אנציקלופדיה תלמודית:משמשי עבודה זרה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:10, 18 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דברים שמשמשים לעבודה-זרה.</span> == <span dir="rtl">גדרם</span> == === <span dir="rtl">ג...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דברים שמשמשים לעבודה-זרה.

גדרם

גדרם

משמשי-עבודה-זרה הם דברים שמשמשים עבודה-זרה[1], כגון כיפה של בית שמעמידים בה עבודה-זרה[2], או בית שמכניסים לתוכו עבודה-זרה[3], או כלים שמשתמשים בהם לעבודה-זרה[4], כגון מחתה שמקטירים בה לפניה[5].

גביע שאוחז הכומר בידו, יש ראשונים שכתבו שיש לו דין משמשי-עבודה-זרה[6], לפי שנותנים בתוכו תקרובת-עבודה-זרה[7], וכן הלכה[8]. ויש חולקים וסוברים שמאחר ואין משתמשים בגביע עצמו, הוא אינו בכלל משמשי-עבודה-זרה[9].

מלח ששפים בו ומים שמדיחים בהם, כתבו ראשונים בדעת הירושלמי שאף הם נחשבים משמשי-עבודה-זרה[10].

קודם שהשתמשו בהם

משמשי-עבודה-זרה של גוי* אינם נאסרים בהנאה עד שישתמשו בהם לעבודה-זרה[11] - אף לסוברים שעבודה-זרה שלו נאסרת אף קודם שתעבד[12] - שנאמר בענין משמשי-עבודה-זרה: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו'[13], ודרשו: יכול עשאום ולא גמרום, גמרום ולא הביאום, הביאום ולא נשתמשו בהן, יכול יהו אסורים, תלמוד לומר: אשר עבדו שם הגוים[14], שאין אסורים עד שיעבדו[15].

וכן משמשי-עבודה-זרה של ישראל – אפילו לסוברים שעבודה-זרה שלהם נאסרת אף קודם שתעבד[16] - כתבו ראשונים שאינם נאסרים עד שישתמשו בהם בפועל לעבודה-זרה[17].

תשמיש עראי

דבר שלא הקצוהו לתשמיש עבודה-זרה, אלא הוא משמש לה באופן עראי, אינו נאסר בהנאה מדין משמשי עבודה זרה[18], אלא שבעודו משמש לעבודה-זרה הוא אסור בהנאה מדרבנן[19], ולאחר שהפסיק לשמש לעבודה-זרה הוא מותר[20], וזהו ששנינו שבית שהכניסו לתוכו עבודה-זרה והוציאוה ממנו הרי זה מותר[21], שמאחר וההכנסה לא היתה אלא דרך עראי, אין לבית דין משמשי-עבודה-זרה[22], ורק בעוד העבודה הזרה בתוכו הוא אסור בהנאה מדרבנן[23], וכן זהו ששנינו שאבן שהעמידו עליה עבודת כוכבים וסילקוה, הרי זו מותרת[24], שמאחר ולא הקצוה לתשמיש עבודה-זרה, אלא העמידוה עליה באופן עראי, אין לה דין משמשי-עבודה-זרה[25], ורק בעודה עליה היא אסורה מדרבנן[26]. ומה ששנינו בספרי בענין בית שהכניסו אליו עבודה-זרה באופן עראי: הכניס לתוכו עבודת כוכבים והוציאה מותר, שנאמר: ואבדתם את שמם מן המקום[27], כתבו ראשונים שאינו אלא אסמכתא*, שהרי מאחר וההכנסה לא היתה אלא באופן עראי, מן התורה הבית מותר אפילו בעוד העבודה הזרה בתוכו[28].

אילן מחובר לקרקע

אילן המחובר לקרקע, שיש תחתיו עבודה-זרה, יש ראשונים שכתבו שמחלוקת תנאים היא אם הוא נאסר בהנאה מדין משמשי-עבודה-זרה: חכמים סוברים שהוא נאסר, ורבי שמעון סובר שאינו נאסר[29].

על פרטי דיני אילן שיש תחתיו עבודה-זרה, ושיטות שונות בדינו, ע"ע אשרה[30].

בעלי חיים

בעלי-חיים*, יש ראשונים שכתבו שאינם נאסרים משום משמשי-עבודה-זרה[31]. וראשונים נחלקו עליהם וסוברים שהם נאסרים[32]. על פרטי המחלוקת וטעמיה ע"ע עבודה-זרה.

דיניהם

המצוה לאבדם

בכלל מצות בעור-עבודה-זרה*, אף מצוה לבער משמשי-עבודה-זרה, שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו'[33], ואמרו בגמרא: בכלים שנשתמשו בהם לעבודה-זרה* הכתוב מדבר, שאם אינו ענין למקומות ממש – שהרי המקומות שעבדום לעבודה-זרה, כגון הרים וגבעות, אין צריך לאבדם[34] - תנהו ענין לכלים שנשתמשו בהם לעבודה-זרה[35]. וכן דרשו: כי את מזבחותם תתֹצון וגו'[36], הרי זו מצות עשה לאבד עבודה-זרה וכל משמשיה וכל הנעשה בשבילה[37].

על פרטי מצות איבוד עבודה-זרה ומשמשיה ע"ע בעור עבודה-זרה.

הכנסה לבית

על הכנסת משמשי-עבודה-זרה לבית ישראל, אם היא בכלל איסור: לא-תביא-תועבה-אל-ביתך*, ע"ע לא תביא תועבה אל ביתך[38].

בתערובת

על הדין שמשמשי עבודת כוכבים אוסרים בתערובת אפילו בכל שהוא[39], והדין כשחלק מן התערובת חזר ונתערב בתערובת אחרת, או שחלק מן התערובת אבד מן העולם[40], ועל דין דמיהם כשעבר ומכרם, שהם אסורים ואוסרים בכל שהם[41], ע"ע בטול ברוב וע' עבודה-זרה וע' תערובת.

ביטול

משמשי-עבודה-זרה שביטלום מתורת משמשים, פקע מהם איסורם, והם מותרים בהנאה[42], וכן טומאתם בטלה[43]. והמבטל עבודה-זרה, ביטל משמשיה, אבל כשביטל משמשיה, המשמשים מותרים והיא אסורה[44].

על פרטי הדין, ואם ביטול מועיל דוקא למשמשי-עבודה-זרה של גוי או אף לשל ישראל, והדין כשהמשמשים עברו מיד גוי ליד ישראל, ואם משמשי-עבודה-זרה מתבטלים על ידי מכירה* או משכון*, ע"ע בטול עבודה-זרה.

בנייתם

אסור לבנות משמשי-עבודה-זרה, לפיכך הבונה בית מרחץ לגוים, כשמגיע לכיפה שמעמידים בה עבודה-זרה, אסור לבנותה[45], אף על פי שכל עוד לא השתמשו בה בפועל אין לה דין משמשי-עבודה-זרה[46], לפי שאסור לעשות שום הכנה לעבודה-זרה[47].

עבר ובנה, מאחר ומשמשי-עבודה-זרה אינם נאסרים עד שישתמשו בהם לעבודה-זרה[48], שכר הבניה מותר[49].

בניית משמש של משמש

משמש של משמשי-עבודה-זרה, כגון חצר או טרקלין שנותנים בה כיפה שיש בה עבודה-זרה[50], או מקום שמקריבים עליו לעבודה-זרה בתוך מחתה[51], נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין לו דין משמשי-עבודה-זרה, ולפיכך מותר לבנותו עבור הגוי[52], ויש סוברים שיש לו דין משמשים, ואסור לבנותו עבור הגוי[53].

מוקצה

על דבר שהוקצה להיות משמש לעבודה-זרה, שהוא נאסר להקרבה על המזבח, ע"ע מוקצה לעבודה-זרה.

על דברים שהשתמשו בהם לעבודה-זרה, אף כשאינם בדין משמשי-עבודה-זרה, שפעמים שאסור להשתמש בהם בבית המקדש, ע"ע כלי המקדש[54].

שופר

על תקיעה בשופר* שהוא ממשמשי-עבודה-זרה ע"ע שופר.

שיעור להוצאתם בשבת

המוציא משמשי-עבודה-זרה בשבת, אמר רבי יהודה ששיעורו בכל שהוא, שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם[55], הרי שהכתוב החשיב את האיסור בכל שהוא[56]. ויש תנאים שחולקים וסוברים שאין שיעורים בכל שהוא[57], והלכה כמותם[58].

לגבוה

על דין משמשי-עבודה-זרה לגבוה ע"ע נעבד.

איסור הנאה

איסור הנאה

בכלל איסור הנאה מעבודה-זרה – עי' עליו בע' אסורי-הנאה[59] ובע' עבודה-זרה – אף איסור הנאה ממשמשי-עבודה-זרה[60], לפיכך בית שהוא תשמישי עבודה-זרה אסור להכנס אליו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וכן אסור לעמוד בצלו כדי להנצל מן החמה[61].

יש ראשונים שכתבו שהנהנה ממשמשי-עבודה-זרה עובר בשני לאוים, שנאמר: ולא-תביא-תועבה-אל-ביתך*[62], ולדעתם כלול בזה איסור הנאה מעבודה-זרה וממשמשיה[63], וכן נאמר: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם[64], ולדעתם הנהנה לוקה שתים, משום שני לאוים אלו[65].

ויש ראשונים שחולקים וסוברים שמשמשי-עבודה-זרה אינם כלולים בלאוים אלו - לא-תביא-תועבה-אל-ביתך, ולא ידבק בידך מאומה - אלא יש בהם לאו אחד אחר, שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך[66] - שהוא הכתוב שלמדים ממנו איסור הנאה בנוי-עבודה-זרה*, ע"ע - ולדעתם הנהנה ממשמשי-עבודה-זרה לוקה פעם אחת אחת בלבד, משום הלאו הזה[67].

חיתוך בסכין

סכין של עבודה-זרה נחשבת משמשי-עבודה-זרה, לפיכך אסור לחתוך בה בשר, לפי שהחיתוך הוא תיקון לבשר, והרי זו הנאה ממשמשי-עבודה-זרה[68].

חיתוך של הפסד

נתחי בשר טובים, שעומדים לשולחם דורון לאדם חשוב, מותר לחתכם בסכין של עבודה-זרה, לפי שהוא הפסד לבשר, ואינו נחשב הנאה מהסכין[69]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שלכתחלה אסור לחתכם, ולא אמרו אלא שבדיעבד הבשר אינו נאסר[70].

שחיטת בהמה בריאה

סכין של עבודה-זרה מותר לשחוט בה בהמה בריאה, לפי שהשחיטה אינה תיקון אלא קלקול[71], לפי שהבהמה בחייה דמיה מרובים מדמיה שלאחר שחיטתה, שבחייה היא עומדת לשלשה דברים, לגדל ולדות, ולחרישה, ולאכילה, ולאחר שחיטתה אינה עומדת אלא לאכילה, לפיכך השחיטה אינה נחשבת הנאה מהסכין[72]. ויש מן הראשונים שכתבו שסכין של עבודה-זרה אסור לשחוט בה לכתחלה, ולא אמרו אלא שבדיעבד הבשר אינו נאסר[73].

שחיטת בהמה מסוכנת

בהמה מסוכנת, אסור לשחטה בסכין של עבודה-זרה, לפי ששחיטתה היא תיקון[74], שהרי אם לא ישחטנה תמות ותיפסד לגמרי[75]. ואם שחט, יש ראשונים שכתבו שהבשר נאסר אף בדיעבד[76]. ויש חולקים וסוברים שהבשר אינו נאסר[77].

בהמה שנשחטה

בהמה שנשחטה בסכין של עבודה-זרה - באופן האסור[78] - יש ראשונים שסוברים שאף בדיעבד הבשר אסור באכילה[79]. ויש ראשונים שחולקים וסוברים שהבשר אינו נאסר[80].

בגד שנארג

נטל כרכר ממשמשי-עבודה-זרה וארג בה בגד, הבגד אסור בהנאה[81], אפילו לסוברים שבהמה שנשחטה בסכין שהיא ממשמשי-עבודה-זרה מותרת בהנאה[82], לפי שהבגד נעשה כולו באיסור, ולא כבשר שלא נעשה באיסור[83].

ציפוי

ציפוי עבודה-זרה, שנאסר מכתוב מיוחד, שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך[84], כתבו ראשונים שהוא בכלל משמשי-עבודה-זרה[85].

על פרטי דיני ציפוי עבודה-זרה, ודיני ציפוי הר או שאר דבר המחובר, ע"ע נוי עבודה זרה וע' עבודה-זרה.

טומאה

טומאה

משמשי-עבודה-זרה מטמאים[86], וזהו אחד מארבע אבות-הטמאות* שבעבודה-זרה[87]. על מקור וגדרי הטומאות שבעבודה-זרה, ואם הם מן התורה או מדרבנן, ע"ע עבודה-זרה.

משמשי-עבודה-זרה מטמאים כשרץ*, היינו במגע בלבד, וכן מטמאים כלי חרס אף באויר[88], אבל אינם מטמאים במשא*[89], שהרי אף עבודה-זרה עצמה אינה מטמאה במשא, לסוברים כן[90]. ואף לסוברים שעבודה-זרה עצמה מטמאה במשא* ובאבן-מסמא* ובהסט*[91], אמרו בברייתא ובגמרא שמשמשי-עבודה-זרה אינם מטמאים אלא במגע[92], לפי שלענין זה עבודה-זרה הוקשה לשרץ – שנאמר בה: שקץ תשקצנו[93] - מה שרץ אינו מטמא אלא במגע בלבד[94], אף משמשי-עבודה-זרה אינם מטמאים אלא במגע[95], או שסברא היא, שמשמשי-עבודה-זרה אינם חמורים כעבודה-זרה עצמה, ודי להם שיטמאו כשרץ, ועוד, שטומאת עבודה-זרה אינה אלא מדרבנן[96], ואין ראוי לגזור במשמשים חומרה של עבודה-זרה עצמה[97].

ובתוספתא ובירושלמי יש שאמרו שלדעת רבי עקיבא, כדרך שעבודה-זרה מטמאת במשא, לדעתו[98], אף משמשי-עבודה-זרה מטמאים במשא[99].

השיעור

שיעור טומאת משמשי-עבודה-זרה הוא בכזית[100].

שנקצץ

קצץ ממשמשי-עבודה-זרה כזית, כגון חתיכה מכלי, עדיין הוא מטמא[101], וזה חומר במשמשי-עבודה-זרה מעבודה-זרה עצמה[102], שעבודה-זרה אינה מטמאה לאיברים[103].

טהרה על ידי ביטול

משמשי-עבודה-זרה שביטלום, טהורים[104]. על פרטי דיני הביטול ע"ע בטול-עבודה-זרה.

טומאה בבית

בית שיש בו עבודה-זרה, שיש לו דין משמשי-עבודה-זרה, אף אבניו עציו ואפרו דינם כמשמשים, והם מטמאים בכזית במגע[105].

המכניס ראשו ורובו לבית עבודה-זרה, וכן כלי חרס שנכנס לבית עבודה-זרה, וכן ספסלים וקתדראות שנכנסו לבית עבודה-זרה, טמאים כמגע שרץ[106].

על גדרי וטעמי טומאת בית עבודה-זרה ע"ע טמאה[107] עבודה-זרה.

טהרה על ידי שבירה

משמשי-עבודה-זרה, אף באופנים שאין להם ביטול לסוברים כן[108], שבירה מועילה לטהרם מטומאתם[109].

הערות שוליים

  1. עי' להלן.
  2. עי' משנה ע"ז טז א וגמ' שם יט ב.
  3. עי' משנה ע"ז מז ב, ור"ן על הרי"ף שם (כ ב). ועי' ציון 18 ואילך, שבית שמכניסים בו ע"ז בדרך עראי בלבד אינו נעשה תשמישי ע"ז.
  4. עי' ע"ז נא סוע"ב.
  5. תוס' ע"ז נ ב דיבור ראשון; רמב"ן שם נא ב; רא"ש ע"ז פ"ד סי' א; טוש"ע יו"ד קלט יב.
  6. רא"ש ע"ז פ"ד סי' א.
  7. ב"י יו"ד קלט.
  8. טוש"ע יו"ד קלט יב.
  9. עי' תוס' ע"ז נ ב דיבור ראשון, הובא ברמב"ן שם נא ב ובר"ן שם (כג ב).
  10. ר"ן על הרי"ף ע"ז (כג ב) בדעת ירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה. ועי' פנ"מ שם ד"ה מלח, שפי' בירושלמי שאינו משמשי ע"ז אלא תקרובת ע"ז, ע"ע.
  11. על איסור הנאה במשמשי עבודה זרה עי' להלן. ברייתא ע"ז נא ב; עי' גמ' שם יט ב וחולין ח ב; רמב"ם ע"ז פ"ז ה"ד; טוש"ע יו"ד קלט א.
  12. ע"ע עבודה-זרה.
  13. דברים יב ב.
  14. דברים שם.
  15. ברייתא ע"ז נא ב.
  16. ע"ע עבודה-זרה.
  17. עי' ע"ז נב א: בעי רב המנונא וגו', שבתחלה הגמ' פי' שרב המנונא הסתפק במשמשי ע"ז של ישראל, אם הם נאסרים קודם שיעבדו, לסוברים שע"ז שלו בעצמה נאסרת אף קודם שתעבד, ע"ע עבודה-זרה, וע"ש בגמ' שדוחים ומפרשים את הספק באופן אחר, ועי' תוס' רי"ד שם שלמסקנא ודאי משמשי ע"ז אפ' של ישראל אינם אסורים עד שיעבדו, ועי' ר"ח שם שמשמע קצת שאף למסקנת הגמ' הדבר נשאר בספק; רמב"ם ע"ז פ"ז ה"ד; טוש"ע יו"ד קלט א.
  18. על איסור ההנאה במשמשי ע"ז עי' להלן. עי' רש"י ע"ז מז ב ד"ה הכניס וד"ה העמיד, ור"ן על הרי"ף שם (כ ב), בבאור משנה דלהלן. ועי' להלן מקורות נוספים.
  19. עי' רש"י שם ושם; ר"ן שם.
  20. עי' רש"י שם ושם; ר"ן שם.
  21. משנה ע"ז שם; רמב"ם ע"ז פ"ח ה"ד; טוש"ע ורמ"א יו"ד קמה ג.
  22. עי' רש"י שם ור"ן שם; טור ורמ"א בשו"ע שם. ועי' ר"ן שם בשם אחרים, פי' אחר במשנה שם.
  23. ר"ן שם.
  24. משנה ע"ז שם; רמב"ם שם ה"ה; שו"ע שם ה.
  25. עי' רש"י שם ד"ה העמיד; עי' ר"ן שם; ריטב"א שם נג ב ד"ה ומלכים.
  26. ריטב"א שם.
  27. דברים יב ג. ספרי דברים ראה פיסקא סא.
  28. ר"ן על הרי"ף ע"ז מז ב (כ ב).
  29. עי' משנה ע"ז מח א, ורמב"ן שם וריטב"א שם מז ב בבאורה. ועי' ריטב"א שם שתמה מדוע אילן אינו נאסר משום משמשי ע"ז, וע"ש שיש שאמרו סברא שהאילן אינו מגן יפה על מה שתחתיו, לפיכך אינו נחשב משמש, וע"ש שאינו מסכים עם הסברא הזו. ועי' רמב"ן וריטב"א ושא"ר שם, שיש שפי' את מחלוקת התנאים באופנים אחרים.
  30. ציון 41 ואילך.
  31. רש"י ע"ז נד א ד"ה והאי.
  32. רמב"ן שם, הובא בר"ן שם.
  33. דברים יב ב. רמב"ם ע"ז פ"ז ה"א ובמנין המצוות ע' קפה; יראים סי' קב; סמ"ג ע' יד; רמ"א בשו"ע יו"ד קמו יד.
  34. ע"ע עבודה-זרה.
  35. ברייתא ע"ז נא ב.
  36. שמות לד יג.
  37. מכילתא דרשב"י שמות לד יב.
  38. ציון 113 ואילך.
  39. עי' זבחים עד א: כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין, ורמב"ם ע"ז פ"ז ה"ט וכ"מ שם. ועי' כ"מ שם מקור נוסף מע"ז עד א: אלו אסורין ואוסרין בכ"ש יין נסך ועבודת כוכבים ועורות לבובין וגו', והבין הרמב"ם שה"ה משמשים; טוש"ע יו"ד קמ א.
  40. עי' רמב"ם שם ה"י; עי' טוש"ע שם.
  41. רמב"ם שם. ועי' כ"מ שם שמקורו ממה שאמרו בקידושין נח א לענין ע"ז: והיית חרם כמוהו (דברים ז כו) כל שאתה מהייה הימנה הרי הוא כמוהו, וע"ע עבודה-זרה.
  42. משנה ע"ז נב ב; עי' רמב"ם ע"ז פ"ח ה"ט; עי' טוש"ע יו"ד קלט ב.
  43. ע"ז נב א וב; עי' ע"ז נב א ורש"י שם ד"ה כיון דאית; רמב"ם אבוה"ט פ"ו ה"ז.
  44. משנה ע"ז נב ב; רמב"ם ע"ז פ"ח ה"ט; טוש"ע יו"ד קמו יג.
  45. משנה ע"ז טז א; רמב"ם ע"ז פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד קמג ב.
  46. עי' ציון 11 ואילך.
  47. ריטב"א ע"ז שם.
  48. עי' ציון 11 ואילך.
  49. עי' ד' ר' אלעזר בשם רבי יוחנן בע"ז יט ב: שכרו מותר, וגמ' שם: פשיטא משמשי עבודת כוכבים הן וגו' אינן אסורין עד שיעבדו; רמב"ם ע"ז פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד קמג ב.
  50. עי' רמב"ם דלהלן.
  51. עי' תוס' דלהלן.
  52. עי' רש"י ע"ז טז א ד"ה בימוסיאות, ותוס' שם ב ד"ה בימוסיאות בדעתו, הובא בטור יו"ד קמג; עי' רמב"ם ע"ז פ"ט הי"א, הובא בטור שם; עי' שו"ע שם ב.
  53. תוס' שם, הובא בטור שם בשם ר"י.
  54. ציון 316 ואילך.
  55. דברים יג יח. משנה שבת צ א. ועי' רמב"ן שבציון 67.
  56. רש"י שם ד"ה מאומה; עי' תפא"י שבת פ"ט מ"ו. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם שם, שמאחר ובני אדם שמים לב אליהם ומשתדלים לאבדם אפילו בכל שהוא, הם חשובים, ועי' רע"ב שם ותפא"י שם, טעם נוסף, שמאחר ונאמר בתורה: ולא ידבק וגו', הוצאתם מן הבית היא תיקון גדול.
  57. עי' רש"י שבת שם ד"ה מאומה; עי' תוי"ט שם שת"ק במשנה שם חולק.
  58. פיהמ"ש לרמב"ם ורע"ב שם.
  59. ציון 35 ואילך.
  60. עי' ספרי דברים פיסקא צו: נטל מקל או מזלג או כרכר או שרביט כולם אסורים בהניה; עי' ע"ז יט ב: משמשי עכו"ם וגו' אינן אסורין עד שיעבדו; רמב"ם ע"ז פ"ז ה"ב ובמנין המצוות ל"ת כה; סמ"ג לאוין מה; עי' החינוך מ' תכט; טוש"ע יו"ד קלט א.
  61. יראים סי' קב.
  62. דברים ז כו. רמב"ם שם ושם; סמ"ג שם; החינוך שם. ועי' רמב"ן שבציון 67.
  63. החינוך שם ורמב"ם שם וסמ"ג שם. וע"ע לא-תביא-תועבה-אל-ביתך ציון 6 ואילך, מחלוקת ראשונים בגדר האיסור, אם הוא הכנסה לבית או הנאה, וע"ש ציון 113 ואילך, אם משמשי ע"ז בכלל הכתוב הזה, וע"ע עבודה-זרה.
  64. דברים יג יח. עי' ספרי שם; עי' רמב"ם ע"ז שם; סמ"ג שם; יראים סי' שסד; החינוך שם. ועי' נחל איתן על הרמב"ם שם, שמקורו של הרמב"ם הוא מע"ז יב ב, שוורד והדס של שימוש אשירה אסורים מהכתוב הזה, ועי' ציון 65, מקור נוסף מהתלמוד.
  65. רמב"ם שם; סמ"ג שם; החינוך שם. ועי' כ"מ שם ה"א, שמקורו של הרמב"ם הוא ממכות כב א, שהנהנה מעצי אשרה לוקה משום שני לאוים אלו, ועי' לח"מ מאכ"א פי"א ה"א שתמה שאין להוכיח מאשירה, לפי שהיא בעצמה ע"ז, ועי' ציון 64. וע"ע חיבי-מלקיות ציון 101 ואילך.
  66. דברים ז כה.
  67. השגות רמב"ן על סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קצד. ועי' מגילת אסתר שם. וע"ע חיבי מלקיות שם. ועי' רמב"ן דברים ז כה, שהנאה ממשמשי ע"ז אסורה מהכתוב ולא תביא תועבה אל ביתך, וסותר לדבריו שלעיל, וע"ע לא תביא תועבה אל ביתך ציון 113 ואילך. ועי' משנה שבציון 55.
  68. רב נחמן בשם רבה בר אבוה בחולין ח א, ורש"י שם ד"ה של עבודת וד"ה לחתוך; רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ט; טוש"ע יו"ד קמב ב.
  69. רבא בחולין ח א, ורש"י שם ד"ה באטמי; טור יו"ד קמב.
  70. עי' רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ט ושו"ע שם קמב ב.
  71. רב נחמן בשם רבה בר אבוה בחולין ח א; טוש"ע יו"ד י א וקמב ב.
  72. רש"י שם ד"ה מקלקל.
  73. רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ט, וכ"מ שם בבאור דבריו.
  74. רבא בחולין ח א; עי' רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ט; טוש"ע יו"ד י א וטור שם קמב.
  75. רש"י שם ד"ה במסוכנת.
  76. רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ט. ועי' טור שם בשם רשב"א שיוליך הנאה לים המלח, בשיעור כדי שכר סכין לשחוט בה, ועי' תוה"ב הארוך שבציון 79; עי' שו"ע יו"ד קמב ב.
  77. עי' רא"ש חולין פ"א סי' ט, הובא בטור יו"ד קמב.
  78. עי' לעיל.
  79. עי' רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ט, וכ"מ שם בבאור דבריו; שו"ע יו"ד קמב ב. ועי' תוה"ב הארוך ב"א ש"ב (יד ב) שאסור ליהנות מהבשר עד שיוליך הנאה לים המלח, דהיינו כשיעור מה ששוה יותר הבשר כשהוא מחותך ממה שהיה קודם לכן, ועי' ש"ך שם ס"ק ו, בד' שו"ע שם, שחולק וסובר שאין מועילה הולכת הנאה לים המלח, אלא הבשר כולו אסור לעולם.
  80. רא"ש חולין פ"א סי' ט; טור יו"ד קמב.
  81. משנה ע"ז מט ב; רמב"ם ע"ז פ"ז הי"ד; טוש"ע יו"ד קמב ג.
  82. עי' ציון 80.
  83. רא"ש חולין פ"א סי' ט.
  84. דברים ז כה. ע"ע עבודה-זרה.
  85. רמב"ם ע"ז פ"ח ה"ז; החינוך מ' תכח.
  86. עי' שבת פב ב.
  87. רמב"ם ע"ז פ"ו ה"א ובפיהמ"ש הקדמה לסדר טהרות.
  88. עי' להלן; רמב"ם אבוה"ט פ"ו ה"ה ובפיהמ"ש שם.
  89. עי' להלן.
  90. ע"ע עבודה-זרה. עי' ברייתא שבת פג א: ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ.
  91. ע"ע עבודה-זרה.
  92. ברייתא שבת פג א, ותוספתא זבים פ"ה לגי' הגר"א: ר"ע אומר ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ; עי' ברייתא שבת שם: נכרי ונכרית וע"ז ומשמשיה וגו', וד' רב אשי שם בבאורה, שאע"פ שע"ז מטמאה במשא, וי"ס שאף בהסט, משמשי ע"ז אינם מטמאים במשא ובהסט. וע"ע הסט ציון 239 ואילך וע' משא.
  93. דברים ז כו.
  94. ע"ע שרצים.
  95. שבת פב ב: ולר"ע למאי הלכתא אתקש לשרץ למשמשיה.
  96. ע"ע עבודה-זרה.
  97. ריטב"א שבת פב ב, בדעת חכמים הסוברים שע"ז מטמאה במשא, וסוברים שא"א ללמוד מההקש לשרץ לענין משמשי ע"ז, עי' שבת שם.
  98. ע"ע עבודה-זרה.
  99. עי' תוספתא זבים פ"ה לגי' שלפנינו: ר"ע כנדה ומשמשיה כנדה, ועי' הגר"א שם, גי' אחרת; עי' ירושלמי שבת פ"ט ה"א וע"ז פ"ג ה"ו: אית מתניתא אמר וגו', הובא במאירי שבת פב ב.
  100. רמב"ם אבוה"ט פ"ו ה"ה ובפיהמ"ש הקדמה לסדר טהרות.
  101. רמב"ם אבוה"ט פ"ו ה"ה ובפיהמ"ש הקדמה לסדר טהרות. ועי' כ"מ אבוה"ט שם, שנ' שמקורו מסברא, ועי' ציון 105, שבית שהוא משמשי ע"ז, אף אבניו ועציו ואפרו מטמאים.
  102. רמב"ם שם ושם.
  103. ע"ע עבודה-זרה.
  104. עי' ציון 43.
  105. רמב"ם אבוה"ט פ"ו ה"ה ובפיהמ"ש הקדמה לסדר טהרות. ועי' מרכה"מ אבוה"ט שם, שמקורו ממשנה בע"ז מז ב: אבניו עציו ועפרו מטמאים כשרץ, שלדעתו מדובר בבית שמשמש לע"ז, ועי' רש"י שם א ד"ה מי שהיה, שפי' במשנה שם שהבית עצמו נעבד. ועי' ציון 101.
  106. תוספתא ע"ז פ"ו וזבים פ"ה; רמב"ם אבוה"ט פ"ו ה"ו ובפיהמ"ש הקדמה לסדר טהרות.
  107. ציון 475 ואילך.
  108. ע"ע בטול עבודה-זרה, לענין משמשי ע"ז של ישראל, שי"ס שאין להם ביטול.
  109. עי' רש"י ע"ז נב א ד"ה חזרו, ותוס' שם ב ד"ה כיון, ורש"ש שם א על רש"י שם.