אנציקלופדיה תלמודית:נפולה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:19, 18 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': בעל חיים שנחבט, שנאסר משום כן באיסור טרפה*.</span> == <span dir="rtl">מהותה ו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: בעל חיים שנחבט, שנאסר משום כן באיסור טרפה*.

מהותה וגדרה

נפולה היא אחת מח' טריפות שנאמרו לו למשה בסיני[1]. על מהותה וגדרה של טריפה והדינים שנאמרו בה, ע"ע טרפה (בעלי חיים).

הטרפוּת שבנפולה

מהות הטרפוּת של נפולה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שהוא ריסוק העצמות והחוליות שבשדרה, ולא שנתרסק איבר מהאיברים הפנימיים שאין טרפות אחרות פוסלות בו, ולכן אם מהלכת אחר הנפילה, מותרת ואינה צריכה בדיקה כלל[2], ואם שהתה מעת לעת או שעמדה אחר הנפילה, יצאה מידי חשש ריסוק, אך עדיין יש לחוש שמא נעשה בה על ידי הנפילה טרפות אחרת, כגון נקב או ריסוק שהוא כניטל האיבר, באיברים שנקב או נטילה אוסרת משום טרפות[3], וצריכה בדיקה[4]. ויש סוברים שהוא ריסוק החוליות או ריסוק באחד מהאיברים הפנימיים והפסד צורתו ופירוקו ממקום חיבורו, ואף באלו שאין נקב או נטילה ושאר טריפות אוסרים בהם, כגון הטחול* והכליות*, שאם ייפסדו מחמת ריסוק הכאב גדול יותר מאשר אילו ניטלו או ניקבו, ואם נפסדה צורת אחד מהאיברים, הפסד זה מביא לידי מיתה, ומחמת הפסד זה היא טריפה[5], אבל לנקב אין חוששים[6]. ויש סוברים שבתוך מעת לעת החשש הוא אף משום ריסוק באחד מהאיברים הפנימים, והוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו בבדיקה, ולאחר ששהתה מעת לעת כבר יצאה מטריפות ריסוק איברים, שידוע לחכמים שכל שנתרסקו איבריה אינה עומדת ואינה שוהה, אך צריכה בדיקה שמא ניקב או נפסק אחד מהאיברים שטריפות אחרות פוסלות בו[7]. ויש שנסתפקו אם ריסוק איברים פוסל באותם איברים שאם ניטלו או ניקבו הבהמה כשרה[8].

גדרה

גדר הטרפות של נפולה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהיא טריפה ודאי[9], מהם שכתבו שכך היא ההלכה למשה מסיני שאסורה כודאי[10], ומהם שכתבו הטעם שהספק שמא נתרסקו איבריה אינו ספק שקול, אלא קרוב לודאי הוא שכל זמן נבדקה הרי בחזקת איסור גמור[11], ומהם שכתבו, שבתוך מעת לעת, אפילו ניכר שאין בה ריסוק, אסורה משום טריפה, ולא מועילה בה בדיקה, ואפילו אם אחר מעת לעת התברר שהיא כשרה לגמרי, מכל מקום החלב שחלבו ממנה בתוך מעת לעת אסור באכילה, שבתוך מעת לעת היא טריפה לעולם[12]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שנפולה אינה אסורה אלא מספק[13]. ויש מן האחרונים שכתבו לחלק, שבנפלה ונשחטה ללא בדיקה, דינה כודאי טריפה, אך בחשש ריסוק אברים שלא מחמת נפילה, דינה כספק טריפה[14].

הגובה

בהמה שנפלה - או עוף שנפל[15] - מגובה של י' טפחים, הרי היא נפולה[16]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף בגובה פחות מי' טפחים חשובה נפולה[17].

אופן המדידה

גובה י' טפחים, מודדים אותו מגובה כרסה עד מקום שנפלה[18]. יש מן האחרונים שנראה מדבריהם שבכל אופן צריך למדוד י' טפחים מגובה הכרס עד מקום שנפלה[19], ויש מן הראשונים שכתבו שבשור אין מכרסו עד לקרקע אלא גובה י' טפחים[20], ויש מן הראשונים ואחרונים שכתבו שסתם בהמה יש יותר מד' טפחים מכריסה עד סוף רגליה[21], ולכן אף כשנפלה ממקום גבוה ה' טפחים, אפילו לא מדדו שיש גובה י' טפחים מכרסה עד מקום שנפלה אליו, יש להחמיר[22]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים על כל זה, ולדעתם תמיד מודדים י' טפחים בגובה המקום שנפלה[23].

חישוב י' טפחים, כתבו אחרונים שהוא מסור לחכם ולפי ראות עיניו, ואם בעיניו אין כאן י' טפחים אינה טריפה וכשרה מן הדין, ואף אם אינה חיה דינה כשאר מסוכנת* ולא אסרתה תורה, וכן אם הכריע שיש כאן י' טפחים, אסורה, אף על פי שלא נתרסקו איבריה, והוא משורש ההלכה למשה מסיני[24].

הנפילה

הנפילה מי' טפחים שאוסרת, יש מן האחרונים שכתבו שהיא דוקא כאשר נפלה מעצמה או שהפילוה וידעה שעומדים להפילה, אבל כשהפילוה בלא שידעה שעומדים להפילה, או שהפילוה בבת אחת, אפילו בפחות מי' טפחים חשובה נפולה[25], וביארו אחרונים בדעתם, שאם הפילוה ונעצה צפורניה כדי לעצור הנפילה, אזי אפילו בגובה י' טפחים אינה חשובה נפולה, ואם הפילוה בבת אחת והתנגדה קצת אך לא נעצה צפורניה, צריך גובה י' טפחים, ואם הפילוה בבת אחת ממש בלי שיכלה להתנגד, כגון שקשרו ידיה ורגליה, או שהפילוה פתאום, אפילו בפחות מי' טפחים חשובה נפולה[26]. ויש מן האחרונים שכתבו שתלוי אם הפילוה בכח או לא, שאם הפילוה בכח, אסורה אפילו בפחות מי' טפחים, ואם הפילוה שלא בכח, אסורה רק בגובה י' טפחים[27]. ויש מן האחרונים שכתבו שבכל אופן שיודעת שרוצים להפילה, אינה חשובה נפולה[28].

נפלה על ידי הרוח, יש מן האחרונים שכתבו שדינה כמו שהפילוה אחרים[29].

קפצה מדעתה

קפצה מדעתה, אפילו ממקום גבוה יותר מי' טפחים, ואפילו קפצה מחלון שבכותל או בארובה שבגג שאין לה במה להיאחז בצפורניה, ואפילו רואים שאינה יכולה ללכת, מותרת, כיון שאומדת עצמה לקפיצה זו[30], ולכן אם הניח בהמה במקום גבוה ואחר כך מצאה למטה ממנו, אין חוששים לה[31].

שכבה ונתגלגלה

היתה שוכבת ונתגלגלה, צריך שיהיה גובה המקום י' טפחים[32].

הפילוה לשחיטה

הרביצו את הבהמה כדי לשחטה, אינה חשובה נפולה, אפילו נפלה ממקום גבוה, ואפילו השמיעה קול - יללה[33] - בנפילתה[34], שיודעת בנפילתה[35], ונועצת צפורניה בקרקע עד שמגיעה לארץ[36], שכאשר נעשה במתון ולא בדרך כעס אלא כמכוין אורחותיו, אף הבהמה אומדת עצמה שלא להחבט בקרקע[37]. וכתבו ראשונים ואחרונים, שאינה חשובה נפולה, דוקא כאשר לא קשרו כל רגליה, אבל כאשר קשרו כל רגליה, חשובה נפולה[38], מהם שכתבו שבקשירת שלש רגליה חשובה נפולה[39], ומהם שכתבו שאפילו קשרו שלש רגליה, כל שלא קשרו את ארבעתן, אינה חשובה נפולה[40], וכתבו אחרונים שנהגו בקהילות לקשור כל הרגלים קודם השחיטה, בענין שהחבל מתהדק סביב הרגלים רק כאשר הבהמה מגיעה לארץ, שלא אסרו כשרגליה קשורות אלא כשהחבל מהודק כבר קודם שמגיעה לארץ, ומכל מקום ראוי שלא לקשור קודם שחיטה אלא רק שתי רגלים[41].

בהמה שנשא אותה הטבח על כתפו והשליכה לארץ לשחטה, ולא אחז רגלי הבהמה כלל בעת שנפלה, יש מן הראשונים שכתבו שחשובה נפולה, שלדעתם לא אמרו שבהמה שהרביצוה לשחטה שאינה חשובה נפולה, אלא כשעומדת על רגליה ומחליקה ומפילה או כשהפילה מעל כתפו ואחז אפילו שתים מרגליה[42]. וש מן האחרונים שכתבו שכל שהפילה מעל כתפו, אפילו אחז ברגליה, כיון שיש יותר מי' טפחים מכתפו לארץ חשובה נפולה[43].

נפלה על דברים רכים

בהמה שנפלה על דברים רכים, יש מן האחרונים שכתבו שאינה חשובה נפולה[44].

נפלה על מתניה

בהמה שנפלה על מתניה, כתבו ראשונים שאין לחשוש בה לריסוק איברים, ולדעתם זה הטעם שבהמה שנגנבה, אף על פי שזרקו אותה הגנבים מעל כתלי החצר, אין חוששים בה לריסוק איברים[45], שהגנבים מכוונים שהיא תיפול על מתניה כדי שתלך מעצמה[46]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף בנפלה על מתניה אסורה, ופירשו ההיתר בנגנבה באופן אחר[47].

בהמה שגוררת רגלים

בהמה שהולכת ורגליה האחוריות נגררות, אין חוששים בה לריסוק אברים או שנפסק חוט השדרה שלה, אלא אומרים שחלתה במחלה[48]. יש מן הגאונים שכתב שאף בנפלה אין חוששים לריסוק אברים או פסיקת חוט השדרה[49], ותמהו עליו ראשונים[50], וכתבו שדוקא כשלא נפלה, אבל נפלה, חוששים[51].

ונחלקו אחרונים במהות החשש בנפלה וגוררת רגליה: יש שכתבו שהיא גרועה מבהמה שנפלה מגובה שחוששים בה לריסוק אברים, שזו אם הלכה מותרת בלי בדיקה, אבל הגוררת רגליה אפילו הולכת צריכה בדיקה, ולכן לפי המנהג שאין סומכים על הבדיקה[52], אסורה לעולם[53]. ויש שכתבו שאפילו נפלה מגובה פחות מי' טפחים, שבנפלה סתם אין חוששים בו[54], כאשר גוררת רגליה חוששים, וצריכה בדיקה[55]. ויש שכתבו שבגוררת רגליה, אפילו בקפצה מעצמה, חוששים לה שמא נפסק חוט השדרה[56].

אילים המנגחים זה את זה

אילים המנגחים זה את זה, אף על פי שהם דואגים וכואבים, אין חוששים בהם לריסוק איברים[57], שמחמת חמימות ועייפות הם כואבים[58]. אבל אם נפלו לארץ, חוששים להם[59], וכתבו ראשונים שכיון שנפלו מחמת ההכאה שהכו זה את זה, חוששים אף על פי שנפלו מגובה שהוא פחות מי' טפחים[60]. וכתבו אחרונים, שכיון שכל אחד מהם חושב שיצליח להפיל חבירו, כשחבירו מפילו הנפילה באה עליו בפתע פתאום ואינו מספיק לנעוץ צפרניו בארץ לעצור הנפילה[61]

בהמה שנגנבה

בהמה שנגנבה, אפילו זרקו אותה הגנבים מעבר לכתלי החצר, אין חוששים בה לריסוק איברים, שמשליכים אותה על המתניים ולא על גבה באופן שיתפרקו החוליות, כדי שתוכל ללכת[62]. יש מן הראשונים שכתבו שאף כשלא ידוע שזרקו אותה על מתניה, מותרת, משום ספק ספיקא[63]. ויש מן האחרונים שכתבו, שדוקא כשידוע שמכוונים שתיפול על מתניה, אבל בסתם כשלא ידוע, אסורה[64]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שבכל אופן שזרקו אותה הגנבים, חוששים, שלא התירו בהמה שנגנבה אלא משום שהגנבים משלשלים אותה בחבלים[65].

גנבוה והחזירוה, וכשהחזירוה זרקו אותה מעל כתלי החצר, אם החזירוה משום שעשו תשובה, אין חוששים לריסוק איברים[66], שכיון שעשו תשובה מחזירים אותה בזהירות באופן שלא תיפגע[67]. ואם החזירוה מחמת יראה, חוששים לריסוק איברים[68], שכל שמחזירים מחמת יראה אינם חוששים להפסד בעל הבית[69].

הוכתה במקל

בהמה שהוכתה במקל, כשאין חשש שפגע המקל בכח בשדרה, כגון שנגע המקל בכל אורך השדרה, כשרה[70], שכיון לא פגע המקל בכל אורך השרדה, לא פגע בה בכח, ולא פסק חוט השדרה[71]. אבל כשפגע המקל בכח בשדרה, כגון שיש למקל קשרים, שאז במקום הקשרים פגע בשדרה בכח, או שהכה לרוחב השדרה, או שפגע ראש המקל בשדרה, חוששים שנפסק חוט השדרה[72]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שדוקא כשלא פגע המקל בשדרה כשרה, אבל אם פגע המקל בשדרה, בכל אופן שהוא, חוששים[73].

כשיש חשש שנפסק החוט מחמת המכה, והלכה הבהמה אחר ההכאה, יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאין חוששים לריסוק איברים וכשרה[74]. ויש סוברים שחוששים וצריכה בדיקה בחוט השדרה[75], וביארו אחרונים שלא אמרו שאם הלכה אינה צריכה בדיקה כלל ומותרת[76], אלא בחשש שנתרסקו איבריה, אבל בהוכתה על השדרה החשש הוא משום פסיקת חוט השדרה, ובזה אין מועיל שהלכה וצריכה בדיקה[77].

הכוה במקל ונפסק המקל מחמת ההכאה, כתבו ראשונים שחוששים שנפסק חוט השדרה, שבמקום פסיקת המקל עושה חבורה[78].

נפלה אבן על הבהמה

נפלה אבן על בהמה, יש מן הראשונים שכתבו שאם נפלה מגובה י' טפחים חוששים, ואם נפלה מגובה פחות מי' טפחים אין חוששים[79]. ויש מן הראשונים והאחרונים שסוברים שהכל תלוי בגודל האבן, ובאבן גדולה אפילו נפלה בפחות מי' טפחים, חוששים[80].

ולד

ולד הבהמה אחר לידה, יש מן הראשונים שכתבו שאין חוששים שנתרסקו איבריו במהלך הלידה - מחמת דוחק הלידה[81], שהמקום צר ונתרסקו איבריו[82], או מחמת שנפל על הקרקע[83] - ואין צריך להשהותו מעת לעת[84], ואף על פי שיש בו ריעותא, שהבהמה מקשה לילד[85], והוא אינו הולך אחר הלידה[86], ולדעתם זוהי ששנינו שבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים[87]. וכתבו ראשונים, שאף על פי שמיעוט ולדות איברים מתרסקים בלידה, סובר רב נחמן שמיעוט זה אינו שכיח ואין חוששים לו כלל, ולכן מותר אפילו בלי שהיה מעת לעת ובדיקה[88]. וכן כתבו הפוסקים להלכה, שאם ידוע שהולד כלו חדשיו, מותר מיד ביום שנולד, ואין חוששים שמא נתרסקו איבריו מחבלי הלידה[89]. בטעם שאין חוששים לריסוק, כתבו אחרונים שבית הרחם מתרחב ומתכווץ לפי הצורך, ולכן אי אפשר שיגרם ריסוק ונזק לולד[90]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שולד הבהמה חוששים בו לריסוק איברים במהלך הלידה[91].

בהמה שילדה

בהמה שילדה, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא נתרסק בית הרחם שלה[92], ולדעתם זוהי שאמר רב נחמן שבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים[93], והטעם, שבית הרחם מתכווץ ומתרחב לפי הצורך[94].

הימום בהמה לפני שחיטה

הימום בהמה על ידי חשמל קודם שחיטה, באופן שהבהמה נופלת על הארץ, דנו בו אחרונים, שיש צד לומר שבהמה שהפילוה אחרים שאסורה, הוא דוקא כשהפילוה בכח, ובהימום חשמל אמנם נופלת מכח חיצוני ולא מעצמה, אך אינה נופלת בכח אלא שהחשמל גורם לה שיתוק ומאיליה נופלת, ועל כך עי' במקורות[95].

עוף שנחבט על מים

עוף שנפל ונחבט על פני מי נהר זורמים, אם העוף שט מלוא קומתו נגד כיוון הזרם, אין חוששים בו לריסוק איברים[96]. ואם שט עם כיוון הזרם, חוששים לו, שהמים הם שמוליכים אותו, אבל אם יש על המים תבן או קש ששטים עם הזרם, והעוף מקדים אותם, אין חוששים, שאז מוכח ששט מחמת עצמו[97].

עוף שנפל ונחבט על מים עומדים, כגון על אגם, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבכל אופן שהעוף שט במים, כשר[98]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף במי אגמים אם שט עם הזרם חוששים לו[99].

ספק נפלה שלא מרצונה

בהמה שספק אם נפלה מגובה שלא מרצונה, כגון שהניחה למעלה ובא מצאה למטה, אין חוששים בה משום ריסוק אברים[100], ומותרת מיד בלא שהיה כלל[101], שכיון שלא ראינו שנפלה אין חוששים לכך[102], אלא אומרים שדילגה מדעתה ואמדה נפשה[103], שיותר מצוי שתפיל עצמה לארץ מחמת מאכל שראתה בקרקע משתפול בלי דעת[104]. וכתבו ראשונים ואחרונים שמותרת, אפילו שהיא כואבת[105], ואפילו אינה יכולה ללכת[106], ואפילו נמצא איזה שינוי באיבריה[107]. ויש מן הראשונים סוברים שאם מצאנוה רבוצה או כואבת, חוששים לה[108].

ספק נפלה מגובה י' טפחים, יש מן האחרונים שכתבו שאם נודע שנפלה, קודם ששהתה מעת לעת, אסורה, ואם נודע שנפלה, אחר שכבר שהתה מעת לעת, אפשר להקל, אך צריכה בדיקה בחוט השדרה[109].

ספק נפולה

ספק נפולה, כגון בהמה שידוע שנפלה שלא מרצונה, אלא שספק אם נפלה על מתניה - שאז אין חוששים לריסוק איברים[110] - או שנפלה על צלעותיה ויש חשש ריסוק אברים, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאסורה[111], ויש מן הראשונים שכתבו שמשום ספק ספיקא מותרת אפילו בלא בדיקה[112]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שהיא ספק ספקא, כיון שאפשר לברר על ידי בדיקה, כיון שספק ספקא שאפשר לבררו אסור עד שיברר, לסוברים כן[113], אינה מותרת אלא בבדיקה[114].

דינה

בדיקתה: כשהלכה

בהמה שנפלה ממקום גבוה, אם אחר נפילתה מיד הלכה, לדעת רב יהודה בשם רב ורבי ינאי ורבי ירמיה, מותר לשחטה מיד בלא בדיקה[115], ואף על פי שהטרפות חיות י"ב חודש, לסוברים כן[116], כאן לא חוששים שהיא טריפה, שאם מחמת החבטה נטרפה לא היתה יכולה ללכת כלל[117]. לדעה זו, אם רק עקרה רגלה לילך ולא הלכה, ואפילו הולכת אך צולעת, צריכה בדיקה, שעדיין יש לחוש שנפסק חוט השדרה[118]. ולדעת רב ירמיה בר אחא בשם רב וריש לקיש, אפילו עקרה רגלה לילך אף על פי שלא הלכה, כשרה[119]. ולדעת רב חייא בר אשי, אף כשהלכה צריכה בדיקה[120].

להלכה, כתבו ראשונים, שהלכה אינה צריכה בדיקה[121], שכך סוברים רוב האמוראים[122], אבל אם רק עקרה להלך, אינו כלום[123], ומהם שהוסיפו, שדוקא כשהלכה הילוך יפה כדרכה, אבל צולעת, צריכה בדיקה[124], ויש שכתבו שצריך שתלך ד' אמות הילוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה, או כמו שאר בהמה[125], וכתבו אחרונים שכיון שלרוב הפוסקים די בכך שאינו צולע ואין צריך הילוך כמו שהיה קודם נפילה, לכן במקום הפסד מרובה אפשר להקל בזה ולסמוך על הבדיקה[126]. ויש מן הראשונים שכתבו שאפילו עקרה רגלה לילך, אינה צריכה בדיקה[127].

הלכה אחרי שנפלה, ואחר כך שוב אינה יכולה ללכת, דינה כשאר בהמה מסוכנת[128].

הלכה ונמצא שינוי באיבריה

הלכה אחרי שנפלה, ונמצא שינוי באחד מאיבריה, באופן שאינו מטריף מחמת שאר טרפות, כתבו ראשונים ואחרונים שמותרת בלא בדיקה[129], שכל שהלכה בידוע שאין לה ריסוק גדול המביא לידי טרפות אלא חוזר לבריאותו[130], ומהם שכתבו שהמחמיר בזה תבוא עליו הברכה[131]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שצריכה בדיקה[132].

הלכה אחרי שהעמידוה

לא עמדה מעצמה אלא העמידוה, אך לאחר מכן הלכה מעצמה, יש מן האחרונים שכתבו שאינה צריכה בדיקה[133], ויש מן האחרונים שכתבו שאף על פי שהלכה מעצמה, כיון שלא עמדה מעצמה, צריכה בדיקה[134].

בדיקתה: כשעמדה

עמדה מעצמה אחר שנפלה, ולא הלכה, מותרת בבדיקה[135]. וכתבו אחרונים שאם עמדה על ידי גערה או פחד ממקל, חשוב שעמדה מעצמה[136]. וצריך שתעמוד ממש[137], ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאפילו רק פשטה ידה כדי לעמוד ועדיין לא עמדה, מותרת בבדיקה[138]. חיוב הבדיקה כשעמדה, כתבו אחרונים שהוא מן התורה[139].

עמדה ושהתה מעת לעת, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה מותרת אלא בבדיקה[140]. ויש מן הראשונים סוברים שכיון שגם שהתה מעת לעת, אינה צריכה בדיקה[141].

העמידוה אחרים

העמידוה אחרים, אינו כלום ואינה מותרת אפילו על ידי בדיקה[142], וכתבו אחרונים שאפילו העמידוה אחרים אחר נפילתה, ואחר כך שכבה ושוב עמדה מעצמה, אינו מועיל[143].

וכתבו אחרונים, שכיון שאין אנו בקיאים בבדיקה, אין מתירים אלא כשהלכה[144].

בדיקתה: כשלא עמדה

לא עמדה, צריכה לשהות מעת לעת ולאחר מכן ישחטנה ויבדקנה[145], ולדעתם, אותה ששנינו בבריתא נפלה מן הגג ונתרסקו איבריה אם שהתה מעת לעת ושחטוה כשרה[146], היינו לאחר בדיקה[147]. ובתוך מעת לעת, אין בדיקה מועילה[148], אפילו בדקנוה ומצאנוה שלמה[149].

בטעם שצריך להמתין מעת לעת ואין מועילה בדיקה מיד, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו שהיא הלכה למשה מסיני שאין הבדיקה מועילה בתוך מעת לעת[150]. ב) ויש שכתבו, שרק לאחר ששהתה, נתברר שלא לקתה בפרקיה וחוליותיה, שאם היתה לוקה לא היתה יכולה להתקיים, אלא שמכל מקום יש חשש שניקב באחד מאיבריה במקום האוסר, ולכן צריכה בדיקה[151], וכתבו אחרונים בדעתם, שאם נבדקה קודם מעת לעת, ונמצא שאין בה טריפות אחרות, לאחר מעת לעת שנתברר שאין בה ריסוק חוליות, כשרה[152]. ג) ויש שכתבו שחוששים שמא נתפרקו כל האברים זה מזה ואי אפשר לעמוד על כך בתוך מעת לעת, אבל אם עמדה או שהתה, כבר אין חשש לריסוק כל האברים, ואם התרסק איבר אחד, אפשר לגלותו בבדיקה[153]. וכעין זה יש שכתבו, שחוששים שמא נתפרקו כל איבריה וחוליותיה ואין טריפותה ניכרת בה מיד עד שתשהה מעת לעת, ואחרי שהיה, אם נתרסק איזה איבר, תיפסד צורתו והדבר יהיה ניכר[154]. וכתבו אחרונים בדעתם, שאף אם נבדקה מעת לעת אינו מועיל בדיעבד, שבתוך מעת לעת אי אפשר לברר שלא נתרסק אחד מהאיברים[155]. ד) ויש שכתבו שמתוך מעת לעת חוששים שנתרסק אחד מאיבריה, והוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו בבדיקה, ואחרי ששהתה מעת לעת שוב אין חשש לריסוק איברים, אך עדיין יש חשש שנקרעו איבריה, והוא דבר שאפשר לעמוד עליו בבדיקה[156].

ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שלאחר ששהתה מעת לעת יצאה מחשש ריסוק איברים ומכלל נקובה ושבורה, ואינה צריכה בדיקה כלל להתירה, ובדיקה אינה נצרכת אלא כשעמדה ולא שהתה קודם שחיטה[157], ולדעתם, אותה ששנינו בבריתא שאם שהתה מעת לעת כשרה, היינו אפילו בלא בדיקה[158], אבל בעוף שדרסתו או ריצצתו חיה, אף אם שהה, צריך בדיקה להתירו, שבהכאה זו היא בחזקת שנתרסקו איבריה ואחרי שהיה יצא מידי חשש ריסוק אך עדיין יש חשש שניקבו האיברים[159].

חיוב הבדיקה

בדיקה זו של אחר ששהתה מעת לעת, יש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שהיא חיוב מן התורה[160], יש מן האחרונים שכתבו שאינה אלא מדרבנן[161], ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שספק דאוריתא דינו להחמיר מן התורה[162], חיוב הבדיקה מן התורה, ולסוברים שספק דאוריתא דינו להחמיר מדרבנן[163], חיוב הבדיקה הוא מדרבנן[164].

איסורה כשלא נבדקה

שחטה בלא להמתין מעת לעת, הרי היא טריפה משום ריסוק אברים, ואפילו בדקה ולא מצא בה שום סימן טריפות אלא שלמה בכל איבריה[165]. ונחלקו: יש סוברים שאסורה מדין ודאי[166]. ויש סוברים שאינה אסורה אלא מספק[167].

דין המקרים שבהם חוששים לריסוק איברים

מקרים שונים נאמרו שבהם חוששים לריסוק איברים: זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארץ; גנבים שגנבו איילים והחזירום מחמת יראה וזרקום מעל כותל החצר, שיש חשש שנפלו שלא על מתניהם; הכה על גב הבהמה רק כנגד חלק מהשדרה, או שהיה במקל חוליות חוליות, או שהכה לרוחב השדרה; עוף שנחבט על גבי דבר קשה; עוף שנדבקו כנפיו בדבק שעת צידה ונאחז בכנפיו ונתחבט בגופו; עוף שנחבט על פני המים ושט עם הילוך המים[168]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שדינם כמו נפולה, שאם לא עמדה או הלכה, צריכה לשהות מעת לעת קודם שחיטה ולאחר מכן צריכה בדיקה, ואם שחטה מיד אסורה אף בבדיקה[169], ויש מן הראשונים סוברים שלכתחילה צריכה שהיה, אבל אם עבר ושחטה מועילה בה בדיקה כדי להתירה[170].

בהמה שהכו אותה כנגד איבר אחד, אם אינה הולכת חמת הכאה זו, יש חשש ריסוק איברים, וכיון שאין אנו בקיאים בבדיקת ריסוק איברים, אסורה, אבל אם מהלכת דינה כמו נפולה שהלכה ואין צריכה בדיקה כלל[171].

הבדיקה

בדיקת הנפולה, לדעת אמימר, די בבדיקה כנגד בני מעיים[172], ולמר זוטרא משמו של רב פפא, צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו[173]. להלכה, צריך לבדוק כל החלל כולו[174].

הבדיקה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא לברר שלא נקרעה הכרס החיצונה או ניקבו בני המעיים, ושלא נשברו רוב הצלעות או שנעקרו חוליות או שנפסק חוט השדרה[175], וכעין זה כתבו ראשונים, שהבדיקה נועדה לבדוק שאין נקב באחד מהאיברים שנקב פוסל בו, ועל ידי בדיקה ניתן לגלותו, שנקב הבא מחמת חבטה, ידוע לחכמים שהוא גדול, ואם לא נמצא נקב, אפילו נמצא הפסד באחד מהאיברים, אך באיבר שאין נטילה פוסלת בו, כשרה[176]. ויש מן הראשונים שכתבו שהבדיקה היא כדי לברר שלא נתרסקו האיברים או נשתנתה צורתם, אפילו איברים שאינה נאסרת בנטילתם[177], אבל לא נועדה לברר שאין נקב באיבר שנפסל מחמתו[178], שאי אפשר לבדוק כל החלל אם ניקבו הדקים והכרס והריאה והלב[179]. ויש מן הראשונים שכתבו שהבדיקה נועדה לברר שלא נקרע או נפסק שום איבר, אבל לא כדי לברר שלא נתרסק אחד מאיבריה, שלאחר ששהתה מעת לעת, שוב אין חשש לריסוק איברים[180].

בדיקת הסימנים

הסימנים - קנה וושט - אינם צריכים בדיקה[181], שנעקרו ממקומם[182], שאינם נפגעים בנפילה[183], ואינם נמעכים בנפילה[184] ואם היה חשש שנפגעו בנפילה לא היה אפשר להתיר נפולה אפילו בבדיקה אלא רק בהלכה מלוא קומתה, שבדיקה לא היתה מועילה לגלות שהושט נעקר ממקומו קודם שחיטה[185].

בדיקת המוח

המוח, יש מן הראשונים סוברים שצריך בדיקה[186], ויש מן הראשונים סוברים שאין צריך בדיקה[187], מהם שכתבו שבנחבט הראש צריך בדיקה[188]. להלכה, כתבו הפוסקים שהמוח צריך בדיקה[189].

בדיקת בית הרחם

בית הרחם, יש מן הראשונים סוברים שאינו צריך בדיקה, שאין בו ריסוק איברים, ואף אם נתרסק, מותרת[190], שמפני רכותו אינו מתרסק[191], והרחם מתרחב ומתכווץ, וכשיגיע לבהמה כאב הוא יתרחב ואחר כך יתכווץ ולכך לא יגיע לו נזק[192], ולדעתם זוהי שאמר רב נחמן שבית הרחם אין בו משום ריסוקי איברים[193].

בדיקת הטחול והכליות

הטחול והכליות, כתבו ראשונים שצריכים בדיקה[194]. ויש מן הראשונים שנסתפקו בזה[195].

בדיקה בזמן הזה

בזמן הזה, כתבו גאונים שאין אנו בקיאים ואין לסמוך על הבדיקה[196]. ויש מן הראשונים כתבו שמותר לסמוך על הבדיקה, ובתנאי שתיבדק בידי הבקיאים בדבר[197]. להלכה, יש מן הפוסקים שנראה מדבריהם שאפשר לסמוך על הבדיקה כאשר נעשית על ידי הבקיאים[198]. ויש מן הפוסקים שכתבו שהמנהג להחמיר ולא לסמוך על בדיקה כלל[199], ויש שהצריכו להמתין י"ב חודש, או בנקבה עד שתלד, ובעוף שתטיל ביצים[200], ויש שהחמירו שלא להתיר אף בהמתנת י"ב חודש, מחשש לתקלה[201].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע טרפה (בע"ח) ציון 60. עולא חולין מג א.
  2. ↑ עי' להלן ציון 115 ואילך.
  3. ↑ ע"ע נטולה וע' נקובה.
  4. ↑ עי' רש"י חולין מב א ונא א ונו א וזבחים עד ב, ויד יהודה (לנדא) יו"ד לב ח בדעתו; ההשלמה, הובא בכלבו טריפות סי' קא; הרא"ה בבדק הבית ב"ב ש"ג (מז ב), ועי"ש שאם הלכה מיד הוברר שאין שום הפסד מחמת החבטה. ועי' יד יהודה שם שכן הסכמת רוב הפוסקים.
  5. ↑ רמב"ם בפהמ"ש חולין פ"ג מ"א ובהל' שחיטה פ"ט ה"ח, י, יז, ועי' מ"מ וכס"מ שמקורו הוא בגמ' חולין נא א בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים, שמכך שהוצרכו להשמיע שבית הרחם אין בו ריסוק, אע"פ שאם ניטל כשרה, משמע שבשאר איברים שאם ניטלו כשרה, פוסל בהם ריסוק; פסקי רי"ד (מהדו"ב) חולין נא א; רמב"ן שם; הרשב"א שם ובעמ' ב ובמשמרת הבית שם; ר"ן שם ב טור וב"י יו"ד נח. ועי' יד יהודה שם.
  6. ↑ רמב"ן שם נג ב; רשב"א שם נא ב, ושכן דעת הרמב"ם.
  7. ↑ ר"ן שם (יד ב מדפי הרי"ף) ויד יהודה שם בדעתו.
  8. ↑ השג' הראב"ד שחיטה פ"ט הי"ז, ועי' מרכבת המשנה שם ח שהראב"ד נסתפק בטעם שבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים, אם הוא משום שאם ניטל כשר, ולכן כל אבר שאם ניטל כשר אין בו משום ריסוק, או משום שהוא רך, אבל איברים שאינם רכים יש בהם ריסוק (ועי' מרכבת המשנה שם, שהשגת הראב"ד שנדפסה בהלכה ח "אפילו נתרסק וכו'" היא שיבוש ושייכת להלכה יז), ועי' מעשה רקח שהק' שלכאו' הרי זה ספק דאו' לחומרא.
  9. ↑ שו"ת הרמ"ז (ר"מ זכות) סי' לב ולב אריה חולין מב א לרש"י ד"ה נפלה, בד' רש"י חולין שם שביאר את החשש בנפולה, וסיים: ואין טעם בטריפות שהלל"מ הן, שלכך נצרך להלל"מ כדי לומר שהיא טריפה ודאי, ובד' הטור יו"ד נח והרמב"ם שחיטה פ"ט הי"ט, ועי' רמ"ז שם שמה שכתב הרמב"ם שחיטה פי"א ה"ב שהיא רק ספק טריפה, היא דוקא כשעדיין חיה, ואפשר לבודקה, אבל כנשחטה אסורה בודאי; עי' לבוש יו"ד נח ב ופ"ג משב"ז שם א בדעתו; פר"ח על כללי ספק ספקא לש"ך כלל ב; מנחת יעקב על כללי ספק ספקא אות מה; עי' פלתי סי' לג שהטריפות שנמנו במשנה הם טריפות ודאי, ולב אריה שם בדעתו; בית להוי ח"ב סי' לא א, בד' רש"י שם; תשובות עבודת הגרשוני סי' קו; אמרי בינה טריפות סי' ה; באר משה (דאנושבסקי) חיו"ד סי' כב ד"ה והנה, שכ"מ ברקח סי' שפז בדעת האוסרים בספק נפלה על מתניה. ועי' טור יו"ד תחילת סי' נח שבחלק מהדפוסים נד' "שודאי נתרסקו איבריה" ובחלק נד' "שמא נתרסקו וכו'" ועי' דבר שמואל שבציון 8 שלדעתו הגי' הנכונה "שמא".
  10. ↑ לב אריה שם; באר משה שם.
  11. ↑ שו"ת הרמ"ז שם; עבודת הגרשוני שם; דעת תורה יו"ד נח א מי הדעת א.
  12. ↑ בית הלוי ח"ב סי' לא א, בד' רש"י שם.
  13. ↑ פרי תאר יו"ד סי' קיט ס"ק יט; שו"ת דבר שמואל להלן. ועי' ש"ך כלל ספק ספקא לה שמ' שספק נפולה הרי זה ספק ספיקא וגידולי הקדש (דעת קדושים) יו"ד סי' נא א בדעתו. ועי' חי' הרי"מ חולין מב א ד"ה נפלה; שו"ת דבר שמואל (אבוהב) סי' ע, בד' רש"י חולין מב א וזבחים עד ב ורמב"ם שחיטה פי"א ה"א ורוקח סי' שפז (שבספק נפלה על מתניה כשרה משום ס"ס).
  14. ↑ אבני נזר יו"ד סי' סב ח, בד' רש"י חולין וזבחים שם ושם וביצה לד א.
  15. ↑ טור וב"י ורמ"א יו"ד נח א.
  16. ↑ עי' ב"ק נא א: אין חבט פחות מי'; בה"ג טריפות סי' סא קכט ב; תוס' חולין נא א ד"ה נפל; סמ"ג עשין סג; רא"ש ב"ק פ"ה סי' ז וחולין פ"ג סי' לה; רמב"ן חולין שם; רשב"א חולין שם ותוה"ב הארוך ב"ב ש"ג מח א; ר"ן חולין (יד ב); רמב"ם שחיטה פ"ט ה"ח; טוש"ע יו"ד נח א.
  17. ↑ רי"ף ב"ק (כב א).
  18. ↑ עי' רב נחמן ב"ק נא א ורשב"א שם וחולין נא א; עי' תוס' חולין נא א ד"ה נפל לארעא; מאירי שם; כ"מ בדעת הרמב"ם שחיטה פ"ט ה"ח; שו"ע יו"ד נח א. ועי' פלתי שם א, ששיעור זה של י"ט מהכרס עד הקרקע הוא רק מצד ספק, שספק הוא אם התרסקו איבריה, וספק איסור להחמיר, אבל רוב בהמות אין איבריהן מתרסקים בשיעור זה, ולענין ממון אומרים הממע"ה ומודדים בגובה המקום (עי' טוש"ע חו"מ סי' תי).
  19. ↑ עי' שו"ע שם ופלתי שם ב בדעתו.
  20. ↑ תוס' ותוס' הרא"ש חולין שם.
  21. ↑ רשב"א ב"ק נא א; פלתי שם ב.
  22. ↑ רשב"א שם; פלתי שם, ועי"ש שבתחילת דבריו מדבר על סתם בהמה ובסוף דבריו מדבר על שור דוקא.
  23. ↑ כנה"ג יו"ד סי' נח הג' ב"י, בדעת הבה"ג והרמב"ם שם, ושם שאף שא"ר כסמ"ג עשין סג הרוקח ורי"ו כתבו בסתם שצריך י"ט ולא הזכירו שמודדדים מהכרס; מעשה רקח שם, בד' הרמב"ם, שפסקו ע"פ ב"ק שם שהגובה הוא י' טפחים, אך לא כר"נ שהעמיד בנתגלגלה לבור, ובזה מיושב שלענין ממונות נפסק שמודדים י' טפחים בגובה המקום, ועי' ציון 12.
  24. ↑ חזו"א או"ח סי' לט קונ' השיעורים סוף ס"ק טו ד"ה ויש לעיין, ועי"ש שחיי הבהמה תלויים בהוראת החכם, והביא מירו' כתובות פ"א ה"ב אקרא לאלוהים גומר וכו' קטנה בת ג' שנים ויום אחד, נמלכו בי"ד ועיברו השנה בתוליה חוזרים.
  25. ↑ ב"י שם.
  26. ↑ ש"ך שם ס"ק א בד' השו"ע.
  27. ↑ תפארת למשה יו"ד נח הגהת ב"י.
  28. ↑ ט"ז שם ס"ק א.
  29. ↑ דע"ת סוס"י נח.
  30. ↑ עי' חולין נא א: ההוא גדיא וכו' ורב אשי שם: אמדא נפשה; ר"ן שם (יד ב); טוש"ע יו"ד נח יא.
  31. ↑ גמ' שם; טוש"ע שם.
  32. ↑ ב"ק נא א: דאיגנדר, ורש"י שם; שו"ע יו"ד נח א.
  33. ↑ רש"י חולין נא ב; פר"ח יו"ד נח יט.
  34. ↑ חולין נא ב: בית המטבחיים אין בו משום ריסוק אברים, ורש"י ושא"ר שם; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ב; שו"ע יו"ד נח י.
  35. ↑ רשב"א שם; ר"י מלוניל שם.
  36. ↑ רשב"א שם; ר"י מלוניל שם; מאירי שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  37. ↑ מאירי שם
  38. ↑ מרדכי חולין פ"ג רמז תרכח בשם ר"א ממיץ; רמ"א שם. ועי' אחרונים שלהלן.
  39. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' סד: לא יצאו ידי חובתן.
  40. ↑ עי' יש"ש שם שכן יש מקומות שכך נוהגים; ב"ח שם; ט"ז שם יא; ש"ך שם יג.
  41. ↑ ט"ז שם.
  42. ↑ או"ה כלל נו דין ז, והובא בב"ח יו"ד נח; ש"ך שם יד.
  43. ↑ ב"ח שם.
  44. ↑ דע"ת יו"ד נח ס"ק ה, ועי' שו"ת כת"ס סי' ל שנשאר בזה בצ"ע.
  45. ↑ חולין נא א; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד נח יב.
  46. ↑ רש"י שם; רוקח סי' שפז; נמוק"י שם; טוש"ע שם.
  47. ↑ מאירי שם בפי' הב', ועי' ציון 77.
  48. ↑ רב יימר חולין נא א, וכן מסקנת הגמ' שם; רמב"ם שחיטה פ"ט ה"י; טוש"ע יו"ד לז לב ז.
  49. ↑ בה"ג טריפות (קכט ב).
  50. ↑ רשב"א שם ושם. ועי' בהגר"א יו"ד לב ס"ק ט שנראה שהיתה לבה"ג גירסא אחרת בגמ' ולמעשה יוצא שגם לבה"ג בנפלה חוששים לפסיקת חוט השדרה, ועי' שו"ת בנין עולם יו"ד סי' כה.
  51. ↑ תוס' שם ד"ה דהוו; רשב"א שם ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מח א).
  52. ↑ עי' ציון 158.
  53. ↑ ש"ך יו"ד לב ס"ק יב.
  54. ↑ עי' ציון 19.
  55. ↑ תבואות שור סי' לב ס"ק ז; דגמ"ר שם.
  56. ↑ חדושי רמ"ש חולין נא א.
  57. ↑ חולין נא א; רמב"ם שחיטה פ"ט ה"י; טוש"ע יו"ד נח ט.
  58. ↑ פסקי רי"ד (מהדו"ב) שם.
  59. ↑ גמ' שם. ועי' להלן ציון 120 בדינם.
  60. ↑ תוס' שם ד"ה נפל; רשב"א שם.
  61. ↑ ב"י שם, בביאור החילוק מבית המטבחיים שאין הנפילה אוסרת, עי' ציון 35 ואילך.
  62. ↑ רב מנשי חולין נא א ורש"י ד"ה אמתנייהו ומאירי בפי' הא' שם; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד נח יב.
  63. ↑ רקח סי' שפז, הובא בפר"ח שם ס"ק כד.
  64. ↑ רקח שם בשם יש אוסרים; פר"ח שם, שכן משמעות הגמ' והפוסקים.
  65. ↑ מאירי שם בפי' הב', ומפרש אמתנייהו היינו קנה וחבל.
  66. ↑ חולין נא א; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד נח יב.
  67. ↑ רמב"ם ושו"ע שם ושם.
  68. ↑ גמ' ורמב"ם ושו"ע שם שם ושם.
  69. ↑ מאירי שם.
  70. ↑ רב יהודה אמר רב חולין נא א; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ג; טוש"ע יו"ד לב ו.
  71. ↑ ש"ך שם ס"ק י.
  72. ↑ גמ' ורמב"ם ושו"ע ונו"כ שם שם ושם.
  73. ↑ ב"ח שם בד' רש"י שם ד"ה ואפילו לגירסתו בגמ', ועי' מהרש"ל ומהרש"א.
  74. ↑ דעה א' בר"ן חולין נא א (טו א); דגמ"ר יו"ד לב ו; תשובה מאהבה שם.
  75. ↑ איכא מאן דאמר בר"ן שם.
  76. ↑ עי' ציון 95.
  77. ↑ ב"ח יו"ד לב.
  78. ↑ כלבו טריפות סי' קא, הובא בב"י יו"ד לב, ועי' ב"ח שם ופר"ח שם ס"ק ח.
  79. ↑ כלבו טריפות סי' קא, בשם הראב"ד; ב"ח יו"ד נח.
  80. ↑ כלבו שם; יש"ש חולין פ"ג סי' סב; רמ"א שם ב; ט"ז שם ב; ש"ך שם ג.
  81. ↑ רש"י חולין נא א; ר"י מלוניל שם; נמוק"י שם; מאירי שם.
  82. ↑ נמוק"י שם; מאירי שם.
  83. ↑ רגמ"ה שם, אולם עי' דרישה יו"ד נח ז שיש לחוש שנפל על הקרקע ונתרסקו איבריו.
  84. ↑ רש"י חולין נא א ד"ה בית הרחם; עי' תוס' שם ד"ה בית הרחם; רמב"ן שם; רשב"א שם; חי' הר"ן שם.
  85. ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם; חי' ר"ן שם, ושם שבאינה מקשה לילד פשוט שאין חשש ריסוק.
  86. ↑ תוס' שם; רמב"ן שם; רשב"א שם. ולטעם זה החידוש הוא בכל ולד ולא רק במקשה לילד.
  87. ↑ חולין שם. ראשונים הנ"ל. ועי' ציונים 120 ואילך, 134 ואילך אופנים אחרים בפירוש מימרא זו.
  88. ↑ חי' הר"ן שם, ועי"ש שהדעה שדחתה את רב נחמן סוברת שהוא מיעוט השכיח, וכיון שאפשר בבדיקה, אין סומכים בזה על הרוב שאינם מתרסקים בלידה.
  89. ↑ טוש"ע יו"ד טו ב, ועי' בנו"כ שם, ועי' כרתי שם סי' נח ס"ק ז.
  90. ↑ כרתי שם.
  91. ↑ מרכבת המשנה (חעלמא) שחיטה פ"ט הי"ז, בד' הרמב"ם שם שמפרש בית הרחם אין בו ריסוק איברים לענין נפולה, עי' ציון 171 ואילך, ולדעתו רב נחמן בגמ' שם מודה שבולד הבהמה יש ריסוק איברים, ודבריו צ"ב.
  92. ↑ מאירי בשם גדולי המחברים, ונ' שכוונתו לרמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז, אולם עי' ציון 120 מראשונים שפירשו כוונתו הרמב"ם לענין נפילה; עי' ריב"ש סי' קצ, הובא בכס"מ שם.
  93. ↑ חולין נא א. ועי' ציונים 120 ואילך, 124 ואילך אופנים אחרים בפירוש מימרא זו.
  94. ↑ כרתי סי' נח ז.
  95. ↑ עי' שרידי אש ח"ב סי' ד בהימום ע"י חשמל, ובפרק ד שם דן מצד טריפות של נפולה.
  96. ↑ רב יהודה אמר שמואל חולין נא ב; רמב"ם שחיטה פ"ט הט"ז; טוש"ע יו"ד נח ז.
  97. ↑ גמ' ורמב"ם וטוש"ע שם שם ושם.
  98. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' סז, בד' רש"י חולין נא ב ד"ה ואי מיא וד"ה לית לן בה, שבמי אגמים אפילו שט מלמעלה למטה כשר, והרי במים עומדים לא שייך למעלה ולמטה; רי"ף (טו א); רא"ש חולין פ"ג סי' לז; ב"י בדעת הרמב"ם שחיטה פ"ט הט"ז.
  99. ↑ ב"ח שם בד' הרמב"ם שם שהשמיט מי אגמים, ועי"ש שאף במי אגמים יש זרם ושייך בו "מלמעלה למטה", ושכ"ה באו"ה הארוך שער נו טז.
  100. ↑ רב הונא חולין נא א; ראשונים להלן
  101. ↑ ראשונים להלן; רמב"ם שחיטה פ"ט ה"ט והי"ז; טוש"ע יו"ד נח יא. ועי' חת"ס חולין שם ד"ה נפלה, שאע"פ שיש אפשרות להמתין מעת לעת ולצאת מידי חשש ריסוק אברים, אין חוששים כלל וכשירה בלא שהיה.
  102. ↑ רש"י שם.
  103. ↑ רמב"ן שם.
  104. ↑ רשב"א שם.
  105. ↑ רשב"א שם; מאירי שם.
  106. ↑ ר"ן שם (יד ב בדפי הרי"ף); פר"ח שם כג.
  107. ↑ פר"ח שם.
  108. ↑ מאירי שם בשם גדול המפרשים (הראב"ד).
  109. ↑ דע"ת יו"ד נח ס"ק א.
  110. ↑ עי' ציון 71.
  111. ↑ דעה ב' ברוקח שם; ש"ך יו"ד נח ס"ק יח; פר"ח שם ס"ק כד, ועי"ש שמתקן הגי' ברוקח, שי"ל שאם ודאי נפלה על מתניה מותרת, ומיישב בזה קו' הש"ך. וכן הוא לכאו' לדעה שבציון 4 שנפולה הוי טריפה ודאי, א"כ כל ספק הרי זה רק ספק אחד ולא ספק ספיקא
  112. ↑ דעה א' ברוקח סי' שפז, והיינו שנפולה עצמה אסורה רק מספק, עי' ציון 8, וספק נפולה ה"ז ספק ספקא. מנחת פתים (ר"מ אריק) יו"ד סי' נח א, לגבי ספק נפלה מי' טפחים וכבר שהתה מעת לעת.
  113. ↑ ע"ע ספק ספקא.
  114. ↑ ש"ך כללי ס"ס דין לה.
  115. ↑ רב יהודה אמר רב חולין נא ב; ר' ינאי ור' ירמיה זבחים עד ב.
  116. ↑ ע"ע טרפה (בהמה) ציון 300, ושם ציון 322 שהלכה שאין חיות י"ב חודש.
  117. ↑ ר"ן חולין שם (טו א בדפי הרי"ף).
  118. ↑ רמב"ן שם, ע"פ חולין נא א לגבי בהמה שגררה רגליה האחוריים ונמצא אח"כ שנפסק חוט השדרה שלה.
  119. ↑ רב ירמיה חולין שם; ר"ל זבחים שם.
  120. ↑ חולין שם.
  121. ↑ רי"ף חולין שם (טו א); תוס' חולין נא ב ד"ה והלכתא; רא"ש שם פ"ג סי' לו; רשב"א שם ד"ה אמר ובתוה"א ב"ב ש"ג; רמב"ם שחיטה פ"ט ה"ט; טוש"ע יו"ד נח ו. ועי' חולין שם שי"ג והלכתא וכו' ואם הלכה אפילו בדיקה נמי לא צריכה, ורש"י והתוס' גרסו זאת בגמ', אולם הרמב"ן ורשב"א עו"ר סוברים שאינה מעיקר הגמ' אלא תוספת מאוחרת מפוסקי ההלכות, וברוב כ"י ישנים של הבבלי ישנו, מלבד כ"י מינכן.
  122. ↑ רמב"ן ורשב"א ור"ן שם, ועי"ש עוד, שרבי ינאי הלכה כמותו לגבי ר' יוחנן, ור' יוחנן הלכה כמותו לגבי ר"ל, א"כ כ"ש שהלכה כר' ינאי לגבי ר"ל.
  123. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא; ב"י שם; פר"ח שם טו.
  124. ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם; שו"ע יו"ד נח ו.
  125. ↑ או"ז ח"א סי' תטז; התרומה סי' יח; סמ"ק מ' רא; כלבו סי' קא; או"ה הארוך כלל נו דין י; רמ"א שם.
  126. ↑ תשו' רעק"א סו"ס עג, והיינו אע"פ שבימינו אין סומכים על הבדיקה, עי' ציון 196 ואילך.
  127. ↑ בה"ג טריפות סי' סא (קכט ג); העיטור שחיטה לו ב; פסקי ריא"ז (בשיטת הקדמונים) חולין נא ב; רא"ש חולין פ"ג סי' לו, ושם שרב ירמיה בר אחא אינו בא לחלוק על רב יהודה אלא לפרש דבריו.
  128. ↑ ע"ע. מהרי"ק שורש סא; רמ"א יו"ד נח ו.
  129. ↑ תשו' רשב"א ח"ג סי' רמט, והובא בב"י יו"ד נח; יש"ש חולין פ"ג סוס" סה; שו"ע יו"ד סי' נח ה ורמ"א שם, ועי' ש"ך שם ס"ק ז שאף השו"ע מודה לרמ"א בזה.
  130. ↑ רשב"א שם.
  131. ↑ רשב"א שם, ועי' ט"ז שם ס"ק ז שהביאו, ולכאו' לדעת השו"ע שהשמיט זאת, אפשר להתיר לכתחי'.
  132. ↑ ב"ח שם, שאף הרשב"א כתב שהמחמיר תע"ב; הג' חת"ס יו"ד שם.
  133. ↑ דברי חמודות לרא"ש חולין פ"ג אות קע; ט"ז יו"ד נח ז ומשב"ז שם בדעתו; ש"ך יו"ד נח ו, שכ"מ בגמ' זבחים עד ב, ועי' חדו' בית מאיר שדחה הראיה, ועוי"ש בש"ך שמה שנקט השו"ע שם ה "עמדה והלכה" אורחא דמילתא נקט, שא"א לה לילך בלי שתעמוד קודם.
  134. ↑ ב"ח שם.
  135. ↑ חולין נא ב; רמב"ם שחיטה פ"ט ה"ט; טוש"ע יו"ד נח ד.
  136. ↑ פר"ח שם ס"ק י; כרתי שם ט.
  137. ↑ דרישה שם ד ולכאו' כן הוא לפוסקים דלא כרב ירמיה, עי' ציון 48.
  138. ↑ טור שם וט"ז שם ס"ק ו, ולכאו' הוא לפוסקים כרב ירמיה, עי' ציון 54.
  139. ↑ פמ"ג יו"ד נח משב"ז ס"ק א; דע"ת שם ס"ק א.
  140. ↑ או"ז ח"א סי' תטז; המאורות חולין מהד' בלוי עמ' קסב; ארחות חיים טריפות סי' לח; הב"י בשם הכלבו טריפות סי' קא וסמ"ק מ' רא (וצ"ב, שלפנינו בכלבו וסמ"ק שם ושם כתוב שתעמוד או שתשהה מעת לעת); או"ה הארוך כלל נו דין ט; שו"ע יו"ד נח ד.
  141. ↑ רבנו ירוחם תואו"ח נט"ו ח"ה (קכח ג); ר"י ב"ר קלונימוס בערכי תו"א ע' מר יהודה עמ' קיג; ועי' פר"ח שם ס"ק ט שמצדד לומר כדעה זו ומביא קצת סיוע מהגמ' זבחים עד ב, אלא שמסיים שלמעשה יש להחמיר.
  142. ↑ ר"ן חולין נא ב (טו א); רמ"א יו"ד נח ד.
  143. ↑ חמודי דניאל מכ"י, הובא בפת"ש שם ה.
  144. ↑ ש"ך יו"ד נח ס"ק ה.
  145. ↑ עי' חולין נא ב ורש"י שם ד"ה אבל בדיקה וזבחים עד ב ד"ה נפילה; ה"ג טריפות קכט ב; תוס' חולין שם ד"ה עמדה; רבנו יואל ור"י הלבן והרשב"ט, הובאו בראבי"ה סי' אלף וקכט; ר' שמריה, ריב"א הלוי ור"א בעל הרוקח, הובאו בערכי תו"א (מהד' בלוי) ע' מר יהודה עמ' קי ואילך; פסקי ריא"ז חולין שם; פסקי רי"ד שם; רמב"ן שם א; רשב"א שם ב; טוש"ע יו"ד נח ג.
  146. ↑ תוספתא חולין פ"ג.
  147. ↑ ערכי תו"א שם בד' האוסרים.
  148. ↑ רש"י שם; רשב"א שם.
  149. ↑ רש"י שם.
  150. ↑ רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק עמ' תקנה), בד' רש"י, שעל זה אמר רש"י שם מב א שהיא הלל"מ ואין טעם נודע לכל הטרפות.
  151. ↑ בדק הבית לרא"ה ב"ב ש"ג (המד' מוה"ק עמ' תקנה), בד' רש"י, ועי' חי' הרי"מ חולין מב א ד"ה נפלה, שהיינו שאחרי מעת לעת יצאה מחשש טריפות של ריסוק משום הנפילה, ועי' ציון 11. ועי' בית הלוי שבציון 6.
  152. ↑ חת"ס חולין נא א ד"ה והנה נפקותא.
  153. ↑ רמב"ן שם.
  154. ↑ רשב"א שם, וכעי"ז בתוה"א ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק עמ' תקנה); פר"ח שם ה.
  155. ↑ חת"ס שם.
  156. ↑ ר"ן שם (יד ב).
  157. ↑ ר' שאלתיאל ב"ר מנחם וריעבי"ץ, הובאו בראבי"ה סי' אלף וקכט על נפולה שבקולוניא; ר' מאיר ב"ר קלונימוס והמורה ששון, הובאו בערכי תו"א (מהד' בלוי) ע' מר יהודה עמ' קי ואילך, ע"פ גמ' ב"ק נ ב: אם שהתה מעת לעת כשרה, ולדעתם אותה שאמרו בגמ' חולין נא א "נפולה שאמרו צריכה בדיקה" מוסב על דברי רב יהודה, בעמדה ונשחטה מעת לעת, אבל לא בשהתה קודם שנשחטה.
  158. ↑ ערכי תו"א בדעת המתירים.
  159. ↑ ריעב"ץ ור"מ ב"ר קלונימוס שם ושם.
  160. ↑ ברוך טעם סוף סוגיית הפריס ע"ג הקרקע (עמ' 144), הו"ד בדע"ת יו"ד נח ס"ק א, בד' הראשונים שבציון 77 ואילך שרק אחרי שהייה הריסוק ניכר; דע"ת שם מי דעת ס"ק א; שו"ת חת"ס ח"ב סי' סו; שאג"א סי' סד, בד' הר"ן ביצה לד א שאסור לשחוט ביו"ט עוף שנחבט בכותל, שמא יימצא טריפה, משום ספק דאו' לחומרא.
  161. ↑ שאג"א סי' סד, בד' הרמב"ם יו"ט פ"ב ה"ד, שמותר לשחוט ביו"ט עוף שנחבט בכותל, ופשט את ספק הגמ' ביצה שם לקולא; פמ"ג יו"ד נח משב"ז ס"ק א.
  162. ↑ ע"ע ספק.
  163. ↑ ע"ע הנ"ל.
  164. ↑ חי' הרי"מ חולין
  165. ↑ חולין נא ב ונו ב וב"ק נא א ועי' רש"י זבחים עד ב ד"ה נפולה; טוש"ע יו"ד נח ג.
  166. ↑ שו"ת הרמ"ז (ר"מ זכות) יו"ד סי' ג, בד' רש"י הטור והרמב"ם, ועי' ציון 4.
  167. ↑ שו"ת דבר שמואל (ר"ש אבוהב) סי' ע, ועי' ציון 7.
  168. ↑ חולין נא א-ב ורש"י; רמב"ם שחיטה פ"ט ה"ט-יד; שו"ע יו"ד נח ב, ז, ח, ט, יב.
  169. ↑ רמב"ן חולין נא א; רשב"א שם; ר"ן שם (יד ב); שו"ע שם ג.
  170. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז.
  171. ↑ יד יהודה יו"ד לב ח.
  172. ↑ חולין נא ב.
  173. ↑ חולין שם. ונ' שמר זוטרא בא להוסיף על אמימר, ועי' דור רביעי חולין שם.
  174. ↑ עי' רשב"א שם; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז; טוש"ע יו"ד נח ג. ועי' להלן ציון 186 ואילך לגבי המוח.
  175. ↑ רש"י חולין נא ב ד"ה בדיקה וד"ה כנגד כל וד"ה אבל בדיקה, ודור רביעי שם בדעתו, שכנגד הלב והכבד והריאה א"צ בדיקה שלא ניקבו משום שהם רחוקים מחיצוניות הבהמה.
  176. ↑ בדק הבית ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק עמ' תקנו ואילך).
  177. ↑ ע"ע נטולה האיברים שאינה נטילה פוסלת בהם. רשב"א חולין נא א; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז; טוש"ע יו"ד נח ג.
  178. ↑ ע"ע נקובה האיברים שנקב פוסל בהם.
  179. ↑ רמב"ן שם נג ב ור"ן שם נא א בדעתו; רשב"א שם, ושכן ד' הרמב"ם; מאירי שם.
  180. ↑ ר"ן שם (יד ב).
  181. ↑ רב אשי חולין שם.
  182. ↑ רש"י שם.
  183. ↑ רב אשי שם.
  184. ↑ פירוש קדמון א' שם.
  185. ↑ ר"י מלוניל שם.
  186. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז ומ"מ וכס"מ בדעתו, שלא אמרו בגמ' שא"צ בדיקה אלא לגבי סימנים ובית הרחם בלבד; ר"י מלוניל חולין נא ב.
  187. ↑ רא"ש חולין פ"ג סי' לו, שדוקא לגבי דרוסה, ע"ע, אמרו שצריך בדיקה; ר"ן שם (טו א); מאירי שם בדעה א; טור יו"ד נח.
  188. ↑ מאירי שם.
  189. ↑ ב"ח שם; שו"ע שם ג; פר"ח שם ס"ק ו, שכן ראוי להחמיר, אע"פ שנראים דברי המקלים.
  190. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז, ועי' רשב"א שם בדעתו, שהיינו שכל האיברים שבחלל צריכים בדיקה מלבד בית הרחם, והק' שאין זו משמעות הסוגיא; שו"ע יו"ד נח ג.
  191. ↑ ריב"ש סי' קצ, הובא בכס"מ שם.
  192. ↑ כרתי שם ז, ופשוט שכוונתו שהרחם הוא שריר גמיש שלא נפגע מחבטה, ועי"ש שאף למפרשים באופ"א שבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים, עי' ציון 124 ואילך, מ"מ פירוש זה נכון, ועי' מנחת יוסף טרפות סי' נח שרשים ס"ק יח ובהג"ה שם.
  193. ↑ חולין נא א. ועי' ציון 124 מראשונים שפירשו באופ"א.
  194. ↑ רמב"ן חולין נא א; רשב"א שם; רמב"ם שחיטה פ"ט הי"ז; טוש"ע יו"ד נח ג.
  195. ↑ השג' הראב"ד שם.
  196. ↑ בה"ג הל' טריפות (קכט ד), הובא ברש"י חולין נב א ד"ה בתרי; דעת היש מי שאומר הא' בשו"ע יו"ד נז יח.
  197. ↑ רש"י חולין נב א ד"ה בתרי; דעת היש אומרים בשו"ע שם.
  198. ↑ דעת הי"א הב' בשו"ע יו"ד נז יח, וע"ע הלכה ציון 398 שי"ס שבכה"ג דעת השו"ע כדעה האחרונה
  199. ↑ רמ"א שם, כדעת היש מי שאומר.
  200. ↑ דעת הייש מי שאומר בשו"ע שם.
  201. ↑ רמ"א שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נפולה&oldid=159889"