אנציקלופדיה תלמודית:ריאה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:54, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - איבר פנימי בגוף בעלי חיים.</span> == <span dir="rtl">מהותה וטבעה</span> == <span dir...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איבר פנימי בגוף בעלי חיים.

מהותה וטבעה

הריאה מורכבת משמונה חלקים[1]: שתי אומות, שהן עיקר הריאה, ושאר חלקי הריאה יונקים מהן[2], על פרטי ודיני האומות ע"ע אומא. וחמש אונות, שהן כעין כנפיים שנמתחות ונפרשות[3], שלש מצד ימין ושתים מצד שמאל[4], של הטבח, כשהיא תלויה ברגליה, וראשה למטה, ובני מעיה כלפי הטבח[5], על פרטי האונות, צורת כל אחת מהן, ודיני טרפה המיוחדים בהן ע"ע אונא. וורדא*, שנקראת גם עינוניתא, שהיא כעין אונא קטנה, שאינה עומדת בצד האונות[6], על פרטיה ודיניה ע"ע ורדא[7].

על הגרגרת* – היא הקנה – שנכנסת לתוך הריאה ומתחלקת שם לסמפונות[8], ע"ע גרגרת[9].

תלייתה בקנה

חיי ריאה תלויים בקנה[10]. על פרטי הדבר ע"ע בני מעים[11].

שאיבתה משקים

ריאה שואבת כל מיני משקים[12], שאף על פי שהן נכנסין בכרס דרך הושט, הריאה מוצצתם ושואבתם מבעד לדופני הכרס[13].

על סירכא* שבריאה, שיש מפרשים שהיא נוצרת מחמת שהריאה שואבת משקים, ע"ע סירכא.

הארת העיניים באכילתה

למה נקרא שמה ריאה, שמאירה את העינים[14], כלומר, שכשמערבים אותה בסימנים אחרים המאירים את העינים, אף היא מסייעת עמהם[15]. ואמרו שכשאווז נמכר בזוז, הריאה שלו נמכרת בארבעה[16], כשהסממנים מעורבים בה[17].

בטריפות

נקובה

ריאה נקובה היא טרפה[18], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[19]. על פרטי הדין עי' להלן[20].

צבע

ריאה שצבעה שונה מהצבע הטבעי הראוי לה, יש מן הצבעים שפוסלים אותה ויש שאינם פוסלים אותה, עי' על כך להלן[21].

חסרה

ריאה שחסרה טרפה[22], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[23], ודוקא חסרון שמבחוץ, אבל חסרון שבפנים אינו נחשב חסרון[24], ולפיכך ריאה שנשפכה כקיתון כשרה[25], וכן מטעם זה ריאה שנמצאה בה מחט, אף על פי שהברזל אוכל סביבותיו כששוהה שם, ומחסרו[26], היא כשרה, לסוברים כן[27], לפי שהוא חסרון מבפנים[28]. ויש אמוראים שנראה מדבריהם שחסרון שבפנים שמו חיסרון[29], וכן יש ראשונים שסוברים בדעת סתם גמרא שחסרון מבפנים שמו חסרון[30].

ריאה שיש בה קמט וסדק וחסרון, ונראית חסרה, אבל העור והבשר קיים, והיא עולה בנפיחה, יש ראשונים שכתבו שהיא טרפה משום חסרון[31], לפי שחסרון שנראה בחוץ, אפילו כשהוא מבפנים, פוסל, לפי שסופו להנקב[32], ויש שכתבו שטעות בידם[33]. ויש שחילקו, שאם אחר הניפוח נראה החסרון ככף* פשוטה, היא כשרה, ואם הוא נראה ככף כפופה, הרי היא טרפה[34], ויש שהוסיפו שאף בחסרון הנראה ככף פשוטה אינה טרפה אלא כשאפשר להכניס אצבע אגודל בתוך הפגם[35].

על אונא* שחסרה ע"ע אונא[36]; על אומא* שחסרה ע"ע אומא[37].

שנשפכה כקיתון

ריאה שנשפכה כקיתון - היינו שבשר הריאה נימוח בתוך הקרומים שלה, והוא נשפך מראשה לסופה ומסופה לראשה בתוך הקרומים[38] - והקרום העליון שלה קיים בלא נקב[39], כשרה[40], ואף על פי שהוא חסרון בריאה, שבתחלה כולה מלאה, ועכשיו חציה ריקנית[41] - וריאה שחסרה פסולה[42] - החסרון הזה אינו מטריף, לפי שחסרון מבפנים אין שמו חסרון[43].

ריאה שנשפכה כקיתון אינה כשרה אלא כשהסימפונות קיימים[44], ולא נימוחו[45]. וכיצד יודעים שלא נימוק אף אחד מן הסימפונות, מביאים קערה של חרס המחופה באבר[46], וכיוצא בו[47], שהיא חלקה, ורואים בה יפה[48], ונוקבים את הריאה ושופכים אותה לתוכה, אם רואים בה חוטים לבנים, בידוע שנימוקו הסמפונות, וטרפה, ואם לאו, בשר הריאה בלבד הוא שנימוק, וכשרה[49]. וסמפון שנימוק הוא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[50].

שנימוקה

ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים - היינו שנתרוקנה מאליה מקצתה, ואינה נשפכת כקיתון, אבל במקצתה לא נשאר כלום[51] - אפילו החסרון גדול, שחללו מחזיק רביעית* הלוג*, כשרה[52], לפי שחסרון מבפנים אין שמו חסרון[53]. היה החסרון מחזיק יותר מרביעית הלוג, יש ראשונים שכתבו שהיא טרפה[54], ויש שכתבו שאינה טרפה[55].

שנמצאו בה מים עכורים או סרוחים

ריאה שנמצאו בה מים עכורים או סרוחים, יש סוברים שהיא טרפה[56], לפי שמים כאלה באים מחולי המפסיד, והריאה עתידה להנקב, וכל העומד להנקב כנקוב הוא[57], ויש מכשירים[58].

נקלפה

לסוברים שריאה שניקב הקרום העליון שלה כשרה[59], אפילו אם נקלף כל הקרום, ולא נשאר בה אלא הקרום התחתון האדום, היא כשרה[60], אלא כשכתבו גאונים שאינה כשרה אלא כשאינה מוציאה רוח[61], ופרשו ראשונים בדעתם שהיא צריכה בדיקה[62], וכתבו שאף על פי שבתלמוד סתמו שהיא כשרה, מכל מקום מאחר ונשתנית מברייתה, והקרום התחתון הוא דק, מסתבר שהיא צריכה בדיקה בנפיחה, שמא ניקבה[63], וכן יש ראשונים ואחרונים שפסקו להלכה, שהיא צריכה בדיקה[64]. ויש חולקים וסוברים שאינה צריכה בדיקה[65].

יבשה

ריאה שיבשה מקצתה, טרפה[66], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[67]. ומה הוא שיעור היובש, כדי שתהא נפרכת בציפורן[68]. ויש שכתבו שאם משרטט בציפורן על בשר הריאה והשרטוט נראה בתוכה, הרי זה בכלל יבשה, וטרפה[69]. בטעם פסול ריאה שיבשה כתבו ראשונים שהמקום היבש הוא כחסר, וריאה שחסרה היא טרפה[70], ויש שכתבו שהמקום היבש הוא כנקוב, והיא פסולה משום נקובה[71].

העשויה גלדים

ריאה שיש בה גלדים גלדים - היינו קליפות קליפות, כעין מכות[72], ויש שכתבו כעין נתק[73] - כשרה[74], כל שהיא שלמה[75].

קשה כעץ

ריאה שהיא קשה כבקעת עץ, כתבו ראשונים בדעת לשון אחד בגמרא בדעת רפרם שהיא טרפה[76], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[77].

דומה לחריות של דקל

ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל, יש ראשונים סוברים בדעת לשון אחד בגמרא בדעת רפרם שהיא טרפה[78], וכתבו בטעם הדבר, שזו תוספת משונה בגופה, ושמא התוספת בגוף נחשבת כחסרון[79], ואף להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שאוסרים אותה מספק[80], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[81].

חלקה כעץ

על ריאה שהיא חלקה כעץ, שאין לה חיתוך אונות, ע"ע אונא[82].

שיש בה מקום אטום

היה בריאה מקום אטום, שאויר אינו נכנס שם, מביאים סכין וקורעים אותה, אם יש בה מוגלה, ודאי מחמת מוגלה הוא שלא נכנס האויר, והיא כשרה, ואם לא, מושיבים על המקום האטום לאחר שנקרע נוצה או רוק, אם הם מבצבצים – נעים[83] - היא כשרה, שודאי נכנס בה רוח, ואם לא, היא טרפה[84], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[85]. בטעם שאוטם פוסל כתבו ראשונים שהמקום האטום שהרוח אינה נכנסת בו הרי הוא כנקוב[86], ויש שכתבו בטעם, שהריאה רוחפת ומניפה על הלב, ואם היא אטומה אינה יכולה להכניס רוח ולהניף[87].

חרותה

חרותה – היינו בהמה שהריאה שלה צמקה[88] - אם הדבר נעשה בידי שמים, כגון שנבעתה מקול רעמים וברקים[89], וברד[90], כשרה[91], לפי שהיא חוזרת ומבריאה[92], אבל אם הוא נעשה בידי אדם, כגון שהבעיתה אדם[93], או ששחטו בהמה אחרת לפניה[94], היא טרפה[95], לפי שאינה חוזרת ומבריאה[96], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[97]. צמקה על ידי שאר הבריות, כגון שאגת אריה וקול שחל, ולא על ידי אדם, רבי שמעון בן אלעזר אומר שדינה כנעשית בידי אדם, והיא טרפה[98]. וחכמים חולקים וסוברים שדינה כבידי שמים, והיא כשרה[99], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[100].

וכיצד יודעים אם היא חרותה בידי שמים או בידי אדם, נותנים את הריאה במים מעת לעת, ואם היא חוזרת ללחותה, ודאי הוא בידי שמים, וכשרה, ואם לא, ודאי בידי אדם הוא, וטרפה[101], והבדיקה הזו, בקיץ עושים אותה בכלי חרס לבנים, שמילאום במים קרים[102], שיעמדו מעט בבית אחר שנשאבו[103], ובחורף עושים אותה בכלים שחורים[104], שאינם מצננים כל כך כלבנים[105], שמילאום במים פושרים[106], היינו שהם חמים כמו צוננים בימות הקיץ שעומדים מעט בבית[107], וצריך שהמים יהיו פושרים כל מעת לעת[108]. ויש מהאחרונים שכתבו שאנו אין לנו לסמוך על בדיקה זו, לפי שאיננו בקיאים בה[109].

בהמה שידוע ששמעה רעמים וזוועות וכיוצא בזה, ושחטוה, ונמצאת שצמקה הריאה שלה, יש ראשונים שנסתפקו אם תולים שמחמת שנבהלה צמקה, והרי היא חרותה ידי שמים, וכשרה, או שלעולם צריך בדיקה[110]. ויש שכתבו שכל שארע בה דבר שיכול לגרום להיותה חרותה בידי שמים אינה צריכה בדיקה[111], ולדעתם כמו כן כל שארע בה דבר שיכול לגרום לה להיות חרותה בידי אדם, כגון שהבעיתה אדם, היא טרפה ודאי, ולא תועיל לה בדיקה[112].

נתמסמסה

ריאה שנתמסמסה, אפילו היא נראית שלמה, אלא שכשתולים אותה היא מתפרקת ונופלת חתיכות חתיכות, היא טרפה[113] - והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[114] - משום שכל בשר שמתמסמס עד שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי – כלומר שכשבא לרפאותו גורדו ומשליכו עד הבשר החי[115] - רואים אותו כאילו אינו[116], והרי זו ריאה שחסרה[117].

הקפה בריאה

מקיפים בריאה[118], כלומר שאם נמצאה נקובה, ואין יודעים אם ניקבה קודם השחיטה או אחריה, נוקבים נקב אחר בצידו, ואם מראיהם שוה, כשרה, שבידוע שלאחר שחיטה ניקבה[119]. ואמר רבא שדוקא באותה ערוגה מקיפים[120], היינו אותה דופן ריאה, ימני או שמאלי, אבל מערוגה לערוגה לא[121]. והלכה שאפילו מערוגה לערוגה מקיפים[122]. ואמרו בגמרא שמקיפים מדקה לדקה ומגסה לדקה, אבל לא מגסה לדקה, ולא מדקה לגסה[123], יש מפרשים שהכוונה בהמה גסה ודקה, כלומר שמקיפים מבהמה דקה לדקה ומגסה לגסה, אבל לא מדקה לגסה ומגסה לדקה[124], ויש מפרשים גסה ודקה אומא ואונא, שמקיפים מאומא* לאומא ומאונא* לאונא, ולא מאומא לאונא ומאונא לאונא, ולדעתם מבהמה לבהמה אין מקיפים כלל[125].

הקפה בזמן הזה

יש גאונים שכתבו, שהיום, מאחר ואיננו בקיאים בהקפות הללו, אין מקיפים כלל[126]. ויש חולקים וסוברים שאף היום סומכים על הקפה[127].

הקפה בבועות

אף על פי שמקיפים בריאה[128], בבועות אין מקיפים[129], היינו בבועה* שיש בה נקב, ואין ידוע אם ניקבה קודם השחיטה או לאחריה, אין מביאים בועה אחרת לקרבה אצלה ולנקבה ולראות אם מראה הנקבים שוה, לפי שהבועה*, אין מראה ניכר בה, שעשוי להשתנות כל שעה, ושמא מראה אחר היה לה ונשתנה[130], ולפיכך היא טרפה בכל אופן[131].

ריאת העוף

העוף יש לו ריאה, ודיני טריפה שבריאות, נאמרו אף בריאת העוף[132]. וחזקיה אמר שאין ריאה לעוף[133], ובדבריו נחלקו אמוראים: יש שבארו שדבריו נאמרו לענין דין נפולה*[134], שעוף שנפל מן הגג, אף על פי שצריך לבדקו שמא נטרף[135], את הריאה אין צריך לבדוק[136], וכן בארו דבריו לענין דין נחמר באש[137], שאף על פי שעוף שנפל לאש צריך לבדקו שמא הוריקו בני מעיו, את הריאה אין צריך לבדוק[138], ובטעמם אמר רב חנה, הואיל ורוב צלעותיה מגינות עליה[139], שהריאה נחבאת בין הצלעות[140], וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה, שעוף שנפל לאש אין חוששים לריאה שלו[141]. ויש אמוראים שהבינו את דברי חזקיה כפשוטן, שעוף אין לו ריאה כלל, ואמרו – בבדיחותא[142] - שמדבריו ניכר שאינו בקי בתרנגולים[143], כלומר שאינו רגיל לאכלם, ולפיכך לא ידע אם יש להם ריאה[144], שהרי אנו רואים שיש לעוף ריאה[145], וכן פרש רבי יוחנן את דברי חזקיה, שלעוף אין ריאה כלל, ונחלק עליו ואמר שיש לעוף ריאה, וישנה כעלה של ורד בין אגפים[146], כלומר שהריאה היא דקה ואדומה ונמצאת בין כנפי העוף[147].

בדיקת כל ריאה

אם צריך לבדוק כל ריאה מטרפות, ע"ע בדיקת ריאה.

נקובה

נקובה

ריאה שניקבה – אפילו במשהו[148] - היא טרפה[149], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[150]. ורבי שמעון אומר שאינה טרפה עד שתינקב לבית הסימפונות[151], היינו לסמפון הגדול[152]. ולהלכה יש אמוראים שאמרו בשם רבי יהושע בן לוי שהלכה כרבי שמעון[153], ויש שאמרו בשם רבי מלוך שאין הלכה כרבי שמעון[154], וכן הכריעו בגמרא שאין הלכה כרבי שמעון[155].

על סירכא*, שאוסרת משום נקובה, ע"ע סירכא.

ניקב קרום אחד

הריאה, יש לה שני קרומים, ודנו אמוראים כשלא ניקב אלא אחד מהם, אם הבהמה נעשית טרפה: ניקב הקרום העליון לבדו, והתחתון לא ניקב, רב ושמואל ורב אסי אמרו שהיא טרפה[156], ויש אמוראים שסוברים, וכן דעת רב נחמן, שאינה טרפה עד שינקב התחתון[157] עמו[158], וכן הלכה[159]. ניקב הקרום התחתון ולא העליון, נחלקו רב אחא ורבינא, אחד אמר שהעליון אינו מגן, והיא טרפה, ואחד אמר שהעליון מגן, ואינה טרפה[160], וכן הלכה[161].

ניקבו שני הקרומים זה שלא כנגד זה, יש ראשונים ואחרונים שכתבו שאינה טרפה[162], ויש שכתבו שהיא טרפה[163], לפי שהריאה מתכווצת ומתפשטת, ויתכן שהנקבים יגיעו להיות זה כנגד זה[164], או לפי שהרוח עוברת ויוצאת דרך שני הנקבים אפילו כשאינם זה כנגד זה[165].

ניקבה ודופן סותמתה

על ריאה שניקבה במקום שהדופן סמוכה ודחוקה אליה, והדופן סותמת את הנקב, ע"ע סירכא.

שנמצאה בה מחט

ריאה שנמצאה בה מחט - והריאה אינה נקובה מבחוץ, ואין רוח יוצאת ממנה[166] - רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא מכשירים[167], וכן דעת רבי אמי[168], לפי שלדעתם המחט באה דרך הסימפונות[169], ונקבה אותם ויצאה לבשר הריאה, ולא נקבה את הקרום החיצוני של הריאה, ואף על פי שאין דרך הקנה לבלוע, מאחר והריאה לפנינו ואין רואים בה נקב, תולים שנכנסה דרך הסימפון ואין מחזיקים רעותא שאין רואים[170], ומטעם נקיבת הסמפון אין להטריף, שהרי נקיבת סימפון אינה אוסרת אלא כשניקב לחברו[171], וכל שאין רואים שניקב לחברו, אין חוששים לזה[172]. ורבי שמעון בן לקיש ורבי מני בר פטיש ורבי שמעון בן אליקים חולקים ומטריפים ריאה שנמצאה בה מחט, לפי שלדעתם חוששים שהמחט לא באה דרך הסימפונות, אלא נקבה ובאה[173], דרך הושט ונקבה את הדקים ואת קרום הריאה, וכך נכנסה לריאה – והרי היא טרפה מחמת נקיבת הדקין[174] ומחמת נקיבת הריאה[175] - ואין תולים שנכנסה דרך הקנה, לפי שאין דרך הקנה לבלוע[176], ולדעתם מחזיקים רעותא מספק[177].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שריאה שנמצאה בה מחט אינה טרפה[178], אלא שכתבו ראשונים שאין מכשירים אותה אלא אם בדקו אותה בנפיחה וראו שאין יוצאת ממנה רוח[179]. ויש חולקים וסוברים שההיא כשרה אף בלי נפיחה[180].

יש סוברים שמחט שנמצאה בבשר הריאה לעולם אוסרת, משום שהיא גורמת לחסרון בבשר, ולדעתם חסרון מבפנים שמו חסרון[181].

נמצאה מחט בתוך הסמפון הגדול של הריאה, האוסרים במחט שנמצאה בריאה, לא אמרו בה לא איסור ולא היתר, היתר לא אמרו, כשיטתם, שחוששים במחט שנמצאה שמא נכנסה דרך הושט וניקבה את הדקין* ואת קרום הריאה[182], ומאידך אף איסור לא אמרו, לפי שמאחר ונמצאה בסימפון הגדול, מי כיוונה לאותו סימפון אם דרך ושט נכנסה, הלכך דברים ניכרים שנכנסה דרך הקנה לסמפון, ולא נקבה את קרום הריאה[183]. ולהלכה כתבו ראשונים ואחרונים שהיא כשרה[184], ואפילו בדיקה אין צריך[185].

בריאה שנחתכה

אף המכשירים ריאה שנמצאה בה מחט – ואף המכשירים בלא בדיקה - לא הכשירו אלא כשהריאה שלמה, ואין רואים בה נקב, שנראים הדברים שהמחט לא נכנסה דרך הושט אלא דרך הקנה[186], אבל ריאה שכבר נחתכה ונמצאה בה מחט, מאחר ואילו היתה כולה לפנינו, יתכן שהיינו רואים שהיא נקובה, לדברי הכל היא טרפה[187], לפי שרוב הנכנסים, דרך הושט נכנסים, ולא דרך הקנה, ואף זו מסתבר שנכנסה דרך הקנה, ונקבה את הדקין והריאה[188].

סמפון שניקב

ריאה שניקב הסמפון שלה, טרפה[189], והיא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[190], ודוקא כשניקב לחברו[191], היינו שניקב אצל הפיצול שמתפצל מחברו אצל דופן חברו, שהיא קשה, ועומדת כנגד הנקב ואינה סותמתו, אבל ניקב אחר הפיצול, ברחוק, בשר הריאה המקיף את הסמפון, שהוא רך, נכנס לנקב ומגין עליו, ולפיכך אינה טרפה[192]. ואם אין ידוע אם ניקב לחברו או לא, כתבו ראשונים שאין חוששים, אלא תולים שלא ניקב לחברו, לפי שאין מחזיקים רעותא במקום שלא התחזקה[193].

מחט שנמצאה בחתיכת כבד

על מחט שנמצאה בחתיכה של כבד, אם חוששים שהגיעה דרך הריאה ונקבה אותה, ע"ע כבד וע' נקובה.

גרעין שנמצא במרה

על גרעין של תמרה או של זית, שנמצא במרה*, אם חוששים שהגיע דרך הריאה ונקב אותה, ע"ע נקובה וע' מרה.

נקב שאפשר לתלות שארע אחר השחיטה

ריאה שניקבה במקום שיד השמש ממשמשת, ואפשר לתלות שהנקב לא היה מחיים, אלא נוצר על ידי הטבח אחר שחיטה, כגון שהוא נמצא במיצר החזה, שמתוך הדחק יש לומר שהיד קרעתו בצפרנים[194], רב אדא – או אחא[195] - בר נתן אמר שתולים את הנקב בטבח, והבהמה כשרה, וכן סברו רבי אבהו ורב משרשיא[196], וכן הלכה[197], ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר שאין תולים[198].

אף לסוברים שתולים ביד הטבח, יש ראשונים שכתבו שאין תולים אלא נקב ארוך, אבל נקב עגול, מאחר ואין דרך הנקבים שנעשים על ידי הטבח להיות עגולים, ודאי נקב ישן הוא, וטרפה[199].

תולים בזאב[200], שאם לקח זאב את הריאה אחר השחיטה, והחזירה נקובה, היא כשרה, ואין אומרים שהזאב נקבו במקום שהיה שם נקב מחיים[201]. ויש מן הראשונים שסוברים שאף על פי שנקב שבבני-מעים*, תולים אותו בזאב[202], נקב שבריאה, מאחר והיא עלולה אצל סירכות ונקבים, אין תולים בזאב[203].

תולעת שיצאה מן הריאה ונקבה אותה, ואין ידוע אם אם נקבה אותה מחיים, והטריפתה, או שנקבה לאחר שחיטה, נחלקו רב יוסף בר דוסאי ורבנן, אחד אמר שהבהמה טרפה, לפי שהתלעת פרשה קודם השחיטה, ונקבה את הריאה והטריפתה, ואחד אמר שהבהמה כשרה, לפי שלאחר שחיטה פרשה[204], וכן הלכה[205].

היה הנקב אדום סביביו, כתבו אחרונים שודאי היה כבר קודם השחיטה, ולעולם אין תולים שנעשה אחר השחיטה, ולפיכך היא טרפה[206], וכן אם מצאו אדום בדופן, בצלעות, כנגד הנקב, ודאי הנקב נעשה קודם השחיטה, והיא טרפה[207].

יש ראשונים שכתבו שכל נקב שהוא פתוח, אין תולים שנעשה אחר השחיטה, אלא ודאי נעשה קודם השחיטה, וטרפה[208].

נקיבתה לאחר שחיטת הקנה

שחט את הקנה, ולאחר מכן, קודם שחיטת הושט, ניקבה הריאה, כשרה, לפי שאחר שחיטת הקנה, הריאה היא כמונחת בסל[209], וכאילו ניטלה כולה מן הבהמה, ולפיכך שוב אי אפשר להטריפה[210], ואמר רבא בטעם הדבר, שחיי הריאה תלוים בקנה[211], על גדר הדבר ופרטיו ע"ע בני מעים[212].

קרום שעלה מחמת מכה

קרום שעלה מחמת מכה בריאה, אינו קרום[213], כלומר אינו מועיל לסתום נקב שבה[214], לפי שסופו להסתר[215].

שמוטת גף בעוף

שמוטת גף – היינו הפרק העליון המחובר בגב[216] - בעוף - מעיקרו[217] - אמר רב יהודה בשם רב שהיא טרפה, משום שחוששים שמא ניקבה הריאה[218], לפי שהיא נחבאת בין הצלעות, וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע, וכששומטת גפה מתנתקת הריאה עם הגף[219], ויש ראשונים שפסקו כן להלכה[220]. ושמואל ורבי יוחנן אמרו שתיבדק[221], כלומר שבודקים את הריאה על ידי שמכניסים קנה דק בגרגרת ונופחים בה, ואם הרוח יוצא הרי היא טרפה, ואם לאו היא כשרה[222], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[223].

בדיקת ריאה שמשמיעה קול בנפיחה

ריאה שכשנופחים אותה היא משמיעה קול, כאילו רוח יוצא ממנה, אם יודעים מהיכן נשמע הקול, מניחים באותו מקום נוצה או רוק או קש, ואם הם מבצבצים – נעים[224] - מחמת הנפיחה, בידוע שיש שם נקב שהרוח יוצא ממנו, והבהמה טרפה משום ריאה שניקבה, ואם אינם מבצבצים, הבהמה כשרה[225]. ואם אין ידוע מהיכן נשמע הקול, מביאים כלי מלא מים פושרים – כהפשרת המים שנשאבו בימות הקיץ, שעמדו בבית קצת ונפשרו בחום היום[226] - ונותנים את הריאה בתוכו ונופחים בה, אם המים מבצבצים, הרי היא טרפה, ואם לא, הרי היא כשרה, לפי שהקרום התחתון ניקב והעליון לא ניקב, והקול נשמע מחמת הרוח שבין שני הקרומים[227], אבל במים חמים אין עושים בדיקה זו, לפי שהם מכווצים את הריאה, והנקב נסתם, ואין זו בדיקה יפה, וכן אין עושים אותה במים קרים, לפי שהם מקשים אותה כאבן[228], ואם אין נקב בקרום העליון ויש בתחתון, יקרע העליון מחמת שהוא קלוש והמים הקרים מותחים אותה כשמתקשה[229], או שהמים הקרים מקשים אותה וסותמים את הנקב[230].

נתנו את הריאה פעם אחת במים חמים או קרים, שוב אין לה בדיקה בפושרים, לפי שהנקבים נסתמו[231].

נקב בקנה שהולך לריאה

הקנה, אחר שנכנס לחזה, יש שכתבו שהוא מתפצל לשלשה חלקים[232], ואחד מהם הולך לריאה, ומתחלק בתוכה, והן הן הסמפונות[233]. ונחלקו אמוראים בקנה ההולך לריאה, מה דינו לענין נקב: אמימר אמר בשם רב נחמן שדינו כריאה[234], שנקב פוסל בו במשהו[235], וכן דעת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש[236], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[237], ומר בר חייא אמר שדינו ככבד[238], שאינו פוסל עד שינטל כולו[239].

מראות

המראות הכשרות והפסולות

חמש מראות אסורות יש בריאה: שחור, ירוק ככשות, ירוק ככרכום, ירוק כחלמון ביצה ודומה לבשר. וארבע מראות מותרות: ירוק ככרתי, ככחול, אדום ודומה לכבד[240].

ריאה שיש בה מראה פסול, נופחים אותה וממרסים אותה ביד, אם המראה עמד בעיניו, היא אסורה, אבל אם נשתנתה למראה המותר, הרי היא מותרת[241], לפי שאינה אלא ליחה על הריאה, ועל ידי המירוס והניפוח היא עוברת, והריאה נשארת בגוונה הטבעי[242].

המראות הפסולות בריאה, כתבו ראשונים שטעם פסולן הוא משום שכל לקותא סופה להינקב, והרי היא טרפה משום נקובה[243].

ריאה שנשתנה המראה שלה היא אחת משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה[244].

שחור

ריאה שהיא שחורה כדיו, היא טרפה[245], לפי שהשחור, אדום הוא, אלא שלקה[246], ומאחר שהוא לקוי, סופו להרקב ולהינקב[247].

ירוק

ריאה ירוקה היא כשרה[248], לפי שהיא חוזרת ומבריאה[249], ודוקא בירוקה ככרתי[250], אבל ירוקה הדומה לכשות ולכרכום ולחלמון ביצה, טרפה[251]. ושאר גווני ירוק, כגון הירוקה כעשבים, כתבו ראשונים שכל שאינה דומה לכשות ולכרכום ולביצה, כשרה[252].

דומה לבשר

ריאה שהמראה שלה דומה לבשר, טרפה[253], לפי שהוא מראה של לקות[254].

ככחול

ריאה שהיא כמראה הכחול – שהוא דומה לצבע רקיע[255] - כשרה[256].

אדום

ריאה שהאדימה – ע"ע אדום[257] - אמר רבא שאם לא האדימה אלא מקצתה, כשרה, לפי שהיא חוזרת ומבריאה, אבל אם האדימה כולה, טרפה, לפי שאינה חוזרת ומבריאה[258]. ורבינא חולק וסובר שאין חילוק בין האדימה מקצתה להאדימה כולה[259], ובדעתו נחלקו ראשונים: יש סוברים שבכל ענין כשרה[260], וכן אמר רבי נתן שריאה אדומה כשרה, לפי שהיא חוזרת ומבריאה[261], וכן כתבו גאונים וראשונים ואחרונים להלכה[262]. ויש סוברים שבכל ענין היא טרפה[263], ולדעתו מה שאמר רבי נתן שריאה אדומה כשרה, אין אלא כשמתלבנת על ידי נפיחה[264]. ויש שמחלקים בין אדומה קצת לאדומה ביותר, שאדומה ביותר אינו אלא מחמת לקותא, ולפיכך היא טרפה, אבל אדומה סתם היא מתולדתה, שלא נבלע בה דמה, וכשרה[265]. ויש מחלקים בין אדומה מחמת מכה בדופן כנגדה, שהיא טרפה משום שהדם נצרר מחמת המכה, וסוף העור להנקב, לבין אדמומיות שנעשתה ממילא, שכשרה[266].

דומה לכבד

ריאה שהמראה שלה דומה לכבד, כשרה[267], לפי שאינו מראה של לקות[268].

לבנה כעץ

ריאה שנעשתה לבנה כבקעת עץ, כתבו ראשונים בדעת לשון אחד בגמרא בדעת רפרם שהיא טרפה[269], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[270].

כחריות של דקל

ריאה שהמראה שלה דומה לחריות של דקל, יש ראשונים סוברים בדעת לשון אחד בגמרא בדעת רפרם שהיא טרפה[271], ואף להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שאוסרים אותה מספק[272].

שיש בה גוונים ומראות

ריאה שיש בה גוונים או כתמים שונים, כשרה[273], ונחלקו ראשונים באלו כתמים מדובר: יש שכתבו שמדובר דוקא בכתמים בגוונים שאינם מטריפים - כגון כחול או אדום או ירוק[274] - אבל מראה שחור, אפילו כתם או גוון במקום אחד מטריף[275], לפי ששחור אדום הוא אלא שלקה, ומאחר שהוא על ידי לקותא, מה לי רובה ומה לי מקצתה[276]. ויש חולקים וסוברים שכתמים או גוונים אפילו כשהם במראה פוסל, כשהם על חלק מן הריאה בלבד, אינם מטריפים[277], משום שלא אמרו שצבע פוסל אלא כשהוא ברוב הריאה[278], ויש שכתבו דוקא דוקא כשהוא בכל הריאה[279].

על בועות בריאה, ועל ריאה שעלו בה צמחים או "כנדי" או " טינרי", ע"ע בועא.

על חסיר, יתיר וחליף באונות, ע"ע אונא.

על ריאה, אם היא חשובה חתיכה-הראויה-להתכבד, ע"ע חתיכה הראויה להתכבד[280].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' תמונה בע' אונא ציון 9.
  2. ↑ רא"ש חולין פ"ג סוף סי' יד.
  3. ↑ עי' חולין מה א ורש"י שם ד"ה כנפי ריאה וד"ה כנפי.
  4. ↑ חולין מז א.
  5. ↑ חולין שם, ורש"י שם ד"ה תלת.
  6. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ח ה"א.
  7. ↑ וע"ש ציון 10 ואילך.
  8. ↑ עי' רש"י חולין מה ב ד"ה חד.
  9. ↑ ציון 36 ואילך.
  10. ↑ רבא בחולין לב ב. ועי' ציון 211.
  11. ↑ ציון 15 ואילך.
  12. ↑ ברכות סא ב.
  13. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה שואבת.
  14. ↑ ר' יוחנן בחולין מט א.
  15. ↑ עי' המסקנא בחולין שם: ע"י סמנין, ורש"י שם ד"ה או ע"י.
  16. ↑ רב הונא בר יהודה בחולין שם.
  17. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה אווזא.
  18. ↑ משנה חולין מב א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א ופ"ז ה"א; שו"ע יו"ד לה א.
  19. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה וע' נקובה.
  20. ↑ ציון 149 ואילך.
  21. ↑ ציון 240 ואילך.
  22. ↑ משנה חולין מב א; עי' טור יו"ד לו. וע"ע חסורה. ועי' ציונים 70, 79, 96, 117, על טרפות שונות בריאה שהם מדין חסרה. וע"ע חסורה.
  23. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  24. ↑ חולין מז ב, מח ב, לגי' שלפנינו, ועי' ציון 30. ועי חולין מז ב, שריאה שיש לה חסרון מבחוץ, לעולם היא טרפה גם משום נקובה (שבכל חסרון שבחוץ יש בו נקב) לסוברים שנקב פוסל אפ' כשאינו מגיע לבית הסמפונות, עי' מחלוקת תנאים בזה בציון 149 ואילך. ועי' להלן שחסרון שניכר בחוץ, יש שפסלו, ועי' ציון 54, שי"ס שחסרון שהוא יתר מרביעית פוסל אפילו כשהוא בפנים.
  25. ↑ עי' ציון 40 ואילך. חולין מז ב.
  26. ↑ רש"י חולין מח ב ד"ה חסרון מבפנים.
  27. ↑ עי' ציון 167 ואילך.
  28. ↑ חולין שם.
  29. ↑ עי' ד' רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא בחולין מח ב.
  30. ↑ עי' העיטור הל' שחיטה ד"ה מחט שנמצאת בריאה, שהביא שי"ג בגמ' שחסרון שבפנים שמו חסרון, ודוחה דבריהם; עי' רדב"ז שחיטה פ"ח ה"ז, בד' רמב"ם שם, שכן היא מסקנת הגמ', ושכן הלכה, ועי' ציון 32, שי"מ ד' הרמב"ם בע"א.
  31. ↑ תוס' חולין מז ב ד"ה אבל נקב: יש שרצו לאסרה; עי' רמב"ם שחיטה פ"ח ה"ז, וכ"מ שם וב"י יו"ד לו בדעתו; עי' שו"ע שם ח, דעה ב: ויש מי שאוסר.
  32. ↑ עי' כ"מ שם וב"י שם בדעת רמב"ם שם, ועי' ציון 30, שי"מ ד' הרמב"ם בע"א.
  33. ↑ תוס' שם בשם ריב"א, ושכן פסק רבינו קלונימוס הזקן; טור יו"ד לו בשם בעל העיטור; עי' ב"י שם, שכן נוקטים להלכה; שו"ע שם דעה א.
  34. ↑ הלכות בדיקות למהר"י וייל ד"ה אם העינוניתא, הובא בדרכ"מ יו"ד לו אות ה; עי' רמ"א בשו"ע שם ח, שכן נוהגים, ועי' להלן.
  35. ↑ עי' דרכ"מ שם בשם בדיקות ישנים, ורמ"א בשו"ע שם.
  36. ↑ ציון 7 ואילך.
  37. ↑ ציון 10.
  38. ↑ רש"י חולין מז ב.
  39. ↑ רמב"ם דלהלן.
  40. ↑ רבי יוחנן בסוכה לו א ובחולין מז ב, ועי' חולין שם, לגי' שלפנינו, שכן דעת רבי חנניה, ועי' ש"מ שם; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ט; טוש"ע יו"ד לו ז.
  41. ↑ רש"י שם ד"ה שנשפכה, בבאור גמ' דלהלן.
  42. ↑ עי' ציון 22 ואילך.
  43. ↑ חולין שם. ועי' ציון 24.
  44. ↑ רבא בסוכה לו א ובחולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ט; טוש"ע יו"ד לו ז.
  45. ↑ רש"י חולין שם ד"ה דקיימי.
  46. ↑ עי' חולין שם: צעא דקוניא, ורש"י שם ד"ה מייתינן; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' טור שם, שהקערה תהיה לבנה, ועי' ב"י שם בטעמו, שהלבן בהיר, ונראים בו חוטים לבנים.
  47. ↑ רמב"ם שם.
  48. ↑ רש"י שם.
  49. ↑ רב אשי בחולין שם, ורמב"ם שם וטוש"ע שם. ועי' רמ"א בשו"ע שם, שמי שהוא בקי לבדוק שלא נימוחו הסמפונות, ניתן לסמוך עליו לצורך הפסד מרובה.
  50. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  51. ↑ רש"י חולין מז ב בבאור ברייתא דלהלן.
  52. ↑ ברייתא בחולין מז ב, וכעי"ז ד' רב נחמן שם; טור יו"ד לו, ורמ"א בשו"ע שם ח. והרמב"ם השמיט.
  53. ↑ עי' ציון 24. עי' רמ"א בשו"ע שם.
  54. ↑ אהל מועד שער הטריפות דרך ג נתיב ו, הובא בב"י יו"ד שם; בדק הבית לרא"ה ב"ב ש"ג (לב סוע"א); רמ"א בשו"ע שם. ועי' ט"ז שם ס"ק יד.
  55. ↑ משמרת הבית ב"ב ש"ג (לב ב).
  56. ↑ רי"ף חולין (יז א), ועי' המאור חולין (יב ב) ורא"ש שם פ"ג סי' מה ורשב"א שם נה ב ד"ה אלא, בדעתו, שהוא ע"פ חולין נה ב: סריחי טרפה וגו' עכירי טרפה, שלדעתו מדובר אף על מים שבריאה; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"י, ורשב"א שם בדעתו, ועי' רמב"ם שם פ"י ה"ט, שמים סרוכים ומים עכורים בריאה הם שנים משבעים הטרפות שמנו ראשונים בבהמה וחיה, ע"ע טרפה; טור יו"ד לו, דעה ראשונה; ב"י שם, ושו"ע שם ז. ועי' ב"י שם שבמקום שנהגו כדברי המתירים מותר.
  57. ↑ רשב"א שם בדעת רי"ף שם ורמב"ם שם.
  58. ↑ רז"ה שם, ורא"ש שם, הובא בטור שם, ורשב"א שם, ולדעתם הגמ' בחולין שם מדברת בכליה, ולא בריאה; רמ"א בשו"ע שם בשם יש מכשירים.
  59. ↑ עי' ציון 157 ואילך.
  60. ↑ רבא בחולין מו א וב: דאגליד כאהינא סומקא; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד לו ב.
  61. ↑ בה"ג סי' סא הל' טרפות סי' סא ד"ה הריאה שנקבה.
  62. ↑ רא"ש חולין פ"ג סי' יג; רשב"א חולין מו א ד"ה האי ריאה; טור יו"ד לו.
  63. ↑ רא"ש שם.
  64. ↑ רא"ש שם; עי' תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג ד"ה הריאה שניקבה, שראוי לחוש לדברי בה"ג; טוש"ע שם.
  65. ↑ עי' רמב"ם שבציון 60, שהכשיר ולא הזכיר בדיקה; בדק הבית ב"ב ש"ג (לב א) ד"ה וריאה דאגלידא.
  66. ↑ רבא בחולין מו ב; רמב"ם שחיטה פ"ח ה"ז; טוש"ע יו"ד לו יג.
  67. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  68. ↑ רב פפי בשם רבא בחולין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' בה"ג סי' סא הל' טריפות עמ' תרכב, שריאה שיבשה והרוח אינה נכנסת בה, נותנים אותה במים חמים וממשמשים בה, ואם היא חוזרת ומבריאה היא כשרה, ואם לא, יתן מים קרים בקנה, וימשמש וינפח, ואם חוזרת לקדמותה כשרה, ואם לא היא טרפה, ועי' הגהות אשרי חולין פ"ג סי' יג בדעתו, שמדובר בריאה שיבשה קצת אבל אינה נפרכת בציפורן, ועי' ב"י יו"ד סי' לו שתמה על דבריהם, מדוע צריך בדיקה, הרי בגמ' מבואר שכל שאינה נפרכת בציפורן אינה נחשבת יבשה.
  69. ↑ דרכ"מ יו"ד שם אות י בשם: מצאתי, ורמ"א בשו"ע שם בשם בדיקות אחרונים.
  70. ↑ עי' ציון 22 ואילך. רמב"ם שם.
  71. ↑ עי' ציון 149. עי' כ"מ שחיטה פ"ח סוף ה"ז; תפא"י חולין פ"ג מ"א.
  72. ↑ רש"י חולין מו ב ד"ה גילדי.
  73. ↑ עי' בה"ג הל' טריפות: דדמי למצורע; טוש"ע דלהלן.
  74. ↑ רבא בחולין מו ב; טוש"ע יו"ד לח ה.
  75. ↑ טוש"ע שם.
  76. ↑ עי' חולין מז ב: דדמיא לאופתא טרפה, ושם: איכא דאמרי בגישתא, ושם: איכא דאמרי דפחיזא, ורש"י שם. ועי' גמ' שם, לשונות אחרים, ועי' ציון 78, שי"מ את הגמ' בע"א. ועי' הל' בדיקות למהר"י וייל, הובא בדרכ"מ יו"ד לו אות ט וברמ"א בשו"ע שם י, שה"ה אם היא קלה כעץ, ועי' ערוך ע' אפי, שפחיזא היינו קלה, כאנשים ריקים ופוחזים. ועי' תפא"י חולין פ"ג מ"א, שקשה כעץ וקלה כעץ פסולה משום נקובה, עי' ציון 149.
  77. ↑ טוש"ע יו"ד לו י.
  78. ↑ עי' חולין מז ב: דדמיא לאופתא טרפה, ושם: איכא דאמרי דנפיחא, ורמב"ם שחיטה פ"ח ה"ח, שריאה נפוחה כחריות דקל אסורה מספק, ומ"מ ורדב"ז שם שזו כוונת הגמ' שם: דנפיחא.
  79. ↑ רמב"ם שם. ועי' ציון 22. ועי' תפא"י חולין פ"ג מ"א, שהפסול בנפוחה הוא משום נקובה.
  80. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ח ה"ח; שו"ע יו"ד לו יב.
  81. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  82. ↑ ציון 10 ואילך.
  83. ↑ רש"י חולין מז ב ד"ה מבצבצא.
  84. ↑ רבינא בחולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ו; טוש"ע יו"ד לו ט. ועי' רמ"א בשו"ע שם, שתחלה יש ליתן מים פושרים לתוך הקנה ולנענע אותה, או למשמש הרבה במקום האטום, ולשפוך אחר כך מה שתוך הקנה, ואם אח"כ עולה בנפיחה, כשרה.
  85. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה וע' נקובה.
  86. ↑ רמב"ם שם. ועי' ציון 149.
  87. ↑ עי' תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (לב ב), וב"י יו"ד שם בדעתו. ועי' תבו"ש סי' לו אות נח בדעתו, שלפ"ז טעם הטרפה הוא משום נקובת הלב, וע"ע טרפה וע' לב, עי' לבושי שרד שם, ושם סי' לה ס"ק א אות כט.
  88. ↑ ברייתא חולין נה ב. ועי' רש"י שם ד"ה צמקה, שהכוונה שהריאה יבשה, ועי' רמב"ם שחיטה פ"ח ה"ט: קרובה להיות יבשה, ועי' טור יו"ד לו, שאפ' אינה יבשה. ועי' רש"י שם נד א ד"ה וחרותה, שחרותה היינו קשה כחריות דקל.
  89. ↑ רש"י חולין נד א ד"ה וחרותה; רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד לו יד.
  90. ↑ רש"י שם נה ב ד"ה בידי שמים.
  91. ↑ משנה חולין נד א; ברייתא שם נה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  92. ↑ עי' רש"י שם נה ב ד"ה בידי אדם.
  93. ↑ רש"י חולין נה ב ד"ה בידי אדם.
  94. ↑ רי"ף חולין שם (יז א); רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד לו יד.
  95. ↑ עי' משנה שם נד א; ברייתות שם נה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' תוה"ב הקצר ב"ב ש"ג, וטוש"ע שם, שחרותה אינה נאסרת אלא כשצמקה כל הריאה, ולא כשצמקה מקצתה, ועי' ב"י שם שלדעת בה"ג והגהות אשרי שבציון 68, אפ' צמקה מקצתה טרפה.
  96. ↑ רש"י שם ד"ה בידי אדם. ועי' רמב"ם שם, שהיא כחסרה, עי' ציון 22.
  97. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  98. ↑ ברייתות חולין נה ב, ורש"י שם ד"ה כל הבריות.
  99. ↑ רשב"א חולין שם ד"ה ת"ש, בבאור ברייתא שם.
  100. ↑ רשב"א שם; טוש"ע יו"ד לו יד.
  101. ↑ חולין נה ב; רמב"ם שחיטה פ"ח ה"י; טוש"ע יו"ד לו טו.
  102. ↑ חולין שם. ועי' רמב"ם שחיטה פ"ח ה"י, וב"י סי' לו בבאור דבריו, ושו"ע שם טו, שכלים לבנים היינו העשוים מטיט לבן, שהמים מתמצים מגבן, וע"י כן הם קרים.
  103. ↑ טור שם.
  104. ↑ חולין שם, ורש"י שם ד"ה שחימי. ועי' טור שם: שאינו לבן. ועי' רש"י חולין שם ד"ה שחימי, פירוש נוסף בשם מורו, שאין הכוונה כלים שחורים אלא כלים של נחושת.
  105. ↑ רש"י חולין נה ב ד"ה שחימי; טור שם.
  106. ↑ חולין נה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  107. ↑ טור שם.
  108. ↑ רשב"א חולין שם ד"ה הא דקאמר; טור שם.
  109. ↑ רמ"א בשו"ע שם טו, וע"ש שאם נראה שבא בידי שמים, אף לצד שצריך בדיקה, עי' ציון 110, אף אנו סומכים על בדיקתנו. וע"ע סירכא, שיטות שונות בענין בדיקה בנפיחה, אם בקיאים בה היום.
  110. ↑ רשב"א חולין נה ב ד"ה ת"ש. ועי' רמ"א בשו"ע יו"ד לו טו, שפסק שצריכה בדיקה.
  111. ↑ ר"ן חולין (יז א) ד"ה איזו. וע"ש שמביא שי"ח. ועי' שו"ע יו"ד לו טו, שהביא בסוגריים דעת הר"ן.
  112. ↑ ר"ן שם. וע"ש שמביא שי"ח.
  113. ↑ רב אשי בחולין נג ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ב; טוש"ע יו"ד לו יא.
  114. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  115. ↑ רש"י חולין שם ד"ה גורדו.
  116. ↑ רב אשי בחולין שם, ע"פ ד' רב הונא בריה דרב יהושע שם.
  117. ↑ עי' ציון 22. רש"י שם ד"ה מדרב הונא. ועי' תפא"י חולין פ"ג מ"א, שפסולה משום נקובה.
  118. ↑ רבי יוחנן ורבי אלעזר בחולין נ א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ב; עי' טוש"ע יו"ד לו ה.
  119. ↑ רש"י שם ד"ה מקיפין בבני; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  120. ↑ חולין שם.
  121. ↑ רש"י שם ד"ה ערוגה.
  122. ↑ חולין שם; עי' רמב"ם שם וטוש"ע שם, שלא חילקו.
  123. ↑ חולין שם.
  124. ↑ רי"ף שם (יג ב); רש"י שם ד"ה מדקה, פי' א; תוס' שם ד"ה מדקה, בשם רבינו חננאל; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ג; שו"ע שם.
  125. ↑ עי' רש"י שם פי' ב, וע"ש שהוא עיקר; עי' טור יו"ד לו, שכן היא מסקנת הרא"ש, ועי' רא"ש חולין פ"ג סי' לא; רמ"א בשו"ע שם בשם י"א.
  126. ↑ כלבו סי' קא ד"ה ריאה שנשפכה, בשם ה' דוד ב"ר לוי, שכן הסכימו כל הגאונים; רמ"א בשו"ע יו"ד לו ה.
  127. ↑ עי' ב"י שם, שתלה הדבר במחלוקת הגאונים והראשונים בענין בדיקות בדרוסה ונפולה ושבורה, אם אנו בקיאים בהן היום, ע"ע דרוסה ציון 248 ואילך; עי' רמב"ם שם ושו"ע שם, שהביאו את ההלכה שמקיפים, ולא חילקו בין זמן לזמן.
  128. ↑ עי' ציון 118 ואילך.
  129. ↑ אמימר בשם רבא בחולין מו ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ג; טוש"ע יו"ד לז ו.
  130. ↑ רש"י חולין שם; עי' רמב"ם שם.
  131. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  132. ↑ עי' גמ' חולין דלהלן. ועי' רמב"ם שחיטה פ"י ה"י, שריאת העוף אין לה חיתוכי אונות כשאר ריאות, ואם ימצאו חיתוכים, אין להם מנין ידוע.
  133. ↑ חולין נז א.
  134. ↑ חולין שם.
  135. ↑ ע"ע נפולה.
  136. ↑ רש"י שם ד"ה לא לינפל.
  137. ↑ חולין שם.
  138. ↑ רש"י שם ד"ה ולא ליחמר.
  139. ↑ חולין שם.
  140. ↑ רש"י שם ד"ה ורוב.
  141. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ג סי' מט, וע"ש שלדעתו כן הוא אפ' אם ניכר שינוי בריאה; ר"ן חולין (יז ב) ד"ה אם אדומים, וע"ש שלדעתו אי"ז אלא כשלא ניכר שינוי בריאה; שו"ע יו"ד נב א.
  142. ↑ רש"י שם ד"ה ניכר.
  143. ↑ אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא בחולין שם.
  144. ↑ רש"י שם ד"ה ניכר.
  145. ↑ עי' גמ' חולין שם: חזינן דאית ליה.
  146. ↑ חולין שם.
  147. ↑ רש"י שם ד"ה כעלה וד"ה בין אגפים.
  148. ↑ עי' רש"י חולין מב א ד"ה אלו טרפות.
  149. ↑ משנה חולין מב א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א ופ"ז ה"א; שו"ע יו"ד לה א. ועי' ציונים 57, 71, 76, 86, 243, על טריפות שונות בריאה שהן משום נקובה. וע"ע נקובה.
  150. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה וע' נקובה.
  151. ↑ משנה שם.
  152. ↑ רבה בר תחליפא בשם ר' ירמיה בר אבא בחולין מט א.
  153. ↑ רב אחא בר אבא, ורב ביבי, בשם רבי מלוך בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יצחק בר אמי בשם רבי יהושע בן לוי בחולין מט א.
  154. ↑ רב הונא, ורבי זירא, ורבי חייא ברב אבא, ורב אסי, בשם רבי מלוך בחולין שם.
  155. ↑ חולין שם. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 149 שפסקו להלכה שריאה שניקבה טרפה בכל אופן, ולא דוקא כשניקבה לבית הסמפונות.
  156. ↑ עי' חולין מו א: קרמא עילאה.
  157. ↑ עי' גמ' חולין שם: ואמרי לה, וד' רב יוסף בר מניומי בשם ר"נ שם, ורש"י שם ד"ה רב נחמן וד"ה כיתונא.
  158. ↑ תוס' שם ד"ה ואמרי לה. ועי' להלן על ניקב התחתון לבדו.
  159. ↑ עי' גמ' חולין שם: פשיטא; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד לו א.
  160. ↑ חולין מו ב.
  161. ↑ חולין שם; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד לו א.
  162. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג ד"ה הריאה שניקבה, הובא בטור יו"ד לו; שו"ע שם א.
  163. ↑ או"ז סי' תיא; מאירי חולין שם סוף ע"א; הגהות אשרי חולין פ"ג סי' יג; רבינו ירוחם תאו"ח נט"ו אות ו (קכג א); עי' דרכ"מ שם אות א, שכן דעת כמה ראשונים, ורמ"א בשו"ע שם, שכן נוהגים.
  164. ↑ או"ז שם.
  165. ↑ מאירי שם.
  166. ↑ רש"י חולין מח ב ד"ה מחט.
  167. ↑ חולין מח ב. ועי' ציון 28, שאע"פ שמחט שנמצאת בריאה ודאי גרמה לחסרון בריאה, חסרון מבפנים אין שמו חסרון.
  168. ↑ עי' דבריו בחולין שם, ורש"י שם ד"ה סבר לאכשורי, ורש"י שם סוף ד"ה והלכתא.
  169. ↑ חולין שם.
  170. ↑ רש"י שם ד"ה סמפונא נקט. וע"ע אחזוקי איסורא לא מחזקינן ציון 6.
  171. ↑ עי' ציון 191.
  172. ↑ עי' חולין שם: טעמא דליתא וגו' לחברו אתמר, ורש"י שם ד"ה לחבירו. ועי' תוס' חולין שם ד"ה אי, ורא"ש שם פ"ג סי' כו, וטוש"ע יו"ד לו טז, שאין חילוק בין אם חוד המחט כלפי פנים או כלפי חוץ, כדרך שחלקו במחט שנמצאה בכבד, ע"ע כבד, לפי שהסמפון של הריאה, יש לו ריוח וחלל גדול, ועי' המאור חולין שם (יב ב) ואגור סי' אלף קלח בשם תוס', שמחלקים אף בריאה, שאף המתירים לא התירו אלא כשהחלק העב כלפי פנים.
  173. ↑ חולין שם.
  174. ↑ ע"ע דקין ציון 25.
  175. ↑ עי' לעיל ציון 149.
  176. ↑ רש"י שם ד"ה נקובי נקיב.
  177. ↑ רש"י שם ד"ה כשמעתייהו.
  178. ↑ עי' מקורות דלהלן.
  179. ↑ רי"ף חולין שם (יב ב); רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ד, ועי' ראב"ד שם; רא"ש חולין פ"ג סי' כו; טוש"ע יו"ד לו טז. ועי' הגהות ר"פ על סמ"ק מ רא אות ג ד"ה בקוצר ואו"ה הארוך סי' נא, שהיום אין סומכים על שום בדיקה, ולפיכך אי אפשר להתיר ריאה שנמצאה בה מחט, ועי' רמ"א בשו"ע שם, שאין להקל להתיר ע"י בדיקה אלא במקום הפסד מרובה, ועי' ב"י שם שאין למחות ביד הנוהגים להקל ע"י בדיקת נפיחה, ועי' שו"ע שם שסתם שמתירים ע"י בדיקה. ועי' טוש"ע שם שאם המחט חתוכה, או שיש קורט דם כנגד המחט בחוץ, היא טרפה בכל אופן.
  180. ↑ עי' סה"ת הל' טרפות תחי' סי' יד, וב"י סי' לו בדעתו; עי' רש"י חולין שם ד"ה והלכתא, וב"י שם בדעתו.
  181. ↑ עי' העיטור הל' שחיטה ד"ה מחט שנמצאת בריאה, שהביא שי"ג כן בגמ', ועי' ציון 30. ועי' ציון 24 ואילך, שלגי' שלפנינו בגמ' חסרון מבפנים אין שמו חסרון.
  182. ↑ עי' לעיל.
  183. ↑ חולין מח ב, ורש"י שם ד"ה כיון דבסמפונא.
  184. ↑ ר"ן חולין (יג א) ד"ה ומחטא; שו"ע יו"ד לו יז.
  185. ↑ ר"ן שם; רמ"א בשו"ע שם.
  186. ↑ עי' חולין מח ב, ורש"י שם ד"ה שיודעין.
  187. ↑ עי' חולין מח ב, שבתחלה רבי אמי סבר להכשיר, כמקילים שלעיל בציון 169, ולבסוף הטריף מאחר שהריאה אינה לפנינו, ואם הית לפנינו אפשר שהיינו רואים שהיא נקובה; רי"ף חולין שם (יב ב); עי' רש"י שם ד"ה והלכתא; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ד; טוש"ע יו"ד לו טז.
  188. ↑ רש"י שם ד"ה דלמא, וע"ש ד"ה לחבירו אתמר; עי' רמב"ם שם: הדבר קרוב שניקבה כשנכנסה. ועי' תוס' שם שפי' בע"א, שהחשש הוא שאע"פ שנכנסה דרך הסימפון, שמא יצאה ממנו וחזרה ונכנסה בריאה מבחוץ.
  189. ↑ רב נחמן בחולין מח ב; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ג; טוש"ע יו"ד לו ו.
  190. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה וע' נקובה.
  191. ↑ חולין שם; טוש"ע שם. ועי' רמב"ם שם, ומ"מ ורדב"ז שם וכ"מ יו"ד שם, בבאור דבריו.
  192. ↑ עי' חולין שם, ורש"י שם ד"ה לחבירו אתמר; טוש"ע שם.
  193. ↑ רש"י שם.
  194. ↑ רש"י חולין מט א ד"ה היכא, בבאור גמ' דלהלן. ועי' רש"י שם, שה"ה באופנים אחרים שאפשר לתלות, כגון כשנראה שהנקב עשוי בסכין, או שהטבח תלש בחזקה, ואחר כך נמצא שם נקב, שיש לתלות את הנקב בטבח.
  195. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אבוה.
  196. ↑ חולין שם.
  197. ↑ חולין שם; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ב; טוש"ע יו"ד לו ה.
  198. ↑ חולין שם.
  199. ↑ דרכ"מ יו"ד לו אות ב בשם מהר"י מולין; רמ"א בשו"ע שם ה.
  200. ↑ חולין מט א; טוש"ע יו"ד לו ה.
  201. ↑ רש"י חולין שם; טוש"ע שם.
  202. ↑ ע"ע בני מעים.
  203. ↑ עי' רשב"א חולין ט א בשם רבינו יצחק הלוי, ושם מט א בשם מקצת רבוותא, ותוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (לג ב, לד א) בשם יש מרבותינו הצרפתים, וע"ש ושם ושם שהק' עליהם מהגמ' הנ"ל.
  204. ↑ חולין מט א: מורנא, ורש"י שם.
  205. ↑ חולין שם; רמב"ם שחיטה פ"ז הט"ו; טוש"ע יו"ד לו ה.
  206. ↑ ב"י סי' לו בשם בדיקות אשכנזיות, ומסכים עמם; רמ"א בשו"ע שם ה. ועי' דרכ"מ שם אות ב.
  207. ↑ ב"י שם בשם מצאתי כתוב, ומסכים; רמ"א בשו"ע שם.
  208. ↑ מרדכי חולין רמז תקצב, הובא בדרכ"מ יו"ד לו אות ב; רמ"א בשו"ע שם ה.
  209. ↑ רבי שמעון בן לקיש בחולין לב ב, וגמ' שם בבאור דבריו.
  210. ↑ רש"י שם ד"ה אלמא. ועי' מאירי חולין לג א, שי"א שאפ' הוציאו את הריאה לגמרי אחר שחיטת הקנה קודם שחיטת הושט, אינה נעשית טריפה, שהרי היא כמונחת בסל, וחולק עליו, וסובר (וכ"כ בתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (כט ב) שלא אמרו אלא לענין נקיבה, לפי שהנקב אינו ממית לשעתו אלא לאחר זמן, אבל כל שנטלה לגמרי הרי היא מתה עכשיו קודם גמר השחיטה, ונבלה היא ודאי.
  211. ↑ חולין שם.
  212. ↑ ציון 15 ואילך.
  213. ↑ רב יוסף בחולין מז ב, הובא ביבמות עו א ובחולין מח א; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ג; טוש"ע יו"ד לו ג.
  214. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  215. ↑ רש"י חולין מו ב ד"ה לית להו ומז ב ד"ה אינו קרום.
  216. ↑ רש"י חולין נז א ד"ה שמוטת.
  217. ↑ רמב"ם וטוש"ע דלהלן. ועי' שו"ת הרא"ש כלל כ סי' טז, הדין באופנים שונים כשלא נשמט מעיקרו אלא נשברה העצם הסמוכה לגוף.
  218. ↑ חולין נז א.
  219. ↑ רש"י שם ד"ה טרפה.
  220. ↑ ספר התרומה הל' טריפות סי' כא, הובא בטור כדעה שניה.
  221. ↑ חולין שם. ועי' רשב"א שם ד"ה ה"ג, שי"ג בע"א, ושי"ס שכשרה אפ' בלא בדיקה.
  222. ↑ רש"י שם ד"ה תיבדק.
  223. ↑ רי"ף חולין (יח ב, יט א); רמב"ם שחיטה פ"י ה"ד; שו"ע יו"ד נג ג.
  224. ↑ רש"י חולין מז ב ד"ה אי מבצבצא.
  225. ↑ רב יוסף בחולין מו ב ומז ב, ורש"י שם מו ב בבאורו; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ז; טוש"ע יו"ד לו ד.
  226. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג בשם רב יהודאי גאון ובשם בעל העיטור בשם ר"ת, הובא בטור יו"ד לו.
  227. ↑ רב יוסף בחולין שם ושם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' מאירי חולין מו ב סוף ד"ה ריאה שהיו, שמקצת חכמי האחרונים כתבו שאין אנו בקיאים עכשיו בבדיקה זו בפושרים, ולפיכך אוסרים בכל אופן, ועי' ש"ך ס"ק ט.
  228. ↑ חולין שם ושם.
  229. ↑ רש"י שם מו ב, ועי' רש"י שם מז ב ד"ה דמטרשי, הטעם שאין בודקים במים קרים, בע"א קצת, שהם מקשים את הריאה, והקרום הדק, כשהוא מתקשה נסדק במשמוש היד, ופעמים שלא ניקב העליון, וינקב כשיבדקו אותה.
  230. ↑ ר"ן חולין שם (י ב) בשם אחרים.
  231. ↑ ב"י יו"ד לו, ע"פ ד' ר"ן שבציון 230, שאף מים קרים מכווצים וסותמים את הנקב; שו"ע שם ד.
  232. ↑ חולין מה ב, ורש"י שם ד"ה תלתא. וע"ע גרגרת ציון 37 ואילך, ושם שי"ח.
  233. ↑ רש"י שם ד"ה תלתא וד"ה חד פריש.
  234. ↑ חולין שם.
  235. ↑ עי' ציון 149. רש"י שם ד"ה דריאה.
  236. ↑ עי' ד' ר' יוחנן ורשב"ל בחולין מה א: הקנה למטה מן החזה נידון כריאה, ורש"י שם ב ד"ה מתני איפכא, בדעתם.
  237. ↑ עי' רש"י חולין מה ב ד"ה מתני איפכא; תוס' שם ד"ה מר בר, ושם בשם רבינו חננאל; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א ופ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד לד י.
  238. ↑ חולין שם.
  239. ↑ ע"ע כבד ציון 26 ואילך. רש"י שם ד"ה מתני איפכא.
  240. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז – הי"ט. ועי' להלן על כל אחד מן המראות.
  241. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ח; טוש"ע יו"ד לח ב. וכעי"ז רמב"ן חולין מז ב בשם רבינו הגאון בתשובה, שבכל המראות הפסולות, אם נפחו את הריאה וחזרה למראה כשר, כשרה, שהרי הריאה בחייה נפוחה היתה.
  242. ↑ ב"י שם.
  243. ↑ רש"י חולין מג א ד"ה לא תיפוק. ועי' ציון 149.
  244. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט. וע"ע טרפה.
  245. ↑ רבא בחולין מז ב: כדיותא, ורש"י שם; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז; טוש"ע יו"ד לח א. ועי' יש"ש חולין פ"ג סוף סי' לט, בשם מהר"י ברונא, שראה בליקוטים קבלה על מראה שחור שאינו לקותא אלא כשהשחרורית נכנסה בתוך שני הקרומים ובבשר, וע"ש שנ' שמהר"י ברונא חולק ואוסר בכל אופן, והיש"ש הסכים עמו, ועי' ט"ז יו"ד לח ס"ק ד ופר"ח שם ס"ק יג.
  246. ↑ חולין שם, ע"פ ד' רבי חנינא לענין דם נדה, וע"ע אדום וע' דם נדה ציון 54 וע' מראות.
  247. ↑ רש"י שם.
  248. ↑ חולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ט; טוש"ע יו"ד לח ד.
  249. ↑ עי' חולין שם: מדרבי נתן וגו' המתיני לו עד שיפול בו דמו, ורש"י שם ד"ה כשרה.
  250. ↑ עי' חולין שם להלן: ירוקה דכשרה היכי דמיא, ככרתי. עי' רמב"ם שם: כחציר; טוש"ע שם.
  251. ↑ רב סמא בריה דרבא בחולין שם; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז; טוש"ע יו"ד לח א - ד.
  252. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ירוקה, ותוס' שם ד"ה אלא.
  253. ↑ רב כהנא בחולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז; טוש"ע יו"ד לח א.
  254. ↑ רש"י שם ד"ה כבישרא טרפה.
  255. ↑ הל' בדיקה למהר"י וייל, הובא בדרכ"מ יו"ד לח אות ג, ורמ"א בשו"ע שם ד.
  256. ↑ רבא בחולין מז ב: ככוחלא, ורש"י שם; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ט: שחורה ככחול; טוש"ע יו"ד לח ד.
  257. ↑ ציון 26.
  258. ↑ רבא בחולין מו ב, ורבינא שם בבאור דבריו.
  259. ↑ רבינא בחולין שם.
  260. ↑ רש"י שם ד"ה אלא לא שנא; תוס' שם בדעת בה"ג, ובשם רי"ף דלהלן; רמב"ן שם.
  261. ↑ חולין מז ב, ורש"י שם ד"ה כשרה. ועי' רש"י שם מו ב ד"ה אלא לא שנא.
  262. ↑ תוס' שם בשם בה"ג; רי"ף חולין שם (י ב); עי' רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ט, ועי' ראב"ד שם הט"ז; שו"ע יו"ד לח ד.
  263. ↑ רי"ף שם בשם י"א; תוס' שם מו ב ד"ה אלא ורא"ש חולין פ"ג סי' יג בשם ר"ח; תוס' שם בדעת הלכות טרפות של רבינו גרשום וה"ג של ר"ת.
  264. ↑ תוס' שם, ושכ"מ מתוך הל' טרפות של רבינו גרשום וה"ג של רבינו תם; רא"ש שם בדעת ר"ח שם.
  265. ↑ רא"ש שם בשם יש מחלקין, ולא הסכים עמם.
  266. ↑ רא"ש שם בשם רבינו אפרים, והסכים עמו; טור יו"ד לח; רמ"א בשו"ע שם ד, בשם י"א.
  267. ↑ רב כהנא בחולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ט; טוש"ע יו"ד לח ד.
  268. ↑ רש"י שם ד"ה כבישרא טרפה.
  269. ↑ עי' חולין מז ב: דדמיא לאופתא, ושם: איכא דאמרי בחזותא, ושם: איכא דאמרי בנפיחא, ורש"י שם.
  270. ↑ טוש"ע יו"ד לח א.
  271. ↑ עי' חולין מז ב: דדמיא לאופתא טרפה, ושם: איכא דאמרי בחזותא, ורמב"ם שחיטה פ"ז הי"ח, שריאה שמראה כחריות של דקל אסורה מספק, לפי שזה קרוב למראה האסור, ומ"מ ורדב"ז שם שזה פי' הגמ' שם: בחזותא.
  272. ↑ רמב"ם שם; שו"ע יו"ד לח א בשם יש מי שאומר.
  273. ↑ עי' ד' רבא בחולין מו ב: אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה.
  274. ↑ עי' ציון 240.
  275. ↑ בה"ג הל' טריפות ד"ה ריאה דקיימא, הובא ברש"י שם ד"ה חזותא, ועי' ציון 277, שרש"י חולק; תוס' שם ד"ה אוכמי, ושם בשם הלכות גדולות של ר"ת; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז הט"ז והי"ט; טוש"ע יו"ד לח א.
  276. ↑ תוס' שם. ועי' רמב"ם שם הט"ז, בטעם שמראה פסול פוסל אפ' כשהוא במקום אחד, שהוא כנקב, ועי' ציון 243.
  277. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אוכמי, ותוס' שם ד"ה אוכמי, בדעתו; תוס' שם בשם ר"ת; ראב"ד שחיטה פ"ז הט"ז.
  278. ↑ תוס' שם בדעת רש"י שם ובשם ר"ת.
  279. ↑ ראב"ד שם.
  280. ↑ ציון 50 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ריאה&oldid=158896"