אנציקלופדיה תלמודית:משנה תורה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:41, 16 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - הספר החמישי מחמשה חומשי תורה.</span> == <span dir="rtl">שמו ומהותו</span> == === <...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - הספר החמישי מחמשה חומשי תורה.

שמו ומהותו

שמו

הספר החמישי מחמשה חומשי תורה נקרא משנה תורה[1]. בטעם השם "משנה תורה", כתבו ראשונים, לפי שבספר זה חוזר משה רבינו ושונה לישראל מצוות שכבר נצטוו בהן[2], להוסיף בהן ביאור, או כדי לחזור ולהזהירם עליהן לפני כניסתם לארץ-ישראל*[3], ולדעתם "משנה" הוא מלשון שינון, וכלשון הכתוב: ויאמר שנו וישנו[4]. ויש סוברים שנקרא כן משום שהוא פירוש לתורה[5], ולדעתם "משנה" הוא מלשון פירוש וביאור[6]. ויש סוברים שנקרא כן לפי שעיקרו בא להזהיר על עמל התורה, ולדעתם "משנה" הוא מלשון שינון[7]. ויש סוברים שנקרא כן לפי שיש בו מקראות רבים שאי אפשר לפרשם לפי הפשט אלא בשתי כוונות, ולדעתם "משנה" הוא מלשון כפילות[8]. ויש סוברים שנקרא כן להיות דבריו יוצאים ממשה רבינו[9], ועל כן נחשב הוא כ"משנה" לגבי שאר החומשים, מלשון "משנה למלך"[10].

ספר הישר

ספר משנה תורה, דעת רבי אלעזר שנקרא אף "ספר הישר", כפי שנאמר: ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר[11], ונקרא כן לפי שנאמר בו: ועשית הישר והטוב בעיני ה'[12], וכיון שמכתוב זה למדים שיש לנהוג לפנים-משורת-הדין*, לסוברים כן[13], לפיכך נקרא כל הספר "ספר הישר", שיש בו תוספת על התורה בכמה מצוות שהן ישרות וטובות בעיני ה'[14], או משום שהתיבה "ישר" נאמרה בספר זה פעמים רבות, והזכיר רבי אלעזר את הכתוב: ועשית הישר והטוב, לפי שהוא המקום הראשון בספר משנה תורה בו נזכרה תיבה זו[15]. ויש מן האמוראים שנראה מדבריהם שספר משנה תורה אינו קרוי "ספר הישר", וביארו את הכתוב: הנה כתובה על ספר הישר[16], באופנים אחרים[17].

נתינתו מפי הגבורה

ספר משנה תורה, ניתן מאת הקב"ה[18]. ואותה שאמרו בתלמוד שקללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן, אבל קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן[19], כתבו ראשונים שקללות אלו נאמרו על ידי משה רבינו ברוח הקודש[20], או שכשאמרן משה רבינו לישראל, אמרן מעצמו, אבל כתיבתן בתורה היתה מפי הגבורה[21], או שאף על פי שמשה רבינו אמרן מפי עצמו, מכל מקום הסכימה דעתו לדעת הקב"ה[22], או שמשה רבינו אמרן מפי הקב"ה, אלא שנצטוה לאומרן בלשון נסתר - כגון: ידבק ה' בך[23] - כשליח של הקב"ה[24].

אופן אמירתו על ידי משה רבינו

אמירת ספר משנה תורה, כתבו אחרונים שנשתנתה מאמירת שאר התורה, שבשאר התורה היו הדברים נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, אבל במשנה תורה לא נאמרו הדברים באופן זה[25], אלא היו ישראל שומעים את הדברים כשאר דברי הנביאים, שבשעת אמירתם לישראל כבר נעתק מהם הדבור האלוקי[26]. ויש מן האחרונים סוברים שאף משנה תורה נאמר באופן ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה[27].

דיניו

מוקדם ומאוחר

אותה שאמרו שאין-מוקדם-ומאוחר-בתורה*[28], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין הדברים אמורים אלא בשאר התורה, שנאמרה מפי הגבורה, אבל ספר משנה תורה, שסידרו משה[29], הרי הוא מסודר פרשה אחר פרשה, ולפיכך יש בו מוקדם ומאוחר[30]. ויש מן הראשונים סוברים שאף במשנה תורה אין מוקדם ומאוחר[31].

סמוכים

פרשיות הסמוכות זו לזו, ומוכח שנכתבו כן כדי להידרש[32], אף לסוברים שבכל התורה אין דורשים בהן סמוכים[33], במשנה תורה דורשים[34], שבכל התורה אין דורשים כן משום שכל התורה נאמרה מפי הגבורה - ואין בה מוקדם ומאוחר[35] - אבל משה שסידר את פרשיותיו של ספר משנה תורה פרשה אחר פרשה - בסדר אחר ממה שנאמרו בתחילה[36] - לא סידרן כן אלא כדי להידרש[37], או לפי שהטעם שאין דורשים סמוכים בכל התורה הוא משום שהתרה לא ניתנה בפעם אחת, אלא לפרקים, לסוברים כן[38], מה שאין כן בספר משנה תורה, שניתן ביחד מאת ה', ולפיכך דורשים בו סמוכים[39].

על דברי התורה שנצטוו ישראל בעברם את הירדן לכתוב על האבנים הגדולות שהקימו, שיש סוברים שלא נצטוו לכתוב אלא את ספר משנה תורה, ע"ע ארץ ישראל[40]. על חיוב קריאת ספר משנה תורה על ידי המלך*, במוצאי שנת השמיטה במעמד כל ישראל, ע"ע הקהל: הקריאה. על מצות המלך לכתוב לעצמו ספר תורה, שיש סוברים שאינו חייב לכתוב לו אלא את ספר משנה תורה, שנאמר: והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר[41], ע"ע כתיבת ספר תורה: במלך[42]. על המנהג הנהוג בימינו לקרות את ספר משנה תורה בליל הושענא-רבה*, ע"ע הושענא רבה: שאר מנהגים[43].

הערות שוליים

  1. עי' ברכות כא ב ומגילה ז א ולא ב, ועוד.
  2. עי' רמב"ן תחילת ספר דברים; לח"מ מלוה ולוה פ"ג ה"ה בשם "ראיתי מי שרצה לתרץ"; עי' כלי יקר דברים כט יח: כי הוא כולל כל התורה; בית אלוקים שער היסודות פל"ג; דברי דוד לט"ז דברים א כג; העמק דבר פתיחה לספר דברים בד' תוס' גיטין ב א ד"ה המביא; עוד יוסף חי דברים א א.
  3. רמב"ן שם.
  4. מל"א יח לד. עוד יוסף חי שם.
  5. שו"ת התשב"ץ ח"א סי' ו; עי' מדרש הביאור תחילת פרשת דברים; הכתב והקבלה דברים יז יח בשם רנ"ו. ועי' נאות הדשא (בורנשטיין) דברים אות ב, שספר משנה תורה הוא הממוצע שבין תורה שבכתב לתורה שבע"פ, וכ"ה בשם משמואל פרשת דברים תר"ע משמו, ועי' פרי צדיק פרשת כי תשא אות ג ופרשת בהעלותך אות יד, שספר משנה תורה הוא שורש לתורה שבעל פה.
  6. הכתב והקבלה שם.
  7. העמק דבר פתיחה לספר דברים, פי' א.
  8. העמק דבר שם, פי' ב.
  9. עי' ציון 19 ואילך.
  10. אסתר י ג. עוד יוסף חי שם.
  11. שמ"ב א יח.
  12. דברים ו יח. ע"ז כה א.
  13. ע"ע לפנים משורת הדין ציון 25.
  14. מהרש"א בח"א ע"ז שם, והובא במראית עין לחיד"א שם. ועי' תורה תמימה דברים ו יח, שהטעם שנקרא כל הספר על שם כתוב זה, הוא משום שהנוהג עם חברו בטוב וביושר, מקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך", שהיא יסוד כל התורה כולה.
  15. עיון יעקב על העין יעקב ע"ז שם, והובא במראית עין לחיד"א שם, וכעי"ז בבן יהוידע שם.
  16. שמ"ב שם.
  17. עי' דברי ר' יוחנן ור' שמואל בר נחמני ע"ז שם.
  18. עי' זוהר ואתחנן דף רסה א; עי' תוס' מגילה לא ב ד"ה משה; עי' רמב"ן הקדמה לספר בראשית וויקרא כו טז; רבנו בחיי דברים כט ו; רלב"ג דברים א ג; אברבנאל הקדמה לספר דברים; תולדות יצחק (קארו) דברים א א; גו"א דברים כח כג, ועי' תפארת ישראל פמ"ג. ועי' רמב"ן דברים ה יב.
  19. מגילה שם. ועי' דק"ס שי"ג: משה מאליו אמרן. ועי' שו"ת הרשב"ש סוס"י כא ותפארת ישראל פמ"ג ומלבי"ם דברים א א-ג ושם משמואל פרשת וארא תרע"ב ופרשת דברים תר"ע ופרי צדיק פרשת בהר אות ב, שלא רק פרשת קללות נאמרה מפי משה רבינו עצמו, אלא אף שאר הספר נאמר מפי משה עצמו, ועי' ראב"ן סי' לד וריטב"א ברכות כא ב.
  20. תוס' שם ד"ה משה. ועי' פרי צדיק שם אות א.
  21. עי' ר"ן מגילה שם (יא א); שו"ת הרשב"ש שם; אברבנאל שם; תולדות יצחק שם; מלבי"ם דברים א א-ג; שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רצ. ועי' כלי חמדה דברים אות ד, בד' הרמב"ן דברים א א ובד' האוה"ח שם.
  22. רבנו בחיי דברים כט ו; גו"א דברים כח כג, פי' א. ועי' שפתי חכמים דברים כח כג ומ"ב סי' תכח ס"ק יח.
  23. דברים כח כא.
  24. עי' הקדמת האברבנאל לספר דברים, בד' הרמב"ן ויקרא כו טז (ועי' אברבנאל שם שמצדד לבאר את דברי הרמב"ן שם אף בע"א); עי' תפארת ישראל שם, ועי' גו"א דברים כח כג, פי' ב; הכתב והקבלה דברים כח טו; שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' סו; מלואים לתורה שלמה פרשת משפטים עמ' 334, בד' המאירי מגילה שם.
  25. עי' תפארת ישראל פמ"ג; עי' אהל יעקב למגיד מדובנא פרשת דברים (מהד' י-ם תשע"א) עמ' כ, ועי' יריעות האהל שם; עי' שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' סו, ועי' קונ' שיירי המנחה שם; עי' שם משמואל פרשת וארא תרע"ב ודברים תר"ע. ועי' מ"ב סי' תכח ס"ק יח.
  26. אהל יעקב שם.
  27. עי' נחלת יעקב (לורברבוים) דברים כח סח; עי' הגהות יעב"ץ לסנהדרין צט א; עי' בני יששכר מאמרי חודש סימן מאמר כב אות ט.
  28. ע"ע.
  29. עי' ציון 18.
  30. שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ריג וח"ג סוס"י רצ ושו"ת חזון נחום ח"א סי' ח אות ח, בד' הראב"ן סי' לד, הובא בהגהות מהר"ב רנשבורג ליבמות ד א. ועי' שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' פג וספר היובל הערות וביאורים (לרמ"מ שניאורסון) עמ' קסד, שפי' דברי הראב"ן בע"א. ועי' מלבי"ם דברים א א, שסידורו של ספר דברים אינו כפי הסדר שאמרו משה, אלא בסדר שסידרו הקב"ה.
  31. עי' תוס' ברכות יד ב ד"ה למה, ומהרש"ם וחזון נחום שם בדעתם; עי' רא"ש ברכות פ"ב סי' ט; מרכה"מ (אלפנדרי) ק"ש פ"א ה"ב.
  32. ע"ע סמוכים.
  33. ע"ע סמוכים, ועי"ש שי"ח.
  34. עי' ראב"ן סי' לד, הובא בהגהות מהר"ב רנשבורג יבמות ד א; רמב"ן יבמות שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; מאירי שם; מהר"ץ חיות שם וברכות כא ב.
  35. ע"ע אין מוקדם ומאוחר בתורה. ראב"ן שם. ועי' ספר היובל הערות וביאורים (לרמ"מ שניאורסון) עמ' קסד, שכיון שניתנו פרשיות אלו מפי הגבורה, אין אנו יודעים מהו הטעם לסדרן, ולכן אין דורשים בהן סמוכים, ועי' שו"ת מהרש"ם ושו"ת חזון נחום שבציון 29, שמ' שפי' בע"א. ועי' ציון 30.
  36. ריטב"א ברכות שם.
  37. עי' ראב"ן שם; עי' ריטב"א שם. ועי' מלבי"ם שבציון 29, שסידורו של ספר דברים אינו כפי הסדר שאמרו משה, אלא בסדר אחר שסידר הקב"ה. ועי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ומאירי יבמות שם, וצ"ב בכוונתם, ועי' מש"כ בתורה שלמה במילואים לפרשת משפטים עמ' 338 בביאור דבריהם.
  38. עי' גיטין ס א, ועי"ש שי"ח.
  39. מהר"ץ חיות ברכות שם, וכעי"ז ביבמות שם.
  40. בהשמטה ציון 16. ועי"ש ציון 14 ואילך שי"ח.
  41. דברים יז יח.
  42. ציון 471 ואילך. ועי"ש ציון 468 ואילך שי"ס שחייב הוא לכתוב לעצמו ספר תורה שלם, ועי"ש ציון 474 שכן הלכה.
  43. ציון 85, ושם שמנהג זה נתייסד ע"פ הקבלה.