אנציקלופדיה תלמודית:מתנה על מנת להחזיר

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:56, 16 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני מתנה שניתנה על מנת להחזירה לנותן.</span> == <span dir="rtl">הדין וגדרו<...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני מתנה שניתנה על מנת להחזירה לנותן.

הדין וגדרו

הנותן מתנה לחברו על מנת שיחזירנה לו, מתנתו חשובה מתנה[1], בין בקרקע ובין במטלטלים[2] - ואף על פי שהתנאי הוא בגופה של המתנה[3] - ומן הראשונים יש שכתבו שלמדים שחשובה כמתנה מן הכתוב: "תנה אותו על ידי, ואני אשיבנו אליך"[4]. מתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה, בין לענין בעלות המקבל, שהמתנה חשובה כממון שלו[5], וכן אמר רבא שבנטילת-לולב* ושאר ארבעת המינים ביום טוב ראשון של סוכות, שכאשר המינים אינם שלו, אינו יוצא בהם ידי חובה[6], האומר לחברו הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי, ונטלו והחזירו, יצא ידי חובה[7], על יתר הענינים שחשובה בהם בבעלותו של המקבל, עי' להלן: כמתנה [8]. ובין לענין הנתינה, שנתינתה של מתנה על מנת להחזיר חשובה כנתינה[9], וכן אמר רבא שהנותן תרומה* לכהן במתנה על מנת להחזיר, יצא ידי חובת נתינה[10] - על האיסור לעשות כן, משום כהן-המסייע-בבית-הגרנות*, ע"ע[11] - על יתר הענינים שחשובה בהם כנתינה, עי' להלן: כנתינה [12].

גדרה

בגדרה של מתנה על מנת להחזיר, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שהיא מתנה גמורה עולמית, אלא שעשה בה תנאי שיחזירנה המקבל[13], ומטעם זה כתבו שבשעה שמחזירה לו, צריך הנותן לעשות מעשה קנין לקנותה[14]. וכן כתבו שלפיכך המקבל אתרוג מחברו במתנה על מנת להחזיר, יוצא בו ידי חובתו[15], אף על פי שלדעתם, המקבל אתרוג במתנה לזמן אינו יוצא בו ידי חובה[16]. ב) ויש סוברים שאינה אלא כמתנה של הגוף לזמן[17] - והתנאי אינו נדרש אלא בכדי שיהיה המקבל חייב לשייר את החפץ לאחר שיסתיים זמן המתנה[18] - ומטעם זה כתבו שבשעה שמחזירה לו, אינו צריך לעשות בה מעשה קנין לקנותה[19]. ולדעתם, הטעם שהמקבל אתרוג במתנה על מנת להחזיר יוצא בו ידי חובה[20], משום שאף המקבל אתרוג לזמן יוצא בו ידי חובה[21], שגם קנין הגוף לזמן חשוב כקנין הגוף[22]. ג) ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים שמתנה על מנת להחזיר אין הגוף קנוי למקבל, ואינה אלא כקנין פירות[23].

כמתנה שאינו יכול להקדישה

מתנה על מנת להחזיר, כתבו ראשונים שאף באופן שבשעת החזרה צריך שתהיה ראויה לנותן, לסוברים כן[24], שאינו יכול להחזירה כשהיא קדושה[25], חשובה כמתנה[26], ואף על פי שאינו יכול להקדישה[27] אינה כמתנה שאינו יכול להקדישה, שאינה מתנה[28], וכמה ביאורים נאמרו בטעם הדבר[29]: יש שכתבו שהוא משום שיכול להקדישה קדושת דמים ולפדותה[30], ויש שכתבו כעין זה שיכול להקדישנה שתהיה קדושה כל זמן שהיא בידו, עד שיחזירנה[31], ויש שכתבו כעין זה שהוא משום שיכול להקדיש את טובת ההנאה שיש לו במתנה, וליתן דמיה להקדש[32]. ויש שכתבו שהוא משום שיכול להקדישה ולהחזיר לנותן דמיה, לסוברים כן[33]. ויש שכתבו שדוקא באופן שהנותן משייר במתנה שלא יהיה למקבל זכות להקדישה, אינה מתנה, אבל במתנה על מנת להחזיר אינו משייר במתנתו, אלא שהמקבל אינו יכול להקדישה משום התנאי[34]. ויש שכתבו שלא אמרו שמתנה שאינו יכול להקדישה אינה חשובה כמתנה, אלא כשהדבר מוכיח שאינה אלא להערמה* ולא התכוין למתנה כלל[35], אבל במתנה על מנת להחזיר אינה הערמה, שאינו צריך ליתנה לו אלא משום התנאי, או משום שהרי נותן לו כדי שיהנה בה עד שיחזירנה[36] - ואפילו שאינו יכול לעשות בה כל חפציו, מכל מקום נתן לו שיהנה בה דבר אחד[37], ויש מוסיפים שדי אפילו בהנאה של לצאת ידי המצוה[38], ויש חולקים[39] - ומה שאינו יכול להקדישה אינו מחמת גריעות המתנה שהיא להערמה, אלא מחמת תנאו[40]. וכעין זה יש שכתבו, לדעתם, שלא אמרו שמתנה שאינו יכול להקדישה אינה חשובה כמתנה, אלא כשנתנה בסתם, אבל אם פירש דבריו אפילו נתן שלא יעשה בה כי אם דבר אחד ולא יקדישנה, הרי היא מתנה לאותו דבר[41]. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה וסוברים שמתנה על מנת להחזיר שאינו יכול להחזירה כשהיא קדושה, חשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה[42]. מהם שכתבו שמכל מקום חשובה כמתנה, משום שלדעתם, להלכה, אף מתנה שאינו יכול להקדישה חשובה כמתנה[43]. וכן בדעת ראשונים שכתבו שהנותן לחברו אתרוג, ואמר בשעת הנתינה על מנת שתחזירהו "לי" - שצריך להחזירו כשהוא ראוי לנותן[44], ואינו יכול להחזירו כשהוא קדוש[45] - לא יצא ידי חובתו, לפי שהוא כמתנה שאינו יכול להקדישה[46], יש מן האחרונים שמפרשים שלדעתם כל מתנה על מנת להחזיר שאמר בה על מנת שתחזירהו "לי", אינה חשובה כשלו[47].

כשלא החזירה

מקבל מתנה על מנת להחזיר, שלא קיים תנאו ולא החזירה, בטלה המתנה[48], וכן אמר רבא שהאומר לחברו הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי, ונטלו ולא החזירו, לא יצא[49], ופרשו ראשונים שהוברר למפרע שהוא כגזול[50]. וכתבו אחרונים שאם לא החזיר את המתנה, צריך לשלם את הפירות שאכל בזמן שהיתה בידו[51]. ואף באותם הענינים התלוים בנתינה[52], יש מן הראשונים שכתבו בכמה מהם, שאם לא החזירם המקבל - שבטלה המתנה למפרע[53] - בטלה למפרע גם נתינת הנותן[54], וכתבו שהנשבע לתת לחברו מתנה, שיכול ליתנה לו על מנת להחזיר, לסוברים כן[55], כשלא החזירה המקבל, נמצא שלא קיים הנותן את שבועתו[56], וכן הנותן לכהן פדיון-הבן* במתנה על מנת להחזיר, שבנו פדוי[57], ולא החזירם הכהן, אין בנו פדוי[58]. ומן האחרונים יש שכתבו בענינים אלו, שאף אם לא החזיר המקבל ובטלה המתנה, מכל מקום נתינת הנותן עדיין חשובה כנתינה, שהתנאי אינו מבטל אלא את חלות הקנין של המקבל, אבל הקנאת הנותן שמתחילה אינה בטלה[59], ולפיכך אף על פי שבטל למפרע קנינו של המקבל, מכל מקום הנתינה לא בטלה[60], וכתבו שלפיכך, הנשבע לתת לחברו מתנה לסוברים שיכול ליתן לו מתנה על מנת להחזיר, או הנותן לכהן פדיון הבן במתנה על מנת להחזיר, ולא החזירם המקבל, אף על פי שבטלה המתנה, לא בטלה הנתינה של הנותן[61]. על אופנים שונים שאף על פי שלא החזירה, לא בטלה המתנה, עי' להלן[62]. על אופנים שונים שדנו בהם אם חשובים כחזרה, עי' להלן: החזרה[63].

כשלא החזירה בזמן שקבע

כשקצב הנותן זמן לחזרתה, ולא החזירה המקבל בזמן שקצב לו, בטלה המתנה[64], ויש מן האחרונים מסתפקים כשעכבה המקבל יום אחד או יומיים מזמן שקבע הנותן להחזרתה, אם המתנה בטלה[65], שאפשר שהנותן, בעין יפה הוא נותן, ולא קבע לו אלא לזרזו בחזרה, או שכיון שהטיל תנאי במתנתו, אין אומרים שנתן בעין יפה[66]. כשאומדים דעת הנותן שרצה שיחזירנו בזמן שצריך לו, שצריך להחזיר לו בתוך אותו הזמן[67], או כשבשעת הנתינה אמר על מנת שתחזירנה "לי", שצריך להחזירה בזמן שעדיין היא ראויה לנותן[68], כתבו ראשונים שאם לא החזירה באותו הזמן בטלה המתנה[69].

כשאינה קיימת בזמן החזרה

כשלא החזירה מחמת שאבדה ואינה קיימת, אם חשוב שלא התקיים התנאי ובטלה המתנה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאפילו אבדה באונס, חשוב שלא קיים את התנאי, ובטלה המתנה[70] - מהם שכתבו שמטעם זה צריך ליתן את דמיה[71], ומהם שכתבו שאף לסוברים שאינו צריך ליתן את דמיה[72], המתנה בטלה[73], ואינו צריך ליתן דמיה לפי שלא קיבלה בתורת שואל או גזלן אלא בתורת מתנה[74] - ואף לסוברים שאונס בקיום התנאי, הרי הוא כמו שהדבר התקיים ("אונס כמאן דעבד")[75], במתנה על מנת להחזיר שאינה בעין, אינו חשוב כאנוס[76], לפי שיכול ליתן דמיה, לסוברים כן[77], או שכיון שהנותן לא נתן לו אלא על מנת להחזיר, הרי זה כמי שמקבל על עצמו להתחייב אם חברו יעשה כך וכך, שאם נאנס חברו, אין חשוב כמי שעשה כדי שיחול חיובו[78]. וכתבו אחרונים שצריך ליתן את הפירות שאכל בזמן שהיתה המתנה בידו[79], וכן את שכר תשמישו[80]. וכן לדעה זו, אם קיבל אתרוג ולא החזירו משום שאבד באונס, לא יצא ידי חובתו[81]. ב) ויש סוברים שכשאינה קיימת חשוב שהתקיים התנאי - ואפילו אבדה מחמת פשיעתו[82] - שלא היה בכלל תנאו אלא שאם תהיה בעין שיחזירנה לו[83]. וכן נראה מדברי ראשונים שביארו שכשאבדה המתנה בפשיעתו, אינו צריך ליתן דמיה, אלא משום שפושע חשוב כמזיק, לסוברים כן[84]. ולדעה זו שחשוב שהתקיים התנאי, כתבו אחרונים שמטעם זה יש מן הראשונים סוברים שאם נאנסה המתנה אינו צריך ליתן דמיה[85], שהרי קיים תנאו[86], וכן לדעה זו, אינו צריך ליתן פירות שאכל בזמן שהמתנה היתה בידו[87], וכן אם נתן לו אתרוג ולא החזירו משום שנאנס, יצא ידי חובתו[88]. ג) ויש סוברים בדעת ראשונים שאף על פי שבמקום שאינה קיימת משום שאבדה באונס או בגנבה ואבדה, חשוב שהתקיים התנאי, מכל מקום כשאבדה בפשיעתו, חשוב שלא התקיים התנאי[89], משום שהוא כמו שביטל את התנאי בידים[90], וחשוב כאילו היא בידו ואינו רוצה להחזירה[91], וכתבו שלפיכך לדעת ראשונים אלו, אם אבדה באונס או אף בגניבה ואבידה אינו חייב ליתן דמיה, אבל אם אבדה בפשיעה חייב ליתן דמיה[92]. ד) ויש סוברים שדוקא במקום שאבדה באונס, המתנה אינה מתבטלת, אבל אם אבדה בגניבה ואבידה מתבטלת המתנה[93], שדוקא באונס אומרים שהוא כמו שקיים את התנאי, אבל בגניבה ואבידה הוא כמו שסיבת מניעת החזרה באה מן המקבל[94]. וכן נראה מדברי אחרונים שכתבו בדעת הסוברים שהנאנס בקיום התנאי, חשוב שעשאו ("אונס כמאן דעבד")[95], שלפיכך כשאינו מחזירה משום שנאנסה חשוב שהתקיים התנאי[96].

חיוב אחריותה כשאינה קיימת

כשלא החזירה משום שאינה קיימת, לסוברים שבטלה המתנה[97], אם חייב ליתן דמיה: כשאינה קיימת באונס, יש סוברים שחייב ליתן דמיה[98], ואפילו מתה מחמת מלאכה[99], שחשוב הוא כגזלן למפרע[100], ואף אם לא השתמש בה חשוב הוא כשואל* שחייב באונסין[101], משום שהיה רשאי להשתמש בה[102]. ויש סוברים שאינו חייב ליתן דמיה[103], שאינו חשוב כגזלן למפרע, שהרי עכשיו הוא אנוס מלהחזירה[104], וכשהשתמש בה היה סבור לקיים תנאו[105], או שכיון שנתן לו רשות להשתמש לא היה דעתו לתבעו משום גזל[106]. וכן אינו חשוב כשואל* שחייב באונסין[107], שהרי ניתנה לו בתורת מתנה, ולא בתורת שאלה[108]. ומכל מקום באופן שהשאיל חפץ לחברו, אלא שמחמת אומדנא, אנו אומרים שודאי כוונתו לתת לו את החפץ במתנה על מנת להחזיר[109] - כגון שהשאיל לחברו טבעת לקדש בה את האשה[110] - יש מן האחרונים שכתבו שלדברי הכל חייב באונסים[111], שאין הוכחה שאין כוונתו להתנות שאם לא יחזיר החפץ, יתחייב באונסיו[112], ויש מן האחרונים סוברים שאין הפרש בדבר, ולסוברים שבמתנה על מנת להחזיר פטור מאונסים, אף באופן שהשאילו חפץ ומחמת אומדנא אנו אומרים שכוונתו למתנה על מנת להחזיר, פטור מאונסים[113]. כשנגנבה או נאבדה - לסוברים שאינו חשוב כגזלן למפרע ואינו חייב כשנאנסה[114] - נחלקו ראשונים בדבר, יש סוברים שחייב ליתן דמיה[115], שדינו כשומר-שכר* שחייב בגניבה ואבידה[116], הואיל ונהנה ממנה[117]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו חשוב כשומר שכר[118], לפי שבאה לידו בתורת מתנה, ולא קיבל עליו שמירתה כלל[119], ולא היה דעתו להתחייב באחריות גניבה ואבידה[120]. ומכל מקום כתבו אחרונים בדעת ראשונים שלדברי הכל חשוב הוא כשומר-חנם*[121], ומפרשים שלפיכך לדעת ראשונים אלו, אם אבדה מחמת פשיעתו חייב ליתן דמיה[122], כשומר חינם שחייב בפשיעה[123], ובטעם הדבר, פירשו אחרונים שאף לסוברים שאינו נעשה שומר שכר לפי שבאה לידו בתורת מתנה, ולא קיבל עליו שמירתה כלל[124], מכל מקום כיון שמחזיק חפץ של חברו בביתו להנאתו, נעשה שומר עליו[125].

כשמחל הנותן

כשלא החזירה ומחל הנותן על חזרתה, אם חשוב שלא התקיים התנאי ובטלה המתנה, יש מן הראשונים שכתבו שמחילתו מועילה, וחשוב שהתקיים התנאי[126], ואינו כתנאי בגט*, שכשהבעל התנה עם האשה שמגרשה על מנת שתתן לו חפץ פלוני, אינו יכול למחול על תנאו[127], שתנאי שבגט נעשה בכדי לצער את האשה[128], ואילו התנאי של על מנת להחזיר נעשה לתועלת הנותן[129]. יש מן הראשונים והאחרונים שנראה מדבריהם שאף בדבר שמתחילה היה רצון הנותן בחפץ מסוים זה, מחילתו מועילה, וכתבו שאפילו לסוברים שחזרת דמים באתרוג אינה מועילה משום שמקפיד על חזרת האתרוג בדוקא[130], מכל מקום, כשמחל על חזרת האתרוג, המתנה אינה בטלה[131], שהרי ודאי שהנותן יכול לחזור וליתן את המתנה למקבל לאחר שהחזירנה, ולמה נצריכנו לקבלה ולחזור לתתה[132]. ויש מן האחרונים שכתבו שמחילה מועילה דוקא במתנה שיש לתלות שרצון הנותן בחזרתה, הוא משום הרווח הממוני, אבל בדבר שמתחילה היה רצון הנותן בחפץ זה במסוים, כגון הנותן אתרוג* לחברו במתנה על מנת להחזיר, שודאי כוונתו שיחזיר לו אתרוג זה דוקא, לא מועילה מחילת הנותן[133]. ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שמחילה מועילה לסוברים כן, אינו אלא כשמחל הנותן בתוך זמן החזרה, אבל אחר שעבר זמן החזרה ולא התקיים התנאי, כבר התבטלה המתנה, ולא יועיל שימחול הנותן בכדי לחזור ולקיימה למפרע[134]. ויש מן האחרונים שחולקים על כל זה, וסוברים שלעולם לא מועילה מחילת הנותן במתנה על מנת להחזיר[135].

בגוי

הנותן מתנה על מנת להחזיר לגוי*, חשובה כמתנה[136]. גוי שנתן לישראל מתנה על מנת להחזיר, כתבו אחרונים שחשובה כמתנה[137], ויש מן האחרונים שמצדדים שאינה חשובה כמתנה גמורה אצל המקבל, ואינו חשובה כשלו, לפי שהגוי אינו יודע להקנותה באופן גמור למקבל, וסבור שאינו אלא משאיל את המתנה עד שיחזירנה[138].

בקטן

נתינת מתנה על מנת להחזיר לקטן*, לסוברים שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה גמורה בתנאי שהמקבל יחזירנה[139]: יש מן הראשונים שסוברים שכיון שהקטן אינו יכול לחזור ולהקנותה לנותן, שהרי אינו בר דעת, ואין הקנאתו קיימת[140], נמצא שהמתנה בטלה[141]. ויש מן הראשונים שסוברים שהמתנה קיימת ותנאו בטל[142], שכיון שהקטן אינו יכול לחזור ולהקנותה, הרי הוא כמתנה על דבר שאי אפשר לקיימו, שתנאו בטל והמעשה קיים[143]. ויש מן האחרונים שכתבו שמטעם אחר תנאו בטל, שכיון שקטן אין לו דעת, ונתינת המתנה מתחילה נעשית על ידי דעת-אחרת-מקנה*, שמועילה מחמת שזכין-לאדם-שלא-בפניו*, לסוברים כן[144], אי אפשר להתנות את הנתינה בדבר של חובה למקבל שיהיה חייב להחזירו[145], ואף על פי שהתנה עם הקטן, אינו אלא כמו שהתנה עם אחר, שכיון שהקטן אינו בן דעת, הרי הוא כמי שאינו כאן, והרי זה כמו שמתנה שלא בפני המקבל, שתנאו בטל[146]. כשהגיע לעונת הפעוטות, שמקחו קיים מדרבנן[147], יש מן הראשונים שסוברים שהתנאי קיים[148]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהתנאי אינו מועיל, שאף על פי שיש לו דעת להקנות, מכל מקום קצרה דעתו מלקבל מתנה על מנת להחזיר ולחזור ולהקנותה, שהוא סבור שמתחילה ניתנה לו לזמן, ואין לו דעת לזכות בה מתחילה לחלוטין ולחזור ולהקנותה לבעלים[149], על הסוברים שדוקא לגבי הקנאת לולב, אין תנאו מועיל, ע"ע דברי-סופרים[150], וע' קטן. על הסוברים שלעולם נתינת מתנה על מנת להחזיר לקטן מועילה, לפי שאינה אלא כקנין לזמן, וכשעבר הזמן ממילא חוזרת לנותן, עי' להלן[151].

על מתנה על מנת להחזיר, אם נקנית בקנין חליפין*, ע"ע[152].

על הרשאה* שיש סוברים שמועילה משום שהיא כמתנה על מנת להחזיר, ע"ע הרשאה[153].

כמתנה וכנתינה

חשובה כשלו

המקבל מתנה על מנת להחזיר, חשובה היא כשלו[154], ואף על פי שעתיד להחזירה[155], וכן מצינו לענין דברים שנאמר בהם דין לכם*[156] - כגון לענין מצות נטילת-לולב*[157] - שמתנה על מנת להחזיר חשובה היא כשלו[158]. וכן לענין חליצה* שלכתחילה אין חולצים אלא במנעל של החולץ[159], כתבו ראשונים שאף כשניתן לו המנעל במתנה על מנת להחזיר, חולצים בו[160], משום שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[161]. וכן כתבו ראשונים, שהמקבל מתנה על מנת להחזיר יכול להשבע שהיא שלו[162]. על מחלוקת הראשונים אם היא כקנין עולמית בתנאי שיחזירנה, או שאינה אלא כמתנה של הגוף או הפירות לזמן, עי' לעיל[163]. ובטעם שחשובה כלכם - אף לסוברים שאין הגוף קנוי לו עולמית[164] - ואינה כמו חפץ שאול, שבכמה דינים מצינו שאינו חשוב כלכם[165], כתבו ראשונים שבמתנה על מנת להחזיר הרי היא של המקבל ולא של הנותן, ואינה כחפץ השאול שהוא של המשאיל[166], וכתבו שמטעם זה אף על פי ששואל אינו רשאי להשאילו לאחרים[167], ואף אם נתן לו רשות להשאילו לאחרים, אינו רשאי להשאילו למודר-הנאה* מהמשאיל[168], מכל מקום במתנה על מנת להחזיר, לדעתם, רשאי ליתנה לאחרים[169], וכן מטעם זה אף על פי שמשאיל שהדיר את השואל הנאה מנכסיו, אין השואל רשאי להשתמש בחפץ השאול, לסוברים כן[170], במתנה על מנת להחזיר, רשאי המקבל להשתמש בה[171], וכן מטעם זה אם המשאיל הפקיר או הקדיש נכסיו, אף על פי שאף החפץ שהשאילו בכלל הפקרו או הקדשו[172], מכל מקום חפץ שנתנו במתנה על מנת להחזיר אינו בכלל[173], וכן כתבו שמטעם זה במתנה על מנת להחזיר רשאי להחזירנה בזמן שירצה, לסוברים כן[174], ואילו בשאלה, סתם שאלה שלשים יום ואחר כך צריך להחזירנה[175]. ויש מן הראשונים שכתבו בביאור החילוק בין מתנה על מנת להחזיר שחשוב כלכם, לבין חפץ השאול שאינו חשוב כלכם, שהוא משום שבדבר השאול חייב הוא באונסיו, ואילו במתנה על מנת להחזיר אם נאנסה אינו חייב ליתן דמיה, לסוברים כן[176]. ויש שכתבו הטעם, לפי שבמתנה על מנת להחזיר מועילה חזרת דמים, אפילו שהחפץ קיים, לסוברים כן[177], ואינו כשאלה שודאי אין מועילה חזרת דמים[178].

פירותיה

פירות המתנה עד הזמן שמחזירה המקבל, הרי הם של המקבל[179].

להקדישה

המקבל מתנה על מנת להחזיר, אם יכול להקדישה: כשיכול להחזירה אף כשהיא קדושה - כגון שבשעת הנתינה אמר הנותן על מנת שתחזירהו לחוד, שאינו צריך להחזיר דבר הראוי לנותן[180] - יכול להקדישה[181]. כשאינו יכול להחזירו כשהיא קדושה - כגון שבשעת הנתינה אמר הנותן על מנת שתחזירהו לי, שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן, לסוברים כן[182] - כשבא להקדישה בקדושת-הגוף* שאין לה פדיון[183], יש מן הראשונים שסוברים שאינו יכול להקדישה, שהרי לא ניתנה לו, אלא על מנת שיחזירנה לו[184], ויש סוברים שיכול להקדישה משום שיכול ליתן דמיה, וחזרת דמים חשובה כחזרה, לסוברים כן[185]. כשבא להקדישה בקדושת-דמים* שיש לה פדיון[186], יש מן הראשונים שכתבו שיכול להקדישה, שהרי יכול לפדותו ולקיים תנאו[187], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו יכול להקדישה אף בקדושת דמים, שמתנה על מנת להחזיר הוא כמו שיור במתנה שלא יוכל להקדישה[188]. כשבא להקדישה לזמן - לסוברים שהקדשו אינו חל אלא לזמן[189] - יש מן הראשונים שסוברים שיכול להקדישה[190], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו יכול להקדישה[191], לפי שבזמן שהיא קדושה אינו יכול להחזירה שאינה ראויה לנותן משום שהיא קדושה, ולדעתם התנאי מחייב שכל משך זמן המתנה תהיה ראויה לחזרה[192]. על מקום שבא להקדיש את זכותו במתנה, שיש מן הראשונים שכתבו שיכול להקדישה, עי' לעיל[193].

לשעבדה בחובומקבל מתנה על מנת להחזיר, אם יכול לשעבדה בחובו, יש מן הראשונים שכתבו שיכול לשעבדה בחובו[194], שהרי היא מתנה גמורה אצלו[195], ובעלי חובותיו גובים מן הנותן לאחר שהחזירה[196], שהרי קיים את תנאו[197], שבעל חוב גובה מכאן ולהבא[198], ומועיל קנינו כשמחזיר[199]. ויש מן הראשונים שכתבו שכשקבל קרקע מתנה מחברו כדי שיוכל לשעבד מטלטלים על גבה[200], אינו יכול לשעבדה, שהרי לא קיבלה אלא על מנת להחזירה לאלתר[201]. על הסוברים שכשצריך להחזיר לנותן מתנה הראויה לו[202], אינו יכול להחזיר דבר המשועבד לאחרים, עי' להלן[203].

לאסרה על אחרים

לאסרה על אחרים בקונם*, יש מן האחרונים שכתבו שהמקבל יכול לאסרה אף לאחר שתחזור לידי הנותן[204], כיון שכשאסרה היתה שלו, וכשהחזירנה קיים תנאו[205].

ליתנה לאחר על מנת להחזיר

מתנה על מנת להחזיר, אם רשאי המקבל ליתנה לאחר במתנה על מנת להחזיר, נחלקו ראשונים בדבר, יש סוברים שרשאי ליתנה לאחר[206], שהרי היא של המקבל ולא של הנותן[207]. ויש סוברים שאינו רשאי ליתנה לאחר על מנת להחזירה[208], ומכל מקום כשאומדים את דעת הנותן שמסכמת דעתו שיתנה לאחר, רשאי ליתנה לאחר[209].

על תשלומי כפל* במקבל מתנה על מנת להחזיר, ונגנבה מידו, שזוכה בהם המקבל, ע"ע כפל[210]. על תשלומי-נזק* במקבל מתנה על מנת להחזיר, שהזיקה אחר, אם זוכה בהם המקבל, ע"ע תשלומי נזק[211].

כנתינה

מתנה על מנת להחזיר חשובה כנתינה[212], וכן מצינו בנתינת תרומה* לכהן, שהנותנה לכהן במתנה על מנת להחזיר, יצא ידי חובת נתינה[213]. וכן לענין פדיון-הבן*, הנותן לכהן חמשה סלעים במתנה על מנת להחזיר, בנו פדוי[214] - על הסוברים שאסור לעשות כן משום שהוא ככהן-המסייע-בבית-הגרנות*, ע"ע[215] - ומן האחרונים יש שכתבו שאינו פדוי, משום גזירה שמא יבוא לפדותו בחליפין*, שאינם מועילים בפדיון הבן, לסוברים כן[216]. וכן לענין תשלומי-תרומה*, יש מן הראשונים שכתבו שאם נתן לכהן תשלומים במתנה על מנת להחזיר, יצא ידי חובת נתינה[217]. וכן בטעם שמצינו שבנתינת הגט* לאשה, אף על פי שאם אמר לה הרי זה גיטיך והנייר שלי, אינה מגורשת, משום שלא נתן לה כלום[218], מכל מקום כשאמר לה "על מנת שתחזירי לי את הנייר", הרי זו מגורשת[219], פירשו ראשונים שהוא משום שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[220]. וכן באיסור שנאמר באשת יפת-תואר* שלא חפץ בה, שאינו רשאי ליתנה לאחרים[221], כתבו אחרונים שאינו רשאי אף ליתנה במתנה על מנת להחזיר, שהרי חשובה כמתנה[222]. ובטעם שחשובה כנתינה, אף על פי שהמקבל חייב להחזירה, יש מן האחרונים שפירשו שהוא משום שהנתינה היא נתינה גמורה לעולם, ואינו מחויב להחזירה אלא מחמת התנאי שהוא דבר אחר ("מילתא אחריתי")[223], והרי זה כמו שנתן לחברו מתנה בתנאי שיתן לו מאתים זוז אחרים, שודאי הנתינה חשובה כנתינה גמורה[224]. על ענינים התלוים בנתינה, כשלא החזירה המקבל, ובטלה המתנה, אם בטלה למפרע אף נתינת הנותן, עי' לעיל[225].

בדעת המקבל

אף בענינים התלוים בדעת המקבל, כתבו אחרונים שחשובה היא אצל המקבל כמו שקיבל דבר, ואפילו שצריך להחזירו[226], ומפרשים שמטעם זה מצינו שמתנה על מנת להחזיר מועילה להחשב ככסף לקנין כסף*, לסוברים כן[227], אף על פי שכסף שאין דעת המוכר סומכת עליו, אינו חשוב ככסף לקנות בו[228].

אינה כמכירה

נתינת מתנה על מנת להחזיר, חשובה כנתינת מתנה ולא כמכירה[229], ובטעם הדבר, יש מן האחרונים שכתבו שהוא משום שהמקבל מחשיבו כמתנה גמורה, וכשמחזיר לו את המתנה, מחזירה לו דרך מתנה כדי לקיים את תנאו, ולא דרך פרעון[230]. ויש מן האחרונים שכתבו הטעם, שבמכירה, על ידי פסיקת הדמים הוא מתחייב לשלם, אבל במתנה על מנת להחזיר אין עליו חיוב לקיים התנאי אלא שאם לא יקיים התנאי תתבטל המתנה - והתנאי הוא דבר אחר ("מילתא אחריתי")[231] - ולפיכך חשובה היא כמתנה ולא כמכר[232]. וכתבו אחרונים שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר מועילה בתרומה[233], אף על פי שמתנות-כהונה*, צריך ליתנם לכהן דרך מתנה ולא דרך מקח וממכר[234].

על ענינים שונים של נתינה, שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם, עי' להלן: שאינה מועילה בהם[235].

נתינתה

משפטי התנאים

נתינת מתנה על מנת להחזיר, אם צריך בנתינתה את משפטי התנאים - כגון לכפול את התנאי, ושיהיה הן קודם ללאו[236] - כשאר תנאי*[237], כדי שיתחייב המקבל להחזירה[238], נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שצריך בה את משפטי התנאים[239], וכתבו שצריך שיכפול הנותן את תנאו[240], וכן צריך שיקפיד על שאר דקדוקי התנאי[241]. אלא שיש שכתבו שפעמים אין צריך שיכפול את תנאו, לפי שיש אומדנא* שלא נתנו אלא על דעת שיחזירנו - כגון הנותן לחברו אתרוג שלו, בכדי לקיים בו מצות נטילת-לולב*[242], והנותן עדיין צריך לאתרוג[243] - ובמקום שיש אומדנא, אין צריך לכפול את תנאו[244], ויש שכתבו בדעת ראשונים שלעולם אין צריך שיכפול את תנאו, שאומדים דעת הנותן שלא נתנה אלא על מנת שיחזירנה, ובמקום שיש אומדנא, אין צריך לכפול את תנאו[245]. ב) ויש סוברים שאין צריך להקפיד בו לכפול את תנאו, ושאר דקדוקי התנאי[246], מהם שפירשו הטעם לפי שהוא תנאי של "על מנת", שלדעתם אין צריך בו את משפטי התנאים[247], ומהם שפירשו הטעם לפי שלדעתם, להלכה, דוקא בתנאי של גיטין וקידושין, צריך דקדוקי התנאים - משום חומר עריות*[248] - אבל בתנאי של ממונות, מספיק גילוי דעת ואפילו שלא עשאו בדקדוקי התנאים[249]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים שמטעם אחר אין צריך להקפיד על דקדוקי התנאים, שלדעתם אף בלא משפטי התנאים, המקבל מחויב להחזיר את המתנה[250], מהם שכתבו הטעם לסוברים שגדרה אינו אלא כמתנה לזמן עד שיחזירה[251], שכיון שלא נתן למקבל קנין עולמית אלא לשעה, ואחר כך ממילא חוזרת לנותן, הרי הוא כשיור בעצם המתנה, ואין צריך בה כלל את משפטי התנאים[252]. ומהם שכתבו הטעם אף לסוברים שהיא מתנה עולמית בתנאי שיחזירנה[253], שמכל מקום חיובו של המקבל להחזיר את המתנה הוא מחמת שהנותן נתן לו את המתנה על דעת שיחזיר לו חפץ זה, ולפיכך המקבל מחויב בפסיקה שפסק לנותן בעד המתנה[254], וכשם שכל קונה מחויב ליתן דמים שפסק בעד המכר, כך גם מקבל המתנה מחויב להחזירה מחמת הפסיקה[255].

כתנאי ומעשה בדבר אחד

מתנה על מנת להחזיר, אם חשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד, שאינו מועיל, לסוברים כן[256], נחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים שאינה חשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד[257], מהם שפירשו הטעם שדוקא כשהתנאי סותר את המעשה אינו מועיל, וכגון המגרש את אשתו על מנת שתחזיר לו את הניר, לסוברים שהאומר על מנת אינו כאומר מעכשיו, שנמצא שאינה מגורשת עד שמחזירה את הניר, ואז הניר כבר אינו שלה, אבל מתנה על מנת להחזיר שחשובה כמתנה, אינו אלא לסוברים שהאומר על מנת הוא כאומר מעכשיו, ואפשר לקיים את התנאי לאחר המעשה[258]. ומהם שפירשו הטעם שהוא משום שיכול להחזיר דמיה, לסוברים כן[259], ונמצא שהתנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר[260]. ב) ויש שכתבו שחשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד[261], מהם שכתבו שמטעם זה אינו מועיל אלא לסוברים שאף תנאי ומעשה בדבר אחד מועיל, אבל לדעת רב אדא בר אהבה שתנאי ומעשה בדבר אחד אינו מועיל[262], אף התנאי שהתנה על מנת להחזירו אינו מועיל[263]. ומהם שכתבו שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה אלא לדעת חכמים, שלא הצריכו בתנאי את דקדוקי התנאים[264], אבל לדעת רבי מאיר שבכל תנאי צריך תנאי כפול ושאר דקדוקי התנאים[265], תנאו אינו מועיל[266]. ומהם שכתבו שאמנם הוא תנאי ומעשה בדבר אחד, אלא שלדעתם בתנאי של "על מנת", אין צריך את דקדוקי התנאים[267], ומועיל אף כשהתנאי והמעשה הם בדבר אחד[268].

על ידי אומדנא*

בכמה מקומות מצינו שאף שלא פירשו בה שתהיה מתנה על מנת להחזיר, מכל מקום מחמת אומדנא* דינה כמתנה על מנת להחזיר, כיון שאומדים דעת הנותן, שכוונתו למתנה על מנת להחזיר[269]. וכן מצינו בנותן מתנה לחברו ולא פירש בה שתהיה על מנת להחזיר, ועדיין הוא צריך לה - כגון הנותן לחברו לולב, והנותן עדיין צריך לו, שצריך לצאת בו ידי חובת מצות נטילת-לולב*, משום שאין לו לולב אחר[270] - שיש מן הראשונים שסוברים שהוא כמו שפירש בה שתהיה על מנת להחזיר, ואין צריך שיאמר בה תנאי בפירוש[271]. על הסוברים שכשהאב נותן נדוניא לבתו ומתנה עם הבעל שאם תמות אשתו בלא בנים תחזור הנדוניא לו או ליורשיו, שגדר הדבר הוא משום שהיא כמתנה על מנת להחזיר, ע"ע ירושת הבעל[272]. על נתינת סודר לקנין חליפין* בסתם, לדעת רב נחמן, שהמקנה אינו רשאי לעכב את הסודר בידו[273], שיש מן הראשונים מפרשים טעם הדבר שהסודר אינו קנוי לו אלא במתנה על מנת להחזיר, ע"ע חליפין[274]. וכן מצינו אופנים של מתנה על מנת להחזיר מחמת שאומדים דעתו, כשהשאיל חפץ לחברו, ואומדים דעת המשאיל שכוונתו ליתנה אף במתנה על מנת להחזיר[275], כגון בענינים שחפץ השאול אינו מועיל בהם, שכתבו ראשונים בכמה מהם, שהמשאיל לחברו חפץ לצורך עשיית אחד מענינים אלו, אומדים את דעת המשאיל שדעתו ליתנו לו אף במתנה על מנת להחזיר[276], וכתבו שמטעם זה המשאיל לחברו טלית מצוייצת בכדי לברך עליה, שאם אינה אלא שאולה, אינו יכול לברך עליה, לפי שטלית שאולה פטורה מן הציצית*[277], שאומדים דעת המשאיל שדעתו ליתנה לו אף במתנה על מנת להחזיר, ורשאי לברך על הציצית[278]. וכן כתבו ראשונים בשואל טבעת מחברו, והודיע למשאיל שרוצה לקדש בה את האשה, שרשאי לקדשה[279], אף על פי שאינו יכול לקדשה בטבעת שאולה[280], לפי שהמשאיל גמר בדעתו ליתנה לו באופן שיועיל לקידושין, וכיון שאינו יכול לקדש בטבעת שאולה, הרי הוא נותנה לו במתנה על מנת להחזיר[281]. וכן יש מן האחרונים שכתבו בשואל לולב מחברו ביום טוב ראשון ומודיעו שרוצה לצאת בו ידי חובת נטילת-לולב*, שיוצא בו ידי חובה[282], ואף על פי שאינו יוצא ידי חובתו בלולב שאול[283], לפי שודאי דעת המשאיל ליתנה לו באופן המועיל לצאת ידי חובה, וכוונתו אף להקנות לו את הלולב במתנה על מנת להחזיר[284], על הסוברים שלענין לולב, אין אומרים שדעת המשאיל להקנותו במתנה על מנת להחזיר, ועל טעמם, ע"ע נטילת לולב. וכן יש מן האחרונים שכתבו בשואל מחברו חמשה סלעים כדי לפדות את בנו, שאומדים את דעתו שכוונתו ליתן לו בצורה המועילה לפדיון הבן, וכיון שאינו יכול לפדותו בחפץ המושאל, אנו אומדים דעת המשאיל שכוונתו שתהיה מתנה על מנת להחזיר, שיכול לפדות בה[285].

כשאמר ותחזירהו לי

כשבשעת נתינת המתנה לא אמר "על מנת" שתחזירנה לי, אלא הא לך מתנה "ותחזירנה לי" לחוד: א) יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה חשובה כמתנה[286], ומפרשים שמטעם זה לדעת ראשונים אותה שאמרו שמתנה על מנת להחזיר מועילה בפדיון-הבן*[287], אינו אלא כשאמר לכהן על מנת שתחזירם לי, אבל אם אמר לכהן ואתה תחזירם לי, אין בנו פדוי[288], שכיון שלא אמר על מנת אלא ואתה תחזירם לי, אינה מתנה[289]. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים, יש מפרשים לפי שלשון "ותחזירהו לי" משמע שיחזיר לו מיד, ונמצא שאינה מתנה כלל, אבל כשאמר על מנת שתחזירהו לי, משמעו שיהיו קנוים לך מעתה ותחזירם לי לאחר זמן[290], ולדעתם אינו אלא כשאומר ותחזירנה לי בסתם, אבל כשאומר ותחזירנה לי "לאחר זמן" חשובה כמתנה[291]. ויש מפרשים הטעם לפי שמשמעות הלשון שחוזר בו, שבתחילת לשונו שאמר "הא לך מתנה" משמע מתנה גמורה לעולם, וכשסיים לשונו ואמר "ותחזירה לי", הרי הוא חוזר מדבריו הראשונים ומבטלם[292], ואומרים תפוס-לשון-אחרון*[293]. ויש מפרשים הטעם, שדוקא במתנה על מנת להחזיר הרי היא מתנה עולמית, אלא שמתנה עמו שיחזירנו, לסוברים כן[294], הרי זה כמתנה עמו על דבר אחר, שחשובה כמתמנה וצריך לקיים תנאו, אבל כשאמר לו "ותחזירנה לי", נמצא שאינו נותן לו מתנה גמורה אלא לזמן, ולדעתם אינה חשובה כמתנה[295], ולדעתם אף אם אמר "ותחזירהו לי לאחר זמן", אינה חשובה כמתנה[296]. ב) ויש מן האחרונים שסוברים שחשובה כמתנה[297], ומפרשים שזה שכתבו ראשונים שכשאמר בפדיון הבן ואתה תחזירם לי אינו פדוי[298], אינו אלא משום שאמר הא לך חמש סלעים ואתה תחזירם לי, שלא הזכיר כלל לשון מתנה, ומשמעות לשונו אינה אלא לשון פקדון, אבל אם אמר הא לך "מתנה" חמש סלעים ותחזירם לי, אף לדעתם חשובה כמתנה[299] ויש שכתבו שהטעם שאינו פדוי בפדיון הבן, כיון שכשאמר ותחזירהו לי אינו אלא כמתנה לזמן, ומתנה לזמן שוויה פחות משווי המתנה בעצם, וכיון שלפדיון הבן צריך שיעור חמשה סלעים[300], כשנתן לו אותם במתנה לזמן, לא נתן לו את שיעור השווי הנדרש[301]. כשמתנתו קיימת כשאמר "ותחזירנה לי" - כגון שאמר ותחזירנה לי לאחר זמן, לסוברים כן[302], או לסוברים שלעולם כשאמר "ותחזירנה לי", מתנתו קיימת[303] - כתבו אחרונים שעדיפה היא ממתנה על מנת להחזיר, שכשאמר "על מנת שתחזירנה לי" המתנה תלויה בחזרה, ואם לא יחזירנה תתבטל המתנה, אבל כשאמר "ותחזירנה לאחר זמן", אין המתנה תלויה בחזרה, ואף אם לא יחזירנה לנותן אין המתנה מתבטלת[304], וכתבו שלפיכך אף לסוברים שמתנה על מנת להחזיר מעיקר הדין אינה מועילה באיסור חמץ, כשנותן את חמצו לגוי במתנה על מנת להחזיר[305], מכל מקום אם כשנתן לגוי אמר לו "ותחזירנה לי" לאחר הפסח, אינה מועילה אלא משום חומר איסור חמץ[306]. ויש מן האחרונים שסוברים שאף כשאמר ותחזירהו לי לחוד, הרי הוא כתנאי, שכיון שהוא לתועלת הנותן, מחויב המקבל להחזירה, ואם לא יחזירנה אינה מתנה[307].

על הנותן שזכאי להתנות את התנאי בנתינת המתנה, ע"ע תנאי[308].

המַתְנֶה

הנותן שיכול להתנות בנתינת המתנה על מנת שיחזירנה, אינו אלא כאשר הוא זכאי בנתינתה[309], וכן כתבו אחרונים שבלקט-שכחה-ופאה*, אינו יכול להתנות עם העני על מנת שיחזירנה, לפי שאינו זכאי בנתינתם, שלא נאמרה בהם אלא עזיבה[310]. וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבנתינת מתנות-כהונה*, שמצינו שיכול להתנות בהם עם הכהן על מנת שיחזירם[311], אינו אלא לסוברים שטובת-הנאה* ממון[312], שהוא זכאי בנתינתם[313]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שטובת הנאה אינה ממון[314], יכול להתנות עם הכהן על מנת שיחזירם, לפי שאף לדעתו הבעלים חשוב כמקנה, ותנאו מועיל[315], שאסור לחטפם מן הבעלים שלא מדעתו[316].

נתינתה בשבת

נתינת מתנה על מנת להחזיר בשבת* ויום-טוב*, אם דינה כשאר מתנה שאסור ליתנה בשבת ויום טוב[317], נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאסור ליתנה[318], שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[319]. ויש סוברים שמותרת[320], כיון שאינה מתנה גמורה, ואינו כמקח גמור[321]. ויש שכתבו כעין זה שנתינתה בשבת, אינה אסורה אלא לפי שאף חזרת דמים מועילה בה, לסוברים כן[322], והרי היא כמקח גמור, אבל במקום שחזרת דמים אינה מועילה, כגון במתנה שמקפיד עליה[323], נתינתה בשבת מותרת[324].

חזרתה

בפרק שלפנינו ידונו גדרי החזרה הנדרשת במתנה על מנת להחזיר, כדי לדונו כמקיים את התנאי. על דיני מקבל מתנה שלא החזיר את המתנה, עי' לעיל[325]. על חזרת מתנה על מנת להחזיר אם צריך הנותן לעשות בה מעשה קנין בכדי שתשוב להיות שלו, עי' להלן: בעלות הנותן[326].

זמן החזרה

מתנה על מנת להחזיר, צריך להחזירה בזמן שקצב הנותן[327], ואם אמר הנותן על מנת שתחזיר לי מיד, אינה מתנה[328]. כשלא קצב הנותן זמן לחזרתה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שיכול המקבל להחזיר בזמן שירצה[329], כשאר תנאי שיכול לקיימו בזמן שירצה[330], ואף לאחר שלושים יום אין הנותן יכול לכופו להחזיר[331], ובכל פעם יכול לדחותו ולומר לו אחזיר לך לאחר זמן ואקיים תנאי[332]. ויש סוברים שזמנה שלושים יום[333]. ויש סוברים שכל שהנותן תובעו צריך להחזירו, ואם עכב לא קנה[334]. ומכל מקום כתבו ראשונים שאף לסוברים שיכול להחזירו בזמן שירצה[335], אינו אלא כשבשעת הנתינה אמר הנותן על מנת שתחזירהו לחוד, שאינו צריך להחזיר לו דבר הראוי[336], אבל אם בשעת נתינת המתנה אמר הנותן על מנת שתחזירהו "לי", שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן[337], צריך להחזירה דוקא בזמן שהנותן עדיין צריך לה[338], ולפיכך כשנתן לו אתרוג והנותן עדיין צריך לו לצאת ידי חובתו, שצריך להחזירו לו בימי החג[339]. ויש מן הראשונים שכתבו שכל שאומדים דעת הנותן שרצה שיחזירנו בזמן שצריך לו, כגון שנתן לחברו אתרוג שודאי דעת הנותן שיחזירנה בזמן שיכול לצאת בו ידי חובתו, חייב להחזירה בזמן זה, וכל שלא החזירה המקבל, המתנה בטלה[340].

גדרה

חזרת המתנה לנותן, לסוברים שצריך בה מעשה קנין כדי שתשוב להיות שלו[341], נחלקו אחרונים בגדרה: א) יש סוברים שצריך להחזירה כשהיא ראויה לקנין של הנותן, ואם אינה ראויה לקנינו כגון שהקדישה המקבל, אינה חזרה[342] - מהם סוברים שהמקבל אף צריך להקנותה[343], ומהם סוברים שאינו צריך להקנותה, ודי בכך שלא יעכב על הנותן מלקנותה[344] - וכתבו שאותה שאמרו שכשהמקבל הקדישו והחזירו מוחזר[345], אינו אלא כשהקדישו לשלמים*, שמועילה בהם הקנאה, משום שהם ממון בעלים, לסוברים כן[346]. ב) ויש סוברים שדי בכך שמחזירה לנותן בפועל - וזה שצריך מעשה קנין בחזרתה, לסוברים כן[347], אינו אלא משום קנינו של הנותן, שאינה חוזרת להיות שלו בלא מעשה קנין[348] - ואף אם החזירה כשאינה ראויה לנותן לקנין, חשובה כחזרה[349], וכתבו שלפיכך אמרו שכשהקדישו והחזירו, הרי זה מוחזר[350], אף על פי שהנותן אינו יכול לקנותו, שהרי הוא קדוש, שמכל מקום, כיון שהחזירו בפועל, קיים את תנאו[351]. אלא שמהם מוסיפים, שהיינו דוקא כשאמר בעת נתינת המתנה "על מנת שתחזירהו" לחוד, שאין צריך להחזיר לו דבר הראוי[352], אבל כשאמר הנותן בעת נתינת המתנה "על מנת שתחזירהו לי", שצריך להחזיר לו דבר הראוי[353], צריך אף להחזירה כשהיא ראויה לקנין[354], שחיובו להקנות אינו משום עצם התנאי להחזירו, אלא משום שהתנה שיחזירנו דבר הראוי, ואם הנותן אינו יכול לקנות את החפץ אין זה דבר הראוי לו לכל ענין[355]. על הסוברים שהנותן אינו צריך לחזור ולקנותה כדי שתהיה שלו, שלדעתם מתנה על מנת להחזיר אינה אלא כמתנה לזמן, עי' להלן[356].

קציצת תמורה בעד חזרתה

כשבשעת החזרה קצץ המקבל עם הנותן, שיתחייב לו תמורה בעד חזרתו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה כחזרה[357], שאין תנאי החזרה שיעשנה דוקא בחנם[358], וכן כתבו ראשונים שהמקבל מן האשה מתנה על מנת להחזיר, יכול לקדשה בזה שמחזיר לה את המתנה[359]. ויש מן האחרונים שכתבו שכשאשה נתנה לבעל גט על מנת להחזירו, ובא הבעל לגרשה בהחזרת הגט, אינו חשוב כנתינת גט כיון שאינו נותנו משלו, שהרי הוא מוכרח להחזירו מחמת התנאי[360].

החזירה על מנת להחזיר

מתנה על מנת להחזיר, שהחזירה המקבל לנותן על מנת להחזיר, יש מן האחרונים שכתבו שחזרתו חשובה כחזרה[361]. ויש מן האחרונים סוברים שאינה חשובה כחזרה[362], שהרי בדברים שתלוים בדעת בני אדם, מתנה על מנת להחזיר אינה חשובה כמתנה[363].

החזירה בכפיה

כשהמקבל לא החזירה מדעתו, וכפוהו להחזירה, אם חשוב שהתקיים התנאי, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאינה חשובה כחזרה[364], ואם כפוהו להחזיר בטלה המתנה[365], שכוונתו בתנאו, אינו אלא על מנת שיחזירנה המקבל מדעתו ומרצונו[366]. ב) ויש סוברים שחשובה כחזרה[367], ואפילו שבשאר תנאי שמתנה הנותן עם המקבל, כגון על מנת שתעשה דבר פלוני, אם לא קיים התנאי מרצונו אלא באונס, לא התקיים התנאי[368]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים שהדבר תלוי, שבמקום שנותן את המתנה מדעתו, אינה חשובה כחזרה, שודאי דעתו מתחילה אינה אלא שיחזירנה בלא כפיה, שמי הכניסו בעסק הזה ליתן מתנה ושיהיה לו דין ודברים עם המקבל, וכל שהוצרכו לכפותו אינו חשוב כקיום התנאי ובטלה המתנה, אבל באופנים שהוצרך ליתן מתנה אלא שנתן אותה על מנת להחזיר, כגון הנותן חמשה סלעים של פדיון-הבן* לכהן במתנה על מנת להחזיר[369], או הנותן מתנה לגוי כדי שלא לעבור על איסור[370], שהוא צריך ליתן מתנות אלו, ותכליתו בנתינתם על מנת להחזיר, אינה באה אלא בכדי שלא יצטרך ליתנם עולמית, ודאי שכוונתו היא שאפילו אם יחזירנה המקבל בעל כרחו, תהיה חשובה כחזרה[371].

כשלא רצה הנותן לקבלו מיד המקבל, והחזירו המקבל לנותן בעל כרחו, אם חשובה כחזרה, ע"ע נתינה-בעל-כרחו*.

החזירה על ידי אחר

כשמחזירה לבעלים על ידי שליח, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב שהתקיים התנאי[372], ומוסיפים לצדד שאין צריך בזה להלכות שליחות*, אלא אף אם מחזירה לו על ידי גוי או קטן שאינם בלי שליחות[373], מתקיים תנאו[374]. כשנתנה המקבל לאחר במתנה על מנת להחזיר, לסוברים שרשאי ליתנה לאחר[375], ואותו אחר מחזירה לידי הבעלים, יש מן הראשונים שסוברים שחשוב שהתקיים התנאי[376], שעיקר התנאי שתבוא לידו, והרי באה לידו[377], ואפילו אמר הנותן על מנת שתחזירהו "לי"[378], כיון שסוף סוף חזרה אליו[379], ומן הסתם לא היה כוונת וקפידת הנותן, אלא שיוחזר לו החפץ, בין על ידי המקבל ובין על ידי באי כוחו[380]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלא מתקיים התנאי, אלא כשמחזירו למקבל, והמקבל מחזירו לנותן[381].

כשיורשיו מחזירים

כשמת המקבל, יש מן האחרונים שכתבו שמועילה חזרת היורשים, כדי שיתקיים התנאי[382], ואפילו אמר על מנת שתחזירהו "לי"[383], ודוקא אם אמר על מנת ש"אתה" תחזירהו לי אינה חשובה כחזרה[384]. ויש מן האחרונים שסוברים שלא מתקיים התנאי[385].

החזירה לרשותו

כשאינו מחזירו לידי הנותן ממש, אלא לרשות הנותן, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה כחזרה[386]. וכתבו עוד, שאף כשמזכה לו על ידי אחר, חשובה כחזרה[387].

החזירה לבעל חובו

כשמחזירה לבעל חובו של הנותן, אם חשובה כחזרה: יש מן האחרונים שכתבו שחשוב כחזרה[388], מהם שפירשו הטעם שכיון שמשועבד לבעל חובו מדין שעבודא-דרבי-נתן*[389], הרי זה כמו שמחזיר לרשותו של הנותן, שחזרתו מועילה[390], ומהם שפירוש הטעם משום שאומדים דעת הנותן, שאף אם יתן את המתנה לבעל חובו שתהיה חשובה כחזרה, שהרי המקבל משועבד לו מדין תורה[391]. ויש מסתפקים שאינה חשובה כחזרה, שדעת הנותן שיחזירנו לו ולא לבעל חובו[392].

כשמחזיר ליורשיו

כשמת הנותן ובא המקבל להחזיר את המתנה ליורשיו: כשאמר הנותן "על מנת שתחזירהו" לחוד, יש מן הראשונים שכתבו שיכול להחזירה ליורשיו[393], ויש מן האחרונים שכתבו שלדעת חכמים הסוברים שבשאר תנאי כשאמר "לי" אינו יכול להחזירו ליורשיו[394], במתנה על מנת להחזיר אף כשלא אמר לי, אינו יכול להחזירה ליורשיו, שלשון חזרה משמע למי שנתנו לו[395]. כשאמר הנותן על מנת שתחזירהו "לי" - לסוברים שכאשר לא אמר לי, יכול להחזירו ליורשיו[396] - כתבו ראשונים שהדבר תלוי במחלוקת התנאים בשאר תנאי כשאמר "לי" - כגון המגרש את אשתו ואמר על מנת שתתני לי מאתים זוז - משמעותו לי ולא ליורשי[397], ויש מן האחרונים מצדדים שאף לסוברים שבשאר תנאי אם אמר לי אינו יכול לתת ליורשיו, מכל מקום במתנה על מנת להחזיר, אף כשאמר "לי" יכול להחזירו ליורשיו[398], שדוקא בשאר תנאי שלא היה צריך להוסיף תיבת "לי", אנו אומרים שבא להתנות שתתן לו ולא ליורשיו, אבל במתנה על מנת להחזיר שאמר "לי", שהיה צריך להוסיף כן בכדי להתנות שיחזיר לו חפץ הראוי[399], יכול להחזיר אף ליורשיו[400].

כשאינה ראויה

כשבשעת החזרה, המתנה אינה ראויה לנותן, כגון שהמקבל הקדיש את המתנה[401] - על אופנים נוספים שיש סוברים שחשוב שאינה ראויה, עי' להלן[402] - נחלקו בדבר אמוראים וראשונים בדעתם: בדעת רב נחמן שאף אם הקדישו והחזירו, חזרתו חזרה[403], יש מן הראשונים שסוברים שהוא משום שלדעתו אף כשהמתנה אינה ראויה לנותן חשובה כחזרה[404], שהרי החפץ שנתן חזר אליו[405], ואינה עדיפה מהשבת גזילה, שאף אם נעשית איסורי-הנאה* השבתה חשובה כהשבה ויכול לומר לו הרי שלך לפניך, לסוברים כן[406]. לדעת רבא חזרתו אינה חזרה[407], ואף לסוברים שבהשבת גזילה, חשובה כהשבה אף אם נעשית איסורי הנאה[408], אינו אלא בגזילה שחייבתו תורה להשיב כעין שגזל, אבל במתנה על מנת להחזיר שחיובו להחזיר הוא מחמת התנאי, צריך השבה מעולה[409]. לדעת רב אשי - וכן הלכה[410] - הדבר תלוי כיצד התנה הנותן בעת נתינת המתנה, שאם אמר "על מנת שתחזירהו" לחוד, אף אם המתנה אינה ראויה לנותן בשעת החזרה, חשובה כחזרה, אבל אם אמר "על מנת שתחזירהו לי", אינה חשובה כחזרה אלא כשהיא ראויה לנותן בשעת החזרה[411].

כשהקדישה

כשהקדישה המקבל - לסוברים שצריך שבשעה שמחזיר את המתנה תהיה ראויה לנותן[412] - אינה חשובה כחזרה[413], ואף על פי שהנותן יכול לפדותה, מכל מקום בשעת החזרה, אינה ראויה לו[414]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף על פי שלפירושם בדעת רב נחמן אם נעשית המתנה איסורי-הנאה*, אינה חשובה כחזרה[415], מכל מקום אם החזירה כשהיא קדושה, חשובה כחזרה[416], שהרי יכול לפדותה ולהנות ממנה[417].

כששיעבדה בחובו

כששיעבדה המקבל בחובו - לסוברים שיכול לשעבדה[418] - אם חשובה כדבר הראוי לנותן, וחשובה כחזרה, לסוברים שבשעה שמחזיר את המתנה צריך שתהיה ראויה לנותן[419]: יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב כדבר הראוי לנותן[420], שהרי כשבעל חובו גובה אותה אינה ראויה לו[421], ואף על פי שאפשר לסלק את הבעל חוב בדמים[422], מכל מקום אם גבה ממנו, מתברר למפרע שהחזיר לו דבר שאינו ראוי[423]. ויש שכתבו שחשוב כדבר הראוי לנותן[424].

כשהתקלקלה והופחת שוויה

כשעדיין היא ראויה לנותן, אלא שהתקלקלה מעט והופחת שוויה, כגון הנותן אתרוג לחברו, ומחמת משמוש היד הופחת שוויו משוויו בשעת הנתינה, אם חשובה כחזרה, לסוברים שצריך שבשעה שמחזיר את המתנה תהיה ראויה לנותן[425], נחלקו אחרונים בדבר[426]: יש סוברים שחשובה כחזרה, שהרי עדיין היא ראויה לנותן[427]. ויש סוברים שאינה חשובה כחזרה[428], שכוונת הנותן שיחזירנה לו כמו שהיתה שווה בשעת הנתינה, ולא עם קלקול מעט[429].

בכמה אופנים מצינו שדנו שאף לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעה שמחזירה[430], מכל מקום באופנים אלו אינה חשובה כלל כחזרה:

כשמתה

קיבל בהמה במתנה על מנת להחזיר ומתה, ובא להחזירה - לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעה שמחזירה - אם חשובה כחזרה: יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה כחזרה, כיון שגוף הבהמה קיימת[431], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה חשובה כחזרה[432], ויש מן הראשונים שמסתפקים בדבר[433].

כשמכרה או נתנה לאחר

כשהמקבל מכרה או נתנה לאחר, לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעה שמחזירה[434]: יש מן הראשונים שסוברים שיכול הוא להחזירה, וחשוב שמתקיים התנאי[435], ויש מן האחרונים שסוברים שאינו יכול להחזירה[436], שדוקא כשהיא קדושה בשעת החזרה, חשובה כחזרה, כיון היא עומדת בעינה ואינה חסרה, ואינה היזק ניכר כל כך, אבל כשמכרו לאחר שהוא היזק ניכר בכך שיצא לרשות אחר, אינה חשובה כחזרה[437].

כשנעשית איסורי-הנאה*

כשנעשית איסורי-הנאה*, לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעת החזרה[438], יש מן הראשונים שסוברים שחשובה כחזרה[439], שאינה עדיפה מהשבת גזילה, שאף אם נעשית איסורי הנאה יכול לומר לו הרי שלך לפניך, לסוברים כן[440]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת רב נחמן שאינה חשובה כחזרה[441] - ואינה כהשבת גזילה שיכול להחזיר איסורי הנאה, שבגזילה צריך להחזיר כעין שגזל, אבל כאן חיובו להחזיר משום התנאי[442] - ולדעתם לא אמר רב נחמן שאף על פי שהקדישה חזרתו חזרה, אלא לפי שיכול לפדותה ולהנות ממנה[443].

חזרת דמים

כשאינו מחזיר את המתנה עצמה אלא את דמיה - כשהמתנה אינה קיימת[444] - אם אומרים בו מה לי הם מה לי דמיהם, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש מן הראשונים סוברים שחשובה כחזרה[445], ואף לדעת חכמים שסוברים שהמגרש את אשתו והתנה עליה שתתן כלי או בגד, ואבד, אין מועיל שתתן לו דמי הכלי או הבגד[446], אינו אלא בגיטין שאנו אומרים שנתכוין לצער את אשתו[447]. ואף אם אמר על מנת שתחזירנה "לי" - שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן[448] - יכול להחזיר דמיה[449], כיון שמחזיר לו דמים ויכול לקנות בהם חפץ כמו הראשון, חשוב שהחזיר לו דבר הראוי לו[450]. על מתנה שדרך בני אדם להקפיד עליה, אם אף בה חזרת דמים חשובה כחזרה, עי' להלן[451]. ב) ויש סוברים שלדעת חכמים שבגירושין אין מועיל שתתן דמי הכלי, אף במתנה על מנת להחזיר, אין מועילה חזרת דמים[452]. וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבמתנה על מנת להחזיר, לא מועילה חזרת דמים[453], ומהם מוסיפים, שאף על פי שבשאר עושה תנאי עם חברו על מנת שיתן לו חפץ מסוים, יכול ליתן דמיו, לסוברים כן[454], מכל מקום במתנה על מנת להחזיר, אנו אומרים שכוונתו היתה שיחזיר לו דוקא את החפץ שנתן לו ממש, שאדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, ודרך בני אדם שלא למכור או לתת כליהם לאחרים[455], או שכיון שאמר על מנת שתחזיר לי, לשון "חזרה" מורה שמקפיד דוקא על החפץ ולא על דמיו[456].

כשהמתנה קיימת

כשהמתנה עדיין קיימת, לסוברים שחזרת דמים מועילה[457]: א) יש מן האחרונים שכתבו שדוקא כשמתנה אינה קיימת מועילה חזרת דמים - ואפילו אבדה בפשיעתו[458] - אבל כשהיא קיימת לדברי הכל לא מועילה חזרת דמים[459], מהם שכתבו שכשהחפץ אינו קיים בידו של המקבל, כגון שאבד, או אפילו נתנו או מכרו לאחר, או שהקדישו, מועילה חזרת דמים[460], ומהם שכתבו שאף אם הקדישו ואינו בידו, כל שהחפץ בעין לא מועילה חזרת דמים[461]. ב) ויש מן האחרונים שסוברים שאין חילוק בדבר, ואף כשהחפץ קיים, מועילה חזרת דמים[462], שמזה שלא נתן לו בהשאלה, מוכח שכוונת הנותן שאפילו יהיה החפץ קיים יוכל להחזיר לו דמים[463].

כשהדרך להקפיד עליה

במתנה שדרך בני אדם להקפיד עליה, כגון הנותן לחברו אתרוג ביום טוב ראשון של סוכות, במתנה על מנת להחזיר, שהנותן אינו רוצה בדמיו, אלא באתרוג עצמו כדי לקיים מצות נטילת-לולב* בשאר הימים, אם מועילה בה חזרת דמים, לסוברים שבשאר מתנה על מנת להחזיר מועילה חזרת דמים[464]: יש מן הראשונים שכתבו שחזרת דמים אינה מועילה בה[465], לפי שלא גמר בדעתו לקבל את דמיה אלא את המתנה עצמה[466], ודוקא בשאר מתנה מועילה חזרת דמים, שכוונתו בתנאו אינה אלא לתועלת ממון, וכדי שלא לשקע את המתנה ביד המקבל[467], וכתבו שהנותן לולב לחברו אין מועילה בו חזרת דמים[468]. ואף בדעת ראשונים שסוברים שגם כשנותן לולב לחברו, מועילה בו חזרת דמים[469], יש מהם שכתבו הטעם שאתרוג אינו כדבר שדרך בני אדם להקפיד עליו, ואף כשצריך לצאת בו, דיו בדמיו[470]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדבר, יש שכתבו שבמתנה שמקפיד עליה אין מועילה חזרת דמים אף כשהמתנה נאנסה ואינה קיימת[471], ויש שכתבו שלא אמרו שאינה מועילה אלא להחמיר כשהמתנה עודנה קיימת, אבל אם נאנסה המתנה ואינה קיימת, הרי היא כשאר מתנה שמועילה בה חזרת דמים לקיום התנאי[472].

חפץ אחר כמותו

כשבא להחזיר חפץ אחר כמו החפץ שקיבל, לסוברים שחזרת דמים אינה חשובה כחזרה[473], נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שאינה חשובה כחזרה[474], משום שאדם רוצה יותר בקב שלו[475]. ויש סוברים שחשובה כחזרה[476].

שאינה מועילה בהם

בכמה דינים מצינו שאף על פי שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה, מכל מקום לדינים אלו, מטעמים שונים, יש סוברים שאינה חשובה כמתנה[477].

כשבאה למלאות חסרון

דברים שבאים למלאות חסרונו של המקבל, יש מן האחרונים שכתבו שמתנה על מנת להחזיר אינה חשובה בהם כמתנה[478], וכתבו שמטעם זה בפרעון חוב במתנה על מנת להחזיר, הדבר תלוי, שכשתשלומי החוב באים למלאות חסרון, כגון פרעון הלואה*, שהתשלומים באים למלאות חסרונו של המלוה, וכן בתשלומי-נזק* שבאים למלאות חסרונו של הניזק, מתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם[479], ודוקא בפדיון-הבן* מועילה מתנה על מנת להחזיר[480], אף על פי שהוא כחוב ממון לסוברים כן[481], לפי שאינו בא למלאות חסרון[482]. וכן יש שכתבו שמטעם זה, הנודר לתת צדקה* לעני, אינו יכול ליתן לו מתנה על מנת להחזיר, לסוברים כן[483], שמצות צדקה היא למלאות את חסרונו של העני[484]. על הסוברים שאף בפריעת חוב של הלואה, וכן במצות צדקה, מועילה מתנה על מנת להחזיר, עי' להלן[485].

כשצריך הנאה

חפץ שניתן במתנה על מנת להחזיר, אם חשוב שיש הנאה למקבל בגופו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדבר: א) יש סוברים שחשוב שאין הנאה בגוף החפץ[486], שאף על פי שלמקבל יש הנאה בשימוש שבמתנה בין נתינתה לחזרתה, מכל מקום בגופה של המתנה אין לו הנאה, שהרי צריך להחזירה[487], וכתבו ראשונים שמטעם זה אין אשה מתקדשת בכסף שניתן לה על מנת להחזיר[488], שלדעתם, אשה אינה מתקדשת בכסף שאין לה בו הנאה[489], וכסף שקיבלה במתנה על מנת להחזיר אין לה הנאה בגופו[490]. וכעין זה יש מן האחרונים שמצדדים לענין ברכת שהחיינו על כלים חדשים, שאף על פי שהקונה כלים חדשים מברך שהחיינו[491], מכל מקום כשקיבל כלים חדשים במתנה על מנת להחזיר, אינו מברך שהחיינו, שאין לו הנאה וחביבות כמו הקונה כלי לגמרי[492]. ב) ויש סוברים שחשוב שיש בה הנאה למקבל בגוף המתנה[493], וכתבו אחרונים שמטעם זה, אף על פי שאשה אינה מתקדשת בכסף שאין לו בה הנאה, לסוברים כן[494], מכל מקום מתנה על מנת להחזיר חשובה ככסף שיש לו בה הנאה[495], כיון שהמתנה היא מתנה גמורה, והתנאי אינו אלא דבר אחר ("מילתא אחריתי")[496], והטעם שאינה מתקדשת במתנה על מנת להחזיר, אינו אלא משום גזירה שמא יבא לקדשה בחליפין*[497].על נתינת מתנה לאדם-חשוב*, שהנאת קבלתו את המתנה, חשובה כנתינת הנאה - שהיה הנותן צריך ליתן פרוטה לאדם שיפייסנו לקבלו הימנו - לנותן המתנה, לקידושין*[498], ולקנין כסף* לסוברים כן[499], אם היא אף כשהמתנה היתה על מנת להחזיר, ע"ע כסף (ב)[500].

כשצריך שוויות

כשצריך שוויות - כגון בקנין כסף*, לסוברים שגדר הקנין הוא נתינת שווי דמי המקח[501] - אם נתינת מתנה על מנת להחזיר חשובה כנתינת שוויות: יש מן האחרונים שסוברים שאינה חשובה כנתינת שווי[502], מהם שכתבו בדעת ראשונים שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר אינה מועילה כלל לקנין כסף[503], שלדעתם גדר קנין כסף הוא נתינת שווי דמי המקח, ומתנה על מנת להחזיר אינה חשובה כנתינת שווי[504], ומהם שכתבו שאף לסוברים שמועילה לקנין כסף[505], אינו אלא משום שלדעתם, גדר קנין כסף הוא בתורת מעשה קנין גרידא ולא כנתינת דמי המקח[506]. ויש סוברים שחשובה כנתינת שווי[507], שהמתנה מצד עצמה יש בה שווי, ואף על פי שמחויב להחזירה מחמת תנאו, התנאי אינו אלא דבר אחר ("מילתא אחריתי")[508], וכתבו שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר מועילה בקנין כסף, לסוברים כן[509], אף על פי שגדר קנין כסף הוא נתינת שווי, לסוברים כן[510].

בלשון-בני-אדם*

בדברים התלוים בלשון-בני-אדם*, יש מן הראשונים שכתבו שאינה חשובה מתנה[511], שלא אמרו שמתנה על מנת להחזיר חשובה מתנה, אלא בדברים שחייבה בהם תורה לתת, אבל בחיובים התלוים בלשון בני אדם, אינה חשובה כמתנה[512], וכתבו שמטעם זה הנשבע לתת לחברו מתנה, אינו רשאי לתתה לו במתנה על מנת להחזיר, שבנדרים ושבועות הולכים אחר לשון בני אדם[513], וכן המתנה עם חברו שיתן לו מתנה, אינו רשאי לתתה לו במתנה על מנת להחזיר, שבתנאים שבין אדם לחברו הולכים אחר לשון בני אדם[514]. על הסוברים שאף הנשבע לתת מתנה לחברו, או המתנה עם חברו שיתן לו מתנה, רשאי ליתנה על מנת להחזיר, עי' להלן[515].

כשהתחייב ליתן מתנה

המתחייב ליתן מתנה לחברו - כגון שנשבע ליתן לחברו מתנה - אם רשאי ליתנה לו במתנה על מנת להחזיר, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שהנשבע ליתן לחברו מתנה, רשאי ליתנה לו על מנת להחזיר, שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[516]. על הסוברים שכשנשבע ליתן לעני* מתנה, אינו רשאי ליתנה לו במתנה על מנת להחזיר, עי' להלן[517]. ב) ויש סוברים שהנשבע לתת מתנה לחברו - אף כשלא נשבע על דעת חברו[518] - אינו רשאי ליתנה לו במתנה על מנת להחזיר[519], שבנדרים ושבועות הולכים אחר לשון-בני-אדם*[520], ובלשון בני אדם ודאי כוונתו למתנה ממש[521]. ג) ויש סוברים שהדבר חלוק, שכשנדר או נשבע סתם ליתן מתנה לחברו, רשאי ליתן לו מתנה על מנת להחזיר, אבל אם נדר לחברו שיתן לו מתנה, אינו רשאי ליתן לו מתנה על מנת להחזיר[522], שהוא כנודר על דעת חברו, ולפיכך צריך ליתן לו מתנה גמורה[523]. ד) ויש מחלקים באופן אחר, שכשחיובו ליתן את המתנה לחברו אינו אלא מחמת שנשבע ליתן לו מתנה, רשאי ליתנה לו על מנת להחזיר, אבל כשהתחייב ליתן לחברו מתנה בקנין גמור, אינו נפטר מחיובו במתנה על מנת להחזיר[524], שכבר זכה המקבל במתנה עולמית[525].

לקיום תנאי

כשצריך ליתן מתנה לאחר כדי לקיים תנאי* שהותנה בזמן עשיית איזה פעולה או מקח עם אדם אחר - כגון שקידש את האשה על מנת שיתן לה מאתים זוז במתנה, וכיוצא - אם מועיל ליתנה על מנת להחזיר בשביל לקיים את תנאו, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים שאף לקיום תנאו מתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[526], אלא שבתנאי שבגירושין*, כשהתנה עם האשה שמגרש אותה על מנת שתתן מתנה לו או לאחר, אינה יכולה ליתנה על מנת להחזיר, לפי שבתנאי בגרושין אנו אומרים שהתכוון לצער אותה[527]. ב) ויש סוברים שבתנאים שהתנה עם חברו, מתנה על מנת להחזיר אינה חשובה כמתנה[528], שבתנאים שבין אדם לחברו, הולכין אחר לשון ודעת בני אדם[529], ובלשון בני אדם, סתם מתנה היא מתנה גמורה ולא על מנת להחזיר[530]. ג) ויש סוברים שהדבר חלוק, שבמקום שהמקבל הוא שהתנה - כגון המתקדשת לאיש, על מנת שיתן לה מאתים זוז במתנה - שודאי דעתה למתנה גמורה, אם בא ליתנם לה במתנה על מנת להחזיר, אינו מקיים תנאו, אבל במקום שהנותן הוא שהתנה - כגון המקדש את האשה על מנת שיתן לה מאתים זוז במתנה - תנאו מתפרש על דעת הנותן, ואפשר שכוונתו בתנאו היתה לתתם רק במתנה על מנת להחזיר[531].

בפריעת חוב

הפורע חובו במתנה על מנת להחזיר - כשהמלוה מתרצה בפרעון זה[532] - נחלקו בו אחרונים אם חשוב כפרעון: יש סוברים שאינו חשוב כפרעון[533], והתרצותו של המלוה, אינה אלא כמחילה* על החוב[534]. ויש סוברים שחשוב כפרעון[535]. על הסוברים שהדבר תלוי בחובות השונים, ודוקא אם החוב בא למלאות חסרון, לא מועילה בו מתנה על מנת להחזיר, עי' לעיל[536].

על מתנה על מנת להחזיר, שאינה מועילה לכסף קידושין, ע"ע קידושין[537].

במצות צדקה*

במצות צדקה*, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף נתינת מתנה על מנת להחזיר מועילה לקיום מצות צדקה[538], וכתבו שהנשבע ליתן כך וכך לצדקה, רשאי ליתנו על מנת להחזיר[539], שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[540]. וכן בדעת ראשונים הסוברים שכשנשבע שיתן כך וכך לצדקה - או לחברו עני[541] - אינו רשאי ליתנו על מנת להחזיר[542], לפי שבעת אמירתו כבר זכו בו עניים[543], יש שפירשו הטעם משום שגם בצדקה אמירה-לגבוה-כמסירה-להדיוט*, לסוברים כן[544], וכיון שזכו בו עניים, הרי הוא שלהם, ושוב אין יכול ליתנו להם במתנה שאינה גמורה[545], ויש שפרשו הטעם משום שאומדים דעתו של הנשבע, שכוונתו בשבועתו היתה למתנה גמורה, שהרי בלא שנותן לו מתנה גמורה, אין לעני הנאה מן המתנה[546]. ויש מן האחרונים שסוברים שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה לקיום מצות צדקה[547], שצדקה באה למלאות חסרונו של העני, ובדברים שבאים למלאות חסרון, לא מועילה מתנה על מנת להחזיר[548].

במעשר-עני*

במעשר-עני*, יש מן האחרונים שכתבו שלא מועילה בו מתנה על מנת להחזיר[549], ואינו כמתנות-כהונה* שיוצא בהם ידי חובת נתינה, אף כשנותנם במתנה על מנת להחזיר[550], משום שבמעשר עני צריך נתינה שישבעו בה עניים, לסוברים כן[551], או משום שעיקר זכות העני במעשר, אינה אלא לאכילה[552], ומתנה על מנת להחזיר אינו יכול לאכלה[553].

בלקט-שכחה-ופאה*

בלקט-שכחה-ופאה*, יש מן האחרונים שכתבו שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם[554], שלא נאמרה בהם נתינה אלא עזיבה[555], ואין לבעלים שום עסק בהם[556], ועוד שאינם עדיפים ממעשר-עני* וצדקה*, שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם, לסוברים כן[557].

מתנות לאביונים

מצות מתנות לאביונים בפורים*, כשנותן את המתנות במתנה על מנת להחזיר, אם יוצא בהם ידי חובתו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו יוצא בהם ידי חובתו[558], שמצות מתנות לאביונים היא בכדי שיהיה להם מה לאכול בסעודה[559], או שהיא כדין האומר ליתן מתנה לעני או לצדקה, שאינו יוצא ידי חובתו במתנה על מנת להחזיר, לסוברים כן[560]. ויש שכתבו שיצא, שהרי היא מתנה לשעתה, ויכול לאכול פירותיה[561]. ויש מן האחרונים שמסתפקים בדבר[562].

משלוח מנות

מצות משלוח מנות בפורים*, כשנותן את המנות במתנה על מנת להחזיר, אם יוצא בהם ידי חובתו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו יוצא ידי חובה[563], שמצותה היא ליתן מנות של מאכל ומשקה שישמחו בהם בפורים[564]. ויש שכתבו שיצא[565], שהרי היא מתנה לשעתה, ויכול לאכול פירותיה[566], או שטעם מצות משלוח מנות הוא להרבות אהבה ורעות, לסוברים כן[567], וזה שייך אף במתנה על מנת להחזיר[568].

כשנוי* רשות

גזלן שנתן את הגזלה לאחר במתנה על מנת להחזיר, אם חשוב כשנוי* רשות, שקונה בו את הגזלה, נחלקו אחרונים בדבר, יש סוברים שחשוב כשינוי רשות[569], ומהם מוסיפים בטעם הדבר, שהרי המקבל צריך לחזור ולהקנותה לנותן, לסוברים כן[570]. ויש סוברים שאינו חשוב כשינוי רשות[571]. ויש שכתבו שהוא כשינוי החוזר[572], שאינו מועיל אלא עם יאוש, לסוברים כן[573].

על הנותן לגוי* מתנה על מנת להחזיר, אם עובר באיסור לא-תחנם*, ע"ע[574].

על נתינת רבית* על מנת להחזיר, אם היא בכלל איסור רבית, ע"ע רבית.

חזרה מעורכי המלחמה

המקבל בית במתנה על מנת להחזיר, אם דינו כמקבל בית במתנה ולא חנכו שחוזר מעורכי המלחמה*[575], יש שכתבו שאינו חוזר מעורכי המלחמה[576]. ויש מצדדים שחוזר מעורכי המלחמה[577], שהרי עכשיו היא שלו[578].

על לחם-משנה* שיש סוברים שאינו מועיל בלחם שניתן לו במתנה על מנת להחזיר, לפי שאינו שלו, ע"ע לחם משנה[579].

בעלות הנותן

בעלותו

מתנה על מנת להחזיר בכמה ענינים מצינו שיש שכתבו שכיון שחשובה כמתנה, אינה חשובה כממונו של הנותן[580], וכן כתבו ראשונים, שהמקדיש או מפקיר כל נכסיו, אין בכללם מתנה על מנת להחזיר שנתן לאחר[581]. וכן יש מן הראשונים שסוברים שהנותן חמצו לגוי* קודם הפסח, במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח, מעיקר הדין אינו עובר בבל-יראה*[582] - ולדעתם לא אמרו שמכירת החמץ על מנת להחזיר, אינה מועילה[583], אלא משום שהחמירו באיסור חמץ[584] - שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה לכל דבר[585]. וכן יש מן הראשונים שכתבו שהנותן יכול להשבע שאין הנכסים שלו, שלשעתה היא מתנה[586]. וכן כתבו אחרונים שכשנתן פירות של מעשר-שני* לאחר במתנה על מנת לאחר, ובא לפדותם, אין דינו כבעלים הפודה שצריך להוסיף חומש*[587], אלא כפודה פירותיו של אחר שאינו צריך להוסיף חומש[588], שהרי מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה[589]. ויש מן האחרונים שכתבו שלא אמרו שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה אלא כלפי המקבל, שחשובה כממון שלו, אבל לגבי הנותן, גם בזמן שהמתנה ביד המקבל לא פקעה רשותו ממנה לגמרי, שהרי יש לו זכות במתנה שהמקבל מוכרח להחזירה לו לאחר זמן[590], וכתבו שמטעם זה כשנתן את חמצו לגוי במתנה על מנת להחזיר, עובר בבל יראה, לסוברים כן[591]. על הסוברים שמתנה על מנת להחזיר אינה אלא כמתנה לזמן, עי' לעיל[592].

על הנותן לחברו מתנה על מנת להחזיר, אם המתנה חשובה אצל הנותן כדבר-הגורם-לממון* לנותן, ע"ע[593].

אם חשוב כעני

הנותן כל נכסיו לאחר במתנה על מנת להחזיר, אם חשוב כעני: יש מן האחרונים סוברים שחשוב הוא כעני[594], וכתבו שאותה שאמרו במצורע שהתערבה חטאתו בחטאת-מצורע* אחר שמת, שאינו יכול להביא חטאת בהמה מספק[595], שאמר רבי יהושע, שתקנתו היא ליתן לאחר כל נכסיו כדי שיהיה מצורע עני שמתכפר בחטאת העוף[596], שהיא באה אף על הספק[597], רשאי ליתנם לאחר אף במתנה על מנת להחזיר[598]. ויש מן האחרונים שמסתפקים לומר שאינו חשוב כעני, ואינו יוצא ידי חובתו בחטאת מצורע עני[599].

כדי לא לעבור איסור

נתינת ממונו לאחר במתנה על מנת להחזיר, בכדי שלא להחשב כבעלים, ולא לעבור על איסור, אם מועילה - כגון מי שיש לו כלים שאינם טבולים בשבת, שאינו יכול לטבלם, לסוברים כן[600], שמצינו שנותנם לגוי* ושואל אותם ממנו[601], אם אף נתינתם לגוי במתנה על מנת להחזיר, מועילה לפטרו מחיוב טבילת-כלים*[602] - נחלקו אחרונים בדבר: א) יש סוברים שמועילה[603], שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה[604]. וכן בדעת ראשונים שמפרשים הטעם שנתינת חמצו לגוי* קודם הפסח במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח, כדי שלא לעבור באיסור בל-יראה*, אינה מועילה[605], שאינו אלא משום חומר איסור חמץ[606], כתבו אחרונים, שלדעתם, דוקא באיסור חמץ מתנה על מנת להחזיר החמירו שאינה מועילה, אבל בשאר איסורים מועילה[607]. ב) ויש סוברים שאינה מועילה[608], וכתבו שהטעם שאמרו שנתינת חמץ לגוי על מנת שיחזירנו לו לאחר הפסח, אינה מועילה[609], הוא מעיקר הדין[610], שכיון שאם לא היה מחזירה היתה מתבטלת המתנה[611], ומתחילה היה אפשר שלא יתקיים התנאי, הרי זה כפקדון עד שיתקיים התנאי ועובר עליו בבל יראה, ואף על פי שלבסוף החזירו הגוי והתקיים התנאי ונעשית מתנה למפרע, מכל מקום כבר עבר עליו בבל יראה[612]. ויש מן האחרונים שמוסיפים לבאר בדעתם, שכיון שבזמן שעדיין לא החזיר המקבל את המתנה, הדבר ספק אם יחזירנה לבסוף ותהיה המתנה קיימת, ולפיכך, בשעה זו, אין דינה כמתנה אלא בדברים שהם לטובת המקבל, כגון שקיבל לולב ורוצה לצאת בו ידי חובה, שודאי יחזירנו לקיים התנאי לטובתו, אבל בדברים שהם לטובת הנותן, כגון שמכר את החמץ כדי שלא לעבור עליו באיסור, אין ודאות שיקיים את תנאו[613]. על הסוברים שאינה מועילה, לפי במתנה על מנת להחזיר לא פקעה רשות הנותן, ודי בזכותו של הנותן בכדי לעבור עליה בבלא יראה, עי' לעיל[614]. לסוברים שמועילה הנתינה בכדי שלא לעבור על איסור[615], אם רשאי אף לסמוך עליה לכתחילה, או שצריך לחשוש שמא לא יתקיים התנאי ותתבטל המתנה, נחלקו אחרונים בדבר: יש סוברים שרשאי לסמוך עליה, ואפילו באיסור-דאוריתא*[616], שאין לחוש שלא יתקיים התנאי[617], מהם שכתבו שהוא משום שהנותן יוכל למחול על קיום התנאי, לסוברים כן[618], ומהם שכתבו שאם המקבל לא ירצה להחזיר יכפוהו להחזיר, ואף כשהוצרכו לכפותו להחזיר חשובה כחזרה, לסוברים כן[619], ואף אם יאנס החפץ יוכל להחזיר דמים, וחזרת דמים כשהחפץ אינו קיים, חשובה כחזרה, לסוברים כן[620]. ויש שכתבו שבאיסור דאוריתא, אינו רשאי לסמוך עליה לכתחילה, שהרי יש לחוש שלא יתקיים התנאי[621], ובפרט שקיום התנאי אינו תלוי בו אלא באחר[622], ונמצא מכניס עצמו לספק איסור דאוריתא[623], וכן נראה מדברי אחרונים שכתבו בנותן בהמתו לגוי קודם שבת, בכדי שלא לעבור על איסור שביתת בהמתו[624], שאינו רשאי ליתן אותה במתנה על מנת להחזיר[625], לפי שחוששים שמא לא יחזירנה הגוי ותתבטל המתנה, ונמצא שעובר על איסור שביתת בהמתו למפרע[626].

אם צריכה קנין בחזרתה

חזרת המתנה לנותן, אם צריך בה מעשה קנין בשביל שתחזור ותהיה שלו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדבר: א) יש סוברים שצריך בה מעשה קנין[627], שלדעתם מתנה על מנת להחזיר, נעשית כממון גמור של המקבל, אלא שמחמת התנאי, צריך המקבל להחזירה לנותן[628], ולפיכך כשמחזיר אותה צריך הקנאה גמורה כשאר הקנאות[629]. ולדעתם אותה שאמרו שלא יקנה אדם לולבו לקטן*, ביום טוב ראשון של סוכות - שאין אדם יוצא בו ידי חובה בלולב שאינו שלו[630] - לפי שהקטן קונה ואינו יכול להקנות[631], הוא אף כשמקנה לקטן במתנה על מנת להחזיר, שהקטן אינו יכול להקנות בחזרה[632]. ב) ויש סוברים שאין צריך בה מעשה קנין[633], שלדעתם מתנה על מנת להחזיר אינה אלא כקנין הגוף לזמן[634], ומשעבר הזמן ממילא בטלה מתנתו[635]. וכן כתבו ראשונים שאותה שאמרו שלא יקנה אדם לולבו לקטן ביום טוב ראשון של סוכות, לפי שהקטן לא יוכל לחזור ולהקנותה לו[636], אינו אלא כשנותן לו מתנה בסתם, ורוצה שאחר כך יחזור הקטן ויקנה לו, אבל אם נותן לו במתנה על מנת להחזיר, מתנתו קיימת[637].

על עבודה-זרה* של גוי, כשנתנה לישראל במתנה על מנת להחזיר, אם דינה כעבודה זרה של גוי שיש לה ביטול[638], או כעבודה זרה של ישראל שאין לה ביטול עולמית[639], ע"ע עבודה זרה.

הערות שוליים

  1. ↑ סוכה מא ב וקדושין ו ב וב"ב קלז ב; רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט ולולב פ"ח ה"י; טוש"ע או"ח תרנח ד וחו"מ רמא ו. ועי' משנה פאה פ"ה מ"ב ורמב"ם בפיהמ"ש שם ורע"ב שם בביאורה, ועי' שו"ת שו"מ תנינא ח"א סי' נז ור"ש קלוגר בקובץ צהר טו (ירושלים תשס"ה) עמ' תקכ, בטעם שהוצרכו בגמ' הנ"ל לחדש שחשובה כמתנה, ולא הביאו כן ממשנה פאה שם. ועי' קידושין שם שבהו"א סברו שלדברי רבא אינה חשובה כמתנה לכל דבר, ועי' שו"ת שו"מ שם בטעם ההו"א שאינה חשובה כמתנה, ועי' ציון 10. ועי' מלאכת שלמה פאה פ"ה מ"ב, שפי' בד' ירו' פאה פ"ה מ"ב, שלד' חכמים פאה שם, מתנה ע"מ להחזיר אינה מתנה, ותמה בדבר שהרי הלכה כחכמים שם, ועי' פי' הרש"ס ופנ"מ ורידב"ז לירו' שם ותוספת דרבנן מערכת ע סי' רמט שפי' ירו' שם בע"א, ועי' ציון 554, ועי' ירו' סוכה פ"ג ה"י וגיטין פ"ב ה"ג וקה"ע ופנ"מ שם ושם בביאורו, שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה.
  2. ↑ רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט.
  3. ↑ תשו' הגאונים (הרכבי) סי' קצח. וע"ע תנאי. ועי' להלן ציון 257 ואילך, אם חשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד, שאינו מועיל, לסוברים כן, ע"ע הנ"ל.
  4. ↑ בראשית מב לז. שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' קטז. ועי' ר"א כהן צדק שבשו"ת הרא"ש כלל לה ס"ב וחת"ס נדרים מח א בד', שלמדים שחשובה כמתנה מן הכתוב ולקחתם לכם (ויקרא כג מ), ועי' חת"ס שם בביאור דבריו, שלדעתו, מכתוב זה התרבו שותפים (ע"ע לכם ציון 919), אע"פ שלמדים מכתוב זה גם, שצריך לקיחה תמה לכל אחד, ע"ע נטילת לולב (וע"ע לכם ציונים 540, 1030 ואילך), ואינה שייכת בשותפים אלא במתנה ע"מ להחזיר.
  5. ↑ עי' גמ' סוכה וקידושין דלהלן.
  6. ↑ ע"ע לכם ציון 10 וע' נטילת לולב.
  7. ↑ סוכה שם וקידושין שם וב"ב שם; רמב"ם לולב שם; טוש"ע או"ח שם. וכ"ה בירו' שם ושם. ועי' קה"ע סוכה פ"ד ה"ב, שפי' בד' ר"ה בירו' שם שציוה לבנו שלא יתן לולב לחברו אלא לדעת גמורה, שכוונתו שלא ליתן לולב במתנה ע"מ להחזיר, וסתם בטעם הדבר, ועי' שו"ת תורת חסד או"ח סי' יג שתמה, וע"ש שחולק שאף לד' ר"ה בירו' שם מתנה ע"מ להחזיר בלולב, חשובה כמתנה, ועי' רבינו מנוח לולב פ"ח ה"י ושו"ת תורת חסד שם ורידב"ז ופי' ר"ח קניבסקי לירו' שם וילקוט הגרשוני כללים ח"א ערך מתנה ע"מ להחזיר שפי' ד' ירו' שם באופנים אחרים.
  8. ↑ ציון 154 ואילך.
  9. ↑ עי' גמ' קידושין דלהלן.
  10. ↑ קדושין שם; רמב"ם תרומות פי"ב הי"ט; טור יו"ד שלא. ועי' גמ' קידושין שם, שאף להו"א שסברו שמתנה ע"מ להחזיר אינה חשובה כמתנה, מ"מ לענין תרומה חשובה כנתינה, ועי' ר"ן שם (ב ב) שמ' שהוא משום שבתרומה אי"צ אלא נתינה כל דהו, ועי' חמדת שלמה קידושין שם ובשו"ת חמדת שלמה סי' י ד"ה עוד, ועי' ציון 226 שי"מ טעם הדבר בע"א. ועי' גרש ירחים גיטין ל א, שנקט בד' מקצת תנאים ואמוראים, שמתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה בתרומה, עי"ש מקורו. על נתינת מעשר ללוי במתנה ע"מ להחזיר, עי' להלן ציון 477.
  11. ↑ ציון 138 ואילך.
  12. ↑ ציון 212 ואילך.
  13. ↑ ריטב"א קידושין ו ב וכ"מ בריטב"א ב"ב קלז ב, ועי' ריטב"א קידושין ח א: ובעלים מכחו חוזרים וזוכים בהם; רא"ש סוכה פ"ג סי' ל; עי' רי"ו תא"ו נ"ח ח"ד (ס ג) בשם תוס', ועי' אב"מ סי' כח ס"ק נג שכ"כ בד' תוס' קידושין ו ב ד"ה ואם; עי' ביאור הגר"א יו"ד סי' שה סקי"ד ואבי עזרי אישות פ"ה הכ"ד אות ב בביאורו, בד' שו"ת רשב"א ח"א סי' קצח וסי' תקנח, ועי' ש"ך שם ס"ק ח ופרישה יו"ד שם ס"ק יב שפי' ד' בע"א. ועי' אהא"ז אישות פ"ה הכ"ד וזכיה ומתנה פ"ג ה"ט אות ג שכ"כ בד' רמב"ם לולב פ"ח ה"י, ועי"ש שפי' גם דברי הרמב"ם זכיה ומתנה שם כד' זו, ועי' ציון 17 שי"ח. ועי' חזו"א אה"ע סי' עד ס"ק יח וקה"י ח"א סי' כה, שכ"כ בד' ר"א כהן צדק שבשו"ת הרא"ש כלל לה סי' ב, וכן צידד בנתה"מ סי' רמא ס"ק ה, ועי' ציון 17 שי"ח בד' (ועי' מלואי חושן סי' רמא הע' 16). ועי' נתה"מ סי' רמא ס"ק ה ומקור חיים סי' תמח ביאורים ס"ק ט ד"ה ובזה ישבתי ושו"ת חת"ס יו"ד סי' רצ ורצא וחו"מ סי' קלא וקלב ואה"ע סי' קו שנקטו כד' זו. ועי' שו"ת חמדת שלמה חו"מ סי' י וחמדת שלמה פסחים כט א ד"ה והנה המג"א ושו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שכח ובית אהרן (ראבין) אה"ע סי' קמג ס"ק י ומנחת ברוך סי' צד ואבי עזרי שם שהוכיחו כד' זו, ועי' שו"ת נזר הקודש אה"ע סי' מב במקור ד' זו. ועי' קצה"ח סי' קצ ס"ק ד, שמטעם זה נתינת מתנה ע"מ להחזיר לאדם-חשוב, ע"ע, מועילה להחשב ככסף, לסוברים כן (ע"ע כסף ב ציון 546), לפי שהיא מתנה גמורה, ואינו אלא תנאי שיחזור ויתן לו. ועי' חת"ס סוכה מא ב ונדרים מח א ובית יצחק דיני ברירה סי' ה אות ד, שמטעם זה חשובה כשלו, עי' להלן ציון 158, ואינה כמוכר שדהו לזמן, שאינה חשובה כשלו, ע"ע קנין פירות, לפי שהיא מתנה לעולם בתנאי. ועי' להלן, וציונים 126, 152, 165, 295, 321, 359, 496, נ"מ לד' זו, ועי' זי"ר כרך א דיני תנאים סי' ג אות ב נ"מ נוספת, שבמקום ספק המקבל חשוב כמוחזק, אע"פ שעומדת לחזור לבעלים.
  14. ↑ עי' ציון 627. ריטב"א קדושין שם; עי' רא"ש שם; רי"ו שם בשם תוס'; אב"מ שם בד' תוס' קידושין שם; מקור חיים שם.
  15. ↑ עי' ציון 7.
  16. ↑ ע"ע לכם ציון 504. רא"ש שם ואב"מ שם וקצה"ח סי' רמא ס"ק ד ונתה"מ שם בביאורו, וע"ע הנ"ל שם שי"ח בד' הרא"ש; רי"ו שם; ביאור הגר"א שם בד' רשב"א שם; אב"מ שם בד' ריטב"א קידושין שם.
  17. ↑ עי' ר"א כהן צדק שם, וקצה"ח סי' רמא ס"ק ד בביאורו, ועי' ציון 13 שי"ח בדעתו; עי' אב"מ שם בד' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ד' פראג) סי' תתקפא; עי' פי' רי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג פרשה כג כד כה (קנב ד) ואב"נ חו"מ סי' כה, בד' תורי"ד סוכה מא ב ובד' פרי"ד סוכה שם ורבינו ישעיה שהביא הרא"ש סוכה פ"ג סי' ל, ועי' בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכז ג) ושרשי הי"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט בד' רבינו ישעיה שם, ואפשר שכוונתם כד' זו, ועי' ציון 23; רי"פ פערלא שם בד' ספורנו שמות כב יד; רי"פ פערלא שם (קנג א) בד' רבינו שמחה שהובא בתשו' מהר"ח או"ז סי' קיח. ועי' קצה"ח שם שכ"כ בד' תוס' ערכין ל א שמתנה ע"מ להחזיר אינה נקנית בחליפין, שהיא כטובת הנאה, וע"ע חליפין ציון 406 ואילך. ועי' אב"מ סי' לח ס"ק י שכ"כ בד' בעה"ת שבציון 633, שא"צ מעשה קנין כשמחזירו, ולכאו' כ"ה לשאר ראשונים שבציון הנ"ל. ועי' חי' הגר"ח (ב"ב תשס"ח) גיטין מב ב שכ"כ בד' רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט, ועי' ציון 13 שי"ח בדעתו. ועי' ס' החיים או"ח סי' תרנח ס"ג, שכ"כ בד' שו"ת רשב"א ח"א סי' קצח וסי' תשנח. וכעי"ז יד המלך שבציון 41. וכעי"ז שו"ת בית יעקב (לר"י מצויזמיר) סי' קיד ועי"ש שחילק שאינו אלא בסתם מתנה ע"מ להחזיר, אבל בלולב אין מועיל אלא כשנתן אותו במתנה גמורה בתנאי, ע"ע נטילת-לולב, ולפיכך בלולב כשנותן מתנה ע"מ להחזיר, היינו מתנה גמורה בתנאי (ועי"ש שפי' כן גם בד' רא"ש שבציון 13), ועי' חזו"א דלהלן. ועי' ציונים 126, 152, 165, 232, 321, 359, 602, 612, נ"מ לד' זו. ועי' בית יצחק דיני ברירה סי' ה אות ה וס' החיים שם ס"ד ד"ה ועוד (נח ג), בטעם שמ"מ חשובה כשלו, עי' להלן ציון 158, ואיננה כמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, שאינה חשובה אלא כקנין פירות, ע"ע קנין פירות. ועי' חזו"א שם שנקט שגם לד' זו יכול לעשות מתנה ע"מ להחזיר כמתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, וצידד לפ"ז, שאף לד' זו, מתנה ע"מ להחזיר הנזכר בש"ס היא מתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, ועי' שו"ת בית יעקב דלעיל, וכעי"ז שו"ת מנ"ש ח"א סי' פ אות א, שגם לד' זו, מתנה ע"מ להחזיר שמועילה בתרומה (עי' ציון 10) היא נתינה גמורה בתנאי, שהרי פירות התרומה הם של הכהנים ולא של הנותן, (ועי' מנ"ש שבציון 224 שכ"כ בענינים נוספים שמועילה בהם מתנה ע"מ להחזיר, ועי' מעדני ארץ ח"א סי' טו אות ה), ועי' שו"ת חמדת שלמה שם ומנחת ברוך שם ומחנה יהודה חסמן סי' ב (עמ' מ) ואבי עזרי שם, שתמהו.
  18. ↑ קצה"ח שם, ועי"ש שאל"כ היה דינו כמו האומר אחריך לפלוני, שאין לשני אלא מה ששייר הראשון, ע"ע קנין פירות.
  19. ↑ עי' ציון 633. קצה"ח שם; ס' החיים שם; חי' הגר"ח שם.
  20. ↑ עי' לעיל.
  21. ↑ ע"ע לכם ציון 542 ואילך.
  22. ↑ ע"ע קנין פירות. עי' ר"א כהן צדק שם, וקצה"ח שם בביאורו.
  23. ↑ דברי אמת קונ' בענין לאחר ל' יום (מד ג) ושעה"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"ו בד' רבינו ישעיה שהביא הרא"ש בסוכה שם, ועי' ציון 17; משפטים ישרים בשו"ת מר"ש גאון סי' ב (ג ד). ועי' שו"ת שו"מ קמא ח"ג סו"ס רח. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"א סי' קעח אות ז ושו"ת להורות נתן חי"ב סי' לח. וע"ע לכם ציון 550, שלד' זו אף קנין פירות גרידא חשוב כלכם.
  24. ↑ עי' ציון 407 ואילך שי"ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לו, ושי"ס שדוקא כשאמר ע"מ שתחזירהו "לי", ועי' ציון 404 שי"ס שלעולם אי"צ להחזירה כשהיא ראויה לו.
  25. ↑ עי' ציון 413 ואילך.
  26. ↑ עי' ראשונים דלהלן (ציון 30 ואילך), ע"פ גמ' ב"ב קלז ב.
  27. ↑ עי' ראשונים דלהלן (ועי' ציון 184 ואילך).
  28. ↑ ע"ע מתנה. עי' ראשונים דלהלן. ועי' אחרונים שבציון 465 שכ"כ גם בד' ראשונים שבציון 46.
  29. ↑ עי' להלן. וע"ע הנ"ל שי"מ טעם הדבר לפי שאינו חסרון אלא כשהמתנה באה להתיר הנאת מודר-הנאה, ע"ע, שאף הויתור אסור בו, לסוברים כן (ע"ע מודר הנאה ציון 826). ועי' חי' הרי"ם קידושין ו ב טעם נוסף.
  30. ↑ עי' השלמה סוכה מא ב, וס' המאורות סוכה שם ורבינו מנוח סוכה פ"ח ה"י בשמו; המכתם סוכה שם; ר"א מן ההר סוכה מא ב; מאירי סוכה שם בשם גדולי הדורות, וב"ב קלד א בשם יש מתרצים; עי' ר"א כהן צדק שבתשובת הרא"ש כלל לה סי' ב; עי' כפות תמרים סוכה מא ב בפי' ב בד' תוס' שם. ועי' חת"ס נדרים מח א בפי' ב ומרומי שדה נדרים שם שכ"כ מדעתם. ועי' חת"ס שם, שלטעם זה, בזה"ז שאינו יכול לפדותו, ע"ע פדיון הקדש, חשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה. ועי' ציון 188 שי"ס שאינו יכול להקדיש אף קדושת דמים, ועי' שפ"א סוכה מא ב.
  31. ↑ שו"ת ר"י מיגאש סי' מב; תוס' סוכה מא ב ד"ה הילך בתי' א ושפ"א סוכה שם בביאורו (וכן הסתפק לפרש בכפו"ת סוכה שם בדעתם, ועי' ציונים 30, 32), וב"ב קלד א ד"ה כל; פרי"ד ותורי"ד סוכה מא ב, ועי"ש שהוסיפו שאף באופן שהזמן אינו שו"פ, חשוב כמתנה יכול להקדישה, ואע"פ שאינו יכול להקדישה לסוברים כן (ע"ע הקדש ציון 45), שהרי מחמת בעלותו, רשאי הוא להקדישה, וההקדש אינו חל רק משום שאינו שוה כלום; תוס' רא"ש קידושין ו ב בפי' א וסוכה שם בפי' א; תוס' רבינו שמואל קידושין שם בפי' א; שמ"ק נדרים מח א. ועי' מרומי שדה נדרים מח א שכ"כ בד' הר"ן נדרים שם, ועי' ציון 35 שי"מ דבריו בע"א. וע"ע מתנה שי"ח שלא די בהקדש לזמן כדי להחשיבה כמתנה שיכול להקדישה.
  32. ↑ ראב"ד שהובא ברשב"א קידושין שם ובריטב"א סוכה מא ב ובר"ן סוכה שם (כ א) ובארחות חיים לר"א מלוניל ח"א הל' לולב אות כט; המכתם סוכה שם בשם אית דאמרי; מאירי סוכה מא ב וב"ב קלד א בשם גדולי המפרשים; תלמידי הרשב"א קידושין שם בשם יש מתרצים. ועי' בכו"י סי' תרנח ס"ק יג שכ"כ בד' תוס' סוכה שם בתי' א, ועי' ציון הקודם. ועי' אחרונים שבציון 465 שכ"כ גם בד' ראשונים שבציון 46.
  33. ↑ עי' ציון 445. שו"ת הראב"ד סי' כה; מאירי ב"ב קלד א בשם יש מי שאומר; מקנה קידושין ו ב; חת"ס נדרים מח א בפי' ג.
  34. ↑ רע"א שהובא בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קלא; שו"ת חת"ס שם סי' קלב; שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אה"ע סי' צח אות ח, ועי"ש שהסתפק לפרש כן בד' הרא"ש שבציון 41; נדרי זריזין נדרים מח א, ועי"ש שכ"כ דוקא לד' שבציון 627, שצריך לעשות בה מעשה קנין כשמחזירה; דרך המלך (רפפורט) שבת פ"כ ה"ג; עי' גרש ירחים קו"א סי' סה; זי"ר כרך ב סי' מג אות ג וסי' עו אות ג; שפ"א יו"ד סי' שה ס"ח. ועי' שבלי הלקט סדר חג הסוכות סי' שסד, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' חי' ר"ש שקופ גיטין סי' כב שחולק, שגם בתנאי יש חסרון, וע"ע מתנה.
  35. ↑ תוס' סוכה מא ב ד"ה הילך בפי' ב וב"ב קלד א ד"ה כל בשם ר"י ומושב זקנים ויקרא כג מ בשם ר"י, וכעי"ז סמ"ג עשין מ"ד בשם ר"י בן שמואל, ועי' תוס' נדרים מח א ד"ה כל, ולכאו' כוונתו כד' זו; העיטור אות מ מתנה (נו ג); עי' יחוסי תנאים ואמוראים סוף ע' יונתן בן עוזיאל; ספר התרומות ש"ב פ"ב; ראבי"ה ח"ב הלכות לולב סימן תרפז; רמב"ן קידושין ו ב וב"ב קלד א, וברשב"א קידושין שם בשמו; רשב"א נדרים מח א וב"ב שם; ר"א מן ההר נדרים שם; מאירי ב"ב קלד א בשם יש מפרשים בתי' ב; ריטב"א קידושין ו ב וסוכה מא ב וב"ב קלד א; תוס' רא"ש קידושין שם וסוכה שם בפי' ב; ארחות חיים לר"א מלוניל ח"א הל' לולב אות כט; פסקי ריא"ז נדרים פ"ד ה"ו אות ה; האגודה ב"ב פ"ח אות קעד בשם ר"י; ר"ן סוכה שם (כ א) וב"ב שם וקדושין שם (ג א), ושלמי נדרים נדרים שם בד' ר"ן נדרים שם, ועי' ציון 31 שי"מ ר"ן בנדרים שם בע"א; נמוק"י קידושין שם, ונדרים שם (טו ב) וב"ב קלד א (סא א); שו"ת הריב"ש סי' ב; עי' תוס' רבינו שמואל קידושין ו ב; צרור הכסף הדרך החמישי שער א; ספר הפרדס לר"א ממונתשון ברכת לולב (מהד' בלוי, ניו יורק תשמ"ד, עמ' קט) בשם ר"ש משאנץ; ר"י קורקוס ביכורים פי"א ה"ח. ועי' קה"ע ופנ"מ נדרים פ"ה ה"ו, בד' ירו' שם.
  36. ↑ תוס' סוכה שם וב"ב שם, ומאירי ב"ב שם בד' תוס' שם, וסמ"ג שם בשם ר"י בן שמואל, וכעי"ז בתוס' נדרים שם; העיטור שם; יחוסי תנאים ואמוראים שם; ראבי"ה שם; תוס' רא"ש שם ושם; ריב"ש שם; עי' תוס' רבינו שמואל שם; צרור הכסף שם; ס' הפרדס שם. וכעי"ז ר"א מן ההר שם: בידו לעשות בה כמה שירצה, והוא שיקיים התנאי שיחזירנה לו. ועי' ר"ן ונמוק"י נדרים שם: לשעתה מתנה היא, ועי' מרומי שדה שבציון 31. וכעי"ז מושב זקנים שם, ועי"ש שהוסיף שלפ"ז במתנה על מנת להחזיר בפדיון הבן (עי' ציון 214), צריך הכהן להשאיר בידו מקצת מהדמים, ע"ע פדיון הבן. ועי' תוס' שם ושם ומאירי שם בשמו וסמ"ג שם ותוס' רא"ש שם ושם ותוס' רבינו שמואל שם, בטעם שלדעה זו, אמרו בנדרים מח א שכשאינו יכול "להקדישה", אינו מתנה.
  37. ↑ מאירי ב"ב שם בד' תוס' שם; תוס' רא"ש שם ושם. וכ"מ בתוס' סוכה שם וב"ב שם ותוס' רבינו שמואל וס' הפרדס שם, שדוקא כשנתן שלא יהנה בה שום דבר, אינה אלא הערמה. וכ"מ ביחוסי תנאים ואמוראים שם, ועי"ש שהוסיף שהיינו כשהגוף כולו קנוי לאותה הנאה שנהנה. ועי' תוס' נדרים שם: כל כמה דלא החזיר, הוי מתנה גמורה לכל מה שירצה, ועי' העיטור שם והובא בצרור הכסף שם: שנתן לו רשות לעשות בה המקבל "כל הנאתו" כל זמן שהיא ברשותו, וצ"ב אם חולקים.
  38. ↑ עי' מאירי שם; עי' יחוסי תנאים ואמוראים שם.
  39. ↑ מושב זקנים שם. ועי"ש שצידד שכשנותן אתרוג ע"מ להחזיר, אינו אלא כשלא מקפיד עליו אם יאכלנו, שאל"כ יהיה הערמה.
  40. ↑ רמב"ן ב"ב שם; ר"ן ב"ב שם; נמוק"י ב"ב שם; ריב"ש שם; ר"י קורקוס שם. ועי' פתח הבית סי' א ענף ב שהסתפק אם כוונתם לחלוק על הראשונים שבציון 36 ואילך, וסוברים שא"צ שיהנה בה, או שהתכוונו לדבר אחד.
  41. ↑ ע"ע מתנה. רא"ש ב"ב פ"ח סי' לח ובשו"ת הרא"ש כלל עד סי' ד. וכעי"ז יד המלך שבת פ"כ ה"ג שדוקא כשהתכוין ליתן מתנה חלוטה והמקבל אינו יכול להקדישה, כיון שלא חלה מתנה חלוטה, לא חלה המתנה כלל, אבל כשהתנה בפירוש שאין כוונתו ליתנה אלא לזמן, חשובה כמתנה, וע"ע הנ"ל.
  42. ↑ עי' להלן. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' מג, שכ' בתו"ד שחשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה, אלא שכ' שם שמ"מ חשובה כשלו לענין נטילת לולב שצריך בה לכם, ע"ע לכם ציון 10, ורק שמטעם זה שאינו יכול להקדישה, אינה חשובה כשלו לענין כשנותנה לאחר בכדי שלא לעבור על איסור, עי' להלן ציון 608 ואילך, וצ"ב.
  43. ↑ שיטת ריב"ב סוכה מא ב (כ א). וע"ע מתנה.
  44. ↑ עי' ציון 411.
  45. ↑ עי' ציון 412.
  46. ↑ עי' ריטב"א סוכה מא ב בשם רש"י; ר"ן סוכה מא ב (כ א) בשם רבינו שמואל, ועי' בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכט ד) של"מ כן ברשב"ם שלפנינו; ס' העיטור שם בשם איכא למ"ד; עי' רמב"ן ב"ב קלד א בשם יש מקשים; ר"א מלוניל ב"ב קלז ב; הרוקח סי' רכ; ס' הפרדס שם בשם הראב"ד. ועי' שעה"מ לולב פ"ח ה"י שכ"כ בד' ר"א כהן צדק שהביא בשו"ת הרא"ש סי' לה, ועי' ברכת שמעון (שניאורסון) ב"ב סי' מא. ועי' בכו"י סי' תרנח ס"ק יג שכ"כ בד' רמב"ם לולב פ"ח ה"י, ועי' ברכת שמעון שם. ועי' ריטב"א שם בשם רש"י ור"ן שם בשם רבינו שמואל ורמב"ן שם בשם יש מקשים, שלפ"ז גרסו בד' רבא סוכה שם שמתנה ע"מ להחזיר מועילה באתרוג, שהיינו כשלא אמר לי, ועי' רוקח שם, שג' בדבריו שאמר "לי" (כגי' שלפנינו), ועי' הגהות הרא"ם לסמ"ג ע' מד שפי' שלדעתו, רבא סובר כד' שבציון 403 ואילך, שלעולם אי"צ להחזירה כשהיא ראויה לבעלים, ויכול להחזירה כשהיא קדושה.
  47. ↑ עי' בני אהרן חו"מ סוס"י רמא (קכט ד), ועי"ש שתמה על דבריהם. ועי' ציון 465 שי"ח בדעתם.
  48. ↑ עי' גמ' דלהלן; טוש"ע חו"מ סי' רמא ו. כשאינו מחזירה משום שנאנס, עי' להלן ציון 70 ואילך מח' אם כשאינה קיימת משום שנאנסה חשוב כמקיים את תנאו, ועי' בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכח ד) שצידד שאף לד' שבציון 83 ואילך שחשוב שקיים את תנאו, אינו אלא כשהמתנה אינה קיימת משום שנאנסה, אבל באופן שהמתנה קיימת והמקבל נאנס בהחזרתה, אינו חשוב כמקיים תנאו. על גדר הביטול כשאינו מחזירה, עי' בשו"ת שו"מ תליתאה ח"ג סו"ס לג, אם צריך לה תביעה או שממילא בטלה המתנה, ועי"ש נ"מ בדבר במתנה ע"מ להחזיר ביו"ט, אם היא כהלואת יו"ט שלא ניתנה להתבע, לסוברים כן, ע"ע הלואה ציון 94 ואילך.
  49. ↑ סוכה מא ב וקידושין ו ב וב"ב קלז ב; רמב"ם לולב פ"ח ה"י; טוש"ע או"ח תרנח ד.
  50. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה החזירו וקידושין שם ד"ה לא החזירו, וסידור רש"י סי' רסח; רבינו גרשום ב"ב שם; רמב"ם לולב פ"ח ה"י; ר"י מלוניל קידושין שם (ב ב); ר"ן סוכה שם (כ א); כל בו סי' עב; ארחות חיים ח"א הל' לולב אות כט; רבינו מנוח הל' לולב שם. וכ"מ מראשונים שבציון 100 שאף אם אינו מחזיר משום שנאנסה, חשוב כגזלן למפרע, ועי"ש ציון 105 ואילך שי"ח שכשנאנסה אינו נעשה גזלן למפרע, ועי' שו"ת להורות נתן חי"ב סי' קכה אות ג, שאף לדעתם, אפשר שכשאינו מחזירו מרצונו, חשוב כגזלן, ועי"ש שצידד עוד שלדעתם אע"פ שאינו חשוב כגזלן למפרע לחייבו בתשלומין, מ"מ כלפי החפץ עצמו, חשוב הוא כגזול למפרע. ועי' ישוע"י או"ח סי' תרנח ס"ק א, שכ"ה גם לענין סוכה שפסולה כשהיא גזולה, ע"ע לכם ציון 748, שאם קיבל סכך במתנה ע"מ להחזיר, ולא החזירו, הוברר למפרע שלא יצא יד"ח. ועי' פר"ח או"ח סי' תמח ס"ג, שהנותן חמצו במתנה ע"מ להחזיר לגוי, אע"פ שהגוי אינו מחזירו לבסוף, אינו חשוב כדבר הגזול שאינו עובר עליו בבל-יראה, ע"ע ציון 143, לפי שאפשר שבימי הפסח היה בדעתו של הגוי להחזירו ובאותה שעה הוא כפקדון, ורק אחר הפסח נמלך שלא להחזירו וחשוב כגזול, ועי' שעה"צ או"ח שם אות נח שדוקא כשהגיע הזמן להחזירו חשוב כגזול, אבל קודם לכן אינו כגזול שהרי מדעתו נתן לו, ועי' שערי זיו מועד סי' לא שתמה מד' ראשונים הנ"ל.
  51. ↑ באר הגולה חו"מ שם אות ס; מל"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"י; בית אהרן חו"מ סי' רמא (קכז א) בד' הטור שם.
  52. ↑ עי' ציון 213 ואילך.
  53. ↑ עי' לעיל.
  54. ↑ עי' ראשונים דלהלן. ולכאו' לדעתם כ"ה בכל הענינים התלוים בנתינה, אבל אפשר שאינו אלא בענינים דלהלן, שדוקא ענינים אלו תלוים בזכית המקבל, ולא די בהם בנתינת הנותן לחוד, אבל בענינים אחרים התלוים בנתינה, מודים לד' שבציון 60.
  55. ↑ עי' ציון 516.
  56. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' שמא, באופן שכפוהו להחזירה, לד' שבציון 364 שאינה חשובה כחזרה. וכ"כ מדעתו בדברי משפט חו"מ סי' רמא אות ב, ועי' ציון 516.
  57. ↑ עי' ציון 214.
  58. ↑ עי' שו"ת ר"י מגאש סי' מב, שבאופן שכפוהו להחזיר, אין בנו פדוי אלא לפי שלד' שבציון 367, כשכפוהו להחזירה חשוב כחזרה.
  59. ↑ ע"ע תנאי.
  60. ↑ חי' ר' שמעון שקופ ליקוטים סי' יב. ועי' פתח הבית סי' א סוף ענף א, ואפשר שכוונתו כד' זו.
  61. ↑ חי' ר"ש שקופ שם.
  62. ↑ כשאינה בעין, עי' ציון 62 ואילך. כשמחל הנותן, עי' ציון 126 ואילך.
  63. ↑ ציון 364 ואילך.
  64. ↑ טוש"ע חו"מ רמא ו.
  65. ↑ בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכח ג).
  66. ↑ בני אהרן שם.
  67. ↑ עי' ציון 340.
  68. ↑ עי' ציון 339.
  69. ↑ עי' שו"ת רשב"א ח"א סי' אלף וריטב"א סוכה מא ב ור"ן סוכה שם (כ א) ושו"ע או"ח תרנח ד, שכשהחזיר אתרוג לאחר זמן מצוותו, לא יצא; מאירי קידושין ו ב.
  70. ↑ רא"ש סוכה פ"ג סי' ל, והובא ברי"ו מישרים נט"ו ח"ב (מז ד); שו"ת מהר"ח או"ז סי' קיח; ספורנו שמות כב יד בשם י"א; עי' טוש"ע או"ח תרנח ד. ועי' דברי חיים (אויערבך) מתנה סי' א בהגה מבן המחבר, שכ"כ בד' שו"ת ריב"ש סי' שמא. ועי' מרומי שדה סוכה מא ב בד' רב שרירא גאון שהובא ברא"ש סוכה פ"ג סי' לא, ואפשר שכוונתו כד' זו.
  71. ↑ רא"ש שם, והובא ברי"ו שם; מהר"ח או"ז שם; ספורנו שם בשם י"א.
  72. ↑ רשב"ם ב"ב קלז ב ד"ה הרי ור"ן קידושין ו ב (ב ב) ומ"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"י בשמו; ראבי"ה סי' תתקעה; פרי"ד סוכה מא ב ורא"ש סוכה פ"ג סי' ל בשמו; רא"ש שם בשם י"א; רי"ו מישרים נט"ו ח"ב בשם יש מי שפסק; רבינו שמחה שהובא במהר"ח או"ז שם; עי' שו"ע חו"מ סי' רמא ח, ובאר הגולה שם אות ק וביאור הגר"א שם אות כט בביאורו. ועי' ראבי"ה שם ופרי"ד שם ורא"ש שם בשמו ורבינו שמחה במהר"ח או"ז שם, שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר חשוב כלכם, ע"ע ציון 472 ואילך, אע"פ ששאול אינו חשוב כלכם, ע"ע הנ"ל ציון 627 ואילך.
  73. ↑ מל"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"י בד' י"א שברא"ש שברא"ש שם, עי"ש הוכחתו; דברי חיים אויערבך דיני מתנה סי' א בד' רי"ד שהובא ברא"ש שם, ועי' ציונים 83, 96, שי"ח בדעתו; שעה"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"ו בד' ר"ן שם; שעה"מ שם ושרשי הי"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט ושער משפט חו"מ סי' רמא אות ב ומשכנות יעקב חו"מ סי' סד (עמ' קעא ואילך) ומשנ"ב סי' תרנח ס"ק טו בד' שו"ע חו"מ שם, שאע"פ שלשיטתו פטור מאונסים, מ"מ נקט באו"ח שם ס"ד שלא יצא יד"ח אתרוג (עי' ציון 81), ועי' חוסן ישועות ב"ב קלז ב שתמה בד' שו"ע שם, ועי' דברי חיים שם ד"ה והנה שכ"כ בד' שו"ע שם מטעם אחר; שו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' קיב בד' רשב"ם שם. ועי' אחרונים שבציון הבא.
  74. ↑ עי' אחרונים שבציון 104 ואילך. ועי' אהא"ז גירושין פ"ח הכ"ג בפי' ב בד' ר"ן שם ושו"ת חלקת יעקב עניינים שונים סי' טז, שכתבו טעם אחר, משום שאע"פ שלענין עצם קיום המתנה אין לו להפטר בטענת אונס, עי' ציון 77, מ"מ לענין חיוב דמים כשנתן לו רשות מתחילה להשתמש בתנאי שיחזירנה, יש לו להפטר בטענת אונס, וכעי"ז שו"ת שו"מ תליתאה ח"א סי' תט ושו"ת חי' הרי"ם חו"מ סי' ו ד"ה עוד אפשר, (ולדעתם, לכאו' נמצא שאינו פטור מדמים אלא כשנאנסה ולא בגניבה ואבידה, ועי' ציון 115).
  75. ↑ ע"ע אונס ציון 54.
  76. ↑ הגהות רע"א לשו"ע או"ח סי' תרנח ושו"ת חת"ס חו"מ סי' א וחי' ר"ב איגר תשובות וכתבים סי' יב, בד' הרא"ש שם. ועי' חת"ס נדרים מח א שנקט שד' הרא"ש שם אינם אלא לסוברים שהנאנס בקיום התנאי חשוב שלא עשאו ("אונס כמאן דלא עביד"), ע"ע הנ"ל ציון 53, (וצ"ב שסתר דבריו מדבריו בשו"ת הנ"ל), וכעי"ז דברי חיים אויערבך מתנה סי' א ד"ה ועיין. ועי' אמ"ב דיני יו"ט סי' כא אות ב שהאריך אם חשוב כקיום התנאי.
  77. ↑ עי' ציון 445 ואילך. הגהות רע"א לשו"ע או"ח סי' תרנח ושו"ת רע"א החדשות סי' ג ושו"ת חת"ס חו"מ סי' א וסי' קלא ושו"ת חי' הרי"ם שם ד"ה גם י"ל, בד' הרא"ש שם. ועי' חת"ס שם שאף במתנה שמקפיד עליה, שאין מועילה חזרת דמים לסוברים כן, עי' ציון 465, אינו אלא כשהיא קיימת, לסוברים כן, עי' ציון 472, (ועי' דברי חיים שבציון 100).
  78. ↑ ר"ב איגר שם.
  79. ↑ מל"מ שם בד' רא"ש שם; שער משפט שם בד' שו"ע או"ח שם.
  80. ↑ נתה"מ סי' רמא ס"ק ט.
  81. ↑ טוש"ע או"ח שם.
  82. ↑ עי' מל"מ שם בד' ראשונים דלהלן. וכ"מ בדברי חיים דלהלן.
  83. ↑ מל"מ שם בד' רי"ד שבציון 72 (ועי' ציון 86), וכ"מ בב"ח או"ח תרנח בדעתו, וכן נקט בביאור הלכה סי' תרנח ס"ד בדעתו, ועי' ציון 73 שי"ח בדעת רי"ד; שו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סי' קו, ועי"ש שהטעם שחייב בפשיעה, אינו אלא משום שהוא כשומר שחייב בפשיעה. ועי' חוסן ישועות ב"ב קלז ב שכ"כ בד' רשב"ם ב"ב שם ד"ה הרי וד"ה ואם לאו, שאף באופן שנאנס או נגנב או אבד התקיימה מתנתו שעל דעת כן נתנו לו, אבל לא כ' בפירוש שכ"ה גם במקום שפשע, ואפשר שסובר כד' שבציון 89.
  84. ↑ ע"ע שומר חינם. עי' ר"י קרקושא בשי' הקדמונים ב"ב קלז ב, ועי"ש שתמה לסוברים שאינו חשוב כמזיק למה צריך ליתן דמיה. ועי' שו"ת מהר"י ברונא סי' עט, שכ' בתו"ד שבמתנה ע"מ להחזיר פטור אפי' אם פשע בה בתוך הזמן, ואפשר שכוונתו כד' זו, ועי' שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קיד.
  85. ↑ עי' ראשונים שבציון 72.
  86. ↑ מל"מ שם בד' רי"ד שבציון הנ"ל, שפי' שמתנה על מנת להחזיר חשובה כ"לכם" משום שפטור מאונסיה (וכ"ה בראבי"ה ורבינו שמחה שבמהר"ח או"ז שבציון הנ"ל), ואם טעם פטורו מאונסים משום שלא באה לידו בתורת שאלה (וכד' שבציון 108), אינה סיבה להחשיבו כלכם, ועי' ציון 73 שי"ח בד' רי"ד שם.
  87. ↑ מל"מ שם.
  88. ↑ חוסן ישועות שם; ביאור הלכה שם. וכ"מ בב"ח או"ח שם.
  89. ↑ מחנ"א זכיה ומתנה סי' יח ויט, בד' רשב"ם שבציון 72, ועי' חוסן ישועות שבציון 83; מחנ"א שם ושם ובני אהרן חו"מ סי' רמא (קכח ד) בד' ר"ן שבציון הנ"ל; דברי חיים שם בד' שו"ע חו"מ שבציון הנ"ל. ועי' ערכי תנאים ואמוראים ע' יונתן בן עוזיאל, וצ"ב אם כוונתו כד' זו. ועי' מרומי שדה סוכה מא ב בד' רשב"ם ב"ב קלז ב, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' שעה"מ שם ושרשי הי"ם שם שהוסיפו לבאר בד' זו, שודאי לא נתנו ע"מ שיפטר אף בפשיעה, שאל"כ ודאי יהנה ממנו המקבל הנאת כילוי, ולא הועיל הנותן בתנאו כלום.
  90. ↑ מחנ"א שם סי' יט. ועי' הגהה מבן המחנ"א למחנ"א שם סי' יח, שפי' טעם הדבר בע"א.
  91. ↑ בני אהרן שם.
  92. ↑ מחנ"א שם ושם, בד' רשב"ם ור"ן שם. ועי' ציון 123 שי"מ ד' רשב"ם שם בע"א.
  93. ↑ שו"ת חסד לאברהם תאומים, מהדו"ק או"ח סי' סד. ועי' להלן.
  94. ↑ חסד לאברהם שם.
  95. ↑ ע"ע אונס ציון 53.
  96. ↑ חת"ס נדרים מח א, ועי"ש ובפי' א' בשו"ת חת"ס שם שכ"כ בטעם רי"ד שבציון 72, ועי' ציונים 73, 83, שי"מ ד' הרי"ד בע"א; דברי חיים אויערבך מתנה סי' א ד"ה ועיין. וכ"מ בצ"פ יסוה"ת פ"ה סוף ה"ד. וכעי"ז בשו"ת משפט כהן עניני א"י סי' לח אות א.
  97. ↑ עי' ציון 70 ואילך מח' בדבר, ושי"ס שדוקא אם אבדה בפשיעתו בטלה המתנה, ושי"ס שכל שלא אבדה באונס בטלה המתנה.
  98. ↑ עי' ראשונים שבציון 71. על שיעור הדמים שצריך ליתן, אם הוא כשעת קבלת החפץ או כשעה שבו נאנס, עי' מחנ"א זכיה ומתנה סי' יט ואמ"ב דיני או"ח סי' ז וזי"ר כרך א או"ח ה"ג סי' ג אות יד ואילך. ועי' נתה"מ סי' רמא ס"ק ט, שנקט שצריך גם ליתן את שכר שימושו במתנה, כשאר מתנה ע"מ להחזיר שלא החזירה, עי' ציון 51, ועי' דברי חיים אויערבך סי' ג, שא"צ ליתן שכר שימושו במתנה, משום שכשמשלם דמים הרי היא כקיום התנאי, שהרי חזרת דמים חשובה כחזרה, לסוברים כן, עי' ציון 445 ואילך, (ועי' חי' הרי"ם שבציון 100).
  99. ↑ רא"ש סוכה פ"ג סי' ל, והובא ברי"ו מישרים נט"ו ח"ב (מז ד). ועי' מהר"ח או"ז שבציון 166. ועי' בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכז ד), ועי' ציון הנ"ל.
  100. ↑ רא"ש שם, והובא ברי"ו שם. ועי' אמ"ב דיני יו"ט סי' כא ושו"ת אמ"ב סי' ג שכ"כ בד' רש"י קידושין ו ב, ועי' שו"ת להורות נתן חי"ב סי' קכה אות ג. ועי' שו"ת חי' הרי"ם חו"מ סי' ו ד"ה עוד אפשר, בטעם שאין אומרים שחזרת הדמים תהיה חשובה כחזרה, וממילא יפטר מן האונס. ועי' רא"ש שם בטעם הדבר, שאע"פ שירד ברשות, מ"מ ביטל אותו רשות כשלא החזירה לו, ועי' בית מאיר או"ח סי' תרנח ס"ד ושו"ת שו"מ תליתאה ח"א סי' תט שתמהו בטעמו, ועי' דברי חיים (אויערבך) מתנת בריא סי' ג, שפי' הטעם לפי שיכול ליתן דמים, וחזרת דמים חשובה כחזרה, לסוברים כן, עי' ציון 445, (ועי' דברי חיים שם, שלפ"ז במתנה שמקפיד עליה שלא מועילה חזרת דמים, לסוברים כן, עי' ציון 465, אינו חשוב כגזלן למפרע, ועי' חת"ס שבציון 77), אבל עי' מחנ"א זכיה ומתנה סי' יח וחי' הרי"ם הנ"ל ושו"ת משכנות יעקב חו"מ סי' סד (עמ' קעא ואילך), שמ' שמפרשים שאף לולא שיכול ליתן דמים, חשוב כגזלן, וצ"ב.
  101. ↑ ע"ע שואל.
  102. ↑ שו"ת חי' הרי"ם חו"מ שם ד"ה אמנם עדיין, וע"ע הנ"ל. ועי"ש שלא הוצרך הרא"ש שם לטעם שהוא כגזלן למפרע, אלא בכדי לחייבו גם כשמתה מחמת מלאכה.
  103. ↑ עי' ראשונים שבציון 72, ואחרונים שבציון 73 שאף לדעתם המתנה בטלה.
  104. ↑ דברי חיים שם.
  105. ↑ משכנות יעקב שם; שו"ת חי' הרי"ם שם.
  106. ↑ חזו"א אה"ע סי' עד סוס"ק יח.
  107. ↑ ע"ע שואל.
  108. ↑ עי' רשב"ם ב"ב קלז ב; מל"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"י; שעה"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"ו; משכנות יעקב שם; משנ"ב סי' תרנח ס"ק טו. וע"ע שואל. ועי' שו"ת חי' הרי"ם שם ואהא"ז גירושין פ"ח הכ"ג תוספת ביאור בטעם שאינו חשוב כשואל, ועי' קרית מלך רב בשו"ת שבסוף ח"ב (מהד' תשס"ו) סי' כג תוספת ביאור. ועי' שעה"מ שם, שאף אם בשאר מתנה בתנאי שהתבטל התנאי, אינו פטור באונסין, ע"ע תנאי, מ"מ במתנה ע"מ להחזיר יש לפטרו, לפי שאם דעת הנותן שיתחייב באונסים, אינה חשובה כלל כמתנה אלא כהשאלה.
  109. ↑ עי' ציון 275 ואילך.
  110. ↑ עי' ציון 281.
  111. ↑ נתה"מ סי' רמא ס"ק ט; חי' רע"א לשו"ע או"ח סי' יד (בחי' מכ"י מהד' מ"י אות יב); ישוע"י או"ח סי' יד ס"ק ה; אמ"ב או"ח סי' ז; בית אהרן (ראבין) הל' גיטין סי' קמ"ג ס"ק י. ועי' שו"ת בית שערים מכ"י סי' פג כלל ג אות ט ושו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' קיב שהאריכו. ועי' ישוע"י או"ח סי' תרנח ס"ק א, שבאופן שנתן לחברו מתנה בסתם, אלא שמחמת אומדנא אנו אומרים שכוונתו למתנה ע"מ להחזיר, עי' ציון 271, דינו להפך, שלד"ה פטור מן האונס, שאין אומרים אלא שכוונתו שיחזירנו לו בעוד החפץ קיים, ואין אומדנא שכוונתו לחייבו בשמירה עליו.
  112. ↑ נתה"מ שם. וכעי"ז ברע"א שם ובאמ"ב שם ובבית אהרן שם שאע"פ שנותנו לו במתנה, רוצה שיהיה דינו כשומר. ועי' בית שערים שם שהוסיף, שכיון שאם לא יתחייב באונסים, אין אומדנא שרוצה ליתנו במתנה ע"מ להחזיר, ודאי רוצה המקבל להתחייב באונסים, כדי לקיים את המתנה. ועי' ישוע"י או"ח סי' יד שם שפי' טעם הדבר בע"א, לדעתו שבציון 255 שכשהיא מתנה ע"מ להחזיר משום אומדנא, חיובו להחזירה הוא משום פסיקה על ההקנאה, שמטעם זה חייב גם באונסיה, ועי' ישוע"י שם ס"ק ז, אופן נוסף.
  113. ↑ עי' שו"ת משאת משה או"ח ח"ב סי' ב (ועי"ש שנקט מטעם זה שאינו מקנה לו במתנה ע"מ להחזיר את כל החפץ, אלא שו"פ, ועי' שו"ת קול אליהו ח"ב או"ח סי' כה שתמה); רמ"ז אורנשטיין בתשו' שבס' ישוע"י או"ח סו"ס יד ד"ה ועתה; עי' שו"ת חי' הרי"ם אה"ע סי' כ (ד"ה ועוד) בצד ב, שהטעם שאומדים דעתו שכוונתו לתת במתנה ע"מ להחזיר, משום שאונס אינו מצוי, ועי"ש שבצד א נקט שלסוברים שבמתנה ע"מ להחזיר, פטור באונסים, אין אומרים שכוונתו ליתנה במתנה ע"מ להחזיר.
  114. ↑ עי' לעיל.
  115. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 74 שי"מ טעם נוסף לחייבו בגניבה ואבידה, שלדעתם, אינו פטור מדמיה אלא בטענת אונס, ולא כשנגנבה או אבדה.
  116. ↑ ע"ע שומר שכר. רא"ש סוכה פ"ג סי' ל; רי"ו מישרים נט"ו ח"ב (מז ד).
  117. ↑ רא"ש שם, ועי"ש שדימה לנוטל כלים מבית האומן, שבחזרתם דינו כש"ש, הואיל ונהנה, ע"ע הנ"ל; רי"ו שם. ועי' שו"ת ר"ע הילדסהיימר אה"ע סי' רכח ח"ג שנקט שכ"ה אף לסוברים שהטעם שפטור מאונסים לפי שבאה לידו בתורת מתנה, עי' לעיל, שמ"מ יש לחייבו בגניבה ואבידה, עי"ש טעמו.
  118. ↑ עי' רשב"ם ב"ב קלז ב ור"ן קידושין ו ב (ב ב) בשמו, וסמ"ע חו"מ סי' רמא ס"ק כא בדעתו. ועי' נתה"מ סי' רמא ס"ק ח ושו"ת שו"מ רביעאה ח"ג סי' קמז ד"ה והנה בשנת שאף אם לא החזירו בזמן שקבע, (שהמתנה בטלה, עי' ציון 64), אינו חייב בגניבה ואבידה, (ועי' נתה"מ שם שאינו אלא כשלא השתמש בה, אבל אם השתמש בה אחר הזמן חשוב כגזלן או כשואל, וחייב באונסים), ועי' בני אהרן, לאפאפא, חו"מ סי' רמא (קכז סוף ד) שנקט שכשנאנסה המתנה לאחר הזמן, לד"ה חייב באונסיה, וצ"ב אם חולק.
  119. ↑ נתה"מ סי' רמא ס"ק ט; עי' דברי חיים שבציון הבא. ועי' נתה"מ שם שהוסיף שמטעם זה אינו חשוב כש"ש, אף לדעתו שבציון 98 שצריך לשלם שכר שימוש בחפץ, ואינו נידון למפרע כשוכר (שדינו כשומר שכר, לסוברים כן, ע"ע שוכר).
  120. ↑ דברי חיים מתנה סי' ג.
  121. ↑ סמ"ע שם ורש"ש ב"ב קלז ב בד' רשב"ם דלהלן. ועי' ציון 84 שי"ס שפטור אף מפשיעה, או שאינו חייב בה אלא לסוברים שפשיעה מטעם מזיק, ע"ע שומר חנם, ועי' ציון הנ"ל שהיינו משום שלדעתם, כל שאינה קיימת, אע"פ שלא החזירה, לא בטלה המתנה, ואפי' כשאינה קיימת מחמת פשיעתו.
  122. ↑ רשב"ם ב"ב שם.
  123. ↑ סמ"ע שם ורש"ש שם. ועי' ציון 92 שי"מ טעמו בע"א.
  124. ↑ עי' לעיל.
  125. ↑ נתה"מ שם ס"ק ט. וכעי"ז שו"ת דברי חיים (הלברשטאם) יו"ד סי' קו, בטעם שנעשה שומר חנם. וע"ע שומר חנם.
  126. ↑ מאירי סוכה מא ב וקידושין ו ב; מהר"ם שיק גיטין עד ב, בד' רא"ש סוכה פ"ג סי' ל; הגהות רע"א לשו"ע או"ח סי' תמח ס"ד; מקו"ח או"ח שם ס"ק ט; שו"ת חת"ס או"ח סי' קיג וחו"מ סי' קלא וקלב וי"ד סי' רצא ואה"ע סי' קו וחת"ס גיטין עה א; אמ"ב דיני יו"ט סי' כא. ועי' להלן. ועי' מועדים וזמנים ח"ו סי' מד, שהאריך. ועי' מקו"ח שם ושו"ת חת"ס שם ושם ואמ"ב שם, שכשהנותן מחל על תנאו, אי"צ המקבל לעשות קנין מחדש, שהרי מתחילה היתה מתנה עולמית ולא היה צריך להחזירה אלא מחמת התנאי, לסוברים כן, עי' ציון 13, ולפיכך כשבטל התנאי, נמצא שממילא היא שלו, ועי' שו"ת משנה שכיר או"ח סי' רעו אות ה, ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' כה פכ"ה אות י, שלד' שבציון 17 שמתנה ע"מ להחזיר היא כמתנה לזמן, ודאי שאע"פ שמוחל, יצטרך לחזור ולהקנותו.
  127. ↑ ע"ע תנאי.
  128. ↑ מאירי סוכה שם וקידושין שם.
  129. ↑ מאירי קידושין שם.
  130. ↑ עי' ציון 465.
  131. ↑ מאירי סוכה שם, ועי' מאירי קידושין שם, וצ"ב אם חולק; מהר"ם שיק גיטין שם בד' הרא"ש שם, ועי' ד' שבציון 133, וצ"ב. ועי' שו"ת חת"ס חו"מ סי' קלא שנקט שמחילה מועילה באתרוג, אבל לא כ"כ בפירוש שהוא אע"פ שמקפיד על חזרת האתרוג, ואפשר שסובר כד' זו, ועי' ציון הנ"ל שי"מ ד' בע"א.
  132. ↑ מהר"ם שיק שם: הפוכי מטרתא למה לי.
  133. ↑ עי' נשמת אדם כלל קנב ס"ג, ועי' חיי אדם שם שלענין הלכה נשאר בספק, והובא במשנ"ב או"ח סי' תרנח ס"ק טו; ס' החיים או"ח סי' תרנח ס"ד (ס א). ועי' כפו"ת סוכה מא ב, שכ"כ בד' העיטור הל' לולב (צב ב), ועי"ש שהוא אף לסוברים שבתנאי בגט, מחילה מועילה, מ"מ כאן אינה מועילה לפי שבעת הנתינה התכוין לחפץ זה דוקא, ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' מד שתמה. ועי' אמ"ב דיני יום טוב סימן כא ד"ה אך, שצידד שאף באתרוג מועילה מחילה, שאף באתרוג אם יחזיר לו אתרוג מהודר מן הראשון, ודאי חשוב כקיום התנאי, וכעי"ז שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' של בד' חת"ס שבציון 131 שמחילה מועילה אף באתרוג, שאינו אלא כשיכול לקנות אתרוג אחר כמותו, וכד' הסוברים שאף בתנאי בגט, כאשר מתרצה בחזרת דמים חשובה כחזרה, ע"ע תנאי, (ועי' מהר"ם שיק גיטין שבציון הנ"ל, וצ"ב לסתירת דבריו).
  134. ↑ שעה"צ או"ח סי' תרנח אות יט. ועי' בכו"י או"ח שם ס"ק ט, וצ"ב אם כוונתו כד' זו. וע"ע למפרע ציון 121, שי"ס שמחילה מועילה למפרע, ועי' בכו"י שם ס"ק כד.
  135. ↑ זי"ר כרך ב סו"ס ח, בד' אחרונים שבציון 608 ואילך. ועי' זי"ר שם שפי' טעם הדבר, לפי שהתנאי הוא שהמקבל יקנה בקנין לידי הנותן, לסוברים כן, עי' ראשונים שבציון 627 (ועי' אחרונים שבציון 343 בדעתם), וצ"ב כוונתו, ועי' בהגהות בן המחבר שם בביאור סברתו.
  136. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 603 ואילך, בנתינת מתנה לגוי כדי שלא לעבור על איסור, וחת"ס סוכה לא ב, בדבריהם. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב במפתחות לסי' קפט.
  137. ↑ חת"ס שם. וכ"מ מערך השלחן אה"ע סי' כח אות ו. ועי' שו"ת מהר"ם מינץ (מאובן ישן) סו"ס ט, שנקט שאף אי"צ להחזירה, שלדעתו תנאי שעשאו גוי אינו מועיל, ע"ע תנאי, ועי' חת"ס שם שתמה.
  138. ↑ שו"ת חק"ל יו"ד ח"ב סי' מח (פא א). ועי' שו"ת הסבא קדישא ח"ב אה"ע סי' יג (עמ' סז ואילך) שהאריך.
  139. ↑ עי' ציון 13.
  140. ↑ ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 105 ואילך.
  141. ↑ ריטב"א סוכה מו ב בשם תוס'. ועי"ש שלפ"ז צ"ל שגמ' שבציון 631, שלא להקנות לולב לקטן ביו"ט ראשון של סוכות, לפי שאינו יכול להחזירה, אינו אלא כשמקנה לו בסתם, ולא כשמקנה לו במתנה ע"מ להחזיר, ועי' מהר"ץ חיות סוכה שם.
  142. ↑ ריטב"א שם; ר"ן סוכה שם (כב ב); רי"ו תא"ו נ"ח ח"ד (ס ד); לבוש או"ח תרנח ו. ועי' מאירי סוכה מא ב שהסתפק בדבר. ועי' ריטב"א ור"ן שם שכ"מ מגמ' שבציון 631 הנ"ל שלא להקנות לולב לקטן ביו"ט ראשון של סוכות, שהקטן קונה ואינו יכול להחזירה.
  143. ↑ ע"ע תנאי. ריטב"א שם; ר"ן שם; לבוש שם.
  144. ↑ ע"ע דעת אחרת מקנה ציון 66.
  145. ↑ אב"מ סי' לח ס"ק כב. ולכאו' הטעם שחשוב כחובה כיון שהיא מתנה גמורה לעולם, והתנאי אינו אלא דבר אחר, לסוברים כן, עי' ציון 13.
  146. ↑ ע"ע תנאי. אב"מ שם. ועי' אמ"ב דיני יו"ט סי' כא אות יא, שהסתפק לפרש כן בד' רי"ו הנ"ל. וכעי"ז שו"ת ר"מ איגרא או"ח סי' כט. ועי' בני אהרן (לאפאפא) חו"מ סי' רמא (קכח ב) בהגהה, שלעולם אין מועיל תנאי עם הקטן, וסתם בטעם הדבר, ואפשר שסובר כד' זו, וע"ע תנאי.
  147. ↑ ע"ע קטן.
  148. ↑ עי' מאירי שם; ר"ן שם; שו"ע או"ח סי' תרנח ס"ו: יש מי שאומר, ועי' א"ר או"ח שם אות יא, שאפשר שכ"ה אף לד' ראשונה בשו"ע שם, ועי' ציון הבא שי"ח בד'.
  149. ↑ אמ"ב דיני יו"ט סי' כא סוף אות ח, בד' רמב"ם לולב פ"ח ה"י לביאור ב"י בבדה"ב או"ח שם ולח"מ לולב שם בדעתו, שאותה שאמרו שלא יקנה את הלולב במתנה ע"מ להחזיר, עי' ציון 631, הוא אף בפעוטות (ועי' ברכ"י או"ח שם אות ג ופמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ט, שכ"ה להלכה לד' ראשונה שבשו"ע או"ח שם ס"ו, ועי' ציון הקודם שי"ח בד'). ועי' קהלת יעקב אה"ע סי' כח ס"ק יג ושו"ת מקור ישראל, בורלא, חו"מ סי' פח, שפי' טעם רמב"ם שם בע"א לפי שהתנאי אינו מחייבו להחזיר, והקטן שבא להחזירו הרי זה כמחילה בטעות שאינה מועילה, ועי' אמ"ב שם שתמה.
  150. ↑ ציון 182.
  151. ↑ ציון 637.
  152. ↑ עי"ש ציון 406 ואילך מח' ראשונים, ושי"ס שאינה נקנית שכיון שחוזרת לבעלים הרי היא כטוה"נ שאינה נקנית בחליפין (ע"ע טובת הנאה ציון 375 וע' חליפין ציון 377), ועי' צל"ח ב"מ מה ב שנקט שנח' אמוראים בדבר, ועי' קצה"ח שבע' הנ"ל ציון 407 ואו"ש מכירה פ"ה ה"ה, שהנידון אם חשובה כטוה"נ לענין חליפין, תלוי במח' הראשונים לעיל ציון 13 ואילך, אם היא מתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, או שאינה אלא כמתנה לזמן, ועי' שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' רג שנקט שאף לראשונים שבציון 17 שהיא כמתנה לזמן, מ"מ אינה כטוה"נ ונקנית בחליפין, עי"ש בטעם הדבר, ועי' ר"י ראזין בקובץ מוריה שנה טז גליון ה-ו (ירושלים תשמ"ח) עמ' נו ומעדני ארץ ח"א סי' טו אות ה ואילת השחר ב"מ יא ב שאף לסוברים שהיא כקנין הגוף לעולם, מ"מ אפשר שחשובה כטוה"נ שאינה נקנית בחליפין, עי"ש טעמים שונים בדבר. לענין לקנותה באגב, עי' צל"ח שם שדינו שווה לחליפין, שאף אגב אינו נקנה בטוה"נ לסוברים כן, ע"ע טובת הנאה שם, ועי' ערך ש"י ב"מ מו א שהסתפק בדבר, ועי' שיעורי ר' שמואל ב"מ יא ב אות קעח.
  153. ↑ ציון 54.
  154. ↑ עי' להלן. ועי' לעיל ציון 48 שכשאינו מחזירה המתנה בטלה, ועי' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' מג שמ' שמפרש שרק לאחר שמחזירה נעשית למפרע כמתנה (ועי' דבריו שבציון 612, ועי' ציון 613 שי"מ שדבריו לא נאמרו אלא בדברים שהם לטובת הנותן, עי"ש בטעם הדבר), וכעי"ז ר"י ראזין בקובץ שנה טז גליון ה-ו (ירושלים תשמ"ח) עמ' נו (ועי' דבריו שבציון 152), ועי' ל' מאירי סוכה מא ב: אף המתנה אינה חלה אלא לכשיחזיר, ועי' מאורי אש אייזנשטאט כתנות אור פ' אמור ד"ה וכתב ותולדות יצחק הורוויץ דיני ציצית סוף כלל ה נ"מ לפ"ד רדב"ז שם, ועי' אחרונים שבציון 612 בטעמו של רדב"ז שם, שהוא משום שקיום התנאי אינו בידו, (ועי' ציון הנ"ל וציון 613 שי"מ טעם הדבר בע"א), ועי' שו"ת בגדי ישע סי' א אות ד שתמה בד' רדב"ז שם, שהרי ודאי שמתחילה היא שלו, ורק אם לא יחזירנה תתבטל המתנה, וכעי"ז בשם יוסף חמץ ומצה פ"ד ה"ז בד' שו"ת ריב"ש סי' ב ושו"ת קול אליהו ח"ב יו"ד סי' טו בד' שו"ת הרא"ש כלל ט סי' א, שודאי חשובה כמתנה כבר מעתה, ואפי' שאין בידו לקיים התנאי.
  155. ↑ ר"י מלוניל סוכה מא ב (כ א), בביאור ל' הגמ' סוכה שם: החזירו יצא.
  156. ↑ ע"ע לכם: המצוות והדינים, ציון 10 ואילך.
  157. ↑ ע"ע הנ"ל שם. כשהנותן התנה עמו שאין שום זכות ממון במתנה, אלא כדי לצאת בה ידי חובת מצוה, כגון שנתן לו אתרוג ע"מ להחזירו, והתנה עמו שאינו נתון לו אלא כדי לצאת בו ידי חובתו בלבד, ואינו רשאי אף ליתנו לאחרים במתנה על מנת להחזיר, אם חשובה כשלו, לענין דברים שנאמר בהם דין לכם, ע"ע הנ"ל ציון 493 ואילך.
  158. ↑ עי' ציון 7. ועי' ראשונים שבע' לכם ציון 474 וכל בו אות כב ותשב"ץ קטן אות רסב שלענין מצות ציצית, שצריך שתהיה שלו, ע"ע הנ"ל ציון 105, מתנה ע"מ להחזיר חשובה כשלו, ועי' שו"ת שער אפרים סי' יט שנקט בד' יש"ש חולין פ"ח סי' נג שלענין ציצית, אינה חשובה כשלו, ותמה שהרי לכל ענין חשובה כשלו.
  159. ↑ ע"ע חליצה: הנעל, ציון 991.
  160. ↑ עי' ראשונים שבע' הנ"ל ציון 2000; נמוק"י ופי' ר"י אלמנדארי יבמות קג א (לג ב). וע"ע הנ"ל שם ציון 6, וצ"ב.
  161. ↑ או"ז סי' תרסו; מאירי יבמות קב א; נמוק"י שם; ר"י אלמנדרי שם.
  162. ↑ שו"ת ריב"ש סי' ב. ועי' ציון 513.
  163. ↑ ציון 13 ואילך.
  164. ↑ עי' ציון 17 ואילך. ועי' ציון הבא.
  165. ↑ ע"ע לכם ציון 627 ואילך. עי' ראשונים דלהלן שהק' כן, ועי' הגהות הרא"ם לסמ"ג ע' מד וכפות תמרים סוכה מא ב ופתח הבית סי' א ענף ג, שלד' שבציון 627 שצריך הנותן לקנותה בעת החזרה, ודאי אינו דומה לשואל שהרי הגוף קנוי לו עולמית, וכעי"ז שו"ת שאילת דוד ח"א יו"ד סו"ס יז, וכ"מ ברא"ש דלהלן שהוסיף בקושיתו שאינה אלא משום שבמתנה ע"מ להחזיר אין הגוף קנוי לו (ולכאו' כוונתו כד' שבציון 17), ועי' נחפה בכסף על הסמ"ג שם וחת"ס סוכה שם שנקטו בד' הרא"ש דלהלן ציון 176, שטעמו נצרך אף לד' שבציון 13, שהיא כמתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, עי"ש ביאוריהם.
  166. ↑ מהר"ח או"ז סי' קיח. ועי' להלן. ועי' מהר"ח או"ז שם, הבדלים נוספים בין שואל למתנה ע"מ להחזיר, לענין מתה מחמת מלאכה, שבשואל פטור, ע"ע שואל, ובמתנה ע"מ להחזיר, חייב לשלם, עי' ציון 99 (ועי' בני אהרן שבציון הנ"ל, שמטעם זה נתן לו במתנה ע"מ להחזיר ולא בשאלה, כדי לחייבו במתה מחמת מלאכה), וכן באופן שנשבר קצת החפץ ועדיין שמו עליו, שבשואל אינה חשובה כחזרה, ע"ע הנ"ל, ובמתנה ע"מ להחזיר, לדעתו חשובה כחזרה, ועי' ציון 427.
  167. ↑ ע"ע שואל.
  168. ↑ עי' מהר"ח או"ז שם, וע"ע מודר הנאה ציון 685 ואילך.
  169. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם; מהר"ח או"ז שם. ועי' חס"ד סוכה פ"ב הי"ג שעיקר זכות המקבל במתנה הוא שיהיה רשאי לתתה לאחר, ואפשר שכוונת כד' זו. ועי' מצפה איתן קידושין כז ב. ועי' ציון 206 ואילך.
  170. ↑ ע"ע מודר הנאה ציון 685 ואילך.
  171. ↑ מהר"ח או"ז שם.
  172. ↑ מהר"ח או"ז שם.
  173. ↑ מהר"ח או"ז שם. וכעי"ז ריטב"א ב"ב קלז ב. וכעי"ז שו"ת שו"מ תליתאה ח"א סי' תט, שבשאול יכול המשאיל להקדישו מעכשיו לאחר זמן השאלה, ע"ע שואל, ואילו במתנה ע"מ להחזיר אינו יכול להקדישה מעכשיו לאחר שיחזירנה.
  174. ↑ עי' ציון 329 ואילך.
  175. ↑ ע"ע שואל. מהר"ח או"ז שם.
  176. ↑ עי' ציון 72. פרי"ד סוכה מא ב, ורא"ש סוכה פ"ג סי' ל בשמו; שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ב; ראבי"ה סי' תתקעה; רבינו שמחה במהר"ח או"ז שם. ועי' ארצות החיים סי' יד ארץ יהודה ס"ק ג, שודאי אף אם התנה הנותן שיהיה חייב במתנה ע"מ להחזיר חשוב כשלו, וכוונת הרי"ד אינה אלא לפי שסתם מתנה ע"מ להחזיר אינו חייב באונסיה. בביאור סברת דעה זו, עי' אב"נ חו"מ סי' כה, שמזה שאינו חייב באונסים, מוכח שאינו כשיעבוד על הנותן, אלא כקנין של המקבל, עי"ש בטעם הדבר, ועי' רמ"ז אורנשטיין בתשו' שבס' ישוע"י או"ח סו"ס יד ד"ה ועתה, והגהות המעתיק לשו"ת שבסו"ס חי' מהר"א (אויערבך) עמ' 96 ושו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קיד, תוספת ביאור, ועי' פתח הבית סי' א ענף ג.
  177. ↑ עי' ציון 462.
  178. ↑ טיב קידושין סי' כט סוס"ק א. ועי' ציון 463.
  179. ↑ רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט; טוש"ע חו"מ סי' רמא ס"ו.ועי' ביאור הגר"א חו"מ שם אות כב, במקור הדבר, ועי' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' לג. ועי' ציון 51 שכשלא החזירה, צריך ליתן פירות שאכל.
  180. ↑ עי' ציון 411. ועי' ציון 403 ואילך שי"ס שלעולם חזרתו חזרה.
  181. ↑ עי' ב"ב קלז ב.
  182. ↑ עי' ציון 411. ועי' ציון 403 ואילך שי"ח.
  183. ↑ ע"ע קדושת הגוף.
  184. ↑ עי' ראשונים שבציונים 30-32 וראשונים ואחרונים שבציון 34 ואילך, ועי"ש בטעם שאינו חשוב כמתנה שאינו יכול להקדישה. ועי' ראב"ד שהובא ברשב"א ב"ב קלז ב ובריטב"א קידושין ו ב וב"ב שם, שאם עבר הקדישה צריך לפדותה, ועי"ש שתמהו בטעמו, ועי' ריטב"א ב"ב שם שצידד שאינו אלא משום ההלכה שאין הקדש יוצא בלא פדיון, ע"ע פדיון הקדש. ועי' ציון 43 שי"ס מטעם זה, שלסוברים שמתנה שאינו יכול להקדישה אינה מתנה, ע"ע מתנה, כשאמר ע"מ שתחזירהו לי, אינה מתנה.
  185. ↑ עי' ציון 445 ואילך. עי' ראשונים שבציון 33; עי' אחרונים שבציון 465, בד' ראשונים שבציון 46.
  186. ↑ ע"ע קדושת דמים.
  187. ↑ עי' ראשונים שבציון 30; ר"י קרקושא (בשי' הקדמונים) ב"ב קלז ב.
  188. ↑ שפ"א סוכה מא ב בד' רמ"ה ב"ב קלז ב, ועי' בדבריו יו"ד סי' שה ס"ח.
  189. ↑ ע"ע קדושת דמים, וע"ע קדושת הגוף שי"ס באופנים שונים שאף קדוה"ג חלה לזמן.
  190. ↑ עי' ראשונים שבציון 31.
  191. ↑ עי' רשימות שיעורים מרי"ד סולוביציק סוכה מא ב, בד' תוס' סוכה שם בתי' ב ותי' ג. וכ"מ בפסקי תוס' ב"ב פ"ח אות שו בביאור תי' ב בתוס' ב"ב קלד א.
  192. ↑ שיעורי רי"ד סולוביציק שם.
  193. ↑ עי' ראשונים שבציון 31.
  194. ↑ ריטב"א קידושין ו ב, וב"ב קלז ב בשם רבו ונמוק"י ב"ב שם (סג א) בשמו. ועי' קצה"ח סי' רמ"א ס"ק ו ונתה"מ חו"מ סוס"ק ה, שכ"כ גם בד' ריטב"א שבציון 420.
  195. ↑ ריטב"א ב"ב שם ונמוק"י שם בשמו. וכעי"ז ריטב"א קידושין שם.
  196. ↑ ריטב"א שם ושם ונמוק"י שם בשמו.
  197. ↑ קצה"ח שם; פתח הבית סי' א ענף ג.
  198. ↑ ע"ע נכסים משועבדים. ושם שי"ח.
  199. ↑ נתה"מ שם.
  200. ↑ ע"ע אגב ציון 32 ואילך.
  201. ↑ שטמ"ק ב"ב מד ב, וצ"ב אם כוונתו דוקא כשהתנה להחזירה לאלתר, ומשום שהוא כמו שהתנה שיחזיר לו דבר הראוי (וכד' שבציון 420), או אף בכל מתנה ע"מ להחזיר. וכ"מ בשו"ת צמח צדק (לובאויטש) סי' צח אות ז, בד' הסוברים שאינה אלא כקנין לזמן וא"צ לחזור ולהקנותה לנותן, עי' ציון 633 ואילך.
  202. ↑ עי' ציון 407 ואילך.
  203. ↑ ציון 420. ולדעתם, כשצריך להחזיר לנותן מתנה הראויה לו, אינו יכול לשעבדה בחובו. ועי' שו"ת צמח צדק שם, שהוכיח מכמה מקומות שהמקבל אינו יכול לשעבד את המתנה, ופי' טעם הדבר לפי שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן.
  204. ↑ פתח הבית סי' א ענף ב; אמ"ב דיני יו"ט סי' כא ד"ה אולם (הב'). ועי' אמ"ב שם שפי' כן גם בד' תוס' בב"ב קלד א, ועי' פתח הבית שם שנקט שלד' התוס' ב"ב שם אינו יכול לאסרה לעולם, ותמה בטעמם. ועי' ראשונים שבציוןן 17 ואילך, שאינה אלא כמתנה לזמן, וצ"ב אם גם לדעתם יכול לאסרה לעולם.
  205. ↑ פתח הבית שם. וע"ש שאינו אלא כשאוסרה על אחרים ולא כשאוסרה על הנותן.
  206. ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' אלף; ריטב"א סוכה מא ב; ר"ן סוכה שם (כ א); שו"ת מהר"ח או"ז סי' קיח; טוש"ע או"ח סי' תרנח ס"ה. ועי' ביאור הלכה שם ד"ה ומיהו, שכ"כ בד' רש"י סוכה שם ד"ה הא קמ"ל, ועי' ציון 208 שי"ח בדעתו. וכ"כ מדעתו במצפה איתן קידושין כז א.
  207. ↑ מהר"ח או"ז שם. ועי' חס"ד סוכה פ"ב הי"ג, ושם שטוה"נ שמחמת הנתינה היא למקבל ולא לבעלים הראשון. ועי' ציון 169 ואילך, שבזה הוא חלוק משואל שאינו רשאי להשאיל לאחר, ע"ע שואל.
  208. ↑ מאירי סוכה מא ב, בשם י"מ; עי' בכו"י או"ח סי' תרנח ס"ק יז ויד אפרים או"ח שם, בד' תוס' סוכה שם ד"ה ואם לאו, ורא"ש סוכה פ"ג סי' ל, שזה שאמרו בגמ' סוכה שם שר"י נתן לראב"ע וראב"ע לר"ע ור"ע החזירו לידי ר"ג, אינו אלא משום שדעתו של ר"ג היתה ליתנו לכולם, ועי' פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ז. ועי' בכו"י שם שכ"מ בד' רש"י סוכה שם ד"ה הא קמ"ל, ועי' ציון 206 שי"ח בדעתו. וכעי"ז שו"ת שו"מ רביעאה ח"ב סי' לח.
  209. ↑ מאירי שם.
  210. ↑ ציון 453.
  211. ↑ ועי' שו"ת חלקת יואב ח"ב חו"מ סי' צ-צא, וקונ' דגל התורה (תרפ"א - תרפ"ב) סי' יג וסי' מו וסי' מח.
  212. ↑ עי' להלן.
  213. ↑ עי' ציון 10.
  214. ↑ מסק' הגמ' בקידושין ו ב לגי' שלפנינו, ועי' להלן; רמב"ם ביכורים פי"א ה"ח; טוש"ע יו"ד שה ח. ועי' רשב"א קידושין שם, שאע"פ שחליפין אינם מועילים בפדיון הבן, ובקידושי אשה גזרו שלא יועיל מתנה על מנת להחזיר שלא יבואו לקדשה בחליפין, ע"ע קידושין, אינו אלא בקידושי אשה משום חומר עריות, ועי' שו"ת אדמת קדש ח"א יו"ד סי' כ טעם נוסף שלא גזרו בפדיון הבן, ועי' להלן. ועי' שו"ת גור אריה יהודה יו"ד סי' נ, שחי' בדעת רמב"ם הנ"ל, שבנו פדוי משום שתנאו בטל (עי"ש בהסבר הדבר), וצ"ב.
  215. ↑ ציון 59 ואילך. וע"ש ציון 60 ואילך שי"ח.
  216. ↑ עי' רשב"א שם, וע"ע פדיון הבן. עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' רצ ושמן רוקח (דובינסקי) בכורות נא ב בד' רע"ב בכורות פ"ח מ"ח, ועי' מגן גיבורים סי' יד ס"ק ד ושו"ת אמרי משה סי' א שפי' דבריו בע"א. ועי' חת"ס שם שהוא יחיד בד' זו. ועי"ש בחת"ס שמקורו, לפי שלגי' למסק' הגמ' קידושין שם, בכל מקום שחליפין אינם מועילים, גזרו חכמים שלא תועיל מתנה ע"מ להחזיר, ועי' לעיל. ועי' דרשות מהר"ח או"ז סו"ס כח, שמתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה בפדיון הבן, וצ"ב אם כוונתו כד' זו.
  217. ↑ פי' ר"ח קידושין ו ב, בד' גמ' שם. ועי"ש שנקט לפי"ז ע"פ גמ' שם, שאסור לעשות כן משום שהוא ככהן המסייע בית הגרנות, וע"ע תשלומי תרומה. ועי' להלן ציון 534.
  218. ↑ ע"ע גרושין ציון 140 ואילך, ושם אם החסרון משום שהאותיות פורחות באויר, או משום שאי"ז כריתות.
  219. ↑ גיטין כ ב ועה א; עי' רמב"ם גרושין ח יד; עי' טוש"ע אה"ע קמג יא.
  220. ↑ רש"י גיטין כ ב ד"ה הרי זו מגורשת ועה ב ד"ה רבי; פרי"ד גיטין שם ושם; ריטב"א גיטין שם ושם.
  221. ↑ ע"ע יפת תואר ציון 793 ואילך.
  222. ↑ ספרי דבי רב שם פ' כי תצא פיסקא ריד. ועי' פי' הספרי לר"א נחום שפי' בד' ספרי שם, שזהו שהתרבה שלא יעשה בה טובה לעצמו (וע"ע הנ"ל ציון 791 ואילך שי"מ בע"א), ועי' ספרי דבי רב שם שא"צ לזה ריבוי מיוחד, שהרי מתנה ע"מ להחזיר חשובה כמתנה.
  223. ↑ ע"ע תנאי.
  224. ↑ חידושי ושיעורי ר' ברוך בער נדרים סי' לג אות א, בשם רי"ד סולוביציק. ולכאו' כוונתו כד' שבציון 13 שגדר מתנה ע"מ להחזיר הוא מתנה עולמית בתנאי שיחזירנה, ועי"ש ציון 17 ואילך שי"ס שאינה אלא כמתנה לזמן, ועי' מחנה יהודה חסמן סי' ב (עמ' מ), שתמה לדעתם בטעם שמועילה מתנה ע"מ להחזיר במתנות כהונה, שהרי ודאי חיובו ליתנה עולמית, ועי' שו"ת חמדת שלמה ומנחת ברוך ואבי עזרי שבציון 17, שתמהו כעי"ז בנתינת תרומה, ועי' מנ"ש שבציון הנ"ל שנקט שבנתינת תרומה, לד"ה היא כנתינה עולמית בתנאי שיחזירנה, ועי' שו"ת מנ"ש ח"א סי' פ אות א שנקט שבפדיון הבן לד"ה חשובה כנתינה עולמית בתנאי, שודאי חייבתו התורה בנתינה עולמית, שהרי גדרה כפריעת חוב, ע"ע פדיון הבן, ועי' שו"ת מנ"ש שם סי' כו שנקט שבנתינת גט ודאי היא נתינה עולמית בתנאי, שאל"כ עדיין חסר בכריתות (וע"ע גרושין ציון 144), ועי' חזו"א שבציון 17.
  225. ↑ ציון 54 ואילך.
  226. ↑ מקנה קידושין ו ב; חי' רבינו שמעון הלוי קידושין שם. ועי"ש שפי' לפ"ז את ההו"א בקידושין שם שמתנה ע"מ להחזיר אינה חשובה כמתנה אלא לענין תרומה, ולא לענין קידושין ומכר, שענינים אלו צריך בהם את דעת האשה או המוכר, ולא סמכה דעתם, ועי' ציון 10 שי"מ טעם הגמ' שם בע"א. ועי' ציון 511 שי"ס שאינה חשובה כ"מתנה" בדעת בני אדם, ואפשר שמודים לד' זו, שלגבי נתינה, חשובה אצל המקבל כנתינה.
  227. ↑ ע"ע קנין כסף ציון 531 ואילך.
  228. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 309. מקנה שם.
  229. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 255.
  230. ↑ שו"ת חמדת שלמה חו"מ סו"ס י. ועי' אחרונים שבציון הבא.
  231. ↑ ע"ע תנאי. קוב"ש ומחנה יהודה דלהלן. ועי' מחנה יהודה שם שהוסיף שאילולא שהוא דבר אחר, אע"פ שאינו חייב להחזירה, מ"מ סו"ס היא נמצאת אצלו מחמת שהחזירה לבסוף.
  232. ↑ קוב"ש קידושין אות לז; מחנה יהודה סי' ב; שו"ת מנ"ש ח"א סי' פ אות א. ולכאו' לד' שבציון 17, שמתנה ע"מ להחזיר חשובה כנתינת הגוף לזמן, ודאי היא כמתנה ולא כמכר.
  233. ↑ עי' ציונים 10, 214.
  234. ↑ ע"ע מתנות כהונה. חמדת שלמה שם; קוב"ש שם.
  235. ↑ ציון 477 ואילך.
  236. ↑ ע"ע תנאי.
  237. ↑ ע"ע הנ"ל.
  238. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 239 לסוברים שצריך משפטי התנאים, כשלא התנה במשפטי התנאים, אם המתנה קיימת ואי"צ להחזירה, או שהמתנה אינה קיימת כלל. ועי' ציון 250 שאף לסוברים שא"צ בה משפטי התנאים, אינו אלא לחייבו להחזירה, אבל בכדי שתיחשב כגזל למפרע צריך את משפטי התנאים.
  239. ↑ תוס' סוכה מא ב ד"ה הילך; האגודה קידושין פ"א אות ו בשם ר"י; המנהיג הל' סוכה (מהד' ירושלים תשל"ח עמ' שצג); רמב"ן ב"ב קלז ב; סמ"ג עשין מד; רא"ש גיטין פ"ו סי' ח וב"ב פ"ח סי' מח ותוס' רא"ש קידושין ו ב וסוכה שם; תוס' רבינו שמואל קידושין שם; חי' הר"ן ב"ב שם; טור או"ח סי' תרנח בשם י"א. ועי' תוס' רא"ש שם ושם והגהות מיימוני לולב פ"ח ה"י וטור שם, שאל"כ התנאי בטל והמעשה קיים, ואפי' לא החזירה, המתנה קיימת, ועי' סמ"ג עשין מד והגה"מ שם בביאורו, שצריך להזהר במשפטי התנאים בכדי שיצא יד"ח, ועי' הגה"מ שם שתמה שהרי אף אם לא התנה כהלכתו, יוצא יד"ח, שהרי התנאי בטל והמתנה קיימת, ועי' מקו"ח או"ח סי' תמח ס"ק ט וס' החיים או"ח סי' תרנח ס"ד בביאור ד' סמ"ג שם.
  240. ↑ ע"ע הנ"ל. תוס' סוכה שם; האגודה שם; המנהיג שם; רמב"ן שם; סמ"ג שם; רא"ש שם ושם ותוס' רא"ש שם ושם; תוס' רבינו שמואל שם; חי' הר"ן שם.
  241. ↑ ע"ע הנ"ל. תוס' סוכה שם; האגודה שם; עי' המנהיג שם: בתנאי קודם למעשה, ולכאו' כ"ה בשאר דקדוקי תנאי; סמ"ג שם; רא"ש שם ושם ותוס' רא"ש שם ושם; עי' תוס' רבינו שמואל שם.
  242. ↑ תוס' קידושין שם ד"ה לא.
  243. ↑ חי' הרי"ם קידושין שם בד' תוס' שם. ועי' המקנה שם שפי' האומדנא בע"א, לד' שבציון 320 שאיסור מתנה בשבת אינו נוהג במתנה ע"מ להחזיר.
  244. ↑ ע"ע תנאי. עי' תוס' קידושין שם, ועי' המקנה קידושין שם ובני אהובה אישות פ"ה הכ"ד שדבריו נאמרו דוקא באתרוג ולא בכל מתנה ע"מ להחזיר, וכ"מ בעצמות יוסף בד' התוס' שם, ועי' ציון הבא שי"ח בדעת תוס'; עי' טור שם, ועי"ש שכש"כ הוא מהד' שבציון 271 שאף אם לא פירש כלל שתהיה ע"מ להחזיר, צריך להחזירו, וכש"כ שלא כפל תנאו. ועי' חי' ר"ח מטלז קידושין שיעור ה אות א (עמ' קכד), שלד' זו צריך שאר משפטי התנאי, מלבד תנאי כפול, ועי' בני אהובה אישות פ"ו ה"ד ד"ה ובדרך, שא"צ אף שאר משפטי התנאים, ועי' בני אהובה שם לענין תנאי ומעשה בדבר אחד, ע"ע תנאי.
  245. ↑ בית הלל אה"ע סי' כט ס"ק א וב"ש אה"ע שם ס"ק א, בד' תוס' קידושין שם, ועי' ציון הקודם. ועי' המקנה שם ובני אהובה אישות פ"ה שם שתמהו.
  246. ↑ עי' ראשונים דלהלן; עי' רי"ו תא"ו נ"ח ח"ד (ס ג), בתנאי כפול ובתנאי ומעשה בדבר אחד, וסתם בטעמו.
  247. ↑ ע"ע הנ"ל. רב האי גאון שהובא ברמב"ן ורשב"א ב"ב קלז ב; רמב"ן ורשב"א שם, בד' רי"ף גיטין עה ב (לז ב); רשב"א שם ושו"ת רשב"א ח"א סי' קפו בפי' א; כפות תמרים סוכה שם בד' רמב"ם אישות פ"ז הי"ז.
  248. ↑ ע"ע עריות וע' תנאי.
  249. ↑ ע"ע תנאי. רשב"ם ב"ב קלז ב ד"ה ואם לאו, בתנאי כפול; שו"ת רשב"א שם בפי' ב, בתנאי כפול; רא"ש ב"ב פ"ח סי' מח בשם ר"ש הזקן, בתנאי כפול ובהן קודם ללאו.
  250. ↑ קצה"ח סי' רמא ס"ק ט. ועי"ש שכ"כ בד' תוס' קידושין ו ב, שמ' מדבריהם שא"צ תנאי כפול, אלא בכדי שהמתנה תהיה בטלה למפרע, ולא בכדי לחייב את המקבל להחזיר את המתנה. ועי' קצה"ח שם ומקו"ח סי' תמח ס"ק ט ונטע שורק חי' סוגיות פ' חיי שרה (יג ד) ואהא"ז אישות פ"ה הכ"ד אות ג וקה"י ח"ט בליקוטים שבסוף הספר ס"י שנקטו בד' סמ"ג ע' מד, שאף כשלא התנה כראוי צריך להחזיר המתנה (אלא שלד' סמ"ג שם, בנתינת לולב, יש להקפיד להתנות בדקדוקי התנאי, כדי שיוכל המקבל לצאת בו יד"ח מצות נטילת לולב, ועי' אחרונים הנ"ל בביאורו, ועי' להלן ציון 252), ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' לד שפי' דבריו בע"א. ועי' שו"ת שו"מ תנינא ח"ב סי' ג ותליתאה ח"א סי' תט שהאריך.
  251. ↑ עי' ציון 17.
  252. ↑ ע"ע תנאי. קצה"ח שם. וכעי"ז מקו"ח שם ונטע שורק שם ואהא"ז שם וקה"י שם שפי' בד' סמ"ג שם, שאף כשלא התנה כראוי חשובה כמתנה לזמן (ועי"ש שפירשו, שלפיכך לדעתו, בנתינת לולב ע"מ להחזיר, יש להקפיד על דקדוקי התנאי, שאל"כ היא כמתנה לזמן שאין יוצאים בה יד"ח נטילת לולב, לסוברים כן, ע"ע לכם ציון 504).
  253. ↑ עי' ציון 13.
  254. ↑ ע"ע מכירה.
  255. ↑ קצה"ח שם. וכעי"ז ישוע"י או"ח סי' יד ס"ק ה, באופן שהיא מתנה ע"מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון 275 ואילך, שלא אמר בפירוש את התנאי, חיובו להחזירה אינו מחמת משפטי התנאים, אלא כפסיקה, ועי' ציון 112. ועי' שו"ת חמדת שלמה חו"מ סו"ס י ואהא"ז שם שתמהו שהרי קיבלה בתורת מתנה, ולא בתורת מכירה (ועי' ציון 229 ואילך), וא"כ אינו חייב בפסיקה בעדה.
  256. ↑ ע"ע תנאי.
  257. ↑ תוס' סוכה מא ב ד"ה הילך וקידושין ו ב ד"ה לא וגיטין עה ב ד"ה דתנאי וב"ב קלז ב ד"ה לא בפי' ב; האגודה ב"ב פ"ח אות קפג, וכעי"ז קידושין פ"א אות ו, בשם ר"י; רמב"ן ב"ב שם בפי' ב; ריטב"א סוכה שם, וכ"מ בריטב"א ב"ב שם; תוס' רא"ש קידושין שם; תוס' רבינו שמואל קידושין שם; ריטב"א סוכה שם וב"ב שם. ועי' גור אריה, צינץ, קידושין שם, שנקט שהדבר תלוי אם התנה שיחזירנו בזמן מסוים, או שחייב להחזירו מיד כשיתבענו. ועי' בזי"ר כרך א דיני תנאים סי' ג, שהאריך.
  258. ↑ תוס' קידושין שם וב"ב שם וכעי"ז בתוס' סוכה שם וגיטין שם; רמב"ן שם; ריטב"א סוכה שם; קר"נ קידושין פ"א סי' ו אות ל. וכעי"ז תוס' רא"ש שם ותוס' רבינו שמואל שם. ועי' בני אהובה אישות פ"ו ה"ד, שכ"כ בד' רמב"ם שם שהשמיט את ההלכה של תנאי ומעשה בדבר אחד, ע"ע הנ"ל, שלדעתו מזה שמתנה ע"מ להחזיר חשובה כמתנה, מוכח שבתנאי של ע"מ, להלכה אין את החסרון של תנאי ומעשה בדבר אחד.
  259. ↑ עי' ציון 445 ואילך.
  260. ↑ ב"ח אה"ע סי' כט אות א; המקנה קידושין ו ב; מכתב מאליהו שער ח סי' א (מהד' ירושלים תשנ"ח אות ה, עמ' שיב); בני אהובה הל' אישות פ"ו ה"ד ד"ה אמנם בדברי, וכ"כ גם בחצי יהונתן (לו ג); שו"ת שו"מ תנינא ח"ד סי' כב ורביעאה ח"ג סי' כט; ישוע"י אה"ע סי' לח ס"ק ח; טיב קידושין אה"ע סי' כט אות א ד"ה שוב נראה. ועי' שו"ת שם אריה סי' יב (עמ' 34 ואילך) שהאריך, ועי' ציון 463. ועי' תלמיד הרשב"א קידושין שם, שאינו כתנאי ומעשה בדבר אחד, לפי שהמעשה בקרקע והתנאי במעות, וצ"ב אם כוונתו כד' זו. וכעי"ז ס' החיים או"ח סי' תרנח ס"ד, לדעתו שבציון 476 שאף לסוברים שחזרת דמים אינה מועילה, מ"מ רשאי להחזיר חפץ אחר כמותו. ועי' שו"ת תורת אמת סי' סג, שהסתפק בדבר אם משום שרשאי להחזיר דמים, חשוב כתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, וע"ע תנאי. ועי' קרית מלך רב אישות פ"ו ה"א וחצי יהונתן שם, ביאורים נוספים בטעם שאינו כתנאי ומעשה בדבר אחד.
  261. ↑ עי' ראשונים דלהלן; רי"ו תא"ו נ"ח ח"ד (ס ג), ועי"ש שסתם בטעם שמועיל התנאי. ועי' ציון 3. ועי' מכתב מאליהו שם וחצי יהונתן שם שבמקום שנעשית כמתנה ע"מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון 271, מועילה אע"פ שהיא תנאי ומעשה בדבר אחד, משום שבתנאים שע"י אומדנא אי"צ את משפטי התנאים, לסוברים כן, ע"ע תנאי, וגם אי"צ שיהיה תנאי ומעשה בדבר אחד, לסוברים כן, ע"ע הנ"ל. ועי' תלמיד הרשב"א קידושין שם, שבהו"א בגמ' שם שסברו שמתנה ע"מ להחזיר אינה חשובה כמתנה, היינו משום שהוא כתנאי ומעשה בדבר אחד.
  262. ↑ עי' גיטין עה א, וע"ע תנאי.
  263. ↑ תי' א בתוס' ורמב"ן ור"ן ב"ב שם; רא"ש ב"ב פ"ח סי' מח.
  264. ↑ ע"ע תנאי.
  265. ↑ ע"ע הנ"ל.
  266. ↑ תוס' ב"ב שם בפי' ג.
  267. ↑ ע"ע תנאי.
  268. ↑ רמב"ן ורשב"א וחי' הר"ן ב"ב שם בשם רב האי גאון; רמב"ן ורשב"א וחי' הר"ן ב"ב שם, בד' רי"ף גיטין עה ב (לז ב); רשב"א ב"ב שם; מאירי ב"ב שם.
  269. ↑ עי' להלן. וע"ע תנאי באופנים שיש בהם אומדנא שנותן ע"מ להחזיר, והתנה שלא בדקדוקי התנאים, אם מ"מ היא כמתנה ע"מ להחזיר מחמת האומדנא, או שתנאו בטל, שכיון שהתנה שלא כהלכתו גרע.
  270. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא, וע"ע נטילת לולב על אופנים נוספים שיש בהם אומדנא שנותנו לו במתנה ע"מ להחזיר, ושי"ס שבנתינת לולב בסתם, אין אומדנא שכוונתו ליתנה במתנה ע"מ להחזיר.
  271. ↑ עי' העיטור הל' לולב (צב א) והובא ברא"ש סוכה פ"ג סי' ל וריטב"א סוכה מא ב, ור"ן סוכה מא ב (כ א) בשם י"א, וכל בו סי' עב, וטוש"ע או"ח תרנח ה, בנתינת לולב, ועי' שי"ק סוכה פ"ד ה"ב, שכ"כ בד' ירו' שם; עי' שו"ת רשב"ש סי' קלו, ושו"ת חת"ס ח"ב יו"ד סי' רצא וחדרי דעה יו"ד סי' שה ס"ח בד' תוס' בכורות נא ב ד"ה הלכך, בפדיון הבן; עי' מחנ"א זכיה ומתנה סי' כו, בכלי כתיבת הגט, שמקנה הסופר לבעל בכדי שיהיה הגט משלו, ע"ע גט ציון 179, שודאי נותן אותם ע"מ להחזיר אע"פ שסתם ולא פירש, ועי' שו"ת מחנה ישראל סי' יא שחולק. ועי' גופי הלכות לר"ש אלגאזי סי' שסז, ע"פ רא"ש הנ"ל, שכ"ה אף בשאר מתנה כשאומדים דעת הנותן. על נ"מ במקום שנעשית מתנה ע"מ להחזיר רק מחמת אומדנא, עי' ציונים 111, 261, 367, 471, 476.
  272. ↑ ציון 810.
  273. ↑ ע"ע חליפין ציון 84. וע"ש ציון 93 שי"מ כן בדעת אמוראים נוספים.
  274. ↑ ציון 85.
  275. ↑ עי' להלן. בגדר הקנין בענינים אלו, עי' מקו"ח סי' תמח ס"ק ט וישוע"י או"ח סי' יד ס"ק ו ושו"ת חבצלת השרון ח"א אה"ע סי' סא ד"ה א"כ מעתה, שאף לד' שבציון 13 שמתנה ע"מ להחזיר היא מתנה עולמית בתנאי, כשהיא מחמת שאומדים דעתו, אינה אלא כקנין הגוף לזמן, ועי' ישוע"י שם שפי' הטעם משום שסו"ס לא התנה בפירוש כמשפטי התנאי, ועי' מקו"ח שם וחבצלת השרון שם שפי' בע"א, ועי"ש באחרונים אלו שמטעם זה י"ס שלא מועיל לגבי לולב, שהרי קנין לזמן אינו מועיל בלולב, לסוברים כן. על הסוברים שבענינים אלו, חיובו להחזיר אינו מחמת משפטי התנאים, עי' ציון 255.
  276. ↑ עי' להלן. ועי' אחרונים שבציון 111 ואילך, שנקטו שכ"ה אף לסוברים שבסתם מתנה ע"מ להחזיר פטור מאונסיה (ועי' ציון הנ"ל ואילך, שנח' אם פטור מאונסים גם כשהיא מתנה ע"מ להחזיר מחמת אומדנא), ועי' שו"ת חי' הרי"ם אה"ע סי' כ ד"ה ועוד, שהסתפק בדבר. כשהמשאיל אינו יודע שחפץ שאול אינו מועיל לפעולה זו, אם מ"מ אומדים דעתו שכוונתו להקנות במתנה ע"מ להחזיר, עי' מג"א או"ח סי' תרנח ס"ק ג ומחה"ש ויד אפרים שם בביאורו, וערך השלחן אה"ע סי' כח ס"ו, ויד דוד פסקי הלכות ח"ב עמ' 114 בהערה, ועי' בכו"י סי' תרמט ס"ק טו ומשנ"ב שם ס"ק טו בשמו במשאיל לולב לחברו (עי' להלן ציון 284), שאין אומרים שכוונתו להקנותו במתנה ע"מ להחזיר, ועי' שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רנ שהאריך.
  277. ↑ ע"ע לכם ציון 109 ואילך. עי' רא"ש דלהלן.
  278. ↑ רא"ש חולין פ"ח סי' כו.
  279. ↑ רא"ש קידושין פ"א סי' כ וב"ב פ"ח סי' מו, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א (קפא ד); שו"ת ריב"ש סי' קע בשם הגאונים; הגהות מרדכי קידושין רמז תקמה; טוש"ע אה"ע סי' כח סי"ט.
  280. ↑ ע"ע קידושין, ושם שהיינו כשלא הודיע לאשה שהטבעת שאולה, או כשהנאת זמן השימוש בטבעת אינו שוה פרוטה.
  281. ↑ רא"ש שם ושם, והובא בטור שם.
  282. ↑ עי' להלן.
  283. ↑ ע"ע לכם ציון 635.
  284. ↑ עי' מג"א סי' תרמט ס"ק ט ופמ"ג שם א"א אות ט ומחה"ש שם בביאורו (ועי' א"ר סי' תרנח ס"ק ד שג' בדברי מג"א שם שאינו מועיל, ושאפשר שטס"ה, ועי' בכו"י סי' תרנח ס"ק ז), וחת"ס סוכה מא ב ובכו"י שם בד' מג"א תרנח ס"ק ג ועי' מחה"ש סי' תרנח שם שפי' דבריו בע"א; ב"ש אה"ע סי' כח ס"ק מח. כשלא אמר בפירוש שרוצה לצאת בו ידי חובה, עי' מחה"ש סי' תרמט שם.
  285. ↑ שו"ת אדמת קדש ח"א יו"ד סי' כ, אבל עי"ש בסוף התשו' שאין לעשות כן משום דעת השואל, שפעמים שבאופן זה אין דעתו ליתנו לכהן במתנה גמורה. ועי' שו"ת להורות נתן ח"ה סו"ס סט שצידד בד' הרע"ב בכורות פ"ח מ"ח, שסובר שלענין פדיון הבן אין מועילה האומדנא, וצ"ב.
  286. ↑ עי' להלן. ועי' יד יהודה בהשמטות להל' תערובות שבסוף ח"א (קמד ב) ד"ה עוד ראיתי, שהוא חשוב כהלואה ולא כמתנה. ועי' שו"ת גור אריה יהודה יו"ד סי' נ ד"ה ולפ"ז, שדוקא במקום שמועיל מתנה לזמן חשובה כמתנה, ולא כשצריך נתינה גמורה, וע"ש בהסבר הדבר.
  287. ↑ עי' ציון 214.
  288. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצח וסי' תשנח ורמ"א יו"ד סי' שה ס"ח. ועי' שו"ת תורת חסד או"ח סי' יג ד"ה מיהו, שנקט שלד' זו, גם לגבי נתינת לולב לחברו ביו"ט, אינה מועילה, ועי"ש שכ"כ בפי' ב בירו' סוכה פ"ד ה"ב, ועי' ישוע"י או"ח סי' יד ס"ק ו.
  289. ↑ פרישה יו"ד שם אות יב, ועי' דרישה שם אות ב שהאריך. ועי' אחרונים דלהלן. וכ"מ בלבוש יו"ד שם ס"ה ובש"ך יו"ד שם ס"ק ח, שפי' טעמם של ראשונים הנ"ל שהוא משום שלא אמר "על מנת". ועי' ציון 299 שי"ח בדעתם.
  290. ↑ פרישה שם. וכעי"ז בש"ך שם: שלא גמר בלבו שעה אחת לשם מתנה.
  291. ↑ א"ר או"ח סי' תמח אות ח; דגמ"ר או"ח סי' תמח למג"א סק"ה; מחה"ש למג"א שם; שו"ת חת"ס או"ח סי' קטז; ס' החיים או"ח סי' תרנח ס"ג. ועי"ש שכ"כ בד' מג"א או"ח סי' תמח ס"ק ה, ועי' ציונים 297, 301, שי"ח בדעתו, ועי' א"ר שם בפי' א ומחה"ש שם בפי' ב ופמ"ג א"א או"ח שם ס"ק ה שפי' ד' מג"א שם בע"א, ועי' חק יעקב סי' תמח אות יז ושעה"מ לולב פ"ח ה"י שתמהו בדעתו. ועי' ס' החיים שם, שמ"מ אינו אלא כמתנה לזמן, ואינה מועילה אלא במקום שמתנה לזמן מועילה, ע"ע לכם ציון 503 ואילך.
  292. ↑ ט"ז יו"ד שם; מטה אפרים לולב פ"ח ה"י. ועי' אחרונים שבציון הבא. ועי' ט"ז שם שדימה לרש"י גיטין עב א, שהאומר "מהיום ולאחר מיתה", הרי הוא כחוזר בו. ועי' חת"ס שם שהאריך.
  293. ↑ ט"ז שם; עי' חס"ד בכורות פ"ו ה"ד; מקור חיים או"ח שם סוס"ק ו בד' חק יעקב שם. ועי"ש שאין לומר כד' הפרישה הנ"ל, דמ"ט יש לנו לפרש את הלשון "ותחזירהו לי" שיחזיר לו מיד. ועי' אמרי בינה דיני פסח סי' ה, שלד' זו כשאומר ותחזירם לי לאחר זמן חשובה כמתנה, וכ"מ בשו"ת חת"ס שם ד"ה יוצא מזה, ועי' ביאור הלכה או"ח סי' תמח ס"ג ד"ה ולא מהני, שהסתפק בדבר.
  294. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  295. ↑ ביאור הגר"א יו"ד שם אות יד; נודע בשערים גיטין כ ב; אמרי בינה שם. וכעי"ז חי' מהרא"ל יו"ד סי' קעד ס"ק ג, שהיא כהלואה ולא כמתנה.
  296. ↑ אמרי בינה שם; ביאור הלכה שם.
  297. ↑ עי' מקור חיים או"ח סי' תמח ס"ק ו ובגדי ישע או"ח שם למג"א סק"ה, בד' מג"א או"ח שם, ועי' ציון 291 שי"ח בדעתו.
  298. ↑ עי' ציון 288.
  299. ↑ מקור חיים שם. ועי' בגדי ישע שם שפי' טעמם בע"א. ועי' ציון 289 שי"ח בדעתם.
  300. ↑ ע"ע פדיון הבן.
  301. ↑ חמדת שלמה פסחים כט א, בד' מג"א שם, ועי' ציון 326 שי"ח בדעתו; ישוע"י או"ח סי' יד ס"ק ו.
  302. ↑ עי' ציון 291. עי' אחרונים שבציון הנ"ל בד' המג"א דלהלן.
  303. ↑ עי' ציון 297. עי' אחרונים שבציון הנ"ל, בד' מג"א דלהלן.
  304. ↑ מג"א שם. ועי אמרי בינה שם שאף לד' חייב להחזירה, אלא שחיובו אינו מדין תנאי, אלא משום פסיקה, ועי' בגדי ישע שם שנקט שהמקבל אינו חייב כלל להחזירה, וכ"מ במקור חיים שם.
  305. ↑ עי' ציון 610.
  306. ↑ מג"א שם. ועי' ערך ש"י או"ח סי' רמו ס"ד, שלד' זו, אף לסוברים שלענין שביתת-בהמתו, ע"ע, אינו רשאי לסמוך על נתינתה לגוי בשבת במתנה ע"מ להחזיר, עי' ציון 625 ואילך, מ"מ כשאמר ותחזירהו לי מועילה, ועי"ש שבד' שו"ע או"ח שם ס"ג מ' שאינה מועילה, ועי"ש ביאורו.
  307. ↑ שו"ת קול אליהו ח"ב יו"ד סי' ו בד' שו"ת ראנ"ח סי' עז, והובא במחזיק ברכה או"ח שם אות טז.
  308. ↑ ושם בנתינת מתנות כהונה ע"מ להחזירם, אם מועילה אף לסוברים שטוה"נ אינה ממון, ע"ע טובת הנאה ציון 42 ואילך. ועי' להלן ציון 556 שי"ס שבלקט שכחה ופאה לא מועילה מתנה ע"מ להחזיר, לפי שאינו זכאי בנתינתם.
  309. ↑ עי' להלן.
  310. ↑ עי' מקור ברוך שבציון 554 ואילך.
  311. ↑ עי' ציון 10 בתרומה, וציון 214 בפדיון הבן.
  312. ↑ ע"ע טובת הנאה ציון 39.
  313. ↑ קה"י גיטין סי' כא, בד' מרדכי ב"מ רמז רמא, ועי' ציון 315 שי"ח בדעתו. וכן נקט בשו"ת רע"א תנינא סי' נג, ותמה לפ"ז שהרי לד' רבא טוה"נ אינה ממון, ע"ע הנ"ל ציון 44 (ושם שי"ח בדעתו), ומדוע לדעתו חשובה כמתנה, עי' לעיל ציון 10.
  314. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 42.
  315. ↑ קה"י שם בד' רמב"ם תרומות פי"ב הי"ט שמתנה ע"מ להחזיר מועילה בתרומה, אע"פ שלדעתו שבע' הנ"ל ציון 64, להלכה, טוה"נ אינה ממון. ועי' חי' ר"ש שקופ קונ' השליחות סי' כא ואהא"ז מכירה פי"ג ה"ג, שכ"כ גם בד' המרדכי ב"מ שם, עי"ש ביאורו, ועי' ציון 313 שי"ח בדעתו. ועי' אמ"ב פדה"ב סי' א שנקט שדוקא בתרומה מועיל תנאו, שחשוב שזכאי בנתינתה להתנות עליה, לפי שבידו להשאל על הנתינה, ע"ע התרת נדרים ציון 30 וע' שאלה.
  316. ↑ חי' ר"ש שקופ שם.
  317. ↑ ע"ע מתנה וע' שבות. וע"ע הנ"ל שי"ס שנתינת מתנה ביו"ט, מותרת.
  318. ↑ עי' פיה"מ לרמב"ם סוכה פ"ג מי"א, שפי' בטעם שמותר לתת מתנה ע"מ להחזיר ביו"ט, כיון שלדעתו שם, מותר ליתן מתנה ביו"ט, ע"ע הנ"ל, ועי' דרך המלך (רובי) נדרים פ"ב ה"ג בדעתו; עי' מרדכי ביצה סי' תרעו, שמ' שהטעם שמותר ליתן לולב ביו"ט במתנה ע"מ להחזיר, לפי שיש מצוה בדבר, ע"ע הנ"ל. ועי' הגהות אשר"י סוכה פ"ג סי' ג, שביו"ט שני שיוצא ידי חובת נטילת-לולב, ע"ע, בלולב שאול, ע"ע הנ"ל, אין ליתנו במתנה ע"מ להחזיר, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' שבעה עינים (קלוגר) קונ' הוראות (נט ג) ובשנות חיים סי' קא, שכ"כ לד' שבציון 627 שצריכה קנין בחזרתה לפי שהיא כקנין גמור. ועי' עמודי אש סי' יג אות יז ושו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רצז, שכ"כ גם בד' מג"א שבציון 320.
  319. ↑ מהר"ם שיק שם. ועי"ש שאף אם במתנה ע"מ להחזיר אין חשש שיבא לכתוב, מ"מ אסור ליתנה, ואפי' שטעם האיסור ליתן מתנה הוא משום חשש שיבא לכתוב, ע"ע שבות, לפי שלא-פלוג-רבנן, ע"ע.
  320. ↑ עי' מג"א או"ח סי' שו ס"ק טו, ושערי תשובה או"ח תרנח ס"ק ה והמקנה וחי' הרי"ם קידושין ו ב בביאורו, ועי' ילקוט הגרשוני כללים ח"א ערך מתנה ע"מ להחזיר שנקט שאינו אלא בלולב, עי"ש טעמו, ועי' ציון 318 שי"ח בדעתו. ועי' דברי ירמיהו יו"ט פ"ו ה"ט ושו"ת שו"מ רביעאה ח"ב סי' קלב וחיי עולם (טויבש) סי' יג למג"א ס"ק ח ושו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סי' כ ענף ב ושו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' לד, שהאריכו. וכעי"ז ערך השלחן או"ח סי' תרנח אות ו. ועי' לעיל ציון 48, אם דינה כהלואת יו"ט שלא ניתנה להתבע, ע"ע הלואה ציון 94 ואילך. ועי' ציון 243.
  321. ↑ שערי תשובה שם; המקנה שם; חי' הרי"ם שם; שו"ת שו"מ תליתאה ח"א סי' תט, ועי"ש ביאור נוסף לסוברים שטעם איסור מקח וממכר בשבת משום שמא יכתוב, ע"ע שבות, שבמתנה ע"מ להחזיר אין לחוש שיכתוב, ע"ש טעמו. ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' כה פכ"ח אות י, שנקט שאינו אלא לד' שבציון 17 שגדר מתנה ע"מ להחזיר הוא כמתנה לזמן, אבל לד' שבציון 13 שהיא מתנה עולמית בתנאי שיחזירנה, למה לא תחשב כמתנה גמורה.
  322. ↑ עי' ציון 445.
  323. ↑ עי' ציון 465.
  324. ↑ שו"ת חסד לאברהם תאומים, מהדו"ק חו"מ סי' י. וכעי"ז ילקוט הגרשוני או"ח סי' יד אות ה (ועי' דבריו שבציון 320) ושו"ת בית שערים מכ"י סי' פג כלל ג אות ז. ועי' חסד לאברהם שם שמטעם זה נתינת אתרוג מותרת ביו"ט, לפי שמקפיד עליו ולא מועילה בו חזרת דמים, עי' ציון 468.
  325. ↑ ציון 48 ואילך.
  326. ↑ ציון 627 ואילך.
  327. ↑ טוש"ע חו"מ סי' רמא ס"ו. ועי' ציון 64 שאם לא החזיר בזמן הקצוב מתנתו בטלה.
  328. ↑ פרישה יו"ד סי' שה ס"ק יב. ועי' ציון 290.
  329. ↑ שו"ת הרמב"ן סי' יג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף; ס' התרומות ח"ב ש"ב אות ב; מאירי קידושין ו ב בשם יש מי שאומר, ועי' מאירי סוכה מא ב: וזמן החזרה לא נתברר; שו"ת מהר"ח או"ז סי' קיח; טור חו"מ סי' קיא וסי' רמא; שו"ע שם סי' קיא סי"ט; רמ"א שם סי' רמא ס"ו.ועי' שו"ת עוגת אליהו סי' ד, שכ"כ בד' רמב"ם מלוה ולוה פ"ב ה"ב. ועי' ט"ז חו"מ סי' קיא שם ותומים חו"מ שם ס"ק ט, בטעם שאינו כנותן מתנה לחברו לאחר הפסח, שצריך ליתנה לאחר פסח ראשון, שאל"כ תתבטל המתנה, עי' שו"ת הרא"ש כלל סח סי"ד. ועי' חכמת שלמה חו"מ סי' קיא שם וס' החיים או"ח סי' תמח, בטעם שאינו כמתחייב לזון את חברו, שנפטר בשנה אחת, עי' טוש"ע חו"מ סי' ס ס"א.
  330. ↑ ע"ע תנאי. רמב"ן שם; רשב"א שם; ס' התרומות שם. ועי' שו"ת עוגת אליהו שם. ועי' מהר"ח או"ז שבציון 175, שאינו כשואל שצריך להחזירה בתוך שלושים יום, ע"ע שואל, לפי שהיא של המקבל.
  331. ↑ מאירי קידושין שם.
  332. ↑ טוש"ע חו"מ סי' קיא שם. ועי' שו"ת משה ידבר זכיה ומתנה סי' ד, שמ"מ הנותן יכול לתפוס את המתנה בע"כ של המקבל.
  333. ↑ מאירי קידושין שם בשם י"א.
  334. ↑ מאירי קידושין שם בשם יש פוסקים. ועי' שו"ת חכמי פרובינציא סי' כו שכ"כ בתחילת דבריו, אולם עי"ש סוף אות ב שהסתפק בדבר.
  335. ↑ עי' לעיל.
  336. ↑ עי' ציון 71.
  337. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  338. ↑ עי' להלן.
  339. ↑ רשב"א שם; רמ"א שם.
  340. ↑ מאירי קידושין שם וסוכה שם. ועי' מאירי קידושין שם, שפעמים שאומדים דעתו שיחזירנה רק כשהנותן יתבענה, ופעמים שאומדים דעתו שיחזירנה באותו הזמן אף אם הנותן לא יתבענה, והכל לפי ענין המתנה.
  341. ↑ עי' ציון 627 ואילך.
  342. ↑ נתה"מ סי' רמא ס"ק ה; עי' אחרונים דלהלן. וכ"מ מאב"מ סי' כח ס"ק נג שתמה בטעם שכשהקדישו מוחזר, אע"פ שאינו יכול לקנותו, ועי' להלן. וכ"מ ממחה"ש או"ח סי' תרנח ס"ק ו בד' מג"א שם, שצריך לומר בפירוש שנותנה במתנה לנותן, ואין אומרים שאף כשמחזירה בסתם, כוונתו ליתנה במתנה.
  343. ↑ בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכח ב); דברי חיים (אויערבך) מתנה סי' ד; אהא"ז זכיה ומתנה פ"ג ה"ט ואישות פ"ה הכ"ד אות ג, בד' רא"ש בציון 627. ועי' ציונים 367, 374. בטעם שצריך להקנותה, עי' בני אהרן שם שמ' שאינו משום עצם תנאו, אלא רק בכדי שתהיה חזרה מוחלטת, שלא יוכל לשוב ולחזור ממנה, או בכדי שיפטר מאונסי המתנה, ועי' קה"י ב"ב סי' לט שהוא משום שתנאו שהחפץ יחזור אליו כמו שהיה, ועי' קה"י שם שצידד לפ"ז לחלק בין כל מתנה ע"מ להחזיר שצריך להקנותה, לבין נותן תרומה ע"מ להחזיר שא"צ להקנותה, לפי שאף מתחילה לא היתה התרומה של הנותן, ולא היה לו בה אלא טוה"נ. ועי' חזו"א אה"ע סי' עד ס"ק יח בד' קצה"ח שבציון 436. ועי' דברי ירמיהו לולב פ"ח ה"י אות ב, שודאי אף כשלא רצה המקבל להקנותו לנותן, יכול הנותן ליקחו בע"כ, שהרי לא התקיים התנאי והמתנה בטלה, אלא שכשרוצה שהמעשה יהיה קיים, צריך לקנותו חזרה.
  344. ↑ אהא"ז שם ושם בד' רמב"ם זכיה ומתנה שם.
  345. ↑ עי' ציון 403 ואילך.
  346. ↑ ע"ע קדשים קלים. נתה"מ שם. ועי"ש שפי' בד' נמוק"י ב"ב קלז ב (סג א) שאפי' בשאר הקדש, מוקדש ומוחזר, ועי"ש בטעם הדבר שלד' נמוק"י חשוב כראוי לקנין.
  347. ↑ עי' ציון 627 ואילך.
  348. ↑ אחרונים דלהלן.
  349. ↑ עי' קה"י ב"ב סי' לט וח"א סי' כה בד' רמ"א או"ח סי' תרנח ס"ה; שרשי הי"ם שורש מתנה ע"מ להחזיר; מטה אפרים (ארדיט) לולב פ"ח ה"י; מנחת פתים חו"מ סי' רמא ס"ז ד"ה אמנם; המאיר לעולם סי' יח; מנחת ברוך סי' צד; חזו"א אה"ע סי' עד ס"ק יח: אפשר.
  350. ↑ עי' לעיל.
  351. ↑ שרשי הי"ם שם; מטה אפרים שם; המאיר לעולם שם; מנחת ברוך שם; חזו"א שם; קה"י שם ושם.
  352. ↑ עי' ציון 411.
  353. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  354. ↑ שרשי הי"ם שם; מטה אפרים שם; המאיר לעולם שם; מנחת ברוך שם; קה"י שם ושם. וכעי"ז בחזו"א שם, ועי"ש שנטה שדוקא באתרוג צריך להקנותו, אבל בשאר חפצים, אף כשמרשהו לאכלו בלא הקנאה, חשוב שמקיים תנאו, וכ"כ בקה"י ח"א שם בד' שו"ת ר"י מגאש סי' מב, ועי' חזו"א שם שהסתפק שמ"מ כיון שיכול לחזור בו, אינו חשוב שמקיים התנאי.
  355. ↑ קה"י ב"ב שם. ועי' חזו"א וקה"י ח"א שבציון הקודם.
  356. ↑ ציון 633 ואילך. ולדעתם ודאי מספיקה חזרה בפועל.
  357. ↑ חזו"א אה"ע סי' מה ס"ק ד, בד' ראשונים דלהלן. וכ"מ מאחרונים שבציון 361 שיכול להתנות בחזרתה ע"מ שישוב הנותן ויחזירנה למקבל. ועי' שו"ת הסבא קדישא ח"ב אה"ע סי' יג (עמ' סז) שכשאשה נתנה גט לבעל ע"מ להחזיר, יכול לגרשה בהחזרת הגט, ועי' להלן.
  358. ↑ חזו"א שם.
  359. ↑ ר"א כץ בשו"ת הרא"ש כלל לה סי' ב; רבינו שמחה בשו"ת מהר"ח או"ז סי' קיח. ולכאו' אינו אלא לד' שבציון 13 שהיא קנויה למקבל עולמית והנותן צריך לשוב ולקנותה, אבל לד' שבציון 17 שאינה אלא כקנין לזמן, לא נתן כלום לאשה, ועי' דרך המלך (רפפורט) אישות פ"ה הי"ג.
  360. ↑ חי' ר' מאיר שמחה ב"מ קיח א; ארץ צבי (פרומר) ח"ב, גיטין כב ב. ועי' חי' ר' מאיר שמחה שם שבד' תרה"ד סי' קכ מ' שמקודשת, ונדחק לפרשו כד' זו. ועי' שו"ת חק"ל יו"ד ח"ב סי' מח (פא ב) שאינו יכול לגרשה כיון שהגט אינו שלו, ועי' שו"ת הסבא קדישא שם שתמה שהרי הגט שלו לגמרי, אלא שתנאי הוא שיחזירנו, ואפשר שכוונת חק"ל כד' זו שאינו חשוב כנתינה משלו.
  361. ↑ המקנה קידושין ו ב: נראה פשוט. ועי' אמרי אמת ליקוטים סוכה מא ב. ועי' ציון 357.
  362. ↑ ערך ש"י אה"ע סי' כט ס"א.
  363. ↑ עי' ציון 511. ערך ש"י שם.
  364. ↑ שו"ת ריב"ש סי' שמא. ועי' מחנ"א זכיה ומתנה סי' יט שכ"כ בשם ר"י מגאש, ועי' שו"ת משה ידבר הל' שבועות סי' ח ותוספת דרבנן סי' קלח שתמהו מד' ר"י מגאש שבציון 367 שהביאם במחנ"א מאכ"א פ"ח הט"ז, וצ"ב (ועי' ציון 371), ועי' קובץ תבונות גליון ח (ב"ב תש"נ) עמ' קט. ועי' שו"ת משה ידבר שם שנקט, שלד' זו אינה חשובה כחזרה, אפי' כשהנותן היה מוכרח מתחילה ליתן את המתנה, ועי' להלן. ועי' כף החיים או"ח שם אות נב, שבמקום שהנותן הוצרך לטרוח אחר הנותן, אינה חשובה כחזרה שלא נתנה ע"מ שיצטרך לטרוח אחריה, ועי' ביאור הלכה או"ח סי' תרנח ס"ה שהסתפק בדבר, ולכאו' סוברים כד' זו, וצ"ב.
  365. ↑ עי' ריב"ש שם, ונתה"מ סי' רמא ביאורים ס"ק ז בד'.
  366. ↑ ריב"ש שם.
  367. ↑ עי' שו"ת ר"י מגאש סי' מב, ועי' שו"ת עמודי אש סי' יג אות יז שבד' ר"י מגאש מבואר שהיינו אף כשהנותן נתנה מדעת עצמו, וכ"כ תוספת דרבנן שם בד' מחנ"א מאכ"א בדעת ר"י מגאש, ועי' ציון 371 שי"מ ד' ר"י מגאש בע"א. ועי' ציון 619. וכן צידד מדעתו במנורה הטהורה או"ח סי' רמו קני המנורה ס"ק מז. ועי' ר"י מגאש שם שמטעם זה אין כופים אותו להחזירה. ועי' עמודי אש שם, שאינו אלא לד' שבציונים 349, 633, שהמקבל א"צ להקנותו לנותן (ולכאו' כוונתו משום שבאנסוהו ליתן מתנה, אינה מתנה, ע"ע אונס ציון 102 וע' מתנה), וכעי"ז אמ"ב דיני פדיון הבן סי' א, ועי' דברי חיים (אויערבך) דיני מתנת בריא סי' ד שתמה, ועי' שו"ת מחנה חיים סי' יט וסי' כ שצידד שכיון שאם לא יחזירנה, תתבטל כל המתנה, אע"פ שאנסוהו ליתנה, מתנתו מתנה, וכעי"ז שו"ת חסד לאברהם תאומים מהדו"ק או"ח סי' מ ד"ה מכתבו, ועי' קה"י ב"ב סי' לט. ועי' דעת תורה או"ח סי' תרנח ס"ק ו. ועי' שו"ת אמרי משה סי' א, שדוקא כשהתנה בפירוש ע"מ להחזיר, חשובה כחזרה, אבל כשהיא מתנה ע"מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון 271, הכפיה אינה חשובה כקיום התנאי, וכשלא החזירו בטלה המתנה, וכעי"ז מטה אפרים לולב פ"ח ה"י, ועי"ש שפי' טעם הדבר בע"א.
  368. ↑ תוספת דרבנן שם, וע"ע תנאי.
  369. ↑ עי' ציון 214.
  370. ↑ עי' ציון 603.
  371. ↑ תוספת דרבנן שם ושו"ת חסד לאברהם שם ד"ה עוד תמה, בד' הר"י מגאש שם, ועי' תוספת דרבנן שם שיישב לפ"ז סתירת הר"י מגא"ש שבציון 364, ועי' שו"ת עמודי אש סי' יג אות יז שתמה על ד' זו, שבד' ר"י מגאש שם מ' שאין לחלק בדבר, עי"ש מקורו.
  372. ↑ המקנה קידושין ו ב לתוד"ה לבר: ודאי, ועי"ש בד' לתוד"ה ואם, שהסתפק מתחילה ששליח אינו מועיל, שאפשר שמקפיד שדוקא הוא יחזירנו, ודחה; ביאור הלכה או"ח סי' תרנח ס"ה ד"ה והאחרון: פשוט, ועי"ש שהוא ק"ו מהדעה דלהלן ציון 376; כף החיים או"ח שם אות נב.
  373. ↑ ע"ע גוי ציון 770 ואילך, וע' קטן וע' שליחות.
  374. ↑ ביאור הלכה שם, ועי"ש שמ' שאפי' לד' שבציון 343 שצריך להקנותו, מ"מ כיון שדעת המקבל להקנותו, והשליח אינו עושה אלא מעשה קוף, חשוב שקיים תנאו, ועי"ש שסיים שאינו ברור כ"כ. ועי' אב"מ סי' כח ס"ק נג, שמ' שא"צ שליחות דוקא לד' שבציון 633 ואילך, שמתנה ע"מ להחזיר היא כקנין לזמן, וא"צ להקנותה בחזרה.
  375. ↑ עי' ציון 206 ואילך.
  376. ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' אלף; ריטב"א סוכה מא ב; ר"ן סוכה שם (כ א); פי' ריבב"ן סוכה מא ב; טוש"ע או"ח סי' תרנח ס"ה. ועי' ביאור הלכה שם ד"ה ומיהו, שכ"כ בד' רש"י סוכה שם ד"ה הא קמ"ל, ועי' ציון 208 שי"ח שלדעתו אינו רשאי כלל ליתנו לאחר. ועי' ציון 208 ואילך שי"ס שאינו רשאי ליתנו לאחר, ועי' מאירי שבציון הנ"ל שמ' שאף לדעתם, הטעם שאינו רשאי ליתנו, אינו משום שרוצה שהמקבל עצמו יחזירנו, אלא משום שדעת הנותן שלא יתנו כלל לאחר, וכ"מ במשנ"ב או"ח סי' תרנח ס"ק כב בדעתם, וכ"מ קצת מבכו"י או"ח שם ס"ק יז שנקט שלדעתם אף כשלא אמר "לי", אינו רשאי ליתנם לאחר, ולכאו' היינו משום שהנותן אינו רוצה כלל את הנתינה לאחר, ולא משום שרוצה שהמקבל עצמו יחזירנו. ועי' שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' קפד. ועי' בכו"י שם, שכשהבעלים אמר לו שרשאי ליתנו לאחר, עצם נתינתו לאחר חשובה כהחזרת המתנה לבעלים, ואף אם נאנס בידי אותו אחר קודם שהחזירו לבעלים, חשוב שהתקיים התנאי.
  377. ↑ פי' ריבב"ן שם.
  378. ↑ שו"ת רשב"א שם; מג"א או"ח שם ס"ק ז.
  379. ↑ מחה"ש או"ח שם.
  380. ↑ משנ"ב או"ח שם ס"ק כא.
  381. ↑ עי' פי' ריבב"ן שם, בד' ספרים שגרסו בגמ' סוכה מא ב: והחזירוהו. וכעי"ז שנות חיים, קלוגר, או"ח סי' קא.
  382. ↑ עי' תומים סי' קיא ס"ק ט; תוספת דרבנן סי' קלח. ועי' רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט, שכשהתנה להחזיר לאחר שימות המקבל, תנאו קיים, ומ' שחזרת יורשים מועילה, אבל אפשר שהיינו משום שמתחילה התנה שתהיה מתנה לכל חיי המקבל, והוא כמו שהתנה בפירוש שהיורשים יוכלו להחזיר.
  383. ↑ תוספת דרבנן שם.
  384. ↑ תוספת דרבנן שם.
  385. ↑ עי' ט"ז חו"מ סי' קיא סי"ט.
  386. ↑ שו"ת חסד לאברהם תאומים מהדו"ק סי' סד. ועי' ציון 390.
  387. ↑ חסד לאברהם שם.
  388. ↑ חסד לאברהם, תאומים, מהדו"ק או"ח סי' סד; שו"ת שו"מ תנינא ח"ד סי' מט.
  389. ↑ ע"ע שעבודא דרבי נתן.
  390. ↑ עי' ציון 386. חסד לאברהם שם. ועי"ש טעם נוסף, שהוא כמו שאבדה באונס, שא"צ ליתן דמיה, לסוברים כן, עי' ציון 72.
  391. ↑ שו"מ שם.
  392. ↑ חתן סופר מקנה וקנינים כרך ב סי' כב ענף ב (עמ' קמד).
  393. ↑ שו"ת הרמב"ן סי' יג; ס' התרומות ש"ב ח"ב. וכ"מ בשו"ת רשב"א ח"א סי' אלף.
  394. ↑ גיטין עד א, וע"ע תנאי.
  395. ↑ ר"י באסאן במל"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"ט.
  396. ↑ עי' לעיל.
  397. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' רשב"א שם; ס' התרומות ש"ב ח"ב. ועי' תומים חו"מ סי' קיא ס"ק ט בד' דרישה שם סט"ו, שאינו יכול להחזירו ליורשיו, אבל לא כ' בפירוש שהדבר תלוי במח' תנאים. ועי' תוספת דרבנן סי' קלח ד"ה ולפי חומר, שצידד שכאשר נתן את המתנה בכדי שלא לעבור על איסור, יכול להחזירו אף ליורשיו, שודאי דעתו שתועיל חזרה לידי יורשיו, ועי' ציון 620.
  398. ↑ מל"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"י. אבל עי"ש שאין להשיב על דברי הראשונים דלעיל.
  399. ↑ עי' ציון 71.
  400. ↑ מל"מ שם.
  401. ↑ עי' גמ' ב"ב דלהלן, שחשוב שאינה ראויה לנותן. ועי' ציון 413 ואילך.
  402. ↑ ציונים 420, 428.
  403. ↑ ב"ב קלז ב. ועי' הגהות הרא"ם שבציון 46 שנקט בד' הרוקח שבציון הנ"ל, שכ"ה גם לד' רבא סוכה מא ב וקידושין ו ב וב"ב שם, ועי' ציון 407 שי"ח בד' רבא.
  404. ↑ עי' ראשונים דלהלן. על אופנים שאף לד' זו, מחמת קלקול המתנה, אינה חשובה כחזרה, עי' ציונים 432 ואילך, 436, 441.
  405. ↑ עי' רבינו גרשום ב"ב שם ע"פ גמ' שם: מאי חסריה.
  406. ↑ עי' גמ' ב"ק צו ב, וע"ע גזל ציון 278 וע' הזק שאינו ניכר ציון 128. רשב"א ב"ב שם בשם הראב"ד בפי' א; ריטב"א ב"ב שם. ועי' ציון 439 ואילך, שי"ס שלד' זו אף במתנה ע"מ להחזיר שנעשית איסו"ה, יכול להחזירה, ושי"ח.
  407. ↑ ב"ב שם. ועי' הגהות הרא"ם מסמ"ג שם שג': רבה.
  408. ↑ עי' ציון 411. ועי' ציון 407 שי"ס שלעולם צריך להחזיר דבר הראוי לנותן.
  409. ↑ רשב"א שם בשם הראב"ד; ריטב"א שם; מאירי ב"ב שם.
  410. ↑ רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"י; טוש"ע חו"מ רמא ז.
  411. ↑ ב"ב שם. ועי' ר"י קרקושא בשי' הקדמונים ב"ב שם, שלגי' כ"ה גם לד' רבא בשם רב נחמן.
  412. ↑ עי' ציון 407 ואילך, ושם שי"ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לנותן, ושי"ס שדוקא כשבשעת הנתינה אמר שתחזירהו "לי", צריך שתהיה ראויה לו.
  413. ↑ ב"ב קלז ב; רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"י; טוש"ע חו"מ רמא ז.
  414. ↑ רשב"א ב"ב שם.
  415. ↑ עי' ציון 441 ואילך.
  416. ↑ ראב"ד שהובא ברשב"א שם, בפי' ב.
  417. ↑ ראב"ד שהובא ברשב"א שם.
  418. ↑ עי' ציון 194, ועי' ציון 201 שי"ס שאינו יכול כלל לשעבדה בחובו.
  419. ↑ עי' ציון 407 ואילך, ושם שי"ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לנותן, ושי"ס שדוקא כשבשעת הנתינה אמר שתחזירהו "לי", צריך שתהיה ראויה לו.
  420. ↑ ריטב"א ב"ב קלז ב ונמוק"י ב"ב שם (סג א) בשמו, ועי' קצה"ח סי' רמא ס"ק ו ונתה"מ שם ס"ק ה בביאורו, שהיינו דוקא כשצריך להחזיר מתנה הראויה לנותן, ועי' קצה"ח שם שריטב"א קידושין ו ב שיכול להחזיר דבר המשועבד, הוא באופן שבשעת הנתינה לא אמר "לי", שאי"צ להחזיר מתנה הראויה לנותן, עי' ציון 411, ועי' זי"ר כרך ב סי' סה אות ב שפי' ריטב"א קידושין שם בע"א.
  421. ↑ עי' ריטב"א דלהלן וקצה"ח שבציון הקודם בדעתו.
  422. ↑ ע"ע נכסים משועבדים.
  423. ↑ ריטב"א שם ונמוק"י שם בשמו.
  424. ↑ עי' ריטב"א שם בשם רבו, והובא בנמוק"י שם. ועי' זי"ר שם, שאינו אלא משום שלדעתם גובה מן הנותן, וע"ע נכסים משועבדים. ועי' חי' מהר"א (אויערבך) חו"מ סי' יג, שאינו אלא כשהחזירה קודם שהגיע זמן הפרעון, ע"ש בטעם הדבר.
  425. ↑ עי' ציון 407 ואילך, ושם שי"ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לנותן, ושי"ס שדוקא כשבשעת הנתינה אמר שתחזירהו "לי", צריך שתהיה ראויה לו.
  426. ↑ עי' להלן. ועי' שו"ת גור אריה יהודה סי' לד, שכשבשעת הנתינה אמר ע"מ שתחזירהו לחוד, שא"צ להחזיר דבר הראוי לנותן, לסוברים כן, עי' ציון 411, ודאי חשובה כחזרה, שאינה גרועה מהמחזיר לחברו אתרוג לאחר סוכות, שחשובה כחזרה, עי' ציון 339.
  427. ↑ שו"ת גור אריה יהודה שם, ועי"ש שאף לסוברים שהגוזל אתרוג מחברו, אינו יכול ליתן לו אתרוג שאינו מהודר כמו הראשון, אבל לענין חזרה, סו"ס כיון שראויה לו חשובה כחזרה. ועי' מהר"ח או"ז שבציון 166, וצ"ב אם כוונתו כד' זו. ועי' ציון 476.
  428. ↑ שו"ת שו"מ רביעאה ח"ג סי' כט; עי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' של; נחלת יעקב סוכה מא ב בהג"ה מנכד המחבר.
  429. ↑ שו"ת שו"מ שם. וכעי"ז שו"ת מהר"ם שיק שם.
  430. ↑ עי' ציון 404 שי"ס שלעולם אי"צ שתהיה ראויה, וציון 411 שי"ס שהיינו דוקא כשבשעת הנתינה לא אמר ע"מ שתחזירהו לי.
  431. ↑ מנחת פתים חו"מ שם ס"ז, בד' בעה"מ ב"מ מז ב (כח ב). ועי' מהר"ח או"ז סו"ס קיח שמ' שדוקא אם הנבילה אינה קיימת, חשוב שלא התקיים תנאו. ועי' רשב"ם ב"ב קלז ב ד"ה הרי, שכשמת בתוך הזמן פטור מלשלם, לפי שאינו חייב באונסים (עי' ציון 103 ואילך), ועי' כבוד יו"ט שם, שאפשר שמודה לד' זו שכשמת יכול להחזירו, ולא הוצרך לפטרו משום אונס, אינו אלא במקום שאמר ע"מ שתחזירהו "לי", שצריך להחזיר דבר הראוי, עי' ציון 71.
  432. ↑ בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכח א), בד' רא"ש סוכה פ"ג סי' ל; מל"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"ט. ועי' בני אהרן שם (קכט ב) ואילך, שהוכיח כן מגמ' ב"ב קלז ב. ועי' בני אהרן שם (קכט ב) וכבוד יום טוב ואו"ש זכיה ומתנה פ"ג ה"י, שכ"מ בב"ק צו ב.
  433. ↑ מ"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"י.
  434. ↑ עי' ציון 404 שי"ס שלעולם אי"צ שתהיה ראויה, וציון 411 שי"ס שהיינו דוקא כשבשעת הנתינה לא אמר ע"מ שתחזירהו לי.
  435. ↑ ריטב"א ב"ב קלז ב ונמוק"י ב"ב שם (סג א) בשמו, וקצה"ח סי' רמא ס"ק ו בדעתם; ס' התרומות ש"ב פ"ב אות ב.
  436. ↑ קצה"ח שם. ועי' מנחת פתים חו"מ סי' רמא סוס"ק ז שכ"כ בד' רשב"ם ב"ב קלז ב.
  437. ↑ אב"מ סי' כח ס"ק נג. ועי' מנחת פתים שם שפי' טעם הדבר בע"א.
  438. ↑ עי' ציון 404 שי"ס שלעולם אי"צ שתהיה ראויה, וציון 411 שי"ס שהיינו דוקא כשבשעת הנתינה לא אמר ע"מ שתחזירהו לי.
  439. ↑ עי' רשב"א ב"ב שם בשם הראב"ד, בפי' א; ריטב"א ב"ב שם.
  440. ↑ עי' גמ' ב"ק צו ב, וע"ע גזל ציון 278 וע' הזק שאינו ניכר ציון 128. עי' רשב"א שם; ריטב"א שם.
  441. ↑ עי' ראב"ד שהובא ברשב"א שם, בפי' ב. ועי' מנחת פתים חו"מ סי' רמא סוס"ק ז, שכ"כ מדעתו.
  442. ↑ עי' רשב"א שם, ועי' ציון 409.
  443. ↑ ראב"ד שהובא ברשב"א שם. ועי' מנחת פתים שם שפי' טעם הדבר בע"א.
  444. ↑ עי' אחרונים שבציון 459, בביאור המח' דלהלן. ועי' ציון הנ"ל ואילך כשהמתנה עדיין קיימת.
  445. ↑ שו"ת הראב"ד סי' כה; העיטור אות ת תנאי (לז ד) ועי' העיטור שבציון 465 וראשונים שבציון הנ"ל ושו"ת תורת אמת (ששון) סי' סג ואב"מ סי' כט ס"ק ד בד', ועי' ב"ש אה"ע סי' כט ס"ק ד שנקט שלדבריו לא מועילה חזרת דמים, וכן צידד מתחילה בדרישה אה"ע סי' כח אות ט, ועי' קו"א לשו"ת הב"ח החדשות סי' פ ובית אפרים אה"ע סי' סד ואב"מ שם שתמהו, ועי' שו"ת פרי הארץ (מזרחי) ח"א אה"ע סי' ד (לו ב); המכתם סוכה מא ב; כל בו סי' עב; מאירי קדושין ו ב בשם י"א, וב"ב קלד א בשם יש מי שאומר, ועי' מאירי שבציון 465; רא"ש קידושין פ"א סי' כ, ושו"ת הרא"ש כלל לה סי' ב, ועי' רא"ש סוכה פ"ג סי' ל; ארחות חיים ח"א הל' לולב אות כט; ב"ח אה"ע סי' כט אות א. וכ"מ מראשונים שבציון 465, שדוקא במתנה שמקפיד עליה לא מועילה חזרת דמים, ועי' שפת הים, מאייו, אה"ע סי' יא (סז ב), בד' ריטב"א שבציון הנ"ל. ועי' שו"ת פנים מאירות ח"א סי' צב ושו"ת אדמת קדש ח"א יו"ד סי' כ, בד' טור אה"ע סי' כח ורמ"א חו"מ סי' רמא ס"ז, ועי' שו"ת פרי הארץ שם (לו א) ושו"ת ויקרא אברהם אה"ע סי' ו ד"ה ודע שהאריכו בד' הטור. ועי' נחלת יעקב סוכה מא ב, בד' ריטב"א סוכה שם. ועי' ציונים 33, 260, 620. על נ"מ לד' זו, עי' ציונים 33, 77, 98, 100, 185, 260, 324, 620. ועי' שעה"מ לולב פ"ח ה"י, שלד' זו, הגמ' ב"ב קלז ב, שכשצריך להחזיר לו מתנה הראויה לנותן והקדישה, אינה חזרה, עי' ציון 401 ואילך, היינו כשהמקבל אינו רוצה ליתן דמיה, וכעי"ז ישא ברכה אשכנזי על הרי"ו נכ"ב ח"א (כב ד) שהוא משום שחזרה בע"כ אינה חשובה כחזרה לסוברים כן, עי' ציון 364. ועי' מחנ"א זכיה ומתנה סי' יט-כ וכפו"ת סוכה מא ב וישא ברכה שם ושו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' של ושו"ת צ"צ (לובאויטש) אה"ע סי' ק ומנורה הטהורה או"ח סי' רמו קני המנורה ס"ק יב, אם הוא דוקא כשהתרצה הנותן, או אפי' בע"כ. ועי' שו"ת בית אפרים אה"ע סי' עז שצריך ליתן כפי שווי החפץ בעת החזרה, ולא כמו שוויו בעת שקיבלו.
  446. ↑ ע"ע גירושין: גירושין בתנאי, ציון 609.
  447. ↑ רא"ש שם; ב"ח שם. וע"ע הנ"ל שם. ועי' המכתם שם שפי' הטעם שחשוב כחזרה, כיון שמצינו באיצטלית שיכול ליתן דמיה, וצ"ב אם חולק.
  448. ↑ עי' ציון 411.
  449. ↑ רא"ש קידושין שם ושו"ת הרא"ש שם. ועי' ציון 465.
  450. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  451. ↑ ציון 465 ואילך.
  452. ↑ מאירי קדושין שם. ועי' מאירי סוכה שבציון 465.
  453. ↑ שו"ת תורת אמת סי' סג ושו"ת פרח מטה אהרן סי' קטז ושו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פג ושו"ת חק"ל יו"ד ח"ב סי' מח (פא ב) בד' שו"ת ריב"ש סי' ב, ועי' שרשי הי"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט ד"ה וראיתי, שחולק בדעתו; עי' שו"ת חת"ס חו"מ סי' א וסי' קלא, בד' ראשונים שבציון 72 שפטור באונסים, ואין אומרים שיכול ליתן דמיה, וכן צידד בשו"ת חי' הרי"ם חו"מ סי' ו ד"ה גם י"ל, ועי' חי' ר"ב איגר תשובות וכתבים סי' יב שתמה. ולא הזכירו שהוא רק לד' חכמים, ועי' שבו"י שם שמ' שהוא אף לד' רשב"ג שם.
  454. ↑ ע"ע תנאי.
  455. ↑ שו"ת שבות יעקב שם.
  456. ↑ שו"ת רע"א החדשות חו"מ סי' ג.
  457. ↑ עי' לעיל.
  458. ↑ מחנ"א זכיה ומתנה סו"ס כ ושו"ת בית שלמה יו"ד א סי' ב ד"ה וכן כתב הרא"ש (הב') בד' ראשונים דלהלן, ועי' בית שלמה שם שכ"מ בירו' גיטין פ"ז ה"ה.
  459. ↑ עי' תרה"ד סי' שיא, והובא בנתה"מ סי' רמא ס"ק ז ובקצה"ח שם ס"ק ז ובישוע"י אה"ע סי' לח ס"ק ח; קר"נ קידושין פ"א סי' ו אות ע וסוכה פ"ג סי' ל אות ס; מחנ"א זכיה ומתנה סי' כ; שעה"מ לולב פ"ח ה"י: אולי; תשו' ר"י מאייו בס' בני משה (מאגאר) אישות סי' ב (קמג א); שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' נז; שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נו; פתח הבית ענף א סי' ד; שפ"א סוכה מא ב לתוד"ה הילך. וכ"מ במכתם ובכל בו ובארחות חיים שבציון 445 שנקטו את שיטתם שחזרת דמים מועילה, באופן שאבדה או נשרפה המתנה, וכעי"ז בעיטור שבציון הנ"ל שהעמיד את שיטתו שחזרת דמים מועילה באופן שנגזלה המתנה. ועי' שרשי הי"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט ד"ה איברא שצידד להוכיח כן מראשונים שבציונים 30 ואילך, 34 ואילך, שדנו אם מתנה ע"מ להחזיר חשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה, ולא תי' כד' שבציון 33, שיכול להקדישה ולהחזיר דמיה. ועי' שפת הים, מאייו, אה"ע סי' יא (סז ב), שכ"כ בד' ריטב"א סוכה מא ב. ועי' בית אפרים שם ד"ה אמנם מסתימת, שאף לסוברים שכשמתנה עם חברו שיתן לו חפץ, יכול ליתן לו דמים, ע"ע תנאי, אינו אלא במתנה על חפץ מסוים שכוונתו להרווחה, אבל במתנה ע"מ להחזיר, שהחפץ היה של הנותן מתחילה ודאי מקפיד שכל זמן שהחפץ בעין יחזירנו, ולא את דמיו.
  460. ↑ קצה"ח שם; בית אפרים שם; ישוע"י שם; שו"ת שו"מ תליתאה ח"ג סי' סב. ועי' אב"מ סי' כ"ח סוס"ק ד ושו"ת שו"מ תנינא ח"ד סי' כב, שהאריכו. ועי' קצה"ח שם, שהיינו דוקא כשהקדישו בקדושת-דמים, ע"ע, או בקדושת-הגוף, ע"ע, שההקדש קנה את החפץ ע"י אמירה לגבוה, אבל אם נדר לצדקה, אע"פ שנשבע לתת את החפץ, חשוב שהחפץ עדיין בידו ולא מועילה נתינת דמים.
  461. ↑ עי' שרשי הי"ם שם; שפ"א שם. וכן נקט בבני אהרן חו"מ סי' רמא (קכז ב). ועי' שפ"א שם שהוכיח כן מד' התוס' סוכה שם.
  462. ↑ עי' מחנ"א שם בד' הרא"ש קידושין פ"א סי' כ; עי' פתח הבית שם בד' רמ"א חו"מ רמא ס"ז; עי' מכתב מאליהו (אלפאנדרי) שער ח סי' א (מהד' ירושלים תשנ"ח אות ה), ושעה"מ שם בביאורו; טיב קידושין סי' כט סוס"ק א, וכ"מ בגרש ירחים גיטין עה א; שו"ת שם אריה סי' יב (עמ' 34 ואילך). ועי' שו"ת פנים מאירות ח"א סי' צב ושו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פג שנקטו כן בד' ראשונים ואחרונים שבציון 445 ואילך, ועי' דברי חיים הל' מתנת בריא סי' ג שהאריך. וכן צידד בבני אהרן שם (קכז ג). ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 472.
  463. ↑ טיב קידושין שם, ועי' ציון 178. ועי' שם אריה שם שפי' בע"א, שודאי כוונתו אפי' כשהמתנה קיימת, משום שאל"כ הוא כתנאי ומעשה במקום אחד, שתנאו בטל, ועי' ציון 260.
  464. ↑ עי' ציון 445 ואילך, וציון 459 ואילך אם כ"ה אף כשהמתנה קיימת.
  465. ↑ העיטור הל' לולב (צב ב) והובא ברא"ש סוכה פ"ג סי' ל ובמכתם סוכה מא ב וברי"ו תא"ו נ"ח ח"ד (ס ג) ובכל בו סי' עב ובארחות חיים ח"א הל' לולב אות כט; מאירי קידושין ו ב בשם י"א וב"ב קלד א בשם יש מי שאומר, ועי' מאירי סוכה מא ב שכ' לגבי לולב שאינה מועילה אבל לא כ' בפירוש שהוא דוקא לגבי לולב; ריטב"א סוכה מא ב, ועי' בד' בב"ב קלז ב שכ' לגבי לולב שאינה מועילה אבל לא כ' בפירוש שהוא דוקא לגבי לולב; ר"ן סוכה מא ב (כ א); עי' טוש"ע או"ח סי' תרנח ס"ד, ושו"ת אדמת קדש יו"ד ח"א סי' כ בביאורו, וכ"מ בבאר הגולה שם אות ח ובביאור הגר"א שם אות ד ה. ועי' שעה"מ לולב פ"ח ה"י ושרשי הי"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט ד"ה ולדידי ושו"ת שו"מ תנינא ח"ד סי' כב ובית הלוי ח"ב סי' מד, שכ"כ בד' ראשונים שבציון 46, שכשנתן אתרוג לחברו ואמר ע"מ שתחזירהו "לי", שאינו יכול להחזירו כשהוא קדוש (עי' ציון 411), המתנה בטלה שהיא כמתנה שאינו יכול להקדישה, שאף לדעתם בשאר חפצים שאמר ע"מ שתחזירהו "לי" חשובה כמתנה, לפי שיכול להקדישה ולהחזיר דמיה, ודוקא באתרוג חזרת דמים אינה מועילה, ועי' פתח הבית סי' א ענף ב שהסתפק בד' ראשונים הנ"ל, ועי' ציון 47 שי"מ דבריהם בע"א. ועי' רי"ו שם ומטה אפרים לולב פ"ח ה"י בד' העיטור שם ושרשי הי"ם שם בד' רבינו שמואל שבציון 46, שהוא דוקא באופן שבשעת הנתינה, אמר ע"מ שתחזירהו "לי", שצריך להחזיר דבר הראוי לו (עי' ציון 411), וכן צידד בפמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ו, ועי' א"ר שם ס"ק ו בד' ר"ן שם וטור שם ושרשי הי"ם שם בד' העיטור שם שאין חילוק בדבר. ועי' לבוש או"ח שם ס"ה, שדוקא כשאין לו לולב אחר לצאת בו חשוב כמקפיד על המתנה, ועי' פמ"ג שם, שכשאמר ע"מ שתחזירהו "לי", אע"פ שיש לו לולב אחר חשוב כמקפיד על המתנה.
  466. ↑ העיטור שם. וכעי"ז מאירי קידושין שם. ועי' כפות תמרים סוכה מא ב, שאף אם בשעת החזרה, הנותן מתרצה בחזרת דמים, אינה מועילה, שהרי בשעת ההתנאה היתה דעתו שיתן לו הלולב דוקא.
  467. ↑ מאירי קידושין שם.
  468. ↑ העיטור שם והובא ברא"ש שם ובמכתם שם וברי"ו שם ובכל בו שם ובארחות חיים שם; מאירי סוכה שם וקידושין שם; ריטב"א סוכה שם וב"ב שם; ר"ן סוכה שם; טוש"ע או"ח שם.
  469. ↑ העיטור שם בשם איכא מ"ד; מאירי ב"ב שם בשם יש חולקים; כל בו שם; המכתם שם; ארחות חיים שם בשם י"א.
  470. ↑ מאירי ב"ב שם. וכעי"ז דברי חיים (אויערבך) מתנה סי' א בהגהות מבן המחבר (פה ב), שאתרוג אינו כתנאי בגט שכוונתו לצער את האשה, לסוברים כן, (ע"ע גירושין: גירושין בתנאי, ציון )609, שהרי ודאי אילו יחזיר לו אתרוג אחר מהודר מן הראשון, אינו מקפיד דוקא על הראשון, ועי' דברי משפט (אויערבך) חו"מ סי' רמא אות ד, שמוכח שכוונתו באתרוג היתה שיכול להחזיר גם דמים, ע"ש הוכחתו.
  471. ↑ עי' טוש"ע שם. וכ"מ בכל בו וארחות חיים שם בד' העיטור שם. ועי' דברי חיים הל' מתנת בריא סי' ג ושו"ת שם אריה שם (עמ' 36) ושפ"א סוכה מא ב שהאריכו. ועי' א"ר סי' תרנח אות ו ושפ"א שם וביאור הלכה או"ח שם ס"ה שבאופן שלא התנה בפירוש להחזירה, אלא שמחמת אומדנא אנו אומרים שכוונתו למתנה ע"מ להחזיר, עי' ציון 271, כשאינה קיימת באונס, יכול ליתן דמיה.
  472. ↑ שו"ת חת"ס חו"מ סי' א וסי' קלא; שו"ת חסד לאברהם תאומים, מהדו"ק או"ח סי' סד. וכ"מ בכל בו סי' עב וא"ר או"ח שם אות ו בד' שבלי הלקט סי' שסד, שכשנאנס יוצא בנתינת דמים. וכעי"ז בשו"ת שו"מ רביעאה ח"ג סי' כט ובדברי ירמיהו לולב פ"ח ה"י אות ג. והיינו כד' שבציון 462 שבמתנה שאינו מקפיד עליה, אף אם היא עדיין קיימת יכול ליתן דמיה, (ועי' שו"ת שו"מ שם, וצ"ב). ועי' ציון 77.
  473. ↑ עי' לעיל. ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח של, שלסוברים שחזרת דמים חשובה כחזרה, עי' ציון 469, ודאי יכול ליתן חפץ אחר, ששוה כסף ככסף, אולם צריך שלא יפחת משווי המתנה, ואפי' כשנתן לו אתרוג למצוה, צריך ליתן אתרוג מהודר כמו הראשון, ועי' דברי התורה, אויערבך, חו"מ סי' רמא ס"ז שהסתפק בדבר.
  474. ↑ עי' בני אהרן חו"מ סי' רמא (קכז א) בד' רמב"ם גירושין פ"ח הכ"ג; שפ"א סוכה מא ב לתוד"ה הילך: אפשר; שו"ת שם אריה סי' יב (עמ' 34). ועי' להורות נתן חי"ב סו"ס קכג שהוכיח כד' זו.
  475. ↑ שפ"א שם.
  476. ↑ עי' בני אהרן שם שכ"מ מסתימת שאר הפוסקים מלבד רמב"ם הנ"ל בהל' גירושין שכשהתנה ע"מ תתן איצטלית, סתמו שצריכה לתת איצטלית, ולא הוסיפו שצריך שתהיה אותו איצטלית. ועי' רבינו גרשום ב"ב קלז ב, שכשצריך להחזיר דבר הראוי לנותן, עי' ציון 411, והקדישו, צריך ליתן לו אחר כמותו, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' בני אהובה הל' אישות פ"ו ה"ד כשקיבל אתרוג, שאינו יכול להחזיר דמיו לסוברים כן, עי' ציון 468, שצידד שמ"מ יכול להחזיר אתרוג אחר כשר ומהודר כמוהו, והובא בהגהות רע"א לשו"ע חו"מ סי' רמא ס"ז, וכן נקטו בשו"ת שו"מ רביעאה ח"ג סי' כט ובס' החיים או"ח סי' תרנח ס"ד (נח ב) ובנחלת יעקב סוכה מא ב בהג"ה מנכד המחבר ובבאור הלכה או"ח סי' תרנח ס"ד ד"ה אפילו, ועי"ש בשו"מ ובנחלת יעקב בהג"ה שם שהוסיפו, שיכול אף להחזיר לו אתרוג שאינו מהודר כמו הראשון, אם משלם לו הפרש שווי הדמים שביניהם, עי"ש מקורם, ועי' גור אריה יהודה שבציון 427 שיכול להחזירו אף אם לא משלם לו הפרש הדמים, אבל בבאור הלכה שם מ' שהוא דוקא כשהאתרוג מהודר כמו הראשון, וכעי"ז במהר"ם שיק שבציון 473. ועי' ציון 260. ועי' שו"ת שו"מ תליתאה ח"ג סי' לג, שבמקום שהיא מתנה ע"מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון 275, אף באתרוג שלא מועיל להחזיר דמיו, עי' ציון 468, מועיל להחזיר אתרוג אחר במקומו.
  477. ↑ עי' להלן. ועי' חי' האדר"ת (ניו יורק תשס"ג) גפן אדר"ת סי' ד, שאינה מועילה בנתינת מעשר, משום שניתן ללווים חלף עבודתם, ע"ע לוי ציון 26 ואילך, ודוקא בתרומה מועילה מתנה ע"מ להחזיר (עי' לעיל ציון 10), משום שאינה ניתנת לכהנים חלף עבודתם, לסוברים כן, ע"ע הפרשת תרו"מ: המצוה, ציון 22, וע' כהן ציון 398 ואילך. ועי' בית אל נז"מ פ"ו ה"ו, שהסתפק אם חשובה כרשות אחרת, לענין הדין שרשות משנה את העדאת השור, ע"ע מועד. ועי' שו"ת ערוגת הבושם יו"ד סי' קכב אות ג ושו"ת מנ"ש תנינא סי' סח אות א, שהסתפקו בגוי שנתן לישראל כלי במתנה ע"מ להחזיר, אם חייב בטבילת-כלים, ע"ע, כיון שהיא כמתנה גמורה והתנאי הוא דבר אחר, או שמא כיון שחוזרת לגוי, אינה דומה למעשה שהיה במדין, שממנו למדים הלכות טבילת כלים, ע"ע הנ"ל ציון 9 ואילך, ועי' חי' חת"ס לשו"ע יו"ד סי' קכ אות ז שנקט שחייב בטבילת כלים. ועי' מנ"ש שם שהסתפק לענין חיוב ארבעה וחמשה שנוהג בגנב שטבח או מכר את הגניבה, ע"ע ארבעה וחמשה, בגנב שמכר את הגניבה ע"מ להחזיר אם חייב, או שמא אינו כיון שאינו דומה לטביחה שאינה חוזרת כלל, וע"ע הנ"ל ציון 108 ואילך. ועי' גידולי שמואל ביצה טו ב, שנקט שכשחזרה המתנה לנותן, אינו כמי שנתן מתנה לאחר וחזרה אליו, אלא הוא כמקדיש ופודה מיד ההקדש, או כמפקיר וחוזר וזוכה בו, שאין דנים שהיא קניה חדשה לגמרי (וע"ע פדיון הקדש), עי"ש נ"מ בדבר.
  478. ↑ עי' להלן. וכעי"ז שו"ת מנחת אלעזר ליקוטים סי' ל, וע"ש שכ"מ בד' שבציון 559. ועי' קוב"ש קידושין אות לו, וצ"ב אם כוונתו כד' זו. ועי' שו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סי' כ, שנקט בשחרור עבד-כנעני, ע"ע, שאסור משום "לעולם בהם תעבודו" (ע"ע הנ"ל), ומותר כשנותן את דמיו, לסוברים כן (ע"ע הנ"ל, וע' חציו עבד וחציו בן חורין ציון 727), שאינו אלא כשנותנם במתנה גמורה, ולא כשנותנם במתנה ע"מ להחזיר.
  479. ↑ חי' ר' שמעון שקופ ליקוטים סי' יב.
  480. ↑ עי' ציון 214 ואילך.
  481. ↑ ע"ע פדיון הבן.
  482. ↑ חי' ר"ש שקופ שם.
  483. ↑ עי' ציון 547.
  484. ↑ חי' ר"ש שקופ שם. וכעי"ז ערוה"ש יו"ד סי' רנח סל"ו.
  485. ↑ ציון 535 בפרעון חוב. וציון 538 ואילך במצות צדקה, ועי' חי' ר"ש שקופ שם שתמה בסברתם.
  486. ↑ עי' להלן. ועי' מחנ"א זכיה מהפקר סו"ס ד, שנקט שלד' ראשונים דלהלן, אע"פ שנתינת מתנה למודר ממנו אסורה, ע"ע מודר הנאה ציון 749, מ"מ יהיה מותר ליתן לו אתרוג מתנה ע"מ להחזיר, שאין לו הנאה מעצם המתנה, והנאת השימוש בה לצאת יד"ח נטילת-לולב, ע"ע, אינה הנאה אסורה, משום שמצוות-לאו-להנות-ניתנו, ע"ע, ועי' שו"ת קול אליהו ח"ב יו"ד סו"ס ה שאסורה, משום שיש לו הנאה מהשימוש בה, עי"ש טעמו.
  487. ↑ רשב"א קידושין ו ב. וכעי"ז ברמב"ן קידושין שם. ועי' או"ש אישות פ"ה הכ"ד.
  488. ↑ ע"ע קידושין.
  489. ↑ ע"ע הנ"ל.
  490. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"ה הכ"ד ואב"מ סי' כח ס"ק טז בדעתו; רמב"ן שם; רשב"א שם; עי' רי"ו תא"ו נכ"ב ח"ד (קפז ד) ואב"מ סי' כט ס"ק ד בדעתו. ועי' המקנה קידושין ו ב, שלפ"ז אם החזירה ע"מ להחזיר, שחשובה כחזרה, עי' ציון 361, חלו הקידושין, שחשוב שיש לה בו הנאה. ועי' שערי ישר ש"ז פי"ב שלד' רמב"ם הנ"ל, גם בעבד-עברי, ע"ע, לא מועיל כסף שניתן במתנה ע"מ להחזיר בתור קנין כסף, וע"ע הנ"ל.
  491. ↑ ע"ע ברכת הזמן ציון 203.
  492. ↑ שו"ת כת"ס יו"ד סי' קמז. וכעי"ז בדברי שאול עדות ביוסף ליקוטים ח"ב לפסחים קכא ב (כח ג), ובשו"ת שבט סופר אה"ע סו"ס יט.
  493. ↑ עי' להלן. ועי' שו"ת מהרש"ם שבציון 500, שמ' שסובר שחשובה כהנאה לברכת הזמן על הטובה, ועי' ציון הקודם.
  494. ↑ עי' לעיל.
  495. ↑ אמ"ב דיני הקניינים סי' כז. ועי' דבר אברהם ח"ב סי' יח אות ד שהסתפק בדבר, וכ' שהוא דחוק.
  496. ↑ ע"ע תנאי. אמ"ב שם, ולכאו' כוונתו כד' שבציון 13 ואילך.
  497. ↑ עי' אמ"ב שם, וע"ע קידושין.
  498. ↑ ע"ע אדם חשוב ציון 30 וע' קידושין.
  499. ↑ ע"ע כסף (ב) ציון 509 ואילך.
  500. ↑ ציון 542 ואילך. ועי' לעיל ציון 13. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סו"ס רכב. ועי' שו"ת מהרש"ם שם שנ"מ גם לענין ברכת הטוב והמטיב, לסוברים שנוהגת במקבל מתנה, ע"ע ברכת הזמן ציון 223, אם צריך לברך אותה גם כשקיבל מתנה ע"מ להחזיר, שהטעם שמברך הטוב והמטיב, הוא משום שיש הנאה לנותן שקיבל ממנו מתנתו, ע"ע הנ"ל ציון 224, ועי' לעיל ציון 493, ועי' ציון 492 שי"ח שמתנה ע"מ להחזיר אינה חשובה כלל כהנאה לענין ברכת הזמן על הטובה.
  501. ↑ ע"ע כסף (ב) ציון 4 ואילך.
  502. ↑ עי' להלן.
  503. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 538.
  504. ↑ חי' הרי"ם חו"מ סי' פח ס"ק ט וסי' קצה ס"ק יג ואהא"ז ואהא"ז מכירה פ"א ה"ו ופ"ה ה"ז ואישות פ"ה סוף הכ"ד ומשאת משה קדושין סי' ט ואבי עזרי אישות פ"א ה"ב, בד' הרמב"ם שבע' הנ"ל שם.
  505. ↑ ע"ע הנ"ל 531.
  506. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 34 ואילך. נתה"מ סי' קצ ס"ק ב. וכעי"ז קוב"ש קידושין אות יב.
  507. ↑ חי' הרי"ם חו"מ סי' קצ ס"ק ג; דברי יחזקאל סי' לט סוף אות ד. ועי' חמדת שלמה פסחים כט א ד"ה והנה המג"א, ואפשר שסובר כד' זו.
  508. ↑ חי' הרי"ם שם; דברי יחזקאל שם. ועי' חי' הרי"ם שם, שלפ"ז אף כשהנאת השימוש עד שיחזירנה אינה שוה פרוטה, כגון שהתנה עמו שיחזירנה אחר שעה קלה, מ"מ חשובה כנתינת שיווי, ועי' דברי יחזקאל שם, וצ"ב אם חולק.
  509. ↑ עי' לעיל.
  510. ↑ עי' לעיל. חי' הרי"ם שם; דברי יחזקאל שם.
  511. ↑ עי' להלן. ועי' ציונים 226, 363. ועי' אמרי בינה (גרמיזאן) קידושין ס ב, בד' גמ' שם שהמקדש את האשה ע"מ שיראנה בית כור עפר, אינה מקודשת אא"כ היא שלו, משום שהתכוונה לראות משלו,אם הראה לה קרקע שניתנה לו במתנה ע"מ להחזיר, אינה מקודשת, שאומדים דעתה שהתכוונה לראות קרקע שלו לגמרי.
  512. ↑ שו"ת ריב"ש סי' שמא.
  513. ↑ ע"ע לשון בני אדם ציון 119 ואילך. ריב"ש שם, ועי' להלן ציון 519 ואילך. ועי' שו"ת חק"ל יו"ד ח"ב סי' מח (פא ב ד"ה ואגב) שתמה מד' ריב"ש שבציון 162 שהמקבל מתנה ע"מ להחזיר יכול להשבע שהיא שלו, ועי"ש שיש לחלק.
  514. ↑ ע"ע לשון בני אדם ציון 224 ואילך. ריב"ש שם, ועי' להלן ציון 528 ואילך.
  515. ↑ ציון 516 בשבועה, וציון 526 במתנה עם חברו שיתן לו מתנה. ולכאו' לדעתם, אף בדברים התלוים בדעת בני אדם, חשובה כמתנה.
  516. ↑ עי' שו"ת אדמת קדש ח"א אה"ע סי' לז ויד שאול יו"ד סי' רלח אות יז, בד' רי"ו תא"ו ני"ט ח"א (קסז א) שהובאו בב"י יו"ד שם ובשו"ע יו"ד שם סכ"ג; עי' ש"ך יו"ד סי' רנח ס"ק כה, ובית מאיר יו"ד סו"ס רלח בדעתו. ועי' דברי משפט חו"מ סי' רמא אות ב שנקט שכ"ה גם לד' רמ"א שבציון 522 שאינה חשובה כמתנה, שדבריו הם באופן שהמקבל אינו רוצה להחזיר המתנה, ובטלה המתנה למפרע (ועי' ציון 60, שי"ס שאף כשהמקבל אינו רוצה להחזיר, קיים תנאו), וכעי"ז אדמת קדש שם שהסתפק שכ"ה גם לד' רמ"א הנ"ל שאינה חשובה כמתנה, שכוונתו אינה אלא כשנודר לעני, שאין מועילה בו מתנה ע"מ להחזיר, לסוברים כן (עי' ציון 542), ועי' להלן שי"ח בדעת רמ"א שם.
  517. ↑ ציון 542. ועי' ציון הנ"ל ואילך, אם טעמם משום שאומדים דעת הנשבע שכוונתו למתנה גמורה, או שאף בלא שכוונתו למתנה גמורה, אינו רשאי ליתנה ע"מ להחזיר, עי"ש בטעם הדבר.
  518. ↑ עי' שו"ת אדמת קדש ח"א אה"ע סי' לז ושו"ת משה ידבר הל' שבועות סי' ח, בד' שו"ת ריב"ש שבציון הבא, וכ"מ ביד שאול שם בדעתו, ועי' ציון 522 שי"ח בדעתו.
  519. ↑ שו"ת ריב"ש סי' שמא; שמלת בנימין יו"ד סי' רלח בגדי כהונה סכ"ג.
  520. ↑ ע"ע לשון בני אדם ציון 119 ואילך.
  521. ↑ עי' ריב"ש שם, ואדמת קדש ויד שאול שם בביאורו. ועי' ציון 511 ואילך.
  522. ↑ סמ"ע חו"מ סי' רמא ס"ק יז (והובא בבאר הגולה שם אות ע, ובנתה"מ שם חידושים ס"ק י) בד' ריב"ש שם ורמ"א חו"מ שם ס"ק ו, וכעי"ז ערך לחם חו"מ שם בדעתם, ועי' ציון 518 שי"ח בד'. ועי' סמ"ע שם שנקט שכ"ה גם לדעת רי"ו ושו"ע שבציון 516, שהנשבע ליתן מתנה לחברו רשאי ליתנה ע"מ להחזיר, שדבריהם הם דוקא כשלא נשבע על דעת חברו.
  523. ↑ סמ"ע שם.
  524. ↑ שכנה"ג יו"ד סי' רלח הגהת ב"י אות טז ושו"ת קול אליהו ח"א יו"ד סי' כו בביאורו, בד' ריב"ש שם, (ועי' שו"ת קול אליהו שם שתמה מד' הריב"ש שם, שהוא מחמת שהולכים אחר לשון בנ"א), ועי' לעיל שי"ח בדעתו. ועי' שכנה"ג שם שנקט שכ"ה גם לד' רי"ו ושו"ע שבציון 516, שרשאי ליתן מתנה ע"מ להחזיר, שדבריהם הם כשנשבע לחוד.
  525. ↑ שו"ת קול אליהו שם בד' שכנה"ג שם.
  526. ↑ עי' שו"ת מוצל מאש ח"ב סי' ל, בד' רמ"ה דלהלן.
  527. ↑ ע"ע גרושין ציון 600 ואילך. רמ"ה שהובא בנמוק"י קדושין ו ב.
  528. ↑ שו"ת ריב"ש סי' שמא. ועי' שו"ת משה ידבר הל' נדרים סי' ב, שאף באופן שהתרצה חברו לקבל מתנה ע"מ להחזיר, אינו מועיל, שהרי התנאי מתפרש דוקא מתנה גמורה.
  529. ↑ ע"ע לשון בני אדם ציון 224. ריב"ש שם.
  530. ↑ ריב"ש שם. ועי' שו"ת משה ידבר הל' שבועות סי' ח, שכ"כ בד' סמ"ע שבציון 522. ועי' ציון 511 ואילך.
  531. ↑ גור אריה, צינץ, קידושין ס א.
  532. ↑ עי' ברכ"ש דלהלן שבמקום שאינו מתרצה ודאי אינו מועיל.
  533. ↑ עי' נתה"מ סי' קצ ס"ק ב, ועי' להלן; קוב"ש קידושין אות יב ואות לו; רשימות שיעורים מרי"ד סולוביציק ב"מ מו ב. ועי' קוב"ש שם אות לו, שאע"פ שבפדיון הבן מועיל מתנה ע"מ להחזיר, עי' לעיל ציון 214, אע"פ שדינו כחוב ממון, ע"ע פדיון הבן, לפי שהחוב אינו אלא כתולדה מן המצוה, וכיון שקיים את המצוה במתנה ע"מ להחזיר, ממילא אין חוב, ועי"ש שפקפק בזה, ועי' להלן ציון 535.
  534. ↑ קוב"ש שם.
  535. ↑ נתה"מ שם בד' הסמ"ע חו"מ שם ס"ק א. וכ"מ בברכ"ש קידושין סי' ה אות ד. ועי' שיעורי ר' שמואל קידושין ו ב אות צז, שהוכיח כד' זו, מזה שמועיל מתנה ע"מ להחזיר בפדיון הבן, אע"פ שהוא כחוב, ועי' לעיל ציון 533. ועי' לעיל ציון 217, שי"ס שמתנה ע"מ להחזיר מועילה בתשלומי תרומה, ולכאו' סוברים כד' זו.
  536. ↑ ציון 482.
  537. ↑ ועי' לעיל ציונים 214, 470.
  538. ↑ עי' ראשונים דלהלן. ועי' משנת יעבץ או"ח במילואים לסי' ז, שאף לד' זו, אינה מועילה במעות חיטים שנותנים לעניים בפסח, שטעם נתינתם היא להרבות שמחת העניים בחג, ובדברים שבאים משום שמחת המקבל, אינה מועילה בהם, ועי' ציון 559.
  539. ↑ רי"ו תא"ו ני"ט ח"א (קסז א), בשם י"א.
  540. ↑ רי"ו שם.
  541. ↑ עי' ש"ך יו"ד סי' רנח ס"ק כה בד' רי"ו דלהלן.
  542. ↑ רי"ו שם, והובא בב"י יו"ד שם ובש"ך שם.
  543. ↑ רי"ו שם והובא בב"י שם ובש"ך שם.
  544. ↑ ע"ע אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ציון 34.
  545. ↑ בני יעקב (ששון) מאמר ב קנין (פז ד), בד' רי"ו שם. ועי' ש"ך שם, שאף אם לא נשבע ליתן, אלא אמר לחוד, מ"מ חייב ליתנו במתנה גמורה, ולכאו' כוונתו כד' זו שמתחייב משום שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט.
  546. ↑ בני יעקב שם בפי' ב בד' רי"ו שם, ועי"ש שלפ"ז אפשר שאין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט בצדקה, ע"ע הנ"ל ציון 35, ולד' זו לכאו' אינו אלא כשנשבע ליתן לעני, שאל"כ מה יחייבנו לקיים דיבורו, ועי' ציון הקודם. ועי' יד שאול יו"ד שם אות יט שהסתפק לפרש רי"ו שם בע"א כעי"ז, שכיון שאינו יכול לחזור בו משום שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט, לפיכך אינו יכול לפרש שכוונתו בעת שבועתו היתה למתנה ע"מ להחזיר לחוד, אבל עי"ש שלפ"ז האומר לחברו שיתן לו מתנה מועטת, שאינו יכול לחזור בו, אף אם חברו עשיר, ע"ע מתנה, יהיה חייב ליתנה במתנה גמורה.
  547. ↑ יד שאול שם; עי' שו"ת חלק"י ח"א יו"ד סי' כא ד"ה והנה; חי' ר' שמעון שקופ ליקוטים סי' יב, ועי"ש שרחוק מן הדעת לומר לא כך; קוב"ש קידושין אות לו: ודאי; שלמת חיים ח"ב יו"ד סי' צח. ועי' מקור ברוך, גינצבורג, ח"א סי' לח שכ"כ גם בד' ש"ך שם, שכוונתו שזכו בה עניים, הוא שנעשה צדקה שאין מועילה בה מתנה ע"מ להחזיר, וכ"מ בערוה"ש יו"ד שם סל"ו בד' ש"ך שם ובעיר מבצר שבציון 560, ועי' יד שאול שם שפי' ד' ש"ך שם בע"א.
  548. ↑ עי' ציון 478 ואילך. יד שאול שם; חלק"י שם; חי' ר' שמעון שקופ שם; מקור ברוך שם. ועי' קוב"ש שם, ואפשר שכוונתו כד' זו.
  549. ↑ מקור ברוך, גינצבורג, ח"א סי' לח.
  550. ↑ עי' ציון 10 בתרומה.
  551. ↑ ע"ע מעשר עני. מקור ברוך שם בפי' א.
  552. ↑ ע"ע הנ"ל.
  553. ↑ מקור ברוך שם בפי' ב. ועי"ש שמטעם זה היא כמתנה שאינו יכול להקדישה, שאינה מתנה, ע"ע מתנה.
  554. ↑ מקור ברוך, גינצבורג, ח"א סי' לח. ועי"ש שפי' כן בד' ירו' פאה פ"ה ה"ב שלד' חכמים, מתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה, שכוונתם שאינה מועילה דוקא בלקט (ועי' מלאכ"ש שבציון 1), ועי"ש שאף לד' ר"א במשנה פאה שם שכשהתערבה שבולת לקט נותן מתנה ע"מ להחזיר, ע"ע לקט שכחה ופאה ציון 757, אינו אלא את שאר השיבלים חוץ משיבולת הלקט.
  555. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 383 ואילך, וציון 732 ואילך. מקור ברוך שם.
  556. ↑ מקור ברוך שם. ולכאו' כוונתו, שמשום כך אין הבעלים יכול להתנות על נתינתם.
  557. ↑ עי' ציון 547 ואילך בצדקה (ועי' ציון 538 ואילך שי"ח), וציון 549 במעשר עני.
  558. ↑ שו"ת יוסף אומץ סי' פב: פשוט, ובברכ"י או"ח סי' תרצה אות ה; ילקוט הגרשוני או"ח שם אות יב; שו"ת עיר מבצר סי' לט.
  559. ↑ ע"ע פורים. ברכ"י שם. ועי' ציון 478. ועי' ילקוט הגרשוני שם ומשנת יעבץ או"ח סי' ז סוף אות א, שפי' בע"א כעי"ז, שמצות מתנות לאביונים באה לשמחת האביונים, ובדברים שבאים משום שמחת המקבל, לא מועילה מתנה ע"מ להחזיר, ועי' ציון 538.
  560. ↑ עי' ציון 542, (ועי' ציון 547). עיר מבצר שם, ועי"ש שמן הסתם כך קיבלו על עצמם מצות מתנות לאביונים, שתהיה כדין האומר ליתן לעני או לצדקה.
  561. ↑ שו"ת משנה שכיר או"ח סי' שמא. ועי"ש שהרי אף לענין תרומה חשובה כמתנה, עי' ציון 10, אע"פ שמתנות כהונה ניתנו לכהנים, כדי להבטיח פרנסתם, עי"ש מקורו.
  562. ↑ פמ"ג או"ח סי' תרצד מש"ז ס"ק א. ועי' שו"ת לבושי מרדכי תנינא סי' ט תוספת ביאור בטעמו.
  563. ↑ בני חיי או"ח סי' תרצד ס"ג, הובא בשע"ת או"ח סי' תרצה ס"ק ז ובעיקרי הד"ט או"ח סי' לו אות כד; פמ"ג או"ח סי' תרצד מש"ז ס"ק א; ברכ"י או"ח סי' תרצה ס"ד ובשו"ת יוסף אומץ סו"ס פב; ס' החיים או"ח סו"ס תרצה (קד ב ואילך). ועי' ס' החיים שם שהאריך להוכיח כד' זו.
  564. ↑ פמ"ג שם; שע"ת שם; ברכ"י שם. ועי' שו"ת באר משה ח"ח סי' רנג, שאף לסוברים שטעם משלוח מנות בפורים הוא בכדי להרבות רעות, ע"ע פורים, מ"מ אינו יוצא יד"ח, ועי' שו"ת יוסף אומץ שם ודעת תורה או"ח סו"ס תרצה ושו"ת פני מבין (פריד) ח"א או"ח סי' רלג ואחרונים שבציון 568 שחולקים.
  565. ↑ שו"ת בית שערים או"ח סי' שפ, בד' רמ"א או"ח סי' תרצה ס"ד; שו"ת משנה שכיר או"ח סי' שמא; שו"ת שאילת יעקב ח"א סי' נט אות ד.
  566. ↑ משנה שכיר שם. ועי"ש שהרי אף לענין תרומה חשובה כמתנה, עי' ציון 10, אע"פ שמתנות כהונה ניתנו לכהנים, כדי להבטיח פרנסתם, עי"ש מקורו.
  567. ↑ ע"ע הנ"ל.
  568. ↑ בית שערים שם. ועי"ש שמטעם זה, לשון הכתוב הוא "משלוח" מנות (אסתר ט כב) ולא "נתינת" מנות. ועי' ציון 564.
  569. ↑ דברי משפט חו"מ סוס"י שנו, ועי"ש שסיים שצ"ע; חתן סופר מקנה וקנינים כרך ב סי' כב ענף ב בהגהות שם משמואל (עמ' קמא ואילך); חזו"א או"ח סי' קנ ס"ק כא וב"ק סי' טז ס"ק יח. ועי' חתן סופר שם שהאריך להוכיח כד' זו.
  570. ↑ עי' ציון 627. דברי משפט שם. ועי' שו"מ שבציון הבא. ועי' חזו"א שם ושם, וצ"ב אם כוונתו כד' זו.
  571. ↑ שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סו"ס רח, ועי"ש שאינה עדיפה ממכירה באחריות, שאינה חשובה כשינוי רשות, לסוברים כן, ע"ע שינוי, ועי' שו"ת שו"מ תליתאה ח"א סי' תד שהסתפק בדבר (ושם שצידד מתחילה שהדבר תלוי במח' הראשונים שבציון 627 ואילך, אם הנותן צריך לחזור ולקנותו, ועי' ציון הקודם); חכמת שלמה חו"מ סי' שנו ס"א; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב, פתיחה אות ה. ועי' פתחי חושן (בלויא) ח"ה פ"ב הע' מו, שכ"מ בשו"ע הרב או"ח סי' תנד סי"א. ועי' שו"ת מהר"ש ענגיל שם, שכ"כ אף לד' שבציון 627, שצריך לחזור ולהקנותו, עי"ש טעמו.
  572. ↑ שו"ת ערוגת הבושם או"ח ח"ב סי' קצה אות ד; גידולי שמואל ב"ק סח א. ועי' חידושי פני אריה (צינץ) סוכה ט א (ורשא תר"מ, מב ב), שהסתפק בדבר.
  573. ↑ ע"ע הנ"ל. גידולי שמואל שם.
  574. ↑ עי"ש ציון 305 שי"ס שעובר, וכ"ה בשו"ת רשב"ש סי' תסח וכ"כ מדעתם בעבודת עבודה (קלוגר) ע"ז כ א ובשו"ת ברית יעקב (ליבשיץ) ח"א חו"מ סי' קיד, ועי' ילקוט הגרשוני כללים ח"א ערך מתנת חנם שהאריך כד' זו, ושם ציון 306 ואילך שי"ס שאינו עובר, וכ"ה בשו"ת עמודי אש סי' יג אות יז ובתורת יהונתן פ"ז אות נ בשם ר"י מקוטנא ור"ש מוהליבר, ועי"ש בטעם הדבר, וע"ע הנ"ל ציון 307, ועי' מעדני ארץ ח"א סי' יז אות ג שהאריך.
  575. ↑ ע"ע מלחמה.
  576. ↑ הערות רי"ש אלישיב סוטה מג א.
  577. ↑ שושנים לדוד סוטה פ"ח: אפשר.
  578. ↑ שושנים לדוד שם.
  579. ↑ ציון 152 ואילך.
  580. ↑ עי' להלן. ועי' אחרונים שבציון 603 ואילך. וע"ע לכם ציון 481. ועי' להלן ציון 627, שי"ס שבשעת החזרה צריך הנותן לעשות מעשה קנין כדי שתשוב להיות שלו, אבל אפשר שאף לדעתם, עדיין יש לו מקצת בעלות במתנה.
  581. ↑ עי' ראשונים שבציון 173.
  582. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבע' לכם ציון 482 ואילך, ועי"ש שי"ח, ועי' להלן.
  583. ↑ עי' להלן ציון 605.
  584. ↑ עי' להלן ציון 606.
  585. ↑ הגמ"י שבת פ"ו ה"א; תרה"ד סי' קכ. וע"ע הנ"ל ציון 489, שי"מ שאף לסוברים שעובר בבל יראה, ע"ע הנ"ל ציון 488, אינו אלא משום שהוא דבר-הגורם-לממון, ע"ע, ועי' אחרונים דלהלן ציונים 591, 612.
  586. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל ט סי' א ושו"ת קול אליהו ח"ב יו"ד סי' טו בביאורו. ועי' ציון 621.
  587. ↑ ע"ע חומש ציון 158.
  588. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 169.
  589. ↑ צל"ח ב"מ מה ב; חידושי הרי"מ ב"מ מו א. ועי' צל"ח שם שפי' כעי"ז בירו' מע"ש פ"ד ה"ג, שכשנותן לחברו מטבע ע"מ להחזיר, כדי שחברו יפדה בו את פירותיו של הנותן, חשוב כאחר שפודה שאינו מוסיף חומש.
  590. ↑ יד המלך (לנדא) חמץ ומצה פ"א ה"ד. וכ"מ בתוספת שבת שבציון 608.
  591. ↑ עי' ציון 610 ואילך. יד המלך שם. ועי' ציון 585 שי"מ טעמם בע"א.
  592. ↑ ציון 17 ואילך. ולדעתם צ"ב אם חשוב שיצא מרשותו לגמרי, ועי' כת"ס שבציון 602. ועי' ציון 23 שי"ס שאינו אלא כנתינת פירות לזמן, ולדעתם לכאו' לא יצא מרשות הנותן.
  593. ↑ ציון 80 ואילך. ועי' תוספת דרבנן סי' קלח וחמדת שלמה פסחים כט א ויד יהודה יו"ד בהשמטות להל' תערובות שבסוף ח"א (קמד ב) ד"ה עוד ראיתי וחלקת יואב תנינא סוס"י טז ושו"ת אחיעזר ח"ג סי' ז ושו"ת מהרש"ג ח"ג סי' י אות כט ושו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' מב ושיעורי ר"ד פוברסקי פסחים ו ב אות רצג ושיעורי רי"ש אלישיב פסחים שם א, שהאריכו. ועי' לעיל ציון 585.
  594. ↑ משנה אחרונה נגעים פי"ד מי"ג.
  595. ↑ ע"ע חטאת מצורע ציון 96, ושם בטעם הדבר.
  596. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 3ב ואילך, וע' חטאת העוף ציון 6.
  597. ↑ ע"ע חטאת העוף הבאה על הספק ציון 4 ואילך. ע"ע חטאת מצורע ציון 96.
  598. ↑ משנ"א שם.
  599. ↑ קוב"ש כתובות אות שכח.
  600. ↑ ע"ע טבילת כלים ציון 523 ואילך.
  601. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 353.
  602. ↑ עי' להלן. ועי' שו"ת כת"ס או"ח סי' סא, שלסוברים שמתנה ע"מ להחזיר היא כמתנה לזמן, עי' ציון 17, אינה מועילה כלל לפטרו, שעדיין חשוב כשל היהודי, ועי' ציון 608.
  603. ↑ עי' אחרונים דלהלן ציון 607; פרי תואר סי' קכ ס"ק טו; עי' מחנ"א מאכ"א פ"ח הט"ז; עי' מור וקציעה או"ח סי' רמו, באיסור שביתת-בהמתו, ע"ע; עי' מנ"ח מ' יח (מהד' מ"י אות לה) בנותן בהמה מבכרת לגוי, כדי שלא יתחייב בבכורה . וכ"מ ביד המלך שבת פ"כ ה"ג.
  604. ↑ פרי תואר שם; מחנ"א שם; מנ"ח שם. ועי' שו"ת כת"ס שם שכ"כ בד' הסוברים שהיא מתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, וסיים שצ"ע לדינא. ועי' שו"ת ערוגת הבשם יו"ד סי' קכב אות ג שהסתפק בדבר לגבי דין טבילת כלים.
  605. ↑ עי' הרוקח הל' פסח סי' רסח; הגהות מימוני שבת פ"ו אות ב; תרה"ד סי' קכ; שו"ע או"ח סי' תמח ס"ג. ועי' הרוקח שם שכ"כ בד' תוספתא פסחים פ"ב, וכ"כ מדעתו בחס"ד שם ה"ז. ועי' הרוקח שם והגמ"י שם שכ"כ בד' ירו' פסחים פ"ב ה"ב, ועי' קה"ע לירו' פסחים שם ויד המלך חמץ ומצה פ"א ה"ד, שכ"כ מדעתם בד' ירו' שם. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' מג שכ"כ בד' רמב"ם חמץ ומצה פ"ד ה"ז, ועי' תוספת דרבנן סי' קלח סוד"ה ולפי חומר.
  606. ↑ הגה"מ שם; תרה"ד שם; שו"ת רדב"ז ח"א סי' רמ (וכ"מ מרדב"ז שבציון 626, שלגבי איסור שביתת בהמתו, נקט שאם לבסוף יתקיים התנאי אינו עובר באיסור), ועי' ערך השלחן או"ח שם אות ד והיכל מלך חמץ ומצה פ"ד ה"ז שתמה בסתי' דבריו, מד' שבציון 610, ועי' תוספת דרבנן שם (ד"ה אשר) ושו"ת שו"מ תנינא ח"ב סי' עז ועמודי אש סי' יג אות יז, שרדב"ז שבציון הנ"ל אינו אלא לד' רמב"ם שם, וכעי"ז שו"ת כתב סופר או"ח סי' צ, ועי' תוספת דרבנן שם שפי' באופנים נוספים; לבוש או"ח שם ס"ג; מג"א או"ח שם ס"ק ה וס"ק ז; עטרת צבי או"ח שם ס"ק ו. ועי' שד"ח מערכת חמץ ומצה סי' ח אות מב שהאריך. וע"ע חמץ שעבר עליו הפסח ציון 200.
  607. ↑ עי' פרי תואר שם, לענין טבילת כלים; ערך ש"י או"ח סי' רמו ס"ד, ועי"ש שמטעם זה יש להתיר כשנותן בהמתו לגוי קודם שבת במתנה ע"מ להחזיר, כדי שלא לעבור באיסור שביתת-בהמתו, ע"ע. וכ"מ בתרה"ד שם ומג"א שם וחק יעקב או"ח סי' תמח שם אות יז ושו"ע הרב או"ח שם אות יח, שאין ללמוד מזה להחמיר במקומות אחרים, ועי' שו"ת משפט כהן עניני א"י סי' לח אות א שלפ"ז גם בשאר איסורים אין להחמיר. וכ"מ במנ"ח שם. ועי' שם יוסף חמץ ומצה שם שצידד שלא החמירו אלא משום שהמקבל גוי, ויש לחשוש יותר שלא יחזירנו.
  608. ↑ פרי תואר שם בד' רדב"ז דלהלן. ועי' תוספת שבת או"ח סי' רמו אות ט, שמ' שלסוברים שחזרת דמים במתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה (עי' ציון 452), נתינת בהמתו לגוי קודם שבת, במתנה ע"מ להחזיר, בכדי שלא לעבור על איסור שביתת-בהמתו, ע"ע, אינה מועילה, לפי שהנותן עדיין חשוב כבעלים, ועי' מנורה הטהורה או"ח שם קני המנורה ס"ק יב שתמה. ועי' ברכ"י או"ח סי' תקט ס"ג שמ' שלא די במתנה ע"מ להחזיר בכדי להפקיע חיוב טבילת כלים, וצ"ב אם כוונתו כד' זו, או כד' שבציון 621 שאין לסמוך לכתחילה על קיום התנאי, או שסובר שמתנה ע"מ להחזיר אינה מועילה כלל לפטור מחיוב טבילת כלים, וכד' שבציון 602. ועי' הוראות שעה (הלוי) פרק ל, נ"מ נוספת ע"פ רדב"ז דלהלן, שמכירת קרקע לגוי קודם השביעית, במתנה ע"מ להחזיר, כדי להתיר לעבוד בה בשביעית (היתר מכירה), ע"ע שביעית, אינה מועילה.
  609. ↑ עי' ציון 605.
  610. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ה שם, ועי' ציון 606; פר"ח או"ח סי' תמח ס"ג; בית מאיר או"ח שם, ועי"ש שכ"מ מלשון שו"ע או"ח שם: לא מהני; שו"ת אדמו"ר הזקן שער שמועה סי' יד, (ועי' שו"ע הרב שבציון 607, וצ"ב לסתירת דבריו). ועי' יד המלך חמץ ומצה פ"א ה"ד שהאריך כד' זו. ועי' תוספת דרבנן שם ד"ה עוד יש, שכ"מ ברמב"ם חמץ ומצה שם, ועי"ש שהאריך.
  611. ↑ עי' ציון 48.
  612. ↑ רדב"ז שם. ועי' פר"ח שם ושו"ת קול אליהו ח"א או"ח סי' כח וזי"ר כרך ב סו"ס ח, שאינו אלא משום שקיום התנאי אינו תלוי בידו, וכ"מ בשו"ת קול אליהו ח"ב יו"ד סי' טו, עי"ש בפר"ח וקול אליהו שם ושם שאפשר שהגוי לא יחזירנו, ועי' קול אליהו שם ושם שהוסיף שאפשר שלא יתקיים התנאי אם יאבד או יגנב, וזי"ר שם שהוסיף שהוא משום שאינו יכול למחול על תנאו, לסוברים כן, עי' ציון 135, ועי' מטה יהודה עייאש או"ח סי' תמח אות ו, שהוסיף טעם נוסף לפי שהוא דבר המחוסר מעשה, והעמידהו על חזקתו שלא ייעשה לבסוף המעשה, ועי' ציון הבא. ועי' הוראת שעה שם, שהעיר שלד' שבציון 17 שהיא כמתנה לזמן, אי"צ שום מעשה בחזרתו, ועי"ש שחילק בין מטלטלין לקרקעות, עי"ש טעמו. ועי' דברי אמת קונטרס א (מג ג) ותוספת דרבנן שם, שתמהו שהרי התנאי בגט חשובה כמגורשת מעתה. ועי' ציון 154.
  613. ↑ הוראות שעה שם. ועי' מעדני ארץ ח"א סי' יז אות ג שתמה.
  614. ↑ ציון 590.
  615. ↑ עי' לעיל.
  616. ↑ עי' תוספת דרבנן שם ד"ה ויש להעיר וערך ש"י או"ח סי' רמו ס"ד וביאור הלכה או"ח תמח ס"ג ד"ה לא מהני, בד' ראשונים ואחרונים שבציון 606; עי' מור וקציעה או"ח סי' רמו, ופתח הדביר או"ח שם אות ה בדעתו, באיסור שביתת בהמתו. וכ"מ בדברי אמת שם וביד המלך שבת שם. וכן צידד ברע"א או"ח שם ס"ד.
  617. ↑ רע"א שם; תוספת דרבנן שם; דברי אמת שם. ועי' ביאור הלכה שם שתמה.
  618. ↑ עי' ציון 126. רע"א שם; אמ"ב דיני פסח סי' ה.
  619. ↑ עי' ציון 367. תוספת דרבנן שם ד"ה ולפי חומר.
  620. ↑ עי' ציון 445. תוספת דרבנן שם. ועי"ש שהוסיף שאם ימות המקבל מועילה חזרה של יורשיו, עי' ציון 382, ואם ימות הנותן, במקום שנתן בכדי שלא לעבור איסור, אפשר שמועילה חזרה ליורשיו, עי' דבריו שבציון 397 (ועי' תוספת דרבנן שם שהסתפק שצריך לומר מתחילה שאינו מקפיד שיחזור ליורשיו).
  621. ↑ מחנ"א שם; שו"ת משפט כהן עניני א"י סי' לח אות א. וכן צידד בביאור הלכה שם. וכ"מ בפתח הדביר שם. וכעי"ז בשו"ת קול אליהו יו"ד שם, ועי"ש שהנותן מתנה ע"מ להחזיר אינו יכול להשבע שאינה שלו, שמא לא יתקיים התנאי, ועי"ש שתמה על הרא"ש שבציון 586 שיכול להשבע. ועי' שו"ת הרי בשמים ח"ב סי' קיד, שהאריך בטעם שמקבל לולב במתנה ע"מ להחזיר, יכול לברך עליו, אע"פ שיש לחוש שלא יקיים תנאו ותתבטל המתנה, ועי' משפט כהן שם.
  622. ↑ ביאור הלכה שם.
  623. ↑ ביאור הלכה שם.
  624. ↑ ע"ע שביתת בהמה.
  625. ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' יג.
  626. ↑ רדב"ז שם. ועי' ערך ש"י שם.
  627. ↑ רא"ש סוכה פ"ג סי' ל, ועי' שעה"מ זכיה ומתנה פ"ג ה"ו שדבריו הם בכל מתנה על מנת להחזיר, ועי' בית יעקב סי' קיד שנקט שד' הם רק באתרוג; ריטב"א סוכה מו ב וקידושין ו ב; מאירי סוכה מא ב בשם קצת רבנים; עי' רי"ו תא"ו נ"ח ח"ד (ס ג) בשם תוס', ויוסף אומץ ח"א סי' תתרמז בד', ועי' אב"מ סי' כח ס"ק נג שכ"כ בד' תוס' קידושין ו ב ד"ה ואם לאו, ועי' קה"י ב"ב סי' לה שכ"כ בד' תוס' קידושין שם ד"ה לא החזירו; רמ"א או"ח תרנח ה. ועי' הגהות בן אריה או"ח שם, שצריך שהמקבל יתננה בכוונה להקנותה, כשאר הנותן דבר שלו לחברו. ועי' נתה"מ סי' רמא ס"ק ה ושו"ת שו"מ מהדו"ק ח"א סי' רסו ד"ה והנה לכאורה, שהוכיחו כד' זו. ועי' אבי עזרי אישות פ"ה הכ"ד אות ב. ועי' חוסן יוסף (ענגיל) אות שכג. על נ"מ לד' זו, עי' ציונים 34, 135, 165, 318, 570, ועי' תוספת דרבנן מערכת א סי' נט, לענין דין מעשר-בהמה, ע"ע, שאינו נוהג בלקוח, ע"ע הנ"ל, שאף כשנתן בהמתו לאחר במתנה ע"מ להחיר, חשוב כלקוח, לפי שצריך לחזור ולקנותה. ועי' ציון 342 ואילך, אם לד' זו צריך להחזירו כשהוא ראוי לקנין, וציון 343 שי"ס שצריך אף להקנותו. ועי' חי' מהר"ש, ענגיל, קידושין ו ב בהערה, שנקט שאף לד' זו אי"צ קנין גמור בכדי שתחזור לנותן, ועי"ש נ"מ לפ"ז.
  628. ↑ עי' ציון 13.
  629. ↑ עי' ריטב"א קידושין שם, וקצה"ח סי' רמ"א ס"ק ד בביאורו.
  630. ↑ ע"ע לכם ציון 10.
  631. ↑ עי' גמ' סוכה מו ב, וע"ע נטילת לולב וע' קטן.
  632. ↑ רא"ש שם; קצת רבנים במאירי שם; קצה"ח שם בד' ריטב"א שם; ספר הפרדס לר"א ממונתשון ברכת לולב (מהד' בלוי, ניו יורק תשמ"ד, עמ' קט) בשם הרמב"ם, ואהא"ז אישות פ"ה הכ"ד אות ג וזכיה ומתנה פ"ג ה"ט בד' רמב"ם לולב פ"ח ה"י.
  633. ↑ עי' ראשונים שבציון 637; שעה"מ שם בד' רבינו ישעיה שהביא הרא"ש שם, ועי' פתח הבית סי' א ענף ג שהסתפק בד'; עי' אב"מ סי' לח ס"ק י בד' בעה"ת ש"ב ח"ב סי' ב. ועי' חי' הגר"ח (ב"ב תשס"ח) גיטין מב ב שכ"כ בד' רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג ה"ט. ועי' נדרי זריזין נדרים מח א שכ"כ בד' ראשונים שבציון 35 (ועי' דבריו שבציון 34). ועי' שנות חיים (קלוגר) סי' קא, שהאריך. על נ"מ לד' זו, עי' ציונים 201, 356, 367, 374.
  634. ↑ עי' ציון 17.
  635. ↑ קצה"ח שם; ספר החיים או"ח סי' תרנח ס"ג; חי' הגר"ח שם. ועי' שעה"מ שם, ואפשר שכוונתו כד' זו.
  636. ↑ עי' לעיל.
  637. ↑ דעה א במאירי שם; ספר הפרדס שם בשם רבו; קצה"ח שם; שעה"מ שם. ועי' קצה"ח שם שכ"מ מרש"י סוכה מו ב ד"ה לא ליקני. ועי' ראשונים שבציון 141, שפי' כן בגמ' שם מטעם אחר. ועי' מאורי אש (אייזנשטאט) כתנות אור סוף פ' אמור ופתח הבית סי' א ענף ג ושו"ת שם אריה סי' יב (עמ' 36) ומנחת פתים או"ח סי' תרנח למג"א סק"ג ושו"ת ר"מ איגרא או"ח סי' כט ושו"ת ערוגת הבושם או"ח ח"ב סי' קצו אות ה, ביאורים אחרים בגמ' שבציון 631, לדעה זו.
  638. ↑ ע"ע עבודה זרה.
  639. ↑ ע"ע הנ"ל.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מתנה_על_מנת_להחזיר&oldid=159789"