אנציקלופדיה תלמודית:מתן דמים

הגדרת הערך - נתינת דם החטאות-הפנימיות* על המזבח-החיצון*.

גדרו

מתן דמים נבדל מן הזריקה* והשפיכה וההזאה* שנאמרו בקרבנות, שהשפיכה והזריקה הן בכלי והרבה בפעם אחת, וההזאה - מלבד הזאה של חטאת-העוף*, שהיא מגוף העוף^[1] - היא באצבע, טיפין טיפין, בכח מרחוק, ומתן דמים, אף על פי שהוא גם באצבע, טיפין טיפין, אינו אלא בנחת ומקרוב^[2]. שינה מתן קרנות, פסול^[3], שאם שינה ונתן בכלי ולא באצבע, פסול^[4].

החייבים במתן דמים

אין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד^[5], שנאמר: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנֹת מזבח העֹלה^[6]. מהם החטאות-הפנימיות*, שדמם טעון הזאה בפנים, בהיכל, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, או אף בקודש הקדשים^[7], הטעונות הזאה*, ועל כך ע"ע הזאה (א). והחטאות-החיצוניות*, והן כל החטאות סתם, בין של יחיד בין של ציבור, שדמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרבנות מזבח-החיצון*^[8].

מקום נתינת הדם

החטאות הטעונות מתן דמים^[9], טעונות מתן דמים על מזבח-החיצון*^[10], שנאמר: ונתן על קרנֹת מזבח העֹלה^[11] - החיצון^[12] - ולא על קרנות מזבח הפנימי^[13].

החטאות הטעונות מתן דמים^[14], טעונות ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח-החיצון*^[15]. ובמקום המתנה, נחלקו תנאים:

א) לדעת רבי בברייתא - וסתם משנה^[16], וסתם תוספתא^[17], ור' מאיר בתוספתא^[18], וסתם ברייתא^[19] - נותן הדם מחוט הסיקרא^[20] ולמעלה^[21], שנאמר: וההראל - מזבח^[22], והוא נקרא 'הר אל', כלומר: במת אל, לפי שהיו עובדים מקדם לאלהים אחרים על ההרים הגבוהים^[23] - ארבע אמות^[24], וודאי אין הכוונה שגובהו או רוחבו של המזבח הוא ארבע אמות^[25], ואף הקרנות אינן תופסות ארבע אמות במזבח, שאף על פי שכל אחת היא אמה על אמה^[26], אינן אוכלות במזבח אלא שתי אמות מן המזבח למערב ושתים מן הדרום, היינו שתים על שתים^[27], אלא על כרחך פירוש הכתוב: שרשות הקרנות תוספת למטעה מהן ארבע אמות, דהיינו עד החוט, שכולו נקרא כאן "קרן"^[28].

ב) ולדעת ר' אלעזר בר' שמעון בברייתא - וחכמים בתוספתא^[29] - דמי החטאת אינם ניתנים אלא על גוף הקרן^[30], שכל עצמה ועיקר מצותה אינו אלא שם^[31], שהרי כתוב "קרן"^[32], ולדעתו בכל מקום שנותן בקרן די^[33]. ויש הסובר שאף לדעתו, מכל מקום מצוה לתת בחודו של קרן^[34].

לדעת הסוברים שנותנים הדם מחוט הסיקרא ולמעלה^[35], נחלקו אמוראים: יש הסוברים שנותן כנגד חודה של קרן^[36], ולא יותר מזה^[37], שכפי שקרן היא אמה על אמה^[38], אף כל שתחתיו כנגדו הוא קרן^[39], וזהו ששנינו: מחטא - מתן דמים של חטאת קרוי חיטוי^[40], לשון הכתוב: הכהן המחטא אֹתָהּ^[41] - ויורד כנגד חודה של קרן^[42]. ויש הסוברים שמצוה לתת המתנה כנגד חודה של קרן^[43], ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן, כיפר^[44], שכיון שהכתוב לא הקפיד על קרנות ממש, אינו צריך אלא ליתן בחודה של זוית^[45], וכן שנינו בתוספתא: נתן על הקרן מכאן ומכאן, כשר^[46], שאם נתן אמה מזה ואמה מזה, כשר^[47].

להלכה פסקו ראשונים שמחטא ויורד כנגד חודה של קרן, ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן, כיפר^[48], שההלכה כרבי, משום שהלכה כרבי מחבירו^[49], ועוד, שכן אמוראים נחלקו לפי דעתו^[50], וההלכה כסובר שמלכתחילה יש ליתן על חודה של קרן, ובדיעבד די שיתן בקרן זוית, שכיון שלר' אלעזר בר' שמעון אין צורך - לסוברים כן^[51] - בחודה של קרן, מוטב לומר שרבי מכשיר באמה אילך ואמה אילך, כדי שלא להגדיל מחלוקתם ביותר^[52]. ועוד, כיון שנחלקו אמוראים בדבר, אין אנו יכולים לפסול באמה אילך ואמה אילך^[53]. או שההלכה שצריך ליתן על חודה של קרן, שכן לדעתם הכל מודים בכך^[54].

שינה ונתן הדם בחצי המזבח התחתון, פסול^[55]. וכן אם נתן הדם מן הקרן ולפנים, פסול^[56], שמבפנים אינו מקום הקרנות^[57]. ואף על פי כן נתכפרו הבעלים בו כיון שהגיע דם למזבח, אף על פי שהגיע שלא למקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר^[58].

היד והאצבע

מתן דמים אינו אלא ביד ימין^[59], שנאמר: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנֹת מזבח העֹלה^[60], ודרשו: באצבעו ולקח, מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין; באצבעו ונתן, מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין^[61], שהטילו הכתוב לאצבע בין קבלה לזריקה, לדורשו לפניו ולאחריו, לומר לך שלא יהיו אלא בימין, שכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין^[62].

האצבע בה טובל במזרק לצורך מתן דמים היא אצבעו הימנית^[63], המיומנת^[64], דהיינו הסמוכה לאגודל^[65],

שהיא הרגילה למלאכה, ולא שאר אצבעות מוכנות להושיט ולטבול^[66]. ומסייע לה במתן הדמים בשתי אצבעות נוספות^[67]: חומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה^[68]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שמושך את הדם שבאצבע כלפי מטה, שיפול כולו למזבח^[69]. ויש מפרשים שסומך באצבעו הגדולה מכאן ובגודל מכאן^[70], שלדעתם חומר הוא "צובר", מלשון חֳמָרִם חֳמָרִם^[71], כלומר שמעמיד הדם שיהיה צבור ולא יתפשט באצבע^[72], ומפרשים "ובאצבעו קטנה", דהיינו בערך האגודל^[73]. או שהם גורסים: חומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו גדולה מלמטה^[74]. וכן שנינו בתוספתא: נותן גדולה מכאן וגדולה מכאן^[75].

צורת הנתינה

חטאות הציבור והיחיד, כיצד סדר מתן דמים שלהם^[76], כשלוקח הכהן הדם במזרק, מוליכו אצל המזבח^[77], עולה בכבש, ופונה לימינו^[78], ומהלך על הסובב^[79], ובא לו לקרן דרומית מזרחית^[80], וטובל באצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק^[81], וצריך שיהיה בדם שיעור טבילה מתחילתו^[82], שנאמר - לגבי הזאה* - בַּדם^[83], עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו^[84], ולא יספג אצבעו מדם^[85], שיקנח בשולי הכלי או בדופנותיו^[86], שנאמר: וטבל^[87], ולא מספג^[88]. ומוציא אצבעו הימנית ומסייע לה עם שתי אצבעות נוספות^[89], וחוטף - מושך במהרה עד שלא יתנגב^[90] - ויורד^[91] כנגד חודה של קרן^[92] - לסוברים כן^[93], וכן הלכה^[94] - עד שיכלה כל הדם שבאצבעו^[95], וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק^[96], ושיירי הדם שבאצבעו ניתנים ליסוד^[97], ששירי הדם שבאצבעו פסולים ליתן מהן על קרן אחרת^[98], שנאמר - בהזאה - והזה מן הדם שבע פעמים^[99], והמילים "מן הדם" מיותרות^[100], שלא היה צריך לכתוב אלא "והזה שבע פעמים"^[101], ובא למעט שירים שבאצבע^[102]. וכן הוא עושה בכל קרן וקרן^[103], טובל אצבעו נותן דמים ומקנח^[104], בקרן השניה הסמוכה לה שהיא מזרחית צפונית, ואחר כך בקרן שלישית הסמוכה לה שהיא צפונית מערבית, ואחר כך בקרן רביעית הסמוכה לה שהיא מערבית דרומית^[105], ושיירי הדם היה שופך על היסוד, ועל כך ע"ע שפיכת שירים.

על מחלוקת התנאים והאמוראים במקום נתינת הדם על גבי המזבח, עי' לעיל^[106]. על מחלוקת הראשונים באלו אצבעות מסייע לאצבעו הימנית, ומהו הסיוע, עי' לעיל^[107].

הנתינה המעכבת

אף על פי שלכתחילה צריך ליתן ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח-החיצון*^[108], מכל מקום אין נתינת כל הארבע מעכבת^[109], ובמספר המתנות שאם לא נתן, לא כיפר, נחלקו תנאים:

א) לדעת בית שמאי, אם לא נתן שתי מתנות לא כיפר^[110], שכן שלוש פרשיות נאמרו בחטאות-החיצוניות* - שהן הטעונות מתן דמים^[111] - בויקרא^[112], אחת בשעיר-נשיא*^[113], ושתים בחטאת* יחיד, אחת בכשבה^[114] ואחת בשעירה^[115], בשעיר של נשיא כתוב "קרנֹת" חסר^[116], ובשעיר של יחיד כתוב "קרנֹת" חסר^[117], ובכבשה של יחיד כתוב "קרנות" מלא^[118], ובית שמאי סוברים "יש אם למקרא"^[119], והם הולכים אחר הקריאה^[120], הרי כאן שש - כפי המקרא "קרנות" שלוש פעמים, ומיעוט "קרנות" שתים - ואין במזבח אלא ארבע והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנה עליה הכתוב לעכב^[121],

ארבע למצוה ושתים לעכב^[122], ארבע נאמרו למצוה, שמצוה בארבע מתנות, ושתים נשנו מהן לעכב^[123].

ב) ולדעת בית הלל - וסתם ברייתא^[124] - אם נתן מתנה אחת כיפר^[125], שנאמר: ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך^[126], שפיכת הדם על המזבח היא העיקר^[127]. ועוד, שאף הכתובים "קרנֹת" "קרנֹת" "קרנות"^[128], יש לדרוש כן, אם משום שלדעת בית הלל יש אם למסורת^[129], הלכך הרי ארבע, שלוש למצוה - לכתחילה ליתן^[130] - ואחת לעכב^[131], שאין לומר שכולם נאמרו למצוה ואין כאן אחת לעכב, שלא מצינו כפרה בלא מתן דמים^[132]. או משום שלדעת בית הלל יש אם למקרא ויש אם למסורת - שבמקום שהמסורת והמקרא מכחישים זה את זה דורשים את שניהם -

שדורשים המקרא - שמשמע שש^[133] - ודורשים המסורת - שמשמע ארבע^[134] - ולפיכך מוסיפים אחד על המסורת ומורידים אחד מן המקרא^[135], הרי אלו חמש מתנות, ארבע למצוה ואחת לעכב^[136].

בתוספתא שנינו שמתן אפילו אחת מהמתנות מעכב^[137].

להלכה פסקו ראשונים שבחטאת, מתנה אחת היא העיקר, ושאר הארבע מתנות אינן אלא למצוה^[138].

היתר באכילה ופיגול

החטאות הטעונות מתן דמים^[139], בשרם שאינו עולה על גבי המזבח, אינו מותר באכילה לזכרי כהונה, אלא לאחר מתן דמים^[140] והקטרת האמורים*^[141], והקטרת אימורים עצמה, אינה מותרת אלא לאחר מתן דמים^[142], ולפיכך, לדעת בית שמאי הסוברים שתי מתנות מעכבות^[143], שתי מתנות שבחטאת מתירות הבשר בהקטרת אימורים ובאכילה^[144]. ולדעת בית הלל הסוברים - וכן הלכה^[145] - מתנה אחת מעכבת^[146], מתנה אחת שבחטאת מתירות^[147], ושאר שלוש המתנות אינם מתירות^[148], שהבשר כבר הותר^[149].

במחשבת פגול*, לדעת בית שמאי הסוברים שבחטאות הטעונות מתן דמים^[150], שתי מתנות מעכבות^[151], אם פיגל יחד בשתי המתנות הראשונות, פיגל^[152]. ולדעת בית הלל הסוברים - וכן הלכה^[153] - מתנה אחת מעכבת^[154], אם פיגל במתנה הראשונה, הרי זה פיגול^[155], ואם נתן הראשונה בשתיקה והשלוש במחשבת פסול, לא פיגל, וכשר^[156]. וכן הלכה^[157].

מתו הבעלים לפני השלמת המתנות

חטאת שנתן ממנו מתנה אחת ומתו הבעלים, ישלים ארבע מתנות לאחר המיתה^[158], ששלוש מתנות באות לאחר מיתה^[159], שאם נתן מתנה ראשונה, כבר כיפר בראשונה - לסוברים כן^[160], וכן הלכה^[161] - ואין שֵׁם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום חטאת שמתו בעליה^[162], ואין דינה כחטאת שמתו בעליה קודם מתן דמים, שהיא פסולה^[163].

שקעה החמה קודם שנתן כל המתנות

מתן דמים, אינו ניתן אלא ביום^[164]. נתן מתנה אחת ביום, ולא הספיק לתת שאר המתנות עד ששקעה החמה, לא יתן השלוש בלילה^[165], ששלוש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה^[166], ואף על פי שאינם מעכבים - שמתנה אחת בלבד היא שמעכבת, לסוברים כן^[167], וכן הלכה^[168] - ואינה זריקה גמורה, מכל מקום דם נפסל בשקיעת-החמה*, ואין מעלים לגבי מזבח לכתחילה^[169].

נתן אחת בפנים והשאר בחוץ ולהיפך

נתן מתנה אחת בפנים, והשלים שאר המתנות בחוץ, חייב משום מעלה בחוץ^[170], ששלוש מתנות שבחטאות, המעלה מהן בחוץ, חייב^[171], שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה^[172].

נתן מתנה אחת בחוץ - על המזבח-החיצון* - והכניס השאר להיכל*, לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים^[173] - מפני ששלוש המתנות האחרות של החטאת, אינן מעכבות את הכפרה, לסוברים כן^[174], וכן הלכה^[175] - ונאמר - בפסול חטאת שנכנס דמה להיכל^[176] - לכפר בקדש^[177], בראוי לכפרה הכתוב מדבר^[178].

כיבוס

ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת, טעון כיבוס^[179], ושלוש המתנות האחרונות טעונות כיבוס, כתחילתן^[180] - ואף על פי שמתנה אחת בלבד היא שמעכבת, לסוברים כן^[181], וכן הלכה^[182] - שנאמר: ואשר יִזה מדמה וגו'^[183], כאילו ניתז קודם לכן^[184], שכל הראוי לקרן טעון כיבוס^[185].

קיבל בארבע כוסות

קיבל דם החטאת בארבע כוסות, ונתן מתנה אחת מכל אחד, כולם נעשו שירים לישפך ליסוד^[186], אף - לסוברים שמתנה אחת בלבד מעכבת^[187], וכן הלכה^[188] - השלוש כוסות שירים שלהם כמו הראשונים^[189], שנאמר: ואת כל דמה ישפֹּך^[190].

הערות שוליים