אנציקלופדיה תלמודית:קריאת התורה

From ויקישיבה
Revision as of 11:46, 26 June 2022 by Rakovsky (talk | contribs) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - מתקנת-חכמים* שיקראו בציבור בספר-תורה* בשני וחמישי, שבת* ומועדים.</s...")
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

הגדרת הערך - מתקנת-חכמים* שיקראו בציבור בספר-תורה* בשני וחמישי, שבת* ומועדים.

החיוב ומקורו

אלו הם הימים שקוראים בהם בתורה בציבור: בשבתות[1], ובמועדים[2], ובראשי חודשים[3], ובתעניות[4], ובחנֻכה* ופורים*, ובשני ובחמישי שבכל שבוע ושבוע[5].

על כך שאין קוראים בתורה בפחות מעשרה, עי' להלן[6]. על הקריאה השונה בכל מועד ממועדי הקריאה, עי' להלן: הפרשיות.

מקור החיוב

קריאת התורה היא תקנת חכמים[7], ותוקנה בזמנים שונים למועדים השונים של הקריאה[8]:

בשחרית של שבת

במקור חיוב קריאת התורה בשחרית של שבת, יש מהתנאים מפרשים את הכתוב: וילכו שלֹשת ימים במדבר ולא מצאו מים[9], אלו דברי תורה שנמשלו במים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים[10], כיון שהלכו שלושת ימים בלא תורה, נלאו - ומרדו[11] - עמדו נביאים - וזקנים[12] - שביניהם - אבות הראשונים[13], משה וסיעתו[14] - ותיקנו להם שיהיו קוראים בשבת, ומפסיקים באחד בשבת, וקוראים בשני, ומפסיקים שלישי ורביעי, וקוראים בחמישי, ומפסיקים ערב שבת[15], כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה[16], ולא ישלטו בהם אויביהם[17], שכל העומד שלושה ימים בלא תורה אויביו נופלים עליו[18]. וכן יש מהראשונים שכתבו שבימי משה רבינו נתקנה קריאת שבת שחרית[19]. וכעין זה אמרו בירושלמי ובמסכת סופרים שמשה תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה בשבתות[20]. וכן כתבו ראשונים שמשה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלא שמיעת תורה[21].

על מספר הפסוקים שקוראים בשבת בשחרית, עי' להלן: הפרשיות[22]. על הפרשה שקוראים בשבת בשחרית, עי' להלן: שם[23]. על מנין הקוראים בשבת בשחרית, עי' להלן: מנין הקוראים[24].

בראשי חודשים ובמועדים

משה תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה בימים טובים[25] ובראשי חודשים[26] ובחולו של מועד[27], שנאמר: וידבר משה את מֹעדי ה' אל בני ישראל[28], מצותם שיהיו קוראים כל אחד ואחד בזמנו[29], שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות[30].

על הקריאה במועדים בספר-תורה* שני, שנתקנה לאחר חתימת התלמוד, עי' להלן[31]. על הקריאה שקוראים בימים טובים ובחול המועד, עי' להלן: הפרשיות[32]. על הקריאה שקוראים בראש חודש, עי' להלן: ההפסקות[33]. על מנין הקוראים ביום טוב, עי' להלן: מנין הקוראים[34]. על מנין הקוראים ביום-הכפורים*, עי' להלן: שם[35]. על מנין הקוראים בראש חודש ובחול המועד, עי' להלן: שם[36].

בשני וחמישי

בשני וחמישי בשחרית, נחלקו הדעות מי התקין התקנה: יש מהתנאים מפרשים את הכתוב: וילכו שלֹשת ימים במדבר ולא מצאו מים[37], אלו דברי תורה שנמשלו במים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים[38], כיון שהלכו שלושת ימים בלא תורה, נלאו - ומרדו[39] - עמדו נביאים - וזקנים[40] -שביניהם - אבות הראשונים[41], משה וסיעתו[42] - ותיקנו להם שיהיו קוראים בשבת, ומפסיקים באחד בשבת, וקוראים בשני, ומפסיקים שלישי ורביעי, וקוראים בחמישי, ומפסיקים ערב שבת[43], כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה[44], ולא ישלטו בהם אויביהם[45], שכל העומד שלושה ימים בלא תורה אויביו נופלים עליו[46]. וכן יש מהראשונים שכתבו שבימי משה רבינו נתקנה קריאת שני וחמישי[47]. וכעין זה יש מהראשונים שהביאו בשם הירושלמי שמשה תיקן להם שיהיו קוראים בתורה בשני ובחמישי[48]. וכן יש מהראשונים שכתבו, שמשה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה ברבים בשני ובחמישי בשחרית[49]. ובירושלמי שלפנינו, ובמסכת סופרים, אמרו שעזרא תיקן לישראל שיהיו קוראים בתורה בשני ובחמישי[50].

בטעם שתיקנו את הקריאה דוקא בשני וחמישי, כתבו ראשונים שכן אמרו במדרש: משה רבינו עליו השלום עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני, ונתרצה לו המקום[51], ולפי שהיה עת רצון באותה עלייה וירידה קבעו קריאת התורה בשני וחמישי[52]. וכעין זה כתבו אחרונים שימי שני וחמישי הם ימי רצון יותר משאר הימים מפני שהארבעים יום של קבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון, עלה משה רבינו ביום חמישי וירד ביום שני[53], ומפני שמרבים בתחנונים בשני וחמישי, לכן קוראים בתורה בשני הימים הללו, שתגן עלינו זכות קריאתה בכל צרותינו[54].

על מספר הפסוקים שקוראים בשני וחמישי, עי' להלן: הקריאה[55]. על הפרשה שקוראים בבשני וחמישי, עי' להלן: הפרשיות[56]. על מנין הקוראים בשני וחמישי, עי' להלן: מנין הקוראים[57].

בשבת במנחה

במנחה של שבת, עזרא תיקן לישראל שיהיו קוראים בתורה[58], משום יושבי קרנות[59]. ונחלקו גאונים וראשונים: יש מפרשים שהם אנשים שאינם נכנסים לבית המדרש[60], אלא אוכלים דשנים בשבת ואחר כך[61] יושבים בקרנות העיר ועוסקים בדברי שיחה[62], בעבור זה תיקן קריאה במנחה, שילכו לבתי כנסיות לשמוע הקריאה - לעורר לבותיהם ולקרבם לתורה[63] - ולא ישבו בקרנות[64]. וכעין זה יש מפרשים שיושבי קרנות הם ההולכים ומשתכרים בשעת המנחה על הקרנות, ולכן תיקן להם שיהיו קוראים בתורה, כדי שיבואו לבית הכנסת[65]. ויש מפרשים שיושבי קרנות הם יושבי חנויות, שכל ימות החול עוסקים בסחורה - ואין נכנסים לבית הכנסת כל ימות החול[66] - ואין קוראים בשני ובחמישי[67], ואינם שומעים דבר תורה[68], ועבורם תיקן קריאה יתירה[69], כדי שלא יעמדו בטלים כל יום שבת שיש להם פנאי לשמוע, מה שאין כן בימות החול שהם טרודים במלאכתם[70].

יש מהראשונים שהביאו בשם הירושלמי, שמשה תיקן קריאת התורה בשבת במנחה[71].

יש שכתבו בטעם שתיקנו לקרוא בתורה במנחה בשבת, להשוות קריאת שבט לוי, רוצה לומר בין כהנים ולוים שנקראו עם בפני עצמם, עם ישראל, והוא שיש שם שלושה קריאות של שלושה שלושה, ויש בהם שישה בין כהנים ולוים ושלושה ישראלים, ובשבת שחרית שנים בין כהנים ולוים וחמישה ישראלים, ונמצאו שמונה מכל עם[72].

על מספר הפסוקים שקוראים בשבת במנחה, עי' להלן: הקריאה[73]. על הפרשה שקוראים בשבת במנחה, עי' להלן: הפרשיות[74]. על מנין הקוראים בשבת במנחה, עי' להלן: מנין הקוראים[75]. על הקריאה בפרשת זכור[76], שיש הסוברים שקריאתה בספר תורה היא מצוה מן התורה, ע"ע ארבע פרשיות[77]. על הקריאה בפרשת פרה[78], שיש הסוברים שקריאתה היא מצוה מן התורה, ע"ע הנ"ל[79].

ספר תורה שני במועדים

הקריאות - שנזכרו במשנה ובתלמוד לקריאה במועדים[80] - הם בספר תורה ראשון[81], ואנו לא מצינו בכל הסימנים שקבעו רבותינו בתלמוד שיהא שום פרשת מוסף נזכר בהן כל עיקר, אבל הראשונים הנהיגו כן לקרות בכל יום טוב מוסף שלו[82], ואחר שנשלם התלמוד[83] תקנוה רבנן סבוראי[84] או הגאונים[85]. ואנו מעמידים במועדות ספר תורה שני וקוראים בקרבנות היום[86], ומתוך שהוא בא להיכר חובת היום, לפיכך הנהיגו לייחד לו יחיד לקרות בפרשת מוסף[87].

בטעם התקנה כתבו ראשונים, שקוראים בפרשת הקרבנות כדי שיועיל לישראל כאילו הקריבום, ועוונותיהם נמחלים[88], שכן אמרו בתלמוד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שבזמן שאין בית המקדש קיים יהיו ישראל קוראים בסדר קרבנות ומעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ומוחל אני על כל עונותיהם[89].

כשקוראים בשני ספרים, קוראים בספר הראשון את מנין העולים שהוא מחובת היום, ובספר תורה שני את קרבנות המוסף[90]. ויש מהראשונים הסובר, שלעולם העולה האחרון ממנין הקרואים קורא בספר שני את חובת היום, והמפטיר* חוזר על קריאה זו[91], כגון ביום הראשון של פסח, מוציאים שני ספרי תורה, באחד קוראים ארבעה בסדר בא פרשת משכו וקחו[92] עד מארץ מצרים על צבאֹתם[93], והחמישי בסדר פנחס פרשת ובחדש הראשון, קדיש* קצר[94], והמפטיר יחזור ויקרא אותה פרשה[95].

על כך שאף קודם שתיקנו, לאחר שנשלם התלמוד, שקוראים במועדים פסוקי מוסף היום, היו קוראים בשחרית של יום-הכפורים* בספר תורה שני, עי' להלן: הפרשיות[96].

טעה וקרא בספר תורה שני בענין אחר, לא יצא, ועל כך עי' להלן: טעות בקריאה[97].

נשים

נשים פטורות משמיעת קריאת התורה[98], שאינן חייבות בתלמוד-תורה*[99], ואף על פי שמעיקר הדין מותר לאישה לעלות למנין שבעה[100], אף על פי שאינן חייבות עולות למנין[101]. וכתבו אחרונים שכן נהגו הנשים לצאת החוצה בזמן קריאת התורה[102]. ויש המצדדים בדעת מסכת סופרים שנשים חייבות לשמוע קריאת התורה[103].

כשביטלו הקריאה

אם ביטלו בשבת אחת - מחמת קטטה[104] - קריאת הפרשה בשחרית בציבור, לשבת הבאה קוראים אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת[105]. ואם ביטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה, אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה עולים, כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה. אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה, לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר, כי בחול יש ביטול מלאכה לעם, אלא יקראו רק הפרשה מן הסדרה של שבת הבא, ולא מן הסדרה שביטלו בשבת העבר, כי לעולם אין דוחין דבר שזמנו אז מפני דבר שכבר עבר זמנו, ועוד, שיש לחוש שהשומע יאמר שזו הסדרה השייך היום, ולא ידע שזה תשלומין[106].

ללא מנין

אין קוראים בתורה בפחות מעשרה[107] גדולים בני חורין[108], ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם, גומרים[109].

הקריאה

מנין הפסוקים

הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים[110], שאין כל אחד מהקוראים[111] קורא פחות משלושה פסוקים[112]. קרא אחד שני פסוקים, צריך לחזור ולקרות[113], ולברך לפניהם ולאחריהם[114], שהרי לא יצא ידי קריאה, שדוקא שלושה פסוקים תיקנו חכמים, ולא פחות[115].

אף על פי שבקריאת התורה בשני וחמישי קוראים שלושה קוראים[116], עזרא תיקן שיקראו בתורה בשני וחמישי - ובכל יום שקוראים שלושה[117] - עשרה פסוקים[118], ששלוש הקוראים[119] לא יקראו פחות מעשרה פסוקים[120], והפסוק וידבר ה' אל משה לאמר[121], עולה מן המנין[122]. וכתבו ראשונים שבקריאות של שבת במנחה ושל שני וחמישי כל שבאו להוסיף בפסוקים, עושים הכל כפי רצון הקורא, אלא שנהגו בכל מקום לקרא בין השלושה קוראים פרשה הנקראת לכהן או לעולה ראשון בשבת שחרית[123].

עשרה הפסוקים שלא יפחתו מהם[124], היינו כנגד עשרה בטלנים[125], דהיינו עשרה בני אדם[126] כשרים[127] בטלים מכל מלאכה[128] לעסוק בצרכי ציבור[129] ולהיות מזומנים לבית הכנסת שחרית וערבית[130]. בירושלמי אמרו שעשרה הפסוקים הם כנגד עשרת הדברות[131].

שלושה שקראו עשרה פסוקים, שנים קוראים שלושה שלושה, ואחד ארבעה, ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון, או אחרון, או אמצעי, הרי זה משובח[132].

לא קראו כל השלושה אלא תשעה פסוקים, שלוש לכל אחד, כתבו ראשונים שאין צריך לחזור ולקרות[133]. וממסכת סופרים נראה שצריך לחזור ולקרות עד שישלים עשרה פסוקים[134].

אף על פי שאין פוחתים מעשרה פסוקים, במקום שעניינו של יום מסתיים בפחות מכאן, פוחתים, ועל כך עי' להלן: הפרשיות[135], ולהלן: ההפסקות[136]. על המנהג שהשומעים את קריאת התורה עומדים בשעת הקריאה, ועל המנהג שעומדים בשעת שמיעת קריאת חלקים מסויימים מהתורה, ע"ע עמידה.

מתוך הכתב

אסור לקורא לקרוא שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת[137], ואפילו אות אחת[138], שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה[139], ועל כך ע"ע תורה שבכתב.

דילוג מפרשה לפרשה

הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד, כגון אחרי מות[140] ואך בעשור[141] שבפרשת אמור אל הכהנים[142], ששניהם מענין יום הכפורים[143], והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת[144], ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתורגמן* תרגום* הפסוק[145]. ואין מדלגים בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת בשני עניינים[146], שחוששים שמא תתבלל דעת השומעים[147], שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע[148].

עמידה

הקורא בתורה צריך לקרוא מעומד[149], שנאמר: ואתה פה עמֹד עמדי[150], אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה[151]. ואפילו לסמוך עצמו - לכותל או לעמוד[152] - אסור[153], אלא אם כן הוא בעל בשר[154].

למנהגנו שהחזן הוא הקורא בתורה[155], אף הוא צריך לעמוד[156].

על המנהג שהשומעים את קריאת התורה עומדים בשעת הקריאה, ועל המנהג שעומדים בשעת שמיעת קריאת חלקים מסויימים מהתורה, ע"ע עמידה.

לקרוא לאחד בשני ספרי תורה

אין קוראים לאדם אחד בשני ספרי תורה[157], משום פגמו של ראשון[158], שנראה כפוגם ומטיל דופי בספר התורה הראשון[159], שיאמרו אין פרשה זו כתובה בו[160]. אבל לקרוא לשלושה קוראים בשלושה ספרים כגון ראש-חֹדש* טבת שחל להיות בשבת -שמביאים שלוש תורות וקוראים אחת בעניינו של יום, ואחת של ראש חודש ואחת של חנכה*[161] - אין משום פגם[162]. והוא הדין שאין פגם לקרוא לשנים בשני ספרי תורה[163].

בשמחת תורה[164], נוהגים שאף מי שעלה לתורה עולה לחתן בראשית[165] בספר תורה אחר[166], שיודעים הכל שעושים כן משום שמחת התורה, ואין חשש של פגם[167].

הקורא בספר תורה ראשון, אם רשאי לקרוא שנית כמפטיר*, ע"ע מפטיר.

קריאת שנים

לא יקראו שנים בתורה - בקול רם[168] - אלא האחד לבדו[169], משום ששני קולות אינם נשמעים[170].

על הסוברים שמשום ששנים אין קוראים בתורה בקול רם, לנוהגים ששליח הציבור והעולה קוראים יחד, העולה יקרא בקול רם ושליח הציבור יסייע בלחש, עי' להלן: הקורא[171]. ושם[172], על הסוברים שמטעם זה, לנוהגים ששליח הציבור והעולה קוראים יחד, שליח הציבור יקרא בקול רם והעולה יקרא בלחש.

קריאה בשנית עבור המאחרים

אם התפללו בבית הכנסת וקראו בספר תורה, וקצת מציבור לא היו בבית הכנסת, אין להם לחזור ולהוציא ספר תורה ולקרות בו[173], שיש לחוש להוציא ספר תורה מפני הנכנסים ויוצאים שלא יאמרו כי מצאו פגם בספר תורה הראשון, ולכן הוציאו ספר תורה פעם שנייה[174]. ועוד, שהוא קצת זלזול להוציא הספר תורה פעמים לקרוא קריאה אחרת בבית הכנסת אחד, ואף על פי שאחרים הם הקוראים השניים, מכל מקום אחרי שהשניים פשעו קצת שלא לבוא לבית הכנסת בשעת התפילה, חשוב הוצאה של לצורך והוא זילות התורה[175].

הבאת ספר התורה לצורך קריאה

בני אדם החבושים בבית האסורים, אין מביאים אצלם ספר-תורה*, אפילו בראש-השנה* ויום-הכפורים*[176]. וכתבו אחרונים דהיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ספר תורה יום או יומים קודם, מותר[177], כי אין בו פגם לספר תורה, מאחר שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לבית הכנסת של עראי או בית הכנסת של קבע[178].

במה דברים אמורים, בסתם אדם[179], אבל אדם חשוב בעירו מביאים לו ספר תורה בביתו שיקראו בו עשרה שמתפללים עימו[180], אף אם לא הכינו ספר התורה קודם לכן[181].

על כך שכל תיבה שהיא קרי-וכתיב* קוראים אותה כפי הקרי, ע"ע קרי וכתיב.

בין קורא לקורא

ספר התורה לא יהיה פתוח בין עולה לעולה[182], שאין כבוד לתורה שתהא פתוחה ותמתין עד שיבוא אחר[183]. יש שנהגו לכסות הכתב בסודר בין עולה לעולה[184]. ויש שנהגו לגלול ספר התורה בין עולה לעולה[185].

הפרשיות

שבת בשחרית

בשבת - בשחרית - תיקנו לקרות התורה על הסדר[186], ובימי התלמוד והגאונים בני בבל היו מסיימים את התורה בכל שנה[187], ובני ארץ ישראל בכל שלוש שנים[188], דהיינו שלוש שנים ומחצה[189]. וכתבו ראשונים שהמנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימים את התורה בשנה אחת[190], ומתחילים אותה בשבת לאחר סוכות וקוראים פרשת בראשית וכן בכל שבת קוראים פרשת אותו שבת עד שגומרים אותה בחג הסוכות[191]. יש מהראשונים שכתב שמימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה, כדי להשמיע לעם מצוות וחוקים[192].

יש מהאחרונים שכתב בביאור המנהג לסיים את התורה בכל שלוש שנים[193], שלא קראו פרשה כל שבת, כמו שאנו עושים[194], אלא סיימו התורה כל אחד כפי רצונו, רק צריך שיקראו כל שבת עשרים ואחד פסוקים[195], שאין פוחתים מקריאה זו בשחרית של שבת, שהרי קוראים שלושה פסוקים לכל עולה[196].

יש מהאחרונים שכתב, בביאור מנהג ההקהל*, שבכל שנה ושנה היה הכהן גדול או הנביא או השופט וגדול הדור קורא בחג הסוכות חלק מן התורה, ושהיה משלים ספר בראשית ואלה שמות ויקרא ובמדבר סיני בשש שנים, ובשנה השביעית שנת השמיטה בחג, היה קורא המלך ספר אלה הדברים, שבכל שנה ושנה ברגל בחג קריאת התורה בסדר, ובשנה ההיא השביעית היה המלך מסיים התורה באופן ההוא[197].

למנהגנו, שאנו מסיימים את התורה בכל שנה[198], בשבתות קוראים חלק אחד מחמישים ושלוש מן התורה, וזאת היא פרשה[199], שמנין פרשיות של תורה חמישים ושלוש[200], והן נקראות על הסדר אחת אחת, בשבתות שאין בהם הפסקת יום טוב, חוץ מזאת הברכה שנקראת ביום טוב אחרון של חג[201]. חל יום-טוב* להיות בשבת, צריך לקרוא בו את פרשת החג ולהניח את פרשת השבוע[202].

שלוש דרכים עקרוניות מצינו בראשונים לסדר הפרשיות באופן שיתאימו לשבתות השנה: א) לחבר הפרשות, ולקרוא שתים יחד[203]; ב) לחלק פרשה אחת לשתים, ולקרוא חציה בשבת אחת וחציה בשבת אחרת[204]; ג) לחלק פרשה אחת לשתים, ולקרוא חציה עם הפרשה הקודמת וחציה עם הפרשה הבאה[205].

קריאת הקללות

עזרא תיקן להם לישראל, שיהיו קוראים קללות שבתורת כהנים[206] קודם עצרת - שבועות* - ושבמשנה תורה[207] קודם ראש-השנה*[208], כדי שתכלה שנה וקללותיה[209], ואף עצרת ראש השנה היא, שכן שנינו שבעצרת נידונים על פירות האילן[210]. וכתבו ראשונים שהמנהג שקוראים פרשת במדבר קודם שבועות, ופרשת נצבים קודם ראש השנה[211], לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ראש השנה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לראש השנה[212]. וכן אנו קוראים בפרשת במדבר, לפני שבועות[213], כדי להפסיק בין הקללות של אם בחקותי לשבועות[214].

למנהג לקרוא פרשת במדבר לפני שבועות קראו גאונים וראשונים: "מנו ועצרו", ועליו עי' להלן[215]. על המנהג לקרוא בשנים מסויימות פרשת נשא לפני שבועות, עי' להלן[216]. למנהג לקרוא פרשת נצבים לפני ראש השנה קראו גאונים וראשונים: "קום ותקע", ועליו עי' להלן[217]. על הסוברים שבשל המנהג להפסיק בשבת אחת בין הקללות לראש השנה אנו מחלקים את פרשת נצבים, בשנים מסויימות לשנים, עי' להלן[218].

כללי סידור הפרשיות

כלל מסרו גאונים וראשונים לסידור הפרשיות כפי סדר השנה, "פקיד ופסח, מנו ועצרו, צום וצלי, קום ותקע"[219]: א) "פקיד ופסח"[220] - ויש המוסרים: "פקוד ופסח"[221]. ויש המוסרים: "פקדו ופסחו"[222] - קוראים פרשת צו[223] קודם פסח*[224], ש"פקיד" תרגומו של צו[225], לפי שבצו את אהרן מדבר מהלכות הגעלת כלים[226], וצריכים כל ישראל להיות זריזים וזהירים באלו לפני הפסח[227]. ב) "מנו ועצרו"[228] - ויש המוסרים: "מנה ועצר"[229] - מנה ממניין שבמדבר סיני ואחר כך עצרת[230] - שבועות* - קוראים פרשת במדבר קודם עצרת[231] כדי - לקיים תקנת עזרא[232] - שתכלה קללות שבתורת כהנים לפני עצרת, שהוא ראש השנה לאילן[233]. ג) "צום וצלי"[234] - ויש המוסרים: "צומו וצלו"[235] - צו"ם תענית תשעה-באב* ואחר כך צל"י שהוא ואתחנן[236], צמים בתשעה באב קודם ואתחנן[237], משום שנאמר בפרשת ואתחנן: כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וגו' העידֹתי בכם היום וגו' כי אבֹד תאבדון[238], ואמרו חכמינו: מהו שכתוב: וישקֹד ה' אל הערה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו וגו'[239], צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנת"ם שלא נתקיים בהם כי אבֹד תאבדון, והם גלו לסוף תת"ן משכנסו לארץ[240]. ד) "קום ותקע"[241] - ויש המוסרים: "קומו ותקעו"[242] - קו"ם שהוא נצבים ואחר כך תק"ע בראש השנה[243], פרשת אתם נצבים[244] קודם ראש השנה[245], כדי - לקיים תקנת עזרא[246] - שתכלה שנה וקללותיה לפני ראש השנה[247].

בקיום הכלל הראשון מארבעה הכללים, נחלקו ראשונים: א) יש שנהגו לקרוא הן בשנים פשוטות והן בשנים מעוברות[248], "פקד ופסח"[249], ובשנה מעוברת מחלקים את פרשת תצוה[250] לשנים וקוראים חציה בשבת אחת, ומוזה הדבר[251] בשבת שניה, ופרשת כי תשא[252] מחלקים לשנים וקוראים חציה בשבת אחת, ומויפן[253] בשבת שניה, ופרשת ויקהל[254] מחלקים לשנים וקוראים חציה בשבת אחת, ומויעש בצלאל[255] בשבת שניה, ופרשת פקודי[256] מחלקים לשנים וקוראים חציה בשבת אחת, ומותכל[257] בשבת שניה[258]. ב) ויש שנהגו אף הם לקרוא הן בשנים פשוטות והן בשנים מעוברות, "פקד ופסח", אלא שאין מחלקים הפרשיות, ובמקום זה כופלים וקוראים במספר שבתות אותה הפרשה[259]. ג) ויש שנהגו בשנים פשוטות, לקרוא פרשת צו קודם פסח, וסימנה "פקיד ופסח", ובשני מעוברות לקרוא פרשת מצורע קודם פסח, וסימנה "סגיר - תרגום מצורע[260] - ופסח"[261]. ד) ויש שנהגו אף הם לחלק בין שנה פשוטה, בה "פקיד ופסח" למעוברת בה "סגיר ופסח", אלא שאף בשנה מעוברת יש חילוק: כשהשנה ה"ש או ה"ח - דהיינו שראש השנה חל ביום חמישי, והשנה שלמה או חסירה - אז בא פרשת אחרי קודם פסח[262], שאילו נצמצם ל"סגיר ופסח", לא מצינו מקום למטות ומסעי להיחלק לשתים, שהרי אף בשנת עיבור לא מצינו להם מקום להיחלק אלא בה"ש מעוברת או בה"ח מעוברת, וראויות הן ליחלק יותר מאלה פקודי וותכל[263], לפי שהם סדרים גדולים, וגם הפטרות[264] נתקנו לצרכם[265], וסימן "פטיר ופסח" - נפטר מקריאת אחרי מות ואחר פסח - או "אוחר ופסח"[266] - אחרי מות ולאחריו פסח - או "קרב ופסח", רוצה לומר בתחילת פרשת אחרי נאמר: בקרבתם[267]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[268].

לנוהגים - וכן הלכה[269] - בה"ש וה"ח לקרוא אחרי קודם פסח[270], משנים אף בסימן "מנו ועצרו" וקוראים נשא קודם שבועות[271], וסימן "נשא ראש ועצרו[272].

חלוקת נצבים

יש פרשה אחת המתחלקת לשתיים, ונקראת בשתי שבתות אם יש צורך בכך, והיא: אתם נצבים[273], בשבת אחת קוראים אתם נצבים[274] עד וילך משה[275], ובשבת אחרת קוראים מוילך עד סוף הפרשה[276]. כיצד, חל להיות ראש-השנה* בשני בשבת או בשלישי בשבת קוראים חצי הפרשה קודם ראש השנה וחצייה אחר ראש השנה, ובשבת שנייה קוראים האזינו[277], שהרי יש שתי שבתות מראש השנה עד חג הסכות*[278], וסימן ב"ג המלך[279] פת וילך[280], היינו כשחל ראש השנה שאומרים בו - שמתחילים לומר בו - "המלך" המשפט[281] "ב"ג" בב' וג', "פת" מלשון פתות אֹתהּ פִּתים[282], "וילך", שמחלקים נצבים וילך לשתים[283]. חל להיות ראש השנה ביום חמישי או ביום השבת אין לנו לקרוא עד חג הסוכות אלא פרשת האזינו בלבד, ופרשת אתם נצבים[284] קוראים אותה כולה קודם ראש השנה[285], וסימן והיה ז"ה שלום - אם חל ראש השנה בז' וה', פרשת נצבים שלמה - ובימי אד"ו אל יחול ראש השנה לעולם[286].

בטעם שמחלקים פרשת נצבים לשנים, אף אם קוראים בשנה זו מטות ומסעי שארוכות יותר בשבת אחת, כתבו גאונים לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ראש השנה[287]. וראשונים כתבו שכל הקללות נחשבות רק אלו שבפרשת כי תבא, והטעם שמחלקים נצבים לשנים[288], לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ראש השנה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לראש השנה[289]. וכן אנו קוראים בפרשת במדבר, לפני שבועות[290], כדי להפסיק בין הקללות של אם בחקותי לשבועות[291].

ספר שני

אף על פי שמקריבים בשבת קרבן-מוסף*[292], אין מוציאים ספר תורה שני לקרוא פסוקי קרבן מוסף של שבת[293] - כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[294] - ומספר טעמים לדבר:

א) לפי שאין בפרשה אלא שני פסוקים[295], ואין קוראים בתורה פחות משלושה פסוקים[296]. ואין להתחיל בפרשה שלמעלה או לסיים בפרשה שלמטה, משום שאינו מענינו של יום[297], ונראה כמדלג[298]. ואף על פי שעושים כן בראש-חֹדש* - לסוברים כן[299], וכן הלכה[300] - לא אמרו לדלג אלא במקום שקוראים שנים או שלוש[301]. או שאי אפשר לעשות כמו שעושים בראש חודש, שכיון שאין בעיקר הפרשה שלושה פסוקים, אין ראוי להוציא ספר תורה עבור הקריאה, ולא שייך לצרף אחרת איתה, שאם היו עושים כן, היו צריכים לקרות בתחילה שלושה פסוקים מן האחרת הקודמת לזו, שהיא פרשה פתוחה - ואין מתחילים לקרוא שני פסוקים סמוך לפרשה פתוחה[302] - והיו קוראים בטפל יותר מן העיקר[303]. או שאי אפשר לעשות כמו שעושים בראש חודש, שהתקנה לא היתה אלא שהמפטיר* יקרא בחובת היום בלחוד, ובראש חודש, אף על פי שמתחילים בפרשת תמידים, מכל מקום הרביעי הקורא בחובת היום, דהיינו ובראשי חדשיכם[304], אינו קורא אלא בחובת היום בלחוד, אבל בשבת היה צריך המפטיר לקרות גם בפרשת התמידים[305]. או ששונה ראש חודש, שיש חיוב לקרוא לארבעה עולים[306], על כן בהכרח קוראים שלושה קודם חובת היום, שהוא ובראשי חדשיכם, והרביעי הוא קורא חובת היום, אבל בשבת - שאם היו מתקנים שיקראו בספר תורה שני - אינו צריך לקריאת פרשת מוסף אלא אחד, בשביל חובת היום, מה שייכות יש לו לפרשת התמיד[307], ובראש חודש תקנת נביאים הוא שיקראו בתורה[308], בהכרח כן הוא ששלושה יתחילו מפרשת התמיד[309], מה שאין כן תיקון ספר שני במוספים תקנות הגאונים - או הסבוראים[310] - הוא[311], לא רצו לתקן שיקרא מה שאין מענינו של יום[312].

ב) לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום[313], ואם קוראים בשל שבת אם כן יהא צריך להפטיר במה שסיים, והיינו בשבת, ויהיו כל ההפטרות מענין אחד[314].

ג) תקנת הקריאה בספר תורה שני היתה בקרבנות כדי שתהיה לכפרה[315], אבל קרבנות שבת אינם באים לכפרה - שכולם עולות[316], ואינו בא אלא לרצון[317] - ולכן אין קוראים בהם[318].

ד) שבת שתדירה, אין צורך להזכיר קורבנה, אבל המועדים אינם אלא משנה לשנה[319].

ה) ביום טוב, שמפסיקים - מהקריאה בפרשיות כסדר התורה[320] - וקוראים בעניינו, קוראים אף - בספר תורה שני - בקרבנו, שהרי כל קריאתו לחובת היום, אבל בשבת, שלא תיקנו בקריאתו שתהא מענינו, אלא לקרות התורה על הסדר, לא תיקנו גם כן לקרות בקרבנו, וראש חודש קריאתו בחובת היום, ולפיכך קוראים בקרבנו, שענינו וקרבנו דבר אחד הם[321].

שבת במנחה ושני וחמישי

בקריאת התורה במנחה של שבת ובשני וחמישי נחלקו תנאים: לדעת ר' מאיר, מקום שמפסיקים בשבת שחרית, שם קוראים במנחה, במנחה, שם קוראים בשני, בשני, שם קוראים בחמישי, בחמישי, שם קוראים לשבת הבאה[322]. ולדעת ר' יהודה - וסתם משנה[323] - מקום שמפסיקים בשבת שחרית, שם קוראים במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה[324], שקוראים כסדרם ואין עולים להם מן החשבון[325]. כיצד, שבת ראשונה קוראים בשחרית בסדר בראשית[326], במנחה, קוראים אלה תולדֹת נח[327] עשרה פסוקים - שכן אין קריאה פחותה מעשרה פסוקים[328] - או יותר, וכן בשני ובחמישי, וכן לשבת הבאה בשחרית מתחילים מאלה תולדות נח[329] וקורא עד סוף הסדר[330], ועל דרך זו קוראים כל השנה[331], וכן הלכה[332].

חל יום-טוב* להיות בשבת - שמניחים את פרשת השבוע וקוראים בו פרשת החג[333] - במנחה של שבת הקודמת וביום שני וחמישי אין קוראים התחלת פרשת החג, אלא התחלת פרשת השבת הבאה, וחוזרים על התחלת הפרשה גם בשבוע שאחרי החג, אחרי שכבר קראוה בשבוע שלפניו[334].

פסח

במשנה ובברייתא שנינו שבפסח קוראים בפרשת מועדות[335] - הכוללת כל המועדות[336] - של תורת כהנים[337], דהיינו שביום הראשון של פסח קוראים[338] שור או כשב[339]. ושנינו בברייתא שבשאר ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח[340], וביארו אמוראים שביום-טוב-שני-של-גליות* קוראים כיום ראשון שור או כשב, ובשאר ימות הפסח מאפ"ו סימן: משכו וקחו לכם צאן[341], אם כסף תלוה את עמי[342], פסל לך[343], וידבר שבבהעלותך[344]. יום טוב אחרון של פסח - שביעי של פסח - שנינו בברייתא שקוראים ויהי בשלח[345], ואמרו בתלמוד שלמחרת קוראים: כל הבכור[346]. ומכל מקום אמרו בתלמוד - וכן כתבו גאונים, ראשונים ואחרונים להלכה[347] - שאין נוהגים כמשנה וכברייתא, אלא נהגו לקרוא: "משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא"[348]:

א) ביום ראשון קוראים "משך", משכו[349], שהוא הפרשה הראשונה שבתורה המדברת בענין פסח, שהוא מעניינו של יום[350], ולכן שינו מדין המשנה והברייתא לקרוא בו שור או כשב[351]. וקוראים: ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלֵהם משכו[352], ואין חילוק בזה בין אם חל בחול ובין אם חל בשבת[353]. ויש המתחילים: והיה היום הזה לכם לזכרון[354], ואין חילוק בזה בין אם חל בחול ובין אם חל בשבת[355]. ויש המתחילים: החדש הזה לכם[356]. ויש שבחול מתחילים: משכו, ובשבת: והיה היום הזה לכם לזכרון[357], כדי להרבות מקום לקוראים[358], ואם טעה והתחיל משכו - וקרא שבעה[359] - יצא[360]. וקוראים עד מארץ מצרים על צבאֹתם[361], חמישה עולים[362]: יש הנוהגים לקרוא לראשון עד כן עשו[363], ולשני עד וברכתם גם אותי[364]. ויש הנוהגים לקרוא לראשון עד עד עולם[365], ולשני עד כן עשו[366]. לשלישי עד וינצלו את מצרים[367], לרביעי עד לדֹרֹתם[368]. ואם חל בשבת מחלקים לשבעה עולים[369], ולנוהגים להתחיל אף בשבת במשכו[370]: יש הנוהגים לקרוא לראשון עד עד עולם[371], לשני עד כן עשו[372], לשלישי עד עבדו את ה' כדברכם[373]. ויש הנוהגים בשבת לקרוא לשלישי עד וברכתם גם אֹתי[374], ולשישי עד יעשו אֹתו[375]. טעה החזן ועשה הפסקות קצרות וסיים בחמישי בפסוק: ליל שמרים[376], כיון שאמר החמישי ברכה אחרונה אין צריך לקרות עוד[377], שאין זה חובה לקרות עד לצבאותם, אלא כל שקראו חמישה בעניינו של פסח די[378], וכל שקרא ט"ו פסוקים לחמישה עולים יצא[379]. ונכון ביום השלישי, כשקורא פרשת קדש[380], להתחיל לקראות ממקום שפסק ביום הראשון[381].

ב) ביום שני קוראים "תורא", שור או כשב[382], עד וידבר משה את מֹעדי ה' אל בני ישראל[383], שמדובר שם מעניני כל המועדים, וגם של פסח[384]. בחוץ לארץ, שהוא יום טוב שני של גליות, קוראים לחמישה עולים[385]: לראשון עד אני ה'[386], לשני עד לא תעשו[387], לשלישי עד אני ה' אלהיכם[388], לרביעי עד תשבתו שבתכם[389]. ובארץ ישראל - שהוא חול-המועד* וקוראים בספר תורה ראשון שלושה קרואים - כדי שיקראו לשלושת הקרואים מעניינו של ט"ז ניסן, קוראים לכהן עד לא תעשו[390], וללוי עד לדֹרֹתיכם בכל מֹשבֹתיכם[391]. דילג ולא קרא כל פרשת המועדות, כל שקרא חמישה עולים ויש בהמה שקרא ענינו של יום עצמו אין צריך לחזור ולקרות[392].

ג) ביום השלישי קוראים "קדש" לי כל בכור[393], עד ה' ממצרים[394]. לראשון קורא עד בחדש האביב[395], ולשני עד מימים ימימה[396].

ד) ביום הרביעי קוראים "כספא", אם כסף תלוה[397], עד לא תבשל גדי בחלב אמו[398]. לראשון קוראים עד כי חנון אני[399], ולשני עד תעזֹב עִמו[400].

ה) ביום החמישי קוראים "פסל" לך[401], עד לא תבשל גדי בחלב אמו[402]. יש הנוהגים לקרוא לראשון עד עֹשֶׂה עִמָּך[403]. ויש הנוהגים לקרוא לראשון עד ולחטאתנו ונחלתנו[404]. ויש הנוהגים לקרוא לראשון עד אל מול ההר ההוא[405]. יש הנוהגים לקרוא לשני עד לא תעשה לך[406]. ויש הנוהגים לקרוא לשני עד עֹשֶׂה עִמָּך[407].

ו) בשישי "במדברא", במדבר סיני[408], שכתוב בו: ויעשו בני ישראל את הפָּסח במועדו[409], מוידבר ה' אל משה במדבר סיני[410], עד ולאזרח הארץ[411]. יש הנוהגים לקרוא לראשון עד בני ישראל[412]. ויש הנוהגים לקרוא לראשון עד תעשו אֹתו[413]. ויש הנוהגים לקרוא לראשון עד לעשֹׂת הפָּסח[414]. וקוראים לשני עד מה יצוה ה' לכם[415].

ז) בשביעי של פסח קוראים "שלח", ויהי בשלח[416], לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים[417]. וקוראים מויהי בשלח עד ה' רופאך[418]. בחול קוראים חמישה, לראשון קוראים עד לפני העם[419], לשני עד ביד רמה[420], לשלישי עד ואתם תחרישון[421], לרביעי עד נלחם לכם במצרים[422]. ואם חל בשבת, קוראים שבעה, לראשון עד עצמותי מזה אתכם[423], לשני עד לפני העם[424], לשלישי עד ויעשו כן[425], לרביעי עד ביד רמה[426], לחמישי עד ואתם תחרישון[427] - ויש הנוהגים עד בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו[428] - לשישי עד נלחם להם במצרים[429].

ח) ובשמיני - יום טוב שני של גלויות - קוראים "בוכרא", כל הבכור[430], עד אשר נתן לך[431]. ויש שנהגו להתחיל כי ימכר לך[432]. ואם חל בשבת - שצריכים לקרות יותר, שהרי קוראים שבעה[433] - כתבו ראשונים ואחרונים שמתחילים: עשר תעשר[434]. ויש גאונים וראשונים שנראה מדבריהם שאף כשחל בשבת מתחילים בכל הבכור[435]. בחול, לראשון קוראים עד תשפכנו כמים[436], לשני עד כל ימי חייך[437], לשלישי עד לא תעשה מלאכה[438], לרביעי עד את החקים האלה[439]. בשבת, מוסיפים שתי עליות - קודם קריאת כל הבכור - לראשון קוראים עד מעשה ידך אשר תעשה[440], לשני עד בכל אשר תעשה[441]. הטעם שקוראים ביום אחרון של פסח כל הבכור, כתבו ראשונים, משום שכתוב באותה פרשה: ושמחת בחגך[442], ואחר כך כתוב: והיית אך שמח[443], לרבות יום טוב האחרון[444], ומי שלא קיים מצות שמחה בחג, יקיימו עדיין[445]. ואחרונים כתבו הטעם, משום שכתוב בו: לא-יראה-את-פני-ה'-ריקם*[446], אלא הבא עולת-ראיה* ושלמי חגיגה*, ומי שלא חג ביום טוב הראשון חוגג את כל הרגל ותו לא[447], ולפיכך מזהירים העם לחוג עדיין, לפי שאין לו עוד תשלומים, ואף על פי שבזמן הזה אין קרבנות מכל מקום עושים זכר למקדש[448].

סדר הפרשיות הללו הינו כסדר הכתוב בתורה[449], מלבד מה שאיננו קוראים "שלח" - מייד - לאחר "קדש", משום שביום השביעי צריך לקרוא שלח, שבו היתה קריעת ים סוף ואמרו שירה[450], ו"תורא" מוקדם לאחר "משך", משום שכתוב בקריאת שור או כשב: וספרתם לכם ממחרת[451], דהיינו ביום השני[452] - ושייך ליום טוב של גליות - לפי שיש בו ענין של יום ראשון של פסח: ובחמשה עשר יום וגו'[453].

שבת שחל להיות בחולו של מועד, אנו קוראים: ראה אתה[454], עד לא תבשל גדי בחלב אמו[455], משום שיש שם באותה פרשת מצות שבת[456] ושלושה רגלים[457] ורמז חולו של מועד[458], שכתוב בה: את חג המצות תשמֹר[459], שממנו למדנו - לסוברים כן[460] - איסור מלאכת חולו של מועד[461], ולפי שצריכים לקרות שבעה[462] מתחילים מראה אתה אומר אלי[463], וקוראים שבעה עולים[464]: ראשון קורא עד האדמה[465], שני עד אשר ארחם[466], שלישי עד לא יראו[467], רביעי עד ונחלתנו[468], חמישי עד לא תעשה לך[469], שישי עד אלהי ישראל[470]. ויש הנוהגים לקרוא לרביעי עד אל מול ההר ההוא[471], לחמישי עד עֹשֶׂה עִמָּך[472], לשישי עד לא תעשה לך[473].

בפרשת ראה אתה אומר אלי כלול פרשת פסל[474], ולכן כשחל פסח ביום חמישי, ישתנה הסדר של "משך תורא" וכו'[475], כי כשחל בשבת או ביום ראשון, אין שבת בחול המועד, וכשיבוא ביום שלישי בא שבת ביום חמישי שסימנו פסל[476], ופסח אינו חל בימים שני, רביעי ושישי[477], אבל כשיבוא פסח ביום חמישי, אז קוראים ביום הראשון והשני של פסח משך תורא[478], וביום שלישי שהוא שבת, ראה אתה אומר אלי שבכללה פסל[479], ואין קוראים פסל לך בחמישי של פסח כמו שרגילים בשאר שנים[480], שהרי כבר קראו פסל[481], אלא ביום רביעי וחמישי ושישי של פסח יקראו קדש בכספא במדברא[482], כסדר שהם כתובים בתורה[483].

טעה וקרא ביום ראשון פרשת שור או כשב, כתבו אחרונים שאין צריך לחזור ולקרות - לאחר שסיימו לקרות שלושה עולים[484] - פרשת משכו[485], שאין פרשת משכו חובת היום דוקא, ואדרבא מדין המשנה קוראים ביום הראשון של פסח שור או כשב[486]. וכן אם טעה ושינה והקדים המאוחרות בסדר ארבעה ימים של חול המועד, אף על פי שלא קראם כסדר הכתוב בתורה, יצא[487]. ולכתחילה יקרא למחרת הפרשה ששכח, כדי שלא תשתכח לגמרי, וכדי שלא יקרא אותה הפרשה שני פעמים[488], וראיה שקורא פרשה שדילג כשחל פסח ביום חמישי[489]. ואפילו אם טעה בשביעי של פסח וקרא כל הבכור, יכול לקרוא בשמיני של פסח בשלח, שהוא ספק שביעי[490].

בספר שני

המוציאים בחול המועד פסח רק ספר תורה אחד, טעות היא בידם[491], וקוראים בספר תורה שני, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[492]: ביום הראשון והשני - בחוץ-לארץ*, שעושים יום טוב שני של גליות - קורא המפטיר בספר התורה השני בפרשת פינחס: ובחדש הראשון בארבעה עשר יום[493], עד סוף פיסקא[494]. וקוראים: ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה'[495], אף על פי שאותו היום כבר הלך לו[496], להגיד הלכות החודש הראשון וכל חוקות הפסח[497]. ובארבעה ימים של חולו של מועד - ובארץ ישראל בחמשה ימים של חולו של מועד[498] - קוראים בספר השני בפרשת פינחס מן והקרבתם אשה עולה לה'[499], עד סוף פיסקא[500], ואף וביום השביעי[501], שפרשה אחת היא[502], ואין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[503]. ועוד, להעיר על כל חג הבא לפניו[504]. ואינו קורא: ובחדש הראשון[505], ובחמשה עשר יום[506], שהם כבר הלכו להם[507]. וכן בשביעי של פסח - ויום טוב אחרון של פסח[508] - קוראים מוהקרבתם[509]. ויש מהגאונים סוברים שביום הראשון והשני של פסח קוראים עד על עולת התמיד יעשה ונסכו[510] - ואין קוראים וביום השביעי[511] - ובחול המועד ובשביעי של פסח, קוראים עד סוף הפיסקא[512].

שכחו וקראו ארבעה בעניינו של יום ולא קראו פרשת קרבן מוסף, יחזור שליח ציבור ויקרא בפרשת והקרבתם[513], שהיא חובת היום[514], שאותו רביעי כמי שאינו[515], ואי איפשר שלא יקראו בקרבנות של חובה[516].

אף בשבת שחלה להיות בחולו של מועד מפטיר קורא מן והקרבתם[517]. ויש מהגאונים שכתבו שקורא: וביום השבת[518], והקרבתם[519].

בטעם שאין בתחילת הקריאה בחול המועד: והקרבתם[520], איסור משום התחלה שני פסוקים לאחר פרשה - לסוברים שאסור לקורא הראשון להתחיל שם[521] - עי' להלן: ההפסקות[522].

שבועות

בקריאת התורה בשבועות*, נחלקו תנאים: לדעת סתם משנה - ותנא קמא בתוספתא ובברייתא[523] - קוראים שבעה שבֻעֹת[524], דהיינו שקוראים המועדות שבכל הבכור[525], מפני שנאמר בו שבעה שבֻעֹת[526]. ולדעת יש אומרים בתוספתא - ואחרים בברייתא[527] - קוראים: בחדש השלישי[528]. ואמרו בתלמוד שעכשיו שיש - בחוץ-לארץ*, שעושים יום-טוב-שני-של-גליות* - שני ימים טובים של שבועות עושים כשניהם, ולהיפך[529], ביום ראשון של שבועות קוראים - בפרשת יתרו[530] - בחדש השלישי[531] עד סוף הענין[532], כדעת אחרים, שהם באים בסדר הברייתא לאחר תנא קמא, משום שמתן תורה היה בשישי בסיון[533] - שבו חל יום-טוב* של חג השבועות[534] - וביום טוב שני אנו קוראים מן כל הבכור עד סוף הענין[535], כדעת תנא קמא[536].

ביום ראשון של שבועות - שקוראים בו בחדש השלישי[537] - קוראים מבחדש השלישי[538] עד לא תגלה ערותך עליו[539], לחמישה עולים[540], לראשון קוראים עד תדבר אל בני ישראל[541], לשני עד יעננו בקול[542], לשלישי עד ויאמר אלֵהם[543], לרביעי עד אשר לרעך[544]. ויש הנוהגים לקרוא לשני עד יעלו בהר[545], ולשלישי עד יעננו בקול[546].

ביום טוב שני של גליות, שקוראים כל הבכור[547], סדר ההפסקות כסדר אחרון של פסח[548].

בספר התורה השני - שקוראים פסוקי מוסף היום, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[549] - קוראים בשני הימים של שבועות: וביום הבכורים[550], עד ונסכיהם[551].

בטעם שאין קוראים בשבועות פרשת שור או כשב[552] - כמו שקוראים בפסח*[553] ובסכות*[554] - כתבו ראשונים, לפי שכבר אמרוהו בפסח עם פרשת העֹמר[555].

חג השבועות בארץ-ישראל*, שהוא יום-טוב* ראשון של חג השבועות בחוץ-לארץ*, לעולם אינו חל בשבת*, ועל כך ע"ע שבועות.

ראש השנה

בקריאת התורה בראש השנה, בזמן שעשו יום אחד[556], נחלקו תנאים: יש סוברים שקוראים דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון[557]. ויש סוברים שקוראים וה' פקד את שרה[558], שהיא מעין היום[559], לפי ששרה נפקדה בראש השנה[560], וכן רחל וחנה[561]. בתלמוד אמרו שעכשיו שעושים ראש השנה שני ימים - אף בארץ ישראל, לסוברים כן, וכן הלכה[562] - קוראים ביום הראשון מן וה' פקד את שרה[563], עד ימים רבים[564]. וביום השני - קוראים - ויהי אחר הדברים האלה[565] והאלהים נסה את אברהם[566], להזכיר עקידת יצחק[567], כדי שיזכור אותה ה' לנו ביום המשפט[568], והיא מעין היום, שעקידת יצחק היתה בראש השנה[569]. ראשונים ואחרונים כתבו שקוראים עד ואת תחש ואת מעכה[570], וביארו אחרונים שאף על פי שסופו אינו מענין היום, שמלכה אף היא נפקדה עם שרה[571], וגם נזכר בה: ובתואל ילד את רבקה[572], שנולדה בזמן העקידה[573], והיא גם כן נפקדה בראש השנה[574]. ומהאחרונים יש שכתבו שנוהגים לקרוא רק עד וישב אברהם בבאר שָׁבע[575], שטעם קריאת פרשה זו כדי שיזכור לנו זכות העקידה[576], ואם כן מה שייכות לפרשת הנה ילדה מלכה עם פרשת העקידה[577].

ביום הראשון של ראש השנה קוראים - בספר תורה ראשון[578] - חמישה עולים[579], כמו בכל יום-טוב*, שאין פוחתים בהם מחמישה עולים, לומר שהוא קדוש יותר מעלה אחת מראש-חדש* וחול-המועד*[580] - שקוראים בהם לארבעה עולים[581] - לראשון עד אֹתו אלהים[582], לשני עד יקרא לך זָרע[583], לשלישי עד אשה מארץ מצרים[584], לרביעי עד ויכרתו שניהם ברית[585]. ואם הוא שבת, קוראים לשבעה קרואים[586], כמו בשאר שבתות[587], ומוסיפים שנים: ביום הגמל את יצחק[588], באשר הוא שם[589]. ויש מהראשונים שכתב שנוהגים לקרוא לראשון עד אֹתו אלהים[590], לשני עד הגמל את יצחק[591], לשלישי עד באשר הוא שם[592], לרביעי עד אשה מארץ מצרים[593]. ואם הוא שבת, קוראים לשבעה קרואים[594], וקוראים לרביעי עד יקרא לך זָרע[595], ולשישי עד שניהם ברית[596]. ויש מהאחרונים שכתב שנוהגים לקרוא לראשון עד אֹתו אלהים[597], לשני עד יקרא לך זָרע[598], לשלישי עד באשר הוא שם[599], לרביעי עד אשה מארץ מצרים[600]. ואם הוא שבת, מוסיפים שנים, וקוראים לשני עד הגמל את יצחק[601], ולשישי עד ויכרתו שניהם ברית[602].

ביום השני של ראש השנה, קוראים - בספר תורה ראשון[603] - חמישה עולים[604]. לראשון קוראים עד אמר לו האלהים[605], לשני עד שניהם יחדָּו[606] - השני[607] - לשלישי עד בהר ה' יראה[608]. לנוהגים לקרוא עד ואת תחש ואת מעכה[609], קוראים לרביעי עד בבאר שָׁבע[610]. ולנוהגים לקרוא עד מארץ מצרים[611], קוראים לרביעי עד את בנך את יחידֶך[612].

יש שהזכירו לראש השנה מלבד קריאת וה' פקד את שרה[613], קריאת דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון[614].

למנהגנו, שמוציאים במועדים ספר תורה שני וקוראים בו במוסף היום[615], מוציאים - בשני הימים[616] - שני ספרי תורה, ובספר שני קוראים[617] למפטיר: ובחדש השביעי[618], עד אשה לה'[619].

טעה במנין הקרואים

טעה ביום הראשון והשלים הפרשה בשלושה קרואים ועדיין לא אמר קדיש*, אזי ישלים מנין הקרואים בפרשת עקידה שאחריה[620]. טעה והשלים הפרשה בארבעה קרואים ועדיין לא אמר קדיש, נחלקו אחרונים: יש סוברים שישלים מנין הקרואים בפרשת עקידה שאחריה[621], ויקרא לו שלושה פסוקים[622]. ויש סוברים שלא יאמר קדיש עד אחר שקראו בספר תורה שני, ויהיה המפטיר עולה לחמישי, שהרי מפטיר עולה למנין הקרואים[623]. ואם כבר אמר קדיש, אם לא חסר ממנין רק אחד, הכל מודים שאין צריך לקרות ויסמוך על המפטיר שעולה למנין[624], ואם חסר שנים יש לו לחזור ולקרות עוד אחד ויאמר קדיש שנית, ואם ירצה גם בזה לקרות עוד שנים, הרשות בידו[625].

טעה בפרשיה

טעה ביום הראשון ודילג הפקידה וההריון וקרא משם ולהלן, יוכל להשלים ענין זה בהעולה אחריו לקרות מראש הפרשה עד המקום שעומדים[626].

טעה ביום הראשון וקרא פרשת העקידה, אם האחרון עדיין לא בירך ברכה אחרונה יחזור לראש, ויקרא עם עולה זה מוה' פקד[627] עד סופו, ואחר כך יברך ברכה אחרונה[628], אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה אין צריך לחזור, רק יקרא ביום שני מן וה' פקד[629] וגם פרשת העקידה עד סוף הסדר[630].

טעה ביום השני וקרא גם כן פרשת וה' פקד[631] והשלים מנין החמישה קרואים, יקרא עוד אחד ויקרא מתחילת פרשה העקידה עד סופה, ואפילו אם אמר קדיש יעשה כן ויאמר קדיש שנית. ואם כבר נסתלק ספר זה, יוכל לקרות בספר השני למפטיר פרשת העקידה ויגלול ויקרא גם כן חובת היום[632].

יום הכפורים בשחרית

ביום-הכפורים* בשחרית, קוראים בפרשת אחרי מות[633], מוידבר ה' אל משה אחרי מות[634], כל ענין יום הכיפורים[635], עד סוף הפרשה[636]: ויעש כאשר צוה ה' את משה[637], לפי שזה הוא סדר עניינו של יום ולא יותר[638]. בחול - לסוברים כן[639], וכן הלכה[640] - קוראים לשישה[641]: לראשון עד ובעד ביתו[642], לשני עד אשר לו[643], לשלישי עד קהל ישראל[644], לרביעי עד ובעד העם[645], לחמישי עד תטהרו[646]. ואם שבת, שקוראים - לסוברים כן[647], וכן הלכה[648] - שבעה, מוסיפים - הפסקה, וקוראים לרביעי עד - השעיר הֶחי[649]. ויש הנוהגים להוסיף הפסקה בקריאת הראשון, ולקרוא לו עד ואיל לעֹלה[650]. ויש הנוהגים כשחל בשבת - שלא לסיים הקריאה בענין יום הכיפורים בלבד, אלא - מוסיפים שביעי וקוראים לו עד ובשרו לא ירחץ ונשא עונו[651]. ויש הנוהגים אף כשחל בחול לקרוא עד ובשרו לא ירחץ ונשא עונו[652].

אף קודם שתיקנו, לאחר שנשלם התלמוד, שקוראים במועדים פסוקי מוסף היום[653], שנינו בתוספתא: ומפטירים בעשור שבחומש הפקודים[654], וביארו ראשונים הטעם, שכן הכהן-הגדול* קרא בסדר עבודת-יום-הכפורים*[655]. וכן נהגו, שקוראים בספר תורה שני, מן ובעשור לחדש השביעי[656] עד ונסכיהם[657].

על כך שאנשי מעשה נהגו למרר בבכי בשעת קריאת התורה בשחרית של יום-הכפורים*, בעת קריאת המילים: אחרי מות שני בני אהרן[658], ע"ע יום הכפורים[659].

יום הכפורים במנחה

ביום-הכפורים*, במנחה קוראים - שלושה[660] - בעריות[661] שבאחרי מות[662], וקוראים מן וידבר ה' וגו' כמעשה ארץ מצרים[663], עד סוף הענין כולו[664], עד - תחילת פרשת - קדושים[665]. לראשון קורא עד וחי בהם אני ה'[666], לשני עד אלהיך אני ה'[667].

בטעם הקריאה כתבו גאונים וראשונים כדי שישמעו בה כריתות[668] של עריות, ויפרשו מהם[669], שאם חס ושלום בן ישראל פרץ בעריות או בנדה*, כיון שקוראים לפניו זוכר עבירה שבאת לידו וחוזר בתשובה[670], ומי שיש עבירות בידו יפרוש מהן, לפי שהעריות עבירה מצויה, שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו[671]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם, שאנו מחננים לפני הבורא. שכשם שהזהירנו על העריות, שאמר: ערות אשה ובתה לא תגלה[672], כמו כך אנו מבקשים שלא יגלה ערוותינו מחטאותינו ומעוונותינו וישליך במצולות ים כל חטאותינו[673]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם, לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן[674].

יום טוב ראשון של סוכות

יום טוב ראשון של סוכות, קוראים המועדות שבפרשת אמור[675], שנאמר: וידבר משה את מֹעדי ה' אל בני ישראל[676], שיהיו קוראים ביום המועד מענינו של יום[677]. וקוראים את כל הפרשה - מן וידבר ה' וגו' שור או כשב[678], עד וידבר משה את מֹעדי ה' אל בני ישראל[679] - אף שאינה עוסקת כולה בעניני חג הסוכות, לפי שסוכות הוא אחד משלושה-רגלים*, וראוי לקרוא בו כל עניני הרגלים[680], ועוד, שפרשה זו עוסקת אף בעניני מתנות-עניים*[681], שמצויים בחג הסוכות, שהוא זמן האסיף[682], ועוד, שכיון שביום טוב עולים לתורה חמישה קרואים[683], יש לקרוא את כל הפרשה כדי שיהא ניתן לחלקה לחמישה קרואים בריוח[684]. וקוראים דוקא פרשה זו, ולא שאר פרשיות העוסקות בענין חג הסוכות, לפי שפרשה זו עוסקת במצות נטילת-לולב*[685].

חל יום טוב בחול, קוראים לחמישה עולים[686], לראשון עד אני ה'[687], לשני עד לא תעשו[688], שלישי עד אני ה' אלהיכם[689], לרביעי עד תשבתו שבתכם[690]. ואם חל בשבת, מחלקים לשבעה עולים[691], לראשון עד אני ה'[692], לשני עד בכל מושבֹתיכם[693], לשלישי עד לא תעשו[694], לרביעי עד בכל מֹשבֹתיכם[695], לחמישי עד אני ה' אלהיכם[696], לשישי עד תשבתו שבתכם[697], שקוראים כסדר הקריאה בחול[698], ומוסיפים שני פרשיות, שני פעמים עד בכל מושבותיכם[699]. ויש שנהגו כעין זה, אלא שקוראים בחול לשני עד לא תעשו[700], ולשלישי עד אני ה' אלהיכם[701]. ויש הנוהגים לחלק העליות באופן שונה: כשחל בחול, קוראים לראשון עד בכל מושבֹתיכם[702], לשני עד בכל מֹשבֹתיכם[703], לשלישי עד אני ה' אלהיכם[704], לרביעי עד תשבתו שבתכם[705]. ואם חל בשבת, קוראים לראשון עד אני ה'[706], לשני עד בכל מושבֹתיכם[707], לשלישי עד לא תעשו[708], לרביעי עד בכל מֹשבֹתיכם[709], לחמישי עד אני ה' אלהיכם[710], לשישי עד תשבתו שבתכם[711].

בספר תורה שני, שקוראים פסוקי מוסף היום, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[712], קוראים: ובחמשה עשר יום[713], עד מנחתה ונסכה[714].

טעה וקרא בספר השני בענין אחר, כתבו אחרונים שלא יצא, וצריך לקרותה כולה ויברך לפניה ולאחריה, ואם דילג פסוק אחד צריך לחזור, חוץ מאם דילג פסוק ובחמשה עשר וגו'[715] - שלא נזכר בו מענין הקרבנות - אין צריך לחזור[716].

יום טוב שני של גליות

ביום-טוב-שני-של-גליות* חוזרים וקוראים בספר ראשון כביום טוב ראשון, חמישה קרואים בפרשת המועדות[717], מן שור או כשב[718], עד אל בני ישראל[719], לפי שהוא ספק ראשון, וצריך לקרות בו מצות נטילת-לולב* שמצוותו ביום ראשון, ואין בכל התורה עוד פרשה שמזכיר בה ענין המצוה הזאת[720].

בקריאה בספר התורה השני, שקוראים פסוקי מוסף היום, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[721], נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש סוברים שחוזרים על הקריאה של אתמול: ובחמשה עשר יום[722], עד מנחתה ונסכה[723]. ואף על פי שבשאר ימי החג קוראים בחוץ-לארץ* - לסוברים כן, וכן הלכה[724] - מספק את פסוקי היום ופסוקי אתמול, אין קוראים בו: וביום השני[725], להראות שהוא ספק יום שני, שגנאי הוא לקרות יום טוב בספק חול[726]. ועוד, לא נאה לקרותו עוד שני, שהרי כבר קראתו חמישה עשר[727]. ועוד, שאם יקראו וביום השני, יזלזלו בקדושתו[728]. ועוד, שאם יקראו וביום השני, יסברו העולם שחול-המועד* הוא ויבואו לעשות מלאכה[729].

ב) ויש מהגאונים והראשונים הסוברים שיש לקרוא ביום טוב שני של גליות בספר השני, אף את פסוקי וביום השני[730], ומפטיר* קורא ובחמשה עשר[731] עד ומנחתה ונסכה[732], ומוסיף: וביום השני[733] עד ומנחתה ונסכה[734]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, שהוא ודאי שני לדין תורה[735], שאין אנו בקיאים בקביעות הירח, וכי נניח את קרבן ה' אשר אנו יודעים בבירור שזהו יומו, ונאמר את אשר אנו יודעים בבירור שאינו יומו משום גזירה[736]. ואף על פי שכבר קראתו חמישה עשר, הרבה אנו קוראים בתורה שאינו מן היום[737], ואין לחוש שיבואו לזלזל בקדושתו, שכיון שאנו קוראים גם כן ובחמשה עשר יום, רואים שספק הוא ולא יבואו לזלזל בקדושתו[738].

להלכה כתבו הפוסקים שקוראים בספר תורה שני ובחמשה עשר יום[739], ושאם התחיל לקרות וביום השני[740], גוערים בו, ופוסק, אפילו באמצע פסוק[741], ואף על פי שגמר קריאתו ובירך צריך לחזור לראש לקרות מן ובחמשה עשר יום, ומברך לפניה ולאחריה[742].

חול המועד סוכות בארץ ישראל

בשאר כל ימות חג הסכות* קוראים - לארבעה עולים[743] - בקרבנות החג[744]: בשני, וביום השני[745]; בשלישי, וביום השלישי[746]; ברביעי, וביום הרביעי[747]; בחמישי, וביום החמשי[748]; בשישי, וביום הששי[749]; בשביעי, וביום השביעי[750], ואין מוציאים אלא ספר תורה אחד[751]. שבזמן שהשנים כתיקנם וישראל שרויים על אדמתם, שאין יום-טוב* אלא יום אחד, נקראים כל קרבנות החג כסדרם דבר יום ביומו[752], ובארץ ישראל - לעולם - אין קוראים אלא קרבן היום בלבד[753]. וחוזרים עליהם לכל אחד מן העולים לתורה[754]. וכתבו אחרונים שחוזרים על אותה הקריאה, כדי שלא לתת פתחון פה כאילו יש בארץ ישראל ספק ביום[755]. והיו שנהגו בארץ ישראל לקרוא כבחוץ-לארץ* אף קריאת ימים אחרים - שמוטב לקרוא מה שאינו היום מסדר היום, משיקרא מה שקרא כבר[756] - קוראים לעולה הראשון קריאת היום, ולעולה השני יום המחרת, ולשלישי חוזר על קריאת יום המחרת, ולרביעי קוראים קריאת היום ויום המחרת[757]. והיו שנהגו לקרוא לראשון קריאת היום, ולשני יום המחרת, והשלישי חוזר וקורא שניהם, ולרביעי קוראים קריאת היום[758]. וכן יש מהאחרונים המסתפקים שמא בארץ ישראל יש לקרוא לראשון קריאת היום, ולשני יום המחרת, ולשלישי היום שלאחר מכן, ולרביעי קריאת היום[759].

בקריאת התורה בחוץ-לארץ* בחול המועד סוכות, יש מהאמוראים הסוברים שקוראים משום ספק היום את קריאת היום וקריאת יום האתמול, ונחלקו גאונים וראשונים אם הלכה כן, וכיצד קוראים לארבע העולים, ועל כך ע"ע סכות.

שבת חול המועד סוכות

שבת שחלה להיות בחולו של מועד בסוכות, קוראים ראה אתה[760], כפי הקריאה בשבת שחלה להיות בחולו של מועד בפסח[761].

הקריאה בספר תורה שני בשבת חול המועד, היא כקריאה של אותו היום כשחל בחול[762], ואחד קורא בה[763].

שמיני עצרת

בשמיני-עצרת* במה קוראים, נחלקו הדעות: א) בתוספתא שנינו שקוראים ביום השמיני[764]. ב) ובברייתא יש מהגאונים וראשונים הגורסים שקוראים כל הבכור[765], ולדעתם מתחילים שם הקריאה[766]. ג) ויש מהראשונים הגורסים בברייתא שקוראים מצוות וחוקים ובכור[767], וכעין זה יש מהראשונים הגורסים בברייתא שקוראים מצוות וחוקים וכל הבכור[768], וכעין זה יש מהראשונים הגורסים בברייתא שקורים מצוות וחוקים[769], וכעין זה יש הגורסים בברייתא שקוראים כל הבכור מצוות וחוקים ובכור[770], ופירשו ראשונים, שקוראים כל הבכור[771], אלא שמתחילים הקריאה מעשר תעשר[772], משום שסוכות זמן אסיפה היא[773], ויש שם מצוות הנוהגות באותו זמן שהוא זמן האסיף[774], שיש באותה פרשה מצוות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן, שהוא זמן אסיף, ועת שהעניים צריכים לאסוף מאכל לביתם, ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר-עני*[775], ומצות נתון תתן[776] ופתֹח תפתח[777] והעניק תעניק[778] לעבד-עברי*[779], ושילוח חפשי[780], והעבט תעביטנו[781], שלפי שחג הסוכות זמן אסיפה הוא, וראש השנה לחינוך שמיטים[782] ויובלות[783], הזקיקו רבותינו להוסיף על כל הבכור עשר תעשר, להכריז על המעשרות, וחוקי שמיטות, ולצוות הענקת עבד ופתיחת יד לאביונים[784].

למעשה כתבו גאונים ראשונים ואחרונים שנהגו לקרוא כל הבכור[785], והוא מנהג כל קהילות ישראל בחוץ-לארץ*[786], אלא שנחלקו ראשונים ואחרונים במקום תחילת הקריאה: יש שכתבו שנהגו לעולם לקרוא מעשר תעשר[787], ואפילו כשלא חל בשבת, ששייך ליום החג לפי שהוא זמן אסיפה ומתנות עניים[788]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שנהגו, שכשחל בחול מתחילים כל הבכור[789], וכשחל בשבת מתחילים עשר תעשר[790], משום התוספת למנין הקוראים[791]. והכל מודים שקוראים עד אשר נתן לָך[792].

למחלקים בתחילת הקריאה בין שבת וחול[793], חלוקת הקוראים היא כבשמיני של פסח[794]. ולאלה שסוברים שלעולם מתחילים לקרוא בעשר תעשר[795], כשחל בשבת חלוקת הקוראים היא כבשמיני של פסח[796], וכשחל בחול, קוראים לחמישה קוראים, לראשון עד מעשה ידך אשר תעשה[797], לשני עד בכל אשר תעשה[798], לשלישי עד כל ימי חייך[799], ולרביעי עד החֻקים האלה[800].

יש מקומות שנהגו לקרוא גם בשמיני עצרת וזאת הברכה[801], כבשמחת תורה[802], וכתבו אחרונים שאין לזה סמך[803], אך אין למונעם ממנהגם[804], כיון שבארץ-ישראל* - שאין נוהג יום-טוב-שני-של-גליות*, ושמיני עצרת ושמחת תורה נחוגים באותו היום[805] - נוהגים גם כן לקרוא בוזאת הברכה באותו היום[806], וגם אולי נתקן מנהג זה על פי איזה גאון, והוא מעין המאורע, כי ביום אחרון קוראים בכל העולם וזאת הברכה[807], אלא שאם יש אלא שאין לחדש כן במקום חדש[808], כשבאותו העיר שאר הקהילות נוהגות לקרוא כל הבכור[809].

בספר התורה השני, שקוראים פסוקי מוסף היום, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[810], קוראים מביום השמיני עצרת[811] עד סוף הפרשה[812]. ויש מהגאונים שכתבו שקוראים עד ונסכה[813], וכתבו ראשונים שטעות סופר הוא ודאי, שאז שני פסוקים משתיירים, ואין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[814].

שמחת תורה

למחרת שמיני-עצרת* - בחוץ-לארץ*, שחוגגים יום-טוב-שני-של-גליות* - קוראים וזאת הברכה[815], בספר תורה ראשון[816], משום - שלמנהגנו שמסיימים בכל שנה את התורה[817] - מסיימים בו את התורה[818], וקוראים מוזאת הברכה[819] עד לעיני כל ישראל[820], ונקרא שמחת תורה, על שם שעושים בו שמחה ומשתה לסיומה של תורה[821].

בימינו, נוהגים אף בארץ-ישראל* לסיים את התורה בכל שנה, וחוגגים את שמחת תורה בשמיני עצרת, ודוחים מפניה הקריאה של שמיני עצרת, ועל כך ע"ע שמיני עצרת.

חל שמחת תורה בחול, קוראים לראשון עד ועזר מצריו תהיה[822], לשני עד כתפיו שכן[823], לשלישי עד אלפי מנשה[824], לרביעי עד עם ישראל[825], ולחמישי עד ובגאותו שחקים[826], והשאר קורא לחתן תורה[827], ועליו ע"ע שמיני עצרת. ושם, שיש הנוהגים לקרוא לשני חתנים, לחתן מעונה עד על במותימו תדרֹך[828], ומויעל משה[829] לחתן תורה.

בארץ ישראל - שחוגגים שמחת תורה בשמיני עצרת, ויכול לחול בשבת[830] - אם חל שמחת תורה בשבת, יש הנוהגים לקרוא מלבד חתן תורה, שבעה קוראים בספר תורה ראשון: לראשון עד ישא מדברֹתיך[831], לשני עד ועזר מצריו תהיה[832], לשלישי עד כתפיו שכן[833], לרביעי עד אלפי מנשה[834], לחמישי עד עם ישראל[835], לשישי עד ובגאותו שחקים[836], ולשביעי עד על במותימו תדרֹך[837], והשאר קוראים לחתן תורה[838].

גאונים כתבו שבשמחת תורה, מוציאים - כבכל יום-טוב* - שני ספרי תורה, ובשני קוראים פסוקי מוסף היום[839]. וראשונים ואחרונים כתבו שמוציאים שלושה ספרי תורה[840], וקוראים בספר תורה שני, מבראשית[841] עד ברא אלהים לעשות[842], והוא מנהג*[843], שרגילים להתחיל מיד בראשית, כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד[844]. ובספר שלישי קוראים פסוקי מוסף היום, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[845], מביום השמיני עצרת[846] עד סוף הפרשה[847]. ואין קוראים בספר תורה שני פסוקי מוסף היום ובספר תורה שלישי בראשית, אף על פי שתדיר* ושאינו תדיר, תדיר קודם, ועוד, שפרשת מפטיר מחובת היום ופרשת בראשית אינו אלא מנהג, שאז היה מקום לשטן לקטרג[848]. ויש מהראשונים שכתבו שקוראים בספר תורה שני פסוקי מוסף היום ובספר תורה שלישי בראשית[849].

על הנוהגים לקרוא בתורה בליל שמחת תורה, ע"ע שמיני עצרת. ושם, על מנהגי חתן תורה, חתן בראשית וחתן מעונה ועליית "כל הנערים". על המנהג לחזור על הקריאה בשמחת תורה בספר תורה ראשון עד ובגאותו שחקים[850], או עד על במותימו תדרֹך[851], מספר פעמים, כדי שכל הקהל יוכל לעלות לתורה, ע"ע הנ"ל.

ראש חודש

ראש חודש שחל בחול, קוראים ארבעה בפרשת פנחס[852], מוידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל[853], עד יֵעשה ונסכו[854], על חלוקת העולים בקריאה זו, עי' להלן: ההפסקות[855].

ראש חודש שחל בשבת, מוציאים שני ספרים, וקוראים באחד שבעה מסדר היום - הפרשה שקוראים באותה השבת[856] - ובשני קורא מפטיר* - פסוקי מוסף היום, כפי שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[857] - וביום השבת[858] עד יֵעשה ונסכו[859].

חנוכה

בחנֻכה* קוראים - שלושה[860] - בנשיאים[861], היינו בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא[862]. והוא מענין היום, שאף בחנוכה היתה חנוכת המזבח[863], ועוד לפי שבכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן[864].

ביום הראשון, יש מהגאונים וראשונים שכתבו שקוראים מויהי ביום כלות משה[865], שהוא תחילת החינוך[866], דהיינו התחלת ענין קרבן הנשיאים[867]. ויש מהגאונים וראשונים שכתבו שקוראים מוידבר ה' וגו' כה תברכו[868], דהיינו ברכת כהנים[869], וכתבו ראשונים שמנהג יפה הוא, לפי שנעשה הנס על ידי כהנים[870]. אף בחלוקת הקוראים נחלקו המנהגים: יש מהגאונים וראשונים שכתבו שקוראים לכהן עד לפני המשכן[871], וללוי עד לחנֻכת המזבח[872], וישראל קורא קרבנו של נחשון שלם[873]. ויש מהראשונים שכתבו שקוראים לכהן עד לחנֻכת המזבח[874], לוי חצי פרשת נחשון - עד מלאה קטֹרת[875] - וישראל משלימו[876], מתוך שהיום הוא ראשון של חנוכה והוא נשיא ראשון, יקראו בו רובם[877]. ויש מהראשונים שכתבו - לדעתם שמתחילים לקורא בברכת כהנים[878] - שקוראים הראשון בברכת כהנים, והשני פרשת ביום כלות משה, והשלישי ביום הראשון[879]. ויש מהאחרונים שכתבו, שמנהג טעות הוא זה, שהשלושה צריכים שיקראו בסדר היום שהוא פרשת נשיאים[880]. ויש מהראשונים שכתבו שהראשון קורא ברכת כהנים[881] ופרשת כלות משה[882] וקרבן נחשון[883], ושני קורא קרבן הנשיא השני[884], ושלישי קורא קרבן הנשיא השלישי[885].

ביום השני של חנוכה, כהן קורא מביום השני עד מלאה קטֹרת, ולוי קורא מפר אחד עד נתנאל בן צוער[886], ובקריאת ישראל, נחלקו המנהגים: א) יש מהגאונים וראשונים שכתבו שישראל קורא ביום שלאחריו[887], שכיון שאין לנו כל תשעה הפסוקים שאנו צריכים לקרותו בנשיא אחד, דהיינו שלושה פסוקים לפחות לכל אחד ואחד, אנו קוראים גם הנשיא שלאחריו, ולא משום ספק היום ("ספיקא דיומא"), שאין שייך כאן ספק היום, שהרי הקרבת הנשיאים לא היתה בזה הזמן אלא בניסן, ואין קוראים אותם אלא משום שדומה קצת לעין המאורע[888], ואף על פי שאינו נשיא היום לא הפסיד, שהוא כאדם הקורא בתורה[889], ומוטב לקרוא של מחר מלקרות מה שקראו הקודמים, אם רק אפשר בזה[890]. ב) ויש מהגאונים וראשונים שכתבו שישראל חוזר וקורא את נשיא היום[891], לפי שאין קוראים פחות מעשרה פסוקים[892], ואם יקרא מקרבן שני ארבעה פסוקים לתשלום עשרה, לא ישתיירו אלא שני פסוקים, ואין משיירים בפרשה פחות משלשה פסוקים[893].

בשאר ימי חנוכה, מלבד היום השמיני, קוראים כיסוד קריאת היום השני, כהן ולוי בקריאת היום[894], וישראל, בקריאת היום למחרת, לסוברים כן[895], או חוזר וקורא קריאת היום, לסוברים כן[896].

ביום השמיני של חנוכה, קוראים מן ביום השמיני[897], ובסיומו נחלקו גאונים וראשונים: יש שכתבו שנהגו לקרוא עד וידבר אליו[898], שהוא סוף הקרבנות[899]. ויש שכתבו שנהגו לקרוא עד כן עשה את המנֹרה[900], כדי להשלים חנוכה בסדר הנרות של המנורה[901], וכתבו ראשונים שמנהג יפה הוא[902], וכן כתבו הפוסקים שנהגו[903]. אף בחלוקת הקוראים נחלקו המנהגים: יש מהראשונים שכתבו שנהגו שכהן ולוי קוראים בקרבן גמליאל - כהן עד מלאה קטֹרת[904], ולוי עד גמליאל בן פדהצור[905] - וישראל קורא מביום התשיעי[906] עד סוף הקריאה[907], שיש לקרוא אף לשני בחובת היום[908]. ויש מהראשונים שכתבו שנהגו שהראשון קורא ביום השמיני[909], ולוי קורא ביום התשיעי[910], וישראל קורא ביום העשירי[911] עד לסוף הקריאה[912]. ויש מהראשונים שכתבו שנהגו שהראשון קורא כל הפרשיות עד אחירע בן עינן[913], ושנים קוראים בסוף הסדר בפרשת חנוכת המזבח[914]. ויש מהאחרונים שכתבו, שלסוברים שבכל יום חוזר ישראל וקורא נשיא אותו היום[915], אף ביום השמיני חוזר וקורא ביום השמיני עד סוף הקריאה[916].

במסכת סופרים שנינו שביום השמיני קוראים מויהי ביום כלות משה[917] עד כן עשה את המנֹרה[918], וכתבו ראשונים שאין מי שחש לזה[919]. ויש מהראשונים שכתבו שיש מקומות שקוראים ביום השמיני כל הקרבנות עד סוף הסדר[920].

אם טעו וקראו באחד הימים של חנוכה פרשת נשיא אחר, עלתה להם[921], שאין הקפדה בימים[922], שכל שקרא בנשיאים די בכך, שהקרבנות אין עניינם בחנוכה[923].

בראש-חֹדש* טבת, קוראים בתורה ארבעה, כדרך שאמרו בכל ראש חודש[924], ונחלקו אמוראים, אם קוראים שלושה בשל ראש חודש ואחד בשל חנוכה, או שקוראים שלושה בשל חנוכה ואחד בשל ראש חודש, ועל כך ע"ע חנֻכה[925]. בשבת של חנוכה, מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים פרשת השבוע, ובשני קורא המפטיר בשל חנוכה, ועל כך ע"ע הנ"ל[926]. ושם, כשחל ראש חודש טבת בשבת, כיצד קוראים[927].

פורים

בפורים, קוראים ויבֹא עמלק[928], לפי שהמן יצא מזרעו[929]. וקוראים מויבֹא עמלק[930] עד מדֹר דֹר[931], לשלושה קרואים[932]. ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים[933], אין מוסיפים וקוראים וישמע יתרו[934], כדי להשלים לעשרה פסוקים, שהקורא בתורה לא יפחות מהם[935], וכן אין צריך להתחיל בפרשה שלמעלה[936], אלא ראשון קורא שלושה פסוקים: ויבֹא עמלק[937], ויאמר משה[938], ויעש יהושע[939], ושני קורא: והיה כאשר ירים משה[940], וידי משה[941], ויחלֹש יהושע[942], שלישי קורא: ויאמר ה'[943], ויבן משה[944], ויאמר כי יד[945]. ואין צורך לקרוא עשרה פסוקים, שתשעה הפסוקים הם סדרו של יום[946], ונשלם הענין בתשע[947], שענינה אין בה יותר מתשעה פסוקים[948], ושם מסתיים סדורו של יום, ואינו בדין שיקראו במה שאינו סדרו של יום כדי להשלים עשרה פסוקים[949]. והוא כהפטרה*, שצריך לקרוא בה עשרים ואחד פסוקים[950], ואם נגמר הענין שקראו בו בפחות מעשרים ואחד פסוקים, אינו צריך להוסיף מענין אחר[951]. וכתבו ראשונים טעם לדבר, אמר הקדוש ברוך הוא: עמלק גרם לי להיות שמי חסר וכסאי חסר, כשם ששמי חסר וכסאי חסר בעבורו כך פרשיותיו חסרות[952]. ויש מהגאונים סוברים שיכולים להתחיל הקריאה קודם ויבא, ולהשלים עשרה פסוקים, ואם התחילו בויבא עמלק, יקראו אלה תשעה פסוקים ולא ידלגו[953], שהם מענין היום[954]. ויש מהגאונים סוברים שצריך להתחיל למעלה, לפי מה שאמרו חכמים אין פוחתים מעשרה פסוקים שבתורה לשלושת הקוראים והקורא ארבעה מהם הרי זה משובח[955]. וכן יש מהראשונים סוברים שצריך להוסיף בין למעלה בין למטה, שאסור לקרות בפרשה פחות מעשרה פסוקים[956].

למעשה כתבו ראשונים ואחרונים שהמנהג שקוראים תשעה פסוקים[957]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שאף על פי שאין לחוש להשלים לעשרה פסוקים[958], המנהג להחזיר שני פעמים הפסוק האחרון של פרשה זו, כדי להשלים לעשרה פסוקים[959].

קריאת התורה בפרשת ויבא עמלק, נחלקו ראשונים אם כפרים, המקדימים מקרא-מגילה* ליום-הכניסה*[960], קוראים אותה עם קריאת המגילה, או שאין מקדימים הקריאה, ועל כך ע"ע יום הכניסה[961].

כשחל בשבת

כשחל ט"ו באדר בשבת, אף על פי שאף במוקפים קוראים המגילה בי"ד[962] - לסוברים כן, וכן הלכה[963] - אין מוציאים בו ספר תורה[964], אלא בשבת, שהוא ט"ו, מוציאים שני ספרים וקוראים בשני - בקריאת התורה של פורים[965] - ויבֹא עמלק[966], שדוקא המגילה יש להקדים לי"ד, משום שחששו שמא יטול את המגילה בידו וילך אצל בקי ללמוד קריאתה, ויטלטלנה ברשות הרבים ויעבור על איסור מעביר-ארבע-אמות-ברשות-הרבים* - לסוברים כן[967] - אבל קריאה בתורה שהיא בציבור, אין טעם להקדים[968]. וכתבו אחרונים שיש שנהגו להוציא ספר תורה ולקרוא בו ביום שישי[969].

בערים המסופקות

בקריאה בפורים, בערים המסופקות, שאין ידוע אם היו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, או שהוקפו לאחר מכן[970], נחלקו המנהגים: א) יש הנוהגים לקרוא בתורה ולברך על קריאה זו אף ביום השני[971], וקוראים - בקריאת התורה של פורים[972] - ויבֹא עמלק[973], ואינו דומה למקרא מגילה באותו היום שאין מברכים עליו[974], שאם מהפרזים היא, אין לה קריאת מגילה בו כלל, שכבר עבר מצות קריאתה, והרי אותה ברכה שמברך עליה תהא לבטלה, ואם מהמוקפים היא ויום שני עיקר קריאתה, יכול הוא לקרותה בלא ברכה, שאין הברכות מעכבות המצוות, אבל לענין הקריאה בספר תורה, אם ממוקפים היא ועיקר הקריאה בספר תורה בה הוא יום שני, אין יכולים לבטל המצוה ולא לעלות ספר תורה, ואין יכולים לעלות ולקרוא בלא ברכות כמגילה, שאין זה כבוד התורה בקריאה בספר תורה בציבור, בשונה ממה שהוא מנהגו של עולם שמברכים בכל קריאת שבספר תורה בציבור[975]. אלא אם יחול יום שני בשבת אין נוהגים להוציא בו ספר שני לפרשת עמלק[976], שלא רצו הקדמונים משום הספק, לתקן להעלות ספר תורה ולהפטיר שלא מענין הפרשה, למרות שהוא ממה שקראו בו בספר האחרון[977]. ב) ויש שאינם נוהגים לקרוא בתורה ביום השני[978], שאומרים שאם מעלים צריך לברך על הקריאות בו ויהיו ברכות על קריאת ספק[979].

תענית ציבור

במשנה שנינו שבתעניות קוראים ברכות וקללות[980], ופירשו ראשונים דהיינו ברכות וקללות של פרשת אם בחקותי[981], להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהם מתענים עליה[982]. וכיון שאין מפסיקים בקללות[983], פירשו ראשונים שהעולה השלישי קורא את הקללות[984], ושנים הראשונים קוראים פרשת ברכות[985]. אף בירושלמי העידו שהמנהג בתענית לקרוא בברכות וקללות[986], אלא שיש שכתבו בשם הירושלמי דהיינו ברכות וקללות שבמשנה תורה[987]. אכן במסכת סופרים שנינו, שאין הדברים אמורים אלא בתשעה-באב*, ושבע אחרונות של עצירת גשמים[988], אבל בתעניות אחרות קוראים: ויחל משה[989]. וכתבו גאונים וראשונים שנוהגים בתענית-צבור* לקרוא ויחל[990], בין במנחה בין בשחרית[991], וסומכים על מסכת סופרים[992].

באלו תעניות קוראים ויחל, נחלקו גאונים: יש הסוברים שקוראים כן אף בתענית-גשמים*[993]. ויש הסוברים שבתענית גשמים קוראים ברכות וקללות, ואין קוראים ויחל אלא בתענית ציבור הכתובה בכתוב[994].

בטעם הקריאה בויחל כתבו גאונים, שכל פרק ופרק צריך לקרות בו מאורע שלו ומה שאנו צריכים לו בו ביום[995], ואם אומר אתה בענינו של יום, פעמים שבאת תענית בבראשית, פעמים בויקרא, פעמים בבמדבר[996], מה ענין פרקים אלו לתענית ציבור, תענית ציבור צריך לקרות בדברי ריצוי, בדברי בקשה, ואין פרשה ששווה למידות הללו אלא פרשת ויחל משה, שכך אמרו חכמים: ויעבֹר ה' על פניו ויקרא[997], אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח-צבור* והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם[998].

בקריאת ויחל, קוראים מויחל משה[999] ארבעה פסוקים לכהן[1000] עד אשר דבר לעשות לעמו[1001]. ומדלגים פרשת העגל[1002], וקוראים ללוי מן ויאמר ה' אל משה פסל לך[1003], עד ההר ההוא[1004]. וקוראים לישראל מן ויפסֹל[1005], עד אשר אני עֹשה עמך[1006]. בקריאת הכהן, קוראים עד מעל פני האדמה[1007], ושותק החזן, והקהל מסיימים: שוב מחרון אפך[1008] עד לעמך[1009], ושליח ציבור מתחיל שוב משוב מחרון אפך[1010]. וכן בקריאת הישראל, כשמגיע לעל פניו ויקרא[1011], שותק, והקהל אומר: ה' ה' אל רחום וחנון[1012] עד ונקה[1013], ושותקים, וחוזר שליח ציבור ואומר: ה' ה' אל רחום[1014] עד כי עם קשה עֹרף הוא[1015], ושותק, והקהל עונים: וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו[1016], וחוזר שליח ציבור וסלחת[1017].

על כך שבתשעה-באב* אין נוהגים כדעת מסכת סופרים לגבי הקריאה, עי' להלן[1018].

תשעה באב

בקריאה בתשעה-באב* - בשחרית - נחלקו תנאים בברייתא: א) לדעת אחרים קוראים בברכות ובקללות שבפרשת בחקותי[1019]: ואם לא תשמעו לי[1020]. וכן שנינו במסכת סופרים שקוראים בתשעה באב ברכות וקללות[1021], וכן נראה מדברי המשנה שקוראים בתשעה באב[1022]. ב) ולדעת ר' נתן בר יוסף בברייתא, קוראים בפרשת מרגלים[1023]: ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצֻני העם הזה[1024], מפני שהם חזרו בתשעה באב[1025], ונגזר עליהם מיתה במדבר[1026]. ג) אף לדעת יש אומרים קוראים בפרשת מרגלים[1027], אלא שלדעתם קוראים: וידבר ה' אל משה וגו' עד מתי לעדה הרעה הזאת[1028].

בתלמוד אמרו שנהגו לקרוא בתשעה באב כי תוליד בנים[1029], וכן כתבו גאונים וראשונים שנהגו[1030]. ואף על פי שבמסכת סופרים שנינו שקוראים בברכות וקללות, ובתענית-צבור* נהגו כמסכת סופרים[1031], בזה נהגנו כדברי התלמוד[1032].

בתשעה באב שקוראים - לסוברים כן[1033], וכן המנהג[1034] - כי תוליד בנים[1035], קוראים עד כל הימים[1036]. לכהן קוראים עד בכל לבבך ובכל נפשך[1037], וללוי עד אין עוד מלבדו[1038]. ויש שכתבו שלכהן קוראים עד נשבע להם[1039].

בתשעה באב במנחה, קוראים - כשאר תענית ציבור[1040] - ויחל[1041].

שקלים

בשבת שקוראים פרשת שקלים[1042], נחלקו תנאים ואמוראים במה קוראים: לדעת הברייתא - ולדעת שמואל[1043] - קוראים כי תשא[1044], ולכן נקראת פרשת שקלים, שנאמר בה ענין מחצית השקל[1045]. ולדעת רב, קוראים: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי[1046], לפי שנאמר בה: זאת עֹלת חֹדש בחדשו לחדשי השנה[1047], שממנו למדים שמקריבים בניסן מהשקלים החדשים[1048]. וכתבו אחרונים שודאי לא נחלקו רב ושמואל בדבר הידוע ומפורסם מימות אנשי כנסת הגדולה או מימות עזרא, אלא הכל מודים שבסתם פרשת שקלים של כל שנה קוראים בכי תשא שנאמר בה לשון שקלים, אלא שעיקר המחלוקת היא בראש-חֹדש* אדר שחל להיות בשבת, שדבר זה אינו שכיח כל כך, ובזה סבר רב ששייך יותר לקרות את קרבני לחמי שהוא ענין השווה לשניהם, שיש בה מענין ראש חודש, שהרי קוראים אותה בכל ראש חודש[1049], ויש בה אף בענין שקלים, ושמואל סבר שלמרות זאת קוראים בכי תשא, כמו בשאר פרשת שקלים שהן קודם ראש חודש[1050].

להלכה פסקו ראשונים שקוראים מוידבר ה' אל משה לאמר כי תשא[1051], עד לכפר על נפשֹׁתיכם[1052].

על מחלוקת האמוראים בארבע-פרשיות*, אם אין קוראים כלל פרשיות השבוע, אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, או שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, ע"ע ארבע פרשיות[1053]. על פרשת שקלים שחלה בשבת שקוראים פרשת תצוה, שנחלקו אמוראים כיצד קוראים הפרשה, ע"ע הנ"ל[1054]. על פרשת שקלים שחלה בשבת שקוראים פרשת כי תשא, שנחלקו אמוראים כיצד קוראים הפרשה, ע"ע הנ"ל[1055].

זכור

בשבת שקוראים פרשת זכור[1056], קוראים זכור את אשר עשה לך עמלק[1057], עד לא תשכח[1058].

על מחלוקת האמוראים בארבע-פרשיות*, אם אין קוראים כלל פרשיות השבוע, אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, או שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, ע"ע ארבע פרשיות[1059]. על הקריאה בפרשת זכור, שיש הסוברים שקריאתה בספר תורה היא מצוה מן התורה, ע"ע הנ"ל[1060].

פרה

בשבת שקוראים פרשת פרה[1061], קוראים מוידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חֻקת התורה[1062], עד תטמא עד העָרב[1063], כי כל הפרשה מענין היום[1064].

עיקר הפרשה הם הפסוקים המדברים על טהרת הטמאים, ולכן אם קרא הפרשה וסיים בולגר הגר בתוכם לחֻקת עולם[1065], לא יצא, ואם כבר גלל הספר תורה חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד: תטמא עד העָרב[1066], ומברך לפניה ולאחריה[1067], שכיון שלא קרא כתקנת חכמים הוא כאילו לא קרא כלל וצריך לחזור לראש[1068]. ואם לא גלל, אלא שבירך ברכה אחרונה, חוזר וקורא המותר ומברך שנית ברכה לאחריה ולא לפניה[1069]. ויש הסוברים שאין הדבר תלוי בגלילה אלא בברכה אחרונה, ואם לא בירך אף על פי שגלל חוזר וקורא את המותר בלא ברכה לפניה[1070]. סיים במים חיים אל כֶּלי[1071], כתבו גאונים שחוזר וקורא ומברך תחילה וסוף[1072], שאינו עיקר הפרשה, שלא נאמר בו אלא רמז בלבד[1073]. ואחרונים צידדו שאינו צריך לחזור ולקרות, שכבר הוזכרו עיקרי דיני טהרת מי חטאת[1074].

דילג אחד מהפסוקים של פרשת פרה[1075], אינו חוזר וקורא, שהרי קורא הפרשה שנית בשבת שחלה בה פרשת השבוע[1076]. לסוברים שבמועדים חוזר וקורא אם דילג על פסוק, אף על פי שאינו מעיקר חובת היום[1077], אף כאן לעולם חוזר וקורא[1078], ולסוברים שבמועדים חוזר וקורא רק אם דילג פסוק שהוא מחובת היום[1079], אף כאן אין הדברים אמורים שדילג פסוק שהוא מחובת היום[1080], אלא אם דילג אחד מהפסוקים שאינם מעיקר חובת היום - דהיינו עד לגר הגר בתוכם לחֻקת עולם[1081] - אינו חוזר[1082].

על מחלוקת האמוראים בארבע-פרשיות*, אם אין קוראים כלל פרשיות השבוע, אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, או שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, ע"ע ארבע פרשיות[1083]. על הקריאה בפרשת פרה, שיש הסוברים שקריאתה היא מצוה מן התורה, ע"ע הנ"ל[1084].

החודש

בשבת שקוראים פרשת החודש[1085], קוראים ויאמר ה' אל משה וגו' החדש הזה לכם[1086], עד תאכלו מצות[1087].

על מחלוקת האמוראים בארבע-פרשיות*, אם אין קוראים כלל פרשיות השבוע, אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, או שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, ע"ע ארבע פרשיות[1088].

מעמדות

במעמדות*, ישראל שבאותו משמר - שהכהנים והלויים עובדים בו[1089] - מתכנסים לעריהם וקוראים במעשה בראשית[1090], שאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ[1091]. ביום הראשון קוראים, בראשית[1092] ויהי רקיע[1093]; בשני, יהי רקיע[1094] ויקוו[1095]; בשלישי, יקוו[1096] ויהי מאֹרֹת[1097]; ברביעי, יהי מאֹרֹת[1098] וישרצו[1099]; בחמישי, ישרצו[1100] ותוצא הארץ[1101]; בשישי, ותוצא הארץ[1102] ויכֻלו[1103]. פרשה גדולה קוראים אותה בשנים והקטנה ביחיד[1104], כיצד, בראשית בשנים, יהי רקיע באחד[1105].

על צורת הקריאה בשנים בבראשית[1106], שנחלקו בה אמוראים, עי' להלן: ההפסקות[1107].

ההפסקות

באמצע פסוק

אסור להפסיק הקריאה באמצע פסוק[1108], שכל פסוק שלא פסקו משה אנו איננו פוסקים[1109].

על דעת שמואל, הסובר שבפרשה של חמישה פסוקים שצריך לקרוא לשנים, פוסקים באמצע פסוק, עי' להלן[1110].

התחלה סמוך לפרשה

אין מתחילים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1111], גזירה משום הנכנסים[1112], דהיינו שאין להתחיל לקרוא בפסוק השלישי לאחר הפסק פרשה[1113], שאם יתחיל בה שני פסוקים[1114] יהיו סבורים הנכנסים[1115] לא קרא זה אלא שני פסוקים של התחלת פרשה זו[1116], שהרי לא היו בבית הכנסת ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה[1117]. ואין חילוק בענין זה בין פרשה פתוחה לסתומה[1118].

היה הקורא הראשון בתורה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאסור לקורא הראשון להתחיל לקרוא בפסוק השלישי שלאחר פרשה[1119]. ויש סוברים שאם כשמתחיל לקרות הפרשה רוצה להניח שנים פסוקים או פסוק אחד בראש הפרשה ומתחיל לקרות למטה מפסוק אחד או שנים או מתחיל לקרות מפסוק השלישי, אין הקפדה בזה[1120], שטעם הגזירה שלא יאמרו שאותו קרא פחות משלושה, אבל כאן, מאחר שזה הוא הראשון שקוראים עתה, אף על פי שהוא מתחיל מפסוק שלישי, אין לירא שיאמרו שזה שלפניו קרא שני פסוקים, שהרי זהו הראשון שהתחיל לקרות מפסוק שלישי[1121].

לסוברים שאסור לקורא הראשון להתחיל לקרוא בפסוק השלישי שלאחר פרשה[1122], בפרשיות שידועות הן לעולם, כגון ויחל[1123] - שקוראים בתעניות[1124] - והראשון מתחיל שם, והוא - לסוברים כן[1125] - לסוף שני פסוקים מפרשה שלמעלה[1126], וכן המפטיר* בחול-המועד* של פסח* שמתחיל מוהקרבתם[1127], שהוא לסוף שני פסוקים מראש הפרשה[1128], כתבו ראשונים שגזירה זו אינה חלה, שהרי יודעים הכל שלא קרא לפניו שום אדם, ואין לחוש משום נכנסים ויוצאים[1129].

פרשה שאינה רק שני פסוקים, נחלקו בה ראשונים: יש שנראה מדבריהם שאסור להפסיק שם[1130]. ויש סוברים שמותר לשייר בתחילה ולהפסיק שם[1131]. וכן הלכה[1132].

פרשה של ראש-חדש*, שהשלישי קורא - אף את פסוקי - וביום השבת[1133] - ומסיים לאחריהם[1134], לסוברים שאף בפרשה שאינה רק שני פסוקים אסור לשייר בתחילה ולהפסיק שם[1135] - כתבו ראשונים שאין לחוש שמא יאמרו הנכנסים - בין שלישי לרביעי - שהשלישי לא קרא אלא שני פסוקים מוביום השבת, שהרי הדבר ידוע לעולם[1136]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם שבראש חודש אין חוששים לנכנסים, שיש לנכנסים לחשוב שאם כן לא היה לו להניח כשהגיע לפרשה שהרי גם זו מעין פרשה שהניח בה[1137].

על הפרשיות הפתוחות והסתומות בספר-תורה*, ע"ע.

שיור סמוך לפרשה

כשם שאין מתחילים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1138], כך אין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1139], שהקורא בתורה לא יקרא עד סוף הפרשה בענין שלא ישאר ממנה אלא שני פסוקים[1140], גזירה משום היוצאים[1141], שסבורים שהקורא אחריו של זה לא יקרא אלא שני פסוקים הנותרים[1142].

על הפרשיות הפתוחות והסתומות בספר-תורה*, ע"ע.

פתיחה וסיום בדבר טוב

בירושלמי אמרו, שזה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב[1143]. וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה[1144]. וכתבו אחרונים שטובת גוי אינה קרויה טובה ורעת גוי אינה קרויה רעה[1145].

כשם שאין לחתום אלא בדבר טוב, כתבו אחרונים שאין לסיים במי שעשה מעשה רע[1146].

בקללות

אין מפסיקים בקללות[1147] שבתורת כהנים[1148], שאין שנים קוראים בהם[1149], אלא אחד קורא את כולן[1150], שבלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן[1151]. ואף בתעניות, שקוראים הקללות שבפרשת בחוקותי[1152], העולה השלישי קורא את כולם[1153], ושנים הראשונים קוראים פרשת ברכות[1154]. וכשהוא מתחיל - בקללות - מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם[1155], ולאו דוקא פסוק אחד, שהרי בהתחלה הוא פסוק אחר פרשה[1156], ואין מתחילים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1157].

בטעם שאין מפסיקים בקללות שבתורת כהנים, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב חייא בר גמדא אמר ר' אסי הטעם הוא שנאמר: מוסר ה' בני אל תמאס[1158], והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות[1159]. ב) ולדעת ריש לקיש הטעם הוא לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות[1160]. ג) ולדעת ר' חייה בר גמדא בירושלמי הטעם, שנאמר: ואל תקֹץ בתוכחתו[1161], אל תעשה קוצים קוצים[1162], פסקים פסקים, לשון קציצה[1163], שמתוך שהוא קורא חתיכות חתיכות נראה כאילו הקללות נמאסין בעיניו[1164]. ד) ולדעת ר' לוי בירושלמי - ור' יהושע במדרש[1165] - הטעם - על שם עמו אנכי בצרה[1166] - שאמר הקדוש ברוך הוא: אינו בדין שיהו בני מתקללים ואני מתברך[1167]. ה) ולדעת ר' יוסה בי ר' בון בירושלמי הטעם, שזה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב[1168], וכן אמרו במדרש הטעם, על שם אל תעמוד בדבר רע[1169]. ו) במסכת סופרים אמרו הטעם, שאינו מן המובחר להפסיק בקללות ולהתחיל בקללות[1170].

קללות שבמשנה תורה[1171] - אם רצה לפסוק בהם[1172] - פוסק[1173], שבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן[1174] וברוח הקודש[1175]. ומכל מקום כתבו ראשונים שכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן, אלא אחד קורא אותן[1176].

הזי"ו ל"ך

בקריאת שירת האזינו[1177], אמרו בתלמוד שכדרך שהיו חולקים אותה הלוים בשירה שהיו אומרים על קרבן-מוסף* בשבת*[1178]: הזי"ו ל"ך, כך מחלקים פרשת שירת האזינו לשישה הקוראים בספר תורה בבית הכנסת[1179], והשביעי - לסוברים שקוראים בשבת שבעה[1180], וכן הלכה[1181] - קורא מן השירה ועד לסוף הפרשה[1182]. ועל כך ע"ע הזי"ו ל"ך. ושם[1183], על הטעם שאין חוששים להפסיק בהם בדבר טוב.

דולג ופוסק

בפרשה שאין בה אלא חמישה פסוקים, וצריך לקרותה לשנים, כגון בראשית הנקראת לשנים ביום הראשון של מעמדות*[1184], והקורא בתורה אל יפחות משלושה פסוקים[1185], נחלקו בה אמוראים: א) לדעת רב דולג[1186], שהשני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו[1187], הראשון קורא שלשה פסוקים, והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון, והשנים עימו, הרי שלושה[1188], ואף על פי שאין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1189], אין איסור בזה, כיון שאי אפשר לקרוא בדרך אחרת[1190]. ואינו מפסיק לקרוא באמצע פסוק, שאסור להפסיק באמצע פסוק[1191], שכל פסוק שלא פסקו משה אנו איננו פוסקים[1192]. ב) ולדעת שמואל, פוסק[1193], מפסיק הפסוק לשנים[1194], ראשון קורא שני פסוקים וחצי, ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן[1195] עם שנים הנותרים[1196], ואף על פי שאסור להפסיק באמצע פסוק[1197], אין איסור בזה כיון שאי אפשר לקרוא בדרך אחרת[1198]. ואינו דולג הפסוק, גזירה משום הנכנסים[1199], שישמעו השני מתחיל פסוק זה, ויאמרו: לא קרא ראשון אלא שנים[1200], ומשום היוצאים[1201], שישמעו את הראשון קורא שלשה, ויצאו מבית הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא שנים[1202].

אף על פי שבקריאת המעמדות של יום ראשון אין אלא שמונה פסוקים - ואף אם דולגים או פוסקים אין בה אלא תשעה פסוקים - ואין בה עשרה פסוקים ששלושה הקרואים לא יפחתו מהם, מכל מקום הוא סדרו של יום[1203]. בירושלמי נחלקו בזה אמוראים: יש הסוברים, שהשני חוזר וקורא שני פסוקים, כדי שלא יקראו פחות מעשרה פסוקים[1204]. ויש הסוברים, שחותכים שני הפסוקים של ויהי ערב ויהי בקר[1205], שבפרשה בראשית[1206] ושבפרשת ויהי רקיע[1207], שכיון שביום השלישי כתוב: ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי[1208]. כפסוק בפני עצמו, חותך גם את זה, אבל שאר פסוקים אסור לפוסקם[1209]. ומכל מקום לדעה זו ביום השני שקוראים במעמדות יהי רקיע[1210] ויקוו המים[1211], שאף אם חותכים ביום השני את ויהי ערב ויהי בקר[1212], אינו אלא תשעה פסוקים, שכן ביום השלישי בא כפסוק בפני עצמו[1213], אין קוראים עשרה פסוקים, מפני שהוא סדרו של יום[1214].

להלכה פסקו בתלמוד לגבי הקריאה ביום הראשון של המעמדות, שדולג[1215], ואמצעי דולג[1216], שאם לא ידלג הוא יהא צריך להתחיל בפרשה פחות משלושה פסוקים, ואם יקרא שלושה מן השניה, נמצא קוראה כולה[1217].

אף הקריאה בראש-חֹדש* תלויה במחלוקת זו, שבראש חודש קוראים ארבעה[1218], מוידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל[1219], עד יֵעשה ונסכו[1220], ושלוש פרשות שם: הראשונה, צו את בני ישראל[1221], היא שמונה פסוקים, השניה, וביום השבת[1222], היא שני פסוקים, והשלישית, ובראשי חדשיכם[1223] היא חמישה פסוקים[1224], ולא ניתן לקרוא לשנים הראשונים שלושה שלושה פסוקים, שאז נותר בפרשה הראשונה שני פסוקים, ואין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1225], ולא ניתן לקרוא לשנים הראשונים ארבעה ארבעה פסוקים, שאז נותרים בשתי הפרשיות האחרונות שבעה, שני פסוקים בפרשת וביום השבת[1226], וחמישה פסוקים בפרשת ובראשי חדשיכם[1227], ולא ניתן לקרוא לשלישי שני הפסוקים של וביום השבת[1228] ופסוק אחד מובראשי חדשיכם[1229], שהרי אין מתחילים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1230], ולא ניתן לקרוא לשלישי שני הפסוקים של וביום השבת[1231] ושלושה פסוקים מובראשי חדשיכם[1232], שאז נותר בפרשה האחרונה שני פסוקים[1233], ואין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1234]. ואמרו בתלמוד, שהדבר תלוי במחלוקת האמוראים אם דולג או פוסק[1235]. ונחלקו גאונים וראשונים: א) רוב הגאונים וראשונים מפרשים שלדעת רב, דולג, כלומר כהן קורא שלושה, ולוי חוזר וקורא הפסוק האחרון שקרא הכהן ושנים אחרים, ונשארו שלושה פסוקים בפרשה הראשונה, וישראל קורא אותם ופסוקי וביום השבת[1236], והרביעי קורא מובראשי חדשיכם[1237], ולדעת שמואל פוסק, כלומר פוסק פסוק אחד לשנים ועושה השמונה תשעה, וקוראים השלושה משלושה שלושה, משום שאי אפשר אלא בזה[1238]. ולדעתם פסקו להלכה בתלמוד שדולג[1239], ואמצעי - דהיינו הקורא השני[1240] - דולג[1241], וכתבו ראשונים - אף לדעתם שחלוקים על פירוש זה[1242] - שכן הונהג על פי הגאונים[1243], ואין לשנות[1244]. וכן כתבו הפוסקים להלכה, שקורא הכהן שלושה פסוקים, שהם: וידבר[1245], צו[1246], ואמרת[1247], ולוי חוזר וקורא: ואמרת[1248], וקורא: את הכבש אחד[1249], ועשירית האיפה[1250], וישראל קורא: עֹלת תמיד[1251] עד ונסכה[1252], ורביעי קורא ובראשי חדשיכם[1253], עד הסוף[1254]. ב) ויש מהראשונים מפרשים, שלדעת שמואל, שאומר לגבי מעמדות* שפוסק ואינו דולג, שחוששים לגזירה של נכנסים ויוצאים, אף כאן בראשי חדשיכם פוסק, משום חשש של נכנסים ויוצאים, ולרב מוטב שיטעו נכנסים ויוצאים ולא נפסיק פסוק שלא הפסיקתו תורה, הילכך קוראים כדרכם, או שנים הראשונים שלושה שלושה והשלישי שנים מפרשה ראשונה וכל פרשה שניה, או שנים הראשונים כל הפרשה והשלישי שנים של פרשה שניה ופסוק אחד משלישית[1255].

במסכת סופרים הובאו שני מנהגים אחרים בקריאת ראש חודש: א) לדעת תנא קמא, הראשון קורא: וידבר[1256], צו[1257], ואמרת[1258], והשני קורא: את הכבש אחד[1259], ועשירית[1260], עֹלת[1261], והשלישי חוזר למעלה וקורא, עֹלת[1262], ונסכו[1263], ואת הכבש[1264], שהשלישי חוזר ודולג פסוק אחד[1265]. וכתבו ראשונים שהטעם למנהג זה, כדי שיהא הרביעי שהוא בא בשביל ראש חודש קורא כל המוספים, והראשונים קוראים התמיד, ולא ראו לערב ולקרות קרבן התמיד עם המוספים[1266]. ב) ולדעת יש אומרים, השלישי קורא ארבעה פסוקים: ונסכו[1267], ואת הכבש[1268], וביום השבת[1269], עֹלת שבת[1270], שמה שאמרו שאין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1271], ההיא בפרשה גדולה, שיש ריוח להשמר בדבר ולהזהר בטעותם של נכנסים ויוצאים, שיסיים בסוף הפרשה ולא ישייר ממנה פחות משלשה פסוקים, ובמה דברים אמורים בשיטה שיש לו להפסיק בה, שאין אדם רשאי לקרות בתורה פחות משלושה פסוקים[1272], אבל כאן שהשלישי קורא מפרשה ראשונה ונסכו ואת הכבש וקורא וביום השבת ועולת שבת נמצא שקרא ארבעה פסוקים[1273], והרביעי קורא בשל ראש חודש: ובראשי חדשיכם, כל הפסוקים[1274].

יש מהאחרונים שגרס במסכת סופרים שהראשון קורא: וידבר[1275], צו[1276], ואמרת[1277], והשני קורא: את הכבש אחד[1278], ועשירית[1279], עֹלת[1280], ונסכו[1281], ואת הכבש[1282], והשלישי חוזר למעלה וקורא: עֹלת תמיד[1283], ונסכו[1284], ואת הכבש[1285] - ומוסיף וקורא - וביום השבת[1286], עֹלת שבת[1287], והרביעי קורא ובראשי חדשיכם[1288] עד הסוף[1289], ונהג כפי גירסתו[1290].

בשאר הקריאות

בהפסקות שבשאר ימות השנה ושבתות ומועדים - מלבד ראש-חֹדש*[1291] ופרשת האזינו[1292] - כתבו ראשונים שאין מניינם ידוע, אלא שהחזן מקרא כרצונו[1293], אלא שמשתדל להתחיל יפה ולסיים יפה[1294]. ומהאחרונים יש שהביא רשימת הפסקות לשחרית בשבת, וכתב שמצא שהם מסדר הגאונים[1295], ורשימה אחרת למנחה ושני וחמישי, ששמע שהם הפסקות עזרא הסופר, שהיה הוא עצמו פוסק קריאות העולים לקריאה בספר תורה שלהם[1296].

על ההפסקות שכתבו ראשונים ואחרונים שנהגו בהם במועדים, עי' לעיל: הפרשיות.

הקורא

בימי חכמי התלמוד לא היה רגילות שיסייע שליח-צבור* לקורא בתורה, אלא העולה לתורה היה קורא בעצמו[1297], וכתבו ראשונים שבימינו שליח הציבור קורא - יחד עם העולה[1298] - בתורה[1299]. יש מהראשונים שכתבו שדבר זה הוא מנהג*[1300]. ויש שכתבו שהוא תקנה[1301]. ויש מהראשונים המפרשים בירושלמי, שאין אדם יכול לקרות בתורה עד שאחר יהיה מחזן עליו[1302]. וכתבו ראשונים שיש הנוהגים שהעולה לתורה הוא הקורא[1303], וכן כתבו אחרונים שיש הנוהגים שהעולה הוא קורא בקול רם, כדין התלמוד[1304], וכדי שלא לבייש את מי שאינו בקי בדקדוק הקריאה[1305], מעמידים מקריא אחד אצל העולה והמקריא אומר כל תיבה ותיבה תחילה - בקול רם[1306] - ואחר כך אומרה הקורא[1307]. ואף על פי שאמרו שלא יקראו שנים בקול רם[1308], היינו כששניהם מוציאים התיבה מפיהם בבת אחת, אבל כאן, כשהמקרא אומר התיבה העולה שותק, וכשהעולה חוזר ואומר אותה המקרא שותק, ולעולם אין שם אלא קול אחד לבד[1309].

בטעם הנוהגים ששליח הציבור הוא הקורא בתורה[1310], נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו שהוא כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות[1311]. ב) ויש מהראשונים שכתבו הטעם, לפי שאין הכל בקיאים בטעמי הקריאה[1312], ואין ציבור יוצאים בקריאתו, והוא בעיניו כיודע, ואם לא יקראוהו בתורה יבוא לריב עם שליח הציבור, לכן יקרא שליח ציבור שהוא בקי בקריאה[1313]. ואין לומר שהטעם הוא מחמת בושה, שאם כן בקיאים יקראו והאחרים ימנעו, ומחמת הבושה יתנו לב ללמוד הפרשה[1314].

קריאת העולה

לנוהגים ששליח-צבור* הוא הקורא בתורה[1315], כתבו ראשונים ששליח הציבור והעולה קוראים יחד[1316]. ובצורת הקריאה נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהעולה צריך להגביה קולו יותר משליח הציבור, וישמעו הציבור קולו[1317]. ואם היה החזן משמיע קולו כמו הקורא היה אסור[1318], משום שני קולות[1319] - שכן אמרו ששנים לא יקראו בקול רם בתורה[1320], משום ששני קולות אינם נשמעים[1321] - ושנים לא יקראו בתורה בקול רם, אלא החזן יסייע בלחש[1322]. ב) ויש סוברים להיפך, שהעומד לקרות יקרא בנחת[1323], דהיינו בלחש[1324], ובדקדוק, עם שליח ציבור, שלא תהא ברכה - ברכת-התורה* - לבטלה[1325], והקול הנשמע לציבור הוא קול שליח הציבור[1326], אבל לא יקרא העולה בקול רם[1327], משום שני קולות[1328]. וכן כתבו הפוסקים[1329].

בזוהר אמרו שמי שקורא בספר תורה, הוא לבדו צריך לקרוא, ואסור לאחר להשמיע קולו[1330]. ונחלקו אחרונים: יש שכתבו שלפי זה, עכשיו שנהגו ששליח ציבור הוא הקורא[1331], העולה אסור לקרות[1332], וצידדו שאפילו לדברי הזוהר רשאי לקרות אם אינו משמיע לאוזניו[1333], ושכן ראוי לעשות לקרות העולה בנחת בענין שלא ישמיע לאוזניו[1334]. ויש מהאחרונים שפירשו שאין הזוהר אמור אלא בזמן שהעולה היה הקורא, אבל בזמן הזה העולה ושליח הציבור צריכים שניהם לקרוא[1335]. למעשה יש מהפוסקים שפסקו - משום דברי הזוהר[1336] - שצריך שלא ישמיע לאוזניו[1337]. ויש שפסקו שאפילו אם משמיע לאוזניו אין לחוש[1338].

שאינו יודע לקרוא

מי שאינו יודע לקרוא בתורה, כתבו ראשונים - שאף על פי שבימינו שליח הציבור הוא הקורא בתורה[1339] - אין ראוי שיקראהו שליח צבור - לעלות לתורה - והיא ברכה לבטלה[1340] ולא מסתבר שהוא יברך על קריאת שליח צבור[1341], ואין רשאים להעלות לתורה מי שאינו יודע לקרות, וצריך למחות בידם[1342], מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרים אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב[1343]. ואם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה, לפי שהוא כהן* או לוי*, ואין שם אחר זולתו, יראה שליח ציבור אם כשיקרא לו מילה במילה יודע לאומרה, יכול לקרות, ואם לאו, לא יעלה[1344]. ויש מהאחרונים הסוברים שאף אם אין אחר שם, אם יודע לקרות בתורה כשמקרים אותו מילה במילה, יכול לעלות[1345]. ואף על פי שסומא עולה לתורה כשששליח הציבור קורא - לסוברים כן[1346] - שכיון שיכול לקרות מילה במילה עם שליח הציבור, אף על פי שקורא שלא מן הכתב, בשעת הדחק ולהפיס דעתו של סומא שלא יבוא לידי מריבה, סומכים בזה על הזוהר הסובר - לסוברים כן[1347] - שאסור לקרות עם שליח הציבור בתורה, ואף על פי שאומר הסומא הברכה אין זה ברכה לבטלה, כיון ששומע-כעונה*, והרי הוא שומע הקריאה מן החזן הקורא מתוך הכתב ומכוין לה מילה במילה[1348], מכל מקום באחר שאינו יכול לקרות אפילו מילה במילה מתוך הכתב, אין לקרותו כלל לספר תורה, שאין אנו אחראים לעשות תקנה לעמי הארץ להפיס דעתם, אדרבה עלינו להרחיקם אם לא מפני חשש המחלוקת, אלא שבסומא הקילו ולא באחר[1349].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שמותר לקרוא לתורה אפילו עם-הארץ* שאינו יודע לקרות[1350].

סומא

במשנה שנינו שסומא* אינו קורא בתורה[1351]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שבזמן הזה קוראים לסומא לעלות לתורה[1352], שהדברים אמורים בזמן שהיה העולה קורא[1353], שאסור לקרות, משום שאסור לקרות בתורה בעל פה[1354], אבל בזמן הזה - שנהגו ששליח הציבור קורא בתורה[1355] - אדם אחר פותח ורואה וקורא, והסומא מברך ועומד בצידו[1356]. או שכיון שיכול לקרות מילה במילה עם שליח הציבור, אף על פי שקורא שלא מן הכתב, בשעת הדחק ולהפיס דעתו של סומא שלא יבוא לידי מריבה, סומכים בזה על הזוהר הסובר - לסוברים כן[1357] - שאסור לקרות עם שליח הציבור בתורה[1358]. ואף על פי שאומר הסומא הברכה אין זה ברכה לבטלה, כיון ששומע-כעונה*, והרי הוא שומע הקריאה מן החזן הקורא מתוך הכתב ומכוין לה מילה במילה[1359]. ב) ויש סוברים שאף בזמן הזה סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב[1360].

אישה

הכל עולים למנין שבעה, ואפילו אשה*[1361], אבל אמרו חכמים: אישה לא תקרא בתורה - בציבור[1362], ואין מביאים את האישה לקרות לרבים[1363] - מפני כבוד ציבור[1364], ואין מועיל שהציבור ימחל על כבודו[1365].

בעיקר הדין שמותר לאישה לעלות למנין שבעה[1366], נחלקו ראשונים אם היינו דוקא לענין מנין שבעה, שרבים העולים, אבל שלושה וארבעה לא[1367]. או שלאו דוקא שבעה, אלא שהאישה עולה מן המנין, אף על פי שאינה בת חיוב, ונקט שבעה, והוא הדין לכולם[1368]. וכתבו ראשונים שמכל מקום כיון שאינה בת חיוב אינה מוציאה לגמרי ידי חובה, ולכן אף מעיקר הדין אין מעלים לתורה מקום שהיו כולם נשים[1369], אלא צריך בכל קריאה קורא אחד גדול, והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו, ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא, שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד, ויכול להשלים הקריאה על ידי אישה, אבל לא שתעשה כל הקריאה על ידי אישה[1370].

בעיקר הדין שמותר לאישה לעלות למנין שבעה[1371], יש מהראשונים מפרשים שאין הדברים אמורים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלא ברכה, ואישה יכולה לקרות באמצע, אבל עכשיו שכולם מברכים, אין אישה קוראת כלל[1372], שהרי היאך תברך והיא פטורה[1373].

יש שכתבו, על פי הקבלה, שמה שאמרו חכמים הכל עולים למנין שבעה, זהו בהשבעי בלבד, מפני שהיא קטנה במעלה מכולם[1374]. יש מהראשונים סוברים שמה שעולים למנין שבעה, היינו בדברים שאינם חובה ליום[1375].

קטן

קטן* קורא בתורה[1376], שהכל עולים למנין שבעה, ואפילו קטן[1377]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים דהיינו דוקא לענין מנין שבעה, שרבים העולים, אבל שלושה וארבעה לא[1378], וכן כתבו האחרונים[1379]. ויש מהראשונים מפרשים, שלאו דוקא שבעה, אלא שהקטן עולה מן המנין, אף על פי שאינו בן חיוב, ונקט שבעה, והוא הדין לכולם[1380].

וכתבו ראשונים שמכל מקום כיון שאינו בן חיוב אינו מוציא לגמרי ידי חובה, ולכן אף מעיקר הדין אין מעלים לתורה מקום שהיו כולם קטנים[1381], אלא צריך בכל קריאה קורא אחד גדול, והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו, ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא, שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד, ויכול להשלים הקריאה על ידי קטן, אבל לא שתעשה כל הקריאה על ידי קטן[1382].

אף על פי שקטן פטור מהמצוות[1383], מכל מקום מברך ברכת-התורה* הואיל ויש לו שייכות בתלמוד-תורה*, ושאחרים מצווים ללמדו[1384].

יש שכתבו, על פי הקבלה, שמה שאמרו חכמים הכל עולים למנין שבעה, זהו בהשבעי בלבד, מפני שהיא קטנה במעלה מכולם[1385].

יש מהראשונים סוברים שמה שעולים למנין שבעה, היינו בדברים שאינם חובה ליום[1386], ואין קטן עולה כלל לשום עליה, אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים, אלא למפטיר*[1387], אלא אם כן קוראים בשני ספרי תורה, שאף זה מחובת היום, שאז אין לו לעלות אף למפטיר[1388]. ויש הנוהגים כן[1389].

קטן זה העולה למנין שבעה, יש מהראשונים מפרשים שנחלקו בו אמוראים בירושלמי, אם הוא כדי שיהא יודע טיב ברכה[1390]. או שהוא יודע למי מברכים[1391]. ופסקו ראשונים ואחרונים להלכה דהיינו קטן היודע למי מברכים[1392], שיש בו קצת דעת להבין שהברכה היא לה' יתברך[1393].

בימינו שנהגו ששליח הציבור הוא הקורא בתורה והעולה אומר עימו[1394], כתבו אחרונים שקטן אינו יכול להיות המקריא עד שיהיה בן שלוש עשרה ויביא שתי שערות[1395], ומשהוא בן שלושה עשרה שנה, בחזקה שהביא שתי שערות לענין זה[1396].

ממזר

מותר להעלות ממזר* לקרות בתורה[1397].

עבד כנעני

עבד-כנעני* מעיקר הדין עולה למנין שבעה[1398], ולאחר שתיקנו חכמים שאישה אינה עולה לקרוא בתורה[1399], אף עבד אינו עולה, שדינו שווה[1400].

סדר הקוראים

בקריאת התורה, כהן* קורא בתורה ראשון, ואחריו לוי*, ואחריו ישראל[1401], ומכבודו של כהן הוא[1402]. דין זה אמרו בתלמוד שהוא מן התורה[1403]. ומספר לימודים נאמרו שם לדבר: א) נאמר: ויכתֹּב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי[1404], וכי לא ידענו שהכהנים בני לוי הם, אלא כהן תחילה ואחר כך לוי[1405]. ב) נאמר: ונגשו הכהנים בני לוי[1406], וכי לא ידענו שהכהנים בני לוי הם, אלא כהן תחילה ואחר כך לוי[1407]. ג) נאמר: בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים[1408]. ד) נאמר - לגבי הכהן - וקדשתו[1409], לכל דבר שבקדושה[1410]. וכתבו אחרונים שודאי לענין קדימה בקריאת התורה אין הדרשות אלא אסמכתא*, שהרי אין קריאת התורה אלא תקנת חכמים[1411], ומכל מקום לאחר שתיקנו כן, וקיבלו כל ישראל לקדש את הכהנים בכך, אף זה בכלל "וקדשתו" שהוא מן התורה[1412]. ויש מהאחרונים הסוברים שמחלוקת אמוראים היא בבבלי, אם דין זה הוא מדאוריתא או מדרבנן[1413].

בירושלמי נחלקו תנאים ואמוראים על קדימת כהן לישראל בעליה לקריאת התורה: לדעת ר' שמעון בן יוחאי היא מדברי תורה[1414], שנאמר: ויכתֹּב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי[1415], ואחר כך: ואל כל זקני ישראל[1416]. ולדעת ר' יהושע בן לוי ור' חנינה אין החיוב אלא מדבריהם[1417].

כהן ותלמיד-חכם*, נחלקו בו גאונים וראשונים: גאונים כתבו ואפילו כהן עם-הארץ* קודם לישראל תלמיד-חכם*[1418], וכתבו ראשונים ואחרונים שכן המנהג פשוט[1419]. ויש מהראשונים סוברים שכל מקום שיש תלמיד חכם וכהן עם הארץ, תלמיד חכם קודם[1420].

על כהן* שנשתמד[1421] וחזר בו, אם קורא בתורה ראשון, ע"ע כהן[1422]. על אנוסים*, שאם העיד עד אחד על אחד מהם שהוא מוחזק בכהונה, מעלים אותו לקרוא בתורה ראשון, ע"ע הנ"ל[1423].

מחילת כהן

במשנה שנינו שהדין שכהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל[1424], הוא מפני דרכי-שלום*[1425], ופירשו בתלמוד דהיינו שמשום דרכי שלום כהן אינו רשאי לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו, להעלותו ראשון לתורה[1426], והיינו בשבתות וימים טובים, שהרבים מצויים - שאז יש חשש שיבואו לידי מריבה[1427] - אבל בשני וחמישי רשאי לחלוק כבוד לאחר[1428]. ומכל מקום אם יש גדול שכל הכהנים החשובים כפופים לו, אף בשבתות וימים קורא לפני כהן[1429]. וגאונים וראשונים כתבו שכל מקום שיש כהן, אין רשות לישראל לקרוא לפניו, אפילו הוא נשיא* שבישראל[1430], ואפילו בשני ובחמישי אין לקרות לפני כהן[1431], שלא אמרו שרשאי הכהן למחול על כבודו בשני וחמישי, אלא בזמנם, שבחול היו טרודים במלאכתם ולא היו מצויים בבית הכנסת, אבל אצלנו הרבים מצויים בשני וחמישי כמו ביום טוב, והכהן אינו רשאי לחלוק כבוד לאחר להקדימו לעלייה בתורה[1432], וכתבו ראשונים ואחרונים שכן המנהג פשוט[1433]. ויש מהראשונים הסוברים שאם הוא גדול ומופלג יכול לקרות בפני כהן[1434].

כשאין כהן

אם אין כהן בבית הכנסת בשעת קריאת התורה - אף על פי שיש שם לוי[1435] - נתפרדה החבילה[1436], דהיינו שנפסק הקשר[1437], שהסדר שסידרנו בטל[1438]. ונחלקו גאונים וראשונים: א) יש מפרשים שאינו קורא הלוי כלל[1439], שאיבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת[1440], שלא יבואו לומר שראשון כהן הוא[1441]. ואין לומר שאם ישראל שם היה לו ללוי לקרות תחילה, שאם כן למה אמר שנתפרדה החבילה[1442]. ב) ויש מפרשים שאין סדר לדבר, להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים[1443], ואין הלוי קודם לישראל[1444], שעיקר הדברים לכבוד כהן אמרו[1445], אלא שמאחר שנתכבד הכהן מתכבד הלוי אגבו, אבל כל שאין שם כהן נתפרדה חבילה ואין לוי קודם מצד שבטו[1446], אלא שקורא כפי הראוי לו מצד עצמו[1447], אם ראשון אם שני, אם באי זה מקום, אם שלא יקרא כלל, כשאר הישראלים[1448], ואם רצה לקרות הלוי במקום כהן, הרשות בידו[1449]. ואין לומר שלא יקרא כלל הלוי, שלא גרע משאר ישראל, שאילו בית הכנסת כולו מלויים, וכי לא יקראו לספר תורה[1450].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאם אין כהן בבית הכנסת קורא ישראל במקום כהן[1451], ולא לוי[1452]. ויש פוסקים שלוי יכול לעלות ראשון[1453].

לדעת הסוברים שכשאין כהן הרשות לקרוא ללוי במקומו[1454], יש מהראשונים סוברים, דהיינו דוקא אם הישראל חשוב ממנו, אבל אם שוים, לוי קודם[1455], וכל שכן אם הלוי גדול ממנו[1456]. ויש מהראשונים שכתבו כעין זה, שאם הלוי מופלג מישראל שבעיר קוראים לוי במקום כהן, ואם לאו, קוראים לישראל[1457]. ולהלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים שלעולם יכולים לקרות ראשון איזה שירצו או לוי או ישראל[1458]. ויש הפוסקים שהוא דוקא בשלוי גדול מישראל או בשוים, אבל כשישראל גדול מלוי ישראל קורא ראשון[1459].

כשאין שם כהן וקורא לישראל במקומו, אומר: במקום כהן[1460], דהיינו: אין כאן כהן, עמוד פלוני ישראל במקום כהן[1461], כדי שלא יטעו להאכילו - תרומה* או[1462] -חלות[1463]. וכן לסוברים שכשאין כהן הרשות לקרוא ללוי במקומו[1464], צריך לומר: אין כאן כהן עמוד פלוני הלוי במקום כהן[1465], שלא יטעו לומר שזהו כהן[1466].

אף לסוברים שבשבתות ויום טובים מותר לקרוא לכהן ולוי אחר ישראל[1467], כתבו ראשונים דהיינו דוקא לקרות לו במקום ישראל, אבל במקום שאין כהן, אין קוראים ללוי לעלות אחר ישראל שקרא ראשון במקום כהן[1468].


כשאין לוי

אם אין לוי בבית הכנסת, כהן שקרא ראשון מברך שנית במקום לוי, אבל לא כהן אחר, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום[1469], ואין צריך הכהן לישב בין הקריאה הראשונה לשנייה[1470].

בטעם שכהן קורא שנית, כתבו גאונים וראשונים, שהכהנים נקראו לויים[1471], לפי שבעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים[1472].

טעה הכהן וסבר שאין לוי

אם היו כהן ולוי בבית הכנסת, וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי - שקורא אותו הכהן שנית[1473] - והתחיל לברך ברכת התורה שנית, אין מפסיקים אותו[1474], כדי שלא תהא ברכה לבטלה[1475], ואין חוששים לפגמו של לוי במקום שיש הוצאת שם שמים לבטלה[1476], שאין דוחים מצות לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא[1477] משום פגמו של לוי, שמצוות אין מבטלות זו את זו[1478]. ועוד, שלא מצינו פגם לוי בכיוצא בזה, אלא בקורא וקורא לוי אחר[1479], שעכשיו ודאי יש משום פגם, אבל בשישנו ולא קרא אין כאן משום פגם, שיש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה, או שמא שגגה היתה סבורין שאינו שם ולפיכך לא קרא אותו ולא קרא[1480].

כהן אחר כהן ולוי אחר לוי

אין קוראים כהן אחר כהן[1481], כדי שלא יאמרו שהראשון פגום[1482], שיאמרו חלל* הוא, על כן קרא כהן אחר, אבל פגם שני אין, שהרי קורא אחריו לוי, ואלו היה חלל זה לא היה קורא אחריו לוי אלא היה קורא ראשון אותו לוי[1483]. וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה[1484], שלא יאמרו שאחד מהם פגום[1485], שיאמרו לוי הראשון נפסל באחת מן הממזרות[1486] או נתינות[1487], לפיכך חזר לקרות זה הלוי האמיתי, או יאמרו לוי הראשון הוא לוי גמור והשני נפסל באחד מן הפסולות ונפסל ממעלתו ויצא לכלל ישראל[1488].

קרא לכהן או לוי ואינו שם

קרא החזן לכהן או לוי בשם שיעמוד[1489], ואינו שם, כתבו ראשונים שלא יקרא לאחר בשם, משום פגמו של ראשון, אלא אחר יעלה מעצמו[1490]. וכן נהגו[1491].

כהן ולוי אחר ישראל

הקורא הרביעי והלאה, כתבו גאונים וראשונים, שיכולים להיות כהנים או לויים או ישראל[1492], ואין לחוש שמא יאמר הראשון פסול הוא כיון שקראו ישראל אחריו[1493]. ויש מהראשונים שכתבו שכהן אחר כהן לא יקרא ברביעי ובחמישי[1494], שאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה[1495], כל שכן מכהן שלא יקרא אחר כהן[1496] משום פגם שניהם[1497], פגם ראשון מפני היוצאים לאחר שקרא כהן שני, שיאמרו שנודע לחזן עכשיו שחלל היה הראשון וצריך להחזיר בסדר ולקרות כהן אחר[1498], ופגם השני, שיאמרו שאינו כהן אלא חלל, כיון שקרא במקום ישראל[1499]. ומכל מקום לאחר שנשלם מנין הקרואים, יכולים לקרות לכהן או לוי[1500].

למעשה נחלקו המנהגים: יש מהפוסקים שכתבו שנהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני: אף על פי שהוא כהן[1501]. ויש מהפוסקים שכתבו שנהגו שלא לקרות לכהן ולוי למנין שבעה[1502], ומכל מקום במקום צורך ודחק יש לסמוך על המקילים[1503].

כשהכהנים מרובים

עיר שכולה כהנים - ויש שם ישראל אחד ביניהם[1504] - אמרו בירושלמי שישראל קורא ראשון - ואחר כך יעלו הכהנים[1505] - מפני דרכי-שלום*[1506]. ופירשו אחרונים, שאם יעלו הכהנים ראשונים מפני מעלתם עליו, יבואו לידי מחלוקת ביניהם, שכל אחד יאמר אני עולה ראשון, כיון שהקדימה היא מפני המעלה, אבל אם יעלה הישראל ראשון אז ודאי לא יהיה מחלוקת גם בין הכהנים, כי כל אחד שעולה, עולה במקום ישראל[1507]. וכן הלכה[1508].

לא היו שם ישראלים כלל[1509], או שאין ישראלים המספיקים כדי להשלים מנין הקוראים[1510], נחלקו ראשונים: א) יש סוברים - לדעתם שאין קוראים לכהן אחר כהן אפילו בהפסק ישראל[1511] - שאין קוראים בתורה כלל[1512], שאין קוראים כהנים במקום הישראלים להשלים מנין שבעה[1513]. ב) ויש סוברים שאם אין שם לוי, כהן יקרא פעמיים - כפי הדין כשאין לוי[1514] - ושוב יקראו נשים וקטנים[1515], ואפילו אם יש שם לויים, אם אין ישראל שם, מוטב שיקראו קטנים ישראלים או נשים, ואל יקרא לוי[1516]. ג) ויש סוברים שאם אין בבית הכנסת רק כהנים, יקרא - כהן[1517] - אחד שבע פעמים ועל כל פרשה יברך לפניה ולאחריה[1518]. ויש סוברים שאם אין בבית הכנסת רק כהנים - או שאין שם ישראלים כדי סיפקם[1519], הרי הם כאילו כולם ישראלים[1520] - קוראים לשבעה כהנים בזה אחר זה, ואין בזה משום איסור לקרוא לכהן אחר כהן, משום פגם הראשון, שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים[1521]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[1522].

עיר שכולה לויים, דינה כעיר שכולה כהנים[1523].

כשהחזן כהן או לוי

יש מהראשונים הסוברים שחזן שהוא כהן אסור לו לקרוא לכהן אחר לעלות לתורה, וכן חזן שהוא לוי אסור לו לקרוא ללוי אחר שיעלה לתורה[1524], והעושה כן מראה שפוסל עצמו לכהונה[1525], ואם הוא לוי ללויה, שהרי אמרו חכמים כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון[1526], כל שכן שני כהנים ביחד וכל שכן חזן שתופס בידו ספר תורה וקורא לכהן אחר[1527]. ויש מהראשונים המתירים[1528], שהואיל ואין החזן מברך בתורה במקום כהן, אין בזה חשש[1529]. וכן הלכה[1530].

קריאה לעולה לעלות

לא יעלה אדם לתורה לקרות עד שקוראים לו, שאין זה דרך כבוד לתורה ולא לו, ועוד שיבואו לריב, על ידי שכל אחד יקדים[1531], ואפילו ראש הכנסת או חזן - שליח-צבור* - לא יקרא, עד שיאמרו לו אחרים: קרא[1532]. ומכל מקום, בשליח ציבור, כתבו אחרונים שנחלקו בו המנהגים: יש הנוהגים שכשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום שהוא כאילו משה שמינוהו לשליח ציבור הרשוהו על כך[1533]. ויש הנוהגים שאינו עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות, אבל אין קוראים לו בשמו, כמו שאר העולים[1534], כיון שהוא עומד אצלו והכל יודעים שהסגן הרשהו[1535].

המנהג לקרוא בשם הקרואים לעלות לתורה[1536], כדי שישמע וידע כל אחד שקוראים אותו[1537], שמא יבואו לידי מריבה[1538]. וקורא החזן: יעמוד פלוני בר פלוני[1539], או: ר' פלוני בר' פלוני[1540], או שקורא בסתם: מר פלוני[1541], או ר' פלוני[1542], או פלוני[1543]. ומכל מקום אין חובה להזכיר השם ויכול לרמז לו לעלות[1544], ויש שנהגו כן[1545]. וכתבו אחרונים שזו תקנת הראשונים שלא יהיה בכלל הקוראים אותו ואינו עולה, ולעיתים אינו רוצה לעלות לטעם ידוע אצלו, ואם היו קוראים בשם היה מוכרח לעלות ונמשכו קפידות, לכן תיקנו שלא יקרא לעולה השליח ציבור רק השמש יודיענו בינו לבינו, ואם רוצה שלא לעלות אינו עולה[1546].

מי שאביו מומר[1547] - לעבודה-זרה*[1548], ועודנו עומד ברשעו, או שנפגר ברשעו[1549] - אין קוראים לספר תורה בשם אביו[1550], שלא להזכיר אביו שהמיר אצל התורה[1551], שנאמר: את אביה היא מחללת[1552], אלא קוראים אותו בשם אבי אביו[1553], ואין אומרים: אביאסף בן קורח, אלא אביאסף בן יצהר[1554], כמו שמצינו בכתוב, שנאמר: הידעתם את לבן בן נחור[1555], והיה נכדו של נחור, ונאמר: ומפִבֹשת בן שאול[1556], והיה נכדו של שאול[1557]. היה גדול קודם שהמיר אביו ועלה לתורה כמה פעמים בשם אביו קודם שהמיר, גם אחר שהמיר קוראים אותו בשם אביו שלא לביישו ברבים, וכל שכן אם יש לחוש לאיבת המומר, שקוראים בנו בשם אביו[1558].

יש מהראשונים החולק על כל זה, וסובר שבנו של מומר, קוראים אותו בשמו לבד[1559]. ונדחו דבריו[1560], שגנאי הוא לו שיקראוהו בשינוי מאחרים[1561], ויתבייש ברבים[1562], שירגישו שאביו היה רשע ואינו ראוי להזכירו בתורה, אבל כשקוראים לו בשם אבי אביו אין זה בושת, שהעולם יחשבו שזה היה אביו[1563].

אסופי* ושתוקי* - שאין ידוע מי אביו[1564] - קוראים אותו בשם אבי אמו[1565], ואם אינו יודע מי הוא אבי אמו קוראים אותו בשם אברהם אבינו - פלוני בר אברהם - כמו לגר*[1566], שמיחסים אותו לאברהם אבינו אף על פי שאינו מזרעו, שהרי הקדוש ברוך הוא קרא לו אב המון גוים[1567], שהוא אב של כל העולם[1568].

יש מהראשונים שכתב שמי שנהרג אביו על קידוש השם, קוראים אותו לתורה: בן הקדוש פלוני[1569].

כשאינו רוצה לעלות

שלושה דברים מקצרים ימיו של אדם, ואחד מהם מי שנותנים לו ספר תורה לקרות ואינו קורא[1570]. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים בזמן שהיה קורא העולה ולא החזן[1571], אבל בימינו, שנהגו שחזן קורא בקול רם[1572], אין בזה חשש[1573].

כשהכהן עומד במקום שאינו רשאי להפסיק

היכן שספר תורה פתוח לקרות בו, והיה כהן* בבית הכנסת עסוק בתפילה במקום שאינו רשאי להפסיק - כגון שהוא קורא את שמע[1574] - אין ממתינים לו[1575], וקוראים ישראל - או לוי, לסוברים כן[1576] - במקומו[1577], משום טרחא-דצבורא* ומשום כבודו של ספר תורה, שלא יהא פתוח וממתין[1578].

בתענית כשהכהן אינו מתענה

בתענית בה"ב*, אם אין הכהן מתענה, קוראים לישראל - או לוי, לסוברים כן[1579] - וטוב שילך הכהן מבית הכנסת[1580].

נכנס הכהן לאחר תחילת ברכת התורה

אם נכנס הכהן לבית הכנסת אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת-התורה*, אינו פוסק, ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא[1581]. תחילת ברכת התורה היינו הברכה עצמה, אבל אם אמר: ברכו את ה' המבורך, פוסק[1582].

סדר העולים הישראליים

בשבת* - ויום-טוב* ויום-הכפורים*[1583], שקוראים הרבה[1584] - קוראים אחר הלוי תלמידי חכמים[1585] הממונים פרנסים על הציבור, ואחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותם פרנסים על הציבור - דהיינו כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה[1586] - ואחר כך בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור - שמחוייבים לכבדם בשביל כבוד אבותם, שיש בזה כבוד לאבות[1587] - ואחר כך ראשי כנסיות וכל העם[1588], וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות[1589]. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים במקומות שאין מוכרים המצוות, אלא שעומד הממונה וקורא לפי הכבוד, אבל במדינות שמוכרים המצוות ונופל המעות לצדקה, כל הקונה אותם יש לו רשות לקרות למי שירצה, ובלבד שגם הוא יקרא כל אחד לפי כבודו, שלא יבוא לידי מחלוקת[1590].

על הסוברים שהאחרון שבעולים נוטל שכר כנגד כולם, ולפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור, ע"ע גלילה[1591].


כשהקורא הוא העולה

אם שליח-צבור* רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שניתנה תורה על ידי סרסור - שנאמר: אנכי עֹמד בין ה' וביניכם[1592] - כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור[1593].

הכנת הקריאה

במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם[1594], אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלוש בינו לבין עצמו, לא יעלה[1595], שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור עד שיפשוט אותו שנים שלוש פעמים בינו לבין עצמו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא, שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות והתורה גלויה לפניו ככוכב אחד, וכשבא ליתן אותה לישראל כתוב בו: אז ראהּ ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ[1596], ואחרי כן: ויאמר לאדם[1597], וכן כתוב: וידבר אלהים את כל הדברים האלה[1598], בינו לבין עצמו, ואחרי כן: לאמר[1599].

במקום שנהגו שהחזן קורא[1600], הוא צריך לסדר תחילה[1601]. ומכל מקום מצוה מן המובחר שגם העולה יסדר אותה תחילה פעמים ושלוש, ועל כן ראוי שכל אחד יסדר אותה תחילה, ששמא יקראו אותו לעלות למחר בשבת[1602]. ויש שכתבו שאף במקום שהחזן קורא, העולה חייב לסדר הקריאה[1603], ומכל מקום בשנים-מקרא-ואחד-תרגום* שקורא בערב שבת[1604], יוצא ידי חובתו[1605].

כשאין מי שיודע לקרוא כהלכה

ישוב שיש שם מנין* ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים, למרות זאת יקראו בתורה בברכה, כהלכתה[1606], שכיון שבדיעבד אם קרא שלא כפי הדקדוק, אין - לסוברים כן[1607] - להכלימו ולהחזירו על כך, משמע[1608] שבשעת הדחק קוראים לכתחילה בדרך זה[1609], כדי שלא לבטל הקריאה[1610].

תחילת הקריאה

אין הקורא - בתורה[1611] - רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן* מפי הציבור[1612], ואפילו יש אנשים שמאריכים באמן צריך להמתין עליהם[1613], שהרי כולם צריכים לשמוע הקריאה, לכן צריך הקורא להמתין אפילו על המיעוט שיגמרו האמן ואחר כך יתחיל לקרוא[1614].

חזרה על קריאה שנקראה

הקורא בתורה ראשון, וקרא השני מה שקרא הראשון, אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלושה פסוקים, או אפילו שנים, במקום שלא אפשר - שמסתיים אז הענין[1615] - אותו שני עולה מן המנין[1616], שהרי חוזר הקורא השני על פסוק אחד שקרא הראשון - לסוברים כן[1617], וכן הלכה[1618] - במעמדות*[1619], וכן עושים - לסוברים כן[1620], וכן הלכה[1621] - בראש-חֹדש*[1622], ואם לא הוסיף שלושה פסוקים, או שנים במקום שאי אפשר, אינו עולה מן המנין[1623], חוץ מקריאת התורה בחול-המועד* סכות*, שחוזרים וקוראים מה שקראו כבר[1624], שאי אפשר בענין אחר[1625].

בשאר הקרואים אם מותר לחזור ולכפול, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש אוסרים[1626]. ויש מתירים[1627].

בשמחת תורה[1628], נהגו שהקוראים שבים וקוראים מה שכבר קראו[1629], ואין בזה חשש, שהכל יודעים שעושים כן משום שמחת התורה[1630].

על המנהג לחזור על הקריאה בשמחת תורה בספר תורה ראשון עד ובגאותו שחקים[1631], או עד על במותימו תדרֹך[1632], מספר פעמים, כדי שכל הקהל יוכל לעלות לתורה, ע"ע הנ"ל.

מנין הקוראים

בשני וחמישי ושבת במנחה

בשני וחמישי - בשחרית[1633] - ובשבת במנחה, קוראים שלושה[1634], כהן*, לוי וישראל[1635], כנגד תורה נביאים וכתובים[1636], או כנגד כהנים לוים וישראלים[1637], שלושה יחסים הידועים באומתנו והם כהן* לוי* וישראל[1638], או כנגד שלושה תיבות בפסוק ראשון של ברכת כהנים[1639], או כנגד שלושה שומרי הסף[1640], שנאמר: ואת שלֹשת שֹׁמרי הסף[1641], וכנגדם תיקנו, מעין דבר מלכות[1642].

שלושה הקוראים הללו, אין פוחתים מהם[1643], שאין שום קריאה בפחות משלושה[1644], ואין מוסיפים עליהם[1645], שלא יקשה לציבור[1646]. בשני וחמישי, מפני שהם ימי מלאכה[1647], וכל שיש בו ביטול מלאכה לעם - במה שהם מאחרים בבית הכנסת[1648] - קוראים שלושה[1649]. ושבת במנחה, אף על פי שאין בו ביטול מלאכה, מכל מקום לא רצו חכמים להטריח עליהם יותר מידי[1650], שסמוך לחשיכה הוא[1651], שהרי כל היום היו רגילים לדרוש[1652], וכבר עמדו שם רובו של יום בקדושה בין תפלה ותורה ודרשה, ויש בהארכתם טורח גדול[1653]. ועוד, לא רצו להטריח עליהם, שהרי כבר קראו בבוקר[1654].

היו שני חתנים ישראלים בבית הכנסת, כתבו ראשונים שמותר להוסיף ולקרוא לארבעה קרואים - כדי שיוכלו שני החתנים לעלות לתורה[1655] - משום שלגבי החתנים חופה הוא כמועד[1656], דהיינו כיום-טוב*[1657], שמותר - לסוברים כן[1658] - להוסיף בו על מנין הקרואים[1659]. לא היה שם אלא חתן אחד, אין אומרים שיקראו ארבעה, משום שאינו מועד אלא לגבי החתנים, אבל לא לגבי אחרים[1660]. יש מהאחרונים מצדדים שהוא הדין כשיש שני בעלי ברית[1661], שיום טוב שלהם הוא[1662]. ויש שכתבו שדוקא בחתן הדין כן, ולא בבעל ברית[1663], שדוקא בחתן נזכר בתלמוד שדינו כמועד[1664], ועוד, שהחתן דינו הוא שאינו עוסק במלאכה[1665], ולא מצינו כן בבעל ברית[1666]. וכתבו הפוסקים שאין המנהג להוסיף בשני וחמישי בשביל חתנים[1667], וכל שכן לא בשביל בעלי ברית[1668], ואפילו ביום טוב אין מנהגנו להוסיף[1669], ואם יש שני חתנים, אחד עולה לתורה ואחד להגבהה[1670]. ומכל מקום צידדו אחרונים שבמקום שיכול לבוא לידי מחלוקת נוכל לסמוך על דברי רבותינו אלה, ולקראו שניהם, והרביעי יקרא מה שקרא השלישי[1671].

מקור התקנה

בשני וחמישי, מי תיקן שקוראים לשלושה קוראים, נחלקו הדעות: א) יש הגורסים בירושלמי - לגירסתם שמשה הוא שתיקן קריאת התורה בשני ובחמישי[1672] - שמשה הוא אף זה שתיקן שיהיו קוראים שלושה בתורה בשני ובחמישי[1673]. וכעין זה אמרו בלשון אחד בתלמוד, שנביאים שבדור המדבר - שתיקנו את קריאת התורה בשני וחמישי, לסוברים כן[1674] - תיקנו שיקראו שלושה קוראים[1675]. ב) ויש הגורסים בירושלמי שעזרא תיקן שיהיו קוראים שלושה בתורה[1676]. וכן אמרו בלשון אחר בתלמוד, שבתחילה תיקנו שיקרא קורא אחד, ובא עזרא ותיקן שיקראו שלושה קוראים[1677]. וכן כתבו ראשונים[1678]. ג) ויש הגורסים בירושלמי, שעזרא תיקן לישראל שיהיו קוראים בתורה בשני ובחמישי[1679], ופירשו ראשונים שעזרא תיקן עיקר הקריאה וחכמים תקנו קריאת השלושה[1680].

אף במנחה בשבת, נחלקו הדעות: יש מהראשונים הגורסים בירושלמי - לגירסתם שעזרא תיקן קריאת התורה במנחה בשבת[1681] - שהוא תיקן אף שיקראו בו שלושה קוראים[1682]. וכן פירשו ראשונים בדעת התלמוד[1683]. ויש מהראשונים הגורסים בירושלמי - לגירסתם שמשה תיקן קריאת התורה במנחה בשבת[1684] - שמשה הוא שתיקן שיקראו בו שלושה קוראים[1685].

תענית ציבור

בתענית-צבור* - בשחרית ובמנחה[1686] - קוראים שלושה[1687], אין פוחתים ממנין זה ואין מוסיפים עליהם[1688], מפני שיש בו ביטול מלאכה לעם[1689], שרוב תענית ציבור מותרים במלאכה, חוץ משל גשמים אמצעיים ואחרונים[1690], וכל שיש בו ביטול מלאכה לעם - במה שהם מאחרים בבית הכנסת[1691] - קוראים שלושה[1692]. ואף ולא חילקו בתעניות, לשנות במנין הקרואים בתעניות האסורות במלאכה[1693]. ויש מהאמוראים המצדד שמחלוקת תנאים בדבר, ולדעת המשנה קוראים בתענית ציבור ארבעה[1694], שכן שנינו: זה הכלל, כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קוראים ארבעה[1695], ו"זה הכלל" בא לרבות תענית ציבור ותשעה-באב*[1696], שאף בו יש מוסף תפילה[1697] - של אמירת "עננו"[1698]. או של תפילה נעילה*, שהיה דרכם להתפלל בכל תענית ציבור[1699], של"עננו" בלבד לא היו קוראים מוסף תפילה[1700] - ונדחו דבריו[1701].

תשעה באב

במנין הקוראים בתשעה-באב*, נחלקו תנאים: לדעת סתם ברייתא - ור' יוסי בברייתא אחרת[1702] - קוראים בו שלושה, מפני שיש בו ביטול מלאכה לעם[1703], שתשעה באב מותר במלאכה[1704], ואינו אסור אלא במקום שנהגו בכך[1705]. ולדעת תנא קמא, חל תשעה באב להיות בשני ובחמישי - שקוראים בהם בתורה, גם אם אינו תשעה באב[1706] - קוראים שלושה, חל להיות בשלישי וברביעי, קורא אחד[1707].

להלכה כתבו ראשונים שקוראים בתשעה באב לשלושה קוראים[1708], אין מוסיפים עליהם ואין פוחתים מהם[1709].

חנוכה ופורים

בחנכה* קוראים שלושה[1710], והוא הדין לפורים*[1711].

מנחה ביום הכפורים

במנחה של יום-הכפורים* קוראים שלושה[1712], שודאי לא עדיף מנחת יום הכיפורים ממנחת שבת[1713].

ראשי חודשים וחול המועד

בראשי חודשים[1714] ובחולו של מועד[1715] - כשחלים בחול - קוראים ארבעה[1716], אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם[1717], שאין בו ביטול מלאכה - כל כך[1718] - לעם[1719], שאין הנשים עושות מלאכה בראשי חודשים[1720], ואף בחול המועד אין ביטול מלאכה כל כך לעם, שהרי באים לבית הכנסת יותר מימות החול, לפי שאין עושים בו מלאכה אלא בדבר-האבד*[1721]. וכל שאין בו ביטול מלאכה - כל כך[1722] - לעם, קוראים ארבעה[1723], וכל שיש בו מוסף - קרבן-מוסף*[1724] - ואינו יום טוב קוראים ארבעה[1725].

ארבעה הקרואים הללו בראש חודש וחול המועד, אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם[1726], שלא יקשה לציבור[1727], בראש חודש, מפני שהוא יום מלאכה[1728], ואף בחול המועד יש ביטול מלאכה, שמלאכת דבר האבד מותרת[1729].

ראש חודש וחול המועד שחל בשבת, קוראים בספר תורה ראשון פרשת השבת, ובספר תורה שני קוראים לאחד בפסוקי היום, ועל כך עי' לעיל: הפרשיות[1730].

יום טוב

ביום-טוב* - כשחל בחול[1731] - קוראים בתורה חמישה קוראים[1732], וסימן זה נקוט בידך, כל יום העודף דבר מחבירו, מוסיפים בו עולה[1733], הלכך בראש-חֹדש* וחול-המועד* שיש קרבן-מוסף* קוראים ארבעה[1734], ביום טוב, שאסור בעשיית מלאכה[1735], קוראים חמישה[1736].

לסוברים שתיקנו בשני וחמישי ובשבת במנחה לקרוא לשלושה, כנגד שלושה תיבות בפסוק ראשון של ברכת כהנים[1737], ולקרוא בשבת לשבעה, כנגד שבעה תיבות בפסוק שלישי של ברכת כהנים[1738], אף כאן תיקנו שקוראים חמישה, כנגד חמש תיבות בפסוק שני של ברכת כהנים[1739]. ולסוברים שתיקנו בשני וחמישי ובשבת במנחה לקרוא לשלושה, כנגד שלושה שומרי הסף[1740], ולקרוא בשבת לשבעה, כנגד שבעת רואי פני המלך[1741], אף כאן תיקנו שקוראים חמישה, כנגד חמישה מרואי פני המלך[1742], וכנגדם תיקנו, מעין דבר מלכות[1743]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שהם כנגד שרי מלכי ישראל[1744], שנאמר - בשרי צדקיהו - וחמשה אנשים מרֹאי פני המלך[1745]. ויש מפרשים דהיינו שמתוך שבעת שרי פרס ומדי[1746], יש חמישה חשובים, כפי שנאמר בסוף ספר מלכים[1747] - לגבי שרי צדקיהו - וחמשה אנשים מרֹאי פני המלך[1748], דהיינו שכנגד אותם שרים יש שרים במרום, שמלכות הרקיע כעין מלכות הארץ[1749].

חל יום טוב בשבת, קוראים - לסוברים שכן קוראים בשבת[1750], וכן הלכה[1751] - בו שבעה[1752].

אין פוחתים ביום טוב ממנין חמשת הקרואים[1753], ונחלקו ראשונים אם יכולים להוסיף עליהם: יש סוברים שכשם שמוסיפים - לסוברים כן[1754], וכן הלכה[1755] - על מנין הקרואים בשבת, כך מוסיפים על המנין אף ביום טוב[1756], ויש סוברים שדוקא בשבת מותר להוסיף, אבל לא בשאר ימים שקוראים בהם בתורה[1757], שאין להוסיף על המנין ביום טוב, כדי שלא להשוותו עם שבת, שהוא חמור מיום טוב[1758], או יום הכיפורים[1759], וכן המנהג, מלבד בשמחת תורה[1760] שמוסיפים הרבה[1761], וכן המפטיר* המתווסף ביום טוב למנין הקוראים, לחוש לדעת הסוברים שאינו ממנין זה, ועל כך ע"ע מפטיר.

על כך שמצוה להעלות לתורה ביום טוב בעלי בתים שמעמידים את הקהילה, ע"ע יום טוב[1762].

יום הכפורים בשחרית

ביום-הכפורים* - בשחרית, כשחל בחול - נחלקו תנאים במספר הקוראים: א) לדעת ר' ישמעאל - וסתם משנה[1763] - קוראים בו שישה[1764], שכל יום העודף בדבר על חבירו, מוסיפים בו במנין הקרואים[1765], ויום הכיפורים עדיף על יום-טוב* - שקוראים בו חמישה[1766] - שהעושה מלאכה ביום טוב אינו חייב אלא מלקות[1767], ואילו ביום הכיפורים ענוש כרת[1768]. ועוד, שיום הכיפורים אסור בכל מלאכה, ואילו יום טוב מותר במלאכת אוכל נפש[1769], ולפיכך קדושתו של יום הכיפורים היא יותר משאר יום טוב[1770], ומכל מקום אינו כמו שבת - שלדעת ר' ישמעאל וסתם משנה קוראים בה שבעה[1771] - שהשבת יש בה איסור סקילה[1772] ויום הכיפורים אין בו אלא איסור כרת[1773]. והוא כנגד שישה שעמדו מימינו של עזרא ושישה משמאלו, שנאמר: ויעמֹד עזרא הסֹּפר על מגדל עץ אשר עשו לדָבר ויעמֹד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחָשֻׁם וחַשְׁבַּדָּנָה זכריה משֻׁלם[1774], ואף על פי שנמנו כאן שבעה משמאלו, זכריה היינו משולם, ומדוע קראו הכתוב משולם, שמושלם במעשיו[1775]. ועוד, שיש לקרוא ביום הכפורים לשישה, מפני טורח הציבור[1776], שהתפילה ארוכה, ולא רצו חכמים להטריח ולהוסיף עוד קורא[1777]. ב) ולדעת ר' עקיבא - וסתם ברייתא בירושלמי[1778] - קוראים ביום הכיפורים שבעה[1779], שקדושת יום הכיפורים חמורה משל שבת - שקוראים בו לדעתו שישה[1780] - לפי שהוא יום כפרה וסליחה[1781] ויש בו מצות עינוי[1782], או שהוא יתר על שבת בכך שמתווספת בו תפילת נעילה*[1783]. ואינו חושש לטורח הציבור, לפי שביום הכיפורים ממהרים לבוא ומאחרים לצאת[1784].

להלכה קוראים בשחרית של יום הכיפורים כשחל בחול לשישה[1785].

חל יום הכיפורים בשבת, קוראים בו - לסוברים שכן קוראים בשבת[1786], וכן הלכה[1787] - שבעה[1788].

שבת

בשבת* - בשחרית - נחלקו תנאים במספר הקוראים:

א) לדעת ר' ישמעאל - וסתם משנה[1789] - קוראים בו שבעה[1790], שכל יום העודף בדבר על חבירו, מוסיפים בו במנין הקרואים[1791], ושבת עדיף על יום-הכפורים* -שקוראים בו לדעתם שישה[1792] - שביום הכיפורים יש איסור כרת[1793], ובשבת יש איסור סקילה[1794]. לסוברים שתיקנו בשני וחמישי ובשבת במנחה לקרוא לשלושה, כנגד שלושה תיבות בפסוק ראשון של ברכת כהנים[1795], ולקרוא ביום טוב לחמישה, כנגד חמש תיבות בפסוק שני של ברכת כהנים[1796], אף כאן תיקנו שקוראים שבעה, כנגד שבעה תיבות בפסוק שלישי של ברכת כהנים[1797]. ולסוברים שתיקנו בשני וחמישי ובשבת במנחה לקרוא לשלושה, כנגד שלושה שומרי הסף[1798], ולקרוא ביום טוב לחמישה, כנגד חמישה מרואי פני המלך[1799], אף כאן תיקנו שקוראים שבעה, כנגד שבעה רואי פני המלך[1800], וכנגדם תיקנו, מעין דבר מלכות[1801]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שהם כנגד שרי מלכי ישראל[1802], שנאמר: ושבעה אנשים מרֹאי פני המלך[1803]. ויש מפרשים דהיינו שבעת שרי פרס ומדי[1804], שכנגד אותם שרים יש שרים במרום, שמלכות הרקיע כעין מלכות הארץ[1805].

ב) ולדעת ר' עקיבא קוראים בשבת שישה[1806], שכן קדושת שבת פחותה מקדושת יום הכיפורים, שהוא יום כפרה וסליחה[1807] ויש בו מצות עינוי[1808], או שהוא יתר על שבת בכך שמתווספת בו תפילת נעילה*[1809].

להלכה קוראים בשבת בשחרית לשבעה[1810].

אין פוחתים בשבת ממנין שבעת הקרואים[1811], ונחלקו תנאים אם מוסיפים עליהם: לדעת סתם משנה - ור' עקיבא[1812], ויש מהתנאים המוסרים כן בשם ר' ישמעאל[1813] - מוסיפים עליהם[1814]. וכן הלכה[1815]. ויש מהתנאים המוסרים בשם ר' ישמעאל אין מוסיפים עליהם[1816].

יש מהראשונים הסובר שלא נאמר שמותר להוסיף למנין הקוראים אלא בזמן שהיה העולה הראשון והאחרון מברכים ברכת התורה, והאמצעיים לא היו מברכים, אבל עתה שכל הקוראים מברכים, אין להוסיף יותר משבעה, אפילו בשבת, כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות[1817]. וכתבו אחרונים שטוב לחוש לדבריו, כשאין סיבה מיוחדת להוסיף על מנין הקרואים[1818].

קריאת התורה בשבת בשחרית, אף על פי שמותר בה להוסיף על מנין שבעה הקרואים, נכון הוא שלא להוסיף הרבה, מפני טורח הציבור[1819], ואם יש חשש לתרעומת של אלו שלא יעלו אותם, אין צריך לדקדק בכך[1820]. יש מהאחרונים שתיקנו בעירם שלא להעלות בקריאת התורה בשבת יותר מעשרה קרואים, מפני טורח הציבור[1821].

טעות בקריאה

טעה בקריאת תיבה

הקורא בתורה שטעה בקריאת התיבה, נחלקו בו הדעות: א) בירושלמי אמרו שאם טעה בין תיבה לתיבה מחזירים אותו[1822], ואפילו טעה בין "אם" ל"ואם" מחזירים אותו[1823]. וכן יש מהראשונים פוסקים שאם קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירים אותו, עד שיקראנה בדקדוק[1824]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שדין זה אינו אלא בקורא שבירך, שצריך לקרות בדקדוק, אבל החזן - במקומות שנהוג ששליח-צבור* קורא בתורה[1825] - אין להקפיד כל כך שיקרא בדקדוק[1826]. וכן כתבו ראשונים שאמרו בירושלמי: מנין לחזן בית הכנסת שאמר על מֹשֶׁה מֶשֶׁה ועל אַהֲרֹן אַהֲרַן שאין משיבים אותו, שנאמר: ודגלו עלי אהבה[1827], לגלוגו עלי אהבה[1828]. וכן אמרו במדרש: מנין לקורא בתורה שקרא לאהרן הרן, שיוצא - אף על פי שלא יקרא האלף[1829] - שנאמר: ודגלו עלי אהבה[1830]. וכן יש מהאמוראים בירושלמי שתמה על הדין שאם טעה בין תיבה לתיבה מחזירים אותו[1831]. ג) ויש מהראשונים הסוברים שאם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו, טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים, כי אף על פי שטעה יצא ידי קריאה[1832], אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחסרון או שקרא לדלת ריש או לריש דלת בדבר שהוא כלפי מעלה, שהוא כמחריב את העולם[1833], אין עצה ואין תבונה לנגד ה', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרוא כהוגן וכדת[1834]. ואף על פי שאף כששליח הציבור הוא הקורא, אין קוראים לתורה - לסוברים כן[1835] - מי שאינו יודע לקרוא, היינו מלכתחילה, אבל בדיעבד יוצאים בקריאת הבלתי יודע[1836], או שאף לדעה זו לא אמרו שאין מחזירים אלא בטעות שאין בו שינוי ענין, אבל מי שאינו יודע לקרוא בטעמים, שהם פירוש הפסוק ממש, אין קוראים אותו לתורה[1837]. וכן כתבו ראשונים שאף כשטועים הקוראים בדקדוקי טעמים*, וגם בפתח וקמץ סגול וצירי[1838], אף על פי שגוערים בהם, אין מחזירים אותם[1839].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאם קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירים אותו[1840], אף אם שליח הציבור הוא הקורא[1841]. ויש פוסקים שמחזירים את הקורא דוקא בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין - כגון חֵלֶב, חָלָב[1842] - אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד - שאין הענין משתנה על ידי זה[1843], כמו שמָים, שמַים[1844] - אין מחזירים אותו, אבל גוערים בו[1845]. ויש פוסקים שבדיעבד, בכל טעות אין מחזירים אותו[1846].

לדעת הסוברים שאם קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירים אותו[1847], כתבו אחרונים שאף אם גמרו הקריאה ונזכרו שטעו חוזרים וקוראים פסוק זה ועוד שני פסוקים עימו - שאין קריאה בפחות משלושה פסוקים[1848] - ובברכה לפניה ולאחריה, כפי הדין - בשחרית של שבת[1849] - אם דילג פסוק או תיבה[1850]. ולמעשה כתבו אחרונים שאם גמרו הקריאה, אפילו בטעות שמשנה הענין אין מחזירים אותו, שסומכים על הפוסקים שאין צריך לחזור אפילו בטעות שמשנה הענין[1851].

דילג על פסוק

הקורא במנחה בשבת או בשני וחמישי, ודילג פסוק אחד ולא קראו, אם קרא עשרה פסוקים - שאין פוחתים מהם כשקוראים בשלושה קוראים[1852] - בלא פסוק המדולג, אינו חוזר, ואם לאו, חוזר[1853]. ואף על פי שאם טעה וקרא לשלושה קוראים תשעה פסוקים, אינו חוזר[1854], כשדילג באמצע לא די בפחות מעשרה פסוקים[1855], שיש כאן שתי ריעותות שפיחת מעשרה פסוקים וגם דילג באמצע[1856]. ויש המצדד, שעשרה פסוקים לאו דוקא, וכל שקרא תשעה פסוקים בלא הפסוק המדולג אינו חוזר[1857].

בשחרית של שבת, אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא[1858], ואפילו מקצת מפסוק אחד, ואפילו רק תיבת אחת, צריך לחזור ולקרוא[1859], ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש* חוזר וקורא, הוא ושנים עימו[1860], שאין קוראים בתורה בפחות משלושה פסוקים[1861], ואפילו הפטיר והתפלל מוסף*, חוזר וקורא[1862].

פרשיות המועדים[1863], דינם כמו מנחה בשבת ושני וחמישי - שאם קרא עשרה פסוקים אינו חוזר, פחות מכאן, חוזר - לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן[1864]. ויש הסובר שדינם כשבת בשחרית וצריך לחזור[1865], וכתבו אחרונים שאין המנהג כן[1866].

לסוברים שהמדלג בקריאה על פסוק אחד בפרשיות המועדים אינו חוזר, נחלקו הפוסקים: יש סוברים, שאם קרא עשרה פסוקים, ודילג חלק מהפסוקים שהם מעיקר חובת היום, חוזר[1867]. ויש סוברים שאפילו דילג פסוק שהוא מעיקר חובת היום, אינו חוזר[1868].

על המדלג על חלק מהפסוקים של פרשת פרה[1869], עי' לעיל: הפרשיות[1870].

קרא בס"ת שני שלא מענין היום

בספר תורה שני - שתיקנו לאחר שנשלם התלמוד[1871], שיקראו במועדים את פסוקי קרבן-מוסף* של אותו היום - שהוא קריאת חובת היום למפטיר*[1872], אם טעה וקרא בענין אחר, לא יצא, וצריך לקרותה כולה ויברך לפניה ולאחריה[1873].

טעות בספר התורה

קריאה בספר תורה חסר

ספר-תורה* שחסר יריעה אחת אין קוראים בו[1874], ואין קוראים בחומשים - היינו שכותבים כל חומש אחד שלם לעצמו, במגילה, כספר תורה[1875]. ויש מפרשים שהיינו כל שאין שם כל החמישה חומשי תורה[1876] - בבית הכנסת משום כבוד ציבור[1877], שלא יאמרו שאין להם ספר תורה שלם, וזה גנאי להם[1878]. וחומשים שלנו, שאינם כתובים בגלילה כספר תורה, אפילו כל חמישה ספרים ביחד, אין לברך עליהם[1879]. ובמקום שיש ספר תורה ואין שליח ציבור הבקי בנגינה בעל פה, שליח הציבור קורא מן החומשים שהוא נקוד בטעמים - אפילו אינו כתוב על קלף, אלא שנדפס בדפוס[1880] - והעולה קורא אחריו מן הספר תורה הכשר[1881] שבירך עליו[1882].

כשיש טעות בספר התורה

ספר תורה פסול, אם מותר לקרוא בו, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים שמותר לקרוא ולברך בספר תורה פסול[1883], שאין הברכה על הקריאה בספר כמו שהברכה על נטילת לולב או ישיבה בסוכה שאם היתה סוכה פסולה או לולב פסול נמצאת ברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת הלולב או ישיבת הסוכה שעליהן מברך ואם היו פסולין לא עשה מצוה וכאן בקריאה המצוה היא הקריאה בספר תורה בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול ואפילו קרא על פה יברך כי עצמה של קריאה היא המצוה שעליה אנו מברכים[1884]. ולכן כשמוציאים ספר תורה ומתחילים לקרות ונמצא כתוב טעות, או פסוק חסר או יתר, אין להחזיר הספר ולהוציא ספר אחר, משום שאין לנו ספר תורה כשר שלא ימצא בה חסר או יתר[1885]. ב) ויש מהראשונים האוסרים לעולם לקרוא בספר תורה פסול[1886], ואפילו בכפרים שאין נמצא להם ספר תורה כשר, אין מברכים עליו[1887]. ג) ויש המחלקים: כשאין ספר תורה אחר, קוראים אף בספר תורה פסול, וכשיש ספר תורה אחר, אין קוראים בו[1888].

להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה אין קוראים בספר תורה פסול[1889], ואפילו בכפרים שאין נמצא להם ספר תורה כשר, אין מברכים עליו[1890]. נמצאה טעות בשעת הקריאה, נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאם נמצא טעות בספר תורה בשעת קריאה, מוציאים ספר תורה אחר[1891]. ויש פוסקים שמוציאים ספר תורה אחר, דוקא אם יש טעות גמור[1892], אבל אם יש טעות בחסרות-ויתרות* כיו"דין ווי"ן וכיוצא בזה שאין הענין להשון משתנה, אין להוציא ספר תורה אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר[1893]. ויש שפסק שלעולם אין מוציאים ספר תורה אחר, אפילו נחסרה תיבה[1894]. ויש שפסק שאין מוציאים ספר תורה אחר ביתר תיבה, אבל בחסר מוציאים, שבחסר צריך לקרות בעל פה, ואסור לקרות בעל פה[1895].

הקריאה והברכה כשמוציאים ס"ת אחר

לדעת הסוברים שאם נמצאה טעות בספר תורה בשעת הקריאה, מוציאים ספר תורה אחר[1896], כתבו ראשונים שלעולם מברך ברכה אחרונה על ספר התורה הפסול[1897], וברכה ראשונה על הספר תורה הכשר[1898], אלא שאם לא קרא עדיין שלושה פסוקים, או שהוא רביעי בראש חודש או בחולו של מועד שצריך לגמור הפרשה, שאין מוסיפים עליה, או שהחסרון בסמוך לפרשה שני פסוקים, שאין משיירים בפרשה פחות משלושה פסוקים[1899], אין להפסיק לקורא להביא ספר תורה אחר, אלא קורא אותה בעל פה[1900], ואין בזה משום דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם על פה[1901], כיון שלא אפשר, שתחלת הדבר לא היה דעתו לקרותו על פה[1902], ועוד יש לחוש להביא ספר תורה אחר מפני פגמו של ראשון, שיאמרו ברכה לבטלה לאחר קריאת התורה בספר הראשון[1903]. וכן כתבו רוב הפוסקים[1904]. ויש מהאחרונים שהנהיג שלעולם אין קוראים בעל פה ואין מברכים ברכה אחרונה על הספר הפסול, אלא בעת הטעות מוציאים ספר תורה אחר ומתחילים ממקום שנמצא הטעות, ומשלימים שבעה על אותם שקראו במוטעה, ואם נמצא הטעות באמצע קריאת הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה, כי ברכה שבירך לפניה בספר התורה הפסול וכן קריאה שקראו בו עלתה להם בדיעבד[1905], שיש לסמוך על הסוברים שמותר לקרוא בספר תורה פסול[1906]. ויש מהפוסקים שכתבו כמותו[1907].

על ספר-תורה* שנמצא בשעת הקריאה בו טעות בקרי וכתיב, שמוציאים ספר תורה אחר, ע"ע חסרות ויתרות[1908].

התרגום

מימות עזרא נהגו שיהא מתורגמן* מתרגם לעם את קריאת התורה כדי שיבינו ענין הדברים[1909], כי לשונם היה ארמי[1910], שכשגלו ישראל ממקומם הורגלו ללשון ארמי[1911], וכן נהגו בימי - המשנה[1912] - והתלמוד[1913]. וכתבו גאונים שמצוה היא והלכה מימות הנביאים[1914], וכן יש מהראשונים שכתבו, שהתרגום חובה לאומרו, כקריאת התורה[1915], והתרגום הוא הלכה-למשה-מסיני*[1916], אלא מנהג* מקולקל הוא, שנתעצלו בתרגום[1917]. ויש מהראשונים שכתבו שמכיון שמצינו בתלמוד שבהפטרה* היו מקומות שהיו קוראים בתרגום ומקומות שלא היו מתרגמים[1918] - ונאמר על זה: לא שנו אלא במקום שאין מתורגמן אבל מקום שיש מתורגמן פוסק[1919], משמע שהיו מקומות שלא היה בהם מתורגמן כלל לפי שלא היו מתרגמים לא בנביא ולא בתורה[1920] - על זה אנו סומכים שאין אנו מתרגמים קריאת התורה[1921], שהם היו רגילים לפרש להמון העם שהיו מדברים ארמית אבל עבורנו מה תועלת בתרגום כיון שאין אנו מבינים אותו[1922]. ומכל מקום בימי הראשונים היו שנהגו לתרגם קריאת התורה בשביעי של פסח[1923], כדי לפרסם הנס[1924], ללעוזי לשון ארמי, לאותם שאינם מבינים בלשון הקודש, ויכירו וידעו ויבינו שהוא אמת[1925], וביום ראשון של שבועות[1926], כדי לפרסם הנס[1927] של מתן תורה[1928]. ואף בימינו נהגו במקצת הקהילות לתרגם לעולם את קריאת התורה[1929].

על כך שאין הקורא רשאי לתרגם בעצמו, אלא יעמיד מתורגמן*, ע"ע מתורגמן. ושם, כל דיני המתורגמן וצורת התרגום*. על תרגום* התורה לארמית, ע"ע תרגום.

מקראות בתורה שאינם מתורגמים

לא כל המקראות אנו מתרגמים בציבור[1930], ושלושה דברים אין מתרגמים - וסימנם: רע"ב[1931] - מעשה ראובן[1932], מעשה העגל השני[1933] וברכת כהנים[1934], שאף על פי שאנו מתרגמים בציבור כל הסדרים שאנו קוראים בכל שבת ושבת, אין מתרגמים אלו[1935]. וכתבו ראשונים ואחרונים שכל אלו שאמרו נקראים ולא מתרגמים - וכל השמות כגון ראובן שמעון[1936], עטרות ודיבֹן[1937], שאין להם תרגום[1938] - בכולם חוזר המתרגם וקורא כל פסוק ופסוק כפשוטו - בלשון הכתוב - לאחר הקורא כדי לצאת ידי חובת תרגום[1939], ולהודיע שלא משום עצלות מניחים אותם, אלא משום כבוד ציבור[1940] וכבוד ראובן[1941] ומשום ישא ה'[1942].

מעשה ראובן

מעשה ראובן - וישכב את בלהה פילגש אביו[1943] - נקרא - בבית-הכנסת*[1944] - ולא מיתרגם[1945], משום כבוד ראובן[1946], שאנו חוששים לגנותו[1947], או משום כבוד יעקב[1948]. ואין מתרגמים ויהי בשכֹּן ישראל וגו'[1949], אלא אחרון[1950] - של הכתוב[1951] - ויהיו בני יעקב שנים עשר[1952], והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה, לכך קורהו אחרון כאילו הוא פסוק לעצמו[1953].

יש מהגאונים שהוסיפו, שלפי שאמרה המשנה שאין לתרגם את מעשה ראובן[1954], אין לתרגם אף את הכתוב: פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה[1955], שהוא מזכירת מעשה ראובן[1956]. וכתבו גאונים שהעולם אינו נמנע מלתרגמו[1957].

מעשה עגל השני

מעשה עגל השני - מה שחזר אהרן וסיפר מעשה העגל[1958] - נקרא ולא מיתרגם[1959]. יש שכתבו טעם הדבר, משום כבודו של אהרן[1960]. ויש כתבו הטעם, שנאמר בפרשה: ואשלִכהו באש ויצא העגל הזה[1961], ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היו בו, שיצא מאליו[1962], כאילו יוצא מעצמו ויש בו כח[1963], אבל המקרא אין מבינים[1964], ואילו היה מתרגם כל שאר הפרשה מלבד פסוק זה, כל שכן שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה[1965].

בתחילת המקום שאותו אין מתרגמים, נחלקו הדעות: א) לדעת הבבלי - ולדעת התוספתא[1966], ולדעת ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בירושלמי[1967] - אין מתרגמים מויאמר משה אל אהרן מֶה עשה לך העם הזה[1968], שהיא תשובה שהשיב משה את אהרן[1969], שכל הפסוקים כתובים באהרן, ומשום כבודו עשו כן - שאין מתרגמים מעשה העגל, לסוברים כן[1970] - ואפילו שאלת משה, שמשמע שנתרעם עליו, אינו מיתרגם, משום כבודו של אהרן[1971]. ב) ולדעת חנניה בר שלמיה בשם רב בירושלמי, אין מתרגמים מהכתוב שאחריו: ויאמר אהרן אל יחר אף אדֹנִי[1972], שהיא תשובה שהשיב אהרן את משה[1973], שבזה יש לחוש לכבודו של אהרן, אבל מה שנתרעם עליו משה אין בכך כלום, ששמא משום שהיה ראש לכולם נתרעם עליו, אבל לא מפני שמובן משם שעשה את העגל[1974].

אף בסוף המקום שאותו אין מתרגמים, נחלקו הדעות: א) לדעת ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בירושלמי, ולדעת חנניה בר שלמיה בשם רב בירושלמי, אין מתרגמים עד כי פְרָעֹה אהרן לשמצה בקמיהם[1975]. וכן יש הגורסים בבבלי שאין מתרגמים עד וירא משה[1976], דהיינו עד בכלל[1977], שאין מתרגמים את כל הפסוק: וירא משה את העם כי פרֻעַ הוא כי פְרָעֹה אהרן לשמצה בקמיהם[1978], נמצא - שלדעת הסוברים שאין מתרגמים מויאמר משה[1979] - שאין מתרגמים חמישה פסוקים[1980]. ב) אף לדעת התוספתא, ולדעת ר' בא - ויש גורסים: ר' אחא בשם ר' בא[1981] - בירושלמי - אין מתרגמים עד כי פְרָעֹה אהרן לשמצה בקמיהם[1982], ומשם ואילך מתרגמים, אלא שבפסוק ויגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן[1983], מתרגמים חלק מזה הפסוק, ואין משלימים תרגומו[1984], אינו מתרגם כולו, אלא מתרגם: ומחא ה' ית עמא, ואחר כך, כשאמר הכתוב - על אשר עשו[1985] - את העגל אשר עשה אהרן, אין מתרגמים אותו[1986], משום כבודו של אהרן[1987]. ג) ויש הגורסים בתוספתא, שפסוק זה אינו מתורגם כלל[1988]. ד) ויש הגורסים בבבלי, שאין מתרגמים עד וירא משה את העם כי פרֻע הוא[1989], וכן יש הגורסים בתוספתא - לדעתה שמוסיפים ואין מתרגמים פסוק נוסף[1990] - שסוף החלק הראשון שאין מתרגמים הוא וירא משה את העם כי פרֻע הוא[1991].

יש מהאחרונים המפרשים בדעת ר' בא בירושלמי, שחולק על כל האמור לעיל, ולדעתו אין מעשה העגל השני אלא פסוק אחד בלבד: ויגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן[1992], שזהו גנאי גם לציבור, אבל הפסוקים שלפניהם אינו מפורש הגנאי לציבור[1993].

להלכה נחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים שכתבו שאין מתרגמים שישה עשר פסוקים, מויהי כאשר קרב[1994], עד על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן[1995], מלבד פסוק אחד באמצעו: ויעמֹד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי[1996], שמתרגמים אותו[1997]. ויש מהגאונים וראשונים הפוסקים שאין מתרגמים מן ויאמר משה[1998] עד לשמצה בקמיהם[1999], ומוסיפים ואין מתרגמים את על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן[2000]. ויש מהראשונים הפוסקים כנ"ל, אלא שלדעתם אין מתרגמים את כל הפסוק מויגֹּף ה' את העם[2001].

ברכת כהנים

ברכת כהנים - דהיינו מיברכך[2002] עד וישם לך שלום[2003] - נקרא ולא מיתרגם[2004]. בבבלי אמרו הטעם, משום שנאמר: ישא ה' פניו אליך[2005], שלא יאמרו: הקדוש ברוך הוא נושא להם פנים[2006], ואינם יודעים שכדאי הם ישראל לשאת להם פנים[2007], ואין מתרגמים מברכת כהנים כלום, שאם היו מתרגמים שאר הפרשה, מלבד המילים הללו, כל שכן שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה[2008].

ובירושלמי אמרו הטעם, שנאמר: כה תברכו[2009], לברכה ניתנה ולא ניתנה לקריאה[2010], כהלכתה בתרגומו[2011].

מקראות שמתרגמים אותם

יש מקראות בתורה, שנאמר עליהם ביחוד שמתרגמים אותם, מפני שהיה מקום לחשוב שאין מתרגמים אותם, וסימנם בל"ת עק"ן[2012]:

א) מעשה בראשית נקרא ומיתרגם[2013], שהייתי חושב שלא יתורגם, מפני שיבואו לשאול מה למעלה מה למטה ומה לפנים ומה לאחור[2014], כלומר שמא ישאל מה שאין יכולת האדם להשיגו[2015].

ב) מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומיתרגם[2016], שהייתי חושב שלא יתורגם, משום כבודו של אברהם[2017].

ג) מעשה יהודה ותמר נקרא ומיתרגם[2018], שהייתי חושב שלא יתורגם, משום כבודו של יהודה, ומתורגם משום שקריאה זו שבחו הוא, שהודה על חטאו[2019].

ד) מעשה עגל הראשון - תיאור מעשה העגל, ללא חזרת אהרן על הדברים[2020] - נקרא ומיתרגם[2021],

שהייתי חושב שלא יתורגם, משום כבודם של ישראל[2022], כל שכן שנוח להם שיתורגם ויבינו האמור, שיש להם כפרה[2023]. ואף על פי שמעשה העגל הראשון נקרא ולא מיתרגם[2024], לא דומה גנאי יחיד בציבור לגנאי ציבור בציבור[2025], שלכך מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם, שהוא גנאי לכל הציבור[2026], ואינו בזיון כל כך[2027], כיון שכולם שוים בו, אבל מעשה עגל השני מדבר באהרן בלבד, וגנאי יחיד בציבור חמור[2028].

ה) הקללות - וברכות[2029] - שבתורה נקראים ומיתרגמים[2030]. יש הגורסים: שהייתי חושב שלא יתורגם, שנחוש שמא יבוא לעבוד מאהבה - של ברכות[2031] - ומיראה[2032] - של קללות[2033], כששומעים אותם[2034], ואין ליבם לשמים[2035] - ויש הגורסים: שהייתי חושב שלא יתורגם, שנחוש שמא תחלש דעתם של הציבור[2036], כלומר שמא תיטרד דעתם[2037], תחלש דעתם כשישמעו שהם נענשים, ויאמרו: טוב לנו להינות מן העולם ככל רצוננו הואיל וסופנו לעונשים הללו[2038].

ו) אזהרות ועונשים שבתורה נקראים ומיתרגמים[2039], יש הגורסים: שהייתי חושב שלא יתורגם, שמא תחלש דעתם[2040] - כשישמעו שיהיו נענשים[2041], ויאמרו: טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו, הואיל וסופנו ליענש[2042] - ויש הגורסים: שהייתי חושב שלא יתורגם, שמא יבואו לעשות מיראה[2043], דהיינו יראת העונשים, או מאהבת השכר של ברכות, ולא לשם שמים[2044].

קריאת הציבור את התרגום

כתבו גאונים שהמנהג בקריאת התורה שעשרה פסוקים - או חלקי פסוקים[2045] - קורא הציבור כולו אותם ותרגומם: ה' ילחם לכם[2046]; ויאמינו בה'[2047]; ה' איש מלחמה[2048]; מי כמכה[2049]; מקדש ה'[2050]; ה' ימלֹך[2051]; כי מחה אמחה[2052]; ה' ה' אל רחום וחנון[2053]; תמחה את זכר עמלק[2054]. וכתבו, שיש שנהגו שקורא הציבור בקול אף את וסלחת לעוננו[2055], ותרגומו[2056].

הערות שוליים

  1. ע"ע שבת.
  2. ע"ע חול המועד וע' יום הכפורים וע' יום טוב וע' סכות וע' פסח וע' ראש השנה וע' שבועות וע' שמיני עצרת.
  3. ע"ע ראש חדש.
  4. ע"ע תענית צבור וע' תענית גשמים.
  5. רמב"ם תפלה פי"ב ה"ב, ע"פ משנה מגילה ל ב - לא א.
  6. ציון 107 ואילך.
  7. עי' אגודה ב"ק פ"ח סי' קד.
  8. עי' ציונים 9 ואילך, 25 ואילך, 37 ואילך, 58 ואילך.
  9. שמות טו כב.
  10. ישעיהו נה א.
  11. עי' דורשי רשומות במכילתא בשלח ויסע פ"א. ועי' שמות שם כד.
  12. דורשי רשומות במכילתא שם וס' והזהיר פ' בשלח.
  13. פסי"ז שמות שם.
  14. קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א.
  15. עי' דורשי רשומות במכילתא שם; עי' דורשי רשומות במכילתא דרשב"י שם כב; דורשי רשומות בברייתא ב"ק פב א; עי' דורשי רשומות בס' והזהיר שם. וכעי"ז בפסי"ז שם. ועי' ר' אליעזר ור' יהושע במכילתא ומכילתא דרשב"י ושכל טוב שם, ואחרים במכילתא וס' והזהיר שם, שפי' בע"א, שהוא מים ממש.
  16. דורשי רשומות בברייתא שם.
  17. ר"י מלוניל שם.
  18. א"ח דין מה שמוסיפין בב' ובה' ס"ד. ועי' אחרים במכילתא בשלח עמלק פ"א.
  19. קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א.
  20. ירו' מגילה פ"ד ה"א: התקין את ישראל שיהו; עי' מ"ס פ"י; ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח, בשם הירו'.
  21. עי' רמב"ם תפלה פי"ב ה"א.
  22. ציון 195 ואילך.
  23. ציון 186 ואילך.
  24. ציון 1789 ואילך.
  25. ע"ע יום טוב.
  26. ע"ע ראש חדש.
  27. ע"ע חול המועד.
  28. ויקרא כג מד. ירו' מגילה פ"ד ה"א: התקין את ישראל שיהו; עי' מ"ס פ"י; ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח, בשם הירו'.
  29. עי' משנה מגילה לא א, ורש"י שם ד"ה שנאמר וידבר.
  30. רש"י שם.
  31. ציון 80 ואילך. ועי' ציון 653 ואילך, שביום הכפורים (ע"ע), אף קודם תקנה זו קראו בס"ת שני.
  32. ציון 335 ואילך.
  33. ציון 1218 ואילך.
  34. ציון 1731 ואילך.
  35. ציון 1763 ואילך.
  36. ציון 1714 ואילך.
  37. שמות טו כב.
  38. ישעיהו נה א.
  39. עי' דורשי רשומות במכילתא בשלח ויסע פ"א. ועי' שמות שם כד.
  40. דורשי רשומות במכילתא שם וס' והזהיר פ' בשלח.
  41. פסי"ז שמות שם.
  42. קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א.
  43. עי' דורשי רשומות במכילתא שם; עי' דורשי רשומות במכילתא דרשב"י שם כב; דורשי רשומות בברייתא ב"ק פב א; עי' דורשי רשומות בס' והזהיר שם. וכעי"ז בפסי"ז שם. ועי' ר' אליעזר ור' יהושע במכילתא ומכילתא דרשב"י ושכל טוב שם, ואחרים במכילתא וס' והזהיר שם, שפי' בע"א, שהוא מים ממש.
  44. דורשי רשומות בברייתא שם.
  45. ר"י מלוניל שם.
  46. א"ח דין מה שמוסיפין בב' ובה' ס"ד. ועי' אחרים במכילתא בשלח עמלק פ"א.
  47. קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א.
  48. ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח, בשם הירו', לכאו' גרס כן בירו' מגילה פ"ד ה"א (ועי' ציון 50, שי"ג בע"א), וצ"ב, שסותר לירו' שם פ"א ה"א.
  49. רמב"ם תפלה פי"ב ה"א.
  50. עי' ירו' מגילה פ"ד שם, לגירסתנו, ועי' ציון 48, שי"ג בע"א; עי' ר' יוסטא בי ר' שונם בירו' פ"א שם; עי' מ"ס פ"י.
  51. עי' תנחומא (בובר) וירא סי' טז. תוס' ב"ק פב א ד"ה כדי, בשם המדרש.
  52. עי' תוס' שם.
  53. לבוש או"ח סי' קלד ס"א.
  54. עי' לבוש שם סי' קלה ס"א.
  55. ציון 116 ואילך.
  56. ציון 322 ואילך.
  57. ציון 1633 ואילך.
  58. ברייתא ב"ק פב א; עי' ר' יוסטא בי ר' שונם בירו' מגילה פ"א ה"א; עי' ירו' שם פ"ד ה"א, לגירסתנו וגי' רי"ף מגילה כג א (יג א), ועי' ציון 71, שי"ג בע"א; עי' מ"ס פ"י; עי' רמב"ם תפלה פי"ב ה"א; עי' קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א.
  59. ברייתא שם; רמב"ם שם.
  60. ס' הערוך ע' קרן ג'.
  61. עי' פסקי רי"ד שם; עי' קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א, בשם י"מ.
  62. ס' הערוך שם; עי' פסקי רי"ד שם.
  63. קרי"ס למאירי שם, בשם י"מ.
  64. פסקי רי"ד שם.
  65. עי' שטמ"ק שם, בשם גאון, בסתם.
  66. שטמ"ק שם, בשם גאון בשם מורו ה"ר יעקב.
  67. עי' רש"י שם ד"ה משום יושבי קרנות; עי' רי"ו תא"ו ני"ט ח"א (קסו ב), בשמו; עי' קרי"ס למאירי שם, בשם גדולי הרבנים; עי' שטמ"ק שם, בשם גאון בשם מורו ה"ר יעקב.
  68. קרי"ס למאירי שם, בשם גדולי הרבנים.
  69. עי' רש"י שם.
  70. ר"י מלוניל שם.
  71. עי' ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח, בשם הירו', ולכאו' גרס כן בירו' מגילה פ"ד ה"א, ועי' ציון 58, שי"ג בע"א.
  72. מאירי מגילה כא ב, בשם קצת גאונים.
  73. ציון 116 ואילך.
  74. ציון 322 ואילך.
  75. ציון 1633 ואילך.
  76. ע"ע ארבע פרשיות: פרשת זכור.
  77. ציון 58 ואילך. ושם, ציון 62, שי"ח.
  78. ע"ע ארבע פרשיות: פרשת פרה.
  79. ציון 82. ושם, ציון 83, שי"ח.
  80. עי' ציון 335 ואילך.
  81. עי' בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' סדר"ע ח"ב סי' פח וצ; עי' סדור רס"ג עמ' שע; עי' מחז"ו סי' שפ; עי' תוס' מגילה ל ב ד"ה ושאר; עי' חי' הר"ן שם לא א; עי' רא"ש שם פ"ד סי' י; עי' רי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב).
  82. מחז"ו שם.
  83. רא"ש שם, לגי' ד' ונציה: ואפשר; רי"ו שם; ר"ן שם (י ב). ועי' ר"ן שם, ראיות לכך שלא נהגו כן בימי התלמוד.
  84. רא"ש שם, לגי' ד' ונציה: ואפשר; עי' רי"ו שם: ואולי.
  85. רא"ש שם; רי"ו שם; עי' ב"ח או"ח סי' רפג; עי פמ"ג שם מ"ז סק"א.
  86. תוס' שם.
  87. עי' מחז"ו שם; מחז"ו הל' פסח סי' קו.
  88. עי' תוס' מגילה כג א ד"ה כיון; כ"מ מרא"ש ומרדכי וטור ולבוש שבציון 315; עי' ר"ן שם ל ב (י ב).
  89. עי' גמ' שם לא ב. עי' תוס' כג א שם; עי' רא"ש וטור שבציון הנ"ל; ר"ן ל ב שם.
  90. עי' גאונים וראשונים שבציונים 86, 362, ועוד.
  91. עי' ס' המחכים עמ' 32, 34, 35, 37, 41, 44 ו46.
  92. שמות יב כא.
  93. שם נא.
  94. ע"ע קדיש.
  95. ס' המחכים עמ' 32.
  96. ציון 653 ואילך.
  97. ציון 1871 ואילך.
  98. מג"א סי' רפב סק"ג, בד' תוס' ר"ה לג א ד"ה הא; כסא רחמים למ"ס פי"ח ה"ד תוס' ד"ה שהנשים, ע"פ תוס' ר"ה שם ומאירי שבציון 1368.
  99. ע"ע אשה ציון 161 ואילך. עי' מג"א שם.
  100. עי' ציון 1361.
  101. עי' מג"א שם.
  102. עי' מג"א שם.
  103. עי' מג"א שם, בד' מ"ס שם, ועי' כסא רחמים שם, שפי' בע"א.
  104. עי' או"ז שבציון הבא שכן היה המעשה; מ"ב סי' קלה סק"ה.
  105. עי' או"ז ח"ב סי' מה, שכן ציוה ה"ר אליעזר בר' שמעון, לשיטתו שבציון 192, שהשלמת התורה בכל שנה היא מתקנת משה; עי' ד"מ שם סק"ב, בשם או"ז; רמ"א בשו"ע שם ב. אם ביטלו מס' שבתות, נחלקו האחרונים, עי' א"ר שם סק"ב, שסיכמם. ועיי"ש שאם היתה הפ' שבוטלה בסוף הספר, אין קוראים אותה. ועי' מג"א שם סק"ד.
  106. דגמ"ר שם.
  107. עי' משנה מגילה כג ב; ברייתא בירו' מגילה פ"ד ה"ד: פחות; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ג; טוש"ע או"ח קמג א.
  108. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  109. עי' ברייתא בירו' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  110. משנה מגילה כג ב; עי' רמב"ם תפלה פי"ב ה"ג.
  111. עי' להלן: מנין הקוראים.
  112. עי' טוש"ע או"ח קלז ב.
  113. שבה"ל ענין תפילה סי' מ, בשם אחיו ר' בנימין בשם מורו ר' מאיר; עי' שו"ת מהרי"ק שורש קעז; שו"ע שם ד; לבוש שם ס"ג.
  114. לבוש שם.
  115. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין בשם מורו ר' מאיר.
  116. עי' ציון 1633 ואילך.
  117. עי' טוש"ע או"ח קלז א.
  118. ב"ק פב א.
  119. עי' רב חונה בירו' מגילה פ"ד ה"ב; עי' רב הונא במ"ס פכ"א.
  120. עי' רב חונה בירו' שם; עי' רב הונא במ"ס שם; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ג.
  121. שמות ו י ויג א; ועוד.
  122. עי' גמ' שבציון 1218 ואילך, שוידבר ה' אל משה לאמר שבקריאת ר"ח (במדבר כח א) עולה למנין הפסוקים; עי' ר' זעירא בשם רב ירמיה בירו' כתובות פ"ב ה"י: וידבר עולה מג' פסוקים; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  123. קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"א.
  124. עי' ציון 116 ואילך.
  125. ב"ק פב א.
  126. עי' רש"י שם ד"ה עשרה בטלנין; רש"י סנהדרין יז א ד"ה ועשרה בטלנין.
  127. רש"י ב"ק שם.
  128. עי' רש"י שם ומגילה ג ב ד"ה עשרה בטלנין; רש"י סנהדרין שם.
  129. רש"י ב"ק שם.
  130. עי' רש"י שם ומגילה שם; רש"י סנהדרין שם.
  131. חזקיה בירו' מגילה פ"ד ה"ב ומ"ס פכ"א.
  132. עי' רבא במגילה כא ב; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ד; עי' טוש"ע או"ח קלז ב.
  133. עי' שבה"ל ענין תפילה סי' מ, בשם אחיו ר' בנימין בשם מורו ר' מאיר; עי' שו"ת מהרי"ק שורש קעז, בשם מוהר"ר שמואל; שו"ע או"ח קלז ד; לבוש שם ס"ג.
  134. עי' מ"ס פי"א.
  135. ציון 933 ואילך.
  136. ציון 1203 ואילך.
  137. עי' רמב"ם תפלה פי"ב ה"ח, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ הגמ' שבציון 139; שו"ע או"ח קמד א.
  138. שו"ת הרשב"א ח"ז סי' שסא; רי"ו תא"ו נ"ב ח"ג (כ א), בשמו; שו"ע שם ג; פרישה שם סי' קמא סק"ו.
  139. ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דרשב"ל בגיטין ס ב.
  140. ויקרא טז א-לד.
  141. ויקרא כג כז-לב.
  142. עי' משנה מגילה כד א, ואביי בגמ' שם; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ח; עי' טוש"ע או"ח קמד א.
  143. מג"א שם סק"א.
  144. עי' ציון 137 ואילך. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  145. עי' משנה מגילה שם; עי' יומא סט ב; רמב"ם שם: התורגמן (ע"ע מתורגמן).
  146. עי' משנה מגילה שם, לפי אביי בגמ' שם, ורש"י ד"ה מדלגין בנביא; עי' טוש"ע שם.
  147. טוש"ע שם. ועי' מאמ"ר שם סק"א, שהוא ע"פ רש"י שבציון הבא.
  148. רש"י שם ד"ה ואין מדלגין בתורה.
  149. עי' ברייתא מגילה כא א; עי' טוש"ע או"ח קמא א. הרמב"ם השמיט, ועי' פמ"ג שם מ"ז סק"א.
  150. דברים ה כח. ר' אבהו בגמ' שם, במימרא הא'; עי' מרדכי ברכות רמז טו, בשם ר' יוחנן בירו' בסוטה, ואינו לפנינו.
  151. ר' אבהו בגמ' שם, במימרא הב'.
  152. עי' נמוק"י שם כד א, בשם יש מי שכתב; שו"ע שם.
  153. עי' תוס' זבחים יט ב ד"ה עמידה וטור שם, ע"פ גמ' שם; עי' רא"ש מגילה פ"ג סי' א, ע"פ ירו' מגילה פ"ד ה"א; עי' מרדכי ברכות שם, בשם ר' יוחנן בירו' בסוטה, ואינו לפנינו; נמוק"י מגילה שם, בשם יש מי שכתב; שו"ע שם.
  154. עי' מרדכי שם, בשם ר' יוחנן בירו' בסוטה, ואינו לפנינו; שו"ע שם.
  155. עי' ציון 1298 ואילך.
  156. עי' מרדכי הלק"ט רמז תתקסח; עי' רמ"א בשו"ע או"ח קמא א.
  157. עי' יומא ע א; טוש"ע או"ח קמד ד.
  158. עי' רב הונא בר יהודה בגמ' שם, וגמ' שם, במסקנה.
  159. עי' הגה בשו"ע שם.
  160. רבינו אליקים שם; עי' לבוש שם.
  161. ר' יצחק נפחא בגמ' שם.
  162. עי' גמ' שם, במסקנה; טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  163. עי' לבוש שם.
  164. ע"ע שמיני עצרת.
  165. ע"ע הנ"ל.
  166. עי' ציון 840 ואילך.
  167. עי' א"ז סי' קמד סק"ב.
  168. טור או"ח סי' קמא.
  169. עי' ברייתא א' במגילה כא ב; עי' ברייתא ב' בגמ' שם; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ו; עי' טוש"ע שם ב.
  170. טור שם.
  171. ציון 1317 ואילך.
  172. ציון 1323 ואילך.
  173. עי' שו"ת משפטי שמואל סי' ג, שכן המנהג; עו"ת סי' קמד סק"ו וא"ז שם סק"ב, בשמו.
  174. שו"ת משפטי שמואל שם; עי' עו"ת וא"ז שם, בשמו. ועי' שו"ת משפטי שמואל שם, שטעם זה שייך דוקא בנידון בשאלה שם, שהיא קה"ת במנחה של שבת שנתקנה משום יושבי קרנות (עי' ציון 58 ואילך), וצ"ב.
  175. שו"ת משפטי שמואל שם; עי' עו"ת שם, בשמו; עי' א"ז שם, בשם עו"ת. ולפי"ז אם לא היתה פשיעה, יכולים לקרות, וצ"ב.
  176. מרדכי ר"ה רמז תשי, שכן מצא בתשו' א', ע"פ ירו' יומא פ"ז ה"א.
  177. עי' שו"ת מהר"ם פדואה סי' פח; רמ"א בשו"ע שם.
  178. שו"ת מהר"ם פדואה שם.
  179. עי' ראשונים שבציון הבא.
  180. או"ז ח"א סי' ט, ע"פ ירו' יומא פ"ז ה"א; הג"א ברכות פ"א סי' ז, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע או"ח קלה יד.
  181. עי' רמ"א שם.
  182. עי' מרדכי מגילה רמז תתלא, ע"פ ברייתא מגילה לב א.
  183. לבוש או"ח סי' קלט ס"ה.
  184. עי' שו"ע שם, שכן נהגו.
  185. הגה בשו"ע שם, וסיים: וכן עיקר; לבוש שם.
  186. עי' ר"ן מגילה ל ב (י ב).
  187. עי' ס' החילוקים בין בני מזרח ובני ארץ ישראל סי' מח.
  188. מגילה כט ב, ורש"י שם ד"ה דמסקיי אורייתא; רמב"ם תפלה פי"ג ה"א, בשם יש מי שמשלים.
  189. ס' החילוקים שם.
  190. רמב"ם שם; עי' א"ח הל' קריאת ס"ת ס"א.
  191. עי' רמב"ם שם; א"ח שם.
  192. או"ז ח"ב סי' מה, בשם ה"ר אליעזר בר' שמעון, וצ"ב מהגמ' שבציון 188.
  193. עי' ציון 188 ואילך.
  194. עי' ציונים 191, 199 ואילך.
  195. קה"ע לירו' מגילה פ"ג ה"ז.
  196. עי' ציון 110 ואילך.
  197. אברבנאל דברים לא ט, שכן מצא כתוב.
  198. עי' ציונים 187, 190 ואילך.
  199. סדור רס"ג עמ' שסג.
  200. עי' סדור רס"ג עמ' שסד; ס' האורה סי' עג. דהיינו שנצבים ווילך נחשבות לפרשה אחת, וע'י ציון 273 ואילך.
  201. ס' האורה שם.
  202. סדור רס"ג עמ' שסג; עי' ס' האורה סי' עג. טעה הקורא וקרא בשחרית של שבת בפרשה אחרת, עי' שו"ת פרי הארץ סי' ו ושו"ת מים רבים סי' ב-ג ושו"ת דברי דוד סי' כא-לח.
  203. עי' סדור רס"ג עמ' שסד; עי' ס' האורה שם; עי' ס' הפרדס שם; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ב.
  204. עי' סדור רס"ג עמ' שסד; עי' ס' האורה שם; עי' פסקי ריא"ז מגילה פ"ד ה"ה סי' ט.
  205. עי' סדור רס"ג שם. בימינו אינו נהוג ברוב קהילות ישראל, מלבד חלק מהתימנים, שבשנה שאשכנזים וספרדים מחברים מטות ומסעי, הם מחלקים פ' חוקת, וקוראים חציה הראשון עד במדבר כ כא יחד עם קרח, וחלקה השני מבמדבר כ כב עם בלק, ויש מהתימנים שאף בשנה זו אינם נוהגים כן, אלא מחברים יחד חוקת ובלק. ועי' מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתם: השלמה למחז"ו עמ' 4-6; ס' העבור לראב"ח ש"ב מאמר י; א"ח הל' קריאת ס"ת סס"ג; תקון יששכר כז ע"א ולג ע"א ועוד; ועוד.
  206. ויקרא כו טז-מג.
  207. דברים כח טו-סח.
  208. רשב"א בברייתא מגילה לא ב; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ב. ועי' מהר"ץ חיות שם.
  209. אביי ואיתימא ר"ל בגמ' שם.
  210. עי' משנה ר"ה טז א. גמ' מגילה שם.
  211. עי' רמב"ם שם; עי' תוס' מגילה לא ב ד"ה קללות; עי' הגמ"י שם, בשם ר"י.
  212. תוס' שם; עי' הגמ"י שם, בשם ר"י.
  213. עי' ציון 228 ואילך.
  214. עי' הגמ"י שם, בשם ר"י.
  215. ציון 228 ואילך.
  216. ציון 269 ואילך.
  217. ציון 241 ואילך.
  218. ציון 288 ואילך.
  219. תשוה"ג החדשות סי' כה; עי' סדור רש"י סי' שמז; עי' השלמה למחז"ו עמ' 6, בשם ר' יהודה בן רבינו הרב יום טוב הגדול; ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח; עי' ס' המנהיג הל' פסח הל' פסח סי' ד; פסקי ריא"ז מגילה פ"ד ה"ה סי' ט; עי' הגמ"י תפלה פי"ג ה"ב, בשם סדר"ע, וצ"ב, שאינו שם; עי' טוש"ע או"ח תכח ב; עי' ס' אהל מועד שער מועד קטן דרך ד נ"ג.
  220. תשוה"ג שם; השלמה למחז"ו שם, בשם ר' יהודה בן רבינו הרב יום טוב הגדול; ס' המנהיג שם; פסקי ריא"ז שם; הגמ"י שם, בשם סדר"ע.
  221. סדור רש"י שם.
  222. טוש"ע שם; ס' אהל מועד שם.
  223. ויקרא ו א - ח לו.
  224. עי' תשוה"ג שם; עי' סדור רש"י שם; עי' הגמ"י שם; ס' אהל מועד שם.
  225. עי' אונקלוס שם ו ב. הגמ"י שם.
  226. ע"ע הגעלה. ס' המנהיג שם, בשם ר' אביגדור ש"צ בן ה"ר נתן נ"ע מאבינון. וצ"ב שענין הגעלה נזכר בפ' מטות (במדבר לא כב-כג).
  227. ס' המנהיג שם, בשם ר' אביגדור ש"צ בן ה"ר נתן נ"ע מאבינון.
  228. תשוה"ג שם; סדור רש"י שם; השלמה למחז"ו שם, בשם ר' יהודה בן רבינו הרב יום טוב הגדול; ס' הפרדס שם; פסקי ריא"ז שם; טוש"ע שם; ס' אהל מועד שם.
  229. ס' המנהיג שם; הגמ"י שם, בשם סדר"ע.
  230. הגמ"י שם.
  231. עי' תשוה"ג שם; ס' אהל מועד שם.
  232. עי' ציון 206 ואילך.
  233. עי' סדור רש"י שם; ס' המנהיג שם, בשם ר' אביגדור ש"צ בן ה"ר נתן נ"ע מאבינון. ועי' ציון 213 ואילך.
  234. תשוה"ג שם; ס' המנהיג שם; הגמ"י שם, בשם סדר"ע.
  235. סדור רש"י שם; טוש"ע שם; ס' אהל מועד שם.
  236. עי' אונקלוס דברים ג כג. הגמ"י שם.
  237. תשוה"ג שם; עי' ס' אהל מועד שם.
  238. דברים ד כה-כו.
  239. דניאל ט יד.
  240. עי' גיטין פח א וסנהדרין לח א. ס' המנהיג שם, בשם ר' אביגדור ש"צ בן ה"ר נתן נ"ע מאבינון.
  241. תשוה"ג שם; ס' המנהיג שם; הגמ"י שם, בשם סדר"ע.
  242. סדור רש"י שם; השלמה למחז"ו שם, בשם ר' יהודה בן רבינו הרב יום טוב הגדול; טוש"ע שם; ס' אהל מועד שם.
  243. הגמ"י שם.
  244. דברים כט ט - ל כ (ועי' ציון 273 ואילך).
  245. תשוה"ג שם; עי' ס' אהל מועד שם.
  246. עי' ציון 206 ואילך.
  247. עי' סדור רש"י שם; ס' המנהיג שם, בשם ר' אביגדור ש"צ בן ה"ר נתן נ"ע מאבינון. ועי' ציון 211 ואילך.
  248. ע"ע עבור השנה.
  249. השלמה למחז"ו עמ' 6, בשם ר' יהודה בן רבינו הרב יום טוב הגדול; עי' ס' המנהיג שם, בשם יש מקומות; עי' ס' אהל מועד שער מועד קטן דרך ד נ"ג; עי' א"ח הל' קריאת ס"ת ס"א, בשם יש עושין הא'.
  250. שמות כז כ - ל י.
  251. שם כט א.
  252. שמות ל יא - לד לה.
  253. שם לב טו.
  254. שם לה א - לח כ.
  255. שם לז א.
  256. שם לח כא - מ לח.
  257. שם לט ב.
  258. עי' סדר קריאת הפרשיות בהשלמה למחז"ו עמ' 4-6.
  259. כ"מ מתוס' רי"ד ופסקי רי"ד מגילה לא ב.
  260. עי' אונקלוס ויקרא יד ב.
  261. עי' סדור רש"י סי' שמז; עי' ס' העבור לראב"ח ש"ב מאמר י; עי' ס' המנהיג שם, במנהג הא'; כ"מ מא"ח שם, שכן נהגו במקומו. וכ"מ מרמב"ם תפלה פי"ג ה"ב.
  262. עי' השלמה למחז"ו עמ' 6, שכן תיקן בצרפת ר"ת; עי' א"ח שם, בשם יש עושין הב'; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' צ.
  263. עי' ציון 256 ואילך.
  264. ע"ע הפטרה.
  265. השלמה למחז"ו שם, שכן תיקן בצרפת ר"ת.
  266. השלמה למחז"ו שם.
  267. עי' ס' המנהגים שם.
  268. עי' טור או"ח תכח ב. כן המנהג בימינו. בשו"ע שם ב השמיט החילוק של ה"ש וה"ח.
  269. עי' ציון הקודם.
  270. עי' ציון 262 ואילך.
  271. עי' ס' המנהגים (קלויזנר) סי' צ. כן המנהג בימינו.
  272. ס' המנהגים שם.
  273. דברים כט ט - לא ל. סדור רס"ג עמ' שסד; עי' ס' האורה שם; עי' פסקי ריא"ז מגילה פ"ד ה"ה סי' ט. ועי' ציון 204.
  274. דברים כט ט.
  275. שם לא א.
  276. שם לא ל. עי' סדור רס"ג שם; עי' ס' האורה שם; פסקי ריא"ז שם.
  277. דברים לב א-נב.
  278. פסקי ריא"ז שם; עי' טוש"ע או"ח תכח ד.
  279. עי' דניאל א ה.
  280. עי' פסקי ריא"ז שם; טוש"ע שם.
  281. ע"ע עשרת ימי תשובה.
  282. ויקרא ו ט.
  283. עי' מג"א שם סק"ה; עי' באה"ט שם סק"ד; עי' מ"ב שם סק"ח.
  284. דברים כט ט - לא ל.
  285. פסקי ריא"ז שם; עי' טוש"ע שם.
  286. ע"ע ראש השנה. פסקי ריא"ז שם.
  287. תוס' מגילה לא ב ד"ה קללות, בשם רבינו נסים, ותמהו; הגמ"י תפלה פי"ג ה"ב, בשם רב נסים גאון, ושר"י תמה.
  288. עי' תוס' שם; עי' הגמ"י שם, בשם ר"י.
  289. תוס' שם; עי' הגמ"י שם, בשם ר"י.
  290. עי' ציון 228 ואילך.
  291. עי' הגמ"י שם, בשם ר"י.
  292. ע"ע.
  293. במדבר כח ט-י. עי' תוס' מגילה כג א ד"ה כיון; עי' שו"ת מהר"ם בר"ב ד"פ סי' רצג; עי' רא"ש שם פ"ג סי' ה; עי' מרדכי שם רמז תתלא; עי' ר"ן שם ל ב (י ב); עי' טוש"ע או"ח רפג א; עי' לבוש שם.
  294. עי' ציון 82 ואילך.
  295. תוס' מגילה כג א ד"ה כיון, בתי' הא'; עי' שו"ת מהר"ם בר"ב ד"פ סי' רצג, בטעם הא'; רא"ש שם פ"ג סי' ה, בטעם הא'; טור או"ח סי' רפג, בטעם הא'; ר"ן שם ל ב (י ב), בשם אחרים; עי' הגמ"ר שם רמז תתלא, בשם י"מ, ותמה לטעם זה לא לא יתחילו קודם לכן, כמו שעושים בר"ח, ועי' ציון 299 ואילך; עי' שו"ע שם א; עי' לבוש שם, בטעם הא'.
  296. עי' ציון 110 ואילך. תוס' שם, בתי' הא'; עי' שו"ת מהר"ם בר"ב שם, בטעם הא'; לבוש שם, בטעם הא'.
  297. תוס' שם, בתי' הא'; עי' רא"ש שם, בטעם הא'; עי' טור שם, בטעם הא'; עי' ר"ן שם, בשם אחרים; עי' לבוש שם, בטעם הא'. ועי' פרישה שם סק"ב.
  298. עי' שו"ת מהר"ם בר"ב שם.
  299. עי' ציון 1236 ואילך.
  300. עי' ציון 1245 ואילך.
  301. עי' שו"ת מהר"ם בר"ב שם; עי' א"ר שם סק"ב, בשמו.
  302. עי' ציון 1138 ואילך.
  303. עי' לבוש שם; עי' עטרת צבי שם סק"א, בשמו, והסכים לו.
  304. במדבר כח יא-טו.
  305. ב"ח שם, ליישב תמיהת הגמ"ר שבציון 295.
  306. עי' ציון 1714 ואילך.
  307. ט"ז שם סק"א, ליישב תמיהת הגמ"ר שבציון 295.
  308. עי' ציון 29 ואילך.
  309. עי' ציון 1218 ואילך.
  310. עי' ציון 84.
  311. עי' ציון 85.
  312. פמ"ג שם, בד' הט"ז.
  313. ע"ע הפטרה ציון 171 ואילך.
  314. תוס' מגילה כג א ד"ה כיון, בתי' הב'; עי' ר"ן שם ל ב (י ב), בטעם הג'; לבוש או"ח סי' רפג, בטעם הב'.
  315. עי ציון 88 ואילך. עי' תוס' מגילה כג א ד"ה כיון, בתי' הג'; עי' רא"ש שם פ"ג סי' ה; כ"מ ממרדכי מגילה רמז תתלא, בשם רבינו אליהו מפרי"ש; עי' טור או"ח סי' רפג; עי' ר"ן שם ל ב (י ב), בטעם הא'; עי' לבוש או"ח סי' רפג.
  316. ע"ע קרבן מוסף. רא"ש וטור שם; לבוש שם. וע"ע עולה.
  317. ר"ן שם.
  318. תוס' שם, בתי' הג'; עי' רא"ש וטור שם; עי' ר"ן שם, בטעם הא'; עי' לבוש שם, בטעם הג'. ועי' עו"ש שם סק"א, שתמה, ועי' א"ר שם סק"ג.
  319. עי' שו"ת מהר"ם בר"ב ד"פ סי' רצג, בטעם הב'. וצ"ב הטעם לפי"ז שכשחל ר"ח בשבת קוראים פסוקי מוסף היום (עי' ציון 856 ואילך).
  320. עי' ר"ן שבציון הבא.
  321. ר"ן מגילה ל ב (י ב), בטעם הד', והובא בפרישה או"ח סי' רפג סק"א.
  322. ת"ק בתוספ' מגילה פ"ג: שפוסקין; ר"מ בברייתא במגילה לא ב.
  323. עי' סתם משנה שבציון 325.
  324. תוספ' שם: שפוסקין; ברייתא שם; עי' רש"י שם א ד"ה ואין עולה להן, בפי' סתם משנה שבציון הבא.
  325. סתם משנה שם א.
  326. בראשית א א - ו ח.
  327. שם ט.
  328. עי' ציון 116 ואילך.
  329. בראשית שם.
  330. בראשית יא לב.
  331. רמב"ם תפלה פי"ג ה"ג.
  332. עי' ר' זירא בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח קלה ב. טעה הקורא וקרא במנחה של שבת בפרשה אחרת, עי' שו"ת בנין ציון סי' ח ופת"ש או"ח סי' קלה ס"ב.
  333. עי' ציון 202.
  334. סדור רס"ג עמ' שסג-שסד. וכ"מ ממ"ס פי"א.
  335. משנה מגילה ל ב; תוספ' מגילה פ"ג: הנף, לפי חס"ד ומנ"ב שם (עי' ויקרא כג יא); ברייתא שם לא א. בתוספ' שם, לגי' הגר"א שם מועדות.
  336. שו"ת דבר משה ח"א סי' יד.
  337. משנה ל ב שם.
  338. עי' רע"ב מגילה פ"ג מ"ה.
  339. עי' ויקרא כב כו-כז. עי' רש"י מגילה לא א ד"ה בפסח גלגל; רע"ב שם.
  340. תוספ' שם; ברייתא שם.
  341. שמות יב כא.
  342. שמות כב כד.
  343. שמות לד א.
  344. במדבר ט א. עי' רב פפא בגמ' שם, ורש"י שם. ועי' מגלת סמנים לאדר"ת עמ' נו.
  345. שמות יג יז. ברייתא בגמ' שם.
  346. דברים טו יט.
  347. בה"ג ד' ברלין עמ' 618; סדר"ע ח"ב סי' פח וצ; סדור רס"ג עמ' שע; עי' ר"ח שם; רי"ף שם (י ב); מחז"ו סי' שפ והל' פסח סי' קו; רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ופהמ"ש שם; שבה"ל סי' ריט; רע"ב שם; מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; ועוד.
  348. אביי בגמ' שם. ועי' לבוש או"ח סי' תצ ס"ט: ומה שנתנו חז"ל וכו'.
  349. שמות יב כא. עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' לבוש שם ס"ט.
  350. לבוש או"ח סי' תפח ס"ג.
  351. עי' משנה ותוספ' וברייתא שבציון 335 ורש"י ורע"ב שבציון 339. שו"ת דבר משה ח"א סי' יד: אפשר, ע"פ לבוש שבציון הקודם.
  352. שמות שם. סדור רס"ג עמ' שסט; עי' סדור רש"י סי' תלו; ס' העיטור עשרת הדברות - מצה ומרור (קלו ד במהד' רמ"י), שכן המנהג; עי' שבה"ל סי' ריט, שכן המנהג; עי' או"ז ח"ב סי' שפט; עי' סדר טרוייש סי' ד, שכן המנהג בטרוייש; עי' ס' המחכים עמ' 32; עי' מנהגי ר"ח פלטיאל, בדעה הא'; עי' טור שם, בדעה הא'; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' שו"ע שם ג; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא ראשון של פסח.
  353. רוח חיים שם סק"ג, בד' טוש"ע שם ולבוש שבציון 374 ואילך וסדור יעב"ץ שער המפקד ובדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף קכג ע"ב; כה"ח שם ס"ק כה, בד' טוש"ע שם ולבוש שבציון הנ"ל ואילך ושעא"פ ש"ח ס"א, ובשם רוח חיים שם; כ"ה במחזורי האשכנזים והתימנים נוסח בלדי; כ"ה במחזורי התימנים נוסח שאמי, שיש הנוהגים כן.
  354. שמות יב יד. בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; סדר"ע ח"ב סי' פח; רי"ץ גיאת ח"ב עמ' קה; ס' העיטור שם, בשם ויש שמתחיל; מנהגי ר"ח פלטיאל, בשם רב יהודאי גאון; טור שם, בשם יש שמתחילין; תקון יששכר דף סב ע"א, בשם יש מקומות.
  355. עי' תקון יששכר שם.
  356. עי' שמות יב א-ב. עי' שבה"ל שם, בשם רבינו גרשום, ודחה.
  357. או"ז ח"ב סי' שפט; סדר טרוייש שם, בשם הסמ"ג, וצ"ב, שאינו שם; תקון יששכר שם, בסתם; שו"ת בית דוד או"ח סי' ס, שכן המנהג; רוח חיים שם סק"ד, בשמו, ושכן המנהג; עי' שלמי חגיגה קריאת חג המצות סי' א ס"ג (רפה ג); כה"ח שם, בשם בית דוד ורוח חיים, ושכן מנהג הספרדים; כ"ה במחזורי הספרדים; כ"ה במחזורי התימנים נוסח שאמי, שיש הנוהגים כן.
  358. סדר טרוייש שם, בשם הסמ"ג, וצ"ב, שאינו שם. ועי' סדר טרוייש שם, שאז חל ר"ח ניסן בשבת וקוראים בפ' החדש רק עד בהכתי את ארץ מצרים (שמות יב כג), כי אין לקרוא ב"פ בענין אחד. ועי' מחזורי הספרדים, שקוראים לראשון עד הוא לבדו יעשה לכן (שם טז), ולשני עד תאכלו מצות (שם כ).
  359. לדוד אמת תורת השלמים סי' א ס"א.
  360. שלמי חגיגה שם; לדוד אמת שם; כה"ח או"ח סי' תפח ס"ק כו, בשם שלמי חגיגה ולדוד אמת.
  361. שמות יב נא. בה"ג ותורתן של ראשונים שם; סדר"ע שם; סדור רש"י שם; ס' העיטור שם; שבה"ל שם; או"ז שם; ס' המחכים שם; עי' טוש"ע שם; עי' מהרי"ל שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם. בסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף קכד ע"ב, עד מימים ימימה (שמות יג י).
  362. עי' סדור רש"י שם; ס' העיטור שם; עי' מהרי"ל שם סי' ג ויב; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם. וע"ע קריאת התורה, אם מותר ביו"ט להוסיף על מנין העולים.
  363. שמות יב כח.
  364. שם לב. עי' מהרי"ל שם סי' יב; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  365. שמות יב כד.
  366. שמות יב כח. עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' לבוש שם; עי' מנהגות וורמייזא שם; כ"ה במחזורי האשכנזים והתימנים נוסח בלדי; כ"ה במחזורי התימנים נוסח שאמי, שיש הנוהגים כן.
  367. שמות יב לו.
  368. שם מב. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  369. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם. וע"ע קריאת התורה.
  370. עי' ציון 352 ואילך.
  371. שמות יב כד.
  372. שם כח.
  373. שם לא. מהרי"ל שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  374. שמות יב לב.
  375. שם מז. ס' המנהגים שם; לבוש שם; כ"ה במחזורי האשכנזים והתימנים.
  376. שמות יב מב.
  377. שו"ת בית דוד שם; עי' ברכ"י או"ח סי' תפח אות ג ושלמי חגיגה קריאת ס"ת במועדות (רמו א), בשמו; שלמי חגיגה קריאת חג המצות סי' א ס"ט (רפה ד); לדוד אמת סי' ט ס"י; עי' כה"ח שם ס"ק כז, בשם בית דוד והחיד"א בברכ"י ולדוד אמת.
  378. שו"ת בית דוד שם, ע"פ גמ' שבציון 341 ואילך ותוס' שבציון 513.
  379. שו"ת בית דוד שם. וע"ע קריאת התורה.
  380. עי' ציון 393 ואילך.
  381. שלמי חגיגה שם.
  382. עי' ויקרא כב כו-כז. עי' בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' טוש"ע שם א; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' לבוש שם ס"א וס"ט; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא שני של פסח.
  383. ויקרא כג מד. בה"ג ותורתן של ראשונים שם; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; תקון יששכר דף סב ע"א; עי' לבוש שם ס"ט; ח"י שם סק"א; שלמי חגיגה קריאת ס"ת במועדות (רמו א), בשם לבוש ותקון יששכר; שו"ע הרב שם ס"ג; מ"ב שם סק"ב; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  384. עי' שלמי חגיגה שם; מ"ב שם סק"א.
  385. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  386. ויקרא כב לג.
  387. שם כג ח.
  388. שם כב.
  389. שם לב. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  390. ויקרא כג ח.
  391. ויקרא כג יד. עי' ס' ארץ ישראל עמ' סג.
  392. שלמי חגיגה שם, ע"פ בית דוד שבציון 377 ואילך.
  393. עי' שמות יג א-ב. עי' בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' טור שם; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' לבוש שם ס"ה וס"ט.
  394. שמות יג טז. עי' בה"ג ותורתן של ראשונים שם; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא חול המועד.
  395. שמות יג ד.
  396. שם י. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  397. שמות כב כד. עי' בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' טור שם; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' לבוש שם ס"ה וס"ט.
  398. שמות כג יט. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; טור שם; תקון יששכר דף סב ע"א; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא חול המועד.
  399. שמות כב כו.
  400. שמות כג ה. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  401. שמות לד א. עי' בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' טור שם; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' לבוש שם ס"ה וס"ט; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא חול המועד.
  402. שמות לד כו. בה"ג ותורתן של ראשונים שם; טור שם; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם ס"ה; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  403. שמות לד י. מהרי"ל שם.
  404. שמות לד ט. ס' המנהגים שם; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  405. שמות לד ג. כ"ה במחזורים.
  406. שמות לד יז. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  407. שמות לד י. כ"ה במחזורים.
  408. במדבר ט א. עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' טור שם; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' לבוש שם ס"ה וס"ט.
  409. במדבר ט ב. עי' רמב"ם ור"א מן ההר שם.
  410. במדבר ט א. בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' טור או"ח סי' תצ; מהרי"ל שם; עי' לבוש שם ס"ה; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; מנהגות וורמייזא חול המועד.
  411. במדבר ט יד. בה"ג ותורתן של ראשונים שם; טור שם; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; תקון יששכר דף סב ע"א; לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  412. במדבר ט ה. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם, בדעה הא'; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם; כ"ה במחזורים.
  413. במדבר ט ג. עי' ס' המנהגים שם, בדעה הב', ושכן עיקר.
  414. במדבר ט ד. ס' המנהגים שם, בדעה הג'.
  415. במדבר ט ח. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  416. שמות יג יז. עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ורי"ו תא"ו נ"ה ח"ד (מה ב) ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' תקון יששכר דף סב ע"א; עי' לבוש שם ס"ז וס"ט.
  417. רש"י שם ד"ה ויהי בשלח פרעה ושמות יד ה.
  418. שמות טו כו. בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; עי' טור או"ח סי' תצ; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; תקון יששכר שם; עי' לבוש שם ס"ז; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא יום שביעי של פסח.
  419. שמות יג כב.
  420. שמות יד ח.
  421. שם יד.
  422. שם כה. עי' מהרי"ל שם; ע'י ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  423. שמות יג יט.
  424. שם כב.
  425. שם יד ד.
  426. שם ח. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם, בשם י"א. ועיי"ש בדעה הא' שמוסיפים הפסקה במילים לפני העם, וצ"ב שהלא מסיימים שם גם בחול.
  427. שמות יד יד.
  428. שם יח. עי' ס' המנהגים שם.
  429. שם כה. עי' מהרי"ל שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם, בהג'; כ"ה במחזורים.
  430. דברים טו יט. עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ח ור"א מן ההר מגילה לא א ור"ן שם (י ב) ומ"ב סי' תצ סק"ח; עי' טור שם; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב; עי' לבוש שם ס"ט.
  431. דברים טז יז. עי' מהרי"ל שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא שמיני של פסח.
  432. דברים טו יב. עי' או"ז ח"ב סי' שפט: ואית דניחא ליה וכו'.
  433. עי' מחז"ו הל' פסח סי' קח; עי' הגמ"י תפלה פי"ג ה"ח; עי' תקון יששכר דף סב ע"א; לבוש שם.
  434. דברים יד כב. מחז"ו שם; או"ז שם, שהוא תקנת רס"ג, וסותר לרס"ג שבציון הבא, וצ"ב; הגמ"י שם; טור שם; מהרי"ל שם; תקון ישכר שם; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם, בהג'.
  435. עי' סדר"ע ח"ב סי' צא וצב; עי' סדור רס"ג עמ' שע, וסותר למובא בשם רס"ג בציון הקודם, וצ"ב; עי' רמב"ם שם.
  436. דברים טו כג.
  437. דברים טז ג.
  438. שם ח.
  439. שם יב. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  440. דברים יד כט.
  441. שם טו יח. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  442. דברים טז יד.
  443. שם טו.
  444. ע"ע שלמי שמחה. א"ח הל' קריאת ס"ת סנ"ח; כלבו סי' כ, שכן מצא כתוב.
  445. תוי"ט מגילה פ"ג מ"ה, בטעם הב'.
  446. ע"ע. עי' דברים טז טז.
  447. ע"ע חגיגה: זמנה.
  448. תוי"ט שם, בטעם הא'. וע"ע בית המקדש: זכר למקדש.
  449. עי' פסקי תוס' מגילה סי' קיא; עי' רא"ש שם פ"ד סי' י; עי' טור או"ח סי' תצ; עי' לבוש שם ס"ט.
  450. עי' רא"ש שם; חי' הר"ן שם לא א, בשם הראב"ד, ע"פ רש"י שמות שבציון 417; עי' טור שם.
  451. ויקרא כג טו.
  452. עי' חי' הר"ן שם, בשם הראב"ד. וע"ע עמר.
  453. ויקרא כג ו. כ"מ מרא"ש וטור שם; לבוש שם. ועי' פסקי תוס' שם.
  454. שמות לג יב. רב הונא אמר רב במגילה לא א; רמב"ם תפלה פי"ג הט"ז; עי' טוש"ע או"ח תצ ה.
  455. שמות לד כו. בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38; סדר"ע ח"ב סי' צ; ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; תקון יששכר דף סב ע"ב; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא; עי' מנהגות וורמייזא שבת של חול המועד.
  456. עי' שמות לד כא. לבוש שם.
  457. עי' שמות לד יח וכב. סמ"ג עשין יט; עי' חי' הר"ן מגילה לא א; עי' לבוש שם.
  458. עי' ציון הבא ואילך. חי' הר"ן שם; עי' לבוש שם.
  459. שמות כג טו; שם לד יח.
  460. ע"ע חול המועד ציון 41 ואילך.
  461. סמ"ג שם; רא"ש שם פ"ד סי' י; חי' הר"ן שם; לבוש שם.
  462. ע"ע קריאת התורה.
  463. שמות לג יב. עי' מחז"ו הל' פסח סי' קו; לבוש שם ס"ט.
  464. ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  465. שמות לג טז.
  466. שם יט.
  467. שם כג.
  468. שם לד ט.
  469. שם טז.
  470. שם כג. ס' המנהגים שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  471. שמות לד ג.
  472. שם י.
  473. שם טז. כ"ה במחזורים.
  474. עי' תוס' מגילה לא א ד"ה והאידנא, בשם ר"י; עי' רא"ש שם פ"ד סי' י; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; עי' טוש"ע או"ח תצ ה; לבוש שם ס"ט.
  475. עי' סדר"ע ח"ב סי' צב, שכן המנהג בשתי ישיבות וכל המקומות; עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' פסקי תוס' מגילה סי' קיא; עי' רא"ש שם; עי' הגמ"י תפלה פי"ג ה"ח; עי' ס' המנהגים שם; עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  476. עי' סדר"ע שם; טור שם; לבוש שם.
  477. ע"ע לוח השנה ציון 458 ואילך. עי' סדר"ע שם; עי' לבוש שם בהג"ה.
  478. עי' מחז"ו הל' פסח סי' קו; עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם; עי' טור שם; עי' חי' הר"ן שם, בשם העיטור; לבוש שם.
  479. עי' סדר"ע שם; עי' מחז"ו שם; תוס' שם, בשם ר"י; עי' רא"ש שם; עי' טוש"ע שם; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב, בשם הג' במהר"א; עי' לבוש שם.
  480. תוס' שם, בשם ר"י.
  481. עי' מהרי"ל שם, בשם הג' במהר"א.
  482. עי' סדר"ע שם, שכן המנהג בשתי ישיבות וכל המקומות; עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' רא"ש שם; עי' טוש"ע שם; עי' חי' הר"ן שם, בשם העיטור; עי' מהרי"ל שם, בשם הג' במהר"א; עי' לבוש שם.
  483. רא"ש שם; טור שם; לבוש שם.
  484. עי' שו"ת דבר משה ח"א סי' יד.
  485. שו"ת דבר משה שם; ברכ"י או"ח סי' תפח אות ד, בשמו.
  486. עי' משנה ותוספ' וברייתא שבציון 335 ורש"י ורע"ב שבציון 339. שו"ת דבר משה שם; עי' פמ"ג שם א"א סק"ג; בה"ל שם ד"ה סימן הפרשיות, בשמו. ועי' דבר משה שם ופמ"ג שם א, שמהערך לחם שבציון הבא, שכותב הדין לגבי חוה"מ, מ' שביו"ט אין הדין כן, ותמהו עליו (ועי' דבר משה שם, שדוחק לומר שבערך לחם לאו דוקא, וכוונתו אף ליו"ט).
  487. ערך לחם למהריק"ש שם ס"ה; פר"ח שם ס"ה, בשמו.
  488. עי' ערך לחם שם. ועי' פר"ח שם, בשמו, ופמ"ג שם ובה"ל שם.
  489. ערך לחם שם, ע"פ פסקי תוס' שבציון 475.
  490. עי' פמ"ג שם.
  491. סדור רס"ג עמ' שע; רי"ץ גיאת ח"ב עמ' קו, בשמו.
  492. עי' ציון 82 ואילך.
  493. במדבר כח טז. עי' סדר"ע ח"ב סי' פח; עי' סדור רש"י סי' תלח; ס' האשכול (אלבק) סו א, בשם הנגיד; עי' ס' העיטור עשרת הדברות - מצה ומרור (קלו ד במהד' רמ"י); עי' או"ז ח"ב סי' שפט; עי' ס' המחכים עמ' 32; סדר טרוייש סי' ד; טוש"ע או"ח תפח ג ותצ א; עי' תקון יששכר דף סב ע"א.
  494. תקון יששכר שם. וכ"ה במחזורי כל העדות.
  495. במדבר שם.
  496. עי' סדור רש"י שם.
  497. סדור רש"י שם.
  498. עי' לוח לארץ ישראל. ועי' תקון יששכר דף סג ע"א, שנ' שבא"י קוראים ביום א' של חוה"מ: ובחדש הראשון וגו', וכנהוג באותו היום בחו"ל (שהוא יו"ט של של גליות), וצ"ב.
  499. במדבר כח יט. סדור רס"ג שם; סדר"ע ח"ב סי' צ; מחז"ו הל' פסח סי' קו; סדר טרוייש שם; טוש"ע או"ח תצ ו; תקון יששכר דף סב ע"א.
  500. סדר"ע שם; עי' סדור רש"י סי' תלח; תקון יששכר שם.
  501. במדבר כח כה. סדור רש"י שם; תשו' ר' שלמה בר שמשון בסדור רש"י סי' תמ ומחז"ו שם.
  502. תשו' ר' שלמה בר שמשון שם ושם.
  503. עי' ציון 1138 ואילך. סדור רש"י סי' תלח, בטעם הב'.
  504. סדור רש"י שם, בטעם הא'.
  505. במדבר כח טז.
  506. שם יז.
  507. סדור רש"י שם.
  508. מחז"ו שם; עי' סדר טרוייש שם; עי' ס' המחכים עמ' 34; עי' טוש"ע שם.
  509. סדר"ע ח"ב סי' צא; עי' סדור רס"ג שם; מחז"ו שם; עי' סדר טרוייש שם; עי' ס' המחכים שם; עי' טוש"ע שם.
  510. במדבר כח כד. בה"ג ד' ברלין עמ' 617 ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 38.
  511. שם כה.
  512. בה"ג ותורתן של ראשונים שם.
  513. תשו' ר' שלמה בר שמשון בסדור רש"י סי' תמ ומחז"ו הל' פסח סי' קו; 73 עי' תוס' מגילה כג א ד"ה חד; עי' ס' המחכים עמ' 34; עי' ערך לחם למהריק"ש או"ח סי' תפח ס"ג; עי' לבוש או"ח סי' קלז ס"ו; עי' מג"א שם סק"ו.
  514. עי' תוס' שם; עי' ערך לחם תפח שם; עי' לבוש קלז שם; עי' מג"א שם.
  515. תשו' ר' שלמה בר שמשון שם ושם; עי' תוס' שם.
  516. עי' תשו' ר' שלמה בר שמשון שם ושם.
  517. במדבר כח יט. סדר"ע ח"ב סי' צ; סדור רש"י סי' תרכ; מחז"ו הל' פסח סי' קו.
  518. במדבר כח ט.
  519. שם יט. סדור רס"ג עמ' שע, ולכאו' כוונתו שמדלגים בקריאה, וע"ע קריאת התורה.
  520. במדבר כח יט.
  521. עי' ציון 1119 ואילך.
  522. ציון 1127 ואילך.
  523. עי' תוספ' מגילה פ"ג; עי' ברייתא מגילה לא א.
  524. דברים טז ט. משנה שם ל ב.
  525. דברים טו יט - טז יז. כ"מ מרש"י שם ד"ה שבעה שבועות; עי' גאונים וראשונים שבציון 535.
  526. כ"מ מרש"י שם.
  527. ברייתא שם לא א.
  528. שמות יט א. תוספ' שם.
  529. עי' גמ' שם.
  530. מהרי"ל הל' שבועות סי' ה: בסדר יתרו; ס' המנהגים (טירנא) חג השבועות: בפרשת וישמע יתרו; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שב; מנהגות וורמייזא שחרית יום ראשון של שבועות;
  531. עי' הל"פ (ראו) עמ' 132; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפב; טוש"ע או"ח תצד א; עי' מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  532. עי' הל"פ (ראו) שם; עי' הל"פ (ששון) שם; עי' סדר"ע ח"ב סי' צו; עי' טוש"ע שם; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 539; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  533. עי' רש"י שם ד"ה והאידנא דאיכא.
  534. ע"ע שבועות.
  535. עי' הל"פ (ראו) שם; עי' הל"פ (ששון) שם; עי' סדר"ע שם; עי' טוש"ע שם ב; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  536. עי' רש"י מגילה שם.
  537. עי' ציון 530 ואילך.
  538. שמות יט א.
  539. שם כ כג. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 532; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שב; מנהגות וורמייזא שחרית יום ראשון של שבועות.
  540. טוש"ע או"ח תצד א; עי' מהרי"ל הל' שבועות סי' ה; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג השבועות; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  541. שמות יט ו.
  542. שם יט.
  543. שם כה.
  544. שם כ יד. מהרי"ל שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם;
  545. שמות יט יג.
  546. שם יט. ס' המנהגים שם. וכ"ה במחזורים.
  547. עי' ציון 535 ואילך.
  548. עי' ציון 430 ואילך. עי' מהרי"ל הל' שבועות סי' ה; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שב; עי' מנהגות וורמייזא יוצר ליום שני של שבועות.
  549. עי' ציון 82 ואילך.
  550. במדבר כח כו. עי' הל"פ (ראו) עמ' 132; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפב; עי' סדר"ע ח"ב סי' צו; עי' מהרי"ל שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שב; עי' מנהגות וורמייזא שחרית יום ראשון של שבועות ויוצר ליום שני של שבועות.
  551. במדבר שם לא. עי' הל"פ (ראו) שם; עי' הל"פ (ששון) שם; עי' סדר"ע שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם ושם.
  552. ויקרא כב כו - כג מד.
  553. עי' ציון 382 ואילך.
  554. עי' ציון 675 ואילך.
  555. פסקי תוס' מגילה סי' קח: עומר; ס' המנהגים (טירנא) חג השבועות, בהג' המנהגים, בשם תוס' פ' בני העיר.
  556. ע"ע ראש השנה.
  557. ויקרא כג כד. ת"ק בתוספ' מגילה פ"ג; עי' ת"ק בברייתא מגילה לא א; עי' ברייתא בירו' מגילה פ"ג ה"ו.
  558. בראשית כא א. י"א בתוספ' וברייתא שם; אית תניי תני בירו' שם.
  559. תניא רבתי סי' עד.
  560. עי' ר"ה יא א. עי' תניא רבתי שם; עטרת צבי או"ח סי' תקפד סק"ג; מג"א שם סק"ה; מ"ב שם סק"ו; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ.
  561. עי' תניא רבתי שם; עי' מג"א שם; עי' מ"ב שם; עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ.
  562. ע"ע ראש השנה.
  563. עי' מגילה לא א; סדור רס"ג עמ' שעא; טור או"ח סי' תקפד; עי' מהרי"ל סדר תפילות של ר"ה סי' י; ס' המנהגים (טירנא) ר"ה; עי' שו"ע שם; עי' נוהג כצאן יוסף ר"ה סי' ט.
  564. בראשית שם לד. עי' טוש"ע שם; עי' מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; עי' נוהג כצאן יוסף שם.
  565. בראשית כב א. גמ' שם, לגי' כ"י גטינגן 3 והספריה הבריטית 400, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שד; מנהגות ורמייזא יוצר יום שני של ר"ה.
  566. בראשית שם. גמ' שם, לגירסתנו וגי' כ"י מינכן 95 וד' ונציה ופיזרו, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; סדור רס"ג שם; מהרי"ל סדר מוסף של ר"ה סי' ח; ס' המנהגים שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  567. עי' רש"י שם ד"ה מפטירין בחנה; ר"א מן ההר שם; עי' מ"ב סי' תרא סק"א.
  568. עי' רש"י שם; ר"א מן ההר שם.
  569. עי' פס"ר פיס' מ. עי' תניא רבתי שם.
  570. בראשית שם כד. ס' המנהגים שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם; עי' מחזור אהלי יעקב ר"ה דיני קה"ת סי' ב, בד' ובד' טוש"ע שם תרא א: עד סוף סדרא, ועי' ציון 575, שי"מ בע"א; כ"ה במחזורי האיטלקים והאשכנזים והספרדים והתימנים נוסח חבאן ונוסח שאמי.
  571. עי' שכל טוב שם יד. אהלי יעקב שם, בשם פנים יפות.
  572. בראשית שם כג.
  573. עי' סע"ר פ"א ורש"י ושכל טוב בראשית כה כ. אהלי יעקב שם.
  574. אהלי יעקב שם, ע"פ הקליר במחיה לשחרית ר"ה: בזה פרק חנן עתירה בעד אסורה אז הותרה. ועי' נוהג כצאן יוסף ר"ה סי' כא, בהערה.
  575. בראשית שם יט. סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף שכג ע"ב; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, שכ"ה בתיגאן, ובד' טוש"ע שם: עד סוף סדרא, ועי' ציון 570, שי"מ בע"א; כ"ה במחזורי התימנים נוסח בלדי.
  576. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם, ע"פ רש"י שבציון 567.
  577. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם.
  578. עי' מחז"ו סי' שמז; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' קלו; עי' שעא"פ ש"ח סי' לג.
  579. עי' תניא רבתי סי' עד; עי' מהרי"ל סדר תפילות של ר"ה סי' י; עי' ס' המנהגים (טירנא) ר"ה; לבוש או"ח סי' תקפד ס"ב; מנהגים דק"ק וורמיישא שם וסי' שד; עי' מנהגות וורמייזא שחרית של ר"ה. וע"ע קריאת התורה, אם מותר ביו"ט להוסיף על מנין העולים.
  580. לבוש שם.
  581. עי' ציון 1714 ואילך.
  582. בראשית כא ד.
  583. שם יב.
  584. שם כא.
  585. שם כז. עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מחזור אהלי יעקב ר"ה דיני קה"ת סי' א, בשמו; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שד; מנהגות וורמייזא שם; כ"ה במחזורי האשכנזים והספרדים והתימנים; כ"ה במחזור לר"ה כמנהג בני רומה.
  586. עי' תניא רבתי שם; טוש"ע שם; לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם, בהג'.
  587. לבוש שם. וע"ע קריאת התורה.
  588. שם ח.
  589. שם יז. ס' המנהגים שם; לבוש שם; מחזור אהלי יעקב שם, בשמו; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם, בהג'; מ"ב שם סק"ז; כ"ה במחזורי האשכנזים והספרדים והתימנים; כ"ה במחזור לר"ה כמנהג בני רומה.
  590. בראשית שם ד.
  591. שם ח.
  592. שם יז.
  593. שם כא. מהרי"ל שם.
  594. עי' מהרי"ל שם.
  595. שם יב.
  596. שם כז. מהרי"ל שם.
  597. בראשית שם ד.
  598. שם יב.
  599. שם יז.
  600. שם כא.
  601. שם ח.
  602. שם כז. נוהג כצאן יוסף ר"ה סי' ט.
  603. עי' מחז"ו סי' שמז; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' קמג; עי' מנהגות וורמייזא יוצר יום שני של ר"ה; עי' שעא"פ ש"ח סי' לה.
  604. ס' המנהגים (טירנא) ר"ה; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  605. בראשית כב ג.
  606. שם ח.
  607. נוהג כצאן יוסף שם סי' כא. דהיינו להוציא מוילכו שניהם יחדיו הא', בבראשית שם ו.
  608. שם יד. עי' מהרי"ל סדר מוסף של ר"ה סי' ח; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש או"ח סי' תרא ס"א; עי' מחזור אהלי יעקב ר"ה דיני קה"ת סי' ב, בשמו; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם; עי' נוהג כצאן יוסף שם; כ"ה במחזורי האשכנזים והספרדים והתימנים נוסח חבאן ונוסח שאמי. ועי' מחזור לר"ה כמנהג בני רומה, שקוראים לשלישי עד בראשית שם יג: לעֹלה תחת בנו.
  609. עי' ציון 570.
  610. שם יט. מהרי"ל שם; ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' מחזור אהלי יעקב שם, בשמו; נוהג כצאן יוסף שם; כ"ה במחזורי האשכנזים והספרדים והתימנים נוסח שאמי.
  611. עי' ציון 575.
  612. בראשית שם טז. כ"ה במחזורי התימנים נוסח בלדי.
  613. עי' פס"ר פיס' מב.
  614. ויקרא כג כד. עי' פס"ר פיס' מ. ועי' ציון 557. ועיי"ש פיס' מ-מג, שנ' שביום הראשון קראו בחדש השביעי באחד לחדש והפטירו תקעו שופר בציון, וביום השני קראו וה' פקד את שרה והפטירו כי פקד ה' את חנה.
  615. עי' ציון 82 ואילך.
  616. עי' סדור רס"ג עמ' שעא; עי' מחז"ו סי' שמז; עי' מהרי"ל סדר תפילות של ר"ה שם וסדר מוסף של ר"ה שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' טוש"ע או"ח תקפד ב ותרא א.
  617. עי' חי' הר"ן מגילה לא א; ס' המנהגים (טירנא) ר"ה; טוש"ע סי' תקפד שם; לבוש שם.
  618. במדבר כט א. סדור רס"ג שם; חי' הר"ן שם; ס' המנהגים שם; טוש"ע שם; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' קלו; מנהגות וורמייזא שחרית של ר"ה.
  619. שם ו. ס' המנהגים שם; עי' טור שם; לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מנהגות וורמייזא שם.
  620. עי' שעא"פ ש"ח סי' לג; עי' מ"ב סי' תקפד סק"ח, בשמו.
  621. עי' שעא"פ שם; עי' מ"ב שם, בשמו; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קסט, שכן הורה השואל.
  622. עי' שו"ת חת"ס שם, שכן הורה השואל.
  623. ע"ע קריאת התורה. עי' שו"ת חת"ס שם; עי' מ"ב שם, בשמו.
  624. עי' שעא"פ שם; עי' מ"ב שם, בשמו.
  625. שעא"פ שם.
  626. שעא"פ שם סי' לד.
  627. בראשית כא א.
  628. שעא"פ ש"ח סי' לד; עי' מט"א סי' תקפד סי"ג; עי' מ"ב סי' תקפד סק"ח, בשם מט"א ושעא"פ.
  629. שעא"פ שם; עי' מט"א שם; עי' מ"ב שם, בשם מט"א ושעא"פ.
  630. שעא"פ שם; עי' מ"ב שם, בשם מט"א ושעא"פ.
  631. בראשית כא א-לד.
  632. שעא"פ ש"ח סי' לה; מ"ב סי' תרא סק"א, בשמו.
  633. עי' משנה מגילה ל ב וברייתא שם לא א; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"א.
  634. ויקרא טז א. הל"פ (ששון) עמ' קפה; עי' תורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"א; עי' שבה"ל סי' שכ; עי' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 54; עי' כלבו סי' כ; עי' טוש"ע או"ח תרכא א; עי' ס' המנהגים (טירנא) יו"כ.
  635. כלבו שם.
  636. עי' הל"פ שם; עי' תורתן של ראשונים שם.
  637. סדר"ע ח"ב סי' קכו; שבה"ל שם, בשם יש שרגילין; עי' ס' המחכים עמ' 41; טוש"ע שם; ס' המנהגים שם; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שה.
  638. שבה"ל שם, לד' זו.
  639. עי' ציון 1763 ואילך.
  640. עי' ציון 1785.
  641. עי' טוש"ע שם.
  642. ויקרא שם ו.
  643. שם יא.
  644. שם יז.
  645. שם כד.
  646. שם ל. ס' המנהגים שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  647. עי' ציון 1789 ואילך.
  648. עי' ציון 1810.
  649. ויקרא שם כ. ס' המנהגים שם.
  650. ויקרא שם ג. עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם. כ"ה בחומשים.
  651. ויקרא יז טז. כ"מ מאו"ז ח"ב סי' שצג: כמעשה ארץ מצרים (ויקרא שם ג, והוא תחילת הפסוק הג' באמצע פרשה של ה' פסוקים, וא"א להפסיק שם (עי' ציון 1138 ואילך), ונ' שהוא סימן לויקרא שם טז); מנהגים דבי מהר"ם עמ' 54: ובשרו לא ירחץ.
  652. ויקרא שם. עי' שבה"ל שם, בסתם, וכלבו סי' כ: כמעשה ארץ מצרים (עי' ציון הקודם).
  653. עי' ציון 82 ואילך.
  654. תוספ' מגילה פ"ג.
  655. עי' ס' המנהיג הל' צום כפור סי' ס, ותמה לפי"ז מדוע אין קוראים בס"ת ראשון גם את פרשת "אך בעשור", כמו במקדש.
  656. במדבר כ ז. הל"פ (ששון) עמ' קפה; סדר"ע ח"ב סי' קכו; תורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39; שבה"ל סי' שכ; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 54; כלבו סי' כ וסי' ע; טוש"ע או"ח תרכא א; עי' ס' המנהגים (טירנא) יו"כ.
  657. שם יא. עי' סדר"ע שם; מנהגים דבי מהר"ם שם; ס' המנהגים שם.
  658. ויקרא טז א.
  659. ציון 2118 ואילך.
  660. סדר"ע ח"ב סי' קכח; כלבו סי' כ; טוש"ע או"ח תרכב ב; ס' המנהגים (טירנא) יו"כ.
  661. עי' משנה מגילה לא א; רמב"ם תפלה פי"ג הי"א; טוש"ע שם.
  662. רמב"ם שם; עי' כלבו שם; עי' ס' המנהגים שם.
  663. ויקרא יח א-ג. עי' הל"פ (ששון) עמ' קפה: וידבר דכמעשה ארץ מצרים; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שה. ועי' סדר"ע שם ותורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39 ותניא רבתי סי' פא וכלבו שם וס' המנהגים שם: מן כמעשה ארץ מצרים (ויקרא שם ג, והוא תחילת הפסוק הג' באמצע פרשה של ה' פסוקים, וצ"ב אם סוברים כראשונים שבציון 1119, שא"א להתחיל שם, והוא סימן לויקרא שם א-ג (וכ"מ מראשונים שבציון 651 ואילך), או שסוברים כראשונים שבציון 1120 ואילך, שאפשר להתחיל שם.
  664. עי' ויקרא שם ל. הל"פ שם; עי' כלבו שם.
  665. הל"פ שם; עי' ס' המנהגים שם.
  666. ויקרא שם ה.
  667. ויקרא שם כא. ס' המנהגים שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  668. ע"ע כרת.
  669. סדור רש"י סי' ריד; מחז"ו סי' שנד.
  670. תשוה"ג חמדה גנוזה סי' ח; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"א; עי' כלבו סי' כ וסי' ע.
  671. רש"י מגילה לא א ד"ה קורין בעריות; עי' מחז"ו סי' שנה; עי' מרדכי יומא רמז תשכז; עי' ס' המנהגים (טירנא) יו"כ; עי' הג' מנהגים לס' המנהגים שם, בשם רש"י ורמב"ם (עי' ציון הקודם) ומרדכי.
  672. ויקרא יח יז.
  673. עי' מיכה ז יט. מחז"ו שם; עי' תוס' שם ד"ה במנחה, בשם המדרש; עי' הג' מנהגים שם, בשם תוס'.
  674. תוס' שם, בטעם הא'.
  675. משנה מגילה ל ב; רמב"ם תפלה פי"ג הי"ב; טוש"ע או"ח תרנט א. ועי' תוספ' מגילה פ"ג: ביום טוב הראשון של חג קורין דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש הזה חג הסכות וגו'.
  676. ויקרא כג מד.
  677. משנה שם לא א, ורש"י שם ד"ה שנאמר.
  678. ויקרא כב כו. הל"פ (ששון) עמ' קפב; עי' סדר"ע ח"ב סי' קלה; עי' מחז"ו סי' שעו; עי' ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שם; עי' ס' המנהיג הל' אתרוג סי' מו; רוקח סי' רכג; עי' או"ז ח"ב סי' שצג; ס' המחכים עמ' 44; עי' מאירי שם; אבודרהם סדר תפלת סוכות; עי' טוש"ע או"ח תרנט א; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' קעא.
  679. שם כג מד. הל"פ שם; עי' מחז"ו שם; רוקח שם; ס' המחכים שם; אבודרהם שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  680. מרדכי מגילה רמז תתלא, בטעם הא'.
  681. מרדכי שם, בטעם הב'.
  682. עי' ויקרא שם כב.
  683. עי' ציון 1731 ואילך.
  684. עי' לבוש שם ס"א.
  685. ויקרא שם מ. עי' א"ח הל' קריאת ס"ת סנ"ח; עי' ס' המכתם מגילה ל ב.
  686. עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' קד; עי' מחז"ו סי' שעו; עי' רוקח סי' רכג; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סו"ס קעא; עי' מנהגות וורמייזא יוצר ליום ראשון של סוכות.
  687. ויקרא כב לג.
  688. שם כג ח.
  689. שם כב.
  690. שם לב. עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; עי' לבוש או"ח סי' תרנט ס"א; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שא: כמו שקורין ביום שני של פסח, כאשר תמצא לעיל, ועי' ציון 385 ואילך;
  691. עי' מחז"ו שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם; עי' הג' מנהגות וורמייזא שם.
  692. ויקרא כב לג.
  693. שם כג ג.
  694. שם כג ח.
  695. שם יד.
  696. שם כב.
  697. שם לב. עי' ס' המנהגים שם; עי' הג' מנהגות וורמייזא שם.
  698. עי' ציון 687 ואילך.
  699. עי' ציונים 695, 697. עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  700. ויקרא כג ח.
  701. שם כב. עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' קד.
  702. ויקרא שם ג.
  703. שם יד.
  704. שם כב.
  705. שם לב. כ"ה במחזורים.
  706. ויקרא כב לג.
  707. שם כג ג.
  708. שם ח.
  709. שם יד.
  710. שם כב.
  711. שם לב. כ"ה במחזורים.
  712. עי' ציון 82 ואילך.
  713. במדבר כט יב. הל"פ (ששון) עמ' קפב; עי' סדר"ע ח"ב סי' קלה; עי' ר"ח סוכה נה א ורי"ף מגילה לא א (י ב) ורא"ש שם פ"ד סי' י, בשם גאון, שכן מנהג בשתי הישיבות; עי' רש"י מגילה ל ב ד"ה קורין בקרבנות החג; עי' ס' האשכול (אלבק) סו א, בשם הנגיד; עי' מחז"ו סי' שעו; עי' ס' המנהיג הל' אתרוג סי' מו; עי' או"ז ח"ב סי' שצג, בסתם ובשם רש"י; עי' מאירי שם לא א, בשם הגאונים; ס' המחכים עמ' 44; אבודרהם סדר תפלת סוכות; ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; עי' טוש"ע או"ח תרנט א; עי' לבוש שם.
  714. שם טז. עי' הל"פ שם; עי' סדר"ע שם; עי' ס' האשכול שם, בשם הנגיד; עי' מחז"ו שם; עי' ס' המחכים שם; עי' אבודרהם שם; ס' המנהגים שם.
  715. במדבר כט יב.
  716. שעא"פ ש"ח סמ"ב.
  717. ויקרא כב כו - כג מד. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' סדר"ע ח"ב סי' קלה; עי' רי"ף מגילה לא א (י ב); עי' מחז"ו סי' שפ; עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' קד; עי' רוקח סי' רכג; עי' או"ז ח"ב סי' שצג, בסתם ובשם רש"י; עי' אבודרהם סדר תפלת סוכות; עי' א"ח הל' קריאת ס"ת סנ"ח; עי' טוש"ע או"ח תרסב ג; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הסוכות; עי' לבוש שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' קעו; עי' מנהגות וורמייזא יוצר ליום שני.
  718. עי' ויקרא כב כו-כז.
  719. שם כג מד. רוקח שם.
  720. א"ח שם.
  721. עי' ציון 82 ואילך.
  722. במדבר כט יב.
  723. שם טז. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' סדר"ע ח"ב סי' קלה; עי' ר"ח סוכה נה א ורי"ף מגילה לא א (י ב) ורא"ש שם פ"ד סי' י, בשם גאון שכך מנהג בשתי ישיבות; עי' רש"י מגילה ל ב ד"ה קורין בקרבנות החג; עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' קד; עי' ס' האשכול (אלבק) סו א, בשם הנגיד; עי' תשו' הראב"י אב"ד (קאפח) סי' יד; עי' ס' העיטור עשרת הדיברות - הלל (צה ג במהד' רמ"י); עי' המנהיג הל' אתרוג סי' מו; עי' מאירי שם לא א, בשם הגאונים; עי' ריטב"א סוכה שם, בשם הגאונים; עי' אבודרהם סדר תפלת סוכות; עי' מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות סי' ד; עי' ס' המנהגים שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם.
  724. ע"ע סכות.
  725. במדבר שם יז-יט.
  726. רש"י שם; עי' סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  727. מחז"ו שם.
  728. עי' סדור ר"ש מגרמייזא שם, בדחיית המנהג שבציון 730; עי' תשו' הראב"י אב"ד שם; עי' רא"ש שם, בשם גאון; ריטב"א שם, בשם הגאונים.
  729. עי' מהרי"ל שם; עי' הג' למנהגות וורמייזא שם, בשמו.
  730. במדבר כט יז-יט. עי' הל"פ שבציון הבא; מעשה הגאונים סי' נב וס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' רלח, שכן מנהג וורמישא, ובסוף סדר הקריאה בחג הסוכות: וכן העיד רבינו שמואל בן רבינו יצחק הלוי נ"ע מפי אביו שכן נהג רבינו גרשום; עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' קד, בשם יש מקום, ודחה; עי' מחז"ו סי' שפ, בתוספת, בשם רבינו אליהו, והסכים לו; עי' רוקח שבציון הבא ואילך; עי' ריטב"א סוכה נה א, בשם יש שסבורים, וסיים: ונכון הדבר אלא שלא נהגו.
  731. במדבר כט יב. עי' הל"פ (ששון) עמ' קפב; רוקח סי' רכג.
  732. שם טו. רוקח שם.
  733. שם טז. עי' הל"פ שם עמ' קפב-קפג; רוקח שם.
  734. שם יח. רוקח שם.
  735. ריטב"א שם, בשם יש שסבורים.
  736. עי' מחז"ו שם, בתוספת, בשם רבינו אליהו.
  737. עי' מחז"ו שם, בתוספת, בשם רבינו אליהו.
  738. עי' ריטב"א שם, בשם יש שסבורים.
  739. במדבר כט יב-טז. עי' טוש"ע או"ח תרסב ג; עי' לבוש שם.
  740. שם יז.
  741. שעא"פ ש"ח סמ"ג.
  742. שעא"פ שם סמ"ה; מ"ב שם סק"ד, בשמו.
  743. ציון 1714 ואילך.
  744. עי' משנה מגילה ל ב.
  745. במדבר כט יז-יט.
  746. שם כ-כב.
  747. שם כג-כה.
  748. שם כו-כח.
  749. שם כט-לא.
  750. שם לב-לד. תוספ' מגילה פ"ג.
  751. חי' הר"ן שם לא א.
  752. עי' מחז"ו סי' שפ, בפי' התוספ' שבציון הקודם.
  753. שו"ע שם; עי' שו"ת מהרלב"ח סי' מט, שכן הוגד לו שהמנהג בצפת, והסכים למנהג זה.
  754. עי' שו"ע שם; עי' שו"ת מהרלב"ח שם.
  755. עי' מו"ק שם.
  756. עי' בכו"י סי' תרסג סק"ב.
  757. עי' שו"ת מהרלב"ח שם, שמנהג ירושלים כד' הרי"ף בחוה"מ בחו"ל, וע"ע סכות.
  758. עי' שו"ת מהרלב"ח שם, שכן מנהג עזה.
  759. עי' בכו"י שם, המסתפק שכן יעשו אשכנזים בא"י, כיון שבחו"ל פסק הרמ"א כד' רש"י (ע"ע סכות), והסיק שאפשר שרק בחו"ל שיש צד של ספק דוחים לקרוא דבר חדש. ועי' מו"ק שם, שנ' שאף הוא תמה על השו"ע שבציון 753.
  760. שמות לג יב - לד כו. עי' רב הונא אמר רב במגילה לא א; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הט"ז; עי' טוש"ע או"ח תרסג ג.
  761. עי' ציון 454 ואילך. עי' רב הונא אמר רב בגמ' שם; עי' רמב"ם שם.
  762. עי' לעיל, וע"ע סכות.
  763. עי' טוש"ע או"ח תרסג ג.
  764. במדבר כט לה - ל א. עי' תוספ' מגילה פ"ג.
  765. דברים טו יט. ברייתא מגילה לא א, לגי' רי"ף שם (יא א), והובא בחי' הר"ן שם (וכ"מ מהל"פ וסדר"ע ותורתן של ראשונים ורי"ץ גיאת ורמב"ם שבציון הבא, ועי' ציון 770, בד' רש"י), ועי' ציונים 767, 768, 769, 770, שי"ג בע"א.
  766. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפג; עי' סדר"ע ח"ב סי' קמא; עי' תורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39; עי' רי"ץ גיאת ח"א עמ' קיז; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"ב; שלט"ג שם אות א, בד' רי"ף שבציון הקודם.
  767. ברייתא שם, לגי' סדור רש"י סי' שו (וסותר לרש"י שבציון 770, וצ"ב) ומחז"ו סי' שפד ור"א מן ההר שם, ועי' ציונים 765, 768, 769, 770, שי"ג בע"א.
  768. ברייתא שם, לגי' פסקי רי"ד שם ורשב"א שם, ועי' ציונים 765, 767, 769, 770, שי"ג בע"א.
  769. ברייתא שם, לגי' חי' הר"ן שם, בשם הספרים שלנו, ועי' ציונים 765, 767, 768, 770, שי"ג בע"א.
  770. ברייתא שם, לגירסתנו, ועי' ציונים 765, 767, 768, 769, שי"ג בע"א. ועי' רש"י שם ד"ה קורין כל הבכור, וצ"ב, אם גורס כגי' זו, או כגי' שבציון 765, ועכ"פ סותר לסדור רש"י שבציון 767, וצ"ב.
  771. עי' פסקי רי"ד שם; עי' חי' הר"ן שם.
  772. דברים יד כב. עי' רש"י שם; עי' פסקי רי"ד שם; עי' רשב"א שם; עי' חי' הר"ן שם.
  773. חי' הר"ן שם.
  774. ר"א מן ההר שם.
  775. עי' דברים שם כח-כט.
  776. שם טו י.
  777. שם יא.
  778. שם ד.
  779. ע"ע הענקה.
  780. עי' שם יב.
  781. שם ח. רש"י מגילה שם; עי' פסקי רי"ד שם.
  782. ע"ע שביעית.
  783. ע"ע יובל. עי' סדור רש"י שם; עי' מחז"ו שם.
  784. עי' סדור רש"י שם; מחז"ו שם.
  785. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפג; עי' סדר"ע ח"ב סי' קמא; עי' תורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39; עי' רי"ץ גיאת ח"א עמ' קיז; עי' רש"י מגילה לא א ד"ה קורין כל הבכור; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"ב; עי' פסקי רי"ד שם; עי' ר"א מן ההר שם; עי' רשב"א שם; עי' תוס' רא"ש שם; עי' טוש"ע או"ח תרסח ב; עי' ס' המנהגים (טירנא) שמ"ע; עי' שו"ת המבי"ט ח"ב סי' קכט; עי' לבוש שם; עי' באה"ט שם סק"ה, בשם המנהגים.
  786. עי' שו"ע שם; שו"ת המבי"ט שם.
  787. דברים יד כב.
  788. עי' ציון 773 ואילך. תוס' רא"ש שם; עי' טור שם, בשם יש שמתחילין; עי' לבוש שם; עי' באה"ג שם סק"ד. ועי' רשב"א שם, שכ"מ מהברייתא שם, לגירסתו שבציון 768.
  789. דברים טו יט.
  790. דברים יד כב.
  791. עי' רשב"א שם; עי' טור שם, במנהג הא'; כ"מ ממהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות סי' יג; עי' שו"ע שם.
  792. דברים טז יז. עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  793. עי' ציון 789 ואילך.
  794. עי' ציון 436 ואילך. עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח סי' יב וסדר תפילות חג הסוכות סי' יג.
  795. עי' ציון 787 ואילך. דברים יד כב.
  796. עי' ציון 440 ואילך. עי' ס' המנהגים (טירנא) שמ"ע.
  797. דברים יד כט.
  798. דברים טו יח.
  799. דברים טז ג.
  800. שם יב. ס' המנהגים שם; לבוש שם.
  801. דברים לג א - לד יב.
  802. עי' ציון 815 ואילך. עי' שו"ת מבי"ט ח"ב סי' קכט, שיש עיר אחת שיש בה קהל אחד שנוהגים כן; עי' כנה"ג או"ח סי' תרסח הגה"ט אות ד, בשם יש מקומות.
  803. שו"ת מבי"ט שם.
  804. עי' שו"ת מבי"ט שם; כנה"ג שם, בשמו.
  805. ע"ע שמיני עצרת.
  806. שו"ת מבי"ט שם.
  807. עי' שו"ת מבי"ט שם.
  808. עי' שו"ת מבי"ט שם.
  809. עי' שו"ת מבי"ט שם; עי' כנה"ג שם, בשמו.
  810. עי' ציון 82 ואילך.
  811. במדבר כט לה. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפג; עי' סדר"ע ח"ב סי' קמא; עי' תורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39; עי' רי"ץ גיאת ח"א עמ' קיז; עי' ס' המנהגים (טירנא) שמ"ע; עי' לבוש או"ח סי' תרסח ס"ב.
  812. עי' במדבר ל א. עי' סדר"ע שם; עי' רי"ץ גיאת שם, בשמו; עי' תורתן של ראשונים שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  813. במדבר כט לח. הל"פ (ראו) שם; הל"פ (ששון) שם; רי"ץ גיאת שם, בשם פסוקות. ועי' הל"פ (ששון) שם שבשמחת תורה מסיימים הקריאה בסוף הפרשה, וצ"ב לטעם החילוק, ועי' ציון הבא.
  814. עי' ציון 1138 ואילך. רי"ץ גיאת שם.
  815. דברים לג א - לד יב. ברייתא מגילה לא א.
  816. הל"פ (ראו) עמ' 133; הל"פ (ששון) עמ' קפג; סדר"ע ח"ב סי' קמב; עי' טוש"ע או"ח סי' תרסט; עי' ס' המנהגים (טירנא) שמ"ע.
  817. עי' ציונים 187, 190 ואילך.
  818. עי' ס' האורה שבציון 201; חי' הר"ן שם.
  819. דברים לג א.
  820. עי' ס' המנהגים שם; עי' שו"ע שם.
  821. עי' טור שם; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  822. דברים לג ז.
  823. שם יב.
  824. שם יז.
  825. שם כא.
  826. שם כו. מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות סי' יד; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רצט.
  827. עי' מהרי"ל שם; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  828. דברים לג כט.
  829. דברים לד א.
  830. ע"ע שמיני עצרת.
  831. דברים לג ג.
  832. שם ז.
  833. שם יב.
  834. שם יז.
  835. שם כא.
  836. שם כו.
  837. שם כט.
  838. עי' לוח לא"י תשרי שמע"צ וש"ת, בשם יש נוהגים.
  839. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפג; עי' סדר"ע ח"ב סי' קמב.
  840. עי' טוש"ע או"ח תרסט; עי' מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות סי' יד; עי' לבוש שם; עי' כנה"ג שם הגה"ט אות ב.
  841. בראשית א א.
  842. שם ב ג. עי מהרי"ל שם; שו"ע שם; עי' לבוש שם; עי' כנה"ג שם.
  843. עי' שו"ת רדב"ז שבציון 848.
  844. טור שם; עי' לבוש שם.
  845. עי' ציון 82 ואילך.
  846. במדבר כט לה. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפג; עי' סדר"ע ח"ב סי' קמא; עי' תורתן של ראשונים (הורוויץ) ח"א עמ' 39; עי' רי"ץ גיאת ח"א עמ' קיז; עי' ס' המנהגים (טירנא) שמ"ע; עי' לבוש או"ח סי' תרסח ס"ב.
  847. עי' במדבר ל א. עי' סדר"ע שם; עי' רי"ץ גיאת שם, בשמו; עי' תורתן של ראשונים שם; עי' ס' המנהגים שם; עי' לבוש שם.
  848. עי' ציון 844. עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף רעט, והובא בקצור בא"ר שם סק"י; א"ר שם, בסו"ד, וא"ז שם סק"ד, בד' לבוש שם: ובשניה קורין מיד בראשית. ועי' שו"ת רדב"ז שם, והובא בא"ר שם, טעם נוסף ע"פ הקבלה.
  849. טור או"ח סי' תרסט.
  850. דברים לג כו.
  851. שם כט.
  852. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ש.
  853. במדבר כח א-ב.
  854. שם טו. עי' בעיא דעולא בר רב במגילה כא ב - כב א; ע'י סדר"ע ח"ב סי' מו; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  855. ציון 1218 ואילך.
  856. עי' ציון 198 ואילך.
  857. עי' ציון 82 ואילך.
  858. במדבר כח ט.
  859. שם טו. עי' סדר"ע ח"ב סי' מז; עי' טוש"ע או"ח תכה א; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ש.
  860. עי' ציון 1710.
  861. משנה מגילה ל ב; מ"ס פי"ז; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ב ופי"ג הי"ז; טוש"ע או"ח תרפד א.
  862. במדבר ז א-פט. טוש"ע שם. ועי' ציון 868 ואילך, שי"נ להקדים ולקרוא ביום א' מברכת כהנים (במדבר ו כב), ועי' ציון 900, שי"נ לקרוא ביום ח' עד כן עשה את המנֹרה (שם ח ד).
  863. עי' רש"י מגילה שם ד"ה בחנוכה. ועי' לבוש שם.
  864. טור שם, ע"פ פס"ר פ"ו.
  865. במדבר ז א. הל"פ (ששון) עמ' קפד; סדר"ע ח"ב סי' סב; מחז"ו סי' רלט; ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' רמב; שבה"ל סי' קפט; כלבו סי' כ, בשם יש מקומות; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 72; טור או"ח סי' תרפד, בסתם; ס' המנהגים (טירנא) חנוכה; רמ"א בשו"ע שם א, בשם י"א, ושכן המנהג; לבוש שם, בסתם, ושכן המנהג; ערה"ש שם ס"ב.
  866. עי' ס' הפרדס שם; כלבו שם, לד' זו.
  867. לבוש שם, לד' זו.
  868. במדבר ו כב-כג. עי' הל"פ (ראו) עמ' 133; עי' סדור רס"ג עמ' שעג; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"ז; עי' מאירי שבציון 879; עי' כלבו שם, בסתם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תע, בשם י"א; עי' טור שם, בשם יש מקומות; עי' שו"ע שם; עי' שכנה"ג שם הגה"ט אות א, שכן מנהג קושטנדינא וכל המקומות; לבוש שם, בשם יש מקומת.
  869. רמב"ם שם; כלבו שם; טוש"ע שם.
  870. טור שם; עי' לבוש שם.
  871. במדבר ז ג.
  872. במדבר ז יא.
  873. במדבר ז יב-יז. עי' הל"פ (ראו) שם; עי' שבה"ל שם; כ"מ ממנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם, בשם י"א; עי' שכנה"ג שם, שכן ראוי לנהוג; עי' ערה"ש שם, בסתם.
  874. במדבר ז יא.
  875. במדבר ז יד. ס' המנהגים שם.
  876. עי' מחז"ו שם; עי' ס' הפרדס שם; עי' כלבו שם, בשם יש מקומות; עי' ס' המנהגים שם; עי' רמ"א שם, בשם י"א, ושכן נוהגים; לבוש שם, בסתם; א"ר שם סק"ב, שכן המנהג; עי' ערה"ש שם, בשם י"א, ושכן המנהג.
  877. ס' הפרדס שם; עי' ערה"ש שם, לד' זו.
  878. עי' ציון 868 ואילך.
  879. מאירי שבת כד ב, בשם יש נוהגים הא'; שכנה"ג שם, שכן מנהג קושטנדינא וכל המקומות; פר"ח שם, בשם יש מקומות.
  880. פר"ח שם; מ"ב שם סק"ג, בשמו; עי' ברכ"י שם אות א, בשם ס' לחם סתרים. ועי' שכנה"ג שם וברכ"י שם, שדחו.
  881. במדבר ו כב-כז.
  882. שם ז א-יא.
  883. שם יב-יז. מאירי שם, בסו"ד, בשם יש נוהגין.
  884. במדבר ז יח-כג.
  885. במדבר ז כד-כט. עי' מאירי שם, בסו"ד, בשם יש נוהגין.
  886. כ"מ מהל"פ (ראו) עמ' 133 והל"פ (ששון) עמ' קפד וסדר"ע ח"ב סי' ב וסדור רס"ג עמ' שעג ומחז"ו סי' רלט וס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' רמב ותוס' סוכה נה א ד"ה אתקין ומנהגים דבי מהר"ם עמ' 72 וס' המנהגים (טירנא) חנוכה; עי' מאירי שבת כד ב; טוש"ע או"ח תרפד א.
  887. הל"פ (ראו) שם; הל"פ (ששון) שם; סדר"ע שם; מחז"ו שם; ס' הפרדס שם; עי' תוס' סוכה שם; עי' מנהגים דבי מהר"ם שם; עי' מאירי שבת שם; עי' הגמ"י תפלה פי"ג הי"ז; עי' ס' המנהגים שם; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א, ושכן המנהג; לבוש שם; ערה"ש שם ס"ב, בשם י"א, ושכן המנהג. וכ"מ ממ"ס פ"כ, לגי' כ"י שהובא בח"נ במהד' היגער: ולמה מקדימין וכו' לומר ביום הראשון וביום השני, ועי' ציון 891, שי"ג בע"א.
  888. לבוש שם.
  889. עי' מחז"ו וס' הפרדס שם.
  890. ערה"ש שם, לד' זו.
  891. עי' סדור רס"ג שם; עי' רמב"ם שם; עי' אבודרהם חנוכה; טוש"ע שם. וכ"מ ממ"ס שם, לגירסתנו: אין מקדימין וכו' לומר ביום הראשון וביום השני, ועי' ציון 887, שי"ג בע"א.
  892. עי' ציון 116 ואילך.
  893. אבודרהם שם.
  894. כ"מ מהל"פ (ראו) עמ' 133; עי' הל"פ (ששון) עמ' קפד; כ"מ מסדר"ע ח"ב סי' ב; עי' מאירי שבת כד ב; עי' טוש"ע או"ח תרפד א; עי' לבוש שם.
  895. עי' הל"פ (ראו) והל"פ (ששון) וסדר"ע ומאירי שם; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  896. עי' טוש"ע שם.
  897. במדבר ז נד. הל"פ (ראו) עמ' 133; הל"פ (ששון) עמ' קפד; סדר"ע ח"ב סי' סב; סדור רס"ג עמ' שעג; עי' מחז"ו סי' רלט; טוש"ע או"ח תרפד א; עי' ס' המנהגים (טירנא) חנוכה; לבוש שם; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  898. שם פט. הל"פ (ראו) שם; סדר"ע שם; עי' מאירי שבת כד ב, בסתם; הגמ"י תפלה פי"ג הי"ז, בשמו, ושכן המנהג; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הי"ז; עי' טור או"ח סי' תרפד, בסתם.
  899. רמב"ם שם.
  900. במדבר ח ד. הל"פ (ששון) שם; כ"מ מסדור רס"ג שם; עי' מחז"ו שם; עי' מאירי שם, בשם יש נוהגין; עי' טור שם, בשם יש מקומות; ס' המנהגים שם.
  901. עי' מחז"ו שם; עי' טור שם; לבוש שם: מנורה. וע'י ערה"ש שם, וצ"ב.
  902. טור שם.
  903. עי' שו"ע ורמ"א שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  904. במדבר ז נו.
  905. שם נט. שו"ת חיים שאל ח"א סי' ק.
  906. במדבר ז ס.
  907. עי' מחז"ו שם; עי' ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' רמב; עי' הגמ"י תפלה פי"ג הי"ז; עי' מהרי"ל הל' חנוכה סי' ט; עי' מהרי"ל שם, בהג"ה, שכן עיקר; עי' ס' המנהגים שם; ד"מ שם סק"ב, בשם ס' המנהגים; עי' ערה"ש שם.
  908. מהרי"ל שם, בהג"ה; עי' ערה"ש שם.
  909. במדבר ז נו-נט. עי' מנהגים דבי מהר"ם שם; עי' מהרי"ל שם, בהג"ה, בשם יש נוהגים.
  910. במדבר ז ס-סה.
  911. שם סו.
  912. כ"מ ממנהגים דבי מהר"ם שם; עי' מהרי"ל שם, בהג"ה, בשם יש נוהגים.
  913. במדבר ז פג.
  914. שם פד-פט. עי' מאירי שם.
  915. עי' ציון 891 ואילך.
  916. עי' שו"ת חיים שאל ח"א סי' ק, ע"פ פר"ח שבציון 880, ובשם הרב מאיר מזרחי בגליון פר"ח.
  917. במדבר ז א.
  918. במדבר ח ד. מ"ס פ"כ.
  919. הגמ"י תפלה פי"ג הי"ז.
  920. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תע.
  921. עי' משאת משה ח"א או"ח סי' ו; עי' דבר משה ח"א או"ח סי' יד; עי' שו"ת חיים שאל ח"א סי' ק וברכ"י או"ח סי' תרפד אות ה, בשם משאת משה ודבר משה; עי' שו"ת חיים שאל ח"א סי' ק; עי' מ"ב שם סק"ג, בשם ברכ"י.
  922. עי' ברכ"י שם, בשם משאת משה ודבר משה; עי' מ"ב שם, בשם ברכ"י.
  923. שו"ת חיים שאל שם.
  924. ציון 1714 ואילך.
  925. ציון 864 ואילך.
  926. ציון 871 ואילך.
  927. ציון 875.
  928. שמות יז ח. משנה מגילה ל ב; רמב"ם תפלה פי"ג הי"ז; טוש"ע או"ח תרצג ד.
  929. ר"ן שם (יא א).
  930. בה"ג הל' צרכי ציבור; סדר"ע ח"ב סי' עג; סדור רש"י סי' של ותנא; ס' האשכול (אלבק) סז א; ועוד.
  931. שמות שם טז. ס' הרוקח סי' רלט; בבה"ג וסדר"ע וס' האשכול שם: עד וישמע יתרו, דהיינו עד ולא ולא עד בכלל (עי' סדר"ע וס' האשכול שבציון 933).
  932. עי' מ"ס שבציון 945; עי' סדור רש"י שם ושם; עי' מחז"ו סי' רנב; עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כה; עי' שבה"ל סי' ר; עי' מנהג מרשלייאה עמ' 156.
  933. עי' ירו' מגילה פ"ד ה"ב; מ"ס פכ"א; עי' סדר"ע שם; סדור רש"י שם; ס' האשכול שם, בשם רב יהודאי; שבה"ל שם; רי"ו תא"ו ני"א ח"ג (סד ג); ר"ן שם; אגודה מ"ס פ"כ; מנהג מרשלייאה שם.
  934. שמות יח א. מ"ס פכ"א; עי' סדר"ע שם; ס' האשכול שם, בשם רב יהודאי.
  935. עי' ציון ואילך. עי' בה"ג שם; עי' אבודרהם דיני קה"ת; עי' ר"ן שם; עי' קה"ע לירו' תענית פ"ד ה"ג.
  936. שבה"ל שם.
  937. שמות יז ח.
  938. שם ט.
  939. שם י.
  940. שם יא.
  941. שם יב.
  942. שם יג.
  943. שם יד.
  944. שם טו.
  945. שם טז. מ"ס פכ"א; ראבי"ה מגילה סי' תקעז, בשמו; עי' מחז"ו שם.
  946. עי' ר' זעירא בירו' שם; עי' ר' יונה במ"ס שם; עי' תוס' מגילה כא ב ד"ה אין; עי' שבה"ל שם, בשם הירו'.
  947. עי' תוס' שם; עי' ר"ן ל ב שם; עי' רי"ו שם; מנהג מרשלייאה עמ' 102.
  948. ס' האשכול שם, בשם רב סעדיה; עי' אבודרהם שם; עי' א"ח הל' קריאת ס"ת סס"א וכלבו סי' כ.
  949. עי' טוש"ע או"ח קלז א; קה"ע לירו' שם.
  950. ע"ע הפטרה ציון 132.
  951. ע"ע הנ"ל ציון 139 ואילך. עי' ס' המנהיג שם (מהד' מוה"ק); עי' תוס' כא ב שם. וע"ע קריאת התורה, שלעולם אין קוראים פחות מי' פסוקים, מלבד פורים.
  952. א"ח שם, שכן מצא בתשו' שאלה.
  953. עי' סדר"ע שם וס' המנהיג שם, בשם רב יהודאי.
  954. ס' המנהיג שם, בשם רב יהודאי.
  955. ע"ע קריאת התורה. ס' המנהיג שם (מהד' מוה"ק), בשם תשוה"ג וה"ג (וצ"ב, שסותר לה"ג שבציון 931).
  956. א"ח שם, בשם הר"ש.
  957. סדור רש"י סי' של וסי' תנא; עי' ס' הרוקח שבציון 931; שבה"ל סי' ר; א"ח הל' קריאת ס"ת סס"א; ס' המנהגים (טירנא) פורים; ס' המנהגים (חילדיק) מנהגי פורים; עי' טור או"ח סי' תרצג; רמ"א בשו"ע שם ס"ד; ועוד. וכ"ה בסדורי האשכנזים והתימנים.
  958. עי' ציון 946 ואילך. אבודרהם פורים, שכך נהגו שלוחי צבור.
  959. אבודרהם שם, שכך נהגו שלוחי צבור; ס' מצות זמניות הל' פורים; ב"י שם: ועכשיו נהגו; שו"ע שם; שכנה"ג שם הגב"י אות ב, שכן המנהג. וכ"ה בסדורי הספרדים.
  960. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  961. ציון 143 ואילך.
  962. רע"ב מגילה פ"א מ"ב.
  963. ע"ע פורים.
  964. עי' רע"ב שם; תקון יששכר כט ע"ב, שכן נמצא מפורש בספרים ישנים; כנה"ג או"ח סי' תרפח הגב"י אות ט, בד' אבודרהם.
  965. עי' ציון 928 ואילך.
  966. שמות יז ח. עי' פהמ"ש לרמב"ם מגילה ל ב; רע"ב שם; ב"י שם, שכן מצא כתוב; שו"ת מהרלב"ח סי' לב: נראה; ב"ח שם, בשמו; שו"ע שם ו; פאה"ש סי' ג סט"ז. ועי' שו"ת מהרלב"ח שם, שראה כתוב בד' פהמ"ש לרמב"ם שקוראים פ' זכור בשבת של פורים עצמו ולא השבת הקודמת, ודחה.
  967. ע"ע מקרא מגילה. ושם, שי"ח.
  968. שו"ת מהרלב"ח שם.
  969. עי' תקון יששכר שם, ששמע שנפלה מחלוקת בזה בין חכמי ירושלים, ועלתה ההסכמה שלא להוציאו; כנה"ג שם, בשם תקון יששכר שנפלה מחלוקת וכו', ושכן מנהג בני רומניא בקושטאנדינ"א.
  970. ע"ע פורים.
  971. תקון יששכר מנהגות נט ע"ב, שכן המנהג פשוט בכל המוסתערבים תושבי צפת וכפריה ביריה ועין אל זיתון, ושמע שכן נוהגים גם בעזה ובדמשק, ושם סא ע"א, שר' יוסף קארו השיב שהוא מנהג טוב; עי' הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ דרוש פורים (קט א), שהאר"י בצפת ור' חיים ויטאל בדמשק נהגו ביום השני בשאר מצוות פורים, עיי"ש שהם מהערים המסופקות; עי' כה"ח או"ח סי' תרפח ס"ק כג, בשם שעה"כ, שכן נהגו האחרונים הנ"ל; עי' שו"ת מים עמוקים ח"ב סי' עט; פאה"ש סי' ג סט"ו ובית ישראל ס"ק לו, ע"פ תקון יששכר שם, שכן היה המנהג בבהכ"נ מערבים בצפת.
  972. עי' ציון 928 ואילך.
  973. שמות יז יח. עי' תקון יששכר שם.
  974. ע"ע פורים.
  975. עי' תקון יששכר שם נט ע"ב - ס ע"א.
  976. תקון יששכר נט ע"ב, שכן מנהג המוסתערבים במקומות שבציון 971.
  977. עי' תקון יששכר שם: ושמא.
  978. תקון יששכר שם נט ע"ב, שכן מנהג קהילות הספרדים שנתווספו מחו"ל בצפת, ושם סא ע"א, שר' יוסף קארו השיב שלמרות שהמנהג שבציון 971 ואילך הוא מנהג טוב, אין לשנות מנהג הקהילות; פאה"ש שם ובית ישראל שם, שכן המנהג כעת, ובית ישראל שם, ובשם תקון יששכר שם, שכן מנהג קהילות הספרדים והאשכנזים, ושהב"י השיב שלא לשנות מהמנהג.
  979. תקון יששכר שם, לד' זו.
  980. עי' משנה מגילה ל ב - לא א.
  981. ויקרא כו יד-מג. עי' רש"י שם לא א ד"ה ברכות וקללות. וכ"מ מאחרים שבברייתא שבציון 1020.
  982. רש"י שם.
  983. עי' ציון 1147 ואילך.
  984. עי' רש"י שם ד"ה אין מפסיקין בקללות.
  985. ויקרא שם ג-יג. רש"י שם.
  986. עי' ירו' תענית פ"ב הי"ד.
  987. דברים כח טו-סח. ר' יוסה בירו' שם, לגי' ראבי"ה מגילה סי' תקצה, ולפנינו ליתא.
  988. ע"ע תענית גשמים.
  989. מ"ס פי"ז; עי' רוקח סי' ריא, בשם ירו' ישן; ראבי"ה שם, בשם ירו', וכ' ע"פ הל' שם: ועכשיו, שהוא תוספת של גאון. בירו' שלפנינו ליתא. ועי' ראבי"ה שם, שיתכן לפרש שהמשנה ומ"ס אינן חלוקות, אלא שהמשנה מדברת דוקא בז' תעניות אחרות.
  990. עי' סדור רס"ג עמ' שעג; סדר"ע ח"ב סי' נז וסי' נח, שכן המנהג בשתי הישיבות; עי' ראשונים שבציון 1126; עי' תוס' רא"ש מגילה לא ב; עי' מרדכי שם רמז תתלא; עי' אגודה שם פ"ג סי' נ.
  991. סדר"ע שם ושם.
  992. עי' תוס' רא"ש שם; עי' מרדכי שם; עי' אגודה שם.
  993. תשו' רב שר שלום בסדר"ע ח"ב סי' נז; טור או"ח סי' תקסו, בשם רב שר שלום.
  994. עי' טור שם, בשם רב עמרם.
  995. תשו' רב שר שלום בסדר"ע ח"ב סי' נז, ע"פ המשנה שבציון 29.
  996. תשו' רב שר שלום שם: פעמים בוידבר.
  997. שמות לד ו.
  998. ר' יוחנן בר"ה יז ב. תשו' רב שר שלום שם.
  999. שמות לב יא. סדור רס"ג עמ' שעג; עי' רוקח סי' ריא; ראבי"ה מגילה סי' תקצה, בשם ירו', וכ' ע"פ הל' שם: ועכשיו, שהוא תוספת של גאון, ובירו' שלפנינו ליתא.
  1000. סדור רס"ג שם; עי' רוקח שם.
  1001. שם יד; עי' סדור רס"ג שבציון הקודם; רוקח שם.
  1002. רוקח שם; עי' ראבי"ה שם, בשם ירו', ועי' ציון 999. ועי' ריבב"ן מגילה לא ב, שיש שהנהיגו בי"ז בתמוז לקרוא פ' העגל, שהיה באותו היום, ודחה.
  1003. שמות לד א. עי' סדור רס"ג שם; עי' רוקח שם; עי' ראבי"ה שם, בשם ירו', ועי' ציון 999.
  1004. שמות שם ג. רוקח שם.
  1005. שמות שם ד. עי' רוקח שם.
  1006. שם י. רוקח שם; עי' ראבי"ה שם, בשם ירו', ועי' ציון 999.
  1007. שמות לב יב.
  1008. שם.
  1009. שם.
  1010. שם. עי' רוקח שם.
  1011. שמות לד ו.
  1012. שם.
  1013. שם ז.
  1014. שם ו.
  1015. שם ט.
  1016. שם.
  1017. שם. עי' רוקח שם.
  1018. ציון 1031 ואילך.
  1019. עי' אחרים שבציון הבא.
  1020. ויקרא כו יד. אחרים בברייתא מגילה לא ב.
  1021. עי' מ"ס פי"ז.
  1022. עי' סתם משנה שבציון 980, שסתמה שהדין כן בתענית ציבור, ולא חילקה בין ת"ב לשאר תעניות.
  1023. עי' רש"י שם ד"ה עד אנה ינאצוני וריבב"ן שם, בפי' ר' נתן בר יוסף שבציון הבא.
  1024. במדבר יד יא. עי' ר' נתן בר יוסף בברייתא שם.
  1025. רש"י שם, ע"פ תענית כט א; ריבב"ן מגילה שם.
  1026. ריבב"ן שם: להם.
  1027. עי' רש"י שם וריבב"ן שם, בפי' י"א שבציון הבא.
  1028. במדבר שם כו-כז. עי' י"א בברייתא שם.
  1029. דברים ד כה. אביי במגילה לא ב.
  1030. סדר"ע ח"ב סי' ק וקא; ריבב"ן שם; או"ז ח"ב סי' שצב; מרדכי שם רמז תתלא; אגודה שם פ"ג סי' נ; מהרי"ל הל' י"ז בתמוז ות"ב סי' כג; ס' המנהגים (טירנא) ת"ב.
  1031. עי' ציון 990 ואילך.
  1032. עי' מרדכי שם.
  1033. עי' ציון 1029.
  1034. עי' ציון 1030.
  1035. דברים ד כה.
  1036. שם מ. עי' או"ז ח"ב סי' שצב; מהרי"ל הל' י"ז בתמוז ות"ב סי' כג; ס' המנהגים (טירנא) ת"ב; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' שג.
  1037. דברים ד כט.
  1038. שם לה. ס' המנהגים שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  1039. שם לא. מהרי"ל שם.
  1040. עי' ציון 990 ואילך.
  1041. שמות לב יא-יד ולד א-י. עי' סדור רס"ג עמ' שעג; עי' סדר"ע ח"ב סי' קא; עי מהרי"ל הל' י"ז בתמוז ות"ב סי' כו; עי' ס' המנהגים (טירנא) ת"ב.
  1042. ע"ע ארבע פרשיות ציונים 1, 19.
  1043. מגילה כט ב.
  1044. שמות ל יב. ברייתא בגמ' שם.
  1045. עי' גמ' שם, בד' שמואל.
  1046. במדבר כח ב. גמ' שם.
  1047. במדבר שם יד.
  1048. ע"ע שקלים וע' תרומת הלשכה. עי' גמ' שם, בד' רב, ורש"י ד"ה טעמא כדרבי טבי.
  1049. עי' ציון 1218 ואילך.
  1050. פנ"י שם.
  1051. שמות ל יא-יב.
  1052. שם טז. עי' מחז"ו סי' רמ; עי' רמב"ם תפלה פי"ג הכ"ב; עי' כלבו סי' כ; עי' ס' השלחן הל' תפלה ש"ו; עי' טוש"ע או"ח תרפה א.
  1053. ציון 2 ואילך.
  1054. ציון 39 ואילך.
  1055. ציון 44 ואילך.
  1056. ע"ע ארבע פרשיות ציון 51 ואילך.
  1057. דברים כה יז. כלבו סי' כ; טוש"ע או"ח תרפה ב.
  1058. דברים שם יט. עי' כלבו שם; עי' טור שם; מ"ב שם סק"ז.
  1059. ציון 2 ואילך.
  1060. ציון 58 ואילך. ושם, ציון 62, שי"ח.
  1061. ע"ע ארבע פרשיות ציון 77 ואילך.
  1062. במדבר יט א-ב.
  1063. שם כב. עי' מחז"ו סי' רמ; עי' כלבו סי' כ; ס' השלחן הל' תפלה ש"ו; עי' שו"ע או"ח קלז ה; עי' מ"ב סי' תרפה סק"י.
  1064. כלבו שם.
  1065. במדבר יט י.
  1066. שם כב.
  1067. עי' כלבו סי' כ, בשם רבו; שו"ע או"ח קלז ה.
  1068. עו"ת שם ס"ק יא.
  1069. ט"ז שם סק"ח.
  1070. עי' א"ר שם סק"ט; עי' שעא"פ ש"ז ס"ד; עי' מ"ב שם ס"ק יז.
  1071. במדבר יט יז.
  1072. מחז"ו סי' רמ, בשם תשוה"ג, בשם רבו.
  1073. עי' מחז"ו שם, בשם תשוה"ג, בשם רבו.
  1074. עי' ערה"ש או"ח סי' קלז ס"ז: ונ"ל, ע"פ הכלבו שבציון 1065 ואילך (ולא הזכיר המחז"ו).
  1075. עי' ציון 1062 ואילך.
  1076. עי' מג"א סי' קלז ס"ק יא; עי' עו"ת שם ס"ק יא; עי' מ"ב שם ס"ק יח, בשם האחרונים.
  1077. עי' ציון 1868.
  1078. א"ר שם סק"י, בד' מג"א ועו"ת.
  1079. עי' ציון 1867.
  1080. עי' א"ר שם, בד' הלבוש, ובמסקנה; מ"ב שם ס"ק יח, בשם א"ר.
  1081. במדבר יט י. עי' מ"ב שם (והיינו ככלבו שבציון 1065 ואילך. ולמחז"ו שבציון 1071 ואילך, עד מים חיים אל כלי).
  1082. עי' א"ר שם, לד' זו; מ"ב שם.
  1083. ציון 2 ואילך.
  1084. ציון 82. ושם, ציון 83, שי"ח.
  1085. ע"ע ארבע פרשיות ציון 99.
  1086. שמות יב א-ב. עי' משנה מגילה כט א; עי' ס' השלחן הל' תפלה ש"ו; עי' טוש"ע או"ח תרפה ד.
  1087. שמות שם כ. ס' השלחן שם; מ"ב שם ס"ק יג.
  1088. ציון 2 ואילך.
  1089. ע"ע משמרות.
  1090. עי' משנה תענית כו א; עי' רמב"ם כהמ"ק פ"ו ה"ז.
  1091. ר' יעקב בר אחא אמר רב אסי בגמ' שם כז ב; ר' אמי במגילה לא ב
  1092. בראשית א א-ה.
  1093. בראשית א ו-ח.
  1094. בראשית שם.
  1095. בראשית א ט-יג.
  1096. בראשית שם.
  1097. בראשית א יד-יט.
  1098. בראשית שם.
  1099. בראשית כ-כג.
  1100. בראשית שם.
  1101. בראשית א כד-לא.
  1102. בראשית שם.
  1103. בראשית ב א-ג. עי' משנה תענית כו א; רמב"ם שם.
  1104. משנה שם.
  1105. עי' ברייתא בגמ' שם כז ב ומגילה כב א.
  1106. בראשית א א-ה.
  1107. ציון 1184 ואילך.
  1108. עי' ר' חנינא בתענית כז ב ומגילה כב ב.
  1109. עי' גמ' שם ושם, בד' רב שבציון 1186 ואילך.
  1110. ציון 1193 ואילך.
  1111. ת"ק בברייתא מגילה כב א, לפי גמ' שם; י"א בברייתא שם; עי' ר' תנחום אמר ריב"ל שבציון 1138 ואילך; רמב"ם תפלה פי"ב ה"ג; עי' טוש"ע או"ח קלח.
  1112. עי' גמ' שם; רש"י שם ד"ה כשם שאין; תוס' שם ד"ה אין.
  1113. עי' רש"י שבציון הבא ואילך; עי' תוס' ומרדכי שבציון 1122 ואילך; עי' או"ז ח"ב סי' מד; עי' טור שם.
  1114. טור שם.
  1115. עי' רש"י שם; עי' תוס' שם; עי' טוש"ע שם.
  1116. רש"י שם; עי' תוס' שם; עי' טוש"ע שם.
  1117. רש"י שם.
  1118. תה"ד סי' כב; ד"מ או"ח סי' קלח סק"ב, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1119. עי' תוס' ומרדכי שבציון 1122 ואילך.
  1120. או"ז ח"ב סי' מד; עי' תוס' רא"ש שם.
  1121. או"ז שם.
  1122. עי' ציון 1119 ואילך.
  1123. שמות לב יא.
  1124. עי' ציון 980 ואילך.
  1125. עי' תוס' ומרדכי שבציון הבא; עי' תוס' רא"ש שם; או"ז ח"ב סי' מד, בדעה הא'. ועי' או"ז שם, בשם הרמב"ם, שאין עושים שם פרשה, וכ"ה בחומשים שלנו.
  1126. תוס' מגילה כב א ד"ה אין; מרדכי מגילה רמז תתה.
  1127. במדבר כח יט. עי' ציון 310 ואילך.
  1128. תוס' שם; עי' מרדכי שם.
  1129. עי' תוס' שם; מרדכי שם: וי"ל בדוחק, וסיים: וצ"ע.
  1130. עי' תוס' שבציון 1136 ואילך.
  1131. עי' תה"ד סי' כב שמזה הטעם אין לחוש בקריאת ר"ח שיטעו הנכנסים לגבי פסוקי וביום השבת; טור או"ח סי' קלח, לפי ב"ח שם.
  1132. רמ"א בשו"ע שם; ב"ח שם.
  1133. במדבר כח ט-י. עי' ציון 1236.
  1134. עי' ציון הנ"ל.
  1135. עי' ציון 1130.
  1136. תוס' מגילה כב א ד"ה אין, בתי' הא', לשיטתם שבציון 1122 ואילך.
  1137. עי' תוס' שם, בסו"ד. ועי' מג"א סי' קלח סק"ב ולבושי שרד שם.
  1138. עי' ציון 1111 ואילך.
  1139. ר' תנחום אמר ריב"ל במגילה כב א; עי' רמב"ם תפלה פי"ב ה"ג; עי' טוש"ע או"ח קלח.
  1140. טור שם.
  1141. עי' גמ' שם; רש"י שם ד"ה כך אין משיירין כו'.
  1142. רש"י שם. ועי' מח' ת"א וי"א בברייתא בגמ' שם, לגבי הטועה ומשייר.
  1143. ר' יוסה בי ר' בון בירו' מגילה פ"ג ה"ז ומ"ס פי"ב, בטעם הדין שבציון 1147 ואילך. ועי' תורה תמימה בראשית יב ג.
  1144. רמב"ם תפלה פי"ג ה"ה; עי' או"ז ח"ב סי' מט; עי' קרי"ס שבציון 1294: משתדל, וצ"ב; ד"מ או"ח סי' קלח סק"א, בשם רמב"ם וד"מ; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  1145. עי' באה"ט שם סק"ג.
  1146. מג"א סי' קלח סק"ד, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם ידים פ"ד מ"ח; באה"ט שם סק"ג ומ"ב שם סק"ו, בשמו.
  1147. משנה מגילה לא א; מ"ס פי"ב ופי"ז; עי' טוש"ע תכח ו.
  1148. ויקרא כו טז-מג. אביי בגמ' שם לא ב; עי' רב הונא בגמ' שם; עי' רמב"ם תפלה פי"ג ה"ז; עי' טוש"ע שם.
  1149. רש"י שם לא א ד"ה אין מפסיקין בקללות.
  1150. משנה שם א; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  1151. עי' גמ' שם ב, בד' אביי שבציון 1148.
  1152. עי' ציון 980 ואילך.
  1153. עי' רש"י שם.
  1154. ויקרא שם ג-יג. רש"י שם.
  1155. ברייתא בגמ' שם ב; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם. בשו"ע השמיט.
  1156. עי' ויקרא שם יד-טו.
  1157. עי' רבינו מנוח שם, והובא בב"י שם; עי' מרדכי מגילה רמז תתלא; עי' ר"ן שם (יא א); עי' ד"מ שם סק"ג, בשם מרדכי ור"ן.
  1158. משלי ג יא. מגילה לא ב.
  1159. רש"י שם ד"ה אל תמאס.
  1160. גמ' שם.
  1161. משלי שם.
  1162. ירו' מגילה פ"ג ה"ז; מ"ס פי"ב; רש"י שם, בשם מ"ס.
  1163. רש"י שם; עי' קה"ע לירו' שם.
  1164. קה"ע שם.
  1165. קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"ב, בשם הגדה.
  1166. תהלים צא טו. קרי"ס למאירי שם, בשם ר' יהושע בהגדה.
  1167. ר' לוי בירו' שם; ר' לוי במ"ס שם; קרי"ס למאירי שם, בשם ר' יהושע בהגדה.
  1168. ירו' שם; מ"ס שם.
  1169. קרי"ס למאירי שם, בשם הגדה, והוא ת"ק של ר' יהושע שבציון 1165 ואילך.
  1170. מ"ס פי"ז.
  1171. דברים כח טו-סח.
  1172. רמב"ם תפלה פי"ג ה"ז.
  1173. אביי במגילה לא ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע או"ח תכח ו.
  1174. גמ' שם, בד' אביי שבציון הקודם.
  1175. תוס' שם ד"ה משה.
  1176. רמב"ם שם; עי' ראבי"ה מגילה סי' תקצה; עי' שו"ע שם.
  1177. דברים לב א-מג.
  1178. ע"ע שיר; שירה.
  1179. עי' רב חנן בר רבא אמר רב בר"ה לא א, ורש"י ד"ה הזי"ו ל"ך וד"ה כך חלוקין.
  1180. עי' ציון 1789 ואילך.
  1181. עי' ציון 1810.
  1182. עי' רש"י שם ד"ה כך חלוקין.
  1183. ציון 31 ואילך.
  1184. עי' ציון 1089 ואילך.
  1185. עי' ציון 110 ואילך.
  1186. תענית כז ב ומגילה כב א.
  1187. רש"י מגילה שם ד"ה דולג.
  1188. רש"י תענית שם ד"ה רב אמר דולג.
  1189. עי' ציון 1138 ואילך.
  1190. עי' רש"י תענית שם.
  1191. עי' ציון 1108 ואילך.
  1192. גמ' שם ושם, בד' רב.
  1193. גמ' שם ושם.
  1194. רש"י תענית שם ד"ה פוסק.
  1195. רש"י שם; עי' רש"י מגילה שם ד"ה פוסק.
  1196. רש"י תענית שם.
  1197. עי' ציון 1108 ואילך.
  1198. עי' גמ' שם ושם, בד' שמואל.
  1199. גמ' שם ושם, בד' שמואל.
  1200. עי' רש"י תענית שם ד"ה הכי נמי; רש"י מגילה שם ד"ה גזירה משום הנכנסין.
  1201. גמ' שם ושם, בד' שמואל.
  1202. עי' רש"י תענית שם; רש"י מגילה שם.
  1203. עי' ירו' מגילה פ"ד ה"ב ומ"ס פכ"א, לגבי הקריאה ביום ב' של מעמדות (עי' ציון 1210 ואילך) ופורים (עי' ציון 933 ואילך).
  1204. עי' ירו' שם: ר' אידי אומר איתפלגון כהנא ואסי חד אמר חוזר וכו', וכעי"ז במ"ס שם.
  1205. עי' ירו' שם: ר' אידי אומר איתפלגון כהנא ואסי וכו' וחורנא אמר חותן וכו', וכעי"ז במ"ס שם.
  1206. עי' בראשית א ה.
  1207. עי' שם ח. קה"ע שם.
  1208. בראשית א יג.
  1209. קה"ע שם.
  1210. בראשית א ו-ח.
  1211. עי' ציון 1094 ואילך. בראשית א ט-יג.
  1212. בראשית א ח.
  1213. עי' שם יג.
  1214. עי' ירו' שם; עי' מ"ס שם.
  1215. רב יוסף במגילה כב א, לפי רש"י שם ד"ה הלכתא מאי ורמב"ן שם כא ב, ועי' ציון 1239, שי"מ בע"א.
  1216. רב יוסף בגמ' שם.
  1217. רש"י שם ד"ה ואמצעי דולג.
  1218. עי' ציון 1714 ואילך.
  1219. במדבר כח א-ב.
  1220. שם טו.
  1221. במדבר כח א-ח.
  1222. במדבר שם ט-י.
  1223. במדבר שם יא-טו.
  1224. עי' מגילה כא ב.
  1225. עי' ציון 1138 ואילך.
  1226. במדבר שם ט-י.
  1227. במדבר שם יא-טו.
  1228. במדבר שם ט-י.
  1229. במדבר שם יא.
  1230. עי' ציון 1111 ואילך.
  1231. במדבר שם ט-י.
  1232. במדבר שם יא-יג.
  1233. במדבר שם יד-טו.
  1234. עי' בעיא דעולא בר רב בגמ' שם כא ב - כב א.
  1235. עי' ציון 1184 ואילך. עי' רבא בגמ' שם כא ב.
  1236. במדבר שם ט-י.
  1237. במדבר שם יא. עי' סדר"ע ח"ב סי' מו; עי' ר"ח שם כב א; עי' רמב"ן שם, בשם הרי"ף והגאונים; עי' רשב"א ור"ן שם, בשם הרמב"ן בשם הרי"ף והגאונים. ועי' רמב"ן שם, שתמה, ורשב"א שם, שיישב.
  1238. ר"ח שם.
  1239. רב יוסף במגילה כב א, לפי סדר"ע שם ור"ח שם כא ב - כב א ורי"ף שם כב א (יב ב), ורמב"ן שם כא ב בשם הרי"ף והגאונים, וטור או"ח סי' תכג (ועי' בהגר"א שם ס"ב, הטעם דא"כ היינו הלכתא למשיחא), ועי' ציון 1215, שי"מ בע"א.
  1240. עי' רמב"ן שם, לד' זו.
  1241. רב יוסף בגמ' שם.
  1242. עי' ציון 1255.
  1243. רמב"ן שם.
  1244. עי' רמב"ן שם.
  1245. במדבר כח א.
  1246. שם ב.
  1247. שם ג.
  1248. שם.
  1249. שם ד.
  1250. שם ה. טוש"ע או"ח תכג ב.
  1251. שם ו.
  1252. במדבר שם י. עי' טוש"ע שם.
  1253. במדבר שם יא.
  1254. שם טו. טוש"ע שם.
  1255. רמב"ן שם; עי' רשב"א ור"ן שם, בשמו. ועי' ציון 1242 ואילך.
  1256. במדבר כח א.
  1257. שם ב.
  1258. שם ג.
  1259. שם ד.
  1260. שם ה.
  1261. שם ו.
  1262. שם.
  1263. שם ז.
  1264. שם ח. מ"ס פי"ז, לגירסתנו, והובא ברמב"ן מגילה כא ב, ועי' ציון 1275 ואילך, שי"ג בע"א.
  1265. רמב"ן שם.
  1266. רמב"ן שם.
  1267. במדבר שם ז.
  1268. שם ח.
  1269. שם ט.
  1270. שם י. עי' י"א במ"ס שם.
  1271. עי' ציון 1138 ואילך.
  1272. עי' ציון 110 ואילך.
  1273. עי' י"א במ"ס שם, ורמב"ן שם, לד' זו.
  1274. י"א במ"ס שם.
  1275. במדבר כח א.
  1276. שם ב.
  1277. שם ג.
  1278. שם ד.
  1279. שם ה.
  1280. שם ו.
  1281. שם ז.
  1282. שם ח.
  1283. שם ו.
  1284. שם ז.
  1285. שם ח.
  1286. שם ט.
  1287. שם י.
  1288. שם יא.
  1289. שם טו. מ"ס פי"ז, לגי' בהגר"א או"ח סי' תכג ס"ב, ועי' ציון 1256 ואילך, שי"ג בע"א.
  1290. עי' מע"ר סי' קנה. ועי' בהגר"א שם הטעם, שלד' רש"י שבציון 1215, לא נזכר הדין בגמ', וקו' הרמב"ן על פי' הגאונים היא קושיא אלימתא, ולכן יש לנהוג כמ"ס.
  1291. עי' ציון 1218 ואילך.
  1292. עי' ציון 1177 ואילך.
  1293. עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' רי; קרי"ס למאירי ח"א מאמר ה ח"ב.
  1294. עי' ציון 1143 ואילך. קרי"ס למאירי שם.
  1295. תקון יששכר דף ע ע"ב.
  1296. תקון יששכר שם, שכן שמע מחכם אחד. ועי' רשימות אחרות להפסקות: מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רצט; סיומה הפרשיות מהתורה (אופיבך תפ"ב); דרכי חיים ושלום סי' רכב; הוס' הר"י קאפח מכ"י תימני ברמב"ם (קאפח) סו"ס אהבה; השומר אמת סי' יד אות א. וע"ע מע"ר סי' קלב, שו"ת מנח"א קונ' שירי מנחה ח"א סי' סו; תפילת דוד לאדר"ת.
  1297. עי' תוס' מגילה כא ב ד"ה תנא, ע"פ גמ' שם; עי' תוס' ב"ב טו א ד"ה שמונה ומנחות ל א ד"ה שמנה, בשם ר"ת, ע"פ מגילה שם.
  1298. עי' ראשונים שבציון 1316.
  1299. עי' תוס' מגילה שם; עי' תוס' ב"ב שם ומנחות שם, בשם ר"ת; עי' שבה"ל ענין תפילה סי' לה; רא"ש מגילה פ"ג סי' א.
  1300. עי' תוס' מגילה וב"ב שם; עי' תוס' מנחות שם, בשם ר"ת.
  1301. עי' רא"ש שם.
  1302. עי' תשו' רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי בשבה"ל שם, ועי' תשו' רבינו אפרים לרבינו יואל, דהיינו ירו' מגילה פ"ד ה"א: ר' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא וכו' מתרגם ולא מקים בר נש תחתוי, וכגי' תוס' ב"ב שם: דקאים וקורא ולא קאי בר איניש תחתיו, ועי' תוס' שם, שנ' שמצדדים כן, ובמסקנה פי' בע"א, ועי' תשו' רבינו אפרים שם, שפי' בע"א (וכן עולה מגירסתנו).
  1303. עי' תשו' רבינו אפרים בשבה"ל שם, שכן המנהג ביון ובלומברדיאה, והסכים למנהג זה. וכן נוהגים בימינו התימנים.
  1304. עי' ציון 1297.
  1305. ב"י או"ח סי' קמא, בפי' המנהג שבציון 1307.
  1306. עי' ב"י שם, בסו"ד, בפי' המנהג שבציון הבא.
  1307. ב"י שם, שכן נוהגים בני רומניא: מקרא; עי' שו"ע שם ג, בשם יש נוהגים.
  1308. עי' ציון 168 ואילך.
  1309. ב"י שם, בביאור המנהג שבציון 1306 ואילך. ומצדד שאפילו לזוהר שבציון 1330 (לפי' שבציון 1331 ואילך), מנהג זה מועיל.
  1310. עי' ציון 1298 ואילך.
  1311. תוס' מגילה כא ב ד"ה תנא; תוס' ב"ב טו א ד"ה שמונה ומנחות ל א ד"ה שמנה, בשם ר"ת; עי' תשו' רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי בשבה"ל ענין תפילה סי' לה, בשם חמו (הראב"ן); עי' רא"ש מגילה פ"ג סי' א, בטעם הא', ודחה; מרדכי הלק"ט רמז תתקנה.
  1312. ע"ע טעמים.
  1313. רא"ש שם, במסקנה; טור או"ח סי' קמא, בשמו.
  1314. עי' רא"ש שם.
  1315. עי' ציון 1298 ואילך.
  1316. עי' תוס' ב"ב טו א ד"ה שמונה; עי' מרדכי הלק"ט רמז תתקנה; עי' ראשונים שבציונים 1317 ואילך, 1323 ואילך.
  1317. עי' תשו' רבינו אפרים בשבה"ל ענין תפילה סי' לה; עי' ראשונים שבציון 1322. ועי' תשו' רבינו אפרים שם, שראה ר"ת נוהג כן.
  1318. תשו' רבינו אפרים שם.
  1319. עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' תשו' רבינו אפרים שם.
  1320. עי' ציון 168 ואילך.
  1321. טור שם, לדעה החולקת.
  1322. עי' תוס' שם, בשם ר"י; פסקי תוס' שם סי' סז.
  1323. רא"ש מגילה פ"ג סי' א; טור שם, בשמו.
  1324. עי' טור שם; עי' ב"ח שם סי' קלט.
  1325. רא"ש שם; טור שם סי' קמא, בשמו.
  1326. עי' תשו' רבינו אפרים שם, שדוחה.
  1327. עי' טור שם; עי' ב"ח שם סי' קלט.
  1328. עי' טור שם סי' קמא.
  1329. שו"ע שם ב; לבוש שם.
  1330. עי' זוהר ח"ב דף רב ע"ב.
  1331. עי' ציון 1298 ואילך.
  1332. ב"י או"ח סי' קמא; עי' לבוש שם ס"ג.
  1333. עי' ב"י שם: מיהו אפשר.
  1334. עי' כס"מ שם; ב"י שם. ועי' דרישה שם סק"א, שתמה.
  1335. ד"מ שם סק"ב.
  1336. עו"ת שם סק"ז, בד' שו"ע שבציון הבא.
  1337. שו"ע שם ב.
  1338. רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  1339. עי' ציון 1299 ואילך.
  1340. רא"ש מגילה פ"ג סי' א; טור או"ח סי' קמא, בשמו; עי' שו"ת ריב"ש סי' רד; עי' ב"י או"ח סי' קמא, בד' ראשונים שבציון 137 ואילך; עי' לבוש שםס"ג.
  1341. רא"ש שם; טור שם, בשמו.
  1342. עי' אבודרהם דיני קה"ת; עי' שו"ע או"ח קלט ב; עי' לבוש סי' קלט שם.
  1343. עי' ציון 137 ואילך. פרישה או"ח סי' קמא סק"ו.
  1344. אבודרהם שם, בשם רבינו סעדיה; עי' שו"ע קלט שם; עי' לבוש שם, וסותר ללבוש שבציון הבא, וצ"ב.
  1345. עי' לבוש סי' קמא שם, וסותר ללבוש שבציון הקודם, וצ"ב.
  1346. עי' ציון 1352 ואילך.
  1347. עי' ציון 1331 ואילך.
  1348. עי' לבוש או"ח סי' קמא ס"ג.
  1349. לבוש שם.
  1350. כ"מ מהראשונים שבציון 1311; עי' מהרי"ל הל' קה"ת סי' ג.
  1351. משנה מגילה כד א, לגי' רי"ף שם (טו א); עי' משנה שם, לגירסתנו.
  1352. עי' ס' האשכול שבציון 1356; עי' מהרי"ל הל' קה"ת סי' ג, לפי הגה בשו"ע או"ח קלט ג; לבוש שם סי' קמא ס"ג, שכן ראה נוהגים בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור.
  1353. עי' ציון 1297.
  1354. עי' ציון 137 ואילך. עי' נמוק"י שם, בשם יש מי שכתב מס' האשכול; עי' אגודה ב"ק פ"ח סי' קד.
  1355. עי' ציון 1298 ואילך.
  1356. עי' ס' האשכול (אויערבך) ח"ב עמ' 69, ובמהד' אלבק אינו; עי' נמוק"י שם, בשם יש מי שכתב מס' האשכול; עי' אגודה שם. ועי' אגודה שם, שדן דוקא הסומא כהן ואין כהן אחר בעיר, שמותר לקרותו לס"ת ולא יאמר אין כאן כהן, וצ"ב הטעם.
  1357. עי' ציון 1331 ואילך.
  1358. לבוש שם.
  1359. עי' לבוש שם.
  1360. ב"י או"ח סי' קמא, בד' ראשונים שבציון 1340; שו"ע שם קלט ג; ד"מ שם סק"א.
  1361. תוספ' מגילה פ"ג; ברייתא מגילה כג א; טוש"ע או"ח רפב ג.
  1362. רמב"ם תפלה פי"ב הי"ז; שו"ע שם.
  1363. תוספ' שם.
  1364. ברייתא שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  1365. עי' פמ"ג שם מ"ז סק"א.
  1366. עי' ציון 1361.
  1367. עי' פסקי רי"ד מגילה כג א, בפי' הא'; עי' רוקח סי' שלד, לפי ב"י שם; עי' עו"ש שם סק"ג, בשם כל האחרונים.
  1368. עי' פסקי רי"ד שם, בפי' הב'; עי' מאירי שם; עי' הגמ"י שם, בשם מורי רבינו (מהר"ם) בשם רבינו שמחה; עי' עו"ש שם, בד' רמב"ם שם.
  1369. ר"ן שם (יג א); עי' שו"ת ריב"ש סי' לה; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1370. מאירי שם, בשם יש מי שאומר.
  1371. עי' ציון 1361.
  1372. מאירי מגילה כג א, בשם יש מי שמפרש, והסכים לו.
  1373. מאירי שם.
  1374. פע"ח שער השבת פי"ט, לפי ערה"ש או"ח סי' רפב ס"י.
  1375. עי' שו"ת ריב"ש סי' שכא, בשם ר"ת.
  1376. משנה מגילה כד א.
  1377. תוספ' מגילה פ"ג; ברייתא שם כג א; עי' רמב"ם תפלה פי"ב הי"ז; טוש"ע או"ח רפב ג.
  1378. עי' ראב"ן ברכות סי' קפה; עי' רוקח סי' שלד, לפי ב"י שם; עי' פסקי רי"ד מגילה כג א, בפי' הא'.
  1379. תקון יששכר דף נד ע"ב; כנה"ג שם הגה"ט אות יג, בשמו, ובשאר שאר פוסקים, והסכים להם; עו"ש שם סק"ג, בשם כל האחרונים.
  1380. עי' פסקי רי"ד שם, בפי' הב'; עי' מאירי שם; עי' הגמ"י שם, בשם מורי רבינו (מהר"ם) בשם רבינו שמחה; עי' עו"ש שם, בד' רמב"ם שם.
  1381. ר"ן שם (יג א); עי' שו"ת ריב"ש סי' לה; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1382. מאירי שם, בשם יש מי שאומר.
  1383. ע"ע קטן.
  1384. ע"ע חנוך וע' תלמוד תורה. מאירי מגילה כג א. וע"ע על עליית קטן לתורה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תקסו ושו"ת מהרי"ט ח"א סי' קמה.
  1385. פע"ח שער השבת פי"ט, לפי ערה"ש או"ח סי' רפב ס"י.
  1386. עי' שו"ת ריב"ש סי' שכא, בשם ר"ת.
  1387. עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם ר"ת.
  1388. עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם ר"ת.
  1389. עי' מ"ב שם ס"ק יב, בשם האחרונים; עי' לוח לארץ ישראל, באלו הפטרות נוהגים שהקטן עולה.
  1390. ר' אבינא אמר איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמר וכו' בירו' ברכות פ"ז ה"ב, לפי הגמ"י תפלה פי"ב הי"ז.
  1391. ר' אבינא אמר איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל וכו' וחרנה אמר וכו' בירו' שם, לפי הגמ"י שם.
  1392. רמב"ם שם; שו"ע או"ח רפב ג.
  1393. ערה"ש שם ס"ט.
  1394. עי' ציון 1315 ואילך.
  1395. שו"ת משפט צדק ח"ג סי' מג; כנה"ג או"ח סי' רפב הגה"ט אות יג, בשמו; עי' מג"א שם סק", בשם ר"מ מלונדרש בתשו' (ב"י) [מ"צ] סי' מג. ועי' פמ"ג שם א"א סק"ו, מה שתמה ע"ז. ועיי"ש כשאין שם קורא אלא הוא.
  1396. עי' מחה"ש שם סק"ו; עי' פמ"ג שם; מ"ב שםס"ק יג, בשם מחה"ש ופמ"ג.
  1397. ד"מ או"ח סי' קמא סק"ג, בשם מהר"א מפראג בהגהה; רמ"א בשו"ע שם רפב ג.
  1398. עי' ר' זעירא בשם ר' ירמיה בירו' מגילה פ"ד ה"ג וכתובות פ"ב ה"י.
  1399. עי' ציון 1362 ואילך.
  1400. ע"ע עבד כנעני. עי' הגמ"י תפלה פי"ב הי"ז, בשם מורי רבינו (מהר"ם); עי' רמ"א בשו"ע או"ח רפב ג.
  1401. עי' משנה גיטין נט א; עי' רמב"ם תפלה פי"ב הי"ח; עי' טוש"ע או"ח קלה ג.
  1402. עי' מאירי שם ב.
  1403. עי' אביי בגמ' שם ב.
  1404. דברים לא ט.
  1405. רב מתנה בגמ' שם.
  1406. דברים כא ה.
  1407. ר' יצחק נפחא בגמ' שם.
  1408. דהי"א כג יג. רב אשי בגמ' שם.
  1409. ויקרא כא ח.
  1410. ר' חייא בר אבא בגמ' שם.
  1411. עי' ציון 7 ואילך.
  1412. עי' לבוש, בתשו' שנד' בסוף אה"ע.
  1413. עי' אחרונים שבע' כהן ציון 425.
  1414. ירו' גיטין פ"ה ה"ט, בד' תני בי רשב"י שבציון הבא ואילך.
  1415. דברים לא ט.
  1416. שם. תני בי רשב"י בירו' שם.
  1417. עי' ירו' שם, בד' ריב"ל שהשתבח בעצמו שמימיו לא בירך לפני כהן, ובד' ר' חנינה שבציון 1506.
  1418. סדר"ע ח"ב סי' כח וטור או"ח סי' קלה ואבודרהם דיני קה"ת, בשם רב נטרונאי; מט"מ עמוד העבודה סי' רלז, בשם רב נטרונאי ובשם רבינו משה בר חנוך.
  1419. רמב"ם תפלה פי"ב הי"ח; שו"ע או"ח קלה ד; עי' מט"מ שם.
  1420. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קיט; מט"מ שם, בשם רשב"א ורא"ש.
  1421. ע"ע משומד.
  1422. ציון 610 ואילך.
  1423. ציון 1059 ואילך.
  1424. עי' ציון 1401.
  1425. עי' משנה גיטין נט א.
  1426. עי' אביי בגמ' שם ב.
  1427. עי' רא"ש שם פ"ה סי' כ; עי' טור או"ח סי' קלה, בשמו.
  1428. עי' רב מתנה בגמ' שם.
  1429. עי' גמ' שם, בפי' המעשה ברב הונא. ועי' תוס' רא"ש שם.
  1430. טור שם ואבודרהם דיני קה"ת ומט"מ עמוד העבודה סי' רלז, בשם רב עמרם.
  1431. עי' תוס' שבציון הבא; פסקי תוס' שם סי' רכ.
  1432. תוס' שם ד"ה אבל, בשם ר"ח. ועי' תוס' רא"ש שם.
  1433. עי' רמב"ם תפלה פי"ב הי"ח; עי' שו"ע או"ח קלה ד; עי' מט"מ עמוד העבודה סי' רלז.
  1434. רא"ש שם, לפי טור שם; כ"מ ממט"מ שם, בשם רא"ש.
  1435. עי' ראשונים שבציונים 1439 ואילך, 1443 ואילך; מאירי גיטין נט ב.
  1436. עי' אביי בגמ' שם.
  1437. ר"י אלמדארי שם.
  1438. עי' נמוק"י שם.
  1439. סדר"ע ח"ב סי' כח; רש"י שם ד"ה נתפרדה חבילה, בשם מורו הזקן ובשם מורו ר' יצחק בן יהודה (וסותר לתוס' בשמו שבציון 1447, וצ"ב), ושכן סידר רב עמרם; סדור רש"י סי' תצט; ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' קא, בשם מורו (רש"י) שקיבל מרבינו יעקב ב"ר יקר, ע"פ כתובות כה ב, ועי' תוס' שם ד"ה נתפרדה ומאירי שם, שדחו הראיה; בעה"מ מגילה לב א (יד ב), בשם יש שסוברין, וסומכין על סדר"ע, ודחה; עי' כתוב שם לראב"ד מגילה שם; רמב"ם תפלה פי"ב הי"ט; תניא רבתי סי' ו, בשם רש"י, בפי' הא'; ר"י אלמדארי גיטין שם, בשם י"מ, ושכן סידר רב עמרם; רא"ש שם פ"ה סי' כ וטור או"ח סי' קלה, בשם פי' א' ברש"י; מאירי שם, בשם י"מ ובשם קצת גאונים בסדור תפלותיהם, ע"פ כתובות שם; הגמ"י שם, בשם רב עמרם ור"ח ור' יעקב בר' יקר ור"י בר' יהודה ורבינו שמחה, ובשם מורו (מהר"ם) בתשובה, וציין שסותר לתשו' מורו בע"פ שבציונים 1443, 1449, 1465, וצ"ב; טור שם, בשם רב עמרם ור"ח; אבודרהם דיני קה"ת, בשם רב עמרם ור"ח ורש"י בלשון א', ושכן המנהג; ריטב"א שם, ע"פ כתובות שם; ר"ן מגילה שם, בשם רש"י בשם מורו הזקן ומורו ר' יצחק בר' יהודה ושכן סידר רב עמרם, ובשם הרמב"ם, והסכים להם, וחי' הר"ן גיטין שם, בשם הרמב"ם, והסכים לו, ור"ן גיטין שם (כז ב); נמוק"י שם, בשם רש"י בפי' הא'. ועי' א"ר סי' קלה סק"ט, שפי' הפי' הא' שברש"י בע"א.
  1440. רש"י שם ד"ה נתפרדה חבילה, בשם מורו הזקן ובשם מורו ר' יצחק בן יהודה, ושכן סידר רב עמרם (עי' ציון הקודם); עי' ס' הפרדס שם, לד' זו.
  1441. חי' הר"ן שם, ע"פ כתובות שם.
  1442. עי' ס' הפרדס שם, לד' זו.
  1443. רש"י גיטין שם, ששמע מתלמידי מורו ר' יצחק הלוי, בשמו; ס' הפרדס שם, בשם מורו (רש"י), וששמע מורו כן בשם רבו ר' יצחק, ושכן עיקר, ועיי"ש בסו"ד ראיה לזה מל' הגמ'; בעה"מ מגילה שם; ר"י מלוניל שם; עי' תוס' שבציון 1447; עי' פסקי רי"ד שבציון הנ"ל; תניא רבתי שם, בשם רש"י בשם י"מ; ר"י אלמדארי שם, בשם י"מ; רא"ש גיטין שם וטור שם, בשם פי' ב' ברש"י; עי' תוס' רא"ש שם, בשם אותו ל' שפרש"י; רא"ש שם ותוס' רא"ש שם, בשם ריצב"א; עי' מאירי שבציון הבא; הגמ"י שם, בשם ר' יצחק הלוי, ושרש"י הסכים לו, ובשם ר' שמואל ב"ר דוד הלוי, ובשם מורו (מהר"ם) שהשיב בע"פ, וציין שסותר לתשו' מורו שבציון 1439, וצ"ב; אבודרהם שם, בשם רש"י בפי' הב'; ר"ן מגילה שם, בשם רש"י ששמע מפי תלמידי ר' יצחק בשמו, ודחה, ע"פ כתובות שם; נמוק"י גיטין שם, בשם רש"י בפי' הב', ושכן המנהג; עי' מהרי"ל הל' קה"ת סי' ג.
  1444. מאירי שם, בדעה הא'.
  1445. עי' ציון 1402.
  1446. מאירי שם, בדעה הא'.
  1447. עי' תוס' שם, בשם ה"ר יצחק ברבי יהודה, וסותר לרש"י בשמו שבציון 1439, וצ"ב; עי' פסקי תוס' שם סי' רכב; עי' פסקי רי"ד שם; מאירי שם, בדעה הא'.
  1448. מאירי שם, בדעה הא'.
  1449. הגמ"י שם, בשם מורו (מהר"ם), שהשיב בע"פ, וציין שסותר לתשו' מורו שבציון 1439, וצ"ב.
  1450. עי' ס' הפרדס שם, בשם מורו (רש"י), שהקשה כן על פי' רבו ר' יעקב שבציון 1439 ואילך.
  1451. שו"ע או"ח קלה ו, לפי ט"ז שם סק"ו ומגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יב; עי' ב"ח שם.
  1452. עי' מגן גבורים שם.
  1453. עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  1454. עי' ציונים 1443 ואילך, 1453.
  1455. רא"ש גיטין פ"ה סי' כ ותוס' רא"ש שם נט ב, ע"פ ריב"ל במגילה כח א; עי' טור או"ח סי' קלה, בשמו, והסכים לו; אבודרהם דיני קה"ת, בד' רש"י שבציון 1443.
  1456. עי' טור שם, בשם הרא"ש, והסכים לו.
  1457. עי' מהרי"ל הל' קה"ת סי' ג.
  1458. עי' לבוש או"ח סי' קלה ס"ח.
  1459. עי' ב"ח שם; עי' ט"ז שם סק"ו; עי' מג"א שם סק"י; א"ר שם סק"ט, בשם ב"ח וט"ז ומג"א, והסכים להם.
  1460. טור או"ח סי' קלה.
  1461. עי' הגמ"י שבציון 1465.
  1462. עי' לבוש שם ס"ח.
  1463. ע"ע חלה. טור שם; עי' לבוש שם.
  1464. עי' ציונים 1443 ואילך, 1453.
  1465. הגמ"י שם, בשם מורו (מהר"ם), שהשיב בע"פ, וציין שסותר לתשו' מורו שבציון 1439, וצ"ב; עי' רמ"א בשו"ע שם ו; לבוש שם.
  1466. רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  1467. עי' ציונים 1492 ואילך, 1501.
  1468. עי' תניא רבתי סי' ו.
  1469. עי' אביי בגיטין נט ב, וגמ' שם, בדעתו; עי' טור או"ח סי' קלה; שו"ע שם ח. ועי' מאמ"ר שם סק"י, אם צ"ל יעמוד במקום לוי.
  1470. עי' תוס' שם ד"ה כי; עי' מרדכי מגילה רמז תתיא; רי"ו תא"ו נ"ב ח"ג (כ א).
  1471. שבה"ל ענין תפילה סי' לד.
  1472. ע"ע כהן ציון 660 ואילך. בה"ג ד' ברלין עמ' 225; שבה"ל שם; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' צו.
  1473. עי' ציון 1469 ואילך.
  1474. עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רכט; עי' אבודרהם דיני קה"ת; עי' ב"י או"ח סי' קלה, בשם רשב"א ואבודרהם; שו"ע שם ז.
  1475. ע"ע ברכה שאינה צריכה.
  1476. שו"ת הרשב"א שם.
  1477. שמות כ ז. ע"ע ברכה שאינה צריכה ציון 1 ואילך.
  1478. ע"ע מצוות מבטלות זו את זו. אבודרהם שם.
  1479. עי' ציון 1484 ואילך.
  1480. שו"ת הרשב"א שם.
  1481. עי' ר' יוחנן בגיטין נט ב; עי' טוש"ע או"ח קלה ח.
  1482. עי' גמ' שם; שו"ע שם.
  1483. עי' רש"י שם ד"ה ואחליה; אבודרהם דיני קה"ת.
  1484. עי' ר' יוחנן בגמ' שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  1485. עי' גמ' שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  1486. ע"ע ממזר.
  1487. ע"ע נתין.
  1488. אבודרהם שם. ועי' רש"י שם ד"ה משום פגם שניהם.
  1489. עי' ציון 1536 ואילך.
  1490. הגמ"י תפלה פי"ב הי"ט, בשם רבינו (מהר"ם), והובא בב"י או"ח סי' קלה; שו"ע שם יא, בשם יש מי שאומר.
  1491. רמ"א בשו"ע שם.
  1492. סדור רס"ג עמ' שסב; עי' אבודרהם דיני קה"ת, בשמו; עי' טור או"ח סי' קלה ואבדורהם שם, בשם רב עמרם, וצ"ב, שאינו בסדר"ע; טור שם, בשם יש מקומות.
  1493. אבודרהם שם.
  1494. עי' מרדכי גיטין רמז תב; עי' רי"ו תא"ו נ"ב ח"ג (כ ב).
  1495. רמ"א בשו"ע או"ח קלה י, בשם י"א.
  1496. עי' ציון 1481 ואילך.
  1497. עי' מרדכי שם.
  1498. מרדכי שם.
  1499. עי' מרדכי שם.
  1500. עי' מרדכי שם רמז תג; עי' רי"ו שם; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1501. שו"ע או"ח קלה י.
  1502. רמ"א בשו"ע שם.
  1503. עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1504. שו"ת הרשב"א ח"א סי' יג, בפי' הירו' שבציון הבא; עי' שו"ת הרשב"א שם סי' תשלג, בפי' הירו' שבציון הבא; עי' שו"ע או"ח קלה יב.
  1505. לבוש או"ח סי' קלה סי"ב.
  1506. ר' חנינה בירו' גיטין פ"ה ה"ט.
  1507. לבוש שם.
  1508. שו"ע שם.
  1509. עי' שו"ת הרשב"א שם סי' יג ומיוחסות לרמב"ן סי' קפו.
  1510. עי' שו"ת הרשב"א שם ושם; עי' רי"ו תא"ו נ"ב ח"ג (כ א).
  1511. עי' ציון 1494 ואילך.
  1512. עי' מרדכי ורי"ו שבציון הבא.
  1513. מרדכי גיטין רמז תב; רי"ו שם.
  1514. עי' ציון 1470 ואילך.
  1515. הגמ"י תפלה פי"ב הי"ט, בשם תשו' מורי רבינו (מהר"ם). ועי' ציונים 1361 ואילך, 1376 ואילך.
  1516. עי' הגמ"י שם, בשם תשו' מורי רבינו.
  1517. עי' א"ח הל' קריאת ס"ת סכ"ז, בדעה הא'.
  1518. תוס' גיטין נט ב ד"ה כי ומרדכי מגילה רמז תתיא, שכן כתבו בשם רבינו יהודה; עי' א"ח שם, בדעה א'.
  1519. שו"ת הרשב"א שם ושם.
  1520. לבוש או"ח סי' קלה סי"ב.
  1521. עי' שו"ת הרשב"א שם ושם וח"א סי' תשלג; עי' א"ח שם, בשם תשו' הרשב"א.
  1522. שו"ע או"ח קלה יב; לבוש שם.
  1523. עי' שו"ע או"ח קלה יב; עי' לבוש שם.
  1524. תשו' רבינו אפרים בשבה"ל ענין תפילה סי' לה; עי' תניא רבתי סי' ו, בשם רבינו אפרים.
  1525. עי' תשו' רבינו אפרים שם.
  1526. עי' ציון 1481 ואילך.
  1527. תשו' רבינו אפרים שם.
  1528. עי' תשו' רבינו יואל בשבה"ל שם; עי' תניא רבתי שם, בשם יש מתירין.
  1529. עי' תשו' רבינו יואל שם.
  1530. רמ"א בשו"ע או"ח קלה יא.
  1531. לבוש או"ח סי' קלט ס"ג.
  1532. עי' תוספ' מגילה פ"ד, והובאה ברי"ף שם לב א (יד א) ורא"ש שם פ"ג סי' יא; עי' טוש"ע או"ח קלט ג; עי' לבוש שם.
  1533. עי' שו"ע שם, שכן נהגו.
  1534. רמ"א שם, שכן המנהג במדינות אלו; עי' לבוש שם.
  1535. לבוש שם.
  1536. עי' גאונים וראשונים שבציון 1539 ואילך; עי' רא"ש גיטין פ"ד סי' ז; עי' מרדכי גיטין רמז תב; עי' הגמ"י שבציון 1490; עי' שו"ע או"ח קלה יא ואה"ע קכט יח; עי' רמ"א שבציונים 1491, 1539; עי' לבוש או"ח סי' קלט ס"ג; עי' שו"ת חיים שאל סי' יג, שכן מנהג חו"ל.
  1537. לבוש שם.
  1538. עי' ראבי"ה מגילה סי' תקעז; מרדכי שם. ועי' טעמים נוספים בשו"ת בית יצחק תורת המנהגים סי' כא ושלחן הטהור סי' קלט ס"ג ומקרי דרדקי פ' במדבר.
  1539. עי' מחז"ו סי' תטו, וסותר קצת למחז"ו שבציון הבא, וצ"ב; עי' או"ז ח"ב סי' טו; עי' שבה"ל ענין תפילה סי' לה; עי' שו"ת מהרי"ק סי' כו; עי' רמ"א בשו"ע או"ח קלט ג; עי' לבוש שם.
  1540. מחז"ו סי' צג, וסותר קצת למחז"ו שבציון הקודם, וצ"ב. ועי' עלי תמר לירו' מגילה פ"ג ה"ה.
  1541. סדר"ע (גולדשמידט) ח"א סי' צט, ועי' בח"נ שם, שי"ג בע"א.
  1542. עי' כלבו סי' כ.
  1543. ראבי"ה שם.
  1544. עי' מרדכי שם. ועי' מרדכי שם, ששמע שכן היה עושה ה"ר שמואל מבייבר"ק.
  1545. עי' שו"ת חיים שאל שם, שכן מנהג ירושלים; עי' שלחן הטהור שם, בשם יש נוהגים, ודחה.
  1546. שו"ת חיים שאל שם. ועי' אמרי קדש (למברג תר"ל) סי' סו.
  1547. ע"ע משומד.
  1548. רמ"א בשו"ע או"ח קלט ג.
  1549. תה"ד סי' כא.
  1550. ס' חסידים (מרגליות) סי' תשצא; עי' תה"ד שם.
  1551. לבוש שם.
  1552. ויקרא כא ט. ס' חסידים שם.
  1553. עי' ס' חסידים שם; עי' תה"ד שם, בשמו, והסכים לו; עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  1554. עי' תה"ד שם.
  1555. בראשית כט ה.
  1556. שמ"ב יט כה.
  1557. עי' תה"ד שם.
  1558. עי' שו"ת מהר"ם פדובה סי' פז; עי' רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  1559. תה"ד סי' כא, בשם א' מהגדולים שרבו א' מהגדולים השיב.
  1560. עי' תה"ד שם; עי' רמ"א בשו"ע או"ח קלט ג.
  1561. תה"ד שם.
  1562. עי' לבוש שם.
  1563. לבוש שם.
  1564. ע"ע אסופי וע' שתוקי.
  1565. רמ"א בשו"ע או"ח קלט ג; לבוש שם.
  1566. עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  1567. בראשית יז ה.
  1568. עי' ברייתא בירו' שבע' גר ציון 91. לבוש שם.
  1569. עי' סדר הגט למהר"י מינץ סי' לב.
  1570. עי' רב יהודה בברכות נה א.
  1571. עי' ציון 1299. א"ר סי' קלט סק"ב.
  1572. עי' ציונים 1300 ואילך, 1323 ואילך.
  1573. עי' א"ר שם, ליישב תמיהת שכנה"ג שם הגה"ט אות ד, על הרמב"ם וטור שהשמיטו, ועו"ת שם סק"ה, על השו"ע שהשמיט.
  1574. עי' מהר"י אבוהב או"ח סי' קלה, בשם תשו' הרשב"א (עי' ציון הבא), והובא בב"י שם; עי' שו"ע שם ה.
  1575. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קטו; עי' שו"ע שם.
  1576. עי' ציונים 1443 ואילך, 1453.
  1577. שו"ע שם.
  1578. עי' שו"ת הרשב"א שם.
  1579. עי' ציונים 1443 ואילך, 1453.
  1580. עי' שו"ת מהרי"ק שורש ט; עי' רמ"א בשו"ע או"ח קלה ה.
  1581. עי' תשו' הרי"ף בא"ח דין מה שמוסיפין בב' וה' סי"א; מהר"י אבוהב או"ח סי' קלה, בשם א"ח; שו"ע שם ו.
  1582. עי' תשו' הרי"ף שם; עי' שו"ע שם.
  1583. שו"ע או"ח קלו; לבוש שם.
  1584. עי' ציונים 1731 ואילך, 1763 ואילך, 1789 ואילך. לבוש שם.
  1585. ע"ע תלמיד חכם.
  1586. עי' ר' יוחנן בשבת קיד א; עי' רש"י גיטין ס א ד"ה הראויין לימנות, ע"פ שבת שם; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1587. לבוש שם.
  1588. עי' ר' יצחק נפחא בגיטין שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  1589. רמב"ם תפלה פי"ב הי"ח.
  1590. לבוש שם.
  1591. ציון 70 ואילך.
  1592. דברים ה ה. פרישה או"ח סי' קמא סק"י.
  1593. עי' רב שמואל בר רב יצחק בירו' מגילה פ"ד ה"א, והובא ברי"ף מגילה (לב א) ורא"ש שם פ"ג סי' יא וטור שם; עי' רמב"ם תפלה פי"ב ה"ז, ועי' הגמ"י שם, שהוא ע"פ הירו' שם; שו"ע שם ד.
  1594. עי' ציון 1303 ואילך. ב"י או"ח סי' קלט, בד' טור שבציון הבא; שו"ע שם א.
  1595. עי' טור שם, ע"פ שמו"ר כי תשא פ"מ סי' א ותנחומא יתרו סי' טו; שו"ע שם.
  1596. איוב כח כז.
  1597. שם כח.
  1598. שמות כ א.
  1599. שם כח. ר' עקיבא בתנחומא שם.
  1600. עי' ציון 1298 ואילך.
  1601. עי' ב"י או"ח סי' קלט; עי' רמ"א בשו"ע שם א.
  1602. ב"ח שם (וסותר למגן גבורים בשם הב"ח שבציון הבא, וצ"ב).
  1603. עי' לבוש שם; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ב, בשם הלבוש והב"ח (וסותר לב"ח שבציון הקודם, וצ"ב).
  1604. ע"ע שנים מקרא ואחד תרגום, על זמן קריאת שמו"ת.
  1605. עי' שכנה"ג שם הגב"י אות ב; מגן גבורים שם, בשמו; א"ז שם סק"א. ועי' מגן גבורים שם, שלכן ראוי לקרוא שמו"ת בע"ש, וע"ע שנים מקרא ואחד תרגום.
  1606. עי' תה"ד פסקים סי' קפא; שו"ע או"ח קמב ב; לבוש שם.
  1607. עי' ציון 1832 ואילך.
  1608. תה"ד שם.
  1609. תה"ד שם; עי' לבוש שם.
  1610. לבוש שם.
  1611. רמב"ם תפלה פי"ב ה"ו.
  1612. ר' זירא אמר רב חסדא בסוטה לט ב; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח קמא ה.
  1613. מג"א שם סק"ו; באה"ט שם סק"ד ומ"ב שם ס"ק יז, בשמו.
  1614. מ"ב שם. על מנהג עניית אמן בקו"ר בידי הקורא, עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא ומט"מ סי' רל וא"ר שם סק"ו ומ"ב שם ס"ק יז.
  1615. עי' מ"ב סי' קלז ס"ק כב.
  1616. עי' אבודרהם דיני קה"ת, בשם תשו' הגאונים; שו"ע או"ח קלז ו.
  1617. עי' ציון 1186 ואילך.
  1618. עי' ציון 1215 ואילך.
  1619. עי' אבודרהם שם, בשם תשו' הגאונים.
  1620. עי' ציון 1236 ואילך.
  1621. עי' ציון 1239 ואילך.
  1622. עי' אבודרהם שם, בשם תשו' הגאונים; עי' עו"ת שם ס"ק יד.
  1623. עי' אבודרהם שם, בשם תשו' הגאונים; עי' שו"ע שם.
  1624. עי' ציון 743 ואילך, וע"ע סכות.
  1625. עי' אבודרהם שם, בשם תשו' הגאונים; עי' שו"ע שם.
  1626. תשו' רבינו אפרים לרבינו יואל במרדכי מגילה רמז תתלא; רמ"א בשו"ע או"ח רפב ב,בשם יש אוסרים, ושכן המנהג.
  1627. שו"ת ריב"ש סי' פד; שו"ע שם.
  1628. ע"ע שמיני עצרת.
  1629. עי' רמ"א בשו"ע או"ח רפב ב; עי' לבוש או"ח סי' קלז ס"ד. וע"ע שמחת תורה.
  1630. עי' א"ז סי' קמד סק"ב.
  1631. דברים לג כו.
  1632. שם כט.
  1633. עי' רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז.
  1634. משנה מגילה כא א; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח קלה א.
  1635. רש"י שם ד"ה בשני ובחמישי.
  1636. רב אסי בגמ' שם ב.
  1637. רבא בגמ' שם.
  1638. מאירי שם.
  1639. עי' במדבר ו כד. עי' גמ' שם כג א, ורש"י ד"ה ברכת כהנים. ועי' ציונים 1737 ואילך, 1795 ואילך.
  1640. עי' תני רב יוסף בגמ' שם. ועי' ציונים 1740 ואילך, 1798 ואילך.
  1641. מל"ב כה יט. עי' רש"י מגילה שם ד"ה חמשה מרואי פני המלך; ר"י אלמדארי שם, בשם ר"ח.
  1642. רש"י שם.
  1643. עי' משנה מגילה כא א; עי' רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז; עי' טוש"ע או"ח קלה א.
  1644. מאירי שם ב.
  1645. משנה שם א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  1646. רש"י שם ד"ה ואין מוסיפין.
  1647. עי' רש"י שם; עי' מאירי שם ב.
  1648. רש"י שם כב ב ד"ה זה הכלל.
  1649. ברייתא שם כב ב.
  1650. עי' מאירי שבציון 1653; ערה"ש שם ס"ג, בשם רש"י (עי' ציון הבא ואילך).
  1651. רש"י כא א שם; עי' מאירי שם ב.
  1652. רש"י כא א שם.
  1653. מאירי שם ב.
  1654. ערה"ש שם, בטעם הב'.
  1655. עי' ראשונים ואחרונים שבציון הבא; עי' מ"ב סי' קלה סק"ג.
  1656. עי' מרדכי מגילה רמז תתח, בשם ר"י בר' אברהם, ע"פ כתובות ד א; עי' הגמ"י תפלה פי"ב הט"ז, בשם ריב"א; עי' רמ"א בשו"ע שם א; עי' לבוש שם. ועי' ט"ז שם סק"ב, שתמה, ועי' ערה"ש שם ס"ד.
  1657. עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  1658. עי' ציון 1754 ואילך.
  1659. עי' רמ"א שם.
  1660. מרדכי שם; לבוש שם.
  1661. ע"ע ברית מילה.
  1662. רמ"א שם; לבוש שם, בשם י"א.
  1663. עי' תקון יששכר דף נה ע"א; כנה"ג שם הגב"י אות ב, בשמו.
  1664. עי' כתובות שם.
  1665. ע"ע חתן וכלה ציון 208.
  1666. עי' תקון יששכר שם.
  1667. בדה"ב שם; עי' תקון יששכר שם; עי' כנה"ג שם אות א, בשמו; עי' לבוש שם, לפי מג"א שם סק"ב וא"ר שם סק"א; עי' מג"א שם, בשם לבוש וכנה"ג; עי' ט"ז שם, בשם לבוש, והסכים לו, לשיטתו שבציון 1656; עי' ערה"ש שם, בשם לבוש ומג"א וט"ז; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  1668. עי' לבוש שם, לפי א"ר שם; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  1669. עי' ציון 1760 ואילך. ערה"ש שם.
  1670. ערה"ש שם.
  1671. ערה"ש שם: נלע"ד.
  1672. עי' ציון 48.
  1673. ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח, בשם הירו', ולכאו' גרס כן בירו' שבציון 1676, ועי' ציונים 1676, 1679, שי"ג בע"א.
  1674. עי' ציון 37 ואילך.
  1675. עי' ב"ק פב א, בלשון הב'.
  1676. ירו' מגילה פ"ד ה"א, לגי' רי"ף מגילה כג א (יג א), ועי' ציונים 1673, 1679, שי"ג בירו' בע"א.
  1677. ב"ק פב א, בלשון הא'.
  1678. עי' רש"י תענית כט ב סוד"ה ומפטיר; רמב"ם תפלה פי"ב ה"א.
  1679. ירו' שם, לגירסתנו, ועי' ציונים 1673, 1676, שי"ג בע"א; עי' מ"ס פ"י.
  1680. מאירי מגילה כא ב, בד' מ"ס שבציון הקודם.
  1681. עי' ציון 58 ואילך.
  1682. עי' ירו' מגילה פ"ד ה"א, לגי' רי"ף מגילה כג א (יג א): עזרא תיקן וכו'. בירו' שם, לגירסתנו, לא נזכר ענין ג' הקוראים. ועי' ציון 1685, שי"ג בירו' בע"א.
  1683. עי' מאירי מגילה כא ב.
  1684. עי' ציון 71.
  1685. עי' ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלח, בשם הירו': משה תיקן וכו', ולכאו' גרס כן בירו' שבציון 1682, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  1686. רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז.
  1687. עי' ברייתא מגילה כב א; רמב"ם שם; עי' טור או"ח סי' תקעט. השו"ע השמיט.
  1688. רמב"ם שם.
  1689. עי' ברייתא שם.
  1690. ע"ע תענית גשמים. רש"י שם ד"ה כגון תענית צבור.
  1691. רש"י שם כב ב ד"ה זה הכלל.
  1692. ברייתא שם כב ב.
  1693. עי' רשב"א שם.
  1694. עי' רב אשי בגמ' שם, בד' משנה שבציון הבא.
  1695. משנה שם כא א.
  1696. עי' רב אשי בגמ' שם כב א.
  1697. עי' גמ' שם.
  1698. ע"ע תענית צבור. עי' רשב"א שם, בד' רב אשי; ריטב"א שם, בשם יש שפירשו.
  1699. ריטב"א שם, בשם אחרים.
  1700. עי' ריטב"א שם, בשם אחרים.
  1701. עי' גמ' שם, ע"פ הברייתא שבציונים 1702, 1707, שא"כ לגבי ת"ב המשנה אינה לא כר' יוסי ולא כת"ק, ו"זה הכלל" במנה שבציון 1695 לא בא לרבות, ואינו אלא סימן בעלמא.
  1702. תענית כט ב ומגילה כב ב.
  1703. עי' ברייתא במגילה שם.
  1704. רש"י שם ד"ה ותשעה באב.
  1705. ע"ע תשעה באב. עי' רש"י שם.
  1706. עי' ציון 5.
  1707. עי' ברייתא שם ושם, ורש"י מגילה שם ד"ה מתני' מני.
  1708. רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז; טור או"ח סי' תקנט. השו"ע השמיט.
  1709. עי' רמב"ם שם.
  1710. עי' מגילה כט ב: מי גרם לרביעי שיבוא ר"ח; עי' גאונים וראשונים שבציונים 871 ואילך, 886 ואילך, 894 ואילך, 904 ואילך.
  1711. עי' מ"ס שבציון 945; עי' סדור רש"י סי' של ותנא; עי' מחז"ו סי' רנב; עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כה; עי' שבה"ל סי' ר; עי' מנהג מרשלייאה עמ' 156.
  1712. מחז"ו סי' שנה; עי' ס' העתים סי' קפא, בשם רבוותא; טוש"ע או"ח תרכב ב.
  1713. עי' ציון 1634 ואילך. כס"מ תפלה פי"ב הט"ז.
  1714. ע"ע ראש חדש.
  1715. ע"ע חול המועד.
  1716. משנה מגילה כא א; עי' רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז; עי' טוש"ע או"ח תכג א, לענין ר"ח, ותרסג א, לענין חוהמ"ס, וטור שם סי' תצ, ורמ"א שם ו, לענין חוהמ"פ.
  1717. משנה שם; עי' רמב"ם שם.
  1718. רש"י שם כב ב ד"ה ראשי חדשים.
  1719. עי' ברייתא שם.
  1720. עי' רש"י שם, ע"פ שמ"א כ יט ות"י שם ור"ה כג א.
  1721. ע"ע חול המועד: בדבר האבד. עי' רש"י מגילה שם.
  1722. עי' רש"י שבציון 1718.
  1723. עי' ברייתא שם כב ב.
  1724. גמ' שם.
  1725. עי' משנה שם כא א.
  1726. עי' משנה מגילה כא א.
  1727. עי' רש"י שם ד"ה ואין מוסיפין
  1728. עי' רש"י שם ד"ה ואין מוסיפין עליהן.
  1729. ע"ע חול המועד: בדבר האבד. רש"י שם.
  1730. ציונים 454 ואילך, 517 ואילך, 760 ואילך, 856 ואילך.
  1731. עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 362, 385, ועוד.
  1732. עי' משנה מגילה כא א; עי' ר' עקיבא בברייתא בגמ' שם כג א; עי' ר' ישמעאל בברייתא שם; עי' רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז; עי' טוש"ע או"ח תפח ג, לענין יו"ט א' של פסח; עי' טוש"ע שם תצד א, לענין שבועות, וטור שם סי' רפב.
  1733. עי' גמ' שם כב ב, ורש"י ד"ה כל דטפי.
  1734. עי' ציון 1714 ואילך.
  1735. ע"ע יום טוב: איסורו במלאכה.
  1736. גמ' שם.
  1737. עי' במדבר ו כד. עי' ציון 1639.
  1738. עי' שם כו. עי' ציון 1797.
  1739. עי' שם כה. עי' מגילה כג א, ורש"י ד"ה ברכת כהנים.
  1740. עי' ציון 1640 ואילך.
  1741. עי' ציון 1800 ואילך.
  1742. עי' תני רב יוסף בגמ' שם.
  1743. רש"י שם ד"ה חמשה מרואי פני המלך.
  1744. עי' ראשונים שבציון הבא; עי' ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  1745. מל"ב כה יט. ר"ח שם; ר"י אלמדארי שם, בשמו; תוס' שם ד"ה שבעה ורשב"א וריטב"א שם, בשם ר"ת.
  1746. עי' אסתר א יד.
  1747. עי' רש"י מגילה שם ד"ה חמשה מרואי פני המלך; עי' תוס' שם ורשב"א וריטב"א שם, בשמו.
  1748. מל"ב כה יט. ועי' רשב"א וריטב"א שם, ראיה לרש"י, דאיתא בירו' יבוא גה"ז ויבטל גה"ז, ושבמקצת נוסחאות רש"י עצמו מביא הראיה, ולפנינו בירו' וברש"י ליתא.
  1749. עי' ריטב"א שם, בד' רש"י, ובמסקנה.
  1750. עי' ציון 1789 ואילך.
  1751. עי' ציון 1810.
  1752. עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 369 ואילך, 423 ואילך, ועוד.
  1753. עי' משנה מגילה כא א; רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז.
  1754. עי' ציון 1812 ואילך.
  1755. עי' ציון 1815.
  1756. רמב"ם שם, לפי כס"מ שם; עי' ראשונים שבציון 1656; ר"ן שם (יב ב), בד' רש"י; טור או"ח סי' רפב; רמ"א בשו"ע שם, בדעה הא'.
  1757. ר"ן שם, בשם אחרים; רמ"א שם, בשם י"א.
  1758. ר"ן שם, בשם אחרים; שו"ע הרב שם ס"א.
  1759. שו"ע הרב שם.
  1760. ע"ע שמיני עצרת.
  1761. עי' רמ"א שם.
  1762. ציון 1045.
  1763. משנה מגילה כא א.
  1764. ר' ישמעאל בתוספ' מגילה פ"ג, לגירסתנו וגי' כ"י וינה; ר' ישמעאל בשתי ברייתות בגמ' שם כג א. בתוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט: ר' עקיבא.
  1765. עי' גמ' שם כב ב.
  1766. עי' ציון 1731 ואילך.
  1767. ע"ע מלאכת יום טוב.
  1768. ע"ע יום הכפורים ציון 129 ואילך. גמ' שם כב ב.
  1769. ע"ע יום טוב: במלאכה לצורך אוכל נפש.
  1770. לבוש או"ח סי' תרכא ס"א.
  1771. עי' ציון 1789 ואילך.
  1772. ע"ע חיבי מיתות בית דין ציון 123 ואילך וע' שבת.
  1773. גמ' שם.
  1774. נחמיה ח ד. רב יהודה בגמ' שם כג א.
  1775. עי' רב יהודה בגמ' שם.
  1776. ע"ע טרחא דצבורא.
  1777. ירו' מגילה פ"ד ה"ג, בד' סתם משנה, לפי קה"ע ופ"מ שם.
  1778. אית תניי תני בירו' שם.
  1779. ר' עקיבא בתוספ' שם, לגירסתנו וגי' כ"י וינה; ר' עקיבא בברייתא שם כג א. בתוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט: ר' ישמעאל.
  1780. עי' ציון 1806 ואילך.
  1781. ראש יוסף שם. ועי' תוס' חולין קא ב ד"ה הזיד.
  1782. חס"ד לתוספ' שם; קול סופר מגילה כא א.
  1783. רש"ש שם.
  1784. ע"ע יום הכפורים ציון 1886 ואילך. ירו' שם, בד' אית תניי תני בירו' שם, לפי קה"ע ופ"מ שם.
  1785. עי' רמב"ם תפלה פי"ז הי"ז; עי' טוש"ע או"ח תרכא א.
  1786. עי' ציון 1789 ואילך.
  1787. עי' ציון 1810.
  1788. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 649 ואילך.
  1789. משנה מגילה כא א.
  1790. ר' ישמעאל בתוספ' מגילה פ"ג, לגירסתנו וגי' כ"י וינה; ר' ישמעאל בשתי ברייתות בגמ' שם כג א. בתוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט: ר' עקיבא.
  1791. עי' גמ' שם כב ב.
  1792. עי' ציון 1763 ואילך.
  1793. ע"ע יום הכפורים ציון 129 ואילך.
  1794. ע"ע חיבי מיתות בית דין ציון 123 ואילך וע' שבת.
  1795. עי' במדבר ו כד. עי' ציון 1639.
  1796. עי' שם כה. עי' ציון 1739.
  1797. עי' שם כו. עי' מגילה כג א, ורש"י ד"ה ברכת כהנים.
  1798. עי' ציון 1640 ואילך.
  1799. עי' ציון 1742 ואילך.
  1800. תני רב יוסף בגמ' שם.
  1801. רש"י שם.
  1802. עי' ראשונים שבציון הבא ואילך; עי' ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  1803. ירמיהו נב כה. ר"ח שם; ר"י דלמדארי שם, בשמו; תוס' שם ד"ה שבעה ורשב"א וריטב"א שם, בשם ר"ת.
  1804. אסתר א יד. רש"י מגילה שם ד"ה חמשה מרואי פני המלך; עי' תוס' שם ורשב"א וריטב"א שם, בשמו. ועי' רשב"א וריטב"א שם, ראיה לרש"י, דאיתא בירו' יבוא גה"ז ויבטל גה"ז, ושבמקצת נוסחאות רש"י עצמו מביא הראיה, ולפנינו בירו' וברש"י ליתא.
  1805. עי' ריטב"א שם, בד' רש"י, ובמסקנה.
  1806. ר' עקיבא בתוספ' מגילה פ"ג, לגירסתנו וגי' כ"י וינה; ר' עקיבא בברייתא מגילה כג א. בתוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט: ר' ישמעאל.
  1807. ראש יוסף שם. ועי' תוס' חולין קא ב ד"ה הזיד.
  1808. חס"ד לתוספ' שם; קול סופר מגילה כא א.
  1809. רש"ש שם.
  1810. עי' רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז; עי' טוש"ע או"ח רפב א.
  1811. עי' משנה מגילה כא א; ר' ישמעאל ור' עקיבא בתוספ' מגילה פ"ג וברייתא שם כג א; ר' ישמעאל בברייתא ב' בגמ' שם; עי' רמב"ם שם פי"ב הט"ז.
  1812. תוספ' מגילה פ"ג וברייתא שם כג א.
  1813. תוספ' שם; ברייתא א' בגמ' שם. ועי' גמ' שם, שהוא מח' תנאים בד' ר' ישמעאל.
  1814. עי' משנה שם כא א.
  1815. רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רפב א.
  1816. ר' ישמעאל בברייתא של תנא דבי ר' ישמעאל בגמ' שם כג א. ועי' גמ' שם, שהוא מח' תנאים בד' ר' ישמעאל.
  1817. עי' כנה"ג או"ח סי' רפב הגה"ט אות טו, בשם הג' הרי"ף בשם רשב"ץ.
  1818. כנה"ג שם; עו"ש שם סק"ג.
  1819. ע"ע טרחא דצבורא.
  1820. מ"ב סי' רפב סק"ה, ע"פ תקנת מהר"ש שבציון הבא.
  1821. א"ז שם סק"ב, שכן תיקן מהר"ש בפראג, והובא בבאה"ט שם סק"ג.
  1822. ר' ירמיה ר' שמעון שרה ר' חיננא בר אנדריי בשם ר' זכיי דכבול בירו' מגילה פ"ד ה"ה.
  1823. ר' זעירה בירו' שם.
  1824. רמב"ם תפלה פי"ב ה"ו; טור או"ח סי' קמב, בשמו; טור שם, במסקנה, לפי ב"ח שם; ב"ח שם, בד' הרא"ש. ועי' ב"י שם, שהרמב"ם למד כן מהירו' שבציון 1822 ואילך, ועי' הגמ"י שם וכס"מ וב"י שם, ראיות נוספות מהירו'.
  1825. עי' ציון 1298 ואילך.
  1826. א"ח הל' קריאת ס"ת סי"ח.
  1827. שה"ש ב ד.
  1828. א"ח שם, בשם הירו', ואינו לפנינו, וצ"ב שסותר לירו' שבציון 1822 ואילך, ועי' ציון 1831.
  1829. תוס' ע"ז כב ב ד"ה רגלא, בפי' המדרש שבציון הבא.
  1830. שה"ש שם. עי' שהש"ר פ"ב סי' ד. תוס' שם: דקאמר; ס' המנהיג שם, והג"א שבת פ"ו סי' יג בשם מהרי"ח בשם ר"י, בשם המדרש: שאם קרא.
  1831. ר' ירמיה בירו' שם, ועיי"ש שר' זעירה דחה דבריו.
  1832. ס' המנהיג הל' שבת סי' לא, ע"פ שהש"ר שם; טור שם, בשמו.
  1833. עי' ויק"ר פי"ט סי' ב. ועי' ערובין יג א.
  1834. ס' המנהיג שם.
  1835. עי' ציון 1339 ואילך.
  1836. עי' מהר"י אבוהב שם; עי' ב"י שם, בשמו. ועי' ב"ח שם, שדחה.
  1837. עי' ב"י שם, בתי' הב'.
  1838. ע"ע נקוד; נקודות.
  1839. עי' תה"ד פסקים סי' קפא, שכן ראה לכמה גדולים.
  1840. שו"ע או"ח קמב א. ועי' שו"ת בית יעקב סי' עו ומגן גבורים שם אלף המגן סק"א.
  1841. עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1842. מג"א שם סק"א; ח"א כלל לא סל"א; ערה"ש שם ס"ד.
  1843. עי' לבוש שם; ח"א שם; עי' ערה"ש שם.
  1844. ערה"ש שם. וע"ע נקוד; נקודות, שהניקוד הרגיל הוא שמַים, וכשהוא בהפסק משתנה לשמָים.
  1845. רמ"א שם, ע"פ תה"ד שבציון 1838 ואילך וב"י שבציון 1837; לבוש שם.
  1846. עי' ב"ח שם, שכן המנהג. ועי' ערה"ש שם ס"ב.
  1847. עי' ציונים 1822 ואילך, 1840 ואילך.
  1848. עי' ציון 110 ואילך.
  1849. עי' ציון 1858 ואילך.
  1850. עי' בה"ל שם ד"ה מחזירין אותו, בד' השו"ע. ועי' בה"ל שם, אם ד"ז הוא דוקא בשבת שחרית או אף בשבת מנחה ובב' וה' שאם דילג פסוק או תיבה אין מחזירים אותו.
  1851. עי' ח"א כלל לא סל"א; עי' בה"ל שם, בשמו, והסכים לו.
  1852. עי' ציון 116 ואילך.
  1853. עי' מ"ס פי"א; עי' הגמ"י תפלה פי"ב הי"ז, בשמו; שו"ע או"ח קלז ג; עי' שו"ע שם רפב ז.
  1854. עי' ציון 133.
  1855. עי' מג"א שם סק"ד, בצד הב'; עי' מ"ב שם סק"ז, בשם האחרונים.
  1856. מ"ב שם, בשם האחרונים.
  1857. מג"א שם, בצד הא'.
  1858. עי' מ"ס פי"א; עי' הגמ"י תפלה פי"ב הי"ז, בשמו; עי' שו"ע או"ח קלז ג ורפב ז.
  1859. עי' מג"א שם ס"ק יח; מ"ב סי' קלז סק"ח.
  1860. עי' מ"ס פכ"א; עי' הגמ"י שם, בשמו; שו"ע סי' קלז שם; עי' שו"ע סי' רפב שם.
  1861. עי' ציון 110 ואילך. מג"א סי' קלז סק"ו.
  1862. עי' מ"ס פי"א; עי' הגמ"י שם, בשמו; שו"ע שם ושם.
  1863. עי' להלן: הפרשיות.
  1864. שו"ע או"ח קלז ג, ועי' ב"י שם ובאה"ג שם סק"ה, שהוא ע"פ תה"ד סו"ס כד.
  1865. תקון יששכר דף נא ע"ב; כנה"ג שם הגב"י אות א, בשמו; מג"א שם סק"ז, בשם כנה"ג בשם תקון יששכר.
  1866. כנה"ג שם; מג"א שם, בשמו.
  1867. לבוש או"ח סי' קלז ס"ז, ע"פ הדין שבציון 1065 ואילך; א"ז שם סק"ו.
  1868. עי' מג"א שם סק"ז; עי' עו"ת שם ס"ק יא.
  1869. ע"ע ארבע פרשיות: פרשת פרה.
  1870. ציון 1065 ואילך.
  1871. עי' ציון 82 ואילך.
  1872. עי' ציון 90. ושם, ציון 91 ואילך, שי"ח.
  1873. תוס' מגילה כג א ד"ה חד, לפי מג"א סי' קלז סק"ו; שעא"פ ש"ח סמ"ג.
  1874. ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן בגיטין ס א.
  1875. עי' רש"י שם ד"ה בחומשין; עי' טוש"ע או"ח קמג ב. ועי' שלט"ג מגילה יד ב בדפי הרי"ף אות ב.
  1876. ר"ן גיטין שם (כז ב).
  1877. רבה ורב יוסף בגמ' שם; רמב"ם תפלה פי"ב הכ"ג; עי' טור או"ח סי' קמג.
  1878. לבוש שם.
  1879. רמ"א בשו"ע או"ח קמג ב; עי' לבוש שם.
  1880. לבוש שם, שכן נהגו.
  1881. עי' רמ"א שם, שכן ראה נוהגים; לבוש שם, שכן נהגו.
  1882. לבוש שם. וע"ע ברכת התורה.
  1883. עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רצד, שכן הורה ר' חנוך הספרדי כשאין ס"ת כשר, וכן עשו בפני הרי"ף ור"י מיגאש, שקראו בס"ת בקלף בלי עיבוד, והסכים להם; רמב"ם ס"ת פ"י ה"א, לפי ב"י יו"ד סי' רעט, בשם מהר"י בירב, ובאה"ג שם סק"ב, ומחה"ש סי' קמג סק"ד, ועי' ציונים 1886, 1888, שי"מ בע"א; עי' מרדכי גיטין רמז תו, וסותר למרדכי שבציון 1886, וצ"ב; עי' ראשונים שבציון 1885.
  1884. תשו' הרמב"ם שם.
  1885. עי' ר"ן מגילה יז א (ה ב); אגור סי' קצה.
  1886. רמב"ם ס"ת שם, לפי ב"י או"ח סי' קמג, בשם תשו' הרשב"א, שחזר בו הרמב"ם ממש"כ בצעירותו בתשו' שבציון 1883 ואילך, ועי' ציונים 1883, 1888, שי"מ בע"א; רמב"ן מגילה שם; ר"ן שם, בשמו; שו"ת הרשב"א ח"א סי' רכז והמיוחסות לרמב"ן סי' קפז וקצט; שו"ת הרא"ש כלל ג סי' ח; עי' מרדכי מגילה רמז תשצג-תשצד, וסותר למרדכי שבציון 1883, וצ"ב; עי' כלבו סי' כ, בשם ר"ת.
  1887. ב"י שם, בשם תשו' הרשב"א.
  1888. עי' כלבו שם, בשם ה"ר יצחק מאורביל שראה ברבו ר' חיים מבלאיי"ש; עי' כס"מ שם, בד' רמב"ם שם (ועי' ציונים 1883, 1886, שי"מ בע"א) ותשו' הרמב"ם שבציון 1883.
  1889. עי' שו"ע שבציון הבא.
  1890. שו"ע או"ח קמג ג.
  1891. שו"ע או"ח קמג ד.
  1892. רמ"א בשו"ע שם.
  1893. עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  1894. באה"ט שם סק"ט, שכן הנהיג מהר"ל מפראג, ע"פ תשו' הרמב"ם שבציון 1883 ואילך.
  1895. עי' ציון 137 ואילך. באה"ט שם, בשם מוה"ר אריה ליב אב"ד דאמשטרדם, שקבלה בידו מן הגאונים.
  1896. עי' ציונים 1886 ואילך, 1891 ואילך.
  1897. עי' מרדכי מגילה רמז תשצג.
  1898. עי' ב"ח או"ח סי' קמג ומג"א שם סק"ד, בד' המרדכי שם.
  1899. עי' ציון 1138 ואילך. מרדכי שם רמז תשצד.
  1900. ראבי"ה מגילה סי' תקנג.
  1901. ע"ע תורה שבכתב.
  1902. ראבי"ה שם; עי' מרדכי שם רמז תשצג.
  1903. ראבי"ה שם; מרדכי שם.
  1904. ב"ח או"ח סי' קמג ויו"ד סי' רעט; מג"א שם סק"ד; שעא"פ ש"ה ס"ב וש"ז סל"ב; ערה"ש או"ח שם ס"ב ויו"ד שם ס"ה.
  1905. עי' ב"י או"ח שם יו"ד שם, שכן הנהיג מהר"י בירב.
  1906. ב"י יו"ד שם, בד' מהר"י בירב, לשיטתו שבציון 1883, בד' הרמב"ם.
  1907. שו"ע או"ח שם ד ויו"ד שם ב. בד' הרמ"א בשו"ע או"ח שם, רבו הפירושים, עי' ט"ז שם סק"א וש"ך יו"ד שם סק"ד ופמ"ג או"ח שם מ"ז סק"א וערה"ש שם ס"ג, ועוד.
  1908. ציון 78.
  1909. רמב"ם תפילה פי"ב ה"י: תורגמן (ע"ע מתורגמן).
  1910. טור או"ח סי' קמה; משנה ברורה שם סק"א.
  1911. הקד' ס' תרגם אברהם.
  1912. עי' משנה מגילה כג ב.
  1913. טוש"ע שם א.
  1914. תשוה"ג שע"ת סי' פד, בשם רב האי; תשוה"ג ליק סי' צב.
  1915. ס' האשכול (אלבק) סח ב.
  1916. עי' ס' האשכול (אויערבאך) ח"ב סו"ס יט, ובמהד' אלבק אינו; א"ח הל' קריאת ס"ת ס"מ, בשמו.
  1917. ס' האשכול (אויערבאך) שם (וסותר קצת לס' האשכול שבציון 1922, וצ"ב); א"ח שם, בשמו.
  1918. גמ' שם, לפי הטור שם, בדעת התוס' שם ד"ה לא; עי' רא"ש שם פ"ג סי' ו.
  1919. גמ' שם, לגירסתנו.
  1920. ב"ח שם, ועי' הלשון בד"ה הנ"ל של תוס': לא שנו אלא במקום שאין מתרגמין.
  1921. תוס' שם; עי' טור שם.
  1922. עי' ס' האשכול (אויערבעך) שם (וסותר קצת לס' האשכול שבציון 1917, וצ"ב); א"ח שם, בשמו; טוש"ע שם ג.
  1923. עי' סדור רש"י סי' תמג; עי' מחז"ו הל' פסח סי' קו עמ' 304, ועיי"ש עמ' 305 ואילך, חלקים מהתרגום; עי' ס' הפרדס (ערהענרייך) עמ' שלו; כ"מ מס' המנהיג (מהד' מוה"ק) עמ' תפה, ובס' המנהיג הרגיל, אינו; עי' ס' המחכים עמ' 34.
  1924. סדור רש"י שם; מחז"ו שם עמ' 304; ס' הפרדס שם; ס' המנהיג שם; ס' המחכים שם; ב"ח או"ח סי' קמה.
  1925. ס' הפרדס שם.
  1926. עי' מחז"ו סי' רפו ואילך, פי' לרשויות (ע"ע פיוטים) לתרגום התורה ותרגומי עשרת הדברות, וסי' רצט ואילך, חלקים מהתרגום והרשויות הנ"ל; עי' ס' המנהיג שם; עי' ס' המחכים עמ' 35;
  1927. ס' המנהיג שם; ב"ח שם.
  1928. ב"ח שם.
  1929. כ"ה מנהג התימנים.
  1930. רמב"ם תפלה פי"ב הי"ב.
  1931. עי' מגילה כה ב: רעבד"ן סימן (אף לדברים בנביאים שנקראים ולא מיתרגמים); עי' בה"ג הל' צרכי ציבור; עי' ס' האשכול (מהד' אלבק) סה ב.
  1932. עי' ציון 1943 ואילך.
  1933. עי' ציון 1958 ואילך.
  1934. עי' ציון 2004 ואילך.
  1935. ס' האשכול שם.
  1936. שמות א ב.
  1937. במדבר לב ג.
  1938. ס' האשכול (מהד' אויערבאך) ח"ב סו"ס יט, ובמהד' אלבק אינו; א"ח הל' קריאת ס"ת ס"מ, בשמו. ועי' ברכות ח ב ורש"י ד"ה ואפילו עטרות ודיבון ותוס' ד"ה ואפילו.
  1939. ס' האשכול שם, ובמהד' אלבק אינו; א"ח שם, בשמו; עי' שדה יהושע לירו' מגילה פ"ד הי"א.
  1940. ס' האשכול שם, ובמהד' אלבק אינו; א"ח שם, בשמו. ולכאו' הפי' שסובר שמעשה העגל אינו נקרא מפני כבוד הציבור, וסותר לס' האשכול שבציון 1960, וצ"ב. וצ"ב עוד מהגמ' שבציון 2022 והירו' שבציון 2025.
  1941. עי' ציון 1946 ואילך. ס' האשכול שם, ובמהד' אלבק אינו; א"ח שם, בשמו.
  1942. עי' ציון 2005 ואילך. ס' האשכול שם, ובמהד' אלבק אינו; א"ח שם, בשמו.
  1943. בראשית לה לב. סדור רס"ג עמ' שסח; תשוה"ג הרכבי סי' רח, בשאלה, בשם סדור רס"ג; רש"י מגילה כה א ד"ה מעשה ראובן; ר"ן שם (טז א).
  1944. רש"י שם ד"ה נקרא.
  1945. משנה שם; תוספ' מגילה פ"ג; ברייתא בגמ' שם ב; עי' רמב"ם תפלה פי"ב הי"ב.
  1946. עי' ראשונים שבציון 1941.
  1947. עי' רש"י שם א ד"ה ולא מתרגם.
  1948. ר"ן שם.
  1949. בראשית שם.
  1950. עי' תוספ' מגילה פ"ג; עי' ברייתא בגמ' שם ב; עי' רי"ף שם (טז ב); עי' ס' האשכול (מהד' אויערבאך) ח"ב סי' יט, ובמהד' אלבק אינו; עי' רא"ש שם פ"ג סי' כד.
  1951. ס' האשכול שם.
  1952. בראשית שם. עי' תוספ' שם; רש"י מגילה שם ד"ה אל תתרגם; עי' ס' האשכול שם. הרמב"ם השמיט.
  1953. רש"י שם; עי' ריטב"א שם, בשמו.
  1954. תשו' רב האי בתשוה"ג הרכבי סי' רח, בד' הקדמונים שבציון הבא.
  1955. בראשית מט ד. עי' סדור רס"ג עמ' שסח; תשו' רב האי שם, בשאלה, בשם סדור רס"ג; תשו' רב האי שם, בשם סדור רס"ג ובשם יש מהקדמונים.
  1956. תשו' רב האי שם, בד' הקדמונים שבציון הקודם.
  1957. תשו' רב האי שם.
  1958. עי' רש"י מגילה כה א ד"ה ומעשה עגל הראשון.
  1959. עי' משנה מגילה כה א.
  1960. רי"ף שם (טז ב); ס' האשכול (מהד' אויערבאך) ח"ב סי' יט; תוס' מגילה כה ב ד"ה מעשה, ע"פ ירו' שבציון 2025; ר"א מן ההר שם; רא"ש שם פ"ג סי' כד; רע"ב שם פ"ד מ"י.
  1961. שמות לב כד. עי' רש"י שם; ריטב"א שם.
  1962. רש"י שם; עי' תוס' שם ב ד"ה מעשה, בשמו, ודחו, ע"פ הירו' שבציון 1975, שיש הסוברים שאין מתרגמים עד לשמצה בקמיהם, שהוא סוף הפסוק של וירא משה, ולפרש"י אין טעם שלא לתרגם בו. ועי' שדה יהושע לירו' שם.
  1963. ריטב"א שם.
  1964. רש"י שם.
  1965. עי' ריטב"א שם.
  1966. תוספ' מגילה פ"ג.
  1967. ירו' שבציון 1969, לפי שדה יהושע וקה"ע ופ"מ שם.
  1968. שמות לב כא. מגילה כה ב.
  1969. ר' סימון בשם ריב"ל בירו' מגילה פ"ד הי"א.
  1970. עי' ציון 1960.
  1971. שדה יהושע שם.
  1972. שמות שם כב. עי' ירו' שבציון הבא.
  1973. חנניה בר שלמיה בשם רב בירו' שם.
  1974. שדה יהושע שם.
  1975. שמות לב כה. ירו' מגילה פ"ד הי"א.
  1976. שמות לב כה. מגילה כה ב, לגירסתנו וכ"י וטיקן (וכ"מ מתשו' רב האי שבציון הבא ואילך), ועי' ציון 1989, שי"ג בע"א.
  1977. תשו' רב האי בתשוה"ג הרכבי סי' רח, בפי' הגמ' שבציון הקודם; ס' האשכול (מהד' אלבק) סה ב.
  1978. שמות שם. עי' תשו' רב האי שבציון הקודם ושבציון 1980; עי' ס' האשכול שבציון הקודם.
  1979. שמות שם כא. עי' ציון 1966 ואילך.
  1980. עי' תשו' רב האי שם, בד' הגמ' שבציון 1976.
  1981. תשו' רב האי בתשוה"ג הרכבי סי' רח; ס' האשכול שם.
  1982. שמות שם כה. תוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט, ועי' ציון 1991, שי"ג בע"א.
  1983. שמות שם לה.
  1984. עי' תשו' רב האי שם, ע"פ (ר' אחא בשם) ר' בא שבציון הבא; עי' שדה יהושע שבציון הבא. עי' ציון 1992 ואילך, שי"מ ר' בא בע"א.
  1985. ר' בא בירו' שם.
  1986. כ"מ מתוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט: ועוד כתוב אחד את העגל אשר עשה אהרן, ועי' ציון 1988, שי"ג בע"א; עי' תשו' רב האי שם, בד' (ר' אחא בשם) ר' בא בירו'; שדה יהושע שם, בד' ר' בא בירו'.
  1987. שדה יהושע שם.