינה מצוה בפני עצמה אלא היא חלק מחלקי המצוה להמית עוברי עבירה שנצטוינו בה בכתוב: ובערת הרע מקרבך<ref>דברים יג ו ועוד.</ref>, ע&quot;ע ארבע מיתות בית דין<ref>ציון 24 ואילך.</ref>, וע' חיבי מיתות בית דין<ref>ציון 82.</ref>.
שורה 11: שורה 10:
החייבים במיתת שריפה הם: הבא על אשה-ובתה*, וכן האשה שהוא בא עליה<ref>משנה סנהדרין עה א; רמב&quot;ם סנהדרין פט&quot;ו הי&quot;א. על הנשים שעובר עליהם משום אשה ובתה, ע&quot;ע אשה ובתה ציון 14 ואילך וע' חיבי מיתות ב&quot;ד ציון 191 ואילך.</ref>, שנאמר בהם: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן<ref>ויקרא כ יד. ברייתא סנהדרין שם.</ref>, ובת-כהן* שזינתה<ref>משנה שם; רמב&quot;ם שם. על דין הבועל בת כהן, ע&quot;ע בת כהן ציון 178.</ref>, שנאמר בה: ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף<ref>ויקרא כא ט. פסחים עה א; רמב&quot;ם איסורי ביאה פ&quot;א ה&quot;ו.</ref>.
החייבים במיתת שריפה הם: הבא על אשה-ובתה*, וכן האשה שהוא בא עליה<ref>משנה סנהדרין עה א; רמב&quot;ם סנהדרין פט&quot;ו הי&quot;א. על הנשים שעובר עליהם משום אשה ובתה, ע&quot;ע אשה ובתה ציון 14 ואילך וע' חיבי מיתות ב&quot;ד ציון 191 ואילך.</ref>, שנאמר בהם: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן<ref>ויקרא כ יד. ברייתא סנהדרין שם.</ref>, ובת-כהן* שזינתה<ref>משנה שם; רמב&quot;ם שם. על דין הבועל בת כהן, ע&quot;ע בת כהן ציון 178.</ref>, שנאמר בה: ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף<ref>ויקרא כא ט. פסחים עה א; רמב&quot;ם איסורי ביאה פ&quot;א ה&quot;ו.</ref>.


== ב. מהותה. ==
== '''מהותה''' ==


=== אופן השריפה  ===
=== אופן השריפה  ===
שורה 55: שורה 54:
על בית דין שהמיתו את המחוייב שריפה במיתה שאינה יפה, אם קיימו בכך מצות שריפה, ע&quot;ע מיתת בית דין<ref>עי' מנחת חינוך מצוה רסא ומהר&quot;ם שיק שם ובסנהדרין נב א.</ref>. על החייב שריפה ומיתה אחרת באיזו מהן נענש, ע&quot;ע חיבי מיתות בית דין<ref>ציון 257 וע&quot;ע ארבע מיתות ב&quot;ד ציון 2 ואילך מחלוקת תנאים בסדר המיתות החמורות זו מזו.</ref>. על דיני מיתת שריפה המשותפים לשאר מיתות בית דין, ע&quot;ע מיתות בית דין<ref>ציון 7 ואילך.</ref>.
על בית דין שהמיתו את המחוייב שריפה במיתה שאינה יפה, אם קיימו בכך מצות שריפה, ע&quot;ע מיתת בית דין<ref>עי' מנחת חינוך מצוה רסא ומהר&quot;ם שיק שם ובסנהדרין נב א.</ref>. על החייב שריפה ומיתה אחרת באיזו מהן נענש, ע&quot;ע חיבי מיתות בית דין<ref>ציון 257 וע&quot;ע ארבע מיתות ב&quot;ד ציון 2 ואילך מחלוקת תנאים בסדר המיתות החמורות זו מזו.</ref>. על דיני מיתת שריפה המשותפים לשאר מיתות בית דין, ע&quot;ע מיתות בית דין<ref>ציון 7 ואילך.</ref>.


== תענית אסתר. תענית ביום י&quot;ג באדר, או תענית שלושה ימים זכר לתעניות שהתענו בימי אסתר. ==
=='''הערות שוליים'''==
 
בתענית אסתר מצינו שני מנהגים חלוקים: בברייתא שנינו שרבותינו שבארץ ישראל, נהגו להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר, לאחר פורים, שני וחמישי ושני, על מנהג זה ראה להלן: מנהג תענית שלושה ימים. מספרי הגאונים ואילך מצינו שמתענים ביום י&quot;ג באדר, זכר למה שנקהלו והתענו ביום זה, בימי מרדכי ואסתר<ref>עי' ציון 57 ואילך.</ref>, או זכר לתעניות שגזרה אסתר שלושה ימים<ref>עי' ציון 65 ואילך.</ref>, בתענית זו עוסק עיקר הערך.
 
== א. מקורה ומהותה.  ==
 
===  מקורה ===
 
יום תענית אסתר בשלוש עשר באדר, מצינו בספרי הגאונים ואילך, שמתענים ביום זה<ref>עי' מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית, מובא במג&quot;א סי' תיז ס&quot;ק ג; שאלתות סוף ויקהל (סי' סז, ובהוצ' מירסקי סי' עט) הובא בהאשכול (אויערבאך) תחילת הל' פורים, ובראבי&quot;ה סי' תקנט, וברוקח הל' פורים סי רמ, ובאו&quot;ז הל' מגילה סי' שסז, ובהגה&quot;מ הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה אות ג, ובכפתור ופרח פ&quot;ח (בשם רא&quot;ם היינו ר' אחאי משבחא), ובנמו&quot;י מגילה ב א. עי' סדר ר' עמרם גאון סדר פורים (כת&quot;י אוקספורד, מהדו' גולדשמיט עמוד קא): יתבון בתעניתא דמעלי יומא דפוריא. עי' סדור רס&quot;ג (ירושלים תשלט, עמ' שלו) סדר סליחות לי&quot;ג באדר. עי' שאלה לר' האי גאון, נדפס בקהלת שלמה סי' ג: והיכא דמתרמי הכנסת כלה ביומא דתעניתא, כגון י&quot;ג באדר וכו' ועי' ציון 222. עי' תשובות הגאונים שבגנזי שכטר ח&quot;ב עמ' 136, ועי' ציון 178. עי' אוצר הגאונים תענית מילואים עמ' 82: ובתענית יום י&quot;ג באדר וכו'. עי' או&quot;ז הל' מגילה סי' שסז בשם ספר המקצועות. ועי' מהר&quot;ץ חיות מגילה ב א, על דברי ר&quot;ת שפי' שזמן קהלה היינו תענית אסתר, (עי' ציון 14 ואילך) וכתב שהוא תמוה מאד שהדבר מפורש כן כבר בתנחומא שם, וכתב שכבר הוכיח בשו&quot;ת ראש אפרים סי' כז, שבתנחומא יש הוספות מהאחרונים, ועי' ראש אפרים שם, שנוספו בתנחומא דברים משאלתות דר&quot;א גאון, וכ&quot;כ בעץ יוסף לתנחומא שם, שדברי התנחומא האלו, הם משאלתות דר&quot;א גאון שם, אבל עי' בלשון התנחומא שם, שאינו כלשון השאלתות שם, ועי' חשק שלמה מגילה ב א, שהשאלתות מביא את המדרש.</ref>, ויש מן הגאונים שכתבו שהוא נזכר במשנה ובתלמוד, והוא יום-הכניסה*<ref>עי' להלן. וע&quot;ע יום הכניסה שהרבה ראשונים מפרשים ש&quot;יום הכניסה&quot; אינו תענית אסתר.</ref> - שבזמן שהיה בית המקדש קיים, בשנים מסוימות היו הכפרים מקדימים לקרות בו את מגילת-אסתר*<ref>ע&quot;ע יום הכניסה.</ref>, למי שיושב בו בתענית<ref>עי' מדרש תנחומא שם.</ref> - וקרוי כן לפי שמתכנסים בו לבקש רחמים<ref>תנחומא שם; שאלתות שם; נימו&quot;י שם.</ref>, כמו שנאמר &quot;דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר ט לא.
 
או&quot;ז שם בשם ספר המקצועות.</ref>, או לעיין בדברי העיר<ref>ע&quot;ע תענית. המכתם מגילה ב א, בדעת השאלתות שם.</ref>, ויושבים בתענית<ref>תנחומא שם.
 
שאלתות שם.
 
המנהיג הל' פורים, ושכ&quot;כ ר&quot;ח; עי' העיטור הל' מגילה בשם אית דאמרי. ועי' ראבי&quot;ה סי' תקנט שתמה על דברי השאלתות, שיום הכניסה הוא יום תענית, ועי' העמק שאלה אות יט שמתרץ. ועי' המנהיג הל' פורים, שכן הוא בירושלמי שמצפרא כנופיא, וצ&quot;ב מקורו. ועי' מחז&quot;ו (כי&quot;ל) סי' רמה, שנקהלו היהודים, היינו יום תענית שנתכנסו כמו ביום הכניסה, וקראו ספר תורה, והתענו בי&quot;ג אדר וכו', ומשמע שהכינוס הוא לקריאת התורה, ועוד משמע שעיקר &quot;יום הכניסה&quot; הוא בשני וחמישי שמתכנסים לקרוא בו בתורה, אלא שכאן התענית קרויה יום הכניסה בהשאלה.</ref>, ובטלים ממלאכה<ref>נימו&quot;י מגילה ב א, בדעת השאלתות שם,</ref>, שכך כתוב &quot;נקהלו היהודים ועמוד על נפשם ביום שלשה עשר לחודש אדר&quot;<ref>אסתר ט טז ואילך.</ref>, מכאן אתה למד שיום שלושה עשר תענית, ויום ארבעה עשר משתה ושמחה<ref>שאלתות שם.</ref>, ויש מן הגאונים וראשונים שכתבו שזהו שאמר רב שמואל בן רב יצחק בתלמוד, שיום שלושה עשר באדר זמן קהלה לכל הוא<ref>גמ' מגילה ב א.
 
תנחומא שם; שאלתות שם; רא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' א' בשם ר&quot;ת. וע&quot;ע מקרא מגילה, שי&quot;מ &quot;זמן קהלה&quot; בע&quot;א.</ref>, על שם הכתוב &quot;בשלושה עשר בו&quot;<ref>אסתר ט א.</ref> &quot;נקהלו היהודים&quot;<ref>אסתר שם ב. או&quot;ז דלהלן בשם ספר המקצועות.</ref>, שגזרו בו תענית<ref>תנחומא שם.</ref>, והוא יום התענית<ref>או&quot;ז הל' מגילה סי' שסז, בשם בשם ספר המקצועות.
 
. ועי' או&quot;ז שם שמשמע, שהיינו שלדורות הוא קרוי יום קהילה, משום שמתכנסים בו ישראל (ועי' ציון 8).</ref>, ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים<ref>רא&quot;ש שם בשם ר&quot;ת.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שתענית אסתר מוזכרת במגילה במה שכתוב &quot;וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר ט לא.</ref>, דהיינו, שקבלו עליהם להתענות בכל שנה<ref>ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד.</ref>. מן האחרונים יש שכתב שזו היא שאמר רבי יוחנן, שמה שכתוב במגילה &quot;ומאמר אסתר קיים&quot;<ref>אסתר ט לב.</ref>, חוזר אף על הנאמר בסמוך לו &quot;דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר שם לא. גמ' מגילה טז ב.</ref>, דהיינו שקיימו על עצמם את דברי הצומות, וקבלו להתענות תענית אסתר<ref>עי' פר&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ב; בנין שלמה סי' נו. ועי' מהרש&quot;א מגילה שם, שפי' את דברי הגמ' שם בע&quot;א.</ref>.
 
===  זמן תקנתה ===
 
על הזמן שבו מצינו שהתענו תענית זו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהוא מימות מרדכי ואסתר<ref>עי' ראשונים דלהלן.</ref> - שקבלו עליהם<ref>אבן עזרא אסתר ט ל, שכן דעת רבים; ריטב&quot; א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד; ב&quot;ח סי' תרצו בדעת הרמב&quot;ם הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה, שהביא את הפסוק דלהלן על תענית אסתר, וכ&quot;כ ביהגר&quot;א בדעתו בס' תקנ ס&quot;ד. ועי' ציון 46 שי&quot;מ בדעת הרמב&quot;ם בע&quot;א.</ref>, או שמרדכי ואנשי כנסת הגדולה תקנו כן<ref>נימו&quot;י מגילה ב א.</ref>, או שכן נהגו מאז<ref>כל בו סי' סב; מור וקציעה לאו&quot;ח סי' תרפו. ועי' ציון 46 שלדעת הכל בו, הוא מנהג מזמן מרדכי ואסתר, וכן הוא במו&quot;ק שם.</ref> - לעשות תענית בכל שנה ושנה<ref>ר&quot;ן שם.</ref>, כמו שנאמר במגילה &quot;וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר ט לא. ראשונים שם. ועי' ר&quot;ן וריטב&quot;א שם שכן נראה ממה שנאמר &quot;וזעקתם&quot; לפי שהצומות שצמו באותם הימים היו בזעקה.</ref>, ופרשו שכשם שקבלו עליהם את ימי הפורים, כך קיימו עליהם את ענין הצומות שצמו בזמן ההוא<ref>ר&quot;ן וריטב&quot;א שם.</ref>. ויש סוברים שמצינו תענית זו בימי בית שני<ref>עי' גאונים וראשונים שבציון 4, שיום הכניסה הוא תענית אסתר, ויום הכניסה נוהג בזמן שבית המקדש קיים, (ע&quot;ע יום הכניסה: בזמן הזה). . ועי' שו&quot;ת בנין שלמה סי' נו. ועי' גמ' מגילה ב א, שמכיון שהוא יום הכניסה, לכן אין צריך פסוק ללמד שאפשר לקרוא בו את המגילה, ומשמע שלדעתם הוא מזמן שבו נכתבה המגילה, אבל ע&quot;ע מקרא מגילה שי&quot;ס שדרשות הפסוקים בסוגיא שם, אינה אלא אסמכתא.</ref>, וזהו שאמרו בגמרא, שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו בני הכפרים בשנים מסוימות, מקדימים את מקרא מגילה ליום הכניסה - או לפניו<ref>ע&quot;ע מקרא מגילה.</ref> - שהוא יום תענית אסתר<ref>עי' ציון 4 ואילך.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיא מתקנת חכמים האחרונים, שאחר חתימת התלמוד, לפי שאינו מפורש בכתוב, ולא בתלמוד<ref>אבודרהם סדר תפלת התעניות. עי' הגה&quot;מ הל' תעניות פ&quot;א ה&quot;ו אות ב, שתענית זו מדברי הגאונים. ועי' ציון 4 שלדעת הרבה ראשונים &quot;יום הכניסה&quot; אינו תענית אסתר, וציון 14, שיש סוברים ש&quot;זמן קהלה&quot; אינו תענית אסתר, ולדעתם לא מצינו מקור לתענית, קודם לימי הגאונים.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שלא ידוע בבירור מי תיקן תענית זו<ref>ספר האשכול (אלבק) הלכות שני וחמישי ותענית. ועי' ציון 117, שכתב שלכן צ&quot;ע כיצד מתענים ביום זה.</ref>. על זמן מנהג תענית שלושה ימים, ראה להלן: מנהג תענית שלושה ימים. ויש סוברים שאף שנתקנה התענית בימי מרדכי ואסתר, קודם בנין בית שני, בימי בית שני לא התענו, משום שיום י&quot;ג באדר הוא מהימים טובים הנזכרים במגילת תענית<ref>ע&quot;ע מגילת תענית ציון 114.</ref>, ואין מתענים בו - לסוברים כן <ref>עי' ציון 149.</ref>- ולאחר שנחרב הבית ובטלה מגילת תענית<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל: ביטולה.</ref>, חזרה התענית למקומה<ref>מו&quot;ק סי' תרפו. עי' בנין שלמה סי' נו.</ref>.
 
===  תקפה  ===
 
בתוקף התענית נחלקו ראשונים: יש סוברים שהיא מדברי קבלה<ref>עי' ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד, שמקור תענית זו מהכתוב דלהלן, (וכן הוא באבן עזרא שבציון 26) וב&quot;ח סי' תרפו בדעתו, שא&quot;כ ה&quot;ז דברי קבלה; ב&quot;ח שם בדעת הרמב&quot;ם הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה שהביא את הפסוק דלהלן על תענית אסתר, וכ&quot;מ בביהגר&quot;א בדעתו בס' תקנ ס&quot;ד. ועי' ציון 46, שי&quot;מ בדעת הרמב&quot;ם בע&quot;א. ועי' ציונים 117 ואילך, 154, שלכן י&quot;א שמתענים אף שהוא יום שאין ראוי להתענות בו. ועי' ר&quot;ן וריטב&quot;א שם וביהגר&quot;א תרפו ס&quot;ב שתמהו שאין התענית יום קבוע. ועי' ציונים 162, 247, 263.</ref>, וחשובה כדברי תורה, ולכן היא חמורה משאר תעניות<ref>עי' ציון 262.</ref>, שלדעתם זהו מה שנאמר במגילה &quot;כאשר קבלו עליהם ועל נפשם דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר ט לא.</ref>, שקבלו עליהם להתענות בכל שנה<ref>ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד.</ref>. ולדעת הרבה ראשונים, אינה תענית ציבור קבועה - לא מדברי תורה, ולא מדברי סופרים<ref>רש&quot;י דלהלן.</ref> - אלא שכך נהגו העם<ref>מחז&quot;ו סי' רמה בשם רבי, וכן הוא בסידור רש&quot;י סי' שמה; בעה&quot;מ מגילה ד א מדפי הרי&quot;ף; העיטור הל' מגילה; עי' רמב&quot;ם הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה שכן נהגו כל ישראל בזמנים אלו וכו', ומאמ&quot;ר סי' תרפו ס&quot;ק ב' וערוה&quot;ש שם ס&quot;ב בדעתו, שאין זה אלא מנהג; עי' המנהיג הל' מגילה; עי' שבלי הלקט סי' קצד; המאורות מגילה ז ב; עי' ריטב&quot;א תענית י א; עי' ארחות חיים הל' מגילה אות כה; כל בו סי' סב; טור או&quot;ח סי' תרפו; אבודרהם פורים; ר&quot;ן תענית ז א מדפי הרי&quot;ף. ועי' רמב&quot;ם שם שהביא את הפסוק &quot;דברי הצומות וזעקתם&quot; ועי' מאמ&quot;ר שם שלדעתו אין כוונת הכתוב שקבלו את התעניות, אלא שבימי המן התענו, וזכר לכך מתענים, ועי' ציון 26, שי&quot;מ בדברי הרמב&quot;ם בע&quot;א. ועי' ביהגר&quot;א תרפו ופר&quot;ח שכ&quot;מ מגמ' תענית יח ב, שיום י&quot;ג באדר הוא מהימים טובים הנזכרים במגילת תענית. ועי' כל בו שם, שהוא מנהג מימות מרדכי ואסתר, עי' ציון 28. ועי' ציונים 73, 242, 254, 259, 266, 269, 342.</ref>, זכר לדבר<ref>רש&quot;י שם.</ref> , ואינה חובה גמורה כל כך<ref>מגן אבות ענין כג, בשם חכמי ספרד.</ref>, ומה שנאמר במגילה &quot;דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר ט לא. ועי' ציון 44, שי&quot;ס שהיינו תענית אסתר.</ref>, אינו קבלת תענית אסתר<ref>עי' תשובת רש&quot;י שם עי' אבן עזרא אסתר ט ל: ולפי דעתי וכו'; עי' ר&quot;ן וריטב&quot;א שם.</ref>, שהרי אותם תעניות שהתענה מרדכי בשושן, היו בניסן<ref>רש&quot;י שם, ע&quot;פ גמ' מגילה טו א, שהתענו בימי הפסח.</ref>, וכן כתבו אחרונים להלכה, שתענית זו אינה חובה<ref>רמ&quot;א או&quot;ח תרפו ב.</ref>, ויש שכתבו שאף על פי שאינה מארבעת הצומות הקבועים, יש בה סרך קבלת אבות, יסוד אנשי כנסת הגדולה, כמו שנאמר &quot;וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר שם. מגן אבות ענין כג. ועי&quot;ש שאי&quot;ז קבלה אלא &quot;סרך קבלה&quot;, וצ&quot;ב בגדר הדבר, ואפשר שהיינו מנהג שמוזכר במגילה, עי' ציון 46.</ref>. ויש שכתבו שהיא חובה מתקנת חכמים<ref>עי' תנחומא שבציון 347, שהתענית מדרבנן; עי' ר&quot;ת שבציון 19, שיום הכניסה הוא יום תענית אסתר, וב&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו בדעתו, שהיא תקנת חכמים, וכ&quot;מ בבהגר&quot;א שם ס&quot;ב בדעת ר&quot;ת, שהוא יום קבוע; עי' או&quot;ז הל' מגילה סי' שסז בשם ספר המקצועות &quot;וחייבינהו הקב&quot;ה לישראל לענויי נפשייהו בי&quot;ג&quot;; עי' הגה&quot;מ הל' תעניות פ&quot;א ה&quot;ו אות ב, שהיא חשובה כתענית חובה כט' באב, (עי' ציון 160) כיון שהיא מדברי הגאונים ומנהג כל ישראל, וא&quot;ר או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ק ב בדעתו, שהיא חובה; עי' ארחות חיים הל' פורים אות כג בשם הראב&quot;ד, להקל לקרות המגילה מבע&quot;י כדי להקל על המעוברות, וב&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו בדעתו, שהיא תענית חובה, וגם מעוברות מתענות. ועי' ספר האשכול (אלבק) הלכות שני וחמישי ותענית &quot;תקינו רבנן&quot;. ועי' מכתב לחזקיהו מגילה ב א, בגדר הסמך שכתב ר&quot;ת. ועי' ציון 262, שלכן לדעתם י&quot;ס שמחמירים לענין מעוברות. ועי' ציונים 105, 253, 265.</ref>, קודם שנחרב הבית<ref>רא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ח. עי' ב&quot;ח שם שהיינו קודם שבטלה מגילת תענית, דהיינו קודם חורבן הבית (ע&quot;ע מגילת תענית: ביטולה) וכ&quot;מ בראשונים שם, עי' ציון 32.</ref>, או מדברי הגאונים<ref>הגה&quot;מ שם.</ref>.
 
===  טעמה ===
 
בטעם התענית, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהיא זכר לנס שנעשה ביום י&quot;ג באדר<ref>עי' ראשונים דלהלן; עי' ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד שתענית זו זכר לנס שנעשה בו.</ref>, שנקהלו בו היהודים<ref>עי' אסתר ט א ואילך. המנהיג הל' פורים, ואבודרהם סדר תפילת התענית בשמו. וצ&quot;ב לפי&quot;ז למה התענית קרויה &quot;תענית אסתר&quot;, ואפשר משום שהמנהג הקדום בא&quot;י היה להתענות ג' תעניות לאחר פורים לזכר התעניות שצמה אסתר (עי' ציונים 394 ואילך) ואפשר שעל סמך מנהג זה נהגו הגאונים בבבל לצום זכר לתענית שהתענו ישראל, (עי' ציון 65) ועי' בשואל שבמטה לוי סי' מב, שאפש&quot;ל שהיינו משום שעיקר הנס נעשה ע&quot;י אסתר.</ref>, לתת שבח והודאה על העבר, ולהתפלל ולהתחנן על העתיד<ref>סדר היום סדר פורים.</ref>, כדי לזכור שהשם רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אליו בכל לבבו, כמו שעשה בימים ההם<ref>משנ&quot;ב סי' תרפו ס&quot;ק ב. ועי' ציון 70, שכעי&quot;ז כתבו ראשונים לענין הטעם השני לתענית, ועי' ציון 66 שיש שייכות בין הטעמים.</ref>, וכתבו שאינה זכר לתענית שגזרה אסתר, שלושה ימים<ref>עי' ציון 65.</ref>, שהרי הם התענו שלושה ימים<ref>עי' אסתר ד טז.</ref>, ואנו אין מתענים אלא יום אחד<ref>המנהיג שם.</ref>, ועוד שתעניות אלו היו בניסן<ref>עי' גמ' מגילה טו א. המנהיג שם.</ref>, ויש שכתבו כעין זה, שיום י&quot;ג באדר היה להם יום מלחמה וצער, כמו שכתוב &quot;נקהלו היהודים&quot;, ונחו בי&quot;ד, וזכר לאותו צער, תקנו תענית, והשמחה בי&quot;ד, כאדם שיצא מצרה לרוחה<ref>האשכול (אלבק) הל' שני וחמישי ותענית.</ref>. ויש סוברים שהיא זכר לתעניות שגזרה אסתר בימי המן<ref>עי' להלן. ועי' מג&quot;א שבציון 163, שיש מתענים לילה ויום כמו שהתענו אז, משמע שזה טעם התענית, ועי' בהגר&quot;א שבציון 167, שיש השלמה לתענית י&quot;ג כמו שמצינו שיש מתענים ג' תעניות לאחר פורים (עי' ציון 406) והם זכר לתענית שגזרה אסתר, אבל עי' משנ&quot;ב סי תרפו ס&quot;ק ב, שטעם התענית משום שנקהלו ביום י&quot;ג, ובשעה&quot;צ ס&quot;ק יא, הביא את דברי הגר&quot;א הנ&quot;ל, וצ&quot;ב, ועי' ציונים 60, 413.</ref>, והתענו בו מרדכי ואסתר<ref>עי' רש&quot;י דלהלן; שבלי הלקט סי' קצד; ארחות חיים הל' מגילה סעי' כה; נימו&quot;י מגילה ב א. ועי' רמב&quot;ם הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה שהתענית זכר לתענית שהתענו בימי המן, ומשמע שהיא תענית ידועה מהמגילה.</ref>, שלושה ימים<ref>עי' אסתר ד טז. שבלי הלקט שם.</ref>, ותקנו שיתענו זכר לנס<ref>נמו&quot;י שם.</ref>, ושיזכור כל אדם שהבורא יתברך, רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה אליו וישוב אליו, בכל לבבו כאשר עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, שהתענו שלושה ימים, לילה ויום<ref>ארחות חיים שם.</ref>, ואף על פי שהם התענו בניסן<ref>עי' גמ' מגילה טו א.</ref>, אין תענית זו, אלא זכר לדבר<ref>מחז&quot;ו סי' רמה, וכן הוא בסידור רש&quot;י סי' שמה.</ref>, ונהגו לסמוך התענית לפורים<ref>שבלי הלקט שם.</ref>, ומשום כך כתבו שאין זו תענית ציבור קבועה, אלא מנהג שנהגו<ref>עי' ציון 46 ואילך. רש&quot;י שם. ועי' ציון 46, שי&quot;ס שהוא זכר לתענית שגזרה אסתר, ומכל מקום היא מנהג.</ref>, וכו יש שכתבו שתקנו להתענות בשלושה עשר, אף על פי שהם התענו בניסן, זכר לנס<ref>נימו&quot;י שם.</ref>, ואף על פי שהם התענו שלושה ימים<ref>עי' אסתר ד טז.</ref>, לפי שלדעת הבבלי הם התענו שלושה ימים ברציפות<ref>עי' גמ' יבמות קכא ב.</ref>, ואין מתענים לדורות שלושה ימים, ברציפות - שיש סכנה בדבר<ref>ע&quot;ע סכנה. ועי' מטה לוי שם, שציין שאפי' לענין יוהכ&quot;פ בגלויות, אין מתקנים תענית ב' ימים (ע&quot;ע יוהכ&quot;פ ציון 2187).</ref> - ושלא ברציפות אין מתענים, לפי שהם לא התענו אלא תענית אחת, של שלושה ימים רצופים<ref>מטה לוי שם, שהיתה תענית אחת של שלושה ימים.</ref>. ויש שכתבו שלא נתקנה תענית זו, אלא כדי שיהיו זריזים לשמוע מקרא-מגלה*, לפיכך קבעו תענית, שלא לאכול קודם מקרא מגילה<ref>האשכול (אלבק) הל' שני וחמישי ותענית. ועי' להלן: תענית שלא בזמנה, שלפעמים מקדימים את התענית, וצ&quot;ב לדעת האשכול, שאין זו תענית קודם המגילה. וצ&quot;ב במקומות שאין קוראים את המגילה בי&quot;ד, האם מתענים בו, כגון בכפרים שמקדימים את הקריאה (ע&quot;ע יום הכניסה וע' מקרא מגילה) או במוקפות חומה שקוראים בט&quot;ו באדר, ועי' ציונים 191, 203.</ref>. ויש שכתבו טעם לתענית על פי הסוד, לפי שבימי הפורים מותר לשתות כל יין שירצה האדם, ולהתענג ולהתפנק<ref>ע&quot;ע פורים.</ref>, והשטן מכניס שמחה בלבות בני אדם, ונותן בלבם לאכול ולשתות, ואחר כך עולה ומסטין, ולכן מתענים, להכניע כחו מלהשטין, ולהורות שמה שישראל שמחים ושותים בימים אלו, אינו להשלים תאות היצר, אלא לעבודת קונינו, שהרי אנו מקדימים להתענות קודם לכן, להכניע תאות היצר<ref>מגיד מישרים פרשת ויקהל מהדו&quot;ק.</ref>.
 
===  גדרה ===
 
בגדר התענית, משמע בדברי ראשונים שהיא חשובה תענית ציבור<ref>ע&quot;ע תענית ציבור. עי' ראשונים שבציון 153 ואילך, שדנו איך מתענים ביום י&quot;ג באדר, לסוברים שאין מתענים בו תענית ציבור. ועי' ציונים 233, 328.</ref>. ויש מן הראשונים שכתב שלא מצינו תענית זו, בכלל הצומות שהם גזרת חכמים, אלא כעין תענית יחיד הוא, ולכן צריך לקבלה מבעוד יום<ref>ע&quot;ע תענית. ריטב&quot;א מגילה ב א.</ref>.
 
===  מהותה ===
 
במהות יום התענית נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שאינה בכלל שאר תעניות, שתענית של שמחה היא<ref>המאורות מגילה ז ב; המכתם מגילה ה ב: אתחלתא דשמחה היא; מאירי תענית יח א: ויש מי שאומר ובמגן אבות ענין כג, בשם חכמי ספרד כלבו סי' סב. ועי' ראב&quot;ד שבציון 154, שמותר להתענות בו, אף בימים האסורים בתענית, לפי שהיא זכר לנס.</ref>, וקבלו עליהם בשמחה<ref>כל בו שם.</ref>, לזכר הניסים<ref>המאורות שם; המכתם שם.</ref>, ואינו קבוע לצער<ref>המאירי שם.</ref>, וכן כתבו ראשונים, שאינה כשאר תעניות של פורענות<ref>עי' תנחומא פרשת בראשית.</ref>, ולכן אם אי אפשר להתענות בו ביום, מקדימים את התענית ולא מאחרים אותה<ref>עי' ציון 301 ואילך.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאין מרבים בו בשמחה<ref>מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר פורים. ועי' שו&quot;ת אבנ&quot;ז או&quot;ח סי' תקיד.</ref>, כבשאר ימי חודש אדר<ref>ע&quot;ע אדר ציון 27. מנהגים שם.</ref>. על מהות התענית לנוהגים לצום שלושה ימים ראה להלן<ref>עי' ציון 414.</ref>. וכתבו ראשונים שתענית זו יש בה סרך תפלה, ופרסום הנס, ליתן בו הודאה ושבח לבורא יתברך על הנסים ועל הגבורות<ref>מגן אבות ענין כג.</ref>,
 
===  הכרזת התענית  ===
 
הכרזת התענית - שיש נוהגים, ששליח ציבור מכריז על התענית, בשבת שלפניה<ref>ע&quot;ע תענית ציבור.</ref> - כתבו ראשונים שאין מכריזים על תענית אסתר<ref>אבודרהם; שו&quot;ע תקנ ס&quot;ב. ועי&quot;ש הסימן אכ&quot;ף.</ref>, ויש שכתבו הטעם לפי שענין ההכרזה, הוא קבלת תענית ציבור, בזמן שלום<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, ואילו תענית זו לדעתם, היא חיוב קבוע<ref>עי' ציון 41.</ref>, ואינה צריכה להכרזה<ref>ביהגר&quot;א לשו&quot;ע תקנ ס&quot;ג ע&quot;פ הרמב&quot;ם והראב&quot;ד שבציון הנ&quot;ל. וצ&quot;ב שהמקור לשו&quot;ע הוא מהאבודרהם שבציון 95, ולדעתו, אי&quot;ז תענית קבועה, עי' ציונים 35, 46.</ref>.
 
===  ימי השבוע שיכולה לחול בהם ===
 
שלושה עשר באדר, לפי לוח-השנה* המסור בידינו, לעולם לא יחול בימים ראשון שלישי ושישי<ref>ע&quot;ע לוח שנה, ציון 432.</ref>, סימן &quot;ולא אג&quot;ו צום אסתר&quot;<ref>טוש&quot;ע או&quot;ח תכח א.</ref>, ויש שכתבו סימן &quot;ולא אגו&quot;ז תענית אסתר&quot;<ref>אבודרהם סימני המועדים, ועי' ציונים 300 ואילך, שאם חל בשבת מקדימים את התענית.</ref>.
 
== ב. הזמנים שמתענים בהם ==
 
===  קביעות היום  ===
 
היום שבו מתענים, יש מן הראשונים שכתבו שהיא תענית קבועה ליום י&quot;ג באדר<ref>עי' ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד.</ref>, ויש שכתבו שאין יום קבוע לתענית<ref>עי' ריטב&quot;א שם; עי' ר&quot;ן שם.</ref>, שהרי מצינו שיש נוהגים להתענות שלושה ימים לאחר פורים<ref>עי' להלן. ריטב&quot;א ור&quot;ן שם; ביהגר&quot;א או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ב ד&quot;ה ויפרעו.</ref>, וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת גאונים, שמעיקר התקנה - לסוברים שתענית אסתר, היא תקנה<ref>עי' ציון 54.</ref> - לא נקבעה התענית ביום מסויים בדוקא, אלא נקבע צום אסתר בכל שנה, ואם אפשר מתענים ביום שלושה עשר<ref>העמק שאלה שאילתא סז אות יט.</ref> - שהוא עיקר קביעותו<ref>העמק שאלה שם סוף אות כ.</ref> - וכן היו נוהגים קודם שנתקנה מגילת-תענית*<ref>העמק שאלה שם אות יט.</ref> - לסוברים שהיו מתענים בזמנים אלו <ref>עי' ציון 153 ואילך.</ref>- ולאחר שנקבעה מגילת תענית, ונאסר יום זה בתענית<ref>ע&quot;ע מגילת תענית ציון 114.</ref>, היו מתענים באחד עשרה באדר<ref>העמק שאלה שם.</ref>, שאין תענית זו כשאר תעניות ציבור, שהיום גורם לפורענות<ref>ע&quot;ע תענית.</ref>, ואף בימי מרדכי ואסתר, היו מקדימים את התענית, אילו היתה חלה בימים שאסור להתענות בהם<ref>העמק שאלה שם אות כ.</ref>. על תענית שחלה ביום שאין מתענים בו, עי' להלן: תענית שלא בזמנה.
 
===  תענית ביום שלפני פורים ===
 
בטעם ההיתר להתענות ביום שלושה עשרה באדר, אף על פי שהוא יום שלפני פורים - שימי הפורים נזכרים כימים טובים במגילת-תענית*<ref>ע&quot;ע ציון 115.</ref>, שאין מתענים בימים שלפניהם, לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל, ציונים 157 ואילך, וע' פורים.</ref>, ולענין פורים לא בטלה מגילת תענית, אף לאחר חורבן הבית, לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל, ציונים 329 ואילך.</ref> - מצינו בראשונים כמה טעמים: א) מהם מחלקים בין תענית זו לשאר תעניות, שהיא תקנת חכמים קדומה, עוד קודם שבטלה מגילת תענית<ref>העיטור הל' מגילה בשם אית דאמרי; רא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ח, ע&quot;פ ר&quot;ת שבציון 19, שזמן קהלה הוא תענית אסתר, ועי' רא&quot;ש תענית פ&quot;ב סי' כד. ועי' ריטב&quot;א ור&quot;ן שבציונים 153 ואילך, בשם הראב&quot;ד, לענין יום נקנור, ולכאו' ה&quot;ה לענין יום שלפני פורים, ועי' ציון 156, שמדברי הראב&quot;ד במק&quot;א לא משמע כן. ועי' בספר האשכול שבציון 36, שלא ידוע מי תיקן תענית זו, ועי&quot;ש שנראה שר&quot;ל, שאם היה ידוע שהיא תקנה קדומה, היה מותר להתענות בו.</ref>, שמתחילה כך התקינו<ref>ספר העיטור שם; מאירי תענית יח א בשם יש מי שתירץ.</ref> - בימי מרדכי ואסתר<ref>ר&quot;ן שם.</ref> - כמו שנאמר במגילה &quot;דברי הצומות וזעקתם&quot;<ref>אסתר ט לא. ריטב&quot;א ור&quot;ן שם בשם הראב&quot;ד.</ref>, ולא היה כח ביד חכמים לבטלה<ref>מאירי שם.</ref>. או לפי שהיא חשובה כתענית חובה, מדברי הגאונים, ומנהג כל ישראל, והרי היא מותרת, אף על פי שתענית של רשות אסורה ביום זה<ref>הגה&quot;מ הל' תעניות פ&quot;א ה&quot;ו אות ב.</ref>. או לפי שאינה בכלל שאר תעניות, שתענית של שמחה היא<ref>המאורות מגילה ז ב; המכתם מגילה ה ב: אתחלתא דשמחה היא; מאירי תענית יח א: ויש מי שאומר. ועי' מאירי שם שהוא כמו שאף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים, בנין של שמחה מותר, (ע&quot;ע פורים). ועי' ספר האשכול (אלבק) שבציון 64, בטעם התענית, זכר לצער, והשמחה בי&quot;ד, כאדם היוצא מצרה לקוחה, ועי&quot;ש שנראה שבזה מבואר ההיתר להתענות. ועי' ספר האשכול שבציון 79, שפי' טעם נוסף לתענית, בשביל שיהיו זריזים לקריאת המגילה, ונראה שבא לישב בזה את ההיתר להתענות, ואפשר שהיינו משום שאין זו תענית של אבלות.</ref>, זכר לניסים<ref>המאורות שם; המכתם שם. ועי' רא&quot;ש תענית פ&quot;ב סי' כד: וגם היא מעיקר הנס.</ref>, ואינה קבועה לצער<ref>המאירי שם.</ref>, ואין איסור בתענית כזו<ref>המכתם שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 201. ועי' ריטב&quot;א ור&quot;ן שבציונים 153 ואילך, בשם הראב&quot;ד, שתענית שהיא זכר לנס אינה אסורה ביום האסור משום מגילת תענית, לענין יום נקנור, ולכאו' ה&quot;ה לענין יום שלפני פורים, ועי' ציון 156, שמדברי הראב&quot;ד במק&quot;א לא משמע כן.</ref>. ב) ויש שכתבו שדוקא לאחר חורבן הבית, שבטלה מגילת תענית - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע מגילת תענית: ביטולה.</ref> -יום שלפני פורים אינו אסור בתענית, שאף שלענין פורים לא בטלה המגילה - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל, ציונים 329 ואילך.</ref> - היינו לענין פורים עצמו, אבל לענין יום שלפניו התבטל<ref>ע&quot;ע פורים. תוס' תענית יח א ד&quot;ה רב אמר, בתי' ראשון; האשכול (אלבק) הל' שני וחמישי ותענית: ואפשר וכו'; העיטור הל' מגילה; כתוב שם לראב&quot;ד מגילה ד א מדפי הרי&quot;ף; מאירי תענית יח א בשם גדולי המפרשים; רא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ח, בשם אית דאמרי, וכתב שכן מסתבר.</ref>, שאינו עדיף משאר ימים טובים של מגילת תענית<ref>העיטור שם; רא&quot;ש שם.</ref>. או מאחר שיום י&quot;ג באדר הוא &quot;יום נקנור&quot; שהוא מהימים טובים הנזכרים במגילת תענית<ref>ע&quot;ע מגילת תענית ציון 114.</ref>, וכיון שנתבטל יום טוב זה, כשנתבטלה מגילת תענית<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל: ביטולה.</ref>, אף משום יום שלפני פורים אינו אסור<ref>תוס' תענית יח א ד&quot;ה רב; ראבי&quot;ה מסכת מגילה סי' תקנו בשם אביו ר' יואל; מלחמת מגילה דף ד א מדפי הרי&quot;ף; מאירי תענית יח א בשם יש מי שאומר. ועי' תוס' ומלחמת שם שהוכיחו כן ממה שמצינו כעי&quot;ז לענין יום טוריינוס, ועי' ר&quot;ן שם שדחה את הראיה.</ref>, שאינו חוזר וניעור משום יום שלפני פורים<ref>מאירי שם.</ref>, שבבית דין של ראשונים, לא נאסר יום זה משום יום שלפני פורים, אלא משום יום נקנור, וכיון שעמדו בית דין של אחריהם, ובטלו יום נקנור, אין אנו אוסרים אותו בשביל יום שלפני פורים<ref>מלחמת שם.</ref>, שכיון שבטלה קדושה הבאה לו מעצמו, אין אוסרים אותו משום קדושה הבאה לו ממקום אחר<ref>ראבי&quot;ה שם.</ref>. או שמכיון שבטלה המגילה, יש להקל אף לענין פורים, לפסוק להלכה, כדעת הסוברים שבימים טובים המוזכרים במגילת תענית אין איסור תענית ביום שלפניהם<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 176. רמב&quot;ן במלחמות שם וריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יח א (ז א בדפי הרי&quot;ף) בשם ר&quot;י ברצלוני; חי' הר&quot;ן שם בשם רבו.</ref>, כיון שדעת חכמים להקל בה<ref>ר&quot;ן שם.</ref>. ג) ויש שכתבו שיום שלפני פורים, מעולם לא נאסר בתענית לפי שהאיסור להתענות בימים שלפני ימים טובים, הוא משום חיזוק לימים טובים<ref>ע&quot;ע מגילת תענית ציון 157.</ref>, ויום הפורים אינו צריך חיזוק, שהוא מדברי קבלה<ref>ע&quot;ע דברי קבלה, וע' פורים.</ref>, ודברי קבלה כדברי תורה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל. בעה&quot;מ מגילה ג א מדפי הרי&quot;ף; רא&quot;ש תענית פ&quot;ב סי' כד; אבודרהם סדר פורים; עי' מאירי תענית יח א: או שמא. ועי' ר&quot;ן שם יז ב (ו ב) שחולק שתענית אסתר אינה חשובה דברי קבלה, לפי שלא נאמרה על פי נביא, (ע&quot;ע דברי קבלה ציון 21). וע&quot;ע מגילת אסתר, שנחלקו האם מגילת אסתר מטמאת את הידים, ועי' שו&quot;ת חת&quot;ס או&quot;ח סי' קסג, שדברי הראשונים הנ&quot;ל שמגילת אסתר חשובה דברי קבלה, הם כמ&quot;ד שאסתר מטמאת את הידים. ועי' חת&quot;ס שם, שדבר זה תלוי במחלוקת האם קבלו החכמים מיד את תקנת ימי הפורים (ע&quot;ע פורים).</ref>, שאין צריכים חיזוק<ref>בעה&quot;מ שם; אבודרהם שם. ועי' רא&quot;ש ובעה&quot;מ ואבודרהם שם, שהוא כמו שמצינו כעי&quot;ז לענין צום גדליה (ע&quot;ע).</ref>, או שאין צריך חיזוק לפי שיום הפורים נכתב בכתובים<ref>ראבי&quot;ה מסכת מגילה סי' תקנ, בשם רבינו שב&quot;ט; עי' מאירי שם בשם יש מי שתירץ. ועי' ראבי&quot;ה שם, שהוא כמו ר&quot;ח שהוא מהתורה, ואי&quot;צ חיזוק. ועי' ר&quot;ן שבציון 141, שפורים אינו חשוב מדברי קבלה, ואפשר שגם רשב&quot;ט סובר כן, ומ&quot;מ הוא בכתובים, ועי' מאירי שם, שכתב ב' ביאורים חלוקים, למה אין פורים צריך חיזוק, משום שהוא מדברי קבלה (עי' ציון 141) ומשום שנאסר מכח המקרא.</ref>, או שאין צריך חיזוק לפי שפורים היא מן המפורסמות - שקוראים בה את המגילה<ref>שיטמ&quot;ק דלהלן.</ref> - ואינה צריכה חיזוק<ref>שיטמ&quot;ק מנחות סה א, בתי' שני; שו&quot;ת הרמ&quot;ע מפאנו סי' יב: ועוד ששבו וכו'. ועי' ציונים 180, 203 שצ&quot;ב לענין מקומות שאין קוראים בהם את המגילה בי&quot;ד.</ref>. על התענית לבני עיירות המוקפות חומה, שיום י&quot;ד אינו אסור להם מדברי קבלה, עי' להלן<ref>ציונים 179 ואילך.</ref>.
 
===  תענית ב&quot;יום ניקנור&quot; ===
 
על התענית בי&quot;ג באדר, שהוא &quot;יום נקנור&quot;, והוא יום טוב במגילת-תענית*<ref>ע&quot;ע מגילת תענית ציון 114.</ref>, שנינו בברייתא שרבותינו שבארץ ישראל, לא התענו ביום זה - את התענית שנהגו ג' ימים, זכר לתעניות אסתר<ref>עי' להלן: מנהג תענית שלושה ימים.</ref> - מפני ניקנור וחבריו<ref>מסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;ג. וצ&quot;ב מהו &quot;וחבריו&quot; הנזכר שם. ועי' ציון 414, על הטעם הנוסף, שנזכר במסכת סופרים שם.</ref>, אבל לאחר חורבן הבית, כתבו ראשונים שמותר להתענות ביום זה, לפי שבטלה מגילת תענית<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל: ביטולה. עי' ראשונים שבציון 133.</ref> - והיינו אף תענית ציבור, לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 372.</ref> - ויש מן הראשונים שכתבו שמתענים ביום זה, אף על פי שהוא &quot;יום ניקנור&quot; - ואף על פי שלדעתם אף לאחר שבטלה מגילת תענית, תענית ציבור אין גוזרים בימים אלו<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציונים 3733 ואילך.</ref> - לפי שתענית זו אינה כשאר תעניות שנדחות מפני ימים טובים, כי היא זכר לנס שנעשה בו<ref>ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב) בשם הראב&quot;ד, בתי' ראשון.</ref>, או לפי שתענית זו כבר קבלו עליהם ביום זה, קודם שנקבע ליום טוב<ref>ריטב&quot;א ור&quot;ן שם בשם הראב&quot;ד בתי' שני.</ref> - דהיינו בימי מרדכי ואסתר<ref>עי' ציון 25 ואילך. ריטב&quot;א שם בשם הראב&quot;ד.</ref> - ומה שנמנה יום ניקנור בכלל ימים טובים, לדעתם אינו אלא לענין הספד, ולא לענין תענית<ref>ראשונים שם. ועי' ראשונים שם בדעת הראב&quot;ד, שלפי&quot;ז יום נקנור בכלל ימים טובים דוקא לענין הספד ולא לענין תענית. ועי' מלחמת מגילה ד א מדפי הרי&quot;ף ור&quot;ן שם, שהקשה מהברייתא שבציון 149. ועי' ראב&quot;ד שבציון 126, שההיתר להתענות בי&quot;ג אדר, הוא רק לאחר שבטלה מגילת תענית, ומשמע שלא כפי שלמדו הר&quot;ן והריטב&quot;א בדעתו, אלא שלענין יו&quot;ט האסור משום מגילת תענית (קודם ביטולה, וכן לענין חנוכה ופורים) אסור להתענות אף תענית שהיא זכר לנס, או שיש לה סמך בכתובים, שסברות אלו הם רק להוציא מכלל תעניות ציבור, האסורה אף לאחר ביטול המגילה.</ref>.
 
===  בזמן שלום ===
 
בזמן שלום - ששאר תענית ציבור, אין חייבים להתענות<ref>ע&quot;ע תענית.</ref> - נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, האם מתענים תענית זו: יש סוברים שאין מתענים<ref>האגודה ר&quot;ה סי' ז, שהוא כ&quot;ש משאר תעניות; ב&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו.</ref>, שלדעתם אין זו תענית חובה מדברי קבלה<ref>עי' ציון 46. ב&quot;ח שם.</ref>. ויש סוברים שמתענים<ref>ב&quot;ח שם וביהגר&quot;א לשו&quot;ע תקנ ס&quot;ג, בדעת הרמב&quot;ם והראב&quot;ד שבציון 41, שתענית זו מדברי קבלה. ועי' הגה&quot;מ הל' תעניות פ&quot;א ה&quot;ו אות ב, ששמא תענית אסתר חובה כט' באב, ודברי ירמיהו שם פ&quot;ה ה&quot;ה שמצדד בדעתו שהיינו שמתענים אף בזמן שלום, שהרי י&quot;א שתענית זו היא זמן קהילה (עי' ציון 14) וזה היה אף בבית שני (ע&quot;ע מקרא מגילה). עי' ארחות חיים הל' פורים אות כג בשם הראב&quot;ד, להקל לקרות המגילה מבע&quot;י כדי להקל על המעוברות, וב&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו בדעתו, שהיא תענית חובה, וגם מעוברות מתענות. ועי' ציון 84, שי&quot;ס שהיא תענית של שמחה, וצ&quot;ב לדעתם, האם ה&quot;ה שמתענים אף בשעת שלום. ועי' שו&quot;ת מהר&quot;י מינץ סי' ט, שהרבה אין מתענים אפילו בתענית הכתובים, מלבד ט' באב ותענית אסתר נוהגים מצד מנהג.</ref>, שלדעתם זוהי תענית קבועה<ref>ב&quot;ח שם; בהגר&quot;א שם.</ref>, מדברי קבלה<ref>ב&quot;ח שם.</ref>.
 
===  ליל התענית  ===
 
ליל י&quot;ג באדר, כתבו אחרונים שיש מתענים לילה ויום<ref>מג&quot;א סי' תרפ&quot;ו ס&quot;ק ג. ועי&quot;ש שמביא כן בשם כנה&quot;ג שבציון 416, ועי' כנה&quot;ג שם שכ&quot;כ לענין הנוהגים להתענות ג' ימים, ומשמע שסובר שטעם תענית י&quot;ג, הוא משום התענית שגזרה אסתר (עי' ציון 66).</ref>, שאף בתענית שגזרה אסתר התענו לילה ויום<ref>עי' פמ&quot;ג א&quot;א שם.</ref>, ויש שכתבו שבזמן הזה, לא נהגו כן כלל<ref>ערוה&quot;ש שם ס&quot;ג.</ref>.
 
===  פרעון התענית  ===
 
פרעון התענית ביום אחר, למי שאינו מתענה בי&quot;ג אדר - על החייבים לפרוע את התענית, עיין להלן<ref>עי' ציונים 383, 387.</ref> - כתבו אחרונים שהיינו משום שתענית זו אינה קבועה<ref>ביהגר&quot;א לאו&quot;ח תרפו ס&quot;ב.</ref>, בדוקא ליום זה<ref>שעה&quot;צ שם ס&quot;ק יא, ע&quot;פ הגר&quot;א שם.</ref>, שהרי מצינו שיש נוהגים להתענות לאחר הפורים<ref>עי' להלן ציון 410. ביהגר&quot;א שם. ועי&quot;ש שמציין לר&quot;ן תענית שבציון 156, שמשוה (בשם הרמב&quot;ן) בין התענית ביום י&quot;ג לתענית ג' ימים.</ref>, זכר לתענית של אסתר<ref>עי' ציון 397. שעה&quot;צ שם.</ref>.
 
===  בשנה מעוברת ===
 
בשנה מעוברת, שיש בה שני אדרים<ref>ע&quot;ע אדר: אדר ראשון ואדר שני, וע' עיבור שנה.</ref>, מתענים באדר השני<ref>עי' שו&quot;ת מהר&quot;ם מרוטנבורג (פראג שס&quot;ח) סי' קצה; מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר פורים; מהרי&quot;ל הל' פורים אות ב. וכ&quot;מ בסתימת כל הראשונים והאחרונים.</ref>, שבו חל פורים<ref>מהרי&quot;ל שם.</ref>, שבאדר הראשון אין עושים פורים<ref>ע&quot;ע פורים.</ref>, וכל שכן שאין מתענים בערבו<ref>מנהגים דבי מהר&quot;ם שם.</ref>, ומה ששנינו, אין בין אדר הראשון לאדר השני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים<ref>משנה מגילה ו ב.</ref>, היינו לענין שנהגו פורים ואחר כך עיברו את השנה<ref>שו&quot;ת מהר&quot;ם מרוטנבורג שם; מנהגים דבי מהר&quot;ם שם.</ref>. ויש מן הגאונים שכתבו שמתענים גם באדר הראשון, כמו בי&quot;ג של אדר השני<ref>תשובות הגאונים שבגנזי שכטר ח&quot;ב עמ' 136.</ref>.
 
== ג. המקומות שמתענים בהם ==
 
===  בעיירות המוקפות חומה ===
 
אף בעיירות המוקפות חומה - שיום הפורים שלהם הוא בט&quot;ז אדר<ref>ע&quot;ע פורים.</ref> - כתבו גאונים וראשונים שמתענים בשלושה עשר<ref>שאלתות סוף ויקהל (סי' סז, ובהוצ' מירסקי סי' עט); ועי' ראשונים שבציונים 117 ואילך, שבארו את ההיתר להתענות ביום שקודם הפורים בטעמים שונים, ולדבריהם ה&quot;ה במוקפות חומה; עי' ב&quot;ח או&quot;ח תרפו, שכ&quot;מ בכל הגאונים שכתבו שנהגו הכל בתענית זו; עי' מו&quot;ק שם, שהבעה&quot;מ שבציון 196, הוא יחיד בדבר ולא מצינו לו חבר; עי' קרבן נתנאל לרא&quot;ש תענית פ&quot;ב אות מ, שאף לפי מש&quot;כ הרא&quot;ש (שם) שטעם ההיתר להתענות יום קודם הפורים הוא משום שדברי קבלה אי&quot;צ חיזוק, מתענים אף במוקפות חומה. ועי' פר&quot;ח שבציון 191, שכך נוהגים בירושלים.</ref>, ויש שכתבו שזו היא שאמרו בתלמוד שיום י&quot;ג באדר זמן קהלה לכל הוא<ref>גמ' מגילה ב א.</ref>, דהיינו שנקהלים לתענית אסתר - לסוברים כן<ref>עי' ציון 19.</ref> - ומה שאמרו &quot;לכל&quot; היינו אף למוקפות חומה<ref>מור וקציעה סי' תרפו.</ref>, וכתבו אחרונים שאף על פי שמתענים, זכר למה שנקהלו היהודים בימי המן ביום י&quot;ג באדר - לסוברים כן<ref>עי' ציון 58.</ref> - ובשושן אף ביום י&quot;ד, נקהלו על נפשם, שהרי לא נחו עד יום ט&quot;ו<ref>עי' מגילת אסתר ט טו.</ref>, לפי שהולכים אחר רוב העולם, ויום י&quot;ג היה יום צרה לכל<ref>סדר היום סדר פורים. וצ&quot;ב שיום י&quot;ד אסור בתענית, אף במוקפות חומה (ע&quot;ע פורים), ואפשר שהיינו לסוברים שתענית זו מתענים אף בימים האסורים בתענית, עי' ציונים 117 ואילך, 153 ואילך. ועי&quot;ש שהוסיף שיום י&quot;ד לבני שושן, הם מעצמם שאלו הענין.</ref>, ואף לסוברים שטעם ההיתר להתענות ביום שלפני פורים, הוא משום שפורים דברי קבלה, ואינו צריך חיזוק לפניו<ref>עי' ציון 142.</ref>, כתבו ראשונים שאף על פי שיום י&quot;ד אינו אסור לבני ט&quot;ו, מדברי קבלה<ref>ע&quot;ע פורים.</ref>, כיון שלא נאסר יום י&quot;ד, לבני ט&quot;ו אלא מפני יו&quot;ט של יום י&quot;ד, די להם להיות כמותם, ולא להאסר לפניו<ref>כתוב שם (לראב&quot;ד) מגילה שם.</ref>, ויש שכתבו שאף לבני ט&quot;ו, יום י&quot;ד אסור בתענית מדברי קבלה, משום הנס שנעשה אף להם ביום זה<ref>ע&quot;ע פורים. כתוב שם: ואם נאמר וכו'.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שבעיירות המוקפות חומה אין מתענים בי&quot;ג באדר<ref>בעה&quot;מ מגילה דף ד א מדפי הרי&quot;ף; מאירי תענית יח א בשם יש מי שתירץ; פר&quot;ח או&quot;ח תרפו ס&quot;ב שהעיקר כבעה&quot;מ. ועי' ציון 180 שכתב הפר&quot;ח שאין נוהגים כן בירושלים. '''וצ&quot;ב לדעתם, האם אין מתענים כלל, או שדוחים את התענית ליום אחר, עי' ציונים''' '''300 ואילך, וכן צ&quot;ב בשנים שהתענית מוקדמת בהם (אי' להלן: תענית שלא בזמנה) האם אף במוקפות חומה מתענים, שאי&quot;ז יום שלפני י&quot;ד. ועי' ציון''' '''79, שצ&quot;ב בדעת האשכול, האם במוקפות חומה מתענים תענית אסתר. ועי' ציון''' '''145 שי&quot;ס שטעם ההיתר להתענות ביום שקודם פורים, לפי שפורים מן המפורסמות, שאי&quot;צ חיזוק, וצ&quot;ב לדעתם לענין מוקפות חומה, שאין קוראים בה את המגילה ביום י&quot;ד. ועי' ציון''' '''79, שי&quot;ס שטעם התענית היא משום שיהיו זריזים לקריאת המגילה, ועי&quot;ש שצ&quot;ב לענין מקומות שאין קוראים בהם את המגילה בי&quot;ד.'''</ref>, שלדעתם דוקא בעיירות שאין מוקפות חומה, אין איסור להתענות, משום יום שלפני פורים, שיום פורים אין צריך חיזוק, - לפי שהוא מדברי קבלה<ref>עי' ציון 142.</ref>, או לפי שהוא כתוב במגילה<ref>עי' ציון 143.</ref> - אבל יום י&quot;ד, במוקפות חומה צריך חיזוק - שאינו מדברי קבלה, אלא הרי הוא בכלל הימים טובים ששנינו במגילת-תענית*<ref>ע&quot;ע פורים.</ref>, ואינו כתוב במגילה<ref>מאירי שם.</ref> - ואסור להתענות לפניו<ref>ע&quot;ע מגילת תענית. בעה&quot;מ שם משום שהוא דברי קבלה; מאירי שם בשם יש מי שתירץ, משום שהוא כתוב במגילה. ועי' כתוב שם לראב&quot;ד מגילה ד א (מדפי הרי&quot;ף) שחלק על בעה&quot;מ, שאף יום י&quot;ד אסור מדברי קבלה, ועי' מאירי שם, שהביא ב' ביאורים למה פורים אין צריך חיזוק, אם משום שהוא מדברי קבלה, או משום שהוא כתוב במקרא, ועי&quot;ש שאת החילוק בין בני י&quot;ד לבני ט&quot;ו כתב דוקא בתירוץ שתלוי במה שכתוב במקרא, ואפשר שסובר כראב&quot;ד שם, שיום י&quot;ד לבני ט&quot;ו אסור מדברי קבלה, ומ&quot;מ אינו מפורש במקרא, עי&quot;ש בראב&quot;ד.</ref>.
 
===  בירושלים  ===
 
בירושלים - שהיא מוקפת חומה<ref>ע&quot;ע ירושלים ציון 137.</ref>, ואין מתענים בי&quot;ג באדר במוקפות חומה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 191.</ref> - נחלקו אחרונים: יש שכתבו שהיא בכלל שאר עיירות המוקפות חומה, שאין להתענות בה בי&quot;ג באדר<ref>פר&quot;ח שבציון 191. ועי' מחזיק ברכה סי' תרפו דין א, שכן הוא להדיא בבעה&quot;מ שבציון 191, וצ&quot;ב שאי&quot;ז בבעה&quot;מ שלפנינו.</ref>. ויש שכתבו שבירושלים מתענים בי&quot;ג באדר<ref>מור וקציעה סי' תרפו.</ref>, לפי שיש לנהוג בה את החומרות של כל שאר המקומות<ref>ע&quot;ע ירושלים ציון 535 ואילך. מור וקציעה שם. ועי' מחזיק ברכה שכתב שאי&quot;ז ענין לכאן. ועי' ציון 196, שלדעת בעה&quot;מ אסור להתענות בי&quot;ג, וצ&quot;ע כיצד יחמירו להתענות.</ref>.
 
===  בכפרים ===
 
אף בכפרים - שמקדימים בהם את קריאת המגילה ליום-הכניסה*<ref>ע&quot;ע מקרא מגילה.</ref> - כתבו גאונים שמתענים בשלושה עשר<ref>שאלתות סוף ויקהל (סי' סז, ובהוצ' מירסקי סי' עט). ועי' שאלתות שם שמביא ע&quot;ז את דברי הגמ' שי&quot;ג זמן קהילה לכל היא, ואפשר ש&quot;לכל&quot; היינו אף לכרכים וכפרים, ועי' ציון 180. ועי' ציון 145, שי&quot;ס שההיתר להתענות ביום שלפני פורים, הוא משום שבפורים קוראים את המגילה, ויש לו פרסום, ואי&quot;צ חיזוק, וצ&quot;ב לענין כפרים שאין קוראים בהם את המגילה בי&quot;ד. ועי' ציון 79, שי&quot;ס שטעם התענית היא משום שיהיו זריזים לקריאת המגילה, ועי&quot;ש שצ&quot;ב לענין מקומות שאין קוראים בהם את המגילה בי&quot;ד.</ref>. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שדינם כמו בני שאר מקומות, שמתענים בי&quot;ג, בכל יום מימות השבוע<ref>עי' פר&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ב; קרבן נתנאל לרא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' א אות ב. ועי' פר&quot;ח שם שתמה, ממה מצינו שבני הכפרים מקדימים מקרא מגילה ליום הכניסה (ע&quot;ע) ולא מצינו שמקדימים את מקרא המגילה ליום התענית, שהוא יום כניסה, ועי' קרבן נתנאל שם שמיישב ועי' ציון 210.</ref>, שהתענית מותרת בהם<ref>עי' להלן: תענית שלא בזמנה.</ref>. ויש סוברים שלפי שבימי התענית, מתכנסים בני הכפרים לעיירות, לאמירת סליחות<ref>עי' ציון 19.</ref>, אין מתענים בי&quot;ג אלא כשהוא חל ביום שני או חמישי, שבימים אלו מתכנסים בני הכפרים לעיירות, לקריאת התורה<ref>ע&quot;ע יום הכניסה וע' קריאת התורה.</ref>, אבל כשחל י&quot;ג באדר בשאר ימות השבוע, לא הטריחום לבא לעיירות שני ימים רצופים, ומקדימים את התענית ליום שני או חמישי שלפני י&quot;ג באדר - כדרך שהקלו לבני הכפרים להקדים את מקרא המגילה ליום הכניסה<ref>ע&quot;ע יום הכניסה וע' מקרא מגילה וע' פורים.</ref> - ואף על פי שביום זה, בני הכפרים מקדימים לקרוא בו את המגילה<ref>ע&quot;ע יום הכניסה.</ref>, אין יום זה אסור אצלם בתענית<ref>ע&quot;ע יום הכניסה ציון 124. מור וקציעה סי' תרפו. ועי&quot;ש שמיישב בכך את שאלת הפר&quot;ח שבציון 204, ועי&quot;ש שכתב שמצינו כעי&quot;ז שחשו חכמים משום ביטול מלאכה ב' ימים.</ref>.
 
== ד. מנהגי היום ==
 
===  סליחות ===
 
אומרים בו סליחות*<ref>עי' מדרש תנחומא שבציון 318; סדר ר' עמרם גאון סדר פורים (כת&quot;י אוקספורד, מהדו' גולדשמיט עמוד קא); עי' סדור רס&quot;ג (ירושלים תשלט, עמ' שלו) שלש סליחות לי&quot;ג באדר; שבלי הלקט סי' קצד; מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר פורים. ועי' בגאונים שבציון 7, שמתכנסים ומבקשים בו רחמים.</ref> ותחנונים<ref>שבלי הלקט סי' קצד.</ref>, מעניין הפורענות<ref>מנהגים דבי מהר&quot;ם שם. ועי' סדור רס&quot;ג שם, שלש סליחות לי&quot;ג באדר. ועי' מהרי&quot;ל שם, סדר הפיוטים שנוהגים לומר. ועי' סדר ר' עמרם שם: ואמר סליחות מאי דניחא ליה.</ref>, בשחרית<ref>עי' סדר ר' עמרם שם: בצפרא, ועי&quot;ש שהוא כמו בשאר תעניות, וע&quot;ע סליחות; מנהגים דבי מהר&quot;ם שם.</ref>, בתפילת שמונה עשרה<ref>מהרי&quot;ל הל' פורים אות ב. וע&quot;ע סליחות, שכך היה המנהג הקדום לומר סליחות בתוך חזרת הש&quot;ץ, ושאנו נוהגים לאמרו לאחר חזרת הש&quot;צ.</ref>, כמו בשאר תעניות*<ref>עי' סדר ר' עמרם שם.</ref>, שעיקר התענית סליחות ורחמים<ref>מדרש תנחומא פרשת בראשית. ועי' ציון 318.</ref>, ומרבים בסליחות ותחנונים<ref>מחז&quot;ו בשם שאלתות דלהלן.</ref> - כדרכם בשאר תענית ציבור<ref>מחז&quot;ו סימן רמה (כי&quot;ל) בשם שאלתות דרב אחאי.</ref> - ויש שכתבו שבטלים בו ממלאכה<ref>נימו&quot;י מגילה ב א.</ref>, ומתקבצים לבקש רחמים<ref>נימו&quot;י שם.</ref>.
 
===  נישואים ===
 
על נישואי אשה בשאר תעניות ציבור, ע&quot;ע תענית ציבור, ולענין תענית זו מצינו בגאונים, שנושאים אשה בתענית אסתר<ref>עי' שאלה לר' האי גאון, נדפס בקהלת שלמה סי' ג: והיכא דמתרמי הכנסת כלה ביומא דתעניתא, כגון י&quot;ג באדר וכו'.</ref>.
 
=== נפילת אפים ===
 
בשחרית אומרים נפילת-אפים*, שהרי מתענים ואומרים תחנונים וסליחות<ref>שבלי הלקט שם.</ref>, על נפילת אפיים בתפילת מנחה, ע&quot;ע פורים.
 
===  תפילות היום ===
 
תענית אסתר, הרי היא כתענית ציבור לכל דבר<ref>עי' המנהגים (טירנא) פורים. ועי&quot;ש שמשמע שהוא לענין התפילות וקריאת התורה.</ref>, קוראים בתורה &quot;ויחל משה&quot;<ref>שמות לב יא. סדר ר' עמרם גאון סדר פורים (כת&quot;י אוקספורד, מהדו' גולדשמיט עמוד קא); מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר פורים; המנהגים (טירנא) שם. ועי' מסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;א מפסיקים לפורים, ושם ה&quot;ג, לפורים שלושה ימי הצום, ופירוש כסא רחמים (להחיד&quot;א) שם ה&quot;ד, שבתעניות פורים מפסיקים מסדר קריאת התורה של כל השנה. ועי' ציון 419 שי&quot;מ דברי מסכת סופרים בע&quot;א.</ref>, כמו בשאר תעניות*<ref>ע&quot;ע. סדר ר' עמרם שם.</ref>, ומזכירים עננו בתפילה<ref>סדר ר' עמרם גאון סדר פורים (כת&quot;י אוקספורד, מהדו' גולדשמיט עמוד קא)</ref>, ואומרים וידוי, ואבינו מלכנו<ref>ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ג.</ref>, ומפטירים במנחה בהפטרת &quot;דרשו&quot;<ref>ישעי' נה ו. המנהגים (טירנא) שם.</ref>, וכן לענין נשיאת כפים במנחה של תענית אסתר - שבתענית ציבור הכהנים נושאים כפיהם<ref>ע&quot;ע נשיאת כפים וע' תענית ציבור.</ref> - מצינו בגאונים שהכהנים נושאים כפיהם<ref>סדר ר' עמרם גאון סדר פורים (כת&quot;י אוקספורד, מהדו' גולדשמיט עמוד קא).</ref>, וכן כתבו אחרונים שכך נוהגים<ref>שו&quot;ת מהר&quot;ש לבית הלוי או&quot;ח סי' יא.</ref>, שתענית זו היא תענית ציבור<ref>עי' ציון 82. שו&quot;ת מהר&quot;ש שם. ועי' שו&quot;ת מהר&quot;ש הלוי שם, שמביא דעת ת&quot;ח חשוב שאין הכהנים נושאים כפיהם, אלא בד' צומות הכתובים, ולא בתענית אסתר.</ref>, ושקולה לשאר תעניות ציבור הכתובים בפסוק, וכבר קבלו עליהם בכל תפוצות ישראל להתענות בו<ref>מהר&quot;ש שם. ועי&quot;ש שהיינו לדעת הסוברים שהתענית חובה, (עי' ציונים 41 ואילך, 61 ואילך) וצ&quot;ב האם לסוברים שהיא מנהג (עי' ציון 46) אין נושאים כפים, או כיון שדי בטעם שהיא תענית ציבור, שבציון 233.</ref>.
 
===  אמירת מזמור לתודה ===
 
אמירת מזמור לתודה, בתפילה<ref>ע&quot;ע פסוקי דזמרה.</ref>, כתבו אחרונים שאומרים אף בתענית אסתר<ref>שו&quot;ת בנין שלמה סי' נו.</ref>, ואף לסוברים שבבית שני היו מתענים בו<ref>עי' ציון 40.</ref>, ולא היו מקריבים בו קרבן תודה<ref>ע&quot;ע תודה.</ref>, ומצינו שבימים שלא היו מקריבים קרבן תודה, אין אומרים מזמור לתודה<ref>ע&quot;ע פסוקי דזמרה.</ref>, כיון שבבית ראשון היו מקריבים קרבן תודה<ref>בנין שלמה שם.</ref>.
 
===  מחצית השקל ===
 
על מנהג נתינת מחצית השקל לצדקה, זכר למחצית השקל, ע&quot;ע פורים*. ויש מן האחרונים שכתב שנותנים אותו דווקא בתענית, כדי שתהא צדקה לכפרה, עם התענית<ref>אליה רבה או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ק ג בשם ספר אמרכל כתוב על קלף; כף החיים או&quot;ח תרצד ס&quot;ק כה, בשם סידור הרש&quot;ש. ועי' א&quot;ר שם שהיינו ע&quot;פ גמ' ברכות ו ב &quot;אגרא דתעניתא צדקה&quot; (ע&quot;ע תענית). ועי' דברי יציב או&quot;ח ח&quot;ב סי' רצג, שיש שנהגו ליתן ב' פעמים, בתענית ובפורים.</ref>.
 
על לימוד עם תלמידים, שיש שנמנעו בערב פורים, בשביל שטרודים בהכנת צרכי פורים, ע&quot;ע פורים.
 
== ה. החייבים בתענית ==
 
===  לפרוש מן הציבור ===
 
אף לסוברים שתענית זו אינה חיוב, אלא מנהג<ref>עי' ציון 46.</ref>, כתבו ראשונים שאסור לאדם לפרוש מן הציבור, משום איסור לא-תתגודדו*, שנצטוינו שלא להתחלק לאגודות, שכל אחת נוהגת באופן אחר<ref>מחז&quot;ו סי' רמה, וכן הוא בסידור רש&quot;י סי' שמה, ובשבלי הלקט סי' קצד.</ref>.
 
===  נשים ===
 
נשים - שבשאר תעניות אין נוהגות להתענות, לסוברים כן <ref>ע&quot;ע תענית ציבור.</ref>- יש מן האחרונים שכתב שלדעת הסוברים שתענית זו מנהג<ref>עי' ציון 46.</ref>, אין הנשים נוהגות להתענות כמו בשאר תעניות<ref>נזירות שמשון לרמ&quot;א או&quot;ח תרפו ב. ועי' תשובת רש&quot;י שבציון 46, שסובר שהתענית מנהג, ומכל מקום החמיר אף לענין נשים, וצ&quot;ב אם לדעתו אף בשאר תעניות נוהגות נשים להתענות. ועי' ציון 54, שי&quot;ס שהיא תקנת חכמים, וצ&quot;ב האם לדעתם חמורה משאר תעניות לענין זה.</ref>, ולדעת הסוברים שהיא מדברי קבלה<ref>עי' ציון 41.</ref>, הן מתענות, שלכתחילה נקבעה התענית על כולם, כמקרא מגילה<ref>ע&quot;ע מקרא מגילה. נזירות שמשון שם.</ref>.
 
===  לבריאים שקשה להם ===
 
בריאים שקשה עליהם התענית - כגון הולכי דרכים<ref>עי' תשובת רש&quot;י דלהלן.</ref>, או שיש להם טורח<ref>ב&quot;ח דלהלן.</ref>, או צער<ref>ב&quot;ח דלהלן.</ref> - נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שחייבים להתענות<ref>עי' תשובת רש&quot;י שבשבלי הלקט סי' קצד (והוא במחז&quot;ו סי' רמה) לענין אשה שהיתה צריכה לרכב, שאין לפרוש מן הציבור, ומג&quot;א סי' תרפו ס&quot;ק ד בדעתו, שפסק לאיסור; עי' רמ&quot;א תרפו ב &quot;שאר בריאים לא יתענו&quot; ומג&quot;א שם בדעתו. ועי' ציון 258, שי&quot;ס בדעת רש&quot;י בע&quot;א. ועי' רש&quot;י שם, שהתענית מנהג, ומכל מקום אין להתיר לפרוש, ונחלקו האחרונים שבציון זה והאחרונים שבציון 258, בכוונתו לענין מי שיש לו טורח, ועי' שמן המאור למג&quot;א סי' תרפו ס&quot;ק ד, שמתחילת דברי רש&quot;י נראה להקל, אבל בסו&quot;ד משמע שמחמיר.</ref>, שתקנת חכמים היא - לסוברים כן <ref>עי' ציון 54.</ref>- ואף לסוברים שאינה אלא מנהג<ref>עי' ציון 46.</ref>, מכל מקום אין להם לפרוש מן הציבור<ref>תשובת רש&quot;י שם, ועי' ציון 252.</ref>, וכן הוא אף בתענית שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן<ref>עי' ציונים 313 ואילך.</ref> - שאין אוכלים בחמישי, ופורעים בשישי<ref>עי' תשובת רש&quot;י שם.</ref>. ויש סוברים שבריאים שקשה להם התענית, פטורים מלהתענות<ref>ב&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו בדעת רש&quot;י שבציון 252. ועי' ציון הנ&quot;ל, ועי&quot;ש שי&quot;ס בדעת רש&quot;י בע&quot;א.</ref>, שלדעתם אין תענית זו חובה, אלא מנהג בלבד<ref>עי' ציון 46. ב&quot;ח שם.</ref>.
 
===  חולים קצת ===
 
חולים קצת - כגון מעוברות, ומניקות, וחולה שאין בו סכנה<ref>עי' להלן.</ref> - נחלקו אחרונים בדעת ראשונים האם מתענים בתענית זו: יש סוברים שתענית זו חמורה משאר תעניות ציבור, ואף חולים אלו - שבשאר תעניות פטורים מן התענית<ref>ע&quot;ע תענית ציבור.</ref> - חייבים להתענות בתענית זו<ref>ב&quot;ח או&quot;ח סי' תרפו, בדעת הראב&quot;ד שבציון 41; ערוה&quot;ש שם ס&quot;ד בדעת הראב&quot;ד שם. ועי' ב&quot;ח שם שכ&quot;מ באגודה שבציון 266, שלא התיר למעוברות, אלא לדעת ר&quot;ת שבציון 19. ועי' ב&quot;ח שם שנראה שכן שיטת הראשונים שהתירו לקרוא את המגילה מבע&quot;י בשביל מעוברות (ע&quot;ע פורים), ועי' ציון 273, שיש מבארים בדעתם בע&quot;א.</ref>, שלדעתם חיובה מדברי קבלה<ref>עי' ציון 42.</ref>. ויש סוברים שתענית זו דינה כשאר תעניות ציבור<ref>ב&quot;ח שם בדעת הראשונים דלהלן.</ref>, שלדעתם החיוב בתענית הוא משום תקנת חכמים<ref>עי' ציון 54. ב&quot;ח שם.</ref>, או משום מנהג<ref>עי' ציון 46. עי' ב&quot;ח שם בדעת האגודה מסכת מגילה ג א שמעוברות וכדו' יכולות להתענות ביום אחר, והיינו כמו בשאר תעניות. ועי' האגודה שם שהביא כן בשם מחז&quot;ו ואינו במחז&quot;ו שלפנינו. ועי' האגודה שם שיפרעו התענית בהיום אחר. ועי' ציון 262, שי&quot;ס בדעת האגודה בע&quot;א.</ref>, על החיוב והמנהג בחולים אלו, לדעה זו, ע&quot;ע תענית ציבור. ויש סוברים - וכן הלכה<ref>עי' רמ&quot;א תרפו ב ואחרונים שם.</ref> - שהקלו בתענית זו יותר משאר תעניות<ref>עי' האגודה שם, שמקילים למעוברות וכדו' עי' רמ&quot;א שם ועי' לבוש שם בדעתו, וכ&quot;כ ביי אדם כלל קנה ס&quot;ג, שמקילים בהם יותר משאר תעניות,</ref>, שלדעתם אינה חובה, אלא מנהג<ref>עי' ציון 46. רמ&quot;א שם.</ref>, ולכן הקלו בה לעת הצורך<ref>רמ&quot;א שם.</ref>, וכן יש שכתבו שחלושים יכולים שלא להתענות, שכל עקרו של תענית זה רפוי, ובעיקר למי שחלוש, וביום שלאחריו, יצטער משום התענית, שאין נכון שיתענה<ref>שו&quot;ת בשמים ראש סי' רלט, ומובא בדעת תורה לאו&quot;ח תרפו ב.</ref>, שאם כן יצטער בפורים<ref>דעת תורה שם.</ref>, ונחלקו העומדים בדעה זו: מהם שהתירו דוקא למעוברות ומניקות שמצטערות<ref>א&quot;ר שם ס&quot;ק ב; מחצית השקל שם ס&quot;ק ה. ועי' מחצית השקל שם שכ&quot;מ בראשונים שהתירו לקרוא מגילה מבע&quot;י למעוברות, ועי' ציון 262, שי&quot;מ בדעתם בע&quot;א. ועי' ישועות יעקב שם ס&quot;ק ב, שאף לדעת ר&quot;ת שבציון 19, מעוברות מתענות. ועי' א&quot;ר שם שכן משמע בדברי אחרונים.</ref>, וכן ליולדת בתוך שלושים יום<ref>א&quot;ר שם.</ref>, שאף שבשאר תעניות נהגו להחמיר בהן<ref>ע&quot;ע תענית ציבור.</ref>, בתענית זו אין צריכות להתענות<ref>אחרונים הנ&quot;ל.</ref>, וכן חולים, אפילו שלא הכביד עליהם החולי, כגון כואבי עינים<ref>עי' רמ&quot;א שם, ועי' לבוש שם, שמשמע שהקולא בשאר תעניות לענין חולה שאב&quot;ס הוא לענין שלא הכביד עליו החולי. ועי' ערוה&quot;ש שם שתמה על לשון הרמ&quot;א שמשמע שהקלו לענין חולה שאב&quot;ס והלא בכל התעניות פטורים.</ref>, ומהם שהקלו במעוברות ומניקות, אף על פי שאינן מצטערות<ref>ישוע&quot;י שם בדעת הרמ&quot;א שם. ועי' משנ&quot;ב שם ס&quot;ק ה שהביא את ב' הדעות, ושעה&quot;צ שם ס&quot;ק י שלהלכה תלוי במנהג המקומות.</ref>.
 
===  חתן ובעל ברית  ===
 
על חתן ביום חופתו, ובעל ברית, שיש סוברים שאין חייבים בתענית ציבור, ע&quot;ע תענית ציבור, וכתבו אחרונים, שכן הוא לענין תענית אסתר<ref>ביהגר&quot;א לאו&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ב. ועי' ציון 262, שי&quot;ס שתענית זו חמורה לענין מעוברות, וצ&quot;ב האם ה&quot;ה לענין חתן ובעל ברית.</ref>, ויש מן האחרונים שכתבו, שלענין תענית אסתר שאינה חובה כל כך<ref>עי' ציון 48.</ref>, אפשר שיש להקל להלכה כדעת הסוברים שאין בעל ברית צריך להתענות, ועל כל פנים לאחר מנחה<ref>שעה&quot;צ סי' תרפו ס&quot;ק טז. ועי' שעה&quot;צ שם בשם אחרונים.</ref>.
 
===  בתוך שבעת ימי המשתה  ===
 
חתן בתוך שבעת ימי המשתה, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו צריך להתענות, שדוקא לענין שאר תענית ציבור, מחוייב להתענות - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע תענית ציבור.</ref> - אף שימי שמחתו הם כרגל אצלו, משום שאבלות של רבים, דוחה עשה של יחיד<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, אבל תענית אסתר, אינה חובה - לסוברים כן<ref>עי' ציון 48.</ref> - ומקילים בה<ref>עי' ברכי יוסף סי' תרפו אות ו, שי&quot;ס שאין מתענה לא תענית זו ולא שאר תעניות, וכתב שבריטב&quot;א סוף תענית כתב שד' תעניות חייב להתענות, משמע שתענית זו אינו מתענה, וכן משמע בשערי תשובה שם ס&quot;ק ה שהביא את דברי הברכ&quot;י; הגהות הגר&quot;ב פרנקל לשו&quot;ע או&quot;ח תרפו ב, ע&quot;פ ריטב&quot;א שם, שמשמע שחייב דוקא לענין ד' תעניות.</ref>, ונחלקו אחרונים האם צריך לפרוע את התענית, יש שכתבו שאין צריך<ref>שערי תשובה שם.</ref>, ויש שכתבו שלאחר שבעת ימי המשתה יפרע את התענית<ref>הגהות ר&quot;ב פרנקל.</ref>.
 
===  פרעון התענית לפטורים משום צער ===
 
פרעון התענית ביום אחר, לפטורים מהתענית, מחמת צער - כגון כואבי עיניים, או מעוברות ומניקות, לסוברים שאין פטורות אלא כשמצטערות<ref>עי' ציון 273.</ref> - עליהם לפרוע את התענית<ref>עי' ספר האגודה. מסכת מגילה ג א, ומשנ&quot;ב סי' תרפו ס&quot;ק ה בדעתו; עי' ציון 294, שי&quot;ס שאף הפטורים שלא מחמת צער אין צריכים לפרוע, וכ&quot;ש כאן.</ref>, לפי שמעיקר הדין חייבים הם להתענות, ולא הקלו להם אלא משום צערם, ולאחר שיעבור הצער, צריכים לפרוע ולהתענות ביום אחר<ref>משנ&quot;ב שם.</ref>.
 
===  שלא משום צער ===
 
מי שפטור מן התענית, אף שלא במקום צער - כגון מעוברות ומניקות, לסוברים שפטורות מן התענית, אף כשאינן מצטערות <ref>עי' ציון 278.</ref>- נחלקו אחרונים האם עליהן לפרוע את התענית ביום אחר: יש שכתבו שאין צריכות לפרוע את התענית<ref>משנ&quot;ב סי' תרפו ס&quot;ק ה.</ref>, לפי שמעיקר הדין אינן בכלל חובת התענית<ref>משנ&quot;ב שם.</ref>. ויש שמשמע מדבריהם שחייבות לפרוע ביום אחר<ref>עי' ב&quot;ח שם שמניקות וכדו' פטורות לפי שבמקום חולה אף שאין בו סכנה לא גזרו, ומשלימות ביום אחר, ומשנ&quot;ב שם בדעתו, שמשמע שאף הפטורים מעצם הדין, צריכים לפרוע.</ref>.
 
===  השתתפות עם הציבור ===
 
הפטורים מן התענית - כגון עוברות ומניקות<ref>עי' ציון 260 ואילך. א&quot;א דלהלן.</ref> - ימעטו קצת באכילה ושתיה, בשביל לכלול עמם עם הציבור<ref>א&quot;א (בוטשאטש) מהדו' תנינא או&quot;ח תרפו ס&quot;ב. ועי&quot;ש שכ&quot;כ לענין עוברות ומניקות שאין ההיתר בהם ברור, וצ&quot;ב האם ה&quot;ה לענין אלו שבודאי פטורים מהתענית.</ref>, על פרטי הדין, ע&quot;ע תענית ציבור.
 
== ו. תענית שלא בזמנה ==
 
===  כשאי אפשר להתענות בו ביום ===
 
חל יום שלושה עשר באדר ביום שאין מתענים בו - כגון בשבת, שאין מתענים בה<ref>ע&quot;ע שבת וע' תענית. תנחומא דלהלן.</ref>, או בערב שבת, בזמן שמקדשים על פי הראיה<ref>שאלתות דלהלן.</ref>, ואין מתענים בו, לסוברים כן<ref>עי' ציון 347.</ref> - אין מבטלים את התענית לגמרי<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א החדשות סי' מד.</ref>, אלא מקדימים אותה<ref>תנחומא שם; שאלתות שם; רמב&quot;ם הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה; טשו&quot;ע או&quot;ח תרפו ב. ועי' ציונים 332, 348, שי&quot;ס שכן משמע במשנה.</ref> - על היום שבו מתענים, ראה להלן<ref>ציונים 313 ואילך.</ref> - ואינה כשאר תעניות, שמאחרים אותן, שאין מקדימים את הפורענות<ref>ע&quot;ע אקדומי פרענותא לא מקדמינן, ציון 8, וע' תענית.</ref>, ואילו תענית זו אינה של פורענות<ref>עי' ציון 88. עי' תנחומא שם; ראבי&quot;ה סי' תקנט.</ref>, אלא נס הוא, ונס מקדימים ולא מאחרים<ref>שאלתות שם.</ref>. ויש שכתבו הטעם שמקדימים ואין דוחים, לפי שאי אפשר לאחרו ליום ראשון, שהוא פורים<ref>מ&quot;מ הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה; לבוש או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ב.</ref>, ואין דוחים את יום הפורים<ref>ע&quot;ע פורים. לבוש שם, משום שנאמר &quot;ולא יעבור&quot;.</ref>, ולא ליום שני שהוא שושן פורים<ref>ע&quot;ע פורים. מאמר מרדכי סי' תרפו ס&quot;ק ב.</ref>. ויש שכתבו הטעם שמקדימים ואין דוחים, לפי שאם תידחה התענית, לא תהיה דומה לתענית שהתענו בימי אסתר, שהיתה קודם לישועה<ref>עי' ציון 57.</ref>, ואי אפשר לעשות להיפך, פורים ואחר כך תענית<ref>כנסת הגדולה הגהות ב&quot;י סי' תרפו, בשם ספר תקון יששכר, וצ&quot;ב במש&quot;כ שם שהנידון הוא על יום ט&quot;ו באדר שחל בשבת. ועי' מסכת סופרים שבציון 410, שנהגו לצום בה&quot;ב לאחר פורים, ועי' כסא רחמים (להחיד&quot;א) למסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;ד שתמה על הכנה&quot;ג מדברי המסכת סופרים, ובדעת כנה&quot;ג יש לחלק שתענית ג' ימים שבמסכת סופרים היא זכר לתענית אסתר שהיתה בניסן, ואפשר לאחרה לאחר פורים, משא&quot;כ התענית שביום י&quot;ג שי&quot;ס שהיא זכר לנס המלחמה (עי' ציון57) ואין מקום לאחרה לאחר פורים. ועי' ציון 167, שי&quot;ס שיש השלמה לתענית לאחר פורים, ואפשר שמלכתחילה אין מתקנים כן.</ref>. על איחור התענית, לנוהגים לצום שלושה ימים, ראה להלן: מנהג תענית שלושה ימים<ref>ציון 414.</ref>.
 
===  כשחל בשבת ===
 
חל שלושה עשר באדר להיות בשבת - שמקדימים את התענית<ref>עי' ציון 301.</ref> - נחלקו גאונים וראשונים באיזה יום מתענים: א) יש סוברים - וכן הלכה<ref>רמב&quot;ם הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה; טשו&quot;ע או&quot;ח תרפו ב.</ref> - שמתענים ביום חמישי<ref>מדרש תנחומא פרשת בראשית, ושאלתות סוף ויקהל (סי' סז, ובהוצ' מירסקי סי' עט) בביאור המשנה דלהלן; רא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' א; ארחות חיים הל' מגילה סי' כו, שכן נהגו בכל גלילות קטלוניא וברוב הארצות.</ref> - שהוא י&quot;א באדר - ואף על פי שהוא רחוק הרבה מיום פורים<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א החדשות סי' מד.</ref>, לפי שבערב שבת אין מתענים<ref>ע&quot;ע ערב שבת וע' תענית. מדרש תנחומא שם; שאלתות שם; מחז&quot;ו סי' רמה, וכן הוא בסידור רש&quot;י סי' שמה.</ref>, מפני טורח השבת<ref>מדרש תנחומא שם; שאלתות שם</ref>, שעיקר תענית סליחות ורחמים<ref>עי' ציון 217. מדרש תנחומא שם; עי' רא&quot;ש שם.</ref>, ויבואו להמנע מכבוד השבת<ref>מדרש תנחומא שם; עי' רא&quot;ש שם.</ref>, או שלא יהיו יכולים להרבות תחנונים, מפני טורח כבוד שבת<ref>המנהגים (קלויזנר) סי' פא, ובהגהות מהרא&quot;ק למהרי&quot;ל הל' פורים אות ו.</ref>, או כדי שלא יכנס בשבת כשהוא מתענה<ref>ארחות חיים שם.</ref> - שאין מתענין בערב שבת, אלא תענית של צורך, כגון תענית-חלום*, לסוברים כן <ref>ע&quot;ע ערב שבת, וע' תענית. ארחות חיים שם.</ref> - או משום שאין רגילים להתענות בערב שבת, משום כבוד שבת<ref>המכתם מגילה ב א.</ref> - אף על פי שלהלכה מותר<ref>ע&quot;ע ערב שבת, וע' תענית. המכתם שם.</ref> - ואף שמצינו שאנשי מעשה מתענים אף בערב שבת - לסוברים כן <ref>ע&quot;ע ערב שבת וע' תענית.</ref>- היינו דווקא ליחידים שאין מבטלים בכך עונג שבת, אבל רוב העולם חלשים לאחר התענית,<ref>ט&quot;ז או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ק ב.</ref>, או שלא התירו אלא תענית יחיד, ולא תענית ציבור<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, כמו תענית אסתר<ref>עי' ציון 82. פמ&quot;ג משב&quot;ז שם.</ref>, ואף לסוברים שכאשר חל בערב שבת, מתענים בו ביום<ref>עי' ציון 360.</ref>, כאשר חלה בשבת, וכבר נדחתה התענית ממקומה, לא רצו לקבעו בערב שבת, הואיל ונדחה<ref>שבלי הלקט סי' שסז; עי' נימו&quot;י מגילה ב א; עי' המנהגים (קלויזנר) סי' פא ובהגהות מהרא&quot;ק למהרי&quot;ל הל' פורים אות ו.</ref>, או שמאחר שמקדימים, מקדימים ליום-הכניסה*<ref>ראבי&quot;ה סי' תקנט. וע&quot;ע תענית, ועי' ציון 401. וע&quot;ע יום הכניסה, שי&quot;ס שיום הכניסה הוא יום שני או חמישי, שקוראים בהם בתורה.</ref>, ויש שכתבו שזוהי ששנינו במשנה, שאם חל להיות פורים ביום ראשון, יום הכניסה הוא ביום חמישי<ref>משנה מגילה ב א; מדרש תנחומא שם; שאלתות שם.</ref>, שלדעתם יום הכניסה הוא יום התענית<ref>עי' ציונים 4 ואילך.</ref>. ב) ויש סוברים שמתענים בערב שבת<ref>'''עי' ראב&quot;ד מובא ברשב&quot;א עירובין מא ב, ובמגן אבות שם ; ארחות חיים שם, שכן מנהג ארץ פרובינצה; מגן אבות (למאירי) ענין כג, שכך מנהג מקומם; עי' ספר הנייר הל' מגילה ופורים, שכך כתוב בירושלמי, (ואינו בירושלמי שלפנינו); נימו&quot;י מגילה ב א, שכך מנהג נרבונא ופרובינצא. ועי' ראב&quot;ד שם, שאוכלים מיד עם יציאתם מבית הכנסת ואין ממתינים עד שתחשך, שכיון שמתוספת שבת הוא, וכבר נכנס לתחום שבת אין רשאי להתענות, וע&quot;ע שבת וע' תענית. ועי' מאירי בהקדמה למגן אבות, שרוב המנהגים שמביא שם הוא מנהג בדרש, וגדולי ההר, ורוב גבול ארץ פרובינצה.'''</ref>, שהוא קרוב יותר ליום הפורים<ref>שות הרשב&quot;א החדשות סי' מד, שכן מנהג כמה מקומות.</ref>, לפי שכך היא ההלכה, שבערב שבת מתענים ומשלימים<ref>ע&quot;ע ערב שבת, וע' תענית. ארחות חיים שם.</ref>, או לפי שיש בה סרך תפילה ופרסום הנס וקבלת אבות - לסוברים כן<ref>עי' ציון 53.</ref> - ותענית שיש בה סרך מצוה, מתענים אף בערב שבת, לסוברים כן<ref>ע&quot;ע ערב שבת וע' תענית. מגן אבות שם.</ref>, או כדי שיהיו קוראים בתורה חמשה ימים רצופים<ref>נמו&quot;י שם.</ref>. ויש שכתבו בשם גאונים, שבראשונה היו מתענים בערב שבת, ויום זה בבבל היה יום השוק, וכשהיו מתענים באותו היום, היו שוהים הציבור בבית הכנסת, ומרבים בסליחות ותחנונים, כדרכם בשאר תענית ציבור, וביציאתם מבית הכנסת כבר פסקה רגל מן השוק, והעם צריכים לקנות ולא מוצאים, התקינו לדחותו ממקומו, ולהקדימו לחמישי, שלא יתמעט כבוד השבת, ומאותה תקנה ואילך, נהגו העם להתענות בחמישי<ref>מחז&quot;ו סימן רמה (כי&quot;ל) בשם שאלתות דרב אחאי, וכעי&quot;ז בספר הנייר הל' מגילה ופורים בשם השאלתות.</ref>.
 
===  מנהג פרושים ===
 
ויש מהראשונים שכתבו שיש פרושים, שמתענים בחמישי עם הציבור, וחוזרים ומתענים בשישי, כדי לסמוך התענית לפורים, שלדעתם כך הוא דינו, הואיל ואי אפשר להתענות בשבת, יש להתענות בערב שבת<ref>מחז&quot;ו סי' רמה, וכן הוא בסידור רש&quot;י סי' שמה.</ref>, ותמהו עליהם, שלדעתם אין תענית זו, אלא מנהג בלבד<ref>עי' ציון 46.</ref>, וכיון שנהגו להתענות בחמישי, אין להחמיר ולעשותו כאילו הוא קבוע מן התורה, ולחזור ולהתענות בשישי<ref>רש&quot;י שם.</ref>.
 
===  כשחל בערב שבת ===
 
חל שלושה עשר להיות בערב שבת - כגון בזמן שמקדשים על פי הראיה<ref>עי' ציון99.</ref> - נחלקו גאונים וראשונים בדעתם: כתבו גאונים שמקדימים את התענית<ref>עי' ציון 301.</ref>, ומתענים בחמישי<ref>תנחומא שם; שאלתות שם; שבלי הלקט סי' קצד. ועי' ציון 361 שיש שהביאו בדעת השאלתות בע&quot;א.</ref> - שהוא יום י&quot;ב באדר - לפי שאין מתענים בערב שבת, מפני טורח השבת<ref>עי' תנחומא שם. ועי' ציון 316 ואילך. ועי' תנחומא שם, שכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, שהוא מהתורה, ותענית דרבנן, ועי' העמק שאלה שם אות כ, שהוצרך לפרש כן, דוקא כאשר התענית חלה בערב שבת, אבל כאשר התענית חלה בשבת והיא נדחית ממקומה, פשוט שכיון שנדחית ממקומה, הרי היא נדחית ליום חמישי.</ref>, ולדעתם זוהי ששנינו במשנה, שאם חל להיות פורים בשבת, יום הכניסה הוא ביום חמישי<ref>משנה מגילה ב א. מדרש תנחומא שם.</ref> - שלדעתם יום הכניסה, הוא יום התענית<ref>עי' ציון 4.</ref> - וכתבו שאין תענית זו כשאר תענית ציבור, שמתענים אף בערב שבת<ref>ע&quot;ע ערב שבת וע' תענית.</ref> - כגון בזמן שמקדשים ע&quot;פ הראיה<ref>מגן אבות שם.</ref>, או תענית עשרה בטבת, שאף בזמן הזה יכולה לחול בערב שבת<ref>ע&quot;ע עשרה בטבת. מגן אבות שם.</ref> - שהם תעניות קבועות, ושל פורענות הם ואין מקדימים פורענות, אבל תענית זו, אינה חובה גמורה כל כך - לסוברים כן<ref>עי' ציון 48.</ref> - ואינה חיוב קבוע כשאר תעניות<ref>העמק שאלה שאילתא סז אות כ.</ref> - לסוברים כן<ref>עי' ציון 46.</ref> - ולא נאמר בה שאין מקדימים אותה, שאין היא של פורענות, אלא תענית של שמחה<ref>עי' ציון 84.</ref>, ולכך ראוי להקדימה<ref>מגן אבות שם, שכך סברו חכמי ספרד.</ref>, ויש שכתבו שאף לסוברים שחיובה קבוע<ref>עי' ציונים 102.</ref>, מקדימים אותה, שאינה דומה לשאר תעניות שהיום גורם את התענית, שבו היתה הפורענות<ref>ע&quot;ע תענית.</ref>, אבל תענית זו, אף בימי מרדכי ואסתר, אילו היה חל יום שלושה עשר בשבת, היו מקדימים להתענות ביום חמישי<ref>העמק שאלה שם.</ref>. ויש שכתבו שמתענים ביום שישי<ref>נמו&quot;י מגילה ב א בדעת השאלתות, וכ&quot;כ בדעת הרמב&quot;ם שבציון 313, שלא כתב אלא שאם חלה בשבת מקדימים; עי' שבלי הלקט שבציון 330, שדוקא כשחלה בשבת, וכבר נדחה, לא קבעוהו בערב שבת. ועי' ציון 346, שבשאלתות שלפנינו כתוב בע&quot;א.</ref>, ואף לסוברים שכאשר חל בשבת נדחה לחמישי<ref>עי' ציונים 312 ואילך.</ref> שדוקא כאשר נדחית התענית ממקומה, אין דוחים אותה לערב שבת, אבל כשזמנו קבוע לערב שבת, מתענים בו ביום<ref>עי' מ&quot;מ הל' תעניות פ&quot;ה ה&quot;ה.</ref>.
 
===  ברית מילה  ===
 
ברית שחלה בתענית אסתר שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן<ref>עי' ציונים 313 ואילך.</ref> - נחלקו אחרונים אם הקרואים לברית מותרים באכילה: יש סוברים שמותרים באכילה<ref>הגהות המנהגים פורים, שכך נהג ר&quot;ד לנצהוט, ומובא בד&quot;מ וברמ&quot;א סי' תרפו ס&quot;ב. ועי' משנ&quot;ב שם ס&quot;ק ז בשם הפמ&quot;ג, שהנוהג כן לא הפסיד.</ref> - כל הקרואים לסעודה<ref>משנ&quot;ב שם ס&quot;ק ז.</ref> - ואפילו הם יותר מעשרה<ref>עי' שיירי כנה&quot;ג הגהות טור או&quot;ח תרפו אות ב, שמתספק האם היינו דוקא בעשרה, וא&quot;ר שם ס&quot;ק ו בדעתו, שמכריע שמותר; עי' א&quot;ר שכ&quot;מ מלשון הגהות מנהגים שם; משנ&quot;ב שם.</ref>, כיון שהיא סעודת מצוה, ויש לתענית תשלומים למחר<ref>שיירי כנה&quot;ג שם.</ref>, ואפילו בשחרית מותרים באכילה<ref>ח&quot;א כלל קנה ס&quot;ב; משנ&quot;ב שם.</ref>, ויפרעו את התענית למחר בערב שבת<ref>הגהות המנהגים שם, וד&quot;מ ורמ&quot;א שם.</ref>, שלדעתם אף שמקדימים את התענית ליום חמישי, אין יום זה קבוע לתענית<ref>חיי אדם כלל קנה ס&quot;ג . ועי' ח&quot;א שם שכ&quot;מ בשאלתות שבציון 314, שיום חמישי קבוע לתענית</ref>, או לפי שלדעתם הטעם שאין קובעים את התענית ביום שישי, הוא משום הסליחות שאומרים בתענית<ref>עי' ציונים 211 ואילך.</ref>, ויחידים יכולים ללוות ולפרוע ביום שישי, שהרי כבר אמרו סליחות ביום חמישי<ref>עי' ציון 390. פמ&quot;ג משב&quot;ז או&quot;ח תרפו ס&quot;ק ב.</ref>. ויש סוברים שיתענו ביום חמישי, ויעשו את הסעודה בלילה<ref>ט&quot;ז או&quot;ח תרפו ס&quot;ק ב; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק ו, שמביא &quot;קצת ראיה&quot; לט&quot;ז מלשון שבלי הלקט שבציון 243, שאין מותר לאדם בעולם לפרוש מהציבור, וחיי&quot;א כלל קנה ס&quot;ג בדעתו, שכונתו להכריע שיתענו בחמישי. ועי' חיי&quot;א שם, שכפי הנראה המנהג כן.</ref> - מלבד בעלי הברית, שאף בשאר תענית ציבור שנדחית, מותרים באכילה<ref>ח&quot;א כלל קנה ס&quot;ג.</ref> - שלדעתם כשמקדימים את התענית, יום חמישי הוא יום קבוע לתענית<ref>חיי&quot;א כלל קנה ס&quot;ג, בדעת הט&quot;ז שם. ועי' לשון הט&quot;ז שם, שיום חמישי קבוע ע&quot;פ חכמים.</ref>, ולדעתם הטעם שאין מתענים ביום שישי, הוא משום שאין קובעים תענית בערב שבת<ref>עי' ציון 313 ואילך.</ref>, ואף ליחיד אין להתענות בו<ref>ט&quot;ז שם.</ref>, ועוד שאם ידחו את התענית לערב שבת, יצטרכו להשלים למחרת עד צאת הכוכבים של כניסת השבת<ref>ע&quot;ע תענית. ועי' נזירות שמשון שם, שלא יצטרכו להשלים את התענית עד חשכה, שהיא תענית יחיד, ורשאי להתנות שלא להשלים.</ref>, ואינו בדין שביום חמישי, שהוא זמן הקבוע על פי חכמים<ref>עי' ציון 376.</ref>, לא יתענה מפני סעודת הברית, ובערב שבת יתענה עד הלילה, וכבר נכנסה שבת<ref>ט&quot;ז שם.</ref>.
 
===  פרעון התענית לבעלי ברית ===
 
בעלי ברית שחלה ביום תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי, שאין חייבים להתענות בו<ref>עי' ציון 375.</ref>, נחלקו אחרונים האם חייבים לפרוע את התענית בערב שבת: יש סוברים שחייבים לפרוע<ref>שיירי כנה&quot;ג הגהות טור או&quot;ח סי' תרפו אות ב; חיי אדם כלל קנה ס&quot;ג בדעת האחרונים שבציון 365, ששאר הקרואים חייבים להתענות.</ref>, שלדעתם יום חמישי הוא יום קבוע לתענית מוקדמת<ref>עי' ציון 376. חיי אדם שם.</ref>. ויש סוברים שאין חייבים לפרוע, לפי שלדעתם יום חמישי אינו יום קבוע לתענית מוקדמת<ref>עי' ציון 371. חיי&quot;א שם, בדעת האחרונים שבציון 365, שאף שאר הקרואים לברית, יכולים לאכול ולהשלים למחר.</ref>.
 
===  פרעון התענית לשוכח ===
 
תענית שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן<ref>עי' ציונים 313 ואילך.</ref> - ויחיד לא התענה, ששכח שמתענים בו ביום, יתענה למחר בערב שבת<ref>משנ&quot;ב סי' תרפו ס&quot;ק ג, בשם אחרונים.</ref>.
 
===  סליחות למתענים ביום אחר ===
 
תענית שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן<ref>עי' ציונים 313 ואילך.</ref> - ויחידים מתענים למחרת - כגון הקרואים לסעודת ברית, שחלה ביום חמישי, לסוברים כן<ref>עי' ציונים 365 ואילך.</ref> - כתבו אחרונים שאומרים סליחות ביום חמישי<ref>פמ&quot;ג משב&quot;ז או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ק ב. ועי' ציון 366, שאף כשיש יותר מעשרה קרואים דוחים את התענית, ומשמע שאף בכה&quot;ג אין עושים מנין סליחות לעצמם. ועי' ציונים 319 ואילך, שבע&quot;ש אין מאריכים בסליחות, וצ&quot;ב האם דוקא משום כך אין הם אומרים סליחות ביום שמתענים בו.</ref>.
 
===  מחצית השקל ===
 
על מנהג מחצית השקל לצדקה, זכר למחצית השקל, שיש שכתבו שנותנים אותו דוקא בתענית, כדי שתהא צדקה לכפרה עם התענית, עיין לעיל<ref>עי' ציון 241.</ref>, ולדעתם כאשר מקדימים את התענית ליום חמישי<ref>עי' ציונים 319 ואילך.</ref>, נותנים אותו ביום התענית<ref>כף החיים או&quot;ח תרצד ס&quot;ק כה. ועי' דברי יציב שבציון 241.</ref>.
 
== ז. מנהג תענית שלושה ימים  ==
 
===  תענית שלושה ימים  ===
 
מנהג תענית שלושה ימים, שנינו בברייתא, שרבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות כן<ref>מסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;ג, ופכ&quot;א ה&quot;א, ומובא במלחמת מגילה ד א מדפי הרי&quot;ף, וברא&quot;ש מגילה פ&quot;א ה&quot;א, ור&quot;ן תענית יז ב (ו ב) וטשו&quot;ע או&quot;ח תרפו ס&quot;ג.
 
ועי' במלחמת ובר&quot;ן שם, שביסוד הענין היא אותה תענית שאנו מתענים בי&quot;ג, ועי' ציון 65, ועי' בשואל בשו&quot;ת מטה לוי ח&quot;ב סי' ב, ע&quot;פ משמעות לשון השו&quot;ע בסי' תרפו ס&quot;ג, שאלו הם ב' תעניות, ועי&quot;ש שהיינו משום, שתענית ג' ימים, היא זכר למה שהתענו ג' ימים, ותענית י&quot;ג באדר היא זכר למה שהתענו ביום י&quot;ג, עי' ציונים 58 ואילך.</ref>, ואין מתענים אותם רצופים, אלא פרודים, שני וחמישי ושני<ref>מסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;ג, מובא בב&quot;י או&quot;ח סי' תכט ובמג&quot;א סי' תרפו ס&quot;ק ה.</ref>, זכר לתענית שהתענו בימי מרדכי ואסתר<ref>עי' אסתר ד טז.</ref>, שלדעתם הם התענו שלושה ימים שלא ברציפות<ref>עי' א&quot;ר או&quot;ח תרפו ס&quot;ק ח; שו&quot;ת מטה לוי סי' ד, ע&quot;פ כמה מדרשים. ועי' שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' תטז, שלדעת המדרש התענו ג' ימים רצופים, שלא כדעת הגמ' שבציון 403, שהתענו שלא ברציפות.</ref> - כגון שני וחמישי ושני<ref>שו&quot;ת ריב&quot;ש שם.</ref> - ולכן נהגו להתענות שלושה ימים שלא ברציפות<ref>מטה לוי שם.</ref>, ויש שכתבו הטעם שמתענים שני וחמישי ושני, משום שמקדימים את התענית<ref>עי' ציונים 409 ואילך.</ref>, וכל תענית שנדחית, דוחים אותה ליום-הכניסה*, שהם ימי שני או חמישי<ref>ע&quot;ע תענית. ועי' ציון 331.</ref>, ומחלקים אותם לשלושה ימים, שני וחמישי ושני<ref>המגיה לעטרת זקנים סי' תרפו ס&quot;ק א.</ref>, ויש שכתבו שאף לסוברים שבימי מרדכי ואסתר התענו שלושה ימים רצופים<ref>עי' גמ' יבמות קכא ב, ושו&quot;ת ריב&quot;ש שם.</ref>, אין מתענים יותר מיום אחד, לפי שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בדבר<ref>שלחן גבוה או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ק ו. ועי&quot;ש שהוא כמ&quot;ש שאין גוזרים גזירה על הציבור שאין יכולים לעומד בה (ע&quot;ע) ועי&quot;ש שכן משמע מלשון מסכת סופרים שבציון 395, שדוקא מנהג רבותינו להתענות פרודות, משמע שהם התענו רצופים, וכ&quot;כ כסא רחמים (להחיד&quot;א) על מסכת סופרים שם.</ref>, ולהתענות שלושה ימים שלא ברציפות אין טעם, משום שלדעתם - שהתענו שלושה ימים ברציפות - לא היתה זו אלא תענית אחת<ref>מטה לוי שם, שהיתה תענית אחת של שלושה ימים.</ref>, ויש אחרונים שהביאו אנשי מעשה, להתענות ג' תעניות אלו קודם פורים<ref>שלחן גבוה או&quot;ח סי' תרפו ס&quot;ק ו. ועי&quot;ש שחובת לילה לא יצאו, וטוב יותר שיתענו פרודות לילה ויום. ועי' כסא רחמים למסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;ד שכן נהג ר&quot;ח בן עטר.</ref>, בי&quot;א וי&quot;ב וי&quot;ג באדר<ref>כסא רחמים שם</ref>.
 
===  זמן התענית ===
 
בזמן התענית שנינו בברייתא, שאין מתענים אותם בניסן - אף על פי שהתענית שגזרה אסתר היתה בניסן <ref>עי' גמ' מגילה טו א.</ref> - לפי שאין מתענים בניסן<ref>ע&quot;ע ניסן. מסכת סופרים פכ&quot;א ה&quot;א.</ref>, אלא מקדימים אותם לאחר הפורים<ref>מסכת סופרים שם.</ref>, שסומכים את התעניות, לזמן שהם התענו בו<ref>שלחן גבוה שם.</ref>. ויש שגרסו בברייתא שמתענים לאחר ניסן<ref>ריטב&quot;א תענית י א ור&quot;ן שם יז ב (ו ב).</ref>. ועוד שנינו בברייתא שאין מתענים ביום י&quot;ג באדר, לפי שהוא &quot;יום נקנור&quot;<ref>ע&quot;ע מגילת תענית ציון 114. עי' מסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;ג, ומובא במלחמת שם, והוכיח מזה כדעת הסוברים שבזמן מגילת תענית היה אסור להתענות ביום י&quot;ג, עי' ציון 156. ולכאו' הביאור שאחד מג' הימים יהיה ביום י&quot;ג. וצ&quot;ב למה היה מקום להתענות בי&quot;ג, והלא טעם תענית ג' ימים הוא משום התעניות שהתענו ג' ימים, ולא היה זה ביום י&quot;ג, ועי' ציון 65, שיש קשר בין טעמי התענית, ועי' ציון 406, שיש נוהגים להתענות את ג' התעניות קודם פורים.</ref>, ועוד שמאחרים את הפורענות, ולא מקדימים<ref>ע&quot;ע אקדומי פרענותא לא מקדמינן ציון 8. מסכת סופרים שם. וצ&quot;ב טעם זה, שאין ס&quot;ד להקדים את התענית, אלא להתענות ביום י&quot;ג, ואפשר שהיה ראוי להתענות בניסן, (עי' ציון 403) אלא שכיון שמקדימים לניסן היה ראוי להקדים קודם וסמוך לפורים, וע&quot;ז אמרו טעם שמאחרים. ועי' ציון 301 ואילך, לענין תענית אסתר של שלושה עשר באדר, שאם אי אפשר להתענות בו ביום, מקדימים ולא מאחרים, משום שאין זה תענית של פורענות, וצ&quot;ב האם יש חילוק בזה בין המנהג לצום יום אחד, למנהג לצום ג' ימים, שהרי הביאו האחרונים להלכה, (עי' ציון 394, שמנהג ג' הצומות, הוא לאחר פורים, ואף שלענין תענית יג כתבו שמקדימים עי' ציון 303, וצ&quot;ב האם אפש&quot;ל שדוקא התענית שהתענו ביום המלחמה אינה חשובה תענית של פורענות, שביום זה עמדו על שונאיהם מתוך התענית, ואילו לענין התענית של ג' ימים, עי' גמ' מגילה טז ב (ורש&quot;י שם ד&quot;ה ותעניתו) שלאחר התעניות שב מרדכי לשקו ולתעניתו.</ref>, וכתבו אחרונים שאף על פי שתענית זו היא זכר לנס, מכל מקום גוף התענית, דבר של צער הוא, ואין מקדימים אותה<ref>שו&quot;ת חת&quot;ס ח&quot;א סי' קסג.</ref>.
 
===  בלילה ===
 
תעניות אלו נחלקו אחרונים האם מתענים בהם אף בליל התענית: יש סוברים שמתענים לילה וביום<ref>עי' כנה&quot;ג הגהות טור או&quot;ח סי' תרפו אות י. ועי' כנה&quot;ג שם שיש לזה סמך מגמ' יבמות קכא ב; שלחן גבוה שם.</ref>, זכר למה שהם התענו לילה ויום<ref>שלחן גבוה שם. ועי&quot;ש שכ&quot;כ בשם ריב&quot;ש, וצ&quot;ב היכן נזכר כן בריב&quot;ש.</ref>, ויש שפרשו שזוהי ששנינו בברייתא שמפסיקים לפורים<ref>מסכת סופרים פי&quot;ז ה&quot;א.</ref>, שמפסיקים בתענית אלו מבעוד יום<ref>שלחן גבוה שם. ועי' ציון 225, שי&quot;מ דברי המסכת סופרים בע&quot;א.</ref>, ויש שכתבו שיש מתענים ביום לבד<ref>כנה&quot;ג שם. ועי&quot;ש שיש לזה סמך במדרש אסתר.</ref>. וכן לענין הנוהגים להתענות ג' תעניות אלו קודם פורים<ref>עי' ציון 406.</ref>, יש נוהגים להתענות בימים בלבד, ויש נוהגים להתענות שלושה ימים רצופים, לילה ויום<ref>שלחן גבוה שם.</ref>.
 
===  בזמן הזה ===
 
בזמן הזה, כתבו אחרונים שאין נוהגים לצום תעניות אלו, בשביל שלא להכביד על הציבור<ref>ב&quot;י או&quot;ח סי' תרפו. ועי' שו&quot;ע שם ס&quot;ג שהביא המנהג.</ref>, וכן יש שכתבו שבזמן הזה, לא נהגו כלל בתעניות אלו<ref>ערוה&quot;ש שם ס&quot;ג.</ref>, ויש שכתבו שהטעם שאין אנו נוהגים בכך, הוא משום שהמנהג להתענות שלושה ימים שאינם רצופים, הוא על פי הסוברים שכך התענו בימי מרדכי ואסתר, שלושה ימים שאינם רצופים - לסוברים כן <ref>עי' ציון 397.</ref> - אבל אנו נגררים במנהגים שלנו אחר דעת התלמוד בבלי, שסובר שהם התענו שלושה ימים רצופים<ref>עי' ציון 416.</ref>, ולדורות אין ראוי לנהוג תענית יותר מיום אחד<ref>שו&quot;ת מטה לוי סי' ד.</ref>. ויש מן האחרונים שהביאו מנהג אנשי מעשה להתענות שלושה ימים<ref>עי' ציונים 421 ואילך.</ref>.
 
 
==הערות שוליים==

גרסה אחרונה מ־13:10, 2 במרץ 2020

ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - שריפה. המתה בשריפה כאחת ממיתות בית דין.

גדרה ודינה

שריפה היא אחת מארבע מיתות שנמסרו לבית דין[1], והיא מצות עשה מן התורה, אם כמצות עשה מיוחדת, אם בכלל מצות עשה להמית מי שנתחייב במיתת בית דין[2]. על מחלוקת הראשונים אם כל אחת מארבע מיתות בית דין נמנית למצוה בפני עצמה או שאינה מצוה בפני עצמה אלא היא חלק מחלקי המצוה להמית עוברי עבירה שנצטוינו בה בכתוב: ובערת הרע מקרבך[3], ע"ע ארבע מיתות בית דין[4], וע' חיבי מיתות בית דין[5].

החייבים בה

החייבים במיתת שריפה הם: הבא על אשה-ובתה*, וכן האשה שהוא בא עליה[6], שנאמר בהם: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן[7], ובת-כהן* שזינתה[8], שנאמר בה: ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף[9].

מהותה

אופן השריפה

אופן השריפה של המחוייב שריפה הוא בשריפת גופו מבפנים[10], שמתיכים פתילה[11] של אבר[12] - עופרת[13] או בדיל וכיוצא בהם[14], או בדיל ועופרת מעורבים זה בזה[15], או בדיל המשוח בזפת[16], או נפט[17] - ופותחים את פיו וזורקים אותה לתוכו[18].

מקור הדין לשריפה בפתילה של אבר

במקור הדין ששורפים בפתילה של אבר שהיא שריפת גופו מבפנים - אף שפשט הכתובים שבהם נזכרה שריפה באש[19], היינו שריפת כל גופו באש[20] - דרשו כן בגמרא בגזירה שוה "שריפה" "שריפה"[21], היינו מהכתוב: יבכו את השריפה[22] שנאמר במיתת בני אהרן, שלדעתם היתה שריפת נשמה וגוף קיים[23], או מהכתוב: אשר הקריבו השרופים[24], שנאמר בעדת קרח, שלדעתם היתה שריפת נשמה וגוף קיים[25]. ועוד דרשו מהכתוב: ואהבת לרעך כמוך[26] ברור לו מיתה יפה[27], ושריפה בפתילה של אבר היא המיתה היפה, שעל ידה ממהר את מיתתו[28]. בטעם הדבר שהוצרכו חכמים לדרשה של "ברור לו מיתה יפה", ולא די היה בגזירה שוה של "שריפה" "שריפה"[29], אמרו בגמרא ששריפת בני אהרן ושריפת עדת קרח אחת מהן היתה שריפת הגוף ואחת מהן שריפת נשמה וגוף קיים, ומן הכתוב: ואהבת לרעך כמוך יש ללמוד לדרוש גזירה שוה מאותה שהיתה שריפת נשמה וגוף קיים[30]. ויש שכתבו בדעת אמוראים לבאר באופן אחר, שמן הגזירה שוה של "שריפה" "שריפה" אין ללמוד אלא שאף שריפת נשמה חשובה שריפה, ועל כן צריך ללימוד של ואהבת לרעך כמוך, שאין שריפה נעשית אלא על ידי שריפת נשמה, אך לא על ידי שריפת הגוף[31]. ויש שכתבו בדעת אמוראים לבאר באופן אחר, שאף על פי שמן הגזירה שוה של "שריפה" "שריפה" יש ללמוד ששריפה נעשית על ידי שריפת נשמה, מכל מקום צריך ללמוד מן הכתוב: ואהבת לרעך כמוך, שאין השריפה נעשית אלא על ידי פתילה של אבר, ולא על ידי מים שהוחמו באש, שאף היא שריפת נשמה וגוף קיים, לפי שאינה מיתה יפה[32].

הכנתו לשריפה

משקעים את המחוייב שריפה בזבל עד ארכובותיו - ברכיו[33] - כדי שלא יתהפך לכאן ולכאן ותפול הפתילה - ששורפים אותו בה[34] - על בשרו מבחוץ[35] ויכוה[36], או כדי שלא יתהפך לכאן ולכאן ויקלקל את העוסקים עמו ברעי[37]. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שבזבל דוקא משקעים אותו ולא בעפר[38], שבאופן זה יזהרו העוסקים עמו שלא להתקלקל על ידו[39], או כדי שימות מהרה על ידי הריח הרע[40] או כדי לבזותו[41]. ויש שכתבו, שזבל שאמרו אינו בדוקא אלא משקעים אותו גם בעפר תיחוח[42].

פתיחת פיו

באופן פתיחת פיו של המחוייב שריפה[43], נחלקו תנאים: תנא קמא סובר שנותנים סודר קשה בתוך סודר רך וכורך אותם על צוארו, אחד מושך אצלו ואחד מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו[44]. בטעם הדבר שפותחים את פיו בחניקה על ידי סודרים, יש מהראשונים שכתבו שעושים כן כדי לקרב את מיתתו על ידי החניקה ולגמור אותה בשריפה, משום שנאמר: ואהבת לרעך כמוך[45], ודרשו: ברור לו מיתה יפה[46], ומיתה בשריפה שתחילתה בחניקה יפה היא ממיתה בשריפה בלבד[47]. ורבי יהודה סובר שאין חונקים אותו בסודרים, שאפשר שימות על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה ולא תתקיים בו מצות שריפה, אלא פותחים את פיו בצבת שלא בטובתו[48].

טעם שני הסודרים

הטעם שאין חונקים אותו בסודר רך בלבד, לסוברים שפתיחת פיו נעשית על ידי חניקה בסודרים, משום שסודר רך בלבד לא יפתח את פיו[49], או שלא יביאהו לפותחו בנקל אלא אחר שיעור גדול ונמצא מתעגן במיתתו[50], ובקשה בלבד אין חונקים אותו, כדי שלא ימות על ידו ונמצא שמת בחניקה ולא בשרפה[51], או כדי שלא יחבול גרונו ויתנוול[52], או כדי שלא יצטער בשרו בבגד הקשה[53], או מפני שצריך לשורפו בעוד גופו שלם וקיים[54] ואם יחבול את גרונו אין גופו שלם וקיים[55].

הפותחים את פיו

פתיחת פיו של המחוייב שריפה כתבו ראשונים שהיא נעשית על ידי שני עדיו[56], שלדעתם כשם שעיקר המיתה צריכה להיעשות על ידי העדים, כך דבר שאינו עיקר המיתה צריך להיעשות על ידם[57].

זריקת הפתילה

לאחר פתיחת פיו של המחוייב שריפה זורקים - העדים[58] - את הפתילה לתוכו[59], ויורדת לתוך מעיו והולכת ושורפת אותם[60], או שאינה יורדת לתוך מעיו אלא שורפת במקום שנוגעת בתוך פיו[61].

צורת הפתילה

פתילה של אבר ששורפים בה עושים אותה ארוכה וצרה[62], כדי שתהא נוחה ליתנה לתוך פיו[63], או כדי שתשלוט בה האש מיד ותהיה נתכת במהרה[64].

בפתילה של אבר שהוציאוה מהקרקע

פתילה של אבר ששורפים בה, דוקא כשהוחמה באש ולא בחתיכת אבר שהוציאוה מהקרקע בעודה רותחת, שנאמר: באש תשרף[65], וזו אינה רותחת מכח האש[66].

במים שהוחמו באש

אין שורפים את המחוייב שריפה במים שהוחמו על גבי האש - בהשלכתם על גופו עד שתפרח נשמתו[67], או בזריקתם לתוך פיו[68] - אף שגופו נשאר קיים, שאין זו מיתה יפה[69], לפי שאינה ממהרת כל כך את מיתתו ונמצא מתענה[70], או לפי שמיתה מנוולת היא שהמים הרותחים מבעבעים את בשרו[71].

על בית דין שהמיתו את המחוייב שריפה במיתה שאינה יפה, אם קיימו בכך מצות שריפה, ע"ע מיתת בית דין[72]. על החייב שריפה ומיתה אחרת באיזו מהן נענש, ע"ע חיבי מיתות בית דין[73]. על דיני מיתת שריפה המשותפים לשאר מיתות בית דין, ע"ע מיתות בית דין[74].

הערות שוליים

  1. ע"ע ארבע מיתות ב"ד ציון 1. משנה סנהדרין מט ב; רמב"ם סנהדרין פי"ד ה"א.
  2. ע"ע ארבע מיתות בית דין מציון 24 ואילך, וע' חיבי מיתות בי"ד מחלוקת ראשונים, וע"ע הנ"ל ציון 82.
  3. דברים יג ו ועוד.
  4. ציון 24 ואילך.
  5. ציון 82.
  6. משנה סנהדרין עה א; רמב"ם סנהדרין פט"ו הי"א. על הנשים שעובר עליהם משום אשה ובתה, ע"ע אשה ובתה ציון 14 ואילך וע' חיבי מיתות ב"ד ציון 191 ואילך.
  7. ויקרא כ יד. ברייתא סנהדרין שם.
  8. משנה שם; רמב"ם שם. על דין הבועל בת כהן, ע"ע בת כהן ציון 178.
  9. ויקרא כא ט. פסחים עה א; רמב"ם איסורי ביאה פ"א ה"ו.
  10. עי' משנה וגמ' סנהדרין נב א וגמ' פסחים עה א, ועי' פהמ"ש סנהדרין פ"ז מ"ג. ועי' דברי רבי אליעזר ברבי צדוק סנהדרין שם שסבר מתחילה ששורפים את גופו באש ממעשה שראה שבית דין עשו כן לבת כהן שזינתה, ועי' תוס' שם ב ד"ה טעה שחזר בו מדבריו והודה לדברי חכמים. בטעם הדבר ששורפים את גופו מבפנים ואין שורפים את גופו באש עי' ציון ? והלאה.
  11. בטעם הדבר שעושים את חתיכת האבר כעין פתילה, עי' להלן.
  12. משנה וגמ' סנהדרין שם.
  13. רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ג, ועי' רש"י שמות טו י.
  14. רמב"ם שם; מאירי שם.
  15. רבי יוחנן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ב לפירושו של הפני משה שם.
  16. ירושלמי הנ"ל לפירושו של הקרבן העדה שם, ועי"ש שעושים כן משום שעל ידי כך נמשכת הפתילה ויורדת לתוך מעיו.
  17. רבי יוסי ברבי בון בירושלמי שם. ועי' פני משה שם שהאמוראים בירושלמי אינם חולקים בדין אלא בפירוש פתילה שאמרו במשנה.
  18. משנה שם.
  19. עי' לעיל.
  20. משמעות הגמ' פסחים עה א וברש"י שם ד"ה תשרף.
  21. פסחים שם וסנהדרין נב א.
  22. ויקרא י ו.
  23. רב אלעזר בגמ' סנהדרין שם וסתם גמ' פסחים שם. ועי' ברייתא שם: אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים וכו'.
  24. במדבר יז ד.
  25. סנהדרין שם. עי' יד רמה סנהדרין שם שהוא דעת רב מתנה שהובא בגמ' לעיל שם, ועי' צל"ח פסחים שם שאינו רב מתנה אלא סתם גמ'.
  26. ויקרא יט ח.
  27. גמ' פסחים וסנהדרין שם.
  28. פהמ"ש לרמב"ם סנהדרין פ"ז מ"ג.
  29. עי' ציון 21.
  30. סנהדרין שם.
  31. פסחים עה א לפירושו של רש"י שם ד"ה קמ"ל כפי שפירשו דבריו המהרש"ל, המהרש"א, הצל"ח, הרש"ש והשפת אמת שם. ועי' ב"ח שבציון הבא שביאר דעת רש"י בע"א.
  32. פסחים שם לפירושם של המאירי, מהרש"ל פסחים שם, הגהות הב"ח שם אות א בדעת רש"י שם.
  33. תוס' יו"ט סנהדרין פ"ז מ"ג. ועי' רש"י דניאל ה ו.
  34. עי' ציון?.
  35. רש"י סנהדרין נב א ד"ה משקעין אותו; מאירי שם.
  36. מאירי שם.
  37. יד רמה שם. על הנחנקים והנהרגים בסיף אם משקעים אותם בזבל ע"ע חנק וע' הרג.
  38. יד רמה שם. ועי' בפירוש הראב"ד לתו"כ קדושים פ"ט אות יא ובפירוש הר"ש שם שכתבו כן לענין הנחנקים, ונראה שה"ה לענין הנשרפים.
  39. עי' יד רמה שם, ולשיטתו לעיל ציון ? שהטעם שמשקעין אותו כדי שלא יקלקלם.
  40. ראב"ד שם, שלכן אין משקעים אותו בעפר שהוא יותר דרך כבוד, ע"ע חנק ציון 22, וכעי"ז בפי' הר"ש משאנץ שם.
  41. תפא"י סנהדרין פ"ז מ"ב יכין אות ד.
  42. מאירי שם.
  43. עי' ציון 18.
  44. משנה סנהדרין נב א.
  45. ויקרא יט ח.
  46. פסחים עה א, וסנהדרין שם.
  47. עי' תוס' סוטה יט ב ד"ה ורבי יהודה. ועי' בספר בן פורת לרבי יעקב אנגל ח"א סי' ט שהוכיח מדבריהם שקירוב מיתה אינו נחשב מיתה, שאם לא כן נמצא שממיתים אותו בחנק שהיא מיתה שאינו מחוייב בה. ועי' ביד רמה סנהדרין שם שמשמע מדבריו שכריכת הסודרים נעשית רק כדי לפתוח את פיו.
  48. משנה סנהדרין שם וברש"י שם ד"ה רבי יהודה.
  49. רש"י שם ד"ה קשה, ומשמע מצד שאין בכח סודר רך לפתוח את פיו, וביד רמה שם כתב לפי שאינו חזק ונקרע במהרה.
  50. מאירי שם.
  51. ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ב. ועי' בשיירי קרבן שתמה על הראשונים דלהלן ציון ? והלאה שלא הביאו את הטעם המפורש בירושלמי.
  52. רש"י שם.
  53. פהמ"ש לרמב"ם סנהדרין פ"ז מ"ג, ועי' בשיירי קרבן סנהדרין שם ה"ב שהשוה את פירושם של רש"י והרמב"ם.
  54. עי' ציון ?
  55. יד רמה סנהדרין שם.
  56. רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ג; סמ"ג עשין צט; מאירי שם.
  57. שיירי קרבן סנהדרין פ"ז ה"ד; שו"ת בית יצחק אהע"ז ח"א סי' צח. עי"ש בשיירי קרבן שהעיר על הרמב"ם שכתב כן על משיכת הסודרים שאינה עיקר המיתה ולא על זריקת הפתילה שהיא עיקר המיתה ובודאי חובה על העדים לעשותה כדלהלן ציון ?.
  58. רמב"ם סנהדרין פי"ג ה"א.
  59. משנה סנהדרין שם; רמב"ם סנהדרין פט"ו ה"ג.
  60. משנה שם; רמב"ם שם.
  61. ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ב שהגירסא במשנה יורדת לתוך מעיו היא רק לדעת המפרשים לעיל, שפתילה שאמרו במשנה היא פתילה של נפט שהיא ממהרת לרדת לתוך מעיו, אבל לדעת המפרשים שהיא פתילה של אבר, אין גורסים כן במשנה, שפתילה זו אינה יורדת לתוך מעיו אלא שורפת במקום שנוגעת בתוך פיו. ועי' בשיירי קרבן שם ד"ה בפתילה שהעיר מדברי הירושלמי על הרמב"ם שכתב שהפתילה יורדת לתוך מעיו אף שכתב שהיא פתילה של אבר.
  62. עי' משנה סנהדרין נב א ויד רמה בביאורה.
  63. יד רמה שם בשם יש שכתבו.
  64. יד רמה שם.
  65. ויקרא כא ט.
  66. פסחים עה א וברש"י ד"ה אבר מעיקרו.
  67. ריב"ן פסחים עה א.
  68. ריב"ן שם.
  69. פסחים שם.
  70. מאירי שם.
  71. ריב"ן לפירושו דלעיל, ועי"ש שכתב שלפירושו השני, ששופכם לתוך פיו, היא מיתה מנוולת, לפי שהם מחתכים את בני מעיו, אבל אבר אינו מנוול את בני מעיו.
  72. עי' מנחת חינוך מצוה רסא ומהר"ם שיק שם ובסנהדרין נב א.
  73. ציון 257 וע"ע ארבע מיתות ב"ד ציון 2 ואילך מחלוקת תנאים בסדר המיתות החמורות זו מזו.
  74. ציון 7 ואילך.