אנציקלופדיה תלמודית:ספק ספקא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:17, 14 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דבר שיש להסתפק בו אם הוא כצד אחד או כצד שני, ואף לצד האחד, יש להסתפ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דבר שיש להסתפק בו אם הוא כצד אחד או כצד שני, ואף לצד האחד, יש להסתפק מצד ספק אחר שמא דינו כצד השני.

היתרו במקום איסור

במקום איסור תורה, כשיש ספק להקל, ואף בספק להחמיר יש צד להקל, אף על פי שבכל ספק* של תורה אנו מחמירים[1], הרי הספק ספיקא מועיל להתירו[2], כגון בעל הטוען לאחר ביאה ראשונה על אשתו שמצא פתחה פתוח, שאינו נאמן לאוסרה עליו, אף על פי ששויה-אנפשיה-חתיכה-דאיסורא*, שכן ספק ספיקא הוא, ספק שמא נבעלה תחתיו, ספק שמא נבעלה קודם שנתארסה לו ומותרת לו, ואף על הצד שנבעלה תחתיו, ספק נבעלה באונס* ומותרת לו ספק נבעלה ברצון ואסורה לו[3]. ואף על פי שחכמים החמירו ואסרו ספק מן התורה - לסוברים שספקו מותר מן התורה ואינו אסור אלא מדרבנן[4] - לא החמירו לאסור ספק ספיקא[5].

ר' יהודה אוסר אף כשיש ספק ספיקא באיסור תורה[6], ואין הלכה כמותו[7], וספק ספיקא מועיל להתיר במקום שיש לחוש לאיסור מן התורה[8], והיתרו הוא מן התורה[9].

בירושלמי נקרא הספק ספיקא "שתי ספיקות"[10].

טעם הדין

בטעם דין זה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש הסוברים שטעם הדין הואיל והדבר רחוק[11], ואין לחוש שנאמר שתי חומרות, שמא יצא לצד ספק אחד, ואף בו שמא הוא בצד אחד של ספק[12]. ב) ויש הסוברים שטעם הדין הוא משום רוב*[13], שכיון שיש רוב צדדים וספק נגד צד אחד, אנו הולכים אחר הרוב[14], או שכיון שרוב המקרים הם להקל, אנו הולכים אחר הרוב[15]. ג) ויש הסוברים, שכיון שספק מן התורה אינו אסור אלא מדרבנן - לסוברים כן[16] - הרי ספק ספיקא הוא ספק בדין דרבנן, וספק בדין דרבנן מקילים בו[17]. ד) ויש הסוברים, שכיון שספק מן התורה איסורו - לסוברים שהוא מדאוריתא[18] - מגזרת-הכתוב*, הרי שגזירה זו אינה אמורה אלא בספק אחד ולא בספק ספיקא[19]. ה) ויש הסוברים שאנו מחמירים בספק של התורה, משום הרחקה מאיסור, ואין חיוב זה בספק ספיקא שלא נודע לנו בבירור שהוא אסור[20].

גדרו

ספק ספיקא, כתבו ראשונים, שהרי הוא כספק דרבנן[21], והוא כרוב[22]. ויש שצידדו שעדיף מרוב[23]. ויש מהראשונים שכתבו שודאי עדיף מרוב, שכן כשיש ספק ספיקא יש רוב של רוב, ושני רובים עדיפים מרוב[24].

לכתחילה

אין סומכים על ספק ספיקא לכתחילה[25], וכתבו ראשונים, שלכן טומטום*, שאינו חולץ - לסוברים כן[26] - שמא יקרע ויימצא נקבה, ואפילו יימצא זכר, שמא יימצא סריס* חמה, ואף על פי שיש ספק ספיקא להתירה ליבם, שאם הטומטום נקיבה מותרת, ואפילו הוא זכר שמא אינו סריס, אין סומכים על ספק ספיקא לכתחילה[27], כיון שאפשר לספק להתברר על ידי קריעה[28].

ספיקות הסותרים

כשיש שני ספק ספיקא הסותרים זה את זה, אין הדבר מועיל להתיר איסור[29], וכתבו אחרונים, שלכן טומטום*, שאינו חולץ - לסוברים כן[30] - שמא יקרע ויימצא נקבה, ואפילו יימצא זכר, שמא יימצא סריס* חמה, ואף על פי שיש ספק ספיקא להתירה ליבם, שאם הטומטום נקבה מותרת, ואפילו הוא זכר שמא אינו סריס, שכיון שאף לענין להתירה לשוק יש ספק ספיקא, שמא הוא נקבה, ואפילו הוא זכר שמא הוא סריס, אין סומכים על שני ספק ספיקות הסותרים[31].

כשאינו מתהפך

ספק ספיקא, אינו מועיל אלא כשהוא מתהפך משני צדדים, כלומר איזה צד שתיקח בראשונה תמצא בה ספק ספיקא[32], כגון ספק נגע ספק לא נגע, ואם תמצא לומר נגע, ספק נגע בשרץ ספק נגע בצפרדע, שאפשר להופכו, ולומר: ספק הוא שרץ ספק הוא צפרדע, ואם תמצא לומר שרץ, ספק נגע ספק לא נגע[33], אבל אם אינה מתהפכת אינו נקרא ספק ספיקא, ודינו כספק אחד[34], כגון ספק נכנס ספק לא נכנס, ואם תמצא לומר נכנס, ספק נגע ספק לא נגע, שאי אפשר להופכו ולומר: ספק נגע ספק לא נגע, ואם תמצא לומר נגע, ספק נכנס ספק לא נכנס[35]. ויש שכתבו שלכן טומטום*, שאינו חולץ - לסוברים כן[36] - שמא יקרע ויימצא נקבה, ואפילו יימצא זכר, שמא יימצא סריס* חמה, ואף על פי שיש ספק ספיקא להתירה ליבם, שאם הטומטום נקבה מותרת, ואפילו הוא זכר שמא אינו סריס, שספק זה של אשת טומטום אינו מתהפך[37]. ויש החולקים על כל זה וסוברים שספק ספיקא הוא גם כשאינו מתהפך[38].

אשם תלוי

בדעת הסוברים שחיוב אשם-תלוי* הוא אף כשהיתה חתיכה אחת, ספק חֵלב* ספק שומן[39], יש מהראשונים שכתבו שחיוב אשם תלוי הוא אף כשיש ספק ספיקא[40], אף על פי שהיכן שהוחזק האיסור אף בספק ספיקא אנו - לסוברים כן[41] - מתירים, שגזרת-הכתוב* היא שמביאים אשם תלוי על הספק[42].

ספק נפשות

ספק ספיקא מועיל לענין ספק-נפשות*, שכל שיש ספק נפשות, אפילו נצטרף בו ספק אחר האוסר, הרי אנו מחללים עליו את השבת[43], כגון מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, מפקחים עליו את הגל[44], שלא זו בלבד שמחללים עליו את השבת להצילו אף על פי שספק אינו שם, אלא אף אם אנו מסופקים שמא הוא מת - ואין החילול מועיל בו[45] - מפקחים עליו[46].

נתערב דבר שאינו בטל

דבר שאינו בטל - כגון חתיכה-הראויה-להתכבד* ובריה* ודבר-שבמנין*[47] - והוא ספק איסור תורה שנתערב, הרי כולם אסורים, אפילו לא נודע הספק איסור עד אחר שנתערב[48], כגון שנתערבו כמה ביצים ביחד, ואחר כך נודע ספק טריפות בתרנגולת ונודע שביצה אחת היא ממנה שהטילה אחר שאירע לה הספק טריפות, וכן כל כיוצא בזה, אף על פי שלא נודע שום ספק איסור רק עד אחר שנתערב, ואם כן שני הספיקות נודעו יחד ובאים כאחת, מכל מקום כיון שהספק הראשון אסור מן התורה אינו ספק ספיקא[49], לפי שאינו דומה לאיסור שנתערב וחזר ונתערב אחד מאותו לתערובת מקום אחר, שהתערובת השני מותר משום ספק ספיקא, שהספק הראשון אינו אסור מן התורה, וגם שני הספיקות הם מענין אחד ובגוף אחד, מה שאין כן כאן[50]. ויש מהאחרונים המתירים אם לא נודע הספק איסור קודם שנתערב[51].

להלכה יש מהפוסקים שכתבו שיש לסמוך על המתירים במקום הפסד-מרובה* ויעשה סעֻדת-מצוה*[52]. ויש שכתבו שאף שלא במקום הפסד מרובה יש לסמוך על דעה זו[53].

בדבר שיש לו מתירין

בספק ספיקא בדבר-שיש-לו-מתירין*, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמותר אף בדבר שיש לו מתירין, ואפילו כשהאיסור הוא של תורה[54], שכל ספק ספיקא היתר גמור הוא ואין צריך להמתין ביש לו מתירין, ואינו דומה לספק דרבנן שכיון שבספק כנגדו בשל תורה אסור, החמירו בדבר שיש לו מתירין אפילו בשל דבריהם[55], ואפילו כשספק ספיקא זה בא מכח תערובת, מותר[56]. ב) ויש סוברים שאפילו ספק ספיקא של איסור דרבנן שיש לו מתירין אסור[57]. ג) ויש מחלקים וסוברים שבאיסור דאורייתא יש להחמיר בספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין ובאיסור דרבנן יש להקל[58]. ד) ויש מחלקים בין ספק ספיקא בגוף האיסור, שמותר, כגון סתם תבואה לאחר הפסח, שמותרת משום איסור חדש*, מפני שיש בה ספק ספיקא, ספק התבואה משנה שעברה, ואם תמצא לומר משנה זו, מכל מקום שמא נשרשה קודם העומר והרי היא מותרת[59], לספק ספיקא שעל ידי תערובת, שאסור, כיון שנתחזק ודאי האיסור, ואף על פי שכשאין לו מתירין מותר, ביש לו מתירין החמירו שלא יבטל אפילו באלף ספקות, כי למה לנו להתירו בביטול כשיש לו היתר בלא זה[60]. ה) ויש המחלקים אף בספק ספיקא שעל ידי תערובת בין אם שני הספקות הם על ידי תערובת, כגון שנפל איסור שיש לו מתירין לתערובת ומשם נפל אחד לתערובת אחרת, שיש להתיר אפילו בשל תורה, ובין ספק אחד בגוף האיסור וספק אחד בתערובת, כגון שנפל ספק איסור שיש לו מתירין לתוך תערובת, שאסור, שהספק הראשון שבגופו כבר נאסר כדין ספק דאורייתא ושוב אין מועילה לו תערובת ביש לו מתירין[61].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים שספק ספיקא מותר אף בדבר שיש לו מתירין[62]. ויש הפוסקים שספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין אסור[63]. ויש הפוסקים שספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין אסור באיסור דאורייתא[64] ומותר באיסור דרבנן[65]. ויש המחלקים בין ספק ספיקא בגוף האיסור, שמותר, לספק ספיקא שעל ידי תערובת, שאסור[66].

נתערב וחזר ונתערב

ספק איסור שנתערב ברוב היתר - כגון כזית* ספק שומן ספק חֵלב* שנתערב בין שני שיעורי כזית של היתר ואינו ניכר[67] - וחזר אחד מאותו תערובת ונפל ונתערב באחרת אחד באחד, הרי שניהם אסורים[68], אבל נפל לקדירה, אף על פי שאין שיעור לבטלו, הרי הקדירה מותרת משום ספק ספיקא[69], שמא הכזית הראשון שנתערב - בין שני הכזיות[70] -היה שומן, ואם תמצא לומר היה חלב שמא לא זו שנפלה בקדירה[71].

על ספק איסור תורה שנתערב אחד באחד, שכל אחד מהתערובת חשוב כגופו של איסור, ואם נתערב אחד מהם אחר כך ברוב, אינו בטל מטעם ספק ספיקא, ע"ע תערובת.

שתי ספיקות משם אחד

אם שני הספיקות הם משם אחד, אינו ספק ספיקא[72], כגון הנושא קטנה ונבעלה תחתיו, אף על פי שיש כאן ספק ספיקא, ספק באונס ספק ברצון, ואם תמצא לומר ברצון, שמא נבעלה כשהיא קטנה* ופיתוי קטנה אונס הוא[73], למרות זאת אסורה עליו, שמכל מקום אין אתה מתירה אלא מטעם אונס, והרי הכל שם אונס אחד הוא[74]. אבל כל שהספק הראשון מתיר יותר מן האחרון, מתירים ספק ספיקא כזה[75], כגון שנולדו שני שעירים מעז אחת שהיתה חולבת ונתערבו ביניהם, שיש כאן ספק ראשון שמא ילדה כבר, כיון שהיא חולבת, שאף לסוברים שחלב אינו פוטר בכור-בהמה-טהורה*[76] היינו מפני שחוששים למיעוט שחולבות אף על פי שאינן יולדות[77], אבל מכל מקום רוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות[78], ואם כן יש להסתפק שמא ילדה כבר ונפטר רחמה, וזהו היתר גדול יותר שאין כאן כלל קדושת בכור, ובא הספק השני, על הצד שטרם ילדה, שיש להסתפק על כל אחד מהתאומים שמא הוא הבכור, וזהו היתר פחות, שלצד זה ודאי יש כאן בכור אלא שלא נודע מיהו[79].

ספיקות שאינם שקולים

היה אחד משני הספיקות ספק שאינו שקול - שהאיסור וההיתר אינם שוים, אלא יש לתלות באיסור יותר מבהיתר, או שהאיסור שכיח יותר מההיתר[80] - נחלקו בו הדעות: יש סוברים שספק זה אינו בגדר ספק, ונחשב הדבר כאילו יש ספק אחד בלבד[81]. ויש סוברים שהיכן שספק אחד שקול, אף על פי שהספק השני אינו שקול, הרי זה ספק ספיקא[82], שכיון שהיתר ספק ספיקא הוא מטעם רוב - לסוברים כן[83] - היכן שהספק הראשון הוא שקול, יש לצרך המיעוט של הספק השני לחצי של הספק הראשון, ולהתירו מדין רוב[84].

ספק מצד הדין

היה ספק אחד ספק משום מחלוקת הפוסקים, וספק שני ספק במקרה, אינו נחשב ספק ספיקא, והדבר אסור[85]. היו שתי ספיקות, ושתיהן משום מחלוקת הפוסקים, הרי זה ספק ספיקא והדבר מותר[86].

חסרון ידיעת הדין אינו נחשב לספק המצטרף לספק ספיקא[87].

נגד חזקת איסור

דבר שהיה בחזקת איסור, שהכריע הספק הראשון, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שאף על פי שיש בו ספק ספיקא, הרי זה אסור[88], כגון השוחט בהמה בסכין בדוק, ולאחר שחיטה נמצא פגום, ונתערב בין בהמות אחרות, שכולים אסורים ואין להפרידן ולהתיר כל אחת מהן בספק ספיקא, ספק אינה זאת, ואם תמצא לומר זאת שמא בעצם המפרקת נפגמה הסכין[89], שהרי בספק הראשון אנו מעמידים אותו על חזקת איסור[90], שבהמה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה[91], אם כן אין כאן אלא ספק אחד[92]. ויש המתירים ספק ספיקא אפילו כשמעמידים הספק הראשון על חזקת איסור[93].

בדעת הסוברים שדבר שהיה בחזקת איסור, אף על פי שיש בו ספק ספיקא, הרי זה אסור[94], נחלקו אחרונים כשהיו שלוש ספיקות, והספק הראשון עומד מול חזקת איסור: יש הסוברים שאפילו יש כמה ספיקות, אנו מעמידים על חזקת איסור[95]. ויש הסוברים שכשיש שלוש ספיקות הרי הדבר מותר[96], שאף אם תעמידנו על חזקת איסור יש כאן ספק ספיקא, לא יהא זה חמור מודאי איסור שאין לך חזקת איסור גדול מזה ומותר בספק ספיקא[97].

בקבוע

ספק ספיקא, אם מועיל כשצד אחד בספק הראשון יש להכריעו מדין קבוע*, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו ספק ספיקא ויש להחמיר מדין קבוע[98]. ויש סוברים שהדבר נחשב ספק ספיקא ומקילים בו[99]. ויש שנסתפקו בדבר[100].

כשאפשר לברר הספק

במקום שיש ספק ספיקא ואפשר לברר הספק על ידי בדיקה - כגון נשבר הגף וספק אם ניקבה הריאה[101], וכן ספק ספיקא בדרוסה*[102], וכל כיוצא בזה[103] - נחלקו ראשונים: יש סוברים שצריך לברר הספק[104]. ויש סוברים שאין צריך לברר הספק, ויכול לסמוך על ספק ספיקא להתירו[105].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שמעיקר הדין יש לברר הספק[106], שיש להחמיר היכן שאפשר ואין הפסד בדבר[107]. ויש פוסקים שאין צורך לברר הספק[108].

במה דברים אמורים, במקום שיכול לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום ספק, אבל אם אפילו אחר הבירור לא יבורר לנו רק ספק אחד, והספק השני אי אפשר לברר, רק שממילא יהיה אסור מחמת ספק דאורייתא[109], בזה הכל מודים שאין צריך לברר הספק[110].

יש הסובר שהכל מודים שבמקום שיש חזקת איסור מול ספק ספיקא צריך לברר הספק, והכל מודים שבמקום שאין חזקת איסור אין צריך לברר הספק, ולא נחלקו ראשונים אלא בספק ספיקא של טריפה שנולדה בבהמה בחייה, אם נקרא חזקת היתר או חזקת איסור[111].

דבר שאינו שכיח

ספק שאינו שכיח אינו נחשב ספק לענין צירוף לספק ספיקא[112].

ספק ספיקא להחמיר בדבר שהוא דרבנן

היה ספק* דרבנן, שדינו להקל[113], ויש בו ספק נוסף, ובו צד להחמיר, נחלקו בו הדעות: יש הסוברים שמחמירים בזה[114]. ויש הסוברים שמקילים[115].

לחדש ספק ספיקא

אין רשות בימינו לחדש ספק ספיקא להקל, שלא דומה במפורש למה שנזכר בתלמוד או בראשונים[116].

בברכה

היה ספק ספיקא להצריך ברכה, כגון בברכה-מעין-שלש*, שאין מברכים אותה אלא אם כן אכל שיעור כזית*[117], מי שאכל בריה*, ומסופק אם אכל כזית*, כיון שנחלקו הדעות באוכל בריה פחותה מכזית אם נתחייב בברכה מעין שלוש[118], יש בידו ספק ספיקא, ספק אכל כזית* ונתחייב בברכה מעין שלוש, ספק לא אכל כזית, ואם תמצא לומר לא אכל כזית, שמא הלכה כסוברים שעל בריה אפילו פחות מכזית מברכים[119], נחלקו הדעות: יש פוסקים שמברך[120], שיש כאן ספק ספיקא להחמיר בדבר שהוא מדרבנן, שאנו מחמירים - לסוברים כן[121] - בו[122]. ויש פוסקים שאינו מברך[123], שאף בספק ספיקא אנו אומרים ספק ברכות להקל[124].

ספק טומאה

ספק-טֻמאה* ברשות-היחיד* שספיקו טמא[125], אם היה ספק נוסף באותו הספק, כגון שספק אם נכנס לבית, ואם תמצא לומר נכנס, ספק אם היתה שם טומאה[126], נחלקו בו ראשונים בדעת תנאים: יש הסוברים שהכל מודים שספק ספיקא בטומאה ברשות היחיד טהור[127]. ויש הסוברים שמחלוקת תנאים בדבר: לדעת חכמים, ספק ספיקא בטומאה ברשות היחיד, טמא[128], שכיון שמן הדין ספק טומאה ברשות היחיד היה צריך להיות טהור, שמעמידים אותו על חזקתו, אלא שאנו למדים מסוטה* שספק טומאה ברשות היחיד טמא[129], אין הבדל בין ספק אחד לשתי ספיקות[130], שכיון שחזקה* אינה מועילה, הוא הדין שספק ספיקא אינו מועיל[131]. ולדעת ר' אליעזר, ספק ספיקא בטומאה ברשות היחיד, טהור[132], שכיון שחידוש הוא שטימאה התורה ספק טומאה ברשות היחיד, אין לך בו אלא חידושו[133].

בדיני ממונות

ניתן להוציא ממון על ידי ספק ספיקא[134], ולפיכך בעל הטוען לאחר ביאה ראשונה על אשתו שמצא פתחה פתוח, שאינו נאמן לאוסרה עליו, משום ספק ספיקא[135], אם בא לבית דין, נאמן להפסידה כתובתה[136]. במדה דברים אמורים בברי ושמא, אבל בברי וברי, אף על פי שהוא ספיק ספיקא לבית דין אינו מועיל[137].

היה ספק ספיקא המסייע לבעל חזקת-מרא-קמא*, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שמוציאים מיד המוחזק[138]. ויש הסוברים שאין מוציאים מיד המוחזק[139].

ויש החולק על כל זה וסובר שאין מוציאים כלל ממון משום ספק ספיקא[140].

הערות שוליים

  1. ע"ע ספק. ושם, מח' ראשונים אם הוא מדאו' או מדרבנן.
  2. עי' כתובות ט א; עי' נדה נט ב.
  3. עי' כתובות שם; עי' ר' יוסי בירו' כתובות פ"א ה"א.
  4. ע"ע ספק. ושם, שי"ח.
  5. עי' שער"י ש"א פי"ט.
  6. תוספ' תרומות פ"ה וברייתא זבחים עד א, לפי גמ' שם.
  7. שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' לב: ולא קי"ל כותיה.
  8. עי' רמב"ם ע"ז פ"ז ה"י ובכורים פי"א ה"ל; עי' ראב"ד בהשגות בכורים שם הכ"ה וע"ז שם ה"י ומעשר פי"א ה"ג וטו"מ פ"ט הי"ב; עי' תשו' רבינו ברוך בר שמואל בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקס ומרדכי יבמות רמז כא; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תא; עי' טוש"ע או"ח תצז ד ויו"ד פא ב וקי ד ורמ"א בשו"ע שם ט, ועוד.
  9. עי' ירו' כתובות פ"א ה"א.
  10. ירו' יבמות פט"ז ה"א וכתובות פ"א ה"א.
  11. כ"מ מרש"י ב"ק יא א ד"ה דאין מקצת; עי' רמב"ם בכורים פי"א ה"ל; עי' תוס' רא"ש ערובין ה ב; עי' ריטב"א שם.
  12. עי' רש"י ב"ק שם.
  13. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תא, לפי שער"י ש"א פי"ט; תה"ד פסקים סי' קכט; פנ"י כתובות ט א וחי' הגרנ"ט כתובות סי' כה, בשם הרשב"א; נתה"מ דיני תפיסה בעדים באורים ס"ק כד; ש"ש ש"א פי"ח.
  14. עי' ש"ש שם; חי' הגרנ"ט שם.
  15. עי' שער"י שם.
  16. ע"ע ספק.
  17. ע"ע הנ"ל. עי' שו"ת הרד"ך (קושטא) בית כח חדר ב; עי' גליוני הש"ס שם, בשם האחרונים; עי' שו"ת עי' פנ"י שם, בד' הרמב"ם.
  18. ע"ע הנ"ל.
  19. עי' חי' הגרנ"ט שם.
  20. עי' שער"י שם.
  21. תשו' רבינו ברוך בר שמואל בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקס ומרדכי יבמות רמז כא.
  22. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תא, בסתם.
  23. שו"ת הרשב"א שם: ואפשר.
  24. עי' תה"ד פסקים סי' קכט.
  25. עי' תשו' רבינו ברוך בר שמואל בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקס ומרדכי יבמות רמז כא.
  26. ע"ע טומטום ציון 327 ואילך.
  27. עי' תשו' רבינו ברוך בר שמואל שם. ועי' ציונים 31, 37, שי"מ טעם הדין בע"א.
  28. בי"מ אה"ע סי' קעב ס"ט, בשם הפוסקים; ישוע"י שם סק"ב.
  29. עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ב; עי' פר"ח כללי ס"ס סי"ח; עי' ישוע"י אה"ע סי' קעב סק"ד.
  30. ע"ע טומטום ציון 327 ואילך.
  31. עי' שו"ת מהרי"ט שם; עי' פר"ח שם; עי' ישוע"י שם. ועי' ציונים 27, 37, שי"מ טעם הדין בע"א.
  32. עי' שו"ת ריב"ש סי' קצב, בשם התוס'; עי' ס' האגור שורשים וכללים גרגיר ג-ד; עי' הליכות עולם ש"ה פ"ג סי' יד, בשם ריב"ש בשם התוס' ובשם מורו; עי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' צז; עי' שו"ת מהריב"ל ח"א סי' יח וח"ג סי' עא; עי' שו"ת דברי ריבות סי' שי; עי' ש"ך יו"ד סי' נה סק"ד, בתי' הא', בד' הרבה ראשונים, וכללי ס"ס סי"ג, בשם האגור, וסי"ד, בשם רמ"ע מפאנו וריב"ש והליכות עולם ומהריב"ל ודברי ריבות וכמה תשו' האחרונים, וכללי ס"ס בקצור סי"ג וסי"ד.
  33. עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם התוס' עי' הליכות עולם שם, בשם ריב"ש בשם התוס' ובשם מורו; עי' ש"ך כללי ס"ס שם, בשם ריב"ש והליכות עולם.
  34. עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם התוס'; עי' ס' האגור שם גרגיר ד', בשם התוס'; עי' הליכות עולם, בשם ריב"ש בשם התוס' ובשם מורו; עי' שו"ת מהריב"ל שם; עי' שו"ת דברי ריבות שם; עי' ש"ך סי' נה שם, בד' הרבה ראשונים, וכללי ס"ס שם, בשם ריב"ש והליכות עולם ומהריב"ל ודברי ריבות וכמה תשו' האחרונים.
  35. עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם התוס'; עי' הליכות עולם, בשם ריב"ש בשם התוס' ובשם מורו; עי' ש"ך כללי ס"ס שם, בשם ריב"ש והליכות עולם.
  36. ע"ע טומטום ציון 327 ואילך.
  37. עי' שו"ת מהריב"ל ח"א שם; עי' כנה"ג אה"ע סי' קעב הגה"ט אות א, בשמו, והסכים לו. ועי' ציונים 27, 31, שי"מ טעם הדין בע"א.
  38. שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ב, בד' תוס' כתובות ט א ד"ה ואי וסנהדרין פ א ד"ה ואחרים וחולין עז ב ד"ה הריני.
  39. ע"ע אשם תלוי ציון 62. ושם, ציון 61, שי"ח, ושם ציון 71, שכן הלכה.
  40. תוס' כריתות יז ב ד"ה מדסיפא, לפי חוק נתן שם.
  41. עי' להלן ציון 93.
  42. עי' יד דוד שם, בד' התוס', שלא נצטרך להכריח שדעתם כראשונים ואחרונים שבציון 88 ואילך.
  43. עי' יומא פה א, בפי' המשנה שבציון הבא, ומאירי שם.
  44. עי' משנה שם פג א.
  45. מאירי שם פה א.
  46. עי' גמ' שם פה א.
  47. תוה"ש לכללי ס"ס בקצור לש"ך סק"א; דרכ"ת שם ס"ק רכח, בשמו.
  48. עי' או"ה כלל כו דין א, לפי ש"ך כללי ס"ס ס"א, והסכים לו; עי' ד"מ יו"ד סי' נז ס"ק טו, בשם או"ה; עי' תו"ח כלל מג דין ז, בד' ר"י וסמ"ג וטור; ש"ך כללי ס"ס בקצור ס"א.
  49. ש"ך כללי ס"ס שם.
  50. ש"ך כללי ס"ס בקצור שם.
  51. עי' ב"י שם, שכן מצא כתוב; עי' שו"ת מ"ב סי' לז; עי' ש"ך כללי ס"ס בקצור שם, בשם יש מתירים.
  52. ש"ך כללי ס"ס בקצור ס"א; עי' דרכ"ת שם ס"ק רמב, בשם מס' אחרונים.
  53. תוה"ש שם סק"ה; דברי יוסף סי' תשעו אות א; דרכ"ת שם, בשם תוה"ש ודברי יוסף.
  54. תשו' ר' אשר בה"ר משולם בתמים דעים סי' קכ; רשב"א ביצה ג ב ותוה"ב ב"ד ש"ב, בד' ר"ת, ועי' פר"ח יו"ד סי' קי ס"ק מג, שהרשב"א מסכים בזה לר"ת; מ"מ יו"ט פ"א ה"כ, בד' הרמב"ם, לפי פר"ח שם; ר"ן ביצה ב ב, לפי נקוה"כ סי' קי ס"ק יג, ועי' ציון 54, שי"מ בע"א.
  55. רשב"א שם ושם.
  56. רשב"א שם ושם, ע"פ פי' ר"ת בגמ' שם ג ב. ועי' תמים דעים שם.
  57. מרדכי ע"ז רמז תתמא, בשם רבנו שמחה, ועי' פר"ח שם, דהיינו אפי' בס"ס גמור בלי תערובת; או"ה כלל כה דין כד וכלל כו דין ט, ועי' ש"ך שם ס"ק נו, דהיינו אפי' ס"ס גמור; עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תריז.
  58. ר"ן שם ב ב, לפי ט"ז שם ס"ק יא ופר"ח שם ס"ק מג, ועי' ציון 58, שי"מ בע"א.
  59. ע"ע חדש ציון 142 ואילך. עי' שו"ת הרא"ש כלל ב סי' א, בשם הר"ם בשם י"א; טור יו"ד סי' רצג.
  60. עי' שו"ת הרא"ש שם, בשם הר"ם, בהשגתו על הי"א, לפי שו"ת הרא"ש שם.
  61. עי' בדה"ב לרא"ה ב"ד ש"ב, במסקנה.
  62. שו"ע יו"ד קי ז, לפי פר"ח שם ובהגר"א ס"ק לג (ועי' פר"ח שם, שהסכים לזה להלכה), וסותר לשו"ע שבציון 64.
  63. עי' רמ"א בשו"ע שם ח, בשם י"א, וסיים: וטוב להחמיר (ועי' ד"ח חולין פ"ז ס"ק קע, שהרמ"א סותר קצת לסימני תו"ח כלל עד סי"ג, שנקט כן בסתם), וסותר לרמ"א שבציון 66, וצ"ב.
  64. שו"ע או"ח תקיג ב, לפי מג"א שם סק"ד, וסותר לשו"ע שבציון 62, וצ"ב.
  65. עי' שו"ע או"ח תצד ד (ועי' פר"ח יו"ד שם, בדעתו).
  66. כ"מ מרמ"א בשו"ע יו"ד רצג ג, וסותר לרמ"א שבציון 63, וצ"ב.
  67. ס' האגור שורשים וכללים גרגיר ב.
  68. עי' ש"ך כללי ס"ס ס"י, בד' ס' האגור שם, שלא יחלוק על או"ה כלל כו דין יא; ש"ך כללי ס"ס בקצור ס"י.
  69. עי' ס' האגור שם; עי' ש"ך כללי ס"ס שם, בשמו; ש"ך כללי ס"ס בקצור שם.
  70. ס' האגור שם.
  71. ס' האגור שם; ש"ך כללי ס"ס שם, בשמו.
  72. עי' תוס' כתובות ט א ד"ה ואי; עי' תוס' רא"ש שם; עי' מ"מ אסו"ב פ"ג ה"ב, בשם קצת מן המפרשים; עי' ש"ך כללי ס"ס סי"א, בשם תוס' ובשם מ"מ בשם מפרשים; תה"ד פסקים סי' קל, לפי ש"ך שם.
  73. ע"ע קטנה.
  74. עי' תוס' שם, ותוס' רא"ש שם, ומ"מ שם בשם קצת מן המפרשים, בפי' הגמ' שם; ש"ך כללי ס"ס בקצור שם.
  75. עי' תה"ד שם, והובא בש"ך כללי ס"ס סי"א; ש"ך כללי ס"ס בקצור סי"ב.
  76. ע"ע ציון 513.
  77. ע"ע הנ"ל שם.
  78. ע"ע הנ"ל שם.
  79. עי' תה"ד שם.
  80. עי' ש"ך כללי ס"ס סל"ג וכללי ס"ס בקצור סל"ג.
  81. עי' ש"ך סי' נ סק"ג, בד' הרבה ראשונים, לענין מקום שיש לתלות באיסור יותר מבהיתר, וסי' נג ס"ק יג, בשם שו"ת מ"ב סו"ס נ, לענין מקום שהאיסור שכיח יותר מההיתר, וכללי ס"ס שם וכללי ס"ס בקצור שדם; עי' ש"ש ש"א פי"ח, בשם הפוסקים, וע"פ תוס' כתובות ט א ד"ה ואי, והביא ראיה לזה מנדה נט ב.
  82. פנ"י כתובות שם בקו"א, שכדומה לו שראה כן בכמה פוסקים.
  83. עי' ציון 13 ואילך.
  84. פנ"י שם.
  85. עי' משמרת שלום חי' דינים סו"ס קג בהג"ה, בד' פמ"ג יו"ד סי' נג מ"ז בסוה"ס; עי' דרכ"ת יו"ד סי' קי ס"ק רעו, בשמו.
  86. עי' שו"ת מהרי"ט או"ח סי' קטז ואה"ע סי' מג וחו"מ סי' מז; עי' שו"ת מהר"ם אלשקר סי' כח; עי' שו"ת מהרח"ש ח"ג סי' יז; עי' דרכ"ת שם ס"ק שסו, בשם הרבה אחרונים.
  87. עי' ש"ך יו"ד סי' נה סק"ד וכללי ס"ס סל"ד וכללי ס"ס בקצור סל"ד.
  88. עי' בדה"ב לרא"ה ב"ד ש"ב; עי' או"ה כלל כו דין ב; רמ"א בד"מ יו"ד סי' נז ס"ק טו ותו"ח כלל מג דין ז וט"ז שם סי' קי ס"ק טו, בשמו; עי' ש"ך כללי ס"ס סכ"ז, בשם או"ה ובד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תא, ועי' ציון 93, שי"מ הרשב"א בע"א; עי' ש"ך כללי ס"ס בקצור סכ"ז.
  89. או"ה שם.
  90. ש"ך כללי ס"ס בקצור שם.
  91. חולין ט א. או"ה שם. וע"ע אין מחזיקין מאסור לאסור ציון 1 ואילך.
  92. ש"ך כללי ס"ס בקצור שם.
  93. תוס' שבציון 134, לפי ש"ש ש"א פ"כ; שו"ת מ"ב סי' לח ורמ"א שם ושם וש"א שם, בד' שו"ת הרשב"א שם, ועי' ציון 88, שי"מ הרשב"א בע"א; רמ"א בשו"ע שם קי ט; עי' לבוש שם.
  94. עי' ציון 88 ואילך.
  95. עי' שו"ת מ"ב סי' נח; עי' מנחת כהן (פימינטיל) ס' התערובות (קיד ב); עי' ט"ז יו"ד סי' קי ס"ק טו; תוה"ש לכללי ס"ס לש"ך ס"ק מג, בשם מ"ב ומנחת כהן וט"ז; יד יהודה סי' קי פי' הארוך סק"מ ומא וקצור דיני ס"ס סנ"א; עי' דרכ"ת שם ס"ק שנד, בשם הרבה אחרונים.
  96. עי' ש"ך כללי ס"ס סכ"ח וכללי ס"ס בקצור סכ"ח.
  97. ש"ך כללי ס"ס בקצור שם.
  98. עי' חוו"ד סי' קי חדושים ס"ק יב.
  99. עי' קובץ באורים ש"ש סי' ה.
  100. עי' פמ"ג שם שפ"ד ס"ק יד; קובץ באורים שם, בשמו.
  101. ע"ע נקובה. עי' תה"ד פסקים סי' מז; ש"ך כללי ס"ס בקצור סל"ה.
  102. עי' תה"ד שם, בד' ר"י; ש"ך שם.
  103. ש"ך שם.
  104. רש"י כתובות ב א סוד"ה בשני ובחמישי, לפי חי' חת"ס שם; רשב"א חולין מו ב: ומיהו י"ל; ד"מ יו"ד סי' נז ס"ק טו וש"ך כללי ס"ס סל"ה, בשמו.
  105. עי' תוס' כתובות שם ד"ה שאם, בשם ר"ת, לפי חי' חת"ס שם; עי' רא"ש ע"ז פ"ב סי' לה; תה"ד שם; ד"מ שם, בשמו;
  106. עי' ש"ך כללי ס"ס בקצור סכ"ח.
  107. ש"ך שם.
  108. רמ"א בשו"ע יו"ד קי ט; לבוש שם; פר"ח שם ס"ק נא וכללי ס"ס ס"ב.
  109. ע"ע ספק.
  110. עי' ביאורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין קיא, בד' סמ"ג שם, והובא בשו"ת בית יעקב (צויזמיר) סי' פד; עי' שו"ת נובי"ק יו"ד סי' מג וסי' נז, בד' הרשב"א; עי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' עז; עי' פת"ש לכללי ס"ס לש"ך בקצור סל"ה, בשם מהרש"ל והרבה אחרונים.
  111. עי' שו"ת נובי"ק יו"ד סי' נז; עי' פת"ש לכללי ס"ס לש"ך בקצור סל"ה, בשמו, וכתבו שהוא דבר חדש.
  112. עי' שער"י ש"א פי"ט, בשם כל הפוסקים האחרונים.
  113. ע"ע ספק.
  114. עי' פמ"ג שבציון 121; עי' גליון מהרש"א לכללי ס"ס בקצור לש"ך.
  115. עי' קוב"ש קונ' דברי סופרים סי' א אות מג, בד' שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' שח.
  116. עי' ש"ך כללי ס"ס סל"ו, ע"פ תשו' רבינו ברוך בר שמואל שב(שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקס ו)מרדכי יבמות רמז כא; עי' ש"ך כללי ס"ס בקצור סל"ו.
  117. ע"ע ברכה מעין שלש ציון 61 ואילך.
  118. ע"ע בריה ציון 109 ואילך וע' ברכה מעין שלש ציון 65 ואילך.
  119. עי' ח"א כלל ה סי' ו; עי' מ"ב סי' רטו סק"כ.
  120. לח"מ ברכות פ"ד ה"ו; לבוש או"ח סי' יז ס"ב: נ"ל; פר"ח סי' תפט ס"ח; מ"ב שם ס"ק לח, בשם פר"ח ושאר אחרונים ב' השו"ע שם, וסותר למ"ב שבציון 123, וצ"ב.
  121. עי' ציון 114.
  122. עי' פמ"ג בפתיחה כוללת להל' ברכות סי' ד.
  123. ד"ח להלק"ט לרא"ש הל' ציצית סק"א; ח"א כלל ה סי' ו: נ"ל, ועי' נשמ"א שם, ראיות לזה; עי' פמ"ג שם, שנסתפק בדבר, ונ' מסו"ד שמצדד כן; מ"ב שם, בשם ח"א ופמ"ג, וסותר למ"ב שבציון 120, וצ"ב. ועי' שד"ח אס"ד מע' ברכות סי' א אות י.
  124. ד"ח שם (וסותר קצת למלבושי יו"ט שם סק"א, שנתן ט"א למח' על הלבוש שבציון 120, וצ"ב); ח"א שם; עי' פמ"ג שם; מ"ב שם.
  125. ע"ע ספק טמאה.
  126. עי' טהרות פ"ו מ"ד.
  127. עי' חכמים בטהרות שם מ"ה, לפי רש"י ע"ז ע א ד"ה הוי ספק ספיקא ורשב"ם ב"ב נה א ד"ה וחכמים מטמאים וד"ה ספק ביאה טהור, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; עי' ר' אליעזר בטהרות שם, לפי רש"י ע"ז שם ורשב"ם ב"ב שם ד"ה ספק ביאה טהור.
  128. עי' חכמים בטהרות שם, לפי ס' הישר (החידושים) סי' תרלד, בשם רבי, ותוס' ב"ב שם ד"ה רבי, בשם ר"ת, ופסקי תוס' שם סי' קצד, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  129. ע"ע ספק טמאה.
  130. עי' ס' הישר שם, בשם רבי; תוס' שם, בשם ר"ת.
  131. קוב"ש שם סי' רמו, בד' ר"ת.
  132. ר"א בטהרות שם, לפי ס' הישר שם, בשם רבי, ותוס' ב"ב שם, בשם ר"ת, ופסקי תוס' שם.
  133. עי' ס' הישר שם, בשם רבי; עי' תוס' שם, בשם ר"ת.
  134. תוס' כתובות ט ב ד"ה אי, ועי' פנ"י שם, שתמה; שו"ת מהריב"ל ח"ג סי' כא, בשמם; ש"ש ש"א פ"כ, בשם תוס' ובשם מהריב"ל בשם התוס'.
  135. עי' ציון 3.
  136. עי' תוס' שם.
  137. פנ"י שם, בד' התוס'.
  138. עי' תקפו כהן סי' קכ, בשם הרבה אחרונים; קונ' הספיקות כלל ו סי' ט, בד' תוס' כתובות טו ב ד"ה להחזיר ורשב"א ורא"ה שם.
  139. קונ' הספיקות שם, בד' רא"ש ב"ק פ"ב סי' ב.
  140. תקפו כהן סי' קכ, עיי"ש.