אנציקלופדיה תלמודית:נס

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:07, 18 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': דיני מקרה שמחוץ לדרך הטבע.</span> == <span dir="rtl">פתיחה</span> == <span dir="rtl">נס...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: דיני מקרה שמחוץ לדרך הטבע.

פתיחה

נס הוא מקרה הקורה שלא בדרך הטבע. הערך דלהלן עוסק בדינים השונים שנתייחדו בהלכה לנסים, בין לגבי השימוש בדבר הנוצר בנס למצוות, ועל כך עי' להלן: מהותו וגדרו, בין לגבי הנידון אם יש לחוש בעניני הלכה שמא יקרה נס, ועל כך עי' להלן: החשש לו בעניני הלכה, ובין לענין הנאה מדבר הנוצר על ידי נס, ועל כך עי' להלן: הנאה ממעשה ניסים. על התפילה על נס, שהיא תפילת שוא, אלא אם כן המתפלל הוא צדיק, ע"ע תפלה. על האיסור לסמוך על הנס, ע"ע אין סומכין על הנס. על ברכת הגומל שמברך אדם שניצל מסכנה על ידי נס שנעשה לו, ע"ע ברכות ההודאה[1].

מהותו וגדרו

שמו של הנוצר בנס

דבר המתהווה בנס, יש מן האחרונים שכתבו שאין שמו עליו, ואינו ראוי לקיום מצוות[2]. אך מדברי הראשונים בדעת אמוראים נראה ששמו עליו וראוי הוא לקיום מצוות[3].

יחס הגידולים למקור ממנו נוצרו

גידולים שנוצרו בנס, כתבו אחרונים בדעת אמוראים שאינם מתיחסים למקור ממנו גדלו[4], ויש שביארו בזה אותה שאמרו בתוספתא שהשמן שנתרבה בנס על ידי אלישע הנביא[5], פטור ממעשר[6], והיינו לפי שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה[7], ודבר הנוצר בנס אינו בכלל היוצא השדה[8], ויש שביארו בזה אותה שאמר רב הושעיא, שהכהנים היו נהנים מן המגדים של זהב שנטע שלמה בבית המקדש[9], ולא היה בזה משום מעילה בגידולי הקדש – לסוברים שמועלים בגידולים[10] – לפי שהפירות שבאו בנס לא נחשבים לגידולי המגדים שנטע שלמה[11]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שיגדולים שנוצרו בנס דינם כדין המקור ממנו באו[12], וביארו בזה אותה שאמרו בבית חשמונאי, שהדליקו נרות שמונה ימים משמן שהיה בו כדי לדלוק יום אחד[13], שהיה השמן נחשב לשמן זית אף שנתרבה בנס, לפי שהתייחס לשמן זית שהיה מעיקרו[14], ולדעתם אותה שאמרו בתוספתא שהשמן שנתרבה בנס על ידי אלישע פטור ממעשר[15], היינו לפי שהשמן שהיה בתחילה בלא נס היה מעושר, ועל כן השמן שנתרבה ממנו אף הוא דינו שפטור ממעשר[16].

לשתי הלחם

דבר שנוצר בנס, אם אפשר להביא ממנו שתי הלחם* יש מהראשונים שכתבו שנסתפקו אמוראים בדבר, אם הנאמר אצל שתי הלחם: ממושבותיכם[17], ממעט דוקא הבא מחוץ לארץ, אבל הבא על ידי נס ראוי הוא לשתי הלחם, או שממושבתיכם למדים שדווקא הבא מארץ ישראל ראוי הוא לשתי הלחם, אך הבא בנס אינו בכלל מושבותיכם[18].

הבעלות עליו

דבר שנוצר בנס, כתבו ראשונים שהרי הוא הפקר*[19], ויש שביארו בזה אותה שאמרו בתוספתא שדבר שנוצר בנס פטור ממעשר[20], והיינו לפי שהפקר פטור ממעשר[21].

החשש לו בעניני הלכה

לחשוש לו

נס, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים אם חוששים לו בדבר הלכה: יש סוברים שחוששים לו[22], ולדעתם זו היא שאמרו בירושלמי באדם שנפל לבור אריות או לכבשן האש, שאין מעידים עליו שמת להתיר את אשתו להינשא לאחר, לפי שאפשר שנעשה לו נס כדניאל או כחנניה מישאל ועזריה[23], וכן לדעתם זו היא שאמרו בירושלמי שאיש האומר לאשתו הרי זה גיטך אם לא באתי עד י"ב חודש, ומת בתוך י"ב חודש, לא מתירים אותה להינשא קודם שיעברו י"ב חודש, שחוששים שמא יעשה לו נס ויחיה[24]. ויש סוברים שבעניני הלכה אין חוששים שמא ייעשה נס[25], ולדעתם זו היא שאמרו בבבלי שאם נפל אדם למים שאין להם סוף ובדרך הטבע אינו יכול לחיות מעידים עליו שמת להתיר את אשתו ואין חוששים שמא נעשה לו נס[26], וכן לדעתם זו היא שאמרו בבבלי באדם שנפל לכבשן האש, שמעידים עליו שמת, ואין חוששים שמא נעשה לו נס[27].

נס שחוששים לו

נס שחוששים לו – לסוברים כן[28] – נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שדוקא נס שהוזכר בפירוש בפסוק יש לחשוש שמא ארע, אך נס שלא נאמר במפורש בפסוק אף שהוזכר בדברי חז"ל אין חוששים לו[29], ולדעתם נחלקו התלמודים אם דוקא לנס באותו אופן שהוזכר בכתוב יש לחשוש, שלדעת הבבלי דוקא במקרה דומה לזה שהוזכר בכתוב יש לחשוש לנס – כגון שלושה אנשים שנפלו לכבשן האש שבהם יש לחשוש לנס כפי שארע לחנניה מישאל ועזריה[30] – אך אם המקרה אינו דומה – כגון אדם אחד שנפל לכבשן האש, שאינו דומה לחנניה מישאל ועזריה שהיו שלושה ואפשר שזכותם גדולה משל יחיד[31] – אין לחשוש לנס[32], ולדעת הירושלמי אף אם אין המקרה דומה לזה שהוזכר בכתוב חוששים שמא ארע נס[33]. ויש סוברים שכל נס יש לחשוש לו, ואף אם לא הוזכר באף מקום[34].

מקרה רחוק כעין נס

מקרה רחוק שהוא כעין נס, אך יכול להתרחש בדרך הטבע - לסוברים שלנס גמור אין חוששים[35] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שחוששים לו[36], וזהו שאמרו בירושלמי שאין מעידים על אדם שנפל לכבשן האש שמת[37], דהיינו במדורה קטנה שיכול לברוח ממנה, ואף על פי שאינו מצוי[38], וכן זהו שאמרו בבלי שאשה שאמרה עישנו עלינו בית הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת[39], היינו לפי שחוששים שמא ארע לבעל כעין נס שמצא מקום להמלט[40]. ויש סוברים שאין חוששים לו[41].

הנאה ממעשה ניסים

האיסור

דבר שנוצר על ידי נס, אסור ליהנות ממנו[42], וכן מצינו באלעזר איש בירתא, שאסר על ביתו להשתמש בחיטים שנתרבו באוצרו בדרך נס[43] - אלא כאחד מעניי ישראל[44] - לפי שאסור להנות ממעשה ניסים[45], וכן מצינו בדברי רב יהודה שאמר לא לקנות מהמלאכים חול שהפך לקמח סולת לפי שמעשה ניסים הוא[46], ואסור להנות ממעשה ניסים[47], ויש שביארו בזה אותה שאמרו בביתו של ר' חנינא בן דוסא שהדליקה נר שבת מחומץ, והיה דולק והולך עד שהביאו ממנו נר להבדלה[48], והיינו שמשהדליקו ממנו נר הראוי לדלוק באופן טבעי כבו לנר שדלק מחמת הנס[49], לפי שלא רצו להנות ממעשה ניסים[50]. בטעם האיסור, יש מן הראשונים שכתבו שעל ידי ההנאה מן הנס מנכים לאדם מזכויותיו[51], וכאשר מעדיף את הנאתו על פני זכויותיו הרי הוא מזלזל בשכר הצפון[52], ומן האחרונים יש שכתבו, שלא הותר לבני אדם להנות אלא מדברים שנוצרו בדרך טבעית, שנאמר: והארץ נתן לבני אדם[53], אך לא ממעשי שמים, וכמו שנאמר: השמים שמים לה'[54], ונמצא שאסורים כהקדש*[55], או לפי שאין זה כבוד הנס שבא ממקום גבוה להשתמש בו להנאות הגוף, כי לא בא אלא לצורך גדול להראות את כחו של הקב"ה וגבורתו[56]. ומן האחרונים יש שנראה מדבריהם שמותר להנות ממעשה נסים[57], וביארו אותה שאסר אלעזר איש בירתא על ביתו להשתמש בחיטים שנתרבו באוצרו על ידי נס[58], באופן אחר[59].

חומר האיסור

האיסור להנות ממעשה נסים, יש מן האחרונים שכתבו שאיסור דרבנן הוא[60]. ויש שכתבו שאינו איסור מן הדין אלא ממדת-חסידות* בלבד[61].

במי שלא נעשה הנס עבורו

מי שלא נעשה הנס עבורו, נחלקו בו אחרונים אם מותר לו להנות מהנס: א) יש סוברים שמותר לו להנות ממעשה ניסים[62], מהם שביארו בזה מה שנהנתה איכו שכנתו של ר' חנינא בן דוסא מקורות ביתה שהתארכו בנס[63], לפי שהנס נעשה לר' חנינא ולא לה[64], ומהם שביארו בזה אותה שאמרו אצל בנו של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לתאנה שתוציא פירותיה עבור הפועלים, ונהנו הפועלים מאותן פירות[65], ואף שהיה זה מעשה ניסים, מכל מקום לפי שהנס נעשה לבנו של ר' יוסי יכלו הפועלים שלא נעשה להם הנס להנות ממנו[66], ומהם שביארו בזה אותה שאמרו בחיטים שירדו מן העבים, שמותר להביא מהן מנחות*[67], אף על פי שמעשה נסים הן – לסוברים כן[68] - שלא נעשה אותו נס עבור אנשים מסוימים[69], ומהם שביארו בזה אותה שאמר רב הושעיא, שהכהנים היו נהנים מן המגדים של זהב שנטע שלמה בבית המקדש[70], אף על פי שמעשה נסים היו, לפי ששלמה לא עשה זאת אלא עבור עצמו, או עבור דורו, אך לא עבור הדור שאחריו[71]. ב) ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאף אחר שלא נעשה עבורו הנס אסור לו להנות ממעשה ניסים[72], וביארו אותה שאמרו אצל איכו שכנתו של ר' חנינא בן דוסא שנהנתה מקורות ביתה שהתארכו בנס[73], ואותה שאמרו אצל בנו של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לתאנה שתוציא פירותיה עבור הפועלים, ונהנו הפועלים מאותן פירות[74] ואותה שאמרו בחיטים שירדו מן העבים, שמותר להביא מהן מנחות[75], באופנים אחרים[76].

ההנאה האסורה

ההנאה האסורה ממעשה נסים, יש מן האחרונים שכתבו שהיא דוקא הנאת הגוף כאכילה וסיכה, אבל הנאה חיצונית כגון הנאה הבאה מחמת מכירה או הנאה הבאה מקורת גג, מותרת[77], מהם שביארו בזה מה שנהנתה אשה אחת מנשות הנביאים מנס שעשה לה אלישע שהתרבה השמן[78], והיינו לפי שלא השתמשה בשמן להנאת גופה אלא מכרה אותו[79], ומהם שביארו בזה מה שנהנתה איכו שכנתו של ר' חנינא מקורות ביתה שהתארכו בנס[80], לפי שלא נהנתה מהנס הנאה הגוף[81].

בדבר שנתרבה

דבר שנתרבה על ידי נס, אך לא נוצר מעיקרו על ידי נס, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שמותר להנות ממנו[82], שכל חלק וחלק שמתרבה בו, מתבטל בעיקר, וראשון ראשון בטל ("קמא קמא בטיל")[83], ומהם שכתבו שזו היא שאמרו בבית חשמונאי, שהדליקו נרות שמונה ימים משמן שהיה בו כדי לדלוק יום אחד[84], אף על פי שהיה זה בדרך נס, ששמן זה לא נוצר יש מאין, אלא נתרבה מעט מעט[85], ויש שביארו בזה אותה שאמר הנביא לישראל בשנה שהיה רעב לא ירדה רביעה ראשונה עד אחד בניסן שיזרעו את מעט הזרעונים שבידם, ובנס צמחה תבואה באחד עשר יום ונהנו ממנה[86], ואף על פי שמעשה ניסים הוא, לפי שמכל מקום הזרעונים היו בעולם אלא שהצמיחו בנס[87], ויש שביארו בזה אותה שאמר רב הושעיא, שהכהנים היו נהנים מן המגדים של זהב שנטע שלמה בבית המקדש[88], אף על פי שמעשה נסים היו, שיש לומר ששלמה נטע מיני מגדים אלו בתחילה, ואחר כך נתרבו הפירות מעצמם[89]. ויש סוברים שאף דבר שנתרבה על ידי נס נאסר בהנאה[90], ואין להתירו משום שראשון ראשון בטל, שלדעתם כאשר האיסור המתבטל רבה על ההיתר המבטל, הרי הוא חוזר-ונעור*, לסוברים כן[91].

נשתנה טבעו בנס

דבר שהיה בעולם אלא שנשתנה טבעו על ידי נס, כתבו אחרונים שמותר ליהנות ממנו[92], ומהם שביארו בזה אותה שאמר ר' חנינא בן דוסא לביתו שתדליק נר בחומץ, ומי שאמר לשמן שידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק[93], ואף על פי שמעשה ניסים הוא, לפי שגוף הדבר היה בעולם ורק נשתנה טבעו מותר להנות ממנו[94], ומהם שביארו בזה אותה שאמרו אצל בנו של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לתאנה שתוציא פירותיה עבור הפועלים, ונהנו הפועלים מאותן פירות[95], ואף על פי שמעשה ניסים הוא, מכל מקום לפי שאותו אילן לא היה סרק והיה ראוי להוציא פירות אלא שבנס הוציא מיד את פירותיו ולא לאחר זמן, מותר היה להנות מנס זה[96].

במקום הפסד ממון

במקום הפסד ממון, יש מן האחרונים שכתבו שמותר להנות ממעשה נסים[97], ולדעתם זו היא שאמרו ברב הונא שארבע מאות חביות יין שהיו לו והחמיצו, חזרו להיות יין, ונהנה מהן[98], שאף על פי שהדבר היה בדרך נס, מכל מקום כיון שהיה בזה הפסד ממון, מותר היה לו להנות מהן[99].

בעני

עני*, יש מן האחרונים שכתבו שמותר לו להנות ממעשה נסים[100], ולדעתם זו היא שאמרו בחיטים שירדו מן העבים שמותר להביא מהן מנחות[101], אף על פי שמעשה נסים הן – לסוברים כן[102] - שכיון שדרך העניים להביא מנחות[103], לא נאסר עליהם להנות מהן[104], וכן אותה שאמר אלעזר איש בירתא לביתו שלא תהנה מן החיטים שנתרבו באוצרו על ידי נס אלא כאחר מעניי ישראל[105], ביארו אחרונים שהוא לפי שלעניים מותר להנות ממעשה ניסים[106].

כשיש בו קידוש ה'

הנאה ממעשה ניסים באופן שהיה קידוש ה' במעשה הנס, יש מהאחרונים שכתבו שמותרת[107], ולדעתם זהו שאמרו אצל איכו שכנתו של ר' חנינא שנהנתה מקורות ביתה שהתארכו בנס[108], והיינו משום שהיה בנס זה קידוש ה' שנראה הנס לעין כל[109].

בנס שאינו גלוי

נס שאינו גלוי לעין, יש מן האחרונים שכתבו שמותר ליהנות מן הדבר הנוצר ממנו[110], ולדעתם מטעם זה נהנה אליהו מן הקמח והשמן שנתרבו בנס אצל האשה הצרפית[111], שהנס נעשה באופן שבכל פעם שנטלה האשה מן הקמח והשמן, נשלם החיסרון, ונמצא שלא ניכר למראה עין החיסרון ומילויו[112].

מעשה נסים שנעשה עבור רבים

מעשה נסים שנעשה עבור רבים, נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שמותר להנות ממנו[113], ולדעתם מטעם זה נהנו בני ישראל במדבר מן המן[114], אף על פי שהיה זה מעשה ניסים, שמעשה נסים הנעשה עבור רבים מותר להנות ממנו[115], וכן יש שביארו בזה אותה שאמרו בבית חשמונאי, שהדליקו נרות שמונה ימים משמן שהיה בו כדי לדלוק יום אחד[116], אף על פי שהיה זה בדרך נס, לפי שהדלקת הנרות במקדש היתה צורך הרבים, ומעשה נסים הנעשה עבור רבים מותר להנות ממנו[117], וכן יש שביארו בזה אותה שאמר רב הושעיא, שהכהנים היו נהנים מן המגדים של זהב שנטע שלמה בבית המקדש[118], אף על פי שמעשה נסים היה, לפי שהכהנים רבים הם[119], וכן יש שביארו בזה אותה שאמרו בחיטים שירדו מן העבים שמותר להביא מהן מנחות[120], אף על פי שמעשה נסים הן – לסוברים כן[121] - לפי שהיה בזה משום צורך הרבים[122]. בטעם הדבר שמותר להנות ממעשה נסים שנוצר עבור רבים, לדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שטעם האיסור להנות ממעשה נסים הוא לפי שעל ידי זה מנכים לאדם מזכויותיו, לסוברים כן[123], ולדעתם, הרבים אין מנכים להם מזכויותיהם אף כשנעשה להם נס[124]. ב) ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאף מעשה נסים שנעשה עבור רבים אסור להנות ממנו[125], וביארו אותה שאמרו בבית חשמונאי שהדליקו נרות שמונה ימים משמן שהיה בו כדי לדלוק יום אחד[126], וכן אותה שאמר רב הושעיא שהכהנים היו נהנים מן המגדים של זהב שנטע שלמה בבית המקדש[127], באופנים אחרים[128].

הנאת רבים מנס שנעשה ליחיד

הנאת רבים ממעשה ניסים באופן שהנס נעשה ליחיד – לסוברים שנס שנעשה לרבים מותר להנות ממנו - יש מהאחרונים שכתבו שמותרת[129], וביארו בזה אותה שאמר אלעזר איש בירתא לביתו שלא תהנה מהנס שנתרבו החיטים באוצרו אלא כאחר מעניי ישראל[130], והיינו שלעניים ככלל מותר להנות ממעשה נסים ודוקא הנאה של אדם יחיד נאסרה[131].

מכשירי הנאה

מכשיר הנאה שנוצר בנס, יש מהאחרונים שכתבו שמותר להנות ממנו[132], ולדעתם זהו שאמרו אצל איכו שכנתו של ר' חנינא שנהנתה מקורות ביתה שהתארכו בנס[133], והיינו משום שההנאה היא מתקרת הבית והקורות אינם אלא מעמידים את התקרה[134].

ראוי שלא להנות ממעשה ניסים אף באופנים שמותר

הנאה ממעשה נסים, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאף באופנים שמותרת[135], ראוי שלא לעשות כן[136], וביארו בזה מה שכתבו ראשונים בדברי רב יהודה שלא לקנות מהמלאכים בזמן הרעב את החול שהפך לקמח סולת לפי שמעשה ניסים הוא[137], שבמה שאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב הוא[138].

על האיסור להשתמש במעשה נסים לעניני מלאכת שמים, ע"ע מן המותר בפיך. על האיסור להשתמש במעשה נסים לגבוה, ע"ע משקה ישראל.

בשאר דינים

מי שנעשה לו נס

מי שנעשה לו נס, נראה מדברי תנאים שראוי שיתקן דבר לטובת הציבור[139], וכפי שמצינו ביעקב אבינו, שנאמר: ויבא יעקב שלם[140], ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו[141], ולאחר מכן נאמר בו: ויחן את פני העיר[142], ואמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם[143], שכיון שאדם שנעשה לו נס מנכים מזכויותיו[144], עליו לעסוק בצרכי רבים כדי שזכות הציבור תעמוד לו[145], או שצריך הוא לעשות כן כדי שלא ינוכה לו מזכויותיו, מדה כנגד מדה, שהרי אף הוא עושה חסד עם הבריות בלא טובת הנאה כלל[146], או שכיון שאין נס נעשה אלא לאדם צדיק, שאין חטא בא על ידו, ולאחר שנעשה לו נס וניכו לו מזכויותיו שוב אינו צדיק, ונמצא שעלול הוא שיבוא חטא על ידו[147], על כן עליו לעסוק בצרכי רבים, שכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו[148], או לפי שלא נעשה נס לאדם אלא כדי שיוכל לזכות את הרבים[149].

הבאת ראיה ממנו

מעשה ניסים אמר ר' יוסי בן ר' יהודה שאין מביאים ממנו ראיה להלכה[150], ועל כן אין להביא ראיה מכך שאיוב חי על אף שלקה במרה ובכליות שבהמה שלקתה במקומות אלו אינה טריפה, לפי שאצל איוב היה זה נס[151], וכן אין להביא ראיה ממעשה באדם שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלושה ימים, שאדם שנפל למים ולא יצא מהם שלושה ימים יכול לחיות, ולא יהיה אפשר להעיד על אשתו שמותרת, לפי שמעשה זה היה נס[152], וכן אין ללמוד שאיילונית יש לה רפואה משרה אמנו שאיילונית היתה וילדה, לפי שאצל שרה היה זה נס[153]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת אמוראים, שדוקא מה שהוזכר בתורה כנס אין מביאים ממנו ראיה, אך נס שלא הוזכר מביאים ממנו ראיה[154], ועל כן לדעתם יש ללמוד מאיוב שמרתו נשפכה שבהמה שניקבה מרתה אינה טריפה, לפי שהראיה היא מכך שחי עוד שנים רבות אחר כך, וכיון שנס זה לא הוזכר בכתוב שייך להביא ממנו ראיה[155].

הזכרתו

נס שאינו ברור לכל שמעשה נס הוא, אלא אפשר שיאמרו עליו שמעשה כשפים הוא, כתבו אחרונים בדעת אמוראים שאסור להזכירו[156].

הערות שוליים

  1. ↑ ציון 1 ואילך.
  2. ↑ כלי חמדה פר' ויקהל אות ה, בשם החי' הרי"ם ויד חנוך סי' כ, לגבי שמן זית הנוצר בנס שאינו ראוי למנורה.
  3. ↑ עי' תוס' מנחות סט ב ד"ה חיטין, בד' אמוראים בגמ' שם שחיטים שנוצרו בנס ראויים למנחות, ואף שתי הלחם שנסתפקו שם היינו משום שאפשר שאינו בכלל מושבותיכם, עי' ציון 17 ואילך.
  4. ↑ עי' יד חנוך סי' כ, ושו"ת בית יצחק (שמלקס) יו"ד סי' פד אות א בשם חתנו, ודרך אמונה הל' תרומות פ"ב ה"א בביאור ההלכה ד"ה אוכל, בד' התוספתא שבציון 5 לענין מעשר; או"ש מעילה פ"ה ה"ו, בד' רב הושעיא שבציון 9 לענין מעילה.
  5. ↑ עי' מלכים ב ד א-ז.
  6. ↑ עי' רד"ק מלכים ב ד ז שהביא התוספתא.
  7. ↑ דברים יד כב.
  8. ↑ יד חנוך שם; שו"ת בית יצחק שם; עי' דרך אמונה שם. ועי' בית יצחק שם שדחה סברא זו, ע"פ ספק הגמ' במנחות סט ב אם חיטים שנוצרו בנס נחשבים ממושבותיכם לענין לשתי הלחם, ולא נפשט ספק זה. ועי' ציון 21 טעם אחר לפטור מעשר בדבר הנוצר בנס.
  9. ↑ יומא לט ב.
  10. ↑ ע"ע גדולי הקדש ציון 11 ואילך.
  11. ↑ או"ש שם.
  12. ↑ כלי חמדה פר' ויקהל אות ה, בשם החי' הרי"ם; יד חנוך סי' כ.
  13. ↑ שבת כא ב.
  14. ↑ יד חנוך שם.
  15. ↑ עי' לעיל.
  16. ↑ כלי חמדה שם.
  17. ↑ ויקרא כג יז.
  18. ↑ תוס' מנחות סט ב, בביאור ספק הגמ' שם.
  19. ↑ עי' תוס' תענית ח ב ד"ה אלא.
  20. ↑ עי' רד"ק מלכים ב ד ז שהביא התוספתא.
  21. ↑ ע"ע הפקר ציון 251 ואילך. בית יצחק שם אות ב.
  22. ↑ עי' קה"ע ופנ"מ גיטין פ"ז ה"ד, בד' הירושלמי שם; עי' מהרש"א יבמות קכא ב בד' התוס' שם ד"ה אין וח"מ אהע"ז סי' יז ס"ק נו וערוה"ש אהע"ז שם סע' רט ורנב, בד' הירושלמי יבמות פט"ז ה"ג; ערול"נ יבמות קכא ב, בד' הבבלי שם.
  23. ↑ ירושלמי יבמות פט"ז ה"ג. ועי' ערוה"ש אהע"ז שם סר"ט, שלהלכה אף הירושלמי מודה שאין חוששים לשמא ארע נס.
  24. ↑ ר"י בירושלמי גיטין שם, ועי' קה"ע ופנ"מ שם. ועי' שיירי קרבן שם שבכל הנשים שבעולם משהעידו שמת בעליהן מותרות להנשא ולא חוששים שמא יחיה, לפי שדוקא כשהתנה אם לא אבא עד י"ב חדש שמשמע שידוע לו שיבא על ידי ניסים.
  25. ↑ ב"ח אהע"ז שם אות יט ואבן שמואל אהע"ז שם אות שפה ע"פ תוס' יבמות קכא ב ד"ה אין ושיירי קרבן יבמות שם וקר"א יבמות שם, בד' ירושלמי יבמות שם, וצ"ב מהירושלמי שבציון 24; עי' מהרש"א וח"מ אהע"ז שם ס"ק נו וערוה"ש שם בביאור התוס' שם, בד' הבבלי יבמות שם. ועי' תוס' שם, שלדעה זו אין מעידים על אדם שנפל לגוב האריות שמת לפי שיש לתלות שלא היו רעבים, אך לא משום שחוששים לנס.
  26. ↑ עי' יבמות שם, וקר"א שם בביאור הגמ'.
  27. ↑ יבמות שם, ועי' תוס' שם. ועי' ב"ח שם ואבן שמואל שם ושיירי קרבן שם, שלסוברים בציון 38 שבנפל למדורה קטנה חוששים שמא ברח, בכבשן גדול שבדרך הטבע א"א לברוח ולהינצל אין חוששים לנס.
  28. ↑ עי' ציון 22.
  29. ↑ ערול"נ יבמות קכא ב, בד' בבלי שם וירושלמי יבמות פט"ז ה"ג, ועי"ש שע"כ מבואר בירושלמי שם לגי' הקה"ע שאם נפל אדם לבור מלא נחשים ועקרבים אפשר להעיד עליו שמת, ואין חוששים שמא נעשה לו נס כיוסף הצדיק, לפי שלא הוזכר נס זה בכתוב.
  30. ↑ ערול"נ שם.
  31. ↑ ערול"נ שם.
  32. ↑ ערול"נ שם, בד' הבבלי שם.
  33. ↑ ערול"נ שם, בד' הירושלמי שם.
  34. ↑ עי' מהרש"א יבמות שם בד' ר"מ יבמות שם א ע"פ הירושלמי שם, שאף בנפל אדם למים שאין להם סוף אין מעידים עליו שמת, שיש לחשוש שמא נעשה לו נס.
  35. ↑ עי' ציון 25.
  36. ↑ ב"ח אהע"ז סי' יז אות יט ואבן שמואל אהע"ז שם אות שפה, ע"פ תוס' יבמות קכא ב ד"ה אין, בד' בבלי יבמות שם וירושלמי יבמות פט"ז ה"ג; שיירי קרבן יבמות שם וקר"א יבמות שם, בד' הירושלמי שם; ערוה"ש אהע"ז שם סע' רנב, בד' הבבלי יבמות קטו א.
  37. ↑ ירושלמי יבמות שם.
  38. ↑ ב"ח ושיירי קרבן וקר"א ואבן שמואל שם.
  39. ↑ יבמות שם.
  40. ↑ ערוה"ש שם.
  41. ↑ עי' מהרש"א וח"מ אהע"ז שם ס"ק נו וערוה"ש שם בביאור התוס' שם, בד' הבבלי יבמות שם.
  42. ↑ רש"י תענית כד א ד"ה אלא, ואחרונים דלהלן, בביאור דברי אלעזר איש בירתא דלהלן. ועי' אחרונים שבציונים 60 ואילך, 62 ואילך, 77, 82 ואילך, 97 ואילך, 100 ואילך, 110 ואילך, 113 ואילך.
  43. ↑ תענית שם.
  44. ↑ תענית שם. ועי' ציון 106, 131 סיבת הדבר שהותר לה להנות כאחד מעניי ישראל.
  45. ↑ רש"י שם ואחרונים דלהלן.
  46. ↑ תענית שם ב.
  47. ↑ גבו"א תענית כה א. ועי' רש"י תענית כד ב ד"ה אמר, שביאר דברי רבי יהודה לפי שראוי להתרחק ממעשה ניסים, ולא כ' שם שאסור להנות מהם, ועי' ציונים 62, 138, איך שישבו דברי רש"י אלו מדבריו שהובאו בציון 45.
  48. ↑ תענית כה א.
  49. ↑ רש"י תענית שם
  50. ↑ גבו"א שם. ועי' קונ' נס על הגבעה (בסוף שו"ת גבעת הלבונה) אות יב, שבשבת היו רשאים להנות מהנס לפי שהיה זה לצורך מצוה, ע"ע מצות לאו להנות ניתנו.
  51. ↑ רש"י שם, ע"פ תענית כ ב.
  52. ↑ קונ' נס על הגבעה (בסוף שו"ת גבעת הלבונה) אות ג.
  53. ↑ תהלים קטו טז, ועי' ברכות לה א.
  54. ↑ תהלים שם.
  55. ↑ ע"ע, ציון 623, וע' מעילה. ספר הזכות לחי' הרי"ם פ' בשלח ד"ה הנני.
  56. ↑ שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' עח אות ג.
  57. ↑ עיון יעקב תענית שם.
  58. ↑ עי' לעיל.
  59. ↑ עיון יעקב שם, ועי"ש שדחה דברי רש"י שהוא מחמת שאסור להנות ממעשה נסים, שא"כ איך התיר לבתו להשתמש בחיטים כאחד מעניי ישראל, ועי"ש שהטעם שאסר אלעזר איש בירתא על ביתו להשתמש בחיטים הוא משום שלא רצה להנות משכר מצוותיו, והנס שנתרבו חיטיו אירע מחמת שנתן את כל כספו לצדקה, ועי' ציונים 106, 131, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  60. ↑ ספר החיים או"ח סי' תרע ס"א (סג ב); שו"ת בית יצחק (שמלקס) אהע"ז ח"ב הערות לר"ג שטרן שבסוף ההקדמה אות ב, בשם ר"ג שטרן.
  61. ↑ עי' יעיר אוזן מדבר קדמות מערכת מ אות ג; מצפה איתן מנחות סט ב.
  62. ↑ גבורת ארי תענית כה א, ע"פ הגמ' שבציון הבא; ישרש יעקב תענית מהדו"ק פ"ג סי' סו (נ ב), ע"פ הגמ' שבציון 65; שו"ת עמודי אש (אייזנשטיין) קונ' עמודי ירושלים לירושלמי יומא פ"א ה"ד, ע"פ הגמ' שבציון 70; שו"ת בית שערים או"ח סי' רלט, ע"פ הגמ' שבציון 67; מחנה חיים חו"מ סי' יט, ע"פ הגמ' שבציון הבא, ועי"ש שהביא ראיה לזה ממה שאמר אברהם למלך סדום (בראשית יד כג-כד): ואם אקח מכל אשר לך וכו' בלעדי רק אשר אכלו הנערים וכו' הם יקחו חלקם, שלאברהם אסור היה להנות מן הנס שנעשה עבורו, משא"כ לנערים שהנס לא נעשה עבורם. ועי' יד דוד תענית כד א ע"פ מה שכתב רש"י תענית שם ב אמרו, שבחול שהפכו המלאכים לקמח אין איסור להנות, שהיינו לפי שלא היה ידוע בשביל איזו זכות נעשה הנס, ועי"ש בזה יישב סתירת רש"י למש"כ שם א ד"ה אלא (הובא בציון 42), שיש איסור להנות ממעשה ניסים.
  63. ↑ תענית כה א.
  64. ↑ גבורת ארי ומחנה חיים שם. ועי' ציונים 81, 109, 134, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  65. ↑ תענית כד א.
  66. ↑ ישרש יעקב שם. ועי' ציון 96 שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  67. ↑ מנחות סט ב.
  68. ↑ עי' תוס' מנחות שם ד"ה חיטין. ועי"ש ברש"י מנחות שם ד"ה שירדו שנחלק.
  69. ↑ בית שערים שם. ועי' ציונים 104, 122, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  70. ↑ יומא לט ב.
  71. ↑ עמודי אש שם. ועי' ציונים 89, 119, שיש ביארו הגמ' שם בע"א.
  72. ↑ עי' בן יהוידע שבציונים 81, 109, 134; עי' ישרש יעקב ותאוה לעינים שבציון 96; עי' בית יצחק שבציון 104; עי' גליוני הש"ס שבציון 122.
  73. ↑ עי' לעיל.
  74. ↑ עי' לעיל.
  75. ↑ עי' לעיל.
  76. ↑ עי' ציונים 81, 96, 104, 109, 122, 134.
  77. ↑ ספר החיים או"ח סי' תרע ס"א (סג ב), ע"פ הכתובים שבציון הבא; בן יהוידע תענית כה א, ע"פ הגמ' שבציון 80.
  78. ↑ מלכים ב ד א-ז.
  79. ↑ ספר החיים שם.
  80. ↑ תענית כה א.
  81. ↑ בן יהוידע שם. ועי' ציונים 64, 109, 134, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  82. ↑ ספר החיים או"ח סי' תרע ס"א (סג ב), ע"פ הגמ' שבציון 84, ובשנות חיים סי' צד וקכב, ע"פ הגמ' שבציון 86; שו"ת עמודי אש (אייזנשטיין) קונ' עמודי ירושלים לירושלמי יומא פ"א ה"ד, ע"פ הגמ' שבציון 89.
  83. ↑ ע"ע בטול אסורים ציון 119, וע' חוזר ונעור ציון 5 ואילך, לענין יין-נסך (ע"ע). ספר החיים שם, ובשנות חיים תשו' צד; עמודי אש שם. וע"ע חוזר ונעור ציון 9, שי"ס שאף כאשר האיסור רבה על ההיתר, הדין הוא שראשון ראשון בטל.
  84. ↑ שבת כא ב.
  85. ↑ ספר החיים שם. ועי' ציון 117 שיש ביארו הגמ' שם בע"א.
  86. ↑ תענית ה א.
  87. ↑ שנות חיים סי' קכב.
  88. ↑ יומא לט ב.
  89. ↑ עמודי אש שם. ועי' ציונים 71, 119, שיש ביארו הגמ' שם בע"א.
  90. ↑ עי' בן יהוידע שבציון 112; שד"ח כללים מע' א אות פז.
  91. ↑ ע"ע חוזר וניעור ציון 25. שד"ח שם.
  92. ↑ גל של אגוזים פ' חיי שרה (כז א, הובא בישרש יעקב ובתאוה לעינים דלהלן), ע"פ הגמ' שבציון הבא; ישרש יעקב (אבועלפיא) תענית מהדו"ק פ"ג סי' סו (נ ב), הובא בדבש לפי מע' ה אות כה, ע"פ הגמ' שבציון 95; תאוה לעינים תענית אות רכד, ע"פ הגמ' שבציון 95.
  93. ↑ תענית כה א.
  94. ↑ גל של אגוזים שם.
  95. ↑ תענית כד א.
  96. ↑ ישרש יעקב ותאוה לעינים שם. ועי' תאוה לעינים שם שביאר באופן נוסף הגמ' הנ"ל. ועי' ציון 66 שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  97. ↑ שד"ח כללים מע' א אות פז ד"ה גם, ע"פ גמ' דלהלן.
  98. ↑ ברכות ה ב, ללשון א.
  99. ↑ שד"ח שם.
  100. ↑ שו"ת בית יצחק (שמלקס) אהע"ז ח"ב הערות לר"ג שטרן שבסוף ההקדמה אות ב, ע"פ גמ' דלהלן.
  101. ↑ מנחות סט ב.
  102. ↑ עי' תוס' מנחות שם ד"ה חיטין. ועי"ש ברש"י מנחות שם ד"ה שירדו שנחלק.
  103. ↑ עי' רש"י ויקרא ב א.
  104. ↑ בית יצחק שם. ועי' ציונים 69, 122, שיש ביארו הגמ' שם בע"א.
  105. ↑ תענית כד א.
  106. ↑ בית יצחק שם. ועי' ציונים 59, 131, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  107. ↑ בן יהוידע תענית כה א.
  108. ↑ תענית שם.
  109. ↑ בן יהוידע שם. ועי' ציונים 64, 81, 134, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  110. ↑ בן איש חי דרשות סו"פ כי תבא; בן יהוידע תענית כד ב.
  111. ↑ עי' מלכים א יז יד-טז.
  112. ↑ בן איש חי; בן יהוידע שם.
  113. ↑ יד דוד תענית כד א; מצפה איתן תענית שם ב; גליוני הש"ס תענית שם, ע"פ הגמ' שבציון 118, והגמ' שבציון 120; שו"ת גנזי יוסף (שוארץ) סי' עא אות ב, ע"פ הגמ' שבציון 116; שו"ת עמודי אש (אייזנשטיין) קונ' עמודי ירושלים לירושלמי יומא פ"א ה"ד, ע"פ הגמ' שבציון 119.
  114. ↑ שמות יז יא-כא.
  115. ↑ גנזי יוסף שם.
  116. ↑ שבת כא ב.
  117. ↑ גנזי יוסף שם. ועי' ציון 85 שיש ביארו הגמ' שם בע"א.
  118. ↑ יומא לט ב.
  119. ↑ גליוני הש"ס ועמודי אש שם. ועי' ציונים 71, 89, שיש ביארו הגמ' שם בע"א.
  120. ↑ מנחות סט ב.
  121. ↑ עי' תוס' מנחות שם ד"ה חיטין. ועי"ש ברש"י מנחות שם ד"ה שירדו שנחלק.
  122. ↑ גליוני הש"ס שם. ועי' ציונים 54, 84, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  123. ↑ עי' ציון 51.
  124. ↑ יד דוד שם; מצפה איתן שם.
  125. ↑ עי' ספר החיים שבציון 68, ושו"ת עמודי אש שבציונים 56, 70.
  126. ↑ עי' לעיל.
  127. ↑ עי' לעיל.
  128. ↑ עי' ציונים 71, 85, 89.
  129. ↑ עי' גליוני הש"ס שם, ע"פ גמ' דלהלן.
  130. ↑ תענית שם א.
  131. ↑ גליוני הש"ס שם. ועי' ועי' ציונים 59, 106, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  132. ↑ בן יהוידע תענית כה א.
  133. ↑ תענית שם.
  134. ↑ בן יהוידע שם. ועי' ציונים 64, 81, 109, שיש שביארו הגמ' שם בע"א.
  135. ↑ עי' לעיל.
  136. ↑ יד דוד תענית כד א ומצפה איתן תענית שם ב, בד' רש"י תענית שם ד"ה אמר.
  137. ↑ תענית שם.
  138. ↑ יד דוד תענית שם ומצפה איתן שם, בד' רש"י שם. ועי"ש שבזה ישבו סתירת רש"י הנ"ל שמ' מדבריו שאין איסור להנות ממעשה ניסים, לרש"י שם א ד"ה אלא (הובא בציון 42) שכ' שאסור להנות ממעשה ניסים, והיינו משום שיש הבדל אם הנס נעשה לרבים שאז אין איסור או אם נעשה ליחיד.
  139. ↑ עי' שבת לג ב.
  140. ↑ בראשית לג יח.
  141. ↑ שבת שם.
  142. ↑ בראשית שם.
  143. ↑ שבת שם.
  144. ↑ תענית כ ב.
  145. ↑ עיון יעקב שבת שם, פי' א.
  146. ↑ בן יהוידע שבת שם, ועי"ש שכ"ז באדם צדיק.
  147. ↑ עי' ישועות יעקב דלהלן, ע"פ שבת נג ב.
  148. ↑ אבות פ"ה מי"ח. ישועות יעקב או"ח סי' ריח ס"ק ב.
  149. ↑ עיון יעקב שם, פי' ב.
  150. ↑ יבמות קכא ב; חולין מג א, ורש"י שם ד"ה אין.
  151. ↑ חולין שם.
  152. ↑ יבמות שם, ועי"ש שאף ר"מ שהוכיח מאדם שיצא ממים שאין להם סוף היינו לפי שסבר שלא היה זה מעשה נס.
  153. ↑ תוס' גיטין מו ב ד"ה המוציא; מאירי גיטין שם; תוס' הרא"ש גיטין שם.
  154. ↑ שו"ת יהודה יעלה ח"א יו"ד סי' נט בד' חבריו של ריב"י בחולין שם.
  155. ↑ שו"ת יהודה יעלה שם.
  156. ↑ מי נדה בהקדמת פתחי נדה אות כ ע"פ רמב"ן בראשית יא כח, בד' האמוראים חולין מג א שאין מזכירים מעשה נסים.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נס&oldid=159880"