אנציקלופדיה תלמודית:קבלת שבת: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:


{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''קבלת שבת. הכנה והמתנה לקראת בא השבת*, וקבלת האדם על עצמו איסור מלאכה בה.   
'''הגדרת הערך''' - הכנה והמתנה לקראת בא השבת*, וקבלת האדם על עצמו איסור מלאכה בה.   


== א. מהותה. ==
== '''מהותה''' ==


בכלל המצוה לכבד את השבת<ref>'''ע&quot;ע כבוד שבת: המצוה וגדרה. עי' רמב&quot;ם שבת פ&quot;ל ה&quot;ב.'''</ref>, אמרו בתלמוד על ר' ינאי שהתעטף - בבגדים נאים<ref>'''רש&quot;י שבת קיט א ד&quot;ה מתעטף; עי' ראשונים ואחרונים שבציון''' '''10.'''</ref>. ויש מפרשים: בציצית*<ref>'''עי' רמב&quot;ם שבציון''' '''12.'''</ref> - ונעמד לפנות ערב של ערב שבת - קודם שייכנס השבת במעט<ref>'''פירוש קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה (נד' בשיטת הקדמונים) שם; עי' מהרש&quot;א ב&quot;ק לב ב בח&quot;א.'''</ref> - ואמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה<ref>'''גמ' שם; עי' רי&quot;ף שם; רא&quot;ש שם וטוש&quot;ע או&quot;ח רסב ג. ועי' רמב&quot;ם שבציון''' '''13 ומהרש&quot;ל שם ודברי ירמיהו שם. ועי' שעה&quot;כ ופע&quot;ח שבציון''' '''331 שמ' שמפרש שהוא בשעת השקיעה ממש. '''</ref>. ויש הסוברים שאמר: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא<ref>'''גמ' ב&quot;ק לב ב, בלשון הא'. '''</ref>. ויש הסוברים שאמר: בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא<ref>'''אמרי לה בגמ' שם.'''</ref>. וביארו אחרונים, שיוצא כמלך לקראת המלכה, כי כל אחד מישראל הוא מלך, כאומרם: כל ישראל בני מלכים הם<ref>'''ר' שמעון במשנה שם קיא א. היכל הקודש סו&quot;ס מח; מהרש&quot;א ב&quot;ק שם. '''</ref>. או שנקראת מלכה, מפני שמלכה מורה על חשיבות היום הזה מכל הימים כמו חשיבות המלכה מכל הנשים<ref>'''דברי ירמיהו שם. עיי&quot;ש ביאור הל' &quot;מלך&quot; שברמב&quot;ם שבציון''' '''12 ואילך.'''</ref>. עוד אמרו בתלמוד על ר' חנינא שלבש בגדיו - או: התעטף<ref>'''ב&quot;ק שם. '''</ref> - בערב שבת ואמר: בואי כלה בואי כלה<ref>'''שבת שם קיט א ורי&quot;ף ורא&quot;ש וטוש&quot;ע שם, על ר' חנינא; זוהר ח&quot;ג דף רעב ע&quot;ב ברעיא מהימנא, על מארי דמתניתין; תקו&quot;ז תי' כד דף סט ע&quot;א, על קדמאי.'''</ref>, וביארו ראשונים שמתוך חביבות קרא לשבת כלה<ref>'''עי' רש&quot;י שם ד&quot;ה בואי כלה.'''</ref>. וכתבו אחרונים שכפל הענין, שרצונו לומר: בואי כלה לחופה, ואח&quot;כ בואי כלה לבית בעלך<ref>'''מהרש&quot;א ב&quot;ק שם. '''</ref>. וכן כתבו ראשונים שהאדם ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה<ref>'''טוש&quot;ע שם; עי' מאירי שם; עי' היכל הקודש שם.'''</ref>. ויש שכתבו שמצוה על האדם להתעטף בציצית ולשבת בכובד ראש - לא בשמחה של הוללות<ref>'''דברי ירמיהו שם.'''</ref> - לייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך<ref>'''עי' רמב&quot;ם שם.'''</ref>, וכתבו עוד שחכמים הראשונים היו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ומתעטפים ואומרים: בואו ונצא לקראת שבת המלך<ref>'''רמב&quot;ם שם. ועי' רש&quot;י ב&quot;ק לב ב ד&quot;ה בואו ונצא.'''</ref>.
בכלל המצוה לכבד את השבת<ref>ע&quot;ע כבוד שבת: המצוה וגדרה. עי' רמב&quot;ם שבת פ&quot;ל ה&quot;ב.</ref>, אמרו בתלמוד על ר' ינאי שהתעטף - בבגדים נאים<ref>רש&quot;י שבת קיט א ד&quot;ה מתעטף; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 10.</ref>. ויש מפרשים: בציצית*<ref>עי' רמב&quot;ם שבציון 12.</ref> - ונעמד לפנות ערב של ערב שבת - קודם שייכנס השבת במעט<ref>פירוש קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה (נד' בשיטת הקדמונים) שם; עי' מהרש&quot;א ב&quot;ק לב ב בח&quot;א.</ref> - ואמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה<ref>גמ' שם; עי' רי&quot;ף שם; רא&quot;ש שם וטוש&quot;ע או&quot;ח רסב ג. ועי' רמב&quot;ם שבציון 13 ומהרש&quot;ל שם ודברי ירמיהו שם. ועי' שעה&quot;כ ופע&quot;ח שבציון 331 שמ' שמפרש שהוא בשעת השקיעה ממש. </ref>. ויש הסוברים שאמר: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא<ref>גמ' ב&quot;ק לב ב, בלשון הא'. </ref>. ויש הסוברים שאמר: בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא<ref>אמרי לה בגמ' שם.</ref>. וביארו אחרונים, שיוצא כמלך לקראת המלכה, כי כל אחד מישראל הוא מלך, כאומרם: כל ישראל בני מלכים הם<ref>ר' שמעון במשנה שם קיא א. היכל הקודש סו&quot;ס מח; מהרש&quot;א ב&quot;ק שם. </ref>. או שנקראת מלכה, מפני שמלכה מורה על חשיבות היום הזה מכל הימים כמו חשיבות המלכה מכל הנשים<ref>דברי ירמיהו שם. עיי&quot;ש ביאור הל' &quot;מלך&quot; שברמב&quot;ם שבציון 12 ואילך.</ref>. עוד אמרו בתלמוד על ר' חנינא שלבש בגדיו - או: התעטף<ref>ב&quot;ק שם. </ref> - בערב שבת ואמר: בואי כלה בואי כלה<ref>שבת שם קיט א ורי&quot;ף ורא&quot;ש וטוש&quot;ע שם, על ר' חנינא; זוהר ח&quot;ג דף רעב ע&quot;ב ברעיא מהימנא, על מארי דמתניתין; תקו&quot;ז תי' כד דף סט ע&quot;א, על קדמאי.</ref>, וביארו ראשונים שמתוך חביבות קרא לשבת כלה<ref>עי' רש&quot;י שם ד&quot;ה בואי כלה.</ref>. וכתבו אחרונים שכפל הענין, שרצונו לומר: בואי כלה לחופה, ואח&quot;כ בואי כלה לבית בעלך<ref>מהרש&quot;א ב&quot;ק שם. </ref>. וכן כתבו ראשונים שהאדם ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה<ref>טוש&quot;ע שם; עי' מאירי שם; עי' היכל הקודש שם.</ref>. ויש שכתבו שמצוה על האדם להתעטף בציצית ולשבת בכובד ראש - לא בשמחה של הוללות<ref>דברי ירמיהו שם.</ref> - לייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך<ref>עי' רמב&quot;ם שם.</ref>, וכתבו עוד שחכמים הראשונים היו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ומתעטפים ואומרים: בואו ונצא לקראת שבת המלך<ref>רמב&quot;ם שם. ועי' רש&quot;י ב&quot;ק לב ב ד&quot;ה בואו ונצא.</ref>.


על ההכנות לקראת שבת, ע&quot;ע כבוד שבת ויו&quot;ט: לפניה. על התקיעות של ערב-שבת*, להבדיל העם ממלאכה, ע&quot;ע ערב שבת. ושם, על האמירות סמוך לחשיכה שיאמר אדם לאנשי ביתו. על חיוב הדלקת נר לכבוד שבת ועל פרטיה, ע&quot;ע נר שבת. על מנהגי אמירת &quot;בואו ונצא&quot; וכו', עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת<ref>'''ציון''' '''298 ואילך. '''</ref>, ושם<ref>'''ציון''' '''341 ואילך. '''</ref>, על מנהגי אמירת &quot;בואי כלה בואי כלה&quot;, ושם<ref>'''ציון''' '''358 ואילך. '''</ref>, מחלוקת האחרונים אם &quot;בואו ונצא&quot; מורה שצריך לצאת ממקומו לצורך אמירת סדר קבלת שבת.
על ההכנות לקראת שבת, ע&quot;ע כבוד שבת ויו&quot;ט: לפניה. על התקיעות של ערב-שבת*, להבדיל העם ממלאכה, ע&quot;ע ערב שבת. ושם, על האמירות סמוך לחשיכה שיאמר אדם לאנשי ביתו. על חיוב הדלקת נר לכבוד שבת ועל פרטיה, ע&quot;ע נר שבת. על מנהגי אמירת &quot;בואו ונצא&quot; וכו', עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת<ref>ציון 298 ואילך. </ref>, ושם<ref>ציון 341 ואילך. </ref>, על מנהגי אמירת &quot;בואי כלה בואי כלה&quot;, ושם<ref>ציון 358 ואילך. </ref>, מחלוקת האחרונים אם &quot;בואו ונצא&quot; מורה שצריך לצאת ממקומו לצורך אמירת סדר קבלת שבת.


=== זמנה ===
=== זמנה ===


מפלג-המנחה* ואילך יכול אדם לקבל השבת, וקודם לכן לא<ref>'''עי' ברכות כז א: מדרב מצלי של שבת בע&quot;ש מבעוד יום, שמע מינה הלכה כר' יהודה; תוס שם ד&quot;ה דרב; תר&quot;י שם ב (יח ב); רא&quot;ש שם; כ&quot;מ ממרדכי שם רמז רצ; טור או&quot;ח סי' רסז, בשם תוס'; שו&quot;ע שם רסג ד.'''</ref>, ואין קבלתו קבלה אף בדיעבד<ref>'''רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א (נא ב); מג&quot;א סי' רסא סק&quot;י, בשמו; מ&quot;ב סי' רסג ס&quot;ק יח וערה&quot;ש שם סי&quot;ט, בשם מג&quot;א בשם רי&quot;ו.'''</ref>. ויש מהראשונים שהעידו עליהם שהתפללו ערבית* של שבת קודם לכן<ref>'''עי' תה&quot;ד סי' א: גם שמעתי בישיבה וכו'; עי' שבו&quot;י ח&quot;ב סי' ו: וכשחל ר&quot;ח סיון בערב שבת וכו'; ערה&quot;ש שם, ע&quot;פ תה&quot;ד ושבו&quot;י שם: וכן מצינו לקדמונים. ועי' תה&quot;ד שם בביאור המנהג, ועי' שבו&quot;י שם, וע&quot;ע ערבית.'''</ref>, וביארו אחרונים שאע&quot;פ שאין לעשות תוספת-שבת* קודם פלג המנחה<ref>'''ע&quot;ע תוספת שבת.'''</ref>, היינו מלכתחילה, אבל אם עשה כן ודאי היא קבלה<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref>. ולא אמרו שקודם פלג המנחה אינה קבלה<ref>'''עי' ציון''' '''23.'''</ref>, אלא אם אמר מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תהלים צב. ערה&quot;ש שם: אפשר.'''</ref> או אמירה אחרת של קבלת שבת<ref>'''עי' ערה&quot;ש שם: או לכה דודי בסתמא.'''</ref>, ולא בתפילת ערבית<ref>'''עי' ערה&quot;ש שם.'''</ref>.
מפלג-המנחה* ואילך יכול אדם לקבל השבת, וקודם לכן לא<ref>עי' ברכות כז א: מדרב מצלי של שבת בע&quot;ש מבעוד יום, שמע מינה הלכה כר' יהודה; תוס שם ד&quot;ה דרב; תר&quot;י שם ב (יח ב); רא&quot;ש שם; כ&quot;מ ממרדכי שם רמז רצ; טור או&quot;ח סי' רסז, בשם תוס'; שו&quot;ע שם רסג ד.</ref>, ואין קבלתו קבלה אף בדיעבד<ref>רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א (נא ב); מג&quot;א סי' רסא סק&quot;י, בשמו; מ&quot;ב סי' רסג ס&quot;ק יח וערה&quot;ש שם סי&quot;ט, בשם מג&quot;א בשם רי&quot;ו.</ref>. ויש מהראשונים שהעידו עליהם שהתפללו ערבית* של שבת קודם לכן<ref>עי' תה&quot;ד סי' א: גם שמעתי בישיבה וכו'; עי' שבו&quot;י ח&quot;ב סי' ו: וכשחל ר&quot;ח סיון בערב שבת וכו'; ערה&quot;ש שם, ע&quot;פ תה&quot;ד ושבו&quot;י שם: וכן מצינו לקדמונים. ועי' תה&quot;ד שם בביאור המנהג, ועי' שבו&quot;י שם, וע&quot;ע ערבית.</ref>, וביארו אחרונים שאע&quot;פ שאין לעשות תוספת-שבת* קודם פלג המנחה<ref>ע&quot;ע תוספת שבת.</ref>, היינו מלכתחילה, אבל אם עשה כן ודאי היא קבלה<ref>ערה&quot;ש שם.</ref>. ולא אמרו שקודם פלג המנחה אינה קבלה<ref>עי' ציון 23.</ref>, אלא אם אמר מזמור שיר ליום השבת<ref>תהלים צב. ערה&quot;ש שם: אפשר.</ref> או אמירה אחרת של קבלת שבת<ref>עי' ערה&quot;ש שם: או לכה דודי בסתמא.</ref>, ולא בתפילת ערבית<ref>עי' ערה&quot;ש שם.</ref>.


אם לא קיבל עליו שבת מבעוד יום, ושקעה חמה<ref>'''ע&quot;ע שקיעת החמה. '''</ref>, ודאי קיבל עליו שבת<ref>'''עי' תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' קט וליק סי' נ, והובא באוצה&quot;ג ברכות התשובות סי' קסז; עי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בשם ס' הזהיר.'''</ref>.
אם לא קיבל עליו שבת מבעוד יום, ושקעה חמה<ref>ע&quot;ע שקיעת החמה. </ref>, ודאי קיבל עליו שבת<ref>עי' תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' קט וליק סי' נ, והובא באוצה&quot;ג ברכות התשובות סי' קסז; עי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בשם ס' הזהיר.</ref>.


=== בקביעות ===
=== בקביעות ===


יש מהראשונים הסובר שאין לקבוע הדברים כחובה להקדים קבלת שבת, להרגיל בכך, שפעמים בא לידי קולא, כשלא גמר להכין לשבת<ref>'''ראבי&quot;ה שבת סי' קצט, ע&quot;פ שבת כג ב: אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים, וע&quot;ע נר שי&quot;מ בע&quot;א.'''</ref>, בין בהדלקת נר-שבת*<ref>'''עי' ראבי&quot;ה שם, שלמד הדין מהגמ' שם, ושם הוא בהדלקת הנר. '''</ref> ובין בתפילת ערבית מבעוד יום<ref>'''עי' ראבי&quot;ה שם, בביאור ברכות כז ב: רב צלי של שבת בע&quot;ש.'''</ref>.
יש מהראשונים הסובר שאין לקבוע הדברים כחובה להקדים קבלת שבת, להרגיל בכך, שפעמים בא לידי קולא, כשלא גמר להכין לשבת<ref>ראבי&quot;ה שבת סי' קצט, ע&quot;פ שבת כג ב: אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים, וע&quot;ע נר שי&quot;מ בע&quot;א.</ref>, בין בהדלקת נר-שבת*<ref>עי' ראבי&quot;ה שם, שלמד הדין מהגמ' שם, ושם הוא בהדלקת הנר. </ref> ובין בתפילת ערבית מבעוד יום<ref>עי' ראבי&quot;ה שם, בביאור ברכות כז ב: רב צלי של שבת בע&quot;ש.</ref>.


עיקר קבלת שבת, אם הוא בהדלקת הנר או בתפילת ערבית, עי' להלן<ref>'''ציון''' '''41 ואילך. '''</ref>.
עיקר קבלת שבת, אם הוא בהדלקת הנר או בתפילת ערבית, עי' להלן<ref>ציון 41 ואילך. </ref>.


=== גדרה  ===
=== גדרה  ===


המקבל שבת, אם קיבל עליו שבת שלא בטעות, אפילו מבעוד יום, אסור בעשיית מלאכה<ref>'''שבה&quot;ל סי' נט, בשם ר&quot;ח ורבינו ישעיה, והסכים להם.'''</ref>, ואין דין איסור מלאכה בתוספת-שבת* כדין שבת גמור<ref>'''ד&quot;מ או&quot;ח סי' רסג סק&quot;ח, בד' מהר&quot;י וייל שבציון''' '''152. '''</ref>, שהרי מקצת ישראל עדיין עושים מלאכה<ref>'''עי' מהר&quot;י וייל שבציון הנ&quot;ל.'''</ref>. ובגדר איסור המלאכה נחלקו אחרונים: יש סוברים שאיסור המלאכה הוא משום נדר*<ref>'''לבוש שם סי&quot;ז, ובהג&quot;ה שם; ערה&quot;ש שם סכ&quot;ח, בשמו.'''</ref>, ויכול לעשות מלאכה אחר שקיבלו עליו, על ידי התרת-נדרים*<ref>'''לבוש שם בהג&quot;ה; עי' ערה&quot;ש שם, בשמו. ולכאו' ה&quot;ה שיכול הבעל להפר (ע&quot;ע הפרה) קבלת אשתו בהדלקת הנרות.'''</ref>. ויש מהאחרונים סוברים שמכיוון שתוספת-שבת* היא מדאורייתא - לסוברים כן<ref>'''ע&quot;ע תוספת שבת'''</ref> - ואין שיעור לתוספת, אם כן זה שעשה תוספת מרובה, הלא דין התורה הוא<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref>, ולכן אי אפשר להתירו בהתרת נדרים<ref>'''עי' ערה&quot;ש שם. '''</ref>.
המקבל שבת, אם קיבל עליו שבת שלא בטעות, אפילו מבעוד יום, אסור בעשיית מלאכה<ref>שבה&quot;ל סי' נט, בשם ר&quot;ח ורבינו ישעיה, והסכים להם.</ref>, ואין דין איסור מלאכה בתוספת-שבת* כדין שבת גמור<ref>ד&quot;מ או&quot;ח סי' רסג סק&quot;ח, בד' מהר&quot;י וייל שבציון 152. </ref>, שהרי מקצת ישראל עדיין עושים מלאכה<ref>עי' מהר&quot;י וייל שבציון הנ&quot;ל.</ref>. ובגדר איסור המלאכה נחלקו אחרונים: יש סוברים שאיסור המלאכה הוא משום נדר*<ref>לבוש שם סי&quot;ז, ובהג&quot;ה שם; ערה&quot;ש שם סכ&quot;ח, בשמו.</ref>, ויכול לעשות מלאכה אחר שקיבלו עליו, על ידי התרת-נדרים*<ref>לבוש שם בהג&quot;ה; עי' ערה&quot;ש שם, בשמו. ולכאו' ה&quot;ה שיכול הבעל להפר (ע&quot;ע הפרה) קבלת אשתו בהדלקת הנרות.</ref>. ויש מהאחרונים סוברים שמכיוון שתוספת-שבת* היא מדאורייתא - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע תוספת שבת</ref> - ואין שיעור לתוספת, אם כן זה שעשה תוספת מרובה, הלא דין התורה הוא<ref>ערה&quot;ש שם.</ref>, ולכן אי אפשר להתירו בהתרת נדרים<ref>עי' ערה&quot;ש שם. </ref>.


=== עיקר קבלת שבת ===
=== עיקר קבלת שבת ===
שורה 29: שורה 29:
בעיקר קבלת שבת נחלקו גאונים וראשונים:
בעיקר קבלת שבת נחלקו גאונים וראשונים:


א) יש סוברים שבהדלקת נר-שבת* מקבל השבת עליו<ref>'''בה&quot;ג סי' ט; עי' סדור רס&quot;ג עמ' רנה; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כג ב, בשמו; עי' ס' הישר התשובות סי' מח אות ו, בשם בה&quot;ג; ראבי&quot;ה שבת סי' קצט, בשם בה&quot;ג; רמב&quot;ן ומיוחס לר&quot;ן שם, בשם בה&quot;ג, ודחו; עי' שבה&quot;ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא' ובתשובה הב'; או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בשם בה&quot;ג ובד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון''' '''156 ואילך, ובמסקנה; עי' ס' מנהגים דבי מהר&quot;ם עמ' 7: כשמדליקי' נרות בע&quot;ש יכולין להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עד שמתחיל ש&quot;צ תפילת ערבית, וכעי&quot;ז בתשב&quot;ץ קטן סי' ח וכלבו סי' לא בשם הר&quot;ם; מרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; הגמ&quot;ר שם רמז תסד, בד' חכמי הדור הנ&quot;ל; טור או&quot;ח סי' רסג ורי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;ב (סז א) ואבודרהם מעריב של שבת ומ&quot;מ חנוכה פ&quot;ד הי&quot;ג, בשם בה&quot;ג; ר&quot;ן שם (י א-ב בדפי הרי&quot;ף); ריקאנטי סי' פח, בשם ריא&quot;ז, בד' רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; אגור סי' שנט, בשם בה&quot;ג; עי' שו&quot;ע שם י, בשם בה&quot;ג.'''</ref> ואסור במלאכה<ref>'''עי' סדור רס&quot;ג שם; אבודרהם שם ושו&quot;ע שם, בשם בה&quot;ג.'''</ref>, שהדלקת הנר מלאכה של קודש היא לצורך שבת<ref>'''ר&quot;ן שם (י ב), ע&quot;פ שבת כה ב: הדלקת נר בשבת חובה (ע&quot;ע נר שבת). '''</ref>, ותחילת שביתה היא<ref>'''ר&quot;ן שם.'''</ref>, ולפיכך תיקנו חכמים שתהא הדלקת הנר מלאכה אחרונה<ref>'''עי' ר&quot;ן שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל. '''</ref>, ומי שמדליק את הנר כבר הוא גומר בדעתו שלאחר מלאכה זו לא יעשה שום מלאכה אחרת, ואין לך קיבול שבת גדול מזה<ref>'''ר&quot;ן שם.'''</ref>. שכן אמרו במדרש לגבי שש התקיעות שהיו תוקעים בערב-שבת* להבטיל העם ממלאכה<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת. '''</ref>: תוקע שלישית והיו טומנין את החמין ומדליקין את הנר, גמר מלתקוע היתה קדירה על גבי כירה, מניחין אותה בארץ, ואם היתה הנר ביד אשה, מניחה אותה בארץ<ref>'''תנחומא מטות סי' ב.'''</ref>, הרי אתה רואה שכל זמן שהיה תוקע היתה מדלקת, וכשגמר מלתקוע אפילו בטלטול אסור<ref>'''ע&quot;ע מוקצה: טלטולו.'''</ref>, הרי שהדלקת הנר היא קבלת שבת<ref>'''או&quot;ז שם.'''</ref>. ואף בברייתא שנינו: התחיל לתקוע תקיעה שלישית, סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק<ref>'''ברייתא בשבת לה ב.'''</ref>, וודאי שאדם יכול להטמין יותר סמוך לשבת מלהדליק את הנרות, שהרי שנינו: ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין את הנרות, אבל מערבין וטומנין את החמין<ref>'''משנה שם לד א.'''</ref>, וכיוון שכך היה לו לשנות: הדליק המדליק וסילק המסלק והטמין המטמין, אלא ודאי שהטעם משום שחכמים תיקנו שתהא הדלקה מלאכה אחרונה ושלא יעשה אחריה מלאכה כלל<ref>'''ר&quot;ן שם כג ב (י ב). '''</ref>. ועוד, שכן שנינו: כשחלה ר' אליעזר, ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפלין*, גער בו: היאך מניחים איסור סקילה* ועוסקים באיסור שבות*<ref>'''ברייתא בסנהדרין סח א.'''</ref>, משמע אבל אם היתה חליצת תפילין מלאכה, היה נוח לו לר' אליעזר שהיה חולץ לו קודם קודם הדלקה, מפני שלאחר הדלקה לא היה יכול לחלוץ<ref>'''או&quot;ז שם, בשם ה&quot;ר אליעזר דצירנוס.'''</ref>, ועוד, שהורקנוס בנו רצה לחלוץ קודם הדלקה, מפני שהיה סבור שגם זה אסור אחר הדלקה, הרי שהדלקת נר היא קבלת שבת<ref>'''עי' או&quot;ז שם, בשם ה&quot;ר אליעזר דצירנוס.'''</ref>. ועוד, שכן אמרו בתלמוד שאשתו של רב יוסף היתה מאחרת ומדליקה נר של שבת סמוך לחשיכה<ref>'''שבת כג ב, ורש&quot;י ד&quot;ה מאחרה.'''</ref>, הרי שלאחר שגמרו כל צורכי שבת היו מדליקים את הנר ומקבלים את השבת<ref>'''או&quot;ז שם.'''</ref>. קבלה זו היא בברכה על הנר<ref>'''עי' ס' הישר לר&quot;ת שם, בד' בה&quot;ג, והובא באו&quot;ז שם, בשם ר&quot;ת; ראבי&quot;ה שם, בד' בה&quot;ג; שבה&quot;ל שם, בשם בה&quot;ג; עי' שבה&quot;ל שם, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא', ותניא רבתי סי' יב, בשם תשובות הגאונים; עי' מרדכי ברכות רמז רצג; עי' הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם מהר&quot;ם; עי' ראשונים שבציון''' '''50; עי' דינים והלכות שבסו&quot;ס שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' כט. '''</ref>, כיוון שהברכה מכנסת אותם בקדושת שבת, כיוון שמזכיר &quot;להדליק נר של שבת&quot;<ref>'''ערה&quot;ש שם סט&quot;ז. וע&quot;ע נר שבת. '''</ref>. ויש סוברים שאף על פי שברך - עובר לעשייתן<ref>'''ע&quot;ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן. '''</ref>, לסוברים שאף בברכה על נר שבת מברכים כן<ref>'''ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 167 ואילך וע' נר שבת.'''</ref> - לא קיבל עליו שבת עד שידליק כל הנרות שמדליק לכבוד שבת<ref>'''ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, ביישוב תמיהת ה&quot;ר בנימין שבשבה&quot;ל שם על מנהג האנשים שמדליקים הנר בפתילה ואחר שבירכו והדליקו הנר משליכים הפתילה לארץ; עטרת צבי שם ס&quot;ק יב; עי' שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז: אבל יכולות להדליק נרות הרבה וכו', ועיי&quot;ש ס&quot;ח שנ' שסובר שאע&quot;פ שהעיקר שלסוברים שקבלת שבת בהדלקת הנר הוא אחר שהדליק כל הנרות, ולכן יכול לברך עובר לעשייתן, מ&quot;מ המנהג שמברכים אחר ההדלקה, לפי שסוברים שקבלת שבת היא בברכה.'''</ref>, שכל הנרות שמדליק לכבוד שבת כאחד חשובות<ref>'''ב&quot;י שם; עטרת צבי שם.'''</ref>.
א) יש סוברים שבהדלקת נר-שבת* מקבל השבת עליו<ref>בה&quot;ג סי' ט; עי' סדור רס&quot;ג עמ' רנה; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כג ב, בשמו; עי' ס' הישר התשובות סי' מח אות ו, בשם בה&quot;ג; ראבי&quot;ה שבת סי' קצט, בשם בה&quot;ג; רמב&quot;ן ומיוחס לר&quot;ן שם, בשם בה&quot;ג, ודחו; עי' שבה&quot;ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא' ובתשובה הב'; או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בשם בה&quot;ג ובד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 156 ואילך, ובמסקנה; עי' ס' מנהגים דבי מהר&quot;ם עמ' 7: כשמדליקי' נרות בע&quot;ש יכולין להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עד שמתחיל ש&quot;צ תפילת ערבית, וכעי&quot;ז בתשב&quot;ץ קטן סי' ח וכלבו סי' לא בשם הר&quot;ם; מרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; הגמ&quot;ר שם רמז תסד, בד' חכמי הדור הנ&quot;ל; טור או&quot;ח סי' רסג ורי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;ב (סז א) ואבודרהם מעריב של שבת ומ&quot;מ חנוכה פ&quot;ד הי&quot;ג, בשם בה&quot;ג; ר&quot;ן שם (י א-ב בדפי הרי&quot;ף); ריקאנטי סי' פח, בשם ריא&quot;ז, בד' רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; אגור סי' שנט, בשם בה&quot;ג; עי' שו&quot;ע שם י, בשם בה&quot;ג.</ref> ואסור במלאכה<ref>עי' סדור רס&quot;ג שם; אבודרהם שם ושו&quot;ע שם, בשם בה&quot;ג.</ref>, שהדלקת הנר מלאכה של קודש היא לצורך שבת<ref>ר&quot;ן שם (י ב), ע&quot;פ שבת כה ב: הדלקת נר בשבת חובה (ע&quot;ע נר שבת). </ref>, ותחילת שביתה היא<ref>ר&quot;ן שם.</ref>, ולפיכך תיקנו חכמים שתהא הדלקת הנר מלאכה אחרונה<ref>עי' ר&quot;ן שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל. </ref>, ומי שמדליק את הנר כבר הוא גומר בדעתו שלאחר מלאכה זו לא יעשה שום מלאכה אחרת, ואין לך קיבול שבת גדול מזה<ref>ר&quot;ן שם.</ref>. שכן אמרו במדרש לגבי שש התקיעות שהיו תוקעים בערב-שבת* להבטיל העם ממלאכה<ref>ע&quot;ע ערב שבת. </ref>: תוקע שלישית והיו טומנין את החמין ומדליקין את הנר, גמר מלתקוע היתה קדירה על גבי כירה, מניחין אותה בארץ, ואם היתה הנר ביד אשה, מניחה אותה בארץ<ref>תנחומא מטות סי' ב.</ref>, הרי אתה רואה שכל זמן שהיה תוקע היתה מדלקת, וכשגמר מלתקוע אפילו בטלטול אסור<ref>ע&quot;ע מוקצה: טלטולו.</ref>, הרי שהדלקת הנר היא קבלת שבת<ref>או&quot;ז שם.</ref>. ואף בברייתא שנינו: התחיל לתקוע תקיעה שלישית, סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק<ref>ברייתא בשבת לה ב.</ref>, וודאי שאדם יכול להטמין יותר סמוך לשבת מלהדליק את הנרות, שהרי שנינו: ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין את הנרות, אבל מערבין וטומנין את החמין<ref>משנה שם לד א.</ref>, וכיוון שכך היה לו לשנות: הדליק המדליק וסילק המסלק והטמין המטמין, אלא ודאי שהטעם משום שחכמים תיקנו שתהא הדלקה מלאכה אחרונה ושלא יעשה אחריה מלאכה כלל<ref>ר&quot;ן שם כג ב (י ב). </ref>. ועוד, שכן שנינו: כשחלה ר' אליעזר, ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפלין*, גער בו: היאך מניחים איסור סקילה* ועוסקים באיסור שבות*<ref>ברייתא בסנהדרין סח א.</ref>, משמע אבל אם היתה חליצת תפילין מלאכה, היה נוח לו לר' אליעזר שהיה חולץ לו קודם קודם הדלקה, מפני שלאחר הדלקה לא היה יכול לחלוץ<ref>או&quot;ז שם, בשם ה&quot;ר אליעזר דצירנוס.</ref>, ועוד, שהורקנוס בנו רצה לחלוץ קודם הדלקה, מפני שהיה סבור שגם זה אסור אחר הדלקה, הרי שהדלקת נר היא קבלת שבת<ref>עי' או&quot;ז שם, בשם ה&quot;ר אליעזר דצירנוס.</ref>. ועוד, שכן אמרו בתלמוד שאשתו של רב יוסף היתה מאחרת ומדליקה נר של שבת סמוך לחשיכה<ref>שבת כג ב, ורש&quot;י ד&quot;ה מאחרה.</ref>, הרי שלאחר שגמרו כל צורכי שבת היו מדליקים את הנר ומקבלים את השבת<ref>או&quot;ז שם.</ref>. קבלה זו היא בברכה על הנר<ref>עי' ס' הישר לר&quot;ת שם, בד' בה&quot;ג, והובא באו&quot;ז שם, בשם ר&quot;ת; ראבי&quot;ה שם, בד' בה&quot;ג; שבה&quot;ל שם, בשם בה&quot;ג; עי' שבה&quot;ל שם, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא', ותניא רבתי סי' יב, בשם תשובות הגאונים; עי' מרדכי ברכות רמז רצג; עי' הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם מהר&quot;ם; עי' ראשונים שבציון 50; עי' דינים והלכות שבסו&quot;ס שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' כט. </ref>, כיוון שהברכה מכנסת אותם בקדושת שבת, כיוון שמזכיר &quot;להדליק נר של שבת&quot;<ref>ערה&quot;ש שם סט&quot;ז. וע&quot;ע נר שבת. </ref>. ויש סוברים שאף על פי שברך - עובר לעשייתן<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן. </ref>, לסוברים שאף בברכה על נר שבת מברכים כן<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 167 ואילך וע' נר שבת.</ref> - לא קיבל עליו שבת עד שידליק כל הנרות שמדליק לכבוד שבת<ref>ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, ביישוב תמיהת ה&quot;ר בנימין שבשבה&quot;ל שם על מנהג האנשים שמדליקים הנר בפתילה ואחר שבירכו והדליקו הנר משליכים הפתילה לארץ; עטרת צבי שם ס&quot;ק יב; עי' שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז: אבל יכולות להדליק נרות הרבה וכו', ועיי&quot;ש ס&quot;ח שנ' שסובר שאע&quot;פ שהעיקר שלסוברים שקבלת שבת בהדלקת הנר הוא אחר שהדליק כל הנרות, ולכן יכול לברך עובר לעשייתן, מ&quot;מ המנהג שמברכים אחר ההדלקה, לפי שסוברים שקבלת שבת היא בברכה.</ref>, שכל הנרות שמדליק לכבוד שבת כאחד חשובות<ref>ב&quot;י שם; עטרת צבי שם.</ref>.


ב) ויש סוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית*<ref>'''ראב&quot;ן סי' קע; שבה&quot;ל סי' נט ותניא רבתי סי' יב, בשם הגאונים, והובא באוצה&quot;ג ברכות התשובות סי' קסז; עי' תר&quot;י ברכות כז ב (יח ב), בשם ר' משה בר יוסף נרבונ&quot;י; או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בשם ר&quot;ש; רא&quot;ש שבת פ&quot;ב סי' כד ותוס' רא&quot;ש שם לה ב; הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט וחנוכה פ&quot;ד ה&quot;ה, בשם תוס' (ועי' דרישה או&quot;ח סי' רסג סק&quot;א, שאינו בתוס' שלנו) בשם ר&quot;ש; טור שם ואבודרהם מעריב של שבת, בשם תוס'; ריטב&quot;א שבת כג ב; אגור סי' שנט, בשם הגאונים ותוס' ור&quot;ש; ב&quot;י שם, בד' מ&quot;מ חנוכה פ&quot;ד הי&quot;ג; עי' שו&quot;ע שם י, בשם החולקים על בה&quot;ג. '''</ref>, שמשהתפלל ערבית חל עליו שבת<ref>'''טור שם ואבודרהם שם, בשם תוס'.'''</ref> ואינו יכול לעשות שום מלאכה<ref>'''תר&quot;י שם.'''</ref>, שכן נדחקו בתלמוד להסביר מעשים בתנאים ואמוראים שעשו מלאכה לאחר שהתפללו תפלת-שבת* בערב שבת<ref>'''עי' ברכות כז ב: פעם אחת התפלל ר' וכו'. כ&quot;מ מאו&quot;ז שם, בשם ר&quot;ש; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' הגמ&quot;י שם ושם, בשם תוס' בשם ר&quot;ש. '''</ref>. ועוד, שסברא היא שקדושת שבת תלויה בקדושת היום עצמו בספק בין-השמשות* או שקיבלו עליהם בתפילה<ref>'''עי' ריטב&quot;א שבת שם.'''</ref>. ואם הדליק נר שבת מבעוד יום אין בכך קבלת שבת<ref>'''עי' תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' קט וליק סי' נ, והובא באוצה&quot;ג שם; עי' רמב&quot;ן שם כג ב; עי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בד' רש&quot;י שבת לד א ד&quot;ה ערבתם; עי' רשב&quot;א שם ושו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף ע; עי' רא&quot;ש שם ושם; הגמ&quot;י שם ושם בשם תוס' בשם ר&quot;ש; עי' טור שם ואבודרהם שם, בשם תוס'; עי' מיוחס לר&quot;ן שם, בשם רא&quot;ה; רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;ב (סז א), בשם רוב הפוסקים ושכן עיקר; עי' ריטב&quot;א שם; ב&quot;י שם, בד' סמ&quot;ג עשין ל. '''</ref>, ומותר לעשות מלאכה אחרת<ref>'''תשוה&quot;ג שם ושם; עי' מיוחס לר&quot;ן שם, בשם רא&quot;ה.'''</ref>, אע&quot;פ שבירך על הנר<ref>'''תניא רבתי שם, בשם ר&quot;ש. וע&quot;ע נר שבת. '''</ref>. ואינו דומה ליום-הכפורים* שבבברכת-הזמן* מקבל עליו קדושת יום הכיפורים אפילו מבעוד יום<ref>'''ע&quot;ע יום הכפורים ציון 1733.'''</ref>, משום שמוסיפים מחול על הקודש<ref>'''רמב&quot;ן שם; עי' מאירי שם.'''</ref> ואוכלים ופוסקים מבעוד יום<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 1612. '''</ref>, ויכול הוא להפסיק ולקבל עליו שלא יאכל מבעוד יום, וכיוון שאמר זמן הרי קיבלו מעתה<ref>'''רמב&quot;ן שם.'''</ref>, שכשאמר זמן הודה שהוא יום קדוש אצלו<ref>'''מאירי שם.'''</ref>, אבל הדלקת נר שבת, אם הדליקו מבעוד יום מה קיבול שבת יש בכך, הרי כדי שלא יהא טרוד בערב הוא עושה<ref>'''רמב&quot;ן שם.'''</ref>, וההדלקה שהיא מעשה נשים<ref>'''ע&quot;ע נר שבת. '''</ref>, מקדימות אותה לפעמים לתור להן מנוחה ולפרוק מעליהן עול מלאכות<ref>'''מאירי שם.'''</ref>, ואדרבא, לא מפני שהוא שבת הוא מדליק אלא מפני שעדיין אינה שבת מדליק<ref>'''רמב&quot;ן שם; עי' מאירי שם.'''</ref>, וכי גמר הדלקה קונה שביתה<ref>'''רמב&quot;ן שם. '''</ref>. וכן שנינו: תקיעה שלישית - מהתקיעות שהיו תוקעים בערב שבת להבטיל העם ממלאכה<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת. '''</ref> - להדליק את הנר<ref>'''עי' ר' נתן בברייתא בשבת לה ב.'''</ref> - לסוברים כן<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל.'''</ref> - ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת<ref>'''ברייתא שם.'''</ref>, הרי שלאחר הדלקת הנר מותר לצלות דגים ולהדביק פת בתנור<ref>'''רמב&quot;ן שם כג ב; עי' שבה&quot;ל שם, בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר&quot;ש; עי' או&quot;ז שם, בשם ר&quot;ש; עי' רשב&quot;א שם ושם; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' הגמ&quot;י שם ושם, בשם תוס' בשם ר&quot;ש; עי' מאירי שם; עי' מיוחס לר&quot;ן שם, בשם רא&quot;ה. ועי' או&quot;ז שם, שדחה: שלאחר הדלקה לא הי' צולה וגם לא הי' מדביק שהרי אינו יכול לרדותו בשבת אלא הי' שוהא כדי שלא יהא נראה כשובת מתוך הדלקה משום דמחזי כמדליק בשבת.'''</ref>, שהכל ודאי מדליקים וזמן כל האדם הוא להדלקה, ולאחר מכן מי שמדליק הוא עצמו מדביק פת בתנור וצולה דג קטן, שהרי אין התקיעה האחרונה להדלקה<ref>'''רמב&quot;ן שם; עי' שבה&quot;ל שם, בשם אחיו ר' בנימין; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' מאירי שם.'''</ref>, הרי שאין הדלקת הנר קבלת שבת ומותר במלאכה<ref>'''עי' רמב&quot;ן שם; עי' שבה&quot;ל שם, בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר&quot;ש; עי' רשב&quot;א שם ושם; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' מאירי שם.'''</ref>. ועוד, שלדעת ר' יוסי בר חנינא אם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק<ref>'''גמ' שם לה ב. רשב&quot;א שם כג ב. '''</ref>. ואין לומר שדוקא כשהיו תקיעות נוהגות<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת, על הזמן שנהגו בתקיעות. '''</ref> לא היתה קבלת שבת בהדלקת הנר, אבל עכשיו שאין תוקעים<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת.'''</ref>, קבלת שבת בהדלקה<ref>'''שבה&quot;ל שם, שכן התריס חבר אחד. '''</ref>, שכיוון שמקיש הדלקת הנר לתקיעת שופר, הלא נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו בראש גגו<ref>'''מסקנת הגמ' שם לה ב, בדחיית ד' ר' יוסי בר חנינא.'''</ref>, כך גם נתנו לו שיעור להניח את נרו<ref>'''שבה&quot;ל שם.'''</ref>. ועוד, שאין לומר שהדלקת הנר היא קבלת שבת, שאם אתה אומר כן, כשהדליק נר ראשון קיבל השבת ואסור לו להדליק נר שני, ונמצא שאסור להדליק שני נרות בערב שבת<ref>'''רשב&quot;א ברכות כג ב; מיוחס לר&quot;ן שבת כג ב. וצ&quot;ב, שהלא לסוברים שהדלקת הנר היא קבלת שבת הקבלה היא בברכה על הנר (עי' ציון''' '''35) או בגמר ההדלקה כולה (עי' ציון''' '''36). '''</ref>, כפי המנהג*<ref>'''ע&quot;ע נר שבת.'''</ref>.
ב) ויש סוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית*<ref>ראב&quot;ן סי' קע; שבה&quot;ל סי' נט ותניא רבתי סי' יב, בשם הגאונים, והובא באוצה&quot;ג ברכות התשובות סי' קסז; עי' תר&quot;י ברכות כז ב (יח ב), בשם ר' משה בר יוסף נרבונ&quot;י; או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בשם ר&quot;ש; רא&quot;ש שבת פ&quot;ב סי' כד ותוס' רא&quot;ש שם לה ב; הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט וחנוכה פ&quot;ד ה&quot;ה, בשם תוס' (ועי' דרישה או&quot;ח סי' רסג סק&quot;א, שאינו בתוס' שלנו) בשם ר&quot;ש; טור שם ואבודרהם מעריב של שבת, בשם תוס'; ריטב&quot;א שבת כג ב; אגור סי' שנט, בשם הגאונים ותוס' ור&quot;ש; ב&quot;י שם, בד' מ&quot;מ חנוכה פ&quot;ד הי&quot;ג; עי' שו&quot;ע שם י, בשם החולקים על בה&quot;ג. </ref>, שמשהתפלל ערבית חל עליו שבת<ref>טור שם ואבודרהם שם, בשם תוס'.</ref> ואינו יכול לעשות שום מלאכה<ref>תר&quot;י שם.</ref>, שכן נדחקו בתלמוד להסביר מעשים בתנאים ואמוראים שעשו מלאכה לאחר שהתפללו תפלת-שבת* בערב שבת<ref>עי' ברכות כז ב: פעם אחת התפלל ר' וכו'. כ&quot;מ מאו&quot;ז שם, בשם ר&quot;ש; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' הגמ&quot;י שם ושם, בשם תוס' בשם ר&quot;ש. </ref>. ועוד, שסברא היא שקדושת שבת תלויה בקדושת היום עצמו בספק בין-השמשות* או שקיבלו עליהם בתפילה<ref>עי' ריטב&quot;א שבת שם.</ref>. ואם הדליק נר שבת מבעוד יום אין בכך קבלת שבת<ref>עי' תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' קט וליק סי' נ, והובא באוצה&quot;ג שם; עי' רמב&quot;ן שם כג ב; עי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא, בד' רש&quot;י שבת לד א ד&quot;ה ערבתם; עי' רשב&quot;א שם ושו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף ע; עי' רא&quot;ש שם ושם; הגמ&quot;י שם ושם בשם תוס' בשם ר&quot;ש; עי' טור שם ואבודרהם שם, בשם תוס'; עי' מיוחס לר&quot;ן שם, בשם רא&quot;ה; רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;ב (סז א), בשם רוב הפוסקים ושכן עיקר; עי' ריטב&quot;א שם; ב&quot;י שם, בד' סמ&quot;ג עשין ל. </ref>, ומותר לעשות מלאכה אחרת<ref>תשוה&quot;ג שם ושם; עי' מיוחס לר&quot;ן שם, בשם רא&quot;ה.</ref>, אע&quot;פ שבירך על הנר<ref>תניא רבתי שם, בשם ר&quot;ש. וע&quot;ע נר שבת. </ref>. ואינו דומה ליום-הכפורים* שבבברכת-הזמן* מקבל עליו קדושת יום הכיפורים אפילו מבעוד יום<ref>ע&quot;ע יום הכפורים ציון 1733.</ref>, משום שמוסיפים מחול על הקודש<ref>רמב&quot;ן שם; עי' מאירי שם.</ref> ואוכלים ופוסקים מבעוד יום<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 1612. </ref>, ויכול הוא להפסיק ולקבל עליו שלא יאכל מבעוד יום, וכיוון שאמר זמן הרי קיבלו מעתה<ref>רמב&quot;ן שם.</ref>, שכשאמר זמן הודה שהוא יום קדוש אצלו<ref>מאירי שם.</ref>, אבל הדלקת נר שבת, אם הדליקו מבעוד יום מה קיבול שבת יש בכך, הרי כדי שלא יהא טרוד בערב הוא עושה<ref>רמב&quot;ן שם.</ref>, וההדלקה שהיא מעשה נשים<ref>ע&quot;ע נר שבת. </ref>, מקדימות אותה לפעמים לתור להן מנוחה ולפרוק מעליהן עול מלאכות<ref>מאירי שם.</ref>, ואדרבא, לא מפני שהוא שבת הוא מדליק אלא מפני שעדיין אינה שבת מדליק<ref>רמב&quot;ן שם; עי' מאירי שם.</ref>, וכי גמר הדלקה קונה שביתה<ref>רמב&quot;ן שם. </ref>. וכן שנינו: תקיעה שלישית - מהתקיעות שהיו תוקעים בערב שבת להבטיל העם ממלאכה<ref>ע&quot;ע ערב שבת. </ref> - להדליק את הנר<ref>עי' ר' נתן בברייתא בשבת לה ב.</ref> - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref> - ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת<ref>ברייתא שם.</ref>, הרי שלאחר הדלקת הנר מותר לצלות דגים ולהדביק פת בתנור<ref>רמב&quot;ן שם כג ב; עי' שבה&quot;ל שם, בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר&quot;ש; עי' או&quot;ז שם, בשם ר&quot;ש; עי' רשב&quot;א שם ושם; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' הגמ&quot;י שם ושם, בשם תוס' בשם ר&quot;ש; עי' מאירי שם; עי' מיוחס לר&quot;ן שם, בשם רא&quot;ה. ועי' או&quot;ז שם, שדחה: שלאחר הדלקה לא הי' צולה וגם לא הי' מדביק שהרי אינו יכול לרדותו בשבת אלא הי' שוהא כדי שלא יהא נראה כשובת מתוך הדלקה משום דמחזי כמדליק בשבת.</ref>, שהכל ודאי מדליקים וזמן כל האדם הוא להדלקה, ולאחר מכן מי שמדליק הוא עצמו מדביק פת בתנור וצולה דג קטן, שהרי אין התקיעה האחרונה להדלקה<ref>רמב&quot;ן שם; עי' שבה&quot;ל שם, בשם אחיו ר' בנימין; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' מאירי שם.</ref>, הרי שאין הדלקת הנר קבלת שבת ומותר במלאכה<ref>עי' רמב&quot;ן שם; עי' שבה&quot;ל שם, בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר&quot;ש; עי' רשב&quot;א שם ושם; עי' רא&quot;ש שם ושם; עי' מאירי שם.</ref>. ועוד, שלדעת ר' יוסי בר חנינא אם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק<ref>גמ' שם לה ב. רשב&quot;א שם כג ב. </ref>. ואין לומר שדוקא כשהיו תקיעות נוהגות<ref>ע&quot;ע ערב שבת, על הזמן שנהגו בתקיעות. </ref> לא היתה קבלת שבת בהדלקת הנר, אבל עכשיו שאין תוקעים<ref>ע&quot;ע ערב שבת.</ref>, קבלת שבת בהדלקה<ref>שבה&quot;ל שם, שכן התריס חבר אחד. </ref>, שכיוון שמקיש הדלקת הנר לתקיעת שופר, הלא נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו בראש גגו<ref>מסקנת הגמ' שם לה ב, בדחיית ד' ר' יוסי בר חנינא.</ref>, כך גם נתנו לו שיעור להניח את נרו<ref>שבה&quot;ל שם.</ref>. ועוד, שאין לומר שהדלקת הנר היא קבלת שבת, שאם אתה אומר כן, כשהדליק נר ראשון קיבל השבת ואסור לו להדליק נר שני, ונמצא שאסור להדליק שני נרות בערב שבת<ref>רשב&quot;א ברכות כג ב; מיוחס לר&quot;ן שבת כג ב. וצ&quot;ב, שהלא לסוברים שהדלקת הנר היא קבלת שבת הקבלה היא בברכה על הנר (עי' ציון 35) או בגמר ההדלקה כולה (עי' ציון 36). </ref>, כפי המנהג*<ref>ע&quot;ע נר שבת.</ref>.


ג) ויש מהראשונים סוברים שבתפילת ערבית מקבלים עליהם הציבור את השבת<ref>'''עי' ראבי&quot;ה שבת סי' קצט.'''</ref>, ואין יחיד קובע שבת לעצמו ועל כרחו חל עליו לכל דבר<ref>'''עי' ציון''' '''245 ואילך. ראבי&quot;ה שם. '''</ref>, וכן כשהיו נוהגים בשש תקיעות<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת. '''</ref>, לא היה הדבר תלוי בקבלתו, שהתקיעות מסורות לציבור, ואין לעשות אגודות אגודות<ref>'''ע&quot;ע לא תתגודדו. עי' ראבי&quot;ה שם.'''</ref>. אבל קודם ברכו, כשמדליק בביתו, תלוי בדעתו, אם דעתו שיחול עליו בגמר ההדלקה או שדעתו שיחול עליו באמירת ברכו<ref>'''ראבי&quot;ה שם. והביא שם ד' בה&quot;ג, ולא העיר, וייתכן לפ' שסובר שעיקר קבלת שבת בהדלקת הנר (עי' ציון''' '''44 ואילך) אלא שמועיל תנאי (עי' ציון''' '''206 ואילך), אך מלשונו ל&quot;נ כן, וצ&quot;ב.'''</ref>.
ג) ויש מהראשונים סוברים שבתפילת ערבית מקבלים עליהם הציבור את השבת<ref>עי' ראבי&quot;ה שבת סי' קצט.</ref>, ואין יחיד קובע שבת לעצמו ועל כרחו חל עליו לכל דבר<ref>עי' ציון 245 ואילך. ראבי&quot;ה שם. </ref>, וכן כשהיו נוהגים בשש תקיעות<ref>ע&quot;ע ערב שבת. </ref>, לא היה הדבר תלוי בקבלתו, שהתקיעות מסורות לציבור, ואין לעשות אגודות אגודות<ref>ע&quot;ע לא תתגודדו. עי' ראבי&quot;ה שם.</ref>. אבל קודם ברכו, כשמדליק בביתו, תלוי בדעתו, אם דעתו שיחול עליו בגמר ההדלקה או שדעתו שיחול עליו באמירת ברכו<ref>ראבי&quot;ה שם. והביא שם ד' בה&quot;ג, ולא העיר, וייתכן לפ' שסובר שעיקר קבלת שבת בהדלקת הנר (עי' ציון 44 ואילך) אלא שמועיל תנאי (עי' ציון 206 ואילך), אך מלשונו ל&quot;נ כן, וצ&quot;ב.</ref>.


ד) ויש מהראשונים סוברים כעין זה, שאחר דעת האדם אנו הולכים בקבלת שבת, אם בתפילה אם בהדלקת הנר, שאחר ששם בדעתו לשבות אסור לעשות שום דבר<ref>'''שבה&quot;ל סי' נט; כ&quot;מ משבה&quot;ל שם, בשם ר&quot;ח ורבינו ישעיה; עי' שבה&quot;ל שם, בשם הר&quot;ר אביגדור כהן צדק.'''</ref>. ומה שהיו מותרים בצליית הדג ואפיית הפת לאחר הדלקת הנר<ref>'''עי' ציון''' '''46. '''</ref>, לפי שלא קיבלו עליהם שביתה בהדלקה, אבל אם דעתם לקבל שבת בהדלקה, אפילו מבעוד יום אסורים לעשות שום דבר אחר כן<ref>'''שבה&quot;ל שם.'''</ref>.
ד) ויש מהראשונים סוברים כעין זה, שאחר דעת האדם אנו הולכים בקבלת שבת, אם בתפילה אם בהדלקת הנר, שאחר ששם בדעתו לשבות אסור לעשות שום דבר<ref>שבה&quot;ל סי' נט; כ&quot;מ משבה&quot;ל שם, בשם ר&quot;ח ורבינו ישעיה; עי' שבה&quot;ל שם, בשם הר&quot;ר אביגדור כהן צדק.</ref>. ומה שהיו מותרים בצליית הדג ואפיית הפת לאחר הדלקת הנר<ref>עי' ציון 46. </ref>, לפי שלא קיבלו עליהם שביתה בהדלקה, אבל אם דעתם לקבל שבת בהדלקה, אפילו מבעוד יום אסורים לעשות שום דבר אחר כן<ref>שבה&quot;ל שם.</ref>.


יש מהסוברים שהדלקת הנר אינה קבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''54 ואילך. '''</ref>, הסוברים שמכל מקום המדליק עצמו אסור במלאכה<ref>'''סמ&quot;ג עשין ל: יכול להיות אסור; תשב&quot;ץ קטן סי' יד: נראה, ושכ&quot;ה בפסקים דרבינו יהודה; כלבו סי' לא, בשם ר&quot;ף, והובא בב&quot;י שם; אגור סי' שס, בשם סמ&quot;ג: ואפשר, ושכן הנהיג אבי האגור את אימו; ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בשם סמ&quot;ג: אמנם המדליק עצמו אסור. ועי' שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז: אבל המנהג כסברא הראשונה שאותה אשה וכו', וצ&quot;ב. '''</ref>, שכיוון שמברך עליו - לסוברים כן<ref>'''ע&quot;ע נר שבת. '''</ref> - אין לך קבלה גדולה מזו<ref>'''עי' תשב&quot;ץ שם; עי' כלבו שם. '''</ref>, שכן שנינו לגבי התקיעות שהיו תוקעים בערב שבת להבטיל העם ממלאכה<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת. '''</ref>: גמר מלקרות - פירוש: מלתקוע<ref>'''סמ&quot;ג שם.'''</ref> -אפילו מיחם בידו, אינו מטמינו, אלא מניחו בארץ, ואפילו נר בידו, אין מניחו על גבי מנורה, אלא מניחו בארץ<ref>'''תוספ' סוכה פ&quot;ד, לגי' סמ&quot;ג שם (וכעי&quot;ז בגירסתנו). סמ&quot;ג שם. '''</ref>.
יש מהסוברים שהדלקת הנר אינה קבלת שבת<ref>עי' ציון 54 ואילך. </ref>, הסוברים שמכל מקום המדליק עצמו אסור במלאכה<ref>סמ&quot;ג עשין ל: יכול להיות אסור; תשב&quot;ץ קטן סי' יד: נראה, ושכ&quot;ה בפסקים דרבינו יהודה; כלבו סי' לא, בשם ר&quot;ף, והובא בב&quot;י שם; אגור סי' שס, בשם סמ&quot;ג: ואפשר, ושכן הנהיג אבי האגור את אימו; ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בשם סמ&quot;ג: אמנם המדליק עצמו אסור. ועי' שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז: אבל המנהג כסברא הראשונה שאותה אשה וכו', וצ&quot;ב. </ref>, שכיוון שמברך עליו - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע נר שבת. </ref> - אין לך קבלה גדולה מזו<ref>עי' תשב&quot;ץ שם; עי' כלבו שם. </ref>, שכן שנינו לגבי התקיעות שהיו תוקעים בערב שבת להבטיל העם ממלאכה<ref>ע&quot;ע ערב שבת. </ref>: גמר מלקרות - פירוש: מלתקוע<ref>סמ&quot;ג שם.</ref> -אפילו מיחם בידו, אינו מטמינו, אלא מניחו בארץ, ואפילו נר בידו, אין מניחו על גבי מנורה, אלא מניחו בארץ<ref>תוספ' סוכה פ&quot;ד, לגי' סמ&quot;ג שם (וכעי&quot;ז בגירסתנו). סמ&quot;ג שם. </ref>.


אף לסוברים שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר<ref>'''עי' ציון''' '''20 ואילך.'''</ref>, יש מהאחרונים סוברים שאם התפללו ערבית מבעוד יום, אסורים בעשיית מלאכה<ref>'''עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצז אות ג, בשם גדולת מרדכי, ואות ד, בשם מהר&quot;ם טיקטין; עי' א&quot;ר סי' רסג סק&quot;ל, בשמם, והסכים להם. '''</ref>.
אף לסוברים שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר<ref>עי' ציון 20 ואילך.</ref>, יש מהאחרונים סוברים שאם התפללו ערבית מבעוד יום, אסורים בעשיית מלאכה<ref>עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצז אות ג, בשם גדולת מרדכי, ואות ד, בשם מהר&quot;ם טיקטין; עי' א&quot;ר סי' רסג סק&quot;ל, בשמם, והסכים להם. </ref>.


להלכה כתבו הפוסקים שהעיקר שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית של שבת<ref>'''עי' רמ&quot;א ולבוש שבציון''' '''85; שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' רסג ס&quot;ז: בהתחלת תפלת ערבית (עי' ציון''' '''86).'''</ref>, אבל שהמנהג שאותה אישה המדלקת<ref>'''ע&quot;ע נר שבת, שהיא קודמת לאיש להדלקה.'''</ref> מקבלת שבת בהדלקה<ref>'''רמ&quot;א בשו&quot;ע שם י; לבוש שם ס&quot;ח; לחם רב שם סק&quot;א; ב&quot;ח שם. '''</ref>, אם לא התנתה קודם לכן<ref>'''עי' רמ&quot;א שם; עי' לבוש שם; עי ב&quot;ח שם. ועי ציון''' '''235 ואילך שאע&quot;פ שלהלכה תנאי מועיל (עי' ציון''' '''233) אין להתנות שלא לצורך. '''</ref>, ושאר בני הבית מותרים במלאכה עד תפילת ערבית<ref>'''רמ&quot;א ולבוש שם: עד ברכו (עי' ציון''' '''86).'''</ref>. שודאי לכל בני הבית אין הדלקת הנר ענין לקבלת שבת, כיוון שאין מברכים, אבל המדלקת בעצמה, כיוון שמברכת ומזכרת שבת מן הסתם קיבלה עליה תוספת-שבת*, אם לא שהתנתה בפירוש שלא לקבל<ref>'''עי' ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסג סי&quot;ח. וצ&quot;ב אם מודה לאחרונים שבציון הבא.'''</ref>. ואם הדליק איש, אין בו מנהג, ואין קבלת שבת תלוי בהדלקה<ref>'''ב&quot;ח שם; מג&quot;א שם ס&quot;ק יח ומ&quot;ב שם ס&quot;ק מב, בשמו; א&quot;ר שם ס&quot;ק יז, בשם ב&quot;ח ומג&quot;א. '''</ref>, אלא בתפילת ערבית<ref>'''עי' ב&quot;ח שם; עי' שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, כעיקר הדין<ref>'''עי' שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, ומכל מקום טוב להתנות שלא יקבל שבת עד שיתפלל ערבית<ref>'''ב&quot;ח שם, ע&quot;פ הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם מהר&quot;ם; עי' מג&quot;א ומ&quot;ב שם, בשם ב&quot;ח; עי' א&quot;ר שם, בשם ב&quot;ח ומג&quot;א; עי' שו&quot;ע הרב שם. '''</ref>.
להלכה כתבו הפוסקים שהעיקר שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית של שבת<ref>עי' רמ&quot;א ולבוש שבציון 85; שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' רסג ס&quot;ז: בהתחלת תפלת ערבית (עי' ציון 86).</ref>, אבל שהמנהג שאותה אישה המדלקת<ref>ע&quot;ע נר שבת, שהיא קודמת לאיש להדלקה.</ref> מקבלת שבת בהדלקה<ref>רמ&quot;א בשו&quot;ע שם י; לבוש שם ס&quot;ח; לחם רב שם סק&quot;א; ב&quot;ח שם. </ref>, אם לא התנתה קודם לכן<ref>עי' רמ&quot;א שם; עי' לבוש שם; עי ב&quot;ח שם. ועי ציון 235 ואילך שאע&quot;פ שלהלכה תנאי מועיל (עי' ציון 233) אין להתנות שלא לצורך. </ref>, ושאר בני הבית מותרים במלאכה עד תפילת ערבית<ref>רמ&quot;א ולבוש שם: עד ברכו (עי' ציון 86).</ref>. שודאי לכל בני הבית אין הדלקת הנר ענין לקבלת שבת, כיוון שאין מברכים, אבל המדלקת בעצמה, כיוון שמברכת ומזכרת שבת מן הסתם קיבלה עליה תוספת-שבת*, אם לא שהתנתה בפירוש שלא לקבל<ref>עי' ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסג סי&quot;ח. וצ&quot;ב אם מודה לאחרונים שבציון הבא.</ref>. ואם הדליק איש, אין בו מנהג, ואין קבלת שבת תלוי בהדלקה<ref>ב&quot;ח שם; מג&quot;א שם ס&quot;ק יח ומ&quot;ב שם ס&quot;ק מב, בשמו; א&quot;ר שם ס&quot;ק יז, בשם ב&quot;ח ומג&quot;א. </ref>, אלא בתפילת ערבית<ref>עי' ב&quot;ח שם; עי' שו&quot;ע הרב שם.</ref>, כעיקר הדין<ref>עי' שו&quot;ע הרב שם.</ref>, ומכל מקום טוב להתנות שלא יקבל שבת עד שיתפלל ערבית<ref>ב&quot;ח שם, ע&quot;פ הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם מהר&quot;ם; עי' מג&quot;א ומ&quot;ב שם, בשם ב&quot;ח; עי' א&quot;ר שם, בשם ב&quot;ח ומג&quot;א; עי' שו&quot;ע הרב שם. </ref>.


לסוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית<ref>'''עי' ציון''' '''23 ואילך.'''</ref>, נחלקו גאונים ראשונים ואחרונים אימתי מקבלים שבת, והדבר תלוי במנהגי סדר קבלת שבת<ref>'''עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת.'''</ref>:
לסוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית<ref>עי' ציון 23 ואילך.</ref>, נחלקו גאונים ראשונים ואחרונים אימתי מקבלים שבת, והדבר תלוי במנהגי סדר קבלת שבת<ref>עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת.</ref>:


א) לנוהגים שלא להוסיף הוספות של סדר קבלת שבת לפני תפילת ערבית<ref>'''עי' ציון''' '''39 ואילך.'''</ref>, יש מהגאונים וראשונים סוברים שבברכת מקדש השבת שבתפלת ערבית מקבל השבת<ref>'''עי' שבה&quot;ל סי' נט ותניא רבתי סי' יב, בשם הגאונים, והובא באוצה&quot;ג ברכות התשובות סי' קסז; כ&quot;מ משבה&quot;ל ותניא רבתי שם, בשם ר&quot;ש. '''</ref>. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שקבלת שבת היא באמירת &quot;ושמרו&quot;<ref>'''ע&quot;ע תפלת שבת. שמות לא טז. כ&quot;מ מסדור ר&quot;ש מגרמייזא סי' נד: והעם מקבלים עליהם שמירת שבת ואומרים ושמרו בני ישראל את השבת, ובערב יו&quot;ט מקבלי' קדושת היום עליהם, ואומרים: וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל.'''</ref>. ויש מהראשונים סוברים שקבלת שבת היא כשהתפללו &quot;אתה קדשת&quot;<ref>'''ע&quot;ע תפלת שבת. ראב&quot;ן ברכות סי' קסח: כשהתפללו אתה קדשת ואמרו ויכולו, לפי שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;ג סי' כז.'''</ref>. ויש מהראשונים סוברים שכשהחזן אומר ברכו* הכל פורשים ממלאכה<ref>'''עי' ראבי&quot;ה שבת סי' קצט; עי' שבה&quot;ל שם, בשמו, והובא בתניא רבתי שם; עי' ס' מנהגים דבי מהר&quot;ם עמ' 7: כשמדליקי' נרות בע&quot;ש יכולין להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עד שמתחיל ש&quot;צ תפילת ערבית, וכעי&quot;ז בתשב&quot;ץ קטן סי' ח וכלבו סי' לא; רא&quot;ש שבת פ&quot;ב סי' כד: וכן עמא דבר; עי' מרדכי שבת רמז רצז, בשם ר&quot;י ברבי מרדכי; עי' רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;א; עי' מהרי&quot;ל שבת אות ח; ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בד' הטור שם בשם תוס', ושו&quot;ע שם י, בשם החולקים על בה&quot;ג. '''</ref>, דהיינו בעניית הקהל<ref>'''עי' מרדכי שבת רמז רצ, בשם ר' יואל; עי' אגודה שם סי' נ; עי' שו&quot;ע ולבוש ושו&quot;ע הרב שבציון''' '''116; עי' דרישה שם סק&quot;ב.'''</ref>: ברוך ה' המבורך לעולם ועד<ref>'''ע&quot;ע ברכו ציון 14 ואילך.'''</ref>. וכן הלכה<ref>'''שו&quot;ע שם רסא ד; רמ&quot;א בשו&quot;ע שם רסג י; לבוש שם סי' רסא ס&quot;ג (ועיי&quot;ש סי' רסג ס&quot;ח); עי' שו&quot;ע הרב שם סי' רסא ס&quot;ג.'''</ref>. ויש מהפוסקים שחילקו, שבציבור מקבל שבת בברכו, וביחיד בברכת מקדש השבת<ref>'''עי' דרישה שם סי' רסג סק&quot;ב, בד' רא&quot;ש שם וטור שם; א&quot;ר שם ס&quot;ק כה, בד' תניא רבתי סי' יב, המביא הגאונים שבציון''' '''84, והראשונים שבציון''' '''86 (וצ&quot;ב) וב&quot;י שם, ושבשבה&quot;ל שם קצת לא משמע כן.'''</ref>, שכיוון שהזכיר קדושת היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול<ref>'''דרישה שם.'''</ref>.
א) לנוהגים שלא להוסיף הוספות של סדר קבלת שבת לפני תפילת ערבית<ref>עי' ציון 39 ואילך.</ref>, יש מהגאונים וראשונים סוברים שבברכת מקדש השבת שבתפלת ערבית מקבל השבת<ref>עי' שבה&quot;ל סי' נט ותניא רבתי סי' יב, בשם הגאונים, והובא באוצה&quot;ג ברכות התשובות סי' קסז; כ&quot;מ משבה&quot;ל ותניא רבתי שם, בשם ר&quot;ש. </ref>. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שקבלת שבת היא באמירת &quot;ושמרו&quot;<ref>ע&quot;ע תפלת שבת. שמות לא טז. כ&quot;מ מסדור ר&quot;ש מגרמייזא סי' נד: והעם מקבלים עליהם שמירת שבת ואומרים ושמרו בני ישראל את השבת, ובערב יו&quot;ט מקבלי' קדושת היום עליהם, ואומרים: וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל.</ref>. ויש מהראשונים סוברים שקבלת שבת היא כשהתפללו &quot;אתה קדשת&quot;<ref>ע&quot;ע תפלת שבת. ראב&quot;ן ברכות סי' קסח: כשהתפללו אתה קדשת ואמרו ויכולו, לפי שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;ג סי' כז.</ref>. ויש מהראשונים סוברים שכשהחזן אומר ברכו* הכל פורשים ממלאכה<ref>עי' ראבי&quot;ה שבת סי' קצט; עי' שבה&quot;ל שם, בשמו, והובא בתניא רבתי שם; עי' ס' מנהגים דבי מהר&quot;ם עמ' 7: כשמדליקי' נרות בע&quot;ש יכולין להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עד שמתחיל ש&quot;צ תפילת ערבית, וכעי&quot;ז בתשב&quot;ץ קטן סי' ח וכלבו סי' לא; רא&quot;ש שבת פ&quot;ב סי' כד: וכן עמא דבר; עי' מרדכי שבת רמז רצז, בשם ר&quot;י ברבי מרדכי; עי' רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;א; עי' מהרי&quot;ל שבת אות ח; ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בד' הטור שם בשם תוס', ושו&quot;ע שם י, בשם החולקים על בה&quot;ג. </ref>, דהיינו בעניית הקהל<ref>עי' מרדכי שבת רמז רצ, בשם ר' יואל; עי' אגודה שם סי' נ; עי' שו&quot;ע ולבוש ושו&quot;ע הרב שבציון 116; עי' דרישה שם סק&quot;ב.</ref>: ברוך ה' המבורך לעולם ועד<ref>ע&quot;ע ברכו ציון 14 ואילך.</ref>. וכן הלכה<ref>שו&quot;ע שם רסא ד; רמ&quot;א בשו&quot;ע שם רסג י; לבוש שם סי' רסא ס&quot;ג (ועיי&quot;ש סי' רסג ס&quot;ח); עי' שו&quot;ע הרב שם סי' רסא ס&quot;ג.</ref>. ויש מהפוסקים שחילקו, שבציבור מקבל שבת בברכו, וביחיד בברכת מקדש השבת<ref>עי' דרישה שם סי' רסג סק&quot;ב, בד' רא&quot;ש שם וטור שם; א&quot;ר שם ס&quot;ק כה, בד' תניא רבתי סי' יב, המביא הגאונים שבציון 84, והראשונים שבציון 86 (וצ&quot;ב) וב&quot;י שם, ושבשבה&quot;ל שם קצת לא משמע כן.</ref>, שכיוון שהזכיר קדושת היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול<ref>דרישה שם.</ref>.


ב) ולנוהגים להוסיף מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תהלים צב.'''</ref> לפני תפילת ערבית<ref>'''עי' ציון''' '''120.'''</ref>, כתבו אחרונים שכיוון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת, קיבלו השבת<ref>'''עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסא: ונראה, ושו&quot;ע שם ד ורסג י; עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג אות ז, בשם הר&quot;א ן' נחמייש; פמ&quot;ג שם סי' רסא א&quot;א ס&quot;ק יג, על ד' המג&quot;א שבציון''' '''109: והמנהג עתה; עי' לבוש שם סי' רסא ס&quot;ג; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;א, בשמו: תיכף וכו' נאסרין במלאכה; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז, בשם יש מקומות; מ&quot;ב שם ס&quot;ק לא, בשם פמ&quot;ג ודה&quot;ח: במקומותינו המנהג כהיום. ועי' דרך חכמה נתיב ו אות ג, בד' השו&quot;ע, וצ&quot;ב.'''</ref>, אע&quot;פ שעדיין יום גדול הוא<ref>'''פמ&quot;ג שם.'''</ref>, שמן הסתם כיוון שמזכיר שבת יהא כקבלה<ref>'''מ&quot;ב שם.'''</ref>. ויש שכתבו על מקומם, שאע&quot;פ שאומרים מזמור שיר, אין מקבלים שבת ועושים כל מלאכות עד ברכו<ref>'''מג&quot;א שם ס&quot;ק יג (ולכאו' מוסב על &quot;מדינות אלו&quot; הד&quot;מ שבציון''' '''126, שהובא שם), ושכ&quot;מ בב&quot;ח סי' רנז (עי' תו&quot;ח (סופר) שם ס&quot;ק יז ביאור הראיה); א&quot;ר שם סי' רסא סק&quot;י, בשם מג&quot;א; שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;א סי' לג, בשם מג&quot;א, ושבא ליישב רק מנהג מקומו; תו&quot;ש שם ס&quot;ק יד, בשם מג&quot;א ושכ&quot;מ בב&quot;ח; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז: במדינות אלו; מ&quot;ב שם, בשם מג&quot;א.'''</ref> - כשמתפללים קודם בין-השמשות*<ref>'''עי' מ&quot;ב שם, בד' המג&quot;א. '''</ref> - שמתחילה כך קיבלו עליהם<ref>'''מג&quot;א שם; א&quot;ר ותו&quot;ש ומ&quot;ב שם, בשמו. '''</ref>, שכשהתחילו לומר זה המזמור לא היה בדעתם לקבל תוספת שבת באמירת מזמור זה אלא באמירת ברכו<ref>'''שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, ואין מתכוונים בזה - באמירת מזמור שיר - לקבלה<ref>'''מ&quot;ב שם, בשם המג&quot;א.'''</ref>. ויש הסובר שבאמירת ברכו מקבלים שבת, מפני שברכו שייך לתפילה, שאין רשאים להפסיק עד אחר התפילה, ונחשב כתפילת לילה, אבל מזמור שיר ליום השבת מה ענינו לתפילת ערבית שיהיה די לקבלת שבת<ref>'''תו&quot;ח (סופר) שם ס&quot;ק יז, בד' המג&quot;א, ושכן עיקר.'''</ref>. ויש שהכריעו שאין עושים מלאכה לאחר אמירת מזמור שיר, אלא אם כן יש מנהג ידוע לעשות מלאכה עד לברכו<ref>'''א&quot;ר שם: ונראה; שו&quot;ת זרע אמת שם.'''</ref>, ושאין לעשות מנהג חדש בתנאי כזה<ref>'''זרע אמת שם, ע&quot;פ מג&quot;א סי' רסג סק&quot;כ.'''</ref>.
ב) ולנוהגים להוסיף מזמור שיר ליום השבת<ref>תהלים צב.</ref> לפני תפילת ערבית<ref>עי' ציון 120.</ref>, כתבו אחרונים שכיוון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת, קיבלו השבת<ref>עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסא: ונראה, ושו&quot;ע שם ד ורסג י; עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג אות ז, בשם הר&quot;א ן' נחמייש; פמ&quot;ג שם סי' רסא א&quot;א ס&quot;ק יג, על ד' המג&quot;א שבציון 109: והמנהג עתה; עי' לבוש שם סי' רסא ס&quot;ג; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;א, בשמו: תיכף וכו' נאסרין במלאכה; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז, בשם יש מקומות; מ&quot;ב שם ס&quot;ק לא, בשם פמ&quot;ג ודה&quot;ח: במקומותינו המנהג כהיום. ועי' דרך חכמה נתיב ו אות ג, בד' השו&quot;ע, וצ&quot;ב.</ref>, אע&quot;פ שעדיין יום גדול הוא<ref>פמ&quot;ג שם.</ref>, שמן הסתם כיוון שמזכיר שבת יהא כקבלה<ref>מ&quot;ב שם.</ref>. ויש שכתבו על מקומם, שאע&quot;פ שאומרים מזמור שיר, אין מקבלים שבת ועושים כל מלאכות עד ברכו<ref>מג&quot;א שם ס&quot;ק יג (ולכאו' מוסב על &quot;מדינות אלו&quot; הד&quot;מ שבציון 126, שהובא שם), ושכ&quot;מ בב&quot;ח סי' רנז (עי' תו&quot;ח (סופר) שם ס&quot;ק יז ביאור הראיה); א&quot;ר שם סי' רסא סק&quot;י, בשם מג&quot;א; שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;א סי' לג, בשם מג&quot;א, ושבא ליישב רק מנהג מקומו; תו&quot;ש שם ס&quot;ק יד, בשם מג&quot;א ושכ&quot;מ בב&quot;ח; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז: במדינות אלו; מ&quot;ב שם, בשם מג&quot;א.</ref> - כשמתפללים קודם בין-השמשות*<ref>עי' מ&quot;ב שם, בד' המג&quot;א. </ref> - שמתחילה כך קיבלו עליהם<ref>מג&quot;א שם; א&quot;ר ותו&quot;ש ומ&quot;ב שם, בשמו. </ref>, שכשהתחילו לומר זה המזמור לא היה בדעתם לקבל תוספת שבת באמירת מזמור זה אלא באמירת ברכו<ref>שו&quot;ע הרב שם.</ref>, ואין מתכוונים בזה - באמירת מזמור שיר - לקבלה<ref>מ&quot;ב שם, בשם המג&quot;א.</ref>. ויש הסובר שבאמירת ברכו מקבלים שבת, מפני שברכו שייך לתפילה, שאין רשאים להפסיק עד אחר התפילה, ונחשב כתפילת לילה, אבל מזמור שיר ליום השבת מה ענינו לתפילת ערבית שיהיה די לקבלת שבת<ref>תו&quot;ח (סופר) שם ס&quot;ק יז, בד' המג&quot;א, ושכן עיקר.</ref>. ויש שהכריעו שאין עושים מלאכה לאחר אמירת מזמור שיר, אלא אם כן יש מנהג ידוע לעשות מלאכה עד לברכו<ref>א&quot;ר שם: ונראה; שו&quot;ת זרע אמת שם.</ref>, ושאין לעשות מנהג חדש בתנאי כזה<ref>זרע אמת שם, ע&quot;פ מג&quot;א סי' רסג סק&quot;כ.</ref>.


ג) ולנוהגים להוסיף לפני מזמור שיר: בואי כלה<ref>'''עי' ציון 215 ואילך. עי' דרך חכמה שבציון''' '''113, בד' האר&quot;י (עי' ציון 215 ואילך).'''</ref>, או פיוט &quot;לכה דודי&quot; המסיים בבואי כלה<ref>'''עי' ציון 218 ואילך. עי' אחרונים שבציון הבא, מלבד דרך חכמה. '''</ref>, כתבו אחרונים ש&quot;בואי כלה&quot; היא קבלת שבת<ref>'''שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;ג סי' כז, בהגהה; שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;א סי' נב; דרך חכמה נתיב ו אות ג, ע&quot;פ ד' האר&quot;י שבאמירת בואי כלה מקבלים תוספת נפש יתירה; תו&quot;ש סי' רסא ס&quot;ק יד, בשמו, ושהמג&quot;א שבציון''' '''109 ל&quot;מ כן, וצידד דהיינו מפני שבימיו עוד לא אמרו לכה דודי; תו&quot;ח (סופר) שם ס&quot;ק יז, בשם הלק&quot;ט ותו&quot;ש בשם דרך חכמה; כה&quot;ח שם ס&quot;ק מג, בד' האר&quot;י; מ&quot;ב שם ס&quot;ק לא, בשם דרך חכמה. ועי' ערה&quot;ש שם סט&quot;ז וסי' רסג סק&quot;כ. '''</ref>. ויש סוברים שמדליקים נרות וכיוצא עד אמירת מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תהלים צב. מאמ&quot;ר סי' רסא סק&quot;ז; קמח סולת דף סט ע&quot;ב, בשם מהר&quot;א חאיון בשם מאמ&quot;ר.'''</ref>, שמלכתחילה כך קיבלו עליהם שלא לקבל תוספת-שבת* באמירת פיוט &quot;לכה דודי&quot;<ref>'''מאמ&quot;ר שם, ע&quot;פ מג&quot;א שבציון''' '''144; קמח סולת שם, בשם מהר&quot;א חאיון בשם מאמ&quot;ר.'''</ref>, וגם הנוסח &quot;בואי כלה&quot; נראה שאין זה קבלה גמורה, אלא מכינים עצמם לקבלו<ref>'''מאמ&quot;ר שם; קמח סולת שם, בשם מהר&quot;א חאיון בשם מאמ&quot;ר.'''</ref>. ויש הסובר שאין מקבלים שבת עד ברכו, כיוון שהיא קבלת שבת שלא על ידי תפילה<ref>'''תו&quot;ח שם, ע&quot;פ מג&quot;א שבציון''' '''108 ואילך, לשיטתו שבציון''' '''113, ושיש ראיה שאין מקבלים שבת באמירת בואי כלה מהמנהג לקרוא לאבל שיבוא לבית הכנסת קודם אמירת מזמור שיר. '''</ref>.
ג) ולנוהגים להוסיף לפני מזמור שיר: בואי כלה<ref>עי' ציון 215 ואילך. עי' דרך חכמה שבציון 113, בד' האר&quot;י (עי' ציון 215 ואילך).</ref>, או פיוט &quot;לכה דודי&quot; המסיים בבואי כלה<ref>עי' ציון 218 ואילך. עי' אחרונים שבציון הבא, מלבד דרך חכמה. </ref>, כתבו אחרונים ש&quot;בואי כלה&quot; היא קבלת שבת<ref>שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;ג סי' כז, בהגהה; שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;א סי' נב; דרך חכמה נתיב ו אות ג, ע&quot;פ ד' האר&quot;י שבאמירת בואי כלה מקבלים תוספת נפש יתירה; תו&quot;ש סי' רסא ס&quot;ק יד, בשמו, ושהמג&quot;א שבציון 109 ל&quot;מ כן, וצידד דהיינו מפני שבימיו עוד לא אמרו לכה דודי; תו&quot;ח (סופר) שם ס&quot;ק יז, בשם הלק&quot;ט ותו&quot;ש בשם דרך חכמה; כה&quot;ח שם ס&quot;ק מג, בד' האר&quot;י; מ&quot;ב שם ס&quot;ק לא, בשם דרך חכמה. ועי' ערה&quot;ש שם סט&quot;ז וסי' רסג סק&quot;כ. </ref>. ויש סוברים שמדליקים נרות וכיוצא עד אמירת מזמור שיר ליום השבת<ref>תהלים צב. מאמ&quot;ר סי' רסא סק&quot;ז; קמח סולת דף סט ע&quot;ב, בשם מהר&quot;א חאיון בשם מאמ&quot;ר.</ref>, שמלכתחילה כך קיבלו עליהם שלא לקבל תוספת-שבת* באמירת פיוט &quot;לכה דודי&quot;<ref>מאמ&quot;ר שם, ע&quot;פ מג&quot;א שבציון 144; קמח סולת שם, בשם מהר&quot;א חאיון בשם מאמ&quot;ר.</ref>, וגם הנוסח &quot;בואי כלה&quot; נראה שאין זה קבלה גמורה, אלא מכינים עצמם לקבלו<ref>מאמ&quot;ר שם; קמח סולת שם, בשם מהר&quot;א חאיון בשם מאמ&quot;ר.</ref>. ויש הסובר שאין מקבלים שבת עד ברכו, כיוון שהיא קבלת שבת שלא על ידי תפילה<ref>תו&quot;ח שם, ע&quot;פ מג&quot;א שבציון 108 ואילך, לשיטתו שבציון 113, ושיש ראיה שאין מקבלים שבת באמירת בואי כלה מהמנהג לקרוא לאבל שיבוא לבית הכנסת קודם אמירת מזמור שיר. </ref>.


על קהל* שקיבלו השבת בתפילת ערבית*, שאוסרים היחיד בעשיית מלאכה, עי' להלן: קהל ויחיד<ref>'''ציון''' '''245 ואילך. '''</ref>. ושם<ref>'''ציון''' '''310 ואילך. '''</ref>, אם יכול היחיד לעכב בעדם שלא יתפללו ערבית*. על מנהגי סדר קבלת שבת, עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת. על הברכה על נר-שבת*, שנחלקו ראשונים אימתי מברך, שהרי מקבל שבת בברכה - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''48 ואילך.'''</ref> - ואינו יכול לברך כבשאר ברכת-המצוות* עובר לעשייתן<ref>'''ע&quot;ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן. '''</ref>, שאז לא יוכל להדליק, ע&quot;ע ברכת המצוות<ref>'''ציון 167 ואילך.'''</ref> וע&quot;ע נר שבת. על כך שמקדימים נר חנכה* לנר-שבת*, לסוברים שבהדלקת הנר מקבל עליו את השבת<ref>'''עי' ציון''' '''37 ואילך.'''</ref>, ועל מחלוקת הראשונים איזה מהם יקדים, לדעת הסוברים שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר<ref>'''עי' ציון''' '''58 ואילך.'''</ref>, ע&quot;ע חנכה<ref>'''ציון 150 ואילך.'''</ref>.
על קהל* שקיבלו השבת בתפילת ערבית*, שאוסרים היחיד בעשיית מלאכה, עי' להלן: קהל ויחיד<ref>ציון 245 ואילך. </ref>. ושם<ref>ציון 310 ואילך. </ref>, אם יכול היחיד לעכב בעדם שלא יתפללו ערבית*. על מנהגי סדר קבלת שבת, עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת. על הברכה על נר-שבת*, שנחלקו ראשונים אימתי מברך, שהרי מקבל שבת בברכה - לסוברים כן<ref>עי' ציון 48 ואילך.</ref> - ואינו יכול לברך כבשאר ברכת-המצוות* עובר לעשייתן<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן. </ref>, שאז לא יוכל להדליק, ע&quot;ע ברכת המצוות<ref>ציון 167 ואילך.</ref> וע&quot;ע נר שבת. על כך שמקדימים נר חנכה* לנר-שבת*, לסוברים שבהדלקת הנר מקבל עליו את השבת<ref>עי' ציון 37 ואילך.</ref>, ועל מחלוקת הראשונים איזה מהם יקדים, לדעת הסוברים שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר<ref>עי' ציון 58 ואילך.</ref>, ע&quot;ע חנכה<ref>ציון 150 ואילך.</ref>.


=== קידוש ===
=== קידוש ===


לסוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית<ref>'''עי' ציון''' '''23 ואילך.'''</ref>, נראה מדברי ראשונים שאף אם קידש קודם חשיכה, ללא תפילת ערבית, חלה עליו קדושת שבת<ref>'''עי' ריטב&quot;א שבת כג ב. '''</ref>.
לסוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית<ref>עי' ציון 23 ואילך.</ref>, נראה מדברי ראשונים שאף אם קידש קודם חשיכה, ללא תפילת ערבית, חלה עליו קדושת שבת<ref>עי' ריטב&quot;א שבת כג ב. </ref>.


=== איסור המלאכה ===
=== איסור המלאכה ===


איסור המלאכה שנאסר בו מי שמקבל שבת מבעוד יום, כולל אף איסור שבות*<ref>'''כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ד ואות ה, בשם ר&quot;א קאפסאלי; מג&quot;א סי' רסא ס&quot;ק יא, בד' מרדכי, ע&quot;פ מרדכי שבת רמז רצח; מו&quot;ק שם סי' רסג, בד' הרשב&quot;א שבציון''' '''340 והר&quot;ן שבציון''' '''350 (לפי האחרונים שבציון''' '''352); עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק יא, במה שתמה על מהר&quot;ש.'''</ref>. ויש הסובר שאינו אלא מלאכה גמורה<ref>'''ע&quot;ע אבות מלאכות. '''</ref>, אבל לא איסור שבות<ref>'''כנה&quot;ג שם ושם, בשם הר&quot;א ן' נחמייש.'''</ref>.
איסור המלאכה שנאסר בו מי שמקבל שבת מבעוד יום, כולל אף איסור שבות*<ref>כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ד ואות ה, בשם ר&quot;א קאפסאלי; מג&quot;א סי' רסא ס&quot;ק יא, בד' מרדכי, ע&quot;פ מרדכי שבת רמז רצח; מו&quot;ק שם סי' רסג, בד' הרשב&quot;א שבציון 340 והר&quot;ן שבציון 350 (לפי האחרונים שבציון 352); עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק יא, במה שתמה על מהר&quot;ש.</ref>. ויש הסובר שאינו אלא מלאכה גמורה<ref>ע&quot;ע אבות מלאכות. </ref>, אבל לא איסור שבות<ref>כנה&quot;ג שם ושם, בשם הר&quot;א ן' נחמייש.</ref>.


=== תפילת מנחה  ===
=== תפילת מנחה  ===


יחיד שקיבל עליו את השבת, נחלקו אחרונים אם יכול להתפלל לאחר מכן תפילת מנחה*: א) יש שכתבו למנהג שהאישה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה<ref>'''עי' ציון''' '''116 ואילך.'''</ref>, שכיוון שקיבלו שבת אין שייך להתפלל אח&quot;כ תפילת המנחה* שהיא של חול העבר<ref>'''לחם רב או&quot;ח סי' רסג סק&quot;א; עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק יט; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק מג.'''</ref>, וכפי הדין במי שלא התפלל מנחה, וענה וקיבל שבת עם הקהל<ref>'''עי' מחה&quot;ש שם ס&quot;ק יט.'''</ref> - שאינו יכול להתפלל מנחה<ref>'''עי' ציון''' '''292 ואילך. '''</ref> - ולכן יתפללו מנחה קודם שמדליקות נרות שבת<ref>'''מג&quot;א שם ס&quot;ק יט, בשם מ&quot;ב; א&quot;ר שם ס&quot;ק יז, בשם לחם רב (עי' ציון הקודם וציון הבא); מ&quot;ב שם, ובשעה&quot;צ אות מז שמקורו במ&quot;ב ומג&quot;א.'''</ref>. וכתבו אחרונים שכן המנהג<ref>'''עי' לחם רב שם.'''</ref>. וכשאין שהות לזה, כתבו אחרונים שיותר טוב שתתפלל ערבית* שתים<ref>'''ע&quot;ע תפלת תשלומין.'''</ref> - כדין מי שלא התפלל מנחה, וענה וקיבל שבת עם הקהל<ref>'''עי' ציון''' '''292 ואילך. '''</ref> - מלכנוס ח&quot;ו בספק חילול שבת<ref>'''מ&quot;ב שם. '''</ref>. ב) ויש מהאחרונים סוברים שהמקבל שבת ביחידות יכול להתפלל מנחה לאחר מכן<ref>'''שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;ג סי' כז; עי' פתח הדביר וכה&quot;ח שבציון''' '''175.'''</ref>, ואינו דומה למי שענה וקיבל שבת עם הקהל, שאין אנו אומרים שמזלל קדושת שבת בתפילת חול, אלא דוקא בקבלה גמורה, דהיינו עניית ברכו*<ref>'''זרע אמת שם, בהגהה.'''</ref>. ולא אמרו שיתפלל ערבית שתים אלא בקיבלו שבת כל הציבור בזמן שרגילים כל הקהילות לקבל שבת והוא גם כן נכלל עימהם, מה שאין כו זה שקיבל שבת לבדו קודם ממה שרגילים הקהל<ref>'''זרע אמת שם.'''</ref>. ולכן יחיד שהתפלל מנחה בחול-המועד* וקיבל עליו שבת מבעוד יום באמירת לכה דודי ומזמור שיר ליום השבת, ואח&quot;כ נזכר שלא אמר יעלה-ויבא*, שיחזור ויתפלל מנחה של חול ויזכיר בה יעלה ויבוא<ref>'''זרע אמת שם; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רסג אות יא, בשמו; כה&quot;ח שם ס&quot;ק צו, בשם זרע אמת ופתח הדביר.'''</ref>.
יחיד שקיבל עליו את השבת, נחלקו אחרונים אם יכול להתפלל לאחר מכן תפילת מנחה*: א) יש שכתבו למנהג שהאישה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה<ref>עי' ציון 116 ואילך.</ref>, שכיוון שקיבלו שבת אין שייך להתפלל אח&quot;כ תפילת המנחה* שהיא של חול העבר<ref>לחם רב או&quot;ח סי' רסג סק&quot;א; עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק יט; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק מג.</ref>, וכפי הדין במי שלא התפלל מנחה, וענה וקיבל שבת עם הקהל<ref>עי' מחה&quot;ש שם ס&quot;ק יט.</ref> - שאינו יכול להתפלל מנחה<ref>עי' ציון 292 ואילך. </ref> - ולכן יתפללו מנחה קודם שמדליקות נרות שבת<ref>מג&quot;א שם ס&quot;ק יט, בשם מ&quot;ב; א&quot;ר שם ס&quot;ק יז, בשם לחם רב (עי' ציון הקודם וציון הבא); מ&quot;ב שם, ובשעה&quot;צ אות מז שמקורו במ&quot;ב ומג&quot;א.</ref>. וכתבו אחרונים שכן המנהג<ref>עי' לחם רב שם.</ref>. וכשאין שהות לזה, כתבו אחרונים שיותר טוב שתתפלל ערבית* שתים<ref>ע&quot;ע תפלת תשלומין.</ref> - כדין מי שלא התפלל מנחה, וענה וקיבל שבת עם הקהל<ref>עי' ציון 292 ואילך. </ref> - מלכנוס ח&quot;ו בספק חילול שבת<ref>מ&quot;ב שם. </ref>. ב) ויש מהאחרונים סוברים שהמקבל שבת ביחידות יכול להתפלל מנחה לאחר מכן<ref>שו&quot;ת זרע אמת ח&quot;ג סי' כז; עי' פתח הדביר וכה&quot;ח שבציון 175.</ref>, ואינו דומה למי שענה וקיבל שבת עם הקהל, שאין אנו אומרים שמזלל קדושת שבת בתפילת חול, אלא דוקא בקבלה גמורה, דהיינו עניית ברכו*<ref>זרע אמת שם, בהגהה.</ref>. ולא אמרו שיתפלל ערבית שתים אלא בקיבלו שבת כל הציבור בזמן שרגילים כל הקהילות לקבל שבת והוא גם כן נכלל עימהם, מה שאין כו זה שקיבל שבת לבדו קודם ממה שרגילים הקהל<ref>זרע אמת שם.</ref>. ולכן יחיד שהתפלל מנחה בחול-המועד* וקיבל עליו שבת מבעוד יום באמירת לכה דודי ומזמור שיר ליום השבת, ואח&quot;כ נזכר שלא אמר יעלה-ויבא*, שיחזור ויתפלל מנחה של חול ויזכיר בה יעלה ויבוא<ref>זרע אמת שם; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רסג אות יא, בשמו; כה&quot;ח שם ס&quot;ק צו, בשם זרע אמת ופתח הדביר.</ref>.


המקבל שבת מבעוד יום, אם חל עליו בכך דין לילה*, ע&quot;ע<ref>'''ציון 113 ואילך. '''</ref>. המקבל שבת מבעוד יום אם דנין אותו כמי שנהג מנהג לילה מבעוד יום, ע&quot;ע הנ&quot;ל<ref>'''ציון 141 ואילך. '''</ref>. על מי שלא התפלל מנחה וענה וקיבל שבת עם הציבור, שצריך להתפלל תפילת ערבית של שבת שתיים, עי' להלן: קהל ויחיד<ref>'''עי' ציון''' '''292 ואילך. '''</ref>.
המקבל שבת מבעוד יום, אם חל עליו בכך דין לילה*, ע&quot;ע<ref>ציון 113 ואילך. </ref>. המקבל שבת מבעוד יום אם דנין אותו כמי שנהג מנהג לילה מבעוד יום, ע&quot;ע הנ&quot;ל<ref>ציון 141 ואילך. </ref>. על מי שלא התפלל מנחה וענה וקיבל שבת עם הציבור, שצריך להתפלל תפילת ערבית של שבת שתיים, עי' להלן: קהל ויחיד<ref>עי' ציון 292 ואילך. </ref>.


=== קבלת שבת לפני טבילת אישה ===
=== קבלת שבת לפני טבילת אישה ===


אישה שהגיע זמן טבילתה<ref>'''ע&quot;ע טבילה.'''</ref> בליל שבת, וצריכה לחוף כל גופה קודם הטבילה שלא יהיה עליה דבר החוצץ<ref>'''ע&quot;ע חפיפה.'''</ref>, והחפיפה צריכה להיות מבעוד יום - לסוברים כן<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 190 ואילך.'''</ref> - ובפרט בערב שבת, שאי אפשר לחוף בלילה שהוא שבת<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 224.'''</ref> - והמנהג לחוף בבית הטבילה סמוך לטבילה<ref>'''ש&quot;ך יו&quot;ד סי' קצט סק&quot;ז; מחה&quot;ש סי' רסג ס&quot;ק טו, בשמו.'''</ref> -והטבילה* צריכה להיות בלילה ממש<ref>'''ע&quot;ע טבילה ציון 340 ואילך.'''</ref>, ולמה שנהגו שאישה מקבלת שבת בהדלקה<ref>'''עי' לעיל ציון''' '''116 ואילך.'''</ref>, אם תדליק ותברך, הרי קיבלה שבת ואי אפשר לה לחוף<ref>'''עי' מחה&quot;ש שם.'''</ref>, ואם תמתין להדליק עד אחר הטבילה, הרי כבר הוא שבת ואינה רשאית להדליק<ref>'''מחה&quot;ש שם. וע&quot;ע נר שבת שאין להדליק בביתה ללא ברכה, ולאחר הטבילה לשוב לבית ולברך על הנר הדלוק.'''</ref>, כתבו ראשונים ואחרונים מספר עצות כיצד תעשה: א) יש מהראשונים שכתבו שמנהג שמדליקות בבית-הכנסת*<ref>'''שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' נג, בשאלת השואל; א&quot;ר סי' רסג סק&quot;י, שיש לזה סמך בתשו' מהרי&quot;ל, ושקצת נוהגים כן ע&quot;פ זקינו; באה&quot;ט שם סק&quot;ג, בשמו. וע&quot;ע נר שבת שנר שבת מקום הדלקתו בביתו, ועי' מהרי&quot;ל שם מש&quot;כ ליישב. '''</ref>. ב) ויש מהאחרונים ש כתבו שבעלה ידליק ויברך<ref>'''עו&quot;ש שם סק&quot;ד, בתחילת דבריו; א&quot;ר שם סק&quot;י, בשמו, והסכים לו; באה&quot;ט שם: יותר טוב; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשם ס' מעין טהור.'''</ref>, שמקום הדלקת נר-שבת* בבית<ref>'''ע&quot;ע נר שבת. עי' שו&quot;ת מהרי&quot;ל שם; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק טו, בשמו.'''</ref>. ג) ויש שכתבו שתדליק ותתנה שאינה מקבלת שבת עד אחר הרחיצה בחמין<ref>'''עו&quot;ש שם: איכא תקנתא אחריתי; א&quot;ר שם, בשמו, וגמגם בזה.'''</ref>, שבמקום הצורך יש לסמוך על התנאי<ref>'''עי' ציון''' '''268 ואילך. מחה&quot;ש שם.'''</ref>. ויש שכתבו שאין לעשות כן, שקשה הדבר שתהיה צריכה לצמצם הזמן, שהרי ההדלקה צריכה להיות אחר פלג-המנחה*<ref>'''ע&quot;ע נר שבת.'''</ref>, והחפיפה מושכת זמן מה וצריכה להיות בעוד יום קודם שיכנס שבת<ref>'''מחה&quot;ש שם. '''</ref>. ד) ויש שכתבו שתרחץ בחמין בביתה ותמתין עד שיגיע זמן הדלקה ותדליק ואח&quot;כ תלך לבית הטבילה<ref>'''עו&quot;ש שם: עדיף יותר.'''</ref>. ה) ויש שכתבו שהולכת לביתה בין החפיפה לטבילה ומדליקה וחוזרת לטבילה<ref>'''א&quot;ר שם, שכן שמע מבית זקינו; באה&quot;ט שם: ויש נוהגות. '''</ref>, אע&quot;פ שיש לחוש שתלכלך ידיה ורגליה אחר החפיפה<ref>'''עי' מחה&quot;ש שם, שכתב שמחמת כן אין הנשים נוהגות כן; עי' לקוטי מהרי&quot;ח שם. '''</ref>, ויהיה עליה דבר החוצץ בטבילה<ref>'''ע&quot;ע חציצה. מחה&quot;ש שם. '''</ref>. וכן המנהג<ref>'''לקוטי מהרי&quot;ח שם: המנהג כמעט ברוב המקומות.'''</ref>.
אישה שהגיע זמן טבילתה<ref>ע&quot;ע טבילה.</ref> בליל שבת, וצריכה לחוף כל גופה קודם הטבילה שלא יהיה עליה דבר החוצץ<ref>ע&quot;ע חפיפה.</ref>, והחפיפה צריכה להיות מבעוד יום - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 190 ואילך.</ref> - ובפרט בערב שבת, שאי אפשר לחוף בלילה שהוא שבת<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 224.</ref> - והמנהג לחוף בבית הטבילה סמוך לטבילה<ref>ש&quot;ך יו&quot;ד סי' קצט סק&quot;ז; מחה&quot;ש סי' רסג ס&quot;ק טו, בשמו.</ref> -והטבילה* צריכה להיות בלילה ממש<ref>ע&quot;ע טבילה ציון 340 ואילך.</ref>, ולמה שנהגו שאישה מקבלת שבת בהדלקה<ref>עי' לעיל ציון 116 ואילך.</ref>, אם תדליק ותברך, הרי קיבלה שבת ואי אפשר לה לחוף<ref>עי' מחה&quot;ש שם.</ref>, ואם תמתין להדליק עד אחר הטבילה, הרי כבר הוא שבת ואינה רשאית להדליק<ref>מחה&quot;ש שם. וע&quot;ע נר שבת שאין להדליק בביתה ללא ברכה, ולאחר הטבילה לשוב לבית ולברך על הנר הדלוק.</ref>, כתבו ראשונים ואחרונים מספר עצות כיצד תעשה: א) יש מהראשונים שכתבו שמנהג שמדליקות בבית-הכנסת*<ref>שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' נג, בשאלת השואל; א&quot;ר סי' רסג סק&quot;י, שיש לזה סמך בתשו' מהרי&quot;ל, ושקצת נוהגים כן ע&quot;פ זקינו; באה&quot;ט שם סק&quot;ג, בשמו. וע&quot;ע נר שבת שנר שבת מקום הדלקתו בביתו, ועי' מהרי&quot;ל שם מש&quot;כ ליישב. </ref>. ב) ויש מהאחרונים ש כתבו שבעלה ידליק ויברך<ref>עו&quot;ש שם סק&quot;ד, בתחילת דבריו; א&quot;ר שם סק&quot;י, בשמו, והסכים לו; באה&quot;ט שם: יותר טוב; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשם ס' מעין טהור.</ref>, שמקום הדלקת נר-שבת* בבית<ref>ע&quot;ע נר שבת. עי' שו&quot;ת מהרי&quot;ל שם; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק טו, בשמו.</ref>. ג) ויש שכתבו שתדליק ותתנה שאינה מקבלת שבת עד אחר הרחיצה בחמין<ref>עו&quot;ש שם: איכא תקנתא אחריתי; א&quot;ר שם, בשמו, וגמגם בזה.</ref>, שבמקום הצורך יש לסמוך על התנאי<ref>עי' ציון 268 ואילך. מחה&quot;ש שם.</ref>. ויש שכתבו שאין לעשות כן, שקשה הדבר שתהיה צריכה לצמצם הזמן, שהרי ההדלקה צריכה להיות אחר פלג-המנחה*<ref>ע&quot;ע נר שבת.</ref>, והחפיפה מושכת זמן מה וצריכה להיות בעוד יום קודם שיכנס שבת<ref>מחה&quot;ש שם. </ref>. ד) ויש שכתבו שתרחץ בחמין בביתה ותמתין עד שיגיע זמן הדלקה ותדליק ואח&quot;כ תלך לבית הטבילה<ref>עו&quot;ש שם: עדיף יותר.</ref>. ה) ויש שכתבו שהולכת לביתה בין החפיפה לטבילה ומדליקה וחוזרת לטבילה<ref>א&quot;ר שם, שכן שמע מבית זקינו; באה&quot;ט שם: ויש נוהגות. </ref>, אע&quot;פ שיש לחוש שתלכלך ידיה ורגליה אחר החפיפה<ref>עי' מחה&quot;ש שם, שכתב שמחמת כן אין הנשים נוהגות כן; עי' לקוטי מהרי&quot;ח שם. </ref>, ויהיה עליה דבר החוצץ בטבילה<ref>ע&quot;ע חציצה. מחה&quot;ש שם. </ref>. וכן המנהג<ref>לקוטי מהרי&quot;ח שם: המנהג כמעט ברוב המקומות.</ref>.


== ב. קבלת שבת בטעות. ==
== '''קבלת שבת בטעות''' ==


טעו ציבור ביום המעונן וחשבו שחשיכה, והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית של שבת, ואח&quot;כ נתפזרו העבים וזרחה חמה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאסורים בעשיית מלאכה<ref>'''עי' ראב&quot;ן ברכות סי' קע; רוקח סי' מח, ע&quot;פ ברכות כז א: א&quot;ל בדילנא; או&quot;ז ח&quot;ב סי' טז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון''' '''219, ובד' רש&quot;י שם ד&quot;ה הואיל והתפללו, ותמה מכח גמ' שם: אביי שרא וכו' (ועי' רוקח שבציון''' '''134), והסיק שאין כח לחלוק על דברי רבותינו, והתמיהה והמסקנה הובאו בקצרה בד&quot;מ שם סק&quot;ו; שבה&quot;ל סי' נט, בד' רש&quot;י שם, ושכן נראה בעיניו; ריקאנטי סי' פח, בשם ריא&quot;ז שמהגמ' לא משמע כן, אבל אין לנו כח לחלוק על דברי הקדמונים; מהרש&quot;ל ברכות כז ב, בד' תוס' שם ד&quot;ה שאני, לפי הגהתו שם; א&quot;ר שם סק&quot;ל, בשם הרבה ראשונים.'''</ref>, שקבלה בטעות היא קבלה<ref>'''ראב&quot;ן שם: אבל ציבור וכו' בטעות הויא קבלה גמורה; או&quot;ז שם, בד' רש&quot;י שם; ריקאנטי שם, בד' רב שרירא בשם חכמי הדור שבציון''' '''219; מג&quot;א שם ס&quot;ק כו, בשם הרבה ראשונים; א&quot;ר שם, בד' שבה&quot;ל שם.'''</ref>, שהרי אין מצריכים אותם לחזור ולהתפלל<ref>'''ע&quot;ע ערבית. רוקח שם; שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ב, לד' זו. '''</ref>. וביארו אחרונים שכיוון שכבר התפללו וגם הדליקו נרות היא קבלת שבת גמורה, ואסורים בעשיית מלאכה אף על גב שבטעות היה<ref>'''עו&quot;ת שם סק&quot;ט.'''</ref>. ב) ויש מהראשונים סוברים שמותרים בעשיית מלאכה<ref>'''תר&quot;י ברכות כז א (יח ב), בשם ר' משה בר יוסף נרבונ&quot;י, ע&quot;פ גמ' שם; עי' שבה&quot;ל שם, בשם רבינו ניסים ובעה&quot;מ; רשב&quot;א שם; עי' רא&quot;ש שם פ&quot;ד סי' ו; מרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון''' '''219, ע&quot;פ גמ' שם; הגמ&quot;ר שם רמז תסד, בד' חכמי הדור שבציון הנ&quot;ל, ע&quot;פ גמ' שם; רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;א (סד ד); עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בשם תר&quot;י רא&quot;ש רשב&quot;א ורי&quot;ו; מהרש&quot;א שם, בד' תוס' שם, לפי הגהתו שם; בהגר&quot;א לשו&quot;ע שם סי&quot;ד ד&quot;ה ולענין עשיית כו', בד' תוס' שם.'''</ref> - שהיום במקומו עומד כמו שהוא, שבערב-שבת* מותרים במלאכה<ref>'''עי' מעיו&quot;ט לרא&quot;ש שם סק&quot;ע, בביאור ראיית תר&quot;י שבציון הקודם מהגמ'. '''</ref> - שקבלת שבת היתה בטעות<ref>'''רשב&quot;א שם: דקבלה בטעות הוא; שו&quot;ע שם.'''</ref>, וקבלה בטעות אינה קבלה<ref>'''תר&quot;י שם, בשם ה&quot;ר יעקב מאורלינ&quot;ש, ע&quot;פ גמ' שם; עי' רשב&quot;א שם; מרדכי שם, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון''' '''219; ב&quot;י שם, בד' הרא&quot;ש; ד&quot;ח לרא&quot;ש שם ס&quot;ק כח, בד' הרא&quot;ש.'''</ref>. ג) ויש מהגאונים סוברים - לדעתם שהדלקת הנר היא קבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''44 ואילך. או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא וסי' טז ומרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון הבא ואילך.'''</ref> - שאותם שהדליקו אסורים בעשיית מלאכה, שכבר קיבלו שבת, ושאר אנשי הבית מותרים<ref>'''שבה&quot;ל שם, בשם תשובות הגאונים בשם חכמי ישראל; מרדכי שם, בשם ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור, והובא בקצרה בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג; הגמ&quot;ר שם רמז תסד, בשם חכמי הדור; ריקאנטי סי' פח, בשם רב שרירא בשם חכמי הדור.'''</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים אם לדעתם קבלה בטעות היא קבלה<ref>'''או&quot;ז שם; ריקאנטי שם; מרדכי שם, לפי חי' אנשי שם למרדכי שם אות ג, בשם גדולת מרדכי, ואות ד, בשם מהר&quot;ם טיקטין; עי' א&quot;ר שם סק&quot;ל, בשמם, והסכים להם, וס&quot;ק לא; מג&quot;א שם ס&quot;ק כו, בשם מהר&quot;ם טיקטין, בד' המרדכי. '''</ref>, ובתפילה אין קבלה כלל<ref>'''בהגר&quot;א שם, לד' זו; בה&quot;ל שם ד&quot;ה וי&quot;א שאותם, בשמו.'''</ref>. או שקבלה בטעות אינה קבלה<ref>'''מרדכי שם, לפי ב&quot;י שם.'''</ref>, ואם היו מקבלים שבת באמירה בתפילה לא היו אסורים במלאכה<ref>'''בה&quot;ל שם, בד' הב&quot;י שבציון הבא. '''</ref>, אלא שלדעתם עדיפה קבלת שבת על ידי הדלקת נר, שהוא מעשה, מקבלה בתפילה<ref>'''ב&quot;י שם; לבוש שם סי&quot;ד. ועי' עו&quot;ת שם סק&quot;ט מה שתמה, וא&quot;ר שם ס&quot;ק כט שיישב. '''</ref>.
טעו ציבור ביום המעונן וחשבו שחשיכה, והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית של שבת, ואח&quot;כ נתפזרו העבים וזרחה חמה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאסורים בעשיית מלאכה<ref>עי' ראב&quot;ן ברכות סי' קע; רוקח סי' מח, ע&quot;פ ברכות כז א: א&quot;ל בדילנא; או&quot;ז ח&quot;ב סי' טז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 219, ובד' רש&quot;י שם ד&quot;ה הואיל והתפללו, ותמה מכח גמ' שם: אביי שרא וכו' (ועי' רוקח שבציון 134), והסיק שאין כח לחלוק על דברי רבותינו, והתמיהה והמסקנה הובאו בקצרה בד&quot;מ שם סק&quot;ו; שבה&quot;ל סי' נט, בד' רש&quot;י שם, ושכן נראה בעיניו; ריקאנטי סי' פח, בשם ריא&quot;ז שמהגמ' לא משמע כן, אבל אין לנו כח לחלוק על דברי הקדמונים; מהרש&quot;ל ברכות כז ב, בד' תוס' שם ד&quot;ה שאני, לפי הגהתו שם; א&quot;ר שם סק&quot;ל, בשם הרבה ראשונים.</ref>, שקבלה בטעות היא קבלה<ref>ראב&quot;ן שם: אבל ציבור וכו' בטעות הויא קבלה גמורה; או&quot;ז שם, בד' רש&quot;י שם; ריקאנטי שם, בד' רב שרירא בשם חכמי הדור שבציון 219; מג&quot;א שם ס&quot;ק כו, בשם הרבה ראשונים; א&quot;ר שם, בד' שבה&quot;ל שם.</ref>, שהרי אין מצריכים אותם לחזור ולהתפלל<ref>ע&quot;ע ערבית. רוקח שם; שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ב, לד' זו. </ref>. וביארו אחרונים שכיוון שכבר התפללו וגם הדליקו נרות היא קבלת שבת גמורה, ואסורים בעשיית מלאכה אף על גב שבטעות היה<ref>עו&quot;ת שם סק&quot;ט.</ref>. ב) ויש מהראשונים סוברים שמותרים בעשיית מלאכה<ref>תר&quot;י ברכות כז א (יח ב), בשם ר' משה בר יוסף נרבונ&quot;י, ע&quot;פ גמ' שם; עי' שבה&quot;ל שם, בשם רבינו ניסים ובעה&quot;מ; רשב&quot;א שם; עי' רא&quot;ש שם פ&quot;ד סי' ו; מרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 219, ע&quot;פ גמ' שם; הגמ&quot;ר שם רמז תסד, בד' חכמי הדור שבציון הנ&quot;ל, ע&quot;פ גמ' שם; רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;א (סד ד); עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בשם תר&quot;י רא&quot;ש רשב&quot;א ורי&quot;ו; מהרש&quot;א שם, בד' תוס' שם, לפי הגהתו שם; בהגר&quot;א לשו&quot;ע שם סי&quot;ד ד&quot;ה ולענין עשיית כו', בד' תוס' שם.</ref> - שהיום במקומו עומד כמו שהוא, שבערב-שבת* מותרים במלאכה<ref>עי' מעיו&quot;ט לרא&quot;ש שם סק&quot;ע, בביאור ראיית תר&quot;י שבציון הקודם מהגמ'. </ref> - שקבלת שבת היתה בטעות<ref>רשב&quot;א שם: דקבלה בטעות הוא; שו&quot;ע שם.</ref>, וקבלה בטעות אינה קבלה<ref>תר&quot;י שם, בשם ה&quot;ר יעקב מאורלינ&quot;ש, ע&quot;פ גמ' שם; עי' רשב&quot;א שם; מרדכי שם, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 219; ב&quot;י שם, בד' הרא&quot;ש; ד&quot;ח לרא&quot;ש שם ס&quot;ק כח, בד' הרא&quot;ש.</ref>. ג) ויש מהגאונים סוברים - לדעתם שהדלקת הנר היא קבלת שבת<ref>עי' ציון 44 ואילך. או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא וסי' טז ומרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון הבא ואילך.</ref> - שאותם שהדליקו אסורים בעשיית מלאכה, שכבר קיבלו שבת, ושאר אנשי הבית מותרים<ref>שבה&quot;ל שם, בשם תשובות הגאונים בשם חכמי ישראל; מרדכי שם, בשם ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור, והובא בקצרה בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג; הגמ&quot;ר שם רמז תסד, בשם חכמי הדור; ריקאנטי סי' פח, בשם רב שרירא בשם חכמי הדור.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים אם לדעתם קבלה בטעות היא קבלה<ref>או&quot;ז שם; ריקאנטי שם; מרדכי שם, לפי חי' אנשי שם למרדכי שם אות ג, בשם גדולת מרדכי, ואות ד, בשם מהר&quot;ם טיקטין; עי' א&quot;ר שם סק&quot;ל, בשמם, והסכים להם, וס&quot;ק לא; מג&quot;א שם ס&quot;ק כו, בשם מהר&quot;ם טיקטין, בד' המרדכי. </ref>, ובתפילה אין קבלה כלל<ref>בהגר&quot;א שם, לד' זו; בה&quot;ל שם ד&quot;ה וי&quot;א שאותם, בשמו.</ref>. או שקבלה בטעות אינה קבלה<ref>מרדכי שם, לפי ב&quot;י שם.</ref>, ואם היו מקבלים שבת באמירה בתפילה לא היו אסורים במלאכה<ref>בה&quot;ל שם, בד' הב&quot;י שבציון הבא. </ref>, אלא שלדעתם עדיפה קבלת שבת על ידי הדלקת נר, שהוא מעשה, מקבלה בתפילה<ref>ב&quot;י שם; לבוש שם סי&quot;ד. ועי' עו&quot;ת שם סק&quot;ט מה שתמה, וא&quot;ר שם ס&quot;ק כט שיישב. </ref>.


אף הפוסקים נחלקו להלכה: יש פוסקים שציבור שקיבל עליו שבת בטעות אינה קבלה ומותרים במלאכה<ref>'''שו&quot;ע או&quot;ח רסג יד; לבוש שם; ט&quot;ז שם סק&quot;א, ע&quot;פ רמ&quot;א בשו&quot;ע שם י, שאין לחוש לדעה שבציון''' '''136 ואילך, למרות השו&quot;ע בציון הבא.'''</ref>. ויש מהם שהביאו להלכה אף הדעה שאותם שהדליקו אסורים בעשיית מלאכה<ref>'''שו&quot;ע ולבוש שם, בשם י&quot;א. '''</ref>. ויש פוסקים שקבלת שבת בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה<ref>'''ד&quot;מ שם סק&quot;ו, בשם או&quot;ז (עי' ציון''' '''207), וברמ&quot;א השמיט; מג&quot;א שם, בשם ד&quot;מ בשם או&quot;ז, וסיים: ואין להקל; א&quot;ר שם סק&quot;ל; תו&quot;ש שם ס&quot;ק לב, בשם ד&quot;מ בשם או&quot;ז, ובשם מג&quot;א שאין להקל; פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כו; עי' שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ב; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ג; מ&quot;ב שם ס&quot;ק נו; כה&quot;ח שם ס&quot;ק פו, בשם הרבה פוסקים, ונ' שהסכים להם. ועי' ערה&quot;ש שם סכ&quot;ד שהביא ב' הדעות ולא הכריע. '''</ref>. ויש מהם הסוברים שמכל מקום בשעת הדחק, אם צריכים, אפשר לסמוך על הפוסקים שקבלת שבת בטעות אינה קבלה<ref>'''עי' שו&quot;ע הרב שם: אם צריכים; עי' מ&quot;ב שם: בשעת הדחק. '''</ref>.
אף הפוסקים נחלקו להלכה: יש פוסקים שציבור שקיבל עליו שבת בטעות אינה קבלה ומותרים במלאכה<ref>שו&quot;ע או&quot;ח רסג יד; לבוש שם; ט&quot;ז שם סק&quot;א, ע&quot;פ רמ&quot;א בשו&quot;ע שם י, שאין לחוש לדעה שבציון 136 ואילך, למרות השו&quot;ע בציון הבא.</ref>. ויש מהם שהביאו להלכה אף הדעה שאותם שהדליקו אסורים בעשיית מלאכה<ref>שו&quot;ע ולבוש שם, בשם י&quot;א. </ref>. ויש פוסקים שקבלת שבת בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה<ref>ד&quot;מ שם סק&quot;ו, בשם או&quot;ז (עי' ציון 207), וברמ&quot;א השמיט; מג&quot;א שם, בשם ד&quot;מ בשם או&quot;ז, וסיים: ואין להקל; א&quot;ר שם סק&quot;ל; תו&quot;ש שם ס&quot;ק לב, בשם ד&quot;מ בשם או&quot;ז, ובשם מג&quot;א שאין להקל; פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כו; עי' שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ב; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ג; מ&quot;ב שם ס&quot;ק נו; כה&quot;ח שם ס&quot;ק פו, בשם הרבה פוסקים, ונ' שהסכים להם. ועי' ערה&quot;ש שם סכ&quot;ד שהביא ב' הדעות ולא הכריע. </ref>. ויש מהם הסוברים שמכל מקום בשעת הדחק, אם צריכים, אפשר לסמוך על הפוסקים שקבלת שבת בטעות אינה קבלה<ref>עי' שו&quot;ע הרב שם: אם צריכים; עי' מ&quot;ב שם: בשעת הדחק. </ref>.


במה דברים אמורים, בציבור, אבל ביחיד הכל מודים שקבלתו בטעות אינה קבלה<ref>'''ראב&quot;ן ברכות סי' קע; רוקח סי' מח, ע&quot;פ ברכות כז א: אביי שרא וכו'; תר&quot;י שם (יח ב), בשם ה&quot;ר יעקב מאורלינ&quot;ש; שבה&quot;ל סי' נט, בשם הר&quot;ר אביגדור כהן צדק; עי' שבה&quot;ל שם, בשם רבינו ניסים ובעה&quot;מ: דאפילו צבור; שבה&quot;ל שם, שכן נראה בעיניו, ע&quot;פ גמ' שם, ושאע&quot;פ שברש&quot;י ערובין מ ב ד&quot;ה מי בדלת, מ' שאפי' יחיד אסור במלאכה, אגב שיטפיה פי' הכי; עי' תניא רבתי סי' יב, בשם ה&quot;ר אביגדור; רשב&quot;א שבת שם; רא&quot;ש ברכות פ&quot;ד סי' ו; רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;א (סד ד); עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בשם תר&quot;י רא&quot;ש רשב&quot;א ורי&quot;ו, ושו&quot;ע שם יד; ו&quot;ע הרב שם סכ&quot;א.'''</ref>, שהרי אין מצריכים אותו לחזור ולהתפלל<ref>'''ע&quot;ע ערבית. עי' רוקח שם; שו&quot;ע הרב שם. '''</ref>, ואפילו הדליק הנר בטעות אינה קבלה<ref>'''תניא רבתי שם, בשם ה&quot;ר אביגדור; א&quot;ר שם ס&quot;ק לא, שכ&quot;מ בתניא שם, והסכים לו. '''</ref>. ויש הסובר שאם הדליק הנר בטעות, אסור בעשיית מלאכה<ref>'''דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ד.'''</ref>.
במה דברים אמורים, בציבור, אבל ביחיד הכל מודים שקבלתו בטעות אינה קבלה<ref>ראב&quot;ן ברכות סי' קע; רוקח סי' מח, ע&quot;פ ברכות כז א: אביי שרא וכו'; תר&quot;י שם (יח ב), בשם ה&quot;ר יעקב מאורלינ&quot;ש; שבה&quot;ל סי' נט, בשם הר&quot;ר אביגדור כהן צדק; עי' שבה&quot;ל שם, בשם רבינו ניסים ובעה&quot;מ: דאפילו צבור; שבה&quot;ל שם, שכן נראה בעיניו, ע&quot;פ גמ' שם, ושאע&quot;פ שברש&quot;י ערובין מ ב ד&quot;ה מי בדלת, מ' שאפי' יחיד אסור במלאכה, אגב שיטפיה פי' הכי; עי' תניא רבתי סי' יב, בשם ה&quot;ר אביגדור; רשב&quot;א שבת שם; רא&quot;ש ברכות פ&quot;ד סי' ו; רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ב ח&quot;א (סד ד); עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בשם תר&quot;י רא&quot;ש רשב&quot;א ורי&quot;ו, ושו&quot;ע שם יד; ו&quot;ע הרב שם סכ&quot;א.</ref>, שהרי אין מצריכים אותו לחזור ולהתפלל<ref>ע&quot;ע ערבית. עי' רוקח שם; שו&quot;ע הרב שם. </ref>, ואפילו הדליק הנר בטעות אינה קבלה<ref>תניא רבתי שם, בשם ה&quot;ר אביגדור; א&quot;ר שם ס&quot;ק לא, שכ&quot;מ בתניא שם, והסכים לו. </ref>. ויש הסובר שאם הדליק הנר בטעות, אסור בעשיית מלאכה<ref>דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ד.</ref>.


לסוברים שקבלת שבת בידי ציבור בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה<ref>'''עי' ציונים''' '''129 ואילך,''' '''147. '''</ref>, שמכל מקום המיעוט אינו נמשך אחריהם, כיוון שהיא בטעות, עי' להלן: קהל ויחיד<ref>'''ציון''' '''332 ואילך. '''</ref>. על ציבור שטעו ביום המעונן וחשבו שחשיכה והתפללו תפילת ערבית* של שבת, ואח&quot;כ נתפזרו העבים וזרחה חמה, שאין צריכים לחזור ולהתפלל ערבית, אם כשהתפללו היה מפלג-המנחה*, ועל יחיד שטעה בכך, שצריך לחזור ולהתפלל, ע&quot;ע ערבית.
לסוברים שקבלת שבת בידי ציבור בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה<ref>עי' ציונים 129 ואילך, 147. </ref>, שמכל מקום המיעוט אינו נמשך אחריהם, כיוון שהיא בטעות, עי' להלן: קהל ויחיד<ref>ציון 332 ואילך. </ref>. על ציבור שטעו ביום המעונן וחשבו שחשיכה והתפללו תפילת ערבית* של שבת, ואח&quot;כ נתפזרו העבים וזרחה חמה, שאין צריכים לחזור ולהתפלל ערבית, אם כשהתפללו היה מפלג-המנחה*, ועל יחיד שטעה בכך, שצריך לחזור ולהתפלל, ע&quot;ע ערבית.


=== נגיעה בנר שבת ===
=== נגיעה בנר שבת ===


לגאונים המחלקים בין אותם שהדליקו נר-שבת* מבעוד יום בטעות לשאר בני הבית שרק התפלולו ערבית* של שבת בטעות מבעוד יום<ref>'''עי' ציון''' '''135 ואילך. '''</ref>, כתבו גאונים שאותו הנר שהודלק לשם שבת, אסור - לאחר<ref>'''מג&quot;א סי' רסג ס&quot;ק כז ומ&quot;ב שם ס&quot;ק נז, בשם או&quot;ז שבציון הבא, ומג&quot;א שם, שכ&quot;מ בשבה&quot;ל שבציון הבא.'''</ref> - ליגע בו<ref>'''עי' רוקח סי' מח, בשם רבותינו; שבה&quot;ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים בשם חכמי ישראל, והובא בב&quot;י שם, ותמה; או&quot;ז ח&quot;ב סי' טז, בשם ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; ריקאנטי סי' פח, בשם רב שרירא בשם חכמי הדור; שו&quot;ע או&quot;ח רסג יד, בשם י&quot;א.'''</ref> ולהוסיף בו שמן, ואפילו אם כבה אסור לטלטלו<ref>'''כל הראשונים שבציון הקודם, מלבד הרוקח; שו&quot;ע שם, בשם י&quot;א.'''</ref> עד מוצאי-שבת*<ref>'''כל הראשונים שבציון''' '''160, מלבד הרוקח.'''</ref>. וביארו אחרונים הטעם, כדי שיהא היכר לאותם שהדליקו שחל שבת עליהם ואסורים לעשות מלאכה, אבל אם היו רשאים ליגע בו ולהוסיף בו שמן או אם כבה לטלטלו, אז יהיו רואים שנוהגים עם נר זה דין נר חול, ויהיו סבורים שגם הם מותרים במלאכה, כיוון שאין להם שום היכר שיבדלו בשביל איסור שבת<ref>'''דרישה שם סק&quot;ב, ליישב תמיהת הב&quot;י; חי' הגהות שם סק&quot;ו, בד' ד&quot;מ שם סק&quot;ז.'''</ref>. או שהטעם, שקבלת ציבור בטעות שמה קבלה - לסוברים כן<ref>'''עי' ציונים''' '''207 ואילך,''' '''224. '''</ref> - ואם כן הוקצה הנר למצוותו<ref>'''ע&quot;ע מוקצה מחמת מצוה ציון 22 ואילך. '''</ref>, וכיון שהוקצה לבעלים הוקצה לכל, וגם אסור ליגע בו, שחוששים שמא ישתמש בו<ref>'''עי' מג&quot;א שם; מ&quot;ב שם, בשמו. '''</ref>. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא שלא לצורך מצוה<ref>'''עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כז; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ד, בשם יש מחמירין; מ&quot;ב שם, בשמו. '''</ref>. וכן יש מהאחרונים הסובר הטעם, שאע&quot;פ שהקדש* טעות אינו הקדש - לסוברים כן<ref>'''ע&quot;ע הקדש ציון 312, שכן ד' בית הלל.'''</ref>, וכן הלכה<ref>'''רמב&quot;ם ערכין פ&quot;ו הל&quot;ד. '''</ref> - מכל מקום כיוון שבציבור לא מטריחים להם - להתפלל ערבית שנית<ref>'''ע&quot;ע ערבית. '''</ref> - ואומרים שקבלתם קבלה, ממילא שנר זה הוקצה למצוותו<ref>'''ע&quot;ע מוקצה מחמת מצוה ציון 22 ואילך.'''</ref>, ולכן אסור להשתמש בו תשמיש של חול עד מוצאי שבת, דהיינו שאסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן לתשמיש חול ואפילו כבה אסור לטלטלו לתשמיש חול עד מוצאי שבת<ref>'''ערה&quot;ש שם סכ&quot;ה. '''</ref>. וכתבו הפוסקים - לדעה שקבלת ציבור בטעות אינה קבלה<ref>'''עי' ציונים''' '''211 ואילך,''' '''222. '''</ref> - שאין חוששים לדעה זו<ref>'''עי' לבוש שם סי&quot;ד, שהשמיט; ט&quot;ז שם סק&quot;א, ע&quot;פ תמיהת הב&quot;י שם; שו&quot;ע הרב שם קו&quot;א סק&quot;ז.'''</ref>. ולדעה שקבלת ציבור שמה קבלה<ref>'''עי' ציונים''' '''207 ואילך,''' '''224. '''</ref>, שחוששים לדעה זו<ref>'''עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כז.'''</ref>. ואם הדליק יחיד בטעות, כתבו הפוסקים שחוששים לדעה זו<ref>'''עי' מג&quot;א שם; עי' דה&quot;ח שם; עי' פמ&quot;ג שם.'''</ref>, שהרי קבלת יחיד בטעות שמה קבלה<ref>'''עי' ציון''' '''226 ואילך. עי' פמ&quot;ג שם.'''</ref>.
לגאונים המחלקים בין אותם שהדליקו נר-שבת* מבעוד יום בטעות לשאר בני הבית שרק התפלולו ערבית* של שבת בטעות מבעוד יום<ref>עי' ציון 135 ואילך. </ref>, כתבו גאונים שאותו הנר שהודלק לשם שבת, אסור - לאחר<ref>מג&quot;א סי' רסג ס&quot;ק כז ומ&quot;ב שם ס&quot;ק נז, בשם או&quot;ז שבציון הבא, ומג&quot;א שם, שכ&quot;מ בשבה&quot;ל שבציון הבא.</ref> - ליגע בו<ref>עי' רוקח סי' מח, בשם רבותינו; שבה&quot;ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים בשם חכמי ישראל, והובא בב&quot;י שם, ותמה; או&quot;ז ח&quot;ב סי' טז, בשם ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; ריקאנטי סי' פח, בשם רב שרירא בשם חכמי הדור; שו&quot;ע או&quot;ח רסג יד, בשם י&quot;א.</ref> ולהוסיף בו שמן, ואפילו אם כבה אסור לטלטלו<ref>כל הראשונים שבציון הקודם, מלבד הרוקח; שו&quot;ע שם, בשם י&quot;א.</ref> עד מוצאי-שבת*<ref>כל הראשונים שבציון 160, מלבד הרוקח.</ref>. וביארו אחרונים הטעם, כדי שיהא היכר לאותם שהדליקו שחל שבת עליהם ואסורים לעשות מלאכה, אבל אם היו רשאים ליגע בו ולהוסיף בו שמן או אם כבה לטלטלו, אז יהיו רואים שנוהגים עם נר זה דין נר חול, ויהיו סבורים שגם הם מותרים במלאכה, כיוון שאין להם שום היכר שיבדלו בשביל איסור שבת<ref>דרישה שם סק&quot;ב, ליישב תמיהת הב&quot;י; חי' הגהות שם סק&quot;ו, בד' ד&quot;מ שם סק&quot;ז.</ref>. או שהטעם, שקבלת ציבור בטעות שמה קבלה - לסוברים כן<ref>עי' ציונים 207 ואילך, 224. </ref> - ואם כן הוקצה הנר למצוותו<ref>ע&quot;ע מוקצה מחמת מצוה ציון 22 ואילך. </ref>, וכיון שהוקצה לבעלים הוקצה לכל, וגם אסור ליגע בו, שחוששים שמא ישתמש בו<ref>עי' מג&quot;א שם; מ&quot;ב שם, בשמו. </ref>. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא שלא לצורך מצוה<ref>עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כז; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ד, בשם יש מחמירין; מ&quot;ב שם, בשמו. </ref>. וכן יש מהאחרונים הסובר הטעם, שאע&quot;פ שהקדש* טעות אינו הקדש - לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הקדש ציון 312, שכן ד' בית הלל.</ref>, וכן הלכה<ref>רמב&quot;ם ערכין פ&quot;ו הל&quot;ד. </ref> - מכל מקום כיוון שבציבור לא מטריחים להם - להתפלל ערבית שנית<ref>ע&quot;ע ערבית. </ref> - ואומרים שקבלתם קבלה, ממילא שנר זה הוקצה למצוותו<ref>ע&quot;ע מוקצה מחמת מצוה ציון 22 ואילך.</ref>, ולכן אסור להשתמש בו תשמיש של חול עד מוצאי שבת, דהיינו שאסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן לתשמיש חול ואפילו כבה אסור לטלטלו לתשמיש חול עד מוצאי שבת<ref>ערה&quot;ש שם סכ&quot;ה. </ref>. וכתבו הפוסקים - לדעה שקבלת ציבור בטעות אינה קבלה<ref>עי' ציונים 211 ואילך, 222. </ref> - שאין חוששים לדעה זו<ref>עי' לבוש שם סי&quot;ד, שהשמיט; ט&quot;ז שם סק&quot;א, ע&quot;פ תמיהת הב&quot;י שם; שו&quot;ע הרב שם קו&quot;א סק&quot;ז.</ref>. ולדעה שקבלת ציבור שמה קבלה<ref>עי' ציונים 207 ואילך, 224. </ref>, שחוששים לדעה זו<ref>עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כז.</ref>. ואם הדליק יחיד בטעות, כתבו הפוסקים שחוששים לדעה זו<ref>עי' מג&quot;א שם; עי' דה&quot;ח שם; עי' פמ&quot;ג שם.</ref>, שהרי קבלת יחיד בטעות שמה קבלה<ref>עי' ציון 226 ואילך. עי' פמ&quot;ג שם.</ref>.


== ג. תנאי בקבלת שבת. ==
== '''תנאי בקבלת שבת''' ==


=== תנאי בהדלקת הנר ===
=== תנאי בהדלקת הנר ===


אם המדליק נר-שבת* מבעוד יום - לסוברים שקבלת שבת היא בהדלקת הנר<ref>'''עי' ציון''' '''44 ואילך. '''</ref> - יכול להתנות שאינו מקבל שבת ואינו נאסר בכל המלאכות, נחלקו ראשונים:
אם המדליק נר-שבת* מבעוד יום - לסוברים שקבלת שבת היא בהדלקת הנר<ref>עי' ציון 44 ואילך. </ref> - יכול להתנות שאינו מקבל שבת ואינו נאסר בכל המלאכות, נחלקו ראשונים:


א) יש סוברים שיכול המדליק להתנות<ref>'''עי' שבה&quot;ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא', ותניא רבתי סי' יב, בשם תשובות הגאונים; עי' הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם מהר&quot;ם, וחנוכה פ&quot;ד ה&quot;ה, בשם ר'; עי' מרדכי שבת רמז רצג; תשב&quot;ץ קטן סי' ח; כלבו סי' לא, בשם הר&quot;ם, ע&quot;פ שבת לה ב: הדליק המדליק וכו' (שאע&quot;פ שהדליק תוקע ומריע ותוקע ושובת); כלבו שם, בשם ה&quot;ר אשר, ע&quot;פ ברכות כז ב: מי בדלת, עיי&quot;ש הראיה; עי' ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת; שו&quot;ע או&quot;ח רסג י, בשם י&quot;א.'''</ref>, ושצריך להתנות קודם שידליק שאין מקבל שבת עד שיסיר מידו הנר שהדליק בו או עד תפילת ערבית*, שאם לא כן שמא באיסור הוא מטלטלו אחר שבירך<ref>'''הגמ&quot;י שבת שם, בשם מהר&quot;ם, וחנוכה שם, בשם ר', והובא בב&quot;י שם. '''</ref> - לסוברים שמקבל השבת בברכה על הדלקת הנרות<ref>'''עי' ציון''' '''59 ואילך.'''</ref> - ועוד, כדי שיוכל לברך הברכה עובר לעשייתה<ref>'''מרדכי שם.'''</ref>, וכשיהיה כן בדעתו די בכך, אע&quot;פ שלא התנה בפה<ref>'''ב&quot;י שם, ע&quot;פ מרדכי שם.'''</ref>.
א) יש סוברים שיכול המדליק להתנות<ref>עי' שבה&quot;ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא', ותניא רבתי סי' יב, בשם תשובות הגאונים; עי' הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם מהר&quot;ם, וחנוכה פ&quot;ד ה&quot;ה, בשם ר'; עי' מרדכי שבת רמז רצג; תשב&quot;ץ קטן סי' ח; כלבו סי' לא, בשם הר&quot;ם, ע&quot;פ שבת לה ב: הדליק המדליק וכו' (שאע&quot;פ שהדליק תוקע ומריע ותוקע ושובת); כלבו שם, בשם ה&quot;ר אשר, ע&quot;פ ברכות כז ב: מי בדלת, עיי&quot;ש הראיה; עי' ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת; שו&quot;ע או&quot;ח רסג י, בשם י&quot;א.</ref>, ושצריך להתנות קודם שידליק שאין מקבל שבת עד שיסיר מידו הנר שהדליק בו או עד תפילת ערבית*, שאם לא כן שמא באיסור הוא מטלטלו אחר שבירך<ref>הגמ&quot;י שבת שם, בשם מהר&quot;ם, וחנוכה שם, בשם ר', והובא בב&quot;י שם. </ref> - לסוברים שמקבל השבת בברכה על הדלקת הנרות<ref>עי' ציון 59 ואילך.</ref> - ועוד, כדי שיוכל לברך הברכה עובר לעשייתה<ref>מרדכי שם.</ref>, וכשיהיה כן בדעתו די בכך, אע&quot;פ שלא התנה בפה<ref>ב&quot;י שם, ע&quot;פ מרדכי שם.</ref>.


ב) ויש סוברים שבני הבית יכולים להתנות שלא לקבל השבת בהדלקה<ref>'''עי' תשב&quot;ץ קטן סי' יד; כלבו שם, בשם ר&quot;ף, והובא בב&quot;י שם. '''</ref>, אבל האישה עצמה המדלקת אסור לה לעשות שום מלאכה אחר שהדליקה, שכיוון שברכה על הנר אין לך קבלה גדולה מזו, ואין מועיל להתנות<ref>'''תשב&quot;ץ שם: נראה, ושכן איתא בפסקים דרבינו יודא; כלבו שם, בשם ר&quot;ף, והובא בב&quot;י שם; עי' שו&quot;ע שם, בשם י&quot;א.'''</ref>.
ב) ויש סוברים שבני הבית יכולים להתנות שלא לקבל השבת בהדלקה<ref>עי' תשב&quot;ץ קטן סי' יד; כלבו שם, בשם ר&quot;ף, והובא בב&quot;י שם. </ref>, אבל האישה עצמה המדלקת אסור לה לעשות שום מלאכה אחר שהדליקה, שכיוון שברכה על הנר אין לך קבלה גדולה מזו, ואין מועיל להתנות<ref>תשב&quot;ץ שם: נראה, ושכן איתא בפסקים דרבינו יודא; כלבו שם, בשם ר&quot;ף, והובא בב&quot;י שם; עי' שו&quot;ע שם, בשם י&quot;א.</ref>.


ג) ויש סוברים שהמקבל שבת אינו יכול להתנות, ובטלה דעתו, שהרואה אומר שלאחר שקיבל עליו שבת עושה מלאכה<ref>'''עי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא.'''</ref>. ועוד, שכיוון שמזכרת &quot;להדליק נר של שבת&quot;<ref>'''ע&quot;ע נר שבת על מטבע הברכה.'''</ref>, הברכה בעל כרחם מכנסת אותם בקדושת שבת, שאם לא כן היא כברכה לבטלה<ref>'''ערה&quot;ש שם סט&quot;ז, ע&quot;פ כלבו שבציון''' '''201, לד' זו, וצ&quot;ב שזהו טעם רק למדליקה עצמה.'''</ref>. ועוד, שכיוון שהיתה תקנת חכמים שתהא הדלקת הנר המלאכה האחרונה למען תהיה בזה הקבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''48. ערה&quot;ש שם. '''</ref>, אין היחיד ביכולתו להוציא את עצמו מזה על פי תנאו<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref>.
ג) ויש סוברים שהמקבל שבת אינו יכול להתנות, ובטלה דעתו, שהרואה אומר שלאחר שקיבל עליו שבת עושה מלאכה<ref>עי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' יא.</ref>. ועוד, שכיוון שמזכרת &quot;להדליק נר של שבת&quot;<ref>ע&quot;ע נר שבת על מטבע הברכה.</ref>, הברכה בעל כרחם מכנסת אותם בקדושת שבת, שאם לא כן היא כברכה לבטלה<ref>ערה&quot;ש שם סט&quot;ז, ע&quot;פ כלבו שבציון 201, לד' זו, וצ&quot;ב שזהו טעם רק למדליקה עצמה.</ref>. ועוד, שכיוון שהיתה תקנת חכמים שתהא הדלקת הנר המלאכה האחרונה למען תהיה בזה הקבלת שבת<ref>עי' ציון 48. ערה&quot;ש שם. </ref>, אין היחיד ביכולתו להוציא את עצמו מזה על פי תנאו<ref>ערה&quot;ש שם.</ref>.


להלכה כתבו הפוסקים שתנאי מועיל, ואפילו תנאי בלב<ref>'''רמ&quot;א בשו&quot;ע או&quot;ח רסג י; לבוש שם ס&quot;ח; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז.'''</ref>, ואפילו למדליקה עצמה<ref>'''עי' לבוש שם; עי' שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, ומכל מקום אין להתנות כי אם לצורך, מאחר שיש חולקים<ref>'''מג&quot;א שם סק&quot;כ (ועי' מחה&quot;ש שם ופמ&quot;ג שם א&quot;א סק&quot;כ, שהוא בד' רמ&quot;א שם); מ&quot;ב שם ס&quot;ק מד, בשמו; שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, אבל שלא במקום הצורך אין לסמוך על התנאי<ref>'''שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, ולכן אין לסמוך על זה לענין הברכה, אלא יש לברך לאחר הדלקת הנר<ref>'''מג&quot;א שם, בד' רמ&quot;א שבציון''' '''181, ע&quot;פ רמ&quot;א שם ה, לפי מחה&quot;ש ופמ&quot;ג שם. וע&quot;ע נר שבת. '''</ref>.
להלכה כתבו הפוסקים שתנאי מועיל, ואפילו תנאי בלב<ref>רמ&quot;א בשו&quot;ע או&quot;ח רסג י; לבוש שם ס&quot;ח; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ז.</ref>, ואפילו למדליקה עצמה<ref>עי' לבוש שם; עי' שו&quot;ע הרב שם.</ref>, ומכל מקום אין להתנות כי אם לצורך, מאחר שיש חולקים<ref>מג&quot;א שם סק&quot;כ (ועי' מחה&quot;ש שם ופמ&quot;ג שם א&quot;א סק&quot;כ, שהוא בד' רמ&quot;א שם); מ&quot;ב שם ס&quot;ק מד, בשמו; שו&quot;ע הרב שם.</ref>, אבל שלא במקום הצורך אין לסמוך על התנאי<ref>שו&quot;ע הרב שם.</ref>, ולכן אין לסמוך על זה לענין הברכה, אלא יש לברך לאחר הדלקת הנר<ref>מג&quot;א שם, בד' רמ&quot;א שבציון 181, ע&quot;פ רמ&quot;א שם ה, לפי מחה&quot;ש ופמ&quot;ג שם. וע&quot;ע נר שבת. </ref>.


על אישה שהגיע זמן טבילתה בליל שבת, ואינה יכולה לחוף לאחר קבלת שבת, שיש שכתבו שתתנה שלא לקבל שבת בהדלקה, עי' לעיל: מהותה<ref>'''ציון''' '''179 ואילך. '''</ref>.
על אישה שהגיע זמן טבילתה בליל שבת, ואינה יכולה לחוף לאחר קבלת שבת, שיש שכתבו שתתנה שלא לקבל שבת בהדלקה, עי' לעיל: מהותה<ref>ציון 179 ואילך. </ref>.


=== נגיעה בנר ===
=== נגיעה בנר ===


אפילו לסוברים שהמדליק נר-שבת* בטעות, אסורים בני הבית ליגע באותו הנר<ref>'''עי' ציון''' '''189 ואילך.'''</ref>, מכל מקום אם התנה המדליק שלא לקבל שבת, המדליק עצמו מותר ליגע בו, ומכל שכן אחרים<ref>'''עי' א&quot;ר סי' רסג ס&quot;ק לב: עוד נראה לי; לבושי שרד שם למג&quot;א שם ס&quot;ק כב, ושכסברא זו בא&quot;ר.'''</ref>.
אפילו לסוברים שהמדליק נר-שבת* בטעות, אסורים בני הבית ליגע באותו הנר<ref>עי' ציון 189 ואילך.</ref>, מכל מקום אם התנה המדליק שלא לקבל שבת, המדליק עצמו מותר ליגע בו, ומכל שכן אחרים<ref>עי' א&quot;ר סי' רסג ס&quot;ק לב: עוד נראה לי; לבושי שרד שם למג&quot;א שם ס&quot;ק כב, ושכסברא זו בא&quot;ר.</ref>.


=== תנאי בתפילת שבת ===
=== תנאי בתפילת שבת ===


המתפלל תפילת ערבית של שבת מבעוד יום - לסוברים שתפילת ערבית היא קבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''65 ואילך. '''</ref> - הסתפקו אחרונים אם אף כאן דינו תלוי במחלוקת הראשונים אם חל תנאי בקבלת שבת בהדלקת הנר<ref>'''עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בצד הראשון. '''</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים כן<ref>'''עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק כד, ע&quot;פ תניא רבתי סי' יב וכלבו סי' יא; עי' כה&quot;ח שם ס&quot;ק צה.'''</ref>. ורוב האחרונים הסיקו שכיוון שהזכיר קדושת היום בתפילה, אי אפשר לעשותו חול לדברי הכל<ref>'''ב&quot;י שם; א&quot;ר שם, בשמו; עי' לבוש שם; עטרת צבי שם ס&quot;ק יד. '''</ref>, והמתפלל שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה, ואפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת<ref>'''שו&quot;ע שם יא; עי' לבוש שם; א&quot;ר שם, בשם השו&quot;ע וכל האחרונים. '''</ref>.
המתפלל תפילת ערבית של שבת מבעוד יום - לסוברים שתפילת ערבית היא קבלת שבת<ref>עי' ציון 65 ואילך. </ref> - הסתפקו אחרונים אם אף כאן דינו תלוי במחלוקת הראשונים אם חל תנאי בקבלת שבת בהדלקת הנר<ref>עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בצד הראשון. </ref>. ויש מהאחרונים הסוברים כן<ref>עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק כד, ע&quot;פ תניא רבתי סי' יב וכלבו סי' יא; עי' כה&quot;ח שם ס&quot;ק צה.</ref>. ורוב האחרונים הסיקו שכיוון שהזכיר קדושת היום בתפילה, אי אפשר לעשותו חול לדברי הכל<ref>ב&quot;י שם; א&quot;ר שם, בשמו; עי' לבוש שם; עטרת צבי שם ס&quot;ק יד. </ref>, והמתפלל שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה, ואפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת<ref>שו&quot;ע שם יא; עי' לבוש שם; א&quot;ר שם, בשם השו&quot;ע וכל האחרונים. </ref>.


=== ד. קהל* ויחיד. ===
== '''קהל ויחיד''' ==


אמרו הקהל* בערב שבת ברכו* - לסוברים שזו היא קבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''129 ואילך. '''</ref> - אין היחיד שלא היה בבית הכנסת יכול לעשות מלאכה, אע&quot;פ שאין רוצה לקבל עדיין שבת<ref>'''עי' ראבי&quot;ה שבת סי' קצט; או&quot;ז ח&quot;ב סי' טז ומרדכי שבת רמז רצח והגמ&quot;ר שם רמז תסד, בשם ר&quot;י בר מרדכי, והובא המרדכי בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג; עי' מנהגי מהר&quot;ש סי' קסז; אגור סי' שס, בשם מרדכי, בשם ר&quot;י בר מרדכי; שלט&quot;ג לרי&quot;ף שם, ע&quot;פ ריב&quot;ם הנ&quot;ל. '''</ref>, שהיכן שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת המיעוט על כרחם נמשכים אחריהם<ref>'''מרדכי שם רמז רצז; שו&quot;ע או&quot;ח רסג יב. '''</ref>, שכן אין לעשות אגודות אגודות<ref>'''ע&quot;ע לא תתגודדו. עי' ראבי&quot;ה שם.'''</ref> והמיעוט נמשך אחר הרוב*<ref>'''ערה&quot;ש שם ס&quot;כ. '''</ref>. וראיה לדבר, שכן נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת - לאחר שש תקיעות שתוקעים להבטיל העם ממלאכה<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת. '''</ref> - להוליך שופרו לביתו - לסוברים כן<ref>'''ר' יוסי בר חנינא בשבת לה ב.'''</ref> - משמע אבל אחר אותו השיעור, אף על פי שהיה רוצה ברצון להוליכו בביתו ולא היה רוצה לקבל שבת עליו, אסור להוליכו לביתו<ref>'''או&quot;ז ומרדכי והגמ&quot;ר שם, בשם ר&quot;י בר מרדכי. ובאו&quot;ז שם סיים: מיהו אינה ראיה גדולה, ובמרדכי שם: ומיהו יש לדחות ועי' שלט&quot;ג לרי&quot;ף שם טו א בדפי הרי&quot;ף אות ב ובגדי ישע למרדכי שם והגמ&quot;ר שם ביאור הראיה והדחיה. ועי' שלט&quot;ג שם ראיה נוספת. ועי' הגמ&quot;ר שם, שסיים: ומיהו יש לדחוק ודוק.'''</ref>. וכן הבא לעיר בערב-שבת* וקיבלו עליהם אנשי העיר שבת מבעוד יום, אם היה עליו מעות או חפץ - אחר, האסור מחמת מוקצה* - מניחו ליפול<ref>'''שבה&quot;ל סי' נט, בשם ראבי&quot;ה; שו&quot;ע או&quot;ח רסג יג; לבוש שם.'''</ref> לארץ, ואינו מטלטלו<ref>'''לבוש שם. ועי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כה ומחה&quot;ש שם, וע&quot;ע מוקצה ציון 468 ואילך.'''</ref>.
אמרו הקהל* בערב שבת ברכו* - לסוברים שזו היא קבלת שבת<ref>עי' ציון 129 ואילך. </ref> - אין היחיד שלא היה בבית הכנסת יכול לעשות מלאכה, אע&quot;פ שאין רוצה לקבל עדיין שבת<ref>עי' ראבי&quot;ה שבת סי' קצט; או&quot;ז ח&quot;ב סי' טז ומרדכי שבת רמז רצח והגמ&quot;ר שם רמז תסד, בשם ר&quot;י בר מרדכי, והובא המרדכי בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג; עי' מנהגי מהר&quot;ש סי' קסז; אגור סי' שס, בשם מרדכי, בשם ר&quot;י בר מרדכי; שלט&quot;ג לרי&quot;ף שם, ע&quot;פ ריב&quot;ם הנ&quot;ל. </ref>, שהיכן שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת המיעוט על כרחם נמשכים אחריהם<ref>מרדכי שם רמז רצז; שו&quot;ע או&quot;ח רסג יב. </ref>, שכן אין לעשות אגודות אגודות<ref>ע&quot;ע לא תתגודדו. עי' ראבי&quot;ה שם.</ref> והמיעוט נמשך אחר הרוב*<ref>ערה&quot;ש שם ס&quot;כ. </ref>. וראיה לדבר, שכן נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת - לאחר שש תקיעות שתוקעים להבטיל העם ממלאכה<ref>ע&quot;ע ערב שבת. </ref> - להוליך שופרו לביתו - לסוברים כן<ref>ר' יוסי בר חנינא בשבת לה ב.</ref> - משמע אבל אחר אותו השיעור, אף על פי שהיה רוצה ברצון להוליכו בביתו ולא היה רוצה לקבל שבת עליו, אסור להוליכו לביתו<ref>או&quot;ז ומרדכי והגמ&quot;ר שם, בשם ר&quot;י בר מרדכי. ובאו&quot;ז שם סיים: מיהו אינה ראיה גדולה, ובמרדכי שם: ומיהו יש לדחות ועי' שלט&quot;ג לרי&quot;ף שם טו א בדפי הרי&quot;ף אות ב ובגדי ישע למרדכי שם והגמ&quot;ר שם ביאור הראיה והדחיה. ועי' שלט&quot;ג שם ראיה נוספת. ועי' הגמ&quot;ר שם, שסיים: ומיהו יש לדחוק ודוק.</ref>. וכן הבא לעיר בערב-שבת* וקיבלו עליהם אנשי העיר שבת מבעוד יום, אם היה עליו מעות או חפץ - אחר, האסור מחמת מוקצה* - מניחו ליפול<ref>שבה&quot;ל סי' נט, בשם ראבי&quot;ה; שו&quot;ע או&quot;ח רסג יג; לבוש שם.</ref> לארץ, ואינו מטלטלו<ref>לבוש שם. ועי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כה ומחה&quot;ש שם, וע&quot;ע מוקצה ציון 468 ואילך.</ref>.


מיעוט זה הנמשך אחר הרוב, כתבו ראשונים שאסור במלאכה<ref>'''עי' ראשונים שבציון''' '''283; מרדכי שם רמז רצז.'''</ref>, וביארו אחרונים שכל מלאכה בכלל, ואפילו שבות*<ref>'''עי' מג&quot;א סי' רסא ס&quot;ק יא.'''</ref>, ולכן אסור בטלטול<ref>'''עו&quot;ש שם סק&quot;ח, בד' שו&quot;ע שם רסג יב. וע&quot;ע מוקצה: טלטולו.'''</ref>. ויש מהאחרונים סוברים שאין האיסור אלא במלאכה גמורה, אבל בשבות*, המיעוט מותר<ref>'''כנה&quot;ג שם הגב&quot;י אות ו, בשם הר&quot;א ן' נחמייש, ושנראה שאף הר&quot;א קאפסאלי שבציון''' '''130 מודה לזה. '''</ref>. ויש שכתבו שבשעת הדחק ניתן לסמוך עליהם<ref>'''עו&quot;ש שם. '''</ref>.
מיעוט זה הנמשך אחר הרוב, כתבו ראשונים שאסור במלאכה<ref>עי' ראשונים שבציון 283; מרדכי שם רמז רצז.</ref>, וביארו אחרונים שכל מלאכה בכלל, ואפילו שבות*<ref>עי' מג&quot;א סי' רסא ס&quot;ק יא.</ref>, ולכן אסור בטלטול<ref>עו&quot;ש שם סק&quot;ח, בד' שו&quot;ע שם רסג יב. וע&quot;ע מוקצה: טלטולו.</ref>. ויש מהאחרונים סוברים שאין האיסור אלא במלאכה גמורה, אבל בשבות*, המיעוט מותר<ref>כנה&quot;ג שם הגב&quot;י אות ו, בשם הר&quot;א ן' נחמייש, ושנראה שאף הר&quot;א קאפסאלי שבציון 130 מודה לזה. </ref>. ויש שכתבו שבשעת הדחק ניתן לסמוך עליהם<ref>עו&quot;ש שם. </ref>.


אע&quot;פ שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה<ref>'''ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בד' הטור שם; שו&quot;ע שם יא.'''</ref>.
אע&quot;פ שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה<ref>ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, בד' הטור שם; שו&quot;ע שם יא.</ref>.


אם בקבלת שבת בתפילה מועיל תנאי, עי' לעיל: תנאי בקבלת שבת<ref>'''ציון''' '''274 ואילך. '''</ref>. על כך שקבלת היחיד את השבת בקבלת הציבור היא רק לחומרא, לאוסרו במלאכה, ולא לקולא, לפוטרו מתפילת חול, עי' להלן<ref>'''ציון''' '''238 ואילך.'''</ref>. על תוספת-שבת* במוצאי-שבת* שבה אין היחיד נגרר אחר הקהל*, ע&quot;ע תוספת שבת.
אם בקבלת שבת בתפילה מועיל תנאי, עי' לעיל: תנאי בקבלת שבת<ref>ציון 274 ואילך. </ref>. על כך שקבלת היחיד את השבת בקבלת הציבור היא רק לחומרא, לאוסרו במלאכה, ולא לקולא, לפוטרו מתפילת חול, עי' להלן<ref>ציון 238 ואילך.</ref>. על תוספת-שבת* במוצאי-שבת* שבה אין היחיד נגרר אחר הקהל*, ע&quot;ע תוספת שבת.


=== כשאומר שאינו רוצה לקבל ===
=== כשאומר שאינו רוצה לקבל ===


האיסור על היחיד לעשות מלאכה, כשקיבלו עליהם הקהל את השבת, הוא אפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת<ref>'''שו&quot;ע או&quot;ח רסג יג (ועי' ב&quot;י שם, ונ' שהוא פי' לריב&quot;ם שבציון''' '''183).'''</ref>. ויש המצדד שמי שאמר בפירוש שאינו רוצה לקבל השבת, אפילו אם קיבלו הציבור את השבת אינו אסור במלאכה<ref>'''עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצח אות ה, בשם גדולת מרדכי. ועי' מחה&quot;ש או&quot;ח סי' רסא ס&quot;ק יא.'''</ref>.
האיסור על היחיד לעשות מלאכה, כשקיבלו עליהם הקהל את השבת, הוא אפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת<ref>שו&quot;ע או&quot;ח רסג יג (ועי' ב&quot;י שם, ונ' שהוא פי' לריב&quot;ם שבציון 183).</ref>. ויש המצדד שמי שאמר בפירוש שאינו רוצה לקבל השבת, אפילו אם קיבלו הציבור את השבת אינו אסור במלאכה<ref>עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצח אות ה, בשם גדולת מרדכי. ועי' מחה&quot;ש או&quot;ח סי' רסא ס&quot;ק יא.</ref>.


=== כשרוב הקהל לא היו בבית הכנסת ===
=== כשרוב הקהל לא היו בבית הכנסת ===


בעיר שרוב הקהל בבתיהם בעת קבלת הקהל את השבת בבית-הכנסת*, אין נמשכים אחר המיעוט<ref>'''עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ז, בשם הר&quot;א ן' נחמייש; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כד ועו&quot;ש שם סק&quot;ח, בשם כנה&quot;ג; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק כו ותו&quot;ש שם ס&quot;ק כח, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א; עי' שו&quot;ע הרב שם סי&quot;ט; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק נא; עי' כה&quot;ח שם ס&quot;ק עו, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א ותו&quot;ש. '''</ref>.
בעיר שרוב הקהל בבתיהם בעת קבלת הקהל את השבת בבית-הכנסת*, אין נמשכים אחר המיעוט<ref>עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ז, בשם הר&quot;א ן' נחמייש; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כד ועו&quot;ש שם סק&quot;ח, בשם כנה&quot;ג; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק כו ותו&quot;ש שם ס&quot;ק כח, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א; עי' שו&quot;ע הרב שם סי&quot;ט; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק נא; עי' כה&quot;ח שם ס&quot;ק עו, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א ותו&quot;ש. </ref>.


=== כשיש מספר בתי כנסיות ===
=== כשיש מספר בתי כנסיות ===


עיר שיש בה בתי כנסיות הרבה - ופעמים שמקדימים בבית הכנסת אחד לקבל שבת קודם האחרים, ועל ועל הרוב זמנו של זה לא זמנו של זה<ref>'''כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ז, בשם הר&quot;א ן' נחמייש.'''</ref> - אין בית-כנסת* אחד נמשך אחר חבירו<ref>'''עי' כנה&quot;ג שם, בשם הר&quot;א ן' נחמייש; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כד, בשם כנה&quot;ג; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק כו ותו&quot;ש שם ס&quot;ק כח, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א; עי' דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;א, בשם מג&quot;א; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק נא (ואולי הציון בשם דה&quot;ח מוסב אף על זה); כה&quot;ח שם ס&quot;ק עו, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א ותו&quot;ש. '''</ref>, ואפילו יש באחד מהם רוב<ref>'''עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כד; עי' כה&quot;ח שם, בשמו; עי' שו&quot;ע הרב שם סי&quot;ט; עי' מ&quot;ב שם. '''</ref>, ואפילו אם בזה שקיבלו כבר שבת הוא היותר גדול שבעיר, שמכל מקום כל בית כנסת נחשב כציבור בפני עצמו<ref>'''ערה&quot;ש שם ס&quot;כ. '''</ref>, אלא אם כן יש מנהג קבוע בעיר שנמשכים אחר בית כנסת מסויים<ref>'''עי' א&quot;ר שם, שבפראג נוהגים למשוך כל בתי כנסיות אחר בי&quot;כ אלטניי; עי' פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק כד, ע&quot;פ א&quot;ר שם.'''</ref>.
עיר שיש בה בתי כנסיות הרבה - ופעמים שמקדימים בבית הכנסת אחד לקבל שבת קודם האחרים, ועל ועל הרוב זמנו של זה לא זמנו של זה<ref>כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ז, בשם הר&quot;א ן' נחמייש.</ref> - אין בית-כנסת* אחד נמשך אחר חבירו<ref>עי' כנה&quot;ג שם, בשם הר&quot;א ן' נחמייש; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כד, בשם כנה&quot;ג; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק כו ותו&quot;ש שם ס&quot;ק כח, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א; עי' דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;א, בשם מג&quot;א; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק נא (ואולי הציון בשם דה&quot;ח מוסב אף על זה); כה&quot;ח שם ס&quot;ק עו, בשם כנה&quot;ג ומג&quot;א ותו&quot;ש. </ref>, ואפילו יש באחד מהם רוב<ref>עי' פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כד; עי' כה&quot;ח שם, בשמו; עי' שו&quot;ע הרב שם סי&quot;ט; עי' מ&quot;ב שם. </ref>, ואפילו אם בזה שקיבלו כבר שבת הוא היותר גדול שבעיר, שמכל מקום כל בית כנסת נחשב כציבור בפני עצמו<ref>ערה&quot;ש שם ס&quot;כ. </ref>, אלא אם כן יש מנהג קבוע בעיר שנמשכים אחר בית כנסת מסויים<ref>עי' א&quot;ר שם, שבפראג נוהגים למשוך כל בתי כנסיות אחר בי&quot;כ אלטניי; עי' פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק כד, ע&quot;פ א&quot;ר שם.</ref>.


היה מנין בבית אצל היחיד, אף שהוא קבוע, נגרר אחר הרוב<ref>'''דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;א: נ&quot;ל; עי' מ&quot;ב סי' רסג ס&quot;ק נא וכה&quot;ח שם ס&quot;ק עו, בשמו.'''</ref>.
היה מנין בבית אצל היחיד, אף שהוא קבוע, נגרר אחר הרוב<ref>דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;א: נ&quot;ל; עי' מ&quot;ב סי' רסג ס&quot;ק נא וכה&quot;ח שם ס&quot;ק עו, בשמו.</ref>.


על המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, שמותר לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, עי' להלן: אמירה לאחר לעשות מלאכה<ref>'''ציון''' '''326 ואילך. '''</ref>.
על המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, שמותר לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, עי' להלן: אמירה לאחר לעשות מלאכה<ref>ציון 326 ואילך. </ref>.


=== הבא לבית הכנסת כשהקהל מקבלים שבת ===
=== הבא לבית הכנסת כשהקהל מקבלים שבת ===


הבא לבית-הכנסת* בעוד שהקהל מקבלים שבת - מבעוד יום - והוא לא התפלל עדיין מנחה*, לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת<ref>'''עי' תה&quot;ד סי' ד, בשם א' מהגדולים שמצא בתשובות ישנות ושכן היה רגיל להורות וכן הורו שנים מתלמידיו, ופסקים סי' קנג, שכן הורה מהר&quot;ש ואמר שכך מצא בתשובות ישנות ושכן הורו תלמידיו אחריו מהר&quot;א ומהר&quot;י, והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג; עי' שו&quot;ע שם טו; עי' לבוש שם; עי' שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ג; ערה&quot;ש שם ס&quot;כ.'''</ref>, כיוון ששם חלה קדושת השבת<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref>, ואחר שהקהל קידשו היום לא יעשהו חול אצלם<ref>'''תה&quot;ד שם: הואיל והציבור, ופסקים שם; עי' תשובת תה&quot;ד בלקט יושר ח&quot;א עמ' 50; עי' שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, אלא ילך חוץ לבית הכנסת - בעזרה או חדר הסמוך לו<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref> - ויתפלל שם מנחה<ref>'''תה&quot;ד שם ושם ותשובת תה&quot;ד בלקט יושר שם; עי' שו&quot;ת מהרי&quot;ל החדשות סי' יח אות ד, בשם מ&quot;ו; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד, בשם מהר&quot;ש והגדולים; שו&quot;ע שם: תפלה; עי' לבוש שם, וא&quot;ז שם ס&quot;ק יז, שכ&quot;מ בהג&quot;ה מנהגים; שו&quot;ע הרב שם; ערה&quot;ש שם.'''</ref> של חול<ref>'''תה&quot;ד שם ושם; שו&quot;ת מהרי&quot;ל שם; הגהות מנהגים שם; שו&quot;ע שם; שו&quot;ע הרב שם. ועי' מהרי&quot;ל שבת אות ח: יתפלל י&quot;ח ברכות של מנחה דעדיין הוא לא קיבל שבת, ולא הזכיר היציאה לחוץ, וצ&quot;ב.'''</ref>, ואח&quot;כ יכנס לבית הכנסת ויקבל שבת<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref>. ולא ימתין מלהתפלל עד לאחר ברכו*, בשביל עניית ברכו, שכיוון ששעה עוברת לתפילת מנחה, אין להקפיד אם לא יענה ברכו<ref>'''תה&quot;ד שם ושם, ושכן איתא בסמ&quot;ק לגבי מודים (עי' סמ&quot;ק סי' יא).'''</ref>. ואע&quot;פ שהיחיד מקבל שבת בקבלת הציבור<ref>'''עי' ציון''' '''209 ואילך. '''</ref>, לא אמרו כן אלא לחומרא, לאוסרו במלאכה, ולא לקולא לפוטרו מתפילת חול<ref>'''עי' ערה&quot;ש שם.'''</ref>.
הבא לבית-הכנסת* בעוד שהקהל מקבלים שבת - מבעוד יום - והוא לא התפלל עדיין מנחה*, לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת<ref>עי' תה&quot;ד סי' ד, בשם א' מהגדולים שמצא בתשובות ישנות ושכן היה רגיל להורות וכן הורו שנים מתלמידיו, ופסקים סי' קנג, שכן הורה מהר&quot;ש ואמר שכך מצא בתשובות ישנות ושכן הורו תלמידיו אחריו מהר&quot;א ומהר&quot;י, והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג; עי' שו&quot;ע שם טו; עי' לבוש שם; עי' שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ג; ערה&quot;ש שם ס&quot;כ.</ref>, כיוון ששם חלה קדושת השבת<ref>ערה&quot;ש שם.</ref>, ואחר שהקהל קידשו היום לא יעשהו חול אצלם<ref>תה&quot;ד שם: הואיל והציבור, ופסקים שם; עי' תשובת תה&quot;ד בלקט יושר ח&quot;א עמ' 50; עי' שו&quot;ע הרב שם.</ref>, אלא ילך חוץ לבית הכנסת - בעזרה או חדר הסמוך לו<ref>ערה&quot;ש שם.</ref> - ויתפלל שם מנחה<ref>תה&quot;ד שם ושם ותשובת תה&quot;ד בלקט יושר שם; עי' שו&quot;ת מהרי&quot;ל החדשות סי' יח אות ד, בשם מ&quot;ו; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד, בשם מהר&quot;ש והגדולים; שו&quot;ע שם: תפלה; עי' לבוש שם, וא&quot;ז שם ס&quot;ק יז, שכ&quot;מ בהג&quot;ה מנהגים; שו&quot;ע הרב שם; ערה&quot;ש שם.</ref> של חול<ref>תה&quot;ד שם ושם; שו&quot;ת מהרי&quot;ל שם; הגהות מנהגים שם; שו&quot;ע שם; שו&quot;ע הרב שם. ועי' מהרי&quot;ל שבת אות ח: יתפלל י&quot;ח ברכות של מנחה דעדיין הוא לא קיבל שבת, ולא הזכיר היציאה לחוץ, וצ&quot;ב.</ref>, ואח&quot;כ יכנס לבית הכנסת ויקבל שבת<ref>ערה&quot;ש שם.</ref>. ולא ימתין מלהתפלל עד לאחר ברכו*, בשביל עניית ברכו, שכיוון ששעה עוברת לתפילת מנחה, אין להקפיד אם לא יענה ברכו<ref>תה&quot;ד שם ושם, ושכן איתא בסמ&quot;ק לגבי מודים (עי' סמ&quot;ק סי' יא).</ref>. ואע&quot;פ שהיחיד מקבל שבת בקבלת הציבור<ref>עי' ציון 209 ואילך. </ref>, לא אמרו כן אלא לחומרא, לאוסרו במלאכה, ולא לקולא לפוטרו מתפילת חול<ref>עי' ערה&quot;ש שם.</ref>.


במה דברים אמורים, שלא קיבל שבת עימהם, אבל אם ענה וקיבל שבת עימהם אינו יכול להתפלל תפילת חול, אלא יתפלל ערבית* שתים<ref>'''ע&quot;ע תפלת תשלומין. עי' מרדכי שבת רמז רצו, בשם ה&quot;ר שמואל מבייברק; עי' הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם ה&quot;ר שמואל בן ר&quot;ב; עי' אגודה שבת סי' נ; תה&quot;ד סי' ד ופסקים סי' קנג, בשם מרדכי; עי' ב&quot;י שם, בשם מרדכי והגמ&quot;י; עי' שו&quot;ע או&quot;ח רסג טו; עי' לבוש שם; עי' שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ג; עי' ערה&quot;ש שם. '''</ref>, כדין טעה ולא התפלל מנחה בערב-שבת*<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל. שו&quot;ע הרב שם.'''</ref>, שכיוון שקיבל עליו את השבת, אינו רשאי להתפלל מנחה של חול, אפילו בבית החיצון<ref>'''עי' תשובת תה&quot;ד בלקט יושר שבציון''' '''252.'''</ref>.
במה דברים אמורים, שלא קיבל שבת עימהם, אבל אם ענה וקיבל שבת עימהם אינו יכול להתפלל תפילת חול, אלא יתפלל ערבית* שתים<ref>ע&quot;ע תפלת תשלומין. עי' מרדכי שבת רמז רצו, בשם ה&quot;ר שמואל מבייברק; עי' הגמ&quot;י שבת פ&quot;ה הי&quot;ט, בשם ה&quot;ר שמואל בן ר&quot;ב; עי' אגודה שבת סי' נ; תה&quot;ד סי' ד ופסקים סי' קנג, בשם מרדכי; עי' ב&quot;י שם, בשם מרדכי והגמ&quot;י; עי' שו&quot;ע או&quot;ח רסג טו; עי' לבוש שם; עי' שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ג; עי' ערה&quot;ש שם. </ref>, כדין טעה ולא התפלל מנחה בערב-שבת*<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל. שו&quot;ע הרב שם.</ref>, שכיוון שקיבל עליו את השבת, אינו רשאי להתפלל מנחה של חול, אפילו בבית החיצון<ref>עי' תשובת תה&quot;ד בלקט יושר שבציון 252.</ref>.


היה בבית הכנסת בשעה ששליח-הצבור* עונה ברכו - ובענייתו יקבל עליו את השבת, לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''132 ואילך.'''</ref>, וכן הלכה<ref>'''עי' ציון''' '''134.'''</ref> - ולא התפלל מנחה, נחלקו ראשונים אם יכול שלא לענות<ref>'''אגודה שבת סי' נ, לפי א&quot;ר סי' רסג ס&quot;ק לג ולז.'''</ref>. או שמחוייב לענות ולקבל עליו את השבת<ref>'''תה&quot;ד סי' ד, לפי א&quot;ר שם ס&quot;ק לג; הגהות מנהגים שבציון''' '''253, לפי א&quot;ר שם ס&quot;ק לז. '''</ref>.
היה בבית הכנסת בשעה ששליח-הצבור* עונה ברכו - ובענייתו יקבל עליו את השבת, לסוברים כן<ref>עי' ציון 132 ואילך.</ref>, וכן הלכה<ref>עי' ציון 134.</ref> - ולא התפלל מנחה, נחלקו ראשונים אם יכול שלא לענות<ref>אגודה שבת סי' נ, לפי א&quot;ר סי' רסג ס&quot;ק לג ולז.</ref>. או שמחוייב לענות ולקבל עליו את השבת<ref>תה&quot;ד סי' ד, לפי א&quot;ר שם ס&quot;ק לג; הגהות מנהגים שבציון 253, לפי א&quot;ר שם ס&quot;ק לז. </ref>.


הבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת, נחלקו בו ראשונים:
הבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת, נחלקו בו ראשונים:


א) יש סוברים שמתפלל מנחה אע&quot;פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת<ref>'''עי' תה&quot;ד סי' ד, והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, והעיר שסותר לתה&quot;ד שבציון''' '''258 ואילך, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;מ בע&quot;א; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד. '''</ref>, ונמצא מתפלל מקצת תפילת חול באותו בית הכנסת שביו הציבור ושלוחם כבר קידשו היום<ref>'''תה&quot;ד שם.'''</ref>, שאין בכך כלום הואיל והתחיל בהיתר<ref>'''עי' תה&quot;ד שם; עי' הגהות מנהגים שם.'''</ref>. ואע&quot;פ שכל דבר שצריך להתחיל בהיתר צריך להקדים כל כך בענין שיוכל לגמור קודם שתגיע שעת האיסור אבל אם ידוע שימשוך תוך שעת האיסור הרי זה כמתחיל באיסור<ref>'''עי' תה&quot;ד שם; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כט, בשמו; שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ד.'''</ref>, מכל מקום כאן אין להקפיד כל כך, לפי שאיסור זה שלא להתפלל תפילה של חול אצל ציבור המתפלל של שבת<ref>'''עי' ציון''' '''304 ואילך. '''</ref> אינו אלא חומרא בעלמא<ref>'''עי' תה&quot;ד שם; עי' מג&quot;א שם, בשמו; שו&quot;ע הרב שם. '''</ref>.
א) יש סוברים שמתפלל מנחה אע&quot;פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת<ref>עי' תה&quot;ד סי' ד, והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, והעיר שסותר לתה&quot;ד שבציון 258 ואילך, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;מ בע&quot;א; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד. </ref>, ונמצא מתפלל מקצת תפילת חול באותו בית הכנסת שביו הציבור ושלוחם כבר קידשו היום<ref>תה&quot;ד שם.</ref>, שאין בכך כלום הואיל והתחיל בהיתר<ref>עי' תה&quot;ד שם; עי' הגהות מנהגים שם.</ref>. ואע&quot;פ שכל דבר שצריך להתחיל בהיתר צריך להקדים כל כך בענין שיוכל לגמור קודם שתגיע שעת האיסור אבל אם ידוע שימשוך תוך שעת האיסור הרי זה כמתחיל באיסור<ref>עי' תה&quot;ד שם; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק כט, בשמו; שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ד.</ref>, מכל מקום כאן אין להקפיד כל כך, לפי שאיסור זה שלא להתפלל תפילה של חול אצל ציבור המתפלל של שבת<ref>עי' ציון 304 ואילך. </ref> אינו אלא חומרא בעלמא<ref>עי' תה&quot;ד שם; עי' מג&quot;א שם, בשמו; שו&quot;ע הרב שם. </ref>.


ב) ויש סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשסבר שיסיים קודם ברכו*<ref>'''עי' תשובת תה&quot;ד בלקט יושר ח&quot;א עמ' 50 ותה&quot;ד פסקים סי' קנג, והובא הפסקים בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג והעיר שסותר לתה&quot;ד שבציון''' '''257 ואילך (לביאורו שם, ועי' להלן שי&quot;מ בע&quot;א); תה&quot;ד שבציון''' '''257 ואילך, לפי דרישה שם סק&quot;ב; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד, בשם מהר&quot;ש (ועי' א&quot;ר שם ס&quot;ק לז).'''</ref> - לסוברים שמקבלים שבת בענייה על אמירה זו<ref>'''עי' ציון''' '''132 ואילך.'''</ref>, וכן הלכה<ref>'''עי' ציון''' '''134.'''</ref> - כגון שסבור שאחד מן הקהל יושיב החזן מעט, שאין להקפיד על מה שמתפלל תפילת חול אצל הציבור שכבר קידשו היום, הואיל והתחיל בהיתר<ref>'''תה&quot;ד שם.'''</ref>, אבל אם בא ואינו יכול לגמור - שיודע בודאי שלא יוכל לגמור<ref>'''הגהות מנהגים שם, בשם מהר&quot;ש.'''</ref> - קודם ברכו, אז חייב לענות אחרי שליח-הצבור*<ref>'''עי' תה&quot;ד שם; תשובת תה&quot;ד בלקט יושר שם: אמן (ע&quot;ע), וע&quot;ע ברכו ציון 29 ואילך. '''</ref>, וכיוון שקיבל עליו את השבת אז אינו רשאי להתפלל מנחה של חול אפילו בבית החיצון, אלא יתפלל ערבית שתים<ref>'''תשובת תה&quot;ד בלקט יושר שם: החיצונה; עי' הגהות מנהגים שם, בצד הא' בספק בד' מהר&quot;ש. '''</ref>. ויש שהסתפק שמא אומרים אנו שיצא לחוץ קודם ברכו ויתפלל שם של מנחה<ref>'''עי' הגהות מנהגים שם, בצד הב' בספק בד' מהר&quot;ש. '''</ref>.
ב) ויש סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשסבר שיסיים קודם ברכו*<ref>עי' תשובת תה&quot;ד בלקט יושר ח&quot;א עמ' 50 ותה&quot;ד פסקים סי' קנג, והובא הפסקים בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג והעיר שסותר לתה&quot;ד שבציון 257 ואילך (לביאורו שם, ועי' להלן שי&quot;מ בע&quot;א); תה&quot;ד שבציון 257 ואילך, לפי דרישה שם סק&quot;ב; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד, בשם מהר&quot;ש (ועי' א&quot;ר שם ס&quot;ק לז).</ref> - לסוברים שמקבלים שבת בענייה על אמירה זו<ref>עי' ציון 132 ואילך.</ref>, וכן הלכה<ref>עי' ציון 134.</ref> - כגון שסבור שאחד מן הקהל יושיב החזן מעט, שאין להקפיד על מה שמתפלל תפילת חול אצל הציבור שכבר קידשו היום, הואיל והתחיל בהיתר<ref>תה&quot;ד שם.</ref>, אבל אם בא ואינו יכול לגמור - שיודע בודאי שלא יוכל לגמור<ref>הגהות מנהגים שם, בשם מהר&quot;ש.</ref> - קודם ברכו, אז חייב לענות אחרי שליח-הצבור*<ref>עי' תה&quot;ד שם; תשובת תה&quot;ד בלקט יושר שם: אמן (ע&quot;ע), וע&quot;ע ברכו ציון 29 ואילך. </ref>, וכיוון שקיבל עליו את השבת אז אינו רשאי להתפלל מנחה של חול אפילו בבית החיצון, אלא יתפלל ערבית שתים<ref>תשובת תה&quot;ד בלקט יושר שם: החיצונה; עי' הגהות מנהגים שם, בצד הא' בספק בד' מהר&quot;ש. </ref>. ויש שהסתפק שמא אומרים אנו שיצא לחוץ קודם ברכו ויתפלל שם של מנחה<ref>עי' הגהות מנהגים שם, בצד הב' בספק בד' מהר&quot;ש. </ref>.


אף להלכה נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים פוסקים שהבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת, מתפלל מנחה, אע&quot;פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת<ref>'''ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, שיש לסמוך על מש&quot;כ בתה&quot;ד יותר מעל מה שכתב בכתביו, ועוד שהקושיא שבכתביו (על ההתחלה באיסור) כבר יישב בתה&quot;ד; שו&quot;ע שם טז, לפי מג&quot;א שם ס&quot;ק כט ופמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק כט ומ&quot;ז סק&quot;ב, ועי' ציון''' '''276 שי&quot;מ בע&quot;א; לבוש שם; מג&quot;א שם, לפי מחה&quot;ש שם (ונ' שהסכים לו) וא&quot;א שם; מ&quot;ב שם ס&quot;ק סג, ובשעה&quot;צ אות סד שמקורו בב&quot;י ומג&quot;א ושאר אחרונים, דלא כט&quot;ז. '''</ref>, ואינו צריך לצאת לחוץ<ref>'''עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק לז; עי' מ&quot;ב שם.'''</ref>, ומכל מקום טוב יותר שיצא לחוץ בית הכנסת ויתפלל שם<ref>'''עי' א&quot;ר שם; מ&quot;ב שם, בשמו.'''</ref>, כדי שלא יחול עליו החיוב של עניית ברכו<ref>'''א&quot;ר שם.'''</ref>, לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''257.'''</ref>. ויש מהפוסקים פוסקים שהבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת אינו מתפלל מנחה אלא אם סבור שיוכל לגמור קודם ברכו<ref>'''עי' דרישה שם סק&quot;ב; ט&quot;ז שם סק&quot;ב (ונ' שסובר כן בד' השו&quot;ע שם, וסותר לב&quot;י שבציון''' '''271, וצ&quot;ב, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;מ בע&quot;א). '''</ref>.
אף להלכה נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים פוסקים שהבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת, מתפלל מנחה, אע&quot;פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת<ref>ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, שיש לסמוך על מש&quot;כ בתה&quot;ד יותר מעל מה שכתב בכתביו, ועוד שהקושיא שבכתביו (על ההתחלה באיסור) כבר יישב בתה&quot;ד; שו&quot;ע שם טז, לפי מג&quot;א שם ס&quot;ק כט ופמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק כט ומ&quot;ז סק&quot;ב, ועי' ציון 276 שי&quot;מ בע&quot;א; לבוש שם; מג&quot;א שם, לפי מחה&quot;ש שם (ונ' שהסכים לו) וא&quot;א שם; מ&quot;ב שם ס&quot;ק סג, ובשעה&quot;צ אות סד שמקורו בב&quot;י ומג&quot;א ושאר אחרונים, דלא כט&quot;ז. </ref>, ואינו צריך לצאת לחוץ<ref>עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק לז; עי' מ&quot;ב שם.</ref>, ומכל מקום טוב יותר שיצא לחוץ בית הכנסת ויתפלל שם<ref>עי' א&quot;ר שם; מ&quot;ב שם, בשמו.</ref>, כדי שלא יחול עליו החיוב של עניית ברכו<ref>א&quot;ר שם.</ref>, לסוברים כן<ref>עי' ציון 257.</ref>. ויש מהפוסקים פוסקים שהבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת אינו מתפלל מנחה אלא אם סבור שיוכל לגמור קודם ברכו<ref>עי' דרישה שם סק&quot;ב; ט&quot;ז שם סק&quot;ב (ונ' שסובר כן בד' השו&quot;ע שם, וסותר לב&quot;י שבציון 271, וצ&quot;ב, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;מ בע&quot;א). </ref>.


=== כשהורגל להתפלל בבית כנסת מסויים ===
=== כשהורגל להתפלל בבית כנסת מסויים ===


בעיר שיש בתי כנסת רבים, אותם בני אדם שדרכם לילך לבית-כנסת* אחד, נמשכים אחר בית הכנסת שלהם<ref>'''עי' מחה&quot;ש סי' רסג ס&quot;ק כד; עי' ערה&quot;ש שם ס&quot;כ וסכ&quot;ב.'''</ref>, והיחיד בביתו, אם בבית הכנסת שהוא מתפלל שם כבר קיבלו שבת, נאסר במלאכה<ref>'''ערה&quot;ש שם סכ&quot;ב.'''</ref>. אכן, אם רוב העיר לא קיבלו עדיין שבת, כתבו אחרונים שאפשר להתירו במלאכה<ref>'''שו&quot;ע הרב שם סי&quot;ט; כה&quot;ח שם סק&quot;פ, בשמו.'''</ref>.
בעיר שיש בתי כנסת רבים, אותם בני אדם שדרכם לילך לבית-כנסת* אחד, נמשכים אחר בית הכנסת שלהם<ref>עי' מחה&quot;ש סי' רסג ס&quot;ק כד; עי' ערה&quot;ש שם ס&quot;כ וסכ&quot;ב.</ref>, והיחיד בביתו, אם בבית הכנסת שהוא מתפלל שם כבר קיבלו שבת, נאסר במלאכה<ref>ערה&quot;ש שם סכ&quot;ב.</ref>. אכן, אם רוב העיר לא קיבלו עדיין שבת, כתבו אחרונים שאפשר להתירו במלאכה<ref>שו&quot;ע הרב שם סי&quot;ט; כה&quot;ח שם סק&quot;פ, בשמו.</ref>.


יחיד בביתו, שנאסר במלאכה מחמת שבבית הכנסת שרגיל לילך לשם קיבלו השבת<ref>'''עי' ציון''' '''203 ואילך. '''</ref>, נסתפקו אחרונים אם גם בני ביתו נאסרו במלאכה, שהם נגררים אחריו, או שמא רק הוא נאסר במלאכה<ref>'''ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ב.'''</ref>, כפי שאנו אומרים לענין חיוב חטאת*, שאין אומרים גרירה לגרירה<ref>'''ע&quot;ע גרירה: גרירה דגרירה. ערה&quot;ש שם. '''</ref>.
יחיד בביתו, שנאסר במלאכה מחמת שבבית הכנסת שרגיל לילך לשם קיבלו השבת<ref>עי' ציון 203 ואילך. </ref>, נסתפקו אחרונים אם גם בני ביתו נאסרו במלאכה, שהם נגררים אחריו, או שמא רק הוא נאסר במלאכה<ref>ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ב.</ref>, כפי שאנו אומרים לענין חיוב חטאת*, שאין אומרים גרירה לגרירה<ref>ע&quot;ע גרירה: גרירה דגרירה. ערה&quot;ש שם. </ref>.


=== עיכוב הרבים ===
=== עיכוב הרבים ===


מי שלא הכין בערב-שבת* מאכלו, ורוצים לומר ברכו* - והיא קבלת שבת, לסוברים שמקבלים שבת בענייה על אמירה זו<ref>'''עי' ציון''' '''132 ואילך.'''</ref>, וכן הלכה<ref>'''עי' ציון''' '''134.'''</ref> - אם עדיין שהות ביום ויש שעה גדולה, יכול לעכב לחזן לומר ברכו<ref>'''עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' רסב; כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ג, בשמו; עי' מג&quot;א שם סק&quot;ל, בשם ס' חסידים. '''</ref>, ואפילו יש לו לחם לאכול<ref>'''א&quot;ר שם ס&quot;ק מב, בד' ס' חסידים שם. '''</ref>. ואם הוא סמוך לספק בין-השמשות*, אל יעכבהו<ref>'''עי' ס' חסידים שם; כנה&quot;ג שם, בשמו; עי' מג&quot;א שם, בשם ס' חסידים. '''</ref>, מוטב שיאכל לחם יבש ולא יחללו ספק שבת<ref>'''עי' ס' חסידים שם; עי' כנה&quot;ג שם, בשמו. ועי' ס' חסידים שם (ומג&quot;א שם, בשמו): ומה שאמרו הנח וכו', ועי' מחה&quot;ש שם וערה&quot;ש שם סכ&quot;ח.'''</ref>. ולכן כשמגיע סמוך לבין השמשות, אל ימתינו לומר מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תהלים צב. '''</ref>, או שאר מאמרים הנוהגים לומר בשביל קבלת שבת<ref>'''עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת. '''</ref>, בשביל איזה אנשים העוסקים בביתם בעניניהם ומשהים לבוא לבית הכנסת<ref>'''מ&quot;ב שם ס&quot;ק סד, ובשעה&quot;צ אות סז, שהוא מוכח מס' חסידים (שבציון''' '''313) שהובא במג&quot;א.'''</ref>, ואפילו הם אנשים גדולים<ref>'''עי' ערה&quot;ש שם סכ&quot;ח. '''</ref>.
מי שלא הכין בערב-שבת* מאכלו, ורוצים לומר ברכו* - והיא קבלת שבת, לסוברים שמקבלים שבת בענייה על אמירה זו<ref>עי' ציון 132 ואילך.</ref>, וכן הלכה<ref>עי' ציון 134.</ref> - אם עדיין שהות ביום ויש שעה גדולה, יכול לעכב לחזן לומר ברכו<ref>עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' רסב; כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסג הגב&quot;י אות ג, בשמו; עי' מג&quot;א שם סק&quot;ל, בשם ס' חסידים. </ref>, ואפילו יש לו לחם לאכול<ref>א&quot;ר שם ס&quot;ק מב, בד' ס' חסידים שם. </ref>. ואם הוא סמוך לספק בין-השמשות*, אל יעכבהו<ref>עי' ס' חסידים שם; כנה&quot;ג שם, בשמו; עי' מג&quot;א שם, בשם ס' חסידים. </ref>, מוטב שיאכל לחם יבש ולא יחללו ספק שבת<ref>עי' ס' חסידים שם; עי' כנה&quot;ג שם, בשמו. ועי' ס' חסידים שם (ומג&quot;א שם, בשמו): ומה שאמרו הנח וכו', ועי' מחה&quot;ש שם וערה&quot;ש שם סכ&quot;ח.</ref>. ולכן כשמגיע סמוך לבין השמשות, אל ימתינו לומר מזמור שיר ליום השבת<ref>תהלים צב. </ref>, או שאר מאמרים הנוהגים לומר בשביל קבלת שבת<ref>עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת. </ref>, בשביל איזה אנשים העוסקים בביתם בעניניהם ומשהים לבוא לבית הכנסת<ref>מ&quot;ב שם ס&quot;ק סד, ובשעה&quot;צ אות סז, שהוא מוכח מס' חסידים (שבציון 313) שהובא במג&quot;א.</ref>, ואפילו הם אנשים גדולים<ref>עי' ערה&quot;ש שם סכ&quot;ח. </ref>.


=== קבלה בטעות ===
=== קבלה בטעות ===


לסוברים שקבלת שבת בידי ציבור בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה<ref>'''עי' ציונים''' '''129 ואילך,''' '''147. '''</ref>, אפילו אם רוב הציבור התפללו בטעות ערבית מבעוד יום, המיעוט שלא התפללו מותרים במלאכה ואין נמשכים בזה אחר הרוב, כיוון שהיא בטעות<ref>'''עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצז אות ג, בשם מהר&quot;ם טיקטין; עי' מג&quot;א סי' רסג ס&quot;ק כו וא&quot;ר שם סק&quot;ל, בשם מהר&quot;ם טיקטין, והסכימו לו; פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כו; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ג.'''</ref>.
לסוברים שקבלת שבת בידי ציבור בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה<ref>עי' ציונים 129 ואילך, 147. </ref>, אפילו אם רוב הציבור התפללו בטעות ערבית מבעוד יום, המיעוט שלא התפללו מותרים במלאכה ואין נמשכים בזה אחר הרוב, כיוון שהיא בטעות<ref>עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצז אות ג, בשם מהר&quot;ם טיקטין; עי' מג&quot;א סי' רסג ס&quot;ק כו וא&quot;ר שם סק&quot;ל, בשם מהר&quot;ם טיקטין, והסכימו לו; פמ&quot;ג שם א&quot;א ס&quot;ק כו; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ג.</ref>.


=== הגדול שבעיר  ===
=== הגדול שבעיר  ===


יש מהראשונים הסובר שאם הגדול בעיר מקבל השבת, כל הקהל צריכים לקבל שבת<ref>'''כ&quot;מ מלקט יושר ח&quot;א עמ' 50, בביאור המעשה: פ&quot;א היה מבוטל וכו'. '''</ref>.
יש מהראשונים הסובר שאם הגדול בעיר מקבל השבת, כל הקהל צריכים לקבל שבת<ref>כ&quot;מ מלקט יושר ח&quot;א עמ' 50, בביאור המעשה: פ&quot;א היה מבוטל וכו'. </ref>.


== ה. אמירה לאחר לעשות מלאכה. ==
== '''אמירה לאחר לעשות מלאכה''' ==


=== אמירה לנכרי ===
=== אמירה לנכרי ===


תוספת-שבת* אין דינה כשבת גמור לענין איסור מלאכה<ref>'''ד&quot;מ או&quot;ח סי' רסג סק&quot;ח, בד' מהר&quot;י וייל שבציון''' '''301.'''</ref>, ואם קיבל עליו שבת קודם הלילה, יכול לומר לגוי להדליק נר - אע&quot;פ שכל מלאכה שישראל אסור אסור לעשותה בשבת, אסור לו לומר לנכרי לעשותה בשבילו<ref>'''ע&quot;ע אמירה לנכרי שבות.'''</ref> - שהרי מקצת ישראל עדיין עושים מלאכה, כל שכן שמותר לו לומר לגוי לעשות מלאכה<ref>'''שו&quot;ת מהר&quot;י וייל סי' קטז; ד&quot;מ שם, בשמו; ח&quot;א ח&quot;ב כלל ה סי' ו.'''</ref>, ולא אסרו אמירה לגוי, אלא בשעה האסורה לכל ישראל<ref>'''שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ה. '''</ref>.
תוספת-שבת* אין דינה כשבת גמור לענין איסור מלאכה<ref>ד&quot;מ או&quot;ח סי' רסג סק&quot;ח, בד' מהר&quot;י וייל שבציון 301.</ref>, ואם קיבל עליו שבת קודם הלילה, יכול לומר לגוי להדליק נר - אע&quot;פ שכל מלאכה שישראל אסור אסור לעשותה בשבת, אסור לו לומר לנכרי לעשותה בשבילו<ref>ע&quot;ע אמירה לנכרי שבות.</ref> - שהרי מקצת ישראל עדיין עושים מלאכה, כל שכן שמותר לו לומר לגוי לעשות מלאכה<ref>שו&quot;ת מהר&quot;י וייל סי' קטז; ד&quot;מ שם, בשמו; ח&quot;א ח&quot;ב כלל ה סי' ו.</ref>, ולא אסרו אמירה לגוי, אלא בשעה האסורה לכל ישראל<ref>שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ה. </ref>.


=== אמירה לישראל ===
=== אמירה לישראל ===


ישראל שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר לומר לישראל חבירו - שלא קיבל עדיין השבת<ref>'''שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ה.'''</ref> - לעשות לו מלאכה<ref>'''רשב&quot;א שבת קנא א, בשם תוס', והובא בב&quot;י שם; עי' שו&quot;ע שם יז, בשם י&quot;א (עי' ציון''' '''165); עי' לבוש שם; עי' ב&quot;ח שם, במסקנה, ושכן פסק בשו&quot;ע; ח&quot;א ח&quot;ב כלל ה סי' ו; עי' שו&quot;ע הרב שם; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ה; כה&quot;ח שם סק&quot;ק, בד' הב&quot;י, ובשם ב&quot;ח, ח&quot;א, שו&quot;ע הרב, ודה&quot;ח; ערה&quot;ש שם סכ&quot;ו. '''</ref>, הואיל ונעשית בהיתר לעושה אותה<ref>'''רשב&quot;א שם, בשם תוס'.'''</ref>, שכן אמרו בתלמוד: מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני פירות שבתחומי<ref>'''רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם. רשב&quot;א שם, בשם תוס'.'''</ref>, אף על פי שאינו יכול לילך שם, שכיוון שהוא מותר לישראל חבירו לשמרן אין באמירתו כלום<ref>'''רשב&quot;א שם.'''</ref>. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים כשיש שהות הרבה עד בין-השמשות*, אבל אם הוא סמוך לבין השמשות בודאי קיבלו רוב אנשי העיר שבת והמיעוט נגרר אחריהן בעל כרחו<ref>'''עי' ציון''' '''283 ואילך. מ&quot;ב שם. ולכאו' הוא הדין באמירה לנכרי שבציון''' '''299 ואילך.'''</ref>.
ישראל שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר לומר לישראל חבירו - שלא קיבל עדיין השבת<ref>שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ה.</ref> - לעשות לו מלאכה<ref>רשב&quot;א שבת קנא א, בשם תוס', והובא בב&quot;י שם; עי' שו&quot;ע שם יז, בשם י&quot;א (עי' ציון 165); עי' לבוש שם; עי' ב&quot;ח שם, במסקנה, ושכן פסק בשו&quot;ע; ח&quot;א ח&quot;ב כלל ה סי' ו; עי' שו&quot;ע הרב שם; דה&quot;ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע&quot;ש ס&quot;ה; כה&quot;ח שם סק&quot;ק, בד' הב&quot;י, ובשם ב&quot;ח, ח&quot;א, שו&quot;ע הרב, ודה&quot;ח; ערה&quot;ש שם סכ&quot;ו. </ref>, הואיל ונעשית בהיתר לעושה אותה<ref>רשב&quot;א שם, בשם תוס'.</ref>, שכן אמרו בתלמוד: מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני פירות שבתחומי<ref>רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם. רשב&quot;א שם, בשם תוס'.</ref>, אף על פי שאינו יכול לילך שם, שכיוון שהוא מותר לישראל חבירו לשמרן אין באמירתו כלום<ref>רשב&quot;א שם.</ref>. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים כשיש שהות הרבה עד בין-השמשות*, אבל אם הוא סמוך לבין השמשות בודאי קיבלו רוב אנשי העיר שבת והמיעוט נגרר אחריהן בעל כרחו<ref>עי' ציון 283 ואילך. מ&quot;ב שם. ולכאו' הוא הדין באמירה לנכרי שבציון 299 ואילך.</ref>.


שני טעמים נתנו אחרונים מדוע מי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה: א) מותר לומר לחבירו לעשות מלאכה, כיוון שהוא בעצמו היה ביכולתו להיות מותר בזה, שאם היה רוצה לא קיבל עליו שבת עדיין<ref>'''עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, ביישוב קו' הר&quot;ן שבציון''' '''315 ואילך; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק לא; תו&quot;ש שם ס&quot;ק לח; כה&quot;ח שם, בשם מג&quot;א ותו&quot;ש; ערה&quot;ש שם, בטעם הא', ע&quot;פ שבת קנ ב. '''</ref>, וכל שיש לו היתר בעצמו יכול לומר לחבירו, ואין בזה משום אמירה שבות*<ref>'''ערה&quot;ש שם. '''</ref>. ב) מותר לומר לחבירו לעשות מלאכה, כיוון שאיסור אמירה לא נאסר אפילו בשבת גמור רק באם הוא אסור לכל ישראל, מה שאין כן באם מותר לזה בשבת, הרי גם מותר לומר לשני לעשותו<ref>'''עי' ב&quot;ח שם; ט&quot;ז שם סק&quot;ג; עי' פמ&quot;ג שם מ&quot;ז סק&quot;ג ומ&quot;ב שם ס&quot;ק סד וכה&quot;ח שם וערה&quot;ש שם, בשמו. '''</ref>, שחבירו אינו עושה איסור<ref>'''מחה&quot;ש שם סק&quot;ל.'''</ref>.
שני טעמים נתנו אחרונים מדוע מי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה: א) מותר לומר לחבירו לעשות מלאכה, כיוון שהוא בעצמו היה ביכולתו להיות מותר בזה, שאם היה רוצה לא קיבל עליו שבת עדיין<ref>עי' ב&quot;י או&quot;ח סי' רסג, ביישוב קו' הר&quot;ן שבציון 315 ואילך; עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק לא; תו&quot;ש שם ס&quot;ק לח; כה&quot;ח שם, בשם מג&quot;א ותו&quot;ש; ערה&quot;ש שם, בטעם הא', ע&quot;פ שבת קנ ב. </ref>, וכל שיש לו היתר בעצמו יכול לומר לחבירו, ואין בזה משום אמירה שבות*<ref>ערה&quot;ש שם. </ref>. ב) מותר לומר לחבירו לעשות מלאכה, כיוון שאיסור אמירה לא נאסר אפילו בשבת גמור רק באם הוא אסור לכל ישראל, מה שאין כן באם מותר לזה בשבת, הרי גם מותר לומר לשני לעשותו<ref>עי' ב&quot;ח שם; ט&quot;ז שם סק&quot;ג; עי' פמ&quot;ג שם מ&quot;ז סק&quot;ג ומ&quot;ב שם ס&quot;ק סד וכה&quot;ח שם וערה&quot;ש שם, בשמו. </ref>, שחבירו אינו עושה איסור<ref>מחה&quot;ש שם סק&quot;ל.</ref>.


יש מהראשונים שכתב שאינו דומה למה שמותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך, שאם יש שם בורגנין - סוכות שעושים שומרי העיר<ref>'''רש&quot;י ערובין כא א ד&quot;ה אין בורגנין.'''</ref> - הוא עצמו שומר<ref>'''ר&quot;ן שבת שם (סד ב), ע&quot;פ שמואל בגמ' שם קנ ב, והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג.'''</ref>, שאם יש שם בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה הולך אפילו בשבת, שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כארבע אמות, וכיוון שהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר<ref>'''רש&quot;י שבת שם ד&quot;ה שאם יש בורגנין. ועי' ב&quot;י וב&quot;ח שם וט&quot;ז שם סק&quot;ב ונחלת צבי שם ס&quot;ק יז.'''</ref>. וכתבו אחרונים בדעתו שסובר שאסור לישראל שקיבל עליו את השבת קודם שחשיכה לומר לישראל חבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות מלאכה<ref>'''ד&quot;מ שם סק&quot;ח, בתחילת דבריו; נחלת צבי שם, בד' שו&quot;ע שם יז, שהביא ד' הרשב&quot;א שבציון''' '''155, בשם י&quot;א; שו&quot;ת פנ&quot;י ח&quot;א יו&quot;ד סו&quot;ס ג; מו&quot;ק שם; עי' שע&quot;ת שם ס&quot;ק כב, בד' הב&quot;י. ועי' שו&quot;ת פנ&quot;י שם שתלה במח' אמוראים בענין אין שליח לדבר עבירה, אם השליח צ&quot;ל &quot;בר חיובא&quot; (ע&quot;ע אין שליח לדבר עברה ציון 26 ואילך). '''</ref>, ויש מהאחרונים שהסתפק שמא אף לדעתו הדבר מותר, אלא שדחה הראיה<ref>'''ד&quot;מ שם, בסו&quot;ד.'''</ref>.
יש מהראשונים שכתב שאינו דומה למה שמותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך, שאם יש שם בורגנין - סוכות שעושים שומרי העיר<ref>רש&quot;י ערובין כא א ד&quot;ה אין בורגנין.</ref> - הוא עצמו שומר<ref>ר&quot;ן שבת שם (סד ב), ע&quot;פ שמואל בגמ' שם קנ ב, והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' רסג.</ref>, שאם יש שם בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה הולך אפילו בשבת, שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כארבע אמות, וכיוון שהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר<ref>רש&quot;י שבת שם ד&quot;ה שאם יש בורגנין. ועי' ב&quot;י וב&quot;ח שם וט&quot;ז שם סק&quot;ב ונחלת צבי שם ס&quot;ק יז.</ref>. וכתבו אחרונים בדעתו שסובר שאסור לישראל שקיבל עליו את השבת קודם שחשיכה לומר לישראל חבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות מלאכה<ref>ד&quot;מ שם סק&quot;ח, בתחילת דבריו; נחלת צבי שם, בד' שו&quot;ע שם יז, שהביא ד' הרשב&quot;א שבציון 155, בשם י&quot;א; שו&quot;ת פנ&quot;י ח&quot;א יו&quot;ד סו&quot;ס ג; מו&quot;ק שם; עי' שע&quot;ת שם ס&quot;ק כב, בד' הב&quot;י. ועי' שו&quot;ת פנ&quot;י שם שתלה במח' אמוראים בענין אין שליח לדבר עבירה, אם השליח צ&quot;ל &quot;בר חיובא&quot; (ע&quot;ע אין שליח לדבר עברה ציון 26 ואילך). </ref>, ויש מהאחרונים שהסתפק שמא אף לדעתו הדבר מותר, אלא שדחה הראיה<ref>ד&quot;מ שם, בסו&quot;ד.</ref>.


על המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, אם מותר לו לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, שיש הסוברים שדינו תלוי בשני הטעמים להיתר האמירה לישראל חבירו<ref>'''עי' ציון''' '''313 ואילך. '''</ref>, עי' להלן<ref>'''ציון''' '''326 ואילך. '''</ref>.
על המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, אם מותר לו לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, שיש הסוברים שדינו תלוי בשני הטעמים להיתר האמירה לישראל חבירו<ref>עי' ציון 313 ואילך. </ref>, עי' להלן<ref>ציון 326 ואילך. </ref>.


=== הנאה מהמלאכה ===
=== הנאה מהמלאכה ===


ישראל שקיבל עליו את השבת קודם חשיכה, שאמר לישראל חבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות מלאכה, מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת<ref>'''רמ&quot;א בד&quot;מ או&quot;ח סי' רסג סק&quot;ח, במסקנה, ובשו&quot;ע שם יז, ובשו&quot;ת הרמ&quot;א סי' קלא; ב&quot;ח שם, בשמו; עי' לבוש שם; שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ה; ערה&quot;ש שם סכ&quot;ו. '''</ref>, שכיוון שמותר לומר לחבירו לעשות לו מלאכה<ref>'''עי' ציון''' '''154 ואילך.'''</ref>, פשוט שמותר ליהנות מאותה מלאכה, כיוון שאין נעשה במלאכה זו שום איסור לא באמירה ולא בעשייה<ref>'''ב&quot;ח שם; עי' שו&quot;ע הרב שם. '''</ref>. שאף בערוב-תבשילין* לא הסתפקו בתלמוד אם מותר למי שלא הניח עירוב תבשטילין להינות מאפייה ובישול הנעשה באיסור, אלא אם עבר ואפה בעצמו<ref>'''עי' ביצה יז א. ד&quot;מ ושו&quot;ת הרמ&quot;א שם.'''</ref>, אבל אם אחרים עשו לעצמן או עברו ועשו לו ודאי מותר ליהנות<ref>'''ד&quot;מ שם; שו&quot;ת הרמ&quot;א שם: ודאי מותר. וע&quot;ע ערוב תבשילין. ועי' נחלת צבי שם.'''</ref>.
ישראל שקיבל עליו את השבת קודם חשיכה, שאמר לישראל חבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות מלאכה, מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת<ref>רמ&quot;א בד&quot;מ או&quot;ח סי' רסג סק&quot;ח, במסקנה, ובשו&quot;ע שם יז, ובשו&quot;ת הרמ&quot;א סי' קלא; ב&quot;ח שם, בשמו; עי' לבוש שם; שו&quot;ע הרב שם סכ&quot;ה; ערה&quot;ש שם סכ&quot;ו. </ref>, שכיוון שמותר לומר לחבירו לעשות לו מלאכה<ref>עי' ציון 154 ואילך.</ref>, פשוט שמותר ליהנות מאותה מלאכה, כיוון שאין נעשה במלאכה זו שום איסור לא באמירה ולא בעשייה<ref>ב&quot;ח שם; עי' שו&quot;ע הרב שם. </ref>. שאף בערוב-תבשילין* לא הסתפקו בתלמוד אם מותר למי שלא הניח עירוב תבשטילין להינות מאפייה ובישול הנעשה באיסור, אלא אם עבר ואפה בעצמו<ref>עי' ביצה יז א. ד&quot;מ ושו&quot;ת הרמ&quot;א שם.</ref>, אבל אם אחרים עשו לעצמן או עברו ועשו לו ודאי מותר ליהנות<ref>ד&quot;מ שם; שו&quot;ת הרמ&quot;א שם: ודאי מותר. וע&quot;ע ערוב תבשילין. ועי' נחלת צבי שם.</ref>.


על תוספת-שבת* שבמוצאי-שבת*, שנחלקו הפוסקים אם מותר למי שטרם הבדיל לומר לישראל חבירו שהבדיל לעשות לו מלאכה, ע&quot;ע תוספת שבת.
על תוספת-שבת* שבמוצאי-שבת*, שנחלקו הפוסקים אם מותר למי שטרם הבדיל לומר לישראל חבירו שהבדיל לעשות לו מלאכה, ע&quot;ע תוספת שבת.
שורה 193: שורה 193:
=== אמירה למתפלל במקום אחר ===
=== אמירה למתפלל במקום אחר ===


עיר שיש בה שתי בתי כנסיות, שאין בית-כנסת* אחד נגרר אחר חבירו לענין קבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''244 ואילך. '''</ref>, המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, מותר לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה<ref>'''ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ח. ועי' מחה&quot;ש שבציון''' '''392 ואילך. '''</ref>. אם משום שהטעם שמותר למי שקיבל את השבת קודם שחשיכה לומר לישראל חבירו לעשות מלאכה, כיוון שחבירו אינו עושה איסור<ref>'''מחה&quot;ש שם סק&quot;ל. '''</ref> - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''372 ואילך.'''</ref> - ואף לטעם שמותר לומר כן לחבירו, משום שהוא עצמו היה ביכולתו להיות מותר בזה - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''370 ואילך. '''</ref> - מותר לומר למי שמתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, שהרי אם היה רוצה היה יכול שלא לקבל עליו את השבת בכך שילך לבית כנסת אחר<ref>'''ערה&quot;ש שם.'''</ref>. ויש סוברים שלטעם זה אסור לומר לישראל שמתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה<ref>'''מחה&quot;ש שם; ערה&quot;ש שם, בשמו, ודחה.'''</ref>, שלא שייך לומר שאם היה רוצה לא קיבל שבת, הרי בעל כרחו נגרר אחר הרוב - בבית הכנסת שמתפלל בו<ref>'''עי' ציון''' '''341 ואילך. '''</ref> - ולא בו תלוי הדבר שלא יקבלו הציבור בבית הכנסת שלו שבת<ref>'''עי' מחה&quot;ש שם.'''</ref>.
עיר שיש בה שתי בתי כנסיות, שאין בית-כנסת* אחד נגרר אחר חבירו לענין קבלת שבת<ref>עי' ציון 244 ואילך. </ref>, המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, מותר לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה<ref>ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסג סכ&quot;ח. ועי' מחה&quot;ש שבציון 392 ואילך. </ref>. אם משום שהטעם שמותר למי שקיבל את השבת קודם שחשיכה לומר לישראל חבירו לעשות מלאכה, כיוון שחבירו אינו עושה איסור<ref>מחה&quot;ש שם סק&quot;ל. </ref> - לסוברים כן<ref>עי' ציון 372 ואילך.</ref> - ואף לטעם שמותר לומר כן לחבירו, משום שהוא עצמו היה ביכולתו להיות מותר בזה - לסוברים כן<ref>עי' ציון 370 ואילך. </ref> - מותר לומר למי שמתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, שהרי אם היה רוצה היה יכול שלא לקבל עליו את השבת בכך שילך לבית כנסת אחר<ref>ערה&quot;ש שם.</ref>. ויש סוברים שלטעם זה אסור לומר לישראל שמתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה<ref>מחה&quot;ש שם; ערה&quot;ש שם, בשמו, ודחה.</ref>, שלא שייך לומר שאם היה רוצה לא קיבל שבת, הרי בעל כרחו נגרר אחר הרוב - בבית הכנסת שמתפלל בו<ref>עי' ציון 341 ואילך. </ref> - ולא בו תלוי הדבר שלא יקבלו הציבור בבית הכנסת שלו שבת<ref>עי' מחה&quot;ש שם.</ref>.


== ו. מנהגי סדר קבלת שבת. ==
== '''מנהגי סדר קבלת שבת''' ==


גאונים וראשונים כתבו שבערבי שבתות שליח-צבור* פותח: ברכו*<ref>'''מחז&quot;ו סי' קנה; עי' רא&quot;ש ומרדכי שבציון''' '''25; עי' אבודרהם מעריב של שבת, שכ' שברוב המקומות בספרד אומרים והוא רחום, ומשמע שבמקצת מקומות לא אמרו; עי' ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשם סדר&quot;ע (וסותר לסדר&quot;ע שבציון''' '''340, וצ&quot;ב), מחז&quot;ו, אבודרהם ומנהגים. '''</ref>, ויש שנהגו להקדים לברכו: והוא רחום<ref>'''תהלים עח לח. '''</ref> וכו', כמנהג בחול<ref>'''ע&quot;ע ערבית. סדר&quot;ע ח&quot;ב סי' ג; אבודרהם שם, בשמו, ושכן נוהגים ברוב המקומות בספרד; עי' סדור רס&quot;ג עמ' כו וקט; ס' המנהיג הל' שבת סי' ב; עי' עץ חיים (לונדריץ) ח&quot;א עמ' פה. וע&quot;ע תפלת שבת.'''</ref>. וכן נראה מדברי ראשונים שלא הוסיפו הוספות נוספות קודם לכן<ref>'''עי' גאונים וראשונים שבציונים''' '''35,''' '''36; כ&quot;מ מסדור ר&quot;ש גרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' נד; כ&quot;מ מרמב&quot;ם בסדר תפילות כל השנה; כ&quot;מ מפירוש התפלות והברכות לר&quot;י בר יקר ח&quot;א עמ' פ, שלא הזכיר השינוי של שבת, כמנהגו במקומות אחרים. ומוכח שלא ראוי כחיוב לומר אמירות האמוראים שבציונים''' '''5,''' '''8.'''</ref>. ואף בימי האחרונים יש שנהגו שלא להוסיף דבר לפני אמירת ברכו<ref>'''ד&quot;מ או&quot;ח סי' רסא סק&quot;ב: במדינות אלו; מחזור הדרת קודש ד' ונציה שנ&quot;ט דף לז ע&quot;ב; עי' לבוש שם ס&quot;ג, שהביא ד' השו&quot;ע שבציון''' '''42, בל': ובמקום שאומרים מזמור וכו'; נוהג כצאן יוסף שבת סי' טז, שכן המנהג בפרנקפורט (אבל שקדמונים הקימו חברא קדישא שהיו מקבלים שבת) ובוורמייזא. ועי' מנהגות וורמייזא למנחה של ערב שבת, בהגהות, ויו&quot;ד אדר, בהגהות, והגהות חו&quot;י למנהגים דק&quot;ק וורמיישא סי' כט, ויוסף אומץ סי' תקפח. ועי' מעשה רב סי' קטז: ערבית בשבת מתחילין ברכו בציבור, ועי' לקוטי דינים וביאורים לרנ&quot;ה (נד' בתוך סדור הגר&quot;א ח&quot;ב דף עג ע&quot;ב) שפי' שבא להוציא מהמנהג שבציון''' '''340, ועי' זה השלחן ח&quot;ג סי' עז שדחה, ופי' שאין לומר קבלת שבת בציבור, וכל אחד יכול לומר לעצמו, ובפרט שעיקרו נתקן לאומרו בשדה, ולא בבית הכנסת (עי' ציונים''' '''467 ואילך,''' '''479 ואילך, ועי' ציון''' '''462 ואילך, שי&quot;ח וסוברים שנתקן לאומרו דוקא בבית הכנסת, ועי' ציון''' '''482 ואילך). '''</ref>. ויש מהראשונים שכתב שנהגו במקצת המקומות להקדים לתפילת מעריב של שבת: שיר למעלות אשא עיני<ref>'''תהלים קכא. '''</ref>, מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תהלים צב. '''</ref>, וה' מלך גאות לבש<ref>'''תהלים צג. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' ל. '''</ref>. וכן כתבו אחרונים שנהגו להוסיף: מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תמונות תחנות תפלות ספרד ד' ונציה רפ&quot;ד; סדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד וז; ב&quot;י ושו&quot;ע שם ד; שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; כה&quot;ח או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ק לב, בשמו; מג&quot;א שם ס&quot;ק יג, על דברי הד&quot;מ שבציון''' '''126: ועתה נוהגין לומר; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ה ע&quot;א.'''</ref>. ויש הנוהגים כן בימינו<ref>'''כ&quot;ה בסדורי התימנים נוסח בלדי. '''</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו להוסיף גם: ה' מלך גאות לבש<ref>'''תמונות תחנות תפלות ספרד שם; שעה&quot;כ שם; כה&quot;ח שם, בשמו; תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם; שתילי זיתים ר&quot;ס תפז.'''</ref>. וכן המנהג<ref>'''כ&quot;ה בסדורי האשכנזים והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי. ועי' נפש הרב עמ' קנז בטעם שאומרים מזמורים לקבלת שבת וא&quot;א לקבלת יו&quot;ט.'''</ref>. ויש שנהגו ע&quot;פ הקבלה להוסיף אמירות נוספות: שיר השירים<ref>'''עי' ציון''' '''53 ואילך. '''</ref>; בואו ונצא וכו'<ref>'''עי' ציון''' '''93 ואילך. '''</ref>; מזמורי תהלים נוספים<ref>'''עי' ציון''' '''110 ואילך. '''</ref>; אנא בכח<ref>'''עי' ציון''' '''129 ואילך. '''</ref>; בואי כלה וכו'<ref>'''עי' ציונים''' '''95,''' '''99,''' '''133 ואילך. '''</ref>; פיוטים* של &quot;לכה דודי&quot;<ref>'''עי' ציון''' '''136 ואילך. '''</ref>; הפיוט &quot;בר יוחאי&quot;<ref>'''עי' ציון''' '''144. '''</ref>.
גאונים וראשונים כתבו שבערבי שבתות שליח-צבור* פותח: ברכו*<ref>מחז&quot;ו סי' קנה; עי' רא&quot;ש ומרדכי שבציון 25; עי' אבודרהם מעריב של שבת, שכ' שברוב המקומות בספרד אומרים והוא רחום, ומשמע שבמקצת מקומות לא אמרו; עי' ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשם סדר&quot;ע (וסותר לסדר&quot;ע שבציון 340, וצ&quot;ב), מחז&quot;ו, אבודרהם ומנהגים. </ref>, ויש שנהגו להקדים לברכו: והוא רחום<ref>תהלים עח לח. </ref> וכו', כמנהג בחול<ref>ע&quot;ע ערבית. סדר&quot;ע ח&quot;ב סי' ג; אבודרהם שם, בשמו, ושכן נוהגים ברוב המקומות בספרד; עי' סדור רס&quot;ג עמ' כו וקט; ס' המנהיג הל' שבת סי' ב; עי' עץ חיים (לונדריץ) ח&quot;א עמ' פה. וע&quot;ע תפלת שבת.</ref>. וכן נראה מדברי ראשונים שלא הוסיפו הוספות נוספות קודם לכן<ref>עי' גאונים וראשונים שבציונים 35, 36; כ&quot;מ מסדור ר&quot;ש גרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' נד; כ&quot;מ מרמב&quot;ם בסדר תפילות כל השנה; כ&quot;מ מפירוש התפלות והברכות לר&quot;י בר יקר ח&quot;א עמ' פ, שלא הזכיר השינוי של שבת, כמנהגו במקומות אחרים. ומוכח שלא ראוי כחיוב לומר אמירות האמוראים שבציונים 5, 8.</ref>. ואף בימי האחרונים יש שנהגו שלא להוסיף דבר לפני אמירת ברכו<ref>ד&quot;מ או&quot;ח סי' רסא סק&quot;ב: במדינות אלו; מחזור הדרת קודש ד' ונציה שנ&quot;ט דף לז ע&quot;ב; עי' לבוש שם ס&quot;ג, שהביא ד' השו&quot;ע שבציון 42, בל': ובמקום שאומרים מזמור וכו'; נוהג כצאן יוסף שבת סי' טז, שכן המנהג בפרנקפורט (אבל שקדמונים הקימו חברא קדישא שהיו מקבלים שבת) ובוורמייזא. ועי' מנהגות וורמייזא למנחה של ערב שבת, בהגהות, ויו&quot;ד אדר, בהגהות, והגהות חו&quot;י למנהגים דק&quot;ק וורמיישא סי' כט, ויוסף אומץ סי' תקפח. ועי' מעשה רב סי' קטז: ערבית בשבת מתחילין ברכו בציבור, ועי' לקוטי דינים וביאורים לרנ&quot;ה (נד' בתוך סדור הגר&quot;א ח&quot;ב דף עג ע&quot;ב) שפי' שבא להוציא מהמנהג שבציון 340, ועי' זה השלחן ח&quot;ג סי' עז שדחה, ופי' שאין לומר קבלת שבת בציבור, וכל אחד יכול לומר לעצמו, ובפרט שעיקרו נתקן לאומרו בשדה, ולא בבית הכנסת (עי' ציונים 467 ואילך, 479 ואילך, ועי' ציון 462 ואילך, שי&quot;ח וסוברים שנתקן לאומרו דוקא בבית הכנסת, ועי' ציון 482 ואילך). </ref>. ויש מהראשונים שכתב שנהגו במקצת המקומות להקדים לתפילת מעריב של שבת: שיר למעלות אשא עיני<ref>תהלים קכא. </ref>, מזמור שיר ליום השבת<ref>תהלים צב. </ref>, וה' מלך גאות לבש<ref>תהלים צג. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' ל. </ref>. וכן כתבו אחרונים שנהגו להוסיף: מזמור שיר ליום השבת<ref>תמונות תחנות תפלות ספרד ד' ונציה רפ&quot;ד; סדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד וז; ב&quot;י ושו&quot;ע שם ד; שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; כה&quot;ח או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ק לב, בשמו; מג&quot;א שם ס&quot;ק יג, על דברי הד&quot;מ שבציון 126: ועתה נוהגין לומר; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ה ע&quot;א.</ref>. ויש הנוהגים כן בימינו<ref>כ&quot;ה בסדורי התימנים נוסח בלדי. </ref>. ויש מהאחרונים שכתבו להוסיף גם: ה' מלך גאות לבש<ref>תמונות תחנות תפלות ספרד שם; שעה&quot;כ שם; כה&quot;ח שם, בשמו; תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם; שתילי זיתים ר&quot;ס תפז.</ref>. וכן המנהג<ref>כ&quot;ה בסדורי האשכנזים והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי. ועי' נפש הרב עמ' קנז בטעם שאומרים מזמורים לקבלת שבת וא&quot;א לקבלת יו&quot;ט.</ref>. ויש שנהגו ע&quot;פ הקבלה להוסיף אמירות נוספות: שיר השירים<ref>עי' ציון 53 ואילך. </ref>; בואו ונצא וכו'<ref>עי' ציון 93 ואילך. </ref>; מזמורי תהלים נוספים<ref>עי' ציון 110 ואילך. </ref>; אנא בכח<ref>עי' ציון 129 ואילך. </ref>; בואי כלה וכו'<ref>עי' ציונים 95, 99, 133 ואילך. </ref>; פיוטים* של &quot;לכה דודי&quot;<ref>עי' ציון 136 ואילך. </ref>; הפיוט &quot;בר יוחאי&quot;<ref>עי' ציון 144. </ref>.


על פרק &quot;במה מדליקין&quot; שנוהגים לומר בליל שבת, שיש האומרים אותו לאחר קדיש* תתקבל שלאחר ערבית, ויש האומרים אותו לאחר סדר קבלת שבת, ויש האומרים אותו בתוך סדר קבלת שבת, ע&quot;ע תפלת שבת<ref>'''וע&quot;ע הנ&quot;ל, שלפי האר&quot;י אומרים ד' פרקים ראשונים של מס' שבת. '''</ref>, ושם, על המנהג שהתפשט בדורות האחרונים שיש שאין אומרים אותו כלל.
על פרק &quot;במה מדליקין&quot; שנוהגים לומר בליל שבת, שיש האומרים אותו לאחר קדיש* תתקבל שלאחר ערבית, ויש האומרים אותו לאחר סדר קבלת שבת, ויש האומרים אותו בתוך סדר קבלת שבת, ע&quot;ע תפלת שבת<ref>וע&quot;ע הנ&quot;ל, שלפי האר&quot;י אומרים ד' פרקים ראשונים של מס' שבת. </ref>, ושם, על המנהג שהתפשט בדורות האחרונים שיש שאין אומרים אותו כלל.


=== שיר השירים ===
=== שיר השירים ===


יש מהמקובלים שכתבו שייזהר לומר שיר השירים בערב שבת<ref>'''אור צדיקים סי' כח ס&quot;ט; עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב. בסדור הרמ&quot;ק ובכתבי האר&quot;י ובסדור הרב לא נזכר ד&quot;ז.'''</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שכך מנהגם של ישראל מתקנת הקדמונים<ref>'''פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח; כה&quot;ח שם ס&quot;ק כז. '''</ref>.
יש מהמקובלים שכתבו שייזהר לומר שיר השירים בערב שבת<ref>אור צדיקים סי' כח ס&quot;ט; עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב. בסדור הרמ&quot;ק ובכתבי האר&quot;י ובסדור הרב לא נזכר ד&quot;ז.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שכך מנהגם של ישראל מתקנת הקדמונים<ref>פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח; כה&quot;ח שם ס&quot;ק כז. </ref>.


מספר טעמים ניתנו לאמירה זו: א) לעורר אהבת דודים<ref>'''אור צדיקים סי' כח ס&quot;ט; חמדת ימים שבת פ&quot;ה; עי' סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב; עי' תקוני שבת ד' קראקא שע&quot;ג; עי' סדר תקוני שבת ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב.'''</ref> למעלה<ref>'''חמדת ימים שם, ע&quot;פ תיקו&quot;ז תי' יג; סדור האר&quot;י שם; תקוני שבת שם; סדר תקוני שבת שם.'''</ref>. ב) שיר השירים יש בו כל התורה וכל מעשה בראשית וכל גלות מצרים והיציאה ממצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכל העיטור של שבת וכל מה שעתיד להיות לעתיד לבוא כשיהיה כולו שבת לה'<ref>'''עי' זוהר ח&quot;ב דף קמד ע&quot;א, והובא בפתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח, בטעם הא'. '''</ref>, ולכן נאה לאומרו בערב שבת, שהוא זכר ליציאת מצרים<ref>'''פתח הדביר שם, ע&quot;פ דברים ה טו.'''</ref>, והוא זכר למעשה בראשית<ref>'''פתח הדביר שם (ע&quot;פ שמות כ יא).'''</ref>, וגם שהוא רמז לעולם שכולו שבת וזמן הגאולה בסוף אלף השישי המיוחסת בשם ערב שבת בין השמשות<ref>'''פתח הדביר שם.'''</ref>. ג) שיר השירים קודש קודשים ואין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל<ref>'''עי' ר' עקיבא בידים פ&quot;ג מ&quot;ה. '''</ref>, ואין בכל ימי השבוע שעה מקודשת כשעה זו שהאדם פשט בגדי חול<ref>'''ע&quot;ע כבוד שבת; כבוד יו&quot;ט ציון 87 ואילך. '''</ref> וטבל או רחץ פניו ידיו ורגליו<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 286.'''</ref>, ואז ניכר ומתגלה תוספת אור קדושת השבת בגוף האדם<ref>'''פתח הדביר שם, בשם אביו. '''</ref>, ואין שעת כושר כשעה זו שיהיה גוף האדם במצב קדושה זו שיהיה ראוי לקרות שיר השירים<ref>'''עי' פתח הדביר שם. '''</ref>. ד) שכן עשה ר' אליעזר הגדול, שחלה בערב שבת<ref>'''זוהר ח&quot;א דף צח ע&quot;א במדרש הנעלם.'''</ref>, ולימד לר' עקיבא רי&quot;ו טעמים של פסוקי שיר השירים<ref>'''זוהר שם ע&quot;ב.'''</ref>, הרי שגם ר' אליעזר הגדול אמר שיר השירים בערב שבת, וזמן ההוא מסוגל להשיג הסודות שבשיר השירים<ref>'''לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת. ועי' סדור אוצר התפלות בהקדמה לשה&quot;ש, וס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רנו, בשם עניני שבת, וילקוט מעם לועז (ירושלמי) שה&quot;ש עמ' ט, טעמים נוספים לאמירה. ועי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה לשם יחוד קודם אמירת שה&quot;ש, ומשם בסדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שאומרים לפני הלשם יחוד פסוקי פתחו לי וכו'. ועי' תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ז ע&quot;א תחינה לאחר אמירת שה&quot;ש (והזכירו אותו בנוהג כצאן יוסף שבציון''' '''380 ובשתילי זיתים סי' רסז סק&quot;ג), ומשם בסדורי האשכנזים והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן. ועי' סדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח חבאן, שמוסיפים בסופו: היושבת בגנים וגו'. ועי' חמדת ימים שם מאמר זוהר לומר לאחר קריאת שה&quot;ש. '''</ref>.
מספר טעמים ניתנו לאמירה זו: א) לעורר אהבת דודים<ref>אור צדיקים סי' כח ס&quot;ט; חמדת ימים שבת פ&quot;ה; עי' סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב; עי' תקוני שבת ד' קראקא שע&quot;ג; עי' סדר תקוני שבת ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב.</ref> למעלה<ref>חמדת ימים שם, ע&quot;פ תיקו&quot;ז תי' יג; סדור האר&quot;י שם; תקוני שבת שם; סדר תקוני שבת שם.</ref>. ב) שיר השירים יש בו כל התורה וכל מעשה בראשית וכל גלות מצרים והיציאה ממצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכל העיטור של שבת וכל מה שעתיד להיות לעתיד לבוא כשיהיה כולו שבת לה'<ref>עי' זוהר ח&quot;ב דף קמד ע&quot;א, והובא בפתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח, בטעם הא'. </ref>, ולכן נאה לאומרו בערב שבת, שהוא זכר ליציאת מצרים<ref>פתח הדביר שם, ע&quot;פ דברים ה טו.</ref>, והוא זכר למעשה בראשית<ref>פתח הדביר שם (ע&quot;פ שמות כ יא).</ref>, וגם שהוא רמז לעולם שכולו שבת וזמן הגאולה בסוף אלף השישי המיוחסת בשם ערב שבת בין השמשות<ref>פתח הדביר שם.</ref>. ג) שיר השירים קודש קודשים ואין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל<ref>עי' ר' עקיבא בידים פ&quot;ג מ&quot;ה. </ref>, ואין בכל ימי השבוע שעה מקודשת כשעה זו שהאדם פשט בגדי חול<ref>ע&quot;ע כבוד שבת; כבוד יו&quot;ט ציון 87 ואילך. </ref> וטבל או רחץ פניו ידיו ורגליו<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 286.</ref>, ואז ניכר ומתגלה תוספת אור קדושת השבת בגוף האדם<ref>פתח הדביר שם, בשם אביו. </ref>, ואין שעת כושר כשעה זו שיהיה גוף האדם במצב קדושה זו שיהיה ראוי לקרות שיר השירים<ref>עי' פתח הדביר שם. </ref>. ד) שכן עשה ר' אליעזר הגדול, שחלה בערב שבת<ref>זוהר ח&quot;א דף צח ע&quot;א במדרש הנעלם.</ref>, ולימד לר' עקיבא רי&quot;ו טעמים של פסוקי שיר השירים<ref>זוהר שם ע&quot;ב.</ref>, הרי שגם ר' אליעזר הגדול אמר שיר השירים בערב שבת, וזמן ההוא מסוגל להשיג הסודות שבשיר השירים<ref>לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת. ועי' סדור אוצר התפלות בהקדמה לשה&quot;ש, וס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רנו, בשם עניני שבת, וילקוט מעם לועז (ירושלמי) שה&quot;ש עמ' ט, טעמים נוספים לאמירה. ועי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה לשם יחוד קודם אמירת שה&quot;ש, ומשם בסדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שאומרים לפני הלשם יחוד פסוקי פתחו לי וכו'. ועי' תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ז ע&quot;א תחינה לאחר אמירת שה&quot;ש (והזכירו אותו בנוהג כצאן יוסף שבציון 380 ובשתילי זיתים סי' רסז סק&quot;ג), ומשם בסדורי האשכנזים והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן. ועי' סדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח חבאן, שמוסיפים בסופו: היושבת בגנים וגו'. ועי' חמדת ימים שם מאמר זוהר לומר לאחר קריאת שה&quot;ש. </ref>.


יש שכתבו שאף מי שלא בא בסוד ה' יאמר שיר השירים<ref>'''עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה.'''</ref>. ויש שכתבו שכך יעשה מי שהאיר רוח ה' עליו<ref>'''תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב.'''</ref>.
יש שכתבו שאף מי שלא בא בסוד ה' יאמר שיר השירים<ref>עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה.</ref>. ויש שכתבו שכך יעשה מי שהאיר רוח ה' עליו<ref>תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב.</ref>.


בזמן האמירה נחלקו הדעות: א) יש סוברים שיש לקרוא שיר השירים לאחר תפילת מנחה*<ref>'''עי' תקוני שבת לר' אברהם הלוי, שבסדור השל&quot;ה בסוף סדר תקוני שבת, והובא (בהעלם שם) בסדור השל&quot;ה תקוני שבת, לפני שה&quot;ש (וסותר לסדור של&quot;ה שבציון''' '''68, וצ&quot;ב) ו(בהעלם שם) באור צדיקים סי' כח ס&quot;ט; עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת. '''</ref>, בטרם יבוא לקבל פני שבת<ref>'''חמדת ימים שם; שתילי זיתים ר&quot;ס תפז (ועי&quot;ש סי' רסז סק&quot;ג); כ&quot;ה בסדורי הספרדים (ועי' ציון''' '''70). ועי' זית רענן סי' רסז שם שכן היה המנהג בתימן שהיו מתפללים מנחה בעוד היום גדול, ועי' ציון''' '''67. '''</ref>. ויש מהם שכתבו שישורר שיר השירים בביתו<ref>'''חמדת ימים שם.'''</ref>. ב) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים קודם תפילת מנחה<ref>'''שו&quot;ת משפט וצדקה ביעקב ח&quot;ב סי' קח, שכן נהג אביו; סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, בשמו, ושכן המנהג; כ&quot;מ מנוהג כצאן יוסף שבת סי' ז (עיי&quot;ש סי' ו וסי' טו); זית רענן לשתילי זיתים שם, שכן מנהג התימנים בא&quot;י שמתפללים מנחה סמוך לשקיעה, ועי' ציון''' '''65; כ&quot;ה בסדורי האשכנזים.'''</ref>. ג) ויש סוברים שיש לחלק שיר השירים לקוראו בכל סעודות שבת, יחד עם משניות מסכת שבת<ref>'''עי' סדור של&quot;ה סדר תקוני שבת, וסותר לסדור של&quot;ה שבציון''' '''64, וצ&quot;ב; עי' נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו, בשם המסדר תקון שבת (עי' ציון הבא), ותמה עליו איך יאמר בתחינה שלאחריה: בזכות צרופיו, והוא מפריד הצירופים; עי' לקוטי מהרי&quot;ח שם, בשם סדורים ישנים, ושהוא בניגוד ליסוד ושורש העבודה שבציון''' '''81. '''</ref>. ויש סוברים שיש לאומרו שם, אם לא אמרו במקום הראוי לו<ref>'''תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם, ושהוא עדיף על התיקון שבציון''' '''73 ואילך. '''</ref>. ד) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים לאחר כל המזמורים שאומרים בסדר קבלת שבת<ref>'''עי' ציונים''' '''406,''' '''485. כה&quot;ח או&quot;ח סי' רס ס&quot;ק כז, שכן מנהג חסידי בית אל וכמה קהילות בירושלים, וסי' רסב ס&quot;ק לב, שכן מנהג כמה קהילות בירושלים. '''</ref>. ה) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים בליל שבת קודם הקִדוש*<ref>'''עי' סדורו של שבת שורש ג ענף ב עלה ה; לקוטי מהרי&quot;ח שם, בשמו. ועי' סדורו של שבת שם, הטעם.'''</ref>. וכן יש שכתבו שמי שאין קהילתו נוהגת לקרוא שיר השירים בשעת התפילה, יש לקרותו בביתו קודם הקידוש<ref>'''עי' כה&quot;ח שם, שכ' שיאמר קודם הזוהר ואתקינו סעודתא ויהא רעוא והקידוש. '''</ref>.
בזמן האמירה נחלקו הדעות: א) יש סוברים שיש לקרוא שיר השירים לאחר תפילת מנחה*<ref>עי' תקוני שבת לר' אברהם הלוי, שבסדור השל&quot;ה בסוף סדר תקוני שבת, והובא (בהעלם שם) בסדור השל&quot;ה תקוני שבת, לפני שה&quot;ש (וסותר לסדור של&quot;ה שבציון 68, וצ&quot;ב) ו(בהעלם שם) באור צדיקים סי' כח ס&quot;ט; עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת. </ref>, בטרם יבוא לקבל פני שבת<ref>חמדת ימים שם; שתילי זיתים ר&quot;ס תפז (ועי&quot;ש סי' רסז סק&quot;ג); כ&quot;ה בסדורי הספרדים (ועי' ציון 70). ועי' זית רענן סי' רסז שם שכן היה המנהג בתימן שהיו מתפללים מנחה בעוד היום גדול, ועי' ציון 67. </ref>. ויש מהם שכתבו שישורר שיר השירים בביתו<ref>חמדת ימים שם.</ref>. ב) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים קודם תפילת מנחה<ref>שו&quot;ת משפט וצדקה ביעקב ח&quot;ב סי' קח, שכן נהג אביו; סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, בשמו, ושכן המנהג; כ&quot;מ מנוהג כצאן יוסף שבת סי' ז (עיי&quot;ש סי' ו וסי' טו); זית רענן לשתילי זיתים שם, שכן מנהג התימנים בא&quot;י שמתפללים מנחה סמוך לשקיעה, ועי' ציון 65; כ&quot;ה בסדורי האשכנזים.</ref>. ג) ויש סוברים שיש לחלק שיר השירים לקוראו בכל סעודות שבת, יחד עם משניות מסכת שבת<ref>עי' סדור של&quot;ה סדר תקוני שבת, וסותר לסדור של&quot;ה שבציון 64, וצ&quot;ב; עי' נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו, בשם המסדר תקון שבת (עי' ציון הבא), ותמה עליו איך יאמר בתחינה שלאחריה: בזכות צרופיו, והוא מפריד הצירופים; עי' לקוטי מהרי&quot;ח שם, בשם סדורים ישנים, ושהוא בניגוד ליסוד ושורש העבודה שבציון 81. </ref>. ויש סוברים שיש לאומרו שם, אם לא אמרו במקום הראוי לו<ref>תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם, ושהוא עדיף על התיקון שבציון 73 ואילך. </ref>. ד) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים לאחר כל המזמורים שאומרים בסדר קבלת שבת<ref>עי' ציונים 406, 485. כה&quot;ח או&quot;ח סי' רס ס&quot;ק כז, שכן מנהג חסידי בית אל וכמה קהילות בירושלים, וסי' רסב ס&quot;ק לב, שכן מנהג כמה קהילות בירושלים. </ref>. ה) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים בליל שבת קודם הקִדוש*<ref>עי' סדורו של שבת שורש ג ענף ב עלה ה; לקוטי מהרי&quot;ח שם, בשמו. ועי' סדורו של שבת שם, הטעם.</ref>. וכן יש שכתבו שמי שאין קהילתו נוהגת לקרוא שיר השירים בשעת התפילה, יש לקרותו בביתו קודם הקידוש<ref>עי' כה&quot;ח שם, שכ' שיאמר קודם הזוהר ואתקינו סעודתא ויהא רעוא והקידוש. </ref>.


מי שאין לו פנאי לומר כל שיר השירים, כתבו אחרונים שיאמר ארבעה פסוקים משיר השירים שסימנם יעקב: ישקני מנשיקות וגו'<ref>'''שה&quot;ש א ב.'''</ref>, עורי צפון וגו'<ref>'''שם ד טז.'''</ref>, קול דודי וגו'<ref>'''שם ב ח.'''</ref>, באתי לגני וגו'<ref>'''שם ה א. תקוני שבת לר' אברהם הלוי, שבסדור השל&quot;ה בסוף סדר תקוני שבת; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג (ועי' ציון''' '''69); סדר תקוני שבת ונציה ד' תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב (ועי' ציון הנ&quot;ל); סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח, בשמו; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, בשם מקצת סידורין ובשם סדור השל&quot;ה בשם החסיד ר' אברהם הלוי; כ&quot;ה ברוב הסדורים. ועי' פתח הדביר שם, שתמה מה ענין יעקב לכאן. '''</ref>. ויש שכתבו שכן יעשה אף מי שאינו יכול לכווין באמירה כראוי<ref>'''עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם.'''</ref>. יש שכתבו שיאמר הפסוקים הללו לאחר הפיוט &quot;לכה דודי&quot;<ref>'''עי' ציון''' '''503 ואילך. תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם. מנהג התימנים שאומרים כל הציבור יחד הפסוקים הללו. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שנהגו שהש&quot;ץ מוסיף: היושבת בגנים וגו'. '''</ref>. ויש שכתבו שיאמר אותם לפני קבלת שבת<ref>'''סדור יעב&quot;ץ שם; פתח הדביר שם, בשמו. '''</ref>. ויש שכתבו שמי שנאנס ולא קרא שיר השירים יאמר קודם קבלת שבת פסוקים אחרים<ref>'''עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה וסדור בית מנוחה (אשכנזי) לאחר שה&quot;ש, שמונה פסוקים שהם ר&quot;ת הוי&quot;ה אדנ&quot;י: שה&quot;ש ה יד, א טז, ז י, ב ד, ו ט, ב טז, ד יא, ב יד. '''</ref>. ויש שכתבו שאם אין לו שהות לקרות כל שיר השירים בערב שבת, אזי יקרא בשבת מתי שיוכל<ref>'''יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;א.'''</ref>.
מי שאין לו פנאי לומר כל שיר השירים, כתבו אחרונים שיאמר ארבעה פסוקים משיר השירים שסימנם יעקב: ישקני מנשיקות וגו'<ref>שה&quot;ש א ב.</ref>, עורי צפון וגו'<ref>שם ד טז.</ref>, קול דודי וגו'<ref>שם ב ח.</ref>, באתי לגני וגו'<ref>שם ה א. תקוני שבת לר' אברהם הלוי, שבסדור השל&quot;ה בסוף סדר תקוני שבת; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג (ועי' ציון 69); סדר תקוני שבת ונציה ד' תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב (ועי' ציון הנ&quot;ל); סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח, בשמו; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, בשם מקצת סידורין ובשם סדור השל&quot;ה בשם החסיד ר' אברהם הלוי; כ&quot;ה ברוב הסדורים. ועי' פתח הדביר שם, שתמה מה ענין יעקב לכאן. </ref>. ויש שכתבו שכן יעשה אף מי שאינו יכול לכווין באמירה כראוי<ref>עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם.</ref>. יש שכתבו שיאמר הפסוקים הללו לאחר הפיוט &quot;לכה דודי&quot;<ref>עי' ציון 503 ואילך. תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם. מנהג התימנים שאומרים כל הציבור יחד הפסוקים הללו. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שנהגו שהש&quot;ץ מוסיף: היושבת בגנים וגו'. </ref>. ויש שכתבו שיאמר אותם לפני קבלת שבת<ref>סדור יעב&quot;ץ שם; פתח הדביר שם, בשמו. </ref>. ויש שכתבו שמי שנאנס ולא קרא שיר השירים יאמר קודם קבלת שבת פסוקים אחרים<ref>עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה וסדור בית מנוחה (אשכנזי) לאחר שה&quot;ש, שמונה פסוקים שהם ר&quot;ת הוי&quot;ה אדנ&quot;י: שה&quot;ש ה יד, א טז, ז י, ב ד, ו ט, ב טז, ד יא, ב יד. </ref>. ויש שכתבו שאם אין לו שהות לקרות כל שיר השירים בערב שבת, אזי יקרא בשבת מתי שיוכל<ref>יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;א.</ref>.


שיר השירים, כתבו אחרונים, שיקרא כולו בבת אחת ולא חלקים חלקים<ref>'''עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח, בשמו; עי' נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו (עיי&quot;ש שתמה מכח זה על המסדר תקון שבת שבציון''' '''68); יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;א.'''</ref>. ולא יפסיק בדיבור בקריאת שיר השירים בשום אופן ואפילו בלשון הקודש<ref>'''פתח הדביר שם אות ט; כה&quot;ח שם ס&quot;ק כח, בשמו. '''</ref>, ואפילו בדברי תורה<ref>'''חמדת ימים שם; יסוד ושורש העבודה שם.'''</ref>. והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>'''עי' חמדת ימים שם; עי' נוהג כצאן יוסף שם; עי' יסוד ושורש העבודה שם.'''</ref>.
שיר השירים, כתבו אחרונים, שיקרא כולו בבת אחת ולא חלקים חלקים<ref>עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ח, בשמו; עי' נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו (עיי&quot;ש שתמה מכח זה על המסדר תקון שבת שבציון 68); יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;א.</ref>. ולא יפסיק בדיבור בקריאת שיר השירים בשום אופן ואפילו בלשון הקודש<ref>פתח הדביר שם אות ט; כה&quot;ח שם ס&quot;ק כח, בשמו. </ref>, ואפילו בדברי תורה<ref>חמדת ימים שם; יסוד ושורש העבודה שם.</ref>. והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>עי' חמדת ימים שם; עי' נוהג כצאן יוסף שם; עי' יסוד ושורש העבודה שם.</ref>.


יש שכתב שטוב לומר שיר השירים בעשרה<ref>'''חמדת ימים שבת פ&quot;ה.'''</ref>.
יש שכתב שטוב לומר שיר השירים בעשרה<ref>חמדת ימים שבת פ&quot;ה.</ref>.


=== בואו ונצא ===
=== אמירת "בואו ונצא" ===


יש שכתבו שבערב-שבת*, לאחר שילבש בגדי שבת<ref>'''עי' ציון''' '''394 ואילך.'''</ref> וירחץ פניו ידיו ורגליו<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת.'''</ref>, ויתעטף בטלית<ref>'''עי' ציון''' '''397 ואילך.'''</ref>, קורא לחביריו ולאשתו וביתו: בואו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא, ומתחברים ואומרים: בואי כלה בואי כלה<ref>'''ס' הקנה ד' פאריצק תקל&quot;ח דף סה ע&quot;א-ע&quot;ב. '''</ref>. וכעין זה יש שכתבו שיש לומר לפני מזמור לדוד הבו לה'<ref>'''תהלים כט. כ&quot;מ מסדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד וסי' ה, והובא בסדור השל&quot;ה סדר קבלת שבת; עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת.'''</ref> - שהוא תחילת סדר קבלת שבת, לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''317. '''</ref> - בואו ונצא לקראת שבת מלכתא<ref>'''סדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד, ע&quot;פ הגמ' שבציון''' '''5 ואילך, והובא בסדור השל&quot;ה שם.'''</ref>, בואי כלה בואי כלה<ref>'''סדור הרמ&quot;ק שם, ע&quot;פ הגמ' שבציון''' '''8, והובא בסדור השל&quot;ה שם.'''</ref>. ויש שכתבו שיש לומר אז: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין<ref>'''שעה&quot;כ שם; כה&quot;ח או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ק לב, בשמו. ועי' שעה&quot;כ שם, בתחי' דבריו, שהוא ע&quot;פ הגמ' שבציון''' '''5 ואילך.'''</ref>. והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>'''עי' שעה&quot;כ שם.'''</ref>. ויש שנהגו לומר כן בימינו<ref>'''כ&quot;ה בסדור הרש&quot;ש ובחלק מסדורי האשכנזים &quot;נוסח ספרד&quot; וסדורי הספרדים. '''</ref>. ויש שכתבו שיש לומר ביציאה לשדה: לכה דודי נצא השדה<ref>'''שה&quot;ש ז יב. שעה&quot;כ שם, בתחי' דבריו (ואולי כוונתו לכפל הנוסחאות, וכבציון הבא). ועי' תפילת חיים עמ' קג שבכ&quot;י מהרח&quot;ו הוא בשם, מה ששמעתי מזולתי בשם מורי ז&quot;ל.'''</ref>. ויש שכתבו שיש לומר: לכה דודי נצא השדה, בואו ונצא לקראת שבת מלכתא חקל תפוחין קדישין<ref>'''פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.'''</ref>. ויש שכתבו שיש לומר קודם לכו נרננה<ref>'''תהלים צה.'''</ref> - שהוא תחילת סדר קבלת שבת, לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''318 ואילך. '''</ref> - בואו ונצא לקראת כלה<ref>'''סדר היום סדר קבלת שבת; כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, בשמו.'''</ref>.
יש שכתבו שבערב-שבת*, לאחר שילבש בגדי שבת<ref>עי' ציון 394 ואילך.</ref> וירחץ פניו ידיו ורגליו<ref>ע&quot;ע ערב שבת.</ref>, ויתעטף בטלית<ref>עי' ציון 397 ואילך.</ref>, קורא לחביריו ולאשתו וביתו: בואו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא, ומתחברים ואומרים: בואי כלה בואי כלה<ref>ס' הקנה ד' פאריצק תקל&quot;ח דף סה ע&quot;א-ע&quot;ב. </ref>. וכעין זה יש שכתבו שיש לומר לפני מזמור לדוד הבו לה'<ref>תהלים כט. כ&quot;מ מסדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד וסי' ה, והובא בסדור השל&quot;ה סדר קבלת שבת; עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת.</ref> - שהוא תחילת סדר קבלת שבת, לסוברים כן<ref>עי' ציון 317. </ref> - בואו ונצא לקראת שבת מלכתא<ref>סדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד, ע&quot;פ הגמ' שבציון 5 ואילך, והובא בסדור השל&quot;ה שם.</ref>, בואי כלה בואי כלה<ref>סדור הרמ&quot;ק שם, ע&quot;פ הגמ' שבציון 8, והובא בסדור השל&quot;ה שם.</ref>. ויש שכתבו שיש לומר אז: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין<ref>שעה&quot;כ שם; כה&quot;ח או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ק לב, בשמו. ועי' שעה&quot;כ שם, בתחי' דבריו, שהוא ע&quot;פ הגמ' שבציון 5 ואילך.</ref>. והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>עי' שעה&quot;כ שם.</ref>. ויש שנהגו לומר כן בימינו<ref>כ&quot;ה בסדור הרש&quot;ש ובחלק מסדורי האשכנזים &quot;נוסח ספרד&quot; וסדורי הספרדים. </ref>. ויש שכתבו שיש לומר ביציאה לשדה: לכה דודי נצא השדה<ref>שה&quot;ש ז יב. שעה&quot;כ שם, בתחי' דבריו (ואולי כוונתו לכפל הנוסחאות, וכבציון הבא). ועי' תפילת חיים עמ' קג שבכ&quot;י מהרח&quot;ו הוא בשם, מה ששמעתי מזולתי בשם מורי ז&quot;ל.</ref>. ויש שכתבו שיש לומר: לכה דודי נצא השדה, בואו ונצא לקראת שבת מלכתא חקל תפוחין קדישין<ref>פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.</ref>. ויש שכתבו שיש לומר קודם לכו נרננה<ref>תהלים צה.</ref> - שהוא תחילת סדר קבלת שבת, לסוברים כן<ref>עי' ציון 318 ואילך. </ref> - בואו ונצא לקראת כלה<ref>סדר היום סדר קבלת שבת; כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, בשמו.</ref>.


על אמירת בואי כלה בואי כלה, לסוברים שיש לאומרו לאחר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>'''תהלים כט.'''</ref>, עי' להלן<ref>'''ציון''' '''122 ואילך.'''</ref>.
על אמירת בואי כלה בואי כלה, לסוברים שיש לאומרו לאחר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>תהלים כט.</ref>, עי' להלן<ref>ציון 122 ואילך.</ref>.


=== מזמורי תהלים ===
=== מזמורי תהלים ===


מספר מנהגים כתבו אחרונים באמירת מזמורי תהלים בסדר קבלת שבת, לפני מזמור שיר ליום השבת<ref>'''עי' ציון''' '''246.'''</ref>:
מספר מנהגים כתבו אחרונים באמירת מזמורי תהלים בסדר קבלת שבת, לפני מזמור שיר ליום השבת<ref>עי' ציון 246.</ref>:


א) יש שכתבו להוסיף מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>'''תהלים כט. סדור רמ&quot;ק ש&quot;י סי' ה: ופותחין ראשונה במזמור הבו לה'; סדור של&quot;ה סדר קבלת שבת, בשמו; שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, בשם האר&quot;י ושכן היה מנהג אביו (החכ&quot;צ). '''</ref>.
א) יש שכתבו להוסיף מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>תהלים כט. סדור רמ&quot;ק ש&quot;י סי' ה: ופותחין ראשונה במזמור הבו לה'; סדור של&quot;ה סדר קבלת שבת, בשמו; שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, בשם האר&quot;י ושכן היה מנהג אביו (החכ&quot;צ). </ref>.


ב) ויש שכתבו לומר שישה מזמורים, כל מזמור כנגד יום אחד מימי החול<ref>'''עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה (אות כח במהד' מכון חמדת ימים), וסותר לחמדת ימים שבציון''' '''117, וצ&quot;ב; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ג ע&quot;א; סדור יעב&quot;ץ שם; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשמו; סדור אשי ישראל סדר קבלת שבת, בהערה; עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רסב.'''</ref>: לכו נרננה לה'<ref>'''תהלים צה. '''</ref>, שירו לה' שיר חדש<ref>'''תהלים צח. '''</ref>, ה' מלך תגל הארץ<ref>'''תהלים צז.'''</ref>, מזמור שירו לה' שיר חדש<ref>'''תהלים צח.'''</ref>, ה' מלך ירגזו עמים<ref>'''תהלים צט.'''</ref>, מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>'''תהלים כט. סדר היום סדר קבלת שבת; סדור של&quot;ה סדר קבלת שבת (וייתכן להבין מהכותרת שם, שהוא בשם הרמ&quot;ק, ומגוף דברי הרמ&quot;ק שם מוכח לא כן (עי' ציון''' '''100) ); תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם; סדור יעב&quot;ץ שם, שכן המנהג בארצות הללו, ובשם הרמ&quot;ק, וצ&quot;ב שסותר לרמ&quot;ק שבציון''' '''100; סדור אשי ישראל שם, בשם היעב&quot;ץ, בשם הרמ&quot;ק. בחמדת ימים שם: לכו נרננה וכו', ולא פירט. '''</ref>. ויש מהם שכתבו שכן מנהג חסידים הראשונים<ref>'''חמדת ימים שם. '''</ref>, והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>'''עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם.'''</ref>. וכן המנהג<ref>'''כ&quot;ה בכל הסדורים החדשים. '''</ref>. ויש שמוסיפים לפני מזמור לדוד: מזמור לתודה<ref>'''כ&quot;ה בחלק מסדורי הספרדים. '''</ref>, כדי שיהיו ששה מזמורים לפני מזמור לדוד הבו לה'<ref>'''כך מצויין בסדורים שבציון הקודם, שמזמור לתודה הוא כנגד יום ששי.'''</ref>. יש מי שכתב שאמירת שישה המזמורים היא תקנת הגאונים<ref>'''סדור רשב&quot;ן ח&quot;א סי' צט, וצ&quot;ב; סדור אשי ישראל שם, בשמו (ובמהד' החדשה נשמט).'''</ref>, כנגד שש תקיעות שהיו תוקעים בערב-שבת*<ref>'''ע&quot;ע ערב שבת.'''</ref>, ואחר שהיו מוכרחים לבטל התקיעות<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל. '''</ref>, עשו זכר לתקנות הראשונים לומר קודם קבלת שבת שישה מזמורים<ref>'''סדור רשב&quot;ן שם; סדור אשי ישראל שם, בשמו (ובמהד' החדשה נשמט). '''</ref>.
ב) ויש שכתבו לומר שישה מזמורים, כל מזמור כנגד יום אחד מימי החול<ref>עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה (אות כח במהד' מכון חמדת ימים), וסותר לחמדת ימים שבציון 117, וצ&quot;ב; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ג ע&quot;א; סדור יעב&quot;ץ שם; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשמו; סדור אשי ישראל סדר קבלת שבת, בהערה; עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רסב.</ref>: לכו נרננה לה'<ref>תהלים צה. </ref>, שירו לה' שיר חדש<ref>תהלים צח. </ref>, ה' מלך תגל הארץ<ref>תהלים צז.</ref>, מזמור שירו לה' שיר חדש<ref>תהלים צח.</ref>, ה' מלך ירגזו עמים<ref>תהלים צט.</ref>, מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>תהלים כט. סדר היום סדר קבלת שבת; סדור של&quot;ה סדר קבלת שבת (וייתכן להבין מהכותרת שם, שהוא בשם הרמ&quot;ק, ומגוף דברי הרמ&quot;ק שם מוכח לא כן (עי' ציון 100) ); תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם; סדור יעב&quot;ץ שם, שכן המנהג בארצות הללו, ובשם הרמ&quot;ק, וצ&quot;ב שסותר לרמ&quot;ק שבציון 100; סדור אשי ישראל שם, בשם היעב&quot;ץ, בשם הרמ&quot;ק. בחמדת ימים שם: לכו נרננה וכו', ולא פירט. </ref>. ויש מהם שכתבו שכן מנהג חסידים הראשונים<ref>חמדת ימים שם. </ref>, והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם.</ref>. וכן המנהג<ref>כ&quot;ה בכל הסדורים החדשים. </ref>. ויש שמוסיפים לפני מזמור לדוד: מזמור לתודה<ref>כ&quot;ה בחלק מסדורי הספרדים. </ref>, כדי שיהיו ששה מזמורים לפני מזמור לדוד הבו לה'<ref>כך מצויין בסדורים שבציון הקודם, שמזמור לתודה הוא כנגד יום ששי.</ref>. יש מי שכתב שאמירת שישה המזמורים היא תקנת הגאונים<ref>סדור רשב&quot;ן ח&quot;א סי' צט, וצ&quot;ב; סדור אשי ישראל שם, בשמו (ובמהד' החדשה נשמט).</ref>, כנגד שש תקיעות שהיו תוקעים בערב-שבת*<ref>ע&quot;ע ערב שבת.</ref>, ואחר שהיו מוכרחים לבטל התקיעות<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל. </ref>, עשו זכר לתקנות הראשונים לומר קודם קבלת שבת שישה מזמורים<ref>סדור רשב&quot;ן שם; סדור אשי ישראל שם, בשמו (ובמהד' החדשה נשמט). </ref>.


ג) ויש שכתב לומר לפני מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>'''תהלים כט.'''</ref> שבעה מזמורים אחרים<ref>'''חמדת ימים שבת פ&quot;ה (אות נב במהד' מכון חמדת ימים): תהלים כד, קמח, מה, מח, פז, קלג, קכב, וסותר לחמדת ימים שבציון''' '''101, וצ&quot;ב.'''</ref>. ויש שכתב שיש המוסיפים שבעה מזמורים הללו לפני לכו נרננה לה' וכו'<ref>'''עי' ציון''' '''117 ואילך. סדור בית מנוחה (אשכנזי), לפני קבלת שבת, בשם יש נוהגים. '''</ref>.
ג) ויש שכתב לומר לפני מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>תהלים כט.</ref> שבעה מזמורים אחרים<ref>חמדת ימים שבת פ&quot;ה (אות נב במהד' מכון חמדת ימים): תהלים כד, קמח, מה, מח, פז, קלג, קכב, וסותר לחמדת ימים שבציון 101, וצ&quot;ב.</ref>. ויש שכתב שיש המוסיפים שבעה מזמורים הללו לפני לכו נרננה לה' וכו'<ref>עי' ציון 117 ואילך. סדור בית מנוחה (אשכנזי), לפני קבלת שבת, בשם יש נוהגים. </ref>.


=== אנא בכח ===
=== אנא בכח ===


לאחר אמירת מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>'''תהלים כט. '''</ref>, המנהג לומר תפילת &quot;אנא בכח&quot;<ref>'''חמדת ימים שבת פ&quot;ה; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;א; יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;ב; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשם פע&quot;ח, וצ&quot;ב שאינו שם (ועי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ו, שכ' לכווין בשם מ&quot;ב, לפי החלוקה לשבע בכל &quot;קול&quot; הנזכר במזמור לדוד הבו לה' בני אלים); כ&quot;ה בסדורי כל קהילות ישראל בימינו. בכתבי האר&quot;י, בסדור של&quot;ה, בסדור יעב&quot;ץ ובסדור רש&quot;ש אינו, וכ&quot;מ מסדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ה שהרמ&quot;ק לא אמרו.'''</ref>, והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>'''עי' אור התורה דברים ח&quot;ו עמ' ב'רלח. '''</ref>. ויש שכתבו שנוהגים לאומרו בלחש<ref>'''קצות השלחן סי' עז בדי השלחן סק&quot;ט, ושלא מצא טעם לזה (מלבד לאמירת בשכמל&quot;ו); היום יום ב' סיון. וכ&quot;ה מנהג האשכנזים. והספרדים נוהגים שש&quot;צ אומרו בקול רם. והתימנים נוהגים שכל הציבור אומרו יחד בקול רם. '''</ref>. ויש שנהגו להוסיף אחריו תפילת &quot;אל נא קרב תשועת מצפיך&quot;<ref>'''כ&quot;ה בסדורי התימנים נוסח בלדי. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שיש הנוהגים לאומרו. '''</ref>.
לאחר אמירת מזמור לדוד הבו לה' בני אלים<ref>תהלים כט. </ref>, המנהג לומר תפילת &quot;אנא בכח&quot;<ref>חמדת ימים שבת פ&quot;ה; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;א; יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;ב; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת, בשם פע&quot;ח, וצ&quot;ב שאינו שם (ועי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ו, שכ' לכווין בשם מ&quot;ב, לפי החלוקה לשבע בכל &quot;קול&quot; הנזכר במזמור לדוד הבו לה' בני אלים); כ&quot;ה בסדורי כל קהילות ישראל בימינו. בכתבי האר&quot;י, בסדור של&quot;ה, בסדור יעב&quot;ץ ובסדור רש&quot;ש אינו, וכ&quot;מ מסדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ה שהרמ&quot;ק לא אמרו.</ref>, והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>עי' אור התורה דברים ח&quot;ו עמ' ב'רלח. </ref>. ויש שכתבו שנוהגים לאומרו בלחש<ref>קצות השלחן סי' עז בדי השלחן סק&quot;ט, ושלא מצא טעם לזה (מלבד לאמירת בשכמל&quot;ו); היום יום ב' סיון. וכ&quot;ה מנהג האשכנזים. והספרדים נוהגים שש&quot;צ אומרו בקול רם. והתימנים נוהגים שכל הציבור אומרו יחד בקול רם. </ref>. ויש שנהגו להוסיף אחריו תפילת &quot;אל נא קרב תשועת מצפיך&quot;<ref>כ&quot;ה בסדורי התימנים נוסח בלדי. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שיש הנוהגים לאומרו. </ref>.


=== בואי כלה ופיוטי לכה דודי  ===
=== בואי כלה ופיוטי לכה דודי  ===


בין מזמור לדוד הבו לה' בני אלים ומזמור שיר ליום השבת, יש שכתבו לומר בקול רם: בואי כלה, בואי כלה<ref>'''שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת, ע&quot;פ התקו&quot;ז שבציון''' '''8 (וצ&quot;ב למה לא הזכיר שהוא אף בגמ' ובזוהר שבציון הנ&quot;ל); כה&quot;ח או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ק לב, בשמו; חמדת ימים שבת פ&quot;ה. '''</ref>, ולהוסיף בלחש: בואי כלה, שבת מלכתא<ref>'''שעה&quot;כ שם (עיי&quot;ש הטעם מדוע לא נזכר בתקו&quot;ז (ובגמ' וזוהר) ); כה&quot;ח שם, בשמו; חמדת ימים שם. '''</ref>. ויש שכתבו לומר רק: בואי כלה בואי כלה<ref>'''תוצאות חיים לר&quot;א די וידאש ד' שאלוניקי תק&quot;כ דף כא ע&quot;א, ע&quot;פ תקו&quot;ז שבציון הנ&quot;ל. '''</ref>. ויש שכתבו לומר פיוטים* שבהם פזמון: לכה דודי ולקראת כלה פני שבת נקבלה, ומסיימים במילים: בואי כלה בואי כלה<ref>'''עי' אחרונים שבציון הבא ואילך. ועי' סדר היום שבציון''' '''127 ואילך ותקוני שבת וסדר תקוני שבת שבציון''' '''125, הפזמון החוזר לאחר כל בית, ובתקוני שבת וסדר תקוני שבת שם, לפני הבית הראשון פעמיים, וכ&quot;ה בסדורי האשכנזים והתימנים, אכן בסדורי הספרדים רק בא פ&quot;א בתחי' הפיוט. ועי' סדורי התימנים: נקבילה. ברוב סדורי האשכנזים &quot;נוסח ספרד&quot;, בסופו: בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא (ע&quot;פ האר&quot;י שבציון''' '''122 ואילך), וכ&quot;ה בסדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ&quot;צ), ואמר בואי כלה בואי כלה בקול רם ובואי כלה שבת מלכתא בלחש (כאר&quot;י שבציון''' '''122 ואילך); בסדורי הספרדים: תוך אמוני עם סגולה בואי כלה בואי כלה, תוך אמוני עם סגולה בואי כלה שבת מלכתא.'''</ref>. יש מהם שכתבו לומר פיוט שהבית הראשון שלו מתחיל במילים: שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד<ref>'''חמדת ימים שבת פ&quot;ה, ושמחברו ר' שלמה אלקבץ, עיי&quot;ש שהרב זלה&quot;ה (האר&quot;י) אמרו, וסותר לשעה&quot;כ שבציון''' '''122 ואילך, וצ&quot;ב; תקוני שבת קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ&quot;צ). ועי' חמדת ימים שם, פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח בהגהה מר&quot;י צמח, שערי תפלה סי' קפה, המגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג, ולקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת. '''</ref>, וכן המנהג<ref>'''כ&quot;ה בכל הסדורים, מלבד סדור הרש&quot;ש. '''</ref>. ויש מהם שכתבו לומר פיוט שהבית הראשון שלו מתחיל במילים: זכור ושמור בדיבור אחד נתן לנו המלך המיוחד<ref>'''סדר היום סדר קבלת שבת, ובסופו: בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי לשלום שבת מלכתא. ועיי&quot;ש לפני הפיוט: ואח&quot;כ יאמר פזמון א' או ב', ולכאו' משתמש בשם פזמון ככינוי לבית, וכוונתו שניתן לומר חלק מהפיוט, וצ&quot;ב. '''</ref>, ולאחר מזמור שיר ליום השבת, בא בו בית נוסף: אתה האל עושה פלא וכו'<ref>'''סדר היום שם. '''</ref>. ויש שכתבו שטוב לומר שני הפיוטים<ref>'''עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם: אם ירצה המשורר לשורר עוד לכבוד כלה מלכתא וכו'.'''</ref>.
בין מזמור לדוד הבו לה' בני אלים ומזמור שיר ליום השבת, יש שכתבו לומר בקול רם: בואי כלה, בואי כלה<ref>שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת, ע&quot;פ התקו&quot;ז שבציון 8 (וצ&quot;ב למה לא הזכיר שהוא אף בגמ' ובזוהר שבציון הנ&quot;ל); כה&quot;ח או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ק לב, בשמו; חמדת ימים שבת פ&quot;ה. </ref>, ולהוסיף בלחש: בואי כלה, שבת מלכתא<ref>שעה&quot;כ שם (עיי&quot;ש הטעם מדוע לא נזכר בתקו&quot;ז (ובגמ' וזוהר) ); כה&quot;ח שם, בשמו; חמדת ימים שם. </ref>. ויש שכתבו לומר רק: בואי כלה בואי כלה<ref>תוצאות חיים לר&quot;א די וידאש ד' שאלוניקי תק&quot;כ דף כא ע&quot;א, ע&quot;פ תקו&quot;ז שבציון הנ&quot;ל. </ref>. ויש שכתבו לומר פיוטים* שבהם פזמון: לכה דודי ולקראת כלה פני שבת נקבלה, ומסיימים במילים: בואי כלה בואי כלה<ref>עי' אחרונים שבציון הבא ואילך. ועי' סדר היום שבציון 127 ואילך ותקוני שבת וסדר תקוני שבת שבציון 125, הפזמון החוזר לאחר כל בית, ובתקוני שבת וסדר תקוני שבת שם, לפני הבית הראשון פעמיים, וכ&quot;ה בסדורי האשכנזים והתימנים, אכן בסדורי הספרדים רק בא פ&quot;א בתחי' הפיוט. ועי' סדורי התימנים: נקבילה. ברוב סדורי האשכנזים &quot;נוסח ספרד&quot;, בסופו: בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא (ע&quot;פ האר&quot;י שבציון 122 ואילך), וכ&quot;ה בסדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ&quot;צ), ואמר בואי כלה בואי כלה בקול רם ובואי כלה שבת מלכתא בלחש (כאר&quot;י שבציון 122 ואילך); בסדורי הספרדים: תוך אמוני עם סגולה בואי כלה בואי כלה, תוך אמוני עם סגולה בואי כלה שבת מלכתא.</ref>. יש מהם שכתבו לומר פיוט שהבית הראשון שלו מתחיל במילים: שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד<ref>חמדת ימים שבת פ&quot;ה, ושמחברו ר' שלמה אלקבץ, עיי&quot;ש שהרב זלה&quot;ה (האר&quot;י) אמרו, וסותר לשעה&quot;כ שבציון 122 ואילך, וצ&quot;ב; תקוני שבת קרקא שע&quot;ג; סדר תקוני שבת ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ&quot;צ). ועי' חמדת ימים שם, פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח בהגהה מר&quot;י צמח, שערי תפלה סי' קפה, המגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג, ולקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת. </ref>, וכן המנהג<ref>כ&quot;ה בכל הסדורים, מלבד סדור הרש&quot;ש. </ref>. ויש מהם שכתבו לומר פיוט שהבית הראשון שלו מתחיל במילים: זכור ושמור בדיבור אחד נתן לנו המלך המיוחד<ref>סדר היום סדר קבלת שבת, ובסופו: בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי לשלום שבת מלכתא. ועיי&quot;ש לפני הפיוט: ואח&quot;כ יאמר פזמון א' או ב', ולכאו' משתמש בשם פזמון ככינוי לבית, וכוונתו שניתן לומר חלק מהפיוט, וצ&quot;ב. </ref>, ולאחר מזמור שיר ליום השבת, בא בו בית נוסף: אתה האל עושה פלא וכו'<ref>סדר היום שם. </ref>. ויש שכתבו שטוב לומר שני הפיוטים<ref>עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם: אם ירצה המשורר לשורר עוד לכבוד כלה מלכתא וכו'.</ref>.


יש הנוהגים לומר בואי כלה שבע פעמים<ref>'''עי' סדר היום סדר קבלת שבת, שנ' שנותן טעם ע&quot;פ הקבלה למנהג זה (והובא במגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג); עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה, שדוחה מנהג זה; כ&quot;ה בסדורי התימנים.'''</ref>. ויש שכתבו שהאומרים כן הוא בכלל כל המוסיף גורע<ref>'''חמדת ימים שם; המגיה בשלמי חגיגה שם, בשם גורי האר&quot;י. '''</ref>.
יש הנוהגים לומר בואי כלה שבע פעמים<ref>עי' סדר היום סדר קבלת שבת, שנ' שנותן טעם ע&quot;פ הקבלה למנהג זה (והובא במגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג); עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה, שדוחה מנהג זה; כ&quot;ה בסדורי התימנים.</ref>. ויש שכתבו שהאומרים כן הוא בכלל כל המוסיף גורע<ref>חמדת ימים שם; המגיה בשלמי חגיגה שם, בשם גורי האר&quot;י. </ref>.


=== בר יוחאי ===
=== בר יוחאי ===


יש הנוהגים לשורר בכל ערב שבת בסדר קבלת שבת לפני מזמור שיר ליום השבת את הפיוט &quot;בר יוחאי&quot; וכו'<ref>'''עי' תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב, שכן נוהגים לשורר על קברו של רשב&quot;י, עיי&quot;ש שמ' שראוי לאומרו; שתילי זיתים ר&quot;ס תפז שכן המנהג (בתימן) וכ&quot;ה בסדורי התימנים, לפני אמירת &quot;במה מדליקין&quot; (ע&quot;ע תפלת שבת), הנאמר (למנהגם) לפני מזמור שיר, וע&quot;ע הנ&quot;ל.'''</ref>. ויש מהם שנהגו להוסיף לאחר &quot;בר יוחאי&quot; כשחל שבת בראש חודש פיוט נוסף: &quot;שירו לאל נבוני&quot;<ref>'''כ&quot;ה ברוב סדורי התימנים נוסח בלדי. '''</ref>. ויש מהם שנהגו להוסיף לאחר &quot;בר יוחאי&quot;: אשת חיל וגו'<ref>'''משלי לא י-לא. כ&quot;ה בסדורי התימנים נוסח חבאן. '''</ref>.
יש הנוהגים לשורר בכל ערב שבת בסדר קבלת שבת לפני מזמור שיר ליום השבת את הפיוט &quot;בר יוחאי&quot; וכו'<ref>עי' תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב, שכן נוהגים לשורר על קברו של רשב&quot;י, עיי&quot;ש שמ' שראוי לאומרו; שתילי זיתים ר&quot;ס תפז שכן המנהג (בתימן) וכ&quot;ה בסדורי התימנים, לפני אמירת &quot;במה מדליקין&quot; (ע&quot;ע תפלת שבת), הנאמר (למנהגם) לפני מזמור שיר, וע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>. ויש מהם שנהגו להוסיף לאחר &quot;בר יוחאי&quot; כשחל שבת בראש חודש פיוט נוסף: &quot;שירו לאל נבוני&quot;<ref>כ&quot;ה ברוב סדורי התימנים נוסח בלדי. </ref>. ויש מהם שנהגו להוסיף לאחר &quot;בר יוחאי&quot;: אשת חיל וגו'<ref>משלי לא י-לא. כ&quot;ה בסדורי התימנים נוסח חבאן. </ref>.


על מנהגי אמירת סדר קבלת שבת ביום-הכפורים* שחל בשבת, ע&quot;ע יום הכפורים<ref>'''ציון 1718 ואילך.'''</ref>. על מנהגי אמירת סדר קבלת שבת ביום-טוב שחל בשבת, ע&quot;ע יום טוב<ref>'''ציון 1008 ואילך.'''</ref>.
על מנהגי אמירת סדר קבלת שבת ביום-הכפורים* שחל בשבת, ע&quot;ע יום הכפורים<ref>ציון 1718 ואילך.</ref>. על מנהגי אמירת סדר קבלת שבת ביום-טוב שחל בשבת, ע&quot;ע יום טוב<ref>ציון 1008 ואילך.</ref>.


=== זמן קבלת שבת  ===
=== זמן קבלת שבת  ===


יש שכתבו שזמן אמירת סדר קבלת שבת הוא ברגע השקיעה ממש<ref>'''שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; פע&quot;ח שבת פ&quot;ח. '''</ref>. ויש שכתבו שיש לומר קבלת שבת מבעוד יום<ref>'''עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; עי' מ&quot;ב סי' רסז סק&quot;ג, שמותרים לעשות כן. וע&quot;ע תוספת שבת. '''</ref>. ויש שכתבו שאין מדקדקים לקבל שבת ברגע השקיעה דוקא<ref>'''שו&quot;ת בצל החכמה ח&quot;ג סי' סה.'''</ref>.
יש שכתבו שזמן אמירת סדר קבלת שבת הוא ברגע השקיעה ממש<ref>שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; פע&quot;ח שבת פ&quot;ח. </ref>. ויש שכתבו שיש לומר קבלת שבת מבעוד יום<ref>עי' חמדת ימים שבת פ&quot;ה; עי' מ&quot;ב סי' רסז סק&quot;ג, שמותרים לעשות כן. וע&quot;ע תוספת שבת. </ref>. ויש שכתבו שאין מדקדקים לקבל שבת ברגע השקיעה דוקא<ref>שו&quot;ת בצל החכמה ח&quot;ג סי' סה.</ref>.


=== מקום האמירה ===
=== מקום האמירה ===
שורה 257: שורה 257:
במקום אמירת סדר קבלת שבת, נחלקו אחרונים:
במקום אמירת סדר קבלת שבת, נחלקו אחרונים:


א) יש סוברים שיש לקבל את השבת בבית-הכנסת*<ref>'''סדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד, בסו&quot;ד, והובא בסדור השל&quot;ה סדר קבלת שבת; כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, שכן היה המנהג הקדום בתירי&quot;א (ועי' ציון''' '''152); סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן המנהג, ושעדיף לקבלו ברוב עם בבית הכנסת מלצאת לשדה כמנהג האר&quot;י (עי' ציון''' '''138); ענף יוסף לע&quot;י שבת קיט א, בשם סדור השל&quot;ה; עי' ערה&quot;ש שם ס&quot;ה. '''</ref>, וזהו שאמרו בתלמוד: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא<ref>'''עי' ציון''' '''5.'''</ref>, ולא שיצא בפועל<ref>'''סדור הרמ&quot;ק שם, והובא בסדור השל&quot;ה שם; ענף יוסף שם, בשם סדור השל&quot;ה. וכ&quot;מ מל' המאירי שבת קיט א וטוש&quot;ע או&quot;ח רסב ג.'''</ref>, אלא כוונת בואו ונצא, לא נמתין עד שהיא תבוא מאליה עלינו ואז נקבל אותה, אלא בואו ונקדים מחול על הקודש<ref>'''ע&quot;ע תוספת שבת. סדור הרמ&quot;ק שם, והובא בסדור השל&quot;ה שם; ענף יוסף שם, בשם סדור השל&quot;ה..'''</ref>. וכתבו שהיוצא לחוץ לקבל שבת אינו מן החסידים אלא מן המתמיהים<ref>'''סדור הרמ&quot;ק שם, והובא בסדור השל&quot;ה שם: החוץ.'''</ref>.
א) יש סוברים שיש לקבל את השבת בבית-הכנסת*<ref>סדור הרמ&quot;ק ש&quot;י סי' ד, בסו&quot;ד, והובא בסדור השל&quot;ה סדר קבלת שבת; כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, שכן היה המנהג הקדום בתירי&quot;א (ועי' ציון 152); סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן המנהג, ושעדיף לקבלו ברוב עם בבית הכנסת מלצאת לשדה כמנהג האר&quot;י (עי' ציון 138); ענף יוסף לע&quot;י שבת קיט א, בשם סדור השל&quot;ה; עי' ערה&quot;ש שם ס&quot;ה. </ref>, וזהו שאמרו בתלמוד: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא<ref>עי' ציון 5.</ref>, ולא שיצא בפועל<ref>סדור הרמ&quot;ק שם, והובא בסדור השל&quot;ה שם; ענף יוסף שם, בשם סדור השל&quot;ה. וכ&quot;מ מל' המאירי שבת קיט א וטוש&quot;ע או&quot;ח רסב ג.</ref>, אלא כוונת בואו ונצא, לא נמתין עד שהיא תבוא מאליה עלינו ואז נקבל אותה, אלא בואו ונקדים מחול על הקודש<ref>ע&quot;ע תוספת שבת. סדור הרמ&quot;ק שם, והובא בסדור השל&quot;ה שם; ענף יוסף שם, בשם סדור השל&quot;ה..</ref>. וכתבו שהיוצא לחוץ לקבל שבת אינו מן החסידים אלא מן המתמיהים<ref>סדור הרמ&quot;ק שם, והובא בסדור השל&quot;ה שם: החוץ.</ref>.


ב) ויש סוברים שיש לצאת לקבל השבת בשדה<ref>'''שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח; חמדת ימים שבת פ&quot;ה, שכן מנהג האר&quot;י ושכן מנהג שלמים ורבים בירושלים; בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, שהוא מצוה מן המובחר.'''</ref>, שמלשון &quot;בואו ונצא&quot; משמע שהיו יוצאים החוצה אל השדה<ref>'''עי' שעה&quot;כ שם; חמדת ימים שם. ועי' מהרש&quot;א שבת קיט א בח&quot;א, שפי' שר' ינאי סובר שצריך לצאת, ור' חנינא שבציון''' '''11 שאמר: בואי כלה בואי כלה, היה עומד במקומו.'''</ref>. ועוד, ששנינו שהרץ בערב-שבת* בין-השמשות* פטור, מפני שהוא רץ ברשות<ref>'''איסי בן יהודה בברייתא בב&quot;ק לב א, ור' יוחנן בגמ' שם שכן הלכה; רמב&quot;ם חובל פ&quot;ו ה&quot;ט; טוש&quot;ע חו&quot;מ שעח ח. וע&quot;ע ערב שבת.'''</ref> - ושהוא כר' ינאי שאמר &quot;בואו ונצא&quot;<ref>'''גמ' שם. '''</ref> - ולמה יפטרו את הרץ בערב שבת תוך רשות-הרבים* מן הנזקים, כיוון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר<ref>'''שעה&quot;כ שם.'''</ref>. ועוד טעם ליציאה לשדה, שהוא כדרך מלך בשר ודם כשבא לעיר, שיוצאים כל בני המדינה להקבילו מהלך כמה מילין<ref>'''עי' חמדת ימים שם, ע&quot;פ ויק&quot;ר פ&quot;ל סי' ז.'''</ref>, וכל שכן שראוי לצאת לקראת שבת מלכתא אל פני חוץ להקבילה<ref>'''חמדת ימים שם.'''</ref>. ועוד טעם ע&quot;פ הקבלה<ref>'''עי' שעה&quot;כ שם; עי' פע&quot;ח שם; עי' חמדת ימים שם.'''</ref>. וכתבו שאם יהיה על גבי הר גבוה הוא יותר טוב<ref>'''שעה&quot;כ שם; פע&quot;ח שם.'''</ref>, ושהחושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם קלי עולם<ref>'''שעה&quot;כ שם.'''</ref>. ואח&quot;כ יחזור לביתו לעשות שנית סדר קבלת שבת שם<ref>'''עי' שעה&quot;כ שם; עי' פע&quot;ח שם; חמדת ימים שם, בשם הרב ז&quot;ל (האר&quot;י), ושכן מנהג שלמים ורבים בירושלים.'''</ref>, והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>'''עי' שעה&quot;כ שם; עי' פע&quot;ח שם; עי' חמדת ימים שם.'''</ref>.
ב) ויש סוברים שיש לצאת לקבל השבת בשדה<ref>שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח; חמדת ימים שבת פ&quot;ה, שכן מנהג האר&quot;י ושכן מנהג שלמים ורבים בירושלים; בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, שהוא מצוה מן המובחר.</ref>, שמלשון &quot;בואו ונצא&quot; משמע שהיו יוצאים החוצה אל השדה<ref>עי' שעה&quot;כ שם; חמדת ימים שם. ועי' מהרש&quot;א שבת קיט א בח&quot;א, שפי' שר' ינאי סובר שצריך לצאת, ור' חנינא שבציון 11 שאמר: בואי כלה בואי כלה, היה עומד במקומו.</ref>. ועוד, ששנינו שהרץ בערב-שבת* בין-השמשות* פטור, מפני שהוא רץ ברשות<ref>איסי בן יהודה בברייתא בב&quot;ק לב א, ור' יוחנן בגמ' שם שכן הלכה; רמב&quot;ם חובל פ&quot;ו ה&quot;ט; טוש&quot;ע חו&quot;מ שעח ח. וע&quot;ע ערב שבת.</ref> - ושהוא כר' ינאי שאמר &quot;בואו ונצא&quot;<ref>גמ' שם. </ref> - ולמה יפטרו את הרץ בערב שבת תוך רשות-הרבים* מן הנזקים, כיוון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר<ref>שעה&quot;כ שם.</ref>. ועוד טעם ליציאה לשדה, שהוא כדרך מלך בשר ודם כשבא לעיר, שיוצאים כל בני המדינה להקבילו מהלך כמה מילין<ref>עי' חמדת ימים שם, ע&quot;פ ויק&quot;ר פ&quot;ל סי' ז.</ref>, וכל שכן שראוי לצאת לקראת שבת מלכתא אל פני חוץ להקבילה<ref>חמדת ימים שם.</ref>. ועוד טעם ע&quot;פ הקבלה<ref>עי' שעה&quot;כ שם; עי' פע&quot;ח שם; עי' חמדת ימים שם.</ref>. וכתבו שאם יהיה על גבי הר גבוה הוא יותר טוב<ref>שעה&quot;כ שם; פע&quot;ח שם.</ref>, ושהחושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם קלי עולם<ref>שעה&quot;כ שם.</ref>. ואח&quot;כ יחזור לביתו לעשות שנית סדר קבלת שבת שם<ref>עי' שעה&quot;כ שם; עי' פע&quot;ח שם; חמדת ימים שם, בשם הרב ז&quot;ל (האר&quot;י), ושכן מנהג שלמים ורבים בירושלים.</ref>, והטעם ע&quot;פ הקבלה<ref>עי' שעה&quot;כ שם; עי' פע&quot;ח שם; עי' חמדת ימים שם.</ref>.


ג) ויש סוברים שיש לקבל את השבת מחוץ לעיר<ref>'''כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, בשם הרב יצחק ששון, שכן היה מנהג הרב אברהם מונסון; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תע&quot;ח דף ג ע&quot;א, בשם יש נוהגים, שכן היו נוהגים בזמן התנאים והאמוראים ושכן נוהגים עד היום בא&quot;י. '''</ref>, בשדה<ref>'''תוצאות חיים לר&quot;א די וידאש ד' שאלוניקי תק&quot;כ דף כא ע&quot;א, ע&quot;פ זוהר ח&quot;ג דף רעב ע&quot;ב ברעיא מהימנא.'''
ג) ויש סוברים שיש לקבל את השבת מחוץ לעיר<ref>כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, בשם הרב יצחק ששון, שכן היה מנהג הרב אברהם מונסון; תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תע&quot;ח דף ג ע&quot;א, בשם יש נוהגים, שכן היו נוהגים בזמן התנאים והאמוראים ושכן נוהגים עד היום בא&quot;י. </ref>, בשדה<ref>תוצאות חיים לר&quot;א די וידאש ד' שאלוניקי תק&quot;כ דף כא ע&quot;א, ע&quot;פ זוהר ח&quot;ג דף רעב ע&quot;ב ברעיא מהימנא.


'''מג&quot;א שם סק&quot;ג, בשם כנה&quot;ג (עי' בציון הקודם): וטוב לצאת לשדה; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן היה נוהג האר&quot;י; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ד, בשם יש נוהגין; ערה&quot;ש שם ס&quot;ה, שיש שהיו יוצאים לשדה. '''</ref>, ולא הזכירו קבלת שבת שנית<ref>'''עי' אחרונים שבציונים''' '''145,''' '''146. וסדור יעב&quot;ץ שם צ&quot;ב, שהביא בשם האר&quot;י שיש לומר קבלת שבת בשדה, אבל השמיט מנהג האר&quot;י שבציון''' '''141 ואילך.'''</ref>.
מג&quot;א שם סק&quot;ג, בשם כנה&quot;ג (עי' בציון הקודם): וטוב לצאת לשדה; סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן היה נוהג האר&quot;י; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ד, בשם יש נוהגין; ערה&quot;ש שם ס&quot;ה, שיש שהיו יוצאים לשדה. </ref>, ולא הזכירו קבלת שבת שנית<ref>עי' אחרונים שבציונים 145, 146. וסדור יעב&quot;ץ שם צ&quot;ב, שהביא בשם האר&quot;י שיש לומר קבלת שבת בשדה, אבל השמיט מנהג האר&quot;י שבציון 141 ואילך.</ref>.


ד) ויש סוברים שצריך לומר קבלת שבת חוץ לבית, שמאומרם &quot;בואו ונצא&quot; משמע שהיו יוצאים למקום אחר<ref>'''עי' סדר היום סדר קבלת שבת; עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, בשמו. '''</ref>, והענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר, מקום פנוי וראוי להקבלה - כחתן היוצא לקראת כלה<ref>'''כה&quot;ח (פלאג'י) סי' כח אות ג. '''</ref> - אבל לא שיחויב לצאת חוץ לעיר<ref>'''סדר היום שם; כנה&quot;ג שם, בשמו.'''</ref>, ויש לצאת מבית הכנסת<ref>'''עי' כנה&quot;ג שם; מג&quot;א שם סק&quot;ג, בשם כנה&quot;ג, שכן נוהגים בקצת מקומות; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ד, בשם קצת מקומות; כה&quot;ח שם; מ&quot;ב שם סק&quot;י, בשם כנה&quot;ג, שכן נוהגים בקצת מקומות; עי' ערה&quot;ש שם ס&quot;ה, שיש היו יוצאים לחצר בית הכנסת. '''</ref> אל העזרה<ref>'''כנה&quot;ג שם, שכן המנהג בקושטנדינ&quot;א, ושכן הנהיג בתירי&quot;א (ועי' ציון''' '''133); באה&quot;ט שם סק&quot;ה, בשמו; כה&quot;ח שם; מ&quot;ב שם.'''</ref>, לחצר<ref>'''מג&quot;א שם; שו&quot;ע הרב שם; עי' ערה&quot;ש שם.'''</ref>, מקום פנוי ומגולה<ref>'''כנה&quot;ג שם.'''</ref>. וכן כתבו אחרונים - לדעתם שצריך לומר קבלת שבת פעמיים, ובפעם הראשונה בשדה<ref>'''עי' ציון''' '''524 ואילך.'''</ref> - שמי שאינו יכול לעשות כן, במקום קבלת השבת בשדה, יצא החוצה אל עזרת בית הכנסת למקום אויר פנוי וראוי להקבלה<ref>'''עי' חמדת ימים שם, שכן עשה כשלא הורשה לעשות כאלה; בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב.'''</ref>, ובמקום קבלת השבת בבית, יאמרה בבית הכנסת<ref>'''עי' חמדת ימים שם.'''</ref>.
ד) ויש סוברים שצריך לומר קבלת שבת חוץ לבית, שמאומרם &quot;בואו ונצא&quot; משמע שהיו יוצאים למקום אחר<ref>עי' סדר היום סדר קבלת שבת; עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' רסב אות ג, בשמו. </ref>, והענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר, מקום פנוי וראוי להקבלה - כחתן היוצא לקראת כלה<ref>כה&quot;ח (פלאג'י) סי' כח אות ג. </ref> - אבל לא שיחויב לצאת חוץ לעיר<ref>סדר היום שם; כנה&quot;ג שם, בשמו.</ref>, ויש לצאת מבית הכנסת<ref>עי' כנה&quot;ג שם; מג&quot;א שם סק&quot;ג, בשם כנה&quot;ג, שכן נוהגים בקצת מקומות; שו&quot;ע הרב שם ס&quot;ד, בשם קצת מקומות; כה&quot;ח שם; מ&quot;ב שם סק&quot;י, בשם כנה&quot;ג, שכן נוהגים בקצת מקומות; עי' ערה&quot;ש שם ס&quot;ה, שיש היו יוצאים לחצר בית הכנסת. </ref> אל העזרה<ref>כנה&quot;ג שם, שכן המנהג בקושטנדינ&quot;א, ושכן הנהיג בתירי&quot;א (ועי' ציון 133); באה&quot;ט שם סק&quot;ה, בשמו; כה&quot;ח שם; מ&quot;ב שם.</ref>, לחצר<ref>מג&quot;א שם; שו&quot;ע הרב שם; עי' ערה&quot;ש שם.</ref>, מקום פנוי ומגולה<ref>כנה&quot;ג שם.</ref>. וכן כתבו אחרונים - לדעתם שצריך לומר קבלת שבת פעמיים, ובפעם הראשונה בשדה<ref>עי' ציון 524 ואילך.</ref> - שמי שאינו יכול לעשות כן, במקום קבלת השבת בשדה, יצא החוצה אל עזרת בית הכנסת למקום אויר פנוי וראוי להקבלה<ref>עי' חמדת ימים שם, שכן עשה כשלא הורשה לעשות כאלה; בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב.</ref>, ובמקום קבלת השבת בבית, יאמרה בבית הכנסת<ref>עי' חמדת ימים שם.</ref>.


יש מהנוהגים לומר קבלת שבת בבית-כנסת*<ref>'''עי' ציון''' '''138 ואילך.'''</ref>, שנוהגים שהחזן עולה על הבימה* לקבל שבת<ref>'''עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים קו&quot;א סי' רסד; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, שכן המנהג באיזה מקומות; כ&quot;ה מנהג האשכנזים בימינו. '''</ref>, שהוא מקום גבוה<ref>'''ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם; לקוטי מהרי&quot;ח שם.'''</ref>, וכנגד הר גבוה בשדה<ref>'''עי' ציון''' '''532. עי' לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת.'''</ref> - ולמנהגם שאין שליח-הצבור* עומד בתפילות על הבימה, אלא ליד ארון-הקדש*, הוא - קרוב יותר אל הפתח<ref>'''עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם. '''</ref>.
יש מהנוהגים לומר קבלת שבת בבית-כנסת*<ref>עי' ציון 138 ואילך.</ref>, שנוהגים שהחזן עולה על הבימה* לקבל שבת<ref>עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים קו&quot;א סי' רסד; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, שכן המנהג באיזה מקומות; כ&quot;ה מנהג האשכנזים בימינו. </ref>, שהוא מקום גבוה<ref>ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם; לקוטי מהרי&quot;ח שם.</ref>, וכנגד הר גבוה בשדה<ref>עי' ציון 532. עי' לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת.</ref> - ולמנהגם שאין שליח-הצבור* עומד בתפילות על הבימה, אלא ליד ארון-הקדש*, הוא - קרוב יותר אל הפתח<ref>עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם. </ref>.


=== המלבוש בשעת האמירה ===
=== המלבוש בשעת האמירה ===


אמירת שיר השירים, כתבו אחרונים שתהיה כשהוא לבוש בבגדי שבת<ref>'''עי' סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב; עי' תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; עי' סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב; יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;א; שו&quot;ת משפט וצדקה ביעקב ח&quot;ב סי' קח, שכן נהג אביו.'''</ref>. ויש מהם שכתבו שיהיה מעוטף בטלית<ref>'''משפט וצדקה ביעקב שם, שכן נהג אביו. '''</ref>.
אמירת שיר השירים, כתבו אחרונים שתהיה כשהוא לבוש בבגדי שבת<ref>עי' סדור האר&quot;י ר' שבתי ח&quot;ב דף נ ע&quot;ב; עי' תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ג; עי' סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ&quot;ח דף ד ע&quot;ב; יסוד ושורש העבודה ש&quot;ח פ&quot;א; שו&quot;ת משפט וצדקה ביעקב ח&quot;ב סי' קח, שכן נהג אביו.</ref>. ויש מהם שכתבו שיהיה מעוטף בטלית<ref>משפט וצדקה ביעקב שם, שכן נהג אביו. </ref>.


אמירת סדר קבלת שבת תהיה כשהוא לבוש בבגדי שבת<ref>'''עי' ס' הקנה שבציון''' '''95; כ&quot;מ מראשונים ואחרונים שבציון''' '''10. '''</ref>, כפי שמצינו בר' ינאי שהתעטף בבגדים נאים - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''2.'''</ref> - לפני אמירת: בואו ונצא וכו'<ref>'''עי' ציון''' '''2 ואילך. עי' טוש&quot;ע או&quot;ח רסב ג. '''</ref>.
אמירת סדר קבלת שבת תהיה כשהוא לבוש בבגדי שבת<ref>עי' ס' הקנה שבציון 95; כ&quot;מ מראשונים ואחרונים שבציון 10. </ref>, כפי שמצינו בר' ינאי שהתעטף בבגדים נאים - לסוברים כן<ref>עי' ציון 2.</ref> - לפני אמירת: בואו ונצא וכו'<ref>עי' ציון 2 ואילך. עי' טוש&quot;ע או&quot;ח רסב ג. </ref>.


יש שכתבו שאמירת סדר קבלת שבת תהיה כשהוא מעוטף בטלית<ref>'''עי' ס' הקנה שבציון''' '''95.'''</ref>. וכן לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו<ref>'''עי' ציון''' '''133 ואילך.'''</ref>, בקבלת שבת בשדה אין להתעטף בטלית, אבל בבואו לביתו יתעטף בטלית ויאמר שנית סדר קבלת שבת<ref>'''עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.'''</ref>, כפי שמצינו בר' ינאי, שהתעטף בציצית - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''3.'''</ref> - לפני אמירת בואו ונצא וכו'<ref>'''עי' ציון''' '''2 ואילך. שו&quot;ת משפט וצדקה ביעקב ח&quot;ב סי' קח. ועי' גנת ביתן לר&quot;י הכהן עמ' 57 ומשפט וצדקה ביעקב שם, טעמים נוספים ע&quot;פ הקבלה. ועי' ס' הקנה שבציון''' '''95, וצ&quot;ב אם היינו מבעוד יום, ואם יש להישאר מעוטף בו לאחר &quot;בואי כלה&quot;.'''</ref>.
יש שכתבו שאמירת סדר קבלת שבת תהיה כשהוא מעוטף בטלית<ref>עי' ס' הקנה שבציון 95.</ref>. וכן לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו<ref>עי' ציון 133 ואילך.</ref>, בקבלת שבת בשדה אין להתעטף בטלית, אבל בבואו לביתו יתעטף בטלית ויאמר שנית סדר קבלת שבת<ref>עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.</ref>, כפי שמצינו בר' ינאי, שהתעטף בציצית - לסוברים כן<ref>עי' ציון 3.</ref> - לפני אמירת בואו ונצא וכו'<ref>עי' ציון 2 ואילך. שו&quot;ת משפט וצדקה ביעקב ח&quot;ב סי' קח. ועי' גנת ביתן לר&quot;י הכהן עמ' 57 ומשפט וצדקה ביעקב שם, טעמים נוספים ע&quot;פ הקבלה. ועי' ס' הקנה שבציון 95, וצ&quot;ב אם היינו מבעוד יום, ואם יש להישאר מעוטף בו לאחר &quot;בואי כלה&quot;.</ref>.


על מלבושים נאים, שמכבוד שבת ללובשם לכבוד שבת, ע&quot;ע כבוד שבת; כבוד יום טוב<ref>'''ציון 51 ואילך. '''</ref>, ושם<ref>'''ציון 87 ואילך. '''</ref>, על זמן לבישתם בערב-שבת*. על האוסרים להתעטף בטלית בלילה, ע&quot;ע ציצית, ושם, על הנוהגים להתעטף בטלית בכל תפילת ליל שבת, ושם, שמכל מקום אין לברך על ההתעטפות אלא אם כן התעטף מבעוד יום.
על מלבושים נאים, שמכבוד שבת ללובשם לכבוד שבת, ע&quot;ע כבוד שבת; כבוד יום טוב<ref>ציון 51 ואילך. </ref>, ושם<ref>ציון 87 ואילך. </ref>, על זמן לבישתם בערב-שבת*. על האוסרים להתעטף בטלית בלילה, ע&quot;ע ציצית, ושם, על הנוהגים להתעטף בטלית בכל תפילת ליל שבת, ושם, שמכל מקום אין לברך על ההתעטפות אלא אם כן התעטף מבעוד יום.


=== עמידה בשעת האמירה ===
=== עמידה בשעת האמירה ===


יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לעמוד בשעת קבלת שבת, ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול<ref>'''א&quot;ר סי' רסב סק&quot;ה וא&quot;ז שם סק&quot;ג; באה&quot;ט שם סק&quot;ה. '''</ref>. ויש שכתבו שצריך לעמוד בשעת אמירת הפיוט &quot;לכה דודי&quot;<ref>'''תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ח; סדר תקוני שבת ד' ונציה תס&quot;ה דף כב ע&quot;א; קצות השלחן סי' עז בדי השלחן סק&quot;ט, בשם יש מדקדקין; כן מנהג הספרדים.'''</ref>. ויש שכתבו שהמנהג לעמוד בשעת אמירת מזמור לדוד הבו לה'<ref>'''תהלים כט. קצות השלחן שם: המנהג לעמוד; כן מנהג האשכנזים ורוב הספרדים. ועי' סדורי הספרדים שיש אינם נוהגים בו. '''</ref>. ויש שכתבו שצריך לעמוד באמירת מזמור שיר ליום השבת<ref>'''מורה באצבע סי' ד אות קמא, שכן קיבל; קמח סולת דף ע ע&quot;א, בשמו; קצות השלחן סי' עז בדי השלחן ס&quot;ק יב, בשם מנח&quot;ש בשם עבוה&quot;ק (מורה באצבע).'''</ref>, שבמזמור זה - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''137 ואילך. '''</ref> - מקבל שבת<ref>'''קצות השלחן שם: ואולי. '''</ref>.
יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לעמוד בשעת קבלת שבת, ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול<ref>א&quot;ר סי' רסב סק&quot;ה וא&quot;ז שם סק&quot;ג; באה&quot;ט שם סק&quot;ה. </ref>. ויש שכתבו שצריך לעמוד בשעת אמירת הפיוט &quot;לכה דודי&quot;<ref>תקוני שבת ד' קרקא שע&quot;ח; סדר תקוני שבת ד' ונציה תס&quot;ה דף כב ע&quot;א; קצות השלחן סי' עז בדי השלחן סק&quot;ט, בשם יש מדקדקין; כן מנהג הספרדים.</ref>. ויש שכתבו שהמנהג לעמוד בשעת אמירת מזמור לדוד הבו לה'<ref>תהלים כט. קצות השלחן שם: המנהג לעמוד; כן מנהג האשכנזים ורוב הספרדים. ועי' סדורי הספרדים שיש אינם נוהגים בו. </ref>. ויש שכתבו שצריך לעמוד באמירת מזמור שיר ליום השבת<ref>מורה באצבע סי' ד אות קמא, שכן קיבל; קמח סולת דף ע ע&quot;א, בשמו; קצות השלחן סי' עז בדי השלחן ס&quot;ק יב, בשם מנח&quot;ש בשם עבוה&quot;ק (מורה באצבע).</ref>, שבמזמור זה - לסוברים כן<ref>עי' ציון 137 ואילך. </ref> - מקבל שבת<ref>קצות השלחן שם: ואולי. </ref>.


אמירת שיר השירים, יש מי שכתב שתהיה בעמידה<ref>'''נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ט, בשמו.'''</ref>. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן<ref>'''פתח הדביר שם.'''</ref>.
אמירת שיר השירים, יש מי שכתב שתהיה בעמידה<ref>נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ט, בשמו.</ref>. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן<ref>פתח הדביר שם.</ref>.


לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו, בעומדו בשדה<ref>'''עי' ציון''' '''133 ואילך.'''</ref>, קבלת השבת בשדה צריכה להיות בעמידה, ואף קבלת השבת בבית, אלא שבבית צריך להקיף השולחן<ref>'''עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.'''</ref>. ומי שאינו יכול לעשות כן, במקום קבלת השבת בבית יקיף את התיבה בבית-הכנסת*<ref>'''עי' חמדת ימים פ&quot;ה, שכן נהקג כשלא הורשה לעשות כאלה. '''</ref>.
לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו, בעומדו בשדה<ref>עי' ציון 133 ואילך.</ref>, קבלת השבת בשדה צריכה להיות בעמידה, ואף קבלת השבת בבית, אלא שבבית צריך להקיף השולחן<ref>עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.</ref>. ומי שאינו יכול לעשות כן, במקום קבלת השבת בבית יקיף את התיבה בבית-הכנסת*<ref>עי' חמדת ימים פ&quot;ה, שכן נהקג כשלא הורשה לעשות כאלה. </ref>.


=== עצימת עיניים ומנהגים אחרים ===
=== עצימת עיניים ומנהגים אחרים ===


לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו<ref>'''עי' ציון''' '''133 ואילך.'''</ref>, בקבלת השבת בשדה יש לעצום את העיניים, וישים ידו הימנית על החזה ויד ימינו על גבי שמאלו ויתחיל ויאמר סדר קבלת שבת<ref>'''עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.'''</ref>.
לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו<ref>עי' ציון 133 ואילך.</ref>, בקבלת השבת בשדה יש לעצום את העיניים, וישים ידו הימנית על החזה ויד ימינו על גבי שמאלו ויתחיל ויאמר סדר קבלת שבת<ref>עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח.</ref>.


ויש מהאחרונים שלא הזכירו לומר קבלת שבת פעמיים, אבל כתבו שיש לעצום עיניים בשעת קבלת שבת<ref>'''כה&quot;ח (פלאג'י) סי' כח אות ד; בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב.'''</ref>, וסגירת העינים בעת קבלת שבת הוא צורך גדול, ורק אותם בני אדם שמוכרחים לומר קבלת שבת מתוך סידור תפילה, הם מוכרחים לפתוח עיניהם לראות בספר שבידם, ואין למחות בידם בעבור זה<ref>'''בא&quot;ח שם.'''</ref>.
ויש מהאחרונים שלא הזכירו לומר קבלת שבת פעמיים, אבל כתבו שיש לעצום עיניים בשעת קבלת שבת<ref>כה&quot;ח (פלאג'י) סי' כח אות ד; בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב.</ref>, וסגירת העינים בעת קבלת שבת הוא צורך גדול, ורק אותם בני אדם שמוכרחים לומר קבלת שבת מתוך סידור תפילה, הם מוכרחים לפתוח עיניהם לראות בספר שבידם, ואין למחות בידם בעבור זה<ref>בא&quot;ח שם.</ref>.


יש שנהגו באמירת בואי כלה<ref>'''עי' ציון''' '''500 ואילך.'''</ref>, לצדד פניהם לצד ימין שלהם ואומרים בואי כלה הא', ואח&quot;כ מצדדים פניהם לצד שמאל ואומרים בואי כלה הב', ואח&quot;כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים בואי כלה הג' בלחש, ומוסיף בזה הג' לומר: שבת מלכתא<ref>'''בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, שכן מנהג העולם ושיש סמך לזה מד' מהרש&quot;ו בחמדת ישראל, אך שבסוד הרש&quot;ש אינו.'''</ref>. ויש מי שנהג באמירת בואי כלה, לומר בואי כלה פעם אחת כשהוא שוחה פונה לשמאלו, ופעם שנייה לימינו, ופעם שלישית להשתחוות לפניו<ref>'''סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ&quot;צ).'''</ref>. ויש שכתב שהשוחה בשעת אמירת בואי כלה גוערים בו<ref>'''חמדת ימים שבת פ&quot;ה; קמח סולת דף ע ע&quot;א, בשמו. '''</ref>, שאין לשחות אלא במקום שאמרו חכמים<ref>'''חמדת ימים שם. וע&quot;ע תפלה.'''</ref>, רק יטה ראשון מעט לצד דרום, ואח&quot;כ לצפון ואח&quot;כ למזרח ולמעלה ולמטה, ואח&quot;כ למערב, או הכל למערב, ודיו<ref>'''חמדת ימים שם; קמח סולת שם, בשמו. '''</ref>.
יש שנהגו באמירת בואי כלה<ref>עי' ציון 500 ואילך.</ref>, לצדד פניהם לצד ימין שלהם ואומרים בואי כלה הא', ואח&quot;כ מצדדים פניהם לצד שמאל ואומרים בואי כלה הב', ואח&quot;כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים בואי כלה הג' בלחש, ומוסיף בזה הג' לומר: שבת מלכתא<ref>בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, שכן מנהג העולם ושיש סמך לזה מד' מהרש&quot;ו בחמדת ישראל, אך שבסוד הרש&quot;ש אינו.</ref>. ויש מי שנהג באמירת בואי כלה, לומר בואי כלה פעם אחת כשהוא שוחה פונה לשמאלו, ופעם שנייה לימינו, ופעם שלישית להשתחוות לפניו<ref>סדור יעב&quot;ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ&quot;צ).</ref>. ויש שכתב שהשוחה בשעת אמירת בואי כלה גוערים בו<ref>חמדת ימים שבת פ&quot;ה; קמח סולת דף ע ע&quot;א, בשמו. </ref>, שאין לשחות אלא במקום שאמרו חכמים<ref>חמדת ימים שם. וע&quot;ע תפלה.</ref>, רק יטה ראשון מעט לצד דרום, ואח&quot;כ לצפון ואח&quot;כ למזרח ולמעלה ולמטה, ואח&quot;כ למערב, או הכל למערב, ודיו<ref>חמדת ימים שם; קמח סולת שם, בשמו. </ref>.


כשיוצא לקבל שבת - לסוברים שיוצא מחוץ לביתו לצורך קבלת שבת<ref>'''עי' ציון''' '''539 ואילך. '''</ref> - כתבו אחרונים שאם יש עימו חבר או תלמיד שיצא עמו שיהיו ב' או ג' הוא טוב ויפה, וברוב-עם-הדרת-מלך*, ואם לאו, הוא לבדו יעשה אותו<ref>'''סדר היום סדר קבלת שבת; המגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג, בשמו. '''</ref>. ויש שכתב שטוב שיהיו עשרה לקבלת שבת<ref>'''שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;א סי' נב, ע&quot;פ תקו&quot;ז המצריך עשרה לקבלת שבת (ונ' שכוונתו לתי' כד דף סט ע&quot;א: והוו אמרי תרי זמני בואי כלה בואי כלה וכו' ועוד מקדשי באות יו&quot;ד בגין דלית קדושה פחות מעשרה); המגיה בשלמי חגיגה שם, בשמו; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, בשם שלמי חגיגה בשם הלק&quot;ט. '''</ref>.
כשיוצא לקבל שבת - לסוברים שיוצא מחוץ לביתו לצורך קבלת שבת<ref>עי' ציון 539 ואילך. </ref> - כתבו אחרונים שאם יש עימו חבר או תלמיד שיצא עמו שיהיו ב' או ג' הוא טוב ויפה, וברוב-עם-הדרת-מלך*, ואם לאו, הוא לבדו יעשה אותו<ref>סדר היום סדר קבלת שבת; המגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג, בשמו. </ref>. ויש שכתב שטוב שיהיו עשרה לקבלת שבת<ref>שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;א סי' נב, ע&quot;פ תקו&quot;ז המצריך עשרה לקבלת שבת (ונ' שכוונתו לתי' כד דף סט ע&quot;א: והוו אמרי תרי זמני בואי כלה בואי כלה וכו' ועוד מקדשי באות יו&quot;ד בגין דלית קדושה פחות מעשרה); המגיה בשלמי חגיגה שם, בשמו; לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר הנהגות ערב שבת, בשם שלמי חגיגה בשם הלק&quot;ט. </ref>.


=== כיוון הפנייה בשעת האמירה ===
=== כיוון הפנייה בשעת האמירה ===


אמירת שיר השירים, יש מי שכתב שתהיה כשפניו למזרח<ref>'''נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ט, בשמו.'''</ref>. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן<ref>'''פתח הדביר שם.'''</ref>.
אמירת שיר השירים, יש מי שכתב שתהיה כשפניו למזרח<ref>נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו; פתח הדביר ח&quot;ג סי' רס אות ט, בשמו.</ref>. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן<ref>פתח הדביר שם.</ref>.


לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו<ref>'''עי' ציון''' '''133 ואילך.'''</ref>, בעומדו בשדה יחזיר פניו כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת, ויאמר סדר קבלת שבת, ובבואו לביתו יאמר סדר קבלת שבת בהקפת השולחן, ויקיף השולחן כמה פעמים עד שיגמור סדר קבלת שבת<ref>'''עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח; עי' בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, בשם האר&quot;י.'''</ref>.
לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו<ref>עי' ציון 133 ואילך.</ref>, בעומדו בשדה יחזיר פניו כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת, ויאמר סדר קבלת שבת, ובבואו לביתו יאמר סדר קבלת שבת בהקפת השולחן, ויקיף השולחן כמה פעמים עד שיגמור סדר קבלת שבת<ref>עי' שעה&quot;כ דרושי קבלת שבת; עי' פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ח; עי' בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, בשם האר&quot;י.</ref>.


וכן יש אחרונים שכתבו שצריך לפנות בכל קבלת שבת לכיוון מערב<ref>'''כה&quot;ח (פלאג'י) סי' כח אות ד; עי' בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, בסו&quot;ד.'''</ref>, ושאותם בני אדם שעושין קבלת שבת בהולכה והובאה, שהולכין ובאין לארבע רוחות המקום, טועים הם<ref>'''בא&quot;ח שם.'''</ref>.
וכן יש אחרונים שכתבו שצריך לפנות בכל קבלת שבת לכיוון מערב<ref>כה&quot;ח (פלאג'י) סי' כח אות ד; עי' בא&quot;ח שנה ב' וירא אות ב, בסו&quot;ד.</ref>, ושאותם בני אדם שעושין קבלת שבת בהולכה והובאה, שהולכין ובאין לארבע רוחות המקום, טועים הם<ref>בא&quot;ח שם.</ref>.


לנוהגים לומר פיוטי &quot;לכה דודי&quot;<ref>'''עי' ציון''' '''140 ואילך.'''</ref>, כתבו אחרונים שהמנהג לפנות לצד מערב כשאומרים - את הבית האחרון<ref>'''ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ה: חרוז. '''</ref> - בואי בשלום וכו'<ref>'''עי' פמ&quot;ג או&quot;ח סי' רסב א&quot;א סק&quot;ג; מ&quot;ב שם סק&quot;י, בשמו.'''</ref>, משום שהשכינה במערב<ref>'''ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רסד, בהערה; עי' שו&quot;ת אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ג סי' מה. ועי' ירושלים במועדיה שבת ח&quot;ב עמ' קנט, בשם הרש&quot;ז אויערבך, טעם אחר.'''</ref>, כמו שיוצאים לקראת המלך ולקראת חתן וכלה<ref>'''לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת. '''</ref>. ויש שכתבו הטעם, לפי שבכל השבוע אין העם שם, שהם טרודים במלאכתן, ולזאת אין יודעים מהתוגה אשר בעיר, לזאת בכדי שידעו שיש אבל בעיר לנחם אותו, מהפכים פניהם קודם קבלת שבת לצד הפתח שבמערב, ששם יושבים האבלים, כדי לראות אותו ושידעו לנחם אותו<ref>'''ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים קו&quot;א סי' רסד. '''</ref>.
לנוהגים לומר פיוטי &quot;לכה דודי&quot;<ref>עי' ציון 140 ואילך.</ref>, כתבו אחרונים שהמנהג לפנות לצד מערב כשאומרים - את הבית האחרון<ref>ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ה: חרוז. </ref> - בואי בשלום וכו'<ref>עי' פמ&quot;ג או&quot;ח סי' רסב א&quot;א סק&quot;ג; מ&quot;ב שם סק&quot;י, בשמו.</ref>, משום שהשכינה במערב<ref>ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רסד, בהערה; עי' שו&quot;ת אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ג סי' מה. ועי' ירושלים במועדיה שבת ח&quot;ב עמ' קנט, בשם הרש&quot;ז אויערבך, טעם אחר.</ref>, כמו שיוצאים לקראת המלך ולקראת חתן וכלה<ref>לקוטי מהרי&quot;ח ח&quot;ב סדר קבלת שבת. </ref>. ויש שכתבו הטעם, לפי שבכל השבוע אין העם שם, שהם טרודים במלאכתן, ולזאת אין יודעים מהתוגה אשר בעיר, לזאת בכדי שידעו שיש אבל בעיר לנחם אותו, מהפכים פניהם קודם קבלת שבת לצד הפתח שבמערב, ששם יושבים האבלים, כדי לראות אותו ושידעו לנחם אותו<ref>ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים קו&quot;א סי' רסד. </ref>.


יש שכתבו שבאמירת בואי בשלום וכו' מחזירים פנים כלפי הפתח<ref>'''ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ה. '''</ref>. ולדעה זו נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שכתבו כן מפני שרוב בתי כנסיות שהיו במדינותינו - אירופה - היה הפתח במערב, ויש לפנות למערב שהשכינה היא בשביל המערב, ואם נמצא שהפתח אינו בצד מערב יהפוך למערב<ref>'''אג&quot;מ שם. '''</ref>. ב) ויש סוברים שדוקא ביוצא לשדה לשם קבלת שבת<ref>'''עי' ציונים''' '''524 ואילך,''' '''536 ואילך.'''</ref> ומקבלה ברגע השקיעה ממש<ref>'''עי' ציון''' '''516. '''</ref>, בזה ראוי להחזיר פניו בעת קבלת השבת לצד מערב, ששם מקום השקיעה והרי בשקיעה תלוי רגע קבלת תוספת קדושת שבת. וגם כשאינו יוצא לשדה ממש, אבל הוא יוצא אל העזרה שהוא מקום פנוי ומגולה או אל החצר או הגן, נכון שיחזיר פניו לצד מערב מטעם זה, אבל כשמתפלל בבית הכנסת, ובפרט שאין מדקדקים לקבל שבת ברגע השקיעה דוקא - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''518. '''</ref> - אין קפידה ברוח מערבית<ref>'''שו&quot;ת בצל החכמה ח&quot;ג סי' סה.'''</ref>. ובמקום שהתפילה היא לכיוון אחר, יותר נכון להפוך פניו בעת אמירת בואי בשלום לצד הכניסה ששם פתח בית הכנסת קבוע, כדי לעורר המחשבה כי זה עתה בשעת אמירה זו נכנסת אלינו שבת קודש ומתוספת עלינו נפש יתירה ותוספת קדושת השבת ומראים בנפשותינו שאנחנו מתכוננים ומתכוונים לצאת דרך הפתח לקראתה<ref>'''בצל החכמה שם.'''</ref>, שהשבת נכנסת כביכול דרך הפתח<ref>'''עי' נפש הרב עמ' קנז. '''</ref>.
יש שכתבו שבאמירת בואי בשלום וכו' מחזירים פנים כלפי הפתח<ref>ערה&quot;ש או&quot;ח סי' רסב ס&quot;ה. </ref>. ולדעה זו נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שכתבו כן מפני שרוב בתי כנסיות שהיו במדינותינו - אירופה - היה הפתח במערב, ויש לפנות למערב שהשכינה היא בשביל המערב, ואם נמצא שהפתח אינו בצד מערב יהפוך למערב<ref>אג&quot;מ שם. </ref>. ב) ויש סוברים שדוקא ביוצא לשדה לשם קבלת שבת<ref>עי' ציונים 524 ואילך, 536 ואילך.</ref> ומקבלה ברגע השקיעה ממש<ref>עי' ציון 516. </ref>, בזה ראוי להחזיר פניו בעת קבלת השבת לצד מערב, ששם מקום השקיעה והרי בשקיעה תלוי רגע קבלת תוספת קדושת שבת. וגם כשאינו יוצא לשדה ממש, אבל הוא יוצא אל העזרה שהוא מקום פנוי ומגולה או אל החצר או הגן, נכון שיחזיר פניו לצד מערב מטעם זה, אבל כשמתפלל בבית הכנסת, ובפרט שאין מדקדקים לקבל שבת ברגע השקיעה דוקא - לסוברים כן<ref>עי' ציון 518. </ref> - אין קפידה ברוח מערבית<ref>שו&quot;ת בצל החכמה ח&quot;ג סי' סה.</ref>. ובמקום שהתפילה היא לכיוון אחר, יותר נכון להפוך פניו בעת אמירת בואי בשלום לצד הכניסה ששם פתח בית הכנסת קבוע, כדי לעורר המחשבה כי זה עתה בשעת אמירה זו נכנסת אלינו שבת קודש ומתוספת עלינו נפש יתירה ותוספת קדושת השבת ומראים בנפשותינו שאנחנו מתכוננים ומתכוונים לצאת דרך הפתח לקראתה<ref>בצל החכמה שם.</ref>, שהשבת נכנסת כביכול דרך הפתח<ref>עי' נפש הרב עמ' קנז. </ref>.


על העמידה ליד הכתל-המערבי*, שאין לחוש לעמוד ואחוריו אל הכותל, כדי שיעמוד לכיוון מערב באמירת &quot;בואי בשלום&quot;, ע&quot;ע כתל מערבי<ref>'''ציון 127.'''</ref>. על נחום-אבלים* בבית-הכנסת* בשבת, לפני אמירת מזמור שיר ליום השבת<ref>'''תהלים צב.'''</ref>, ע&quot;ע נחום אבלים.
על העמידה ליד הכתל-המערבי*, שאין לחוש לעמוד ואחוריו אל הכותל, כדי שיעמוד לכיוון מערב באמירת &quot;בואי בשלום&quot;, ע&quot;ע כתל מערבי<ref>ציון 127.</ref>. על נחום-אבלים* בבית-הכנסת* בשבת, לפני אמירת מזמור שיר ליום השבת<ref>תהלים צב.</ref>, ע&quot;ע נחום אבלים.




==הערות שוליים==
=='''הערות שוליים'''==

גרסה אחרונה מ־18:52, 10 בפברואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - הכנה והמתנה לקראת בא השבת*, וקבלת האדם על עצמו איסור מלאכה בה.

מהותה

בכלל המצוה לכבד את השבת[1], אמרו בתלמוד על ר' ינאי שהתעטף - בבגדים נאים[2]. ויש מפרשים: בציצית*[3] - ונעמד לפנות ערב של ערב שבת - קודם שייכנס השבת במעט[4] - ואמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה[5]. ויש הסוברים שאמר: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא[6]. ויש הסוברים שאמר: בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא[7]. וביארו אחרונים, שיוצא כמלך לקראת המלכה, כי כל אחד מישראל הוא מלך, כאומרם: כל ישראל בני מלכים הם[8]. או שנקראת מלכה, מפני שמלכה מורה על חשיבות היום הזה מכל הימים כמו חשיבות המלכה מכל הנשים[9]. עוד אמרו בתלמוד על ר' חנינא שלבש בגדיו - או: התעטף[10] - בערב שבת ואמר: בואי כלה בואי כלה[11], וביארו ראשונים שמתוך חביבות קרא לשבת כלה[12]. וכתבו אחרונים שכפל הענין, שרצונו לומר: בואי כלה לחופה, ואח"כ בואי כלה לבית בעלך[13]. וכן כתבו ראשונים שהאדם ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה[14]. ויש שכתבו שמצוה על האדם להתעטף בציצית ולשבת בכובד ראש - לא בשמחה של הוללות[15] - לייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך[16], וכתבו עוד שחכמים הראשונים היו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ומתעטפים ואומרים: בואו ונצא לקראת שבת המלך[17].

על ההכנות לקראת שבת, ע"ע כבוד שבת ויו"ט: לפניה. על התקיעות של ערב-שבת*, להבדיל העם ממלאכה, ע"ע ערב שבת. ושם, על האמירות סמוך לחשיכה שיאמר אדם לאנשי ביתו. על חיוב הדלקת נר לכבוד שבת ועל פרטיה, ע"ע נר שבת. על מנהגי אמירת "בואו ונצא" וכו', עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת[18], ושם[19], על מנהגי אמירת "בואי כלה בואי כלה", ושם[20], מחלוקת האחרונים אם "בואו ונצא" מורה שצריך לצאת ממקומו לצורך אמירת סדר קבלת שבת.

זמנה

מפלג-המנחה* ואילך יכול אדם לקבל השבת, וקודם לכן לא[21], ואין קבלתו קבלה אף בדיעבד[22]. ויש מהראשונים שהעידו עליהם שהתפללו ערבית* של שבת קודם לכן[23], וביארו אחרונים שאע"פ שאין לעשות תוספת-שבת* קודם פלג המנחה[24], היינו מלכתחילה, אבל אם עשה כן ודאי היא קבלה[25]. ולא אמרו שקודם פלג המנחה אינה קבלה[26], אלא אם אמר מזמור שיר ליום השבת[27] או אמירה אחרת של קבלת שבת[28], ולא בתפילת ערבית[29].

אם לא קיבל עליו שבת מבעוד יום, ושקעה חמה[30], ודאי קיבל עליו שבת[31].

בקביעות

יש מהראשונים הסובר שאין לקבוע הדברים כחובה להקדים קבלת שבת, להרגיל בכך, שפעמים בא לידי קולא, כשלא גמר להכין לשבת[32], בין בהדלקת נר-שבת*[33] ובין בתפילת ערבית מבעוד יום[34].

עיקר קבלת שבת, אם הוא בהדלקת הנר או בתפילת ערבית, עי' להלן[35].

גדרה

המקבל שבת, אם קיבל עליו שבת שלא בטעות, אפילו מבעוד יום, אסור בעשיית מלאכה[36], ואין דין איסור מלאכה בתוספת-שבת* כדין שבת גמור[37], שהרי מקצת ישראל עדיין עושים מלאכה[38]. ובגדר איסור המלאכה נחלקו אחרונים: יש סוברים שאיסור המלאכה הוא משום נדר*[39], ויכול לעשות מלאכה אחר שקיבלו עליו, על ידי התרת-נדרים*[40]. ויש מהאחרונים סוברים שמכיוון שתוספת-שבת* היא מדאורייתא - לסוברים כן[41] - ואין שיעור לתוספת, אם כן זה שעשה תוספת מרובה, הלא דין התורה הוא[42], ולכן אי אפשר להתירו בהתרת נדרים[43].

עיקר קבלת שבת

בעיקר קבלת שבת נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש סוברים שבהדלקת נר-שבת* מקבל השבת עליו[44] ואסור במלאכה[45], שהדלקת הנר מלאכה של קודש היא לצורך שבת[46], ותחילת שביתה היא[47], ולפיכך תיקנו חכמים שתהא הדלקת הנר מלאכה אחרונה[48], ומי שמדליק את הנר כבר הוא גומר בדעתו שלאחר מלאכה זו לא יעשה שום מלאכה אחרת, ואין לך קיבול שבת גדול מזה[49]. שכן אמרו במדרש לגבי שש התקיעות שהיו תוקעים בערב-שבת* להבטיל העם ממלאכה[50]: תוקע שלישית והיו טומנין את החמין ומדליקין את הנר, גמר מלתקוע היתה קדירה על גבי כירה, מניחין אותה בארץ, ואם היתה הנר ביד אשה, מניחה אותה בארץ[51], הרי אתה רואה שכל זמן שהיה תוקע היתה מדלקת, וכשגמר מלתקוע אפילו בטלטול אסור[52], הרי שהדלקת הנר היא קבלת שבת[53]. ואף בברייתא שנינו: התחיל לתקוע תקיעה שלישית, סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק[54], וודאי שאדם יכול להטמין יותר סמוך לשבת מלהדליק את הנרות, שהרי שנינו: ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין את הנרות, אבל מערבין וטומנין את החמין[55], וכיוון שכך היה לו לשנות: הדליק המדליק וסילק המסלק והטמין המטמין, אלא ודאי שהטעם משום שחכמים תיקנו שתהא הדלקה מלאכה אחרונה ושלא יעשה אחריה מלאכה כלל[56]. ועוד, שכן שנינו: כשחלה ר' אליעזר, ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפלין*, גער בו: היאך מניחים איסור סקילה* ועוסקים באיסור שבות*[57], משמע אבל אם היתה חליצת תפילין מלאכה, היה נוח לו לר' אליעזר שהיה חולץ לו קודם קודם הדלקה, מפני שלאחר הדלקה לא היה יכול לחלוץ[58], ועוד, שהורקנוס בנו רצה לחלוץ קודם הדלקה, מפני שהיה סבור שגם זה אסור אחר הדלקה, הרי שהדלקת נר היא קבלת שבת[59]. ועוד, שכן אמרו בתלמוד שאשתו של רב יוסף היתה מאחרת ומדליקה נר של שבת סמוך לחשיכה[60], הרי שלאחר שגמרו כל צורכי שבת היו מדליקים את הנר ומקבלים את השבת[61]. קבלה זו היא בברכה על הנר[62], כיוון שהברכה מכנסת אותם בקדושת שבת, כיוון שמזכיר "להדליק נר של שבת"[63]. ויש סוברים שאף על פי שברך - עובר לעשייתן[64], לסוברים שאף בברכה על נר שבת מברכים כן[65] - לא קיבל עליו שבת עד שידליק כל הנרות שמדליק לכבוד שבת[66], שכל הנרות שמדליק לכבוד שבת כאחד חשובות[67].

ב) ויש סוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית*[68], שמשהתפלל ערבית חל עליו שבת[69] ואינו יכול לעשות שום מלאכה[70], שכן נדחקו בתלמוד להסביר מעשים בתנאים ואמוראים שעשו מלאכה לאחר שהתפללו תפלת-שבת* בערב שבת[71]. ועוד, שסברא היא שקדושת שבת תלויה בקדושת היום עצמו בספק בין-השמשות* או שקיבלו עליהם בתפילה[72]. ואם הדליק נר שבת מבעוד יום אין בכך קבלת שבת[73], ומותר לעשות מלאכה אחרת[74], אע"פ שבירך על הנר[75]. ואינו דומה ליום-הכפורים* שבבברכת-הזמן* מקבל עליו קדושת יום הכיפורים אפילו מבעוד יום[76], משום שמוסיפים מחול על הקודש[77] ואוכלים ופוסקים מבעוד יום[78], ויכול הוא להפסיק ולקבל עליו שלא יאכל מבעוד יום, וכיוון שאמר זמן הרי קיבלו מעתה[79], שכשאמר זמן הודה שהוא יום קדוש אצלו[80], אבל הדלקת נר שבת, אם הדליקו מבעוד יום מה קיבול שבת יש בכך, הרי כדי שלא יהא טרוד בערב הוא עושה[81], וההדלקה שהיא מעשה נשים[82], מקדימות אותה לפעמים לתור להן מנוחה ולפרוק מעליהן עול מלאכות[83], ואדרבא, לא מפני שהוא שבת הוא מדליק אלא מפני שעדיין אינה שבת מדליק[84], וכי גמר הדלקה קונה שביתה[85]. וכן שנינו: תקיעה שלישית - מהתקיעות שהיו תוקעים בערב שבת להבטיל העם ממלאכה[86] - להדליק את הנר[87] - לסוברים כן[88] - ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת[89], הרי שלאחר הדלקת הנר מותר לצלות דגים ולהדביק פת בתנור[90], שהכל ודאי מדליקים וזמן כל האדם הוא להדלקה, ולאחר מכן מי שמדליק הוא עצמו מדביק פת בתנור וצולה דג קטן, שהרי אין התקיעה האחרונה להדלקה[91], הרי שאין הדלקת הנר קבלת שבת ומותר במלאכה[92]. ועוד, שלדעת ר' יוסי בר חנינא אם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק[93]. ואין לומר שדוקא כשהיו תקיעות נוהגות[94] לא היתה קבלת שבת בהדלקת הנר, אבל עכשיו שאין תוקעים[95], קבלת שבת בהדלקה[96], שכיוון שמקיש הדלקת הנר לתקיעת שופר, הלא נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו בראש גגו[97], כך גם נתנו לו שיעור להניח את נרו[98]. ועוד, שאין לומר שהדלקת הנר היא קבלת שבת, שאם אתה אומר כן, כשהדליק נר ראשון קיבל השבת ואסור לו להדליק נר שני, ונמצא שאסור להדליק שני נרות בערב שבת[99], כפי המנהג*[100].

ג) ויש מהראשונים סוברים שבתפילת ערבית מקבלים עליהם הציבור את השבת[101], ואין יחיד קובע שבת לעצמו ועל כרחו חל עליו לכל דבר[102], וכן כשהיו נוהגים בשש תקיעות[103], לא היה הדבר תלוי בקבלתו, שהתקיעות מסורות לציבור, ואין לעשות אגודות אגודות[104]. אבל קודם ברכו, כשמדליק בביתו, תלוי בדעתו, אם דעתו שיחול עליו בגמר ההדלקה או שדעתו שיחול עליו באמירת ברכו[105].

ד) ויש מהראשונים סוברים כעין זה, שאחר דעת האדם אנו הולכים בקבלת שבת, אם בתפילה אם בהדלקת הנר, שאחר ששם בדעתו לשבות אסור לעשות שום דבר[106]. ומה שהיו מותרים בצליית הדג ואפיית הפת לאחר הדלקת הנר[107], לפי שלא קיבלו עליהם שביתה בהדלקה, אבל אם דעתם לקבל שבת בהדלקה, אפילו מבעוד יום אסורים לעשות שום דבר אחר כן[108].

יש מהסוברים שהדלקת הנר אינה קבלת שבת[109], הסוברים שמכל מקום המדליק עצמו אסור במלאכה[110], שכיוון שמברך עליו - לסוברים כן[111] - אין לך קבלה גדולה מזו[112], שכן שנינו לגבי התקיעות שהיו תוקעים בערב שבת להבטיל העם ממלאכה[113]: גמר מלקרות - פירוש: מלתקוע[114] -אפילו מיחם בידו, אינו מטמינו, אלא מניחו בארץ, ואפילו נר בידו, אין מניחו על גבי מנורה, אלא מניחו בארץ[115].

אף לסוברים שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר[116], יש מהאחרונים סוברים שאם התפללו ערבית מבעוד יום, אסורים בעשיית מלאכה[117].

להלכה כתבו הפוסקים שהעיקר שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית של שבת[118], אבל שהמנהג שאותה אישה המדלקת[119] מקבלת שבת בהדלקה[120], אם לא התנתה קודם לכן[121], ושאר בני הבית מותרים במלאכה עד תפילת ערבית[122]. שודאי לכל בני הבית אין הדלקת הנר ענין לקבלת שבת, כיוון שאין מברכים, אבל המדלקת בעצמה, כיוון שמברכת ומזכרת שבת מן הסתם קיבלה עליה תוספת-שבת*, אם לא שהתנתה בפירוש שלא לקבל[123]. ואם הדליק איש, אין בו מנהג, ואין קבלת שבת תלוי בהדלקה[124], אלא בתפילת ערבית[125], כעיקר הדין[126], ומכל מקום טוב להתנות שלא יקבל שבת עד שיתפלל ערבית[127].

לסוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית[128], נחלקו גאונים ראשונים ואחרונים אימתי מקבלים שבת, והדבר תלוי במנהגי סדר קבלת שבת[129]:

א) לנוהגים שלא להוסיף הוספות של סדר קבלת שבת לפני תפילת ערבית[130], יש מהגאונים וראשונים סוברים שבברכת מקדש השבת שבתפלת ערבית מקבל השבת[131]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שקבלת שבת היא באמירת "ושמרו"[132]. ויש מהראשונים סוברים שקבלת שבת היא כשהתפללו "אתה קדשת"[133]. ויש מהראשונים סוברים שכשהחזן אומר ברכו* הכל פורשים ממלאכה[134], דהיינו בעניית הקהל[135]: ברוך ה' המבורך לעולם ועד[136]. וכן הלכה[137]. ויש מהפוסקים שחילקו, שבציבור מקבל שבת בברכו, וביחיד בברכת מקדש השבת[138], שכיוון שהזכיר קדושת היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול[139].

ב) ולנוהגים להוסיף מזמור שיר ליום השבת[140] לפני תפילת ערבית[141], כתבו אחרונים שכיוון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת, קיבלו השבת[142], אע"פ שעדיין יום גדול הוא[143], שמן הסתם כיוון שמזכיר שבת יהא כקבלה[144]. ויש שכתבו על מקומם, שאע"פ שאומרים מזמור שיר, אין מקבלים שבת ועושים כל מלאכות עד ברכו[145] - כשמתפללים קודם בין-השמשות*[146] - שמתחילה כך קיבלו עליהם[147], שכשהתחילו לומר זה המזמור לא היה בדעתם לקבל תוספת שבת באמירת מזמור זה אלא באמירת ברכו[148], ואין מתכוונים בזה - באמירת מזמור שיר - לקבלה[149]. ויש הסובר שבאמירת ברכו מקבלים שבת, מפני שברכו שייך לתפילה, שאין רשאים להפסיק עד אחר התפילה, ונחשב כתפילת לילה, אבל מזמור שיר ליום השבת מה ענינו לתפילת ערבית שיהיה די לקבלת שבת[150]. ויש שהכריעו שאין עושים מלאכה לאחר אמירת מזמור שיר, אלא אם כן יש מנהג ידוע לעשות מלאכה עד לברכו[151], ושאין לעשות מנהג חדש בתנאי כזה[152].

ג) ולנוהגים להוסיף לפני מזמור שיר: בואי כלה[153], או פיוט "לכה דודי" המסיים בבואי כלה[154], כתבו אחרונים ש"בואי כלה" היא קבלת שבת[155]. ויש סוברים שמדליקים נרות וכיוצא עד אמירת מזמור שיר ליום השבת[156], שמלכתחילה כך קיבלו עליהם שלא לקבל תוספת-שבת* באמירת פיוט "לכה דודי"[157], וגם הנוסח "בואי כלה" נראה שאין זה קבלה גמורה, אלא מכינים עצמם לקבלו[158]. ויש הסובר שאין מקבלים שבת עד ברכו, כיוון שהיא קבלת שבת שלא על ידי תפילה[159].

על קהל* שקיבלו השבת בתפילת ערבית*, שאוסרים היחיד בעשיית מלאכה, עי' להלן: קהל ויחיד[160]. ושם[161], אם יכול היחיד לעכב בעדם שלא יתפללו ערבית*. על מנהגי סדר קבלת שבת, עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת. על הברכה על נר-שבת*, שנחלקו ראשונים אימתי מברך, שהרי מקבל שבת בברכה - לסוברים כן[162] - ואינו יכול לברך כבשאר ברכת-המצוות* עובר לעשייתן[163], שאז לא יוכל להדליק, ע"ע ברכת המצוות[164] וע"ע נר שבת. על כך שמקדימים נר חנכה* לנר-שבת*, לסוברים שבהדלקת הנר מקבל עליו את השבת[165], ועל מחלוקת הראשונים איזה מהם יקדים, לדעת הסוברים שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר[166], ע"ע חנכה[167].

קידוש

לסוברים שקבלת שבת תלויה בתפילת ערבית[168], נראה מדברי ראשונים שאף אם קידש קודם חשיכה, ללא תפילת ערבית, חלה עליו קדושת שבת[169].

איסור המלאכה

איסור המלאכה שנאסר בו מי שמקבל שבת מבעוד יום, כולל אף איסור שבות*[170]. ויש הסובר שאינו אלא מלאכה גמורה[171], אבל לא איסור שבות[172].

תפילת מנחה

יחיד שקיבל עליו את השבת, נחלקו אחרונים אם יכול להתפלל לאחר מכן תפילת מנחה*: א) יש שכתבו למנהג שהאישה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה[173], שכיוון שקיבלו שבת אין שייך להתפלל אח"כ תפילת המנחה* שהיא של חול העבר[174], וכפי הדין במי שלא התפלל מנחה, וענה וקיבל שבת עם הקהל[175] - שאינו יכול להתפלל מנחה[176] - ולכן יתפללו מנחה קודם שמדליקות נרות שבת[177]. וכתבו אחרונים שכן המנהג[178]. וכשאין שהות לזה, כתבו אחרונים שיותר טוב שתתפלל ערבית* שתים[179] - כדין מי שלא התפלל מנחה, וענה וקיבל שבת עם הקהל[180] - מלכנוס ח"ו בספק חילול שבת[181]. ב) ויש מהאחרונים סוברים שהמקבל שבת ביחידות יכול להתפלל מנחה לאחר מכן[182], ואינו דומה למי שענה וקיבל שבת עם הקהל, שאין אנו אומרים שמזלל קדושת שבת בתפילת חול, אלא דוקא בקבלה גמורה, דהיינו עניית ברכו*[183]. ולא אמרו שיתפלל ערבית שתים אלא בקיבלו שבת כל הציבור בזמן שרגילים כל הקהילות לקבל שבת והוא גם כן נכלל עימהם, מה שאין כו זה שקיבל שבת לבדו קודם ממה שרגילים הקהל[184]. ולכן יחיד שהתפלל מנחה בחול-המועד* וקיבל עליו שבת מבעוד יום באמירת לכה דודי ומזמור שיר ליום השבת, ואח"כ נזכר שלא אמר יעלה-ויבא*, שיחזור ויתפלל מנחה של חול ויזכיר בה יעלה ויבוא[185].

המקבל שבת מבעוד יום, אם חל עליו בכך דין לילה*, ע"ע[186]. המקבל שבת מבעוד יום אם דנין אותו כמי שנהג מנהג לילה מבעוד יום, ע"ע הנ"ל[187]. על מי שלא התפלל מנחה וענה וקיבל שבת עם הציבור, שצריך להתפלל תפילת ערבית של שבת שתיים, עי' להלן: קהל ויחיד[188].

קבלת שבת לפני טבילת אישה

אישה שהגיע זמן טבילתה[189] בליל שבת, וצריכה לחוף כל גופה קודם הטבילה שלא יהיה עליה דבר החוצץ[190], והחפיפה צריכה להיות מבעוד יום - לסוברים כן[191] - ובפרט בערב שבת, שאי אפשר לחוף בלילה שהוא שבת[192] - והמנהג לחוף בבית הטבילה סמוך לטבילה[193] -והטבילה* צריכה להיות בלילה ממש[194], ולמה שנהגו שאישה מקבלת שבת בהדלקה[195], אם תדליק ותברך, הרי קיבלה שבת ואי אפשר לה לחוף[196], ואם תמתין להדליק עד אחר הטבילה, הרי כבר הוא שבת ואינה רשאית להדליק[197], כתבו ראשונים ואחרונים מספר עצות כיצד תעשה: א) יש מהראשונים שכתבו שמנהג שמדליקות בבית-הכנסת*[198]. ב) ויש מהאחרונים ש כתבו שבעלה ידליק ויברך[199], שמקום הדלקת נר-שבת* בבית[200]. ג) ויש שכתבו שתדליק ותתנה שאינה מקבלת שבת עד אחר הרחיצה בחמין[201], שבמקום הצורך יש לסמוך על התנאי[202]. ויש שכתבו שאין לעשות כן, שקשה הדבר שתהיה צריכה לצמצם הזמן, שהרי ההדלקה צריכה להיות אחר פלג-המנחה*[203], והחפיפה מושכת זמן מה וצריכה להיות בעוד יום קודם שיכנס שבת[204]. ד) ויש שכתבו שתרחץ בחמין בביתה ותמתין עד שיגיע זמן הדלקה ותדליק ואח"כ תלך לבית הטבילה[205]. ה) ויש שכתבו שהולכת לביתה בין החפיפה לטבילה ומדליקה וחוזרת לטבילה[206], אע"פ שיש לחוש שתלכלך ידיה ורגליה אחר החפיפה[207], ויהיה עליה דבר החוצץ בטבילה[208]. וכן המנהג[209].

קבלת שבת בטעות

טעו ציבור ביום המעונן וחשבו שחשיכה, והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית של שבת, ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה חמה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאסורים בעשיית מלאכה[210], שקבלה בטעות היא קבלה[211], שהרי אין מצריכים אותם לחזור ולהתפלל[212]. וביארו אחרונים שכיוון שכבר התפללו וגם הדליקו נרות היא קבלת שבת גמורה, ואסורים בעשיית מלאכה אף על גב שבטעות היה[213]. ב) ויש מהראשונים סוברים שמותרים בעשיית מלאכה[214] - שהיום במקומו עומד כמו שהוא, שבערב-שבת* מותרים במלאכה[215] - שקבלת שבת היתה בטעות[216], וקבלה בטעות אינה קבלה[217]. ג) ויש מהגאונים סוברים - לדעתם שהדלקת הנר היא קבלת שבת[218] - שאותם שהדליקו אסורים בעשיית מלאכה, שכבר קיבלו שבת, ושאר אנשי הבית מותרים[219]. ונחלקו ראשונים ואחרונים אם לדעתם קבלה בטעות היא קבלה[220], ובתפילה אין קבלה כלל[221]. או שקבלה בטעות אינה קבלה[222], ואם היו מקבלים שבת באמירה בתפילה לא היו אסורים במלאכה[223], אלא שלדעתם עדיפה קבלת שבת על ידי הדלקת נר, שהוא מעשה, מקבלה בתפילה[224].

אף הפוסקים נחלקו להלכה: יש פוסקים שציבור שקיבל עליו שבת בטעות אינה קבלה ומותרים במלאכה[225]. ויש מהם שהביאו להלכה אף הדעה שאותם שהדליקו אסורים בעשיית מלאכה[226]. ויש פוסקים שקבלת שבת בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה[227]. ויש מהם הסוברים שמכל מקום בשעת הדחק, אם צריכים, אפשר לסמוך על הפוסקים שקבלת שבת בטעות אינה קבלה[228].

במה דברים אמורים, בציבור, אבל ביחיד הכל מודים שקבלתו בטעות אינה קבלה[229], שהרי אין מצריכים אותו לחזור ולהתפלל[230], ואפילו הדליק הנר בטעות אינה קבלה[231]. ויש הסובר שאם הדליק הנר בטעות, אסור בעשיית מלאכה[232].

לסוברים שקבלת שבת בידי ציבור בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה[233], שמכל מקום המיעוט אינו נמשך אחריהם, כיוון שהיא בטעות, עי' להלן: קהל ויחיד[234]. על ציבור שטעו ביום המעונן וחשבו שחשיכה והתפללו תפילת ערבית* של שבת, ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה חמה, שאין צריכים לחזור ולהתפלל ערבית, אם כשהתפללו היה מפלג-המנחה*, ועל יחיד שטעה בכך, שצריך לחזור ולהתפלל, ע"ע ערבית.

נגיעה בנר שבת

לגאונים המחלקים בין אותם שהדליקו נר-שבת* מבעוד יום בטעות לשאר בני הבית שרק התפלולו ערבית* של שבת בטעות מבעוד יום[235], כתבו גאונים שאותו הנר שהודלק לשם שבת, אסור - לאחר[236] - ליגע בו[237] ולהוסיף בו שמן, ואפילו אם כבה אסור לטלטלו[238] עד מוצאי-שבת*[239]. וביארו אחרונים הטעם, כדי שיהא היכר לאותם שהדליקו שחל שבת עליהם ואסורים לעשות מלאכה, אבל אם היו רשאים ליגע בו ולהוסיף בו שמן או אם כבה לטלטלו, אז יהיו רואים שנוהגים עם נר זה דין נר חול, ויהיו סבורים שגם הם מותרים במלאכה, כיוון שאין להם שום היכר שיבדלו בשביל איסור שבת[240]. או שהטעם, שקבלת ציבור בטעות שמה קבלה - לסוברים כן[241] - ואם כן הוקצה הנר למצוותו[242], וכיון שהוקצה לבעלים הוקצה לכל, וגם אסור ליגע בו, שחוששים שמא ישתמש בו[243]. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא שלא לצורך מצוה[244]. וכן יש מהאחרונים הסובר הטעם, שאע"פ שהקדש* טעות אינו הקדש - לסוברים כן[245], וכן הלכה[246] - מכל מקום כיוון שבציבור לא מטריחים להם - להתפלל ערבית שנית[247] - ואומרים שקבלתם קבלה, ממילא שנר זה הוקצה למצוותו[248], ולכן אסור להשתמש בו תשמיש של חול עד מוצאי שבת, דהיינו שאסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן לתשמיש חול ואפילו כבה אסור לטלטלו לתשמיש חול עד מוצאי שבת[249]. וכתבו הפוסקים - לדעה שקבלת ציבור בטעות אינה קבלה[250] - שאין חוששים לדעה זו[251]. ולדעה שקבלת ציבור שמה קבלה[252], שחוששים לדעה זו[253]. ואם הדליק יחיד בטעות, כתבו הפוסקים שחוששים לדעה זו[254], שהרי קבלת יחיד בטעות שמה קבלה[255].

תנאי בקבלת שבת

תנאי בהדלקת הנר

אם המדליק נר-שבת* מבעוד יום - לסוברים שקבלת שבת היא בהדלקת הנר[256] - יכול להתנות שאינו מקבל שבת ואינו נאסר בכל המלאכות, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שיכול המדליק להתנות[257], ושצריך להתנות קודם שידליק שאין מקבל שבת עד שיסיר מידו הנר שהדליק בו או עד תפילת ערבית*, שאם לא כן שמא באיסור הוא מטלטלו אחר שבירך[258] - לסוברים שמקבל השבת בברכה על הדלקת הנרות[259] - ועוד, כדי שיוכל לברך הברכה עובר לעשייתה[260], וכשיהיה כן בדעתו די בכך, אע"פ שלא התנה בפה[261].

ב) ויש סוברים שבני הבית יכולים להתנות שלא לקבל השבת בהדלקה[262], אבל האישה עצמה המדלקת אסור לה לעשות שום מלאכה אחר שהדליקה, שכיוון שברכה על הנר אין לך קבלה גדולה מזו, ואין מועיל להתנות[263].

ג) ויש סוברים שהמקבל שבת אינו יכול להתנות, ובטלה דעתו, שהרואה אומר שלאחר שקיבל עליו שבת עושה מלאכה[264]. ועוד, שכיוון שמזכרת "להדליק נר של שבת"[265], הברכה בעל כרחם מכנסת אותם בקדושת שבת, שאם לא כן היא כברכה לבטלה[266]. ועוד, שכיוון שהיתה תקנת חכמים שתהא הדלקת הנר המלאכה האחרונה למען תהיה בזה הקבלת שבת[267], אין היחיד ביכולתו להוציא את עצמו מזה על פי תנאו[268].

להלכה כתבו הפוסקים שתנאי מועיל, ואפילו תנאי בלב[269], ואפילו למדליקה עצמה[270], ומכל מקום אין להתנות כי אם לצורך, מאחר שיש חולקים[271], אבל שלא במקום הצורך אין לסמוך על התנאי[272], ולכן אין לסמוך על זה לענין הברכה, אלא יש לברך לאחר הדלקת הנר[273].

על אישה שהגיע זמן טבילתה בליל שבת, ואינה יכולה לחוף לאחר קבלת שבת, שיש שכתבו שתתנה שלא לקבל שבת בהדלקה, עי' לעיל: מהותה[274].

נגיעה בנר

אפילו לסוברים שהמדליק נר-שבת* בטעות, אסורים בני הבית ליגע באותו הנר[275], מכל מקום אם התנה המדליק שלא לקבל שבת, המדליק עצמו מותר ליגע בו, ומכל שכן אחרים[276].

תנאי בתפילת שבת

המתפלל תפילת ערבית של שבת מבעוד יום - לסוברים שתפילת ערבית היא קבלת שבת[277] - הסתפקו אחרונים אם אף כאן דינו תלוי במחלוקת הראשונים אם חל תנאי בקבלת שבת בהדלקת הנר[278]. ויש מהאחרונים הסוברים כן[279]. ורוב האחרונים הסיקו שכיוון שהזכיר קדושת היום בתפילה, אי אפשר לעשותו חול לדברי הכל[280], והמתפלל שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה, ואפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת[281].

קהל ויחיד

אמרו הקהל* בערב שבת ברכו* - לסוברים שזו היא קבלת שבת[282] - אין היחיד שלא היה בבית הכנסת יכול לעשות מלאכה, אע"פ שאין רוצה לקבל עדיין שבת[283], שהיכן שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת המיעוט על כרחם נמשכים אחריהם[284], שכן אין לעשות אגודות אגודות[285] והמיעוט נמשך אחר הרוב*[286]. וראיה לדבר, שכן נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת - לאחר שש תקיעות שתוקעים להבטיל העם ממלאכה[287] - להוליך שופרו לביתו - לסוברים כן[288] - משמע אבל אחר אותו השיעור, אף על פי שהיה רוצה ברצון להוליכו בביתו ולא היה רוצה לקבל שבת עליו, אסור להוליכו לביתו[289]. וכן הבא לעיר בערב-שבת* וקיבלו עליהם אנשי העיר שבת מבעוד יום, אם היה עליו מעות או חפץ - אחר, האסור מחמת מוקצה* - מניחו ליפול[290] לארץ, ואינו מטלטלו[291].

מיעוט זה הנמשך אחר הרוב, כתבו ראשונים שאסור במלאכה[292], וביארו אחרונים שכל מלאכה בכלל, ואפילו שבות*[293], ולכן אסור בטלטול[294]. ויש מהאחרונים סוברים שאין האיסור אלא במלאכה גמורה, אבל בשבות*, המיעוט מותר[295]. ויש שכתבו שבשעת הדחק ניתן לסמוך עליהם[296].

אע"פ שלא התפללו הקהל עדיין, אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום, חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה[297].

אם בקבלת שבת בתפילה מועיל תנאי, עי' לעיל: תנאי בקבלת שבת[298]. על כך שקבלת היחיד את השבת בקבלת הציבור היא רק לחומרא, לאוסרו במלאכה, ולא לקולא, לפוטרו מתפילת חול, עי' להלן[299]. על תוספת-שבת* במוצאי-שבת* שבה אין היחיד נגרר אחר הקהל*, ע"ע תוספת שבת.

כשאומר שאינו רוצה לקבל

האיסור על היחיד לעשות מלאכה, כשקיבלו עליהם הקהל את השבת, הוא אפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת[300]. ויש המצדד שמי שאמר בפירוש שאינו רוצה לקבל השבת, אפילו אם קיבלו הציבור את השבת אינו אסור במלאכה[301].

כשרוב הקהל לא היו בבית הכנסת

בעיר שרוב הקהל בבתיהם בעת קבלת הקהל את השבת בבית-הכנסת*, אין נמשכים אחר המיעוט[302].

כשיש מספר בתי כנסיות

עיר שיש בה בתי כנסיות הרבה - ופעמים שמקדימים בבית הכנסת אחד לקבל שבת קודם האחרים, ועל ועל הרוב זמנו של זה לא זמנו של זה[303] - אין בית-כנסת* אחד נמשך אחר חבירו[304], ואפילו יש באחד מהם רוב[305], ואפילו אם בזה שקיבלו כבר שבת הוא היותר גדול שבעיר, שמכל מקום כל בית כנסת נחשב כציבור בפני עצמו[306], אלא אם כן יש מנהג קבוע בעיר שנמשכים אחר בית כנסת מסויים[307].

היה מנין בבית אצל היחיד, אף שהוא קבוע, נגרר אחר הרוב[308].

על המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, שמותר לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, עי' להלן: אמירה לאחר לעשות מלאכה[309].

הבא לבית הכנסת כשהקהל מקבלים שבת

הבא לבית-הכנסת* בעוד שהקהל מקבלים שבת - מבעוד יום - והוא לא התפלל עדיין מנחה*, לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת[310], כיוון ששם חלה קדושת השבת[311], ואחר שהקהל קידשו היום לא יעשהו חול אצלם[312], אלא ילך חוץ לבית הכנסת - בעזרה או חדר הסמוך לו[313] - ויתפלל שם מנחה[314] של חול[315], ואח"כ יכנס לבית הכנסת ויקבל שבת[316]. ולא ימתין מלהתפלל עד לאחר ברכו*, בשביל עניית ברכו, שכיוון ששעה עוברת לתפילת מנחה, אין להקפיד אם לא יענה ברכו[317]. ואע"פ שהיחיד מקבל שבת בקבלת הציבור[318], לא אמרו כן אלא לחומרא, לאוסרו במלאכה, ולא לקולא לפוטרו מתפילת חול[319].

במה דברים אמורים, שלא קיבל שבת עימהם, אבל אם ענה וקיבל שבת עימהם אינו יכול להתפלל תפילת חול, אלא יתפלל ערבית* שתים[320], כדין טעה ולא התפלל מנחה בערב-שבת*[321], שכיוון שקיבל עליו את השבת, אינו רשאי להתפלל מנחה של חול, אפילו בבית החיצון[322].

היה בבית הכנסת בשעה ששליח-הצבור* עונה ברכו - ובענייתו יקבל עליו את השבת, לסוברים כן[323], וכן הלכה[324] - ולא התפלל מנחה, נחלקו ראשונים אם יכול שלא לענות[325]. או שמחוייב לענות ולקבל עליו את השבת[326].

הבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת, נחלקו בו ראשונים:

א) יש סוברים שמתפלל מנחה אע"פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת[327], ונמצא מתפלל מקצת תפילת חול באותו בית הכנסת שביו הציבור ושלוחם כבר קידשו היום[328], שאין בכך כלום הואיל והתחיל בהיתר[329]. ואע"פ שכל דבר שצריך להתחיל בהיתר צריך להקדים כל כך בענין שיוכל לגמור קודם שתגיע שעת האיסור אבל אם ידוע שימשוך תוך שעת האיסור הרי זה כמתחיל באיסור[330], מכל מקום כאן אין להקפיד כל כך, לפי שאיסור זה שלא להתפלל תפילה של חול אצל ציבור המתפלל של שבת[331] אינו אלא חומרא בעלמא[332].

ב) ויש סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשסבר שיסיים קודם ברכו*[333] - לסוברים שמקבלים שבת בענייה על אמירה זו[334], וכן הלכה[335] - כגון שסבור שאחד מן הקהל יושיב החזן מעט, שאין להקפיד על מה שמתפלל תפילת חול אצל הציבור שכבר קידשו היום, הואיל והתחיל בהיתר[336], אבל אם בא ואינו יכול לגמור - שיודע בודאי שלא יוכל לגמור[337] - קודם ברכו, אז חייב לענות אחרי שליח-הצבור*[338], וכיוון שקיבל עליו את השבת אז אינו רשאי להתפלל מנחה של חול אפילו בבית החיצון, אלא יתפלל ערבית שתים[339]. ויש שהסתפק שמא אומרים אנו שיצא לחוץ קודם ברכו ויתפלל שם של מנחה[340].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים פוסקים שהבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת, מתפלל מנחה, אע"פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת[341], ואינו צריך לצאת לחוץ[342], ומכל מקום טוב יותר שיצא לחוץ בית הכנסת ויתפלל שם[343], כדי שלא יחול עליו החיוב של עניית ברכו[344], לסוברים כן[345]. ויש מהפוסקים פוסקים שהבא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת אינו מתפלל מנחה אלא אם סבור שיוכל לגמור קודם ברכו[346].

כשהורגל להתפלל בבית כנסת מסויים

בעיר שיש בתי כנסת רבים, אותם בני אדם שדרכם לילך לבית-כנסת* אחד, נמשכים אחר בית הכנסת שלהם[347], והיחיד בביתו, אם בבית הכנסת שהוא מתפלל שם כבר קיבלו שבת, נאסר במלאכה[348]. אכן, אם רוב העיר לא קיבלו עדיין שבת, כתבו אחרונים שאפשר להתירו במלאכה[349].

יחיד בביתו, שנאסר במלאכה מחמת שבבית הכנסת שרגיל לילך לשם קיבלו השבת[350], נסתפקו אחרונים אם גם בני ביתו נאסרו במלאכה, שהם נגררים אחריו, או שמא רק הוא נאסר במלאכה[351], כפי שאנו אומרים לענין חיוב חטאת*, שאין אומרים גרירה לגרירה[352].

עיכוב הרבים

מי שלא הכין בערב-שבת* מאכלו, ורוצים לומר ברכו* - והיא קבלת שבת, לסוברים שמקבלים שבת בענייה על אמירה זו[353], וכן הלכה[354] - אם עדיין שהות ביום ויש שעה גדולה, יכול לעכב לחזן לומר ברכו[355], ואפילו יש לו לחם לאכול[356]. ואם הוא סמוך לספק בין-השמשות*, אל יעכבהו[357], מוטב שיאכל לחם יבש ולא יחללו ספק שבת[358]. ולכן כשמגיע סמוך לבין השמשות, אל ימתינו לומר מזמור שיר ליום השבת[359], או שאר מאמרים הנוהגים לומר בשביל קבלת שבת[360], בשביל איזה אנשים העוסקים בביתם בעניניהם ומשהים לבוא לבית הכנסת[361], ואפילו הם אנשים גדולים[362].

קבלה בטעות

לסוברים שקבלת שבת בידי ציבור בטעות היא קבלה ואסורים במלאכה[363], אפילו אם רוב הציבור התפללו בטעות ערבית מבעוד יום, המיעוט שלא התפללו מותרים במלאכה ואין נמשכים בזה אחר הרוב, כיוון שהיא בטעות[364].

הגדול שבעיר

יש מהראשונים הסובר שאם הגדול בעיר מקבל השבת, כל הקהל צריכים לקבל שבת[365].

אמירה לאחר לעשות מלאכה

אמירה לנכרי

תוספת-שבת* אין דינה כשבת גמור לענין איסור מלאכה[366], ואם קיבל עליו שבת קודם הלילה, יכול לומר לגוי להדליק נר - אע"פ שכל מלאכה שישראל אסור אסור לעשותה בשבת, אסור לו לומר לנכרי לעשותה בשבילו[367] - שהרי מקצת ישראל עדיין עושים מלאכה, כל שכן שמותר לו לומר לגוי לעשות מלאכה[368], ולא אסרו אמירה לגוי, אלא בשעה האסורה לכל ישראל[369].

אמירה לישראל

ישראל שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר לומר לישראל חבירו - שלא קיבל עדיין השבת[370] - לעשות לו מלאכה[371], הואיל ונעשית בהיתר לעושה אותה[372], שכן אמרו בתלמוד: מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני פירות שבתחומי[373], אף על פי שאינו יכול לילך שם, שכיוון שהוא מותר לישראל חבירו לשמרן אין באמירתו כלום[374]. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים כשיש שהות הרבה עד בין-השמשות*, אבל אם הוא סמוך לבין השמשות בודאי קיבלו רוב אנשי העיר שבת והמיעוט נגרר אחריהן בעל כרחו[375].

שני טעמים נתנו אחרונים מדוע מי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה: א) מותר לומר לחבירו לעשות מלאכה, כיוון שהוא בעצמו היה ביכולתו להיות מותר בזה, שאם היה רוצה לא קיבל עליו שבת עדיין[376], וכל שיש לו היתר בעצמו יכול לומר לחבירו, ואין בזה משום אמירה שבות*[377]. ב) מותר לומר לחבירו לעשות מלאכה, כיוון שאיסור אמירה לא נאסר אפילו בשבת גמור רק באם הוא אסור לכל ישראל, מה שאין כן באם מותר לזה בשבת, הרי גם מותר לומר לשני לעשותו[378], שחבירו אינו עושה איסור[379].

יש מהראשונים שכתב שאינו דומה למה שמותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך, שאם יש שם בורגנין - סוכות שעושים שומרי העיר[380] - הוא עצמו שומר[381], שאם יש שם בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה הולך אפילו בשבת, שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כארבע אמות, וכיוון שהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר[382]. וכתבו אחרונים בדעתו שסובר שאסור לישראל שקיבל עליו את השבת קודם שחשיכה לומר לישראל חבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות מלאכה[383], ויש מהאחרונים שהסתפק שמא אף לדעתו הדבר מותר, אלא שדחה הראיה[384].

על המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, אם מותר לו לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, שיש הסוברים שדינו תלוי בשני הטעמים להיתר האמירה לישראל חבירו[385], עי' להלן[386].

הנאה מהמלאכה

ישראל שקיבל עליו את השבת קודם חשיכה, שאמר לישראל חבירו שלא קיבל עליו את השבת לעשות מלאכה, מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת[387], שכיוון שמותר לומר לחבירו לעשות לו מלאכה[388], פשוט שמותר ליהנות מאותה מלאכה, כיוון שאין נעשה במלאכה זו שום איסור לא באמירה ולא בעשייה[389]. שאף בערוב-תבשילין* לא הסתפקו בתלמוד אם מותר למי שלא הניח עירוב תבשטילין להינות מאפייה ובישול הנעשה באיסור, אלא אם עבר ואפה בעצמו[390], אבל אם אחרים עשו לעצמן או עברו ועשו לו ודאי מותר ליהנות[391].

על תוספת-שבת* שבמוצאי-שבת*, שנחלקו הפוסקים אם מותר למי שטרם הבדיל לומר לישראל חבירו שהבדיל לעשות לו מלאכה, ע"ע תוספת שבת.

אמירה למתפלל במקום אחר

עיר שיש בה שתי בתי כנסיות, שאין בית-כנסת* אחד נגרר אחר חבירו לענין קבלת שבת[392], המתפלל בבית כנסת שקיבלו בו את השבת קודם שחשיכה, מותר לומר לישראל חבירו המתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה[393]. אם משום שהטעם שמותר למי שקיבל את השבת קודם שחשיכה לומר לישראל חבירו לעשות מלאכה, כיוון שחבירו אינו עושה איסור[394] - לסוברים כן[395] - ואף לטעם שמותר לומר כן לחבירו, משום שהוא עצמו היה ביכולתו להיות מותר בזה - לסוברים כן[396] - מותר לומר למי שמתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה, שהרי אם היה רוצה היה יכול שלא לקבל עליו את השבת בכך שילך לבית כנסת אחר[397]. ויש סוברים שלטעם זה אסור לומר לישראל שמתפלל בבית כנסת שטרם קיבלו בו את השבת לעשות מלאכה[398], שלא שייך לומר שאם היה רוצה לא קיבל שבת, הרי בעל כרחו נגרר אחר הרוב - בבית הכנסת שמתפלל בו[399] - ולא בו תלוי הדבר שלא יקבלו הציבור בבית הכנסת שלו שבת[400].

מנהגי סדר קבלת שבת

גאונים וראשונים כתבו שבערבי שבתות שליח-צבור* פותח: ברכו*[401], ויש שנהגו להקדים לברכו: והוא רחום[402] וכו', כמנהג בחול[403]. וכן נראה מדברי ראשונים שלא הוסיפו הוספות נוספות קודם לכן[404]. ואף בימי האחרונים יש שנהגו שלא להוסיף דבר לפני אמירת ברכו[405]. ויש מהראשונים שכתב שנהגו במקצת המקומות להקדים לתפילת מעריב של שבת: שיר למעלות אשא עיני[406], מזמור שיר ליום השבת[407], וה' מלך גאות לבש[408]. וכן כתבו אחרונים שנהגו להוסיף: מזמור שיר ליום השבת[409]. ויש הנוהגים כן בימינו[410]. ויש מהאחרונים שכתבו להוסיף גם: ה' מלך גאות לבש[411]. וכן המנהג[412]. ויש שנהגו ע"פ הקבלה להוסיף אמירות נוספות: שיר השירים[413]; בואו ונצא וכו'[414]; מזמורי תהלים נוספים[415]; אנא בכח[416]; בואי כלה וכו'[417]; פיוטים* של "לכה דודי"[418]; הפיוט "בר יוחאי"[419].

על פרק "במה מדליקין" שנוהגים לומר בליל שבת, שיש האומרים אותו לאחר קדיש* תתקבל שלאחר ערבית, ויש האומרים אותו לאחר סדר קבלת שבת, ויש האומרים אותו בתוך סדר קבלת שבת, ע"ע תפלת שבת[420], ושם, על המנהג שהתפשט בדורות האחרונים שיש שאין אומרים אותו כלל.

שיר השירים

יש מהמקובלים שכתבו שייזהר לומר שיר השירים בערב שבת[421]. ויש מהאחרונים שכתבו שכך מנהגם של ישראל מתקנת הקדמונים[422].

מספר טעמים ניתנו לאמירה זו: א) לעורר אהבת דודים[423] למעלה[424]. ב) שיר השירים יש בו כל התורה וכל מעשה בראשית וכל גלות מצרים והיציאה ממצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכל העיטור של שבת וכל מה שעתיד להיות לעתיד לבוא כשיהיה כולו שבת לה'[425], ולכן נאה לאומרו בערב שבת, שהוא זכר ליציאת מצרים[426], והוא זכר למעשה בראשית[427], וגם שהוא רמז לעולם שכולו שבת וזמן הגאולה בסוף אלף השישי המיוחסת בשם ערב שבת בין השמשות[428]. ג) שיר השירים קודש קודשים ואין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל[429], ואין בכל ימי השבוע שעה מקודשת כשעה זו שהאדם פשט בגדי חול[430] וטבל או רחץ פניו ידיו ורגליו[431], ואז ניכר ומתגלה תוספת אור קדושת השבת בגוף האדם[432], ואין שעת כושר כשעה זו שיהיה גוף האדם במצב קדושה זו שיהיה ראוי לקרות שיר השירים[433]. ד) שכן עשה ר' אליעזר הגדול, שחלה בערב שבת[434], ולימד לר' עקיבא רי"ו טעמים של פסוקי שיר השירים[435], הרי שגם ר' אליעזר הגדול אמר שיר השירים בערב שבת, וזמן ההוא מסוגל להשיג הסודות שבשיר השירים[436].

יש שכתבו שאף מי שלא בא בסוד ה' יאמר שיר השירים[437]. ויש שכתבו שכך יעשה מי שהאיר רוח ה' עליו[438].

בזמן האמירה נחלקו הדעות: א) יש סוברים שיש לקרוא שיר השירים לאחר תפילת מנחה*[439], בטרם יבוא לקבל פני שבת[440]. ויש מהם שכתבו שישורר שיר השירים בביתו[441]. ב) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים קודם תפילת מנחה[442]. ג) ויש סוברים שיש לחלק שיר השירים לקוראו בכל סעודות שבת, יחד עם משניות מסכת שבת[443]. ויש סוברים שיש לאומרו שם, אם לא אמרו במקום הראוי לו[444]. ד) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים לאחר כל המזמורים שאומרים בסדר קבלת שבת[445]. ה) ויש סוברים שיש לקרוא שיר השירים בליל שבת קודם הקִדוש*[446]. וכן יש שכתבו שמי שאין קהילתו נוהגת לקרוא שיר השירים בשעת התפילה, יש לקרותו בביתו קודם הקידוש[447].

מי שאין לו פנאי לומר כל שיר השירים, כתבו אחרונים שיאמר ארבעה פסוקים משיר השירים שסימנם יעקב: ישקני מנשיקות וגו'[448], עורי צפון וגו'[449], קול דודי וגו'[450], באתי לגני וגו'[451]. ויש שכתבו שכן יעשה אף מי שאינו יכול לכווין באמירה כראוי[452]. יש שכתבו שיאמר הפסוקים הללו לאחר הפיוט "לכה דודי"[453]. ויש שכתבו שיאמר אותם לפני קבלת שבת[454]. ויש שכתבו שמי שנאנס ולא קרא שיר השירים יאמר קודם קבלת שבת פסוקים אחרים[455]. ויש שכתבו שאם אין לו שהות לקרות כל שיר השירים בערב שבת, אזי יקרא בשבת מתי שיוכל[456].

שיר השירים, כתבו אחרונים, שיקרא כולו בבת אחת ולא חלקים חלקים[457]. ולא יפסיק בדיבור בקריאת שיר השירים בשום אופן ואפילו בלשון הקודש[458], ואפילו בדברי תורה[459]. והטעם ע"פ הקבלה[460].

יש שכתב שטוב לומר שיר השירים בעשרה[461].

אמירת "בואו ונצא"

יש שכתבו שבערב-שבת*, לאחר שילבש בגדי שבת[462] וירחץ פניו ידיו ורגליו[463], ויתעטף בטלית[464], קורא לחביריו ולאשתו וביתו: בואו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא, ומתחברים ואומרים: בואי כלה בואי כלה[465]. וכעין זה יש שכתבו שיש לומר לפני מזמור לדוד הבו לה'[466] - שהוא תחילת סדר קבלת שבת, לסוברים כן[467] - בואו ונצא לקראת שבת מלכתא[468], בואי כלה בואי כלה[469]. ויש שכתבו שיש לומר אז: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין[470]. והטעם ע"פ הקבלה[471]. ויש שנהגו לומר כן בימינו[472]. ויש שכתבו שיש לומר ביציאה לשדה: לכה דודי נצא השדה[473]. ויש שכתבו שיש לומר: לכה דודי נצא השדה, בואו ונצא לקראת שבת מלכתא חקל תפוחין קדישין[474]. ויש שכתבו שיש לומר קודם לכו נרננה[475] - שהוא תחילת סדר קבלת שבת, לסוברים כן[476] - בואו ונצא לקראת כלה[477].

על אמירת בואי כלה בואי כלה, לסוברים שיש לאומרו לאחר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים[478], עי' להלן[479].

מזמורי תהלים

מספר מנהגים כתבו אחרונים באמירת מזמורי תהלים בסדר קבלת שבת, לפני מזמור שיר ליום השבת[480]:

א) יש שכתבו להוסיף מזמור לדוד הבו לה' בני אלים[481].

ב) ויש שכתבו לומר שישה מזמורים, כל מזמור כנגד יום אחד מימי החול[482]: לכו נרננה לה'[483], שירו לה' שיר חדש[484], ה' מלך תגל הארץ[485], מזמור שירו לה' שיר חדש[486], ה' מלך ירגזו עמים[487], מזמור לדוד הבו לה' בני אלים[488]. ויש מהם שכתבו שכן מנהג חסידים הראשונים[489], והטעם ע"פ הקבלה[490]. וכן המנהג[491]. ויש שמוסיפים לפני מזמור לדוד: מזמור לתודה[492], כדי שיהיו ששה מזמורים לפני מזמור לדוד הבו לה'[493]. יש מי שכתב שאמירת שישה המזמורים היא תקנת הגאונים[494], כנגד שש תקיעות שהיו תוקעים בערב-שבת*[495], ואחר שהיו מוכרחים לבטל התקיעות[496], עשו זכר לתקנות הראשונים לומר קודם קבלת שבת שישה מזמורים[497].

ג) ויש שכתב לומר לפני מזמור לדוד הבו לה' בני אלים[498] שבעה מזמורים אחרים[499]. ויש שכתב שיש המוסיפים שבעה מזמורים הללו לפני לכו נרננה לה' וכו'[500].

אנא בכח

לאחר אמירת מזמור לדוד הבו לה' בני אלים[501], המנהג לומר תפילת "אנא בכח"[502], והטעם ע"פ הקבלה[503]. ויש שכתבו שנוהגים לאומרו בלחש[504]. ויש שנהגו להוסיף אחריו תפילת "אל נא קרב תשועת מצפיך"[505].

בואי כלה ופיוטי לכה דודי

בין מזמור לדוד הבו לה' בני אלים ומזמור שיר ליום השבת, יש שכתבו לומר בקול רם: בואי כלה, בואי כלה[506], ולהוסיף בלחש: בואי כלה, שבת מלכתא[507]. ויש שכתבו לומר רק: בואי כלה בואי כלה[508]. ויש שכתבו לומר פיוטים* שבהם פזמון: לכה דודי ולקראת כלה פני שבת נקבלה, ומסיימים במילים: בואי כלה בואי כלה[509]. יש מהם שכתבו לומר פיוט שהבית הראשון שלו מתחיל במילים: שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד[510], וכן המנהג[511]. ויש מהם שכתבו לומר פיוט שהבית הראשון שלו מתחיל במילים: זכור ושמור בדיבור אחד נתן לנו המלך המיוחד[512], ולאחר מזמור שיר ליום השבת, בא בו בית נוסף: אתה האל עושה פלא וכו'[513]. ויש שכתבו שטוב לומר שני הפיוטים[514].

יש הנוהגים לומר בואי כלה שבע פעמים[515]. ויש שכתבו שהאומרים כן הוא בכלל כל המוסיף גורע[516].

בר יוחאי

יש הנוהגים לשורר בכל ערב שבת בסדר קבלת שבת לפני מזמור שיר ליום השבת את הפיוט "בר יוחאי" וכו'[517]. ויש מהם שנהגו להוסיף לאחר "בר יוחאי" כשחל שבת בראש חודש פיוט נוסף: "שירו לאל נבוני"[518]. ויש מהם שנהגו להוסיף לאחר "בר יוחאי": אשת חיל וגו'[519].

על מנהגי אמירת סדר קבלת שבת ביום-הכפורים* שחל בשבת, ע"ע יום הכפורים[520]. על מנהגי אמירת סדר קבלת שבת ביום-טוב שחל בשבת, ע"ע יום טוב[521].

זמן קבלת שבת

יש שכתבו שזמן אמירת סדר קבלת שבת הוא ברגע השקיעה ממש[522]. ויש שכתבו שיש לומר קבלת שבת מבעוד יום[523]. ויש שכתבו שאין מדקדקים לקבל שבת ברגע השקיעה דוקא[524].

מקום האמירה

במקום אמירת סדר קבלת שבת, נחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שיש לקבל את השבת בבית-הכנסת*[525], וזהו שאמרו בתלמוד: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא[526], ולא שיצא בפועל[527], אלא כוונת בואו ונצא, לא נמתין עד שהיא תבוא מאליה עלינו ואז נקבל אותה, אלא בואו ונקדים מחול על הקודש[528]. וכתבו שהיוצא לחוץ לקבל שבת אינו מן החסידים אלא מן המתמיהים[529].

ב) ויש סוברים שיש לצאת לקבל השבת בשדה[530], שמלשון "בואו ונצא" משמע שהיו יוצאים החוצה אל השדה[531]. ועוד, ששנינו שהרץ בערב-שבת* בין-השמשות* פטור, מפני שהוא רץ ברשות[532] - ושהוא כר' ינאי שאמר "בואו ונצא"[533] - ולמה יפטרו את הרץ בערב שבת תוך רשות-הרבים* מן הנזקים, כיוון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר[534]. ועוד טעם ליציאה לשדה, שהוא כדרך מלך בשר ודם כשבא לעיר, שיוצאים כל בני המדינה להקבילו מהלך כמה מילין[535], וכל שכן שראוי לצאת לקראת שבת מלכתא אל פני חוץ להקבילה[536]. ועוד טעם ע"פ הקבלה[537]. וכתבו שאם יהיה על גבי הר גבוה הוא יותר טוב[538], ושהחושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם קלי עולם[539]. ואח"כ יחזור לביתו לעשות שנית סדר קבלת שבת שם[540], והטעם ע"פ הקבלה[541].

ג) ויש סוברים שיש לקבל את השבת מחוץ לעיר[542], בשדה[543], ולא הזכירו קבלת שבת שנית[544].

ד) ויש סוברים שצריך לומר קבלת שבת חוץ לבית, שמאומרם "בואו ונצא" משמע שהיו יוצאים למקום אחר[545], והענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר, מקום פנוי וראוי להקבלה - כחתן היוצא לקראת כלה[546] - אבל לא שיחויב לצאת חוץ לעיר[547], ויש לצאת מבית הכנסת[548] אל העזרה[549], לחצר[550], מקום פנוי ומגולה[551]. וכן כתבו אחרונים - לדעתם שצריך לומר קבלת שבת פעמיים, ובפעם הראשונה בשדה[552] - שמי שאינו יכול לעשות כן, במקום קבלת השבת בשדה, יצא החוצה אל עזרת בית הכנסת למקום אויר פנוי וראוי להקבלה[553], ובמקום קבלת השבת בבית, יאמרה בבית הכנסת[554].

יש מהנוהגים לומר קבלת שבת בבית-כנסת*[555], שנוהגים שהחזן עולה על הבימה* לקבל שבת[556], שהוא מקום גבוה[557], וכנגד הר גבוה בשדה[558] - ולמנהגם שאין שליח-הצבור* עומד בתפילות על הבימה, אלא ליד ארון-הקדש*, הוא - קרוב יותר אל הפתח[559].

המלבוש בשעת האמירה

אמירת שיר השירים, כתבו אחרונים שתהיה כשהוא לבוש בבגדי שבת[560]. ויש מהם שכתבו שיהיה מעוטף בטלית[561].

אמירת סדר קבלת שבת תהיה כשהוא לבוש בבגדי שבת[562], כפי שמצינו בר' ינאי שהתעטף בבגדים נאים - לסוברים כן[563] - לפני אמירת: בואו ונצא וכו'[564].

יש שכתבו שאמירת סדר קבלת שבת תהיה כשהוא מעוטף בטלית[565]. וכן לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו[566], בקבלת שבת בשדה אין להתעטף בטלית, אבל בבואו לביתו יתעטף בטלית ויאמר שנית סדר קבלת שבת[567], כפי שמצינו בר' ינאי, שהתעטף בציצית - לסוברים כן[568] - לפני אמירת בואו ונצא וכו'[569].

על מלבושים נאים, שמכבוד שבת ללובשם לכבוד שבת, ע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב[570], ושם[571], על זמן לבישתם בערב-שבת*. על האוסרים להתעטף בטלית בלילה, ע"ע ציצית, ושם, על הנוהגים להתעטף בטלית בכל תפילת ליל שבת, ושם, שמכל מקום אין לברך על ההתעטפות אלא אם כן התעטף מבעוד יום.

עמידה בשעת האמירה

יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לעמוד בשעת קבלת שבת, ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול[572]. ויש שכתבו שצריך לעמוד בשעת אמירת הפיוט "לכה דודי"[573]. ויש שכתבו שהמנהג לעמוד בשעת אמירת מזמור לדוד הבו לה'[574]. ויש שכתבו שצריך לעמוד באמירת מזמור שיר ליום השבת[575], שבמזמור זה - לסוברים כן[576] - מקבל שבת[577].

אמירת שיר השירים, יש מי שכתב שתהיה בעמידה[578]. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן[579].

לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו, בעומדו בשדה[580], קבלת השבת בשדה צריכה להיות בעמידה, ואף קבלת השבת בבית, אלא שבבית צריך להקיף השולחן[581]. ומי שאינו יכול לעשות כן, במקום קבלת השבת בבית יקיף את התיבה בבית-הכנסת*[582].

עצימת עיניים ומנהגים אחרים

לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו[583], בקבלת השבת בשדה יש לעצום את העיניים, וישים ידו הימנית על החזה ויד ימינו על גבי שמאלו ויתחיל ויאמר סדר קבלת שבת[584].

ויש מהאחרונים שלא הזכירו לומר קבלת שבת פעמיים, אבל כתבו שיש לעצום עיניים בשעת קבלת שבת[585], וסגירת העינים בעת קבלת שבת הוא צורך גדול, ורק אותם בני אדם שמוכרחים לומר קבלת שבת מתוך סידור תפילה, הם מוכרחים לפתוח עיניהם לראות בספר שבידם, ואין למחות בידם בעבור זה[586].

יש שנהגו באמירת בואי כלה[587], לצדד פניהם לצד ימין שלהם ואומרים בואי כלה הא', ואח"כ מצדדים פניהם לצד שמאל ואומרים בואי כלה הב', ואח"כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים בואי כלה הג' בלחש, ומוסיף בזה הג' לומר: שבת מלכתא[588]. ויש מי שנהג באמירת בואי כלה, לומר בואי כלה פעם אחת כשהוא שוחה פונה לשמאלו, ופעם שנייה לימינו, ופעם שלישית להשתחוות לפניו[589]. ויש שכתב שהשוחה בשעת אמירת בואי כלה גוערים בו[590], שאין לשחות אלא במקום שאמרו חכמים[591], רק יטה ראשון מעט לצד דרום, ואח"כ לצפון ואח"כ למזרח ולמעלה ולמטה, ואח"כ למערב, או הכל למערב, ודיו[592].

כשיוצא לקבל שבת - לסוברים שיוצא מחוץ לביתו לצורך קבלת שבת[593] - כתבו אחרונים שאם יש עימו חבר או תלמיד שיצא עמו שיהיו ב' או ג' הוא טוב ויפה, וברוב-עם-הדרת-מלך*, ואם לאו, הוא לבדו יעשה אותו[594]. ויש שכתב שטוב שיהיו עשרה לקבלת שבת[595].

כיוון הפנייה בשעת האמירה

אמירת שיר השירים, יש מי שכתב שתהיה כשפניו למזרח[596]. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן[597].

לסוברים שיש לומר קבלת שבת פעמיים, פעם בשדה ופעם בביתו[598], בעומדו בשדה יחזיר פניו כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת, ויאמר סדר קבלת שבת, ובבואו לביתו יאמר סדר קבלת שבת בהקפת השולחן, ויקיף השולחן כמה פעמים עד שיגמור סדר קבלת שבת[599].

וכן יש אחרונים שכתבו שצריך לפנות בכל קבלת שבת לכיוון מערב[600], ושאותם בני אדם שעושין קבלת שבת בהולכה והובאה, שהולכין ובאין לארבע רוחות המקום, טועים הם[601].

לנוהגים לומר פיוטי "לכה דודי"[602], כתבו אחרונים שהמנהג לפנות לצד מערב כשאומרים - את הבית האחרון[603] - בואי בשלום וכו'[604], משום שהשכינה במערב[605], כמו שיוצאים לקראת המלך ולקראת חתן וכלה[606]. ויש שכתבו הטעם, לפי שבכל השבוע אין העם שם, שהם טרודים במלאכתן, ולזאת אין יודעים מהתוגה אשר בעיר, לזאת בכדי שידעו שיש אבל בעיר לנחם אותו, מהפכים פניהם קודם קבלת שבת לצד הפתח שבמערב, ששם יושבים האבלים, כדי לראות אותו ושידעו לנחם אותו[607].

יש שכתבו שבאמירת בואי בשלום וכו' מחזירים פנים כלפי הפתח[608]. ולדעה זו נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שכתבו כן מפני שרוב בתי כנסיות שהיו במדינותינו - אירופה - היה הפתח במערב, ויש לפנות למערב שהשכינה היא בשביל המערב, ואם נמצא שהפתח אינו בצד מערב יהפוך למערב[609]. ב) ויש סוברים שדוקא ביוצא לשדה לשם קבלת שבת[610] ומקבלה ברגע השקיעה ממש[611], בזה ראוי להחזיר פניו בעת קבלת השבת לצד מערב, ששם מקום השקיעה והרי בשקיעה תלוי רגע קבלת תוספת קדושת שבת. וגם כשאינו יוצא לשדה ממש, אבל הוא יוצא אל העזרה שהוא מקום פנוי ומגולה או אל החצר או הגן, נכון שיחזיר פניו לצד מערב מטעם זה, אבל כשמתפלל בבית הכנסת, ובפרט שאין מדקדקים לקבל שבת ברגע השקיעה דוקא - לסוברים כן[612] - אין קפידה ברוח מערבית[613]. ובמקום שהתפילה היא לכיוון אחר, יותר נכון להפוך פניו בעת אמירת בואי בשלום לצד הכניסה ששם פתח בית הכנסת קבוע, כדי לעורר המחשבה כי זה עתה בשעת אמירה זו נכנסת אלינו שבת קודש ומתוספת עלינו נפש יתירה ותוספת קדושת השבת ומראים בנפשותינו שאנחנו מתכוננים ומתכוונים לצאת דרך הפתח לקראתה[614], שהשבת נכנסת כביכול דרך הפתח[615].

על העמידה ליד הכתל-המערבי*, שאין לחוש לעמוד ואחוריו אל הכותל, כדי שיעמוד לכיוון מערב באמירת "בואי בשלום", ע"ע כתל מערבי[616]. על נחום-אבלים* בבית-הכנסת* בשבת, לפני אמירת מזמור שיר ליום השבת[617], ע"ע נחום אבלים.


הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע כבוד שבת: המצוה וגדרה. עי' רמב"ם שבת פ"ל ה"ב.
  2. ↑ רש"י שבת קיט א ד"ה מתעטף; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 10.
  3. ↑ עי' רמב"ם שבציון 12.
  4. ↑ פירוש קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה (נד' בשיטת הקדמונים) שם; עי' מהרש"א ב"ק לב ב בח"א.
  5. ↑ גמ' שם; עי' רי"ף שם; רא"ש שם וטוש"ע או"ח רסב ג. ועי' רמב"ם שבציון 13 ומהרש"ל שם ודברי ירמיהו שם. ועי' שעה"כ ופע"ח שבציון 331 שמ' שמפרש שהוא בשעת השקיעה ממש.
  6. ↑ גמ' ב"ק לב ב, בלשון הא'.
  7. ↑ אמרי לה בגמ' שם.
  8. ↑ ר' שמעון במשנה שם קיא א. היכל הקודש סו"ס מח; מהרש"א ב"ק שם.
  9. ↑ דברי ירמיהו שם. עיי"ש ביאור הל' "מלך" שברמב"ם שבציון 12 ואילך.
  10. ↑ ב"ק שם.
  11. ↑ שבת שם קיט א ורי"ף ורא"ש וטוש"ע שם, על ר' חנינא; זוהר ח"ג דף רעב ע"ב ברעיא מהימנא, על מארי דמתניתין; תקו"ז תי' כד דף סט ע"א, על קדמאי.
  12. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בואי כלה.
  13. ↑ מהרש"א ב"ק שם.
  14. ↑ טוש"ע שם; עי' מאירי שם; עי' היכל הקודש שם.
  15. ↑ דברי ירמיהו שם.
  16. ↑ עי' רמב"ם שם.
  17. ↑ רמב"ם שם. ועי' רש"י ב"ק לב ב ד"ה בואו ונצא.
  18. ↑ ציון 298 ואילך.
  19. ↑ ציון 341 ואילך.
  20. ↑ ציון 358 ואילך.
  21. ↑ עי' ברכות כז א: מדרב מצלי של שבת בע"ש מבעוד יום, שמע מינה הלכה כר' יהודה; תוס שם ד"ה דרב; תר"י שם ב (יח ב); רא"ש שם; כ"מ ממרדכי שם רמז רצ; טור או"ח סי' רסז, בשם תוס'; שו"ע שם רסג ד.
  22. ↑ רי"ו תא"ו נ"ז ח"א (נא ב); מג"א סי' רסא סק"י, בשמו; מ"ב סי' רסג ס"ק יח וערה"ש שם סי"ט, בשם מג"א בשם רי"ו.
  23. ↑ עי' תה"ד סי' א: גם שמעתי בישיבה וכו'; עי' שבו"י ח"ב סי' ו: וכשחל ר"ח סיון בערב שבת וכו'; ערה"ש שם, ע"פ תה"ד ושבו"י שם: וכן מצינו לקדמונים. ועי' תה"ד שם בביאור המנהג, ועי' שבו"י שם, וע"ע ערבית.
  24. ↑ ע"ע תוספת שבת.
  25. ↑ ערה"ש שם.
  26. ↑ עי' ציון 23.
  27. ↑ תהלים צב. ערה"ש שם: אפשר.
  28. ↑ עי' ערה"ש שם: או לכה דודי בסתמא.
  29. ↑ עי' ערה"ש שם.
  30. ↑ ע"ע שקיעת החמה.
  31. ↑ עי' תשוה"ג שע"ת סי' קט וליק סי' נ, והובא באוצה"ג ברכות התשובות סי' קסז; עי' או"ז ח"ב סי' יא, בשם ס' הזהיר.
  32. ↑ ראבי"ה שבת סי' קצט, ע"פ שבת כג ב: אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים, וע"ע נר שי"מ בע"א.
  33. ↑ עי' ראבי"ה שם, שלמד הדין מהגמ' שם, ושם הוא בהדלקת הנר.
  34. ↑ עי' ראבי"ה שם, בביאור ברכות כז ב: רב צלי של שבת בע"ש.
  35. ↑ ציון 41 ואילך.
  36. ↑ שבה"ל סי' נט, בשם ר"ח ורבינו ישעיה, והסכים להם.
  37. ↑ ד"מ או"ח סי' רסג סק"ח, בד' מהר"י וייל שבציון 152.
  38. ↑ עי' מהר"י וייל שבציון הנ"ל.
  39. ↑ לבוש שם סי"ז, ובהג"ה שם; ערה"ש שם סכ"ח, בשמו.
  40. ↑ לבוש שם בהג"ה; עי' ערה"ש שם, בשמו. ולכאו' ה"ה שיכול הבעל להפר (ע"ע הפרה) קבלת אשתו בהדלקת הנרות.
  41. ↑ ע"ע תוספת שבת
  42. ↑ ערה"ש שם.
  43. ↑ עי' ערה"ש שם.
  44. ↑ בה"ג סי' ט; עי' סדור רס"ג עמ' רנה; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כג ב, בשמו; עי' ס' הישר התשובות סי' מח אות ו, בשם בה"ג; ראבי"ה שבת סי' קצט, בשם בה"ג; רמב"ן ומיוחס לר"ן שם, בשם בה"ג, ודחו; עי' שבה"ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא' ובתשובה הב'; או"ז ח"ב סי' יא, בשם בה"ג ובד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 156 ואילך, ובמסקנה; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 7: כשמדליקי' נרות בע"ש יכולין להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עד שמתחיל ש"צ תפילת ערבית, וכעי"ז בתשב"ץ קטן סי' ח וכלבו סי' לא בשם הר"ם; מרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; הגמ"ר שם רמז תסד, בד' חכמי הדור הנ"ל; טור או"ח סי' רסג ורי"ו תא"ו ני"ב ח"ב (סז א) ואבודרהם מעריב של שבת ומ"מ חנוכה פ"ד הי"ג, בשם בה"ג; ר"ן שם (י א-ב בדפי הרי"ף); ריקאנטי סי' פח, בשם ריא"ז, בד' רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; אגור סי' שנט, בשם בה"ג; עי' שו"ע שם י, בשם בה"ג.
  45. ↑ עי' סדור רס"ג שם; אבודרהם שם ושו"ע שם, בשם בה"ג.
  46. ↑ ר"ן שם (י ב), ע"פ שבת כה ב: הדלקת נר בשבת חובה (ע"ע נר שבת).
  47. ↑ ר"ן שם.
  48. ↑ עי' ר"ן שם. וע"ע הנ"ל.
  49. ↑ ר"ן שם.
  50. ↑ ע"ע ערב שבת.
  51. ↑ תנחומא מטות סי' ב.
  52. ↑ ע"ע מוקצה: טלטולו.
  53. ↑ או"ז שם.
  54. ↑ ברייתא בשבת לה ב.
  55. ↑ משנה שם לד א.
  56. ↑ ר"ן שם כג ב (י ב).
  57. ↑ ברייתא בסנהדרין סח א.
  58. ↑ או"ז שם, בשם ה"ר אליעזר דצירנוס.
  59. ↑ עי' או"ז שם, בשם ה"ר אליעזר דצירנוס.
  60. ↑ שבת כג ב, ורש"י ד"ה מאחרה.
  61. ↑ או"ז שם.
  62. ↑ עי' ס' הישר לר"ת שם, בד' בה"ג, והובא באו"ז שם, בשם ר"ת; ראבי"ה שם, בד' בה"ג; שבה"ל שם, בשם בה"ג; עי' שבה"ל שם, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא', ותניא רבתי סי' יב, בשם תשובות הגאונים; עי' מרדכי ברכות רמז רצג; עי' הגמ"י שבת פ"ה הי"ט, בשם מהר"ם; עי' ראשונים שבציון 50; עי' דינים והלכות שבסו"ס שו"ת מהר"י ווייל סי' כט.
  63. ↑ ערה"ש שם סט"ז. וע"ע נר שבת.
  64. ↑ ע"ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן.
  65. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 167 ואילך וע' נר שבת.
  66. ↑ ב"י או"ח סי' רסג, ביישוב תמיהת ה"ר בנימין שבשבה"ל שם על מנהג האנשים שמדליקים הנר בפתילה ואחר שבירכו והדליקו הנר משליכים הפתילה לארץ; עטרת צבי שם ס"ק יב; עי' שו"ע הרב שם ס"ז: אבל יכולות להדליק נרות הרבה וכו', ועיי"ש ס"ח שנ' שסובר שאע"פ שהעיקר שלסוברים שקבלת שבת בהדלקת הנר הוא אחר שהדליק כל הנרות, ולכן יכול לברך עובר לעשייתן, מ"מ המנהג שמברכים אחר ההדלקה, לפי שסוברים שקבלת שבת היא בברכה.
  67. ↑ ב"י שם; עטרת צבי שם.
  68. ↑ ראב"ן סי' קע; שבה"ל סי' נט ותניא רבתי סי' יב, בשם הגאונים, והובא באוצה"ג ברכות התשובות סי' קסז; עי' תר"י ברכות כז ב (יח ב), בשם ר' משה בר יוסף נרבונ"י; או"ז ח"ב סי' יא, בשם ר"ש; רא"ש שבת פ"ב סי' כד ותוס' רא"ש שם לה ב; הגמ"י שבת פ"ה הי"ט וחנוכה פ"ד ה"ה, בשם תוס' (ועי' דרישה או"ח סי' רסג סק"א, שאינו בתוס' שלנו) בשם ר"ש; טור שם ואבודרהם מעריב של שבת, בשם תוס'; ריטב"א שבת כג ב; אגור סי' שנט, בשם הגאונים ותוס' ור"ש; ב"י שם, בד' מ"מ חנוכה פ"ד הי"ג; עי' שו"ע שם י, בשם החולקים על בה"ג.
  69. ↑ טור שם ואבודרהם שם, בשם תוס'.
  70. ↑ תר"י שם.
  71. ↑ עי' ברכות כז ב: פעם אחת התפלל ר' וכו'. כ"מ מאו"ז שם, בשם ר"ש; עי' רא"ש שם ושם; עי' הגמ"י שם ושם, בשם תוס' בשם ר"ש.
  72. ↑ עי' ריטב"א שבת שם.
  73. ↑ עי' תשוה"ג שע"ת סי' קט וליק סי' נ, והובא באוצה"ג שם; עי' רמב"ן שם כג ב; עי' או"ז ח"ב סי' יא, בד' רש"י שבת לד א ד"ה ערבתם; עי' רשב"א שם ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ע; עי' רא"ש שם ושם; הגמ"י שם ושם בשם תוס' בשם ר"ש; עי' טור שם ואבודרהם שם, בשם תוס'; עי' מיוחס לר"ן שם, בשם רא"ה; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ב (סז א), בשם רוב הפוסקים ושכן עיקר; עי' ריטב"א שם; ב"י שם, בד' סמ"ג עשין ל.
  74. ↑ תשוה"ג שם ושם; עי' מיוחס לר"ן שם, בשם רא"ה.
  75. ↑ תניא רבתי שם, בשם ר"ש. וע"ע נר שבת.
  76. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 1733.
  77. ↑ רמב"ן שם; עי' מאירי שם.
  78. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1612.
  79. ↑ רמב"ן שם.
  80. ↑ מאירי שם.
  81. ↑ רמב"ן שם.
  82. ↑ ע"ע נר שבת.
  83. ↑ מאירי שם.
  84. ↑ רמב"ן שם; עי' מאירי שם.
  85. ↑ רמב"ן שם.
  86. ↑ ע"ע ערב שבת.
  87. ↑ עי' ר' נתן בברייתא בשבת לה ב.
  88. ↑ ע"ע הנ"ל.
  89. ↑ ברייתא שם.
  90. ↑ רמב"ן שם כג ב; עי' שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר"ש; עי' או"ז שם, בשם ר"ש; עי' רשב"א שם ושם; עי' רא"ש שם ושם; עי' הגמ"י שם ושם, בשם תוס' בשם ר"ש; עי' מאירי שם; עי' מיוחס לר"ן שם, בשם רא"ה. ועי' או"ז שם, שדחה: שלאחר הדלקה לא הי' צולה וגם לא הי' מדביק שהרי אינו יכול לרדותו בשבת אלא הי' שוהא כדי שלא יהא נראה כשובת מתוך הדלקה משום דמחזי כמדליק בשבת.
  91. ↑ רמב"ן שם; עי' שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין; עי' רא"ש שם ושם; עי' מאירי שם.
  92. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר"ש; עי' רשב"א שם ושם; עי' רא"ש שם ושם; עי' מאירי שם.
  93. ↑ גמ' שם לה ב. רשב"א שם כג ב.
  94. ↑ ע"ע ערב שבת, על הזמן שנהגו בתקיעות.
  95. ↑ ע"ע ערב שבת.
  96. ↑ שבה"ל שם, שכן התריס חבר אחד.
  97. ↑ מסקנת הגמ' שם לה ב, בדחיית ד' ר' יוסי בר חנינא.
  98. ↑ שבה"ל שם.
  99. ↑ רשב"א ברכות כג ב; מיוחס לר"ן שבת כג ב. וצ"ב, שהלא לסוברים שהדלקת הנר היא קבלת שבת הקבלה היא בברכה על הנר (עי' ציון 35) או בגמר ההדלקה כולה (עי' ציון 36).
  100. ↑ ע"ע נר שבת.
  101. ↑ עי' ראבי"ה שבת סי' קצט.
  102. ↑ עי' ציון 245 ואילך. ראבי"ה שם.
  103. ↑ ע"ע ערב שבת.
  104. ↑ ע"ע לא תתגודדו. עי' ראבי"ה שם.
  105. ↑ ראבי"ה שם. והביא שם ד' בה"ג, ולא העיר, וייתכן לפ' שסובר שעיקר קבלת שבת בהדלקת הנר (עי' ציון 44 ואילך) אלא שמועיל תנאי (עי' ציון 206 ואילך), אך מלשונו ל"נ כן, וצ"ב.
  106. ↑ שבה"ל סי' נט; כ"מ משבה"ל שם, בשם ר"ח ורבינו ישעיה; עי' שבה"ל שם, בשם הר"ר אביגדור כהן צדק.
  107. ↑ עי' ציון 46.
  108. ↑ שבה"ל שם.
  109. ↑ עי' ציון 54 ואילך.
  110. ↑ סמ"ג עשין ל: יכול להיות אסור; תשב"ץ קטן סי' יד: נראה, ושכ"ה בפסקים דרבינו יהודה; כלבו סי' לא, בשם ר"ף, והובא בב"י שם; אגור סי' שס, בשם סמ"ג: ואפשר, ושכן הנהיג אבי האגור את אימו; ב"י או"ח סי' רסג, בשם סמ"ג: אמנם המדליק עצמו אסור. ועי' שו"ע הרב שם ס"ז: אבל המנהג כסברא הראשונה שאותה אשה וכו', וצ"ב.
  111. ↑ ע"ע נר שבת.
  112. ↑ עי' תשב"ץ שם; עי' כלבו שם.
  113. ↑ ע"ע ערב שבת.
  114. ↑ סמ"ג שם.
  115. ↑ תוספ' סוכה פ"ד, לגי' סמ"ג שם (וכעי"ז בגירסתנו). סמ"ג שם.
  116. ↑ עי' ציון 20 ואילך.
  117. ↑ עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצז אות ג, בשם גדולת מרדכי, ואות ד, בשם מהר"ם טיקטין; עי' א"ר סי' רסג סק"ל, בשמם, והסכים להם.
  118. ↑ עי' רמ"א ולבוש שבציון 85; שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"ז: בהתחלת תפלת ערבית (עי' ציון 86).
  119. ↑ ע"ע נר שבת, שהיא קודמת לאיש להדלקה.
  120. ↑ רמ"א בשו"ע שם י; לבוש שם ס"ח; לחם רב שם סק"א; ב"ח שם.
  121. ↑ עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם; עי ב"ח שם. ועי ציון 235 ואילך שאע"פ שלהלכה תנאי מועיל (עי' ציון 233) אין להתנות שלא לצורך.
  122. ↑ רמ"א ולבוש שם: עד ברכו (עי' ציון 86).
  123. ↑ עי' ערה"ש או"ח סי' רסג סי"ח. וצ"ב אם מודה לאחרונים שבציון הבא.
  124. ↑ ב"ח שם; מג"א שם ס"ק יח ומ"ב שם ס"ק מב, בשמו; א"ר שם ס"ק יז, בשם ב"ח ומג"א.
  125. ↑ עי' ב"ח שם; עי' שו"ע הרב שם.
  126. ↑ עי' שו"ע הרב שם.
  127. ↑ ב"ח שם, ע"פ הגמ"י שבת פ"ה הי"ט, בשם מהר"ם; עי' מג"א ומ"ב שם, בשם ב"ח; עי' א"ר שם, בשם ב"ח ומג"א; עי' שו"ע הרב שם.
  128. ↑ עי' ציון 23 ואילך.
  129. ↑ עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת.
  130. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  131. ↑ עי' שבה"ל סי' נט ותניא רבתי סי' יב, בשם הגאונים, והובא באוצה"ג ברכות התשובות סי' קסז; כ"מ משבה"ל ותניא רבתי שם, בשם ר"ש.
  132. ↑ ע"ע תפלת שבת. שמות לא טז. כ"מ מסדור ר"ש מגרמייזא סי' נד: והעם מקבלים עליהם שמירת שבת ואומרים ושמרו בני ישראל את השבת, ובערב יו"ט מקבלי' קדושת היום עליהם, ואומרים: וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל.
  133. ↑ ע"ע תפלת שבת. ראב"ן ברכות סי' קסח: כשהתפללו אתה קדשת ואמרו ויכולו, לפי שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כז.
  134. ↑ עי' ראבי"ה שבת סי' קצט; עי' שבה"ל שם, בשמו, והובא בתניא רבתי שם; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 7: כשמדליקי' נרות בע"ש יכולין להתנות שאין מקבלין עליהם שבת עד שמתחיל ש"צ תפילת ערבית, וכעי"ז בתשב"ץ קטן סי' ח וכלבו סי' לא; רא"ש שבת פ"ב סי' כד: וכן עמא דבר; עי' מרדכי שבת רמז רצז, בשם ר"י ברבי מרדכי; עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"א; עי' מהרי"ל שבת אות ח; ב"י או"ח סי' רסג, בד' הטור שם בשם תוס', ושו"ע שם י, בשם החולקים על בה"ג.
  135. ↑ עי' מרדכי שבת רמז רצ, בשם ר' יואל; עי' אגודה שם סי' נ; עי' שו"ע ולבוש ושו"ע הרב שבציון 116; עי' דרישה שם סק"ב.
  136. ↑ ע"ע ברכו ציון 14 ואילך.
  137. ↑ שו"ע שם רסא ד; רמ"א בשו"ע שם רסג י; לבוש שם סי' רסא ס"ג (ועיי"ש סי' רסג ס"ח); עי' שו"ע הרב שם סי' רסא ס"ג.
  138. ↑ עי' דרישה שם סי' רסג סק"ב, בד' רא"ש שם וטור שם; א"ר שם ס"ק כה, בד' תניא רבתי סי' יב, המביא הגאונים שבציון 84, והראשונים שבציון 86 (וצ"ב) וב"י שם, ושבשבה"ל שם קצת לא משמע כן.
  139. ↑ דרישה שם.
  140. ↑ תהלים צב.
  141. ↑ עי' ציון 120.
  142. ↑ עי' ב"י או"ח סי' רסא: ונראה, ושו"ע שם ד ורסג י; עי' כנה"ג או"ח סי' רסג אות ז, בשם הר"א ן' נחמייש; פמ"ג שם סי' רסא א"א ס"ק יג, על ד' המג"א שבציון 109: והמנהג עתה; עי' לבוש שם סי' רסא ס"ג; דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"א, בשמו: תיכף וכו' נאסרין במלאכה; שו"ע הרב שם ס"ז, בשם יש מקומות; מ"ב שם ס"ק לא, בשם פמ"ג ודה"ח: במקומותינו המנהג כהיום. ועי' דרך חכמה נתיב ו אות ג, בד' השו"ע, וצ"ב.
  143. ↑ פמ"ג שם.
  144. ↑ מ"ב שם.
  145. ↑ מג"א שם ס"ק יג (ולכאו' מוסב על "מדינות אלו" הד"מ שבציון 126, שהובא שם), ושכ"מ בב"ח סי' רנז (עי' תו"ח (סופר) שם ס"ק יז ביאור הראיה); א"ר שם סי' רסא סק"י, בשם מג"א; שו"ת זרע אמת ח"א סי' לג, בשם מג"א, ושבא ליישב רק מנהג מקומו; תו"ש שם ס"ק יד, בשם מג"א ושכ"מ בב"ח; שו"ע הרב שם ס"ז: במדינות אלו; מ"ב שם, בשם מג"א.
  146. ↑ עי' מ"ב שם, בד' המג"א.
  147. ↑ מג"א שם; א"ר ותו"ש ומ"ב שם, בשמו.
  148. ↑ שו"ע הרב שם.
  149. ↑ מ"ב שם, בשם המג"א.
  150. ↑ תו"ח (סופר) שם ס"ק יז, בד' המג"א, ושכן עיקר.
  151. ↑ א"ר שם: ונראה; שו"ת זרע אמת שם.
  152. ↑ זרע אמת שם, ע"פ מג"א סי' רסג סק"כ.
  153. ↑ עי' ציון 215 ואילך. עי' דרך חכמה שבציון 113, בד' האר"י (עי' ציון 215 ואילך).
  154. ↑ עי' ציון 218 ואילך. עי' אחרונים שבציון הבא, מלבד דרך חכמה.
  155. ↑ שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כז, בהגהה; שו"ת הלק"ט ח"א סי' נב; דרך חכמה נתיב ו אות ג, ע"פ ד' האר"י שבאמירת בואי כלה מקבלים תוספת נפש יתירה; תו"ש סי' רסא ס"ק יד, בשמו, ושהמג"א שבציון 109 ל"מ כן, וצידד דהיינו מפני שבימיו עוד לא אמרו לכה דודי; תו"ח (סופר) שם ס"ק יז, בשם הלק"ט ותו"ש בשם דרך חכמה; כה"ח שם ס"ק מג, בד' האר"י; מ"ב שם ס"ק לא, בשם דרך חכמה. ועי' ערה"ש שם סט"ז וסי' רסג סק"כ.
  156. ↑ תהלים צב. מאמ"ר סי' רסא סק"ז; קמח סולת דף סט ע"ב, בשם מהר"א חאיון בשם מאמ"ר.
  157. ↑ מאמ"ר שם, ע"פ מג"א שבציון 144; קמח סולת שם, בשם מהר"א חאיון בשם מאמ"ר.
  158. ↑ מאמ"ר שם; קמח סולת שם, בשם מהר"א חאיון בשם מאמ"ר.
  159. ↑ תו"ח שם, ע"פ מג"א שבציון 108 ואילך, לשיטתו שבציון 113, ושיש ראיה שאין מקבלים שבת באמירת בואי כלה מהמנהג לקרוא לאבל שיבוא לבית הכנסת קודם אמירת מזמור שיר.
  160. ↑ ציון 245 ואילך.
  161. ↑ ציון 310 ואילך.
  162. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  163. ↑ ע"ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן.
  164. ↑ ציון 167 ואילך.
  165. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  166. ↑ עי' ציון 58 ואילך.
  167. ↑ ציון 150 ואילך.
  168. ↑ עי' ציון 23 ואילך.
  169. ↑ עי' ריטב"א שבת כג ב.
  170. ↑ כנה"ג או"ח סי' רסג הגב"י אות ד ואות ה, בשם ר"א קאפסאלי; מג"א סי' רסא ס"ק יא, בד' מרדכי, ע"פ מרדכי שבת רמז רצח; מו"ק שם סי' רסג, בד' הרשב"א שבציון 340 והר"ן שבציון 350 (לפי האחרונים שבציון 352); עי' מג"א שם ס"ק יא, במה שתמה על מהר"ש.
  171. ↑ ע"ע אבות מלאכות.
  172. ↑ כנה"ג שם ושם, בשם הר"א ן' נחמייש.
  173. ↑ עי' ציון 116 ואילך.
  174. ↑ לחם רב או"ח סי' רסג סק"א; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יט; עי' מ"ב שם ס"ק מג.
  175. ↑ עי' מחה"ש שם ס"ק יט.
  176. ↑ עי' ציון 292 ואילך.
  177. ↑ מג"א שם ס"ק יט, בשם מ"ב; א"ר שם ס"ק יז, בשם לחם רב (עי' ציון הקודם וציון הבא); מ"ב שם, ובשעה"צ אות מז שמקורו במ"ב ומג"א.
  178. ↑ עי' לחם רב שם.
  179. ↑ ע"ע תפלת תשלומין.
  180. ↑ עי' ציון 292 ואילך.
  181. ↑ מ"ב שם.
  182. ↑ שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כז; עי' פתח הדביר וכה"ח שבציון 175.
  183. ↑ זרע אמת שם, בהגהה.
  184. ↑ זרע אמת שם.
  185. ↑ זרע אמת שם; פתח הדביר ח"ג סי' רסג אות יא, בשמו; כה"ח שם ס"ק צו, בשם זרע אמת ופתח הדביר.
  186. ↑ ציון 113 ואילך.
  187. ↑ ציון 141 ואילך.
  188. ↑ עי' ציון 292 ואילך.
  189. ↑ ע"ע טבילה.
  190. ↑ ע"ע חפיפה.
  191. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 190 ואילך.
  192. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 224.
  193. ↑ ש"ך יו"ד סי' קצט סק"ז; מחה"ש סי' רסג ס"ק טו, בשמו.
  194. ↑ ע"ע טבילה ציון 340 ואילך.
  195. ↑ עי' לעיל ציון 116 ואילך.
  196. ↑ עי' מחה"ש שם.
  197. ↑ מחה"ש שם. וע"ע נר שבת שאין להדליק בביתה ללא ברכה, ולאחר הטבילה לשוב לבית ולברך על הנר הדלוק.
  198. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' נג, בשאלת השואל; א"ר סי' רסג סק"י, שיש לזה סמך בתשו' מהרי"ל, ושקצת נוהגים כן ע"פ זקינו; באה"ט שם סק"ג, בשמו. וע"ע נר שבת שנר שבת מקום הדלקתו בביתו, ועי' מהרי"ל שם מש"כ ליישב.
  199. ↑ עו"ש שם סק"ד, בתחילת דבריו; א"ר שם סק"י, בשמו, והסכים לו; באה"ט שם: יותר טוב; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר קבלת שבת, בשם ס' מעין טהור.
  200. ↑ ע"ע נר שבת. עי' שו"ת מהרי"ל שם; עי' מג"א שם ס"ק טו, בשמו.
  201. ↑ עו"ש שם: איכא תקנתא אחריתי; א"ר שם, בשמו, וגמגם בזה.
  202. ↑ עי' ציון 268 ואילך. מחה"ש שם.
  203. ↑ ע"ע נר שבת.
  204. ↑ מחה"ש שם.
  205. ↑ עו"ש שם: עדיף יותר.
  206. ↑ א"ר שם, שכן שמע מבית זקינו; באה"ט שם: ויש נוהגות.
  207. ↑ עי' מחה"ש שם, שכתב שמחמת כן אין הנשים נוהגות כן; עי' לקוטי מהרי"ח שם.
  208. ↑ ע"ע חציצה. מחה"ש שם.
  209. ↑ לקוטי מהרי"ח שם: המנהג כמעט ברוב המקומות.
  210. ↑ עי' ראב"ן ברכות סי' קע; רוקח סי' מח, ע"פ ברכות כז א: א"ל בדילנא; או"ז ח"ב סי' טז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 219, ובד' רש"י שם ד"ה הואיל והתפללו, ותמה מכח גמ' שם: אביי שרא וכו' (ועי' רוקח שבציון 134), והסיק שאין כח לחלוק על דברי רבותינו, והתמיהה והמסקנה הובאו בקצרה בד"מ שם סק"ו; שבה"ל סי' נט, בד' רש"י שם, ושכן נראה בעיניו; ריקאנטי סי' פח, בשם ריא"ז שמהגמ' לא משמע כן, אבל אין לנו כח לחלוק על דברי הקדמונים; מהרש"ל ברכות כז ב, בד' תוס' שם ד"ה שאני, לפי הגהתו שם; א"ר שם סק"ל, בשם הרבה ראשונים.
  211. ↑ ראב"ן שם: אבל ציבור וכו' בטעות הויא קבלה גמורה; או"ז שם, בד' רש"י שם; ריקאנטי שם, בד' רב שרירא בשם חכמי הדור שבציון 219; מג"א שם ס"ק כו, בשם הרבה ראשונים; א"ר שם, בד' שבה"ל שם.
  212. ↑ ע"ע ערבית. רוקח שם; שו"ע הרב שם סכ"ב, לד' זו.
  213. ↑ עו"ת שם סק"ט.
  214. ↑ תר"י ברכות כז א (יח ב), בשם ר' משה בר יוסף נרבונ"י, ע"פ גמ' שם; עי' שבה"ל שם, בשם רבינו ניסים ובעה"מ; רשב"א שם; עי' רא"ש שם פ"ד סי' ו; מרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 219, ע"פ גמ' שם; הגמ"ר שם רמז תסד, בד' חכמי הדור שבציון הנ"ל, ע"פ גמ' שם; רי"ו תא"ו ני"ב ח"א (סד ד); עי' ב"י או"ח סי' רסג, בשם תר"י רא"ש רשב"א ורי"ו; מהרש"א שם, בד' תוס' שם, לפי הגהתו שם; בהגר"א לשו"ע שם סי"ד ד"ה ולענין עשיית כו', בד' תוס' שם.
  215. ↑ עי' מעיו"ט לרא"ש שם סק"ע, בביאור ראיית תר"י שבציון הקודם מהגמ'.
  216. ↑ רשב"א שם: דקבלה בטעות הוא; שו"ע שם.
  217. ↑ תר"י שם, בשם ה"ר יעקב מאורלינ"ש, ע"פ גמ' שם; עי' רשב"א שם; מרדכי שם, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון 219; ב"י שם, בד' הרא"ש; ד"ח לרא"ש שם ס"ק כח, בד' הרא"ש.
  218. ↑ עי' ציון 44 ואילך. או"ז ח"ב סי' יא וסי' טז ומרדכי שבת רמז רצז, בד' ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור שבציון הבא ואילך.
  219. ↑ שבה"ל שם, בשם תשובות הגאונים בשם חכמי ישראל; מרדכי שם, בשם ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור, והובא בקצרה בב"י או"ח סי' רסג; הגמ"ר שם רמז תסד, בשם חכמי הדור; ריקאנטי סי' פח, בשם רב שרירא בשם חכמי הדור.
  220. ↑ או"ז שם; ריקאנטי שם; מרדכי שם, לפי חי' אנשי שם למרדכי שם אות ג, בשם גדולת מרדכי, ואות ד, בשם מהר"ם טיקטין; עי' א"ר שם סק"ל, בשמם, והסכים להם, וס"ק לא; מג"א שם ס"ק כו, בשם מהר"ם טיקטין, בד' המרדכי.
  221. ↑ בהגר"א שם, לד' זו; בה"ל שם ד"ה וי"א שאותם, בשמו.
  222. ↑ מרדכי שם, לפי ב"י שם.
  223. ↑ בה"ל שם, בד' הב"י שבציון הבא.
  224. ↑ ב"י שם; לבוש שם סי"ד. ועי' עו"ת שם סק"ט מה שתמה, וא"ר שם ס"ק כט שיישב.
  225. ↑ שו"ע או"ח רסג יד; לבוש שם; ט"ז שם סק"א, ע"פ רמ"א בשו"ע שם י, שאין לחוש לדעה שבציון 136 ואילך, למרות השו"ע בציון הבא.
  226. ↑ שו"ע ולבוש שם, בשם י"א.
  227. ↑ ד"מ שם סק"ו, בשם או"ז (עי' ציון 207), וברמ"א השמיט; מג"א שם, בשם ד"מ בשם או"ז, וסיים: ואין להקל; א"ר שם סק"ל; תו"ש שם ס"ק לב, בשם ד"מ בשם או"ז, ובשם מג"א שאין להקל; פמ"ג שם א"א ס"ק כו; עי' שו"ע הרב שם סכ"ב; דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"ג; מ"ב שם ס"ק נו; כה"ח שם ס"ק פו, בשם הרבה פוסקים, ונ' שהסכים להם. ועי' ערה"ש שם סכ"ד שהביא ב' הדעות ולא הכריע.
  228. ↑ עי' שו"ע הרב שם: אם צריכים; עי' מ"ב שם: בשעת הדחק.
  229. ↑ ראב"ן ברכות סי' קע; רוקח סי' מח, ע"פ ברכות כז א: אביי שרא וכו'; תר"י שם (יח ב), בשם ה"ר יעקב מאורלינ"ש; שבה"ל סי' נט, בשם הר"ר אביגדור כהן צדק; עי' שבה"ל שם, בשם רבינו ניסים ובעה"מ: דאפילו צבור; שבה"ל שם, שכן נראה בעיניו, ע"פ גמ' שם, ושאע"פ שברש"י ערובין מ ב ד"ה מי בדלת, מ' שאפי' יחיד אסור במלאכה, אגב שיטפיה פי' הכי; עי' תניא רבתי סי' יב, בשם ה"ר אביגדור; רשב"א שבת שם; רא"ש ברכות פ"ד סי' ו; רי"ו תא"ו ני"ב ח"א (סד ד); עי' ב"י או"ח סי' רסג, בשם תר"י רא"ש רשב"א ורי"ו, ושו"ע שם יד; ו"ע הרב שם סכ"א.
  230. ↑ ע"ע ערבית. עי' רוקח שם; שו"ע הרב שם.
  231. ↑ תניא רבתי שם, בשם ה"ר אביגדור; א"ר שם ס"ק לא, שכ"מ בתניא שם, והסכים לו.
  232. ↑ דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"ד.
  233. ↑ עי' ציונים 129 ואילך, 147.
  234. ↑ ציון 332 ואילך.
  235. ↑ עי' ציון 135 ואילך.
  236. ↑ מג"א סי' רסג ס"ק כז ומ"ב שם ס"ק נז, בשם או"ז שבציון הבא, ומג"א שם, שכ"מ בשבה"ל שבציון הבא.
  237. ↑ עי' רוקח סי' מח, בשם רבותינו; שבה"ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים בשם חכמי ישראל, והובא בב"י שם, ותמה; או"ז ח"ב סי' טז, בשם ס' המקצעות בשם רב שרירא גאון בשם חכמי הדור; ריקאנטי סי' פח, בשם רב שרירא בשם חכמי הדור; שו"ע או"ח רסג יד, בשם י"א.
  238. ↑ כל הראשונים שבציון הקודם, מלבד הרוקח; שו"ע שם, בשם י"א.
  239. ↑ כל הראשונים שבציון 160, מלבד הרוקח.
  240. ↑ דרישה שם סק"ב, ליישב תמיהת הב"י; חי' הגהות שם סק"ו, בד' ד"מ שם סק"ז.
  241. ↑ עי' ציונים 207 ואילך, 224.
  242. ↑ ע"ע מוקצה מחמת מצוה ציון 22 ואילך.
  243. ↑ עי' מג"א שם; מ"ב שם, בשמו.
  244. ↑ עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כז; דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"ד, בשם יש מחמירין; מ"ב שם, בשמו.
  245. ↑ ע"ע הקדש ציון 312, שכן ד' בית הלל.
  246. ↑ רמב"ם ערכין פ"ו הל"ד.
  247. ↑ ע"ע ערבית.
  248. ↑ ע"ע מוקצה מחמת מצוה ציון 22 ואילך.
  249. ↑ ערה"ש שם סכ"ה.
  250. ↑ עי' ציונים 211 ואילך, 222.
  251. ↑ עי' לבוש שם סי"ד, שהשמיט; ט"ז שם סק"א, ע"פ תמיהת הב"י שם; שו"ע הרב שם קו"א סק"ז.
  252. ↑ עי' ציונים 207 ואילך, 224.
  253. ↑ עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כז.
  254. ↑ עי' מג"א שם; עי' דה"ח שם; עי' פמ"ג שם.
  255. ↑ עי' ציון 226 ואילך. עי' פמ"ג שם.
  256. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  257. ↑ עי' שבה"ל סי' נט, בשם תשובות הגאונים, בתשובה הא', ותניא רבתי סי' יב, בשם תשובות הגאונים; עי' הגמ"י שבת פ"ה הי"ט, בשם מהר"ם, וחנוכה פ"ד ה"ה, בשם ר'; עי' מרדכי שבת רמז רצג; תשב"ץ קטן סי' ח; כלבו סי' לא, בשם הר"ם, ע"פ שבת לה ב: הדליק המדליק וכו' (שאע"פ שהדליק תוקע ומריע ותוקע ושובת); כלבו שם, בשם ה"ר אשר, ע"פ ברכות כז ב: מי בדלת, עיי"ש הראיה; עי' ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת; שו"ע או"ח רסג י, בשם י"א.
  258. ↑ הגמ"י שבת שם, בשם מהר"ם, וחנוכה שם, בשם ר', והובא בב"י שם.
  259. ↑ עי' ציון 59 ואילך.
  260. ↑ מרדכי שם.
  261. ↑ ב"י שם, ע"פ מרדכי שם.
  262. ↑ עי' תשב"ץ קטן סי' יד; כלבו שם, בשם ר"ף, והובא בב"י שם.
  263. ↑ תשב"ץ שם: נראה, ושכן איתא בפסקים דרבינו יודא; כלבו שם, בשם ר"ף, והובא בב"י שם; עי' שו"ע שם, בשם י"א.
  264. ↑ עי' או"ז ח"ב סי' יא.
  265. ↑ ע"ע נר שבת על מטבע הברכה.
  266. ↑ ערה"ש שם סט"ז, ע"פ כלבו שבציון 201, לד' זו, וצ"ב שזהו טעם רק למדליקה עצמה.
  267. ↑ עי' ציון 48. ערה"ש שם.
  268. ↑ ערה"ש שם.
  269. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח רסג י; לבוש שם ס"ח; שו"ע הרב שם ס"ז.
  270. ↑ עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם.
  271. ↑ מג"א שם סק"כ (ועי' מחה"ש שם ופמ"ג שם א"א סק"כ, שהוא בד' רמ"א שם); מ"ב שם ס"ק מד, בשמו; שו"ע הרב שם.
  272. ↑ שו"ע הרב שם.
  273. ↑ מג"א שם, בד' רמ"א שבציון 181, ע"פ רמ"א שם ה, לפי מחה"ש ופמ"ג שם. וע"ע נר שבת.
  274. ↑ ציון 179 ואילך.
  275. ↑ עי' ציון 189 ואילך.
  276. ↑ עי' א"ר סי' רסג ס"ק לב: עוד נראה לי; לבושי שרד שם למג"א שם ס"ק כב, ושכסברא זו בא"ר.
  277. ↑ עי' ציון 65 ואילך.
  278. ↑ עי' ב"י או"ח סי' רסג, בצד הראשון.
  279. ↑ עי' א"ר שם ס"ק כד, ע"פ תניא רבתי סי' יב וכלבו סי' יא; עי' כה"ח שם ס"ק צה.
  280. ↑ ב"י שם; א"ר שם, בשמו; עי' לבוש שם; עטרת צבי שם ס"ק יד.
  281. ↑ שו"ע שם יא; עי' לבוש שם; א"ר שם, בשם השו"ע וכל האחרונים.
  282. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  283. ↑ עי' ראבי"ה שבת סי' קצט; או"ז ח"ב סי' טז ומרדכי שבת רמז רצח והגמ"ר שם רמז תסד, בשם ר"י בר מרדכי, והובא המרדכי בב"י או"ח סי' רסג; עי' מנהגי מהר"ש סי' קסז; אגור סי' שס, בשם מרדכי, בשם ר"י בר מרדכי; שלט"ג לרי"ף שם, ע"פ ריב"ם הנ"ל.
  284. ↑ מרדכי שם רמז רצז; שו"ע או"ח רסג יב.
  285. ↑ ע"ע לא תתגודדו. עי' ראבי"ה שם.
  286. ↑ ערה"ש שם ס"כ.
  287. ↑ ע"ע ערב שבת.
  288. ↑ ר' יוסי בר חנינא בשבת לה ב.
  289. ↑ או"ז ומרדכי והגמ"ר שם, בשם ר"י בר מרדכי. ובאו"ז שם סיים: מיהו אינה ראיה גדולה, ובמרדכי שם: ומיהו יש לדחות ועי' שלט"ג לרי"ף שם טו א בדפי הרי"ף אות ב ובגדי ישע למרדכי שם והגמ"ר שם ביאור הראיה והדחיה. ועי' שלט"ג שם ראיה נוספת. ועי' הגמ"ר שם, שסיים: ומיהו יש לדחוק ודוק.
  290. ↑ שבה"ל סי' נט, בשם ראבי"ה; שו"ע או"ח רסג יג; לבוש שם.
  291. ↑ לבוש שם. ועי' מג"א שם ס"ק כה ומחה"ש שם, וע"ע מוקצה ציון 468 ואילך.
  292. ↑ עי' ראשונים שבציון 283; מרדכי שם רמז רצז.
  293. ↑ עי' מג"א סי' רסא ס"ק יא.
  294. ↑ עו"ש שם סק"ח, בד' שו"ע שם רסג יב. וע"ע מוקצה: טלטולו.
  295. ↑ כנה"ג שם הגב"י אות ו, בשם הר"א ן' נחמייש, ושנראה שאף הר"א קאפסאלי שבציון 130 מודה לזה.
  296. ↑ עו"ש שם.
  297. ↑ ב"י או"ח סי' רסג, בד' הטור שם; שו"ע שם יא.
  298. ↑ ציון 274 ואילך.
  299. ↑ ציון 238 ואילך.
  300. ↑ שו"ע או"ח רסג יג (ועי' ב"י שם, ונ' שהוא פי' לריב"ם שבציון 183).
  301. ↑ עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצח אות ה, בשם גדולת מרדכי. ועי' מחה"ש או"ח סי' רסא ס"ק יא.
  302. ↑ עי' כנה"ג או"ח סי' רסג הגב"י אות ז, בשם הר"א ן' נחמייש; עי' מג"א שם ס"ק כד ועו"ש שם סק"ח, בשם כנה"ג; עי' א"ר שם ס"ק כו ותו"ש שם ס"ק כח, בשם כנה"ג ומג"א; עי' שו"ע הרב שם סי"ט; עי' מ"ב שם ס"ק נא; עי' כה"ח שם ס"ק עו, בשם כנה"ג ומג"א ותו"ש.
  303. ↑ כנה"ג או"ח סי' רסג הגב"י אות ז, בשם הר"א ן' נחמייש.
  304. ↑ עי' כנה"ג שם, בשם הר"א ן' נחמייש; עי' מג"א שם ס"ק כד, בשם כנה"ג; עי' א"ר שם ס"ק כו ותו"ש שם ס"ק כח, בשם כנה"ג ומג"א; עי' דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"א, בשם מג"א; עי' מ"ב שם ס"ק נא (ואולי הציון בשם דה"ח מוסב אף על זה); כה"ח שם ס"ק עו, בשם כנה"ג ומג"א ותו"ש.
  305. ↑ עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כד; עי' כה"ח שם, בשמו; עי' שו"ע הרב שם סי"ט; עי' מ"ב שם.
  306. ↑ ערה"ש שם ס"כ.
  307. ↑ עי' א"ר שם, שבפראג נוהגים למשוך כל בתי כנסיות אחר בי"כ אלטניי; עי' פמ"ג א"א ס"ק כד, ע"פ א"ר שם.
  308. ↑ דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"א: נ"ל; עי' מ"ב סי' רסג ס"ק נא וכה"ח שם ס"ק עו, בשמו.
  309. ↑ ציון 326 ואילך.
  310. ↑ עי' תה"ד סי' ד, בשם א' מהגדולים שמצא בתשובות ישנות ושכן היה רגיל להורות וכן הורו שנים מתלמידיו, ופסקים סי' קנג, שכן הורה מהר"ש ואמר שכך מצא בתשובות ישנות ושכן הורו תלמידיו אחריו מהר"א ומהר"י, והובא בב"י או"ח סי' רסג; עי' שו"ע שם טו; עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם סכ"ג; ערה"ש שם ס"כ.
  311. ↑ ערה"ש שם.
  312. ↑ תה"ד שם: הואיל והציבור, ופסקים שם; עי' תשובת תה"ד בלקט יושר ח"א עמ' 50; עי' שו"ע הרב שם.
  313. ↑ ערה"ש שם.
  314. ↑ תה"ד שם ושם ותשובת תה"ד בלקט יושר שם; עי' שו"ת מהרי"ל החדשות סי' יח אות ד, בשם מ"ו; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד, בשם מהר"ש והגדולים; שו"ע שם: תפלה; עי' לבוש שם, וא"ז שם ס"ק יז, שכ"מ בהג"ה מנהגים; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם.
  315. ↑ תה"ד שם ושם; שו"ת מהרי"ל שם; הגהות מנהגים שם; שו"ע שם; שו"ע הרב שם. ועי' מהרי"ל שבת אות ח: יתפלל י"ח ברכות של מנחה דעדיין הוא לא קיבל שבת, ולא הזכיר היציאה לחוץ, וצ"ב.
  316. ↑ ערה"ש שם.
  317. ↑ תה"ד שם ושם, ושכן איתא בסמ"ק לגבי מודים (עי' סמ"ק סי' יא).
  318. ↑ עי' ציון 209 ואילך.
  319. ↑ עי' ערה"ש שם.
  320. ↑ ע"ע תפלת תשלומין. עי' מרדכי שבת רמז רצו, בשם ה"ר שמואל מבייברק; עי' הגמ"י שבת פ"ה הי"ט, בשם ה"ר שמואל בן ר"ב; עי' אגודה שבת סי' נ; תה"ד סי' ד ופסקים סי' קנג, בשם מרדכי; עי' ב"י שם, בשם מרדכי והגמ"י; עי' שו"ע או"ח רסג טו; עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם סכ"ג; עי' ערה"ש שם.
  321. ↑ ע"ע הנ"ל. שו"ע הרב שם.
  322. ↑ עי' תשובת תה"ד בלקט יושר שבציון 252.
  323. ↑ עי' ציון 132 ואילך.
  324. ↑ עי' ציון 134.
  325. ↑ אגודה שבת סי' נ, לפי א"ר סי' רסג ס"ק לג ולז.
  326. ↑ תה"ד סי' ד, לפי א"ר שם ס"ק לג; הגהות מנהגים שבציון 253, לפי א"ר שם ס"ק לז.
  327. ↑ עי' תה"ד סי' ד, והובא בב"י או"ח סי' רסג, והעיר שסותר לתה"ד שבציון 258 ואילך, ועי' ציון הנ"ל שי"מ בע"א; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד.
  328. ↑ תה"ד שם.
  329. ↑ עי' תה"ד שם; עי' הגהות מנהגים שם.
  330. ↑ עי' תה"ד שם; עי' מג"א שם ס"ק כט, בשמו; שו"ע הרב שם סכ"ד.
  331. ↑ עי' ציון 304 ואילך.
  332. ↑ עי' תה"ד שם; עי' מג"א שם, בשמו; שו"ע הרב שם.
  333. ↑ עי' תשובת תה"ד בלקט יושר ח"א עמ' 50 ותה"ד פסקים סי' קנג, והובא הפסקים בב"י או"ח סי' רסג והעיר שסותר לתה"ד שבציון 257 ואילך (לביאורו שם, ועי' להלן שי"מ בע"א); תה"ד שבציון 257 ואילך, לפי דרישה שם סק"ב; עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כד, בשם מהר"ש (ועי' א"ר שם ס"ק לז).
  334. ↑ עי' ציון 132 ואילך.
  335. ↑ עי' ציון 134.
  336. ↑ תה"ד שם.
  337. ↑ הגהות מנהגים שם, בשם מהר"ש.
  338. ↑ עי' תה"ד שם; תשובת תה"ד בלקט יושר שם: אמן (ע"ע), וע"ע ברכו ציון 29 ואילך.
  339. ↑ תשובת תה"ד בלקט יושר שם: החיצונה; עי' הגהות מנהגים שם, בצד הא' בספק בד' מהר"ש.
  340. ↑ עי' הגהות מנהגים שם, בצד הב' בספק בד' מהר"ש.
  341. ↑ ב"י או"ח סי' רסג, שיש לסמוך על מש"כ בתה"ד יותר מעל מה שכתב בכתביו, ועוד שהקושיא שבכתביו (על ההתחלה באיסור) כבר יישב בתה"ד; שו"ע שם טז, לפי מג"א שם ס"ק כט ופמ"ג א"א ס"ק כט ומ"ז סק"ב, ועי' ציון 276 שי"מ בע"א; לבוש שם; מג"א שם, לפי מחה"ש שם (ונ' שהסכים לו) וא"א שם; מ"ב שם ס"ק סג, ובשעה"צ אות סד שמקורו בב"י ומג"א ושאר אחרונים, דלא כט"ז.
  342. ↑ עי' א"ר שם ס"ק לז; עי' מ"ב שם.
  343. ↑ עי' א"ר שם; מ"ב שם, בשמו.
  344. ↑ א"ר שם.
  345. ↑ עי' ציון 257.
  346. ↑ עי' דרישה שם סק"ב; ט"ז שם סק"ב (ונ' שסובר כן בד' השו"ע שם, וסותר לב"י שבציון 271, וצ"ב, ועי' ציון הנ"ל שי"מ בע"א).
  347. ↑ עי' מחה"ש סי' רסג ס"ק כד; עי' ערה"ש שם ס"כ וסכ"ב.
  348. ↑ ערה"ש שם סכ"ב.
  349. ↑ שו"ע הרב שם סי"ט; כה"ח שם סק"פ, בשמו.
  350. ↑ עי' ציון 203 ואילך.
  351. ↑ ערה"ש או"ח סי' רסג סכ"ב.
  352. ↑ ע"ע גרירה: גרירה דגרירה. ערה"ש שם.
  353. ↑ עי' ציון 132 ואילך.
  354. ↑ עי' ציון 134.
  355. ↑ עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' רסב; כנה"ג או"ח סי' רסג הגב"י אות ג, בשמו; עי' מג"א שם סק"ל, בשם ס' חסידים.
  356. ↑ א"ר שם ס"ק מב, בד' ס' חסידים שם.
  357. ↑ עי' ס' חסידים שם; כנה"ג שם, בשמו; עי' מג"א שם, בשם ס' חסידים.
  358. ↑ עי' ס' חסידים שם; עי' כנה"ג שם, בשמו. ועי' ס' חסידים שם (ומג"א שם, בשמו): ומה שאמרו הנח וכו', ועי' מחה"ש שם וערה"ש שם סכ"ח.
  359. ↑ תהלים צב.
  360. ↑ עי' להלן: מנהגי סדר קבלת שבת.
  361. ↑ מ"ב שם ס"ק סד, ובשעה"צ אות סז, שהוא מוכח מס' חסידים (שבציון 313) שהובא במג"א.
  362. ↑ עי' ערה"ש שם סכ"ח.
  363. ↑ עי' ציונים 129 ואילך, 147.
  364. ↑ עי' חי' אנשי שם למרדכי שבת רמז רצז אות ג, בשם מהר"ם טיקטין; עי' מג"א סי' רסג ס"ק כו וא"ר שם סק"ל, בשם מהר"ם טיקטין, והסכימו לו; פמ"ג שם א"א ס"ק כו; דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"ג.
  365. ↑ כ"מ מלקט יושר ח"א עמ' 50, בביאור המעשה: פ"א היה מבוטל וכו'.
  366. ↑ ד"מ או"ח סי' רסג סק"ח, בד' מהר"י וייל שבציון 301.
  367. ↑ ע"ע אמירה לנכרי שבות.
  368. ↑ שו"ת מהר"י וייל סי' קטז; ד"מ שם, בשמו; ח"א ח"ב כלל ה סי' ו.
  369. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג סכ"ה.
  370. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג סכ"ה.
  371. ↑ רשב"א שבת קנא א, בשם תוס', והובא בב"י שם; עי' שו"ע שם יז, בשם י"א (עי' ציון 165); עי' לבוש שם; עי' ב"ח שם, במסקנה, ושכן פסק בשו"ע; ח"א ח"ב כלל ה סי' ו; עי' שו"ע הרב שם; דה"ח דין אימת מתחיל איסור מלאכה בע"ש ס"ה; כה"ח שם סק"ק, בד' הב"י, ובשם ב"ח, ח"א, שו"ע הרב, ודה"ח; ערה"ש שם סכ"ו.
  372. ↑ רשב"א שם, בשם תוס'.
  373. ↑ רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם. רשב"א שם, בשם תוס'.
  374. ↑ רשב"א שם.
  375. ↑ עי' ציון 283 ואילך. מ"ב שם. ולכאו' הוא הדין באמירה לנכרי שבציון 299 ואילך.
  376. ↑ עי' ב"י או"ח סי' רסג, ביישוב קו' הר"ן שבציון 315 ואילך; עי' מג"א שם ס"ק לא; תו"ש שם ס"ק לח; כה"ח שם, בשם מג"א ותו"ש; ערה"ש שם, בטעם הא', ע"פ שבת קנ ב.
  377. ↑ ערה"ש שם.
  378. ↑ עי' ב"ח שם; ט"ז שם סק"ג; עי' פמ"ג שם מ"ז סק"ג ומ"ב שם ס"ק סד וכה"ח שם וערה"ש שם, בשמו.
  379. ↑ מחה"ש שם סק"ל.
  380. ↑ רש"י ערובין כא א ד"ה אין בורגנין.
  381. ↑ ר"ן שבת שם (סד ב), ע"פ שמואל בגמ' שם קנ ב, והובא בב"י או"ח סי' רסג.
  382. ↑ רש"י שבת שם ד"ה שאם יש בורגנין. ועי' ב"י וב"ח שם וט"ז שם סק"ב ונחלת צבי שם ס"ק יז.
  383. ↑ ד"מ שם סק"ח, בתחילת דבריו; נחלת צבי שם, בד' שו"ע שם יז, שהביא ד' הרשב"א שבציון 155, בשם י"א; שו"ת פנ"י ח"א יו"ד סו"ס ג; מו"ק שם; עי' שע"ת שם ס"ק כב, בד' הב"י. ועי' שו"ת פנ"י שם שתלה במח' אמוראים בענין אין שליח לדבר עבירה, אם השליח צ"ל "בר חיובא" (ע"ע אין שליח לדבר עברה ציון 26 ואילך).
  384. ↑ ד"מ שם, בסו"ד.
  385. ↑ עי' ציון 313 ואילך.
  386. ↑ ציון 326 ואילך.
  387. ↑ רמ"א בד"מ או"ח סי' רסג סק"ח, במסקנה, ובשו"ע שם יז, ובשו"ת הרמ"א סי' קלא; ב"ח שם, בשמו; עי' לבוש שם; שו"ע הרב שם סכ"ה; ערה"ש שם סכ"ו.
  388. ↑ עי' ציון 154 ואילך.
  389. ↑ ב"ח שם; עי' שו"ע הרב שם.
  390. ↑ עי' ביצה יז א. ד"מ ושו"ת הרמ"א שם.
  391. ↑ ד"מ שם; שו"ת הרמ"א שם: ודאי מותר. וע"ע ערוב תבשילין. ועי' נחלת צבי שם.
  392. ↑ עי' ציון 244 ואילך.
  393. ↑ ערה"ש או"ח סי' רסג סכ"ח. ועי' מחה"ש שבציון 392 ואילך.
  394. ↑ מחה"ש שם סק"ל.
  395. ↑ עי' ציון 372 ואילך.
  396. ↑ עי' ציון 370 ואילך.
  397. ↑ ערה"ש שם.
  398. ↑ מחה"ש שם; ערה"ש שם, בשמו, ודחה.
  399. ↑ עי' ציון 341 ואילך.
  400. ↑ עי' מחה"ש שם.
  401. ↑ מחז"ו סי' קנה; עי' רא"ש ומרדכי שבציון 25; עי' אבודרהם מעריב של שבת, שכ' שברוב המקומות בספרד אומרים והוא רחום, ומשמע שבמקצת מקומות לא אמרו; עי' ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר קבלת שבת, בשם סדר"ע (וסותר לסדר"ע שבציון 340, וצ"ב), מחז"ו, אבודרהם ומנהגים.
  402. ↑ תהלים עח לח.
  403. ↑ ע"ע ערבית. סדר"ע ח"ב סי' ג; אבודרהם שם, בשמו, ושכן נוהגים ברוב המקומות בספרד; עי' סדור רס"ג עמ' כו וקט; ס' המנהיג הל' שבת סי' ב; עי' עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' פה. וע"ע תפלת שבת.
  404. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 35, 36; כ"מ מסדור ר"ש גרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' נד; כ"מ מרמב"ם בסדר תפילות כל השנה; כ"מ מפירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר ח"א עמ' פ, שלא הזכיר השינוי של שבת, כמנהגו במקומות אחרים. ומוכח שלא ראוי כחיוב לומר אמירות האמוראים שבציונים 5, 8.
  405. ↑ ד"מ או"ח סי' רסא סק"ב: במדינות אלו; מחזור הדרת קודש ד' ונציה שנ"ט דף לז ע"ב; עי' לבוש שם ס"ג, שהביא ד' השו"ע שבציון 42, בל': ובמקום שאומרים מזמור וכו'; נוהג כצאן יוסף שבת סי' טז, שכן המנהג בפרנקפורט (אבל שקדמונים הקימו חברא קדישא שהיו מקבלים שבת) ובוורמייזא. ועי' מנהגות וורמייזא למנחה של ערב שבת, בהגהות, ויו"ד אדר, בהגהות, והגהות חו"י למנהגים דק"ק וורמיישא סי' כט, ויוסף אומץ סי' תקפח. ועי' מעשה רב סי' קטז: ערבית בשבת מתחילין ברכו בציבור, ועי' לקוטי דינים וביאורים לרנ"ה (נד' בתוך סדור הגר"א ח"ב דף עג ע"ב) שפי' שבא להוציא מהמנהג שבציון 340, ועי' זה השלחן ח"ג סי' עז שדחה, ופי' שאין לומר קבלת שבת בציבור, וכל אחד יכול לומר לעצמו, ובפרט שעיקרו נתקן לאומרו בשדה, ולא בבית הכנסת (עי' ציונים 467 ואילך, 479 ואילך, ועי' ציון 462 ואילך, שי"ח וסוברים שנתקן לאומרו דוקא בבית הכנסת, ועי' ציון 482 ואילך).
  406. ↑ תהלים קכא.
  407. ↑ תהלים צב.
  408. ↑ תהלים צג. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' ל.
  409. ↑ תמונות תחנות תפלות ספרד ד' ונציה רפ"ד; סדור הרמ"ק ש"י סי' ד וז; ב"י ושו"ע שם ד; שעה"כ דרושי קבלת שבת; כה"ח או"ח סי' רסב ס"ק לב, בשמו; מג"א שם ס"ק יג, על דברי הד"מ שבציון 126: ועתה נוהגין לומר; תקוני שבת ד' קרקא שע"ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ה ע"א.
  410. ↑ כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי.
  411. ↑ תמונות תחנות תפלות ספרד שם; שעה"כ שם; כה"ח שם, בשמו; תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם; שתילי זיתים ר"ס תפז.
  412. ↑ כ"ה בסדורי האשכנזים והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי. ועי' נפש הרב עמ' קנז בטעם שאומרים מזמורים לקבלת שבת וא"א לקבלת יו"ט.
  413. ↑ עי' ציון 53 ואילך.
  414. ↑ עי' ציון 93 ואילך.
  415. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  416. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  417. ↑ עי' ציונים 95, 99, 133 ואילך.
  418. ↑ עי' ציון 136 ואילך.
  419. ↑ עי' ציון 144.
  420. ↑ וע"ע הנ"ל, שלפי האר"י אומרים ד' פרקים ראשונים של מס' שבת.
  421. ↑ אור צדיקים סי' כח ס"ט; עי' חמדת ימים שבת פ"ה; סדור האר"י ר' שבתי ח"ב דף נ ע"ב. בסדור הרמ"ק ובכתבי האר"י ובסדור הרב לא נזכר ד"ז.
  422. ↑ פתח הדביר ח"ג סי' רס אות ח; כה"ח שם ס"ק כז.
  423. ↑ אור צדיקים סי' כח ס"ט; חמדת ימים שבת פ"ה; עי' סדור האר"י ר' שבתי ח"ב דף נ ע"ב; עי' תקוני שבת ד' קראקא שע"ג; עי' סדר תקוני שבת ונציה תנ"ח דף ד ע"ב.
  424. ↑ חמדת ימים שם, ע"פ תיקו"ז תי' יג; סדור האר"י שם; תקוני שבת שם; סדר תקוני שבת שם.
  425. ↑ עי' זוהר ח"ב דף קמד ע"א, והובא בפתח הדביר ח"ג סי' רס אות ח, בטעם הא'.
  426. ↑ פתח הדביר שם, ע"פ דברים ה טו.
  427. ↑ פתח הדביר שם (ע"פ שמות כ יא).
  428. ↑ פתח הדביר שם.
  429. ↑ עי' ר' עקיבא בידים פ"ג מ"ה.
  430. ↑ ע"ע כבוד שבת; כבוד יו"ט ציון 87 ואילך.
  431. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 286.
  432. ↑ פתח הדביר שם, בשם אביו.
  433. ↑ עי' פתח הדביר שם.
  434. ↑ זוהר ח"א דף צח ע"א במדרש הנעלם.
  435. ↑ זוהר שם ע"ב.
  436. ↑ לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגות ערב שבת. ועי' סדור אוצר התפלות בהקדמה לשה"ש, וס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רנו, בשם עניני שבת, וילקוט מעם לועז (ירושלמי) שה"ש עמ' ט, טעמים נוספים לאמירה. ועי' חמדת ימים שבת פ"ה לשם יחוד קודם אמירת שה"ש, ומשם בסדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שאומרים לפני הלשם יחוד פסוקי פתחו לי וכו'. ועי' תקוני שבת ד' קרקא שע"ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ז ע"א תחינה לאחר אמירת שה"ש (והזכירו אותו בנוהג כצאן יוסף שבציון 380 ובשתילי זיתים סי' רסז סק"ג), ומשם בסדורי האשכנזים והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן. ועי' סדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח חבאן, שמוסיפים בסופו: היושבת בגנים וגו'. ועי' חמדת ימים שם מאמר זוהר לומר לאחר קריאת שה"ש.
  437. ↑ עי' חמדת ימים שבת פ"ה.
  438. ↑ תקוני שבת ד' קרקא שע"ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ד ע"ב.
  439. ↑ עי' תקוני שבת לר' אברהם הלוי, שבסדור השל"ה בסוף סדר תקוני שבת, והובא (בהעלם שם) בסדור השל"ה תקוני שבת, לפני שה"ש (וסותר לסדור של"ה שבציון 68, וצ"ב) ו(בהעלם שם) באור צדיקים סי' כח ס"ט; עי' חמדת ימים שבת פ"ה; סדור יעב"ץ מוסך השבת.
  440. ↑ חמדת ימים שם; שתילי זיתים ר"ס תפז (ועי"ש סי' רסז סק"ג); כ"ה בסדורי הספרדים (ועי' ציון 70). ועי' זית רענן סי' רסז שם שכן היה המנהג בתימן שהיו מתפללים מנחה בעוד היום גדול, ועי' ציון 67.
  441. ↑ חמדת ימים שם.
  442. ↑ שו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"ב סי' קח, שכן נהג אביו; סדור האר"י ר' שבתי ח"ב דף נ ע"ב; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגות ערב שבת, בשמו, ושכן המנהג; כ"מ מנוהג כצאן יוסף שבת סי' ז (עיי"ש סי' ו וסי' טו); זית רענן לשתילי זיתים שם, שכן מנהג התימנים בא"י שמתפללים מנחה סמוך לשקיעה, ועי' ציון 65; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  443. ↑ עי' סדור של"ה סדר תקוני שבת, וסותר לסדור של"ה שבציון 64, וצ"ב; עי' נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו, בשם המסדר תקון שבת (עי' ציון הבא), ותמה עליו איך יאמר בתחינה שלאחריה: בזכות צרופיו, והוא מפריד הצירופים; עי' לקוטי מהרי"ח שם, בשם סדורים ישנים, ושהוא בניגוד ליסוד ושורש העבודה שבציון 81.
  444. ↑ תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם, ושהוא עדיף על התיקון שבציון 73 ואילך.
  445. ↑ עי' ציונים 406, 485. כה"ח או"ח סי' רס ס"ק כז, שכן מנהג חסידי בית אל וכמה קהילות בירושלים, וסי' רסב ס"ק לב, שכן מנהג כמה קהילות בירושלים.
  446. ↑ עי' סדורו של שבת שורש ג ענף ב עלה ה; לקוטי מהרי"ח שם, בשמו. ועי' סדורו של שבת שם, הטעם.
  447. ↑ עי' כה"ח שם, שכ' שיאמר קודם הזוהר ואתקינו סעודתא ויהא רעוא והקידוש.
  448. ↑ שה"ש א ב.
  449. ↑ שם ד טז.
  450. ↑ שם ב ח.
  451. ↑ שם ה א. תקוני שבת לר' אברהם הלוי, שבסדור השל"ה בסוף סדר תקוני שבת; תקוני שבת ד' קרקא שע"ג (ועי' ציון 69); סדר תקוני שבת ונציה ד' תנ"ח דף ד ע"ב (ועי' ציון הנ"ל); סדור יעב"ץ מוסך השבת; פתח הדביר ח"ג סי' רס אות ח, בשמו; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגות ערב שבת, בשם מקצת סידורין ובשם סדור השל"ה בשם החסיד ר' אברהם הלוי; כ"ה ברוב הסדורים. ועי' פתח הדביר שם, שתמה מה ענין יעקב לכאן.
  452. ↑ עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם.
  453. ↑ עי' ציון 503 ואילך. תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם. מנהג התימנים שאומרים כל הציבור יחד הפסוקים הללו. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שנהגו שהש"ץ מוסיף: היושבת בגנים וגו'.
  454. ↑ סדור יעב"ץ שם; פתח הדביר שם, בשמו.
  455. ↑ עי' חמדת ימים שבת פ"ה וסדור בית מנוחה (אשכנזי) לאחר שה"ש, שמונה פסוקים שהם ר"ת הוי"ה אדנ"י: שה"ש ה יד, א טז, ז י, ב ד, ו ט, ב טז, ד יא, ב יד.
  456. ↑ יסוד ושורש העבודה ש"ח פ"א.
  457. ↑ עי' חמדת ימים שבת פ"ה; סדור יעב"ץ מוסך השבת; פתח הדביר ח"ג סי' רס אות ח, בשמו; עי' נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו (עיי"ש שתמה מכח זה על המסדר תקון שבת שבציון 68); יסוד ושורש העבודה ש"ח פ"א.
  458. ↑ פתח הדביר שם אות ט; כה"ח שם ס"ק כח, בשמו.
  459. ↑ חמדת ימים שם; יסוד ושורש העבודה שם.
  460. ↑ עי' חמדת ימים שם; עי' נוהג כצאן יוסף שם; עי' יסוד ושורש העבודה שם.
  461. ↑ חמדת ימים שבת פ"ה.
  462. ↑ עי' ציון 394 ואילך.
  463. ↑ ע"ע ערב שבת.
  464. ↑ עי' ציון 397 ואילך.
  465. ↑ ס' הקנה ד' פאריצק תקל"ח דף סה ע"א-ע"ב.
  466. ↑ תהלים כט. כ"מ מסדור הרמ"ק ש"י סי' ד וסי' ה, והובא בסדור השל"ה סדר קבלת שבת; עי' שעה"כ דרושי קבלת שבת.
  467. ↑ עי' ציון 317.
  468. ↑ סדור הרמ"ק ש"י סי' ד, ע"פ הגמ' שבציון 5 ואילך, והובא בסדור השל"ה שם.
  469. ↑ סדור הרמ"ק שם, ע"פ הגמ' שבציון 8, והובא בסדור השל"ה שם.
  470. ↑ שעה"כ שם; כה"ח או"ח סי' רסב ס"ק לב, בשמו. ועי' שעה"כ שם, בתחי' דבריו, שהוא ע"פ הגמ' שבציון 5 ואילך.
  471. ↑ עי' שעה"כ שם.
  472. ↑ כ"ה בסדור הרש"ש ובחלק מסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" וסדורי הספרדים.
  473. ↑ שה"ש ז יב. שעה"כ שם, בתחי' דבריו (ואולי כוונתו לכפל הנוסחאות, וכבציון הבא). ועי' תפילת חיים עמ' קג שבכ"י מהרח"ו הוא בשם, מה ששמעתי מזולתי בשם מורי ז"ל.
  474. ↑ פע"ח שער השבת פ"ח.
  475. ↑ תהלים צה.
  476. ↑ עי' ציון 318 ואילך.
  477. ↑ סדר היום סדר קבלת שבת; כנה"ג או"ח סי' רסב אות ג, בשמו.
  478. ↑ תהלים כט.
  479. ↑ ציון 122 ואילך.
  480. ↑ עי' ציון 246.
  481. ↑ תהלים כט. סדור רמ"ק ש"י סי' ה: ופותחין ראשונה במזמור הבו לה'; סדור של"ה סדר קבלת שבת, בשמו; שעה"כ דרושי קבלת שבת; עי' פע"ח שער השבת פ"ח; סדור יעב"ץ מוסך השבת, בשם האר"י ושכן היה מנהג אביו (החכ"צ).
  482. ↑ עי' חמדת ימים שבת פ"ה (אות כח במהד' מכון חמדת ימים), וסותר לחמדת ימים שבציון 117, וצ"ב; תקוני שבת ד' קרקא שע"ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ג ע"א; סדור יעב"ץ שם; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר קבלת שבת, בשמו; סדור אשי ישראל סדר קבלת שבת, בהערה; עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רסב.
  483. ↑ תהלים צה.
  484. ↑ תהלים צח.
  485. ↑ תהלים צז.
  486. ↑ תהלים צח.
  487. ↑ תהלים צט.
  488. ↑ תהלים כט. סדר היום סדר קבלת שבת; סדור של"ה סדר קבלת שבת (וייתכן להבין מהכותרת שם, שהוא בשם הרמ"ק, ומגוף דברי הרמ"ק שם מוכח לא כן (עי' ציון 100) ); תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם; סדור יעב"ץ שם, שכן המנהג בארצות הללו, ובשם הרמ"ק, וצ"ב שסותר לרמ"ק שבציון 100; סדור אשי ישראל שם, בשם היעב"ץ, בשם הרמ"ק. בחמדת ימים שם: לכו נרננה וכו', ולא פירט.
  489. ↑ חמדת ימים שם.
  490. ↑ עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם.
  491. ↑ כ"ה בכל הסדורים החדשים.
  492. ↑ כ"ה בחלק מסדורי הספרדים.
  493. ↑ כך מצויין בסדורים שבציון הקודם, שמזמור לתודה הוא כנגד יום ששי.
  494. ↑ סדור רשב"ן ח"א סי' צט, וצ"ב; סדור אשי ישראל שם, בשמו (ובמהד' החדשה נשמט).
  495. ↑ ע"ע ערב שבת.
  496. ↑ ע"ע הנ"ל.
  497. ↑ סדור רשב"ן שם; סדור אשי ישראל שם, בשמו (ובמהד' החדשה נשמט).
  498. ↑ תהלים כט.
  499. ↑ חמדת ימים שבת פ"ה (אות נב במהד' מכון חמדת ימים): תהלים כד, קמח, מה, מח, פז, קלג, קכב, וסותר לחמדת ימים שבציון 101, וצ"ב.
  500. ↑ עי' ציון 117 ואילך. סדור בית מנוחה (אשכנזי), לפני קבלת שבת, בשם יש נוהגים.
  501. ↑ תהלים כט.
  502. ↑ חמדת ימים שבת פ"ה; תקוני שבת ד' קרקא שע"ג; סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ד ע"א; יסוד ושורש העבודה ש"ח פ"ב; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר קבלת שבת, בשם פע"ח, וצ"ב שאינו שם (ועי' פע"ח שער השבת פ"ו, שכ' לכווין בשם מ"ב, לפי החלוקה לשבע בכל "קול" הנזכר במזמור לדוד הבו לה' בני אלים); כ"ה בסדורי כל קהילות ישראל בימינו. בכתבי האר"י, בסדור של"ה, בסדור יעב"ץ ובסדור רש"ש אינו, וכ"מ מסדור הרמ"ק ש"י סי' ה שהרמ"ק לא אמרו.
  503. ↑ עי' אור התורה דברים ח"ו עמ' ב'רלח.
  504. ↑ קצות השלחן סי' עז בדי השלחן סק"ט, ושלא מצא טעם לזה (מלבד לאמירת בשכמל"ו); היום יום ב' סיון. וכ"ה מנהג האשכנזים. והספרדים נוהגים שש"צ אומרו בקול רם. והתימנים נוהגים שכל הציבור אומרו יחד בקול רם.
  505. ↑ כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי. ועי' סדורי התימנים נוסח חבאן, שיש הנוהגים לאומרו.
  506. ↑ שעה"כ דרושי קבלת שבת, ע"פ התקו"ז שבציון 8 (וצ"ב למה לא הזכיר שהוא אף בגמ' ובזוהר שבציון הנ"ל); כה"ח או"ח סי' רסב ס"ק לב, בשמו; חמדת ימים שבת פ"ה.
  507. ↑ שעה"כ שם (עיי"ש הטעם מדוע לא נזכר בתקו"ז (ובגמ' וזוהר) ); כה"ח שם, בשמו; חמדת ימים שם.
  508. ↑ תוצאות חיים לר"א די וידאש ד' שאלוניקי תק"כ דף כא ע"א, ע"פ תקו"ז שבציון הנ"ל.
  509. ↑ עי' אחרונים שבציון הבא ואילך. ועי' סדר היום שבציון 127 ואילך ותקוני שבת וסדר תקוני שבת שבציון 125, הפזמון החוזר לאחר כל בית, ובתקוני שבת וסדר תקוני שבת שם, לפני הבית הראשון פעמיים, וכ"ה בסדורי האשכנזים והתימנים, אכן בסדורי הספרדים רק בא פ"א בתחי' הפיוט. ועי' סדורי התימנים: נקבילה. ברוב סדורי האשכנזים "נוסח ספרד", בסופו: בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא (ע"פ האר"י שבציון 122 ואילך), וכ"ה בסדור יעב"ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ"צ), ואמר בואי כלה בואי כלה בקול רם ובואי כלה שבת מלכתא בלחש (כאר"י שבציון 122 ואילך); בסדורי הספרדים: תוך אמוני עם סגולה בואי כלה בואי כלה, תוך אמוני עם סגולה בואי כלה שבת מלכתא.
  510. ↑ חמדת ימים שבת פ"ה, ושמחברו ר' שלמה אלקבץ, עיי"ש שהרב זלה"ה (האר"י) אמרו, וסותר לשעה"כ שבציון 122 ואילך, וצ"ב; תקוני שבת קרקא שע"ג; סדר תקוני שבת ונציה תנ"ח דף ד ע"ב; סדור יעב"ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ"צ). ועי' חמדת ימים שם, פע"ח שער השבת פ"ח בהגהה מר"י צמח, שערי תפלה סי' קפה, המגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג, ולקוטי מהרי"ח ח"ב סדר קבלת שבת.
  511. ↑ כ"ה בכל הסדורים, מלבד סדור הרש"ש.
  512. ↑ סדר היום סדר קבלת שבת, ובסופו: בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי לשלום שבת מלכתא. ועיי"ש לפני הפיוט: ואח"כ יאמר פזמון א' או ב', ולכאו' משתמש בשם פזמון ככינוי לבית, וכוונתו שניתן לומר חלק מהפיוט, וצ"ב.
  513. ↑ סדר היום שם.
  514. ↑ עי' תקוני שבת וסדר תקוני שבת שם: אם ירצה המשורר לשורר עוד לכבוד כלה מלכתא וכו'.
  515. ↑ עי' סדר היום סדר קבלת שבת, שנ' שנותן טעם ע"פ הקבלה למנהג זה (והובא במגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג); עי' חמדת ימים שבת פ"ה, שדוחה מנהג זה; כ"ה בסדורי התימנים.
  516. ↑ חמדת ימים שם; המגיה בשלמי חגיגה שם, בשם גורי האר"י.
  517. ↑ עי' תקוני שבת ד' קרקא שע"ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ד ע"ב, שכן נוהגים לשורר על קברו של רשב"י, עיי"ש שמ' שראוי לאומרו; שתילי זיתים ר"ס תפז שכן המנהג (בתימן) וכ"ה בסדורי התימנים, לפני אמירת "במה מדליקין" (ע"ע תפלת שבת), הנאמר (למנהגם) לפני מזמור שיר, וע"ע הנ"ל.
  518. ↑ כ"ה ברוב סדורי התימנים נוסח בלדי.
  519. ↑ משלי לא י-לא. כ"ה בסדורי התימנים נוסח חבאן.
  520. ↑ ציון 1718 ואילך.
  521. ↑ ציון 1008 ואילך.
  522. ↑ שעה"כ דרושי קבלת שבת; פע"ח שבת פ"ח.
  523. ↑ עי' חמדת ימים שבת פ"ה; עי' מ"ב סי' רסז סק"ג, שמותרים לעשות כן. וע"ע תוספת שבת.
  524. ↑ שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סה.
  525. ↑ סדור הרמ"ק ש"י סי' ד, בסו"ד, והובא בסדור השל"ה סדר קבלת שבת; כנה"ג או"ח סי' רסב אות ג, שכן היה המנהג הקדום בתירי"א (ועי' ציון 152); סדור יעב"ץ מוסך השבת, שכן המנהג, ושעדיף לקבלו ברוב עם בבית הכנסת מלצאת לשדה כמנהג האר"י (עי' ציון 138); ענף יוסף לע"י שבת קיט א, בשם סדור השל"ה; עי' ערה"ש שם ס"ה.
  526. ↑ עי' ציון 5.
  527. ↑ סדור הרמ"ק שם, והובא בסדור השל"ה שם; ענף יוסף שם, בשם סדור השל"ה. וכ"מ מל' המאירי שבת קיט א וטוש"ע או"ח רסב ג.
  528. ↑ ע"ע תוספת שבת. סדור הרמ"ק שם, והובא בסדור השל"ה שם; ענף יוסף שם, בשם סדור השל"ה..
  529. ↑ סדור הרמ"ק שם, והובא בסדור השל"ה שם: החוץ.
  530. ↑ שעה"כ דרושי קבלת שבת; פע"ח שער השבת פ"ח; חמדת ימים שבת פ"ה, שכן מנהג האר"י ושכן מנהג שלמים ורבים בירושלים; בא"ח שנה ב' וירא אות ב, שהוא מצוה מן המובחר.
  531. ↑ עי' שעה"כ שם; חמדת ימים שם. ועי' מהרש"א שבת קיט א בח"א, שפי' שר' ינאי סובר שצריך לצאת, ור' חנינא שבציון 11 שאמר: בואי כלה בואי כלה, היה עומד במקומו.
  532. ↑ איסי בן יהודה בברייתא בב"ק לב א, ור' יוחנן בגמ' שם שכן הלכה; רמב"ם חובל פ"ו ה"ט; טוש"ע חו"מ שעח ח. וע"ע ערב שבת.
  533. ↑ גמ' שם.
  534. ↑ שעה"כ שם.
  535. ↑ עי' חמדת ימים שם, ע"פ ויק"ר פ"ל סי' ז.
  536. ↑ חמדת ימים שם.
  537. ↑ עי' שעה"כ שם; עי' פע"ח שם; עי' חמדת ימים שם.
  538. ↑ שעה"כ שם; פע"ח שם.
  539. ↑ שעה"כ שם.
  540. ↑ עי' שעה"כ שם; עי' פע"ח שם; חמדת ימים שם, בשם הרב ז"ל (האר"י), ושכן מנהג שלמים ורבים בירושלים.
  541. ↑ עי' שעה"כ שם; עי' פע"ח שם; עי' חמדת ימים שם.
  542. ↑ כנה"ג או"ח סי' רסב אות ג, בשם הרב יצחק ששון, שכן היה מנהג הרב אברהם מונסון; תקוני שבת ד' קרקא שע"ג וסדר תקוני שבת ד' ונציה תע"ח דף ג ע"א, בשם יש נוהגים, שכן היו נוהגים בזמן התנאים והאמוראים ושכן נוהגים עד היום בא"י.
  543. ↑ תוצאות חיים לר"א די וידאש ד' שאלוניקי תק"כ דף כא ע"א, ע"פ זוהר ח"ג דף רעב ע"ב ברעיא מהימנא. מג"א שם סק"ג, בשם כנה"ג (עי' בציון הקודם): וטוב לצאת לשדה; סדור יעב"ץ מוסך השבת, שכן היה נוהג האר"י; שו"ע הרב שם ס"ד, בשם יש נוהגין; ערה"ש שם ס"ה, שיש שהיו יוצאים לשדה.
  544. ↑ עי' אחרונים שבציונים 145, 146. וסדור יעב"ץ שם צ"ב, שהביא בשם האר"י שיש לומר קבלת שבת בשדה, אבל השמיט מנהג האר"י שבציון 141 ואילך.
  545. ↑ עי' סדר היום סדר קבלת שבת; עי' כנה"ג או"ח סי' רסב אות ג, בשמו.
  546. ↑ כה"ח (פלאג'י) סי' כח אות ג.
  547. ↑ סדר היום שם; כנה"ג שם, בשמו.
  548. ↑ עי' כנה"ג שם; מג"א שם סק"ג, בשם כנה"ג, שכן נוהגים בקצת מקומות; שו"ע הרב שם ס"ד, בשם קצת מקומות; כה"ח שם; מ"ב שם סק"י, בשם כנה"ג, שכן נוהגים בקצת מקומות; עי' ערה"ש שם ס"ה, שיש היו יוצאים לחצר בית הכנסת.
  549. ↑ כנה"ג שם, שכן המנהג בקושטנדינ"א, ושכן הנהיג בתירי"א (ועי' ציון 133); באה"ט שם סק"ה, בשמו; כה"ח שם; מ"ב שם.
  550. ↑ מג"א שם; שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם.
  551. ↑ כנה"ג שם.
  552. ↑ עי' ציון 524 ואילך.
  553. ↑ עי' חמדת ימים שם, שכן עשה כשלא הורשה לעשות כאלה; בא"ח שנה ב' וירא אות ב.
  554. ↑ עי' חמדת ימים שם.
  555. ↑ עי' ציון 138 ואילך.
  556. ↑ עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים קו"א סי' רסד; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגות ערב שבת, שכן המנהג באיזה מקומות; כ"ה מנהג האשכנזים בימינו.
  557. ↑ ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם; לקוטי מהרי"ח שם.
  558. ↑ עי' ציון 532. עי' לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגות ערב שבת.
  559. ↑ עי' ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם.
  560. ↑ עי' סדור האר"י ר' שבתי ח"ב דף נ ע"ב; עי' תקוני שבת ד' קרקא שע"ג; עי' סדר תקוני שבת ד' ונציה תנ"ח דף ד ע"ב; יסוד ושורש העבודה ש"ח פ"א; שו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"ב סי' קח, שכן נהג אביו.
  561. ↑ משפט וצדקה ביעקב שם, שכן נהג אביו.
  562. ↑ עי' ס' הקנה שבציון 95; כ"מ מראשונים ואחרונים שבציון 10.
  563. ↑ עי' ציון 2.
  564. ↑ עי' ציון 2 ואילך. עי' טוש"ע או"ח רסב ג.
  565. ↑ עי' ס' הקנה שבציון 95.
  566. ↑ עי' ציון 133 ואילך.
  567. ↑ עי' שעה"כ דרושי קבלת שבת; עי' פע"ח שער השבת פ"ח.
  568. ↑ עי' ציון 3.
  569. ↑ עי' ציון 2 ואילך. שו"ת משפט וצדקה ביעקב ח"ב סי' קח. ועי' גנת ביתן לר"י הכהן עמ' 57 ומשפט וצדקה ביעקב שם, טעמים נוספים ע"פ הקבלה. ועי' ס' הקנה שבציון 95, וצ"ב אם היינו מבעוד יום, ואם יש להישאר מעוטף בו לאחר "בואי כלה".
  570. ↑ ציון 51 ואילך.
  571. ↑ ציון 87 ואילך.
  572. ↑ א"ר סי' רסב סק"ה וא"ז שם סק"ג; באה"ט שם סק"ה.
  573. ↑ תקוני שבת ד' קרקא שע"ח; סדר תקוני שבת ד' ונציה תס"ה דף כב ע"א; קצות השלחן סי' עז בדי השלחן סק"ט, בשם יש מדקדקין; כן מנהג הספרדים.
  574. ↑ תהלים כט. קצות השלחן שם: המנהג לעמוד; כן מנהג האשכנזים ורוב הספרדים. ועי' סדורי הספרדים שיש אינם נוהגים בו.
  575. ↑ מורה באצבע סי' ד אות קמא, שכן קיבל; קמח סולת דף ע ע"א, בשמו; קצות השלחן סי' עז בדי השלחן ס"ק יב, בשם מנח"ש בשם עבוה"ק (מורה באצבע).
  576. ↑ עי' ציון 137 ואילך.
  577. ↑ קצות השלחן שם: ואולי.
  578. ↑ נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו; פתח הדביר ח"ג סי' רס אות ט, בשמו.
  579. ↑ פתח הדביר שם.
  580. ↑ עי' ציון 133 ואילך.
  581. ↑ עי' שעה"כ דרושי קבלת שבת; עי' פע"ח שער השבת פ"ח.
  582. ↑ עי' חמדת ימים פ"ה, שכן נהקג כשלא הורשה לעשות כאלה.
  583. ↑ עי' ציון 133 ואילך.
  584. ↑ עי' שעה"כ דרושי קבלת שבת; עי' פע"ח שער השבת פ"ח.
  585. ↑ כה"ח (פלאג'י) סי' כח אות ד; בא"ח שנה ב' וירא אות ב.
  586. ↑ בא"ח שם.
  587. ↑ עי' ציון 500 ואילך.
  588. ↑ בא"ח שנה ב' וירא אות ב, שכן מנהג העולם ושיש סמך לזה מד' מהרש"ו בחמדת ישראל, אך שבסוד הרש"ש אינו.
  589. ↑ סדור יעב"ץ מוסך השבת, שכן נהג אביו (החכ"צ).
  590. ↑ חמדת ימים שבת פ"ה; קמח סולת דף ע ע"א, בשמו.
  591. ↑ חמדת ימים שם. וע"ע תפלה.
  592. ↑ חמדת ימים שם; קמח סולת שם, בשמו.
  593. ↑ עי' ציון 539 ואילך.
  594. ↑ סדר היום סדר קבלת שבת; המגיה בשלמי חגיגה הל' שבת סי' ב אות ג, בשמו.
  595. ↑ שו"ת הלק"ט ח"א סי' נב, ע"פ תקו"ז המצריך עשרה לקבלת שבת (ונ' שכוונתו לתי' כד דף סט ע"א: והוו אמרי תרי זמני בואי כלה בואי כלה וכו' ועוד מקדשי באות יו"ד בגין דלית קדושה פחות מעשרה); המגיה בשלמי חגיגה שם, בשמו; לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגות ערב שבת, בשם שלמי חגיגה בשם הלק"ט.
  596. ↑ נוהג כצאן יוסף שבת סי' ו; פתח הדביר ח"ג סי' רס אות ט, בשמו.
  597. ↑ פתח הדביר שם.
  598. ↑ עי' ציון 133 ואילך.
  599. ↑ עי' שעה"כ דרושי קבלת שבת; עי' פע"ח שער השבת פ"ח; עי' בא"ח שנה ב' וירא אות ב, בשם האר"י.
  600. ↑ כה"ח (פלאג'י) סי' כח אות ד; עי' בא"ח שנה ב' וירא אות ב, בסו"ד.
  601. ↑ בא"ח שם.
  602. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  603. ↑ ערה"ש או"ח סי' רסב ס"ה: חרוז.
  604. ↑ עי' פמ"ג או"ח סי' רסב א"א סק"ג; מ"ב שם סק"י, בשמו.
  605. ↑ ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים סי' רסד, בהערה; עי' שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' מה. ועי' ירושלים במועדיה שבת ח"ב עמ' קנט, בשם הרש"ז אויערבך, טעם אחר.
  606. ↑ לקוטי מהרי"ח ח"ב סדר קבלת שבת.
  607. ↑ ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים קו"א סי' רסד.
  608. ↑ ערה"ש או"ח סי' רסב ס"ה.
  609. ↑ אג"מ שם.
  610. ↑ עי' ציונים 524 ואילך, 536 ואילך.
  611. ↑ עי' ציון 516.
  612. ↑ עי' ציון 518.
  613. ↑ שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' סה.
  614. ↑ בצל החכמה שם.
  615. ↑ עי' נפש הרב עמ' קנז.
  616. ↑ ציון 127.
  617. ↑ תהלים צב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קבלת_שבת&oldid=137970"