אנציקלופדיה תלמודית:נתין

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:32, 18 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה, ובני בניהם.</span> == <span dir="rtl">שמ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה, ובני בניהם.

שמם ומהותם

נתינים, הם הגבעונים - יושבי העיר גבעון[1] ובנותיה[2] - שנתגיירו בימי יהושע[3] בערמה[4], ובניהם אחריהם[5] לדורותיהם[6], ונאסרו לבוא בקהל[7], אך חייבים בתרי"ג מצוות[8]. ולמה נקראו נתינים, על שם הכתוב: ויתנם יהושע ביום ההוא חֹטבי עצים ושֹאבי מים לעדה ולמזבח ה'[9], לכך נקראו נתינים, לפי שנתנם לעבודת המקדש[10]. כינוי זה מצינו שנתכנו בו בימי עזרא[11], והוא מופיע בכל מקום בדברי חז"ל[12]. אכן בימי דוד נקראו גבעונים[13]. וכתבו ראשונים שמיום שנתנם דוד לעבודת הלויים, ככתוב: ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבֹדת הלוים[14], נקראו נתינים, כי מקודם היו נקראים גבעונים[15].

משבע-אומות* האסורים לבוא בקהל אף לאחר שנתגיירו - לסוברים כן[16] - לא מצינו מי שנתגייר מהם אלא הגבעונים[17]. ובעשרה יוחסים שעלו מבבל, נמנו הנתינים[18], שנאמר: וישבו וגו' והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם[19], ועזרא ריחקם - משום איסורם לבוא בקהל[20] - שנאמר: והנתינים יֹשבים בָּעֹפל[21], במקום מיוחד, שלא יתערבו עם ישראל[22]. אף בימי האמוראים היו מקומות ידועים בבבל שישבו בהם נתינים[23].

איסורם לבוא בקהל

הנתינים אסורים לבוא בקהל[24] לעולם[25], בין זכרים בין נקבות[26]. ונחלקו ראשונים:

א) יש מהראשונים סוברים שאיסור זה הוא מדרבנן[27], וכדעת הסוברים שלחכמים הלאו שלא לא תתחתן בם נאמר בגיותם של שבע אומות, אבל אם נתגיירו מותרים[28]. ולדעתם מה שאמרו בתלמוד שדוד גזר עליהם, שנאמר: ויקרא המלך לגבעֹנים ויאמר אליהם, והגבעֹנים לא מבני ישראל המה[29], היינו בחתנות[30], שכן אמרו בתלמוד שאמר דוד: שלושה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים, כל שיש בו שלושה סימנים הללו ראוי להידבק באומה זו[31], הרי שבדיבוק וחתנות אסרם דוד[32] ובית דינו[33], שלא יכנסו בקהל[34], לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהם בעת שביקשו שבעת בני שאול בחיר ה' לתלותם והרגום ולא ריחמו עליהם[35]. ואע"פ שמשה גזר עליהם עבדות, שנאמר: כל איש ישראל וגו' וגרך אשר בקרב מחניך מחֹטב עציך עד שֹאב מימיך[36], ומשקרא לחוטבי עצים לבדם, שמע מזה שאינם בכלל ישראל ולא בכלל גרים, אלא עבדים, ועבדים פסולים הם[37], משום לא יהיה קדש[38], משה לא גזר אלא לאותו הדור, ודוד לכל דור[39]. ואע"פ שיהושע גזר עליהם עבדות[40], ושיהיו אסורים לבוא בקהל[41], שנאמר: ויתנם יהושע ביום ההוא חֹטבי עצים ושֹאבי מים[42], יהושע גזר בזמן שבית-המקדש* קיים[43], ככתוב: ולמזבח ה'[44], או ככתוב: וחֹטבי עצים ושֹאבי מים לבית אלהי[45], תלה הרחקתם במקדש[46], ודוד גזר לעולם[47], אפילו בזמן שאין בית המקדש קיים[48], וכן מפורש בעזרא: ומן הנתינים שנתן דויד והשרים לעבֹדת הלוים[49], הא למדת שלא תלה אותם במקדש[50]. וגזירה זו אינה על עבדות[51], אלא חתנות[52], ולא שעבד אותם לכל הדורות, ולכן יש קנס בנתינה[53]. או שמשה לא גזר עבדות ממש[54], ולכן יש להם קנס[55], ומכל מקום גזר שלא יתחתנו בהם כיוון שנראים כעבדים, ודוד גזר עבדות ממש, כדי שלא יתחתנו בהם[56]. או שאף דוד לא גזר עבדות ממש, שהרי עבדים משוחררים ונתינים מותרים לבוא זה בזה[57], למרות שעבדים משוחררים אסורים בשפחה[58], אלא שלא גזר עליהם עבדות לאסור בלא יהיה קדש[59]. או שכיוון שיהושע לא גזר אלא בזמן שבית המקדש קיים ויש הפסק לעבדותם, אף בזמן עבדותם לא נאסרו משום לא יהיה קדש, הלכך גזר דוד עליהם איסור חתנות[60]. ובימי רבי ביקשו להתיר נתינים[61], להפקיע שעבוד מהם ועל ידי כן יהיה מותר להתחתן בהם[62], ואמר להם רבי: חלקנו נתיר, חלק מזבח מי יתיר[63], שכיוון שנשתייר בהן שעבוד של חלק מזבח אין הגון לידבק בהם[64]. ולדעת ר' חייא בר אבא שחלק מזבח בזמן שאין בית המקדש קיים מותר[65], ואם היו מפקיעים חלק עדה היו מותרים לגמרי, ושוב לא יחול שום עבדות של חלק מזבח אפילו לכשיבנה[66].

ב) ויש מהראשונים סוברים שאיסור חתנות עם הנתינים הוא מדאוריתא, בלאו של לא תתחתן[67], וכדעת הסוברים שלחכמים הלאו שלא לא תתחתן בם נאמר בגירותם של שבע אומות[68]. שכן שנינו: אלו הן הלוקין, הבא על הממזרת ועל הנתינה[69], הרי שלוקים מלקות דאוריתא[70], שאין לומר שנקט אגב ממזרת, כפי שנקט שם חלוצה שהיא מדבריהם, שחלוצה מגרושה באה ודומה לה, ולשגרת הלשון נקט לה[71], אבל נתינה עם ממזרת, מה זו סמיכה שסומך אותן בכל מקום, ואינה מן התורה ועשאה כשל תורה[72], ועוד שהיה לו לשנות ממזרת ונתינה אינו חייב אלא אחת, כמו ששנה שם שגרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת[73]. ועוד, ששנינו: אלו נערות שיש להן קנס*, הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית[74], ושנינו: אִסור-קדושה* אלמנה לכהן-גדול*, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין וממזר*[75], הרי ששנינו את הנתינה יחד עם איסור קדושה, ולא באיסור מצוה שמדברי סופרים[76]. ועוד, שלדעת ר' יוסי שהירא ורך הלבב החוזר מהמלחמה*[77], היינו - שירא מעבירות שבידו, כגון - נתינה לישראל ובת ישראל לנתין[78], ואמרו על זה שלדעתו אינו חוזר בעבירה דרבנן[79]. לדעה זו, איסור הנתינים שהוא מדאוריתא הוא לכל הדורות[80], והם כגרים משוחררים, כעין מצרי* ואדומי*[81], ומשה גזר עליהם שעבוד לאותו דור[82], ודוד גזר עליהם שעבוד[83] לכל הדורות[84]. ולא לאוסרם בבנות ישראל, שהרי אסורים ועומדים מלאו של לא תתחתן, אלא כדי שלא יטמעו בישראל[85]. וזהו שאמרו שאין ראוי לידבק בהם[86], לא דיבוק של חיתון[87], אלא לידבק במעשיהם[88], קירוב ואחווה להיות לעם אחד[89], אם יהיו משוחררים כישראל[90]. ובימי רבי ביקשו להתיר נתינים, לא שהיו רוצים להתירם לבא בקהל, שהרי מן התורה אסורים[91], אלא ביקשו לפוטרן מעבדות להיות בני חורין[92], ואמר להם רבי: חלק מזבח מי יתיר, הלכך אין לנו להתיר אפילו חלקנו, שלא ישתכח חלק מזבח[93] כשיבנה בית המקדש[94], ולדעת ר' חייא בר אבא שחלק מזבח בזמן שאין בית המקדש קיים מותר ממילא בלא שום התרה, ואם היה מופקע מהם שעבוד לגמרי שוב לא היה חל עוד עליהן[95].

ג) ויש מהראשונים סוברים שאותם הנתינים שבאו להתגייר בשעת כיבוש, הכתוב אסרם[96], שנאמר: ולא תתחתן בם[97], והכתוב אסרם, לפי שעדיין אדוקים בעבודה-זרה* ולא תשתכח מפיהם[98], אבל אם אח"כ ראו בית-דין* שבאו להתגייר מרצונם, אין בהם איסור חתנות מהתורה[99]. ויהושע ודוד גזרו שלא נקבל מהם גרים לעולם, כדי להתערב בישראל[100], שהרי פצוע-דכא* מותר בנתינה[101], שומע אתה שאינו פסול בקדושת הישראל[102].

ד) ויש מהראשונים סוברים שלא אסרה תורה בגירותן אלא לנתינים ראשונים[103], אחד משבע אומות שנתגייר, לפי שמעשיהם מקולקלים מכל האומות - או משום אכזריות שהיתה בהם[104] או מפני עורמתם[105] - ואינם ראויים לידבק באומה זו[106], אבל זרעו שנולד בקדושה מותר לבא בקהל, שהרי לא נאמרו בהם דורות ולא עד עולם כדרך שאמר בעמון* ומואב*[107]. ומשה ויהושע ודוד עבדות גזרו עליהם, שיהיו משתעבדים בהם כעבדים[108], כדי שלא יטמעו בהן[109], להרחיקם ולעשות סייג לאיסורם[110], ולא שיהו כעבדים לכל דבריהם, בין לתקנתם בין לקלקלתם, אלא כדי להרחיקן מלבוא בקהל[111]. משה גזר לאותו דור שאיסורם מן התורה, ויהושע גזר עליהם שעבוד על דורותיהם[112], מפני קילקולם, וממילא נאסרו בחתנות כעין עבדים, וזהו בזמן שבית המקדש קיים[113], ודוד הוסיף עליהם עד עולם[114] שעבוד וממילא נאסרו כעין עבדים[115], ולכשיפקע שעבודם פקע איסורם, וכשבקשו להתיר נתינים בימי רבי היינו להתירן מאיסורם[116]. או שדוד גזר על חתנות ממש[117]. ובכל מקום ששנינו נתינים סתם, יש במשמע גר ראשון של שבע אומות[118], כגון אותן שבימי משה ויהושע וכגון הגרגשי שפנה[119], שבא אחד מהם ונתגייר, שהוא אסור מן התורה לבוא בקהל[120], ולפיכך מנאום בכלל פסולי קהל של תורה[121].

ה) ויש מהראשונים סוברים שהנתינים ובניהם, איסור חתנות שלהם מן התורה[122], שנתגיירו דרך שקרות[123], ויהושע ריחק אותם, ונשתכח וחזר דוד וריחקם[124]. ומכל מקום דוקא הם עצמם ותולדותיהם שכיוצא בהם אבל כל שחזרו ביניהם ונתגיירו מתחילה הרי הם מן התורה כשאר גרים שאין להם איסור דורות משנתגיירו לשם ישראלות לגמרי[125].

על נתין, שכשר באסיפת אפר-חטאת*, ע"ע[126]. המקדש נתינה ולא בא עליה, אם עובר על הלאו, ע"ע חיבי לאוין[127]. איסור נתינה לישראל ובת ישראל לנתין, שיש הסוברים שנקרא אסור-קדושה*, ע"ע[128]. אשת נתין שילדה בבית אחד עם נשים נוספות, שנאמנת החיה לומר זה נתין וזה אינו נתין, כל זמן שלא יצא ערעור על ולד כשר שהוא מהפסולים, ע"ע אשה[129], וע' יחס: נאמנות החיה. בת-כהן* הנשואה לנתין שזינתה, שנחלקו תנאים במה מיתתה, ע"ע[130]. על בת ישראל הנשואה לנתין ונתינה הנשואה לישראל, שכופים אותם לגרש, ע"ע גרושין[131]. ישראל שבא על נתינה ונתין שבא על ישראלית, שהולד הולך אחר הפגום, ע"ע חיבי לאוין[132] וע' יחס[133]. על בעילת נתין שפוסל ישראלית לישא לכהונה, ע"ע פסולי כהונה.

היתרם לבוא בפסולי קהל

גרים ונתינים, מותרים לבוא זה בזה[134]. וכן ממזרים ונתינים מותרים לבוא זה בזה[135].

עבדים משוחררים ונתינים, מותרים לבוא זה בזה[136]. בטעם החילוק בין עבד משוחרר שמותר בנתינה, ובשפחה אסור משום לא יהיה קדש[137], לסוברים שנתינה אסורה מן התורה[138], כתבו ראשונים שהלאו של ולא תתחתן בם ניתן ללמוד משאר פסולי קהל, כגון ממזר*, עמוני-ומואבי*, המותרים בקהל גרים, אבל לאו של לא יהיה קדש, לא שייך ללמוד, שהרי בשפחה אין תופסים קידושין, ואינם דומים לשאר הפסולים[139].

אסופי* ושתוקי* אם מותר לבוא בנתינה, נחלקו ראשונים בדעת תנאים: א) יש סוברים שמחלוקת תנאים בדבר[140], שלדעת סתם משנה נתינים שתוקים ואסופים מותרים לבוא זה בזה[141]. ולדעת ר' אליעזר, הסובר שוודאן בספיקן וספיקן בוודאן אסור[142], וודאן בספיקן, כגון נתין בשתוקית ואסופית[143], וספיקן בוודאן, כגון שתוקי ואסופי בנתינה[144], אסור, שמא זה כשר וזה פסול[145]. ואמרו בתלמוד שהלכה כר' אליעזר[146], ולכן שתוקי אסור בנתין[147]. וכן הוא לראשונים הסוברים שנתינים אסורים מן התורה[148]. ב) ויש מהראשונים פוסקים ששתוקי ואסופי מותרים בנתינים[149], שכן איסור הנתינים אינו אלא מדבריהם - לסוברים כן[150] - ולפיכך יש להקל בשתוקי ואסופי ולומר ממזרים הם, ומותרים בנתינים[151]. או שהטעם הוא, שלא גזר דוד אלא לבוא בקהל ודאי, אבל בשתוקי ואסופי לא גזר[152].

על פצוע-דכא*, שמותר לבוא על נתינה, שהואיל והוא אסור לבוא בקהל לא גזרו בו בנתינה, ע"ע פצוע דכא.

שירות העדה והמזבח

ביהושע מצינו שהנשיאים אמרו על הגבעונים: יחיו וַיהיו חֹטבי עצים ושֹאבי מים לכל העדה[153], וביארו ראשונים שלפי שהטעו אותם, הקשו בעבודתם, ולא הניחום שיהיו למס עובד בלבד, אלא שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה[154]. ואילו יהושע אמר: ועתה ארורים אתם ולא יכרת מכם עבד וחֹטבי עצים ושֹאבי מים לבית אלהי[155], וביארו ראשונים שמשום שהגבעונים רימו את בני ישראל ואמרו: מארץ רחוקה מאֹד באו עבדיך לשם ה' אלהיך[156], כלומר לא משום יראה באנו, אלא לעבוד את אלהיך, אמר יהושע: עתה כדבריכם כן הוא, לא יכרת מכם עבד וחוטבי עצים לבית אלהי[157]. ובמסקנת הדברים: ויתנם יהושע ביום ההוא חֹטבי עצים ושֹאבי מים לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה אל המקום אשר יבחר[158]. וביארו ראשונים שביום ההוא, שלא נבחר עדיין מקום למזבח, נתנם להיות חוטבי עצים ושואבי מים לעדה[159], לימים מועטים כל הימים שכיבשו ושחילקו הם נתונים לעדה, להפיס דעתו של עדה[160], ולאחר שיהא מקום נבחר למזבח ולארון נתנם להיות חוטבי עצים ושואבי מים למזבח עד היום הזה, כלומר: לעולם, שמיום שבאו ישראל לשילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם, מאותו היום ואילך נתונים למזבח לעולם[161], והם עבדים למזבח[162] ומשועבדים למקדש[163]. וכן בימי דוד, נתנם דוד לעבודת הלויים, ככתוב: ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבֹדת הלוים[164]. ואף בימי עזרא מצינו ששירתו את המזבח, שנאמר: ומן הנתינים שנתן דויד והשרים לעבֹדת הלוים[165].

נתינה זו למזבח שנתן יהושע, נחלקו בה תנאים ואמוראים: א) לדעת רבי חלק מזבח אינו מותר לעולם[166], ואע"פ שאין בית המקדש קיים[167]. ומתוך שהם עבדים לישראל אסור להתחתן בהם - אף לדעה שמותר להתחתן עם גרים שנתגיירו משבעה-האומות*[168] - כמו שאסור להתחתן בעבדים[169]. ואע"פ שיש לעבדים היתר בשיחרור, אי אפשר לשחרר הנתינים[170], מפני שיש למזבח חלק בעבודתם, ואין בידנו כח לשחרר חלק המזבח כי אם חלק העדה[171]. וכן הלכה[172]. ב) ולדעת ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן חלק מזבח בזמן שבית המקדש קיים, אסור, אין בית המקדש קיים, מותר[173].

על הלומדים ממענה הנשיאים ויהושע שנדר* שנעשה ברבים אין לו היתר, ועל החולקים וסוברים שלא חלה השבועה שנשבעו לגבעונים כלל, שהרי מוטעים היו, ולא הרגום מטעם אחר, ע"ע נדר.

גדר האיסור

איסור זה להתחתן עם הנתינים, נחלקו בו התלמודים: א) בירושלמי אמרו שהוא משום פסול משפחה, ולא פסול עבדות, שהרי נתינה יש לה קנס*[174], ואם האיסור משום פסול עבדות, לא יהא לה קנס[175]. ב) מהבבלי נראה שהוא משום פסול עבדות[176], וביארו ראשונים שכשדוד גזר על הנתינים, גזר עליהם עבדות - לסוברים כן[177] - ומן הסתם גזר עליהם גם שלא יתחתנו בהם, שאין נכון שיהיו כעבדים ויתחתנו בישראל, ומכל מקום דין עבדים המיוחדים לאדוניהם אין להם שיהא בהם לאו של לא יהיה קדש[178]. ולכן עדיפה הנתינה משפחה, ששפחה אין לה קנס לפי שגופה קנוי קנין גמור לאדון, אבל נתינה גיורת גמורה היא ואין גופה קנוי - שלא נשתעבד גופה לאדם מיוחד[179] - ולפיכך יש לה קנס[180].

על נערה נתינה שנאנסה ונתפתתה, שיש לה קנס*, ע"ע.

קבלת גרים מהם

נתינים, כתבו גאונים וראשונים שאין מקבלים גרים מהם[181]. ואע"פ שבא סנחריב ובלבל את האומות, הנתינים כיוון שקבועים וידוע מקומם, אין להם תקנה ואין מקבלים מהם גרים[182]. וביארו ראשונים דהיינו לסוברים שדור ראשון של נתינים אסור מן התורה ולאחריו מדרבנן[183], שאם חזרו וקיבלו אותם בית דין לאחר שעת הכיבוש מותרים היו[184], אבל יהושע ודוד גזרו עליהם שלא נקבל מהם גרים לעולם, כדי להתערב בישראל[185]. ויש מהראשונים סוברים שמקבלים גרים מהנתינים, אם נתגיירו לשם ישראלות לגמרי, ולא דרך שקרות[186].

נתין שנטמע

נתין שנטמע, כתבו אחרונים שאסור לגלות אותו[187].

לעתיד לבוא

אם נתינים טהורים לעתיד לבוא, נחלקו תנאים: יש סוברים שנתינים טהורים לעתיד לבוא, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם[188]. מה תלמוד לומר אטהר אתכם, אפילו מן הנתינים ומן הממזרות[189]. ויש סוברים שאין הממזרים טהורים לעתיד לבוא, שנאמר: מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם[190], מגילוליכם אטהר אתכם[191], ולא מן - הנתינות - והממזרות[192].

להלכה נחלקו התלמודים: א) בתלמוד הבבלי פסקו שנתינים טהורים לעתיד לבוא[193]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שכך הדין אפילו בידועים[194]. ויש סוברים שכך הדין רק במטומעים[195]. וכן כתבו אחרונים[196]. ב) בירושלמי ובמדרש אמרו שאף לעתיד לבוא הקב"ה מרחק את הנתינים, שנאמר - ביחזקאל לגבי ישיבת ירושלים לעתיד[197] - והעֹבֵד העיר יעבדוהו[198], היינו הגבעונים[199], שהוא העובד שהוא ניתן לחוטבי עצים ושואבי מים[200], שבישראל לא שייך עבדות[201], ועוד שכתוב "העובד" בה"א - הידיעה[202] - משמע העובד הידוע[203], והם יישארו בעבדותם ובריחוקם[204]. וכן יש מהראשונים מפרשים האמור שם: והיתה תבואתֹה ללחם לעֹבדי העיר[205], הם הגבעונים הנתונים חוטבי עצים ושואבי מים[206].

ראו לפנויה שנסתרה עם איש אחד ושאלוה מה טיבו של איש זה, שיש מהתנאים סוברים שהיא בחזקת בעולה לנתין ולממזר ופסולה לכהונה עד שתביא ראיה לדבריה, ע"ע אין אפוטרופוס לעריות[207] וע' חזקה (ב)[208]. לסוברים שהיא כשרה, האם הבת אף היא כשרה, ע"ע אם (א)[209]. על נתין, שקודם לגר*, כשהיו לפניו עניים הרבה או שבויים הרבה לפדותם, ואין בכיס של צדקה כדי לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, שהנתין גדל עמנו בקדושה והגר בא מטיפה פסולה ולא גדל עמנו בקדושה, ע"ע גר[210]. על סוטה שהיא נתינה הנשואה לישראל או בת ישראל לנתין, שאינה שותה, ע"ע השקאת סוטה[211]. על בת ישראל שנבעלה לנתין, שיש מהראשונים הסוברים שהיא זונה* האמורה בתורה, ע"ע[212]. על הנושא נתינה, שאינה בכלל אישה חדשה לענין מצות עשה שיתייחד החתן לאשתו שנה תמימה, ע"ע חתן וכלה[213]. על הראשונים הסוברים שאין עד אחד נאמן להעלות ליוחסין, במי שאין מכירים אותו שחוששים שמא נתין או ממזר הוא, ע"ע יוחסין[214]. על לוי שנשא ממזרת או נתינה, שזרעו הולך אחר הפגום והוא ממזר או נתין, ואותו הזרע נפסל מקדושת לויה, ע"ע יחס[215]. מי שנתעברה מזנות ואמרה לפלוני הנתין נבעלתי, אם הולד ספק ממזר, שמא זינתה עם אחר, ע"ע יחס[216]. על יבמה שהיא נתינה או שהיא בת ישראל והיבם נתין, שחולצת ולא מתייבמת, ע"ע יבמה שאינה עולה ליבום[217]. על נתין תלמיד-חכם*, שקודם לכהן-גדול* עם-הארץ* לענין כבוד, ע"ע כבוד חכמים[218]. על עדים-זוממים* שהעידו על ישראל שהוא נתין, שלוקים, ע"ע.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' יהושע ט ג. עי' ראב"ע (ר' משה קמחי) עזרא ב מג; עי' פרישה אה"ע סי' ד סק"א.
  2. ↑ עי' יהושע שם יז. ראב"ע שם.
  3. ↑ עי' יהושע ט ג-כז. רש"י קדושין סט א ד"ה נתיני: שמלו, ויבמות לז א ד"ה נתיני; פהמ"ש לרמב"ם קדושין פ"ד מ"א; עי' מאירי כתובות כט א; עי' טור שם; עי' נמוק"י יבמות עח ב (כד ב בדפי הרי"ף; רע"ב שם: שמלו.
  4. ↑ רש"י יבמות שם; מאירי כתובות שם: דרך שקרות.
  5. ↑ מאירי כתובות כט א: בני הגבעונים.
  6. ↑ עי' ראשונים שבציונים 80, 84, 99, 111.
  7. ↑ עי' ציון 24 ואילך. עי' מאירי שם; רע"ב שם.
  8. ↑ מאירי שם.
  9. ↑ יהושע ט כז. ר' אימי בשם ר' ריב"ל בירו' קדושין פ"ד ה"א, וקה"ע ופ"מ; ערוך ע' נתן; ראב"ע שם; עי' מאירי יבמות עו א; עי' פרישה שם. על הנתינה לעדה ולמזבח, עי' ציון 130 ואילך.
  10. ↑ סמ"ג לאוין קטז. ועי' שטמ"ק כתובות כט א, שכ' שהוא פשוט לשיטת רש"י והרמב"ם שבציון 27 ואילך, שמשם נולד איסורם, אבל לשיטת התוס' (בשם ר"ת) שבציון 67 ואילך קשה כיון שעיקר איסורם מדאוריתא מדוע קראו להם נתינים ותלו הדבר ביהושע.
  11. ↑ עזרא ב מג, ועוד; עזרא ז כד: נתיניא. כ"מ ממוסף הערוך ע' נתן.
  12. ↑ משנה יבמות פ"ח מ"ג, ועוד; תוספ' ברכות פ"ה, ועוד; יבמות עח ב, ועוד; ירו' כתובות פ"ג ה"א, ועוד.
  13. ↑ עי' שמו"ב כא ד.
  14. ↑ עזרא ח כ.
  15. ↑ עי' ראב"ע עזרא ב מג, בפי' הב'. ומהפי' הא' משמע שנקראו בב' השמות והנתינה שנקראו על שמה היא אחת ביהושע ודוד.
  16. ↑ ע"ע חתנות ציון 7.
  17. ↑ רמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"ב; סמ"ג לאוין קטז: והדבר ידוע.
  18. ↑ משנה קדושין סט א: נתיני.
  19. ↑ עזרא ב ע. עי' ראב"ע (ר' משה קמחי) עזרא ב מג. ועי' תוי"ט קדושין פ"ד מ"א, שהביא כתוב זה כראיה לעליית כהני לויי וישראלי, ולנתינים הביא הכתוב שבציון 14.
  20. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  21. ↑ נחמיה יא כא. ירו' קדושין פ"ד ה"א; במ"ר פ"ח פי' ד; שוח"ט תהלים פ"א.
  22. ↑ קה"ע שם; עי' פ"מ שם. ועי' פ"מ שם מהו ל' עופל.
  23. ↑ עי' רב יהודה בקדושין ע ב, ורש"י ד"ה גובאי וד"ה דורנונית.
  24. ↑ עי' משנה יבמות עח ב; עי' טוש"ע אה"ע ד א.
  25. ↑ משנה שם; רמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"ג; עי' טוש"ע אה"ע ד א: עד סוף כל הדורות.
  26. ↑ עי' טור שם; שו"ע שם.
  27. ↑ עי' תוס' יבמות עט א, בד' רש"י שם עח ב ד"ה דוד גזר; עי' תוס' כתובות כט א ד"ה אלו, בד' רש"י שם ד"ה נתינה (ועי' ציון 103, שי"מ בע"א), ושכ"מ מירו' קדושין פ"ד ה"א; רמב"ן יבמות שם, בד' רש"י שם ד"ה דוד גזר ועו א ד"ה ואי ס"ד וד"ה אלא מעתה וכתובות שם, והעיר שסותר לרש"י שבציון 67, וצ"ב, ורמב"ן כתובות שם, בד' רש"י כתובות שם, ודחה; עי' תוס' רא"ש יבמות עט א, בד' רש"י עח ב שם, ותוס' רא"ש כתובות שם, בד' רש"י יבמות שם וכתובות שם; עי' רא"ה כתובות שם, בד' רש"י שם; מאירי יבמות עו א (ובכתובות כט א, רמז לו בסו"ד), בפי' הא',; ריטב"א יבמות עח ב, בד' רש"י עח ב שם; ר"ן כתובות שם (יג א), בד' רש"י שם ורמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"ב, ועי' ציון 104, שי"מ בע"א; מ"מ שם, בשם קצת המפרשים, ובד' רמב"ם שם; עי' יפ"מ לירו' קדושין פ"ד ה"א, בשם רש"י.
  28. ↑ ע"ע חתנות ציון 7. עי' רמב"ן יבמות שם, בד' רש"י; מאירי שם; מ"מ שם, לד' זו.
  29. ↑ שמו"ב כא ב. רב חנא בר אדא בגמ' שם.
  30. ↑ תוס' יבמות שם עט א ד"ה ונתינים וריטב"א שם עח ב, בד' רש"י שם; רש"י קדושין סט א ד"ה נתיני; ריטב"א יבמות שם, בשמו.
  31. ↑ גמ' שם עט א.
  32. ↑ ריטב"א שם עח ב: מוכח קצת.
  33. ↑ רמב"ם שם הכ"ד.
  34. ↑ רמב"ם שם הכ"ג.
  35. ↑ רמב"ם שם הכ"ד. בטעם שביקשו הגבעונים להמית את בני שאול, עי' בגמ' יבמות שם שהוא משום שהרגו לכהני נוב שהיו מפרנסים אותם ובירו' קדושין פ"ד ה"א חולק: על אשר המית ממנו ז' אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש, ועי' רש"י שמו"ב כא א שהביא ב' הדעות. ועי' ראב"ע (הארוך) שמות יג יט ו(הקצר) שם כ ז פי' מחודש.
  36. ↑ דברים כט ט-י. עי' גמ' שם עט א, ורש"י ד"ה מחוטב עציך.
  37. ↑ רש"י שם.
  38. ↑ ע"ע קדש; קדשה. תוס' שם ד"ה ונתינים.
  39. ↑ גמ' שם; תוס' שם.
  40. ↑ גמ' שם, לפי רמב"ן שם עח ב, בד' רש"י.
  41. ↑ רמב"ם שם הכ"ב; רד"ק יהושע ט כא.
  42. ↑ יהושע ט כז. גמ' שם עט א.
  43. ↑ גמ' שם.
  44. ↑ יהושע שם. עי' רש"י שם ד"ה בזמן שבהמ"ק.
  45. ↑ יהושע שם כג.
  46. ↑ רמב"ם שם הכ"ב; רד"ק שם כא.
  47. ↑ רד"ק שם.
  48. ↑ גמ' שם.
  49. ↑ עזרא ח כ. רמב"ם שם הכ"ג; רד"ק יהושע שם.
  50. ↑ רמב"ם שם.
  51. ↑ תוס' שם, בד' רש"י, בפי' הא'.
  52. ↑ תוס' שם, בד' רש"י; עי' רמב"ם שם הכ"ג.
  53. ↑ ע"ע קנס. תוס' שם, בד' רש"י.
  54. ↑ תוס' יבמות שם, בד' רש"י: ועוד יש לפרש; תוס' כתובות שם, בד' רש"י.
  55. ↑ תוס' שם.
  56. ↑ תוס' יבמות שם.
  57. ↑ עי' משנה שבציון 137.
  58. ↑ עי' משנה גיטין מא א.
  59. ↑ תוס' כתובות שם.
  60. ↑ תוס' רא"ש יבמות שם, בד' רש"י.
  61. ↑ גמ' שם עט ב.
  62. ↑ תוס' עח ב שם, לד' זו.
  63. ↑ עי' ציון 142.
  64. ↑ תוס' שם.
  65. ↑ עי' ציון 149.
  66. ↑ תוס' שם.
  67. ↑ ע"ע חתנות. רש"י סנהדרין נא א ד"ה כותי ומכות יג א ד"ה נתינה וגיטין פה א ד"ה נתיני, ועי' רמב"ן יבמות עח ב, שהעיר שסותר לרש"י שבציון 27, וצ"ב (ועי' ציון 103); תוס' יבמות עט ב ד"ה (עט א) ונתינים ורמב"ן ריטב"א שם עח ב ותוס' רא"ש שם עט א, ותוס' כתובות כט א ד"ה אלו ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ת; סמ"ג לאוין קטז, בשם רבינו יעקב; עי' רא"ה שם, בפי' הא'; מאירי יבמות עו א, בשם יש חולקים, ודחה; ר"א מן ההר שם מט א; ר"ן כתובות שם (יג א), בפי' הא'; נמוק"י יבמות עח ב (כה א); יש"ש שם פ"ח סי' יח; עי' יפ"מ לירו' קדושין פ"ד ה"א, בשם ר"ת.
  68. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 7. תוס' יבמות שם, בשם ר"ת; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת; יש"ש שם.
  69. ↑ משנה מכות יג א.
  70. ↑ תוס' כתובות שם ורמב"ן ותוס' רא"ש וריטב"א יבמות שם, בשם ר"ת; יש"ש שם.
  71. ↑ עי' מלחמות לרמב"ן יבמות שם (כד ב); עי' רמב"ן ותוס' רא"ש וריטב"א שם, בשם ר"ת; עי' יש"ש שם. ועי' תוס' כתובות שם.
  72. ↑ מלחמות לרמב"ן יבמות שם; עי' רמב"ן ותוס' רא"ש וריטב"א שם, בשם ר"ת. ועי' שטמ"ק כתובות שם, בשם הקונטריסין, יישוב לד' רש"י.
  73. ↑ עי' משנה מכות שם. עי' רמב"ן יבמות שם, בשם ר"ת; ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  74. ↑ משנה כתובות כט א.
  75. ↑ משנה יבמות כ א.
  76. ↑ עי' משנה יבמות שם: איסור מצוה שניות מדברי סופרים. מלחמות לרמב"ן יבמות עח ב (כד ב).
  77. ↑ ע"ע.
  78. ↑ משנה סוטה מד א.
  79. ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה עבירה דרבנן. רמב"ן וריטב"א יבמות שם, בשם ר"ת. ועי' תוס' ותוס' רא"ש ורא"ה כתובות שם, ראיות נוספות מהגמ' לד' ר"ת. ועי' שטמ"ק כתובות שם, ראיות נוספות לד' ר"ת ויישובים לד' רש"י. ועי' מגיני שלמה ופנ"י והפלאה כתובות שם.
  80. ↑ עי' ריטב"א שם, בד' ר"ת.
  81. ↑ ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  82. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  83. ↑ תוס' שם ושם ותוס' רא"ש שם ושם, בשם ר"ת; רא"ה ור"ן כתובות שם, בפי' הא'; עי' ריטב"א יבמות שם, בשם ר"ת; עי' שטמ"ק כתובות שם, בשם גליון תוס'; יפ"מ לירו' שם, בשם ר"ת, ודחה משום במדב"ר פ"ח סי' ד: שעמד דוד וריחקן שלא יבאו בקהל וזו היא ששנינו שנתינים אסורים לבא בקהל.
  84. ↑ עי' ריטב"א יבמות שם, בשם ר"ת.
  85. ↑ תוס' כתובות שם, בשם ר"ת.
  86. ↑ עי' יבמות עט א.
  87. ↑ רמב"ן וריטב"א יבמות שם, בשם ר"ת.
  88. ↑ סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב.
  89. ↑ רמב"ן וריטב"א יבמות שם, בשם ר"ת, ע"פ גיטין נו ב.
  90. ↑ סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב.
  91. ↑ תוס' כתובות שם, בשם ר"ת; עי' תוס' יבמות שם, בשם ר"ת.
  92. ↑ תוס' כתובות שם, בשם ר"ת; עי' תוס' ורמב"ן יבמות שם, בשם ר"ת; עי' סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב.
  93. ↑ תוס' יבמות שם, בשם ר"ת; סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב; עי' רמב"ן שם, בשם ר"ת.
  94. ↑ סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב.
  95. ↑ תוס' שם, בשם ר"ת.
  96. ↑ עי' כתוב שם לראב"ד יבמות עט א; רמב"ן שם עח ב, בשמו; יפ"מ לירו' קדושין פ"ד ה"א, בשם רמב"ן שם בשם ראב"ד; עי' מאירי כתובות כט א, בפי' הב'.
  97. ↑ דברים ז ג. ע"ע חתנות. כתוב שם לראב"ד יבמות שם.
  98. ↑ רמב"ן שם, בשם הראב"ד.
  99. ↑ יפ"מ שם, בשם רמב"ן שם בשם ראב"ד.
  100. ↑ כתוב שם לראב"ד שם; עי' רמב"ן שם, בשמו; כ"מ ממאירי כתובות שם, בפי' הב'. ועי' בהערות הר"א יפהן מהדיר הריטב"א יבמות שם (מוה"ק), שפי' כד' המאירי שבציונים 123, 125 (ובניגוד להערות המהדיר ר"א סופר למאירי כתובות שם, שהמאירי דעת יחיד היא). על קבלת גרים מהנתינים, עי' ציון 182 ואילך.
  101. ↑ ע"ע פצוע דכא.
  102. ↑ כתוב שם לראב"ד יבמות שם.
  103. ↑ עי' רמב"ן יבמות עח ב: ולשון אחר הגון מצאתי, ומלחמות לרמב"ן שם (כד ב): נראין דברי האומר, ורמב"ן כתובות כט א; עי' רא"ה ור"ן שם, בפי' הב'; עי' מאירי יבמות עו א, שכן עיקר (ול' צ"ב, ועי' הערות המהדיר הר"א יפהן לריטב"א יבמות עח ב, ביאור מחודש בד' המאירי); ריטב"א יבמות שם, בשם ר"ה (רבנו הגדול), וזה הפי' עיקר מפי מורי הר"ם; עי' מ"מ איסו"ב פי"ב הכ"ב, בשם י"מ אחרים ושכן ד' רמב"ן ורשב"א; שטמ"ק כתובות שם, בשם תלמיד הרא"ה בחי' ליבמות; שטמ"ק כתובות שם, בשם תלמיד הרשב"א, שאפשר לפ' כן בד' רש"י כתובות שם (ולפי"ז סרה קו' הרמב"ן שבציון 27 על סתירת דברי רש"י), ועי' ציון 27 שי"מ בע"א; עי' יפ"מ לירו' קדושין פ"ד ה"א, בשם רמב"ן יבמות שם: ועוד כתב; עי' שי"ק שם, בשם יפ"מ בשם ראב"ד (עי' ציון 96, שהד' הקודמת כתב היפ"מ בשם הרמב"ן בשם הראב"ד); ב"ח אה"ע סי' ה, בד' טור שם, בד' רמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"ב, ועי' בציון 27, שי"מ בע"א; ב"ח שם וסי' ד, ביישוב הטור שם, שכ' כראשונים שבציון 27, עם הטור שם סי' ה וסי' טז, שמ' כראשונים שבציון 67.
  104. ↑ רמב"ן יבמות שם.
  105. ↑ מאירי שם.
  106. ↑ מלחמות לרמב"ן שם.
  107. ↑ עי' דברים כד ג. רמב"ן יבמות שם; עי' מלחמות לרמב"ן שם; עי' מאירי שם; עי' ר"ן כתובות שם; עי' מ"מ שם; עי' יפ"מ שם, בשם הרמב"ן; עי' שי"ק שם, בשם יפ"מ בשם הראב"ד.
  108. ↑ עי' רמב"ן יבמות שם; עי' ריטב"א שם.
  109. ↑ עי' רמב"ן שם.
  110. ↑ עי' ריטב"א שם.
  111. ↑ מלחמות לרמב"ן שם; עי' שטמ"ק כתובות שם, בשם תלמיד הרשב"א שאפשר לפ' כן בד' רש"י.
  112. ↑ ריטב"א יבמות שם.
  113. ↑ ריטב"א שם.
  114. ↑ עי' רמב"ן יבמות שם וכתובות שם; ריטב"א יבמות שם.
  115. ↑ עי' רמב"ן שם; ריטב"א שם.
  116. ↑ ריטב"א שם.
  117. ↑ עי' רא"ה כתובות שם, בפי' הב'.
  118. ↑ רמב"ן ומלחמות לרמב"ן יבמות שם; רא"ה כתובות שם, בפי' הב'; מ"מ שם.
  119. ↑ עי' ירו' שביעית פ"ו ה"א. מלחמות לרמב"ן יבמות שם.
  120. ↑ מלחמות לרמב"ן שם.
  121. ↑ רמב"ן שם; עי' מ"מ שם.
  122. ↑ מאירי כתובות כט א, בפי' הא'.
  123. ↑ עי' מאירי שם, בתחי' דבריו.
  124. ↑ עי' מאירי שם: שמא.
  125. ↑ מאירי שם. ועי' חי' חת"ס שם.
  126. ↑ ציון 31.
  127. ↑ ציון 66 ואילך.
  128. ↑ ציון 1 ואילך.
  129. ↑ ציון 437 ואילך.
  130. ↑ ציון 151 ואילך.
  131. ↑ ציון 830 ואילך.
  132. ↑ ציון 114 ואילך.
  133. ↑ ציון 510 ואילך.
  134. ↑ עי' משנה קדושין סט א: גירי וכו' ונתיני וכו' כולם מותרין לבא זה בזה.
  135. ↑ עי' משנה שם: ממזירי ונתיני וכו' כולם מותרין לבא זה בזה; ר' אליעזר במשנה שם עד א, ורש"י ד"ה ודאן; רמב"ם איסו"ב פט"ו הל"ג: ממזרים ודאים (לאפוקי שתוקי ואסופי, לשיטתו בציון 151 ואילך); טור אה"ע סי' ד: ונתינים ודאי. בשו"ע השמיט, ועי' ח"מ שם ס"ק לה, שתמה עליו.
  136. ↑ עי' משנה קדושין סט א: גירי וחרורי ממזירי ונתיני וכו' כולם מותרין לבא זה בזה, ורש"י ד"ה וחרורי ורע"ב שם פ"ד מ"א ותוס' שבציון 141.
  137. ↑ עי' דברים כג כח. ע"ע קדש; קדשה.
  138. ↑ עי' ציון 67 ואילך.
  139. ↑ תוס' יבמות עט ב ד"ה (עט א) ונתינים, בד' ר"ת.
  140. ↑ עי' רש"י שבציון 145 ואילך.
  141. ↑ משנה קדושין סט א: ונתיני שתוקי ואסופי כולם מותרין לבא זה בזה.
  142. ↑ משנה שם עד א.
  143. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ודאן בספיקן; עי' ר"ן שם (לא א), בשמו.
  144. ↑ עי' רש"י שם ד"ה וספיקן בודאן; עי' ר"ן שם, בשמו.
  145. ↑ רש"י שם ד"ה אסור; ר"ן שם, בשמו.
  146. ↑ אמר רב יהודה אמר רב בגמ' שם עה א (ושמואל חולק, ועי' תוס' שם ד"ה וכולן, שאין הלכה כמותו, משום רב ושמואל הלכה כרב באיסורי (ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 810) ועוד שרבא ביבמות לז א סובר כרב); רי"ף שם (לא ב).
  147. ↑ מ"מ איסו"ב פי"ב הל"ג, בד' רש"י שבציון 145 ואילך, והובא בכס"מ שם; טור אה"ע סי' ד, לפי ח"מ שם ס"ק לה.
  148. ↑ עי' ח"מ שם, שכ' שכן ד' רש"י (והוא לכאו' כרש"י שבציון 67).
  149. ↑ רמב"ם איסו"ב פט"ו הל"ג.
  150. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  151. ↑ עי' ציון 136. ר"ן קדושין עד א (לא א), בד' הרמב"ם: אפשר, והובא בכס"מ שם וב"י אה"ע סי' ד.
  152. ↑ מ"מ שם, בד' הרמב"ם.
  153. ↑ יהושע ט כא.
  154. ↑ רד"ק יהושע ט ז. ועי' רש"י דברים כט י, שהכתוב ביהושע שם ד: ויעשו גם המה בערמה, פירושו שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע, ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים, וסותר לרש"י יהושע שם שמבאר בע"א, וצ"ב. ועי' תנחומא נצבים ב, מדרש חלוק, ועי' רמב"ן ורא"ם דברים שם.
  155. ↑ שם כג.
  156. ↑ שם ט.
  157. ↑ עי' ר"י קרא שם כג.
  158. ↑ יהושע שם כז.
  159. ↑ ר"י קרא שם כז; עי' רד"ק שם כא.
  160. ↑ ר"י קרא שם כז.
  161. ↑ ר"י קרא שם; עי' רד"ק שם כא.
  162. ↑ עי' ר"א מן ההר יבמות עט ב.
  163. ↑ סמ"ג לאוין קטז.
  164. ↑ עזרא ח כ. עי' ראב"ע (ר' משה קמחי) עזרא ב מג.
  165. ↑ עזרא ח כ.
  166. ↑ גמ' שם.
  167. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ופליגא; ר"א מן ההר שם.
  168. ↑ ע"ע חתנות ציון 7.
  169. ↑ ע"ע עבד. פסקי רי"ד שם.
  170. ↑ עי' פסקי רי"ד שם.
  171. ↑ פסקי רי"ד שם.
  172. ↑ עי' סמ"ג לאוין קטז ופסקי רי"ד שם, שהביאו רק ד' זו והשמיטו הד' החולקת. ועי' ר"י קרא יהושע ט כז, שפירש המקרא ע"פ ד' זו, ועי' רד"ק שם כא, שפירש כד' החולקת.
  173. ↑ גמ' שם.
  174. ↑ עי' משנה כתובות כט א.
  175. ↑ עי' ירו' קדושין פ"ד ה"א. ועי' מאירי כתובות כט א, שגרס בפירוש בירו': אין תימר משום פסול עבדות, וכ"נ מסמ"ג לאוין קטז ורמב"ן יבמות עח ב.
  176. ↑ עי' יבמות עט ב, שבימי ר' ביקשו להתיר הנתינים, ורש"י שם ד"ה חלקנו נתיר, דהיינו משום הפקר-בית-דין-הפקר (ע"ע), ותוס' כתובות כט א ד"ה אלו.
  177. ↑ עי' ציון 83 ואילך.
  178. ↑ ע"ע קדש; קדשה. תוס' רא"ש יבמות עט א.
  179. ↑ בי"מ אה"ע סי' ד ס"א, בד' ר"ת שבציון הבא.
  180. ↑ רמב"ן יבמות עח ב, בשם ר"ת; עי' ריטב"א שם, בד' ר"ת.
  181. ↑ בה"ג סי' מח; כתוב שם לראב"ד יבמות עט א; רמב"ן שם עח ב, בשמו.
  182. ↑ עי' בה"ג שם.
  183. ↑ עי' ציון 96 ואילך. כתוב שם לראב"ד שם; רמב"ן שם, בשמו.
  184. ↑ רמב"ן שם, בשם הראב"ד.
  185. ↑ כתוב שם לראב"ד שם; רמב"ן שם, בשמו.
  186. ↑ עי' מאירי שבציון 122 ואילך.
  187. ↑ ב"ש סי' ב ס"ק יט, ע"פ ר"ן שבציון 170.
  188. ↑ יחזקאל לו כה. ר' יוסי בתוספ' קדושין פ"ה וברייתא בקדושין עב ב.
  189. ↑ ע"ע ממזר. ר' יוסי בתוספ' שם. בברייתא שם: אף מן הממזרות.
  190. ↑ ר' מאיר בתוספ' שם וברייתא שם.
  191. ↑ ברייתא שם, לגי' פסקי רי"ד שם.
  192. ↑ ר' מאיר בברייתא שם. ועי' ירו' קדושין פ"ג ה"ג, מח' תנאים זו רק בממזרות (ע"ע ממזר), ושם: אמר לו ר' יוסי אילו נאמר וכל טומאותיכם ומכל גילוליכם ושתק, הייתי אומר כדבריך, הא אינו אומר אטהר אתכם אלא מן הממזירות. ועי' ציון 164. ועי' ירו' שבציון 172 ואילך שנקט בסתם שהנתינים אסורים לעתיד לבוא.
  193. ↑ רב יהודה אמר שמואל בקדושין עב ב; רי"ף שם (ל א בדפי הרי"ף); פסקי רי"ד שם.
  194. ↑ ר"ן שם, בשם הרמב"ן, ודחה.
  195. ↑ ר"ן שם, וכ' שנראה שזהו ד' הרמב"ם מלכים פי"ב ה"ג.
  196. ↑ ב"ש סי' ב ס"ק יט, ע"פ ר"ן שם.
  197. ↑ יפ"מ לירו' קדושין פ"ד ה"א.
  198. ↑ יחזקאל מח יט. ירו' שם; בר"ר פ"כ פי' ה; במ"ר פ"ח פי' ד; שוח"ט תהלים פ"א.
  199. ↑ עי' ירו' שם; בר"ר שם. ועי' רד"ק יחזקאל שם, שדחה הפי', ועי' יפ"מ לירו' שם מה שיישב.
  200. ↑ יפ"מ שם.
  201. ↑ קה"ע שם.
  202. ↑ ע"ע נקוד; נקודות.
  203. ↑ יפ"מ שם.
  204. ↑ פ"מ שם. על פי' סוף הכתוב שם: מכל שבטי ישראל, לדרשה זו, עי' יפ"מ וקה"ע לירו' שם ופי' מהרז"ו לבר"ר שם. ועי' בטוש"ע שבציון 25, ולכאו' כדרך הטוש"ע שלא לפסוק הלכה בדברים שאינם נוהגים בזה"ז, לא נתכוונו לפסוק הלכה במח' התלמודים.
  205. ↑ יחזקאל שם יח.
  206. ↑ רש"י שם, בשם ר' מנחם.
  207. ↑ ציון 5 ואילך.
  208. ↑ ציון 154 ואילך.
  209. ↑ ציון 10 ואילך.
  210. ↑ ציון 410 ואילך.
  211. ↑ ציון 117 ואילך.
  212. ↑ ציון 82א ואילך.
  213. ↑ ציון 547 ואילך.
  214. ↑ ציון 106 ואילך.
  215. ↑ ציון 534 ואילך.
  216. ↑ ציון 1097 ואילך.
  217. ↑ ציון 683 ואילך.
  218. ↑ ציון 449 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נתין&oldid=159902"