אנציקלופדיה תלמודית:מתנה על מה שכתוב בתורה (ב)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך – עשיית חלות באופן שתחול בשונה ממה שכתוב בתורה

פתיחה

הערך שלפנינו דן על עשיית חלות, שתחול שלא כמו שכתוב בתורה, או שתחול עם שיור של דבר הנוהג בה מן התורה - ואינו ענין לדיני התנאים, ולשון "מַתְּנֶה" שנאמר באותה עשייה הוא לשון מושאל[1] - כגון המפקיע אחד מיורשיו מחלקו בירושה*, או המקדש אשה, ומשייר שלא יחול חיוב שאר-כסות-ועונה*. על חלות שהתנו את קיומה בקיום דבר שהוא נגד הכתוב בתורה ולפיכך אינו יכול להתקיים, אם אף על פי שהתנאי אינו מתקיים, החלות מתקיימת, ע"ע מתנה על מה שכתוב בתורה (מעשה שנתלה בדבר הכתוב בתורה).

העקירה

עקירת דין הנוהג מהתורה

הבא לעקור דין הנוהג מן התורה, כגון האומר איש פלוני בני בכור, לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה[2], או שאומר שלא יקבל היורש את חלקו בירושה, עד שיעשה דבר מסויים, או עד זמן פלוני[3], או שמוריש למי שאינו ראוי ליורשו[4], וכן המנחיל לאחד מיורשיו יתר על חלקו בירושה - שהתורה נתנה כח להנחיל את כל הנכסים לאחד מן היורשים, לסוברים כן [5] - ואמר המוריש שלאחר מיתת היורש יעברו הנכסים לאדם אחר, שלא כסדר ירושה הכתוב בתורה, אין לשני כלום[6], לפי שהראשון נוטל בתורת ירושה, והתורה אמרה שירושה אין לה הפסק[7], והרי הוא מתנה על הכתוב בתורה[8].

בשיור

העושה חלות, ואומר - שלא בדיני התנאים - שלא יחול בה דין הנוהג בה מן התורה, כגון המקדש אשה, ואומר שלא יחול עליו חיוב שאר כסות ועונה כלפיה, שהחלות חלה ודבריו בטלים, ונוהג באותה חלות הדין האמור בתורה, וחייב למקודשת שאר כסות ועונה[9] - לסוברים שאף בצער הגוף ובממון, אין אדם מתנה בדבר הכתוב בתורה[10] - כתבו אחרונים שהוא משום שהתנה על מה שכתוב בתורה[11], ואין בדבריו כלום, שכיון שנתרצה בעיקר הדבר, פרטי הדינים חלים ממילא, ואינם תלויים בדעתו[12] . ויש אחרונים סוברים שבשיור ללא תנאי, אין בכח האדם לפעול נגד התורה, אף בלא דין מתנה על מה שכתוב בתורה, ואף במקום שאין עיכוב משום מתנה על מה שכתוב בתורה, כגון בדבר שבממון - לסוברים כן -אין בדבריו כלום[13].

בתנאי

העושה חלות, ומתנה - בדיני התנאים - את קיומה בתנאי שלא יחול בה דין הנוהג בה מן התורה, כגון המקדש אשה בתנאי שלא יחול עליו חיוב שאר כסות ועונה כלפיה - לסוברים שאף בממון ובצער הגוף, אין אדם מתנה בדבר הכתוב בתורה[14] - תנאו בטל[15] - על המעשה האם הוא חל, אף על פי שאין התנאי מתקיים, ע"ע מתנה-על-מה-שכתוב-בתורה (מעשה-שנתלה-בדבר-הכתוב-בתורה) - ואף שיש בכח תנאי לפעול חלות ללא דינים הנוהגים בה[16], לפי שהתנה על דבר הכתוב בתורה[17].

כאשר אינו תולה את הדבר במעשה

המבקש לעקור דבר הכתוב בתורה, ואינו תולה מעשה שעושה בדבר זה, אינו בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה[18], , ולכן כתבו אחרונים שהאומר הריני קוצר על מנת שאטול את מה שאני שוכח - שמצוה להניח את השכחה* לעניים - אין בדבריו כלום, אף ללא דין מתנה על מה שכתוב בתורה, שלא מצינו מתנה על מה שכתוב בתורה, אלא בעשיית מעשה בתנאי שיתקיים דבר נגד הכתוב בתורה[19], או שעושה מעשה ומשייר בו דבר הכתוב בתורה[20], אבל כאן עם מי מתנה, ומה שייך לתלות קצירה על תנאי, שלא שייך לומר שאם לא יתקיים התנאי, לא תהא הקצירה קצירה[21].

תנאי על מציאות

הפועל חלות בתנאי שאם תתקיים מציאות מסויימת - שאמורים לחול בה דינים מסויימים - תתבטל החלות, וממילא לא יהא מקום לאותם דינים לחול, כגון המקדש אשה, ומקדשה על מנת שאם ימות בחיי אחיו, ולא יניח זרע, לא יחולו הקדושין למפרע - שאינו תולה את התנאי בדין, שאם תהיה זקוקה ליבם, לא יחולו הקדושין למפרע, שבכך חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[22] - כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שלא התנה על דין התורה, אלא על מציאות הדברים[23], ודבר זה אינו נגד מה שכתוב בתורה[24]. ויש סוברים שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[25], כיון שעיקר כוונתו לעקור דבר תורה[26].

תנאי קודם למעשה

הקדים את התנאי למעשה, נחלקו ראשונים האם תנאו קיים: יש סוברים שהתנאי קיים, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[27], ולדעתם זוהי שבארו בתלמוד, שמה ששנינו שיכולים שומרים* להתנות לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה[28], היינו אף לסוברים שבדבר שבממון תנאו בטל[29], משום שמתחילה לא שיעבד השומר את נפשו[30], שמאחר שאינו נעשה שומר אלא במשיכת הבהמה, וקודם לכן כבר פירש שמקבל על עצמו שמירה, על מנת לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה, לא שיעבד עצמו אלא למקצת, ולמה שירד ירד[31]. ויש סוברים שאף שהקדים את התנאי למעשה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ואותה שאמרו בתלמוד, שמתנה שומר לשנות מדיני שומרים, משום שמתחילה לא שעבד את נפשו[32], בארוה בענין אחר[33].

על ידי מנהג המדינה

אין בכח מנהג-המדינה* לבטל דבר הכתוב בתורה, שאין מנהג המדינה חמור מתנאי גמור[34].

על ידי תקנת-הקהלות

אף על ידי תקנת-הקהילות* אי אפשר לבטל דבר הכתוב בתורה, שאין כח גזירת הקהל, גדול מכח התנאי שהתנו והסכימו בו בעלי הדינים בעצמם[35].

על ידי קנין

בעלי דין שהתנו על מה שכתוב בתורה, וקבלו עליהם את הדבר בקנין*, כגון שקבלו לדון בפני עובד כוכבים, או שידונו להם בית-דין* על פי דיני עובדי כוכבים - שיש איסור בדבר, לסוברים כן [36] - לא חל הקנין, לפי שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה[37], ומאחר שאין התנאי מועיל, מה יועיל הקנין[38].

במקום ספק

במקום שיש ספק האם התנאי עוקר דבר מהתורה - שתליית מעשה בתנאי שיעקר דבר מהתורה, חלה באופן זה, לסוברים כן[39] - נחלקו אחרונים, יש סוברים שהתנאי בטל, שאין ביד האדם לבטל דבר מהתורה[40], וכתבו שלכן מוכר שהתנה שלא יהא אונאה במקח, ואין ידוע האם יש במקח אונאה, התנאי בטל - לסוברים כן [41] - אף על פי שספק אם יש אונאה במקח[42], וכן יש שכתבו שבדבר שבאיסור אין התנאי קיים אף במקום ספק[43], ואינו דומה לדבר שבממון, שהתנאי חל בו במקום ספק - לסוברים כן[44] - שדוקא בדבר שבממון שהוא קל, התנאי חל במקום ספק, ולא באיסור החמור[45], וכתבו שלכן המתנה שלא יחול דין שכחה*, על הנשכח בקצירת השדה, התנאי בטל[46], אף על פי שספק אם ישכח דבר בקצירתו[47]. ויש סוברים שבמקום ספק התנאי קיים[48], וכתבו שלכן לוי המוכר שדה לישראל על מנת שיהיו המעשרות שבשדה זו שלו, שתנאו קיים - לסוברים כן[49] - אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, משום שאין כאן ודאי עקירה, שספק אם יגדלו בשדה גידולים שיבואו לידי חיוב מעשרות[50].

כשבידו לפעול שלא ייעקר

במקום ספק האם התנאי יעקור מה שכתוב בתורה, ובידו לפעול שלא ייעקר, יש מהאחרונים שכתבו, שהתנאי קיים[51].

בגרם עקירה

תנאי שגורם לעקירת דבר הכתוב בתורה, שעיקר התנאי אינו בכלל מתנה על דבר הכתוב בתורה, אלא שהוא גורם לעקירת דבר הכתוב בתורה, כגון המוכר את בתו לאמה-העבריה* על מנת שלא לייעד, ותלה את התנאי בלוקח, שלא יעשה מעשה יעוד - ולא התנה שלא יהא במכירה דין יעוד, שבזה הוא חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[52] - שמשום עיקר התנאי אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שהתנאי אינו על דיני תורה, אלא על מעשה האדם[53], אלא שהתנאי גורם לעקור דבר הכתוב בתורה, שתנאי זה גורם שאין לו כח לייעד, שאם ייעדנה תתבטל המכירה, ועל ידי כך יתבטל היעוד, ונמצא שנעקר ממכירה זו דין יעוד על ידי תנאו, יש שכתבו שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שגורם לעקור דבר הכתוב בתורה[54], וכן לענין כהן שמוכר בהמה לישראל על מנת שהמתנות כהונה - זרוע-לחיים-וקיבה* - שבבהמה זו יהיו שלי, שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה - לסוברים כן [55]- יש שכתבו שאף על פי שעיקר התנאי הוא על מעשה האדם - ומשום כך אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[56] - מכל מקום כיון שהתנאי גורם לעקירת דבר מהתורה, שאם יתן את המתנות לכהנים אחרים, יתבטל המקח, ותחזור הבהמה לכהן המוכר, והוא פטור מליתן ממתנות כהונה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[57]. ויש מהאחרונים שמשמע מדבריהם שבמקום שעיקר התנאי אינו עוקר דבר הכתוב בתורה, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[58].

מי שאינו מצווה על התורה

מי שאינו מצווה על דברי תורה, ומתנה לבטל דבר הכתוב בתורה, כגון גוי שמתנה לבטל את ירושת בנו הגר, שהיא תקנה מדברי חכמים[59], ואין הגוי מחוייב לקיים דברי חכמים, יש שכתבו בדעת ראשונים, שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[60], לפי שיסוד דין מתנה על מה שכתוב בתורה, שתנאו בטל, היינו חלות דין ביטול והפקעה על עצם התנאי[61], ומאחר שאין הנכרי מחוייב לעמוד בתקנות חכמים, אין מה שיבטל את התנאתו, והתנאי קיים[62].

בכח תנאי

בטעם הדבר שיש בכח תנאי לפעול חלות ללא דינים הנוהגים בה- שמשום כך אלמלא דין מתנה על מה שכתוב בתורה, היה בכח התנאי לפעול, לסוברים כן[63], ושמשום כך התנאי חל באופנים שאין בהם עיכוב משום מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[64] - כתבו אחרונים לפי שכל חלות שמתבטל לכשיחול, אינו חל כלל[65], ולכן המתנה שאם יחול דין במעשה שעושה, יתבטל המעשה, נמצא שאין מקום לדין לחול, שאם יחול, יתבטל עם המעשה כולו, שמתבטל בביטול התנאי, כגון במקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר וכסות ועונה, וכפל תנאו שאם יחולו החיובים, יתבטלו הקידושין, ובביטול הקידושין יתבטלו גם חיובים אלו, ולכן עיקר המעשה חל בלא אותו הדין שמתנה עליו שלא יחול[66].

דין ביטול

בגדר דין מתנה על מה שכתוב בתורה, שתנאו בטל, יש שכתבו, שאין זה רק מניעת כח, שאי אפשר לעשות ולשנות מדין התורה, אלא יסוד דינו הוא דין ביטול, שכיון שהתנה על מה שכתוב בתורה, על כן דבורו והתנאתו בטלים, והרי זה כאילו לא התנה כלל[67].

כשאפשר לפרש שאינו עוקר

תנאי שניתן לפרשו באופן שאינו עוקר דבר מהתורה, כגון שהתנו בעלי דין, שידונו בדיני ערכאות*, ואפשר לפרש את התנאי באופן שאינו עוקר דבר מהתורה, שלא ידונו בפניהם, אלא אם ידחה הבעל דין, שלא לירד עמו בדיני ישראל, שאז מותר לדון בדיני ערכאות[68], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמפרשים את דבריו באופן שאינו עוקר דבר מהתורה[69], וכתבו שכן הוא אף במקום שהתנאי קיים בדבר הכתוב בתורה, כגון בדבר שבממון שהתנאי קיים בו - לסוברים כן[70] - מפרשים את דבריו באופן שאין בהם עקירת דבר מהתורה[71].

על המקדש יפת-תאר* על תנאי שיתעמר בה, שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ע"ע יפת תאר[72].

הדינים שבא לעקור

עשייה לחצאים ועקירה

מתנה על מה שכתוב בתורה, בדבר שבאיסור, מצינו בין בעשיית חלות לחצאים, כגון המקבל על עצמו נזירות, חוץ מדינים מסויימים שנזיר מחוייב בהן - לסוברים שהמקבל נזירות באופן זה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[73] - שהנזירות חלה בשלמות, והתנאי בטל[74], וכן במתנה לעקור דבר הכתוב בתורה שלא בכלל החלות, כגון מה שדנו לענין גירושי אשה, על מנת שתאכל בשר חזיר[75].

מצוה שאין חיוב לקיימה

תנאי שעוקר את האפשרות לקיים מצוה שאין חיוב לקיימה, אלא קיומה תלוי בדעת האדם - כגון המוכר את בתו על מנת שלא לייעד, שמצוה על אדון של אמה עבריה, לייעדה לנישואין, לו או לבנו, אם הוא חפץ בדבר[76] - נחלקו בו אחרונים בדעת תנאים ואמוראים: בדעת חכמים, שאמרו שהמוכר בתו על מנת שלא לייעד, אין התנאי קיים, ואם רצה לייעד מייעד, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה[77], כתבו אחרונים שאף על פי שהיעוד הוא רשות, מכל מקום חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, מפני שהתורה תלתה היעוד ברצונו[78], ואילו על ידי התנאי אין הדבר תלוי עוד ברצונו[79], וכן כתבו אחרונים שיבם שמתנה שיחלוץ ליבמתו, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, כיון שמן התורה רשאי לחלוץ או לייבם[80], ובתנאו עוקר את האפשרות לקיים את מצות יבום[81]. וכן כתבו אחרונים לענין מתנות-כהונה*, שכהן המוכר פרה על מנת שהמתנות - זרוע-ולחיים-וקיבה* - יהיו שלו, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שמהתורה יכול ליתן את המתנות לכל כהן שירצה[82]. בטעמו של רבי מאיר שאמר שהמוכר בתו על מנת שלא לייעד, התנאי קיים, ואין יכול לייעדה[83], אמרו בירושלמי, שאינו דומה לשאר מתנה על מה שכתוב בתורה, הואיל ותנאי זה אפשר לקיימו בסופו[84], ובארו אחרונים, שהיינו שיכול לקיימו בסופו, בלא לעבור על דברי תורה, שהרי אין עליו חובה לייעד, ואם רצה אינו מייעד[85]. ויש שכתבו שהדבר תלוי בעושה התנאי, שכאשר עושה את התנאי האדם שהתורה תלתה את המצוה ברצונו, כגון ביבם שמתנה לחלוץ - שברצונו לחלוץ או לייבם[86] - אין זה חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שהתורה תלתה את המצוה ברצונו, אבל כאשר אדם אחר, שאין המצוה תלויה ברצונו, עושה את התנאי, כגון באב שמוכר את בתו על מנת שלא ייעדוה - שמצות יעוד תלויה ברצון האדון, ולא ברצון האב[87] - חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ואף על פי שהאדון - שהמצוה תלויה ברצונו - מתרצה לתנאי[88].

כשהדבר מוכרח מהתורה

תנאי שעוקר את האפשרות לקיים מצוה שאין חיוב לקיימה, אלא שבדיני התורה הדרב מוכרח, שתהיה אפשרות לקיים את המצוה, כגון מצות יעוד אמה העבריה - שאין האדון חייב לייעד את האמה[89], אבל אי אפשר לקנות אמה שאין יכולת לייעדה, לסוברים כן[90] - נחלקו אחרונים אם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים שעקירת מצוה שאין חיוב לקיימה אינה בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה[91]: יש סוברים שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שהוא מתנה על דבר שיש בו הכרח מן התורה[92]. ויש שמשמע מדבריהם שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[93].

מצוה שקודמת לחברתה

שתי מצוות שמוטל על האדם לקיים אחת מהן, ואחת מהן קודמת לחברתה, ומתנה לעקור את האפשרות לקיים את המצוה שיש להקדימה, כגון יבם שמתנה שיחלוץ ליבמתו ולא ליבמה - שמצות יבום קודמת למצות חליצה, לסוברים כן[94] - יש מן האחרונים שכתבו שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[95].

בדבר שאינו מפורש בתורה

המתנה לשנות דבר שאינו מפורש בתורה - כגון בהלכה למשה מסיני[96] - תנאו קיים, ולכן המקבל על עצמו נזירות שמשון - שאין לה התרה, ואין הדבר מפורש בתורה[97] - על מנת שיהיה לה התרה, תנאו קיים, וחלה עליו נזירות שמשון שיש לה התרה[98]. וכן בן חוץ לארץ שקידש אשה מארץ ישראל - שבלא תנאי, אינו יכול לכפותה לצאת מארץ ישראל [99] - והתנה עמה שיצאו מארץ ישראל, התנאי קיים, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שאין הדבר מפורש בתורה[100].

בדינים שאין בהם אזהרה

בדיני תורה שאין בהם אזהרה - שהמקיימם אינו מקיים מצוה, והעובר עליהם אינו עובר באיסור[101] - כגון בדיני שומרים* שלא נאמר בהם אזהרה, ואין לנו גילוי שהתורה הקפידה בהם, נחלקו ראשונים, האם המתנה לשנות בהם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה: יש סוברים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל שפירש לגרוע או להוסיף על חיובו, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שלא הקפידה תורה בכך, שלא גזר הכתוב אלא את דין השומרים שמקבלים שמירה בסתם[102]. ולדעתם זוהי שבארו בתלמוד, שמה ששנינו שיכולים שומרים* להתנות לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה[103], היינו אף לסוברים שבדבר שבממון תנאו בטל[104], משום שמתחילה לא שיעבד השומר את נפשו[105], שמאחר שאין אזהרה בדיני שומרים, יכול לשנות מהחיוב האמור בהם בתורה[106]. ויש שמשמע מדבריהם שאף בדינים שאין בהם אזהרה, המשנה מהם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[107], ואותה שאמרו בתלמוד, שמתנה שומר לשנות מדיני שומרים, משום שמתחילה לא שעבד את נפשו[108], בארוה בענין אחר[109].

תליית קיום מצוה בתנאי

הבא לקיים מצוה, ותולה את קיומה בתנאי, שאם לא יתקיים התנאי, לא תתקיים המצוה, כגון הנותן חמש סלעים לכהן, עבור פדיון-הבן*, במתנה-על-מנת-להחזיר*, שאם לא יחזיר הכהן את הסלעים, לא יהא הבן פדוי, ולא תתקיים המצוה, כתבו אחרונים שהראשונים הסוברים שאין התנאי קיים, והבן פדוי[110], טעמם משום שלדעתם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[111], והראשונים הסוברים שהתנאי קיים ואין הבן פדוי[112], טעמם משום שלדעתם אין חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, אלא כשמבקש לעשות דבר נגד התורה, אבל כאן, שכל המצוה היא בנתינה לכהן, ואם אינו נותן לכהן לא התחילה המצוה כלל, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[113].

בעקירת מקצת

העושה חלות, ומתנה לעקור חלק מהדבר הכתוב בתורה: - כגון המקבל על עצמו נזירות חוץ מדינים מסויימים[114], לסוברים שאין דרשה מיוחדת, ללמד שאינו נעשה נזיר עד שיזיר עצמו מכל איסורי נזיר[115] - נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: א) לדעת רבי יהושע בן לוי, שאמר שהאומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה ליין, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שהרי הוא כאומר הריני מקבל על עצמי נזירות חוץ מדינים מסויימים[116], בארו ראשונים שהיינו משום שמקבל על עצמו חלק מהדבר הכתוב בתורה, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[117]. וכן מה שאמרו בירושלמי, שכהן מוכר שדה לישראל, וכן ישראל לכהן, ע"מ שיהיו המעשרות שלו ד' וה' שנים[118], כתבו אחרונים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה - שהמשייר את זכות המתנות לעצמו, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[119] - לפי שלא עקר לגמרי את מה שכתוב בתורה[120]. וכן מה שאמרו בירושלמי, שבקידושי קטנה יכול להתנות על מנת שלא יתחייב בעונתה[121], בארו אחרונים שאף שלבסוף תגדל, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שלא עקר לגמרי את מה שכתוב בתורה[122]. ב) לדעת רבינא, שאמר שהאומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[123], כתבו אחרונים שאף בעקירת מקצת הדבר, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[124], ויש ראשונים שמשמע בדבריהם, שכן סובר אף רבי יהושע בן לוי[125], ומה שאמר שקבלת נזירות בתנאי שלא יחולו עליו כל דיני נזירות, אינה בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה[126], בארוה בענין אחר[127]. וכן כתבו אחרונים שהמקדש אשה על מנת שאם תיפול לפני יבם, יחלוץ לה היבם ולא ייבמה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, כיון שמן התורה הרשות ביד היבם לחלוץ או לייבם, והוא מתנה שלא יוכל לייבם[128]. וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים הסוברים שמה שאמרו שכהן שמוכר פרה לישראל על מנת שיהיו המתנות שלו, אין התנאי חל, ונותנם לכל כהן שירצה, היינו משום שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שמן התורה הבעלים יכולים לתת את המתנות לכל כהן שירצה[129], ואף שהוא עוקר במקצת חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[130].

במידת חסידות

המתנה לבטל דבר שחיובו משום מידת חסידות, תנאו קיים[131], ולכן הקונה עבד עברי, שיש סוברים שהחיוב להשוותו לאדון במאכל ובמשתה ובשינה, הוא משום מידת חסידות[132], יכול האדון להתנות עמו בשעת הקנין שלא ינהג עמן כן[133].

בדרבנן

על הבא לעקור דבר שיש בו איסור מדרבנן, כגון המקדש על מנת שיפחות מחיוב כתובה, שהפוחת מכתובת אשתו, בעילתו בעילת זנות - לסוברים כן[134] - שהדבר תלוי האם חכמים עשו חיזוק לדבריהם, עי' ערכו[135], וע' כתובה: בתנאי ובמחילה.

כשעיקרו מהתורה

בחיוב מדרבנן שעיקרו מהתורה, כגון כתובת אלמנה - שחיובה מדרבנן, לסוברים כן[136], ויש לה עיקר מהתורה, שחיוב כתובה בבתולה מהתורה, לסוברים כן[137] - נחלקו ראשונים, לדעת הסוברים שלא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה[138]: יש סוברים שתנאו בטל[139], שכל שתיקנו חכמים כעין של תורה תיקנו[140]. ויש סוברים שתנאו קיים[141].

לעקור מקצת תקנה

המתנה לעקור מקצת תקנה שנהגו בתי דינים שבישראל, כגון בעלי דין שהתנו ביניהם לדון בפני ערכאות, בלא נטילת רשות מבית דין, במקום שמותר לדון בפני ערכאות לאחר נטילת רשות[142] - שחיוב נטילת רשות מבית דין לדון בפני ערכאות, באופנים המותרים, הוא תקנה שנהגו בתי הדין[143] - התנאי חל, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שאין זה אלא עקירה במקצת מתקנה שנהגו[144].

באיסורי נזיר

המקבל על עצמו נזירות חוץ מדינים מסויימים שהנזיר נאסר בהם - שהנזירות כוללת כמה איסורים[145] - יש מן הראשונים שכתבו שלדעת רבי שמעון, הסובר שנזיר שאינו מקבל על עצמו את כל דיני הנזירות, לא חלה עליו נזירות[146], אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה - אף לסוברים שעקירת מקצת דבר הכתוב בתורה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[147] - לפי שכך דורש רבי שמעון מן הכתוב, שאינו נעשה נזיר עד שיזיר עצמו מכל איסורי נזיר[148].

בלשון קבלת נזירות

האומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים, נחלקו אמוראים האם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה: לדעת רבינא, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[149], שכיון שאמר הריני נזיר, קיבל עליו כל תורת נזיר, וכשחוזר ואומר על מנת שאאשתה או אטמא, הרי הוא מתנה על מה שכתוב בתורה, ואין בתנאו כלום, ומתחייב בכל חיובי נזיר[150]. לדעת רבי יהושע בן לוי, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שהרי זה דומה לאומר הריני נזיר חוץ מדינים מסויימים של נזירות[151], שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[152].

בקבלת מקצת דיני נזירות

האומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים, שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה - לסוברים כן [153]- יש שכתבו שנחלקו אמוראים, האם חשוב שמקבל על עצמו כל איסורי נזירות: לדעת רבינא הסובר שחלה הנזירות, אף לסוברים שאין נזירות חלה אלא כשמקבל על עצמו כל איסורי נזיר[154], משום שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה[155], בארו אחרונים שאינו דומה למקבל על עצמו איסור אחד של נזירות, שאין נזירותו חלה לדעתם, משום שגדר דין מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, שכל דיבור שהוא לבטל דברי תורה אין הדיבור חל כלל - ולאו דוקא לענין דיני תנאים - ולכן דיבורו שאמר על מנת שאהא שותה ליין או מיטמא למתים, אינו חל, ונמצא שקיבל על עצמו נזירות בשלימות[156]. לדעת רבי יהושע בן לוי, שסובר שלא חלה נזירותו לסוברים שאין נזירות חלה אלא כשמקבל על עצמו את כל איסורי נזיר, משום שאמירת על מנת חשובה כקבלת נזירות חוץ מדבר אחד[157], כתבו אחרונים שלדעתו חלה אמירת התנאי נגד התורה, ולכן הרי זה חשוב כמקבל על עצמו איסורי נזירות שלא בשלמות, שלדעתם אין הנזירות חלה[158].

קבלת פסולים לעדות

בטעם שאדם יכול לקבל על עצמו בדיני ממונות, שפסולי עדות יהיו נאמנים, או שכשרים לעדות לא יהיו נאמנים[159], ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, אף לסוברים שמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו בטל[160], יש שכתבו שהיינו משום שיש פסולי עדות שאומרים אמת, ולכן שייך להתנות להאמין לפסולים, שאף שמדין בירור ממש הם פסולים, מכל מקום יש כאן קצת בירור, וכן יכול להתנות שהכשרים לעדות לא יהיו נאמנים, משום שיש עדים פסולים בעולם, ואין אלו נאמנים אלא מכח חזקת כשרות[161].

בדבר שבממון

בעשיית חלות לחצאים

מתנה על מה שכתוב בתורה, בדבר שבממון, מצינו בעשיית חלות לחצאים[162], כגון במקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה - שחיוב שאר כסות ועונה, מכלל חלות הקידושין, לסוברים כן[163] - שדנים בו אם התנאי בטל, ותחול החלות לחצאים, או שהתנאי בטל, והחלות חלה בשלמות[164].

בעקירת חיוב

המתנה לעקור חיוב של ממון, שלא באופן של עשיית חלות לחצאים[165], כגון האומר לחבירו שיזיק את ממונו על מנת שלא יחול בו דין נזק - שחיוב נזיקין הוא חיוב הכתוב בתורה[166] - נחלקו ראשונים אם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה: יש סוברים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שבדבר שבממון הניתן למחילה, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה אלא בעשיית חלות לחצאים[167], ולדעתם זו היא שאמרו ששנינו במשנה שהאומר שבור כדי וקרע כסותי על מנת להפטר, פטור[168], ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שאינו פועל חלות לחצאים[169]. ויש סוברים שאף בעקירת חיוב - שלא באופן של מחילה[170] - חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[171], ואותה ששנינו שהאומר שבור כדי על מנת להפטר פטור[172], היינו במתנה למחול את החיוב, שלדעתם מחילת חיוב אינה חשובה תנאי על מה שכתוב בתורה[173].

בתנאי שימחל

המתנה על מנת שימחל חבירו על חיוב ממון, כגון המקדש אשה על מנת שתמחל לו על חיוב שאר כסות ועונה, נחלקו ראשונים בדעת תנאים אם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה: יש סוברים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[174], לפי שממון ניתן למחילה[175], ויש שכתבו שזוהי שאמר רבי יהודה - וכן שנינו בברייתא בסתם[176], וכן הלכה[177] - שבדבר שבממון, כגון המקדש אשה על מנת שאין לך עלי שאר כסות, תנאו קיים[178], שמפרשים שהתנאי הוא שתמחל האשה על חיובים אלו[179], ונמצא שלא התנה על מה שכתוב בתורה[180], וכן המוחל על חוב ממון שחבירו חייב לו מן התורה - כגון חיוב נזיקין[181], ופדיון הבן[182], לסוברים שאף ביטול חיוב שלא באופן של עשיית חלות לחצאים, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[183] - חלה המחילה ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[184], ויש סוברים שאף לרבי מאיר אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[185]. בדעת רבי מאיר שסובר שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שתמחלי לי חיוב שאר וכסות, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[186], יש שכתבו שהיינו אף כשהתנה שהאשה תמחל, לפי שאין קידושין לחצאים, שאין קידושין ללא חיובים אלו[187], ואף שהאשה מוחלת לא פקע חיובם, לפי שזהו אופי החיים וטוב ההנהגה הראוי לעם ישראל[188], וכן המתנה על מנת שאין לך עלי אונאה ומחל הלוקח, בלא שידע שיש אונאה במקח - שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[189] - לפי שהאונאה שנואה לפני המקום, אף כשמוחל מפני שלא ידע, וכן המלוה על מנת שהשביעית לא תשמט - שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[190] - שרצון התורה בתקנת העניים ובנדיבות העשירים[191], אבל המזיק ממון חבירו, והתנה שהניזק ימחל על הנזק, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שממון ניתן למחילה, ובנזיקין לא שייך הטעם שאינו חל לחצאים[192], שכיון שמחל הניזק, אינו חשוב כלל מזיק ממון חבירו, וכאילו שיבר הבעלים בעצמו[193].

מחילה שלא יחול חיוב

המתנה על מנת שימחל חבירו על חיוב ממון, שלא יחול, כגון המקדש אשה על מנת שלא יחול חיוב שאר כסות ועונה, נחלקו ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שלדעת רבי מאיר אין המחילה מועילה, והוא חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[194], שמכיון שמוחל את הזכות בשעה שהוא צריך לחול, אינו חשוב כמוחל ממון, אלא כעוקר את דין התורה[195], ולדעתם זוהי שאמר רבי מאיר במקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה שאר כסות ועונה, שהאשה מקודשת ותנאו בטל[196], ויש סוברים שאף לרבי יהודה אין כח ביד האדם למנוע את דין התורה מלחול, ואף שהאדם סילק את עצמו, דין התורה במקומו עומד, שדיני התורה אינן תלויים ברצון האדם[197]. ויש סוברים שלדעת רבי יהודה המחילה מועילה, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[198], שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה[199], ואם אין רצונו בזכותו, לא חל החיוב[200], ולדעתם זוהי שאמר רבי יהודה שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, תנאו קיים[201].

עקירה על ידי תנאי

העושה חלות ומתנה את קיומה בכך שלא יחול בה חיוב ממון הנוהג בה מן התורה, וחבירו - שהתנאי מגרע מזכויותיו - מתרצה בכך, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שנחלקו תנאים, אם יש בכח התנאי לעקור את החיוב - שיש בכח תנאי להפקיע שלא יחולו דיני תורה[202] - יש סוברים שיש בכח התנאי לעקור דבר שבממון כשחבירו מתרצה בדבר[203], שבדבר שבממון שהאדם מתרצה שלא יחול, אין עקירת דין תורה, כשם שיכול למחול על חיוב לאחר שהוא חל[204], ולדעתם זוהי שאמר רבי יהודה שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, תנאו קיים[205]. ויש סוברים שלא מועיל התנאי[206], שהרי הוא חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שנמצא שעל ידי תחבולת התנאי נעקר דין תורה[207], ולדעתם זוהי שאמר רבי מאיר שהמקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה, הרי זו מקודשת ותנאו בטל[208], ויש סוברים כן אף בדעת רבי יהודה[209].

על ידי שיור

המתנה שלא יחול חיוב בדבר שבממון, בדרך שיור ולא בדרך תנאי, שאינו תולה את המעשה בקיום התנאי, אלא משייר לעצמו זכות שלא יחולו עליו חיובים, כגון המוכר דבר לחבירו, ומתנה שלא יחול במקח דין אונאה, ואינו תולה את חלות המקח בקיום התנאי, אלא חפץ במכירה ללא חלות אונאה - במקום שאין חסרון משום שאין הלוקח יודע למחול[210] - נחלקו בו אחרונים בדעת תנאים: יש סוברים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שממון ניתן למחילה[211], ולא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה[212], שכיון שלאחר חלות החיוב, יכול הזוכה למחול על זכותו, ניתן אף לעקור את החיוב מעיקרו שלא יחול[213], ולדעתם זוהי שאמר רבי יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים[214]. ויש סוברים שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[215], ויש שכתבו שזוהי שאמר רבי מאיר שהמקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה, הרי זו מקודשת ותנאו בטל[216], ויש סוברים כן אף בדעת רבי יהודה, שאין כח ביד האדם למנוע את דין התורה מלחול[217] - שלא בכח תנאי - ואף במקום שחבירו מוחל, דין התורה במקומו עומד[218].

ללא מחילה

המתנה לעקור דבר שבממון ללא מחילת חבירו - שהתנאי מגרע מזכויותיו - כגון האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, ואין היורש מוחל, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל[219], אף לסוברים שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים[220], שלא אמרו כן אלא בתנאי שאדם עושה עם חברו, וחברו יודע ומוחל על זכותו, ולא כשחבירו אינו מוחל[221]. וכן מה שאמרו בגמרא בדעת רב שהמתנה בדבר שבממון, ואין חבירו יודע האם התנאי מגרע מזכותו, כגון המוכר דבר לחבירו ואומר על מנת שאין לך עלי אונאה, והלוקח אינו יודע אם יש בו אונאה, והמוכר חפץ שהמקח יחול ללא חלות דין אונאה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, אף לדעת רבי יהודה[222], כתבו ראשונים ואחרונים בדעתם, שהיינו משום שכיון שאינו יודע אם יש אונאה במקח, אין כאן מחילה, ולא אמר רבי יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים, אלא משום שמוחל עליו[223], וללא מחילה אף העוקר דבר שבממון, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[224]. וכן ביארו אחרונים בדעת הסוברים שהמקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה כתובה, תנאו בטל[225], שאף שלדעתם המתנה בדבר שבממון תנאו קיים, לפי שלדעתם אין בכח האשה למחול על כתובתה[226], וללא מחילה אין בכח תנאי להפקיע דבר שבממון[227].

מחילה על ידי אחר

תנאי בדבר שבממון, שאין מחילתו תלויה בעושי התנאי, אלא באדם אחר, אינו חשוב כדבר שבממון, שתנאי מועיל בו לסוברים כן[228], לפי שהטעם שתנאי בדבר שבממון קיים לסוברים כן, הוא משום שמחילה מועילה בדבר שבממון[229], והיינו דוקא כשמוחל מי שבידו למוחל[230], ולכן כהן שמוכר בהמה לישראל על מנת שמתנות הכהונה - זרוע-לחיים-וקיבה* - שבבהמה זו יהיו שלו, שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שמן התורה יכול הבעלים ליתן את המתנות לכל כהן שירצה[231], כתבו אחרונים שאף על פי שהוא דבר שבממון, כיון שהתנאי מגרע את זכות שבט הכהנים, אין הסכמת הלוקח מועילה להפקיע את זכותם[232], והוסיפו שאף אם יתרצה לתנאי מי שהמחילה בידו, כגון הנותן דבר לעבד על מנת שלא יהיה לרבו רשות בו, והאדון מתרצה בדבר - שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[233] - שאין המחילה תלויה בנותן ובעבד, שהם עושי התנאי, אלא באדון, התנאי בטל, שאין המחילה מועילה אלא כשהמחילה תלויה ביד עושי התנאי, ולא כשהיא תלויה באדם אחר, שאין מחילתו מצטרפת לעשיית התנאי[234].

כשלא פירש

המתנה בדבר שבממון, ולא פירש אם כוונתו לתלות את הדבר במחילת חבירו - שאינו חשוב בכך מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[235] - או שכוונתו לעקור את החיוב - שחשוב בכך מתנה על מה שכתוב בתורה, לסוברים כן[236] - כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה, יש מן הראשונים סוברים שנחלקו תנאים בדבר: יש סוברים שלדעת רבי יהודה מפרשים שמתכוין למחילה, והתנאי חל[237], ולדעתם זוהי שאמר שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, תנאו קיים[238]. ויש סוברים שלדעת רבי מאיר מפרשים שמתכוין לעקור את הדין, ואין התנאי חל, ולדעתם זוהי שאמר שהאשה מקודשת ותנאו בטל[239], ויש מפרשים כן אף בדעת רבי יהודה, שמתכוין לעקור על ידי התנאי, אלא שלדעתו ניתן לעקור חיוב של ממון[240].

לשון התנאי

דבר שבממון שיש בו איסור, שמועיל בו תנאי - כגון מוכר שמתנה שלא תהא תביעת אונאה במקח, שהתנאי קיים, משום שממון ניתן למחילה, לסוברים כן[241], או מלוה שמתנה שלא תשמט שביעית, שהתנאי קיים, לסוברים כן[242] - אין התנאי קיים אלא כשנאמר בלשון על מנת שאין לך עלי אונאה, או על מנת שלא תשמטני בשביעית[243], שמשמעו מחילה, שמוחל הלוקח על זכותו לתבוע אונאה, והלוה על זכותו שהשביעית תשמט את החוב, ולפיכך התנאי קיים, משום שדבר שבממון מועילה בו מחילה[244], אבל אם התנה בלשון על מנת שלא תשמטני שביעית, אין התנאי קיים[245], משמעו שלא יחול האיסור, ועל כרחו השביעית משמטת[246], שאינה מסורה בידו להתנות שלא תהא משמטת[247], וכן לענין אונאה, אם התנה בלשון על מנת שאין בו אונאה, משמעו שלא יחול איסור לא תונו על המקח, ובעל כרחו הוא חל[248]. ויש שפרשו הטעם לענין אונאה, שאין התנאי מועיל בלשון על מנת שאין בו אונאה, לפי שאין משמעו מחילת אונאה, אלא שאין בו תביעת אונאה - שמבטיחו שאין במקח אונאה[249] - ובאמת יש בו אונאה[250]. שטר חוב שנכתב בו שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל, בין בדברים דתיים, ובין בדברים שאינם דתיים, נחלקו ראשונים: יש מצדדים שהרי זה כמתנה על מנת שלא תשמיטני בשביעית, והיינו "דרכים שאינם דתיים", שיגבה חובו בדבר שאינו כדת, לפי שעברה עליו שביעית, והתנאי מועיל בו, שהלכה כרבי יהודה שבדבר שבממון התנאי קיים[251]. ויש סוברים שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, והתנאי בטל, והשביעית משמטתו[252].

אומדן דעת לתנאי

במקום שיש אומדן דעת שדעתו להתנות תנאי באופן המועיל, כגון המלוה לחבירו במקומות שנהגו שאיו שביעית משמטת את החוב, ולא התנה עמו דבר, יש מן הראשונים מצדדים לומר, שכיון שפשט המנהג שלא להשמיט, והכל יודעים דבר זה, הרי זה חשוב כאילו התנה המלוה על מנת שלא תשמטני שביעית, שהתנאי קיים בו, לסוברים כן[253].

באיסור שעיקרו משום קפידת חבירו

איסור שעיקרו משום קפידת חבירו, כגון איסור בל-תלין* פעולת שכיר, שעיקרו משום מה שנאמר על הפועל "כי אליו הוא נושא את נפשו"[254], וכן החיוב להניח לפועל לאכול ממה שעוסק בו, שעיקרו משום צער הפועל[255], ומתנה בלשון שלא יעבור על האיסור, נחלקו אחרונים: יש סוברים שמועיל התנאי, שכיון שעיקר האיסור הוא משום שהפועל נושא את נפשו אל שכרו, ומתאוה לאכול ממה שעוסק בו, כל שמתנה עמו מתחילה ונכנס על דעת כן, שוב לא שייך האיסור מעיקרו, ואין איסורים אלו דומים לשמיטה ואונאה - שאין מועיל בהם תנאי בלשון על מנת שלא יהיה בו איסור[256] - שעיקרם משום שהקפידה תורה על הדבר, ולא משום קפידת חבירו[257]. ויש סוברים שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, והתנאי בטל, שבעל כרחו חל האיסור[258].

בצער הגוף

המתנה שלא יתחייב לחבירו בדבר הכתוב בתורה שיש במניעתו צער הגוף לחבירו - כגון המקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה חיוב עונה*, שמצטערת בגופה במניעת העונה[259] - נחלקו ראשונים בדעת אמוראים האם דינו כדבר שבממון, שהתנאי קיים בו אף בדבר הכתוב בתורה, לסוברים כן[260]: יש סוברים - ויש שכתבו שכן דעת הבבלי[261] - שאין התנאי קיים בו[262], שדוקא בדבר שבממון התנאי קיים, שממון ניתן למחילה, ולא בדבר שיש בו צער הגוף, שאינו ניתן למחילה[263], ואף כשהתנה בסתם, על מנת שאין לך עלי עונה, אומדים שדעתו להתנות שתמחל על העונה[264], וכן כתבו ראשונים שאין אדם יכול ליתן רשות לחבירו לצער את גופו כשיש איסור בדבר, כגון להכותו - שהמכה אדם מישראל עובר באיסור[265] - וכן אינו יכול להתחייב בדבר איסור שיש בו צער הגוף, כגון בפועל המתחייב לעבוד כל היום - שאסור לאדם להשכיר את עצמו כעבד[266] - שלא חל החיוב, ויכול לחזור בו בחצי היום, וכן אין בעל חוב יכול להתחייב שאם לא ישלם את חובו, יאסרו אותו בבית האסורים[267] שיש סרך איסור לגרום צער לגוף[268], וכן לענין שמש המשמש בסעודה, שמשום מידת חסידות צריך ליתן לו לאכול מכל מין ומין[269], כתבו אחרונים שאין יכול להתנות עמו, שלא ליתן לו, לפי שיש צער הגוף בדבר[270]. ויש מחלקים לשיטה זו, בין דבר שיש בו צער הגוף, שאין התנאי קיים בו, לדבר שאין בו אלא מניעת תענוג, כגון אדון שמתנה עם עבד-עברי* שיאכל פת קיבר ויין חדש, והאדון אוכל פת נקיה ושותה יין ישן - שבלא תנאי, חייב האדון להשוות את מאכל העבד למאכלו[271] - שהתנאי קיים בו, שאין זה צער הגוף, אלא מניעת תענוג[272]. ויש סוברים שכאשר מתנה במפורש "על מנת שתמחלי לי חיוב עונה" התנאי קיים, שלדעתם אף דבר שיש בו צער הגוף ניתן למחילה, אלא שכאשר מתנה בסתם "על מנת שאין עלי חיוב עונה", אומדים שדעתו להתנות שלא יחול החיוב - ולא שתמחל על החיוב, כדרך שאומדים כן בדעתו בדבר שבממון, שעשוי להימחל, לסוברים כן[273] - לפי שבדבר שיש בו צער הגוף אין המחילה מועילה, שאינה בלב שלם - שאינה מוחלת על חיוב עונה אלא בשביל שרוצה לינשא לו[274] - ומאחר שהתנה שלא יחול החיוב, אין התנאי חל, שעל כרחו חייבו הכתוב[275]. ויש סוברים על פי הירושלמי, שלדעות שבדבר שבממון התנאי קיים, אף בדבר שיש בו צער הגוף התנאי קיים[276], שהטעם שבדבר שבממון תנאו קיים, הוא משום שחבירו יכול למחול[277] - ולדעתם אף דבר שיש בו צער הגוף ניתן למחילה[278], או לפי שהטעם שלדעתם בדבר שבממון התנאי קיים הוא משום שהתורה לא זיכתה לאדם זכות שאינו רוצה בה - לסוברים כן [279] - והוא הדין אף בזכויות שאינן דבר שבממון[280], וכן כתבו ראשונים שיכול פועל להשתעבד - על ידי קנין - שלא יוכל לחזור בו באמצע היום, אף שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, שאסור לאדם להשכיר את עצמו כעבד[281], לפי שכל הנאה שבגוף חשובה כדבר שבממון, שהתנאי בו קיים[282].

בחיובי בעל הבית לפועליו

בעל הבית שהתנה עם פועליו שלא יתחייב להם בחיובים שחייב בעל בית לפועל* - כגון להאכילו סעודה[283], ולשלם לו שכרו בזמנו[284] - התנאי קיים, ואין בכך משום מתנה על מה שכתוב בתורה[285], כדין דבר שבממון, שהתנאי קיים בו, לסוברים כן[286].

דבר שבממון שיש בו איסור

דבר שבממון שאסור לעשותו, כגון דבר האסור משום חוקות-הגויים*, אין התנאי מועיל בו[287], אף לסוברים שתנאי קיים בדבר שבממון, אף בדבר הכתוב בתורה[288], וכן תנאי שנכתב בשטר הלואה, שידונו כפי דין האומות, אינו מתיר איסור ריבית, שמוטב שתנאי הדיוט יהא בטל, ולא תיעקר אות אחת מן התורה[289].

דבר שבממון שיש בו מצוה

המתנה לעקור דבר שבממון - או דבר שיש בו צער הגוף, לסוברים שדינו כדבר שבממון[290] - שיש מצוה לקיימו - כגון המקדש אשה על מנת שלא יתחייב בעונה, שהוא דבר שיש בו צער הגוף, שמועיל בו תנאי לסוברים כן[291], ויש מצוה בקיום עונה[292] - נחלקו ראשונים האם התנאי קיים בו, כדין דבר שבממון שהתנאי חל בו, לסוברים כן[293]: יש סוברים שהתנאי חל[294]. ויש סוברים שאין התנאי חל[295].

בזכות שאין במניעתה צער הגוף

המתנה שלא יתחייב לחבירו זכות שאינה של ממון, ואין במניעתה צער הגוף, כגון המקדש קטנה ומתנה שלא יתחייב לה חיוב עונה - שאין לקטנה צער הגוף במניעת עונה[296] - או אדון שמתנה עם עבד עברי שיאכל פת קיבר ויין חדש, אף על פי שהאדון אוכל פת נקיה ושותה יין ישן - שבלא תנאי, חייב האדון להשוות את מאכל העבד למאכלו[297], ואין זה צער הגוף[298] - התנאי קיים, כדין דבר שבממון שהתנאי קיים בו - לסוברים כן[299] - שדוקא כשמתנה להפקיע זכות בדבר שיש בו צער הגוף אין התנאי קיים - לסוברים כן[300] - אבל בדבר שאין בו צער הגוף, מועילה מחילה, ובדבר שמועילה בו מחילה התנאי קיים אף בדבר הכתוב בתורה[301].

בדברים ששייך בהם חיוב בלא התורה

חיובים שאדם יכול להתחייב בהם אף בלא דין תורה - כגון להיות שומר על חפץ חבירו, שאף בלא דין תורה יכול להתחייב בשמירה כפי רצונו[302] - יש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים שהמתחייב בחיובים אלו, ומתנה לשנות בהם מהדינים האמורים בתורה, התנאי קיים, שמאחר שבלא דין התורה גם שייך שיהיה אדם שומר על חפץ של חבירו, כפי מה שיתנו ביניהם, לפיכך המתנה עמו שלא יהיה שומר על פי תנאי התורה, אינו חשוב מתנה על הכתוב בתורה[303], ולדעתם זוהי שבארו בתלמוד, שמה ששנינו שיכולים שומרים* להתנות לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה[304], היינו אף לסוברים שבדבר שבממון תנאו בטל[305], משום שמתחילה לא שיעבד השומר את נפשו[306], דהיינו שאינו משתעבד לו כפי חיובי התורה[307].

חיוב כתובה

חיוב כתובה* - שחייב הבעל לשלם לאשתו, אם נתגרשה, או נתאלמנה ממנו - ביטולו, או הפחתה מהסכום הקצוב שחייבים בו, כגון המקדש את האשה על מנת שלא יתחייב לה כתובה, אמרו בתלמוד שדינו כדין דבר שבממון[308] - על פרטי הדעות בביטול חיוב כתובת בתולה ואלמנה, שהדבר תלוי האם חיובם מהתורה או מדרבנן, והאם חכמים עשו חיזוק לדבריהם, ע"ע כתובה: בתנאי ובמחילה, ועי' לעיל[309] -. ויש שכתבו שחיוב כתובה חשוב כדבר של איסור, שאין התנאי מועיל בו, לפי שלדעתם כשפוחת לאשה מכתובתה, בעילתו בעילת זנות[310], ואף שהוא איסור מדרבנן, לדעתם עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה[311]. ויש שכתבו שחיוב כתובה אינו כדבר שבממון, שהטעם שמועיל תנאי לבטל דבר שבממון, לסוברים כן, הוא משום שהתורה לא זיכתה זכות לאדם, אלא כשרצונו בכך[312], אבל לענין חיוב כתובה, שהפוחת לאשה מכתובתה, בעילתו בעילת זנות - לסוברים כן[313] - מצאו חכמים שטוב והגון לאשה שיהיו חייבים לה כתובה, ואין שלוותה שלימה בלא כתובה, ואי אפשר לבטל חיוב זה[314]. במקום שאין דעתו שתהא אשתו עומדת עמו ומשמשתו, אלא דעתו להוציאה, כתבו ראשונים שמועיל תנאי לבטל חיוב כתובה[315], ויש שביארו הטעם שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שרצון התורה בחיוב כתובה הוא בשביל שלוות ובטחון האישות בין איש לאשתו, וכאשר נותן עיניו לגרשה, אין כאן שלום, ולא שייך תקנת השלום[316].

בדינים הנוהגים משום כללי הקניינים

בדיני ממונות שאין נוהגים משום "רצון התורה", אלא משום כללי הקניינים, כגון המקנה דבר לעבד, על מנת שלא יהא לרבו זכות בו, שהעבד קנה את אותו דבר לעצמו - לסוברים כן[317] - יש שכתבו שאין שייך דין מתנה על מה שכתוב בתורה, והתנאי חל, אף על פי שהוא עוקר את דין מה שקנה עבד קנה רבו[318], שדין מתנה על מה שכתוב בתורה, שייך דוקא בדינים הנוהגים משום "רצון התורה" כגון חיוב שאר כסות ועונה, שחיובים אלו אינם מחויבים משום קנין הקידושין, אלא שהתורה חייבה אותם[319], אבל בדינים הנוהגים משום כללי הקניינים יש יכולת ביד האדם לבטלם - בדרכים שבכוחם להפקיע דין תורה, כגון על ידי תנאי[320] - כיון שאין במעשה כזה שום התנגדות ל"רצון התורה"[321].

בירושה

על הפקעת ירושה, האם חשובה כדבר שבממון, ע"ע ירושה: הפקעתה בצוואה ובסילוק. על הנותן כל נכסיו לאחרים במתנה, ומניח את בניו, שלא ירשו כלום, שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ע"ע הנ"ל[322].

בדיני שומרים

בדיני שומרים נחלקו ראשונים, האם המתנה לשנות מהדינים האמורים בתורה בהם, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה: יש סוברים, שהמקבל על עצמו שמירה ומתנה לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[323], לפי שמצינו בתורה, כמה אופנים של שומרים[324] - שומר חינם, שומר שכר, שואל ושוכר - יכול גם כל שומר להיות לפי תנאו[325], או לפי שדיני שומרים האמורים בתורה, תלויים בהנאת השומר, שלפי גודל הנאתו משתעבד בשמירתו[326], לפיכך במקום שאינו משעבד את עצמו, אינו מתחייב בהם[327], ולדעתם זוהי שבארו בתלמוד, שמה ששנינו שיכולים שומרים* להתנות לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה[328], היינו אף לסוברים שבדבר שבממון תנאו בטל[329], משום שמתחילה לא שיעבד השומר את נפשו[330], והמתנה לשנות מדברי שומרים, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[331]. ויש מן הראשונים סוברים שאף בדיני שומרים המתנה בהם לשנותם, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[332], ואותה שאמרו בתלמוד, שמתנה שומר לשנות מדיני שומרים, משום שמתחילה לא שעבד את נפשו[333], בארוה בענין אחר[334].

בקבלת שמירה

שומר שמתנה לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה, נחלקו ראשונים אם בדעתו לקבל על עצמו שמירה לא כמו שכתוב בתורה, וחשוב בכך מתנה על מה שכתוב בתורה: יש סוברים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, לפי שאין אדם מחוייב להיות שומר בעל כרחו, והרי זה כאילו אמר לו הנח לפני, ואינני שומר[335], ולדעתם זוהי שבארו בתלמוד, שמה ששנינו שיכולים שומרים* להתנות לשנות מדיני שומרים האמורים בתורה[336], היינו אף לסוברים שבדבר שבממון תנאו בטל[337], משום שמתחילה לא שיעבד השומר את נפשו[338], שאינו נעשה שומר כלל[339]. ויש מן הראשונים שמשמע מדבריהם שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[340]. ואותה שאמרו בתלמוד, שמתנה שומר לשנות מדיני שומרים, משום שמתחילה לא שעבד את נפשו[341], בארוה בענין אחר[342].

בחיובים מדרבנן

על הבא לעקור דבר שבממון שחיובו מדרבנן, כגון המקדש אשה על מנת לפחות מהסכום שחייב ליתן בכתובתה - לסוברים שחיוב כתובה חשוב דבר שבממון [343] - שהדבר תלוי האם עשו חיזוק לדבריהם, עי' ערכו[344]. על הבא לעקור דבר שבממון שחיובו מדרבנן, ללא מחילת מי שהתנאי מגרע מזכויותיו, ע"ע תקנת חכמים[345].

על מחילת חוב של הלוואה, שאין בה משום מתנה על מה שכתוב בתורה, משום שחיוב הלוואה אינו בא מכח התורה, אלא מכח סברא[346], ע"ע מחילה. על לוה שהתנה שיוכל לתבוע בכל זמן שירצה, שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, אף על פי שסתם הלואה שלושים יום, ע"ע הלואה[347].

בדבר שבממון במקום ספק

בספק עקירה

המתנה בדבר שבממון וספק האם התנאי עוקר דבר הכתוב בתורה, כגון מוכר שאומר ללוקח, על מנת שאין לך עלי אונאה, וספק האם יש אונאה במקח, נחלקו אמוראים האם התנאי קיים, לסוברים שבמקום ודאי, אף בדבר שבממון, התנאי בטל: לדעת רב - ויש סוברים שכן סובר אף ר' ענן בדעת שמואל[348] - התנאי בטל[349]. לדעת שמואל, יש סוברים שהתנאי קיים[350], שדוקא במקום שודאי עוקר דבר מהתורה, התנאי בטל, אבל במקום שספק אם עוקר דבר מהתורה, התנאי קיים[351], ויש שבארו הטעם שבספק חל תנאי לעקור מה שכתוב בתורה, לפי שיסוד דין מתנה על מה שכתוב בתורה, שתנאו בטל, הוא חלות דין ביטול והפקעה על עצם התנאי, שמשום כך התנאתו בטלה[352], לפיכך דוקא כשבשעת התנאי יש כאן ודאי עקירת דבר הכתוב בתורה, ולא במקום שבשעת התנאי יש ספק עקירה, ואין מה שיבטל את התנאתו, ומכיון שהתנאתו קיימת, הרי היא מועילה אף אם יגרם ממנה לאחר מכן עקירת דבר הכתוב בתורה[353], והוסיפו אחרונים שאף על פי שתנאי בדבר של איסור, בטל אף במקום ספק[354], דבר שבממון קל יותר, וקיים במקום ספק[355].

כשספק אם ייעקר בפועל

במקום שהתנאי חל בתורת ודאי בדבר הכתוב בתורה, אלא שספק אם ייעקר בפועל דבר מהתורה, כגון המתנה שלא תשמט שביעית, שחלות התנאי הוא ודאי נגד התורה, אלא שספק אם ייעקר בפועל דבר מהתורה, שיתכן שיפרע לו קודם שביעית, נחלקו ראשונים האם חשוב כעקירה בתורת ודאי, או כעקירה במקום ספק - שבמקום ספק עקירה, התנאי קיים, לסוברים כן [356]- יש סוברים שחשוב כודאי עקירה[357], שדוקא במקום שהתנאי תלוי בדבר לשעבר, כגון בתנאי שאם תהיה אונאה במקח, לא יוכל הלוקח לתבוע את זכותו, שאם אין במקח אונאה, אין כאן צד עקירה כלל, אבל בספק שתלוי בעתיד, כגון ספק שמא יפרענו קודם שביעית, הרי זו ודאי עקירה, שבשעת התנאי עוקר את זכותו בתורת ודאי[358]. ויש סוברים שחשוב כספק עקירה[359].

בחיוב כתובה

התנה הבעל שלא יתחייב בכתובת אשתו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, האם חשוב עקירה בפועל בתורת ודאי, או בתורת ספק - לסוברים שספק וודאי תלוי בעקירה בפועל[360] - יש סוברים שחשוב ודאי עקירה, שעוקרת בודאי את זכותה, בכך שעתה קל בעיניו להוציאה, כיון שאינו מחוייב בכתובתה[361]. ויש סוברים שחשוב ספק עקירה, שמא תמות היא קודם ולא יתחייב בכתובתה[362].

בלשון התנאי בספק עקירה

במקום שספק אם עוקר דבר מהתורה, נחלקו ראשונים האם התנאי קיים, אף כשהתנה בלשון "על מנת שאין בו אונאה" - שלשון זו אינה מועילה במקום שודאי עוקר[363]- לסוברים שבמקום ספק התנאי קיים לדברי הכל[364]: יש סוברים שהתנאי קיים אף בלשון זו, לפי שכל שאינו מתנה לעקור דבר תורה בודאי, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[365]. ויש סוברים שאין התנאי קיים[366].

כשאינו יודע למחול

במקום שיש ספק האם התנאי מגרע מזכויות חבירו, כגון מוכר שאומר ללוקח, על מנת שאין לך עלי אונאה, וספק אם יש אונאה במקח זה, נחלקו אמוראים ואחרונים בדעתם, האם התנאי קיים, לסוברים שתנאי שבממון קיים[367]: לדעת שמואל - וכן סובר אביי בדעת רב[368] - התנאי קיים[369]. לדעת רב שיש סוברים, שהתנאי בטל במקום שאינו יודע ומוחל[370], כתבו אחרונים שהיינו משום שלדעתו מתנה על מה שכתוב בתורה קיים בדבר שבממון, דוקא במקום שחבירו יודע ומוחל, ולא במקום ספק, שחבירו אינו יודע ומוחל[371], שללא מחילת חבירו, חזר דינו להיות כדין תנאי בדבר שאינו של ממון, שהתנאי בטל בו[372].

בשני ספקות

במקום שיש שני ספקות האם התנאי עוקר דבר מהתורה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים האם התנאי קיים, לסוברים שבמקום שיש ספק אחד, התנאי בטל[373]. יש סוברים שהתנאי קיים[374]. ויש סוברים שהתנאי בטל[375].

ספק שאינו עתיד להתברר

במקום ספק שאינו עתיד להתברר, האם התנאי הוא בדבר הכתוב בתורה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים שהתנאי קיים, אף לסוברים שבספק שעתיד להתברר התנאי בטל[376]. ויש שמשמע מדבריהם, שאין חילוק בין ספק שעתיד להתברר, לספק שאינו עתיד להתברר[377].

ספק אם יבוא לידי הפסד בפועל

במקום שעצם התנאי ודאי בא לגרע מזכויות חבירו, אלא שספק אם הדבר יבוא בפועל לידיכך, כגון בעל שהתנה שלא יתחייב בכתובת אשתו - לסוברים שאין כאן ודאי עקירה, משום שקלה בעיניו להוציאה [378]- שספק אם תפסיד את כתובתה מכח התנאי, שיתכן שהיא תמות לפניו, ולא יתחייב בכתובתה, נחלקו ראשונים - בדעת הסוברים שהתנאי קיים דוקא במקום שיודע ומוחל[379] -אם חשוב שחברו יודע ומוחל, שהתנאי קיים בו או שחשוב שאין חבירו יודע ומוחל, שהתנאי בטל בו: יש סוברים שחשוב שיודע ומוחל, לפי שהתנאי בודאי בא לגרע זכותו[380]. ויש סוברים שחשוב אינו יודע למחול, לפי שספק אם יבוא לבסוף לידי הפסד[381].

חיוב כתובה

התנה הבעל שלא יתחייב בכתובת אשתו, נחלקו ראשונים האם חשוב שהאשה יודעת ומוחלת - לסוברים שודאי מחילה היינו דוקא, כשודאי יתבטלו הזכויות בפועל[382] - יש סוברים שחשוב שאינה יודעת ומוחלת, שספק שמא תמות היא קודם, ולא יבואו לידי חיוב כתובה[383]. ויש סוברים שחשוב שיודעת ומוחלת, לפי שללא חיוב כתובה, הרי מעתה היא קלה בעיניו להוציאה[384].

ספק בדין

במקום ספק בדין, שמתנה בדבר שנחלקו בו האם הוא נגד התורה, כגון המלוה לעשר שנים, בתנאי שלא תשמטנו שביעית - שנחלקו אמוראים האם שביעית משמטת הלואה לעשר שנים [385] - בדינים של תורה- כגון בשביעית בזמן שבית המקדש קיים[386] - התנאי בטל, לפי שספק דאורייתא לחומרא, בדינים מדרבנן - כגון בשביעית בזמן הזה, לסוברים כן[387] - תנאו קיים, לפי שספק דרבנן להקל[388].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' בני אהובה יבום וחליצה פ"א ה"ו.
  2. ↑ משנה ב"ב קכו ב; רמב"ם נחלות פ"ו ה"א-ב; טוש"ע חו"מ רפא א. וע"ע ירושה: הפקעתה בצוואה ובסילוק. ועי' בני אהובה יבום וחליצה פ"א ה"ו וקצוה"ח סי' רט ס"ק יא, שמוכיחים מזה שמתנה עמשכ"ב נאמר גם שלא בתנאי, ועי' קצוה"ח שם לענין סילוק, ע"ע. ועי' ציון 148.
  3. ↑ תר"י בשמ"ק כתובות סט ב.
  4. ↑ רשב"ם ב"ב קכט א ד"ה כתב בין. 140
  5. ↑ ע"ע ירושה: הנחלה לאחד היורשים.
  6. ↑ ע"ע ירושה ציון 1896 ואילך
  7. ↑ ר' אחא ב"ב קכט ב.
  8. ↑ רשב"ם שם ד"ה הא שלח, ושם קלג א ד"ה ורחמנא; ר"י מיגש שם קכט ב; רמ"ה שם פ"ח אות קכו ופ"ט אות קיח; פרי"ד שם קלג א. ועי' תוס' רי"ד שם קכט ב טעם אחר בדברי ר' אחא שאין לשני כלום.
  9. ↑ ברייתא כתובות נו א וש"נ, ע"פ אחרונים דלהלן.
  10. ↑ עי' להלן: בדבר שבממון.
  11. ↑ נתיה"מ סי' ריב ס"ק ד ע"פ גמ' ב"מ נא א שדנו על מתנה עמשכ"ב לענין המוכר דבר על מנת שלא יהא בו אונאה, ושכוונתו שאף אם יהיה במקח אונאה, יהיה המקח קיים, וע"פ ריטב"א קידושין כג ב, שתנאי שאינו תלוי במעשה חשוב שיור, וא"כ הברייתא שבציון 144, לענין קידושין ללא חיוב שאר כסות ועונה עוסקת בשיור, ושם מבואר שהוא מתנה עמשכ"ב; רעק"א כתובות נו א ובתוס' ורעק"א פאה פ"ו מי"א, ע"פ גמ' הנ"ל לענין אונאה, וגמ' מכות ג ב, לענין שמיטת כספים, וגמ' כתובות פד א, לענין סילוק מנכסי האשה; עי' חזו"א אהע"ז סי' נו ס"ק יג ד"ה כתובות. ועי' חי' ר"ש שקופ כתובות סי' סז וחי' מרן רי"ז הלוי ריש הל' נזירות, שאינו בכלל דין מתנה עמשכ"ב, אלא כשעושה בדרך של תנאי, אבל בלא תנאי פשוט שאינו יכול לשנות דין תורה, ועי' חי' מרן רי"ז הלוי שם, שלכן אף לסוברים שבדבר שבממון אדם מתנה עמשכ"ב, עי' ציונים 295 ואילך, אין זה אלא בדרך תנאי, וע"ע תנאי וע' שיור. ועי' ראשונים שבציונים 3, 26 ואילך, שהמקדש על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה הוא בתורת תנאי, ועי' רעק"א שם ושם שלולי דבריהם י"ל שאף כשעושה בלשון תנאי, הוא בתורת שיור.
  12. ↑ עי' חזו"א שם.
  13. ↑ עי' חי' ר"ש שקופ כתובות סי' סז וקוב"ש ב"ב אות ריא, ע"פ תוס' כתובות פג א ד"ה כדרב בתי' ראשון ותוס' גיטין עז א ד"ה כדרב בתי' ראשון ותוס' בב" מ א ד"ה כדרב בתי' ראשון, שאף לר"י אפשר לעקור דבר שבממון דוקא על ידי תנאי; עי' שער"י ש"ז פט"ז ע"פ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי; חידושי מרן רי"ז הלוי ריש הל' נזירות ע"פ תוס' כתובות שם. ועי' אבי עזרי הל' נזירות פ"א הי"ג שתמה על הרי"ז מהגמ' שבציונים 137 לענין ירושה, וגמ' שבציון 445, לענין שומרים, וגמ' כתובות נו א, לענין פוחת מכתובת אשתו, ושם פג א לענין מסתלק מירושת אשתו, שמשמע שאף בלא תנאי תלוי בדין מתנה עמשכ"ב. על כח התנאי עי' ציונים 200 ואילך. ועי' חידושי מרן רי"ז הלוי שם שביאר בע"א.
  14. ↑ עי' 302 ואילך.
  15. ↑ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי בשם ר"י ורמב"ן ב"ב קכו ב וריטב"א ותוס' רא"ש וחי' הר"ן כתובות שם בביאור הברייתא שבציון 144.
  16. ↑ עי' ציונים 200 ואילך, וע' תנאי
  17. ↑ חי' מרן רי"ז הלוי ריש הל' נזירות ע"פ תוס' כתובות שם ותוס' נזיר יא ד"ה דהוי. וכ"מ באחרונים בדעת ראשונים שבציון 320.
  18. ↑ תוס' רע"א פאה פ"ו משנה יא. ועי' תפארת ישראל שם אות בועז אות ו, שהקשה לרע"א ממשנה שבציון 137, וכתב לו רע"א, שמצא קצת ישוב ואכ"מ, וע"ע ירושה ציון 1596 ואילך.
  19. ↑ עי' ציונים 150 ואילך. רע"א שם
  20. ↑ עי' ציונים 146 ואילך. רע"א שם.
  21. ↑ רע"א שם. ועי"ש שתמה על המבואר ברע"ב במשנה שם (וכן הוא בירושלמי שם ה"ח ובפיה"מ שם, ובפירוש הר"ש והרא"ש שם, וברמב"ם הל' מתנ"ע פ"ה ה"ח) שכתבו שדבר זה בכלל מתנה עמשכ"ב, ועי' צפנת פענח הל' מתנ"ע פ"ב ה"ט ובהל' אישות פ"ג ה"כ, ותוס' הרי"ד לירושלמי שם, ושיעורי ר' שמואל מכות דף ג ע"ב הערה שכב בשם ר"ש שקופ, ואבי עזרי הל' מתנ"ע פ"ה ה"ב, שישבו קושייתו.
  22. ↑ עי' ציון 5.
  23. ↑ נוב"י מהדו"ק אה"ע סי' נו, ע"פ גמ' ב"ק קי ב, שדנו על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שלא תזדקק ליבום, שעל דעת כן לא נתקדשה, ועי' ציון 44 שי"מ דברי הגמ' בע"א; שו"ת צלעות הבית (בסוף ספר בית מאיר) סי' ו, בדעת מהר"י מברונא שמובא ברמ"א אה"ע סי' קנז ד, שמועיל תנאי לענין שלא תפול לפני יבום, ועי' אחרונים שבציונים 23, 118, שמפרשים דברי מהר"י מברונא בע"א; שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' צג; עי' שו"ת חת"ס ח"ג סי' קיא. ועי' אחרונים הנ"ל שכ"כ המעיל צדקה, וצ"ב, שבדבריו משמע חילוק אחר, עי' ציון 118, ואולי כוונתם שלענין דינא סובר כן. ועי' רעק"א שם, שבלשון שאם תהיה זקוקה ליבם לא יחולו הקידושין, חשוב מתנה עמשכ"ב, ועי' רמ"א שם, שבלשון שאם תפול לפני המומר ליבום וכו' אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, ועי' ציונים 120 ואילך, שיש דנים לענין לשונות התנאי, לדעתם שמתנה על מציאות חל, במקום ספק, ולכאו' ה"ה כאן. ועי' נוב"י ורעק"א וחת"ס שם, שיש להזהר בעשיית תנאי זה בכמה מהלכות תנאים, ועי' נוב"י וחת"ס שסדרו נוסח תנאי באופן המועיל.
  24. ↑ נוב"י שם.
  25. ↑ מהר"א ברודא בשו"ת מעיל צדקה סימן ג. ועי' ציון 118, שכ"מ בדעת מעיל צדקה.
  26. ↑ מהר"א ברודא שם.
  27. ↑ רש"י ב"מ צד א ד"ה אפילו. ועי' רמב"ן וריטב"א שם, שתמהו שאף בשאר מתנה עמשכ"ב, מתנה קודם הקידושין, ועי' קרית מלך רב הל' אישות פ"ו ה"א ד"ה המשפט השלישי, שתירץ פירש"י.
  28. ↑ משנה ב"מ שם.
  29. ↑ עי' להלן: בדבר שבממון.
  30. ↑ גמ' ב"מ שם.
  31. ↑ רש"י שם. ועי' ציונים 239, 454, 446, 421 שי"מ דברי הגמ' שם בע"א.
  32. ↑ עי' ציון 165.
  33. ↑ עי' ציונים 454, 238, 446, 421.
  34. ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' סז וסי' תקמה. ועי' שו"ת שואל ונשאל אהע"ז ח"ה סי' ח.
  35. ↑ שו"ת הרא"ם סי' יד.
  36. ↑ ע"ע ערכאות.
  37. ↑ עי' שו"ת הגאונים הקצרות סי' קסו; עי' שו"ת הרא"ש כלל סח סי' יג, שאין מועיל תנאי לדון בפני עכו"מ, וט"ז חו"מ סי' כו סעי' ג בדעתו, דהיינו אף כשא"א לפרש את התנאי באופ"א, וכעי"ז בתומים שם ס"ק ד בדעת הרא"ש, וע"ע ערכאות, שי"מ את דברי הרא"ש בע"א; ביהגר"א שם ס"ק טו, בדעת השו"ע שם. ועי' תומים שם שהוכיח כן מגמ' שבציון 165, שדנו משום מתנה עמשכ"ב, אף כשנעשה קנין. וע"ע ערכאות, שי"ס שמועיל קנין לדון בדיני עכו"מ, או בפני עכו"מ, משום שסוברים שאין איסור בדבר כשמתנה על כך.
  38. ↑ תומים שם.
  39. ↑ עי' ציונים 108 ואילך.
  40. ↑ בני אהובה הל' יבום וחליצה פ"א ה"ו, ע"פ גמ' דלהלן.
  41. ↑ עי' גמ' שבציון 463.
  42. ↑ בני אהובה שם.
  43. ↑ חכמת שלמה או"ח סי' קח ס"ח.
  44. ↑ עי' ציונים 464 ואילך.
  45. ↑ שם.
  46. ↑ עי' ציון 156.
  47. ↑ חכמת שלמה שם.
  48. ↑ אחרונים דלהלן.
  49. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות.
  50. ↑ פלתי סי' סא ס"ק י ונתיה"מ סי' ריב ס"ק ד, ע"פ דברי הרמב"ם הל' מעשר פ"ו ה"ט, שתנאי מועיל לענין מעשרות, בניגוד למש"כ בהל' בכורים פ"ט הי"א, שתנאי כעי"ז אינו מועיל לענין מתנות (ע"ע זרוע ולחיים וקיבה, ציון 308). ועי' ציון 349 שתנאי זה אינו חשוב כדבר שבממון.
  51. ↑ חכמת שלמה או"ח סי' קח ס"ח שם, ע"פ רבינא גיטין פד ב, שהמגרש ע"מ שתאכלי חזיר, אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, משום שלאו ודאי קעקר. וצ"ב שבגמ' שם לא מבואר אלא לענין חלות הגירושין, (עי' ציון 108 ואילך) ולא לענין שיוכל לעקור דבר הכתוב בתורה.
  52. ↑ עי' ציונים 134, 209.
  53. ↑ עי' ציונים 87 ואילך.
  54. ↑ קוב"ש קידושין אות קכו.
  55. ↑ ע"ע זרוע ולחיים וקיבה ציון 308.
  56. ↑ עי' ציונים 87 ואילך.
  57. ↑ חי' ר"ש שקופ גיטין סי' כב, ע"פ רא"ש חולין פ"י סי' ח, שמכירת פרה ע"י כהן בתנאי שיתן את המתנות לכהן, חשוב מתנה עמשכ"ב. ועי' מחנ"א שבציון 91, שפי' דברי התוס' שבציון הנ"ל, (ולכאו' כן יפרשו בדברי הרא"ש שם) בע"א.
  58. ↑ עי' מחנ"א שבציון הנ"ל.
  59. ↑ ע"ע גר ציון 118 ואילך.
  60. ↑ חי' מרן רי"ז הלוי הל' נחלות פ"ו ה"י, בפי' שני בדעת הרמב"ם שם, שכתב שגוי יכול להתנות לבטל ירושת הגר, משום שאין הגוי מחוייב לעמוד בתקנת חכמים. ועי"ש שכתב באופן נוסף.
  61. ↑ עי' ציון 202.
  62. ↑ חי' מרן רי"ז הלוי שם.
  63. ↑ עי' ציון 146.
  64. ↑ עי' ציונים 152, 435.
  65. ↑ חי' ר"ש שקופ כתובות סי' סז ושער"י ש"ז פט"ז וקוב"ש ב"ב אות ריא, ע"פ תוס' גיטין פג א ד"ה ועמדה.
  66. ↑ שם. ועי' שער"י שם, שאף שדנו בתלמוד על מתנה עמשכ"ב לענין אונאה (עי' ציונים 339, 362 ועוד) ובאונאה יתר על שתות, המקח בטל, והמעות חוזרים ללוקח (ע"ע אונאה: אונאה יתר על שתות) ודין זה אינו מתבטל לכשיחול, שממ"נ מעות הלוקח יחזרו אליו, אם משום דין אונאה, ואם משום ביטול המקח (שמתבטל בביטול התנאי) אלא שמ"מ דין ביטול המקח שמדיני אונאה, מתבטל כשיחול, שהוא דין בפ"ע של ביטול מקח, ועי' חידושי ר' שמואל מכות אות קסז. על ביאורים אחרים בכח תנאי לפעול חלות ללא הדינים הנוהגים בה, ע"ע תנאי.
  67. ↑ חי' מרן רי"ז הלוי הל' נחלות פ"ו ה"י. ועי' ציונים 467, 197.
  68. ↑ ע"ע ערכאות.
  69. ↑ מים עמוקים ח"ב סי' נד, בדעת הרא"ש כלל יח סי' ד וכלל סח סי' יג. ועי' ט"ז סי כו סעי' ג, שפי' דברי הרא"ש בע"א. ועי' תורא"ש ר"ה ו א ד"ה ע"מ, שהנודר קרבן על מנת שלא יהיה חייב באחריותו, אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, שמסתמא התכוין שיהיה נדרו נדבה, שאין חייבים באחריותה.
  70. ↑ עי' ציונים 295 אילך.
  71. ↑ מים עמוקים שם, בדעת הרא"ש שם. ועי"ש שדן בדעת ראשונים אחרים.
  72. ↑ ציונים 886 ואילך.
  73. ↑ עי' ציונים 288 ואילך.
  74. ↑ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי: וי"ל דגבי ממון וכו'.
  75. ↑ עי' ציונים 21, 88 ואילך, 57 ואילך. תוס' שם.
  76. ↑ ע"ע יעוד ציונים 6, 45.
  77. ↑ ברייתא בגמ' קידושין יט ב ובירו' קידושין פ"א ה"ב ובמכילתא דרשב"י שמות כא ז.
  78. ↑ ע"ע יעוד: המצוה.
  79. ↑ שערי ירושלמי קידושין שם.
  80. ↑ ע"ע יבום ציון 33.
  81. ↑ שו"ת מים חיים (לפר"ח) תשובה ו; דברי יוסף סי' נג, ע"פ דעת חכמים שבציון 209. ועי' דברי יוסף שם, שמשמע שכ"כ בדעת הב"ח שבציון 227, וצ"ב שבב"ח שם כתב שהוא משום שמצות יבום קודמת, עי' ציון הנ"ל. על מתנה שלא לייבם, עי' גם ציון 260.
  82. ↑ מים חיים שם.
  83. ↑ ברייתות שבציון 209.
  84. ↑ ירו' שם.
  85. ↑ קה"ע ופנ"מ לירו' שם ויפה עינים קידושין שם. ועי' ציון 133 שי"מ דברי ר"מ בע"א.
  86. ↑ ע"ע יבום ציון 33.
  87. ↑ ע"ע יעוד ציונים 6, 45.
  88. ↑ שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לה אות ה בתי' שני, בדעת מהר"א יצחקי, שתמה על הסוברים שמועיל תנאי לחלוץ, (עי' ציון 213) משמע שסובר שאף בדבר הרשות חשוב מתנה עמשכ"ב, ואילו שברייתא שבציון 209, לענין יעוד משמע שחשוב מתנה עמשכ"ב.
  89. ↑ ע"ע יעוד ציונים 6, 45.
  90. ↑ ע"ע אמה העבריה ציונים 11 ואילך, לענין אמה שאין קידושין תופסים בה לאדון.
  91. ↑ עי' ציונים 217 ואילך.
  92. ↑ חי' ר' מאיר שמחה קידושין יט ב.
  93. ↑ עי' דברי יוסף שבציון 213 שהשוה את דין יעוד באמה העבריה למצוה שאין חיוב לקיימה.
  94. ↑ ע"ע יבום ציונים 184 ואילך.
  95. ↑ ב"ח אה"ע סי' קסה. ועי' ציונים 210 ואילך. שי"ס שאף עקירת מצוה שאין חיוב לקיימה, חשוב מתנה עמשכ"ב. ועי' ציון 213. . ועי' רשב"א יבמות דף ב ע"א ובשו"ת ח"ו סי' כא, שכתב כעי"ז בביאור גמ' גיטין סג א, אך עי' רשב"א שבציון 89, שסוגיא זו אינה עוסקת בדין מתנה עמשכ"ב.
  96. ↑ אפיקי מגינים סי' לב ביאורים ס"ק נ, ע"פ מהרי"ט דלהלן.
  97. ↑ ע"ע נזיר.
  98. ↑ מחנ"א הל' מלוה ולוה סוף סימן לח בשם מהרי"ט ח"א סי' קלד. ועי' מהרי"ט שם, שכתב שהדבר צריך תלמוד.
  99. ↑ ע"ע ארץ ישראל ציון 30.
  100. ↑ הפלאה כתובות קי ב. וצ"ב מנ"ל שהיא מצוה מהתורה, אם הדבר אינו מפורש בתורה, וע"ע ישוב א"י ציונים 3 ואילך, שי"ס שמצות ישוב א"י מפורשת בתורה, ושם ציון 42, שי"ס שהיא מדרבנן. ועי' רדב"ז ח"א סי תלה ומבי"ט ח"א סי' קלט ושו"ת מהר"ם גלאנטי סימן מד ושו"ת מהריט"ץ (ישנות) סי' ה, שתנאי שלא ידורו בא"י חשוב מתנה עמשכ"ב, וצ"ב האם סוברים שמצות ישוב א"י מפורשת בתורה, או שסוברים שגם בדבר שאינו מפורש בתורה אין התנאי מועיל, ועי' מהריט"צ שם שכתב שה"ה לענין לגור בירושלים.
  101. ↑ עי' רי"פ דלהלן.
  102. ↑ ריטב"א ב"מ צד א. ועי' קוב"ש קידושין אות קכו, שמשמע מדברי הרא"ש שגירושין ע"מ שלא תנשאי לפלוני, אינו בכלל מתנה עמשכ"ב (לכאו' כוונתו לרא"ש גיטין פ"ט סי' א) והיינו לפי שאין מצוה להנשא לפלוני.
  103. ↑ משנה שם.
  104. ↑ עי' ציונים 302 ואילך.
  105. ↑ גמ' ב"מ שם.
  106. ↑ ריטב"א שם.
  107. ↑ עי' ראשונים שבציונים 166, 454, 446, 421, שפי' את דברי הגמ' שם בע"א; עי' רי"פ לרס"ג מנין הפרשיות פכ"ו, שכ"מ בגמ' ב"מ שם, ושכן מוכרח מרוב מקומות בתלמוד שנזכר שם ענין מתנה עמשכ"ב. ועי' רי"פ שם שברמב"ן בהשגות לסה"מ שכחת הלאוין מצוה יב, משמע שדוקא באיסורים חשוב מתנה עמשכ"ב, ומפרש את דבריו בע"א.
  108. ↑ עי' ציון 237.
  109. ↑ עי' ציונים שבציון 239.
  110. ↑ ע"ע פדיון הבן.
  111. ↑ דברי חיים יו"ד ח"ב סי' קו.
  112. ↑ ע"ע הנ"ל.
  113. ↑ דברי חיים שם.
  114. ↑ רש"י דלהלן.
  115. ↑ עי' ציון 280.
  116. ↑ נזיר יא א.
  117. ↑ רש"י שם ד"ה וריב"ל, ועי' ציון 290, שי"מ דברי ריב"ל בע"א. וע"ע נזיר, שנחלקו תנאים בדינו של המקבל על עצמו מקצת דיני נזירות. ועי' רש"י שם, שהמקדש ע"מ שלא יתחייב בשאר כסות ועונה, חשוב מתנה עמשכ"ב, משום שלא קיבל עליו כלום, ועי' שרשי הים הל' אישות פי"ב ה"ז ד"ה מבואר יוצא, וקרן אורה לנזיר שם, ובאר משה לנזיר שם, שהיינו כשקידשה על מנת שלא יתחייב בכל שלשת החיובים, ועי' קרן אורה שם, שתמה שמשמע בכמה מקומות, שאף במבטל אחד מהם חשוב מתנה עמשכ"ב, ועי"ש בבאר משה שתמה על הארעא דרבנן שבציון 69, שלא כ"כ, אך עי' ברכת ראש נזיר שם, שמצינו מתנה עמשכ"ב גם בעוקר מקצת, לענין המקדש אשה ע"מ שלא יתחייב בכתובה (עי' ציון 267) או ע"מ שלא ירשנה (עי' ציון 271) ולענין מוכר בתו ללא זכות יעוד (עי' ציון 209) ואף במקדש ע"מ שלא יתחייב בשאר וכסות ועונה, חלים שאר דיני אישות, ועי"ש שי"ל שדוקא איסורי נזירות חשובים חיוב אחד, ולכן כשמקבל חלק מהאיסורים, חשוב שעוקר מקצת דבר הכתוב בתורה, ועי"ש באופן נוסף. ועי' שרשי הים שם, שלפי"ז האומר הריני קוצר ע"מ שמה שאשכח אני נוטל, שחשוב מתנה עמשכ"ב (עי' ציון 156) היינו שיטול את כל מה ששוכח, וכן הכותב דין ודברים אין לי בנכסייך, לפי"ז היינו בכל נכסיה, ותמה ממה שדנו בכתובות נו ב על מתנה עמשכ"ב בפוחת מכתובת אשתו. ועי' צפנת פענח שם, שדן לענין המקדש אשה ע"מ שלא יתחייב בעונתה לזמן מסויים, האם חשוב שעוקר מקצת החיוב, עי"ש שהוא תלוי בגדר חיוב עונה, ועי' תורי"ד כתובות סב ב, שמשמע שהמתנה לבטל עונה לזמן חשוב מתנה עמשכ"ב. ועי' צפנת פענח שם, שמציין שי"ס שתנאי בקידושין ע"מ שלא יתחייב בעונה מועיל, וצ"ב האם כוונתו להעמיד את דבריהם כשמתנה לזמן, ועי"ש שמוכיח מכמה מקומות לענין עקירה במקצת.
  118. ↑ ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב.
  119. ↑ ע"ע זרוע ולחיים וקיבה ציון 308.
  120. ↑ צפנת פענח הל' אישות פ"ו ה"י.
  121. ↑ ירושלמי קידושין פ"א ה"ב.
  122. ↑ צפנת פענח שם. ועי' ציון 415, שי"ס שבקטנה מועיל התנאי, לפי שאין לה צער הגוף במניעת העונה, והמחילה מועילה, ולכאו' כך יבאר הצ"פ, ועי' ציון הנ"ל שי"מ את דברי הירושלמי בע"א.
  123. ↑ עי' נזיר שם.
  124. ↑ שרשי הים הל' אישות פי"ב ה"ז ד"ה מבואר יוצא.
  125. ↑ עי' להלן.
  126. ↑ עי' ציון 248.
  127. ↑ עי' ציון 280.
  128. ↑ ע"ע יבום: מבוא לערכי היבום, ציון 279. שו"ת מים חיים (לבעל פר"ח) תשובה ו. ועי' רשב"א יבמות דף ב ע"א ובשו"ת ח"ו סי' כא, שכתב כעי"ז בביאור גמ' גיטין סג א, אך עי' רשב"א שבציון 89, שסוגיא זו אינה עוסקת בדין מתנה עמשכ"ב. על תנאי שלא לייבם עיין גם בציון 213.
  129. ↑ ע"ע זרוע ולחיים וקבה ציון 11.
  130. ↑ עי' תוס' חולין קלד א ד"ה חוץ בתי' שני, ומים חיים שם שהביאו, ועי' שרשי הים שם ד"ה אף שהתוס', שאף התי' הראשון שבתוס' לא נחלק ע"ז, ושהרא"ש ב"ב פ"ד סי' ז, מפרש את הטעם שכהן המוכר ע"מ שהמתנות יהיו שלו בע"א, וצ"ב האם כוונתו שהרא"ש חולק וסובר שבעקירת מקצת אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, ועי' עוד שרשי הים שהאריך.
  131. ↑ מאירי קידושין כ א.
  132. ↑ ע"ע שכירות פועלים.
  133. ↑ ע"ע עבד עברי. ועי' ציון 415. יאכילנו פת משונה ביותר, כמו פת מורסן.
  134. ↑ ע"ע כתובה ציון 1125 ואילך, ועי' ציונים 376 ואילך.
  135. ↑ ציון 168.
  136. ↑ ע"ע כתובה ציונים 106 ואילך.
  137. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 17 ואילך.
  138. ↑ ע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם.
  139. ↑ תוס' כתובות נו ב ד"ה קסבר. ועי' רמב"ן שם בפי' ראשון ורא"ה שם בתי' שני שלא פלוג בכתובות. ועי' תוס' שם, שירושת הבעל אין לה עיקר מהתורה, (ע"ע ירושת הבעל ציון 114) לפי שאינה דומה לשאר ירושות.
  140. ↑ תוס' שם נא א ד"ה מני בשם ריב"ן, וע"ע כל דתקון רבנן כעין דאורייתא.
  141. ↑ עי' רמב"ן ורא"ה שם בשאר התירוצים.
  142. ↑ ע"ע ערכאות.
  143. ↑ ע"ע הנ"ל.
  144. ↑ יש"ש ב"ק פ"ח סי' סה, בדעת כמה ראשונים.
  145. ↑ ע"ע נזיר.
  146. ↑ ע"ע הנ"ל.
  147. ↑ עי' ציונים 256 ואילך.
  148. ↑ תוס' נזיר יא א ד"ה האי. וע"ע נזיר, שחכמים חולקים על ר"ש וסוברים שאף בקבלת נזירות חוץ מדינים מסויימים, נעשה נזיר לכל דבר, וצ"ב האם לדעתם המקבל נזירות חוץ מדינים מסויימים, חשוב מתנה עמשכ"ב.
  149. ↑ גמ' נזיר יא א.
  150. ↑ עי' רש"י שם ד"ה רבינא; עי' רא"ש שם.
  151. ↑ גמ' נזיר שם.
  152. ↑ עי' ציון 280. וע"ע נזיר, שנחלקו תנאים בדינו של המקבל על עצמו מקצת דיני נזירות.
  153. ↑ עי' להלן.
  154. ↑ ע"ע נזיר.
  155. ↑ גמ' נזיר יא א.
  156. ↑ חידושי הגרי"ז שם.
  157. ↑ גמ' נזיר שם.
  158. ↑ חי' הגרי"ז שם. ועי' ציון 249, שי"מ דברי ריב"ל בע"א.
  159. ↑ ע"ע עדות.
  160. ↑ עי' ציון 302 ואילך.
  161. ↑ דברות משה סנהדרין כד א. ועי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' תלח שיש הפרש בין קבלת בע"ד לבין שאר תנאי לבטל שאר כסות ועונה, שאינו מועיל לדעת ר"מ, עי' ציון 302 ואילך, ולא פירש את החילוק. ועי' שו"ת ראבי"ה ח"א סי' קנא, בשאלת השואל למה קבלת פסולים לדין אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, לסוברים שבדבר שבממון תנאו בטל, והראבי"ה לא השיב על שאלה זו.
  162. ↑ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי: ועי"ל דנזיקין.
  163. ↑ ע"ע שאר כסות ועונה, וע' קידושין.
  164. ↑ עי' להלן. תוס' שם.
  165. ↑ עי' ציון 301.
  166. ↑ ע"ע מלוה הכתובה בתורה, וע' נזיקין. תוס' דלהלן.
  167. ↑ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי: ועי"ל דנזקין לא דמו.
  168. ↑ ב"ק צב א.
  169. ↑ תוס' שם.
  170. ↑ עי' להלן ציונים 314 ואילך. על משמעות לשון התנאי עי' ציונים 383 ואילך.
  171. ↑ תוס' שם בשם ר' אלחנן.
  172. ↑ עי' ציון 307.
  173. ↑ עי' ציונים 314 ואילך. תוס' שם בשם ר' אלחנן.
  174. ↑ עי' להלן.
  175. ↑ רמב"ן ורשב"א דלהלן.
  176. ↑ תוספתא קידושין פ"ג ה"ח; ירושלמי ב"מ פ"ז ה"ז.
  177. ↑ רמב"ם אישות פ"ו ה"ט-י ופי"ב ה"ו; שו"ע אהע"ז סי' לח ס"ה וסי' סט סעי' ו.
  178. ↑ ברייתא כתובות נו א וש"נ.
  179. ↑ עי' ציון 354. על מחילת שכו"ע, אע"פ שהם דבר שאינו קצוב, ע"ע ציון 33.
  180. ↑ רשב"א שם בשם בעלי התוס' (וכ"ה בחי' הר"ן שם) ומל"מ אישות פט"ו ה"א בדעתו; עי' נימו"י ב"מ נא ב וקצוה"ח סי' רט ס"ק יא בדעתו. ועי' קצוה"ח שם שכ"מ מדברי רב, שדוקא כאשר אינו יודע למחול, לא מועיל תנאי בדבר שבממון, עי' ציון 340, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ דברי רב בע"א. ועי' מל"מ שם שהדבר תלוי במחילת האשה לאחר הנישואין, שאינה יכולה למחול קודם, ועי' שער"י ש"ז פט"ז שתמה שלא נזכר בפוסקים שאפשר שיתבטלו הקדושין. ועי' ציונים 318, 322, 332, שי"מ דברי ר"י בע"א.
  181. ↑ ע"ע נזיקין. תוס' כתובות שם.
  182. ↑ ע"ע מלוה הכתובה בתורה וע' פדיון הבן. תוס' כתובות שם ע"פ גירסת המהרש"א שם.
  183. ↑ עי' ציון 310.
  184. ↑ תוס' כתובות שם, בשם ר' אלחנן.
  185. ↑ עי' תוס' בשם ר' אלחנן, שבציון 311 ואילך; עי' רמב"ן שבציונים הנ"ל; רשב"א כתובות נו א.
  186. ↑ ברייתא כתובות נו א וש"נ.
  187. ↑ תוס' כתובות שם: ועוד י"ל וכו' ועי' ציונים 313, 325, 333, 356, שי"מ דברי ר"מ בע"א.
  188. ↑ חזו"א אהע"ז סי' נו ס"ק יד בביאור התוס' שם.
  189. ↑ עי' ציון 340.
  190. ↑ עי' ציון 270.
  191. ↑ חזו"א שם.
  192. ↑ תוס' שם.
  193. ↑ חזו"א שם.
  194. ↑ עי' רש"י כתובות פד א ד"ה ע"מ, שדברי ר"מ שלא מועיל תנאי בדבר שבממון היינו כשמתנה שלא יחול הדין (ולא שמתנה שימחול) וקצוה"ח סי' רט ס"ק יא בדעתו; עי' תוס' כתובות נו א ד"ה הרי, בשם ר' אלחנן; עי' רמב"ן ב"ב קכו ב וקצוה"ח שם בדעתו, ועי' ציון שי"מ דברי הרמב"ן בע"א; חזו"א אהע"ז סי' נו ס"ק יז בדעת הרשב"א (ושא"ר) שבציון 356, ועי' ציון הנ"ל שי"מ דברי הרשב"א בע"א.
  195. ↑ חזו"א שם.
  196. ↑ עי' ציון 302. ראשונים ואחרונים שבציון 311. על ביאורים אחרים בדעת ר"מ עי' ציונים 303, 325, 333, 356.
  197. ↑ קוב"ש ב"ב אות ריא, ע"פ תוס' שם מט א ד"ה וכדרב בתי' ראשון, שאף לר"י אפשר לעקור דבר שבממון רק על ידי תנאי (עי' ציון 320).
  198. ↑ ראשונים ואחרונים שבציון 311. ועי' קצוה"ח רכז ס"ק ט שאף לרמב"ן שם, במקום שאין מחילה אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, ומזה משמע שסובר שמפרשים שהתנאי הוא שימחל חבירו שלא יחול חיוב, ולכן אף כשאין מחילה אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, ולא כמפרשים שבציון 328, שלדעת הרמב"ן בכח תנאי לעקור, כשחבירו מוחל, שא"כ ללא מחילה חשוב מתנה עמשכ"ב, עי' ציון 341.
  199. ↑ רמב"ן שם. ועי' ציון 393.
  200. ↑ קצוה"ח שם.
  201. ↑ עי' ציון 298. רמב"ן שם. ועי' ציונים 300, 322, 332, שי"מ דברי ר"י בע"א.
  202. ↑ עי' ציונים 200 ואילך.
  203. ↑ חי' ר"ש שקופ כתובות סי' סז וקוב"ש ב"ב אות ריא, ע"פ תוס' כתובות פג א ד"ה כדרב בתי' ראשון ותוס' גיטין עז א ד"ה כדרב בתי' ראשון ותוס' בב" מ א ד"ה כדרב בתי' ראשון, שאף לר"י אפשר לעקור דבר שבממון דוקא על ידי תנאי; שער"י ש"ז פט"ז וחי' מרן רי"ז הלוי ריש הל' נזירות ע"פ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי.
  204. ↑ חי' ר"ש שקופ ושער"י שם. ועי"ש שברצון חבירו יכול לעקור ע"י תנאי, אף במקום שמחילה לא מועילה, כגון מחילה קודם הנישואין חיוב שכו"ע (ע"ע, וע' מחילה).
  205. ↑ עי' ציון 298. אחרונים שבציון 320. ועי' ציונים 300, 318, 332, 355 שי"מ דברי ר"י בע"א.
  206. ↑ שער"י שם.
  207. ↑ שם.
  208. ↑ עי' ציון 302. שער"י שם. על ביאורים אחרים בדעת ר"מ עי' ציונים 303, 313, 333, 356.
  209. ↑ עי' ציונים 300, 318, שי"ס שלדעת ר"י תנאי בדבר שבממון מועיל משום מחילה, ולא משום התנאי.
  210. ↑ עי' ציונים 340 ואילך.
  211. ↑ עי' רמב"ן ב"ב קכו ב שלר"י בדבר שבממון בידו לומר שלא יתחייב, ואבי עזרי פ"ו מהל' אישות ה"י בדעתו, שהבעל הוא העוקר, ואף במקום שאין מחילה מועילה, ועי' ציון 311, 315, שי"מ דברי הרמב"ן בע"א; עי' מחנ"א דיני אונאה סימן טו; נתיה"מ סי' ריב ס"ק ד וסי' רכז ס"ק ע"פ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי. ועי' ציון 340 שכתבו אחרונים שכ"מ בדברי ראשונים.
  212. ↑ רמב"ן שם.
  213. ↑ אבי עזרי שם.
  214. ↑ עי' ציון 298. נתיה"מ שם.
  215. ↑ עי' אחרונים שבציון 328. ועי' ציונים 300, 318, 322, 355 שי"מ דברי ר"י בע"א.
  216. ↑ עי' ציון 302. עי' אחרונים הנ"ל. על ביאורים אחרים בדעת ר"מ עי' ציונים 303, 313, 325, 356.
  217. ↑ חי' מרן רי"ז הלוי ריש הל' נזירות ע"פ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי, שבלא דין תנאי מתחייב בע"כ אף בדבר שבממון; קוב"ש ב"ב אות ריא, ע"פ תוס' שם מט א ד"ה וכדרב בתי' ראשון, שאף לר"י אפשר לעקור דבר שבממון רק על ידי תנאי (עי' ציון 320). וכ"מ בחי' ר"ש שקופ ושער"י שבציון הנ"ל. ועי' ציונים 300, 318, שי"ס שלדעת ר"י תנאי בדבר שבממון מועיל משום מחילה, ולא משום התנאי.
  218. ↑ קוב"ש שם.
  219. ↑ משנה ב"ב קכו ב.
  220. ↑ עי' להלן.
  221. ↑ גמ' ב"ב שם. על הטעם שאין היורש מוחל, ע"ע ירושה ציונים 1600 ואילך. על הטעם שצריך לדין מתנה עמשכ"ב, אע"פ שלכאו' אין לאדם בעלות על ממונו לאחר מיתה, ע"ע הנ"ל, ציונים 1595 ואילך. ועי' ציון 356, שי"ס שזוהי שאמר ר"מ שהמקדש את האשה ע"מ שלא יתחייב בשכו"ע תנאו בטל, שכוונתו לעקירת החיוב ללא מחילה.
  222. ↑ עי' גמ' ב"מ נא א, שי"ל שמה שאמר רב שהמוכר על מנת שאין לך עלי אונאה, יש לו עליו אונאה, היינו אף לסוברים שתנאי קיים בדבר שבממון, ובארו שם ב, שאינו חשוב מתנה עמשכ"ב, משום דלא ידע דמחיל.
  223. ↑ עי' נמו"י שם, ומחנ"א דיני אונאה סימן טו ונתיה"מ רכז יג בדעתו, ולבוש שם סעי' כא ונתיה"מ שם בדעתו, ומחנ"א שם ע"פ תוס' מכות ג ב ד"ה ע"מ. ועי' מחנ"א ונתיה"מ שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' קמ, ועי' נתיה"מ שם שכ"מ בתוס' כתובות נו א ד"ה הרי. וכ"מ במהרש"א שם פד א בדעת תוס' שם ד"ה וסבר, שכאשר אינו יודע, חשוב מתנה עמשכ"ב. וע"ע מחילה, שי"מ דברי רב בע"א. ועי' נתיה"מ שם שאפשר שאף כשאינו יודע, כשמוחל בפירוש מועילה מחילה, אלא שאם לא מחל בפירוש, אינו מתכוין למחול. ועי' סמ"ע שם ס"ק לז, וקצוה"ח שם ס"ק ח.
  224. ↑ מחנ"א ונתיבות שם.
  225. ↑ ע"ע כתובה ציון 1341.
  226. ↑ ע"ע כתובה: בתנאי ובמחילה.
  227. ↑ בני אהובה אישות פי"ב ה"ח, בדעת הרמב"ם שם, שא"א להתנות לבטל חיוב כתובה, ובדעת המ"מ שם שהיינו משום שעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה, ואף שלכאו' כתובה הוא דבר שבממון, ומה מועיל שעשו חיזוק כשל תורה. ועי' ציון 425 שי"מ דברי הרמב"ם והמ"מ בע"א. ועי' בני אהובה שם שאף שלהלכה חיוב כתובה מדרבנן, (ע"ע) עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה, (עי' ערכו ציון 168).
  228. ↑ עי' לעיל.
  229. ↑ עי' ציונים 295 ואילך.
  230. ↑ חי' הגר"ש שקופ גיטין סי' כב, ע"פ רא"ש חולין פ"י סי' ח, שמכירת פרה בתנאי שהמתנות יהיו למוכר (עי' להלן) חשוב מתנה עמשכ"ב. ועי' כנה"ג הגהות טור יו"ד סי' סא וחת"ס חולין קלג ב ושרשי הים הל' אישות פי"ב ה"ז ד"ה ולע"ד, שדנו על תנאי זה, למה אינו חשוב דבר שבממון, ותי' באופ"א, וצ"ב סברתם.
  231. ↑ ע"ע זרוע ולחיים וקיבה ציון 308.
  232. ↑ חי' ר"ש שקופ שם.
  233. ↑ ע"ע עבד כנעני.
  234. ↑ חי' ר"ש שקופ שם.
  235. ↑ עי' ציון 336.
  236. ↑ עי' ציונים 311 ואילך.
  237. ↑ עי' ציונים 300, 318.
  238. ↑ עי' ציון 300. ועי' ציונים 322, 332 שי"מ דברי ר"י בע"א.
  239. ↑ עי' ציון 302. עי' רשב"א כתובות נו א בשם בעלי התוס' (וכ"ה בחי' הר"ן שם) ומל"מ אישות פט"ו ה"א בדעתו. ועי' ציונים 303, 313, 325, שי"מ דברי ר"מ בע"א. על ביאורים אחרים בדעת ר"מ עי' ציונים 303, 313, 325, 333.
  240. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 322, 331.
  241. ↑ עי' ציון 295 ואילך. ועי' ציונים 464 ואילך, שי"ס שהתנאי קיים מטעם אחר, ולשיטתם י"ס שהתנאי קיים אף בלשון "שאין בו" עי' ציון 479.
  242. ↑ עי' ציון 295 ואילך.
  243. ↑ ר' ענן בשם שמואל בגמ' ב"מ נא ב לענין אונאה, וגמ' מכות ג ב, לענין שביעית.
  244. ↑ עי' רש"י מכות ג ב ד"ה לדידי. וע"ע שמטת כספים, ששמיטה היא זכות הלוה, ולכן שייך למחול. מאירי מכות שם.
  245. ↑ גמ' שבציון 360.
  246. ↑ רש"י מכות שם ד"ה לדידי; ראשונים שבציון 365.
  247. ↑ רש"י מכות שם.
  248. ↑ תוס' ב"מ שם ד"ה על מנת, ותורא"ש שם, ורמב"ן מכות שם, בשם רבינו שמואל; רמב"ן ב"מ שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; חי' הר"ן שם. ועי' תוס' שם ורמב"ן שם ד"ה על מנת, שהוכיחו מגמ' מכות שם, שהשוו בין לשון אין בו אונאה ללשון לא תשמיטני שביעית, ומשמע שאף באונאה המשמעות היא כמו בשביעית, שמתנה שלא יחול האיסור, ועי' ציון 367.
  249. ↑ תוס' ב"מ שם ד"ה על מנת, בדעת רש"י דלהלן.
  250. ↑ רש"י ב"מ שם ד"ה שאין בו ומכות שם ד"ה לדידי; עי' פרי"ד ב"מ שם. ועי' תוס' ותורא"ש ב"מ שם, וריטב"א מכות שם, שאף שבגמ' השוו בין לשון "אין בו אונאה" ללשון "לא תשמטני שביעית", עי' ציון 365, היינו רק לענין שיש חילוק בין הלשונות, ועי' ריטב"א שם שהוא דוחק. ועי' ריטב"א ב"מ שם שתמה שא"כ מועיל אף לשון "שאין בו דין אונאה" ול"מ כן.
  251. ↑ שו"ת הרא"ש כלל עז סימן ד, שאפשר שזהו טעם מקומות שנהגו שאין שביעית משמטת, לפי שסומכים על תנאי זה שכותבים בשטרותיהם. ועי"ש שאף שאין לבו מסכים יפה לדבר זה, מ"מ מניחם לדון כמנהגם, ועי' ציון 3, שהרא"ש פי' טעם אחר במנהגם. וע"ע שמיטת כספים טעמים נוספים במנהגם.
  252. ↑ רא"ש שם. ועי"ש שמכל מקום
  253. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל סד סימן ד, וכלל עז סימן ב, שמטעם זה אין מוחה ביד אלו שאין נוהגים שמיטת כספים, ועי' ציון 1, שהרא"ש פי' טעם אחר במנהגם. וע"ע שמיטת כספים טעמים נוספים במנהגם.
  254. ↑ דברים כד טו. שו"מ דלהלן.
  255. ↑ ע"ע שכירות פועלים. שו"מ דלהלן.
  256. ↑ עי' ציונים 360 ואילך.
  257. ↑ שו"מ שתיתאה סי' א. ועי"ש שכ"מ מספר חסידים שבציון 399, שהוכיח שמועיל תנאי לענין איסור בל תלין, מתנאי לענין אכילת פועל בשעת מלאכתו, משמע שחל אף בלשון שלא יחול האיסור, דאל"כ לא היה צריך להוכיח מפועל, שהדבר פשוט שתנאי מועיל בדבר שבממון, עי' ציון 295 ואילך, 297. ועי"ש שתמה על המג"א שבציון 384, שאין מועיל תנאי על החיוב ליתן לשמש ממאכל שעוסק בו. וע"ע בל תלין, ציון 121.
  258. ↑ אהבת חסד, נתיב החסד ח"א פ"י אות כד, שמש"כ ספר חסידים שם, שמועיל תנאי לענין בל תלין, היינו דוקא כשמתנה עם הפועל שיתרצה להמתין על פירעון שכרו, שמועיל כמו על מנת שלא תשמטני בשביעית, עי' ציון 360 ואילך. וע"ע בל תלין ציון 120.
  259. ↑ שו"ת הריב"ש דלהלן. ועי' שיירי קרבן לירושלמי כתובות פ"ה ה"ח, שיכול להתנות שלא יתחייב בעונה, שאינו חשוב מתנה עמשכ"ב, שכיון שמתרצית בשעת קידושין, אין לה עינוי במניעת תשמיש.
  260. ↑ עי' לעיל.
  261. ↑ הפלאה קונטרס אחרון סימן סט ס"ק ו בדעת רש"י והרמב"ם (ושאר ראשונים) שבציון 376, ע"פ גמ' קידושין יט ב, שלא הקשו על שיטת רבנן שא"א להתנות על ביטול היעוד, ממה שבדבר שבממון תנאו קיים, כדרך שהקשו בירושלמי שבציון 390.
  262. ↑ רש"י קידושין יט ב ד"ה בדבר, וב"מ נא א ד"ה ר' יהודה, ועי' רש"י ב"מ צד א ד"ה בדבר; עי' רשב"ם ב"ב קכו ב ד"ה בדבר: אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא הוא, וגליון מהרש"א שבציון 409, בדעתו, שצער הגוף הוא טעם בפ"ע; תוס' כתובות נו ב ד"ה ושמעינן; רמב"ם הל' אישות פ"ו ה"י ופי"ב ה"ז; רשב"א כתובות שם א; מאירי כתובות שם וב"מ שם; רי"ו נכ"ב ח"ד; טור אבה"ע סי' לח, וסי' סט; ר"ן קידושין שם וכתובות שם; ריב"ש סי' תפד. ועי' מל"מ הל' אישות פ"ו ה"י שלכאו' כ"מ בירושלמי קידושין פ"א ה"ב, שעונה חשובה כדבר שבגוף, ששאלו "ועונה לאו תנאי גוף הוא", ועי' אחרונים שבציון 415, שבארו את דברי הירושלמי בע"א.
  263. ↑ רש"י שם ושם; רשב"א כתובות שם; ר"ן שם ושם. ועי' ריטב"א כתובות שם, שכ"מ מדברי רבי יהודה שבציון 298, שאמר לענין המקדש ע"מ שלא יתחייב בשכו"ע, ש"בדבר שבממון" תנאו קיים, משמע שבא להוציא עונה, ועי' ציון 390. ועי' לח"מ הל' אישות פט"ו ה"א, בתי' שני, ומל"מ שם, בתי' שני, שאף שהמוחלת עונתה לבעלה, יכול בעלה להמנע מעונה, מכל מקום לא חלה מחילה, ויכולה לחזור ולתבעו (ע"ע עונה).
  264. ↑ מל"מ שם בתי' ראשון
  265. ↑ ע"ע חובל בחבירו: איסורו.
  266. ↑ ע"ע שכירות פועלים.
  267. ↑ עי' ריב"ש שבציון 376, שא"א להתנות בדבר שיש בו צער הגוף, וגדו"ת שער ב ח"א אות ב בדעתו שהוא משום מתנה עמשכ"ב.
  268. ↑ גדו"ת שם ע"פ ריב"ש שם.
  269. ↑ ע"ע סעודה.
  270. ↑ עי' מג"א סי' קסט ס"ק א, שא"י יכול להתנות משום צער הגוף, ואפיקי מגינים שם, בדעתו, שהוא משום מתנה עמשכ"ב. ועי' ציון 371.
  271. ↑ ע"ע עבד עברי.
  272. ↑ עי' נוב"י אה"ז מהדו"ת סי' לא, ע"פ רא"ש קידושין פ"א סי' כז, שמועיל תנאי במאכל עבד עברי. ועי"ש שלענין חיוב האדון להשוות את האדון במשכבו, שלא ישכב על האדון על כר, והעבד על הארץ (ע"ע עבד עברי) חשוב דבר שיש בו צער הגוף, ואין התנאי מועיל בו. ועי' ציון 415.
  273. ↑ עי' ציון 295 ואילך.
  274. ↑ לח"מ שם.
  275. ↑ עי' שיטמ"ק כתובות שם בשם רש"י מהדו"ק, שצער הגוף "לא מחלה ליה", ומל"מ הל' אישות שם בדעתו, שהמחילה מועילה, אלא שמסתמא אינה מוחלת, ולכן אומדים שהתנאי בא להפקיע את החיוב, ואינו חל; עי' לח"מ שם בתי' ראשון, וכתב שהוא דוחק.
  276. ↑ ר"ח מובא בשלנ"ל קידושין יט ב, וברא"ה ורבינו קרשקש כתובות נו א, ועי' ראשונים הנ"ל, שר"ח נסמך על הירושלמי ב"מ פ"ז ה"ז: תנאי ממון תנאו קיים, תנאי שאינו של ממון תנאו בטל, כיצד אמר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי וכו' ועונה הרי זו מקודשת. עי' מרדכי ב"מ סי' שסט ושו"ת הריטב"א סי' קיז בשם הרא"ה, וריטב"א קידושין יט ב וכתובות נו א וב"מ נא א וב"ב קכו ב, ואגודה ב"מ סי' קמא, ע"פ ירושלמי שם; שו"ת מהרי"ק סימן י בשם ר"ת, ועי' מרדכי כתובות סי' ריג בשם ר"ת, ועי' מל"מ אישות פ"ו ה"י שר"ת נסמך על הירושלמי הנ"ל. ועי' ריטב"א כתובות שם, שגרס כן להדיא בירושלמי: ועונה לאו דבר שבממון הוא", אך במרדכי שם הוכיחו מהירושלמי כגירסא שלפנינו (עי' לעיל). ועי' ריטב"א כתובות שם, שלפי"ז מה שהאריך רבי יהודה שבציון 298, "בדבר שבממון" תנאו קיים, עי' ציון 377, בא להוציא תנאי בדבר שיש בו איסור, ולא עונה (המוזכרת בברייתא שם). ועי' רא"ה כתובות סג א, שדן אם אפשר להוכיח כן מירושלמי כתובות פ"ה ה"ח. ועי' מל"מ שם שדברי ר"ת שהביא מהרי"ק, לא הובאו בתוס'. ועי' מל"מ שהקשה מירושלמי שבציון 376, ועי' אחרונים שבציון 415 שמפרשים את הירושלמי בע"א. ועי' הפלאה שם, שהמרדכי הוכיח מתוספא, וצ"ב כוונתו, שבמרדכי הביא רק ירושלמי. ועי' הפלאה שם, שיש לדחות ש"עונה" המוזכרת בתוספתא ובירושלמי, אינה מצות עונה.
  277. ↑ עי' ציון 295.
  278. ↑ ריטב"א שם. ועי' מהרי"ק שם, שלר"ת אף עונה ניתנה למחילה. ועי' באגודה שם, שהטעם לפי שיכול לבטלה ע"י ממון, וכן הביא הב"ח אהע"ז סי סט בשם המרדכי שם, ועי' ב"ח שם שהיינו שיכול לפייסה עד שתמחל.
  279. ↑ עי' ציון316.
  280. ↑ הערות (רי"ש אלישיב) ב"מ צד א.
  281. ↑ ע"ע שכירות פועלים.
  282. ↑ שו"ת הריטב"א שם בשם הרא"ה.
  283. ↑ ע"ע פועל.
  284. ↑ ע"ע בל תלין.
  285. ↑ ספר חסידים סי' תתרסו, מובא בש"ך חו"מ סי' שלט ס"ק ב, ע"פ משנה ב"מ פג א, שמועיל תנאי לענין מאכל הפועל.
  286. ↑ שו"ע הרב חו"מ הל' שאלה ושכירות וחסימה סעי' יח.
  287. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ו סי' רנד.
  288. ↑ עי' ציונים 295 ואילך. רא"ש דלהלן, וכ"מ ברשב"א שם, שכתב את דבריו לדינא, וקי"ל שמתנה עמשכ"ב בדבר שבממון, תנאו קיים, עי' ציון 297.
  289. ↑ שו"ת הרא"ש כלל קח סי' טו.
  290. ↑ עי' ציון 390.
  291. ↑ עי' ציון 390.
  292. ↑ ע"ע עונה.
  293. ↑ עי' לעיל.
  294. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 376 ואילך, שדנו על תנאי לביטול מצות עונה, ושבו"י ח"א סי' עה בדעתם, שאף שיש מצוה בעונה ; עי' שבו"י שם שאף הרשב"ם שבציון 409, שכתב "מצוה" לאו דוקא נקט.
  295. ↑ עי' רשב"ם ב"ב קכו ב ד"ה בדבר: אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא הוא, וגליון מהרש"א ב"ב שם בדעתו, ועי' שבו"י שבציון 408. ועי' שבו"י שם שכעי"ז בשו"ת תורת אמת סי' סב בשם הגאונים, וצ"ב כוונתו.
  296. ↑ ע"ע עונה.
  297. ↑ ע"ע עבד עברי.
  298. ↑ עי' ציון 386.
  299. ↑ עי' לעיל.
  300. ↑ עי' ציון 376.
  301. ↑ נוב"י אה"ז מהדו"ת סי' לא, ע"פ רא"ש קידושין פ"א סי' כז שמועיל תנאי במאכל עבד עברי; מנ"ח מצוה מב אות ב ע"פ רבי חייה בר אדא בירושלמי קידושין פ"א ה"ב: תפתר בקטנה, ועי"ש שתמה, שלא הובא כן בפוסקים. וע"ע עבד עברי, שי"ס שהחיוב להשוות את העבד לאדון, הוא רק משום מידת חסידות, ועי' נוב"י שדן בחיוב זה משום מתנה עמשכ"ב, ומשמע שהוא חיוב מעיקר הדין, עי' ציון 265. ועי' רא"ש שם שה"ה שמועיל תנאי לענין זכות הפועל לאכול מבעה"ב (ע"ע שכירות פועלים). ועי' מנ"ח שם שהיינו כשמתנה עם אביה, שהקטנה תמחול על העונה, וכגון כשבאה לעונת הפעוטות שיכולה למחול. ועי' הפלאה קונ"א סי' סט ס"ק ו, שתמה שעתידה להיות גדולה תחתיו, ואז יהיה לה צער (ועי' ציון 254) וביאר את הירו' בע"א, וכן פי' בבני אהובה הל' אישות פ"ו ה"י.
  302. ↑ חת"ס דלהלן.
  303. ↑ חת"ס ב"מ צד א.
  304. ↑ משנה ב"מ צד א.
  305. ↑ עי' ציונים 302 ואילך.
  306. ↑ גמ' ב"מ שם.
  307. ↑ חת"ס שם. ועי' ראשונים שבציונים עי' ציונים 166, 454, 238, 446, שמבארים את דברי הגמ' שם בע"א, וצ"ב האם חולקים וסוברים שאין שייך להתחייב בחיובי שומרים ללא דין התורה, או שסוברים שאין מפרשים בדעתו, שמתחייב שלא בדיני תורה.
  308. ↑ גמ' כתובות נו א שהקשו שלרבי יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים, עי' ציונים 295 ואילך, למה אינו יכול לבטל חיוב כתובה. ועי' רעק"א כתובות נו ב, שמדברי תוס' שם ד"ה הא דרבנן, משמע שאף לסוברים שהפוחת מחיוב כתובה בעילתו בעילת זנות (ע"ע כתובה ציונים 1125 ואילך) תנאי לבטל חיוב כתובה אינו חשוב כתנאי בדבר של איסור, וכ"מ בבני אהובה הל' אישות פי"ב ה"ו דעת הרמב"ם שם (עי' ציון 344). ועי' בני אהובה שם, הטעם, לפי שאף אם יתבטל התנאי, בעילתו בעילת זנות, שהאשה לא סומכת דעתה על כתובתה, (ע"ע הנ"ל ציון 1139 ואילך) ועי' פרשת המלך שם, ואבנ"ז אה"ע שכא, טעם נוסף שאינו חשוב כדבר שבאיסור, לפי שיכול הוא שלא לבעול, ולא יעבור על האיסור.
  309. ↑ ציון 267.
  310. ↑ ע"ע כתובה ציונים 1125 ואילך.
  311. ↑ ע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם, ועי' ציון 267. עי' לחם משנה הל' אישות פי"ב ה"ו, בדעת הרמב"ם שם, שא"א לבטל או לפחות מחיוב כתובה, לפי שהפוחת מחיוב כתובה, בעילתו בעילת זנות, ובדעת המ"מ שם, שהוא משום שעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, ואפילו שבדבר שבממון התנאי קיים אף בדבר הכתוב בתורה, ועי' ציון 344, שי"מ דברי הרמב"ם והמ"מ בע"א. ועי' אבנ"ז אה"ע שכא, שאף שלא מצינו שיטה כזו בגמ', כך עולה להלכה, בצירוף ב' השיטות, שהפוחת מכתובה בעילתו בעילת זנות, ושחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. וכ"מ בט"ז אבה"ז סי' סט ס"ק ד, שכתב שאין מועיל תנאי לבטל כתובה, לפי שאסור להשהות את אשתו בלא כתובה. ועי' פרשת המלך אישות שם שי"ל של' המ"מ, שעשו חיזוק "כשל תורה" לאו דוקא, ור"ל יותר משל תורה, כל' הרמב"ן שהוא מקור דבריו.
  312. ↑ עי' ציון 316.
  313. ↑ ע"ע כתובה, ציונים 1125 ואילך.
  314. ↑ חזו"א אה"ז סי' סה אות ה בדעת הרמב"ם שם. ועי' חזו"א שם, שאף שבגמ' כתובות נו ב, לא בארו כן בדעת ר"מ, שסובר שא"א לבטל חיוב כתובה, ע"ע כתובה ציונים 1314 ואילך, היינו משום שבלשון ר"מ נראה שאי"ז טעמו.
  315. ↑ עי' רמב"ן כתובות נז א, בדעת ר"מ שא"א לבטל חיוב כתובה משום שלדעתו חיובה מהתורה, ולדעתו אין תנאי חל לבטל אף בדבר שבממון; עי' ר"ן ומ"מ שבציון 425, בדעת הרמב"ם, שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
  316. ↑ חזו"א אה"ז סי' סה אות ח, בדעת הרמב"ן שבציון 429, ונראה שה"ה בדעת הראשונים שבציון הנ"ל.
  317. ↑ ע"ע עבד כנעני.
  318. ↑ ע"ע הנ"ל.
  319. ↑ ע"ע שאר כסות ועונה.
  320. ↑ עי' ציונים 200 ואילך.
  321. ↑ חי' ר"ש שקופ קידושין סי' ל.
  322. ↑ ציון 1852. ועי' שו"ת ריב"ש סי' קעח, בשם ר' האי גאון, שהכותב כל נכסיו לאחרים, חשוב מתנה עמשכ"ב, ועי' ב"י חו"מ סי' רפב שתמה, שבתורת מתנה אינו חשוב מתנה עמשכ"ב.
  323. ↑ ראב"ד בשיטמ"ק ב"מ צד א; תוס' כתובות נו ב ד"ה הרי זו; תורא"ש שם.
  324. ↑ ע"ע שומרים.
  325. ↑ ראב"ד שם; תוס' שם, בתי' ראשון.
  326. ↑ ע"ע שומרים. וע"ע הנ"ל, האם צריך לשעבד את עצמו לחיובים כפי הנאתו, או שהתורה ירדה לסוף דעת השומרים, וקבעה את גודל השעבוד בהנאת השומר.
  327. ↑ תוס' שם בתי' שני; תורא"ש שם.
  328. ↑ משנה ב"מ שם.
  329. ↑ עי' ציונים 302 ואילך.
  330. ↑ גמ' ב"מ שם.
  331. ↑ עי' ראשונים שבציון 438.
  332. ↑ עי' ראשונים שבציונים 166, 454, 238, 421, שפי' את דברי הגמ' שם בע"א.
  333. ↑ עי' ציון 445.
  334. ↑ עי' ציונים שבציון 447.
  335. ↑ ר"ח בשטמ"ק ב"מ צד א; ר' ברוך הספרדי שם; רמב"ן שם; חי' הר"ן שם. וכ"מ בר' אשר מלוניל שם, שעקר ליה לחיוב שומר מעיקרא מיניה.
  336. ↑ משנה ב"מ שם.
  337. ↑ עי' ציונים 302 ואילך.
  338. ↑ גמ' ב"מ שם.
  339. ↑ ראשונים הנ"ל.
  340. ↑ עי' ראשונים שבציונים 166, 238, 446, 421, שפי' את דברי הגמ' שם בע"א, ומשמע שסוברים שבדעתו לקבל על עצמו להיות שומר, שלא ע"פ דיני שומרים שבתורה, וחשוב מתנה עמשכ"ב.
  341. ↑ עי' ציון 453.
  342. ↑ עי' ציונים שבציון 455.
  343. ↑ עי' ציון 422 ואילך.
  344. ↑ ציונים 22 ואילך, 151 ואילך, 174 ואילך.
  345. ↑ עי' מחנ"א דיני ריבית סי' לח, שהדבר תלוי אם עוקר את כל התקנה, או רק חלק ממנה.
  346. ↑ ע"ע הלואה ציונים 193 ואילך.
  347. ↑ ציונים 128 ואילך.
  348. ↑ עי' רמב"ן ב"מ נא ב, שמדברי ר' ענן שבציון 360, שאף במקום ספק, התנאי קיים רק כשמתנה בלשון "על מנת שאין לך עלי", מוכרח שחולק על הסוברים שספק יותר קל מודאי, שלדעתם מועיל אף בלשון "על מנת שאין בו אונאה" עי' ציון 479.
  349. ↑ שם א. ועי' ציון 484, שי"ס שבמקום ספק התנאי בטל, אף לסוברים שבדבר שבממון תנאו קיים.
  350. ↑ גמ' שם ב: אמר לך שמואל וכו'. ועי' שם: רבא אמר לא קשיא וכו', ומשמע שבא לקיים את האוקימתא הנ"ל, וכ"כ רמב"ן שם בשם חכמי הצרפתים, אמנם עי' רמב"ן שם, שביאר את דברי רבא בע"א. וע"ע מחילה, שי"מ בטעם רב, שאין מחילה במקום ספק, ולפי"ז אף לדעתו, במקום ספק, אינו חשוב מתנה עמשכ"ב.
  351. ↑ גמ' שם.
  352. ↑ עי' ציון 202.
  353. ↑ חי' מרן רי"ז הלוי הל' נחלות פ"ו ה"י. ועי' כעי"ז בחידושי הגרי"ז נזיר יא א, וצ"ב.
  354. ↑ עי' ציון 181.
  355. ↑ חכמת שלמה או"ח סי' קח ס"ח. ועי"ש שהוכיח שתנאי שבממון, קל מתנאי שבאיסור, שהרי יש סוברים שכל תנאי שבממון קיים, עי' ציונים 295 ואילך.
  356. ↑ עי' ציון 464.
  357. ↑ רמב"ן ב"מ שם; ריטב"א שם; שו"ת הרא"ש כלל לג סי' א.
  358. ↑ עי' רעק"א שם.
  359. ↑ תוס' ב"מ נא ב ד"ה אבל; תוס' מכות ג ב ד"ה ושמואל. ועי' שו"ת תורת אמת סי' סד, שדוקא כשהתנאי הוא שהלוה לא ישמטנו בשביעית, אבל כשמתנה שהשביעית לא תשמט, חשוב בתורת ודאי, ועי' שרשי הים אישות פי"ב ה"ז ד"ה ולא נחה דעתי, שתמה ע"ז. ועי' שרשי הים שם, ד"ה ובמ"ש התוס', שתמה מכמה מקומות בהם מצינו שלר"מ אין תנאי מועיל בדבר שבממון, ואף שיתכן שלא יבוא לידי עקירה בפועל.
  360. ↑ עי' ציון 473.
  361. ↑ רעק"א כתובות נא ב, ע"פ תוס' שם ד"ה הכא, בתי' שלישי, לענין מחילה, עי' ציון 498.
  362. ↑ רעק"א שם, ע"פ תוס' שם בתירוצים הראשונים, לענין מחילה, עי' ציון 497.
  363. ↑ עי' ציונים 362 ואילך.
  364. ↑ עי' ציון 464.
  365. ↑ רמבן ב"מ שם.
  366. ↑ עי' ראשונים שבציון 473, שתנאי בשביעית חשוב ספק עקירה, ומכל מקום אין התנאי קיים אלא בלשון על מנת שאין לך עלי.
  367. ↑ עי' ציונים 295 ואילך.
  368. ↑ גמ' ב"מ נא ב, שמה שאמר רב, שתנאי שלא יהא אונאה במקח בטל, היינו כשיטת ר"מ שתנאי שבממון בטל.
  369. ↑ גמ' שם א. ועי' תוס' שם ב ד"ה הכא, בתי' שני, שכ"מ בגמ' כתובות פד א, שתנאי לבטל חיוב כתובה, קיים כדין דבר שבממון, ואף שספק אם תמות קודם ותבוא לידי גביית כתובתה, ועי' ציון 498, שי"מ את דברי הגמ' שם בע"א. ועי' ציון 465, שי"ס שבמקום ספק התנאי קיים, אף לסוברים שתנאי בטל בדבר שבממון.
  370. ↑ גמ' ב"מ שם א-ב: אמר לך רב אנא דאמרי וכו'. ועי"ש שם ב: רבא אמר לא קשיא וכו' ומשמע שבא לקיים את האוקימתא הנ"ל, וכ"מ ברמב"ן שם בשם חכמי הצרפתים, אמנם עי' רמב"ן שם, שביאר את דברי רבא בע"א.
  371. ↑ עי' שו"ת תורת אמת סי' סד, תי' שלישי; שרשי הי"ם הלכות אישות פי"ב ה"ז, ד"ה ולע"ד נר' לישב שם; עי' ארעא דרבנן מהדו"ק מערכת אות מ סימן תט; חי' רבינו חיים הלוי מכירה פי"ג ה"ג, בדעת הרמב"ם שם.
  372. ↑ חי' ר' חיים הלוי שם.
  373. ↑ עי' ציון 485.
  374. ↑ שו"ת תורת אמת סי' סד, בתי' שלישי, בדעת הרא"ש כלל לג סי' א.
  375. ↑ עי' שו"ת משאת משה חו"מ ח"א סי' ג, שהוכיח שלא מצינו חילוק בין ספק אחד לב' ספקות.
  376. ↑ עי' ציון 485. שרשי הים אישות פי"ב ה"ז, ד"ה ולע"ד נר' ליישב, בדעת שו"ת הרא"ש כלל לג סי' א.
  377. ↑ עי' אחרונים ציונים 111, 118, 127, 129, שפי' דברי הרא"ש שם בע"א.
  378. ↑ עי' ציון 496.
  379. ↑ עי' ציון 485.
  380. ↑ עי' מלחמות לרמב"ן כתובות מב א (מדפי הרי"ף); חי' הרא"ה כתובות פד א; ריטב"א שם; לחם רב סי' נא בדעת הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פ"ט ה"י, ובהל' מכירה פי"ג ה"ג, והטור חו"מ סי' סז ובסי' רכז, שתנאי שלא תשמטנו בשביעית קיים, אף שתנאי שלא יהא אונאה במקח, בטל, משום שהתנאי בספק (עי' ציון 485) שכיון שודאי תבוא שביעית, חשוב ודאי; גדו"ת שער מה אות ז, בדעת הרמב"ם שם ושם. ועי' לח"מ הל' מכירה שם, שהוא דוחק וצ"ע. ועי' לח"מ ולחם רב שם, שדימו לדברי התוס' שבציון 473, שתנאי שלא תשמטנו שביעית חשוב ספק עקירה, ועי' גדו"ת שם, שאינו דומה, שלענין ספק עקירה, כל שיש אפשרות שלא יעקר, חשוב ספק, אבל לענין מחילה, חשוב שיודע ומוחל, וכעי"ז בכנה"ג הגהות טור חו"מ סי סז אות ח, ובחידושי ר' חיים הלוי הל' מכירה שם.
  381. ↑ תוס' ב"מ נא ב ד"ה הכא; תוס' כתובות פד א ד"ה וסבר. ועי' ציון 498. ועי' חידושי ר' חיים הלוי שם, בביאור שיטתם.
  382. ↑ עי' ציון 495.
  383. ↑ תוס' ב"מ נא ב ד"ה הכא, בתי' ראשון ושני.
  384. ↑ ע"ע כתובה ציון 39, שהטעם שתקנו חכמים חיוב כתובה (לסוברים כן) היינו בשביל שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. תוס' שם בתי' שלישי.
  385. ↑ ע"ע שמיטת כספים.
  386. ↑ ע"ע הנ"ל.
  387. ↑ ע"ע הנ"ל.
  388. ↑ אחיעזר ח"ג סי' פב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מתנה_על_מה_שכתוב_בתורה_(ב)&oldid=159806"