אנציקלופדיה תלמודית:נדרי צדקה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - המתחייב לתת צדקה או שאומר על ממון שהוא צדקה.</span> <span dir="rtl">הצדקה*,...")
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - המתחייב לתת צדקה או שאומר על ממון שהוא צדקה.</span>
<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - המתחייב לתת צדקה או שאומר על ממון שהוא צדקה.</span>
== <span dir="rtl">מהותם</span> ==


<span dir="rtl">הצדקה*, הרי היא בכלל הנדרים</span><ref><span dir="rtl">עי' ברייתא וגמ' ר&quot;ה ו א וברייתא ערכין ו א; רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;א; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנז ג.</span></ref><span dir="rtl">, שאם אמר אדם הרי עלי סלע לצדקה, הרי זה נדר, וחייב לתת סלע לעניים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם ושם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים כג כד.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו 'בפיך', זו צדקה</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא ר&quot;ה שם ונדרים ז א.</span></ref><span dir="rtl">, שתיבת בפיך מיותר</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ר&quot;ה שם ד&quot;ה בפיך.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שכתוב הלשון 'פה' בצדקה, שנאמר: יצא מפי צדקה</span><ref><span dir="rtl"> ישעיה מה כג. תוס' שם ד&quot;ה בפיך; חי' הר&quot;ן שם. ועי' ר&quot;א מן ההר נדרים שם: קיים כל מה שדברת בפיך, וצ&quot;ב מ&quot;ש צדקה מכל דיבור.</span></ref><span dir="rtl">. ולפיכך האומר שיתן צדקה אינו יכול לחזור בו</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ף (ב&quot;ק יח ב); שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל יב סי' ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח ו.</span></ref><span dir="rtl">. ואם לא קיים את דבריו, עובר על: לא יחל את דברו</span><ref><span dir="rtl"> במדבר ל ג. סהמ&quot;צ לרמב&quot;ם ל&quot;ת קנז. וע&quot;ע בל יחל ציון 30.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">הצדקה*, הרי היא בכלל הנדרים</span><ref><span dir="rtl">עי' ברייתא וגמ' ר&quot;ה ו א וברייתא ערכין ו א; רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;א; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנז ג.</span></ref><span dir="rtl">, שאם אמר אדם הרי עלי סלע לצדקה, הרי זה נדר, וחייב לתת סלע לעניים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' שם ושם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים כג כד.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו 'בפיך', זו צדקה</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא ר&quot;ה שם ונדרים ז א.</span></ref><span dir="rtl">, שתיבת בפיך מיותר</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ר&quot;ה שם ד&quot;ה בפיך.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שכתוב הלשון 'פה' בצדקה, שנאמר: יצא מפי צדקה</span><ref><span dir="rtl"> ישעיה מה כג. תוס' שם ד&quot;ה בפיך; חי' הר&quot;ן שם. ועי' ר&quot;א מן ההר נדרים שם: קיים כל מה שדברת בפיך, וצ&quot;ב מ&quot;ש צדקה מכל דיבור.</span></ref><span dir="rtl">. ולפיכך האומר שיתן צדקה אינו יכול לחזור בו</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ף (ב&quot;ק יח ב); שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל יב סי' ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח ו.</span></ref><span dir="rtl">. ואם לא קיים את דבריו, עובר על: לא יחל את דברו</span><ref><span dir="rtl"> במדבר ל ג. סהמ&quot;צ לרמב&quot;ם ל&quot;ת קנז. וע&quot;ע בל יחל ציון 30.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
שורה 5: שורה 7:
<span dir="rtl">על מופלא-הסמוך לאיש* שנדרו נדר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, אם אף בנדרי צדקה נדרו נדר, ע&quot;ע מופלא הסמוך לאיש</span><ref><span dir="rtl"> ציון 150 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">על מופלא-הסמוך לאיש* שנדרו נדר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, אם אף בנדרי צדקה נדרו נדר, ע&quot;ע מופלא הסמוך לאיש</span><ref><span dir="rtl"> ציון 150 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^אופני הצדקה</span>
== <span dir="rtl">אופני הצדקה</span> ==


<span dir="rtl">שני אופני נדרי צדקה: האחד שמחייב עצמו כגון שאומר 'הרי עלי' צדקה, או שאומר 'מטבע זה אתננו לצדקה', שבזה יש על האדם חיוב לקיים את נדרו, והאופן השני, שאינו מחייב את עצמו אלא אומר 'מטבע זו צדקה', שהנדר מתפיס את המטבע ועושה אותו צדקה</span><ref><span dir="rtl"> רח&quot;ה מכירה פכ&quot;ב הי&quot;ז; שערי יושר ש&quot;ה פ&quot;כ אות תכז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">שני אופני נדרי צדקה: האחד שמחייב עצמו כגון שאומר 'הרי עלי' צדקה, או שאומר 'מטבע זה אתננו לצדקה', שבזה יש על האדם חיוב לקיים את נדרו, והאופן השני, שאינו מחייב את עצמו אלא אומר 'מטבע זו צדקה', שהנדר מתפיס את המטבע ועושה אותו צדקה</span><ref><span dir="rtl"> רח&quot;ה מכירה פכ&quot;ב הי&quot;ז; שערי יושר ש&quot;ה פ&quot;כ אות תכז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^התפסה</span>
== <span dir="rtl">התפסה</span> ==


<span dir="rtl">התפסה* בצדקה, כגון הרואה מטבע של צדקה, ואומר על מטבע אחר הרי זה כזה, הרי זו צדקה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שענין נדרי צדקה, הוא שמלבד שחל חיוב על האדם לקיים נדרו, אף חל על החפץ חלות צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>11<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך יכול להתפיס חלות נדר ממטבע למטבע</span><ref><span dir="rtl"> שערי יושר ש&quot;ה פ&quot;כ אות תכה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">התפסה* בצדקה, כגון הרואה מטבע של צדקה, ואומר על מטבע אחר הרי זה כזה, הרי זו צדקה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שענין נדרי צדקה, הוא שמלבד שחל חיוב על האדם לקיים נדרו, אף חל על החפץ חלות צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>11<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך יכול להתפיס חלות נדר ממטבע למטבע</span><ref><span dir="rtl"> שערי יושר ש&quot;ה פ&quot;כ אות תכה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^אמירה כמסירה</span>
== <span dir="rtl">אמירה כמסירה</span> ==


<span dir="rtl">אמירה לצדקה, כגון האומר יהא קרקע זה לעניים, יש סוברים שהוא כמסירה להדיוט</span><ref><span dir="rtl"> וע&quot;ע אמירה לגבוה כמסירה להדיוט.</span></ref><span dir="rtl">, והקרקע של העניים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רי&quot;ף (ב&quot;ק יח ב); עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל נח סי' ה, ותומים סי' סו ס&quot;ק ב בדעתו; רשב&quot;א נדרים כט ב ד&quot;ה אפילו, הובא בר&quot;ן שם א ד&quot;ה וכתב הרשב&quot;א (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">17, ועי' שו&quot;ת רע&quot;א ח&quot;א סי' קמד ד&quot;ה ובלא&quot;ה); רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רנח יג; מחנ&quot;א צדקה ר&quot;ס ב בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">62, הסוברים שאין חיוב נדר כל שלא אמר 'אתן', וע&quot;כ בשאר לשונות שהוא ממון עניים (עי' ב&quot;ק לו ב), ע&quot;כ משום שזכו בו העניים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שאין העניים זוכים באמירה אלא בקנין</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ף שם בשם י&quot;א; בעה&quot;מ שם בשם רה&quot;ג; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' תקסג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">אמירה לצדקה, כגון האומר יהא קרקע זה לעניים, יש סוברים שהוא כמסירה להדיוט</span><ref><span dir="rtl"> וע&quot;ע אמירה לגבוה כמסירה להדיוט.</span></ref><span dir="rtl">, והקרקע של העניים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רי&quot;ף (ב&quot;ק יח ב); עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל נח סי' ה, ותומים סי' סו ס&quot;ק ב בדעתו; רשב&quot;א נדרים כט ב ד&quot;ה אפילו, הובא בר&quot;ן שם א ד&quot;ה וכתב הרשב&quot;א (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">17, ועי' שו&quot;ת רע&quot;א ח&quot;א סי' קמד ד&quot;ה ובלא&quot;ה); רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רנח יג; מחנ&quot;א צדקה ר&quot;ס ב בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">62, הסוברים שאין חיוב נדר כל שלא אמר 'אתן', וע&quot;כ בשאר לשונות שהוא ממון עניים (עי' ב&quot;ק לו ב), ע&quot;כ משום שזכו בו העניים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שאין העניים זוכים באמירה אלא בקנין</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ף שם בשם י&quot;א; בעה&quot;מ שם בשם רה&quot;ג; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' תקסג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^בל תאחר</span>
== <span dir="rtl">בל תאחר</span> ==


<span dir="rtl">הנודר לצדקה, ומאחר נדרו – על זמנו עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">32 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- עובר בבל תאחר, שנאמר: לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלהיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים כג כב.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו 'ה' אלהיך' אלו צדקות</span><ref><span dir="rtl"> ספרי שם ור&quot;ה ה ב.</span></ref><span dir="rtl">, שבצדקה כתיב: ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים כד יג. רש&quot;י ר&quot;ה שם ד&quot;ה ה'.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שהוקש צדקה לקרבנות בכתוב: בפיך</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3.</span></ref><span dir="rtl">, לדין בל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' נדרים ו ב ז א, ותוס' ור&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו ראשונים כמה אופנים שעובר בהם הנודר בבל תאחר: כשנדר ליתנו ליד הגבאי</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת בתוס' ר&quot;ה ד א ד&quot;ה והחרמין ובאו&quot;ז צדקה סי' ה ובמרדכי ב&quot;ב סי' תצא; רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רנז ג.</span></ref><span dir="rtl">, ותבעו הגבאי</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ז ומרדכי ורמ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. כשנדר ליתן לעניים למי שירצה</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ז ומרדכי שם; עי' רא&quot;ש שם פ&quot;א סי' א; עי' טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">. כשנדר לחלק לעניים מעט ומעט, וקופץ ידו ליתן מחמת שאינו רוצה ליתן ולא מחמת שרוצה לחלקה מעט מעט</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שם (א ב).</span></ref><span dir="rtl">. אבל כשנדר לחלק בעצמו לכשירצה אינו עובר</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת בתוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, מפני שנודר לדעת שיהא הוא עצמו כגבאי לחלקה לפי ראות עיניו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הגבאי כשמאחר מלחלק לעניים – שממתין שיבואו עניים הגונים, או שמחלקה מעט מעט</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ן שם, בד' ר&quot;ת דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- אינו עובר בבל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">הנודר לצדקה, ומאחר נדרו – על זמנו עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">32 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- עובר בבל תאחר, שנאמר: לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלהיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים כג כב.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו 'ה' אלהיך' אלו צדקות</span><ref><span dir="rtl"> ספרי שם ור&quot;ה ה ב.</span></ref><span dir="rtl">, שבצדקה כתיב: ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך</span><ref><span dir="rtl"> דברים כד יג. רש&quot;י ר&quot;ה שם ד&quot;ה ה'.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שהוקש צדקה לקרבנות בכתוב: בפיך</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3.</span></ref><span dir="rtl">, לדין בל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' נדרים ו ב ז א, ותוס' ור&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו ראשונים כמה אופנים שעובר בהם הנודר בבל תאחר: כשנדר ליתנו ליד הגבאי</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת בתוס' ר&quot;ה ד א ד&quot;ה והחרמין ובאו&quot;ז צדקה סי' ה ובמרדכי ב&quot;ב סי' תצא; רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רנז ג.</span></ref><span dir="rtl">, ותבעו הגבאי</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ז ומרדכי ורמ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. כשנדר ליתן לעניים למי שירצה</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ז ומרדכי שם; עי' רא&quot;ש שם פ&quot;א סי' א; עי' טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">. כשנדר לחלק לעניים מעט ומעט, וקופץ ידו ליתן מחמת שאינו רוצה ליתן ולא מחמת שרוצה לחלקה מעט מעט</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שם (א ב).</span></ref><span dir="rtl">. אבל כשנדר לחלק בעצמו לכשירצה אינו עובר</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת בתוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, מפני שנודר לדעת שיהא הוא עצמו כגבאי לחלקה לפי ראות עיניו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הגבאי כשמאחר מלחלק לעניים – שממתין שיבואו עניים הגונים, או שמחלקה מעט מעט</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ן שם, בד' ר&quot;ת דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- אינו עובר בבל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^זמן האיחור</span>
== <span dir="rtl">זמן האיחור</span> ==


<span dir="rtl">המעכב נדרי צדקה, אמר רבא שעובר מיד שהרי עניים מצויים ובידו ליתן להם מיד</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ה ו א.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו ראשונים באיזה איסור עובר מיד: יש שפירשו שעובר בבל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם ד א ד&quot;ה צדקות; ר&quot;ן שם (א ב); רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;א; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנז ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שפירשו שעובר בעשה של מוצא שפתיך תשמור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3.</span></ref><span dir="rtl">, אבל בבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים</span><ref><span dir="rtl"> פסקי רי&quot;ד שם ו א; רשב&quot;א שם ד א; מאירי שם ו א בשם יש מפרשים.</span></ref><span dir="rtl">. לסוברים שעובר בבל תאחר מיד, לפי שעניים מצויים</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אם אין שם עניים, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמפריש ומניח עד שימצא עניים</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שם ע&quot;פ הצריכותא בגמ' שם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו חייב לחזור אחר עניים אפילו אחר שעברו שלושה רגלים, שלא אמרו זמן של רגלים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בל תאחר: זמן בל תאחר.</span></ref><span dir="rtl">, אלא בדברים התלויים במקדש כקרבנות, ולא בצדקות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. ר&quot;ן שם, וכ&quot;כ שם בדעת הרמב&quot;ם, והובא בש&quot;ך יו&quot;ד שם ס&quot;ק ה, ובהגר&quot;א שם ס&quot;ק ו.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שעד שלושה רגלים אינו חייב לחזור אחר עניים, אבל אחר שלושה רגלים, אם אינו מחזר אחר עניים עובר בבל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם, ע&quot;פ ברייתא שם. ועי' פנ&quot;י שם ו א, שמהשני לימודים שבגמ' שם, למדים ב' הזמנים של בל תאחר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">המעכב נדרי צדקה, אמר רבא שעובר מיד שהרי עניים מצויים ובידו ליתן להם מיד</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ה ו א.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו ראשונים באיזה איסור עובר מיד: יש שפירשו שעובר בבל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם ד א ד&quot;ה צדקות; ר&quot;ן שם (א ב); רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;א; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנז ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שפירשו שעובר בעשה של מוצא שפתיך תשמור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3.</span></ref><span dir="rtl">, אבל בבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים</span><ref><span dir="rtl"> פסקי רי&quot;ד שם ו א; רשב&quot;א שם ד א; מאירי שם ו א בשם יש מפרשים.</span></ref><span dir="rtl">. לסוברים שעובר בבל תאחר מיד, לפי שעניים מצויים</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אם אין שם עניים, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמפריש ומניח עד שימצא עניים</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שם ע&quot;פ הצריכותא בגמ' שם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו חייב לחזור אחר עניים אפילו אחר שעברו שלושה רגלים, שלא אמרו זמן של רגלים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בל תאחר: זמן בל תאחר.</span></ref><span dir="rtl">, אלא בדברים התלויים במקדש כקרבנות, ולא בצדקות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. ר&quot;ן שם, וכ&quot;כ שם בדעת הרמב&quot;ם, והובא בש&quot;ך יו&quot;ד שם ס&quot;ק ה, ובהגר&quot;א שם ס&quot;ק ו.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שעד שלושה רגלים אינו חייב לחזור אחר עניים, אבל אחר שלושה רגלים, אם אינו מחזר אחר עניים עובר בבל תאחר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם, ע&quot;פ ברייתא שם. ועי' פנ&quot;י שם ו א, שמהשני לימודים שבגמ' שם, למדים ב' הזמנים של בל תאחר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^מתנה לעני</span>
== <span dir="rtl">מתנה לעני</span> ==


<span dir="rtl">האומר לעני שיתן לו מתנה, הוי כנודר לצדקה, ואסור לחזור בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירושלמי ב&quot;מ פ&quot;ד ה&quot;ב; מרדכי ב&quot;ב סי' תצא; שו&quot;ע יו&quot;ד רנח יב.</span></ref><span dir="rtl">. ואם אמר שיתן לו באופן שיש טירחא בדבר, כתבו ראשונים שאינו נדר</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת מהרי&quot;ק שורש קלג, הובא בגליון רע&quot;א יו&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">האומר לעני שיתן לו מתנה, הוי כנודר לצדקה, ואסור לחזור בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ירושלמי ב&quot;מ פ&quot;ד ה&quot;ב; מרדכי ב&quot;ב סי' תצא; שו&quot;ע יו&quot;ד רנח יב.</span></ref><span dir="rtl">. ואם אמר שיתן לו באופן שיש טירחא בדבר, כתבו ראשונים שאינו נדר</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת מהרי&quot;ק שורש קלג, הובא בגליון רע&quot;א יו&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^יד לצדקה</span>
== <span dir="rtl">יד לצדקה</span> ==


<span dir="rtl">נדרי צדקה בלשון ידות* דהיינו שלא גמר הנודר לשונו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ידות (לנדרים).</span></ref><span dir="rtl">, כגון הפריש מטבע לצדקה ואמר - בתוך כדי דיבור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א נדרים ז א.</span></ref> <span dir="rtl">- על מטבע אחרת &quot;וזו&quot;, כיון שלא אמר &quot;וזו גם&quot;, אין זו אלא לשון יד, שמא אין כוונתו לעשותו צדקה, אלא כאומר &quot;וזו להוצאה&quot;</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, נסתפקו בגמרא, האם הוי נדר, שלפי שנדרי צדקה הוקשו לקרבנות בכתוב: מוצא שפתיך תשמר וגו'</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כשם שקרבנות יש להם יד</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ידות ציון 36.</span></ref><span dir="rtl">, אף נדרי צדקה יש להם יד, או שלא הוקשו אלא לענין &quot;בל תאחר&quot;</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה שנדרי צדקה הם אף בלשון ידות</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח ב. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 282 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">נדרי צדקה בלשון ידות* דהיינו שלא גמר הנודר לשונו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ידות (לנדרים).</span></ref><span dir="rtl">, כגון הפריש מטבע לצדקה ואמר - בתוך כדי דיבור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א נדרים ז א.</span></ref> <span dir="rtl">- על מטבע אחרת &quot;וזו&quot;, כיון שלא אמר &quot;וזו גם&quot;, אין זו אלא לשון יד, שמא אין כוונתו לעשותו צדקה, אלא כאומר &quot;וזו להוצאה&quot;</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">, נסתפקו בגמרא, האם הוי נדר, שלפי שנדרי צדקה הוקשו לקרבנות בכתוב: מוצא שפתיך תשמר וגו'</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כשם שקרבנות יש להם יד</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ידות ציון 36.</span></ref><span dir="rtl">, אף נדרי צדקה יש להם יד, או שלא הוקשו אלא לענין &quot;בל תאחר&quot;</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה שנדרי צדקה הם אף בלשון ידות</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח ב. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 282 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^במחשבה</span>
== <span dir="rtl">במחשבה</span> ==


<span dir="rtl">הגומר בדעתו לתת צדקה ולא הוציא הדבר בפיו, נחלקו גאונים וראשונים אם הוא נדר: יש מן הגאונים והראשונים סוברים שהוא נדר וחייב לקיימו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ר&quot;ש משאנץ ותוס' הרא&quot;ש ע&quot;ז לד א ורא&quot;ש תענית פ&quot;א סי' יג, בשם ר&quot;ת; מרדכי ב&quot;ב סי' תצא בשם רש&quot;י וריב&quot;א; ס' ריקאנטי סי' נב בשם ריא&quot;ז (ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>52<span dir="rtl">); שו&quot;ע חו&quot;מ ריב ח, דעה א, ורמ&quot;א שם וביו&quot;ד רנח יג.</span></ref><span dir="rtl">, שצדקה דינו כנדרים ונדבות שמתחייבים במחשבה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מחשבה: החלויות החלות במחשבה. מרדכי שם בשם רש&quot;י.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאין נדר צדקה בלב אלא בפה</span><ref><span dir="rtl"> ריא&quot;ז שבועות כו ב ובקונטרס הראיות שם; שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל יג (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">50, ועי' שו&quot;ת מהרי&quot;ק שורש קסא אות ה); ס' ריקאנטי סי' נב בשם ר' מאיר; טור חו&quot;מ שם ושו&quot;ע שם דעה ב. ועי' שו&quot;ת אש דת סי' יד, ופתחי תשובה שם ס&quot;ק טו.</span></ref><span dir="rtl">, שדוקא בתרומות וקדשים מתחייבים במחשבה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבועות כו ב, וע&quot;ע מחשבה: החלויות החלות במחשבה.</span></ref><span dir="rtl">, ושני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבועות שם, וע&quot;ע שני כתובים הבאים כאחד. ס' ריקאנטי שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לסוברים שמלמדין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אין למדין חולין מקדשים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבועות שם. שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. על המתכוין בלבו להוציא בפיו, אם לא חל עד שיוציא בפיו, ע&quot;ע דברים שבלב</span><ref><span dir="rtl"> ציון 176 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וע' מחשבה: כשנתכוין להוציא בפה. על נדרי צדקה אם חלים על ידי כתיבה, ע&quot;ע כתב;כתיבה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 546 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">הגומר בדעתו לתת צדקה ולא הוציא הדבר בפיו, נחלקו גאונים וראשונים אם הוא נדר: יש מן הגאונים והראשונים סוברים שהוא נדר וחייב לקיימו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ר&quot;ש משאנץ ותוס' הרא&quot;ש ע&quot;ז לד א ורא&quot;ש תענית פ&quot;א סי' יג, בשם ר&quot;ת; מרדכי ב&quot;ב סי' תצא בשם רש&quot;י וריב&quot;א; ס' ריקאנטי סי' נב בשם ריא&quot;ז (ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>52<span dir="rtl">); שו&quot;ע חו&quot;מ ריב ח, דעה א, ורמ&quot;א שם וביו&quot;ד רנח יג.</span></ref><span dir="rtl">, שצדקה דינו כנדרים ונדבות שמתחייבים במחשבה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מחשבה: החלויות החלות במחשבה. מרדכי שם בשם רש&quot;י.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאין נדר צדקה בלב אלא בפה</span><ref><span dir="rtl"> ריא&quot;ז שבועות כו ב ובקונטרס הראיות שם; שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל יג (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">50, ועי' שו&quot;ת מהרי&quot;ק שורש קסא אות ה); ס' ריקאנטי סי' נב בשם ר' מאיר; טור חו&quot;מ שם ושו&quot;ע שם דעה ב. ועי' שו&quot;ת אש דת סי' יד, ופתחי תשובה שם ס&quot;ק טו.</span></ref><span dir="rtl">, שדוקא בתרומות וקדשים מתחייבים במחשבה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבועות כו ב, וע&quot;ע מחשבה: החלויות החלות במחשבה.</span></ref><span dir="rtl">, ושני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבועות שם, וע&quot;ע שני כתובים הבאים כאחד. ס' ריקאנטי שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לסוברים שמלמדין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אין למדין חולין מקדשים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבועות שם. שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. על המתכוין בלבו להוציא בפיו, אם לא חל עד שיוציא בפיו, ע&quot;ע דברים שבלב</span><ref><span dir="rtl"> ציון 176 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וע' מחשבה: כשנתכוין להוציא בפה. על נדרי צדקה אם חלים על ידי כתיבה, ע&quot;ע כתב;כתיבה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 546 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^אתן</span>
== <span dir="rtl">אתן</span> ==


<span dir="rtl">האומר על דבר שלו בא לעולם 'אתן לצדקה', כגון האומר מה שתלד בהמתי 'אתנהו לצדקה', אף על פי שלא חל צדקה על דבר שלא בא לעולם ואין העניים זוכים בדבר, מכל מקום חייב לקיים את דברו מתורת נדר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ב&quot;ק לו ב ד&quot;ה יד; רמב&quot;ם מכירה פכ&quot;ב הט&quot;ו וערכין פ&quot;ו הל&quot;ב; ראב&quot;ד בהשגות שם הי&quot;ז; רא&quot;ש ב&quot;ק פ&quot;ד סי' ג ובתשובותיו כלל יג סי' א; טוש&quot;ע חו&quot;מ ריב ז וט.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שאינו נדר, כיון שלא בא לעולם</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;י שם בד' הרמב&quot;ם שם הי&quot;ז בשם הגאונים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאף באומר שיתן מעות לעני, ואין המעות בידו, שאינו נדר לפי שלא בא לעולם</span><ref><span dir="rtl"> מרדכי ב&quot;ב סי' תצט. ועי' ב&quot;י יו&quot;ד סוס&quot;י רנח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">האומר על דבר שלו בא לעולם 'אתן לצדקה', כגון האומר מה שתלד בהמתי 'אתנהו לצדקה', אף על פי שלא חל צדקה על דבר שלא בא לעולם ואין העניים זוכים בדבר, מכל מקום חייב לקיים את דברו מתורת נדר</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ב&quot;ק לו ב ד&quot;ה יד; רמב&quot;ם מכירה פכ&quot;ב הט&quot;ו וערכין פ&quot;ו הל&quot;ב; ראב&quot;ד בהשגות שם הי&quot;ז; רא&quot;ש ב&quot;ק פ&quot;ד סי' ג ובתשובותיו כלל יג סי' א; טוש&quot;ע חו&quot;מ ריב ז וט.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שאינו נדר, כיון שלא בא לעולם</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;י שם בד' הרמב&quot;ם שם הי&quot;ז בשם הגאונים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאף באומר שיתן מעות לעני, ואין המעות בידו, שאינו נדר לפי שלא בא לעולם</span><ref><span dir="rtl"> מרדכי ב&quot;ב סי' תצט. ועי' ב&quot;י יו&quot;ד סוס&quot;י רנח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^ינתן</span>
== <span dir="rtl">ינתן</span> ==


<span dir="rtl">האומר על דבר שלא לעולם 'ינתן לצדקה', או 'יהיה צדקה', כגון האומר מה שתלד בהמתי ינתן לענים, נחלקו גאונים וראשונים בדבר: א) יש סוברים שאינו נדר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' ב&quot;ק לו ב ד&quot;ה יד; עי' רמב&quot;ם מכירה פכ&quot;ב הי&quot;ז בשם הגאונים, וטור חו&quot;מ ריב בדעתם; רא&quot;ש ב&quot;ק פ&quot;ד סי' ג ובתשובותיו כלל יג סי' א; ב&quot;י שם וכס&quot;מ שם הט&quot;ו בד' הרמב&quot;ם שם; עי' שו&quot;ע חו&quot;מ ריב ט; רמ&quot;א שם ז; מחנ&quot;א צדקה ר&quot;ס ב בד' הראב&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלא אמר לשון המחייב עצמו ליתן הדבר לצדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מחנ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש חולקים וסוברים שהוא נדר</span><ref><span dir="rtl"> טור וב&quot;ח שם בד' הרמב&quot;ם שם; ב&quot;ח שם בדעת הגאונים והראב&quot;ד שם; שו&quot;ע שם ז; מחנ&quot;א שם בד' ר&quot;ח ב&quot;ק שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומאחרונים יש שפירשו לפי שלמדים מהכתוב האמור בנדרי צדקה: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת וגו'</span><ref><span dir="rtl"> דברים כג כד.</span></ref><span dir="rtl">, שתשמור מוצא פיך אף על פי שאינו לשון נדר כאילו נדרת</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש מחלקים: בדברים שבאים ממילא, כגון מה שיוציא האילן ותלד פרתי, חל הנדר וצריך לקיימו, אבל בדבר המחוסר מעשה ואינו בידו, כגון שאמר קרקע זו לכשאקננה תהיה הקדש אינו כלום</span><ref><span dir="rtl"> דרישה שם אות י וסמ&quot;ע שם ס&quot;ק כב וש&quot;ך ס&quot;ק יב בד' הרמב&quot;ם ובד' הב&quot;י והמחבר שם, ועי' שערי יושר ש&quot;ה פ&quot;כ אות תנג. וע&quot;ע דבר שלא בא לעולם ציון 190.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">האומר על דבר שלא לעולם 'ינתן לצדקה', או 'יהיה צדקה', כגון האומר מה שתלד בהמתי ינתן לענים, נחלקו גאונים וראשונים בדבר: א) יש סוברים שאינו נדר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' ב&quot;ק לו ב ד&quot;ה יד; עי' רמב&quot;ם מכירה פכ&quot;ב הי&quot;ז בשם הגאונים, וטור חו&quot;מ ריב בדעתם; רא&quot;ש ב&quot;ק פ&quot;ד סי' ג ובתשובותיו כלל יג סי' א; ב&quot;י שם וכס&quot;מ שם הט&quot;ו בד' הרמב&quot;ם שם; עי' שו&quot;ע חו&quot;מ ריב ט; רמ&quot;א שם ז; מחנ&quot;א צדקה ר&quot;ס ב בד' הראב&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלא אמר לשון המחייב עצמו ליתן הדבר לצדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מחנ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש חולקים וסוברים שהוא נדר</span><ref><span dir="rtl"> טור וב&quot;ח שם בד' הרמב&quot;ם שם; ב&quot;ח שם בדעת הגאונים והראב&quot;ד שם; שו&quot;ע שם ז; מחנ&quot;א שם בד' ר&quot;ח ב&quot;ק שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומאחרונים יש שפירשו לפי שלמדים מהכתוב האמור בנדרי צדקה: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת וגו'</span><ref><span dir="rtl"> דברים כג כד.</span></ref><span dir="rtl">, שתשמור מוצא פיך אף על פי שאינו לשון נדר כאילו נדרת</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש מחלקים: בדברים שבאים ממילא, כגון מה שיוציא האילן ותלד פרתי, חל הנדר וצריך לקיימו, אבל בדבר המחוסר מעשה ואינו בידו, כגון שאמר קרקע זו לכשאקננה תהיה הקדש אינו כלום</span><ref><span dir="rtl"> דרישה שם אות י וסמ&quot;ע שם ס&quot;ק כב וש&quot;ך ס&quot;ק יב בד' הרמב&quot;ם ובד' הב&quot;י והמחבר שם, ועי' שערי יושר ש&quot;ה פ&quot;כ אות תנג. וע&quot;ע דבר שלא בא לעולם ציון 190.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^לידור לכתחילה</span>
== <span dir="rtl">לידור לכתחילה</span> ==


<span dir="rtl">לידור לכתחילה לצדקה, נחלקו ראשונים אם ראוי הדבר: יש שכתבו שאינו ראוי לידור</span><ref><span dir="rtl"> עי' שע&quot;ת לר&quot;י ש&quot;ג אות עד; רא&quot;ש נדרים פ&quot;א סי' ח, ועי&quot;ש שיתן בלא לפסוק ואם צריך לפסוק יאמר בלי נדר. ועי' שע&quot;ת שם, שבהתאסף ראשי עם מותר לידור כדי לחזק ידים רפות.</span></ref><span dir="rtl">, כשם שאמרו בכל הנדרים שאין לידור לכתחילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נדרים, ושם באופנים מסוימים שי&quot;ס שראוי לידור. רא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שראוי לידור</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן חולין ב א הובא ברשב&quot;א שם; עי' שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ג סי' תמא.</span></ref><span dir="rtl">, והיא מצוה וחובה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומותר מפני תקנת עניים</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה שאין ראוי לידור</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע יו&quot;ד רג ד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">לידור לכתחילה לצדקה, נחלקו ראשונים אם ראוי הדבר: יש שכתבו שאינו ראוי לידור</span><ref><span dir="rtl"> עי' שע&quot;ת לר&quot;י ש&quot;ג אות עד; רא&quot;ש נדרים פ&quot;א סי' ח, ועי&quot;ש שיתן בלא לפסוק ואם צריך לפסוק יאמר בלי נדר. ועי' שע&quot;ת שם, שבהתאסף ראשי עם מותר לידור כדי לחזק ידים רפות.</span></ref><span dir="rtl">, כשם שאמרו בכל הנדרים שאין לידור לכתחילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נדרים, ושם באופנים מסוימים שי&quot;ס שראוי לידור. רא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שראוי לידור</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן חולין ב א הובא ברשב&quot;א שם; עי' שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ג סי' תמא.</span></ref><span dir="rtl">, והיא מצוה וחובה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומותר מפני תקנת עניים</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה שאין ראוי לידור</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע יו&quot;ד רג ד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^התרה</span>
== <span dir="rtl">התרה</span> ==


<span dir="rtl">הנודר לצדקה יכול לישאל על נדרו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל יב סי' ב; ריקאנטי סי' נג; טור יו&quot;ד רנח: י&quot;א; שו&quot;ע שם ו.</span></ref><span dir="rtl">, שמתחרט ומוצא פתח לנדרו</span><ref><span dir="rtl"> טור שם. ועי' שו&quot;ת ר&quot;ב אשכנזי סי' יד, אם אפשר לישאל אף בחרטה ללא פתח.</span></ref><span dir="rtl">, והרי הוא כהקדש בטעות, שאינו הקדש לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הקדש: בטעות. טור שם. ועי' רא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום אין ראוי לחכם להתירו, וחכם המתירו יש לנדותו</span><ref><span dir="rtl"> ריקאנטי שם; שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ד סי' קלד.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמפסיד את העניים</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנראה מדבריהם שאי אפשר לישאל בנדרי צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת או&quot;ז סי' תשמח הובא בשו&quot;ת מהר&quot;ם מינץ סי' עט ושיירי כנה&quot;ג יו&quot;ד סי' רנח הגה&quot;ט אות כח בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. על הנודר לצדקה והגיע ליד הגבאי שנחלקו אחרונים אם יכול להישאל על נדרו, ע&quot;ע התרת נדרים</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 727, 730.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">הנודר לצדקה יכול לישאל על נדרו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל יב סי' ב; ריקאנטי סי' נג; טור יו&quot;ד רנח: י&quot;א; שו&quot;ע שם ו.</span></ref><span dir="rtl">, שמתחרט ומוצא פתח לנדרו</span><ref><span dir="rtl"> טור שם. ועי' שו&quot;ת ר&quot;ב אשכנזי סי' יד, אם אפשר לישאל אף בחרטה ללא פתח.</span></ref><span dir="rtl">, והרי הוא כהקדש בטעות, שאינו הקדש לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הקדש: בטעות. טור שם. ועי' רא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום אין ראוי לחכם להתירו, וחכם המתירו יש לנדותו</span><ref><span dir="rtl"> ריקאנטי שם; שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ד סי' קלד.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמפסיד את העניים</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנראה מדבריהם שאי אפשר לישאל בנדרי צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת או&quot;ז סי' תשמח הובא בשו&quot;ת מהר&quot;ם מינץ סי' עט ושיירי כנה&quot;ג יו&quot;ד סי' רנח הגה&quot;ט אות כח בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. על הנודר לצדקה והגיע ליד הגבאי שנחלקו אחרונים אם יכול להישאל על נדרו, ע&quot;ע התרת נדרים</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 727, 730.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^בטעות</span>
== <span dir="rtl">בטעות</span> ==


<span dir="rtl">נדר בטעות, כגון הרוצה לומר על סלע שהוא צדקה, והוציא בפיו על אחר, הוא נדר טעות ואינו כלום</span><ref><span dir="rtl"> רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רנח ב. ועי' בהגר&quot;א שם שהוא כהסוברים הקדש בטעות אינו הקדש, ע&quot;ע הקדש ציון 312, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;ס שהוי הקדש.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">נדר בטעות, כגון הרוצה לומר על סלע שהוא צדקה, והוציא בפיו על אחר, הוא נדר טעות ואינו כלום</span><ref><span dir="rtl"> רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רנח ב. ועי' בהגר&quot;א שם שהוא כהסוברים הקדש בטעות אינו הקדש, ע&quot;ע הקדש ציון 312, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;ס שהוי הקדש.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
שורה 59: שורה 61:
<span dir="rtl">על נדרי צדקה שהולכים בהם אחר לשון בני אדם, ע&quot;ע לשון בני אדם</span><ref><span dir="rtl"> ציון 122.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">על נדרי צדקה שהולכים בהם אחר לשון בני אדם, ע&quot;ע לשון בני אדם</span><ref><span dir="rtl"> ציון 122.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


<span dir="rtl">^אין ידוע הסכום</span>
== <span dir="rtl">אין ידוע הסכום</span> ==


<span dir="rtl">הנודר לצדקה, ואינו יודע כמה נדר, מרבה ליתן עד שיאמר לא לכל כך נתכוונתי</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;ג; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">הנודר לצדקה, ואינו יודע כמה נדר, מרבה ליתן עד שיאמר לא לכל כך נתכוונתי</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מתנו&quot;ע פ&quot;ח ה&quot;ג; טוש&quot;ע יו&quot;ד רנח ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
שורה 68: שורה 70:


<span dir="rtl">על הנודר לצדקה אם בית דין כופים עליו לקיים נדרו, ע&quot;ע כפיה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 523 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">על הנודר לצדקה אם בית דין כופים עליו לקיים נדרו, ע&quot;ע כפיה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 523 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==


<references />
<references />

גרסה אחרונה מ־11:54, 17 באפריל 2023

הגדרת הערך - המתחייב לתת צדקה או שאומר על ממון שהוא צדקה.

מהותם

הצדקה*, הרי היא בכלל הנדרים[1], שאם אמר אדם הרי עלי סלע לצדקה, הרי זה נדר, וחייב לתת סלע לעניים[2], שנאמר: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך[3], ודרשו 'בפיך', זו צדקה[4], שתיבת בפיך מיותר[5], או לפי שכתוב הלשון 'פה' בצדקה, שנאמר: יצא מפי צדקה[6]. ולפיכך האומר שיתן צדקה אינו יכול לחזור בו[7]. ואם לא קיים את דבריו, עובר על: לא יחל את דברו[8].

על מופלא-הסמוך לאיש* שנדרו נדר[9], אם אף בנדרי צדקה נדרו נדר, ע"ע מופלא הסמוך לאיש[10].

אופני הצדקה

שני אופני נדרי צדקה: האחד שמחייב עצמו כגון שאומר 'הרי עלי' צדקה, או שאומר 'מטבע זה אתננו לצדקה', שבזה יש על האדם חיוב לקיים את נדרו, והאופן השני, שאינו מחייב את עצמו אלא אומר 'מטבע זו צדקה', שהנדר מתפיס את המטבע ועושה אותו צדקה[11].

התפסה

התפסה* בצדקה, כגון הרואה מטבע של צדקה, ואומר על מטבע אחר הרי זה כזה, הרי זו צדקה[12], לפי שענין נדרי צדקה, הוא שמלבד שחל חיוב על האדם לקיים נדרו, אף חל על החפץ חלות צדקה[13], לפיכך יכול להתפיס חלות נדר ממטבע למטבע[14].

אמירה כמסירה

אמירה לצדקה, כגון האומר יהא קרקע זה לעניים, יש סוברים שהוא כמסירה להדיוט[15], והקרקע של העניים[16]. ויש חולקים וסוברים שאין העניים זוכים באמירה אלא בקנין[17].

בל תאחר

הנודר לצדקה, ומאחר נדרו – על זמנו עי' להלן[18] - עובר בבל תאחר, שנאמר: לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלהיך[19], ודרשו 'ה' אלהיך' אלו צדקות[20], שבצדקה כתיב: ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך[21], ועוד, שהוקש צדקה לקרבנות בכתוב: בפיך[22], לדין בל תאחר[23]. וכתבו ראשונים כמה אופנים שעובר בהם הנודר בבל תאחר: כשנדר ליתנו ליד הגבאי[24], ותבעו הגבאי[25]. כשנדר ליתן לעניים למי שירצה[26]. כשנדר לחלק לעניים מעט ומעט, וקופץ ידו ליתן מחמת שאינו רוצה ליתן ולא מחמת שרוצה לחלקה מעט מעט[27]. אבל כשנדר לחלק בעצמו לכשירצה אינו עובר[28], מפני שנודר לדעת שיהא הוא עצמו כגבאי לחלקה לפי ראות עיניו[29], וכן הגבאי כשמאחר מלחלק לעניים – שממתין שיבואו עניים הגונים, או שמחלקה מעט מעט[30] - אינו עובר בבל תאחר[31].

זמן האיחור

המעכב נדרי צדקה, אמר רבא שעובר מיד שהרי עניים מצויים ובידו ליתן להם מיד[32]. ונחלקו ראשונים באיזה איסור עובר מיד: יש שפירשו שעובר בבל תאחר[33]. ויש שפירשו שעובר בעשה של מוצא שפתיך תשמור[34], אבל בבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים[35]. לסוברים שעובר בבל תאחר מיד, לפי שעניים מצויים[36], אם אין שם עניים, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמפריש ומניח עד שימצא עניים[37], ואינו חייב לחזור אחר עניים אפילו אחר שעברו שלושה רגלים, שלא אמרו זמן של רגלים[38], אלא בדברים התלויים במקדש כקרבנות, ולא בצדקות[39]. ב) ויש סוברים שעד שלושה רגלים אינו חייב לחזור אחר עניים, אבל אחר שלושה רגלים, אם אינו מחזר אחר עניים עובר בבל תאחר[40].

מתנה לעני

האומר לעני שיתן לו מתנה, הוי כנודר לצדקה, ואסור לחזור בו[41]. ואם אמר שיתן לו באופן שיש טירחא בדבר, כתבו ראשונים שאינו נדר[42].

יד לצדקה

נדרי צדקה בלשון ידות* דהיינו שלא גמר הנודר לשונו[43], כגון הפריש מטבע לצדקה ואמר - בתוך כדי דיבור[44] - על מטבע אחרת "וזו", כיון שלא אמר "וזו גם", אין זו אלא לשון יד, שמא אין כוונתו לעשותו צדקה, אלא כאומר "וזו להוצאה"[45], נסתפקו בגמרא, האם הוי נדר, שלפי שנדרי צדקה הוקשו לקרבנות בכתוב: מוצא שפתיך תשמר וגו'[46], כשם שקרבנות יש להם יד[47], אף נדרי צדקה יש להם יד, או שלא הוקשו אלא לענין "בל תאחר"[48]. הלכה שנדרי צדקה הם אף בלשון ידות[49].

במחשבה

הגומר בדעתו לתת צדקה ולא הוציא הדבר בפיו, נחלקו גאונים וראשונים אם הוא נדר: יש מן הגאונים והראשונים סוברים שהוא נדר וחייב לקיימו[50], שצדקה דינו כנדרים ונדבות שמתחייבים במחשבה[51]. ויש סוברים שאין נדר צדקה בלב אלא בפה[52], שדוקא בתרומות וקדשים מתחייבים במחשבה[53], ושני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין, לסוברים כן[54], ואף לסוברים שמלמדין[55], מכל מקום אין למדין חולין מקדשים[56]. על המתכוין בלבו להוציא בפיו, אם לא חל עד שיוציא בפיו, ע"ע דברים שבלב[57], וע' מחשבה: כשנתכוין להוציא בפה. על נדרי צדקה אם חלים על ידי כתיבה, ע"ע כתב;כתיבה[58].

אתן

האומר על דבר שלו בא לעולם 'אתן לצדקה', כגון האומר מה שתלד בהמתי 'אתנהו לצדקה', אף על פי שלא חל צדקה על דבר שלא בא לעולם ואין העניים זוכים בדבר, מכל מקום חייב לקיים את דברו מתורת נדר[59]. ויש חולקים וסוברים שאינו נדר, כיון שלא בא לעולם[60]. ויש שכתבו שאף באומר שיתן מעות לעני, ואין המעות בידו, שאינו נדר לפי שלא בא לעולם[61].

ינתן

האומר על דבר שלא לעולם 'ינתן לצדקה', או 'יהיה צדקה', כגון האומר מה שתלד בהמתי ינתן לענים, נחלקו גאונים וראשונים בדבר: א) יש סוברים שאינו נדר[62], שלא אמר לשון המחייב עצמו ליתן הדבר לצדקה[63]. ב) ויש חולקים וסוברים שהוא נדר[64], ומאחרונים יש שפירשו לפי שלמדים מהכתוב האמור בנדרי צדקה: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת וגו'[65], שתשמור מוצא פיך אף על פי שאינו לשון נדר כאילו נדרת[66]. ג) ויש מחלקים: בדברים שבאים ממילא, כגון מה שיוציא האילן ותלד פרתי, חל הנדר וצריך לקיימו, אבל בדבר המחוסר מעשה ואינו בידו, כגון שאמר קרקע זו לכשאקננה תהיה הקדש אינו כלום[67].

לידור לכתחילה

לידור לכתחילה לצדקה, נחלקו ראשונים אם ראוי הדבר: יש שכתבו שאינו ראוי לידור[68], כשם שאמרו בכל הנדרים שאין לידור לכתחילה[69]. ויש שכתבו שראוי לידור[70], והיא מצוה וחובה[71], ומותר מפני תקנת עניים[72]. הלכה שאין ראוי לידור[73].

התרה

הנודר לצדקה יכול לישאל על נדרו[74], שמתחרט ומוצא פתח לנדרו[75], והרי הוא כהקדש בטעות, שאינו הקדש לסוברים כן[76]. ומכל מקום אין ראוי לחכם להתירו, וחכם המתירו יש לנדותו[77], לפי שמפסיד את העניים[78]. ויש שנראה מדבריהם שאי אפשר לישאל בנדרי צדקה[79]. על הנודר לצדקה והגיע ליד הגבאי שנחלקו אחרונים אם יכול להישאל על נדרו, ע"ע התרת נדרים[80].

בטעות

נדר בטעות, כגון הרוצה לומר על סלע שהוא צדקה, והוציא בפיו על אחר, הוא נדר טעות ואינו כלום[81].

על נדרי צדקה שהולכים בהם אחר לשון בני אדם, ע"ע לשון בני אדם[82].

אין ידוע הסכום

הנודר לצדקה, ואינו יודע כמה נדר, מרבה ליתן עד שיאמר לא לכל כך נתכוונתי[83].

על הנודר צדקה לעני מסוים אם יכול לשנותו לעני אחר, ע"ע צדקה[84].

על נדרי צדקה אם חלים במקום אסמכתא*, ע"ע אסמכתא[85].

על הנודר לצדקה אם בית דין כופים עליו לקיים נדרו, ע"ע כפיה[86].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ברייתא וגמ' ר"ה ו א וברייתא ערכין ו א; רמב"ם מתנו"ע פ"ח ה"א; טוש"ע יו"ד רנז ג.
  2. ↑ עי' גמ' שם ושם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  3. ↑ דברים כג כד.
  4. ↑ ברייתא ר"ה שם ונדרים ז א.
  5. ↑ רש"י ר"ה שם ד"ה בפיך.
  6. ↑ ישעיה מה כג. תוס' שם ד"ה בפיך; חי' הר"ן שם. ועי' ר"א מן ההר נדרים שם: קיים כל מה שדברת בפיך, וצ"ב מ"ש צדקה מכל דיבור.
  7. ↑ רי"ף (ב"ק יח ב); שו"ת הרא"ש כלל יב סי' ב; טוש"ע יו"ד רנח ו.
  8. ↑ במדבר ל ג. סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קנז. וע"ע בל יחל ציון 30.
  9. ↑ ע"ע.
  10. ↑ ציון 150 ואילך.
  11. ↑ רח"ה מכירה פכ"ב הי"ז; שערי יושר ש"ה פ"כ אות תכז.
  12. ↑ רמב"ם מתנו"ע פ"ח ה"ב; טוש"ע יו"ד רנח א.
  13. ↑ עי' ציון 11.
  14. ↑ שערי יושר ש"ה פ"כ אות תכה.
  15. ↑ וע"ע אמירה לגבוה כמסירה להדיוט.
  16. ↑ עי' רי"ף (ב"ק יח ב); עי' שו"ת הרא"ש כלל נח סי' ה, ותומים סי' סו ס"ק ב בדעתו; רשב"א נדרים כט ב ד"ה אפילו, הובא בר"ן שם א ד"ה וכתב הרשב"א (ועי' ציון 17, ועי' שו"ת רע"א ח"א סי' קמד ד"ה ובלא"ה); רמ"א בשו"ע יו"ד רנח יג; מחנ"א צדקה ר"ס ב בד' ראשונים שבציון 62, הסוברים שאין חיוב נדר כל שלא אמר 'אתן', וע"כ בשאר לשונות שהוא ממון עניים (עי' ב"ק לו ב), ע"כ משום שזכו בו העניים.
  17. ↑ רי"ף שם בשם י"א; בעה"מ שם בשם רה"ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקסג.
  18. ↑ ציון 32 ואילך.
  19. ↑ דברים כג כב.
  20. ↑ ספרי שם ור"ה ה ב.
  21. ↑ דברים כד יג. רש"י ר"ה שם ד"ה ה'.
  22. ↑ עי' ציון 3.
  23. ↑ עי' נדרים ו ב ז א, ותוס' ור"ן שם.
  24. ↑ ר"ת בתוס' ר"ה ד א ד"ה והחרמין ובאו"ז צדקה סי' ה ובמרדכי ב"ב סי' תצא; רמ"א בשו"ע יו"ד רנז ג.
  25. ↑ או"ז ומרדכי ורמ"א שם.
  26. ↑ או"ז ומרדכי שם; עי' רא"ש שם פ"א סי' א; עי' טוש"ע שם.
  27. ↑ ר"ן שם (א ב).
  28. ↑ ר"ת בתוס' שם.
  29. ↑ ר"ן שם.
  30. ↑ עי' ר"ן שם, בד' ר"ת דלהלן.
  31. ↑ ר"ת שם.
  32. ↑ ר"ה ו א.
  33. ↑ תוס' שם ד א ד"ה צדקות; ר"ן שם (א ב); רמב"ם מתנו"ע פ"ח ה"א; טוש"ע יו"ד רנז ג.
  34. ↑ עי' ציון 3.
  35. ↑ פסקי רי"ד שם ו א; רשב"א שם ד א; מאירי שם ו א בשם יש מפרשים.
  36. ↑ עי' לעיל.
  37. ↑ ר"ן שם ע"פ הצריכותא בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  38. ↑ ע"ע בל תאחר: זמן בל תאחר.
  39. ↑ ע"ע הנ"ל. ר"ן שם, וכ"כ שם בדעת הרמב"ם, והובא בש"ך יו"ד שם ס"ק ה, ובהגר"א שם ס"ק ו.
  40. ↑ תוס' שם, ע"פ ברייתא שם. ועי' פנ"י שם ו א, שמהשני לימודים שבגמ' שם, למדים ב' הזמנים של בל תאחר.
  41. ↑ עי' ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב; מרדכי ב"ב סי' תצא; שו"ע יו"ד רנח יב.
  42. ↑ שו"ת מהרי"ק שורש קלג, הובא בגליון רע"א יו"ד שם.
  43. ↑ ע"ע ידות (לנדרים).
  44. ↑ עי' ריטב"א נדרים ז א.
  45. ↑ גמ' שם.
  46. ↑ עי' ציון 3 ואילך.
  47. ↑ ע"ע ידות ציון 36.
  48. ↑ גמ' שם.
  49. ↑ רמב"ם מתנו"ע פ"ח ה"ב; טוש"ע יו"ד רנח ב. וע"ע הנ"ל ציון 282 ואילך.
  50. ↑ תוס' ר"ש משאנץ ותוס' הרא"ש ע"ז לד א ורא"ש תענית פ"א סי' יג, בשם ר"ת; מרדכי ב"ב סי' תצא בשם רש"י וריב"א; ס' ריקאנטי סי' נב בשם ריא"ז (ועי' ציון 52); שו"ע חו"מ ריב ח, דעה א, ורמ"א שם וביו"ד רנח יג.
  51. ↑ ע"ע מחשבה: החלויות החלות במחשבה. מרדכי שם בשם רש"י.
  52. ↑ ריא"ז שבועות כו ב ובקונטרס הראיות שם; שו"ת הרא"ש כלל יג (ועי' ציון 50, ועי' שו"ת מהרי"ק שורש קסא אות ה); ס' ריקאנטי סי' נב בשם ר' מאיר; טור חו"מ שם ושו"ע שם דעה ב. ועי' שו"ת אש דת סי' יד, ופתחי תשובה שם ס"ק טו.
  53. ↑ עי' שבועות כו ב, וע"ע מחשבה: החלויות החלות במחשבה.
  54. ↑ עי' שבועות שם, וע"ע שני כתובים הבאים כאחד. ס' ריקאנטי שם.
  55. ↑ ע"ע הנ"ל.
  56. ↑ עי' שבועות שם. שו"ת הרא"ש שם.
  57. ↑ ציון 176 ואילך.
  58. ↑ ציון 546 ואילך.
  59. ↑ תוס' ב"ק לו ב ד"ה יד; רמב"ם מכירה פכ"ב הט"ו וערכין פ"ו הל"ב; ראב"ד בהשגות שם הי"ז; רא"ש ב"ק פ"ד סי' ג ובתשובותיו כלל יג סי' א; טוש"ע חו"מ ריב ז וט.
  60. ↑ ב"י שם בד' הרמב"ם שם הי"ז בשם הגאונים.
  61. ↑ מרדכי ב"ב סי' תצט. ועי' ב"י יו"ד סוס"י רנח.
  62. ↑ עי' תוס' ב"ק לו ב ד"ה יד; עי' רמב"ם מכירה פכ"ב הי"ז בשם הגאונים, וטור חו"מ ריב בדעתם; רא"ש ב"ק פ"ד סי' ג ובתשובותיו כלל יג סי' א; ב"י שם וכס"מ שם הט"ו בד' הרמב"ם שם; עי' שו"ע חו"מ ריב ט; רמ"א שם ז; מחנ"א צדקה ר"ס ב בד' הראב"ד שם.
  63. ↑ עי' מחנ"א שם.
  64. ↑ טור וב"ח שם בד' הרמב"ם שם; ב"ח שם בדעת הגאונים והראב"ד שם; שו"ע שם ז; מחנ"א שם בד' ר"ח ב"ק שם.
  65. ↑ דברים כג כד.
  66. ↑ מחנ"א שם.
  67. ↑ דרישה שם אות י וסמ"ע שם ס"ק כב וש"ך ס"ק יב בד' הרמב"ם ובד' הב"י והמחבר שם, ועי' שערי יושר ש"ה פ"כ אות תנג. וע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 190.
  68. ↑ עי' שע"ת לר"י ש"ג אות עד; רא"ש נדרים פ"א סי' ח, ועי"ש שיתן בלא לפסוק ואם צריך לפסוק יאמר בלי נדר. ועי' שע"ת שם, שבהתאסף ראשי עם מותר לידור כדי לחזק ידים רפות.
  69. ↑ ע"ע נדרים, ושם באופנים מסוימים שי"ס שראוי לידור. רא"ש שם.
  70. ↑ רמב"ן חולין ב א הובא ברשב"א שם; עי' שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תמא.
  71. ↑ רשב"א שם.
  72. ↑ רדב"ז שם.
  73. ↑ טוש"ע יו"ד רג ד.
  74. ↑ שו"ת הרא"ש כלל יב סי' ב; ריקאנטי סי' נג; טור יו"ד רנח: י"א; שו"ע שם ו.
  75. ↑ טור שם. ועי' שו"ת ר"ב אשכנזי סי' יד, אם אפשר לישאל אף בחרטה ללא פתח.
  76. ↑ ע"ע הקדש: בטעות. טור שם. ועי' רא"ש שם.
  77. ↑ ריקאנטי שם; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' קלד.
  78. ↑ רדב"ז שם.
  79. ↑ עי' שו"ת או"ז סי' תשמח הובא בשו"ת מהר"ם מינץ סי' עט ושיירי כנה"ג יו"ד סי' רנח הגה"ט אות כח בדעתו.
  80. ↑ ציונים 727, 730.
  81. ↑ רמ"א בשו"ע יו"ד רנח ב. ועי' בהגר"א שם שהוא כהסוברים הקדש בטעות אינו הקדש, ע"ע הקדש ציון 312, ועי' ציון הנ"ל שי"ס שהוי הקדש.
  82. ↑ ציון 122.
  83. ↑ רמב"ם מתנו"ע פ"ח ה"ג; טוש"ע יו"ד רנח ג.
  84. ↑ ועי' מחנ"א צדקה סי' ז.
  85. ↑ ציון 147 ואילך.
  86. ↑ ציון 523 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נדרי_צדקה&oldid=159844"