אנציקלופדיה תלמודית:עבד עברי: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - ישראלי שמכרוהו בית דין לעבדות, מפני שגנב ואין לו לשלם את הקרן, או...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
=== <span dir="rtl">שמו ומהותו</span> === | === <span dir="rtl">שמו ומהותו</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי בא בכתוב</span><ref> | <span dir="rtl">עבד עברי בא בכתוב</span><ref><span dir="rtl">עי' שמות כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, ככינוי לעבד בן ישראל</span><ref><span dir="rtl"> עי' אונקלוס שם; עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א; עי' רש"י שם; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בשם קדמונינו. ועי' מכילתא שם ורש"י שם, ראיה שאין הכתוב מדבר בעבד גוי של עברי, ועי' ראב"ע (הארוך) שם וראב"ע (הקצר) שם.</span></ref><span dir="rtl">, וראיה לדבר, שמצאנו במשנה תורה: כי ימכר לך אחיך העברי</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. עי' ראב"ע (הקצר) שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, ופירוש השם: עבד שהוא עברי</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם; ר"י בכור שור שם.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר צאצא של אברהם אבינו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש עבר, בפי' הא'; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בפי' הב'.</span></ref><span dir="rtl">, שנקרא "אברם העברי"</span><ref><span dir="rtl"> עי' בראשית יד יג.</span></ref><span dir="rtl">, שבא מעבר הנהר</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם; ראב"ע שמות שם, בפי' הב'.</span></ref><span dir="rtl">, כפי שנאמר: ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר</span><ref><span dir="rtl"> יהושע כד ג. ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, בפי' הא'.</span></ref><span dir="rtl">. או שזרע אברהם אשר ליעקב נקראו עברים, כי הם מבני בני עבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, בפי' הב'; עי' ס' הכוזרי מאמר א סי' מט; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בפי' הא'; עי' ראב"ע (הקצר) שם, במסקנה; רד"ק בראשית שם; עי' ס' השרשים לרד"ק שורש עבר, בפי' יונה א ט.</span></ref><span dir="rtl">, ואברהם וזרעו התיחדו ביחס לעבר, כי גם הוא היה עובד ה'</span><ref><span dir="rtl"> עי' ס' הכוזרי שם; עי' ראב"ע (הקצר) שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שאברהם וזרעו התיחדו ביחס כי להם נשאר לשון עבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ס' הכוזרי שם; רד"ק בראשית שם. ועי' ראב"ע (הקצר) שמות שם, שדחה.</span></ref><span dir="rtl">, והאחרים מבניו ובני בניו אחזו בידם לשון ארמי ונקראו ארמיים, כמו: לבן הארמי</span><ref><span dir="rtl"> עי' בראשית כה כ. רד"ק בראשית יד שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מיני העבד העברי</span> === | === <span dir="rtl">מיני העבד העברי</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי האמור בתורה, מצינו בשני אופנים: המוכר עצמו והנמכר בגניבתו בידי בית דין</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי האמור בתורה, מצינו בשני אופנים: המוכר עצמו והנמכר בגניבתו בידי בית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין יד ב; עי' מכדרשב"י כא ב; עי' מדרש אגדה דברים טו יב; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"א; עי' ר"א בן הרמב"ם שמות כא ב; עי' סמ"ג עשין פג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">א) המוכר עצמו כיצד, זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">א) המוכר עצמו כיצד, זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"א ה"א; עי' סמ"ג עשין פג.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: וכי ימוך אחיך עמָּך ונמכר לָךְ</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה לט. עי' תו"כ בהר פ"ז; רמב"ם שם; ר"א בן הרמב"ם שמות כא ב; סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, אלא אם כן צריך לאוכלם בלבד</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם; סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: וכי ימוך ונמכר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שאינו נמכר אלא אם כן העני</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום</span><ref><span dir="rtl"> עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם שם; סמ"ג שם.</span></ref> <span dir="rtl">ואפילו כסות לא תישאר לו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם; סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואחר כך ימכור את עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מס' עבדים שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם.</span></ref> <span dir="rtl">להחיות את נפשו</span><ref><span dir="rtl"> מס' עבדים שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש הסובר שעליו נאמר: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. מכדרשב"י שם; מדרש אגדה דברים טו יב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">28, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ב) ישראלי שמכרו אותו בית-דין* בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">ב) ישראלי שמכרו אותו בית-דין* בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"א ה"א; עי' סמ"ג עשין פג.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אם אין לו ונמכר בגנבתו</span><ref><span dir="rtl"> שמות כב ב. עי' ר"א בן הרמב"ם שם כא ב.</span></ref><span dir="rtl">. כיצד, גנב ואין לו לשלם את הקרן, בית דין מוכרים אותו, ואין לך איש בישראל שמוכרים אותו בית דין אלא הגנב בלבד</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. עי' גמ' שבציונים</span> <span dir="rtl">268,</span> <span dir="rtl">298,</span> <span dir="rtl">304,</span> <span dir="rtl">416 ואילך,</span> <span dir="rtl">420; עי' תיוב"ע שם; רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מכילתא משפטים נזיקין פ"א; סמ"ג שם, עיי"ש שהוא ע"פ הספרי ראה פיס' קיח. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">24, שי"מ הכתוב בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר שם: כי תקנה, ומשמע שתקנה מיד אחרים שימכרוהו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין יד ב ד"ה מכרוהו ב"ד. </span></ref><span dir="rtl">, ועליו הוא אומר במשנה תורה: כי ימכר לך אחיך העברי</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. עי' תו"כ וספרי שבציון</span> <span dir="rtl">117 ואילך; עי' מדרש תנאים שם; עי' מדרש אגדה שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם, עיי"ש שהוא ע"פ הספרי שם וקדושין יד ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי מכירת הגנב לעבדות, ע"ע גנבה: תשלומיה ע"י מכירת הגנב. על גר*, שאינו נקנה להיות עבד עברי, ע"ע גר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על פרטי מכירת הגנב לעבדות, ע"ע גנבה: תשלומיה ע"י מכירת הגנב. על גר*, שאינו נקנה להיות עבד עברי, ע"ע גר</span><ref><span dir="rtl"> ציון 159 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על האיסור החל על ישראל שלא העני ביותר למכור עצמו, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון הבא ואילך. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">איסור מכירת עצמו</span> === | === <span dir="rtl">איסור מכירת עצמו</span> === | ||
<span dir="rtl">המוכר עצמו לעבד עברי עובר על איסור משום כי לי בני ישראל עבדים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">המוכר עצמו לעבד עברי עובר על איסור משום כי לי בני ישראל עבדים</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נה. עי' תוספ' ב"ק פ"ז; עי' ריב"ז בברייתא קדושין כב ב; עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' עב וסי' פה; עי' הגמ"ר ב"מ רמז תנט-תס, בשמו; עי' הגמ"ר שם רמז שמו; עי' ד"מ חו"מ סי' שלא סק"א, בשם מרדכי והגמ"ר.</span></ref><span dir="rtl">, ואנו דורשים: ולא עבדים לעבדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריב"ז בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, אם לא שהעני ביותר, שאז נתנה לו התורה רשות למכור עצמו, ועל כך עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">14 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">יחס לשכיר ותושב</span> === | === <span dir="rtl">יחס לשכיר ותושב</span> === | ||
<span dir="rtl">העבד, כתבו ראשונים שהוא ממוצע בין השכיר והתושב, כי עבודתו היא כן, כי גופו קנוי באופן מה עד שכבר יוכל האדון להכריחו להוליד לו עבדים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">העבד, כתבו ראשונים שהוא ממוצע בין השכיר והתושב, כי עבודתו היא כן, כי גופו קנוי באופן מה עד שכבר יוכל האדון להכריחו להוליד לו עבדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">669 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ומזה הצד הוא כתושב, ומצד שיצא לחופשי בשביעית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">265 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">הוא כשכיר</span><ref><span dir="rtl"> תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ג. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">הזמן שנוהג</span> === | === <span dir="rtl">הזמן שנוהג</span> === | ||
<span dir="rtl">אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל* נוהג</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל* נוהג</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא גיטין סה א וקדושין סט א וערכין כט א; רמב"ם עבדים פ"א ה"י; עי' רמב"ם שמיטה פ"י ה"ט; עי' סמ"ג עשין פג; חינוך מ' מב; עי' טור יו"ד סי' רסז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: עד שנת היֹּבל יעבֹד עִמָּךְ</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ. ברייתא ערכין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואין עבד עברי נוהג אלא בזמן שניתן לקיים כתוב זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין שם ד"ה אלא בזמן.</span></ref><span dir="rtl">. וצריך שיצא העבד ביובל, שנאמר: ואיש אל משפחתו תשֻׁבו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה י. עי' רש"י גיטין שם ד"ה אלא בזמן. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין דין עבד עברי נוהג אלא בארץ-ישראל*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין דין עבד עברי נוהג אלא בארץ-ישראל*</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ מחינוך מ' מב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שנוהג אף בחוץ-לארץ*</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ מטור יו"ד סי' רסז.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על הזמן שהיובל* נוהג, ע"ע יובל: הזמן שבו נוהג יובל. על מצות שילוח העבדים ביובל, ע"ע הנ"ל: שילוח העבדים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על הזמן שהיובל* נוהג, ע"ע יובל: הזמן שבו נוהג יובל. על מצות שילוח העבדים ביובל, ע"ע הנ"ל: שילוח העבדים</span><ref><span dir="rtl"> ושם ציון 480 ואילך, אם נמנה במנין-המצות (ע"ע) כמצוה בפ"ע. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">אישה</span> === | === <span dir="rtl">אישה</span> === | ||
<span dir="rtl">האיש נמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">האיש נמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> משנה סוטה כג א; רמב"ם גניבה פ"ג הי"ב; סמ"ג עשין עא.</span></ref> <span dir="rtl">ואין האשה* נמכרת בגניבתה</span><ref><span dir="rtl"> משנה שם; עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ג; עי' מדרש תנאים דברים טו יב; עי' רמב"ם גניבה שם ועבדים פ"א ה"ב; עי' סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ודבר זה מפי הקבלה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם גניבה שם; עי' סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ונמכר בגנבתו</span><ref><span dir="rtl"> שמות כב ב.</span></ref><span dir="rtl">, ולא בגניבתה</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם ב.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: וכי ימכֹּר איש את בתו לאמה</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ז.</span></ref><span dir="rtl">, האיש מוכר ואין בית דין מוכרים</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואין ללמוד בקל-וחֹמר, מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו הרי הוא נמכר על גניבתו, הבת שאביה רשאי למוכרה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 1 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אינו דין שתמכר על גניבתה, שכן אם אמרת בבן שהוא נרצע*, לכך הוא נמכר בגניבתו, תאמר בבת שאינה נרצעת</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע נרצע.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך לא תימכר על גניבתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אין האישה מוכרת את עצמה לעבדות</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אין האישה מוכרת את עצמה לעבדות</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ג; עי' רש"י שמות כא ד, לפי רד"צ הופמן שם; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ב; רמב"ן שבציון</span> <span dir="rtl">630, לפי שבות יהודה למכילתא שם, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">61,</span> <span dir="rtl">62, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, ואין ללמוד בקל וחומר, מה אם הבן שאין אביו רשאי למוכרו - שרק הבת נמכרת לאמה-העבריה* על ידי אביה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל שם. </span></ref> <span dir="rtl">- הרי הוא מוכר את עצמו, הבת שאביה רשאי למכרה, אינו דין שתמכור את עצמה, שכן הבן נמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">46.</span></ref><span dir="rtl">, ולכך הוא מוכר את עצמו, והבת אינה נמכרת בגניבתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">47 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך לא תמכור את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש הסובר שהאישה רשאית למכור את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שבציון</span> <span dir="rtl">630, לפי מזרחי שמות כא ד ומהרי"ט קדושין יח ב ומל"מ עבדים שם ופ"ד ה"א ורד"צ הופמן שם, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">56,</span> <span dir="rtl">62, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש הסוברים, שרשאית מן התורה ואסורה מדרבנן, משום החשד*, שתתיחד עימו</span><ref><span dir="rtl"> ע'י רדב"ז עבדים פ"ד ה"א; מהר"ם שיק ב"מ עא א, בד' הרמב"ן שבציון</span> <span dir="rtl">630, ע"פ הדין שבציון</span> <span dir="rtl">150 ואילך, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">56,</span> <span dir="rtl">61, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl"> </span> | <span dir="rtl"> </span> | ||
<span dir="rtl">על האישה, שמדרבנן אינה קונה עבד עברי, עי' להלן: מכירתו וקניינו לעבדות</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על האישה, שמדרבנן אינה קונה עבד עברי, עי' להלן: מכירתו וקניינו לעבדות</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">150 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">קטן</span> === | === <span dir="rtl">קטן</span> === | ||
<span dir="rtl">קטן* אינו נמכר לעבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">קטן* אינו נמכר לעבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> ר"ש בכורים פ"ד מ"ב; עי' מנ"ב לתוספ' בכורים פ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">אנדרוגינוס</span> === | === <span dir="rtl">אנדרוגינוס</span> === | ||
<span dir="rtl">אנדרוגינוס* אינו נמכר לעבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אנדרוגינוס* אינו נמכר לעבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> בכורים פ"ד מ"ב, לגי' בה"ג סי' כח ור"ש ורמ"ע מפאנו שם, ולגירסתנו, ליתא; תוספ' בכורים פ"ב; רמב"ם עבדים פ"ד ה"א; תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש יא.</span></ref><span dir="rtl">, לא במוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר"ש שם; מל"מ שם.</span></ref> <span dir="rtl"> ולא בנמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> ר"א מן ההר יבמות פג א; עי' מל"מ שם. </span></ref><span dir="rtl">, וכתבו גאונים וראשונים מספר טעמים לדבר: א) אין עבד עברי אלא מי שיכול להוליד, שנאמר: אהבתי את אדֹני את אשתי ואת בָּני</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ה. </span></ref><span dir="rtl">, ואנדרוגינוס אינו נישא</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אנדרוגינוס ציון 71 ואילך. בה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) הרי האדון רשאי למסור לעבדו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן: מסירת שפחה כנענית לו.</span></ref><span dir="rtl">, ואנדרוגינוס אין ראוי לתת לו אישה, לפי שאין מינו ראוי להוליד בנים או בנות</span><ref><span dir="rtl"> רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) אנדרוגינוס הוא - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אנדרוגינוס ציונים 2, 5. ושם, ציון 6 ואילך, שי"ח.</span></ref> <span dir="rtl"> - ספק איש ספק אישה</span><ref><span dir="rtl"> ר"ש שם; עי' רדב"ז שם; עי' מל"מ שבציון</span> <span dir="rtl">79; מנ"ב לתוספ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכיון שאמה-העבריה* אינה נמכרת אלא בקטנותה - שהרי האישה אינה מוכרת את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">56 ואילך. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">61, שי"ח.</span></ref> <span dir="rtl"> - ועבד עברי אינו נמכר אלא בגדלותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">64.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שאינו יכול להימכר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רדב"ז שם; מנ"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש שכתבו הטעם שאינו נמכר בגניבתו, שהרי הוא ספק אישה, ואישה אינה נמכרת בגניבתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">46 ואילך. ר"א מן ההר יבמות שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בדעת הסוברים שהאישה מוכרת את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בדעת הסוברים שהאישה מוכרת את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">61.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים שאנדרוגינוס מוכר את עצמו ואינו נמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> מל"מ עבדים פ"ד ה"א, בד' הרמב"ן, לשיטתו שבציון הנ"ל. ולכאו' לטעמים שבציונים</span> <span dir="rtl">68 ואילך,</span> <span dir="rtl">70 ואילך, אינו רשאי למכור את עצמו, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">טומטום</span> === | === <span dir="rtl">טומטום</span> === | ||
<span dir="rtl">טומטום* - שטרם נקרע ונתברר מינו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">טומטום* - שטרם נקרע ונתברר מינו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע טומטום ציון 5. רדב"ז עבדים פ"ד ה"א.</span></ref> <span dir="rtl"> - אינו נמכר לעבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ד ה"א; תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש יא.</span></ref><span dir="rtl">, לא במוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> מל"מ שם.</span></ref> <span dir="rtl">ולא בנמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מל"מ שם. </span></ref><span dir="rtl">. אם משום האדון רשאי למסור לעבדו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן: מסירת שפחה כנענית לו.</span></ref><span dir="rtl">, וטומטום אין ראוי לתת לו אישה, לפי שאין מינו ראוי להוליד בנים או בנות</span><ref><span dir="rtl"> רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שהטומטום הוא ספק איש ספק אישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רדב"ז שם; עי' מל"מ שבציון</span> <span dir="rtl">93.</span></ref> <span dir="rtl">- לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע טומטום ציונים 9, 12. ושם, ציון 9 ואילך, שי"ח.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 13.</span></ref> <span dir="rtl">- וכיון שאמה-העבריה* אינה נמכרת אלא בקטנותה - שהרי האישה אינה מוכרת את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">56 ואילך. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">61, שי"ח.</span></ref> <span dir="rtl">- ועבד עברי אינו נמכר אלא בגדלותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">64.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שאינו יכול להימכר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רדב"ז שם; מנ"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בדעת הסוברים שהאישה מוכרת את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בדעת הסוברים שהאישה מוכרת את עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">61.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים שטומטום מוכר את עצמו ואינו נמכר בגניבתו</span><ref><span dir="rtl"> מל"מ עבדים פ"ד ה"א, בד' הרמב"ן, לשיטתו שבציון הנ"ל. ולכאו' לטעם שבציון</span> <span dir="rtl">84 ואילך, אינו רשאי למכור את עצמו, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">במנין המצוות</span> === | === <span dir="rtl">במנין המצוות</span> === | ||
<span dir="rtl">מצות-עשה* לדון בדיני עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מצות-עשה* לדון בדיני עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע רלב; עי' סמ"ג עשין פג; עי' חינוך מ' מב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי תקנה עבד עברי וגו'</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר שנעשה לו הדברים שנצטוינו בהם</span><ref><span dir="rtl"> חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ובמניינה במנין המצוות, נחלקו הדעות:</span> | <span dir="rtl">ובמניינה במנין המצוות, נחלקו הדעות:</span> | ||
<span dir="rtl">א) רוב מוני המצוות מנאוה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">א) רוב מוני המצוות מנאוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גאונים וראשונים שבציונים</span> <span dir="rtl">100 ואילך,</span> <span dir="rtl">110.</span></ref><span dir="rtl">. מוני המצוות המונים פרשיות</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מנין המצות.</span></ref><span dir="rtl">, מונים דיני עבד עברי בכלל הפרשיות</span><ref><span dir="rtl"> עי' גאונים וראשונים שבציון הבא ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. א) יש מהם הכוללים דיני עבד עברי בפרשה אחת יחד עם אמה-העבריה*: פרשת עבד עברי המוכר עצמו ואם מכרוהו בית דין והנמכר לגוי ואמה העבריה</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג (הילדסהיימר) פרשה ב, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש הכוללים אותו בפרשה אחת עם פרשת סנהדרי גדולה וקטנה ודיני נפשות ודיני ממונות</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג שם, לגירסתנו (ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א), ולפי נתיב מצוותיך בסוה"ס מנין המצוות לד' בה"ג והג' הרא"ש טרויב שם, ועי' רי"פ פערלא שם, שדחה.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש שמנו דיני עבד עברי כפרשה בפני עצמם, ודיני אמה העבריה כפרשה בפני עצמם</span><ref><span dir="rtl"> רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קפ): עבדים העברי והעבריה, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה יב, וסותר לרס"ג שבציון</span> <span dir="rtl">111, וצ"ב; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בפרשיות: גזר עבודת העברים וכו' גוף האמה וכו'.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש המונים שלוש פרשיות: מי שנגמר דינו בבית דין להימכר</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 665): גמר דין נמכר בשביעית חופש, לפי הידור זקן לאזהרות ר"א הזקן יד ב אות ג.</span></ref><span dir="rtl">, שדיניו מפורטים בפרשת משפטים</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב-ו. הידור זקן שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומי שמוכר עצמו לישראל</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות ר"א הזקן שם: וגם מוכר עצמו אז ימצא נופש, לפי הידור זקן שם יד ב אות ג וטו א אות ט. </span></ref><span dir="rtl">, שדיניו מפורשים בפרשת בהר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא לה לט-מג. הידור זקן יד ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומי שמוכר עצמו לגוי</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות ר"א הזקן שם (שם עמ' 665): עברי לנכרי בממכריו, לפי הידור זקן טו א שם. ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה מא, שפי' בע"א. </span></ref><span dir="rtl">, שדיניו מפורשים במקום אחר בפרשת בהר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מז-נה. עי' הידור זקן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ורוב מוני המצוות שאינם מונים פרשיות</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מנין המצות.</span></ref><span dir="rtl">, מנו מצוה זו כמצות עשה</span><ref><span dir="rtl"> ספה"מ לרמב"ם מ"ע רלב; סמ"ג עשין פג; חינוך מ' מב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ב) ויש ממוני המצוות המונים פרשיות, שלא מנו פרשת עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">ב) ויש ממוני המצוות המונים פרשיות, שלא מנו פרשת עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות "אתה הנחלת", ועי' ציון</span> <span dir="rtl">321, שמונה הוצאת העבד העברי לחופשי בשנה השביעית; רס"ג באזהרות "אנכי אש" (ועי' ציון הנ"ל, שמונה הוצאת העבד העברי לחופשי בשנה השביעית), וסותר לרס"ג שבציון</span> <span dir="rtl">102, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש ממוני המצוות שאינם מונים פרשיות, שלא מנאוה כמצות עשה</span><ref><span dir="rtl"> ר"ש ן' גבירול, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">324, שמנה שחרור העבד ביובל ומיתת האדון.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">לסוברים שדיני עבד עברי נמנים כפרשיות</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">לסוברים שדיני עבד עברי נמנים כפרשיות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">98 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים הטעם, משום שהעבד והאמה המה תחת רשות האדון וממשלתו. ומן הסתם אין יציאתם מרשותו אלא בעל כורחו של האדון, וצריך כפייה על פי הציבור והבית דין, שרק בידם הכח להוציא משפטם ודינם לאור, וממילא אין הדבר מוטל אלא עליהם ולא על היחיד</span><ref><span dir="rtl"> רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה יב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">מכירתו וקניינו לעבדות</span> == | == <span dir="rtl">מכירתו וקניינו לעבדות</span> == | ||
| שורה 75: | שורה 75: | ||
=== <span dir="rtl">הקונה</span> === | === <span dir="rtl">הקונה</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי שמכרוהו בית דין, אין מוכרים אותו אלא לישראל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי שמכרוהו בית דין, אין מוכרים אותו אלא לישראל</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ספרי ראה פיס' קיח; רמב"ם עבדים פ"א ה"ג; עי' סמ"ג עשין פג.</span></ref> <span dir="rtl"> </span> <span dir="rtl">או לגר* צדק</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע גר ציון 3. עי' תו"כ שם; עי' ספרי שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי ימכר לְך</span><span dir="rtl">ָ</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. </span></ref><span dir="rtl">, שאין מוכרים אותו אלא לך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; עי' ספרי שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">המוכר עצמו, אינו רשאי למכור עצמו לגוי*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">המוכר עצמו, אינו רשאי למכור עצמו לגוי*</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ספרי ראה פיס' קיח; רמב"ם עבדים פ"א ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו לגר-תושב*</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ונמכר לָךְ</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה לט.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו נמכר אלא לך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; עי' ספרי שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד עבודה-זרה*, ואפילו לעבודה זרה עצמה - שנעשה כומר לעבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> תוספ' ערכין פ"ה; עי' ברייתא ערכין ל ב. </span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים: לא לאלהות, אלא לחטוב עצים ולשאוב מים</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ויקרא שם מז; עי' רש"י קדושין כ ב ד"ה זה הנמכר.</span></ref> <span dir="rtl">ולעשות שאר צרכיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין שם.</span></ref> <span dir="rtl">- הרי זה מכור</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוספ' ערכין פ"ה; עי' תו"כ בהר פ"ח; עי' ברייתא ב"מ עא א; רמב"ם שם; עי' סמ"ג עשין פג.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ונמכר לגר תושב עמָּךְ או לעקר משפחת גר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, לגר, זה גר צדק</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ מתוספ' שם; תו"כ שם; כ"מ מברייתא ב"מ שם; עי' ברייתא ערכין שם.</span></ref><span dir="rtl">, תושב, זה גר תושב</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ מתוספ' שם; תו"כ שם: גר אוכל נבילות; כ"מ מברייתא ב"מ שם; עי' ברייתא ערכין שם.</span></ref><span dir="rtl">, משפחת גר, זה הגוי</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם; ברייתא ערכין שם; עי' תיוב"ע שם; רש"י ויקרא שם: זהו. </span></ref><span dir="rtl">, או לעקר, זה הנמכר לעבודה זרה עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוספ' שם; תו"כ שם; עי' ברייתא שם; ברייתא ב"מ שם; עי' תיוב"ע שם; עי' רמב"ם שם. </span></ref><span dir="rtl">, ש"עקר" היינו דבר שאתה צריך לעקור מן העולם, והיינו עבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע עבודה זרה. עמר נקא שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בא ואמר לך: הריני מוכר עצמי לגויים, אין אתה זקוק לו, עד שיימכר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בא ואמר לך: הריני מוכר עצמי לגויים, אין אתה זקוק לו, עד שיימכר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ח; רמב"ם עבדים פ"א ה"ד.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אחרי נמכר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מח. </span></ref><span dir="rtl">, הרי שאין אתה נזקק לו אלא משימכר</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם: הא אין. </span></ref><span dir="rtl">. אבל אחר שנמכר לגוי, אף על פי שעבר ועשה שלא כהוגן, מצוה לפדותו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">מיד</span><ref><span dir="rtl"> רבינו מיוחס שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלא ייטמע בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י ויקרא שם מז וקדושין כא ב ד"ה ואפי' לרבי יהושע; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, וחובה היא</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ובכל ארץ אחֻזתכם גאֻלה תתנו לארץ</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה כד.</span></ref><span dir="rtl">, ובא הריבוי של "ובכל" לקבוע חובה אף בפדיית הנמכר לגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם א-ב.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: אחרי נמכר גאֻלה תהיה לו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מח. רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש ממוני המצוות שמנו במנין-המצות* המצוה לפדות עבד עברי מיד בעליו הגוי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש ממוני המצוות שמנו במנין-המצות* המצוה לפדות עבד עברי מיד בעליו הגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' גאונים וראשונים שבציון הבא ואילך. </span></ref><span dir="rtl">. מהם המונים בכלל מנין המצוות פרשיות</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מנין המצות.</span></ref><span dir="rtl">, שמנאוה כפרשה</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג פרשה כה: גר ותושב, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה מא (עיי"ש שחזר בו ממש"כ במ"ע פב, ומל' רי"פ פערלא נ' שס"ל שהוא פרשה נפרדת, ואינו נכלל עם פ' בתי ערי חומה); רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קפב): ונמכר לגוי בפדיון יכופר, ובאזהרות "אנכי אש" (שם עמ' קצו): ונלאה רעך ונמכר למו גאולה תהיה לו; כ"מ מאזהרות ר' בנימין בן שמואל (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 700): גר ותושב; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בפרשיות: וגר תושב, לפי רי"פ פערלא שם פרשה מא.</span></ref><span dir="rtl">. ומהם שאינם מונים פרשיות</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל.</span></ref><span dir="rtl">, שמנאוה כמצות-עשה*</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) עשין: פדיון נמכרים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ממוני המצוות שלא מנו מצוה זו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם; סמ"ג; חינוך; ועוד.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא כלול לדעתם במצות העשה לדון בדיני עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">109 ואילך. כ"מ מחינוך מ' מב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">אישה</span> === | === <span dir="rtl">אישה</span> === | ||
<span dir="rtl">אשה* אינה קונה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אשה* אינה קונה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא ב"מ עא א; עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם אסו"ב פכ"ב הט"ז ועבדים פ"א ה"ב ופ"ט ה"ו; טוש"ע יו"ד רסז יט ואה"ע כב יט.</span></ref><span dir="rtl">, מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהר"ם שיק שם.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו דרך-ארץ* לעשות כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, מפני החשד*</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם ושם; מאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא מתייחד</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע יחוד. </span></ref> <span dir="rtl">עימה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה לאו אורח ארעא. וע"ע חשד; מראית העין ציון 960.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו הפוסקים אם אף כשיש לה בעל* אסורה לקנות עבדים</span><ref><span dir="rtl"> ב"ח יו"ד שם, והובא בש"ך שם ס"ק לא.</span></ref><span dir="rtl">, אלא שהבעל מותר לו לקנות עבדים אף על פי שהם עובדים לאשתו בביתה</span><ref><span dir="rtl"> ב"ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. או שאין האיסור אמור אלא באישה שאין לה בעל, אבל אם יש לה בעל מותרת לקנות עבד עברי, שהבעל משמרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ט"ז שם סק"ז; עי' ברכ"י שם אות ז, בשמו, והסכים לו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">המכירה</span> === | === <span dir="rtl">המכירה</span> === | ||
<span dir="rtl">אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"א ה"ה. במס' עבדים פ"ב דין זה נמצא לגבי המוכר בגניבתו, וצ"ב. </span></ref><span dir="rtl">, אינו נמכר בפרהסיא*</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פר' ו; רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">על אבן המקח</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם, לגירסתנו, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; רמב"ם שם; עי' חינוך מ' שמה.</span></ref> <span dir="rtl">- ויש גורסים: אבן הלקח</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם, לגי' רבינו הלל שם וספה"מ לרמב"ם ל"ת רנח, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; פסי"ז ויקרא כה מב; ילק"ש בהר רמז תרסז.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר: אבן הקנייה</span><ref><span dir="rtl"> רבינו הלל שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבן שמעמידים שם העבדים כאשר ירצו למכור אותם, והרוצה לקנות עבד לשם, הולך וקונה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו הלל שם; קרבן אהרן לתו"כ שם. </span></ref> <span dir="rtl">- ולא בסימטא</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם, לגירסתנו וגי' סמ"ג לאוין קעה, ועי' יראה"ש סי' ר, שנ' שגרס: בשמיטה; עי' ילק"ש שם; רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">- בהכרזה*</span><ref><span dir="rtl"> יראה"ש שם; סמ"ג שם; חינוך שם; קרבן אהרן לתו"כ שם, עיי"ש שהוא פי' המילה סימטא.</span></ref><span dir="rtl">, לומר ולהכריז: יש כאן עבד לימכר</span><ref><span dir="rtl"> יראה"ש שם; סמ"ג שם.</span></ref> <span dir="rtl">- ולא בשוק ולא באיטליס</span><ref><span dir="rtl"> מס' עבדים שם.</span></ref><span dir="rtl">, כדרך שהעבדים נמכרים</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם; עי' קרבן אהרן שם.</span></ref> <span dir="rtl">וכמשפט העבדים שנלקחים מן האומות</span><ref><span dir="rtl"> פסי"ז שם: כמשפט.</span></ref><span dir="rtl">, והדבר אסור באיסור לא-תעשה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' גאונים וראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">177. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">178, שיש שלא מנאוה.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לא ימכרו ממכרת עָבד</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מב. עי' תו"כ שם; עי' ילק"ש שם; בה"ג ל"ת קנג; רמב"ם עבדים שם וספה"מ שם; יראה"ש שם; סמ"ג שם; חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">, אינו נמכר אלא בצנעה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים שם; עי' ספה"מ שם; עי' ר"ש משאנץ שם; עי' חינוך שם.</span></ref> <span dir="rtl">ודרך כבוד</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים שם; עי' ספה"מ שם; חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">, כדי שלא יתבייש</span><ref><span dir="rtl"> ר"ש משאנץ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו הלימוד לדין זה, משום שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נה. מס' עבדים שם. ועי' שמחת יהודה למס' עבדים שם, שפי' דהיינו הכתוב שבציון</span> <span dir="rtl">172, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">מצוה זו נמנית במנין-המצות* כמצות לא תעשה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מצוה זו נמנית במנין-המצות* כמצות לא תעשה</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג ל"ת קנג; אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) לאוין: ולא תמכור עברי כממכרת נכרי; ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנח; סמ"ג לאוין קעה; חינוך מ' שמה. </span></ref><span dir="rtl">. ויש שלא מנאוה</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות "אתה הנחלת"; אזהרות ר"א הזקן; אזהרות הר"י ברצלוני.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מלקות. עי' בה"ג שבציון</span> <span dir="rtl">177, שמנאה בלאוין שבמלקות.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו לוקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד, שלא מנאה; חינוך מ' שמה.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*</span><ref><span dir="rtl"> חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">קניינו</span> === | === <span dir="rtl">קניינו</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי - שמכרוהו בית-דין*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי - שמכרוהו בית-דין*</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין יד ב; רמב"ם עבדים פ"ב ה"א.</span></ref> <span dir="rtl">והמוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם; רמב"ם שם, לגירסתנו וגי' כס"מ שם, בשם ס' מוגה. </span></ref> <span dir="rtl">- נקנה בכסף ובשטר</span><ref><span dir="rtl"> משנה שם; רמב"ם שם ה"א והי"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בכסף</span> === | === <span dir="rtl">בכסף</span> === | ||
<span dir="rtl">קנין עבד עברי בכסף</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">קנין עבד עברי בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">182 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נלמד בדרכים שונות למינים שונים של עבדים עבריים: א) בעבד עברי הנמכר לגוי, שכל קניינו - לענין קנין עבדים</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע גוי ציון 684 ואילך. ושם ציון 686 ואילך, שי"ס שקונה ישראל לעבד אף בחזקה. </span></ref> <span dir="rtl">- בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין יד ב.</span></ref><span dir="rtl">, נאמר: מכסף מקנתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נא.</span></ref><span dir="rtl">, מלמד שנקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) עבד עברי הנמכר לישראל בידי בית דין, דינו נלמד בהקש* מאמה-העבריה*, שנאמר - בעבד עברי הנמכר בידי בית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">30.</span></ref> <span dir="rtl">- כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. </span></ref><span dir="rtl">, מה אמה העבריה נקנית בכסף</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 62 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף עבד עברי נקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) המוכר עצמו לישראל דינו נלמד בגזרה-שוה* "שכיר" "שכיר" מהנמכר בבית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, נאמר במוכר עצמו: וכי ימוך אחיך וגו' ונמכר וגו' כשכיר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה לט-מ.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר במכרוהו בית דין: כי משנה שכר שכיר</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יח. רש"י קדושין שם ד"ה שכיר שכיר.</span></ref><span dir="rtl">. או שדין מוכר עצמו לישראל נלמד מדין המוכר עצמו לגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם יד ב, שהוא למי שאינו לומד גז"ש של שכיר, ועי' גמ' שם יד ב - טו ב, שלמסקנה נדחו הראיות שיש תנאים שאינם לומדים גז"ש זו, ועי' רמב"ן שם טז א, שא"כ למסקנה אי"צ בלימוד זה, ועי' חי' רעק"א שם כא א, במסקנה, ופנ"י שם, בפי' הגמ' שם: כי תיבעי לך אליבא דרבנן, שיש תנאים שלא נזכרו במפורש בגמ' הלמדים גז"ש זו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">892, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בתחילת פרשת מוכר עצמו לגוי</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מז-נה.</span></ref><span dir="rtl">: וכי תשיג</span><ref><span dir="rtl"> שם מז.</span></ref><span dir="rtl">, והפרשה הקודמת לה היא פרשת מוכר עצמו לישראל</span><ref><span dir="rtl"> שם לט-מו, עיי"ש שנכלל אף גוי המוכר עצמו לעבד-כנעני (ע"ע) לישראל. עי' רש"י קדושין שם ד"ה וכי תשיג.</span></ref><span dir="rtl">, וי"ו מוסיף על ענין ראשון</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ו (ב): לערב. </span></ref><span dir="rtl">, וילמד עליון מתחתון</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם יד ב. </span></ref><span dir="rtl">, מה המוכר עצמו לגוי נקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">186 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף המוכר עצמו לישראל נקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם יד ב, ורש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בירושלמי אמרו שעבד עברי אנו למדים שנקנה בכסף בהיקש מאמה העבריה הנקנית בכסף, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בירושלמי אמרו שעבד עברי אנו למדים שנקנה בכסף בהיקש מאמה העבריה הנקנית בכסף, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. </span></ref><span dir="rtl">, הקיש עברי לעברייה, מה עברייה נקנית בכסף</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 62 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף עברי נקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' קדושין פ"א ה"ב, בתחי' דבריו.</span></ref><span dir="rtl">. בדרך אחרת אמרו בירושלמי, שהכתוב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. </span></ref><span dir="rtl">, בא ללמד שדין אחד להם</span><ref><span dir="rtl"> עי' פ"מ לירו' שם, בפי' הירו' שבציון</span> <span dir="rtl">244.</span></ref><span dir="rtl">, והוא עברי הוא עברייה</span><ref><span dir="rtl"> ר' חייא בר אדא שבציון הנ"ל, לענין שטר, לר' ישמעאל שבציון</span> <span dir="rtl">237, ולכאו' ה"ה לענין כסף, שניתן ללמוד מכאן ואי"צ ללימוד שבתחי' הירו'.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">שוה כסף</span> === | === <span dir="rtl">שוה כסף</span> === | ||
<span dir="rtl">כשם שעבד עברי נקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כשם שעבד עברי נקנה בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">182 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כך הוא נקנה בשוה-כסף*</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין ח א; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בפדיון עבד עברי: לפיהם ישיב גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נא.</span></ref><span dir="rtl">, ו"ישיב" כתוב מיותר הוא, שיכל לכתוב: לפיהם גאולתו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה ישיב גאולתו.</span></ref><span dir="rtl">, וכתב ישיב גאֻלתו, לרבות שוה כסף ככסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכיון שניתן לפדות בו, ניתן גם להקנות בו, שנאמר: גאֻלתו מכסף מקנתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. רש"י קדושין שם.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום כפי שקנין כסף אינו חל בפחות משוה-פרוטה*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע כסף (ב) ציון 390 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כך אין קנין בשוה כסף הפחות משוה פרוטה, ואפילו תבואה וכלים, שיש לומר שמשקרובה הנאתם גמר ומקנה עצמו בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בפי' הברייתא שם: מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים (וכעי"ז בתו"כ בהר פ"ח, לגי' הג' הגר"א שם, וירו' קדושין פ"א ה"ב, לגי' קה"ע שם, עה"כ ויקרא כה נ, והיה כסף ממכרו: בכסף הוא נקנה ואינו נקנה לא בתבואה ולא בכלים, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">769, שי"ג בתו"כ ובירו' בע"א), לד' רב נחמן שבע' חליפין ציון 179 ואילך, שאין קונים חליפין בפירות, וע"ע הנ"ל ציון 188, שכן הלכה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">255 ואילך, שי"מ הברייתא בע"א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בשטר</span> === | === <span dir="rtl">בשטר</span> === | ||
<span dir="rtl">קנין עבד עברי בשטר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">קנין עבד עברי בשטר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">182 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, לסוברים שבאמה העבריה האדון הוא שכותב את השטר</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 71 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נלמד עבד עברי מאמה העבריה</span><ref><span dir="rtl"> עי' עולא בקדושין טז א; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם יד ב; רע"ב שם פ"א מ"ב. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב.</span></ref><span dir="rtl">, מקיש</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הקש. </span></ref> <span dir="rtl">עברי לעבריה</span><ref><span dir="rtl"> עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולסוברים שבאמה העבריה האב הוא שכותב את השטר</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 75 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שכתוב באמה העבריה: לא תצא כצאת העבדים</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ז.</span></ref><span dir="rtl">, בא ללמד שנקנית היא כקנין עבדים, והיינו שטר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב אחא בר יעקב בגמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בירושלמי אמרו, שלימוד קנין עבד עברי בשטר תלוי במחלוקת תנאים: א) לדעת ר' עקיבא הסובר שלמדים למד-מן-הלמד*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בירושלמי אמרו, שלימוד קנין עבד עברי בשטר תלוי במחלוקת תנאים: א) לדעת ר' עקיבא הסובר שלמדים למד-מן-הלמד*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' קדושין פ"א ה"ב, וקה"ע ופ"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, קנין עבד עברי בשטר נלמד בהיקש מקנין אמה העבריה שנלמד קניה בשטר מקידושי אישה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 73 ואילך. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב.</span></ref><span dir="rtl">, הקיש עברי לעברייה, מה עברייה נקנית בשטר, אף עברי נקנה בשטר</span><ref><span dir="rtl"> ירו' שם, בתחי' דבריו. </span></ref><span dir="rtl">. או שניתן ללמוד זאת בגזרה שוה "חופשי" "חופשי" משפחה-כנענית*, שנאמר בה: או חֻפשה לא נתן לה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא יט כ.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר בעבד עברי: תשלחנו חפשי</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יג. עי' ירו' שם, שכן מצאו בברייתא בשם ר' ישמעאל, ופ"מ שם. ועי' ירו' שם, התמה, שהרי לר' ישמעאל ליתא למדים למד מן הלמד (עי' ציון</span> <span dir="rtl">237).</span></ref><span dir="rtl">, ושפחה כנענית נלמד בגזרה שוה שנקנית בשטר מגירושי אישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' שם. וע"ע שפחה כנענית.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ולדעת ר' ישמעאל הסובר - לענין לימוד זה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע למד מן הלמד ציון 8.</span></ref><span dir="rtl">. או בכל התורה כולה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- שאין למדים למד מן הלמד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">, למדים שעבד עברי נקנה בשטר בגזירה שוה "שילוח" "שילוח" מגירושי אישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תני לה בשם חכם א' בד' ר' ישמעאל בירו' שם, ועי' ירו' שם, הדוחה, שאינו דומה, שבגירושי אישה האישה מקנה לעצמה ואילו עבד עברי מקנה לאחרים.</span></ref><span dir="rtl">, נאמר בגירושי אישה: ושלחהּ מביתו</span><ref><span dir="rtl"> דברים כד א.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר בעבד עברי: תשלחנו חפשי</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. עי' פ"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר</span><ref><span dir="rtl"> תני לה בשם חכם א' בד' ר' ישמעאל בירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">. או שניתן ללמוד זאת בדרך אחרת, שהכתוב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב. </span></ref><span dir="rtl">, בא ללמד שדין אחד להם</span><ref><span dir="rtl"> עי' פ"מ לירו' שם, בפי' הירו' שבציון הבא.</span></ref><span dir="rtl">, והוא עברי הוא עברייה</span><ref><span dir="rtl"> ר' חייא בר אדא בירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי שנקנה בשטר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי שנקנה בשטר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">182 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כיצד קניינו, כותב לו על הנייר או על החרס: הריני מכור לך, או: הריני קנוי לך, ונותן לו השטר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"א. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חזקה</span> === | === <span dir="rtl">חזקה</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי אינו נקנה בחזקה*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי אינו נקנה בחזקה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין טז א; ריטב"א שם יד ב; עי' מל"מ עבדים פ"ב ה"א, בד' רמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">184, שלא הזכיר גבי עבד עברי קנין בחזקה.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו שיכפוהו לעשות מלאכה אחת</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה ומאי ניהו חזקה, ע"פ קדושין כב ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בעבד-כנעני*</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם טז א ד"ה והתנחלתם.</span></ref><span dir="rtl">: והתנחלתם אֹתם לבניכם אחריכם לָרשת אחֻזה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מו. עי' גמ' שם. </span></ref><span dir="rtl">, כלומר שעבד כנעני נקנה בחזקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע חזקה (א): בעבדים.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא כשדה אחוזה הנקנית בחזקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 1 ואילך. עי' רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר שם: אֹתם</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, אותם בחזקה, ולא אחר בחזקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חליפין</span> === | === <span dir="rtl">חליפין</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי אינו נקנה בחליפין*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי אינו נקנה בחליפין*</span><ref><span dir="rtl"> קדושין ח א, בד' רב ששת שבע' חליפין ציון 182 ואילך, שקונים חליפין בפירות, בפי' הברייתא שם: מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים (וכעי"ז בתו"כ בהר פ"ח, לגי' הג' הגר"א שבציון</span> <span dir="rtl">218, ובירו' קדושין פ"א ה"ב, לגי' קה"ע שבציון הנ"ל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">769, שי"ג בתו"כ ובירו' בע"א), שיש לפרש הברייתא בתבואה וכלים שיש בהם שוה פרוטה, ובא למעט קנין חליפין בעבד עברי (וע"ע הנ"ל ציון 186 ואילך), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">218, שי"מ הברייתא בע"א; ריטב"א שם יד ב; מל"מ עבדים פ"ב ה"א, בד' רמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">184, שלא הזכיר גבי עבד עברי קנין חליפין (ועי' ערה"ש יו"ד סי' רסז סק"מ שהסתפק בזה), ובד' תוס' שם ח א ד"ה מאי, ופי' שאע"פ שאין הלכה כרב ששת (ע"ע הנ"ל ציון 188), מ"מ לא נחלק עליו רב נחמן בזה; ערה"ש שם, בד' תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שכן למדנו מהכתוב בעבד-כנעני*: והתנחלתם אֹתם לבניכם אחריכם לָרשת אחֻזה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מו.</span></ref><span dir="rtl">, שרק הוא נקנה בחזקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע חזקה (א): בעבדים.</span></ref> <span dir="rtl">ועבד עברי אינו נקנה בחזקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">249 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכן יש למעט שרק עבד כנעני נקנה בחליפין ולא עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרי"ט שם יד ב (ועיי"ש בכותרת, שהוא פי' הגמ' כדרך הריטב"א, ועי' ריטב"א שבציון</span> <span dir="rtl">255); עי' מל"מ שם, בשמו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בעלות על שני עבדים</span> === | === <span dir="rtl">בעלות על שני עבדים</span> === | ||
<span dir="rtl">במסכת עבדים שנינו: אין קונים שני עבדים כאחד</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">במסכת עבדים שנינו: אין קונים שני עבדים כאחד</span><ref><span dir="rtl"> מס' עבדים פ"ב. במס' עבדים (קירכהיים) שם, נוסף: שאין עושים טומריה בשני עבדים, כ"ה בהג' שבד' וילנא שם אות ט, בשם נ"א, וכעי"ז במס' עבדים (היגר) שם: טומטייה. ועי' מס' עבדים (קירכהיים) שם, בפי' המהדיר, וערה"ש ע' טומריא.</span></ref><span dir="rtl">, ופירשו אחרונים דהיינו שאסור לו לאדם שיהיו בבעלותו שני עבדים עבריים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שמחת יהודה שם. ועי' אבות פ"ב מ"ז: מרבה עבדים מרבה גזל.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי תקנה עבד</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, ולא שני עבדים</span><ref><span dir="rtl"> שמחת יהודה שם. </span></ref><span dir="rtl">. וראשונים לא פסקו כן להלכה</span><ref><span dir="rtl"> הרמב"ם והסמ"ג השמיטו, ועי' שמחת יהודה למס' עבדים שם, הטעם, ועי' תו"ש שמות כא אות לז.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">זמן העבודה</span> == | == <span dir="rtl">זמן העבודה</span> == | ||
| שורה 133: | שורה 133: | ||
=== <span dir="rtl">שמכרוהו בית דין</span> === | === <span dir="rtl">שמכרוהו בית דין</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי שמכרוהו בית-דין*,</span> <span dir="rtl">אינו נמכר אלא לשש שנים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי שמכרוהו בית-דין*,</span> <span dir="rtl">אינו נמכר אלא לשש שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין יד ב.</span></ref><span dir="rtl">, שעובד שש שנים מיום מכירתו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ב, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מכילתא משפטים נזיקין פ"א: שביעית למכירה, וירו' קדושין פ"א ה"ב: שביעית של מכירה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">286, שי"מ הרמב"ם בע"א.</span></ref> <span dir="rtl">ולא יותר</span><ref><span dir="rtl"> כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי תקנה עבד עברי</span> <span dir="rtl">שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. עי' מכילתא שם; עי' גמ' שם; עי' ירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שנאמר שם: ובשבִעִת יצא לחפשי - להיות בן חורין</span><ref><span dir="rtl"> עי' אונקלוס שם.</span></ref> <span dir="rtl">- חנם</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו בשביעית למכירתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' שבציון הבא; רשב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועל כרחך שעל שנים למכירתו מוסב, שאם המדובר בשנת השמיטה היה לו לכתוב: ושביעית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' זעירא בשם רב בירו' שם, לפי פ"מ שם, בפי' הב', ועי' ציון</span> <span dir="rtl">280, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, ואין השמיטה מוציאה עבדים לחופשי</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ג; עי' ספרי ראה פיס' קיב; עי' ערכין יח ב; עי' נדה מז ב. ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סב, שכ"מ ממשנה קדושין יד ב ורש"י ד"ה וביובל.</span></ref><span dir="rtl">. ובתחילת השנה השביעית למכירתו יצא בן חורין</span><ref><span dir="rtl"> תיוב"ע שמות כא ב: ובמעלי שביעתא, לפי פי' יונתן שם ותו"ש שם אות נט, וסותר לתיוב"ע שבציון</span> <span dir="rtl">293, וצ"ב; עי' ירו' שבציון הבא ואילך; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שאי אפשר לומר שיצא בסוף שש, שנאמר: ובשבִעִת יצא</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם. </span></ref><span dir="rtl">, ואי אפשר לומר שיצא בסוף שבע, שנאמר: שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שם.</span></ref><span dir="rtl">, אלא עובד כל שש ויוצא בתחילת שבע</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואם פגעה בו שנת השמיטה בכלל השש הרי זה עובד בה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מכילתא שם: שביעית למכירה ולא שביעית של עולם, וירו' שם: שביעית של מכירה ולא שביעית של עולם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: שש שנים יעבֹד ובשבִעִת</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, פעמים שהוא עובד בשביעית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' זעירא בשם רב בירו' שם, לפי קה"ע שם, ולפי פ"מ שם, בפי' הא', ועי' ציון</span> <span dir="rtl">272, שי"מ בע"א; פהמ"ש לרמב"ם קדושין יד ב; כס"מ שם, בשמו.</span></ref><span dir="rtl">, שוי"ו מוסיפה על ענין הראשון</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ו (ב): לערב.</span></ref> <span dir="rtl">לומר שהמדובר אף על השנה השביעית</span><ref><span dir="rtl"> קה"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">. אבל אם פגעה בו שנת יובל*, אפילו נמכר שנה אחת לפני היובל הרי זה יצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע"ע יובל: שילוח העבדים</span><ref><span dir="rtl"> ועי' ציון</span> <span dir="rtl">388 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">שש השנים הללו נמנים מיום מכירתו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">שש השנים הללו נמנים מיום מכירתו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו שנמנים מיום ליום ולא שנת עולם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ערכין יח ב; מל"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">266, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, ויוצא לחופשי באותו יום ואותה שעה שנקנה, כעבור שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה מעת לעת.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: שש שנים יעבֹד ובשבִעִת</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב.</span></ref> <span dir="rtl"> </span> | ||
<span dir="rtl">- ויש לדרוש: וי"ו מוסיף על ענין ראשון</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">- ויש לדרוש: וי"ו מוסיף על ענין ראשון</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ו (ב): לערב. עי' רבינו גרשום שם.</span></ref> <span dir="rtl">- לעיתים אף בשביעית יעבוד</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם. ועי' תוס' שם ד"ה ובשביעית.</span></ref><span dir="rtl">, כגון שלא נמכר בראשית השנה, כשבא להשלים השש מיום ליום נמצא שעובד בשנת השבע</span><ref><span dir="rtl"> מל"מ שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש שפירשו ש"ובשבִעִת יצא לחפשי חנם"</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש שפירשו ש"ובשבִעִת יצא לחפשי חנם"</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. </span></ref><span dir="rtl">, היינו בשנת השמיטה</span><ref><span dir="rtl"> תיוב"ע שם ז, לגבי אמה-העבריה (ע"ע): אלהן בשנין דשמיטתא, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סב, וסותר לתיוב"ע שבציון</span> <span dir="rtl">274, וצ"ב; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 683): השביעית לא תגוש לעבד לווה חופש, לפי רי"פ פערלא שם; עי' יראה"ש סי' קסו: בהגיע שמיטה ויובל (ועי' רי"פ פערלא שם, שתמה, שסותר ליראה"ש סי' קסה, ולפנינו ביראה"ש שם: זאת מוציאה עבדים נרצעים, ואין סתירה); עי' ר"י בכור שור שבציון הבא; עי' ס' הפליאה (קארץ תרמ"ד) כג ע"ב.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו חורש וזורע וקוצר ובוצר, אינו צריך עבודה כל כך</span><ref><span dir="rtl"> ר"י בכור שור שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">גדרו</span> === | === <span dir="rtl">גדרו</span> === | ||
<span dir="rtl">בגדר היציאה לחופשי בשביעית, הסתפקו אחרונים אם זה דין במכירה, שנמכר לזמן שש שנים, וכשנגמרות יוצא הוא מאדונות, או שהוא נמכר סתם והשביעית היא הגורמת לו היציאה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בגדר היציאה לחופשי בשביעית, הסתפקו אחרונים אם זה דין במכירה, שנמכר לזמן שש שנים, וכשנגמרות יוצא הוא מאדונות, או שהוא נמכר סתם והשביעית היא הגורמת לו היציאה</span><ref><span dir="rtl"> מתק אזהרות לאזהרות ר"א הזקן עמ' עד סק"ב, בשם הגריז"ס מבריסק, עיי"ש שהגריז"ס צידד כצד הב', ע"פ ק'דושין טז ב, ועיי"ש מש"כ לדייק בל' ר"א הזקן שבציון</span> <span dir="rtl">103.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מוכר עצמו לישראל</span> === | === <span dir="rtl">מוכר עצמו לישראל</span> === | ||
<span dir="rtl">בעבד עברי המוכר עצמו - לישראל - נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא מוכר עצמו אף ליתר על שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בעבד עברי המוכר עצמו - לישראל - נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא מוכר עצמו אף ליתר על שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין יד ב; עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סד, בד' ילק"ש מסעי רמז תשפח, בשם ספ"ז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר - לגבי עבד שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">28 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- ועבדך שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. גמ' שם, ורש"י ד"ה מכרוהו ב"ד.</span></ref><span dir="rtl">, אבל במוכר עצמו לא כתוב שש</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומכיון שנאמר: ועבדך שש שנים, משמע שזה יעבוד אותך שש שנים, ולא אחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב טביומי משמיה דאביי בגמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ג; רמב"ן שמות כא ד. </span></ref><span dir="rtl">. ולדעת ר' אליעזר -</span> <span dir="rtl">ויש הסוברים כן בדעת רבי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שבציון</span> <span dir="rtl">312, ועי' תוס' רא"ש שבציון</span> <span dir="rtl">314, שפי' בע"א.</span></ref> <span dir="rtl"> - המוכר עצמו אינו נמכר אלא לשש</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתו בא "ועבדך" ללמד שאינו עובד אלא לאדונו בלבד, ואם מת אינו עובד את היורש</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב טביומי משמיה דאביי בגמ' שם. ועי' רש"י שם ד"ה ולא ליורשין, דהיינו מלבד הבן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">947 ואילך).</span></ref><span dir="rtl">. מכר עצמו לעשר שנים או לעשרים שנה, ופגע בו יובל אפילו אחר שנה, הרי זה יוצא ביובל</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע"ע הנ"ל: שם</span><ref><span dir="rtl"> ועי' ציון</span> <span dir="rtl">384 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מוכר עצמו לגוי</span> === | === <span dir="rtl">מוכר עצמו לגוי</span> === | ||
<span dir="rtl">בעבד עברי המוכר עצמו לגוי*, אם מוכר עצמו ליותר משש, נחלקו תנאים: א) לדעת ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי, המוכר עצמו לגוי אינו נמכר אלא לשש שנים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בעבד עברי המוכר עצמו לגוי*, אם מוכר עצמו ליותר משש, נחלקו תנאים: א) לדעת ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי, המוכר עצמו לגוי אינו נמכר אלא לשש שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין טו ב, בד' ר"ע שבציון</span> <span dir="rtl">901 ואילך וריה"ג שבד'</span> <span dir="rtl">908 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ולדעת רבי, מוכר עצמו ליותר משש, אלא שאם פגע בו היובל יוצא לחופשי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבי בברייתא שם, לפי גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר - במוכר עצמו לגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה ואם לא. </span></ref> <span dir="rtl">- ואם לא יגָּאל באלה ויצא בשנת היֹּבל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נד.</span></ref><span dir="rtl">, באלה - בקרובים, שכתוב למעלה מזה: או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מט. רש"י קדושין שם ד"ה באלה.</span></ref> <span dir="rtl">- הוא נגאל ואין נגאל בשש, שיכול והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש - דהיינו מוכר עצמו לישראל, שאין בו דין גאולת קרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">881 ואילך. עי' רש"י שם ד"ה ומה מי.</span></ref><span dir="rtl">, ונגאל בשש, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">302 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים: מי שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> תוס' רא"ש שם.</span></ref> <span dir="rtl">- זה שנגאל באלה אינו דין שנגאל בשש, תלמוד לומר: באלה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נד.</span></ref><span dir="rtl">, באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש</span><ref><span dir="rtl"> רבי בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">להלכה פסקו ראשונים שהמוכר עצמו לגוי אינו יוצא אלא ביובל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">להלכה פסקו ראשונים שהמוכר עצמו לגוי אינו יוצא אלא ביובל</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ו; עי' רמב"ם שם ה"ח; כ"מ מסמ"ג עשין פג; ריטב"א קדושין טו ב: ומסתברא.</span></ref><span dir="rtl">, שכן בתלמוד אמרו על דעת רבי: "וחכמים אומרים"</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בגמ' שם. עי' סמ"ג שם; עי' כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהם רבים, כדי להעמיד הלכה כמותו</span><ref><span dir="rtl"> ריטב"א שם. וע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">פחות משש</span> === | === <span dir="rtl">פחות משש</span> === | ||
<span dir="rtl">המוכר עצמו, יש שפירשו בירושלמי שאינו יכול למכור עצמו לפחות משש</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">המוכר עצמו, יש שפירשו בירושלמי שאינו יכול למכור עצמו לפחות משש</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ מפ"מ לירו' קדושין פ"א ה"ב, בפי' ר' ירמיה בירו' שם, ועי' קה"ע שם, שנ' שפי' שהמדובר במכרוהו ב"ד. ועי' תו"כ בהר סופ"ב: אם בנמכר שש הרי אמור אם בנמכר שנה או שתים הרי אמור, ומ' דהיינו במוכר עצמו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">במנין המצוות</span> === | === <span dir="rtl">במנין המצוות</span> === | ||
<span dir="rtl">יש שמנו במנין-המצות* מצות-עשה* לשלח עבד חופשי בשנה השביעית</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש שמנו במנין-המצות* מצות-עשה* לשלח עבד חופשי בשנה השביעית</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות אתה הנחלת (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 637): צאת עבד עברי בשנה השביעית; רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קנח): כלות שש שנים וכו' ובהם תחפש עבד עברי הנלקח, ובאזהרות "אנכי אש" (שם עמ' רי): לנצח רֵע לא ימכר בשביעית יצא; יראה"ש סי' קסו: בהגיע שמיטה יובל, לשיטתו שבציון</span> <span dir="rtl">293, שהעבד יוצא בשמיטה. ועי' בה"ג מ"ע סג, וצ"ב אם כוונתו ליובל או לשמיטה או לשניהם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שלא מנו מצוה זו</span><ref><span dir="rtl"> ר"א הזקן; רמב"ם; סמ"ג; חינוך; ועוד.</span></ref><span dir="rtl">, אם מפני שלדעתם הכל כלול במצות עשה לדון בדיני עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">109 ואילך. עי' חינוך מ' מב.</span></ref><span dir="rtl">, או מפני שלא מנו אלא מצוה לשחרר ביובל* ובמיתת האדון</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) עשין: בנמכר על זדון ביובל ומת אדון ישולח לדרורים, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בורח</span> === | === <span dir="rtl">בורח</span> === | ||
<span dir="rtl">אחד המוכר עצמו או שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אחד המוכר עצמו או שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ד.</span></ref> <span dir="rtl">וברח - אפילו שנה אחת</span><ref><span dir="rtl"> סמ"ג עשין פג.</span></ref> <span dir="rtl"> - חייב להשלים שש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין טז ב; עי' ברייתא בירו' קדושין פ"א ה"ב; עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, אם משום שנאמר: שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. ברייתא שם; ברייתא בירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">, או משום שנאמר:</span> <span dir="rtl">כשכיר כתושב</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ. מדה"ג פ' בהר שם. ועי' רמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">342.</span></ref><span dir="rtl">. ואף על פי שאם חלה, אינו צריך להשלים - כלל, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">371.</span></ref><span dir="rtl">. או במקרים מסויימים, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">338 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון הנ"ל ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- שנאמר: ובשבִעִת יצא</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. </span></ref><span dir="rtl">, אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא בירו' שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בטעם שחייבה התורה בורח להשלים השנים, כתבו ראשונים, שאם לא ישלים לא יכנס בגדר העובד</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בטעם שחייבה התורה בורח להשלים השנים, כתבו ראשונים, שאם לא ישלים לא יכנס בגדר העובד</span><ref><span dir="rtl"> עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ג.</span></ref><span dir="rtl">. ואחרונים כתבו, שאינו אלא מדין מזיק</span><ref><span dir="rtl"> עי' מל"מ עבדים פ"ב ה"ד; עי' גליון רעק"א (נד' ברמב"ם מהד' פרנקל) שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על הבורח שפגע בו היובל*, אם יוצא לחירות, ע"ע יובל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על הבורח שפגע בו היובל*, אם יוצא לחירות, ע"ע יובל</span><ref><span dir="rtl"> ציון 496 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חלה</span> === | === <span dir="rtl">חלה</span> === | ||
<span dir="rtl">חלה העבד, בין שחלה שנה אחר שנה או שחלה חולאים מקוטעים, אם הכל פחות מארבע שנים עולים למנין שש</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">חלה העבד, בין שחלה שנה אחר שנה או שחלה חולאים מקוטעים, אם הכל פחות מארבע שנים עולים למנין שש</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין יז א, בפי' הברייתא שם; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ה; עי' מדה"ג פ' בהר כה מ.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ובשבִעִת יצא</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. עי' ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אם חלה ארבע שנים - דהיינו שחלה שלוש שנים ויום אחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' רס"ג בפי' הארוך שמות כא ב (מובא ברס"ג שם ציון 3); עי' רש"י שם ד"ה חלה ד'; עי' תשו' ר"ש משאנץ בתשומי"י קנין סי' ל; תשו' מהר"ם בתשומי"י שם סי' לא, לפי תפארת שמואל לרא"ש ב"מ פ"ו סי' ו סק"ב; עי' מהרי"ט שבציון</span> <span dir="rtl">349.</span></ref> <span dir="rtl">- חייב להשלים ימי החולי</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בפי' הברייתא שם; רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כשכיר כתושב</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ. רמב"ם שם; עי' מהד"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואם פגע בו יובל* יצא</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם; מדה"ג שם. ועי' גמ' שם, בפי' הברייתא שם טז ב, לגבי בורח.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בלימוד מהכתוב לחילוק בשנות העבודה כתבו ראשונים, שנאמר: בשלש שנים כשני שכיר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בלימוד מהכתוב לחילוק בשנות העבודה כתבו ראשונים, שנאמר: בשלש שנים כשני שכיר</span><ref><span dir="rtl"> ישעיהו טז יד.</span></ref><span dir="rtl">, אם כן שנות שכיר הם שלוש שנים, ולכן היכן שעבד שלוש, היינו שנות שכיר, אינו חייב להשלים, כיון שעבד שלוש שנים, דהיינו שני שכיר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' קדושין יז א ד"ה חלה; מל"מ עבדים פ"ב ה"ה, בד' רמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">342.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר בעבד: כשכיר כתושב</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ. מל"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הנ"ל.</span></ref><span dir="rtl">. ונאמר עוד: משנה שכר שכיר עבדך שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יח.</span></ref><span dir="rtl">, שעובד כפלים מעבודת שכיר שהיא שלוש שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב"ם דברים שם, בשם י"מ, ודחה; עי' תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולכן אם עבד שלוש שנים, הרי השלים שני שכיר, אבל אם חלה ארבע הרי זה כמי שלא עבד כלום, שמזה שכתבה התורה: משנה שכר שכיר, אתה לומד שצריך שיעבוד שני שכיר ולא פחות, ולאו דוקא שחלה ארבע, אלא אפילו שלוש שנים ויום אחד, כיון שהם יותר משני שכיר הוא כמי שחלה כל שש ולא עבד כלל</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרי"ט קדושין יד ב, בפי' הא', בד' התוס' שבציון</span> <span dir="rtl">347 ואילך. ועיי"ש ביחס שבין דרשת התוס' לדרשת הברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">672.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהגאונים שכתבו הלימוד מהכתוב, שהרי התורה אמרה במקום אחר: כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יח.</span></ref><span dir="rtl">, עניינו שהיא התירה לאדון לקנותו אפילו בפחות משיווי שכרו של משך שש השנים, בפחות שמינית או רבע ושלישי ואפילו עד כדי החצי, ולפיכך אם נשאר בריא בגופו הרי הוא עובדו בשיווי משנה שכר שכיר, ואם אירעתו מחלה, כל זמן שהוא במשך זמן הריוח, כלומר בכפל, הרי האדון נושא את ההפסד, אבל אם נגע בקרן, כלומר בחצי השני, הרי זה חייב להשלים לאדונו כדי שלא יפסיד מן הקרן</span><ref><span dir="rtl"> עי' רס"ג בפי' הארוך שמות כא ב (מובא ברס"ג שם ציון 3).</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בטעם החילוק בין אם עבד שלוש שנים שאינו משלים, לעובד פחות מכן שמשלים, כתבו גאונים, שכל העניינים נאמדים לפי הרוב* הגובר עליהם, ולכן אם גברו ימי המעשה על ימי הבטלה, אין ימי הבטלה משתלמים, ואם גברו ימי הבטלה, הרי אלו משתלמים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בטעם החילוק בין אם עבד שלוש שנים שאינו משלים, לעובד פחות מכן שמשלים, כתבו גאונים, שכל העניינים נאמדים לפי הרוב* הגובר עליהם, ולכן אם גברו ימי המעשה על ימי הבטלה, אין ימי הבטלה משתלמים, ואם גברו ימי הבטלה, הרי אלו משתלמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רס"ג בפי' הארוך שמות כא ב (מובא ברס"ג שם ציון 3).</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים כתבו הטעם, שכשחלה יותר משלוש יש אומדן דעת מוכחת שלא לכך קנהו, וכדי שלא יפסיד הלה לגמרי ממונו חייב זה להשלים, ולפיכך פטרוהו לגמרי אפילו חלה כל שש כשלא נתבטל לגמרי והיה עושה לו מעשה מחט</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">362 ואילך. ריטב"א שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> <span dir="rtl">ויש מהראשונים שכתבו הטעם, שאם חלה שלוש שנים ועבד שלוש שנים, יקרא עובד באופן מה, כיון שהוא מוכן לעבוד אם יוכל, כמו שיקרא הישן עובד, כאומרו: מתוקה שנת העֹבד</span><ref><span dir="rtl"> קהלת ה יא.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אם חלה ארבע שנים, ולא עבד כי אם שתי שנים, לא יפטר בשיעבוד השנה השלישית, שהרי השנה הבאה אחריה אינה שביעית לא למכירה ולא לעבודה, אך ישלים שני העבודה ויצא בשביעית</span><ref><span dir="rtl"> תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אף על פי שפועל* שחלה אין לו אלא שכרו במה שעשה ובטלת חוליו לעצמו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שפועל* שחלה אין לו אלא שכרו במה שעשה ובטלת חוליו לעצמו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">, אינו דומה פועל לעבד עברי, שפועל השכירו בעל הבית למלאכה זו, על דבר ידוע נוטל שכרו, וכיון שלא עשאו אף על פי שחלה או נאנס אין לו אלא שכר מה שעשה לפי חשבון, אבל עבד עברי לא נשתעבד לו לעשות דבר ידוע, אלא נשתעבד לו שיכופהו למלאכתו לומר שכל מלאכתו תהא לרבו ולפיכך אם חלה ולא עשה כלום נסתחפה שדהו של אדון</span><ref><span dir="rtl"> ריטב"א שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בזמן ההשלמה נחלקו ראשונים: יש סוברים שמשלים כל ימי החולי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בזמן ההשלמה נחלקו ראשונים: יש סוברים שמשלים כל ימי החולי</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ה; מאירי קדושין יז א, בדעה הא'; ריטב"א שם.</span></ref><span dir="rtl">, אף עיקר השלוש</span><ref><span dir="rtl"> מאירי שם, בדעה הא'; ריטב"א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואין אומרים כבר נמחלו השלוש</span><ref><span dir="rtl"> מאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו משלים אלא היתר מן השלוש</span><ref><span dir="rtl"> מאירי שם, בשם י"ח. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">במה דברים אמורים שמחשבים ימי החולי, כשהיה חוליו כבד, שאינו יכול לעשות מלאכה, אבל אם לא היה חוליו כבד אלא יכול לעשות מעשה מחט - לתפור</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">במה דברים אמורים שמחשבים ימי החולי, כשהיה חוליו כבד, שאינו יכול לעשות מלאכה, אבל אם לא היה חוליו כבד אלא יכול לעשות מעשה מחט - לתפור</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין יז א ד"ה מעשה מחט.</span></ref><span dir="rtl">. ויש גורסים: מעשה מעט</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם (קאפח) עבדים פ"ב ה"ה, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א. </span></ref> <span dir="rtl">- אפילו חלה כל שש עולים לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב ששת בגמ' שם, ורש"י ד"ה בעושה מעשה מחט; רמב"ם שם, לגירסתנו. </span></ref><span dir="rtl">, שהרי עשה מלאכה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש מהראשונים הסוברים שלא נאמר דין השלמה בחולה, אלא כשטרם קיבל העבד שכרו, אבל אם קיבל כבר שכרו, אינו צריך להשלים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש מהראשונים הסוברים שלא נאמר דין השלמה בחולה, אלא כשטרם קיבל העבד שכרו, אבל אם קיבל כבר שכרו, אינו צריך להשלים</span><ref><span dir="rtl"> עי' תשו' מהר"ם בתשומי"י קנין סי' לא, מפי בעל החלום במגדל אינזי"ג שהיי"ם, ליישב דין עבד שחלה עם הדין בפועל (ע"ע) שאם נאנס אינו נותן לו אלא שכרו שלפני האונס; עי' רא"ש ב"מ פ"ו סי' ו, בשם רבינו מאיר. </span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שדחו, שמה בכך שנתן לו האדון שכרו, הרי לא נתנו לו אלא על דעת שיעשה לו מלאכה, כפי הזמן ששכר עימו</span><ref><span dir="rtl"> ש"ך חו"מ סי' שלג ס"ק כה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש מהראשונים הסוברים שלא אמרו שאינו צריך להשלים אלא כשחלה שלוש ועבד שלוש, שכיון שאחר חוליו קיבלו בעל הבית למלאכתו ולא אמר לנכות לו מה שחלה, מן הסתם מחל לו, אבל היכן שהחולי היה בסוף זמנו אין הוכחה שמחל לו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש מהראשונים הסוברים שלא אמרו שאינו צריך להשלים אלא כשחלה שלוש ועבד שלוש, שכיון שאחר חוליו קיבלו בעל הבית למלאכתו ולא אמר לנכות לו מה שחלה, מן הסתם מחל לו, אבל היכן שהחולי היה בסוף זמנו אין הוכחה שמחל לו</span><ref><span dir="rtl"> רא"ש ב"מ פ"ו סי' ו: ול"נ, ליישב דין עבד שחלה עם הדין בפועל (ע"ע) שאם נאנס אינו נותן לו אלא שכרו שלפני האונס.</span></ref><span dir="rtl">, וחייב להשלים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רא"ש שם. ועיי"ש בטעם שהגמ' לא הזכירה חילוק זה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שדחו, שאינו מסתבר שבשביל שקיבלו בסתם יהיה נמחל לו מה שלא עבד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ש"ך חו"מ סי' שלג ס"ק כה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">לדעת הירושלמי אם חלה אינו צריך להשלים כלל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">לדעת הירושלמי אם חלה אינו צריך להשלים כלל</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא בירו' קדושין פ"א ה"ב; עי' מס' עבדים פ"ב. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ובשבִעִת יצא לחפשי חנם</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שאם ברח חייב להשלים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">325 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חלה וברח</span> === | === <span dir="rtl">חלה וברח</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד שחלה ואחר כך ברח, חייב להשלים מה שנתבטל בזמן בריחתו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד שחלה ואחר כך ברח, חייב להשלים מה שנתבטל בזמן בריחתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' בון בר חייה אמר רב הושעיה בירו' קדושין פ"א ה"ב, לגירסתנו, ועי' קה"ע שם, שגרס בע"א; עי' ר' חיננא בירו' שם; עי' מאירי קדושין יז א; ריטב"א שם טז ב. </span></ref><span dir="rtl">, שיכול אדוניו לומר לו: אילו הייתי אצלי הייתי מתרפא במהירות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' חיננא בירו' שם, לגירסתנו וגי' רמב"ן ומאירי שם יז א ורשב"א שם טז ב: אינשמת בפריע, לפי יד מלאכי כללי הב' סי' קכא, ועי' שדה יהושע שם, שפי' בע"א; עי' מאירי שם יז א. ועי' שיטה לא נודע למי שם, שנ' שגרס בירו': אתסיאת. </span></ref><span dir="rtl">. וכן עבד שברח ואחר כך חלה חייב להשלים מה שנתבטל בזמן בריחתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' חייא בר אדא בירו' שם; עי' מאירי שם; עי' ריטב"א שם טז ב.</span></ref><span dir="rtl">, שיכול אדוניו לומר לו: אילו הייתי אצלי לא היית חולה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' חייא בר אדא בירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש הסוברים בדעת ראשונים שחולקים על דין זה, ולדעתם אינו משלים ימי חוליו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש הסוברים בדעת ראשונים שחולקים על דין זה, ולדעתם אינו משלים ימי חוליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מל"מ עבדים פ"ב ה"ה, בד' רמב"ם שם וסמ"ג עשין פג, שהשמיטו דין הירו' שבציון 90 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">יציאה ביובל</span> === | === <span dir="rtl">יציאה ביובל</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי יוצא לחופשי ביובל*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי יוצא לחופשי ביובל*</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה קדושין יד ב.</span></ref><span dir="rtl">, בין אם מכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר סופ"ב; עי' ברייתא קדושין טו א; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, בין אם מכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">, ובין אם נרצע*</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה שם; עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם פ"ג ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע"ע יובל: שילוח העבדים.</span> | ||
<span dir="rtl">המוכר עצמו יוצא ביובל, שנאמר: והיה ממכרו ביד הקֹּנה אֹתו עד שנת היובל ויצא ביֹּבל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">המוכר עצמו יוצא ביובל, שנאמר: והיה ממכרו ביד הקֹּנה אֹתו עד שנת היובל ויצא ביֹּבל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה כח. עי' רש"י קדושין טו א ד"ה הרי כבר אמור. </span></ref><span dir="rtl">. וכן המוכר עצמו לגוי*, אם לא נפדה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">745 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, יוצא ביובל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ו. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ואם לא יגָּאל באלה ויצא בשנת היֹּבל הוא ובניו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נד. רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">מכרוהו בית דין יוצא ביובל, שנאמר - במוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מכרוהו בית דין יוצא ביובל, שנאמר - במוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י קדושין טו א ד"ה ושב אל משפחתו.</span></ref> <span dir="rtl">- ושב אל משפחתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ. עי' ראב"י בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, במה הכתוב מדבר, אם במוכר עצמו, הרי כבר אמור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">384.</span></ref><span dir="rtl">, אם בנרצע הרי כבר אמור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">394 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, הרי אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו בית דין שתים ושלוש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו</span><ref><span dir="rtl"> ראב"י בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. ונצרך כתוב זה, שאלמלא נאמר כן, הייתי חושב שמוכר עצמו שלא עשה איסור יצא ביובל, אבל מכרוהו בית דין נקנוס אותו שלא יצא ביובל</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">הנרצע שעובד עד היובל, משום שנאמר: ועבדו לעֹלם</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">הנרצע שעובד עד היובל, משום שנאמר: ועבדו לעֹלם</span><ref><span dir="rtl"> שמות כה ה-ו.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו עד היובל</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ב; עי' רש"י שם ו; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו. וע"ע נרצע, שיוצא אף במיתת האדון.</span></ref><span dir="rtl">. או אינו אלא לעולם כמשמעו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם; עי' קדושין טו א; עי' רש"י שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, תלמוד לומר: יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחֻזתו ואיש אל משפחתו תשֻבו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה י. עי' מכילתא שם; עי' ראב"י בתו"כ סופ"ב; עי' סתם ברייתא שם; עי' רש"י שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, מגיד שחמישים שנה קרוים עולם, ולא שיהא עובדו כל חמשים שנה, אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, שאין כתוב זה אמור אלא בנרצע לפני היובל, שהרי מי שמכרוהו בית דין כבר אמור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">388 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">ומוכר עצמו כבר אמור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">384. עי' ראב"י בתו"כ שם; עי' סתם ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר שם: "איש"</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באישה, זו רציעה*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע. רבא בר שילא בגמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף על פי שכתוב זה אמור ביובל, נצרך הכתוב של ועבדו לעֹלם</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, שאלמלא כתוב זה הייתי חושב שאינו יוצא ביובל אלא כשלא עבד שש אחר רציעה, אבל היכן שעבד שש אחר רציעתו הייתי חושב שיש בשש, שלא תהא רציעה חמורה מתחילת ממכרו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ה"מ.</span></ref><span dir="rtl">. ונצרך הכתוב להשמיע לנו הדין בנרצע, שאם היה משמיע לנו הכתוב דין זה רק במכרוהו בית דין, הייתי חושב שמשום שלא הגיע זמנו לצאת קודם היובל, יוצא ביובל, אבל הנרצע שבא זמנו קודם לכן, ואמר: לא אצא</span><ref><span dir="rtl"> עי' שמות כא ה.</span></ref><span dir="rtl">, ועבר על כי עבדי הם</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מב. </span></ref><span dir="rtl">, נקנוס אותו שלא יצא ביובל</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם, ורש"י ד"ה ליקנסיה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בירושלמי למדו ליציאת עבד עברי שלא נרצע ביובל, ממה שנאמר: וביֹּבל יצא</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בירושלמי למדו ליציאת עבד עברי שלא נרצע ביובל, ממה שנאמר: וביֹּבל יצא</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה לא. עי' ירו' קדושין פ"א ה"ב, לגירסתנו. ועי' שדה יהושע שם, שתמה, שכתוב זה מדבר בבתי-חצרים (ע"ע), והגיה שצ"ל ויקרא כה כח: עד שנת היובל.</span></ref><span dir="rtl">, וליציאת עבד עברי שנרצע, ממה שנאמר: ויצא בשנת היֹּבל הוא ובניו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נד. עי' ירו' שם סוה"ב, לגירסתנו. ועי' שדה יהושע שם, שתמה, שכתוב זה מדבר לענין מוכר עצמו לגוי, וגרס בע"א, ומחק הלימוד. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">רציעה</span> === | === <span dir="rtl">רציעה</span> === | ||
<span dir="rtl">הנמכר בידי בית דין, ועבד שש שנים ולא רצה לצאת, נרצע*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">הנמכר בידי בית דין, ועבד שש שנים ולא רצה לצאת, נרצע*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין יד ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר - לגבי עבד שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">28 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- ואם אמֹר יאמר העבד וגו' ורצע אדֹניו את אזנו במרצע ועבדו לעֹלם</span><ref><span dir="rtl"> שמות כה ה-ו.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו עד היובל*</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ב; עי' רש"י שם ו; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו. וע"ע נרצע, שיוצא אף במיתת האדון.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">המוכר עצמו, אם נרצע, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אינו נרצע</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">המוכר עצמו, אם נרצע, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אינו נרצע</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא קדושין יד ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר לגבי עבד שמכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">28 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">: ורצע אדֹניו את אזנו במרצע</span><ref><span dir="rtl"> שמות כה ו.</span></ref><span dir="rtl">, אוזנו שלו ולא אוזנו של מוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעת ר' אליעזר, נרצע</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתו כתוב זה נדרש ללימוד אחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם טו א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי עבודת עבד עברי שנרצע*, ע"ע נרצע. על פרטי רציעת העבד העברי, ע"ע רציעה.</span> | <span dir="rtl">על פרטי עבודת עבד עברי שנרצע*, ע"ע נרצע. על פרטי רציעת העבד העברי, ע"ע רציעה.</span> | ||
| שורה 221: | שורה 221: | ||
=== <span dir="rtl">עבודת פר</span><span dir="rtl">ך</span> === | === <span dir="rtl">עבודת פר</span><span dir="rtl">ך</span> === | ||
<span dir="rtl">כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פר' ו; רמב"ם עבדים פ"א ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו מלאכה שלא לצורך</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ויקרא כה מג; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, כגון שיאמר האדון: החם את הכוס הזה, והוא אינו צריך, הצין לי את הכוס, והוא אינו צריך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהיא עבודה שאינו צריך בה, ואינו מצווה עליה אלא כדי שהעבד לא יתבטל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">או כדי לענותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, והוא משל מן היותר קלה שבמלאכות והיותר נקלה מהם, ועם כל זה אינה מותרת אלא בעת הצורך</span><ref><span dir="rtl"> ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנט.</span></ref><span dir="rtl">, והעובר ומעביד עבד עברי שלא לצורך עובר בלא-</span><span dir="rtl">תעשה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' גאונים וראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">444; עי' רמב"ם שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">445, שיש שלא מנאה במנין המצוות.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לא תרדה בו בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">430 ואילך. ויקרא כה מג ומו. עי' תו"כ שם; עי' רש"י ויקרא כה מג; עי' יראה"ש סי' קצט; עי' סמ"ג לאוין קעד.</span></ref><span dir="rtl">, ובעבדים עברים עוסק הכתוב, והוא דבר-הלמד-מענינו*, שהענין מדבר בעבדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' יראה"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">איסור עבודת פרך בעבד עברי, יש סוברים שנלמד מהכתוב: לא תרדה בו בפָרך ויראת מאלהיך</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">איסור עבודת פרך בעבד עברי, יש סוברים שנלמד מהכתוב: לא תרדה בו בפָרך ויראת מאלהיך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מג. עי' תו"כ שם; עי' רש"י שם; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, והכתוב: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מו.</span></ref><span dir="rtl">, נצרך ללמדנו שאף נשיא* בעמיו ומלך* במשרתיו בכלל איסור זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם מו, לפי מזרחי שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאיסור עבודת פרך בעבד עברי נלמד מהכתוב: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. עי' יראה"ש שם; עי' סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש מהראשונים סוברים שכל עבודה שאין לה קצבה, היא עבודת פרך האסורה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש מהראשונים סוברים שכל עבודה שאין לה קצבה, היא עבודת פרך האסורה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">, וזהו ששנינו: לא תרדה בו בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מג.</span></ref><span dir="rtl">, שלא תאמר עדור תחת הגפן עד שאבוא</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם. רמב"ם שם, לפי כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים הסוברים שאף עבודה שאין לה קצבה מותרת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראב"ד בהשגות שם.</span></ref><span dir="rtl">, והאיסור לומר לעבד לעדור תחת הגפן עד שיבוא האדון</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">435 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, היינו שלא יתעכב ללא טעם לבוא עד שיצטער</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראב"ד בהשגות שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש</span> <span dir="rtl">מהראשונים הסוברים שבכלל איסור עבודת פרך, להעביד עבודת נשים לאנשים ועבודת אנשים לנשים, עבודת יום ללילה ועבודת לילה ליום</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש</span> <span dir="rtl">מהראשונים הסוברים שבכלל איסור עבודת פרך, להעביד עבודת נשים לאנשים ועבודת אנשים לנשים, עבודת יום ללילה ועבודת לילה ליום</span><ref><span dir="rtl"> עי' יראה"ש סי' קצט; עי' סמ"ג לאוין קעד; עי' הגמ"י עבדים פ"א ה"ו, בשם ס"ה בשם תו"כ, וצ"ב, שאינו שם.</span></ref><span dir="rtl">, והדבר נלמד בגזרה-שוה* "פרך" "פרך", נאמר כאן: לא תרדה בו בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">430 ואילך. ויקרא כה מג ומו.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר להלן: וַיעבִדו מצרים את בני ישראל בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> שמות א יג.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים</span><ref><span dir="rtl"> ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן בסוטה יא ב. עי' סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">מצוה זו נמנית במנין-המצות* כמצות לא תעשה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מצוה זו נמנית במנין-המצות* כמצות לא תעשה</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג ל"ת קנב; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 680): פרך מֵרדות; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בלאוין א"ב שני: ומרדיית פרך; אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) לאוין: לא תרדה בחרי באחיך העברי; ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנט; יראה"ש סי' קצט; סמ"ג לאוין קעד; חינוך מ' שמו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שלא מנאה</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות "אתה הנחלת".</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מלקות. עי' בה"ג שבציון</span> <span dir="rtl">444; שמנאה בלאוין שבמלקות; עי' אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 675 ועמ' 680), שמנאה בלאוין שבמלקות; עי' אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בלאוין, בתחי' הלאוין וא"ב שני, שמנאה בלאוין שבמלקות.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו לוקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד, שלא מנאה; חינוך מ' שמו.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*</span><ref><span dir="rtl"> חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מניעת הגוי מעבודת פרך</span> === | === <span dir="rtl">מניעת הגוי מעבודת פרך</span> === | ||
<span dir="rtl">הגוי*, שנמכר לו עבד מישראל, אם רדה בו בפרך, הרי ישראל מצווים למונעו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">הגוי*, שנמכר לו עבד מישראל, אם רדה בו בפרך, הרי ישראל מצווים למונעו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">, ואם הניחוהו, עוברים בלא-תעשה*, שנאמר: לא ירדנו בפֶרך לעיניך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נג. רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואין אנו נזקקים להיכנס לרשותו של הגוי, ולבדוק אח</span><span dir="rtl">ריו שלא יעבידנו בפרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ח, והובא בספה"מ לרמב"ם ל"ת רס; עי' רמב"ם עבדים שם; עי' סמ"ג לאוין קעז; עי' חינוך מ' שמח. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לעיניך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. תו"כ שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, אין אתה מצווה אלא לעיניך</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם.</span></ref><span dir="rtl">, בזמן שאתה רואה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">מצוה זו נוהגת בזכרים ונקבות, בזמן שידינו תקיפה על האומות, שיש בנו כח עליהם לצוותם לעשות דבר או שלא לעשותו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מצוה זו נוהגת בזכרים ונקבות, בזמן שידינו תקיפה על האומות, שיש בנו כח עליהם לצוותם לעשות דבר או שלא לעשותו</span><ref><span dir="rtl"> חינוך מ' שמח.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">מי שראה גוי מעביד הישראל בעבודת פרך, ויש כח בידו למנעו ולא מנעו עובר על לאו זה, אבל אין מלקים אותו עליו, לפי שאין בו מעשה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מי שראה גוי מעביד הישראל בעבודת פרך, ויש כח בידו למנעו ולא מנעו עובר על לאו זה, אבל אין מלקים אותו עליו, לפי שאין בו מעשה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע לאו שאין בו מעשה. עי' חינוך מ' שמח.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש שמנו במנין-המצות* מצות לא תעשה, שלא להניח לגוי השוכן בארצנו להעביד עבד עברי שמכר לו עצמו בעבודת פרך</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש שמנו במנין-המצות* מצות לא תעשה, שלא להניח לגוי השוכן בארצנו להעביד עבד עברי שמכר לו עצמו בעבודת פרך</span><ref><span dir="rtl"> ספה"מ לרמב"ם ל"ת רס; סמ"ג לאוין קעז; חינוך מ' שמח.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שלא מנאוה</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג; רס"ג; ר"א הזקן; ר"י ברצלוני; ר"ש ן' גבירול; יראים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שביארו בדעתם, שזהו מה שהזכירו במנין הפרשיות עבד עברי הנמכר לגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">100,</span> <span dir="rtl">107.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו שנמנע שלא יעבוד הגוי בעבד עברי עבודת פרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רעג, בד' בה"ג וסיעתו, עיי"ש שאינו מועיל לד' רס"ג. </span></ref><span dir="rtl">, שלאו זה אינו אלא אזהרה לציבור ולבית-דין* דוקא, משום שאין ביד היחיד למחות בנכרי שלא יעבוד בפרך בעבדו העברי, שודאי לא ישמע לו, ואם כן אין מקום אזהרה זו אלא במספר הפרשיות. שהם חוקים ומשפטים המסורים לציבור</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מנין המצות. רי"פ פערלא שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">עבודה בזויה</span> === | === <span dir="rtl">עבודה בזויה</span> === | ||
<span dir="rtl">כל עבד עברי, אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כל עבד עברי, אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא נזיקין פ"א: שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון וכו'; רמב"ם עבדים פ"א ה"ז: בוזים.</span></ref> <span dir="rtl">שהם מיוחדים לעשות העבדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם: כדרך שעבדים עושין; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו עבודה שיש בה עינוי גדול ושפלות שיעבוד עבד-כנעני*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנז.</span></ref><span dir="rtl">, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl"> </span> <span dir="rtl">או ישופנו או יסוכנו</span><ref><span dir="rtl"> מס' עבדים שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כל מה שדומה לאלו העבודות מוזהר מהעמיסם על עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> ספה"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, והיא מצות לא-תעשה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' גאונים וראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">470. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">471, שיש שלא מנאוה במנין המצוות.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לא תעבֹד בו עבֹדת עָבד</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה לט. מכילתא שם; תו"כ שם; רמב"ם עבדים שם וספה"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">ונמנית במנין-המצות*</span><ref><span dir="rtl"> בה"ג ל"ת קנד; אזהרות ר"ש ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" לאוין: ולא תעבוד בהם עבודת עבדיהם ביען כי לי הם עבדים נמכרים; ספה"מ שם; יראה"ש סי' רא; סמ"ג לאוין קעו; חינוך מ' שמד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שלא מנאוה</span><ref><span dir="rtl"> אזהרות "אתה הנחלת"; אזהרות ר"א הזקן; אזהרות הר"י ברצלוני.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע מלקות. עי' בה"ג שבציון</span> <span dir="rtl">470, שמנאה בלאוין שבמלקות.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו לוקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד, שלא מנאה; חינוך מ' שמד: מן הדומה.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*, כי בדברים יווסר עבד לעשות מלאכתו בזויה או נכבדת</span><ref><span dir="rtl"> חינוך שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פועל* שמותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו, ע"ע פועל.</span> | <span dir="rtl">על פועל* שמותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו, ע"ע פועל.</span> | ||
| שורה 253: | שורה 253: | ||
=== <span dir="rtl">אומנות שאינו רגיל בה</span> === | === <span dir="rtl">אומנות שאינו רגיל בה</span> === | ||
<span dir="rtl">מצוה התורה את האדון לעבוד בעבד עברי כשכיר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מצוה התורה את האדון לעבוד בעבד עברי כשכיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא נזיקין פ"א; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ז וספה"מ ל"ת רנז.</span></ref> <span dir="rtl">ואומן</span><ref><span dir="rtl"> ספה"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כשכיר כתושב יהיה עמָּךְ</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מ. עי' מכילתא שם; רמב"ם שם ושם.</span></ref><span dir="rtl">, מה שכיר אין אתה רשאי לשנותו מאומנתו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">, אף עבד עברי אין אתה רשאי לשנותו מאומנותו</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא שם. </span></ref><span dir="rtl">. מכאן אמרו, לא יושיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא שם; עי' מס' עבדים פ"ב; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שמותר לו לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואם היתה אומנותו זאת קודם שימכר, הרי זה יעשה, אבל לא ילמדנו בתחילה מלאכה כלל, אלא אומנות שהיה בה היא שעושה כשהיה עושה מקודם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יוסי במכילתא שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">שאין העבד עובד אלא העבודה שהוא יודע בה, לא שיכריחהו האדון ללמוד מלאכה כדי שיעבדהו בה</span><ref><span dir="rtl"> תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> <span dir="rtl">ויש שלמד דין זה מהכתוב: שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. תועלות לרלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, וזה יכלול העבודה אשר מדרכו שיעבוד בה, וכשנמכר גם כן היה ערכו לפי המלאכה שהוא יודע בה, וכבר אמר גם כן: לא תעבֹד בו עבֹדת עָבד</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה לט. תועלות לרלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">שעבוד במי שאינו נוהג כשורה</span> === | === <span dir="rtl">שעבוד במי שאינו נוהג כשורה</span> === | ||
<span dir="rtl">אף על פי שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה, שאינו נוהג אלא בזמן שהיובל* נוהג</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה, שאינו נוהג אלא בזמן שהיובל* נוהג</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">39 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום</span><ref><span dir="rtl"> עי' טור יו"ד סי' רסז.</span></ref><span dir="rtl">, אף בזמן הזה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ב"מ עג ב; עי' טור שם.</span></ref><span dir="rtl">, אנשים - ישראלים</span><ref><span dir="rtl"> ש"ך שם ס"ק כח.</span></ref> <span dir="rtl">- שאינם נוהגים כשורה, מותר לרדותם בחוזקה ולהשתעבד בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא בגמ' שם; רמב"ם עבדים פ"א ה"ח; עי' טור שם; שו"ע שם טו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש לדרוש כן את הכתוב: לעֹלם בהם תעבֹדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בְּפָרך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מז.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא כאילו נאמר: לעֹלם בהם תעבֹדו ובאחיכם</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. עי' ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, שתשעבדו את הגוים ואף את אחיכם</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה בהם תעבודו ובאחיכם.</span></ref><span dir="rtl">. יכול אפילו נוהג כשורה, תלמוד לומר: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בְּפָרך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על רשות המלך* שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו, ע"ע מלך.</span> | <span dir="rtl">על רשות המלך* שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו, ע"ע מלך.</span> | ||
| שורה 263: | שורה 263: | ||
=== <span dir="rtl">יחס רבו אליו</span> === | === <span dir="rtl">יחס רבו אליו</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי, חייב האדון להשוותו לו במאכל ובמשקה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי, חייב האדון להשוותו לו במאכל ובמשקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ב; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ברייתא קדושין כ א וכב א וערכין ל ב; עי' ספה"מ לר' חפץ בן יצליח (צוקר) עמ' 42; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ט.</span></ref> <span dir="rtl">בכסות</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">ובמדור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ספה"מ לר' חפץ בן יצליח שם, לגי' המהדיר שם, ועיי"ש עמ' 39; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי טוב לו עִמָּךְ</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו טז. מכילתא שם; תו"כ שם; ברייתא שם ושם ושם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, עימך במאכל ועימך במשתה</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם ושם ושם.</span></ref><span dir="rtl">, עימך בכסות נקייה</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם.</span></ref><span dir="rtl">, שתהא טובתו שווה לך</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא שם; מדרש תנאים דברים שם; מדה"ג פ' ראה שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם; ברייתא שם ושם ושם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם: נקי; מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם; ברייתא שם ושם ושם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואין הכוונה שצריך שיאכל העבד מה שהאדון אוכל, ואפילו פסיוני, אלא לומר שלא יתנהג בו מנהג עבד כנעני להאכילו פת סובין ולהשכיבו על גבי קרקע, אלא כסתם לקיט ושכיר ישראל</span><ref><span dir="rtl"> ריטב"א קדושין כב א: מסתברא.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לא תהיה אתה דר בכרך והוא דר בכפר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם; עי' מדה"ג פ' בהר כה מא.</span></ref><span dir="rtl">, או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; עי' מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם; מדה"ג פ' ראה שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ויצא מעִמָּךְ</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מא. עי' תו"כ שם; מדרש תנאים דברים שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם; עי' מדה"ג פ' בהר שם.</span></ref><span dir="rtl">. מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם ושם ושם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; מדה"ג פ' ראה שם. ועי' מדרש חסירות ויתירות (נד' בבתי מדרשות ח"ב עמ' רנט), על "אדניו", שבשמות כא ד: אדונו כתיב חסר י' לפי שכל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, וכ"כ בכ"י לייפציג1, בהערת הגליון שבספר שהעתיק ממנו מצא הי' מחוק, ונוספה הערת מסורה: ל' חסר יו"ד, דהיינו: לית כוותיה במקרא חסר יו"ד, ולפנינו בכל הספרים "אדניו", וכ"ה בגוף המקרא בכ"י לייפציג1.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">הרב חייב לנהוג בעבד מנהג אחוה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">הרב חייב לנהוג בעבד מנהג אחוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שבציון הבא ואילך, לפי רבינו הלל לתו"כ בהר פ"ז (וכ"מ מקרבן אהרן שם), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">514 ואילך, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ט.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי ימכר לך אחיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב.</span></ref><span dir="rtl">, שתנהוג בו באחוה</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם. </span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפָרך</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מו. עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי, אם האדון מותר לקוראו "עבד", נחלקו הדעות: יש סוברים שהאדון אסור לקרוא לו "עבד"</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי, אם האדון מותר לקוראו "עבד", נחלקו הדעות: יש סוברים שהאדון אסור לקרוא לו "עבד"</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא משפטים נזיקין פ"א, לפי איפת צדק שם ובירורי המדות שם ס"ק יא וצידה לדרך שמות כא ג ומרה"מ למכילתא שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">523, שי"מ בע"א; עי' רבי בילק"ש משפטים רמז שי; פיוטי יניי (ברלין תרח"צ) עמ' קג: קריאת עבד כאדוניו היא, לפי תו"ש שמות כא אות מג ופיוטי יניי ביאורים ופירושים עמ' 150; עי' ראב"ד ור"ש משאנץ לתו"כ בהר פ"ז, בפי' התו"כ שבציון</span> <span dir="rtl">516 ואילך, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">510, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, אלא יאמר לו: אחי, עשה מלאכה זו</span><ref><span dir="rtl"> פיוטי יניי שם, לפי תו"ש ופיוטי יניי ביאורים ופירושים שם; עי' ראב"ד ור"ש משאנץ שם, בפי' התו"כ שבציון הבא ואילך, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">510, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי ימכר לך אחיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב.</span></ref><span dir="rtl">, אתה נוהג בו באחוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א, לגי' איפת צדק שם (והובא בברורי המדות שם ס"ק יא), ולגירסתנו ליתא; תו"כ שם.</span></ref> <span dir="rtl">והוא נוהג בעצמו בעבדות</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, תתנהג עימו כעם עברי</span><ref><span dir="rtl"> מרה"מ למכילתא שם, בפי' המכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, התורה קראתו עברי בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא שם, לגי' צידה לדרך שם, בשם הרב רמ"מ, והסכים לו, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">524,</span> <span dir="rtl">536, שי"ג בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שמותר לאדון לקרוא לעבד עברי "עבד"</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו מיוחס שמות כא ב; עי' מזרחי שם, בפי' המכילתא משפטים נזיקין פ"א, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">514, שי"מ בע"א; עי' צידה לדרך שם ג, בשמו, ותמה.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי תקנה עבד עברי, התורה קראתו עבד בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא שם, לגירסתנו (ועי' רבינו מיוחס ומזרחי שם, שהוא פי' לדין זה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">536, שי"מ בע"א), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">522, שי"ג בע"א; עי' רבי בילק"ש משפטים רמז שי.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על עבד עברי שצריך לנהוג בעצמו מנהג עבדות, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על עבד עברי שצריך לנהוג בעצמו מנהג עבדות, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">526 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על עבד עברי, שחייב לקרוא לרבו אדוני, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">531 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">יחסו לאדון</span> === | === <span dir="rtl">יחסו לאדון</span> === | ||
<span dir="rtl">אף על פי שהרב חייב לנהוג בעבד מנהג אחוה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שהרב חייב לנהוג בעבד מנהג אחוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון 130 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותם העבודות שהוא עושה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שבציון</span> <span dir="rtl">530, לפי רבינו הלל לתו"כ בהר פ"ז (וכ"מ מקרבן אהרן שם), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">531, שי"מ בע"א; רמב"ם עבדים פ"א ה"ט.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. תו"כ שם: ת"ל עבד, לפי קרבן אהרן שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">532, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, אתה נוהג בו באחוה, והוא נוהג בעצמו בעבדות</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי חייב לנהוג את עצמו כעבד לקרוא לרבו: אדוני</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי חייב לנהוג את עצמו כעבד לקרוא לרבו: אדוני</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א, לגי' איפת צדק שם (והובא בבירורי המדות ס"ק יא), ולגירסתנו ליתא; ראב"ד ור"ש משאנץ לתו"כ בהר פ"ז, בפי' התו"כ שבציון</span> <span dir="rtl">518, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">528, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, שכן התורה קראה לו "עבד" במקומות רבים</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם: ת"ל עבד, לפי ראב"ד ור"ש משאנץ שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">529, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. עי' מכילתא שם, לפי בירורי המדות שם, לגירסתו שבציון</span> <span dir="rtl">531; ראב"ד שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואם אמֹר יאמר העבד</span><ref><span dir="rtl"> שם ה. ראב"ד שם.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, התורה קראתו עבד בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא שם, לגירסתנו (ועי' מרה"מ למכילתא שם, שהוא פי' לדין זה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">524, שי"מ בע"א), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">522, שי"ג בע"א; עי' רבי בילק"ש משפטים רמז שי.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">חלה העבד והוציא רבו עליו הוצאות הרבה, אינו חייב העבד לרבו כלום</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">חלה העבד והוציא רבו עליו הוצאות הרבה, אינו חייב העבד לרבו כלום</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: יצא לחפשי חנם</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. מכדרשב"י ומדה"ג שם: ת"ל; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על עבד עברי, שנחלקו הדעות אם רבו רשאי לקוראו עבד, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על עבד עברי, שנחלקו הדעות אם רבו רשאי לקוראו עבד, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">514 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על החולה, שאינו יכול לעבוד, אם צריך להשלים השנים שלא עבד, עי' לעיל: זמן העבודה</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">338 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מכירתו ונתינתו במתנה</span> === | === <span dir="rtl">מכירתו ונתינתו במתנה</span> === | ||
<span dir="rtl">אין האדון שליט למכור עבדו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אין האדון שליט למכור עבדו</span><ref><span dir="rtl"> תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ו; כס"מ עבדים פ"ב הי"ב, בשמו.</span></ref> <span dir="rtl">או לתת אותו במתנה* לאחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רלב"ג שם; עי' כס"מ שם, בשמו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מזונות אשת העבד</span> === | === <span dir="rtl">מזונות אשת העבד</span> === | ||
<span dir="rtl">כל עבד עברי, הרי האדון חייב במזונות אשתו הנשואה לו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כל עבד עברי, הרי האדון חייב במזונות אשתו הנשואה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא משפטים נזיקין סופ"א; עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ר' שמעון בברייתא קדושין כב א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר - במכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">- אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם. ר' יצחק במכילתא שם; מכדרשב"י שם; ר' שמעון בברייתא שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם; עי' תועלות לרלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכי מי הכניסה שתצא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא שם; רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, אם הוא נמכר אשתו מי נמכרה</span><ref><span dir="rtl"> ר"ש בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכי תעלה על דעתך שכיון שנקנה זה נשתעבדה אשתו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא שם; עי' ר"ש בברייתא שם; רש"י שמות שם; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שמכלל יציאה אתה למד על הכניסה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף על פי שלמדנו מהכתוב שהאדון חייב במזונות בניו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">582 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נצרך הכתוב ללמדנו שהאדון חייב אף במזונות אשתו, שהיינו חושבים שדוקא בנים</span> <span dir="rtl">- קטנים</span><ref><span dir="rtl"> רש"י קדושין שם ד"ה דלא בני מיעבד. </span></ref> <span dir="rtl">- שאין דרכם לעבוד, חייבה התורה אדוניו במזונותם, אבל אישה, שדרכה לעבוד, לא חייבה אותו התורה לזונה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">במה דברים אמורים, כשהיתה אשתו מותרת לו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">במה דברים אמורים, כשהיתה אשתו מותרת לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ח.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אם היתה מאיסורי לאוין - אפילו שניה לעריות</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם שם. ועי' מל"מ שם, שהוא ע"פ המכדרשב"י (ומדה"ג) שם: וחלוצה לכהן הדיוט, ואין איסורה אלא מדרבנן (ע"ע חלוצה לכהן ציון 7 ואילך).</span></ref><span dir="rtl">, שאין איסורה אלא מדברי סופרים</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע עריות. עי' רלב"ג שם.</span></ref> <span dir="rtl">- אינו חייב במזונותיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם; עי' רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אשתו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, אישה שהיא ראויה להתקיים עימו</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם; עי' רשב"ם שם; עי' מדה"ג שם; עי' תועלות לרלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, יצאה אישה שאינה ראויה להתקיים עימו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; עי' מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בחיוב האדון במזונות אשתו של העבד העברי, אין חילוק בין אם היה נשוי בשעת מכירה או שנישא לאחר מכירה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בחיוב האדון במזונות אשתו של העבד העברי, אין חילוק בין אם היה נשוי בשעת מכירה או שנישא לאחר מכירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ג; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, שתי נשים כאן - "אשה" ו"אשתו" - אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם; מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום אם לקחה העבד אחר מכירתו שלא מדעת האדון, אין האדון חייב במזונותיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם; עי' רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: הוא</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, מה הוא מדעת רבו, אף אשתו מדעת רבו</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם; עי' תו"כ שם; מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובטעם הדבר כתבו ראשונים, שכן ברשות רבו למסור לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן: מסירת שפחה כנענית לו. עי' רמב"ן שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בטעם חיוב האדון לזון אשתו של העבד, כתבו ראשונים שהוא חמלה מאת ה' עליה ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ואשתו תהיה נעזבת, ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותיה מדין התורה - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בטעם חיוב האדון לזון אשתו של העבד, כתבו ראשונים שהוא חמלה מאת ה' עליה ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ואשתו תהיה נעזבת, ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותיה מדין התורה - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע שאר וכסות ועונה. </span></ref> <span dir="rtl">- אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם אשתו ציוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן לה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ן שמות כא ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מזונות ארוסת העבד ושומרת יבם</span> === | === <span dir="rtl">מזונות ארוסת העבד ושומרת יבם</span> === | ||
<span dir="rtl">אף על פי שהאדון חייב במזונות אשתו של העבד העברי</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שהאדון חייב במזונות אשתו של העבד העברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">543 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אין האדון חייב במזונות ארוסה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא משפטים נזיקין סופ"א; עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' ר' שמעון בברייתא קדושין כב א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, להוציא ארוסה שאינה עימו</span><ref><span dir="rtl"> ר' יצחק במכילתא שם. ועי' רמב"ן שם, בשם המכדרשב"י, שאע"פ שאין אדם חייב במזונות ארוסה (ע"ע ארוסה ציון 27 ואילך), הייתי חושב שהאדון יתחייב במזונות, שכן חייב במזונות אשת העבד, אף על פי שאין הבעל חייב - מן התורה, לסוברים כן (ע"ע שאר כסות ועונה) - במזונות אשתו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אין האדון חייב במזונות שומרת-יבם*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא שם; עי' מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אשתו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, להוציא שומרת יבם שאינה אשתו</span><ref><span dir="rtl"> ר' יצחק במכילתא שם. ועי' רמב"ן שם, בשם המכדרשב"י, שאע"פ שאין אדם חייב במזונות שומרת-יבם (ע"ע), הייתי חושב שהאדון יתחייב במזונות, שכן חייב במזונות אשת העבד, אף על פי שאין הבעל חייב - מן התורה, לסוברים כן (ע"ע שאר כסות ועונה) - במזונות אשתו. </span></ref><span dir="rtl">. ויש הלמדים דין ארוסה ושומרת יבם בלימוד אחד, שנאמר: ויצאה אשתו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, יצאו אלו שאינן עימו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; עי' מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ובטעם שפטור האדון במזונותיהם, כתבו ראשונים, כי אין מנהג הארוסה ושומרת יבם לסמוך על האיש, ולכן לא הטילה התורה מזונותם על האדון, ואפילו נתחייבו היבם והארוס לזון אותם מן הדין בזמן הידוע בתלמוד</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ארוסה ציון 33 ואילך וע' שומרת יבם.</span></ref><span dir="rtl">, הוא עליו כשאר חובותיו, ולא נתחייב בהן האדון</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מזונות בני העבד</span> === | === <span dir="rtl">מזונות בני העבד</span> === | ||
<span dir="rtl">כל עבד עברי, הרי האדון חייב במזונות בניו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כל עבד עברי, הרי האדון חייב במזונות בניו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק במכילתא משפטים נזיקין סופ"א; עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ר' שמעון בברייתא קדושין כב א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר - במוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref> <span dir="rtl">- ויצא מעמָּך הוא ובניו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מא. ר' יצחק במכילתא שם; תו"כ שם; ר"ש בברייתא שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, אם הוא נמכר בניו ובנותיו מי נמכרים, מכאן שרבו חייב במזונות בניו</span><ref><span dir="rtl"> ר"ש בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, מכלל יציאה אתה למד על הכניסה</span><ref><span dir="rtl"> ר' יצחק במכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. ובנמכר לגוי נאמר: ויצא בשנת היֹּבל הוא ובניו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נד. רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף על פי שלמדנו מהכתוב שהאדון חייב במזונות אשתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">544 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נצרך הכתוב ללמדנו שהאדון חייב אף במזונות בניו, שהיינו חושבים שדוקא אישה שאין דרכה לחזר על הפתחים - לפי שהיא בושה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה לאהדורי. </span></ref> <span dir="rtl">- חייבה התורה אדוניו במזונותיה, אבל בנים שדרכם לחזר על הפתחים, לא חייבה אותו התורה לזונם</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, ורש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בחיוב האדון במזונות בניו של העבד העברי, אין חילוק בין אם נולדו קודם מכירה או אחר מכירה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בחיוב האדון במזונות בניו של העבד העברי, אין חילוק בין אם נולדו קודם מכירה או אחר מכירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ג; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומכל מקום אין החיוב אלא בקטנותם, בזמן שהאב זן אותם</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ן שם ומזרחי שם, ע"פ רש"י שבציון</span> <span dir="rtl">552. וע"ע אב (א) ציון 119 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו עד גיל שש</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שבציון הקודם, לפי ערה"ש יו"ד סי' רסז סקנ"ה, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; מזרחי ויקרא כה מא; מל"מ שם, בשמו, ותמה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש הסוברים דהיינו עד גיל שנים עשר</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שבציון</span> <span dir="rtl">591, לפי מל"מ שם, ע"פ ל' הרמב"ן שם: או נוהג לזון, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום אם יש לבנים פרנסה ממקום אחר, אינו חייב במזונותיהם</span><ref><span dir="rtl"> ערה"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">נשא אישה שלא מדעת אדונו, כתבו ראשונים שכפי שאינו חייב במזונותיה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">נשא אישה שלא מדעת אדונו, כתבו ראשונים שכפי שאינו חייב במזונותיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">564 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כך אינו חייב במזונות ולדיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ן שמות כא ג, בפי' מכדרשב"י (ומדה"ג פ' משפטים) שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בטעם חיוב האדון לזון בניו של העבד, כתבו ראשונים שהוא חמלה מאת ה' עליהם ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ובניו יהיו נעזבים, ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותיהם מדין התורה, אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם בניו ציוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בטעם חיוב האדון לזון בניו של העבד, כתבו ראשונים שהוא חמלה מאת ה' עליהם ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ובניו יהיו נעזבים, ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותיהם מדין התורה, אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם בניו ציוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ן שמות כא ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מעשי ידי משפחת העבד</span> === | === <span dir="rtl">מעשי ידי משפחת העבד</span> === | ||
<span dir="rtl">האדון, שחייב במזונות אשתו ובניו על העבד</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">האדון, שחייב במזונות אשתו ובניו על העבד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">543 ואילך,</span> <span dir="rtl">581 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אם יש לו בשעה שזנם במעשה ידיהם, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין לו במעשה ידיהם כלום, אלא מעשה ידי האישה ובניו לבעלה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ב; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז. </span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">כי לא נקנו לו אשתו ובניו לעבדים</span><ref><span dir="rtl"> רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם זהו שאמרו במדרש: יכול יהא מעשה אשתו ובניו ובנותיו של רבו, ודין הוא, מה עבד-כנעני* שאין רבו חייב במזונותיו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע עבד כנעני. </span></ref><span dir="rtl">, מעשה בניו ובנותיו של רבו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל.</span></ref><span dir="rtl">, זה שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו, תלמוד לומר: הוא</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ג.</span></ref><span dir="rtl">, הוא מעשה ידיו של רבו, ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם, והובא ברמב"ן שמות שם; מדה"ג פ' משפטים שם. מל"מ שם, בד' הרמב"ם, שפי' המכדרשב"י כפשוטו.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש מהראשונים סוברים שהאדון נכנס במקום הבעל, והוא לוקח מעשה ידיהם כל הימים אשר יזון אותם, כאשר יעשה הבעל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ן שם; עי' ריטב"א קדושין כב א; עי' מל"מ שם, בשם הרמב"ן והריטב"א.</span></ref><span dir="rtl">, וזהו לשון: ויצאה אשתו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, כי היתה אשת העבד עם בעלה כשפחה לאדניו, שהרי מעשה ידי שניהם שלו, והוא חייב במזונותיהם</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולא בא המדרש אלא למעט שאינם שלו כדין עבד כנעני, וכדין העבד עצמו, אלא יכולים הם לומר אין אנו ניזונים ואין אנו עושים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ן שם; עי' מל"מ שם, בשמו ובשם הריטב"א (עי' ציון</span> <span dir="rtl">605).</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">כשם שאין מעשה ידי אשת העבד לאדון - כשאינו זנה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כשם שאין מעשה ידי אשת העבד לאדון - כשאינו זנה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">605 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. או אף כשזנה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">598 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כך אין מציאתה לאדון, אלא לבעל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">. יכול מפני שיצא העבד לידון בדבר חדש</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לדון בדבר החדש.</span></ref> <span dir="rtl">לא יהא זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו, תלמוד לומר: אם בעל אשה הוא</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ג.</span></ref><span dir="rtl">, החזירו הכתוב לכללו בפירוש</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל: החזרתו לכללו.</span></ref><span dir="rtl">, הרי הוא כבעל, מה הבעל זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו אף זה זכאי במציאתה וירושתה של אשתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מציאת וירושת העבד</span> === | === <span dir="rtl">מציאת וירושת העבד</span> === | ||
<span dir="rtl">האדון אינו זכאי במציאתו וירושתו של העבד העברי, שנאמר: ועבדך</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">האדון אינו זכאי במציאתו וירושתו של העבד העברי, שנאמר: ועבדך</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב.</span></ref><span dir="rtl">, אין לך עליו אלא עבודה</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י כא ג; מדה"ג פ' משפטים שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">מסירת שפחה כנענית לו</span> == | == <span dir="rtl">מסירת שפחה כנענית לו</span> == | ||
<span dir="rtl">מי שמכרוהו בית דין, יש לו לרבו ליתן לו שפחה כנענית לאישה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מי שמכרוהו בית דין, יש לו לרבו ליתן לו שפחה כנענית לאישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' ישמעאל במכילתא משפטים נזיקין פ"א; עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רש"י שמות כא ד; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג. </span></ref><span dir="rtl">, שיהיו לו ולדות ממנה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י קדושין יד ב ד"ה רבו מוסר. </span></ref> <span dir="rtl">ויוליד</span> <span dir="rtl">ממנה עבדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, והרי</span> <span dir="rtl">היא מותרת לו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם; עי' רמב"ם שם ה"ד; יראה"ש סי' לד; עי' סמ"ג לאוין פ. </span></ref> <span dir="rtl">כל ימי עבדותו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם ה"ג וה"ד. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">634 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר - במכרוהו בית דין</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם טו א; רש"י שם יד ב ד"ה אין רבו.</span></ref> <span dir="rtl">- אם אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם. עי' ר' ישמעאל במכילתא שם; עי' רש"י שם וקדושין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובשפחה כנענית הכתוב מדבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא שם; מכדרשב"י שם. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר שם: האשה וילדיה תהיה לאדניה</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם. </span></ref><span dir="rtl">, אם בת חורין היאך הוולדות לאדון</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; עי' ר"א בן הרמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שדוקא בכנענית הוולדות לאדון, שולד שפחה כמוה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אב (א) ציון 4 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אבל בישראלית, אפילו היתה עבריה גדולה שמכרה עצמה - לסוברים שיכולה למכור עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">61.</span></ref> <span dir="rtl">- בניה של אב הם</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שאין למי שקנה אמה-העבריה* שיתן אותה אלא לעצמו או לבנו וביעוד*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע. ר"א בן הרמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שהרי העברייה יוצאת אף היא</span> <span dir="rtl">בשש</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אמה העבריה ציון 98 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 108 ואילך. עי' רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">זמן ההיתר</span> === | === <span dir="rtl">זמן ההיתר</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי אינו מותר בשפחה כנענית, אלא בזמן שהוא עבד</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי אינו מותר בשפחה כנענית, אלא בזמן שהוא עבד</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב נחמן בר יצחק בב"ק כח א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג וה"ד וה"ה.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שיצא לחופשי, נאסר בשפחה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם, ורש"י ד"ה והשתא; עי' רמב"ם שם ה"ה. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">כהן</span> === | === <span dir="rtl">כהן</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי כהן*, אם מותר בשפחה כנענית, נחלקו אמוראים: לדעת רב, עבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי כהן*, אם מותר בשפחה כנענית, נחלקו אמוראים: לדעת רב, עבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שחידוש הוא שהתירה התורה שפחה כנענית לעבד עברי, אין חילוק בין ישראל לכהן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בצד הא' של האיבעיא, ורש"י ד"ה חידוש הוא.</span></ref><span dir="rtl">. וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, שרב נחמן הוכיח כן מד' חכמים שאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום (ע"ע נרצע), ואם אינו נושא שפחה כנענית, אינו יכול להירצע כיון שצריך אהבתי את אדני ואת אשתי, ומסיימת הגמ': תו לא מידי (ועי' רש"י שם ד"ה תו לא מידי); עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ד, ועי' הגמ"י וכס"מ שם, הטעם, שרב ושמואל הלכה כרב באיסורים (ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 810 ואילך) ועוד שהגמ' מסיקה כרב (עי' לעיל).</span></ref><span dir="rtl">. ולדעת שמואל, עבד עברי כהן אסור בשפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, ששונים כהנים מישראלים, הואיל וריבה בהם הכתוב מצוות יתירות</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בצד הב' של האיבעיא.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חיוב המסירה</span> === | === <span dir="rtl">חיוב המסירה</span> === | ||
<span dir="rtl">מסירת השפחה לעבד היא רשות ביד האדון ולא חובה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מסירת השפחה לעבד היא רשות ביד האדון ולא חובה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' ישמעאל במכילתא משפטים נזיקין פ"א ופ"ב; ר' עקיבא במכילתא שם פ"א, לפי מל"מ עבדים פ"ג ה"ג, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">649, שי"מ בע"א; עי' מכדרשב"י כא ד; ראב"י בברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">679 ואילך, לפי מל"מ שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">650, שי"מ בע"א; כ"מ מת"ק שבציון</span> <span dir="rtl">970 ואילך, לפי מל"מ שם; עי' רש"י שמות כא ד; רמב"ם שם, לפי כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אם בגפו יבֹא - שלא היה נשוי אישה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שמות שם ג, ע"פ אונקלוס שם.</span></ref> <span dir="rtl">- בגפו יצא</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם ג. </span></ref><span dir="rtl">, הרי שהוא רשות ולא חובה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' ישמעאל במכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. או שמכיון שכתוב: אם אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם ד. </span></ref><span dir="rtl">, "אם", מלמד שאינו אלא רשות</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; מל"מ שם, בד' ר' עקיבא במכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש הסוברים שמחלוקת תנאים בדבר, שלדעת ר' ישמעאל הרשות בידי האדון ליתן לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' ישמעאל במכילתא שבציון</span> <span dir="rtl">641 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעת ר' אליעזר בן יעקב -</span> <span dir="rtl">ותנא קמא</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ ממל"מ שם, בד' מזרחי שבציון</span> <span dir="rtl">650, בד' ת"ק שבציון</span> <span dir="rtl">970 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ור' עקיבא</span><ref><span dir="rtl"> כ"מ ממל"מ שם, בד' מזרחי שבציון הבא, בד' ר' עקיבא במכילתא שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">641, שי"מ בע"א.</span></ref> <span dir="rtl">- חובה על האדון לתת לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> מזרחי שם, בד' ראב"י שבציון</span> <span dir="rtl">679 ואילך, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">641, שי"מ בע"א; מל"מ שם, בשמו, ותמה. ועי' פסי"ז שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מוכר עצמו</span> === | === <span dir="rtl">מוכר עצמו</span> === | ||
<span dir="rtl">המוכר עצמו לעבד עברי, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">המוכר עצמו לעבד עברי, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא קדושין יד ב.</span></ref><span dir="rtl">, והיא אסורה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה אין רבו; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, כשאר כל ישראל</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם. וע"ע עריות.</span></ref><span dir="rtl">, שכן לגבי עבד עברי שמכרוהו בית דין, נאמר: אם אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ד.</span></ref><span dir="rtl">, לו, ולא למוכר עצמו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם טו א, בד' ת"ק.</span></ref><span dir="rtl">. וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעת ר' אליעזר, אף המוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא שם יד ב. </span></ref><span dir="rtl">, שכן הוא לומד מ"לו", שרבו מוסר לו אותה בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">669 ואילך. עי' גמ' שם טו א, בד' ר' אליעזר.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בן האדון</span> === | === <span dir="rtl">בן האדון</span> === | ||
<span dir="rtl">בין האדון בין בנו של אדון, אם מת אביו, הרי זה נותן לו שפחה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בין האדון בין בנו של אדון, אם מת אביו, הרי זה נותן לו שפחה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ד. </span></ref><span dir="rtl">, לרבות את הבן</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם. </span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שהרי למדנו שעבד עברי עובד את הבן, ממה שנאמר: שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם ב. עי' ציון</span> <span dir="rtl">952 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ומכיון שאחר כך נאמר: אם אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שם ד. </span></ref><span dir="rtl">, הרי הוא אפילו אדוניו שאחר מיתת האדון הראשון, שהוא הקונה אם ירשו בנו, גם כן נקרא אדון</span><ref><span dir="rtl"> אבהא"ז שם, בד' הרמב"ם, בצד הא'.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שהתחיל הכתוב בלשון נוכח: כי תקנה עבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואחר כך כתב: אם אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שם ד.</span></ref><span dir="rtl">, והיה לו לכתוב: "אם תתן לו אשה", ועל כורחך מכיון שכתוב: שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שם ב.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו אפילו אם מת הקונה וירשו בנו, ולכן כתוב אחר כך "אדֹניו" בלשון כלל, לומר שבין האדון בין בנו של אדון נותן לו אישה</span><ref><span dir="rtl"> אבהא"ז שם, בד' הרמב"ם, בצד הב'.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">כפייה</span> === | === <span dir="rtl">כפייה</span> === | ||
<span dir="rtl">האדון רשאי לכוף את העבד על השפחה הכנענית</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">האדון רשאי לכוף את העבד על השפחה הכנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין טו א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, כדי שיוליד ממנה עבדים</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. אם משום שנאמר: כי משנה שכר שכיר עבדך</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יח.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: משנה שכר שכיר, שכיר אינו עובד אלא ביום, עבד עברי עובד אף בלילה, מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יצחק בברייתא קדושין טו א.</span></ref><span dir="rtl">, בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בד' ת"ק שבציון</span> <span dir="rtl">651 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שמכיון שכתוב: משנה שכר שכיר, משמע שכשאר עבודתו הוא, שרבו יכול לכופו לעבוד, וכן יכול למסור לו שפחה כנענית בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> שיטה לא נודע למי שם. </span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: אם אדֹניו יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ד.</span></ref><span dir="rtl">, ומ"לו" יש ללמוד שרבו מוסר לו אותה בעל כורחו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם, בד' ר' אליעזר שבציון</span> <span dir="rtl">657 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">כשאין לו אישה ובנים</span> === | === <span dir="rtl">כשאין לו אישה ובנים</span> === | ||
<span dir="rtl">אין עבד עברי מותר בשפחה כנענית עד שתהיה לו אישה ישראלית ובנים, אבל אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אין עבד עברי מותר בשפחה כנענית עד שתהיה לו אישה ישראלית ובנים, אבל אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רב נחמן בר יצחק בקדושין כ א, בד' ראב"י שבציון</span> <span dir="rtl">679 ואילך; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ד, ועי' כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, ודבר זה קבלה הוא</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: אם בגפו יבֹא בגפו יצא</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ג.</span></ref><span dir="rtl">, יחידי נכנס יחידי יצא</span><ref><span dir="rtl"> ראב"י בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, שאם נכנס רווק - שלא היה נשוי אישה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שמות שם, ע"פ אונקלוס שם.</span></ref> <span dir="rtl">- יצא רווק</span><ref><span dir="rtl"> רס"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. יש מפרשים שלשון בגפו, היינו בגופו</span><ref><span dir="rtl"> רס"ג בפי' הארוך שם (מובא ברס"ג שם ציון 4); ראב"ע (הארוך) שם, בשם י"א; ראב"ע (הקצר) שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא יחידי</span><ref><span dir="rtl"> רס"ג בפי' הארוך שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים שלשון בגפו, בכנפו, בא אלא כמות שהוא, יחידי</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בשם אחרים.</span></ref><span dir="rtl">, כפי שנאמר: על גפי מרֹמי קָרֶת</span><ref><span dir="rtl"> משלי ט ג.</span></ref><span dir="rtl">, והוא כמו: על כנפי</span><ref><span dir="rtl"> במדבר טו לח. עי' מזרחי שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, גם כנף לשון תרגום "גפא", כמו:</span> <span dir="rtl">וגפין די נשר לה</span><ref><span dir="rtl"> דניאל ז ד. עי' ראב"ע (הארוך) שם, בשם אחרים; מזרחי שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים: שאין גוף אחר תלוי על גופו</span><ref><span dir="rtl"> ראב"ע (הארוך) שם, במסקנה. ועי' ראב"ע (הקצר) שם, שנ' שהוא פי' א' עם הפי' שבציון</span> <span dir="rtl">683 ואילך, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> <span dir="rtl">ב) נאמר: ויצאה אשתו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם.</span></ref><span dir="rtl">, בזמן שעימו אישה ובנים הוא נותן לו שפחה, ואם לאו אינו יכול</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">הפרשה מאשתו ובניו</span> === | === <span dir="rtl">הפרשה מאשתו ובניו</span> === | ||
<span dir="rtl">אף על פי שמוסר לו רבו שפחה כנענית, אינו יכול להפרישו מאשתו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שמוסר לו רבו שפחה כנענית, אינו יכול להפרישו מאשתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ה.</span></ref> <span dir="rtl">ולומר לו: עם השפחה שמסרתי לך תתייחד ותישן בלילה, ולא עם אשתך הישראלית, אלא הרי הדבר ברשות העבד</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן שם. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ויצאה אשתו עמו</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ג. מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, אל תפרישנו מאשתו</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אף על פי שמוסר לו רבו שפחה כנענית, אינו יכול להפרישו מבניו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ויצא מעמָּך הוא ובניו עִמו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מא.</span></ref><span dir="rtl">, אל תפרישנו מבניו</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם. מל' הרמב"ם שם, מ' שלומד אף דין זה מהכתוב שבציון</span> <span dir="rtl">694, וצ"ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מנין השפחות</span> === | === <span dir="rtl">מנין השפחות</span> === | ||
<span dir="rtl">אף על פי שהאדון רשאי למסור לעבד עברי שפחה כנענית, אינו יכול ליתן לו שתי שפחות</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שהאדון רשאי למסור לעבד עברי שפחה כנענית, אינו יכול ליתן לו שתי שפחות</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ה.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ד. מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, אשה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שבציון הבא.</span></ref><span dir="rtl">, אישה אחת נותן לו ואינו נותן לו שתי נשים</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">שפחה אחת לשני עבדים</span> === | === <span dir="rtl">שפחה אחת לשני עבדים</span> === | ||
<span dir="rtl">אף על פי שהאדון רשאי למסור לעבד עברי שפחה כנענית, אינו יכול ליתן שפחה אחת לשני עבדיו העבריים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שהאדון רשאי למסור לעבד עברי שפחה כנענית, אינו יכול ליתן שפחה אחת לשני עבדיו העבריים</span><ref><span dir="rtl"> ר"ע במכילתא שבציון</span> <span dir="rtl">709 ואילך, לפי כס"מ עבדים פ"ג ה"ה; עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, כדרך שנותן לעבדיו הכנעניים</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם; רמב"ם שם: לכנעניים.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: יתן לו אשה</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם. מכדרשב"י שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר"ע במכילתא שבציון</span> <span dir="rtl">709, לפי מל"מ שם, ועי' מהרי"א קדושין יד ב, שפי' בע"א; עי' מכדרשב"י שבציון הבא.</span></ref><span dir="rtl">, אישה אחת נותן לו ואין נותן אישה אחת לשנים</span><ref><span dir="rtl"> מכדרשב"י שם.</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">ש"לו" היינו</span><ref><span dir="rtl"> ר"ע במכילתא שבציון הבא, לפי מל"מ שם, ועי' מהרי"ט שם, שפי' בע"א. </span></ref> <span dir="rtl"> המיוחדת לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר"ע במכילתא משפטים נזיקין פ"ב (לגירסתנו. במכילתא (האראוויטץ), בסתם).</span></ref><span dir="rtl">, שלא תהא כשפחת הפקר</span><ref><span dir="rtl"> ר"ע במכילתא שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
| שורה 367: | שורה 367: | ||
=== <span dir="rtl">ילד טומטום ואנדרוגינוס</span> === | === <span dir="rtl">ילד טומטום ואנדרוגינוס</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי שהוליד מהשפחה הכנענית שמסרה לו רבו טומטום* ואנדרוגינוס*, הרי הם של האדון, שנאמר: האשה וילדיה תהיה לאדניה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי שהוליד מהשפחה הכנענית שמסרה לו רבו טומטום* ואנדרוגינוס*, הרי הם של האדון, שנאמר: האשה וילדיה תהיה לאדניה</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ד.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום</span><ref><span dir="rtl"> מכילתא משפטים נזיקין פ"ב. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חבל בעבדו המשתחרר</span> === | === <span dir="rtl">חבל בעבדו המשתחרר</span> === | ||
<span dir="rtl">נרצע* - שמסר לו רבו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">נרצע* - שמסר לו רבו שפחה כנענית</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב נחמן בר יצחק בב"ק כח א, בפי' הברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">716; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ה.</span></ref> <span dir="rtl">- והגיע יובל* והיה רבו מסרב - מפציר</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה מסרהב.</span></ref> <span dir="rtl">- בו לצאת, ואינו רוצה לצאת, וחבל בו - הרב בעבד</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה וחבל בו.</span></ref> <span dir="rtl">- פטור</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם, ורש"י ד"ה שכלו ימיו; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, והוא הדין ליוצא ביובל מפני שפגע בו יובל בתוך שש</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' תלמיד ר"ת (בשיטת הקדמונים) שם. </span></ref><span dir="rtl">, וכן מי שכלו לו ימי שעבודו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סד, ע"פ ילק"ש מסעי רמז תשפח, בשם ספ"ז, ותוס' שם ד"ה מנין (ועי' הג"א שם פ"ג סי' ג, בשם מהרי"ח בשם ר"י, ואגודה שם פ"ג סי' מא, בשם ר"י, שנ' שפי' התוס' הוא בע"א).</span></ref><span dir="rtl">, שרשאי להלקותו ולהפרישו מאיסור</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה איסורא.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי נאסר בשפחה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">635. עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם; רמב"ם שם. ועי' שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' כב ומל"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועל זה נאמר: לא תקחו כֹפר לשוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' במדבר לה לב. עי' ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש לדרוש</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה לא תקחו.</span></ref><span dir="rtl">: לא תקחו כופר לשב</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו למי שרוצה לשוב לקלקולו ולהיות עבד</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם, בפי' הא'. </span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים: למי שדינו להיות שב אל משפחתו ואינו רוצה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם, בל"א. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">שחרורו וקנין עצמו</span> == | == <span dir="rtl">שחרורו וקנין עצמו</span> == | ||
<span dir="rtl">עבד עברי קונה את עצמו בחמישה דברים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי קונה את עצמו בחמישה דברים</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; מהד"ג פ' משפטים כא ב.</span></ref><span dir="rtl">: א) בשנים</span><ref><span dir="rtl"> משנה קדושין יד ב; רמב"ם שם; מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">; ב) ביובל*</span><ref><span dir="rtl"> משנה שם; רמב"ם שם: או ביובל; מדה"ג שם: וביובל.</span></ref><span dir="rtl">; ג) בגרעון-כסף*</span><ref><span dir="rtl"> משנה שם; רמב"ם שם: או בגרעון; מדה"ג שם: ובגרעון.</span></ref><span dir="rtl">; ד) בגט-שחרור*</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם: או בשטר; מדה"ג שם: ובשטר.</span></ref><span dir="rtl">; ה) במיתת אדון בלא בן</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם: או במיתת; מדה"ג שם: ובמיתת האדון.</span></ref><span dir="rtl">, ובגוי* או בגר* אפילו הניח בן</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על חיוב הענקה* לעבד עברי ששוחרר, ע"ע הענקה. על הקנין בשנים, עי' לעיל: זמן העבודה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">על חיוב הענקה* לעבד עברי ששוחרר, ע"ע הענקה. על הקנין בשנים, עי' לעיל: זמן העבודה</span><ref><span dir="rtl"> ציונים</span> <span dir="rtl">265 ואילך,</span> <span dir="rtl">296 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על הקנין ביובל, עי' לעיל: שם</span><ref><span dir="rtl"> ציון 288 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וע' יובל: שילוח העבדים. על הקנין בגרעון כסף, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">738 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על הקנין בגט שחרור, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">934 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על הקנין במיתת האדון, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">947 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">גרעון כסף</span> === | === <span dir="rtl">גרעון כסף</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי קונה עצמו בגרעון-כסף*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי קונה עצמו בגרעון-כסף*</span><ref><span dir="rtl"> משנה קדושין יד ב; רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; מהד"ג פ' משפטים כא ב. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר באמה-העבריה*: והֶפדהּ</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ח.</span></ref><span dir="rtl">, מלמד שמגרעת פדיונה יוצאת</span><ref><span dir="rtl"> חזקיה בקדושין טז א.</span></ref><span dir="rtl">, והוקש</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הקש.</span></ref> <span dir="rtl">עבד עברי לאמה העבריה</span><ref><span dir="rtl"> חזקיה בגמ' שם, לפי רע"ב קדושין פ"א מ"ב. ועי' ריטב"א שם, שפי' בע"א. </span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר בעבד עברי</span><ref><span dir="rtl"> עי' שדה יהושע לירו' קדושין פ"א ה"ב. </span></ref><span dir="rtl">: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאֻלתו מכסף מקנתו, ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היֹּבל וחִשַׁב לו כפי שניו ישיב את גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נב. עי' ירו' שם. ועי' שדה יהושע שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואחד המוכר עצמו בין לישראל בין לגוי ואחד שמכרוהו בית דין הרי זה מגרע מפדיונו ויוצא</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ח, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ המשנה שבציון הקודם, שמכיון ששנינו כן בסתם, הרי שהוא בכל מיני עבד עברי.</span></ref><span dir="rtl">, שפודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שעבוד השנים שעברו, והכל לפי חשבון דמי מקנתו, שנאמר: והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עִמו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נ. רש"י קדושין שם ד"ה ובגרעון כסף.</span></ref><span dir="rtl">, חשבון המגיע לכל שנה ושנה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">. כיצד, הנמכר בבית דין שנמכר לשש שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">265 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וקנאו בשש מנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ושם; עי' רע"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, יחשב כאילו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ויקרא שם; עי' רש"י קדושין שם; עי' רע"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שמכרוהו בשישים דינרים, ועבד ארבע שנים ומצאה ידו, הרי זה נותן עשרים דינרים ויצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן המוכר עצמו לישראל, אם נמכר בארבעים דינרים לעשר שנים - לסוברים שיכול למכור עצמו ליתר על שש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">296 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">301.</span></ref> <span dir="rtl">- הרי זה מגרע ארבעה דינרים לכל שנה שעבד</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם שם. </span></ref><span dir="rtl">. וכן הנמכר לגוי - לסוברים שמוכר עצמו ליתר על שש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">308 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">317 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ומכל מקום אם פגע בו היובל*, יוצא בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">308.</span></ref> <span dir="rtl">- מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל, שנאמר: וחִשַּׁב עם קֹנהו משנת המכרו לו עד שנת היֹּבל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נ. </span></ref><span dir="rtl">, כיצד, מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים, מחשב עשרה לכל שנה שעבד, וגורע הדמים ומשיב השאר</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי קונה עצמו בכסף ובשוה-כסף*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי קונה עצמו בכסף ובשוה-כסף*</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא קדושין טז א. </span></ref><span dir="rtl">, בכסף, שנאמר - במוכר עצמו לגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' לח"מ עבדים פ"ב ה"ח. </span></ref> <span dir="rtl">- מכסף מקנתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נא. </span></ref><span dir="rtl">, ובשוה כסף, שנאמר: ישיב גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, ו"ישיב" כתוב מיותר הוא, שיכל לכתוב: לפיהם גאולתו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ח א ד"ה ישיב גאולתו.</span></ref><span dir="rtl">, וכתב ישיב גאֻלתו, לרבות שוה כסף ככסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">במה דברים אמורים, בנמכר בבית דין או במוכר עצמו לישראל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">במה דברים אמורים, בנמכר בבית דין או במוכר עצמו לישראל</span><ref><span dir="rtl"> עי' שדה יהושע לירו' קדושין פ"א ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">, אבל המוכר עצמו לגוי, נחלקו בו הדעות:</span> | ||
<span dir="rtl">א) לדעת תורת כהנים והירושלמי, אינו פודה את עצמו אלא בכסף, ולא בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">א) לדעת תורת כהנים והירושלמי, אינו פודה את עצמו אלא בכסף, ולא בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ וירו' שבציון הבא ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כסף ממכרו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נ.</span></ref><span dir="rtl">, בכסף הוא נגאל, ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ בהר פ"ח, לגירסתנו וגי' רבינו הלל שם וכס"מ עבדים פ"ב ה"ח, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">218, שי"ג בע"א; ירו' קדושין פ"א ה"ב, לגירסתנו וגי' כס"מ שם, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף על פי שבכל מקום שוה כסף הינו ככסף</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע שוה כסף.</span></ref><span dir="rtl">, כאן שינה עליו הכתוב</span><ref><span dir="rtl"> ר' אבא מרי בירו' שם. </span></ref><span dir="rtl">, שכתב שני פעמים כסף</span><ref><span dir="rtl"> שדה יהושע שם; קה"ע שם; עי' פ"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">: "כסף" "מכסף"</span><ref><span dir="rtl"> ר' אבא מרי בירו' שם, לגי' הדר זקנים שמות כא ח וקה"ע לירו' שם. בירו' שם, לגירסתנו: כסף בכסף.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: כסף ממכרו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואחר כך כתוב: מכסף מקנתו</span><ref><span dir="rtl"> שם נא. עי' קה"ע שם; עי' פ"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, לעכב, שבכסף דוקא</span><ref><span dir="rtl"> פ"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ובדבר המחובר לקרקע, אף ללא הלימוד מהכתוב, אינו יכול לפדות עצמו מגוי, משום איסור לא-תחנם*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע לא תחנם: חניה בקרקע. עי' או"ש שם. </span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מהאחרונים שכתבו שלדעת הבבלי אין עבד עברי פודה עצמו מגוי בשוה כסף, אלא אם כן נמכר לו בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> פנ"י קדושין ח א, בפי' הא', וערה"ש יו"ד סי' רסז סקמ"ט, בד' הרמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">782, שכן יפרש הברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">218, לפי הגמ' שבציון הנ"ל.</span></ref><span dir="rtl">, שהיכן שקנאו בכסף, הוא כדין בעל חוב שצריך שישלם כסף</span><ref><span dir="rtl"> פנ"י שם, בד' הרמב"ם, בפי' הא'.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ב) ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו בדעת הבבלי, שעבד עברי פודה עצמו אף מגוי בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">ב) ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו בדעת הבבלי, שעבד עברי פודה עצמו אף מגוי בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> ראב"ד ורבינו הלל לתו"כ בהר פ"ח וסמ"ג עשין פג ולח"מ עבדים פ"ב ה"ח, ע"פ הברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">218, לפי הגמ' שבציון הנ"ל. ועי' פנ"י קדושין ח א, שכ"מ מהגמ' שבציון</span> <span dir="rtl">762 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ולא בא הלימוד מכסף מקנתו אלא למעט תבואה וכלים שאין בהם שוה-פרוטה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראב"ד ורבינו הלל שם וסמ"ג שם, ע"פ הגמ' שבציון</span> <span dir="rtl">218.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אף להלכה נחלקו ראשונים: א) יש הפוסקים, שהמוכר עצמו לגוי אינו פודה עצמו אלא בכסף ולא בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף להלכה נחלקו ראשונים: א) יש הפוסקים, שהמוכר עצמו לגוי אינו פודה עצמו אלא בכסף ולא בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ח. ועי' לח"מ שם, שתמה, לשיטתו שבציון</span> <span dir="rtl">780, שהגמ' חולקת, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">778,</span> <span dir="rtl">783,</span> <span dir="rtl">784.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שאין הדברים אמורים אלא אם כן נמכר לו בכסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' פנ"י וערה"ש שבציון</span> <span dir="rtl">778 ואילך, בד' הרמב"ם, ועי' פנ"י שם, שסיים, שהוא עדיין מגומגם בל' הרמב"ם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שבנמכר סתם עד היובל, בא המיעוט מהכתוב ללמד שאינו נגאל בשוה כסף, מה שאין כן בנמכר לשנים, שנגאל בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> פנ"י שם, בפי' הב', בד' הרמב"ם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי פודה עצמו מגוי בשוה כסף, אם יש בו שוה פרוטה</span><ref><span dir="rtl"> עי' סמ"ג עשין פג; עי' לח"מ שם וערה"ש יו"ד סי' רסז סקמ"ח, בשמו. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בטעם שעבד עברי אינו נפדה מגוי בשוה כסף - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בטעם שעבד עברי אינו נפדה מגוי בשוה כסף - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">767 ואילך,</span> <span dir="rtl">782 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו אחרונים, שהתורה חששה הרבה שלא יגלום עליו, ואם יתן לו שוה כסף יאמר הגוי ששמו הרבה משוויים</span><ref><span dir="rtl"> או"ש עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אף על פי שלדעת הירושלמי עבד עברי אינו גואל עצמו בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שלדעת הירושלמי עבד עברי אינו גואל עצמו בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">767 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, פירשו ראשונים בדעת הירושלמי, שאם מסר לו העבד תבואה או כלים, ומחשב אותם כשוויים בשעת היציאה, ולא בשעה שמסרם לו, הרי הוא משתחרר בהם, שככסף הוא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יודן אבוי דר' מתנייה בירו' קדושין פ"א ה"ב, לפי הדר זקנים שמות כא ח, ועי' ציון הבא ואילך, שי"מ בע"א. </span></ref><span dir="rtl">. ואחרונים פירשו, שלדעת הירושלמי לא אמרו שאינו נגאל בתבואה וכלים, אלא כשלא עשה שומא לשוויים בכסף, אלא נתן לו כך וכך מידות לשנה - שגזרת-הכתוב* שאינו נגאל בהם</span><ref><span dir="rtl"> פ"מ שם.</span></ref> <span dir="rtl"> - אבל אם שמאם בדמים לפי שוויים, הרי הם ככסף ונגאל בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' יודן אבוי דר' מתנייה בירו' שם, לפי קה"ע ופ"מ שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">789, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש שפירשו בדעת הירושלמי, שלא נאמר שלענין גאולה שוה כסף אינו ככסף, אלא כשנותן כל דמי פדיונו, אבל אם מגרע פדיונו יכול ליתן לאדון תבואה וכלים בפדיונו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירו' שם: אוף ר' חייה בר אדא יודה וכו', לפי קה"ע ופ"מ שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">798, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, אם משום שנאמר: לפיהן ישיב גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נא.</span></ref><span dir="rtl">, ו"ישיב" מיותר הוא, שיכל לכתוב "לפיהן גאולתו", אלא לרבות שוה כסף ככסף לענין פדיון</span><ref><span dir="rtl"> קה"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, או משום שלא נאמר "כסף" אלא בגאולה מכל שניו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ויקרא שם נ ונא.</span></ref><span dir="rtl">, אבל לאחר מכן כתוב: ואם מעט נשאר בשנים וגו' כפי שניו ישיב את גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> שם נב.</span></ref><span dir="rtl">, סתם כתוב, ואפילו בתבואה וכלים נגאל ונותן לרבו בעד שנים הנותרות</span><ref><span dir="rtl"> פ"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שפירשו בדעת הירושלמי, שמדעתו ורצונו של האדון יוצא אפילו בשוה כסף</span><ref><span dir="rtl"> ירו' קדושין פ"א ה"ב: אוף ר' חייה בר אדא יודה וכו', לפי או"ש עבדים פ"ב ה"ז, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">792, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">נשתנה ערך העבד</span> <span dir="rtl"> </span> === | === <span dir="rtl">נשתנה ערך העבד</span> <span dir="rtl"> </span> === | ||
<span dir="rtl">כל עבד עברי שיצא בגרעון כסף, והבריא והוסיפו דמיו, או נשחף ופחתו דמיו, מחשבים לו להקל עליו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">כל עבד עברי שיצא בגרעון כסף, והבריא והוסיפו דמיו, או נשחף ופחתו דמיו, מחשבים לו להקל עליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין כ א; רמב"ם עבדים פ"ב ה"ט.</span></ref><span dir="rtl">, ומנין שבין כך ובין כך מחשבים עליו להקל</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, ששני כתובים הם - הכתובים לגבי עבד הנמכר לגוי - כתוב: אם עוד רבות בשנים</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נא.</span></ref><span dir="rtl">, וכתוב: ואם מעט נשאר בשנים</span><ref><span dir="rtl"> שם נב.</span></ref><span dir="rtl">, וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות, אלא נתרבה כספו ונתמעט כספו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם ב.</span></ref><span dir="rtl">. כיצד, הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתים, אינו מחשב עם אדוניו אלא לפי מאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא שם א; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, כמה מגיע ממנה לכל שנה של שש שנים, שתות מנה, וכמה מגרע לכל שנה, ואם נותרה שנה נותן לו שתות מנה, ואין אומרים הרי השביח ועומד על מאתים, תמנה מאתים לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה אלא מנה. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אם עוד רבות בשנים וגו' מכסף מקנתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נא. עי' ברייתא שם, לפי רב נחמן בר יצחק שבציון</span> <span dir="rtl">801 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר מהכסף של שעת מקנתו ישיב גאולתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה מכסף מקנתו.</span></ref><span dir="rtl">. נמכר במאתים והרי הוא שוה מאה, מחשב עימו על פי השנים הנותרות, לפי מאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ואם מעט נשאר בשנים וגו' כפי שניו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נב. עי' ברייתא שם, לפי רב נחמן בר יצחק שבציון</span> <span dir="rtl">801 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר כפי השנים שהוא שווה עתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' שם ד"ה עבד, בשם ה"ר ברוך.</span></ref><span dir="rtl">. אין לי אלא עבד הנמכר לגוי - שהכתובים מדברים בו, ויש סברא* - שהואיל ונגאל בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">855 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ידו על התחתונה, נמכר לישראל מנין שדינו שווה, תלמוד לומר "שכיר" "שכיר" לגזרה-שוה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בעבד עברי הנמכר לישראל: כְּשכיר כתושב</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ.</span></ref><span dir="rtl">, ובעבד עברי הנמכר לגוי: כִּשכיר שנה</span><ref><span dir="rtl"> שם נג. עי' רש"י שם יד ב ד"ה שכיר שכיר וטו ב ד"ה נילף שכיר שכיר.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אף על פי שעבד עברי שיצא בגרעון כסף לעולם מחשבים להקל עליו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אף על פי שעבד עברי שיצא בגרעון כסף לעולם מחשבים להקל עליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">799 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, עבד עברי הנגאל לחצאים - שהגיע ידו לדמי חצי גרעונו, ונותנם וממעט חצי שניו מעליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">823.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו בנמכר לגוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"י.</span></ref><span dir="rtl">, שרשאי לעשות כן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">835 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- פעמים יהיה להקל ופעמים להחמיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' אביי בקדושין כ ב; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. כיצד להקל, קנה אותו במאתים, ונשחף, והרי הוא עתה שוה מאה ונתן לו חמישים חצי דמיו, והבריא, והרי הוא שוה מאתים, נותן לו מאה, שהם חצי דמיו הנשאר, ויצא</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בד' אביי; רמב"ם שם. </span></ref><span dir="rtl">. כיצד להחמיר, קנה אותו במאתים ונתן לו חצי דמיו שהן מאה, ונשחף, והרי עתה שוה מאה, נותן לו חמישים שהם דמי חציו הנשאר, ונמצא שנתן מאה וחמישים, אף על פי שהוא עתה שוה מאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' אביי בגמ' שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">גאולה לחצאים</span> === | === <span dir="rtl">גאולה לחצאים</span> === | ||
| שורה 407: | שורה 407: | ||
<span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי*, אם נגאל לחצאים, נחלקו ראשונים:</span> | <span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי*, אם נגאל לחצאים, נחלקו ראשונים:</span> | ||
<span dir="rtl">א) יש הפוסקים שאינו נגאל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">א) יש הפוסקים שאינו נגאל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין כ ב ד"ה ה"ג במסקנא; סמ"ג עשין פג.</span></ref><span dir="rtl">, שאם הגיע ידו לדמי חצי גרעונו, אינו יכול ליתנם ולמעט חצי שניו מעליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה לחצאין; עי' מהר"י בירב שם.</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">אלא אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות נותן ויוצא ואם לאו לא יצא</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">854, בנמכר לישראל.</span></ref><span dir="rtl">, והדבר נלמד בגזרה-שוה* "גאולה" "גאולה" משדה-אחֻזה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בצד הא' של הבעיא.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בשדה אחוזה: ומצא כדי גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה כו. רש"י קדושין שם ד"ה שדה אחוזה. </span></ref><span dir="rtl">, ודורשים: כדי גאולתו הוא גואל ואינו גואל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא ערכין ל ב, לגירסתנו. עי' רש"י קדושין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר בעבד עברי הנמכר לגוי: ישיב גאֻלתו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם נא. עי' רש"י קדושין שם. </span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שלא נאמר בו "כדי" למדים דינו משדה אחוזה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, ורש"י שם. </span></ref><span dir="rtl">. שכן רב ששת פושט בתלמוד שאינו נגאל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם. עי' רש"י שם ד"ה ה"ג במסקנא; עי' סמ"ג שם; עי' כס"מ עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, וכן רבינא סבור שאינו גואל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם כא א, לפי רש"י ד"ה עבד עברי כו', ועי' ציון</span> <span dir="rtl">837, שי"מ בע"א. עי' מרה"מ (חעלמא) שם, לד' זו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אביי אינו סבור שגואלים לחצאים, אלא שבא לפרש צד זה בספק</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם כ ב, לפי לח"מ שם, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">833,</span> <span dir="rtl">837, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. או שמחלוקת אמוראים בדבר, ולדעת אביי גואלים לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם, לפי כס"מ שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, ומכל מקום אין כדאי לדחות מפניו מה שפשט רב ששת</span><ref><span dir="rtl"> עי' כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ב) ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי הנמכר לגוי גואל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">ב) ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי הנמכר לגוי גואל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, שכן לדעתם מחלוקת אמוראים בדבר: שלדעת רב ששת, אין גואלים לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין כ ב.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעת אביי גואלים לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' אביי בגמ' שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">832, שי"מ בע"א.</span></ref> <span dir="rtl">וכן</span> <span dir="rtl">לדעת רבינא</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינא בגמ' שם כא א, לפי מרה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם שבציון</span> <span dir="rtl">835, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">831, שי"מ רבינא בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, והלכה כמותם</span><ref><span dir="rtl"> עי' כס"מ שם; עי' חי' מים חיים שם; עי' מרה"מ (חעלמא) שם. </span></ref><span dir="rtl">, שכן הלכה-כבתראי*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע: באמוראים. עי' כס"מ שם; עי' חי' מים חיים שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שאביי אמר דבריו באם-תמצא-לומר*</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם כ ב.</span></ref><span dir="rtl">, וההלכה בכל מקום - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אם תמצא לומר ציון 2 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כאם תמצא לומר</span><ref><span dir="rtl"> חי' מים חיים שם, בד' הרמב"ם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">לווה וגואל</span> === | === <span dir="rtl">לווה וגואל</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי, אם לווה וגואל, נחלקו ראשונים: יש פוסקים שאינו לווה וגואל עצמו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי, אם לווה וגואל, נחלקו ראשונים: יש פוסקים שאינו לווה וגואל עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין כא א ד"ה עבד עברי כו'; סמ"ג עשין פג. </span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: או השיגה ידו ונגאל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מט. רש"י קדושין שם; עי' ראב"ע שם; לח"מ שם; תורה תמימה שם, בד' תו"כ בהר פ"ח: או השיגה ידו יד עצמו, ע"פ ערכין ל ב. </span></ref><span dir="rtl">, ושכן רב ששת פושט בתלמוד</span><ref><span dir="rtl"> עי' סמ"ג שם, ע"פ רב ששת בגמ' שם כ ב, ועי' לח"מ שם, שצידד שהיתה לו גי' אחרת בגמ', ולגירסתו ספקו של רב הונא בר חיננא הוא אף לגבי לווה וגואל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">851, שי"ג בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, וכן סתם רבינא</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם כא א. עי' רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי שמכר עצמו לגוי לווה וגואל עצמו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שריבתה תורה שנגאל ביד כל אדם, אף על פי שאינו קרוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">870.</span></ref><span dir="rtl">, בהכרח ש"והשיגה ידו" לאו דוקא</span><ref><span dir="rtl"> מרה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם.</span></ref><span dir="rtl">, ולא הסתפקו בתלמוד שאינו לווה וגואל, שודאי לווה וגואל</span><ref><span dir="rtl"> עי' מרה"מ שם, בפי' בעיא דרב הונא בר חיננא בגמ' שם כ ב, לגירסתנו, שלא הסתפק כלל על לווה וגואל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">846, שי"ג בע"א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">הנמכר לישראל בפדיון עצמו</span> === | === <span dir="rtl">הנמכר לישראל בפדיון עצמו</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לישראל, אינו לווה וגואל</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לישראל, אינו לווה וגואל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לישראל, אינו גואל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לישראל, אינו גואל לחצאים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז. </span></ref><span dir="rtl">, אלא כיצד דינו,</span> <span dir="rtl">אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות, נותן ויוצא, ואם לאו, לא יצא</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">פדיון הנמכר לגוי בקרובים</span> === | === <span dir="rtl">פדיון הנמכר לגוי בקרובים</span> === | ||
<span dir="rtl">הנמכר לגוי, אם לא השיגה ידו לגאול, קרוביו פודים אותו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">הנמכר לגוי, אם לא השיגה ידו לגאול, קרוביו פודים אותו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר במוכר עצמו לגוי: אחרי נמכר גאֻלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו, או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מח-מט.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בגאולה בקרובים הקרוב קרוב קודם</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">בגאולה בקרובים הקרוב קרוב קודם</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שבציון</span> <span dir="rtl">864; עי' רב נחמן בר יצחק בקדושין כא ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אחד מאחיו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מח.</span></ref> <span dir="rtl">- כלומר המיוחד שבאחיו</span><ref><span dir="rtl"> קרבן אהרן לתו"כ בהר פ"ח.</span></ref> <span dir="rtl">- שהוא אחיו מאביו, ואחריו אחיו מאימו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם.</span></ref><span dir="rtl">, דֹדו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מט.</span></ref><span dir="rtl">, זה אחי אביו, בן דֹּדו</span><ref><span dir="rtl"> שם.</span></ref><span dir="rtl">, זה בן אחי אביו, או משאר בשרו</span><ref><span dir="rtl"> שם.</span></ref><span dir="rtl">, ממשפחתו, מלמד שהקרוב קרוב קודם</span><ref><span dir="rtl"> תו"כ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי, בית דין כופים את קרוביו לפדותו, שלא יטמע בגוים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי, בית דין כופים את קרוביו לפדותו, שלא יטמע בגוים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קדושין כא ב ד"ה ואפי' לרבי יהושע; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז. </span></ref><span dir="rtl">, שאף על פי שנזכר בכתוב גאולה בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">856. עי' גמ' שם א.</span></ref><span dir="rtl">, נאמר: ובכל ארץ אחֻזתכם גאֻלה תתנו</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם כד.</span></ref><span dir="rtl">, לרבות עבד עברי שנגאל בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, לקובעו חובה</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם ב, ורש"י ד"ה ההוא. </span></ref><span dir="rtl">, לא פדאוהו קרוביו, או שאין ידם משגת, מצוה על כל אדם מישראל לפדותו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ הדין שבציון</span> <span dir="rtl">875.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהציווי הוא על בית-דין*</span><ref><span dir="rtl"> עי' תיוב"ע שבציון</span> <span dir="rtl">873; עי' מס' עבדים פ"ב.</span></ref><span dir="rtl">, ש"ונגאל"</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מט.</span></ref><span dir="rtl">, היינו ידו של הציבור תשיג כדי לגאול אותו</span><ref><span dir="rtl"> תיוב"ע שם: או ידא דצבורא ויתפריק. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">מי שמכר עצמו ובניו לגוי, פעם ראשונה ושנייה מצוה לפדותם</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מי שמכר עצמו ובניו לגוי, פעם ראשונה ושנייה מצוה לפדותם</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם מת"ע פ"ח הי"ג; עי' טוש"ע יו"ד רנב ו, ולא הזכירו שהוא מצוה.</span></ref><span dir="rtl">, שלישית אין פודים אותם</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב אסי בגיטין מו ב, בפי' המשנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבל פודים את הבנים לאחר מיתת אביהם</span><ref><span dir="rtl"> משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, משום קלקול</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם מז א.</span></ref><span dir="rtl">, שלא ייטמעו בגוים וילמדו ממעשיהם, ובחיי אביהם אין לחוש לכך שאביהם שומר אותם</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה משום קלקולא; ש"ך שם סק"ו, בשמו; באה"ט שם סק"ד, בשם ש"ך בשם רש"י.</span></ref><span dir="rtl">. ואם אביהם אינו עימהם, שאינו יכול לשמור אותם, פודים אותם מייד</span><ref><span dir="rtl"> ש"ך שם, ע"פ רש"י שבציון הקודם, והובא בבאה"ט שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אם ביקשו להורגו, פודים אותו מיד, אפילו אחר כמה פעמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם מו ב - מז א; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">פדיון הנמכר לישראל בקרובים</span> === | === <span dir="rtl">פדיון הנמכר לישראל בקרובים</span> === | ||
<span dir="rtl">לדעת הסוברים - וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">לדעת הסוברים - וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">317 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- שהמוכר עצמו לגוי, מוכר עצמו ליותר בשש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">308 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, עבד עברי הנמכר לישראל - שלא נזכר בו בכתוב גאולת קרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ויקרא כה מא. עי' רש"י קדושין כא א ד"ה ועבד עברי.</span></ref> <span dir="rtl">- אינו נגאל בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בד' רבי.</span></ref><span dir="rtl">, שאינם יכולים לפדותו בעל כורחו של אדון</span><ref><span dir="rtl"> לח"מ עבדים פ"ד ה"ב; עי' מנ"ח מ' מב סק"א (ס"ק כב במהד' מ"י); ועי' אבהא"ז שם פ"ב ה"ז. </span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שהנמכר לגוי, קרובים חייבים לפדותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">865 ואילך. עי' גמ' שם כ א, לגירסתנו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">890, שי"ג בע"א; עי' רמב"ם פ"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם הכתוב במוכר עצמו לגוי: ואם לא יגָּאל באלה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נד.</span></ref><span dir="rtl">, היינו בקרובים, מלמד שלא נגאל בשש, אבל המוכר עצמו לישראל, שנגאל בשש - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">302 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- אין בו דין גאולת קרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין כא א, בד' רבי.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש הגורסים במקום אחד בתלמוד בסתם, שאין עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם כ א, לגירסתנו, לפי רשב"א שם, ועי' רשב"א שם, בשם הראב"ד, שגרס בע"א, ועי' פנ"י ומשמרות כהונה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעת הסוברים שהמוכר עצמו לגוי אינו מוכר עצמו ליתר על שש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">307.</span></ref><span dir="rtl">, ודורשים "באלה" לענין אחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">905 ואילך,</span> <span dir="rtl">910 ואילך. עי' גמ' שם: כי תיבעי לך אליבא דרבנן, לפי חי' רעק"א שם, בתחי' דבריו, ע"פ הכס"מ והלח"מ, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">197, שי"מ בע"א.</span></ref><span dir="rtl">, הסתפקו בתלמוד אם עבד עברי המוכר עצמו לישראל נגאל בקרובים, שיש ללמוד גזרה-שוה* "שכיר" "שכיר" - מהנמכר לגוי, שיש בו גאולת קרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">855 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר בעבד עברי הנמכר לישראל: כְּשכיר כתושב</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה מ.</span></ref><span dir="rtl">, ובנמכר לגוי: כִּשכיר שנה</span><ref><span dir="rtl"> שם נג. עי' רש"י קדושין יד ב ד"ה שכיר שכיר וטו ב ד"ה נילף שכיר שכיר.</span></ref> <span dir="rtl">- או שאינו נגאל בקרובים, שנאמר במוכר עצמו לגוי: אחד מאחיו יגאלנו</span><ref><span dir="rtl"> שם מח.</span></ref><span dir="rtl">, ומשמע יגאלנו לזה ולא לאחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">להלכה פסקו ראשונים שעבד עברי הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">להלכה פסקו ראשונים שעבד עברי הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז; עי' סמ"ג שם, שהוא בעיא דלא איפשטא בגמ' (ועי' לח"מ שם, שתמה, שהלא הסמ"ג פוסק (בציונים</span> <span dir="rtl">317,</span> <span dir="rtl">931), כרבי, וא"כ אינו בעיא דלא איפשטא), ומ"מ כך משמע פשט הכתוב, עיי"ש.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">יש מהאחרונים שפירש, ש"אינו נגאל בקרובים" היינו שאין קרוביו חייבים לפדותו, אבל אם רצו, הרשות בידם</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">יש מהאחרונים שפירש, ש"אינו נגאל בקרובים" היינו שאין קרוביו חייבים לפדותו, אבל אם רצו, הרשות בידם</span><ref><span dir="rtl"> כס"מ עבדים פ"ב ה"ז; לח"מ שם פ"ד ה"ב, בשמו, ותמה. ועי' אבהא"ז פ"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">נמכר לגוי שלא נפדה בידי עצמו</span> === | === <span dir="rtl">נמכר לגוי שלא נפדה בידי עצמו</span> === | ||
<span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי*, הנפדה בידי קרובים או שאר אדם</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי הנמכר לגוי*, הנפדה בידי קרובים או שאר אדם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">855 ואילך,</span> <span dir="rtl">870 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אם יצא לחירות, או שהוא משועבד לפודה, נחלקו תנאים:</span> | ||
<span dir="rtl">א) לדעת ר' יוסי הגלילי, גאלוהו קרובים</span> <span dir="rtl">משתחרר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">א) לדעת ר' יוסי הגלילי, גאלוהו קרובים</span> <span dir="rtl">משתחרר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ט, ורבינו הלל שם; עי' ברייתא קדושין טו ב, ורש"י ד"ה באלה לשיחרור; עי' יר'ו קדושין פ"א ה"ב; עי' מס' עבדים פ"ב.</span></ref><span dir="rtl">, גאלוהו אחרים משתעבד להם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריה"ג בתו"כ שם וברייתא שם וירו' שם ומס' עבדים שם.</span></ref><span dir="rtl">, וסברא* היא, שאם תאמר שמשתחרר, ימנעו ולא יפדוהו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם, בד' ריה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, ולכן יש לפרש הכתוב: ואם לא יגָּאל באלה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נד.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו בקרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה אלא בסברא פליגי וד"ה ר' יוסי הגלילי; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">, אלא באחר, ויצא בשנת היֹּבל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. עי' גמ' שם, בד' ריה"ג; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם.</span></ref> <span dir="rtl">מאותו אחר שיגאלהו מן הגוי, הרי שאם גאלו שאר כל אדם משתעבד לו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה ויצא בשנת היובל. ועי' קרבן אהרן לתו"כ שם. </span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ב) ולדעת ר' עקיבא, גאלוהו קרובים משתעבד להם, גאלוהו אחרים</span> <span dir="rtl">משתחרר</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">ב) ולדעת ר' עקיבא, גאלוהו קרובים משתעבד להם, גאלוהו אחרים</span> <span dir="rtl">משתחרר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ט וברייתא קדושין טו ב וירו' קדושין פ"א ה"ב ומס' עבדים פ"ב.</span></ref><span dir="rtl">, וסברא היא, שאם תאמר שאם יגאלוהו קרובים משתחרר, ילך וימכור עצמו בכל יום ויום</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, בד' ר"ע. ועי' תוס' שם ד"ה אלא, בשם ה"ר ברוך, ומאירי שם, בפי' ל' ר"ע בתו"כ וברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולכן יש לפרש הכתוב: ואם לא יגָּאל באלה</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו באחרים, שאינם קרוביו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה אלא בסברא פליגי וד"ה ור"ע; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם, לפי שדה יהושע שם.</span></ref><span dir="rtl">, אלא באחר, דהיינו קרוביו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ור"ע; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם, לפי שדה יהושע שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויצא בשנת היֹּבל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם. ועי' קרבן אהרן שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ג) ולדעת רבי -</span> <span dir="rtl">וחכמים</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">ג) ולדעת רבי -</span> <span dir="rtl">וחכמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בקדושין טו ב, לפי שדה יהושע לירו' קדושין פ"ב ה"א (ועי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">932, שנ' שפי' בע"א); ר' יסא בשם ר' יוחנן בירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">, ור' ישמעאל</span><ref><span dir="rtl"> מס' עבדים פ"ב. </span></ref><span dir="rtl">, וסתם ברייתא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא בירו' שם.</span></ref> <span dir="rtl"> - בין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> עי' קדושין טו ב, בד' רבי בברייתא שם; עי' ירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתו "באלה"</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא כה נד.</span></ref> <span dir="rtl">נצרך ללמד שהמוכר עצמו לגוי - לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">308 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- מוכר עצמו ליותר משש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">309 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ומקרא-נדרש-לפניו* ולאחריו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם, בד' רבי.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם מט. עי' ר' ישמעאל במס' עבדים שם.</span></ref><span dir="rtl">, או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו, זו גאולת קרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ בהר פ"ח; עי' גמ' שם; מדה"ג פ' בהר שם.</span></ref><span dir="rtl">, או השיגה ידו, זה גאולת עצמו, ונגאל, זו גאולת אחרים</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ שם; גמ' שם; עי' ברייתא בירו' שם, לפי קה"ע שם (ול' הירו' שם, שמביא לימוד על הכתוב בשדה-אחזה (ע"ע), צ"ב); עי' מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, וגאולת עצמו פשוט שהיא לשחרור, והיא מלמדת על שאר גאולות</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם ד"ה ר' יוסי.</span></ref><span dir="rtl">, בין על גאולת קרובים הכתובה למעלה ממנו ובין על גאולת אחרים הכתובה למטה ממנו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם ד"ה ר' יוסי וד"ה שדי גאולת וד"ה לאחריו.</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">מה השגת ידו של עצמו הוא, שהרי שוב אינו משתעבד לאחר</span><ref><span dir="rtl"> קה"ע שם. </span></ref><span dir="rtl">, שכשהוא נגאל בעצמו אין שום אדם משתעבד בו</span><ref><span dir="rtl"> שדה יהושע שם.</span></ref><span dir="rtl">, אף השגת ידי אחרים שגאלוהו לעצמו הוא</span><ref><span dir="rtl"> קה"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, שכשהוא נגאל על ידי אחרים, בין קרובים בין זרים, אין שום אדם משתעבד בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שדה יהושע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">להלכה כתבו ראשונים, שהנמכר לגוי בין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">להלכה כתבו ראשונים, שהנמכר לגוי בין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז; עי' סמ"ג עשין פג; ריטב"א קדושין טו ב: ומסתברא. </span></ref><span dir="rtl">, שכן בתלמוד אמרו על דעת רבי: "וחכמים אומרים"</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בגמ' שם. עי' סמ"ג שם; עי' כס"מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהם רבים, כדי להעמיד הלכה כמותו</span><ref><span dir="rtl"> ריטב"א שם. וע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">מחילת גרעון כסף</span> === | === <span dir="rtl">מחילת גרעון כסף</span> === | ||
<span dir="rtl">האדון שמחל לעבד על הכסף שנשאר לו לעבוד כנגדו, אינו מחול לו עד שיכתוב לו גט-שחרור*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">האדון שמחל לעבד על הכסף שנשאר לו לעבוד כנגדו, אינו מחול לו עד שיכתוב לו גט-שחרור*</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבא בקדושין טז א, בפי' הברייתא שם; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"א; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ה.</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">שגופו של עבד עברי קנוי לאדון עד שיגיע הזמן שבו יוצא לחופשי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבא בגמ' שם, בפי' הברייתא שם, ורש"י ד"ה גופו קנוי.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ובשבִעִת יצא לחפשי חנם</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, לא קודם זה</span><ref><span dir="rtl"> תועלות לרלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולפיכך הרב שמחל על גרעונו אינו מחול, וצריך גט שחרור</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם: וצריך שחרור.</span></ref><span dir="rtl">, וכשכותב לו לשון שחרור נותן לו יוצא לחופשי</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, והדבר נלמד בקל-וחֹמר מעבד-כנעני* שיוצא בגט שחרור</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע גט שחרור ציון 2 ואילך וע' עבד כנעני. עי' רש"י שם; רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. כיצד, הרי שקנהו בשישים ועבד שנה או שנתים, ואמר לו: שאר הדמים מחולים לך, לך לדרכך, לא נפטר משעבודו, עד שיכתוב לו שטר</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואם לא כתב לו, חוזר ומשתעבד בו אם ירצה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבד עברי אינו צריך</span> <span dir="rtl">- בשאר האופנים של קנין עצמו</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">עבד עברי אינו צריך</span> <span dir="rtl">- בשאר האופנים של קנין עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">726 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- גט שחרור</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' רבינו מיוחס שמות כא ב; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' חזקוני שם. ועי' מכדרשב"י שם, לגירסתנו, ובהערות המהדיר שם, שפי' שלד' המכדרשב"י למדים גז"ש מעבד כנעני וחייב בגט שחרור, ועי' תורה שלמה פ' משפטים אות סה, שדחה, שי"ל שהל' שם חסרה, וצ"ל כמו המדה"ג שבציון</span> <span dir="rtl">946.</span></ref><span dir="rtl">. אם משום שנאמר: יצא לחפשי</span><ref><span dir="rtl"> שמות שם. מכילתא שם; רבינו מיוחס שם.</span></ref><span dir="rtl">. או משום שנאמר: חנם</span><ref><span dir="rtl"> שם. עי' מדה"ג שם; עי' חזקוני שם; עי' פנים יפות שם. ועי' מדה"ג שם, שמהכתוב יצא לחפשי היה ניתן ללמוד גז"ש מעבד כנעני ולחיייבו בגט שחרור.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">ירושת העבד</span> === | === <span dir="rtl">ירושת העבד</span> === | ||
<span dir="rtl">אדון שמת, אם הניח בן זכר, הרי העבד עובד הבן</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אדון שמת, אם הניח בן זכר, הרי העבד עובד הבן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא א' בקדושין יז ב, ורש"י ד"ה עבד עברי; רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ו.</span></ref> <span dir="rtl">עד סוף השש</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, או עד סוף השנים שמכר עצמו להם</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, או עד שיפגע בו יובל*</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, או עד שיגרע פדיונו ויתן השאר</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: שש שנים יעבֹד</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב.</span></ref> <span dir="rtl">- ולא נאמר "יעבדך"</span><ref><span dir="rtl"> רש"י קדושין שם ד"ה יעבד. </span></ref> <span dir="rtl">- הרי לבן אמור</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא ב' שם.</span></ref><span dir="rtl">. אבל אם לא הניח בן זכר, הרי זה יצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא א' וברייתא ב' שם; רמב"ם שם; עי' רלב"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו עובד לא את הבת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא א' שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולא את האח</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא ב' שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואין צריך לומר שאינו עובד שאר היורשים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא ב' שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ועבדך שש שנים</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יב.</span></ref><span dir="rtl">, לך ולא ליורש</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא ב' שם; רב טביומי משמיה דאביי בגמ' שם יד ב, בד' ר' אליעזר שבציון</span> <span dir="rtl">303 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע יעוד ציון 8. ברייתא ב' בגמ' שם יז ב; עי' רלב"ג שם.</span></ref> <span dir="rtl"> -</span> <span dir="rtl">הרי שהבן לבדו קם תחת אביו לענין קנין עבדים, לא שאר קרובים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רלב"ג שם, בטעם הב', ומ' שהראיה משדה אחוזה שבציון הבא אינה עיקר, וצ"ב. </span></ref> <span dir="rtl">- ולשדה-אחֻזה*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע. ברייתא ב' שם.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, כי מה שנהוג מהירושה הוא לבן, לא לשאר הקרובים, ולזה הוא מבואר כי כשנמכר לו</span> <span dir="rtl">לא נמכר לזה התכלית</span><ref><span dir="rtl"> רלב"ג שם, בטעם הא'.</span></ref><span dir="rtl">. ואין לומר שיש לרבות את האח, שכן קם תחת אחיו ליבום*, כיון שאין יבום אלא במקום שאין בן, הרי שאם יש בן אם יבום</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא ב' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">הנמכר לגוי*, אפילו הבן אינו עובד</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">הנמכר לגוי*, אפילו הבן אינו עובד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא קדושין יז ב וב"מ עא א; רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב.</span></ref><span dir="rtl">, אלא כיון שמת האדון יצא לחירות</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. והוא הדין בנמכר לגר*</span><ref><span dir="rtl"> עי' רב נחמן בר יצחק בב"מ שם, בפי' ברייתא שם: ואין אשה וגר קונין עבד עברי, ע"פ הברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">966; עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על הנרצע*, שאם מת אדונו, אינו עובד את הבן, ע"ע נרצע.</span> | <span dir="rtl">על הנרצע*, שאם מת אדונו, אינו עובד את הבן, ע"ע נרצע.</span> | ||
| שורה 467: | שורה 467: | ||
=== <span dir="rtl">ראשי איברים</span> === | === <span dir="rtl">ראשי איברים</span> === | ||
<span dir="rtl">אין עבד עברי יוצא בראשי איברים כעבד-כנעני*</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">אין עבד עברי יוצא בראשי איברים כעבד-כנעני*</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבא בקדושין כ א, בד' ת"ק שבציון הבא ואילך; עי' רמב"ם עבדים פ"ד ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: אם בגפו יבֹא בגפו יצא</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ג.</span></ref><span dir="rtl">, בגופו נכנס, בגופו יצא</span><ref><span dir="rtl"> ת"ק בברייתא שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">אמירת האדון</span> === | === <span dir="rtl">אמירת האדון</span> === | ||
<span dir="rtl">מצוה על האדון לומר לעבד העברי בשעת יציאתו: צא</span><ref><span dir="rtl"> | <span dir="rtl">מצוה על האדון לומר לעבד העברי בשעת יציאתו: צא</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י כא ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' מדה"ג פ' משפטים כא ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: וכי תשלחנו חפשי מעמָּך</span><ref><span dir="rtl"> דברים טו יג. מכדרשב"י שם; מדה"ג שם; מלבי"ם פ' משפטים שם אות כ, בד' הרמב"ם. </span></ref><span dir="rtl">, ומשמע שצריך שישלחנו האדון ולא יצא בעצמו</span><ref><span dir="rtl"> מלבי"ם שם, בד' הרמב"ם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שלא אמר לו, הרי הוא יוצא</span><ref><span dir="rtl"> עי' מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: יצא לחפשי חנם</span><ref><span dir="rtl"> שמות כא ב. מכדרשב"י שם; מדה"ג שם; מלבי"ם שם, בד' הרמב"ם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> == | == <span dir="rtl">הערות שוליים</span> == | ||
<references /> | <references /> | ||
גרסה מ־14:34, 1 בפברואר 2023
|
|
הגדרת הערך - ישראלי שמכרוהו בית דין לעבדות, מפני שגנב ואין לו לשלם את הקרן, או שמכר עצמו לרצונו לעבדות.
שמו, מהותו ומיניו
שמו ומהותו
עבד עברי בא בכתוב[1], ככינוי לעבד בן ישראל[2], וראיה לדבר, שמצאנו במשנה תורה: כי ימכר לך אחיך העברי[3], ופירוש השם: עבד שהוא עברי[4], כלומר צאצא של אברהם אבינו[5], שנקרא "אברם העברי"[6], שבא מעבר הנהר[7], כפי שנאמר: ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר[8]. או שזרע אברהם אשר ליעקב נקראו עברים, כי הם מבני בני עבר[9], ואברהם וזרעו התיחדו ביחס לעבר, כי גם הוא היה עובד ה'[10]. ועוד, שאברהם וזרעו התיחדו ביחס כי להם נשאר לשון עבר[11], והאחרים מבניו ובני בניו אחזו בידם לשון ארמי ונקראו ארמיים, כמו: לבן הארמי[12].
מיני העבד העברי
עבד עברי האמור בתורה, מצינו בשני אופנים: המוכר עצמו והנמכר בגניבתו בידי בית דין[13].
א) המוכר עצמו כיצד, זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו[14], שנאמר: וכי ימוך אחיך עמָּך ונמכר לָךְ[15], ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב[16], אלא אם כן צריך לאוכלם בלבד[17], שנאמר: וכי ימוך ונמכר[18], הרי שאינו נמכר אלא אם כן העני[19]. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום[20] ואפילו כסות לא תישאר לו[21], ואחר כך ימכור את עצמו[22] להחיות את נפשו[23]. ויש הסובר שעליו נאמר: כי תקנה עבד עברי[24].
ב) ישראלי שמכרו אותו בית-דין* בעל כורחו[25], שנאמר: אם אין לו ונמכר בגנבתו[26]. כיצד, גנב ואין לו לשלם את הקרן, בית דין מוכרים אותו, ואין לך איש בישראל שמוכרים אותו בית דין אלא הגנב בלבד[27], ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר: כי תקנה עבד עברי[28], שנאמר שם: כי תקנה, ומשמע שתקנה מיד אחרים שימכרוהו[29], ועליו הוא אומר במשנה תורה: כי ימכר לך אחיך העברי[30].
על פרטי מכירת הגנב לעבדות, ע"ע גנבה: תשלומיה ע"י מכירת הגנב. על גר*, שאינו נקנה להיות עבד עברי, ע"ע גר[31]. על האיסור החל על ישראל שלא העני ביותר למכור עצמו, עי' להלן[32].
איסור מכירת עצמו
המוכר עצמו לעבד עברי עובר על איסור משום כי לי בני ישראל עבדים[33], ואנו דורשים: ולא עבדים לעבדים[34], אם לא שהעני ביותר, שאז נתנה לו התורה רשות למכור עצמו, ועל כך עי' לעיל[35].
יחס לשכיר ותושב
העבד, כתבו ראשונים שהוא ממוצע בין השכיר והתושב, כי עבודתו היא כן, כי גופו קנוי באופן מה עד שכבר יוכל האדון להכריחו להוליד לו עבדים[36], ומזה הצד הוא כתושב, ומצד שיצא לחופשי בשביעית[37] הוא כשכיר[38].
הזמן שנוהג
אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל* נוהג[39], שנאמר: עד שנת היֹּבל יעבֹד עִמָּךְ[40], ואין עבד עברי נוהג אלא בזמן שניתן לקיים כתוב זה[41]. וצריך שיצא העבד ביובל, שנאמר: ואיש אל משפחתו תשֻׁבו[42].
יש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין דין עבד עברי נוהג אלא בארץ-ישראל*[43]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שנוהג אף בחוץ-לארץ*[44].
על הזמן שהיובל* נוהג, ע"ע יובל: הזמן שבו נוהג יובל. על מצות שילוח העבדים ביובל, ע"ע הנ"ל: שילוח העבדים[45].
אישה
האיש נמכר בגניבתו[46] ואין האשה* נמכרת בגניבתה[47], ודבר זה מפי הקבלה[48], שנאמר: ונמכר בגנבתו[49], ולא בגניבתה[50]. או משום שנאמר: וכי ימכֹּר איש את בתו לאמה[51], האיש מוכר ואין בית דין מוכרים[52]. ואין ללמוד בקל-וחֹמר, מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו הרי הוא נמכר על גניבתו, הבת שאביה רשאי למוכרה[53], אינו דין שתמכר על גניבתה, שכן אם אמרת בבן שהוא נרצע*, לכך הוא נמכר בגניבתו, תאמר בבת שאינה נרצעת[54], לפיכך לא תימכר על גניבתה[55].
אין האישה מוכרת את עצמה לעבדות[56], ואין ללמוד בקל וחומר, מה אם הבן שאין אביו רשאי למוכרו - שרק הבת נמכרת לאמה-העבריה* על ידי אביה[57] - הרי הוא מוכר את עצמו, הבת שאביה רשאי למכרה, אינו דין שתמכור את עצמה, שכן הבן נמכר בגניבתו[58], ולכך הוא מוכר את עצמו, והבת אינה נמכרת בגניבתה[59], לפיכך לא תמכור את עצמה[60]. ויש הסובר שהאישה רשאית למכור את עצמה[61]. ויש הסוברים, שרשאית מן התורה ואסורה מדרבנן, משום החשד*, שתתיחד עימו[62].
על האישה, שמדרבנן אינה קונה עבד עברי, עי' להלן: מכירתו וקניינו לעבדות[63].
קטן
קטן* אינו נמכר לעבד עברי[64].
אנדרוגינוס
אנדרוגינוס* אינו נמכר לעבד עברי[65], לא במוכר עצמו[66] ולא בנמכר בגניבתו[67], וכתבו גאונים וראשונים מספר טעמים לדבר: א) אין עבד עברי אלא מי שיכול להוליד, שנאמר: אהבתי את אדֹני את אשתי ואת בָּני[68], ואנדרוגינוס אינו נישא[69]. ב) הרי האדון רשאי למסור לעבדו שפחה כנענית[70], ואנדרוגינוס אין ראוי לתת לו אישה, לפי שאין מינו ראוי להוליד בנים או בנות[71]. ג) אנדרוגינוס הוא - לסוברים כן[72] - ספק איש ספק אישה[73], וכיון שאמה-העבריה* אינה נמכרת אלא בקטנותה - שהרי האישה אינה מוכרת את עצמה[74] - ועבד עברי אינו נמכר אלא בגדלותו[75], הרי שאינו יכול להימכר[76]. ד) ויש שכתבו הטעם שאינו נמכר בגניבתו, שהרי הוא ספק אישה, ואישה אינה נמכרת בגניבתה[77].
בדעת הסוברים שהאישה מוכרת את עצמה[78], כתבו אחרונים שאנדרוגינוס מוכר את עצמו ואינו נמכר בגניבתו[79].
טומטום
טומטום* - שטרם נקרע ונתברר מינו[80] - אינו נמכר לעבד עברי[81], לא במוכר עצמו[82] ולא בנמכר בגניבתו[83]. אם משום האדון רשאי למסור לעבדו שפחה כנענית[84], וטומטום אין ראוי לתת לו אישה, לפי שאין מינו ראוי להוליד בנים או בנות[85]. או משום שהטומטום הוא ספק איש ספק אישה[86] - לסוברים כן[87], וכן הלכה[88] - וכיון שאמה-העבריה* אינה נמכרת אלא בקטנותה - שהרי האישה אינה מוכרת את עצמה[89] - ועבד עברי אינו נמכר אלא בגדלותו[90], הרי שאינו יכול להימכר[91].
בדעת הסוברים שהאישה מוכרת את עצמה[92], כתבו אחרונים שטומטום מוכר את עצמו ואינו נמכר בגניבתו[93].
במנין המצוות
מצות-עשה* לדון בדיני עבד עברי[94], שנאמר: כי תקנה עבד עברי וגו'[95], כלומר שנעשה לו הדברים שנצטוינו בהם[96].
ובמניינה במנין המצוות, נחלקו הדעות:
א) רוב מוני המצוות מנאוה[97]. מוני המצוות המונים פרשיות[98], מונים דיני עבד עברי בכלל הפרשיות[99]. א) יש מהם הכוללים דיני עבד עברי בפרשה אחת יחד עם אמה-העבריה*: פרשת עבד עברי המוכר עצמו ואם מכרוהו בית דין והנמכר לגוי ואמה העבריה[100]. ב) ויש הכוללים אותו בפרשה אחת עם פרשת סנהדרי גדולה וקטנה ודיני נפשות ודיני ממונות[101]. ג) ויש שמנו דיני עבד עברי כפרשה בפני עצמם, ודיני אמה העבריה כפרשה בפני עצמם[102]. ד) ויש המונים שלוש פרשיות: מי שנגמר דינו בבית דין להימכר[103], שדיניו מפורטים בפרשת משפטים[104], ומי שמוכר עצמו לישראל[105], שדיניו מפורשים בפרשת בהר[106], ומי שמוכר עצמו לגוי[107], שדיניו מפורשים במקום אחר בפרשת בהר[108]. ורוב מוני המצוות שאינם מונים פרשיות[109], מנו מצוה זו כמצות עשה[110].
ב) ויש ממוני המצוות המונים פרשיות, שלא מנו פרשת עבד עברי[111]. וכן יש ממוני המצוות שאינם מונים פרשיות, שלא מנאוה כמצות עשה[112].
לסוברים שדיני עבד עברי נמנים כפרשיות[113], כתבו אחרונים הטעם, משום שהעבד והאמה המה תחת רשות האדון וממשלתו. ומן הסתם אין יציאתם מרשותו אלא בעל כורחו של האדון, וצריך כפייה על פי הציבור והבית דין, שרק בידם הכח להוציא משפטם ודינם לאור, וממילא אין הדבר מוטל אלא עליהם ולא על היחיד[114].
מכירתו וקניינו לעבדות
הקונה
עבד עברי שמכרוהו בית דין, אין מוכרים אותו אלא לישראל[115] או לגר* צדק[116], שנאמר: כי ימכר לְךָ[117], שאין מוכרים אותו אלא לך[118].
המוכר עצמו, אינו רשאי למכור עצמו לגוי*[119], ואפילו לגר-תושב*[120], שנאמר: ונמכר לָךְ[121], שאינו נמכר אלא לך[122]. ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד עבודה-זרה*, ואפילו לעבודה זרה עצמה - שנעשה כומר לעבודה זרה[123]. ויש מפרשים: לא לאלהות, אלא לחטוב עצים ולשאוב מים[124] ולעשות שאר צרכיה[125] - הרי זה מכור[126], שנאמר: ונמכר לגר תושב עמָּךְ או לעקר משפחת גר[127], לגר, זה גר צדק[128], תושב, זה גר תושב[129], משפחת גר, זה הגוי[130], או לעקר, זה הנמכר לעבודה זרה עצמה[131], ש"עקר" היינו דבר שאתה צריך לעקור מן העולם, והיינו עבודה זרה[132].
בא ואמר לך: הריני מוכר עצמי לגויים, אין אתה זקוק לו, עד שיימכר[133], שנאמר: אחרי נמכר[134], הרי שאין אתה נזקק לו אלא משימכר[135]. אבל אחר שנמכר לגוי, אף על פי שעבר ועשה שלא כהוגן, מצוה לפדותו[136] מיד[137], שלא ייטמע בהם[138], וחובה היא[139], שנאמר: ובכל ארץ אחֻזתכם גאֻלה תתנו לארץ[140], ובא הריבוי של "ובכל" לקבוע חובה אף בפדיית הנמכר לגוי[141]. או משום שנאמר: אחרי נמכר גאֻלה תהיה לו[142].
יש ממוני המצוות שמנו במנין-המצות* המצוה לפדות עבד עברי מיד בעליו הגוי[143]. מהם המונים בכלל מנין המצוות פרשיות[144], שמנאוה כפרשה[145]. ומהם שאינם מונים פרשיות[146], שמנאוה כמצות-עשה*[147]. ויש ממוני המצוות שלא מנו מצוה זו[148], שהוא כלול לדעתם במצות העשה לדון בדיני עבד עברי[149].
אישה
אשה* אינה קונה עבד עברי[150], מדרבנן[151], שאינו דרך-ארץ* לעשות כן[152], מפני החשד*[153], שהוא מתייחד[154] עימה[155]. ונחלקו הפוסקים אם אף כשיש לה בעל* אסורה לקנות עבדים[156], אלא שהבעל מותר לו לקנות עבדים אף על פי שהם עובדים לאשתו בביתה[157]. או שאין האיסור אמור אלא באישה שאין לה בעל, אבל אם יש לה בעל מותרת לקנות עבד עברי, שהבעל משמרה[158].
המכירה
אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו בית דין[159], אינו נמכר בפרהסיא*[160] על אבן המקח[161] - ויש גורסים: אבן הלקח[162], כלומר: אבן הקנייה[163], אבן שמעמידים שם העבדים כאשר ירצו למכור אותם, והרוצה לקנות עבד לשם, הולך וקונה[164] - ולא בסימטא[165] - בהכרזה*[166], לומר ולהכריז: יש כאן עבד לימכר[167] - ולא בשוק ולא באיטליס[168], כדרך שהעבדים נמכרים[169] וכמשפט העבדים שנלקחים מן האומות[170], והדבר אסור באיסור לא-תעשה*[171], שנאמר: לא ימכרו ממכרת עָבד[172], אינו נמכר אלא בצנעה[173] ודרך כבוד[174], כדי שלא יתבייש[175]. ויש שכתבו הלימוד לדין זה, משום שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים[176].
מצוה זו נמנית במנין-המצות* כמצות לא תעשה[177]. ויש שלא מנאוה[178].
יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה[179]. ויש סוברים שאינו לוקה[180], שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*[181].
קניינו
עבד עברי - שמכרוהו בית-דין*[182] והמוכר עצמו[183] - נקנה בכסף ובשטר[184].
בכסף
קנין עבד עברי בכסף[185], נלמד בדרכים שונות למינים שונים של עבדים עבריים: א) בעבד עברי הנמכר לגוי, שכל קניינו - לענין קנין עבדים[186] - בכסף[187], נאמר: מכסף מקנתו[188], מלמד שנקנה בכסף[189]. ב) עבד עברי הנמכר לישראל בידי בית דין, דינו נלמד בהקש* מאמה-העבריה*, שנאמר - בעבד עברי הנמכר בידי בית דין[190] - כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה[191], מה אמה העבריה נקנית בכסף[192], אף עבד עברי נקנה בכסף[193]. ג) המוכר עצמו לישראל דינו נלמד בגזרה-שוה* "שכיר" "שכיר" מהנמכר בבית דין[194], נאמר במוכר עצמו: וכי ימוך אחיך וגו' ונמכר וגו' כשכיר[195], ונאמר במכרוהו בית דין: כי משנה שכר שכיר[196]. או שדין מוכר עצמו לישראל נלמד מדין המוכר עצמו לגוי[197], שנאמר בתחילת פרשת מוכר עצמו לגוי[198]: וכי תשיג[199], והפרשה הקודמת לה היא פרשת מוכר עצמו לישראל[200], וי"ו מוסיף על ענין ראשון[201], וילמד עליון מתחתון[202], מה המוכר עצמו לגוי נקנה בכסף[203], אף המוכר עצמו לישראל נקנה בכסף[204].
בירושלמי אמרו שעבד עברי אנו למדים שנקנה בכסף בהיקש מאמה העבריה הנקנית בכסף, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה[205], הקיש עברי לעברייה, מה עברייה נקנית בכסף[206], אף עברי נקנה בכסף[207]. בדרך אחרת אמרו בירושלמי, שהכתוב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה[208], בא ללמד שדין אחד להם[209], והוא עברי הוא עברייה[210].
שוה כסף
כשם שעבד עברי נקנה בכסף[211], כך הוא נקנה בשוה-כסף*[212], שנאמר בפדיון עבד עברי: לפיהם ישיב גאֻלתו[213], ו"ישיב" כתוב מיותר הוא, שיכל לכתוב: לפיהם גאולתו[214], וכתב ישיב גאֻלתו, לרבות שוה כסף ככסף[215], וכיון שניתן לפדות בו, ניתן גם להקנות בו, שנאמר: גאֻלתו מכסף מקנתו[216]. ומכל מקום כפי שקנין כסף אינו חל בפחות משוה-פרוטה*[217], כך אין קנין בשוה כסף הפחות משוה פרוטה, ואפילו תבואה וכלים, שיש לומר שמשקרובה הנאתם גמר ומקנה עצמו בהם[218].
בשטר
קנין עבד עברי בשטר[219], לסוברים שבאמה העבריה האדון הוא שכותב את השטר[220], נלמד עבד עברי מאמה העבריה[221], שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה[222], מקיש[223] עברי לעבריה[224]. ולסוברים שבאמה העבריה האב הוא שכותב את השטר[225], כיון שכתוב באמה העבריה: לא תצא כצאת העבדים[226], בא ללמד שנקנית היא כקנין עבדים, והיינו שטר[227].
בירושלמי אמרו, שלימוד קנין עבד עברי בשטר תלוי במחלוקת תנאים: א) לדעת ר' עקיבא הסובר שלמדים למד-מן-הלמד*[228], קנין עבד עברי בשטר נלמד בהיקש מקנין אמה העבריה שנלמד קניה בשטר מקידושי אישה[229], שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה[230], הקיש עברי לעברייה, מה עברייה נקנית בשטר, אף עברי נקנה בשטר[231]. או שניתן ללמוד זאת בגזרה שוה "חופשי" "חופשי" משפחה-כנענית*, שנאמר בה: או חֻפשה לא נתן לה[232], ונאמר בעבד עברי: תשלחנו חפשי[233], ושפחה כנענית נלמד בגזרה שוה שנקנית בשטר מגירושי אישה[234]. ב) ולדעת ר' ישמעאל הסובר - לענין לימוד זה, לסוברים כן[235]. או בכל התורה כולה, לסוברים כן[236] - שאין למדים למד מן הלמד[237], למדים שעבד עברי נקנה בשטר בגזירה שוה "שילוח" "שילוח" מגירושי אישה[238], נאמר בגירושי אישה: ושלחהּ מביתו[239], ונאמר בעבד עברי: תשלחנו חפשי[240], מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר[241]. או שניתן ללמוד זאת בדרך אחרת, שהכתוב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה[242], בא ללמד שדין אחד להם[243], והוא עברי הוא עברייה[244].
עבד עברי שנקנה בשטר[245], כיצד קניינו, כותב לו על הנייר או על החרס: הריני מכור לך, או: הריני קנוי לך, ונותן לו השטר[246].
חזקה
עבד עברי אינו נקנה בחזקה*[247], דהיינו שיכפוהו לעשות מלאכה אחת[248], שנאמר בעבד-כנעני*[249]: והתנחלתם אֹתם לבניכם אחריכם לָרשת אחֻזה[250], כלומר שעבד כנעני נקנה בחזקה[251], שהוא כשדה אחוזה הנקנית בחזקה[252], ונאמר שם: אֹתם[253], אותם בחזקה, ולא אחר בחזקה[254].
חליפין
עבד עברי אינו נקנה בחליפין*[255], שכן למדנו מהכתוב בעבד-כנעני*: והתנחלתם אֹתם לבניכם אחריכם לָרשת אחֻזה[256], שרק הוא נקנה בחזקה[257] ועבד עברי אינו נקנה בחזקה[258], וכן יש למעט שרק עבד כנעני נקנה בחליפין ולא עבד עברי[259].
בעלות על שני עבדים
במסכת עבדים שנינו: אין קונים שני עבדים כאחד[260], ופירשו אחרונים דהיינו שאסור לו לאדם שיהיו בבעלותו שני עבדים עבריים[261], שנאמר: כי תקנה עבד[262], ולא שני עבדים[263]. וראשונים לא פסקו כן להלכה[264].
זמן העבודה
שמכרוהו בית דין
עבד עברי שמכרוהו בית-דין*, אינו נמכר אלא לשש שנים[265], שעובד שש שנים מיום מכירתו[266] ולא יותר[267], שנאמר: כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבֹד[268]. ועוד, שנאמר שם: ובשבִעִת יצא לחפשי - להיות בן חורין[269] - חנם[270], דהיינו בשביעית למכירתו[271]. ועל כרחך שעל שנים למכירתו מוסב, שאם המדובר בשנת השמיטה היה לו לכתוב: ושביעית[272], ואין השמיטה מוציאה עבדים לחופשי[273]. ובתחילת השנה השביעית למכירתו יצא בן חורין[274], שאי אפשר לומר שיצא בסוף שש, שנאמר: ובשבִעִת יצא[275], ואי אפשר לומר שיצא בסוף שבע, שנאמר: שש שנים יעבֹד[276], אלא עובד כל שש ויוצא בתחילת שבע[277]. ואם פגעה בו שנת השמיטה בכלל השש הרי זה עובד בה[278], שנאמר: שש שנים יעבֹד ובשבִעִת[279], פעמים שהוא עובד בשביעית[280], שוי"ו מוסיפה על ענין הראשון[281] לומר שהמדובר אף על השנה השביעית[282]. אבל אם פגעה בו שנת יובל*, אפילו נמכר שנה אחת לפני היובל הרי זה יצא לחירות[283], ועל כך ע"ע יובל: שילוח העבדים[284].
שש השנים הללו נמנים מיום מכירתו[285], דהיינו שנמנים מיום ליום ולא שנת עולם[286], ויוצא לחופשי באותו יום ואותה שעה שנקנה, כעבור שש שנים[287], שנאמר: שש שנים יעבֹד ובשבִעִת[288]
- ויש לדרוש: וי"ו מוסיף על ענין ראשון[289] - לעיתים אף בשביעית יעבוד[290], כגון שלא נמכר בראשית השנה, כשבא להשלים השש מיום ליום נמצא שעובד בשנת השבע[291].
יש שפירשו ש"ובשבִעִת יצא לחפשי חנם"[292], היינו בשנת השמיטה[293], שאינו חורש וזורע וקוצר ובוצר, אינו צריך עבודה כל כך[294].
גדרו
בגדר היציאה לחופשי בשביעית, הסתפקו אחרונים אם זה דין במכירה, שנמכר לזמן שש שנים, וכשנגמרות יוצא הוא מאדונות, או שהוא נמכר סתם והשביעית היא הגורמת לו היציאה[295].
מוכר עצמו לישראל
בעבד עברי המוכר עצמו - לישראל - נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא מוכר עצמו אף ליתר על שש שנים[296], שנאמר - לגבי עבד שמכרוהו בית דין[297] - ועבדך שש שנים[298], אבל במוכר עצמו לא כתוב שש[299], ומכיון שנאמר: ועבדך שש שנים, משמע שזה יעבוד אותך שש שנים, ולא אחר[300]. וכן הלכה[301]. ולדעת ר' אליעזר - ויש הסוברים כן בדעת רבי[302] - המוכר עצמו אינו נמכר אלא לשש[303], שלדעתו בא "ועבדך" ללמד שאינו עובד אלא לאדונו בלבד, ואם מת אינו עובד את היורש[304]. מכר עצמו לעשר שנים או לעשרים שנה, ופגע בו יובל אפילו אחר שנה, הרי זה יוצא ביובל[305], ועל כך ע"ע הנ"ל: שם[306].
מוכר עצמו לגוי
בעבד עברי המוכר עצמו לגוי*, אם מוכר עצמו ליותר משש, נחלקו תנאים: א) לדעת ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי, המוכר עצמו לגוי אינו נמכר אלא לשש שנים[307]. ב) ולדעת רבי, מוכר עצמו ליותר משש, אלא שאם פגע בו היובל יוצא לחופשי[308], שנאמר - במוכר עצמו לגוי[309] - ואם לא יגָּאל באלה ויצא בשנת היֹּבל[310], באלה - בקרובים, שכתוב למעלה מזה: או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו[311] - הוא נגאל ואין נגאל בשש, שיכול והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש - דהיינו מוכר עצמו לישראל, שאין בו דין גאולת קרובים[312], ונגאל בשש, לסוברים כן[313]. ויש מפרשים: מי שמכרוהו בית דין[314] - זה שנגאל באלה אינו דין שנגאל בשש, תלמוד לומר: באלה[315], באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש[316].
להלכה פסקו ראשונים שהמוכר עצמו לגוי אינו יוצא אלא ביובל[317], שכן בתלמוד אמרו על דעת רבי: "וחכמים אומרים"[318], שהם רבים, כדי להעמיד הלכה כמותו[319].
פחות משש
המוכר עצמו, יש שפירשו בירושלמי שאינו יכול למכור עצמו לפחות משש[320].
במנין המצוות
יש שמנו במנין-המצות* מצות-עשה* לשלח עבד חופשי בשנה השביעית[321]. ויש שלא מנו מצוה זו[322], אם מפני שלדעתם הכל כלול במצות עשה לדון בדיני עבד עברי[323], או מפני שלא מנו אלא מצוה לשחרר ביובל* ובמיתת האדון[324].
בורח
אחד המוכר עצמו או שמכרוהו בית דין[325] וברח - אפילו שנה אחת[326] - חייב להשלים שש[327], אם משום שנאמר: שש שנים יעבֹד[328], או משום שנאמר: כשכיר כתושב[329]. ואף על פי שאם חלה, אינו צריך להשלים - כלל, לסוברים כן[330]. או במקרים מסויימים, לסוברים כן[331], וכן הלכה[332] - שנאמר: ובשבִעִת יצא[333], אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו[334].
בטעם שחייבה התורה בורח להשלים השנים, כתבו ראשונים, שאם לא ישלים לא יכנס בגדר העובד[335]. ואחרונים כתבו, שאינו אלא מדין מזיק[336].
על הבורח שפגע בו היובל*, אם יוצא לחירות, ע"ע יובל[337].
חלה
חלה העבד, בין שחלה שנה אחר שנה או שחלה חולאים מקוטעים, אם הכל פחות מארבע שנים עולים למנין שש[338], שנאמר: ובשבִעִת יצא[339], אבל אם חלה ארבע שנים - דהיינו שחלה שלוש שנים ויום אחד[340] - חייב להשלים ימי החולי[341], שנאמר: כשכיר כתושב[342], ואם פגע בו יובל* יצא[343].
בלימוד מהכתוב לחילוק בשנות העבודה כתבו ראשונים, שנאמר: בשלש שנים כשני שכיר[344], אם כן שנות שכיר הם שלוש שנים, ולכן היכן שעבד שלוש, היינו שנות שכיר, אינו חייב להשלים, כיון שעבד שלוש שנים, דהיינו שני שכיר[345], ונאמר בעבד: כשכיר כתושב[346]. ונאמר עוד: משנה שכר שכיר עבדך שש שנים[347], שעובד כפלים מעבודת שכיר שהיא שלוש שנים[348]. ולכן אם עבד שלוש שנים, הרי השלים שני שכיר, אבל אם חלה ארבע הרי זה כמי שלא עבד כלום, שמזה שכתבה התורה: משנה שכר שכיר, אתה לומד שצריך שיעבוד שני שכיר ולא פחות, ולאו דוקא שחלה ארבע, אלא אפילו שלוש שנים ויום אחד, כיון שהם יותר משני שכיר הוא כמי שחלה כל שש ולא עבד כלל[349]. ויש מהגאונים שכתבו הלימוד מהכתוב, שהרי התורה אמרה במקום אחר: כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים[350], עניינו שהיא התירה לאדון לקנותו אפילו בפחות משיווי שכרו של משך שש השנים, בפחות שמינית או רבע ושלישי ואפילו עד כדי החצי, ולפיכך אם נשאר בריא בגופו הרי הוא עובדו בשיווי משנה שכר שכיר, ואם אירעתו מחלה, כל זמן שהוא במשך זמן הריוח, כלומר בכפל, הרי האדון נושא את ההפסד, אבל אם נגע בקרן, כלומר בחצי השני, הרי זה חייב להשלים לאדונו כדי שלא יפסיד מן הקרן[351].
בטעם החילוק בין אם עבד שלוש שנים שאינו משלים, לעובד פחות מכן שמשלים, כתבו גאונים, שכל העניינים נאמדים לפי הרוב* הגובר עליהם, ולכן אם גברו ימי המעשה על ימי הבטלה, אין ימי הבטלה משתלמים, ואם גברו ימי הבטלה, הרי אלו משתלמים[352]. ויש מהראשונים כתבו הטעם, שכשחלה יותר משלוש יש אומדן דעת מוכחת שלא לכך קנהו, וכדי שלא יפסיד הלה לגמרי ממונו חייב זה להשלים, ולפיכך פטרוהו לגמרי אפילו חלה כל שש כשלא נתבטל לגמרי והיה עושה לו מעשה מחט[353]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם, שאם חלה שלוש שנים ועבד שלוש שנים, יקרא עובד באופן מה, כיון שהוא מוכן לעבוד אם יוכל, כמו שיקרא הישן עובד, כאומרו: מתוקה שנת העֹבד[354], אבל אם חלה ארבע שנים, ולא עבד כי אם שתי שנים, לא יפטר בשיעבוד השנה השלישית, שהרי השנה הבאה אחריה אינה שביעית לא למכירה ולא לעבודה, אך ישלים שני העבודה ויצא בשביעית[355].
אף על פי שפועל* שחלה אין לו אלא שכרו במה שעשה ובטלת חוליו לעצמו[356], אינו דומה פועל לעבד עברי, שפועל השכירו בעל הבית למלאכה זו, על דבר ידוע נוטל שכרו, וכיון שלא עשאו אף על פי שחלה או נאנס אין לו אלא שכר מה שעשה לפי חשבון, אבל עבד עברי לא נשתעבד לו לעשות דבר ידוע, אלא נשתעבד לו שיכופהו למלאכתו לומר שכל מלאכתו תהא לרבו ולפיכך אם חלה ולא עשה כלום נסתחפה שדהו של אדון[357].
בזמן ההשלמה נחלקו ראשונים: יש סוברים שמשלים כל ימי החולי[358], אף עיקר השלוש[359], ואין אומרים כבר נמחלו השלוש[360]. ויש סוברים שאינו משלים אלא היתר מן השלוש[361].
במה דברים אמורים שמחשבים ימי החולי, כשהיה חוליו כבד, שאינו יכול לעשות מלאכה, אבל אם לא היה חוליו כבד אלא יכול לעשות מעשה מחט - לתפור[362]. ויש גורסים: מעשה מעט[363] - אפילו חלה כל שש עולים לו[364], שהרי עשה מלאכה[365].
יש מהראשונים הסוברים שלא נאמר דין השלמה בחולה, אלא כשטרם קיבל העבד שכרו, אבל אם קיבל כבר שכרו, אינו צריך להשלים[366]. ויש מהאחרונים שדחו, שמה בכך שנתן לו האדון שכרו, הרי לא נתנו לו אלא על דעת שיעשה לו מלאכה, כפי הזמן ששכר עימו[367].
יש מהראשונים הסוברים שלא אמרו שאינו צריך להשלים אלא כשחלה שלוש ועבד שלוש, שכיון שאחר חוליו קיבלו בעל הבית למלאכתו ולא אמר לנכות לו מה שחלה, מן הסתם מחל לו, אבל היכן שהחולי היה בסוף זמנו אין הוכחה שמחל לו[368], וחייב להשלים[369]. ויש מהאחרונים שדחו, שאינו מסתבר שבשביל שקיבלו בסתם יהיה נמחל לו מה שלא עבד[370].
לדעת הירושלמי אם חלה אינו צריך להשלים כלל[371], שנאמר: ובשבִעִת יצא לחפשי חנם[372], ואף על פי שאם ברח חייב להשלים[373], אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו[374].
חלה וברח
עבד שחלה ואחר כך ברח, חייב להשלים מה שנתבטל בזמן בריחתו[375], שיכול אדוניו לומר לו: אילו הייתי אצלי הייתי מתרפא במהירות[376]. וכן עבד שברח ואחר כך חלה חייב להשלים מה שנתבטל בזמן בריחתו[377], שיכול אדוניו לומר לו: אילו הייתי אצלי לא היית חולה[378].
יש הסוברים בדעת ראשונים שחולקים על דין זה, ולדעתם אינו משלים ימי חוליו[379].
יציאה ביובל
עבד עברי יוצא לחופשי ביובל*[380], בין אם מכר עצמו[381], בין אם מכרוהו בית דין[382], ובין אם נרצע*[383], ועל כך ע"ע יובל: שילוח העבדים.
המוכר עצמו יוצא ביובל, שנאמר: והיה ממכרו ביד הקֹּנה אֹתו עד שנת היובל ויצא ביֹּבל[384]. וכן המוכר עצמו לגוי*, אם לא נפדה[385], יוצא ביובל[386], שנאמר: ואם לא יגָּאל באלה ויצא בשנת היֹּבל הוא ובניו עִמו[387].
מכרוהו בית דין יוצא ביובל, שנאמר - במוכר עצמו[388] - ושב אל משפחתו[389], במה הכתוב מדבר, אם במוכר עצמו, הרי כבר אמור[390], אם בנרצע הרי כבר אמור[391], הרי אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו בית דין שתים ושלוש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו[392]. ונצרך כתוב זה, שאלמלא נאמר כן, הייתי חושב שמוכר עצמו שלא עשה איסור יצא ביובל, אבל מכרוהו בית דין נקנוס אותו שלא יצא ביובל[393].
הנרצע שעובד עד היובל, משום שנאמר: ועבדו לעֹלם[394], והיינו עד היובל[395]. או אינו אלא לעולם כמשמעו[396], תלמוד לומר: יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחֻזתו ואיש אל משפחתו תשֻבו[397], מגיד שחמישים שנה קרוים עולם, ולא שיהא עובדו כל חמשים שנה, אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג[398], שאין כתוב זה אמור אלא בנרצע לפני היובל, שהרי מי שמכרוהו בית דין כבר אמור[399] ומוכר עצמו כבר אמור[400], ונאמר שם: "איש"[401], איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באישה, זו רציעה*[402]. ואף על פי שכתוב זה אמור ביובל, נצרך הכתוב של ועבדו לעֹלם[403], שאלמלא כתוב זה הייתי חושב שאינו יוצא ביובל אלא כשלא עבד שש אחר רציעה, אבל היכן שעבד שש אחר רציעתו הייתי חושב שיש בשש, שלא תהא רציעה חמורה מתחילת ממכרו[404]. ונצרך הכתוב להשמיע לנו הדין בנרצע, שאם היה משמיע לנו הכתוב דין זה רק במכרוהו בית דין, הייתי חושב שמשום שלא הגיע זמנו לצאת קודם היובל, יוצא ביובל, אבל הנרצע שבא זמנו קודם לכן, ואמר: לא אצא[405], ועבר על כי עבדי הם[406], נקנוס אותו שלא יצא ביובל[407].
בירושלמי למדו ליציאת עבד עברי שלא נרצע ביובל, ממה שנאמר: וביֹּבל יצא[408], וליציאת עבד עברי שנרצע, ממה שנאמר: ויצא בשנת היֹּבל הוא ובניו עִמו[409].
רציעה
הנמכר בידי בית דין, ועבד שש שנים ולא רצה לצאת, נרצע*[410], שנאמר - לגבי עבד שמכרוהו בית דין[411] - ואם אמֹר יאמר העבד וגו' ורצע אדֹניו את אזנו במרצע ועבדו לעֹלם[412], והיינו עד היובל*[413].
המוכר עצמו, אם נרצע, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אינו נרצע[414], שנאמר לגבי עבד שמכרוהו בית דין[415]: ורצע אדֹניו את אזנו במרצע[416], אוזנו שלו ולא אוזנו של מוכר עצמו[417]. וכן הלכה[418]. ולדעת ר' אליעזר, נרצע[419], שלדעתו כתוב זה נדרש ללימוד אחר[420].
על פרטי עבודת עבד עברי שנרצע*, ע"ע נרצע. על פרטי רציעת העבד העברי, ע"ע רציעה.
שעבודו
עבודת פרך
כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך[421], דהיינו מלאכה שלא לצורך[422], כגון שיאמר האדון: החם את הכוס הזה, והוא אינו צריך, הצין לי את הכוס, והוא אינו צריך[423], שהיא עבודה שאינו צריך בה, ואינו מצווה עליה אלא כדי שהעבד לא יתבטל[424] או כדי לענותו[425], והוא משל מן היותר קלה שבמלאכות והיותר נקלה מהם, ועם כל זה אינה מותרת אלא בעת הצורך[426], והעובר ומעביד עבד עברי שלא לצורך עובר בלא-תעשה*[427], שנאמר: לא תרדה בו בפָרך[428], ובעבדים עברים עוסק הכתוב, והוא דבר-הלמד-מענינו*, שהענין מדבר בעבדים[429].
איסור עבודת פרך בעבד עברי, יש סוברים שנלמד מהכתוב: לא תרדה בו בפָרך ויראת מאלהיך[430], והכתוב: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפָרך[431], נצרך ללמדנו שאף נשיא* בעמיו ומלך* במשרתיו בכלל איסור זה[432]. ויש סוברים שאיסור עבודת פרך בעבד עברי נלמד מהכתוב: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפָרך[433].
יש מהראשונים סוברים שכל עבודה שאין לה קצבה, היא עבודת פרך האסורה[434], וזהו ששנינו: לא תרדה בו בפָרך[435], שלא תאמר עדור תחת הגפן עד שאבוא[436]. ויש מהראשונים הסוברים שאף עבודה שאין לה קצבה מותרת[437], והאיסור לומר לעבד לעדור תחת הגפן עד שיבוא האדון[438], היינו שלא יתעכב ללא טעם לבוא עד שיצטער[439].
יש מהראשונים הסוברים שבכלל איסור עבודת פרך, להעביד עבודת נשים לאנשים ועבודת אנשים לנשים, עבודת יום ללילה ועבודת לילה ליום[440], והדבר נלמד בגזרה-שוה* "פרך" "פרך", נאמר כאן: לא תרדה בו בפָרך[441], ונאמר להלן: וַיעבִדו מצרים את בני ישראל בפָרך[442], ודרשו: שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים[443].
מצוה זו נמנית במנין-המצות* כמצות לא תעשה[444]. ויש שלא מנאה[445].
יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה[446]. ויש סוברים שאינו לוקה[447], שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*[448].
מניעת הגוי מעבודת פרך
הגוי*, שנמכר לו עבד מישראל, אם רדה בו בפרך, הרי ישראל מצווים למונעו[449], ואם הניחוהו, עוברים בלא-תעשה*, שנאמר: לא ירדנו בפֶרך לעיניך[450]. ואין אנו נזקקים להיכנס לרשותו של הגוי, ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך[451], שנאמר: לעיניך[452], אין אתה מצווה אלא לעיניך[453], בזמן שאתה רואה[454].
מצוה זו נוהגת בזכרים ונקבות, בזמן שידינו תקיפה על האומות, שיש בנו כח עליהם לצוותם לעשות דבר או שלא לעשותו[455].
מי שראה גוי מעביד הישראל בעבודת פרך, ויש כח בידו למנעו ולא מנעו עובר על לאו זה, אבל אין מלקים אותו עליו, לפי שאין בו מעשה[456].
יש שמנו במנין-המצות* מצות לא תעשה, שלא להניח לגוי השוכן בארצנו להעביד עבד עברי שמכר לו עצמו בעבודת פרך[457]. ויש שלא מנאוה[458]. ויש שביארו בדעתם, שזהו מה שהזכירו במנין הפרשיות עבד עברי הנמכר לגוי[459], דהיינו שנמנע שלא יעבוד הגוי בעבד עברי עבודת פרך[460], שלאו זה אינו אלא אזהרה לציבור ולבית-דין* דוקא, משום שאין ביד היחיד למחות בנכרי שלא יעבוד בפרך בעבדו העברי, שודאי לא ישמע לו, ואם כן אין מקום אזהרה זו אלא במספר הפרשיות. שהם חוקים ומשפטים המסורים לציבור[461].
עבודה בזויה
כל עבד עברי, אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים[462] שהם מיוחדים לעשות העבדים[463], דהיינו עבודה שיש בה עינוי גדול ושפלות שיעבוד עבד-כנעני*[464], כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו[465] או ישופנו או יסוכנו[466], וכן כל מה שדומה לאלו העבודות מוזהר מהעמיסם על עבד עברי[467], והיא מצות לא-תעשה*[468], שנאמר: לא תעבֹד בו עבֹדת עָבד[469], ונמנית במנין-המצות*[470]. ויש שלא מנאוה[471].
יש סוברים שהעובר על לאו זה לוקה[472]. ויש סוברים שאינו לוקה[473], שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*, כי בדברים יווסר עבד לעשות מלאכתו בזויה או נכבדת[474].
על פועל* שמותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו, ע"ע פועל.
אומנות שאינו רגיל בה
מצוה התורה את האדון לעבוד בעבד עברי כשכיר[475] ואומן[476], שנאמר: כשכיר כתושב יהיה עמָּךְ[477], מה שכיר אין אתה רשאי לשנותו מאומנתו[478], אף עבד עברי אין אתה רשאי לשנותו מאומנותו[479]. מכאן אמרו, לא יושיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים[480], שמותר לו לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו[481], אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים[482], ואם היתה אומנותו זאת קודם שימכר, הרי זה יעשה, אבל לא ילמדנו בתחילה מלאכה כלל, אלא אומנות שהיה בה היא שעושה כשהיה עושה מקודם[483], שאין העבד עובד אלא העבודה שהוא יודע בה, לא שיכריחהו האדון ללמוד מלאכה כדי שיעבדהו בה[484]. ויש שלמד דין זה מהכתוב: שש שנים יעבֹד[485], וזה יכלול העבודה אשר מדרכו שיעבוד בה, וכשנמכר גם כן היה ערכו לפי המלאכה שהוא יודע בה, וכבר אמר גם כן: לא תעבֹד בו עבֹדת עָבד[486].
שעבוד במי שאינו נוהג כשורה
אף על פי שאין עבד עברי נוהג בזמן הזה, שאינו נוהג אלא בזמן שהיובל* נוהג[487], מכל מקום[488], אף בזמן הזה[489], אנשים - ישראלים[490] - שאינם נוהגים כשורה, מותר לרדותם בחוזקה ולהשתעבד בהם[491], ויש לדרוש כן את הכתוב: לעֹלם בהם תעבֹדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בְּפָרך[492], שהוא כאילו נאמר: לעֹלם בהם תעבֹדו ובאחיכם[493], שתשעבדו את הגוים ואף את אחיכם[494]. יכול אפילו נוהג כשורה, תלמוד לומר: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בְּפָרך[495].
על רשות המלך* שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו, ע"ע מלך.
יחס רבו אליו
עבד עברי, חייב האדון להשוותו לו במאכל ובמשקה[496] בכסות[497] ובמדור[498], שנאמר: כי טוב לו עִמָּךְ[499], עימך במאכל ועימך במשתה[500], עימך בכסות נקייה[501], שתהא טובתו שווה לך[502], שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר[503], אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן[504]. ואין הכוונה שצריך שיאכל העבד מה שהאדון אוכל, ואפילו פסיוני, אלא לומר שלא יתנהג בו מנהג עבד כנעני להאכילו פת סובין ולהשכיבו על גבי קרקע, אלא כסתם לקיט ושכיר ישראל[505]. וכן לא תהיה אתה דר בכרך והוא דר בכפר[506], או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך[507], שנאמר: ויצא מעִמָּךְ[508]. מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו[509].
הרב חייב לנהוג בעבד מנהג אחוה[510], שנאמר: כי ימכר לך אחיך[511], שתנהוג בו באחוה[512]. או משום שנאמר: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפָרך[513].
עבד עברי, אם האדון מותר לקוראו "עבד", נחלקו הדעות: יש סוברים שהאדון אסור לקרוא לו "עבד"[514], אלא יאמר לו: אחי, עשה מלאכה זו[515], שנאמר: כי ימכר לך אחיך[516], אתה נוהג בו באחוה[517] והוא נוהג בעצמו בעבדות[518]. או משום שנאמר: כי תקנה עבד עברי[519], תתנהג עימו כעם עברי[520]. או משום שנאמר: כי תקנה עבד עברי[521], התורה קראתו עברי בעל כורחו[522]. ב) ויש סוברים שמותר לאדון לקרוא לעבד עברי "עבד"[523], שנאמר: כי תקנה עבד עברי, התורה קראתו עבד בעל כורחו[524].
על עבד עברי שצריך לנהוג בעצמו מנהג עבדות, עי' להלן[525]. על עבד עברי, שחייב לקרוא לרבו אדוני, עי' להלן[526].
יחסו לאדון
אף על פי שהרב חייב לנהוג בעבד מנהג אחוה[527], צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותם העבודות שהוא עושה לו[528], שנאמר: כי תקנה עבד עברי[529], אתה נוהג בו באחוה, והוא נוהג בעצמו בעבדות[530].
עבד עברי חייב לנהוג את עצמו כעבד לקרוא לרבו: אדוני[531], שכן התורה קראה לו "עבד" במקומות רבים[532]: כי תקנה עבד עברי[533], ואם אמֹר יאמר העבד[534]. או משום שנאמר: כי תקנה עבד עברי[535], התורה קראתו עבד בעל כורחו[536].
חלה העבד והוציא רבו עליו הוצאות הרבה, אינו חייב העבד לרבו כלום[537], שנאמר: יצא לחפשי חנם[538].
על עבד עברי, שנחלקו הדעות אם רבו רשאי לקוראו עבד, עי' לעיל[539]. על החולה, שאינו יכול לעבוד, אם צריך להשלים השנים שלא עבד, עי' לעיל: זמן העבודה[540].
מכירתו ונתינתו במתנה
אין האדון שליט למכור עבדו[541] או לתת אותו במתנה* לאחר[542].
מזונות אשת העבד
כל עבד עברי, הרי האדון חייב במזונות אשתו הנשואה לו[543], שנאמר - במכרוהו בית דין[544] - אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עִמו[545], וכי מי הכניסה שתצא[546], אם הוא נמכר אשתו מי נמכרה[547], וכי תעלה על דעתך שכיון שנקנה זה נשתעבדה אשתו[548], אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו[549], שמכלל יציאה אתה למד על הכניסה[550]. ואף על פי שלמדנו מהכתוב שהאדון חייב במזונות בניו[551], נצרך הכתוב ללמדנו שהאדון חייב אף במזונות אשתו, שהיינו חושבים שדוקא בנים - קטנים[552] - שאין דרכם לעבוד, חייבה התורה אדוניו במזונותם, אבל אישה, שדרכה לעבוד, לא חייבה אותו התורה לזונה[553].
במה דברים אמורים, כשהיתה אשתו מותרת לו[554], אבל אם היתה מאיסורי לאוין - אפילו שניה לעריות[555], שאין איסורה אלא מדברי סופרים[556] - אינו חייב במזונותיה[557], שנאמר: אשתו עִמו[558], אישה שהיא ראויה להתקיים עימו[559], יצאה אישה שאינה ראויה להתקיים עימו[560].
בחיוב האדון במזונות אשתו של העבד העברי, אין חילוק בין אם היה נשוי בשעת מכירה או שנישא לאחר מכירה[561], שנאמר: אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עִמו[562], שתי נשים כאן - "אשה" ו"אשתו" - אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו[563]. ומכל מקום אם לקחה העבד אחר מכירתו שלא מדעת האדון, אין האדון חייב במזונותיה[564], שנאמר: הוא[565], מה הוא מדעת רבו, אף אשתו מדעת רבו[566], ובטעם הדבר כתבו ראשונים, שכן ברשות רבו למסור לו שפחה כנענית[567].
בטעם חיוב האדון לזון אשתו של העבד, כתבו ראשונים שהוא חמלה מאת ה' עליה ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ואשתו תהיה נעזבת, ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותיה מדין התורה - לסוברים כן[568] - אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם אשתו ציוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן לה[569].
מזונות ארוסת העבד ושומרת יבם
אף על פי שהאדון חייב במזונות אשתו של העבד העברי[570], מכל מקום אין האדון חייב במזונות ארוסה*[571], שנאמר: עִמו[572], להוציא ארוסה שאינה עימו[573]. וכן אין האדון חייב במזונות שומרת-יבם*[574], שנאמר: אשתו[575], להוציא שומרת יבם שאינה אשתו[576]. ויש הלמדים דין ארוסה ושומרת יבם בלימוד אחד, שנאמר: ויצאה אשתו עִמו[577], יצאו אלו שאינן עימו[578]. ובטעם שפטור האדון במזונותיהם, כתבו ראשונים, כי אין מנהג הארוסה ושומרת יבם לסמוך על האיש, ולכן לא הטילה התורה מזונותם על האדון, ואפילו נתחייבו היבם והארוס לזון אותם מן הדין בזמן הידוע בתלמוד[579], הוא עליו כשאר חובותיו, ולא נתחייב בהן האדון[580].
מזונות בני העבד
כל עבד עברי, הרי האדון חייב במזונות בניו[581], שנאמר - במוכר עצמו[582] - ויצא מעמָּך הוא ובניו עִמו[583], אם הוא נמכר בניו ובנותיו מי נמכרים, מכאן שרבו חייב במזונות בניו[584], מכלל יציאה אתה למד על הכניסה[585]. ובנמכר לגוי נאמר: ויצא בשנת היֹּבל הוא ובניו עִמו[586]. ואף על פי שלמדנו מהכתוב שהאדון חייב במזונות אשתו[587], נצרך הכתוב ללמדנו שהאדון חייב אף במזונות בניו, שהיינו חושבים שדוקא אישה שאין דרכה לחזר על הפתחים - לפי שהיא בושה[588] - חייבה התורה אדוניו במזונותיה, אבל בנים שדרכם לחזר על הפתחים, לא חייבה אותו התורה לזונם[589].
בחיוב האדון במזונות בניו של העבד העברי, אין חילוק בין אם נולדו קודם מכירה או אחר מכירה[590], ומכל מקום אין החיוב אלא בקטנותם, בזמן שהאב זן אותם[591], דהיינו עד גיל שש[592]. ויש הסוברים דהיינו עד גיל שנים עשר[593]. ומכל מקום אם יש לבנים פרנסה ממקום אחר, אינו חייב במזונותיהם[594].
נשא אישה שלא מדעת אדונו, כתבו ראשונים שכפי שאינו חייב במזונותיה[595], כך אינו חייב במזונות ולדיה[596].
בטעם חיוב האדון לזון בניו של העבד, כתבו ראשונים שהוא חמלה מאת ה' עליהם ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ובניו יהיו נעזבים, ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותיהם מדין התורה, אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם בניו ציוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם[597].
מעשי ידי משפחת העבד
האדון, שחייב במזונות אשתו ובניו על העבד[598], אם יש לו בשעה שזנם במעשה ידיהם, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין לו במעשה ידיהם כלום, אלא מעשה ידי האישה ובניו לבעלה[599], כי לא נקנו לו אשתו ובניו לעבדים[600]. ולדעתם זהו שאמרו במדרש: יכול יהא מעשה אשתו ובניו ובנותיו של רבו, ודין הוא, מה עבד-כנעני* שאין רבו חייב במזונותיו[601], מעשה בניו ובנותיו של רבו[602], זה שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו, תלמוד לומר: הוא[603], הוא מעשה ידיו של רבו, ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו[604]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהאדון נכנס במקום הבעל, והוא לוקח מעשה ידיהם כל הימים אשר יזון אותם, כאשר יעשה הבעל[605], וזהו לשון: ויצאה אשתו עִמו[606], כי היתה אשת העבד עם בעלה כשפחה לאדניו, שהרי מעשה ידי שניהם שלו, והוא חייב במזונותיהם[607]. ולא בא המדרש אלא למעט שאינם שלו כדין עבד כנעני, וכדין העבד עצמו, אלא יכולים הם לומר אין אנו ניזונים ואין אנו עושים[608].
כשם שאין מעשה ידי אשת העבד לאדון - כשאינו זנה, לסוברים כן[609]. או אף כשזנה, לסוברים כן[610] - כך אין מציאתה לאדון, אלא לבעל[611]. יכול מפני שיצא העבד לידון בדבר חדש[612] לא יהא זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו, תלמוד לומר: אם בעל אשה הוא[613], החזירו הכתוב לכללו בפירוש[614], הרי הוא כבעל, מה הבעל זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו אף זה זכאי במציאתה וירושתה של אשתו[615].
מציאת וירושת העבד
האדון אינו זכאי במציאתו וירושתו של העבד העברי, שנאמר: ועבדך[616], אין לך עליו אלא עבודה[617].
מסירת שפחה כנענית לו
מי שמכרוהו בית דין, יש לו לרבו ליתן לו שפחה כנענית לאישה[618], שיהיו לו ולדות ממנה[619] ויוליד ממנה עבדים[620], והרי היא מותרת לו[621] כל ימי עבדותו[622], שנאמר - במכרוהו בית דין[623] - אם אדֹניו יתן לו אשה[624], ובשפחה כנענית הכתוב מדבר[625], שנאמר שם: האשה וילדיה תהיה לאדניה[626], אם בת חורין היאך הוולדות לאדון[627], שדוקא בכנענית הוולדות לאדון, שולד שפחה כמוה[628], אבל בישראלית, אפילו היתה עבריה גדולה שמכרה עצמה - לסוברים שיכולה למכור עצמה[629] - בניה של אב הם[630]. ועוד, שאין למי שקנה אמה-העבריה* שיתן אותה אלא לעצמו או לבנו וביעוד*[631]. ועוד, שהרי העברייה יוצאת אף היא בשש[632], ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים[633].
זמן ההיתר
עבד עברי אינו מותר בשפחה כנענית, אלא בזמן שהוא עבד[634], כיון שיצא לחופשי, נאסר בשפחה[635].
כהן
עבד עברי כהן*, אם מותר בשפחה כנענית, נחלקו אמוראים: לדעת רב, עבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית[636], שכיון שחידוש הוא שהתירה התורה שפחה כנענית לעבד עברי, אין חילוק בין ישראל לכהן[637]. וכן הלכה[638]. ולדעת שמואל, עבד עברי כהן אסור בשפחה כנענית[639], ששונים כהנים מישראלים, הואיל וריבה בהם הכתוב מצוות יתירות[640].
חיוב המסירה
מסירת השפחה לעבד היא רשות ביד האדון ולא חובה[641], שנאמר: אם בגפו יבֹא - שלא היה נשוי אישה[642] - בגפו יצא[643], הרי שהוא רשות ולא חובה[644]. או שמכיון שכתוב: אם אדֹניו יתן לו אשה[645], "אם", מלמד שאינו אלא רשות[646]. ויש הסוברים שמחלוקת תנאים בדבר, שלדעת ר' ישמעאל הרשות בידי האדון ליתן לו שפחה כנענית[647]. ולדעת ר' אליעזר בן יעקב - ותנא קמא[648], ור' עקיבא[649] - חובה על האדון לתת לו שפחה כנענית[650].
מוכר עצמו
המוכר עצמו לעבד עברי, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית[651], והיא אסורה לו[652], כשאר כל ישראל[653], שכן לגבי עבד עברי שמכרוהו בית דין, נאמר: אם אדֹניו יתן לו אשה[654], לו, ולא למוכר עצמו[655]. וכן הלכה[656]. ולדעת ר' אליעזר, אף המוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית[657], שכן הוא לומד מ"לו", שרבו מוסר לו אותה בעל כורחו[658].
בן האדון
בין האדון בין בנו של אדון, אם מת אביו, הרי זה נותן לו שפחה[659], שנאמר: אדֹניו יתן לו אשה[660], לרבות את הבן[661]. ועוד, שהרי למדנו שעבד עברי עובד את הבן, ממה שנאמר: שש שנים יעבֹד[662], ומכיון שאחר כך נאמר: אם אדֹניו יתן לו אשה[663], הרי הוא אפילו אדוניו שאחר מיתת האדון הראשון, שהוא הקונה אם ירשו בנו, גם כן נקרא אדון[664]. ועוד, שהתחיל הכתוב בלשון נוכח: כי תקנה עבד עברי[665], ואחר כך כתב: אם אדֹניו יתן לו אשה[666], והיה לו לכתוב: "אם תתן לו אשה", ועל כורחך מכיון שכתוב: שש שנים יעבֹד[667], והיינו אפילו אם מת הקונה וירשו בנו, ולכן כתוב אחר כך "אדֹניו" בלשון כלל, לומר שבין האדון בין בנו של אדון נותן לו אישה[668].
כפייה
האדון רשאי לכוף את העבד על השפחה הכנענית[669], כדי שיוליד ממנה עבדים[670]. אם משום שנאמר: כי משנה שכר שכיר עבדך[671], ודרשו: משנה שכר שכיר, שכיר אינו עובד אלא ביום, עבד עברי עובד אף בלילה, מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית[672], בעל כורחו[673], שמכיון שכתוב: משנה שכר שכיר, משמע שכשאר עבודתו הוא, שרבו יכול לכופו לעבוד, וכן יכול למסור לו שפחה כנענית בעל כורחו[674]. או משום שנאמר: אם אדֹניו יתן לו אשה[675], ומ"לו" יש ללמוד שרבו מוסר לו אותה בעל כורחו[676].
כשאין לו אישה ובנים
אין עבד עברי מותר בשפחה כנענית עד שתהיה לו אישה ישראלית ובנים, אבל אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית[677], ודבר זה קבלה הוא[678]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: אם בגפו יבֹא בגפו יצא[679], יחידי נכנס יחידי יצא[680], שאם נכנס רווק - שלא היה נשוי אישה[681] - יצא רווק[682]. יש מפרשים שלשון בגפו, היינו בגופו[683], שהוא יחידי[684]. ויש מפרשים שלשון בגפו, בכנפו, בא אלא כמות שהוא, יחידי[685], כפי שנאמר: על גפי מרֹמי קָרֶת[686], והוא כמו: על כנפי[687], גם כנף לשון תרגום "גפא", כמו: וגפין די נשר לה[688]. ויש מפרשים: שאין גוף אחר תלוי על גופו[689]. ב) נאמר: ויצאה אשתו עִמו[690], בזמן שעימו אישה ובנים הוא נותן לו שפחה, ואם לאו אינו יכול[691].
הפרשה מאשתו ובניו
אף על פי שמוסר לו רבו שפחה כנענית, אינו יכול להפרישו מאשתו[692] ולומר לו: עם השפחה שמסרתי לך תתייחד ותישן בלילה, ולא עם אשתך הישראלית, אלא הרי הדבר ברשות העבד[693], שנאמר: ויצאה אשתו עמו[694], אל תפרישנו מאשתו[695]. וכן אף על פי שמוסר לו רבו שפחה כנענית, אינו יכול להפרישו מבניו[696], שנאמר: ויצא מעמָּך הוא ובניו עִמו[697], אל תפרישנו מבניו[698].
מנין השפחות
אף על פי שהאדון רשאי למסור לעבד עברי שפחה כנענית, אינו יכול ליתן לו שתי שפחות[699], שנאמר: יתן לו אשה[700], אשה[701], אישה אחת נותן לו ואינו נותן לו שתי נשים[702].
שפחה אחת לשני עבדים
אף על פי שהאדון רשאי למסור לעבד עברי שפחה כנענית, אינו יכול ליתן שפחה אחת לשני עבדיו העבריים[703], כדרך שנותן לעבדיו הכנעניים[704], שנאמר: יתן לו אשה[705], לו[706], אישה אחת נותן לו ואין נותן אישה אחת לשנים[707], ש"לו" היינו[708] המיוחדת לו[709], שלא תהא כשפחת הפקר[710].
ילד טומטום ואנדרוגינוס
עבד עברי שהוליד מהשפחה הכנענית שמסרה לו רבו טומטום* ואנדרוגינוס*, הרי הם של האדון, שנאמר: האשה וילדיה תהיה לאדניה[711], מכל מקום[712].
חבל בעבדו המשתחרר
נרצע* - שמסר לו רבו שפחה כנענית[713] - והגיע יובל* והיה רבו מסרב - מפציר[714] - בו לצאת, ואינו רוצה לצאת, וחבל בו - הרב בעבד[715] - פטור[716], והוא הדין ליוצא ביובל מפני שפגע בו יובל בתוך שש[717], וכן מי שכלו לו ימי שעבודו[718], שרשאי להלקותו ולהפרישו מאיסור[719], שהרי נאסר בשפחה[720], ועל זה נאמר: לא תקחו כֹפר לשוב[721], ויש לדרוש[722]: לא תקחו כופר לשב[723], דהיינו למי שרוצה לשוב לקלקולו ולהיות עבד[724]. ויש מפרשים: למי שדינו להיות שב אל משפחתו ואינו רוצה[725].
שחרורו וקנין עצמו
עבד עברי קונה את עצמו בחמישה דברים[726]: א) בשנים[727]; ב) ביובל*[728]; ג) בגרעון-כסף*[729]; ד) בגט-שחרור*[730]; ה) במיתת אדון בלא בן[731], ובגוי* או בגר* אפילו הניח בן[732].
על חיוב הענקה* לעבד עברי ששוחרר, ע"ע הענקה. על הקנין בשנים, עי' לעיל: זמן העבודה[733]. על הקנין ביובל, עי' לעיל: שם[734], וע' יובל: שילוח העבדים. על הקנין בגרעון כסף, עי' להלן[735]. על הקנין בגט שחרור, עי' להלן[736]. על הקנין במיתת האדון, עי' להלן[737].
גרעון כסף
עבד עברי קונה עצמו בגרעון-כסף*[738], שנאמר באמה-העבריה*: והֶפדהּ[739], מלמד שמגרעת פדיונה יוצאת[740], והוקש[741] עבד עברי לאמה העבריה[742]. או משום שנאמר בעבד עברי[743]: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאֻלתו מכסף מקנתו, ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היֹּבל וחִשַׁב לו כפי שניו ישיב את גאֻלתו[744]. ואחד המוכר עצמו בין לישראל בין לגוי ואחד שמכרוהו בית דין הרי זה מגרע מפדיונו ויוצא[745], שפודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שעבוד השנים שעברו, והכל לפי חשבון דמי מקנתו, שנאמר: והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עִמו[746], חשבון המגיע לכל שנה ושנה[747]. כיצד, הנמכר בבית דין שנמכר לשש שנים[748], וקנאו בשש מנים[749], יחשב כאילו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו[750], הרי שמכרוהו בשישים דינרים, ועבד ארבע שנים ומצאה ידו, הרי זה נותן עשרים דינרים ויצא לחירות[751]. וכן המוכר עצמו לישראל, אם נמכר בארבעים דינרים לעשר שנים - לסוברים שיכול למכור עצמו ליתר על שש[752], וכן הלכה[753] - הרי זה מגרע ארבעה דינרים לכל שנה שעבד[754]. וכן הנמכר לגוי - לסוברים שמוכר עצמו ליתר על שש[755], וכן הלכה[756], ומכל מקום אם פגע בו היובל*, יוצא בו[757] - מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל, שנאמר: וחִשַּׁב עם קֹנהו משנת המכרו לו עד שנת היֹּבל[758], כיצד, מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים, מחשב עשרה לכל שנה שעבד, וגורע הדמים ומשיב השאר[759].
עבד עברי קונה עצמו בכסף ובשוה-כסף*[760], בכסף, שנאמר - במוכר עצמו לגוי[761] - מכסף מקנתו[762], ובשוה כסף, שנאמר: ישיב גאֻלתו[763], ו"ישיב" כתוב מיותר הוא, שיכל לכתוב: לפיהם גאולתו[764], וכתב ישיב גאֻלתו, לרבות שוה כסף ככסף[765].
במה דברים אמורים, בנמכר בבית דין או במוכר עצמו לישראל[766], אבל המוכר עצמו לגוי, נחלקו בו הדעות:
א) לדעת תורת כהנים והירושלמי, אינו פודה את עצמו אלא בכסף, ולא בשוה כסף[767], שנאמר: כסף ממכרו[768], בכסף הוא נגאל, ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים[769]. ואף על פי שבכל מקום שוה כסף הינו ככסף[770], כאן שינה עליו הכתוב[771], שכתב שני פעמים כסף[772]: "כסף" "מכסף"[773], שנאמר: כסף ממכרו[774], ואחר כך כתוב: מכסף מקנתו[775], לעכב, שבכסף דוקא[776]. ובדבר המחובר לקרקע, אף ללא הלימוד מהכתוב, אינו יכול לפדות עצמו מגוי, משום איסור לא-תחנם*[777]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שלדעת הבבלי אין עבד עברי פודה עצמו מגוי בשוה כסף, אלא אם כן נמכר לו בשוה כסף[778], שהיכן שקנאו בכסף, הוא כדין בעל חוב שצריך שישלם כסף[779].
ב) ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו בדעת הבבלי, שעבד עברי פודה עצמו אף מגוי בשוה כסף[780], ולא בא הלימוד מכסף מקנתו אלא למעט תבואה וכלים שאין בהם שוה-פרוטה*[781].
אף להלכה נחלקו ראשונים: א) יש הפוסקים, שהמוכר עצמו לגוי אינו פודה עצמו אלא בכסף ולא בשוה כסף[782]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שאין הדברים אמורים אלא אם כן נמכר לו בכסף[783]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שבנמכר סתם עד היובל, בא המיעוט מהכתוב ללמד שאינו נגאל בשוה כסף, מה שאין כן בנמכר לשנים, שנגאל בשוה כסף[784]. ב) ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי פודה עצמו מגוי בשוה כסף, אם יש בו שוה פרוטה[785].
בטעם שעבד עברי אינו נפדה מגוי בשוה כסף - לסוברים כן[786] - כתבו אחרונים, שהתורה חששה הרבה שלא יגלום עליו, ואם יתן לו שוה כסף יאמר הגוי ששמו הרבה משוויים[787].
אף על פי שלדעת הירושלמי עבד עברי אינו גואל עצמו בשוה כסף[788], פירשו ראשונים בדעת הירושלמי, שאם מסר לו העבד תבואה או כלים, ומחשב אותם כשוויים בשעת היציאה, ולא בשעה שמסרם לו, הרי הוא משתחרר בהם, שככסף הוא[789]. ואחרונים פירשו, שלדעת הירושלמי לא אמרו שאינו נגאל בתבואה וכלים, אלא כשלא עשה שומא לשוויים בכסף, אלא נתן לו כך וכך מידות לשנה - שגזרת-הכתוב* שאינו נגאל בהם[790] - אבל אם שמאם בדמים לפי שוויים, הרי הם ככסף ונגאל בהם[791]. וכן יש שפירשו בדעת הירושלמי, שלא נאמר שלענין גאולה שוה כסף אינו ככסף, אלא כשנותן כל דמי פדיונו, אבל אם מגרע פדיונו יכול ליתן לאדון תבואה וכלים בפדיונו[792], אם משום שנאמר: לפיהן ישיב גאֻלתו[793], ו"ישיב" מיותר הוא, שיכל לכתוב "לפיהן גאולתו", אלא לרבות שוה כסף ככסף לענין פדיון[794], או משום שלא נאמר "כסף" אלא בגאולה מכל שניו[795], אבל לאחר מכן כתוב: ואם מעט נשאר בשנים וגו' כפי שניו ישיב את גאֻלתו[796], סתם כתוב, ואפילו בתבואה וכלים נגאל ונותן לרבו בעד שנים הנותרות[797]. ויש שפירשו בדעת הירושלמי, שמדעתו ורצונו של האדון יוצא אפילו בשוה כסף[798].
נשתנה ערך העבד
כל עבד עברי שיצא בגרעון כסף, והבריא והוסיפו דמיו, או נשחף ופחתו דמיו, מחשבים לו להקל עליו[799], ומנין שבין כך ובין כך מחשבים עליו להקל[800], ששני כתובים הם - הכתובים לגבי עבד הנמכר לגוי - כתוב: אם עוד רבות בשנים[801], וכתוב: ואם מעט נשאר בשנים[802], וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות, אלא נתרבה כספו ונתמעט כספו[803]. כיצד, הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתים, אינו מחשב עם אדוניו אלא לפי מאה[804], כמה מגיע ממנה לכל שנה של שש שנים, שתות מנה, וכמה מגרע לכל שנה, ואם נותרה שנה נותן לו שתות מנה, ואין אומרים הרי השביח ועומד על מאתים, תמנה מאתים לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה[805], שנאמר: אם עוד רבות בשנים וגו' מכסף מקנתו[806], כלומר מהכסף של שעת מקנתו ישיב גאולתו[807]. נמכר במאתים והרי הוא שוה מאה, מחשב עימו על פי השנים הנותרות, לפי מאה[808], שנאמר: ואם מעט נשאר בשנים וגו' כפי שניו[809], כלומר כפי השנים שהוא שווה עתה[810]. אין לי אלא עבד הנמכר לגוי - שהכתובים מדברים בו, ויש סברא* - שהואיל ונגאל בקרובים[811], ידו על התחתונה, נמכר לישראל מנין שדינו שווה, תלמוד לומר "שכיר" "שכיר" לגזרה-שוה*[812], שנאמר בעבד עברי הנמכר לישראל: כְּשכיר כתושב[813], ובעבד עברי הנמכר לגוי: כִּשכיר שנה[814].
אף על פי שעבד עברי שיצא בגרעון כסף לעולם מחשבים להקל עליו[815], עבד עברי הנגאל לחצאים - שהגיע ידו לדמי חצי גרעונו, ונותנם וממעט חצי שניו מעליו[816], דהיינו בנמכר לגוי[817], שרשאי לעשות כן, לסוברים כן[818] - פעמים יהיה להקל ופעמים להחמיר[819]. כיצד להקל, קנה אותו במאתים, ונשחף, והרי הוא עתה שוה מאה ונתן לו חמישים חצי דמיו, והבריא, והרי הוא שוה מאתים, נותן לו מאה, שהם חצי דמיו הנשאר, ויצא[820]. כיצד להחמיר, קנה אותו במאתים ונתן לו חצי דמיו שהן מאה, ונשחף, והרי עתה שוה מאה, נותן לו חמישים שהם דמי חציו הנשאר, ונמצא שנתן מאה וחמישים, אף על פי שהוא עתה שוה מאה[821].
גאולה לחצאים
עבד עברי הנמכר לגוי*, אם נגאל לחצאים, נחלקו ראשונים:
א) יש הפוסקים שאינו נגאל לחצאים[822], שאם הגיע ידו לדמי חצי גרעונו, אינו יכול ליתנם ולמעט חצי שניו מעליו[823], אלא אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות נותן ויוצא ואם לאו לא יצא[824], והדבר נלמד בגזרה-שוה* "גאולה" "גאולה" משדה-אחֻזה*[825], שנאמר בשדה אחוזה: ומצא כדי גאֻלתו[826], ודורשים: כדי גאולתו הוא גואל ואינו גואל לחצאים[827], ונאמר בעבד עברי הנמכר לגוי: ישיב גאֻלתו[828], ואף על פי שלא נאמר בו "כדי" למדים דינו משדה אחוזה[829]. שכן רב ששת פושט בתלמוד שאינו נגאל לחצאים[830], וכן רבינא סבור שאינו גואל לחצאים[831]. וכן אביי אינו סבור שגואלים לחצאים, אלא שבא לפרש צד זה בספק[832]. או שמחלוקת אמוראים בדבר, ולדעת אביי גואלים לחצאים[833], ומכל מקום אין כדאי לדחות מפניו מה שפשט רב ששת[834].
ב) ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי הנמכר לגוי גואל לחצאים[835], שכן לדעתם מחלוקת אמוראים בדבר: שלדעת רב ששת, אין גואלים לחצאים[836], ולדעת אביי גואלים לחצאים[837] וכן לדעת רבינא[838], והלכה כמותם[839], שכן הלכה-כבתראי*[840]. ועוד, שאביי אמר דבריו באם-תמצא-לומר*[841], וההלכה בכל מקום - לסוברים כן[842] - כאם תמצא לומר[843].
לווה וגואל
עבד עברי הנמכר לגוי, אם לווה וגואל, נחלקו ראשונים: יש פוסקים שאינו לווה וגואל עצמו[844], שנאמר: או השיגה ידו ונגאל[845], ושכן רב ששת פושט בתלמוד[846], וכן סתם רבינא[847]. ויש מהראשונים הפוסקים שעבד עברי שמכר עצמו לגוי לווה וגואל עצמו[848], שכיון שריבתה תורה שנגאל ביד כל אדם, אף על פי שאינו קרוב[849], בהכרח ש"והשיגה ידו" לאו דוקא[850], ולא הסתפקו בתלמוד שאינו לווה וגואל, שודאי לווה וגואל[851].
הנמכר לישראל בפדיון עצמו
עבד עברי הנמכר לישראל, אינו לווה וגואל[852].
עבד עברי הנמכר לישראל, אינו גואל לחצאים[853], אלא כיצד דינו, אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות, נותן ויוצא, ואם לאו, לא יצא[854].
פדיון הנמכר לגוי בקרובים
הנמכר לגוי, אם לא השיגה ידו לגאול, קרוביו פודים אותו[855], שנאמר במוכר עצמו לגוי: אחרי נמכר גאֻלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו, או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל[856].
בגאולה בקרובים הקרוב קרוב קודם[857], שנאמר: אחד מאחיו[858] - כלומר המיוחד שבאחיו[859] - שהוא אחיו מאביו, ואחריו אחיו מאימו[860], דֹדו[861], זה אחי אביו, בן דֹּדו[862], זה בן אחי אביו, או משאר בשרו[863], ממשפחתו, מלמד שהקרוב קרוב קודם[864].
עבד עברי הנמכר לגוי, בית דין כופים את קרוביו לפדותו, שלא יטמע בגוים[865], שאף על פי שנזכר בכתוב גאולה בקרובים[866], נאמר: ובכל ארץ אחֻזתכם גאֻלה תתנו[867], לרבות עבד עברי שנגאל בקרובים[868], לקובעו חובה[869], לא פדאוהו קרוביו, או שאין ידם משגת, מצוה על כל אדם מישראל לפדותו[870]. ויש שכתבו שהציווי הוא על בית-דין*[871], ש"ונגאל"[872], היינו ידו של הציבור תשיג כדי לגאול אותו[873].
מי שמכר עצמו ובניו לגוי, פעם ראשונה ושנייה מצוה לפדותם[874], שלישית אין פודים אותם[875], אבל פודים את הבנים לאחר מיתת אביהם[876], משום קלקול[877], שלא ייטמעו בגוים וילמדו ממעשיהם, ובחיי אביהם אין לחוש לכך שאביהם שומר אותם[878]. ואם אביהם אינו עימהם, שאינו יכול לשמור אותם, פודים אותם מייד[879]. וכן אם ביקשו להורגו, פודים אותו מיד, אפילו אחר כמה פעמים[880].
פדיון הנמכר לישראל בקרובים
לדעת הסוברים - וכן הלכה[881] - שהמוכר עצמו לגוי, מוכר עצמו ליותר בשש[882], עבד עברי הנמכר לישראל - שלא נזכר בו בכתוב גאולת קרובים[883] - אינו נגאל בקרובים[884], שאינם יכולים לפדותו בעל כורחו של אדון[885], אף על פי שהנמכר לגוי, קרובים חייבים לפדותו[886], שלדעתם הכתוב במוכר עצמו לגוי: ואם לא יגָּאל באלה[887], היינו בקרובים, מלמד שלא נגאל בשש, אבל המוכר עצמו לישראל, שנגאל בשש - לסוברים כן[888] - אין בו דין גאולת קרובים[889]. וכן יש הגורסים במקום אחד בתלמוד בסתם, שאין עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בקרובים[890]. ולדעת הסוברים שהמוכר עצמו לגוי אינו מוכר עצמו ליתר על שש[891], ודורשים "באלה" לענין אחר[892], הסתפקו בתלמוד אם עבד עברי המוכר עצמו לישראל נגאל בקרובים, שיש ללמוד גזרה-שוה* "שכיר" "שכיר" - מהנמכר לגוי, שיש בו גאולת קרובים[893], שנאמר בעבד עברי הנמכר לישראל: כְּשכיר כתושב[894], ובנמכר לגוי: כִּשכיר שנה[895] - או שאינו נגאל בקרובים, שנאמר במוכר עצמו לגוי: אחד מאחיו יגאלנו[896], ומשמע יגאלנו לזה ולא לאחר[897].
להלכה פסקו ראשונים שעבד עברי הנמכר לישראל אינו נגאל בקרובים[898].
יש מהאחרונים שפירש, ש"אינו נגאל בקרובים" היינו שאין קרוביו חייבים לפדותו, אבל אם רצו, הרשות בידם[899].
נמכר לגוי שלא נפדה בידי עצמו
עבד עברי הנמכר לגוי*, הנפדה בידי קרובים או שאר אדם[900], אם יצא לחירות, או שהוא משועבד לפודה, נחלקו תנאים:
א) לדעת ר' יוסי הגלילי, גאלוהו קרובים משתחרר[901], גאלוהו אחרים משתעבד להם[902], וסברא* היא, שאם תאמר שמשתחרר, ימנעו ולא יפדוהו[903], ולכן יש לפרש הכתוב: ואם לא יגָּאל באלה[904], דהיינו בקרובים[905], אלא באחר, ויצא בשנת היֹּבל[906] מאותו אחר שיגאלהו מן הגוי, הרי שאם גאלו שאר כל אדם משתעבד לו[907].
ב) ולדעת ר' עקיבא, גאלוהו קרובים משתעבד להם, גאלוהו אחרים משתחרר[908], וסברא היא, שאם תאמר שאם יגאלוהו קרובים משתחרר, ילך וימכור עצמו בכל יום ויום[909], ולכן יש לפרש הכתוב: ואם לא יגָּאל באלה[910], דהיינו באחרים, שאינם קרוביו[911], אלא באחר, דהיינו קרוביו[912], ויצא בשנת היֹּבל[913].
ג) ולדעת רבי - וחכמים[914], ור' ישמעאל[915], וסתם ברייתא[916] - בין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות[917], שלדעתו "באלה"[918] נצרך ללמד שהמוכר עצמו לגוי - לסוברים כן[919] - מוכר עצמו ליותר משש[920], ומקרא-נדרש-לפניו* ולאחריו[921], שנאמר: או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל[922], או דֹדו או בן דֹּדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו, זו גאולת קרובים[923], או השיגה ידו, זה גאולת עצמו, ונגאל, זו גאולת אחרים[924], וגאולת עצמו פשוט שהיא לשחרור, והיא מלמדת על שאר גאולות[925], בין על גאולת קרובים הכתובה למעלה ממנו ובין על גאולת אחרים הכתובה למטה ממנו[926], מה השגת ידו של עצמו הוא, שהרי שוב אינו משתעבד לאחר[927], שכשהוא נגאל בעצמו אין שום אדם משתעבד בו[928], אף השגת ידי אחרים שגאלוהו לעצמו הוא[929], שכשהוא נגאל על ידי אחרים, בין קרובים בין זרים, אין שום אדם משתעבד בו[930].
להלכה כתבו ראשונים, שהנמכר לגוי בין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות[931], שכן בתלמוד אמרו על דעת רבי: "וחכמים אומרים"[932], שהם רבים, כדי להעמיד הלכה כמותו[933].
מחילת גרעון כסף
האדון שמחל לעבד על הכסף שנשאר לו לעבוד כנגדו, אינו מחול לו עד שיכתוב לו גט-שחרור*[934], שגופו של עבד עברי קנוי לאדון עד שיגיע הזמן שבו יוצא לחופשי[935], שנאמר: ובשבִעִת יצא לחפשי חנם[936], לא קודם זה[937]. ולפיכך הרב שמחל על גרעונו אינו מחול, וצריך גט שחרור[938], וכשכותב לו לשון שחרור נותן לו יוצא לחופשי[939], והדבר נלמד בקל-וחֹמר מעבד-כנעני* שיוצא בגט שחרור[940]. כיצד, הרי שקנהו בשישים ועבד שנה או שנתים, ואמר לו: שאר הדמים מחולים לך, לך לדרכך, לא נפטר משעבודו, עד שיכתוב לו שטר[941], ואם לא כתב לו, חוזר ומשתעבד בו אם ירצה[942].
עבד עברי אינו צריך - בשאר האופנים של קנין עצמו[943] - גט שחרור[944]. אם משום שנאמר: יצא לחפשי[945]. או משום שנאמר: חנם[946].
ירושת העבד
אדון שמת, אם הניח בן זכר, הרי העבד עובד הבן[947] עד סוף השש[948], או עד סוף השנים שמכר עצמו להם[949], או עד שיפגע בו יובל*[950], או עד שיגרע פדיונו ויתן השאר[951], שנאמר: שש שנים יעבֹד[952] - ולא נאמר "יעבדך"[953] - הרי לבן אמור[954]. אבל אם לא הניח בן זכר, הרי זה יצא לחירות[955], ואינו עובד לא את הבת[956], ולא את האח[957], ואין צריך לומר שאינו עובד שאר היורשים[958], שנאמר: ועבדך שש שנים[959], לך ולא ליורש[960]. מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה[961] - הרי שהבן לבדו קם תחת אביו לענין קנין עבדים, לא שאר קרובים[962] - ולשדה-אחֻזה*[963]. ועוד, כי מה שנהוג מהירושה הוא לבן, לא לשאר הקרובים, ולזה הוא מבואר כי כשנמכר לו לא נמכר לזה התכלית[964]. ואין לומר שיש לרבות את האח, שכן קם תחת אחיו ליבום*, כיון שאין יבום אלא במקום שאין בן, הרי שאם יש בן אם יבום[965].
הנמכר לגוי*, אפילו הבן אינו עובד[966], אלא כיון שמת האדון יצא לחירות[967]. והוא הדין בנמכר לגר*[968].
על הנרצע*, שאם מת אדונו, אינו עובד את הבן, ע"ע נרצע.
ראשי איברים
אין עבד עברי יוצא בראשי איברים כעבד-כנעני*[969], שנאמר: אם בגפו יבֹא בגפו יצא[970], בגופו נכנס, בגופו יצא[971].
אמירת האדון
מצוה על האדון לומר לעבד העברי בשעת יציאתו: צא[972], שנאמר: וכי תשלחנו חפשי מעמָּך[973], ומשמע שצריך שישלחנו האדון ולא יצא בעצמו[974], ואף על פי שלא אמר לו, הרי הוא יוצא[975], שנאמר: יצא לחפשי חנם[976].
הערות שוליים
- ↑ עי' שמות כא ב.
- ↑ עי' אונקלוס שם; עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א; עי' רש"י שם; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בשם קדמונינו. ועי' מכילתא שם ורש"י שם, ראיה שאין הכתוב מדבר בעבד גוי של עברי, ועי' ראב"ע (הארוך) שם וראב"ע (הקצר) שם.
- ↑ דברים טו יב. עי' ראב"ע (הקצר) שמות שם.
- ↑ רש"י שם; ר"י בכור שור שם.
- ↑ עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש עבר, בפי' הא'; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בפי' הב'.
- ↑ עי' בראשית יד יג.
- ↑ רש"י שם; ראב"ע שמות שם, בפי' הב'.
- ↑ יהושע כד ג. ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, בפי' הא'.
- ↑ עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, בפי' הב'; עי' ס' הכוזרי מאמר א סי' מט; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בפי' הא'; עי' ראב"ע (הקצר) שם, במסקנה; רד"ק בראשית שם; עי' ס' השרשים לרד"ק שורש עבר, בפי' יונה א ט.
- ↑ עי' ס' הכוזרי שם; עי' ראב"ע (הקצר) שמות שם.
- ↑ עי' ס' הכוזרי שם; רד"ק בראשית שם. ועי' ראב"ע (הקצר) שמות שם, שדחה.
- ↑ עי' בראשית כה כ. רד"ק בראשית יד שם.
- ↑ עי' ברייתא קדושין יד ב; עי' מכדרשב"י כא ב; עי' מדרש אגדה דברים טו יב; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"א; עי' ר"א בן הרמב"ם שמות כא ב; עי' סמ"ג עשין פג.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"א ה"א; עי' סמ"ג עשין פג.
- ↑ ויקרא כה לט. עי' תו"כ בהר פ"ז; רמב"ם שם; ר"א בן הרמב"ם שמות כא ב; סמ"ג שם.
- ↑ עי' תו"כ שם; רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.
- ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם שם; סמ"ג שם.
- ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם.
- ↑ עי' מס' עבדים שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם.
- ↑ מס' עבדים שם.
- ↑ שמות כא ב. מכדרשב"י שם; מדרש אגדה דברים טו יב. ועי' ציון 28, שי"מ בע"א.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"א ה"א; עי' סמ"ג עשין פג.
- ↑ שמות כב ב. עי' ר"א בן הרמב"ם שם כא ב.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ שמות כא ב. עי' גמ' שבציונים 268, 298, 304, 416 ואילך, 420; עי' תיוב"ע שם; רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מכילתא משפטים נזיקין פ"א; סמ"ג שם, עיי"ש שהוא ע"פ הספרי ראה פיס' קיח. ועי' ציון 24, שי"מ הכתוב בע"א.
- ↑ עי' רש"י קדושין יד ב ד"ה מכרוהו ב"ד.
- ↑ דברים טו יב. עי' תו"כ וספרי שבציון 117 ואילך; עי' מדרש תנאים שם; עי' מדרש אגדה שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם, עיי"ש שהוא ע"פ הספרי שם וקדושין יד ב.
- ↑ ציון 159 ואילך.
- ↑ ציון הבא ואילך.
- ↑ ויקרא כה נה. עי' תוספ' ב"ק פ"ז; עי' ריב"ז בברייתא קדושין כב ב; עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' עב וסי' פה; עי' הגמ"ר ב"מ רמז תנט-תס, בשמו; עי' הגמ"ר שם רמז שמו; עי' ד"מ חו"מ סי' שלא סק"א, בשם מרדכי והגמ"ר.
- ↑ עי' ריב"ז בברייתא שם.
- ↑ ציון 14 ואילך.
- ↑ עי' ציון 669 ואילך.
- ↑ עי' ציון 265 ואילך.
- ↑ תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ג.
- ↑ ברייתא גיטין סה א וקדושין סט א וערכין כט א; רמב"ם עבדים פ"א ה"י; עי' רמב"ם שמיטה פ"י ה"ט; עי' סמ"ג עשין פג; חינוך מ' מב; עי' טור יו"ד סי' רסז.
- ↑ ויקרא כה מ. ברייתא ערכין שם.
- ↑ עי' רש"י קדושין שם ד"ה אלא בזמן.
- ↑ ויקרא כה י. עי' רש"י גיטין שם ד"ה אלא בזמן.
- ↑ כ"מ מחינוך מ' מב.
- ↑ כ"מ מטור יו"ד סי' רסז.
- ↑ ושם ציון 480 ואילך, אם נמנה במנין-המצות (ע"ע) כמצוה בפ"ע.
- ↑ משנה סוטה כג א; רמב"ם גניבה פ"ג הי"ב; סמ"ג עשין עא.
- ↑ משנה שם; עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ג; עי' מדרש תנאים דברים טו יב; עי' רמב"ם גניבה שם ועבדים פ"א ה"ב; עי' סמ"ג שם.
- ↑ רמב"ם גניבה שם; עי' סמ"ג שם.
- ↑ שמות כב ב.
- ↑ גמ' שם ב.
- ↑ שמות כא ז.
- ↑ מכדרשב"י שם.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 1 ואילך.
- ↑ ע"ע נרצע.
- ↑ עי' מכילתא שם.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ג; עי' רש"י שמות כא ד, לפי רד"צ הופמן שם; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ב; רמב"ן שבציון 630, לפי שבות יהודה למכילתא שם, ועי' ציונים 61, 62, שי"מ בע"א.
- ↑ ע"ע הנ"ל שם.
- ↑ עי' ציון 46.
- ↑ עי' ציון 47 ואילך.
- ↑ עי' מכילתא שם.
- ↑ רמב"ן שבציון 630, לפי מזרחי שמות כא ד ומהרי"ט קדושין יח ב ומל"מ עבדים שם ופ"ד ה"א ורד"צ הופמן שם, ועי' ציונים 56, 62, שי"מ בע"א.
- ↑ ע'י רדב"ז עבדים פ"ד ה"א; מהר"ם שיק ב"מ עא א, בד' הרמב"ן שבציון 630, ע"פ הדין שבציון 150 ואילך, ועי' ציונים 56, 61, שי"מ בע"א.
- ↑ ציון 150 ואילך.
- ↑ ר"ש בכורים פ"ד מ"ב; עי' מנ"ב לתוספ' בכורים פ"ב.
- ↑ בכורים פ"ד מ"ב, לגי' בה"ג סי' כח ור"ש ורמ"ע מפאנו שם, ולגירסתנו, ליתא; תוספ' בכורים פ"ב; רמב"ם עבדים פ"ד ה"א; תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש יא.
- ↑ עי' ר"ש שם; מל"מ שם.
- ↑ ר"א מן ההר יבמות פג א; עי' מל"מ שם.
- ↑ שמות כא ה.
- ↑ ע"ע אנדרוגינוס ציון 71 ואילך. בה"ג שם.
- ↑ עי' להלן: מסירת שפחה כנענית לו.
- ↑ רלב"ג שם.
- ↑ ע"ע אנדרוגינוס ציונים 2, 5. ושם, ציון 6 ואילך, שי"ח.
- ↑ ר"ש שם; עי' רדב"ז שם; עי' מל"מ שבציון 79; מנ"ב לתוספ' שם.
- ↑ עי' ציון 56 ואילך. ועי' ציון 61, שי"ח.
- ↑ עי' ציון 64.
- ↑ עי' רדב"ז שם; מנ"ב שם.
- ↑ עי' ציון 46 ואילך. ר"א מן ההר יבמות שם.
- ↑ עי' ציון 61.
- ↑ מל"מ עבדים פ"ד ה"א, בד' הרמב"ן, לשיטתו שבציון הנ"ל. ולכאו' לטעמים שבציונים 68 ואילך, 70 ואילך, אינו רשאי למכור את עצמו, וצ"ב.
- ↑ ע"ע טומטום ציון 5. רדב"ז עבדים פ"ד ה"א.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ד ה"א; תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש יא.
- ↑ מל"מ שם.
- ↑ עי' מל"מ שם.
- ↑ עי' להלן: מסירת שפחה כנענית לו.
- ↑ רלב"ג שם.
- ↑ עי' רדב"ז שם; עי' מל"מ שבציון 93.
- ↑ ע"ע טומטום ציונים 9, 12. ושם, ציון 9 ואילך, שי"ח.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 13.
- ↑ עי' ציון 56 ואילך. ועי' ציון 61, שי"ח.
- ↑ עי' ציון 64.
- ↑ עי' רדב"ז שם; מנ"ב שם.
- ↑ עי' ציון 61.
- ↑ מל"מ עבדים פ"ד ה"א, בד' הרמב"ן, לשיטתו שבציון הנ"ל. ולכאו' לטעם שבציון 84 ואילך, אינו רשאי למכור את עצמו, וצ"ב.
- ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע רלב; עי' סמ"ג עשין פג; עי' חינוך מ' מב.
- ↑ שמות כא ב. ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
- ↑ חינוך שם.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 100 ואילך, 110.
- ↑ ע"ע מנין המצות.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון הבא ואילך.
- ↑ בה"ג (הילדסהיימר) פרשה ב, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
- ↑ בה"ג שם, לגירסתנו (ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א), ולפי נתיב מצוותיך בסוה"ס מנין המצוות לד' בה"ג והג' הרא"ש טרויב שם, ועי' רי"פ פערלא שם, שדחה.
- ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קפ): עבדים העברי והעבריה, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה יב, וסותר לרס"ג שבציון 111, וצ"ב; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בפרשיות: גזר עבודת העברים וכו' גוף האמה וכו'.
- ↑ אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 665): גמר דין נמכר בשביעית חופש, לפי הידור זקן לאזהרות ר"א הזקן יד ב אות ג.
- ↑ שמות כא ב-ו. הידור זקן שם.
- ↑ אזהרות ר"א הזקן שם: וגם מוכר עצמו אז ימצא נופש, לפי הידור זקן שם יד ב אות ג וטו א אות ט.
- ↑ ויקרא לה לט-מג. הידור זקן יד ב שם.
- ↑ אזהרות ר"א הזקן שם (שם עמ' 665): עברי לנכרי בממכריו, לפי הידור זקן טו א שם. ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה מא, שפי' בע"א.
- ↑ ויקרא שם מז-נה. עי' הידור זקן שם.
- ↑ ע"ע מנין המצות.
- ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע רלב; סמ"ג עשין פג; חינוך מ' מב.
- ↑ אזהרות "אתה הנחלת", ועי' ציון 321, שמונה הוצאת העבד העברי לחופשי בשנה השביעית; רס"ג באזהרות "אנכי אש" (ועי' ציון הנ"ל, שמונה הוצאת העבד העברי לחופשי בשנה השביעית), וסותר לרס"ג שבציון 102, וצ"ב.
- ↑ ר"ש ן' גבירול, ועי' ציון 324, שמנה שחרור העבד ביובל ומיתת האדון.
- ↑ עי' ציון 98 ואילך.
- ↑ רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה יב.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ספרי ראה פיס' קיח; רמב"ם עבדים פ"א ה"ג; עי' סמ"ג עשין פג.
- ↑ ע"ע גר ציון 3. עי' תו"כ שם; עי' ספרי שם; רמב"ם שם.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ עי' תו"כ שם; עי' ספרי שם.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ספרי ראה פיס' קיח; רמב"ם עבדים פ"א ה"ג.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא כה לט.
- ↑ עי' תו"כ שם; עי' ספרי שם.
- ↑ תוספ' ערכין פ"ה; עי' ברייתא ערכין ל ב.
- ↑ רש"י ויקרא שם מז; עי' רש"י קדושין כ ב ד"ה זה הנמכר.
- ↑ עי' רש"י קדושין שם.
- ↑ עי' תוספ' ערכין פ"ה; עי' תו"כ בהר פ"ח; עי' ברייתא ב"מ עא א; רמב"ם שם; עי' סמ"ג עשין פג.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ כ"מ מתוספ' שם; תו"כ שם; כ"מ מברייתא ב"מ שם; עי' ברייתא ערכין שם.
- ↑ כ"מ מתוספ' שם; תו"כ שם: גר אוכל נבילות; כ"מ מברייתא ב"מ שם; עי' ברייתא ערכין שם.
- ↑ תו"כ שם; ברייתא ערכין שם; עי' תיוב"ע שם; רש"י ויקרא שם: זהו.
- ↑ עי' תוספ' שם; תו"כ שם; עי' ברייתא שם; ברייתא ב"מ שם; עי' תיוב"ע שם; עי' רמב"ם שם.
- ↑ ע"ע עבודה זרה. עמר נקא שם.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ח; רמב"ם עבדים פ"א ה"ד.
- ↑ ויקרא כה מח.
- ↑ תו"כ שם: הא אין.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ רבינו מיוחס שם.
- ↑ עי' רש"י ויקרא שם מז וקדושין כא ב ד"ה ואפי' לרבי יהושע; רמב"ם שם.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ ויקרא כה כד.
- ↑ עי' גמ' שם א-ב.
- ↑ ויקרא כה מח. רמב"ם שם.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון הבא ואילך.
- ↑ ע"ע מנין המצות.
- ↑ בה"ג פרשה כה: גר ותושב, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה מא (עיי"ש שחזר בו ממש"כ במ"ע פב, ומל' רי"פ פערלא נ' שס"ל שהוא פרשה נפרדת, ואינו נכלל עם פ' בתי ערי חומה); רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קפב): ונמכר לגוי בפדיון יכופר, ובאזהרות "אנכי אש" (שם עמ' קצו): ונלאה רעך ונמכר למו גאולה תהיה לו; כ"מ מאזהרות ר' בנימין בן שמואל (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 700): גר ותושב; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בפרשיות: וגר תושב, לפי רי"פ פערלא שם פרשה מא.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) עשין: פדיון נמכרים.
- ↑ רמב"ם; סמ"ג; חינוך; ועוד.
- ↑ עי' ציון 109 ואילך. כ"מ מחינוך מ' מב.
- ↑ עי' ברייתא ב"מ עא א; עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם אסו"ב פכ"ב הט"ז ועבדים פ"א ה"ב ופ"ט ה"ו; טוש"ע יו"ד רסז יט ואה"ע כב יט.
- ↑ עי' מהר"ם שיק שם.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ רמב"ם שם ושם; מאירי שם.
- ↑ ע"ע יחוד.
- ↑ רש"י שם ד"ה לאו אורח ארעא. וע"ע חשד; מראית העין ציון 960.
- ↑ ב"ח יו"ד שם, והובא בש"ך שם ס"ק לא.
- ↑ ב"ח שם.
- ↑ עי' ט"ז שם סק"ז; עי' ברכ"י שם אות ז, בשמו, והסכים לו.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"א ה"ה. במס' עבדים פ"ב דין זה נמצא לגבי המוכר בגניבתו, וצ"ב.
- ↑ עי' תו"כ בהר פר' ו; רמב"ם שם.
- ↑ עי' תו"כ שם, לגירסתנו, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; רמב"ם שם; עי' חינוך מ' שמה.
- ↑ תו"כ שם, לגי' רבינו הלל שם וספה"מ לרמב"ם ל"ת רנח, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; פסי"ז ויקרא כה מב; ילק"ש בהר רמז תרסז.
- ↑ רבינו הלל שם.
- ↑ עי' רבינו הלל שם; קרבן אהרן לתו"כ שם.
- ↑ עי' תו"כ שם, לגירסתנו וגי' סמ"ג לאוין קעה, ועי' יראה"ש סי' ר, שנ' שגרס: בשמיטה; עי' ילק"ש שם; רמב"ם שם.
- ↑ יראה"ש שם; סמ"ג שם; חינוך שם; קרבן אהרן לתו"כ שם, עיי"ש שהוא פי' המילה סימטא.
- ↑ יראה"ש שם; סמ"ג שם.
- ↑ מס' עבדים שם.
- ↑ רמב"ם שם; עי' קרבן אהרן שם.
- ↑ פסי"ז שם: כמשפט.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון 177. ועי' ציון 178, שיש שלא מנאוה.
- ↑ ויקרא כה מב. עי' תו"כ שם; עי' ילק"ש שם; בה"ג ל"ת קנג; רמב"ם עבדים שם וספה"מ שם; יראה"ש שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
- ↑ רמב"ם עבדים שם; עי' ספה"מ שם; עי' ר"ש משאנץ שם; עי' חינוך שם.
- ↑ רמב"ם עבדים שם; עי' ספה"מ שם; חינוך שם.
- ↑ ר"ש משאנץ שם.
- ↑ ויקרא כה נה. מס' עבדים שם. ועי' שמחת יהודה למס' עבדים שם, שפי' דהיינו הכתוב שבציון 172, וצ"ב.
- ↑ בה"ג ל"ת קנג; אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) לאוין: ולא תמכור עברי כממכרת נכרי; ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנח; סמ"ג לאוין קעה; חינוך מ' שמה.
- ↑ אזהרות "אתה הנחלת"; אזהרות ר"א הזקן; אזהרות הר"י ברצלוני.
- ↑ ע"ע מלקות. עי' בה"ג שבציון 177, שמנאה בלאוין שבמלקות.
- ↑ עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד, שלא מנאה; חינוך מ' שמה.
- ↑ חינוך שם.
- ↑ עי' קדושין יד ב; רמב"ם עבדים פ"ב ה"א.
- ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם, לגירסתנו וגי' כס"מ שם, בשם ס' מוגה.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שם ה"א והי"ב.
- ↑ עי' ציון 182 ואילך.
- ↑ ע"ע גוי ציון 684 ואילך. ושם ציון 686 ואילך, שי"ס שקונה ישראל לעבד אף בחזקה.
- ↑ עי' קדושין יד ב.
- ↑ ויקרא כה נא.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ עי' ציון 30.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 62 ואילך.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ ויקרא כה לט-מ.
- ↑ דברים טו יח. רש"י קדושין שם ד"ה שכיר שכיר.
- ↑ עי' גמ' שם יד ב, שהוא למי שאינו לומד גז"ש של שכיר, ועי' גמ' שם יד ב - טו ב, שלמסקנה נדחו הראיות שיש תנאים שאינם לומדים גז"ש זו, ועי' רמב"ן שם טז א, שא"כ למסקנה אי"צ בלימוד זה, ועי' חי' רעק"א שם כא א, במסקנה, ופנ"י שם, בפי' הגמ' שם: כי תיבעי לך אליבא דרבנן, שיש תנאים שלא נזכרו במפורש בגמ' הלמדים גז"ש זו, ועי' ציון 892, שי"מ בע"א.
- ↑ ויקרא כה מז-נה.
- ↑ שם מז.
- ↑ שם לט-מו, עיי"ש שנכלל אף גוי המוכר עצמו לעבד-כנעני (ע"ע) לישראל. עי' רש"י קדושין שם ד"ה וכי תשיג.
- ↑ ע"ע ו (ב): לערב.
- ↑ עי' גמ' שם יד ב.
- ↑ עי' ציון 186 ואילך.
- ↑ עי' גמ' שם יד ב, ורש"י שם.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 62 ואילך.
- ↑ עי' ירו' קדושין פ"א ה"ב, בתחי' דבריו.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ עי' פ"מ לירו' שם, בפי' הירו' שבציון 244.
- ↑ ר' חייא בר אדא שבציון הנ"ל, לענין שטר, לר' ישמעאל שבציון 237, ולכאו' ה"ה לענין כסף, שניתן ללמוד מכאן ואי"צ ללימוד שבתחי' הירו'.
- ↑ עי' ציון 182 ואילך.
- ↑ עי' קדושין ח א; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"א.
- ↑ ויקרא כה נא.
- ↑ רש"י שם ד"ה ישיב גאולתו.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ ויקרא שם. רש"י קדושין שם.
- ↑ ע"ע כסף (ב) ציון 390 ואילך.
- ↑ עי' גמ' שם, בפי' הברייתא שם: מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים (וכעי"ז בתו"כ בהר פ"ח, לגי' הג' הגר"א שם, וירו' קדושין פ"א ה"ב, לגי' קה"ע שם, עה"כ ויקרא כה נ, והיה כסף ממכרו: בכסף הוא נקנה ואינו נקנה לא בתבואה ולא בכלים, ועי' ציון 769, שי"ג בתו"כ ובירו' בע"א), לד' רב נחמן שבע' חליפין ציון 179 ואילך, שאין קונים חליפין בפירות, וע"ע הנ"ל ציון 188, שכן הלכה, ועי' ציון 255 ואילך, שי"מ הברייתא בע"א.
- ↑ עי' ציון 182 ואילך.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 71 ואילך.
- ↑ עי' עולא בקדושין טז א; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם יד ב; רע"ב שם פ"א מ"ב.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ ע"ע הקש.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 75 ואילך.
- ↑ שמות כא ז.
- ↑ עי' רב אחא בר יעקב בגמ' שם.
- ↑ עי' ירו' קדושין פ"א ה"ב, וקה"ע ופ"מ שם.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 73 ואילך.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ ירו' שם, בתחי' דבריו.
- ↑ ויקרא יט כ.
- ↑ דברים טו יג. עי' ירו' שם, שכן מצאו בברייתא בשם ר' ישמעאל, ופ"מ שם. ועי' ירו' שם, התמה, שהרי לר' ישמעאל ליתא למדים למד מן הלמד (עי' ציון 237).
- ↑ עי' ירו' שם. וע"ע שפחה כנענית.
- ↑ ע"ע למד מן הלמד ציון 8.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך.
- ↑ עי' ירו' שם.
- ↑ עי' תני לה בשם חכם א' בד' ר' ישמעאל בירו' שם, ועי' ירו' שם, הדוחה, שאינו דומה, שבגירושי אישה האישה מקנה לעצמה ואילו עבד עברי מקנה לאחרים.
- ↑ דברים כד א.
- ↑ דברים טו יב. עי' פ"מ שם.
- ↑ תני לה בשם חכם א' בד' ר' ישמעאל בירו' שם.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ עי' פ"מ לירו' שם, בפי' הירו' שבציון הבא.
- ↑ ר' חייא בר אדא בירו' שם.
- ↑ עי' ציון 182 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"א.
- ↑ עי' קדושין טז א; ריטב"א שם יד ב; עי' מל"מ עבדים פ"ב ה"א, בד' רמב"ם שבציון 184, שלא הזכיר גבי עבד עברי קנין בחזקה.
- ↑ רש"י שם ד"ה ומאי ניהו חזקה, ע"פ קדושין כב ב.
- ↑ רש"י שם טז א ד"ה והתנחלתם.
- ↑ ויקרא כה מו. עי' גמ' שם.
- ↑ ע"ע חזקה (א): בעבדים.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1 ואילך. עי' רש"י שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ קדושין ח א, בד' רב ששת שבע' חליפין ציון 182 ואילך, שקונים חליפין בפירות, בפי' הברייתא שם: מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים (וכעי"ז בתו"כ בהר פ"ח, לגי' הג' הגר"א שבציון 218, ובירו' קדושין פ"א ה"ב, לגי' קה"ע שבציון הנ"ל, ועי' ציון 769, שי"ג בתו"כ ובירו' בע"א), שיש לפרש הברייתא בתבואה וכלים שיש בהם שוה פרוטה, ובא למעט קנין חליפין בעבד עברי (וע"ע הנ"ל ציון 186 ואילך), ועי' ציון 218, שי"מ הברייתא בע"א; ריטב"א שם יד ב; מל"מ עבדים פ"ב ה"א, בד' רמב"ם שבציון 184, שלא הזכיר גבי עבד עברי קנין חליפין (ועי' ערה"ש יו"ד סי' רסז סק"מ שהסתפק בזה), ובד' תוס' שם ח א ד"ה מאי, ופי' שאע"פ שאין הלכה כרב ששת (ע"ע הנ"ל ציון 188), מ"מ לא נחלק עליו רב נחמן בזה; ערה"ש שם, בד' תוס' שם.
- ↑ ויקרא כה מו.
- ↑ ע"ע חזקה (א): בעבדים.
- ↑ עי' ציון 249 ואילך.
- ↑ עי' מהרי"ט שם יד ב (ועיי"ש בכותרת, שהוא פי' הגמ' כדרך הריטב"א, ועי' ריטב"א שבציון 255); עי' מל"מ שם, בשמו.
- ↑ מס' עבדים פ"ב. במס' עבדים (קירכהיים) שם, נוסף: שאין עושים טומריה בשני עבדים, כ"ה בהג' שבד' וילנא שם אות ט, בשם נ"א, וכעי"ז במס' עבדים (היגר) שם: טומטייה. ועי' מס' עבדים (קירכהיים) שם, בפי' המהדיר, וערה"ש ע' טומריא.
- ↑ עי' שמחת יהודה שם. ועי' אבות פ"ב מ"ז: מרבה עבדים מרבה גזל.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ שמחת יהודה שם.
- ↑ הרמב"ם והסמ"ג השמיטו, ועי' שמחת יהודה למס' עבדים שם, הטעם, ועי' תו"ש שמות כא אות לז.
- ↑ עי' ברייתא קדושין יד ב.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ב, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מכילתא משפטים נזיקין פ"א: שביעית למכירה, וירו' קדושין פ"א ה"ב: שביעית של מכירה, ועי' ציון 286, שי"מ הרמב"ם בע"א.
- ↑ כס"מ שם.
- ↑ שמות כא ב. עי' מכילתא שם; עי' גמ' שם; עי' ירו' שם.
- ↑ עי' אונקלוס שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ עי' ירו' שבציון הבא; רשב"ם שם.
- ↑ עי' ר' זעירא בשם רב בירו' שם, לפי פ"מ שם, בפי' הב', ועי' ציון 280, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ג; עי' ספרי ראה פיס' קיב; עי' ערכין יח ב; עי' נדה מז ב. ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סב, שכ"מ ממשנה קדושין יד ב ורש"י ד"ה וביובל.
- ↑ תיוב"ע שמות כא ב: ובמעלי שביעתא, לפי פי' יונתן שם ותו"ש שם אות נט, וסותר לתיוב"ע שבציון 293, וצ"ב; עי' ירו' שבציון הבא ואילך; עי' רמב"ם שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ שם.
- ↑ עי' ירו' שם.
- ↑ רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מכילתא שם: שביעית למכירה ולא שביעית של עולם, וירו' שם: שביעית של מכירה ולא שביעית של עולם.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ עי' ר' זעירא בשם רב בירו' שם, לפי קה"ע שם, ולפי פ"מ שם, בפי' הא', ועי' ציון 272, שי"מ בע"א; פהמ"ש לרמב"ם קדושין יד ב; כס"מ שם, בשמו.
- ↑ ע"ע ו (ב): לערב.
- ↑ קה"ע שם.
- ↑ רמב"ם עבדים שם.
- ↑ ועי' ציון 388 ואילך.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ב.
- ↑ עי' ערכין יח ב; מל"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם, ועי' ציון 266, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה מעת לעת.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ ע"ע ו (ב): לערב. עי' רבינו גרשום שם.
- ↑ גמ' שם. ועי' תוס' שם ד"ה ובשביעית.
- ↑ מל"מ שם.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ תיוב"ע שם ז, לגבי אמה-העבריה (ע"ע): אלהן בשנין דשמיטתא, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סב, וסותר לתיוב"ע שבציון 274, וצ"ב; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 683): השביעית לא תגוש לעבד לווה חופש, לפי רי"פ פערלא שם; עי' יראה"ש סי' קסו: בהגיע שמיטה ויובל (ועי' רי"פ פערלא שם, שתמה, שסותר ליראה"ש סי' קסה, ולפנינו ביראה"ש שם: זאת מוציאה עבדים נרצעים, ואין סתירה); עי' ר"י בכור שור שבציון הבא; עי' ס' הפליאה (קארץ תרמ"ד) כג ע"ב.
- ↑ ר"י בכור שור שם.
- ↑ מתק אזהרות לאזהרות ר"א הזקן עמ' עד סק"ב, בשם הגריז"ס מבריסק, עיי"ש שהגריז"ס צידד כצד הב', ע"פ ק'דושין טז ב, ועיי"ש מש"כ לדייק בל' ר"א הזקן שבציון 103.
- ↑ עי' ברייתא קדושין יד ב; עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סד, בד' ילק"ש מסעי רמז תשפח, בשם ספ"ז.
- ↑ עי' ציון 28 ואילך.
- ↑ שמות כא ב. גמ' שם, ורש"י ד"ה מכרוהו ב"ד.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' רב טביומי משמיה דאביי בגמ' שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ג; רמב"ן שמות כא ד.
- ↑ עי' רש"י שבציון 312, ועי' תוס' רא"ש שבציון 314, שפי' בע"א.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ עי' רב טביומי משמיה דאביי בגמ' שם. ועי' רש"י שם ד"ה ולא ליורשין, דהיינו מלבד הבן (עי' ציון 947 ואילך).
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ועי' ציון 384 ואילך.
- ↑ עי' קדושין טו ב, בד' ר"ע שבציון 901 ואילך וריה"ג שבד' 908 ואילך.
- ↑ עי' רבי בברייתא שם, לפי גמ' שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואם לא.
- ↑ ויקרא כה נד.
- ↑ ויקרא שם מט. רש"י קדושין שם ד"ה באלה.
- ↑ עי' ציון 881 ואילך. עי' רש"י שם ד"ה ומה מי.
- ↑ עי' ציון 302 ואילך.
- ↑ תוס' רא"ש שם.
- ↑ ויקרא שם נד.
- ↑ רבי בברייתא שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ו; עי' רמב"ם שם ה"ח; כ"מ מסמ"ג עשין פג; ריטב"א קדושין טו ב: ומסתברא.
- ↑ עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בגמ' שם. עי' סמ"ג שם; עי' כס"מ שם.
- ↑ ריטב"א שם. וע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך.
- ↑ כ"מ מפ"מ לירו' קדושין פ"א ה"ב, בפי' ר' ירמיה בירו' שם, ועי' קה"ע שם, שנ' שפי' שהמדובר במכרוהו ב"ד. ועי' תו"כ בהר סופ"ב: אם בנמכר שש הרי אמור אם בנמכר שנה או שתים הרי אמור, ומ' דהיינו במוכר עצמו.
- ↑ אזהרות אתה הנחלת (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 637): צאת עבד עברי בשנה השביעית; רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קנח): כלות שש שנים וכו' ובהם תחפש עבד עברי הנלקח, ובאזהרות "אנכי אש" (שם עמ' רי): לנצח רֵע לא ימכר בשביעית יצא; יראה"ש סי' קסו: בהגיע שמיטה יובל, לשיטתו שבציון 293, שהעבד יוצא בשמיטה. ועי' בה"ג מ"ע סג, וצ"ב אם כוונתו ליובל או לשמיטה או לשניהם.
- ↑ ר"א הזקן; רמב"ם; סמ"ג; חינוך; ועוד.
- ↑ עי' ציון 109 ואילך. עי' חינוך מ' מב.
- ↑ אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) עשין: בנמכר על זדון ביובל ומת אדון ישולח לדרורים, וצ"ב.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ד.
- ↑ סמ"ג עשין פג.
- ↑ עי' ברייתא קדושין טז ב; עי' ברייתא בירו' קדושין פ"א ה"ב; עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.
- ↑ שמות כא ב. ברייתא שם; ברייתא בירו' שם.
- ↑ ויקרא כה מ. מדה"ג פ' בהר שם. ועי' רמב"ם שבציון 342.
- ↑ עי' ציון 371.
- ↑ עי' ציון 338 ואילך.
- ↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ ברייתא בירו' שם.
- ↑ עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ג.
- ↑ עי' מל"מ עבדים פ"ב ה"ד; עי' גליון רעק"א (נד' ברמב"ם מהד' פרנקל) שם.
- ↑ ציון 496 ואילך.
- ↑ עי' קדושין יז א, בפי' הברייתא שם; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ה; עי' מדה"ג פ' בהר כה מ.
- ↑ שמות כא ב. עי' ברייתא שם.
- ↑ עי' רס"ג בפי' הארוך שמות כא ב (מובא ברס"ג שם ציון 3); עי' רש"י שם ד"ה חלה ד'; עי' תשו' ר"ש משאנץ בתשומי"י קנין סי' ל; תשו' מהר"ם בתשומי"י שם סי' לא, לפי תפארת שמואל לרא"ש ב"מ פ"ו סי' ו סק"ב; עי' מהרי"ט שבציון 349.
- ↑ עי' גמ' שם, בפי' הברייתא שם; רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם.
- ↑ ויקרא כה מ. רמב"ם שם; עי' מהד"ג שם.
- ↑ רמב"ם שם; מדה"ג שם. ועי' גמ' שם, בפי' הברייתא שם טז ב, לגבי בורח.
- ↑ ישעיהו טז יד.
- ↑ תוס' קדושין יז א ד"ה חלה; מל"מ עבדים פ"ב ה"ה, בד' רמב"ם שבציון 342.
- ↑ ויקרא כה מ. מל"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הנ"ל.
- ↑ דברים טו יח.
- ↑ עי' רשב"ם דברים שם, בשם י"מ, ודחה; עי' תוס' שם.
- ↑ עי' מהרי"ט קדושין יד ב, בפי' הא', בד' התוס' שבציון 347 ואילך. ועיי"ש ביחס שבין דרשת התוס' לדרשת הברייתא שבציון 672.
- ↑ דברים טו יח.
- ↑ עי' רס"ג בפי' הארוך שמות כא ב (מובא ברס"ג שם ציון 3).
- ↑ עי' רס"ג בפי' הארוך שמות כא ב (מובא ברס"ג שם ציון 3).
- ↑ עי' ציון 362 ואילך. ריטב"א שם.
- ↑ קהלת ה יא.
- ↑ תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ג.
- ↑ ע"ע פועל.
- ↑ ריטב"א שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ה; מאירי קדושין יז א, בדעה הא'; ריטב"א שם.
- ↑ מאירי שם, בדעה הא'; ריטב"א שם.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ מאירי שם, בשם י"ח.
- ↑ עי' רש"י קדושין יז א ד"ה מעשה מחט.
- ↑ רמב"ם (קאפח) עבדים פ"ב ה"ה, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
- ↑ עי' רב ששת בגמ' שם, ורש"י ד"ה בעושה מעשה מחט; רמב"ם שם, לגירסתנו.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' תשו' מהר"ם בתשומי"י קנין סי' לא, מפי בעל החלום במגדל אינזי"ג שהיי"ם, ליישב דין עבד שחלה עם הדין בפועל (ע"ע) שאם נאנס אינו נותן לו אלא שכרו שלפני האונס; עי' רא"ש ב"מ פ"ו סי' ו, בשם רבינו מאיר.
- ↑ ש"ך חו"מ סי' שלג ס"ק כה.
- ↑ רא"ש ב"מ פ"ו סי' ו: ול"נ, ליישב דין עבד שחלה עם הדין בפועל (ע"ע) שאם נאנס אינו נותן לו אלא שכרו שלפני האונס.
- ↑ עי' רא"ש שם. ועיי"ש בטעם שהגמ' לא הזכירה חילוק זה.
- ↑ עי' ש"ך חו"מ סי' שלג ס"ק כה.
- ↑ עי' ברייתא בירו' קדושין פ"א ה"ב; עי' מס' עבדים פ"ב.
- ↑ שמות כא ב. ברייתא שם.
- ↑ עי' ציון 325 ואילך.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ עי' ר' בון בר חייה אמר רב הושעיה בירו' קדושין פ"א ה"ב, לגירסתנו, ועי' קה"ע שם, שגרס בע"א; עי' ר' חיננא בירו' שם; עי' מאירי קדושין יז א; ריטב"א שם טז ב.
- ↑ עי' ר' חיננא בירו' שם, לגירסתנו וגי' רמב"ן ומאירי שם יז א ורשב"א שם טז ב: אינשמת בפריע, לפי יד מלאכי כללי הב' סי' קכא, ועי' שדה יהושע שם, שפי' בע"א; עי' מאירי שם יז א. ועי' שיטה לא נודע למי שם, שנ' שגרס בירו': אתסיאת.
- ↑ עי' ר' חייא בר אדא בירו' שם; עי' מאירי שם; עי' ריטב"א שם טז ב.
- ↑ עי' ר' חייא בר אדא בירו' שם.
- ↑ עי' מל"מ עבדים פ"ב ה"ה, בד' רמב"ם שם וסמ"ג עשין פג, שהשמיטו דין הירו' שבציון 90 ואילך.
- ↑ עי' משנה קדושין יד ב.
- ↑ עי' תו"כ בהר סופ"ב; עי' ברייתא קדושין טו א; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ג.
- ↑ עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם ה"ב.
- ↑ עי' משנה שם; עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם פ"ג ה"ז.
- ↑ ויקרא כה כח. עי' רש"י קדושין טו א ד"ה הרי כבר אמור.
- ↑ עי' ציון 745 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ו.
- ↑ ויקרא שם נד. רמב"ם שם.
- ↑ רש"י קדושין טו א ד"ה ושב אל משפחתו.
- ↑ ויקרא כה מ. עי' ראב"י בברייתא שם.
- ↑ עי' ציון 384.
- ↑ עי' ציון 394 ואילך.
- ↑ ראב"י בברייתא שם.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ שמות כה ה-ו.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ב; עי' רש"י שם ו; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו. וע"ע נרצע, שיוצא אף במיתת האדון.
- ↑ עי' מכילתא שם; עי' קדושין טו א; עי' רש"י שמות שם.
- ↑ ויקרא כה י. עי' מכילתא שם; עי' ראב"י בתו"כ סופ"ב; עי' סתם ברייתא שם; עי' רש"י שמות שם.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' ציון 388 ואילך.
- ↑ עי' ציון 384. עי' ראב"י בתו"כ שם; עי' סתם ברייתא שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ ע"ע. רבא בר שילא בגמ' שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ה"מ.
- ↑ עי' שמות כא ה.
- ↑ ויקרא כה מב.
- ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה ליקנסיה.
- ↑ ויקרא כה לא. עי' ירו' קדושין פ"א ה"ב, לגירסתנו. ועי' שדה יהושע שם, שתמה, שכתוב זה מדבר בבתי-חצרים (ע"ע), והגיה שצ"ל ויקרא כה כח: עד שנת היובל.
- ↑ ויקרא שם נד. עי' ירו' שם סוה"ב, לגירסתנו. ועי' שדה יהושע שם, שתמה, שכתוב זה מדבר לענין מוכר עצמו לגוי, וגרס בע"א, ומחק הלימוד.
- ↑ עי' ברייתא קדושין יד ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו.
- ↑ עי' ציון 28 ואילך.
- ↑ שמות כה ה-ו.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ב; עי' רש"י שם ו; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו. וע"ע נרצע, שיוצא אף במיתת האדון.
- ↑ ברייתא קדושין יד ב.
- ↑ עי' ציון 28 ואילך.
- ↑ שמות כה ו.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ג ה"ו.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ עי' גמ' שם טו א.
- ↑ עי' תו"כ בהר פר' ו; רמב"ם עבדים פ"א ה"ו.
- ↑ רש"י ויקרא כה מג; עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' תו"כ שם; עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' רש"י שם.
- ↑ ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנט.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון 444; עי' רמב"ם שם. ועי' ציון 445, שיש שלא מנאה במנין המצוות.
- ↑ עי' ציון 430 ואילך. ויקרא כה מג ומו. עי' תו"כ שם; עי' רש"י ויקרא כה מג; עי' יראה"ש סי' קצט; עי' סמ"ג לאוין קעד.
- ↑ עי' יראה"ש שם.
- ↑ ויקרא כה מג. עי' תו"כ שם; עי' רש"י שם; עי' רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא שם מו.
- ↑ עי' רש"י שם מו, לפי מזרחי שם.
- ↑ ויקרא שם. עי' יראה"ש שם; עי' סמ"ג שם.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ו.
- ↑ ויקרא כה מג.
- ↑ עי' תו"כ שם. רמב"ם שם, לפי כס"מ שם.
- ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם.
- ↑ עי' ציון 435 ואילך.
- ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם.
- ↑ עי' יראה"ש סי' קצט; עי' סמ"ג לאוין קעד; עי' הגמ"י עבדים פ"א ה"ו, בשם ס"ה בשם תו"כ, וצ"ב, שאינו שם.
- ↑ עי' ציון 430 ואילך. ויקרא כה מג ומו.
- ↑ שמות א יג.
- ↑ ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן בסוטה יא ב. עי' סמ"ג שם.
- ↑ בה"ג ל"ת קנב; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 680): פרך מֵרדות; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בלאוין א"ב שני: ומרדיית פרך; אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) לאוין: לא תרדה בחרי באחיך העברי; ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנט; יראה"ש סי' קצט; סמ"ג לאוין קעד; חינוך מ' שמו.
- ↑ אזהרות "אתה הנחלת".
- ↑ ע"ע מלקות. עי' בה"ג שבציון 444; שמנאה בלאוין שבמלקות; עי' אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 675 ועמ' 680), שמנאה בלאוין שבמלקות; עי' אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בלאוין, בתחי' הלאוין וא"ב שני, שמנאה בלאוין שבמלקות.
- ↑ עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד, שלא מנאה; חינוך מ' שמו.
- ↑ חינוך שם.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ו.
- ↑ ויקרא כה נג. רמב"ם שם.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ח, והובא בספה"מ לרמב"ם ל"ת רס; עי' רמב"ם עבדים שם; עי' סמ"ג לאוין קעז; עי' חינוך מ' שמח.
- ↑ ויקרא שם. תו"כ שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ חינוך מ' שמח.
- ↑ ע"ע לאו שאין בו מעשה. עי' חינוך מ' שמח.
- ↑ ספה"מ לרמב"ם ל"ת רס; סמ"ג לאוין קעז; חינוך מ' שמח.
- ↑ בה"ג; רס"ג; ר"א הזקן; ר"י ברצלוני; ר"ש ן' גבירול; יראים.
- ↑ עי' ציונים 100, 107.
- ↑ עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רעג, בד' בה"ג וסיעתו, עיי"ש שאינו מועיל לד' רס"ג.
- ↑ ע"ע מנין המצות. רי"פ פערלא שם.
- ↑ עי' מכילתא נזיקין פ"א: שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון וכו'; רמב"ם עבדים פ"א ה"ז: בוזים.
- ↑ עי' מכילתא שם: כדרך שעבדים עושין; רמב"ם שם.
- ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רנז.
- ↑ עי' מכילתא שם; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' מס' עבדים פ"ב; רמב"ם שם.
- ↑ מס' עבדים שם.
- ↑ ספה"מ שם.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון 470. ועי' ציון 471, שיש שלא מנאוה במנין המצוות.
- ↑ ויקרא כה לט. מכילתא שם; תו"כ שם; רמב"ם עבדים שם וספה"מ שם.
- ↑ בה"ג ל"ת קנד; אזהרות ר"ש ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" לאוין: ולא תעבוד בהם עבודת עבדיהם ביען כי לי הם עבדים נמכרים; ספה"מ שם; יראה"ש סי' רא; סמ"ג לאוין קעו; חינוך מ' שמד.
- ↑ אזהרות "אתה הנחלת"; אזהרות ר"א הזקן; אזהרות הר"י ברצלוני.
- ↑ ע"ע מלקות. עי' בה"ג שבציון 470, שמנאה בלאוין שבמלקות.
- ↑ עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד, שלא מנאה; חינוך מ' שמד: מן הדומה.
- ↑ חינוך שם.
- ↑ עי' מכילתא נזיקין פ"א; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ז וספה"מ ל"ת רנז.
- ↑ ספה"מ שם.
- ↑ ויקרא שם מ. עי' מכילתא שם; רמב"ם שם ושם.
- ↑ ע"ע פועל.
- ↑ מכילתא שם.
- ↑ מכילתא שם; עי' מס' עבדים פ"ב; עי' רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' מכילתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' ר' יוסי במכילתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ב.
- ↑ שמות כא ב. תועלות לרלב"ג שם.
- ↑ ויקרא כה לט. תועלות לרלב"ג שם.
- ↑ עי' ציון 39 ואילך.
- ↑ עי' טור יו"ד סי' רסז.
- ↑ עי' ב"מ עג ב; עי' טור שם.
- ↑ ש"ך שם ס"ק כח.
- ↑ עי' ברייתא בגמ' שם; רמב"ם עבדים פ"א ה"ח; עי' טור שם; שו"ע שם טו.
- ↑ ויקרא כה מז.
- ↑ ויקרא שם. עי' ברייתא שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה בהם תעבודו ובאחיכם.
- ↑ ויקרא שם. ברייתא שם.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"ב; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ברייתא קדושין כ א וכב א וערכין ל ב; עי' ספה"מ לר' חפץ בן יצליח (צוקר) עמ' 42; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ט.
- ↑ עי' תו"כ שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' ספה"מ לר' חפץ בן יצליח שם, לגי' המהדיר שם, ועיי"ש עמ' 39; רמב"ם שם.
- ↑ דברים טו טז. מכילתא שם; תו"כ שם; ברייתא שם ושם ושם; רמב"ם שם.
- ↑ ברייתא שם ושם ושם.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ מכילתא שם; מדרש תנאים דברים שם; מדה"ג פ' ראה שם.
- ↑ תו"כ שם; ברייתא שם ושם ושם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם: נקי; מדה"ג שם.
- ↑ תו"כ שם; ברייתא שם ושם ושם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם.
- ↑ ריטב"א קדושין כב א: מסתברא.
- ↑ עי' תו"כ שם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם; עי' מדה"ג פ' בהר כה מא.
- ↑ עי' תו"כ שם; עי' מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם; מדה"ג פ' ראה שם.
- ↑ ויקרא כה מא. עי' תו"כ שם; מדרש תנאים דברים שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם; עי' מדה"ג פ' בהר שם.
- ↑ ברייתא שם ושם ושם; מדרש תנאים שם; רמב"ם שם; מדה"ג פ' ראה שם. ועי' מדרש חסירות ויתירות (נד' בבתי מדרשות ח"ב עמ' רנט), על "אדניו", שבשמות כא ד: אדונו כתיב חסר י' לפי שכל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, וכ"כ בכ"י לייפציג1, בהערת הגליון שבספר שהעתיק ממנו מצא הי' מחוק, ונוספה הערת מסורה: ל' חסר יו"ד, דהיינו: לית כוותיה במקרא חסר יו"ד, ולפנינו בכל הספרים "אדניו", וכ"ה בגוף המקרא בכ"י לייפציג1.
- ↑ עי' תו"כ שבציון הבא ואילך, לפי רבינו הלל לתו"כ בהר פ"ז (וכ"מ מקרבן אהרן שם), ועי' ציון 514 ואילך, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ט.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ ויקרא כה מו. עי' רמב"ם שם.
- ↑ מכילתא משפטים נזיקין פ"א, לפי איפת צדק שם ובירורי המדות שם ס"ק יא וצידה לדרך שמות כא ג ומרה"מ למכילתא שם, ועי' ציון 523, שי"מ בע"א; עי' רבי בילק"ש משפטים רמז שי; פיוטי יניי (ברלין תרח"צ) עמ' קג: קריאת עבד כאדוניו היא, לפי תו"ש שמות כא אות מג ופיוטי יניי ביאורים ופירושים עמ' 150; עי' ראב"ד ור"ש משאנץ לתו"כ בהר פ"ז, בפי' התו"כ שבציון 516 ואילך, ועי' ציון 510, שי"מ בע"א.
- ↑ פיוטי יניי שם, לפי תו"ש ופיוטי יניי ביאורים ופירושים שם; עי' ראב"ד ור"ש משאנץ שם, בפי' התו"כ שבציון הבא ואילך, ועי' ציון 510, שי"מ בע"א.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א, לגי' איפת צדק שם (והובא בברורי המדות שם ס"ק יא), ולגירסתנו ליתא; תו"כ שם.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ מרה"מ למכילתא שם, בפי' המכילתא שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ מכילתא שם, לגי' צידה לדרך שם, בשם הרב רמ"מ, והסכים לו, ועי' ציונים 524, 536, שי"ג בע"א.
- ↑ עי' רבינו מיוחס שמות כא ב; עי' מזרחי שם, בפי' המכילתא משפטים נזיקין פ"א, ועי' ציון 514, שי"מ בע"א; עי' צידה לדרך שם ג, בשמו, ותמה.
- ↑ מכילתא שם, לגירסתנו (ועי' רבינו מיוחס ומזרחי שם, שהוא פי' לדין זה, ועי' ציון 536, שי"מ בע"א), ועי' ציון 522, שי"ג בע"א; עי' רבי בילק"ש משפטים רמז שי.
- ↑ ציון 526 ואילך.
- ↑ ציון 531 ואילך.
- ↑ עי' ציון 130 ואילך.
- ↑ עי' תו"כ שבציון 530, לפי רבינו הלל לתו"כ בהר פ"ז (וכ"מ מקרבן אהרן שם), ועי' ציון 531, שי"מ בע"א; רמב"ם עבדים פ"א ה"ט.
- ↑ שמות כא ב. תו"כ שם: ת"ל עבד, לפי קרבן אהרן שם, ועי' ציון 532, שי"מ בע"א.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א, לגי' איפת צדק שם (והובא בבירורי המדות ס"ק יא), ולגירסתנו ליתא; ראב"ד ור"ש משאנץ לתו"כ בהר פ"ז, בפי' התו"כ שבציון 518, ועי' ציון 528, שי"מ בע"א.
- ↑ תו"כ שם: ת"ל עבד, לפי ראב"ד ור"ש משאנץ שם, ועי' ציון 529, שי"מ בע"א.
- ↑ שמות כא ב. עי' מכילתא שם, לפי בירורי המדות שם, לגירסתו שבציון 531; ראב"ד שם.
- ↑ שם ה. ראב"ד שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ מכילתא שם, לגירסתנו (ועי' מרה"מ למכילתא שם, שהוא פי' לדין זה, ועי' ציון 524, שי"מ בע"א), ועי' ציון 522, שי"ג בע"א; עי' רבי בילק"ש משפטים רמז שי.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.
- ↑ שמות כא ב. מכדרשב"י ומדה"ג שם: ת"ל; רמב"ם שם.
- ↑ ציון 514 ואילך.
- ↑ ציון 338 ואילך.
- ↑ תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ו; כס"מ עבדים פ"ב הי"ב, בשמו.
- ↑ עי' רלב"ג שם; עי' כס"מ שם, בשמו.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא משפטים נזיקין סופ"א; עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ר' שמעון בברייתא קדושין כב א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ שמות שם. ר' יצחק במכילתא שם; מכדרשב"י שם; ר' שמעון בברייתא שם; רמב"ם שם; מדה"ג שם; עי' תועלות לרלב"ג שם.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא שם; רש"י שם.
- ↑ ר"ש בברייתא שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא שם; עי' ר"ש בברייתא שם; רש"י שמות שם; עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא שם.
- ↑ עי' ציון 582 ואילך.
- ↑ רש"י קדושין שם ד"ה דלא בני מיעבד.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ח.
- ↑ עי' רמב"ם שם. ועי' מל"מ שם, שהוא ע"פ המכדרשב"י (ומדה"ג) שם: וחלוצה לכהן הדיוט, ואין איסורה אלא מדרבנן (ע"ע חלוצה לכהן ציון 7 ואילך).
- ↑ ע"ע עריות. עי' רלב"ג שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם; עי' רלב"ג שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ מכדרשב"י שם; עי' רשב"ם שם; עי' מדה"ג שם; עי' תועלות לרלב"ג שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; עי' מדה"ג שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ג; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.
- ↑ שמות שם.
- ↑ מכדרשב"י שם; מדה"ג שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם; עי' רלב"ג שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ מכדרשב"י שם; עי' תו"כ שם; מדה"ג שם.
- ↑ עי' להלן: מסירת שפחה כנענית לו. עי' רמב"ן שם.
- ↑ ע"ע שאר וכסות ועונה.
- ↑ עי' רמב"ן שמות כא ג.
- ↑ עי' ציון 543 ואילך.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא משפטים נזיקין סופ"א; עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' ר' שמעון בברייתא קדושין כב א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ר' יצחק במכילתא שם. ועי' רמב"ן שם, בשם המכדרשב"י, שאע"פ שאין אדם חייב במזונות ארוסה (ע"ע ארוסה ציון 27 ואילך), הייתי חושב שהאדון יתחייב במזונות, שכן חייב במזונות אשת העבד, אף על פי שאין הבעל חייב - מן התורה, לסוברים כן (ע"ע שאר כסות ועונה) - במזונות אשתו.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא שם; עי' מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ר' יצחק במכילתא שם. ועי' רמב"ן שם, בשם המכדרשב"י, שאע"פ שאין אדם חייב במזונות שומרת-יבם (ע"ע), הייתי חושב שהאדון יתחייב במזונות, שכן חייב במזונות אשת העבד, אף על פי שאין הבעל חייב - מן התורה, לסוברים כן (ע"ע שאר כסות ועונה) - במזונות אשתו.
- ↑ שמות שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; עי' מדה"ג שם.
- ↑ ע"ע ארוסה ציון 33 ואילך וע' שומרת יבם.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ עי' ר' יצחק במכילתא משפטים נזיקין סופ"א; עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' תו"כ בהר פ"ז; עי' ר' שמעון בברייתא קדושין כב א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"א; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא כה מא. ר' יצחק במכילתא שם; תו"כ שם; ר"ש בברייתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ ר"ש בברייתא שם.
- ↑ ר' יצחק במכילתא שם.
- ↑ ויקרא שם נד. רמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 544 ואילך.
- ↑ רש"י שם ד"ה לאהדורי.
- ↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; עי' רמב"ם עבדים פ"א ה"ג; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.
- ↑ עי' רמב"ן שם ומזרחי שם, ע"פ רש"י שבציון 552. וע"ע אב (א) ציון 119 ואילך.
- ↑ רמב"ן שבציון הקודם, לפי ערה"ש יו"ד סי' רסז סקנ"ה, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; מזרחי ויקרא כה מא; מל"מ שם, בשמו, ותמה.
- ↑ רמב"ן שבציון 591, לפי מל"מ שם, ע"פ ל' הרמב"ן שם: או נוהג לזון, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
- ↑ ערה"ש שם.
- ↑ עי' ציון 564 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ן שמות כא ג, בפי' מכדרשב"י (ומדה"ג פ' משפטים) שם.
- ↑ עי' רמב"ן שמות כא ג.
- ↑ עי' ציונים 543 ואילך, 581 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ב; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ז.
- ↑ רלב"ג שם.
- ↑ ע"ע עבד כנעני.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ שמות כא ג.
- ↑ מכדרשב"י שם, והובא ברמב"ן שמות שם; מדה"ג פ' משפטים שם. מל"מ שם, בד' הרמב"ם, שפי' המכדרשב"י כפשוטו.
- ↑ עי' רמב"ן שם; עי' ריטב"א קדושין כב א; עי' מל"מ שם, בשם הרמב"ן והריטב"א.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ עי' רמב"ן שם; עי' מל"מ שם, בשמו ובשם הריטב"א (עי' ציון 605).
- ↑ עי' ציון 605 ואילך.
- ↑ עי' ציון 598 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ב.
- ↑ ע"ע דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לדון בדבר החדש.
- ↑ שמות כא ג.
- ↑ ע"ע הנ"ל: החזרתו לכללו.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; עי' מדה"ג פ' משפטים שם.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ מכדרשב"י כא ג; מדה"ג פ' משפטים שם.
- ↑ עי' ר' ישמעאל במכילתא משפטים נזיקין פ"א; עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רש"י שמות כא ד; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.
- ↑ רש"י קדושין יד ב ד"ה רבו מוסר.
- ↑ עי' רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם שם; עי' רמב"ם שם ה"ד; יראה"ש סי' לד; עי' סמ"ג לאוין פ.
- ↑ רמב"ם שם ה"ג וה"ד. ועי' ציון 634 ואילך.
- ↑ גמ' שם טו א; רש"י שם יד ב ד"ה אין רבו.
- ↑ שמות שם. עי' ר' ישמעאל במכילתא שם; עי' רש"י שם וקדושין שם.
- ↑ עי' מכילתא שם; מכדרשב"י שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; עי' ר"א בן הרמב"ם שם.
- ↑ ע"ע אב (א) ציון 4 ואילך.
- ↑ עי' ציון 61.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ ע"ע. ר"א בן הרמב"ם שם.
- ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 98 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 108 ואילך. עי' רש"י שם.
- ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בב"ק כח א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג וה"ד וה"ה.
- ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם, ורש"י ד"ה והשתא; עי' רמב"ם שם ה"ה.
- ↑ עי' קדושין כא ב.
- ↑ עי' גמ' שם, בצד הא' של האיבעיא, ורש"י ד"ה חידוש הוא.
- ↑ עי' גמ' שם, שרב נחמן הוכיח כן מד' חכמים שאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום (ע"ע נרצע), ואם אינו נושא שפחה כנענית, אינו יכול להירצע כיון שצריך אהבתי את אדני ואת אשתי, ומסיימת הגמ': תו לא מידי (ועי' רש"י שם ד"ה תו לא מידי); עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ד, ועי' הגמ"י וכס"מ שם, הטעם, שרב ושמואל הלכה כרב באיסורים (ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 810 ואילך) ועוד שהגמ' מסיקה כרב (עי' לעיל).
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ עי' גמ' שם, בצד הב' של האיבעיא.
- ↑ עי' ר' ישמעאל במכילתא משפטים נזיקין פ"א ופ"ב; ר' עקיבא במכילתא שם פ"א, לפי מל"מ עבדים פ"ג ה"ג, ועי' ציון 649, שי"מ בע"א; עי' מכדרשב"י כא ד; ראב"י בברייתא שבציון 679 ואילך, לפי מל"מ שם, ועי' ציון 650, שי"מ בע"א; כ"מ מת"ק שבציון 970 ואילך, לפי מל"מ שם; עי' רש"י שמות כא ד; רמב"ם שם, לפי כס"מ שם.
- ↑ רש"י שמות שם ג, ע"פ אונקלוס שם.
- ↑ שמות שם ג.
- ↑ עי' ר' ישמעאל במכילתא שם.
- ↑ שמות שם ד.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; מל"מ שם, בד' ר' עקיבא במכילתא שם.
- ↑ עי' ר' ישמעאל במכילתא שבציון 641 ואילך.
- ↑ כ"מ ממל"מ שם, בד' מזרחי שבציון 650, בד' ת"ק שבציון 970 ואילך.
- ↑ כ"מ ממל"מ שם, בד' מזרחי שבציון הבא, בד' ר' עקיבא במכילתא שם, ועי' ציון 641, שי"מ בע"א.
- ↑ מזרחי שם, בד' ראב"י שבציון 679 ואילך, ועי' ציון 641, שי"מ בע"א; מל"מ שם, בשמו, ותמה. ועי' פסי"ז שם.
- ↑ ברייתא קדושין יד ב.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה אין רבו; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.
- ↑ רמב"ם שם. וע"ע עריות.
- ↑ שמות כא ד.
- ↑ גמ' שם טו א, בד' ת"ק.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' ברייתא שם יד ב.
- ↑ עי' ציון 669 ואילך. עי' גמ' שם טו א, בד' ר' אליעזר.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.
- ↑ שמות כא ד.
- ↑ מכדרשב"י שם.
- ↑ שמות שם ב. עי' ציון 952 ואילך.
- ↑ שם ד.
- ↑ אבהא"ז שם, בד' הרמב"ם, בצד הא'.
- ↑ שמות שם ב.
- ↑ שם ד.
- ↑ שם ב.
- ↑ אבהא"ז שם, בד' הרמב"ם, בצד הב'.
- ↑ עי' קדושין טו א; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ג.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ דברים טו יח.
- ↑ עי' ר' יצחק בברייתא קדושין טו א.
- ↑ עי' גמ' שם, בד' ת"ק שבציון 651 ואילך.
- ↑ שיטה לא נודע למי שם.
- ↑ שמות כא ד.
- ↑ גמ' שם, בד' ר' אליעזר שבציון 657 ואילך.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רב נחמן בר יצחק בקדושין כ א, בד' ראב"י שבציון 679 ואילך; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ד, ועי' כס"מ שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ שמות כא ג.
- ↑ ראב"י בברייתא שם.
- ↑ רש"י שמות שם, ע"פ אונקלוס שם.
- ↑ רס"ג שם.
- ↑ רס"ג בפי' הארוך שם (מובא ברס"ג שם ציון 4); ראב"ע (הארוך) שם, בשם י"א; ראב"ע (הקצר) שם.
- ↑ רס"ג בפי' הארוך שם.
- ↑ רש"י שם; עי' ראב"ע (הארוך) שם, בשם אחרים.
- ↑ משלי ט ג.
- ↑ במדבר טו לח. עי' מזרחי שמות שם.
- ↑ דניאל ז ד. עי' ראב"ע (הארוך) שם, בשם אחרים; מזרחי שמות שם.
- ↑ ראב"ע (הארוך) שם, במסקנה. ועי' ראב"ע (הקצר) שם, שנ' שהוא פי' א' עם הפי' שבציון 683 ואילך, וצ"ב.
- ↑ שמות שם.
- ↑ מכדרשב"י שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ג, והובא ברמב"ן שמות כא ג; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ה.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ שמות כא ג. מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם.
- ↑ מכדרשב"י שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא כה מא.
- ↑ מכדרשב"י שם. מל' הרמב"ם שם, מ' שלומד אף דין זה מהכתוב שבציון 694, וצ"ב.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ה.
- ↑ שמות כא ד. מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שבציון הבא.
- ↑ מכדרשב"י שם.
- ↑ ר"ע במכילתא שבציון 709 ואילך, לפי כס"מ עבדים פ"ג ה"ה; עי' מכדרשב"י כא ד; עי' רמב"ם שם.
- ↑ מכדרשב"י שם; רמב"ם שם: לכנעניים.
- ↑ שמות שם. מכדרשב"י שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' ר"ע במכילתא שבציון 709, לפי מל"מ שם, ועי' מהרי"א קדושין יד ב, שפי' בע"א; עי' מכדרשב"י שבציון הבא.
- ↑ מכדרשב"י שם.
- ↑ ר"ע במכילתא שבציון הבא, לפי מל"מ שם, ועי' מהרי"ט שם, שפי' בע"א.
- ↑ עי' ר"ע במכילתא משפטים נזיקין פ"ב (לגירסתנו. במכילתא (האראוויטץ), בסתם).
- ↑ ר"ע במכילתא שם.
- ↑ שמות כא ד.
- ↑ מכילתא משפטים נזיקין פ"ב.
- ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בב"ק כח א, בפי' הברייתא שבציון 716; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ה.
- ↑ רש"י שם ד"ה מסרהב.
- ↑ רש"י שם ד"ה וחבל בו.
- ↑ ברייתא שם, ורש"י ד"ה שכלו ימיו; רמב"ם שם.
- ↑ עי' תוס' תלמיד ר"ת (בשיטת הקדמונים) שם.
- ↑ עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סד, ע"פ ילק"ש מסעי רמז תשפח, בשם ספ"ז, ותוס' שם ד"ה מנין (ועי' הג"א שם פ"ג סי' ג, בשם מהרי"ח בשם ר"י, ואגודה שם פ"ג סי' מא, בשם ר"י, שנ' שפי' התוס' הוא בע"א).
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה איסורא.
- ↑ עי' ציון 635. עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם; רמב"ם שם. ועי' שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' כב ומל"מ שם.
- ↑ עי' במדבר לה לב. עי' ברייתא שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה לא תקחו.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ רש"י שם, בפי' הא'.
- ↑ רש"י שם, בל"א.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; מהד"ג פ' משפטים כא ב.
- ↑ משנה קדושין יד ב; רמב"ם שם; מדה"ג שם.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שם: או ביובל; מדה"ג שם: וביובל.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שם: או בגרעון; מדה"ג שם: ובגרעון.
- ↑ רמב"ם שם: או בשטר; מדה"ג שם: ובשטר.
- ↑ רמב"ם שם: או במיתת; מדה"ג שם: ובמיתת האדון.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ציונים 265 ואילך, 296 ואילך.
- ↑ ציון 288 ואילך.
- ↑ ציון 738 ואילך.
- ↑ ציון 934 ואילך.
- ↑ ציון 947 ואילך.
- ↑ משנה קדושין יד ב; רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; מהד"ג פ' משפטים כא ב.
- ↑ שמות כא ח.
- ↑ חזקיה בקדושין טז א.
- ↑ ע"ע הקש.
- ↑ חזקיה בגמ' שם, לפי רע"ב קדושין פ"א מ"ב. ועי' ריטב"א שם, שפי' בע"א.
- ↑ עי' שדה יהושע לירו' קדושין פ"א ה"ב.
- ↑ ויקרא כה נב. עי' ירו' שם. ועי' שדה יהושע שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ח, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ המשנה שבציון הקודם, שמכיון ששנינו כן בסתם, הרי שהוא בכל מיני עבד עברי.
- ↑ ויקרא כה נ. רש"י קדושין שם ד"ה ובגרעון כסף.
- ↑ רש"י ויקרא שם.
- ↑ עי' ציון 265 ואילך.
- ↑ עי' רש"י שם ושם; עי' רע"ב שם.
- ↑ רש"י ויקרא שם; עי' רש"י קדושין שם; עי' רע"ב שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 296 ואילך.
- ↑ עי' ציון 301.
- ↑ עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 308 ואילך.
- ↑ עי' ציון 317 ואילך.
- ↑ עי' ציון 308.
- ↑ ויקרא כה נ.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ברייתא קדושין טז א.
- ↑ עי' לח"מ עבדים פ"ב ה"ח.
- ↑ ויקרא כה נא.
- ↑ ויקרא שם. עי' גמ' שם.
- ↑ רש"י שם ח א ד"ה ישיב גאולתו.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ עי' שדה יהושע לירו' קדושין פ"א ה"ב.
- ↑ עי' תו"כ וירו' שבציון הבא ואילך.
- ↑ ויקרא כה נ.
- ↑ תו"כ בהר פ"ח, לגירסתנו וגי' רבינו הלל שם וכס"מ עבדים פ"ב ה"ח, ועי' ציון 218, שי"ג בע"א; ירו' קדושין פ"א ה"ב, לגירסתנו וגי' כס"מ שם, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א; עי' רמב"ם שם.
- ↑ ע"ע שוה כסף.
- ↑ ר' אבא מרי בירו' שם.
- ↑ שדה יהושע שם; קה"ע שם; עי' פ"מ שם.
- ↑ ר' אבא מרי בירו' שם, לגי' הדר זקנים שמות כא ח וקה"ע לירו' שם. בירו' שם, לגירסתנו: כסף בכסף.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ שם נא. עי' קה"ע שם; עי' פ"מ שם.
- ↑ פ"מ שם.
- ↑ ע"ע לא תחנם: חניה בקרקע. עי' או"ש שם.
- ↑ פנ"י קדושין ח א, בפי' הא', וערה"ש יו"ד סי' רסז סקמ"ט, בד' הרמב"ם שבציון 782, שכן יפרש הברייתא שבציון 218, לפי הגמ' שבציון הנ"ל.
- ↑ פנ"י שם, בד' הרמב"ם, בפי' הא'.
- ↑ ראב"ד ורבינו הלל לתו"כ בהר פ"ח וסמ"ג עשין פג ולח"מ עבדים פ"ב ה"ח, ע"פ הברייתא שבציון 218, לפי הגמ' שבציון הנ"ל. ועי' פנ"י קדושין ח א, שכ"מ מהגמ' שבציון 762 ואילך.
- ↑ עי' ראב"ד ורבינו הלל שם וסמ"ג שם, ע"פ הגמ' שבציון 218.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ח. ועי' לח"מ שם, שתמה, לשיטתו שבציון 780, שהגמ' חולקת, ועי' ציונים 778, 783, 784.
- ↑ עי' פנ"י וערה"ש שבציון 778 ואילך, בד' הרמב"ם, ועי' פנ"י שם, שסיים, שהוא עדיין מגומגם בל' הרמב"ם.
- ↑ פנ"י שם, בפי' הב', בד' הרמב"ם.
- ↑ עי' סמ"ג עשין פג; עי' לח"מ שם וערה"ש יו"ד סי' רסז סקמ"ח, בשמו.
- ↑ עי' ציונים 767 ואילך, 782 ואילך.
- ↑ או"ש עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' ציון 767 ואילך.
- ↑ עי' ר' יודן אבוי דר' מתנייה בירו' קדושין פ"א ה"ב, לפי הדר זקנים שמות כא ח, ועי' ציון הבא ואילך, שי"מ בע"א.
- ↑ פ"מ שם.
- ↑ עי' ר' יודן אבוי דר' מתנייה בירו' שם, לפי קה"ע ופ"מ שם, ועי' ציון 789, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' ירו' שם: אוף ר' חייה בר אדא יודה וכו', לפי קה"ע ופ"מ שם, ועי' ציון 798, שי"מ בע"א.
- ↑ ויקרא כה נא.
- ↑ קה"ע שם.
- ↑ עי' ויקרא שם נ ונא.
- ↑ שם נב.
- ↑ פ"מ שם.
- ↑ ירו' קדושין פ"א ה"ב: אוף ר' חייה בר אדא יודה וכו', לפי או"ש עבדים פ"ב ה"ז, ועי' ציון 792, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' ברייתא קדושין כ א; רמב"ם עבדים פ"ב ה"ט.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ ויקרא כה נא.
- ↑ שם נב.
- ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם ב.
- ↑ עי' ברייתא שם א; רמב"ם שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה אלא מנה.
- ↑ ויקרא שם נא. עי' ברייתא שם, לפי רב נחמן בר יצחק שבציון 801 ואילך.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה מכסף מקנתו.
- ↑ עי' ברייתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא שם נב. עי' ברייתא שם, לפי רב נחמן בר יצחק שבציון 801 ואילך.
- ↑ עי' תוס' שם ד"ה עבד, בשם ה"ר ברוך.
- ↑ עי' ציון 855 ואילך.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ ויקרא כה מ.
- ↑ שם נג. עי' רש"י שם יד ב ד"ה שכיר שכיר וטו ב ד"ה נילף שכיר שכיר.
- ↑ עי' ציון 799 ואילך.
- ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 823.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"י.
- ↑ עי' ציון 835 ואילך.
- ↑ עי' אביי בקדושין כ ב; עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' גמ' שם, בד' אביי; רמב"ם שם.
- ↑ עי' אביי בגמ' שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' רש"י קדושין כ ב ד"ה ה"ג במסקנא; סמ"ג עשין פג.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה לחצאין; עי' מהר"י בירב שם.
- ↑ עי' רמב"ם שבציון 854, בנמכר לישראל.
- ↑ עי' גמ' שם, בצד הא' של הבעיא.
- ↑ ויקרא כה כו. רש"י קדושין שם ד"ה שדה אחוזה.
- ↑ עי' ברייתא ערכין ל ב, לגירסתנו. עי' רש"י קדושין שם.
- ↑ ויקרא שם נא. עי' רש"י קדושין שם.
- ↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם.
- ↑ עי' גמ' שם. עי' רש"י שם ד"ה ה"ג במסקנא; עי' סמ"ג שם; עי' כס"מ עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' גמ' שם כא א, לפי רש"י ד"ה עבד עברי כו', ועי' ציון 837, שי"מ בע"א. עי' מרה"מ (חעלמא) שם, לד' זו.
- ↑ גמ' שם כ ב, לפי לח"מ שם, ועי' ציונים 833, 837, שי"מ בע"א.
- ↑ גמ' שם, לפי כס"מ שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' כס"מ שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' קדושין כ ב.
- ↑ עי' אביי בגמ' שם, ועי' ציון 832, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' רבינא בגמ' שם כא א, לפי מרה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם שבציון 835, ועי' ציון 831, שי"מ רבינא בע"א.
- ↑ עי' כס"מ שם; עי' חי' מים חיים שם; עי' מרה"מ (חעלמא) שם.
- ↑ ע"ע: באמוראים. עי' כס"מ שם; עי' חי' מים חיים שם.
- ↑ עי' גמ' שם כ ב.
- ↑ ע"ע אם תמצא לומר ציון 2 ואילך.
- ↑ חי' מים חיים שם, בד' הרמב"ם.
- ↑ עי' רש"י קדושין כא א ד"ה עבד עברי כו'; סמ"ג עשין פג.
- ↑ ויקרא כה מט. רש"י קדושין שם; עי' ראב"ע שם; לח"מ שם; תורה תמימה שם, בד' תו"כ בהר פ"ח: או השיגה ידו יד עצמו, ע"פ ערכין ל ב.
- ↑ עי' סמ"ג שם, ע"פ רב ששת בגמ' שם כ ב, ועי' לח"מ שם, שצידד שהיתה לו גי' אחרת בגמ', ולגירסתו ספקו של רב הונא בר חיננא הוא אף לגבי לווה וגואל, ועי' ציון 851, שי"ג בע"א.
- ↑ עי' גמ' שם כא א. עי' רש"י שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' ציון 870.
- ↑ מרה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם.
- ↑ עי' מרה"מ שם, בפי' בעיא דרב הונא בר חיננא בגמ' שם כ ב, לגירסתנו, שלא הסתפק כלל על לווה וגואל, ועי' ציון 846, שי"ג בע"א.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ ויקרא כה מח-מט.
- ↑ עי' תו"כ שבציון 864; עי' רב נחמן בר יצחק בקדושין כא ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ ויקרא שם מח.
- ↑ קרבן אהרן לתו"כ בהר פ"ח.
- ↑ עי' תו"כ שם.
- ↑ ויקרא שם מט.
- ↑ שם.
- ↑ שם.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ עי' רש"י קדושין כא ב ד"ה ואפי' לרבי יהושע; עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' ציון 856. עי' גמ' שם א.
- ↑ ויקרא שם כד.
- ↑ עי' ברייתא שם.
- ↑ גמ' שם ב, ורש"י ד"ה ההוא.
- ↑ רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ הדין שבציון 875.
- ↑ עי' תיוב"ע שבציון 873; עי' מס' עבדים פ"ב.
- ↑ ויקרא כה מט.
- ↑ תיוב"ע שם: או ידא דצבורא ויתפריק.
- ↑ רמב"ם מת"ע פ"ח הי"ג; עי' טוש"ע יו"ד רנב ו, ולא הזכירו שהוא מצוה.
- ↑ עי' רב אסי בגיטין מו ב, בפי' המשנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ גמ' שם מז א.
- ↑ רש"י שם ד"ה משום קלקולא; ש"ך שם סק"ו, בשמו; באה"ט שם סק"ד, בשם ש"ך בשם רש"י.
- ↑ ש"ך שם, ע"פ רש"י שבציון הקודם, והובא בבאה"ט שם.
- ↑ עי' גמ' שם מו ב - מז א; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ עי' ציון 317 ואילך.
- ↑ עי' ציון 308 ואילך.
- ↑ עי' ויקרא כה מא. עי' רש"י קדושין כא א ד"ה ועבד עברי.
- ↑ עי' גמ' שם, בד' רבי.
- ↑ לח"מ עבדים פ"ד ה"ב; עי' מנ"ח מ' מב סק"א (ס"ק כב במהד' מ"י); ועי' אבהא"ז שם פ"ב ה"ז.
- ↑ עי' ציון 865 ואילך. עי' גמ' שם כ א, לגירסתנו, ועי' ציון 890, שי"ג בע"א; עי' רמב"ם פ"ב שם.
- ↑ ויקרא כה נד.
- ↑ עי' ציון 302 ואילך.
- ↑ עי' קדושין כא א, בד' רבי.
- ↑ עי' גמ' שם כ א, לגירסתנו, לפי רשב"א שם, ועי' רשב"א שם, בשם הראב"ד, שגרס בע"א, ועי' פנ"י ומשמרות כהונה שם.
- ↑ עי' ציון 307.
- ↑ עי' ציונים 905 ואילך, 910 ואילך. עי' גמ' שם: כי תיבעי לך אליבא דרבנן, לפי חי' רעק"א שם, בתחי' דבריו, ע"פ הכס"מ והלח"מ, ועי' ציון 197, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' ציון 855 ואילך.
- ↑ ויקרא כה מ.
- ↑ שם נג. עי' רש"י קדושין יד ב ד"ה שכיר שכיר וטו ב ד"ה נילף שכיר שכיר.
- ↑ שם מח.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז; עי' סמ"ג שם, שהוא בעיא דלא איפשטא בגמ' (ועי' לח"מ שם, שתמה, שהלא הסמ"ג פוסק (בציונים 317, 931), כרבי, וא"כ אינו בעיא דלא איפשטא), ומ"מ כך משמע פשט הכתוב, עיי"ש.
- ↑ כס"מ עבדים פ"ב ה"ז; לח"מ שם פ"ד ה"ב, בשמו, ותמה. ועי' אבהא"ז פ"ב שם.
- ↑ עי' ציונים 855 ואילך, 870 ואילך.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ט, ורבינו הלל שם; עי' ברייתא קדושין טו ב, ורש"י ד"ה באלה לשיחרור; עי' יר'ו קדושין פ"א ה"ב; עי' מס' עבדים פ"ב.
- ↑ עי' ריה"ג בתו"כ שם וברייתא שם וירו' שם ומס' עבדים שם.
- ↑ גמ' שם, בד' ריה"ג.
- ↑ ויקרא כה נד.
- ↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה אלא בסברא פליגי וד"ה ר' יוסי הגלילי; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם.
- ↑ ויקרא שם. עי' גמ' שם, בד' ריה"ג; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה ויצא בשנת היובל. ועי' קרבן אהרן לתו"כ שם.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ט וברייתא קדושין טו ב וירו' קדושין פ"א ה"ב ומס' עבדים פ"ב.
- ↑ עי' גמ' שם, בד' ר"ע. ועי' תוס' שם ד"ה אלא, בשם ה"ר ברוך, ומאירי שם, בפי' ל' ר"ע בתו"כ וברייתא שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה אלא בסברא פליגי וד"ה ור"ע; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם, לפי שדה יהושע שם.
- ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ור"ע; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם, לפי שדה יהושע שם.
- ↑ ויקרא שם. ועי' קרבן אהרן שם.
- ↑ עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בקדושין טו ב, לפי שדה יהושע לירו' קדושין פ"ב ה"א (ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 932, שנ' שפי' בע"א); ר' יסא בשם ר' יוחנן בירו' שם.
- ↑ מס' עבדים פ"ב.
- ↑ עי' ברייתא בירו' שם.
- ↑ עי' קדושין טו ב, בד' רבי בברייתא שם; עי' ירו' שם.
- ↑ ויקרא כה נד.
- ↑ עי' ציון 308 ואילך.
- ↑ עי' ציון 309 ואילך.
- ↑ גמ' שם, בד' רבי.
- ↑ ויקרא שם מט. עי' ר' ישמעאל במס' עבדים שם.
- ↑ עי' תו"כ בהר פ"ח; עי' גמ' שם; מדה"ג פ' בהר שם.
- ↑ עי' תו"כ שם; גמ' שם; עי' ברייתא בירו' שם, לפי קה"ע שם (ול' הירו' שם, שמביא לימוד על הכתוב בשדה-אחזה (ע"ע), צ"ב); עי' מדה"ג שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה ר' יוסי.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה ר' יוסי וד"ה שדי גאולת וד"ה לאחריו.
- ↑ קה"ע שם.
- ↑ שדה יהושע שם.
- ↑ קה"ע שם.
- ↑ עי' שדה יהושע שם.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ב ה"ז; עי' סמ"ג עשין פג; ריטב"א קדושין טו ב: ומסתברא.
- ↑ עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בגמ' שם. עי' סמ"ג שם; עי' כס"מ שם.
- ↑ ריטב"א שם. וע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך.
- ↑ עי' רבא בקדושין טז א, בפי' הברייתא שם; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"א; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ה.
- ↑ עי' רבא בגמ' שם, בפי' הברייתא שם, ורש"י ד"ה גופו קנוי.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ תועלות לרלב"ג שם.
- ↑ רש"י שם: וצריך שחרור.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ ע"ע גט שחרור ציון 2 ואילך וע' עבד כנעני. עי' רש"י שם; רלב"ג שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' ציון 726 ואילך.
- ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פ"א; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' רבינו מיוחס שמות כא ב; עי' מדה"ג פ' משפטים שם; עי' חזקוני שם. ועי' מכדרשב"י שם, לגירסתנו, ובהערות המהדיר שם, שפי' שלד' המכדרשב"י למדים גז"ש מעבד כנעני וחייב בגט שחרור, ועי' תורה שלמה פ' משפטים אות סה, שדחה, שי"ל שהל' שם חסרה, וצ"ל כמו המדה"ג שבציון 946.
- ↑ שמות שם. מכילתא שם; רבינו מיוחס שם.
- ↑ שם. עי' מדה"ג שם; עי' חזקוני שם; עי' פנים יפות שם. ועי' מדה"ג שם, שמהכתוב יצא לחפשי היה ניתן ללמוד גז"ש מעבד כנעני ולחיייבו בגט שחרור.
- ↑ עי' ברייתא א' בקדושין יז ב, ורש"י ד"ה עבד עברי; רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' תועלות לרלב"ג פ' משפטים תועלת א שורש ו.
- ↑ עי' רש"י שם; רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' רש"י שם; רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ שמות כא ב.
- ↑ רש"י קדושין שם ד"ה יעבד.
- ↑ ברייתא ב' שם.
- ↑ עי' ברייתא א' וברייתא ב' שם; רמב"ם שם; עי' רלב"ג שם.
- ↑ עי' ברייתא א' שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' ברייתא ב' שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' ברייתא ב' שם; רמב"ם שם.
- ↑ דברים טו יב.
- ↑ ברייתא ב' שם; רב טביומי משמיה דאביי בגמ' שם יד ב, בד' ר' אליעזר שבציון 303 ואילך.
- ↑ ע"ע יעוד ציון 8. ברייתא ב' בגמ' שם יז ב; עי' רלב"ג שם.
- ↑ עי' רלב"ג שם, בטעם הב', ומ' שהראיה משדה אחוזה שבציון הבא אינה עיקר, וצ"ב.
- ↑ ע"ע. ברייתא ב' שם.
- ↑ רלב"ג שם, בטעם הא'.
- ↑ עי' ברייתא ב' שם.
- ↑ עי' ברייתא קדושין יז ב וב"מ עא א; רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בב"מ שם, בפי' ברייתא שם: ואין אשה וגר קונין עבד עברי, ע"פ הברייתא שבציון 966; עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' רבא בקדושין כ א, בד' ת"ק שבציון הבא ואילך; עי' רמב"ם עבדים פ"ד ה"ו.
- ↑ שמות כא ג.
- ↑ ת"ק בברייתא שם.
- ↑ עי' מכדרשב"י כא ב; עי' רמב"ם עבדים פ"ב הי"ב; עי' מדה"ג פ' משפטים כא ב.
- ↑ דברים טו יג. מכדרשב"י שם; מדה"ג שם; מלבי"ם פ' משפטים שם אות כ, בד' הרמב"ם.
- ↑ מלבי"ם שם, בד' הרמב"ם.
- ↑ עי' מכדרשב"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' מדה"ג שם.
- ↑ שמות כא ב. מכדרשב"י שם; מדה"ג שם; מלבי"ם שם, בד' הרמב"ם.