אנציקלופדיה תלמודית:שמן

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:09, 14 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - השמן במצוות ודינים שונים.

המצוות ודיניו

מצוות מסוימות מצוותם בשמן, כגון, הדלקת-הנרות* במנורה, שנאמר: ויקחו אליך שמן זית זך[1]. כל המנחות* הקריבות למזבח טעונות שמן[2], לוג שמן לכל עשרון[3], חוץ ממנחת-חוטא*[4], וממנחת-סוטה*[5]. מצורע* שנרפא מצרעתו, מביא לוג שמן עם קרבנו, שנאמר: וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' ולג אחד שמן[6]. כלי-המקדש*, היו מושחים אותם בשמן-המשחה*, שנאמר: ואתה קח לך בשמים וגו' ועשית אתו שמן משחת קדש וגו'[7]. וכן היו מושחים בו כהנים גדולים, שנאמר: והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים[8]. וכן היו מושחים בו מלכים, שנאמר: ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו[9].

מנחת חוטא

מנחת-חוטא* אין נותנים עליה שמן[10], והנותן שמן עובר בלא תעשה[11] שנאמר: לא ישים עליה שמן[12], ולוקה[13], ונמנית במנין-המצות*[14]. על דיניו ע"ע מנחת חוטא[15].

מנחת סוטה

מנחת-סוטה*, אין נותנים עליה שמן[16], והנותן שמן עובר בלא תעשה[17], שנאמר: לא יצוק עליו שמן[18], ולוקה[19], ונמנית במנין-המצות*[20]. על אם האיסור דוקא בשהקריב המנחה, ושאר דיניו, ע"ע מנחת סוטה[21].

לחם הפנים

לחם הפנים אינו טעון שמן[22], שנאמר במנחת העומר: ונתת עליה שמן[23], עליה שמן, ולא על לחם הפנים שמן[24].

מכשיר לקבל טומאה

השמן הוא אחד משבעה המשקים המכשירים את האוכלים לקבל טומאה[25], שנאמר: אשר יבוא עליו מים יטמא[26], אין לי אלא מים, מנין שאר המשקים, והשמן בכללם, תלמוד לומר: וכל משקה[27], אי כל משקה, יכול וכו', תלמוד לומר: מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף אני מרבה הטל וכו', והשמן וכו' שאין להם שם לווי[28].

על שמן-של-גויים* ע"ע שמן של גוים. על ברכת השותה שמן זית, ע"ע ברכות הנהנין[29], וע' ברכת הפירות[30]. על ברכת-הריח* בשמן שיש בו ריח, ע"ע ברכת הריח: ריח שמן. על שמן העומד לריח שנחלקו תנאים אם חייב בדמאי*, ע"ע דמאי[31]. על השמנים הכשרים לנרות חנוכה, ע"ע חנוכה: השמנים והפתילות[32]. על השמנים הכשרים להדלקת נרות של שבת, ע"ע נר שבת ויום טוב.

שמן זית

מצות שבשמן זית

מצוות מסויימות שמצוותם בשמן, הקפידה בהם התורה שיהיו בשל זית: הדלקת-הנרות* במנורה, אינה אלא בשמן זית[33], שנאמר: ויקחו אליך שמן זית זך[34], שמן זית ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות[35]. שמן-המשחה* היתה משמן זית, שנאמר: ושמן זית הין[36]. על השמן שנותנים במנחות*, אם הוא דוקא בשל זית, ע"ע מנחות[37]. הדלקת נרות חנוכה*, אמר ר' יהושע בן לוי שמצוה מן המובחר להדליקו בשמן זית[38], לפי שהאש נמשך אחר הפתילה יותר משאר שמנים[39].

מקומות שהביאו מהם שמן למקדש

הבאת שמן למקדש - לצורך מנחות[40], ולהדלקת המנורה[41] - היתה כשרה מכל הארצות, אך היו מביאים מתקוע[42], שהוא רחוק מהלך ארבעה ימים ממקום המקדש[43], ואמרו: תקוע אלפא לשמן[44], היינו שרגילה לעשות שמן טוב[45], לפי שיש להביא למקדש מן המובחר[46], והיה בחלקו של אשר[47], ואותו שאמר הכתוב: וטבל בשמן רגלו[48], דרשו שהוא חלקו של אשר שמושך שמן כמעין[49]. כשלא היו יכולים להביא מתקוע, היו מביאים מרגב שבעבר הירדן[50], וכשלא יכלו להביא מרגב, היו מביאים מגוש חלב שבגליל[51]. על שמן הכשר למנחות ועל הראוי להביא ממנו לכתחילה, ע"ע מנחות.

תשעה מינים

שמן זית שהיו סוחטים למנורה ולמנחות, היו מהם תשעה מינים[52], של שלשה מיני זיתים, והיו סוחטים כל מין בשלשה שלבים[53].

מיני הזיתים

במיני הזיתים נחלקו ראשונים בדבר: א) יש מפרשים ששלש פעמים בשנה לוקטים את הזיתים, שאינם מתבשלים בבת אחת[54], והקודם משובח מהמאוחר[55]. לקיטה הראשונה היו לוקטים מהזיתים הנמצאים בראש האילן[56], שמתבשלים תחילה לפי שהחמה זורחת עליהם ומבשלת אותם[57]. לקיטה שניה היו לוקטים מהזיתים הסמוכים לגג[58], שהיו זיתיהם סמוכים לגגותיהם[59], והקרובים יותר לגג מתבשלים תחילה[60], או שהזיתים שאינם מתבשלים כל צרכם באילן היו שוטחים אותם בחמה בראש הגג כדי לרככם[61]. לקיטה שלישית היו לוקטים מהזיתים התחתונות שבעץ, ולפי שאין החמה זורחת עליהם תמיד, אינם מתבשלים יפה, ולפיכך מאחרים את לקיטתם[62], והיו עוטנים את הזיתים בבית הבד[63], היינו שהיו חופרים בקרקע בורות ואוצרים בהם את הזיתים כדי שירקבו עד זמן הסחיטה[64], ואחר כך היו מעלים את הזיתים ומנגבים אותם בראש הגג[65], שמתוך שהיו עוטנים אותם היה זב מהם מוהל שאינו יפה, והיה צריך לנגבם[66]. ב) ויש מפרשים שזמן לקיטת כולם כאחד, אלא שיש שלש דרגות של איכות בישול בזיתים[67], הראשון והמובחר הוא מהזיתים שמבררים אחת אחת מהם כשהם בראש האילן[68], כשכל הזית בשל[69]. השני הוא ממה שמוסקים כל הזיתים בתערובת, הטובים ושאינם טובים, ומעלים אותם לגג, ובוררים את הטובים[70]. השלישי הוא זיתים שמניחים אותם ב'מעטן' – היינו שהיו חופרים בקרקע בורות ואוצרים בהם את הזיתים כדי שירקבו עד זמן הסחיטה[71] - ואחר כך היו מעלים את הזיתים ומנגבים אותם בראש הגג[72].

שלשה סוגי סחיטות

שלשת השלבים שהיו סוחטים כל אחד משלשת הלקיטות[73]: השלב הראשון הוא, שהיו כונסים את הזיתים לבית הבד[74], ויש מן התנאים סוברים שהיו טוחנים אותם ברחיים[75], וכן כתבו ראשונים להלכה[76]. ויש מן התנאים סוברים שהיו כותשים אותם, ולא היו טוחנים אותם[77], שלא יתערב בהם שמרים[78]. אחר הסחיטה, לדעת חכמים היו נותנים את הזיתים לתוך הסל[79], וכן כתבו ראשונים להלכה[80], והיה השמן הצלול יוצא מהסל מעצמו ללא דוחק, והפסולת והשמרים נשארים בסל[81]. ולדעת ר' יהודה היו נותנים אותם סביבות דופני הסל[82], והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא השמן מזוקק, שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל[83]. השלב השני הוא, שהיו לוקחים את הזיתים שנשארו בסל לאחר הוצאת המין הראשון[84], והיה חוזר וטוען אותם בקורה לדעת חכמים[85], וכן כתבו ראשונים להלכה[86]. ולדעת ר' יהודה לא היה טוען אותם בקורה אלא באבנים[87], שבקורה היה נטען ביותר והיו שמרים יוצאים ומתערבים בשמן[88]. השלב השלישי הוא, שהיה חוזר וטוחן וטוען[89], מהזיתים שנשארו תחת הקורה אחר הוצאת המין השני[90], שהיה טוחנם ואחר כך מניח עליהם את הקורה פעם שניה[91].

הכשרים למנורה ולמנחות

להדלקת-הנרות* במנורה* אין כשר אלא הסחיטה הראשונה שמכל לקיטה[92], ועל כך ע"ע הדלקת הנרות[93]. למנחות כולם כשרים, ועל כך ע"ע מנחות.

מזיתים שלא הביאו שליש

שמן מזיתים שלא הביאו שליש – הנקרא אנפקטן[94], או אנפקנון[95], ויש סוברים שהוא שמן המור[96] - יש סוברים שאינו נקרא שמן, שאינו אלא זיעה בעלמא[97], ופסול למנחות[98]. ויש סוברים שנקרא שמן[99], ומכל מקום לכתחילה אין מביאים ממנו למנחות, ובדיעבד כשר[100]. ויש סוברים בדעתם שאף בדיעבד פסול[101]. להלכה כתבו ראשונים שבדיעבד כשר[102].

סגולתו

הרגיל בשמן זית, זוכר את לימודו, ואף נזכר ממה שנשכח ממנו אפילו שבעים שנה[103], ואותו שאמר הכתוב: וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה[104], היינו מתוך שהיו רגילים; בתקועה בשמן זית[105], היתה החכמה מצויה בהם[106]. וכן אמרו אין שמן אלא תורה[107], והרואה שמן זית בחלומו, יצפה למאור תורה[108].

הערות שוליים

  1. שמות כז כ וויקרא כד ב. ועי' ציון 33, וע"ע הדלקת הנרות: השמן והפתילות.
  2. רמב"ם מעה"ק פי"ב ה"ז. ועי' להלן.
  3. רמב"ם שם. וע"ע מנחות.
  4. עי' ציון 21.
  5. עי' ציון 16. עי' משנה מנחות נט א; רמב"ם שם. וע"ע מנחות.
  6. ויקרא יד י. וע"ע לוג שמן של מצורע.
  7. שמות ל כג – כה. ועי' ציון 36, וע"ע שמן המשחה.
  8. ויקרא כא י. וע"ע כהן גדול: משיחתו ריבויו וחינוכו.
  9. ש"א י א. רמב"ם מלכים פ"א ה"ז. וע"ע מלך.
  10. משנה מנחות נט א; רמב"ם מעה"ק פי"ב ה"ז וסהמ"צ ל"ת קב; סמ"ג לאוין שכח; החינוך מ' קכה.
  11. משנה שם ב; רמב"ם שם וסהמ"צ שם; סמ"ג שם; החינוך שם.
  12. ויקרא ה יא. רמב"ם שם וסהמ"צ שם; סמ"ג שם; החינוך שם.
  13. משנה שם; רמב"ם שם ה"ח וסהמ"צ שם; החינוך שם.
  14. סהמ"צ שם; סמ"ג שם; החינוך שם.
  15. ועי' משנה שם
  16. משנה מנחות נט א; רמב"ם סוטה פ"ג הי"ג ומעה"ק פי"ב ה"ז וסהמ"צ ל"ת קד.
  17. משנה שם ב, ורע"ב שם פ"ה מ"ד; רמב"ם שם ושם וסהמ"צ שם.
  18. במדבר ה טו. רמב"ם סוטה שם וסהמ"צ שם.
  19. משנה ורע"ב שם; רמב"ם שם ומעה"ק שם ה"ח וסהמ"צ שם.
  20. סהמ"צ שם; סמ"ג לאוין פז; החינוך מ' שסו.
  21. ועי' משנה שם, וס' המפתח לרמב"ם (פרנקל) מעה"ק שם.
  22. משנה מנחות נט א; תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פרשה יג.
  23. ויקרא ב טו.
  24. תו"כ שם; ברייתא מנחות שם.
  25. ע"ע הכשר. תו"כ שמיני רפ"ח; מכשירין פ"ו מ"ד; רמב"ם טו"א פ"א ה"ב.
  26. ויקרא יא לד.
  27. ויקרא שם.
  28. תו"כ שם.
  29. ציון 77 ואילך.
  30. ציון 59 ואילך.
  31. ציון 448 ואילך.
  32. ועי' להלן ציון 38 ואילך.
  33. משנה מנחות פו א, ותו"כ אמור פרשה יג, ועוד. וע"ע הדלקת הנרות: השמן והפתילות.
  34. שמות כז כ וויקרא כד ב.
  35. תו"כ שם.
  36. שמות ל כד. רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ב. וע"ע שמן המשחה.
  37. ועי' הר"י פרלא מנין הפרשיות פרשה סג.
  38. שבת כג א; רמ"א בשו"ע או"ח תרעג א.
  39. תוס' שם ד"ה מריש; תוס' הרא"ש שם.
  40. עי' משנה ותוספתא להלן.
  41. עי' רה"ג בתשוה"ג ליק סי' קד, והאשכול ריש הלכות חנוכה, ומאירי שבת כא ב
  42. משנה מנחות פה ב (ובמשנה מנחות פ"ח מ"ג: תקועה), ותוספתא מנחות פ"ט; רמב"ם אסו"מ פ"ז ה"ב.
  43. רה"ג שם והאשכול שם בשם הירושלמי ומאירי שם, ועי' ר"י מלוניל שבת שם בשם הירושלמי.
  44. משנה שם פה ב ותוספתא שם.
  45. פיהמ"ש לרמב"ם מנחות פ"ח מ"ג. ועי' רבינו בחיי במדבר כח לא, שהיה מובחר בשמנים.
  46. עי' משנה שם פג ב, ותוספתא שם; עי' רמב"ם שם ה"א; רבינו בחיי שם.
  47. רה"ג שם; האשכול שם.
  48. דברים לג כד.
  49. ברייתא מנחות שם.
  50. אבא שאול במשנה ותוספתא שם.
  51. ר' אליעזר בן יעקב תוספתא שם.
  52. על כשרותם עי' ציון 91 ואילך.
  53. משנה מנחות פו א; רמב"ם אסו"מ פ"ז ה"ח.
  54. הערוך ע' גרגר ב, והובא בתוס' מנחות פו א ד"ה שלשה; רש"י שם ד"ה שלשה, ורש"י כת"י שם; ר"ש טהרות פ"ט מ"ו.
  55. עי' משנה מנחות שם; עי' רמב"ם אסו"מ פ"ז ה"ט.
  56. רש"י שם ד"ה מגרגרו (הא'), בשם מורו, ורש"י כת"י שם, בביאור המשנה שם: מגרגרו בראש הזית.
  57. רש"י שם, ורש"י כת"י שם.
  58. משנה שם: מגרגרו בראש הגג, ורש"י שם בשם רבו, ורש"י כת"י שם.
  59. רש"י שם, ורש"י כת"י שם.
  60. רש"י כת"י שם.
  61. פי' א ברש"י שם.
  62. רש"י שם.
  63. משנה וברייתא שם.
  64. רמב"ם בפיהמ"ש שם פ"ח מ"ד וטהרות פ"ט מ"א.
  65. משנה שם. ועי' ברייתא שם: עושה אותו כמין תמרה עד שיזובו מימיו, ועי' רש"י כת"י שם.
  66. רש"י כת"י שם.
  67. תוס' שם ד"ה שלשה; רמב"ם איסו"מ פ"ז ה"ח, ובפיהמ"ש שם פ"ח מ"ד.
  68. רמב"ם אסו"מ שם, ובפיהמ"ש שם.
  69. פיהמ"ש שם.
  70. רמב"ם שם ובפיהמ"ש שם.
  71. רמב"ם בפיהמ"ש טהרות פ"ט מ"א.
  72. רמב"ם שם ובפיהמ"ש מנחות שם.
  73. עי' לעיל.
  74. ת"ק בברייתא שם. ועי' רש"י כת"י שם, שלא היה נותנו לתוך הבד ממש, אלא לבית שהבד בו.
  75. ת"ק בברייתא שם.
  76. רמב"ם אסו"מ פ"ז ה"ח.
  77. חכמים במשנה שם, ור' יהודה בברייתא שם.
  78. רש"י כת"י שם.
  79. משנה וברייתא שם.
  80. רמב"ם שם.
  81. רש"י שם ד"ה ונותנן.
  82. משנה וברייתא שם.
  83. רש"י כת"י שם.
  84. רש"י שם ד"ה חוזר.
  85. משנה וברייתא שם.
  86. רמב"ם שם.
  87. משנה וברייתא שם.
  88. רש"י שם ד"ה רבי יהודה.
  89. משנה וברייתא שם.
  90. רש"י כת"י שם.
  91. פיהמ"ש לרמב"ם מנחות פ"ח מ"ד.
  92. משנה מנחות פו א; רמב"ם אסו"מ פ"ז ה"י.
  93. ציון 82 ואילך.
  94. עי' משנה וברייתא מנחות פה ב, ור' יהודה בברייתא שם פו א ורש"י שם.
  95. ר' יהודה בברייתא שם.
  96. ר' ירמיה בר אבא בגמ' שם.
  97. עי' ברייתא מנחות פה ב ורש"י ורגמ"ה שם פו א.
  98. ברייתא שם. וע"ע מנחות.
  99. עי' גמ' שם ורש"י ורגמ"ה בד' המשנה שם פה ב.
  100. ר"ת בתוס' שם פו א ד"ה ואם, וכס"מ אסו"מ פ"ו הי"ד בד' הרמב"ם שם, שכן הגי' במשנה שם: אין מביאין אנפקטן ואם הביא כשר. ועי' רגמ"ה שם: אינו מן המובחר.
  101. רש"י כת"י שם ותוס' שם בשמו, בד' המשנה שם.
  102. עי' רמב"ם אסו"מ פ"ו הי"ד, בזיתים פגים שלא בשלו.
  103. ברייתא הוריות יג ב, ור' יוחנן שם.
  104. ש"ב יד ב.
  105. עי' ציון 42 ואילך.
  106. מנחות פה ב.
  107. ויקרא רבה פרשה ג סי' ז. ועי"ש שאף אין שמן אלא מעשים טובים.
  108. ברכות נז א.