אנציקלופדיה תלמודית:פרוטה: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - מטבע קטנה שערכה קובע לשיעור ממון.

מהותה

הפרוטה, הינה מטבע נחושת^[1], ויש שכתבו שהיה מעורב בה כסף במשקל חצי שעורה^[2], והכסף שבה חלק אחד משמונה, ושאר חלקיה היו נחושת, ויחד היה שוה משקלה למשקל האיסר^[3]. והייתה נוהגת בזמן חכמים, אבל בזמנו של משה יש שכתבו שלא הייתה מטבע כזו, כי אם דינר* או מעה של כסף^[4]. ויש שכתבו שאף בימי משה הייתה מטבע פרוטה של נחושת^[5]. והיא הייתה המטבע הקטנה ביותר^[6], ויש מן הראשונים שכתבו שמטבע הנקראת טריסית, הייתה פחותה מפרוטה^[7]. בצורתה נחלקו ראשונים, יש שכתבו שלא היה טבוע בה צורה כשאר מטבעות, אלא הייתה חלקה כאסימון*^[8]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא מטבע שיש עליה צורה^[9].

יחסה למטבעות

יחס ערך הפרוטה למטבעות אחרות נחלקו בו תנאים, לדעת חכמים ערכה אחד משמונה באסר* האיטלקי^[10], והאיסר אחד מעשרים וארבע בדינר* כסף^[11], נמצא ערך הפרוטה אחד מקצ"ב בדינר כסף^[12]. לדעת רבן שמעון בן גמליאל, ערכה אחד מששה באיסר האיטלקי^[13], נמצא ערך הפרוטה אחד מקמ"ד בדינר כסף^[14]. הלכה כחכמים^[15]. על היוצא ממחלוקת זו להלכה, ע"ע פחות משוה פרוטה.

ערכה בכסף

לפי היחס של קצ"ב פרוטות לדינר^[16] כתבו גאונים, לשיטתם שהדינר כסף שבתלמוד שוה במשקלו לדינר זהב של ערביים במשקל תשעים וששה גרעיני שעורה^[17], שערך הפרוטה כערך כסף השוה במשקלו למשקל חצי שעורה^[18]. ולפי משקל השעורה יש מחכמי זמננו שקבעו שיעורו, חלק 40 של הגרם (=0.025 גרם)^[19]. ויש שמצאו שיעורו, חלק 45 של הגרם (=0.022 גרם)^[20]. ולשיטת הראשונים שערך הדינר קטן בכשישית^[21], ערך הפרוטה קטן ממחצית השעורה, ולפי משקל זמנינו, עולה חלק 55.5 של הגרם (=0.018)^[22]. ויש מן הגאונים שכתבו שערך הפרוטה כערך כסף במשקל רבע שעורה^[23].

שינויים בערכה

ערך הפרוטה ביחס למטבעות האחרות היה משתנה מפעם לפעם לפי מה שהיו המלכים מוסיפים על משקל המטבע או פוחתים ממנה^[24], או שהוזלו האיסרים ונמצאו פחות פרוטות באיסר^[25], או שהיה משתנה יחס ערך הנחושת לערך הכסף^[26]. על הערך הקובע לגבי דין שוה פרוטה כאשר חל שינוי בערך המטבע, ע"ע פחות משוה פרוטה.

שוה פרוטה

ערך הפרוטה, הינו הערך הקובע להיקרא ממון חשוב, בכדי שיחולו בו איסורים, מצוות ודינים הנוגעים לממון^[27], וערך השוה פחות מפרוטה, אינו נחשב בדיני התורה^[28]. על ההלכות והדינים השונים שנאמר בהם שאינם נוהגים אלא בשוה פרוטה, ועל אלו שנאמרו גם בפחות משוה פרוטה, ועל מקורו וגדרו של שיעור זה, ע"ע פחות משוה פרוטה.

הערות שוליים