אנציקלופדיה תלמודית:משלוח מנות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - המצוה לשלוח מנות בפורים איש לרעהו.</span>
'''הגדרת הערך''' - המצוה לשלוח מנות בפורים איש לרעהו.


== <span dir="rtl">המצוה וטעמה</span>  ==
== <span dir="rtl">המצוה וטעמה</span>  ==

גרסה אחרונה מ־21:41, 13 באפריל 2023

הגדרת הערך - המצוה לשלוח מנות בפורים איש לרעהו.

המצוה וטעמה

המצוה

מצוה לשלוח בפורים* מנות איש לרעהו[1], שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו[2].

טעם המצוה

בטעם מצות משלוח מנות, נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש שכתבו שהוא כדי שיוכל כל אחד לקיים את מצות סעודת פורים כדינה[3], ותקנו לשלוח אף למי שיש לו כל צרכו, כדי שלא לבייש את מי שאין לו[4], וכתבו שלפיכך אין יוצאים ידי חובת משלוח מנות אלא במאכלים ומשקים, ולא בשאר דברים[5]. ב) ויש שכתבו שהוא כדי להרבות שמחה[6], מהם שכתבו שהוא כדי שישמח המקבל בקבלת המנות[7], ומהם שכתבו שהוא כדי שישמח הנותן בנתינתן[8]. ג) ויש שכתבו שהוא כדי להרבות אהבה וריעות[9], מהם שנראה מדבריהם דהיינו שכשיראה המקבל ששלח לו חבירו מנות תתרבה האהבה והרעות[10], ומהם שנראה מדבריהם דהיינו שיַראה הנותן בעצמו אהבה ורעות למקבל, וכתבו שלטעם זה של ריבוי אהבה ורעות אף אם לא הגיעו המנות לידי המקבל יצא הנותן ידי חובתו[11]. ד) ויש שנראה מדבריהם שטעם מצות משלוח מנות הוא הן משום שמחה, והן כדי להרבות אהבה וריעות[12].

גדר המצוה

בגדר המצוה, נחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שעיקר המצוה היא שיגיעו המנות לידי המקבל[13], שטעם המצוה הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים סעודת פורים כדינה, לסוברים כן[14], ולשם כך צריך שיגיעו המנות לידי המקבל[15], או שטעמה הוא כדי להרבות שמחה[16], והיינו שישמח המקבל בקבלת המנות, לסוברים כן[17], או שטעמה כדי להרבות אהבה ורעות[18], והיינו שכשיראה המקבל ששלח לו חבירו מנות תתרבה אהבתו אליו, לסוברים כן[19]. וכן משמע, לדעתם, לשון הכתוב: משלוח[20], דהיינו כעין נתינה, שיגיעו המנות ליד המקבל[21]. לדעתם, אם לא הגיעו המנות לידי המקבל, כגון שנאנסו בדרך, לא יצא הנותן ידי חובתו[22]. מהם שכתבו שאם יודע המקבל שנשלחו לו מנות, אף אם לא באו לידו, חשוב כאילו באו לידו[23], שלדעתם טעם מצות משלוח מנות הוא משום שמחה[24], והמקבל שמח כשיודע שחבירו שלח לו מנות, אף אם לא נהנה מהם[25], או שטעמה כדי להרבות אהבה ורעות[26], וכשיודע המקבל ששלח לו חבירו מנות מתרבה אהבתו אליו אף אם לא נהנה מהם[27]. ב) ויש שנראה מדבריהם שעיקר המצוה היא שילוח המנות מיד הנותן עבור המקבל[28], שטעם המצוה, לדעתם, הוא כדי להרבות אהבה ורעות[29], ובשילוח המנות עבור חבירו מראה אהבתו אליו, אף קודם שבאו לידו[30], או שטעם המצוה הוא משום שמחה[31], והיינו שישמח הנותן בנתינת המנות[32]. וכן משמע, לדעתם, מכך ששינה הכתוב לשונו במצות משלוח מנות, ונקט לשון משלוח, ולא לשון נתינה, כמו במצות מתנות-לאביונים*[33], שעיקר המצוה היא שילוח המנות מיד הנותן עבור המקבל, ולא נתינתם ליד המקבל[34]. מהם שכתבו שאף אם לא הגיעו המנות לידי המקבל יצא הנותן ידי חובתו[35].

מדיני הסעודה

מצות משלוח מנות, נראה מדברי ראשונים ואחרונים שגדר חיובה הוא מדיני סעודת פורים, ומצוה אחת היא, לאכול סעודה ולשלוח מנות[36], וביארו, שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים מצות סעודת פורים כדינה, לסוברים כן[37], ולפיכך חייבום בתורת מצוה אחת[38], או שטעמה כדי להרבות שמחה, לסוברים כן[39], ואף טעם חיוב סעודת פורים משום שמחה הוא, וכיון שטעמם שוה חייבום כמצוה אחת[40], או שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות, לסוברים כן[41], וכן דרך האוהבים בעת שמחתם, שיושבים ואוכלים ומשלחים מנות זה לזה[42]. מהם שכתבו שלפיכך בפורים שחל בשבת, שמשלוח מנות נדחה ליום ראשון, לסוברים כן[43], אף מצות סעודת פורים נדחית[44], שמצוה אחת הם[45].

ברכה

אין מברכים ברכת-המצוות* על מצות משלוח מנות[46]. בטעם הדבר, כתבו אחרונים כמה טעמים: א) יש שכתבו שיוצאים ידי חובת ברכת המצוות בברכת על מקרא-מגילה*[47], שמתפרשת גם לענין קיום המצוות הכתובות במגילה[48]. לדעתם, יש לכוון בברכה זו גם על מצות משלוח מנות[49]. ב) יש שכתבו שלא תקנו ברכה על מצות משלוח מנות, לפי שאין מברכים על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה אותה[50], ומצות משלוח מנות אינה תלויה כולה ביד הנותן, שאף לאחר ששלחן יש לחשוש שמא לא תתקיים המצוה, כגון שלא יגיעו המנות לידי המקבל, לסוברים כן[51], או שלא ירצה חבירו לקבלן, לסוברים כן[52]. ויש שכתב שאף לסוברים שהנותן יוצא ידי חובתו אף אם לא הגיעו המנות לידי המקבל[53], יש לחשוש שתהא ברכתו לבטלה, לפי שאם לא יגיעו המנות לידי המקבל אין זה חשוב מעשה מצוה, שהרי לא באו המנות לידו, אלא שיוצא הנותן ידי חובה מחמת כוונתו ומחשבתו שנתכוון לשלוח מנות, ואין מברכים על מצוה שאין בה מעשה[54] ג) יש שכתבו שיוצאים ידי חובה בברכת שעשה ניסים לאבותינו, שנאמרת קודם קריאת המגילה[55], לפי שמצוות משלוח מנות נאמרה מחמת נס פורים[56]. ד) יש שכתבו שלא תקנו ברכה על מצות משלוח מנות לפי שאין ניכר מתוך המעשה שהוא מעשה מצוה, שאף בזמן שאין מצות משלוח מנות נוהגת, כגון בשבתות וימים טובים, מנהג העולם לשלוח מנות זה לזה[57]. ה) יש שכתבו שלא תקנו ברכה על מצות משלוח מנות לפי שאין לה שיעור וקצבה, שכל המרבה לשלוח מנות הרי זה משובח[58], ואין מברכים על מצוה שאין לה קצבה[59]. ו) יש שכתבו שאין שייך לברך על משלוח מנות, לפי שעיקר מצות משלוח מנות נתקנה לעשותה על ידי שליח[60], וכשנותן לידי השליח אינו יכול לברך, שהרי עדיין לא קיים המצוה, לסוברים כן[61], עד שיגיעו המנות לידי המקבל, ואין זה עובר לעשיית המצוה[62], ואחר הנתינה אינו יכול לברך, שכבר נעשתה המצוה[63]. ז) יש שכתבו שלא תקנו ברכה על מצות משלוח מנות לפי שהיא מצוה שבין אדם לחבירו, ואין מברכים על מצוה שבין אדם לחבירו, לסוברים כן[64].

על ברכת-הזמן* (שהחיינו*), אם נוהגת במצות משלוח מנות, ע"ע[65].

יחד עם מתנות לאביונים

השולח מנות לרעהו האביון על מנת לצאת בהם ידי מצות מתנות-לאביונים*, נחלקו אחרונים אם יכול לצאת בהם גם ידי משלוח מנות: א) יש שכתבו שאין יוצאים ידי משלוח מנות באותן מתנות של מתנות לאביונים[66], שדבר-שבחובה-אינו-בא-אלא-מן-החולין*[67]. לדעתם, אותה שאמרו בגמרא שרבי אושעיא אמר לרבי יהודה הנשיא, ששלח לו משלוח מנות: קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים[68], אין הכונה שיצא גם ידי משלוח מנות וגם ידי מתנות לאביונים, אלא שיצא ידי אחד מהם[69], וכפי שהובא מעשה זה בירושלמי, שלא אמר לו אלא קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים[70]. ב) יש שכתבו שאם מלבד שיעור המתנות הנצרך כדי לצאת בו ידי מתנות לאביונים יש במנות גם שיעור משלוח מנות יצא ידי שניהם[71]. ג) ויש שכתבו שאם יש במנות אלו יותר מכדי צורך אכילת היום יצא ידי שניהם, שהחלק הנותר על צורך אכילת היום נעשה מתנות-לאביונים*[72].

לכמה אנשים צריך לשלוח

עיקר חיוב משלוח מנות הוא לשלוח לאדם אחד[73]. ומכל מקום כל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח[74]. ונחלקו אחרונים בדעת ראשונים אם בריבוי המנות ששולח לאנשים לאחר שיצא ידי עיקר חובתו, צריך לקיים כל דיני משלוח מנות, כגון שיהיו שתי מנות לכל אדם[75], או שאין צריך לקיים בזה דיני משלוח מנות, שאין זה מעיקר המצוה אלא ריבוי שמחה ורעות[76].

זמנה

זמן מצות משלוח מנות הוא ביום הפורים, ולא בלילה[77], שזמן סעודת פורים הוא ביום[78], וזמן משלוח מנות תלוי בזמן סעודת פורים[79], או לפי שיש לחוש שמא יאכלם המקבל קודם הסעודה[80], או לפי שנאמר בה: ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות[81], או לפי שנאמר: והימים האלה נזכרים ונעשים[82].

זמנה בפורים שחל בשבת

חל פורים בשבת, נחלקו אחרונים מהו זמן מצות משלוח מנות: א) יש שכתבו שזמנה אינו בשבת, שהיא יום הפורים עצמו[83], לפי שזמן מצות משלוח מנות תלוי בזמן סעודת פורים - שצריך שהמנות יוכלו להיות מהסעודה שעושה לעצמו[84], לפי שסעודת פורים ומשלוח מנות מצוה אחת הם[85] - וזמן סעודת פורים אינו בשבת, לסוברים כן[86], או לפי שאסור ליתן מתנה בשבת, לסוברים כן[87], או לפי שחששו שמא יעביר את המנות ארבע אמות ברשות הרבים[88], כפי שחששו לענין מקרא-מגילה*[89], או שמא יוציאם מרשות לרשות[90]. מהם שכתבו שזמנה ביום ראשון[91], שזהו זמן סעודת פורים, לדעתם[92], וזמן משלוח מנות תלוי בזמן סעודת פורים[93]. ומהם שכתבו שזמנה ביום שישי[94], שזהו זמן סעודת פורים, לדעתם[95], או לפי שזמן משלוח מנות תלוי בזמן מצות מתנות-לאביונים*, שזמנם ביום שישי[96], או לפי שאי אפשר לעשותה ביום ראשון, שרק על י"ד וט"ו באדר אמרו שהם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו[97]. ב) ויש שכתבו שזמנה בשבת[98], שזהו זמן סעודת פורים, לדעתם[99], או שאף לסוברים שזמן סעודת פורים אינו בשבת, מכל מקום זמן מצות משלוח מנות אינו תלוי בזמן סעודת פורים, לדעתם[100], שאף שמצות משלוח מנות ומצות סעודת פורים מצוה אחת הם[101], מכל מקום לפי שהטעמים שמחמתם אין עושים את הסעודה בשבת - שאין ניכר שהסעודה נעשית לשם פורים, שהרי גם לולא פורים היו אוכלים סעודת שבת[102], או לפי שאין-מערבין-שמחה-בשמחה*[103] - אינם שייכים במשלוח מנות[104], יש לעשותם בשבת[105], ומחמת האיסור ליתן מתנה בשבת[106] אין לחוש, שלפי שהדרך היא שחוזר המקבל ושולח לנותן בחזרה מנות אין זה דרך קנין, אלא החלפת מנות בדרך כבוד[107].

יום הכניסה

בני הכפרים, אף שלענין מקרא-מגילה* הקילו להם חכמים להקדים ולקרוא את המגילה ביום-הכניסה*[108], כתבו ראשונים שלענין משלוח מנות לא הקילו להם, וחייבים לשלוח מנות ביום הפורים עצמו[109], ואף שמצות מתנות-לאביונים* נוהגת ביום הכניסה, לסוברים כן[110], ולענין פורים-קטן* זמן מצות משלוח מנות תלוי בזמן מצות מתנות-לאביונים*[111], מכל מקום כיון שסעודת פורים אינה נוהגת ביום הכניסה[112] אף משלוח מנות כן[113], שזמן משלוח מנות תלוי בזמן סעודת פורים, שמצוה אחת הם[114], או לפי שעיקר פורים הוא בזמנו, אלא שמתוך שהתירו לבני הכפרים לקרוא מגילה ביום הכניסה, הקילו אף לענין מתנות-לאביונים*, שעיניהם של אביונים נשואות למקרא מגילה[115], אבל לענין שאר דברים לא הקילו[116]. וכן המפרש בים והיוצא בשיירה, שהקילו להם להקדים ולקרוא מגילה קודם פורים, לסוברים כן[117], כתבו אחרונים שחייבים במשלוח מנות בזמנו[118].

בפורים קטן

פורים-קטן*, כתבו ראשונים שאין חייבים בו במשלוח מנות[119], כפי שאין חייבים בו במתנות-לאביונים*[120], שמשלוח מנות ומתנות לאביונים עניינם אחד - להרבות אהבה וריעות ולחזק השמחה[121] - ואינם מתחלקים זה מזה[122].

במארח

המארח את חבירו ומאכילו על שולחנו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים בדינו: א) יש שכתבו שיוצא בכך ידי משלוח מנות[123], ופירשו כן במעשה המובא בגמרא על אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין, שהחליפו סעודתם זה עם זה[124], דהיינו שהיה זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו[125], ויצא המארח ידי חובת משלוח מנות[126], שהסעודה שמאכילו חשובה כמשלוח מנות[127], או שכיון שטעם מצות משלוח מנות, לדעתם, הוא משום שמחה וכדי להרבות אהבה ורעות[128], וכשסועדים שנים יחד, שהם בשמחה ובטוב לב יחד, יוצאים בכך ידי חובת משלוח מנות[129]. ב) ויש שכתבו שהמארח את חבירו ומאכילו על שולחנו אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות[130], שמהלשון משלוח מנות למדו שצריך שיהיה דרך שילוח[131], דהיינו שיוליכנו לביתו, ולא שיאכל עימו על שולחנו[132]. לדעתם, המעשה שהובא בגמרא באמוראים שהחליפו סעודתם[133], לא עשו כן כדי לצאת ידי חובת משלוח מנות, אלא כדי לאכול סעודת-פורים* יחד[134], או שאין הכוונה שהיו אוכלים זה אצל זה, אלא שכל אחד היה שולח סעודתו לחבירו[135].

מקבל משלוח מנות

מי שקיבל מחבירו משלוח מנות, יש מהאחרונים שצידד בדעת ראשונים שמקיים בכך מצות משלוח מנות, כיון שנעשתה המצוה על ידו[136]. ויש שכתבו שאינו יוצא ידי חובת משלוח מנות[137].

המנות

דברים שאינם אוכלים

חפצים שאינם אוכלים ומשקים - כגון בגדים וכלים[138] - נחלקו בהם ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שאין יוצאים בהם ידי משלוח מנות[139], שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי כדי שיוכל כל אחד לקיים את מצות סעודת פורים כדינה, לסוברים כן[140], או כדי להרבות שמחה, לסוברים כן[141], וריבוי השמחה הוא על ידי שיהיה לו לאכול דברים המענגים ומשמחים את הלב[142], או לפי שלא מצינו שנקראו מנות אלא דברי מאכל ומשקה[143]. ויש שנראה מדבריהם שנסתפקו אם יוצאים בהם, וכתבו שלכתחילה טוב לשלוח דברי מאכל[144]. וחפצים שיכול המקבל למכרם מיד ולקנות בדמיהם מיני מאכל ומשקה, יש שכתבו שדינם כאוכלים ומשקים, ויוצאים בהם ידי משלוח מנות לדברי הכל[145], ויש שנראה מדבריהם שאין יוצאים בהם[146].

משקים

משקים, כתבו גאונים וראשונים בדעת אמוראים שיוצאים בהם ידי משלוח מנות, כדברי מאכל[147], ששתיה בכלל אכילה[148]. מהם שגורסים כן במעשה שהובא בגמרא ברבי יהודה הנשיא, ששלח לרבי אושעיא בשר עגל וחבית יין, ואמר לו קיימת בנו רבינו משלוח מנות[149]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת אמוראים בירושלמי ובדעת ראשונים שאין יוצאים בהם ידי חובה[150].

שאינן מוכנות לאכילה

המנות צריכות שיהיו מוכנות לאכילה[151], שכן משמע הלשון מנות[152], ולפיכך השולח בעלי חיים שלא נשחטו לא יצא ידי חובתו[153]. ונחלקו: מהם שכתבו שצריך שיהיו מבושלות ומוכנות לאכילה מיד[154], ומהם שכתבו שאף אם אינן מוכנות לגמרי, וטעונות תיקון לאכילה, כגון שאינן מבושלות, יוצאים בהן ידי חובה[155].

שיעור המנות

שיעור המנות, נחלקו בו אחרונים: א) יש שכתבו שאין להן שיעור, והנותן מנות כל שהן יצא ידי חובתו[156], שאף נתינה פחות משוה פרוטה חשובה נתינה[157], או שלשון הכתוב: "מנות"[158] משמע כל שהן[159]. ב) יש שכתבו ששיעורן בכזית[160], לפי שזהו שיעור אכילה בכל מקום[161], ובפחות מכך אין שמחה[162]. ונסתפקו בנותן בריה* - דהיינו דבר שלם כברייתו, שחשוב לענין כמה דינים כשיעור כזית[163] - אם יצא ידי חובתו אף בפחות מכזית[164]. ג) יש שכתבו ששיעורו בשוה פרוטה[165]. ד) ויש שכתבו ששיעורו כדי סעודה[166], שכן משמע, לדעתם, לשון הכתוב: מנות[167].

צירוף שיעור מכמה אנשים

השולח מנות לכמה אנשים, לכל אחד פחות מהשיעור הנצרך, לסוברים כן[168], ויחד הן מצטרפות לשיעור, נסתפקו אחרונים אם יצא ידי חובתו[169].

חשיבות המנות

המנות, יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שצריכות להיות חשובות ומכובדות[170], ואין לכך שיעור קבוע, אלא הכל לפי המקום והזמן[171]. ופירשו כן במה שאמר רבי אושעיא לרבי יהודה הנשיא, ששלח לו משלוח מנות, קיימת בנו רבינו מתנות-לאביונים*[172], דהיינו שלא היו המנות חשובות בעיניו, ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו, ולא יצא בכך ידי חובת משלוח מנות[173]. מהם שכתבו ששיעור חשיבות המנות נמדדת לפי ערך המקבל, שאם המקבל עשיר לא יתן לו דבר פחוּת[174], שלדעתם טעם מצות משלוח מנות הוא כדי שיוכל המקבל לקיים את מצות סעודת פורים כדינה[175], ומהם שכתבו שנמדדת לפי ערך הנותן, שאם הנותן עשיר לא יתן דבר פחוּת[176], שלדעתם טעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות[177], ולפיכך יש למדוד שיעור זה בנותן[178]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין המנות צריכות להיות חשובות ומכובדות כלל[179].

צירוף כלי למנה חשובה

הרבה דברים קטנים, שכל אחד מהם בפני עצמו אינו חשוב - ואינו נידון כמנה בפני עצמו, לסוברים כן[180] - ובכולם יחד יש חשיבות מנה, ומונחים בכלי אחד, כתבו אחרונים שחשובים מנה, ויוצאים בהם ידי חובה[181].

כמות המנות

עיקר חיוב משלוח מנות הוא לשלוח שתי מנות[182], שכן משמע הלשון: מנות[183], לשון רבים[184]. ויש מהראשונים שכתב שיש לשלוח ארבע מנות[185], שלדעתו כל מנה שאמר הכתוב היינו שתי מנות, וכפי שנאמר בתורה לענין חזה ושוק הניתנים לכהנים, שהם שתי מנות, לשון מנה[186]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שמכל מקום כל המרבה במנות הרי זה משובח[187], שיש בזה תוספת שמחה[188].

שתי חתיכות ממין אחד

שתי מנות ממין אחד, נחלקו אחרונים בדינן: יש שכתבו שחשובות כמנה אחת, וצריך להוסיף עליהם עוד מנה[189], שהחיתוך אינו מחשיבן כשתי מנות[190], ויש שכתבו שחשובות כשתי מנות[191], שכיון שיש בכל אחת מהם שיעור מנה חשובה כמנה בפני עצמה[192], ואם נתונות שתיהן בכלי אחד, אף לסוברים שבמנות משני מינים חלוקים אין הכלי מצרפם למנה אחת[193], יש שצידדו שבשתי חתיכות ממין אחד הכלי מצרפן ודינן כמנה אחת[194].

מנה אחת שיש בה כשיעור שתי מנות

מנה אחת שיש בה כשיעור שתי מנות, יש מהאחרונים שכתב שחשובה כשתי מנות[195], ויש שכתבו שחשובה כמנה אחת[196].

שתי מנות מחוברות

שתי מנות המחוברות זו לזו - כגון דג וביצה שעליו[197] - נחלקו בהן אחרונים בדעת ראשונים, יש שכתבו שחשובות כשתי מנות[198], ויש שכתבו שחשובות כמנה אחת[199].

צירוף כלי

שתי מנות המונחות בכלי אחד, יש מהאחרונים שכתב שאין חשובות אלא כמנה אחת, וצריך להוסיף עליהם עוד מנה, שהכלי מצרפן זו לזו[200], שאגד כלי חשוב אגד*[201]. ויש שכתבו שמכל מקום חשובות כשתי מנות, שהרי בפועל הן שתי מנות חלוקות[202].

המשלוח

על ידי שליח

באופן שליחת המנות, נחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שיש לשלחם על ידי שליח, והנותן בעצמו לא יצא ידי חובתו[203], שלפיכך נקט הכתוב במצות משלוח מנות לשון משלוח, ולא לשון נתינה כמו במתנות-לאביונים*, ללמד שיש לשלחם דוקא על ידי שליח[204]. ב) ויש שכתבו שאף הנותן את המנות בעצמו יוצא ידי חובתו[205], שאין ללמוד מהלשון משלוח שיוצאים דוקא על ידי שליח, שאין כוונת הכתוב אלא ללמד שאפשר ליתנו לכתחילה על ידי שליח, ולא נאמר בו הכלל של מצוה-בו-יותר-מבשלוחו*[206], או ללמד שלכתחילה יש ליתנו דוקא על ידי שליח, לסוברים כן[207], ויש שכתבו שלשון משלוח אינה מתפרשת כלל לענין שליחות[208], שהטעם שנקט הכתוב לשון זו הוא כדי ללמד שהנותן יוצא ידי חובתו מיד כשיצאו המנות מידו, אף שלא באו לידי המקבל, לסוברים כן[209], ובכמה מקומות בתורה מצאנו לשון שילוח שלא על ידי שליח[210]. ולכתחילה, מהם שכתבו שראוי ליתנם על ידי שליח[211], ולמדו כן מלשון הכתוב: משלוח[212], וכתבו בטעם הדבר, שטעם מצות משלוח מנות, לדעתם, הוא כדי להרבות אהבה וריעות[213], ובנתינה על ידי שליח, שהיא דרך כבוד, מתרבה האהבה יותר[214]. מהם שכתבו שאף לכתחילה יכול ליתנם בעצמו[215]. ובטעם שלא נאמר במצות משלוח מנות הדין של מצוה-בו-יותר-מבשלוחו*, כתבו אחרונים שהוא לפי שנקט הכתוב לשון משלוח, ולא לשון נתינה[216].

אם צריך שליח כשר

שליחות למשלוח מנות, יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאינה נלמדת מדין שליחות*, וכתבו שאין צריך שיתקיימו בה דיני שליחות*, ואף שליח הפסול לדין שליחות* - כגון גוי* וקטן*[217] - כשר לשלוח מנות על ידו[218], ואפילו קוף[219], שרק במעשים שמעיקר הדין האדם עצמו צריך לעשותם, הוצרכנו ללמוד מפרשת שליחות שאף שאף שלוחו חשוב כמותו, ולפיכך חלות השליחות תלויה בכל תנאי ודיני שליחות*, מה שאין כן במצות משלוח מנות, שמעיקר הדין אין צריך לעשותה על ידי הנותן עצמו, ואפשר לעשותה על ידי שליח[220]. ויש שנסתפקו בזה[221].

לא הגיעו המנות לידי המקבל

השולח מנות לחבירו ולא הגיעו לידו - כגון שנאנסו בדרך[222] - נחלקו בדינו אחרונים: א) יש שכתבו שלא יצא ידי חובתו[223], שלדעתם עיקר מצות משלוח מנות היא שיגיעו המנות לידי המקבל[224], ולפיכך כל שלא הגיעו המנות לידו לא יצא הנותן ידי חובתו[225]. ב) יש שכתבו שאף אם לא הגיעו המנות ליד המקבל יצא הנותן ידי חובתו[226], שלדעתם גדר מצות משלוח מנות היא שילוח המנות מיד הנותן עבור המקבל - שכן משמע לשון הכתוב "משלוח"[227], או לפי שטעם מצות משלוח מנות, לדעתם, הוא כדי שיַראה הנותן בעצמו אהבה ורעות למקבל[228] - והמצוה מתקיימת בשעה שיצאו המנות מיד הנותן עבור המקבל[229]. ג) ויש שחילקו, שאם ראה המקבל שנשלחו לו מנות, אף שבפועל לא הגיעו לידו - כגון שלא רצה לקבלם[230] - יצא הנותן ידי חובתו, ואם לא ראה שנשלחו לו לא יצא הנותן ידי חובתו[231], שלדעתם עיקר מצות משלוח מנות היא שידע המקבל ששלח לו הנותן מנות[232], שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות על ידי שיראה המקבל ששלח לו חבירו מנות[233], או שטעמה משום שמחה, שישמח המקבל כשיודע שחבירו שלח לו מנות[234].

לא נהנה המקבל מהמנות

הגיעו המנות ליד המקבל, ולא נהנה מהם - כגון שנגנבו מידו[235] - צידדו אחרונים שיצא הנותן ידי חובתו, שלדעתם טעם מצות משלוח מנות הוא משום שמחה[236], ושמחת המקבל אינה בהנאה מהמנות, אלא בקבלתן, ששמח על שחבירו שלחן לו[237].

מחל המקבל

השולח מנות לרעהו ומחל לו, ואמר הריני כאילו התקבלתי - לדעת הסוברים שצריך שיגיעו המנות לידי המקבל[238] - נחלקו אחרונים בדינו: א) יש שכתבו שיצא ידי חובתו[239], שכיון שאמר כאילו התקבלתי חשוב כאילו קיבל המנות, וכפי שמצינו לענין נדרים, שהנודר לתת לחבירו חפץ כל שהוא ואמר לו חבירו הריני כאילו התקבלתי אינו צריך להפר[240]. ב) ויש שכתבו שלא יצא ידי חובתו[241], שלדעתם טעם מצות משלוח מנות הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים סעודת פורים כדינה[242], ולזה אין מועיל אמירת כאילו נתקבלתי, שהרי לא קיבל צרכי סעודתו[243].

בבת אחת

שילוח המנות, יש מהאחרונים ומהראשונים שכתבו בדעת אמוראים שאינו צריך להיעשות בבת אחת, ויוצא ידי חובתו אף אם שולח כל מנה בפני עצמה[244], ויש מהאחרונים שכתבו שצריך לשלוח את שתי המנות בבת אחת, שמכך שנקט הכתוב מנות[245], ולא כתב שתי מנות, משמע שצריכות להישלח בבת אחת[246].

אין המקבל יודע מי השולח

השולח מנות לחבירו, ואין חבירו יודע מי נתנם לו, נחלקו בו אחרונים: יש שכתבו שלא יצא ידי חובתו[247], שטעם משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות, לסוברים כן[248], וכיון שאינו יודע מי שלח לו אין מתווספת בליבו אהבה כלפי הנותן[249], ויש שכתבו שיצא ידי חובתו[250], שלדעתם טעם משלוח מנות הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים את סעודת פורים כדינה[251], וסוף סוף יש לו כל צרכו[252].

במתנה על מנת להחזיר

הנותן לחבירו מנות במתנה-על-מנת-להחזיר*, כתבו אחרונים שלא יצא ידי חובתו[253], אף שבכל התורה מתנה-על-מנת-להחזיר* חשובה מתנה[254], שטעם מצות משלוח מנות, לדעתם, הוא כדי להרבות שמחה[255], ובמתנה-על-מנת-להחזיר* אין ריבוי שמחה[256], או שטעמה כדי שיוכל כל אחד לקיים את סעודת פורים כדינה[257], ואם צריך להחזיר הרי אין לו כדי לקיים סעודתו[258]. וכן הנותן לחבירו מנות על מנת שיתן לו דבר אחר תמורתן, כתבו אחרונים שדינו כנותן מנתנה על מנת להחזיר, ולא יצא ידי חובתו[259].

הנותן על מנת שיתן לו חבירו מנות

הנותן לחבירו מנות, והתנה עמו על מנת שיתן לו אף הוא מנות, כתבו אחרונים שאם התנה שיתן לו מנות בשנה זו, שניהם אינם יוצאים ידי חובתם, לפי שנראה לכל שאין זה דרך מתנה אלא כעין הלואה ופירעון, אבל אם התנה שיתן לו בשנה אחרת יצאו שניהם ידי חובתם, שאין זה דרך הלואה ופירעון אלא דרך מתנה[260].

@החייבים

נשים

נשים, נחלקו אחרונים אם חייבות במשלוח מנות: א) יש שכתבו שחייבות[261], אף שנשים פטורות אף ממצוות עשה שהזמן גרמא שחיובן מדרבנן[262], לפי שאף הן היו באותו הנס של פורים[263], וכפי שאמרו לענין מצות מקרא מגילה, שנשים חייבות בה לפי שאף הן היו באותו הנס[264]. ועוד, שמצות משלוח מנות הוקשה למצות מקרא-מגילה*, שנאמר: והימים האלו נזכרים ונעשים, ודרשו: הוקשה זכירה לעשיה[265], וכיון שנשים חייבות במצות מקרא-מגילה*[266], חייבות הן אף במשלוח מנות[267]. ועוד, שנאמר במשלוח מנות: קימו וקבלו היהודים[268], ואף נשים בכלל זה[269]. ולשון הכתוב: איש לרעהו[270], לא בא למעט אשה, לדעתם, שבכל מקום שנאמר בתורה איש אין ממעטים אשה[271], אלא אם כתוב זה מיותר[272], וכאן אינו מיותר, שנכתב משום שקטן* פטור ממשלוח מנות מן התורה, כפי שפטור מכל המצוות[273], או מפני שאשה נשואה פטורה, לסוברים כן[274], או מפני שאשה אסורה לשלוח לאיש[275], או שאף שלשון זו נאמרה למעט אשה, היינו לפי שמעיקר דין תורה נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא אף אם היו באותו הנס, וחיוב נשים במצוות אלו אינו אלא מדרבנן, לסוברים כן[276], ולפיכך במגילת-אסתר*, שנאמרה ברוח הקודש[277], לא נכתב חיוב נשים, כעיקר דין תורה[278]. ב) ויש שכתבו שנשים פטורות ממצות משלוח מנות[279], שנאמר: משלוח מנות איש לרעהו[280], איש ולא אשה[281]. ועוד, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא[282], ואף שאף הן היו באותו הנס, מכל מקום כיון שמתחילה - כשנהגו ישראל במשלוח מנות קודם שקבעה מרדכי עליהם לחובה[283] - לא נהגו נשים לשלוח מנות, שנאמר: איש לרעהו[284], אף כשקבעה מרדכי עליהם חובה לא קבע יותר ממה שנהגו[285].

אשה נשואה

אשה נשואה, נחלקו אחרונים בדינה: יש שכתבו שפטורה ממשלוח מנות[286] - אף לסוברים שאשה פנויה חייבת[287] - לפי שרשות בעלה עליה[288], או לפי שסמוכה על שלחן בעלה, והסמוך על שלחן אחרים פטור ממשלוח מנות, לסוברים כן[289]. מהם שכתבו שלפיכך נקט הכתוב במשלוח מנות לשון: איש[290], כיון שאשה נשואה פטורה[291]. ויש שכתבו שדין אשה נשואה כאשה פנויה, וחייבת במשלוח מנות, לסוברים כן[292]. ונחלקו אחרונים: יש שכתבו שבעלה יכול לשלוח בשבילה[293], כפי שאמרו לענין מצות שמחת-יום-טוב*, שאשה בעלה משמחה[294]. ויש שכתבו שיש להחמיר שתשלח בעצמה[295], לפי שהמצוה מוטלת עליה[296].

עני

עני המתפרנס מן הצדקה חייב במשלוח מנות[297]. ואם אין לו מספיק גם כדי לאכול סעודתו וגם כדי לשלוח מנות, יחליף עם חבירו, וישלח כל אחד סעודתו לחבירו[298].

עבד כנעני

עבד-כנעני*, נחלקו בו אחרונים: יש שכתבו שחייב במשלוח מנות, שעבד כנעני חייב במצוות כאשה[299], ואשה חייבת במשלוח מנות, לסוברים כן[300], ואף עבד כנעני בכלל "רעהו"[301]. ויש שכתבו שפטור[302], שטעם משלוח מנות, לדעתם, הוא כדי להרבות אהבה ורעות[303], ואין מצוה לאהוב עבד כנעני[304].

אורח

אורח האוכל סעודת פורים על שולחן חבירו, נחלקו אחרונים בדינו: א) יש שכתבו שפטור ממשלוח מנות[305] - אף לסוברים שהמקבל משלוח מנות אינו יוצא בכך ידי חובתו[306] - כיון שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות שמחה ולהשכין אהבה ורעות, לסוברים כן[307], וכשסועדים שנים יחד, שהם בשמחה ובטוב לב יחד, פטורים שניהם ממשלוח מנות[308], או שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי למלא חסרונו של חבירו בסעודתו, לסוברים כן[309], ואדם הסמוך בעצמו על שולחן חבירו אינו חייב משום כך[310]. ב) ויש שכתבו שחייב לשלוח משלוח מנות[311], שלדעתם טעם מצות משלוח מנות אינו כדי למלא חסרונו של חבירו בסעודה, אלא כדי להרבות אהבת רעים, ולדעתם אף שאוכלין יחד, מכל מקום כיון שלא שלחו מנות זה לזה אינם נפטרים בכך מהמצוה[312].

איש לאשה

איש לא ישלח מנות לאשה, כדי שלא יבא לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין[313], שיאמרו שהמנות הם סבלונות* ששולח חתן לכלה אחר הקידושין[314], ויחששו שמא קידשה בפני עדים ואינם לפנינו[315], או שלפי שמשלוח מנות הוא דרך חיבה יש לחוש שמא יאמר שנותן לה המנות בשביל אהבה וחיבה, ותאמר היא שמקבלתן לשם קידושין, שבאופן זה יש לנו לחוש שמא התכוון לקדשה[316], או שיש בזה קירבה והרגל דבר[317]. ויש שכתבו שלפיכך נקט הכתוב במשלוח מנות לשון: איש לרעהו[318], שאיש ישלח לרעהו ולא אשה לאיש[319].

אשה לאיש

אשה לא תשלח מנות לאיש[320], לפי שהעולם נוהגים להחליף מנות זה עם זה[321], וגזרו שמא יבא איש לשלוח מנות לאשה[322] - ואסור לעשות כן שמא יבואו לידי חשש קדושין[323] - או לפי שיש בזה קירבה והרגל דבר[324].

תלמיד השולח לרבו

תלמיד השולח מנות לרבו, כתבו אחרונים שיצא ידי חובתו[325], שאף הוא בכלל רעהו[326].

הערות שוליים

  1. ↑ רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; טוש"ע או"ח תרצה ד.
  2. ↑ אסתר ט כב. רמב"ם שם; שו"ע שם.
  3. ↑ תרוה"ד סי' קיא; עי' לבוש או"ח סי' תרצה ס"ד. ועי' לבוש שם, שכ' דמידי הוא טעמא אלא לשמחה, וצ"ב, ואפשר שכל טעם סעודת פורים הוא משום שמחה (ע"ע פורים).
  4. ↑ שו"ת חת"ס או"ח ח"א סי' קצו, בד' תרוה"ד שם. ועי' שו"ת שאילת יעקב סי' נט אות ג, שתמה שלא מצינו שחששו שלא לבייש את מי שאין לו אלא בדבר הנעשה לעני כל, ולא בדבר הנעשה בצינעה, שאם לא כן ביטלת מצות צדקה.
  5. ↑ עי' ציון 139 ואילך. תרוה"ד שם; לבוש שם. ועי' ציון 141 ואילך, טעמים נוספים לדין זה.
  6. ↑ עי' ריטב"א ב"מ עח ב; סדר היום ענין פורים ד"ה ועם היות; עי' שבה"ל ענין פורים סי' רא; עי' בני חיי או"ח סי' תרצד; עי' פמ"ג או"ח סי' תרצד מש"ז ס"ק א; שו"ת משאת משה ח"ב או"ח סי' ד; כסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ג; ברכ"י או"ח סי' תרצה ס"ק ה, בד' הסוברים שאם מחל המקבל לא יצא הנותן ידי חובתו; מעשה רקח מגילה פ"ב הט"ו; ערוה"ש או"ח סי' תרצה סי"ג וסי"ז; קונ' חנוכה ומגילה (טורצ'ין), בעניני מגילה סי' יב, בד' הרמב"ם מגילה פ"ב הט"ו, שמ' שסובר שמצות משלוח מנות היא מדיני סעודת פורים (עי' ציון 36), שהוא לפי ששניהם יסודם מדין שמחה, ושם הי"ז, שכ' שמוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעדותו ובשילוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב אביונים וכו', ומ' שאף מצות משלוח מנות היא משום שמחה, אלא שבמתנות לאביונים יש שמחה גדולה יותר. ועי' משמרות כהונה שבציון 104, שבמשלוח מנות לא שייך הדין של אין מערבין שמחה בשמחה (ע"ע), ומ' שסובר שטעם מצות משלוח מנות אינו משום שמחה, וכ"מ במטה יהודה (עייאש) סי' תרפח ס"ק ז.
  7. ↑ עי' סדר היום שם; בני חיי שם; שו"ת משאת משה שם; כסא אליהו שם; מעשה רקח שם. ועי' ציון 237, שעיקר שמחת המקבל היא בקבלת המנות, ששמח על שחבירו שלח לו מנות, ולא כשנהנה מהם.
  8. ↑ עי' ערוה"ש שם סי"ז. ועי' ב"ח שבציון 12, שכ"כ לשיטתו שטעם מצות משלוח מנות הוא הן משום שמחה והן כדי להרבות אהבה ורעות.
  9. ↑ עי' מנות הלוי (לר"ש אלקבץ) אסתר ט יט, ושם פס' כב; שו"ת יהודה יעלה סי' רז; שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' רמ; שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קמד.
  10. ↑ שו"ת מהר"ם שי"ק שם.
  11. ↑ עי' ציון 228. יפה ללב ח"ב או"ח סי' תרצה ס"ק טו, בד' המנות הלוי שם.
  12. ↑ עי' ב"ח או"ח תרצה ס"ק ה וס"ק ו; עי' חזו"א או"ח סי' קנה אות ב.
  13. ↑ עי' בני חיי או"ח סי' תרצד, וברכ"י או"ח סי' תרצה ס"ק ו ושע"ת שם ס"ק ז בדעתו; שו"ת אהל יוסף או"ח סי' טו; שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו ויפה ללב ח"ב או"ח סי' תרצה ס"ק טו, בד' הראשונים שבציון 3, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי כדי שיוכל כל אחד לקיים את מצות סעודת פורים כדינה; שו"ת משאת משה ח"ב או"ח סי' ד; כסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ג; מעשה רקח מגילה פ"ב הט"ו; עי' שו"ת מהר"ם שי"ק סי' רמ; עי' שו"ת שאילת יעקב סי' נט אות ב. ועי' שו"ת תשובה מאהבה סוף ח"ב בחי' לשו"ע או"ח סי' תרצו, שצידד כן, והניח בצ"ע.
  14. ↑ עי' ציון 3.
  15. ↑ שו"ת חת"ס שם ויפה ללב שם, בד' האחרונים שבציון הנ"ל.
  16. ↑ עי' ציון 6. אחרונים דלהלן.
  17. ↑ עי' ציון 7. בני חיי שם; משאת משה שם; כסא אליהו שם; מעשה רקח שם. וכן צידד בשו"ת תשובה מאהבה שם.
  18. ↑ עי' ציון 9.
  19. ↑ עי' ציון 10. שו"ת מהר"ם שי"ק שם.
  20. ↑ אסתר ט כב.
  21. ↑ שו"ת משאת משה שם.
  22. ↑ עי' ציון 223. אחרונים הנ"ל.
  23. ↑ כסא אליהו שם; שו"ת מהר"ם שי"ק שם.
  24. ↑ עי' ציון 6.
  25. ↑ כסא אליהו שם.
  26. ↑ עי' ציון 9.
  27. ↑ שו"ת מהר"ם שי"ק שם.
  28. ↑ עי' שו"ת חת"ס שם ויפה ללב שם, בד' האחרונים שבציון 9, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות; עי' שו"ת בנין ציון סי' מד, בד' הרמ"א בשו"ע או"ח תרצה ד שהשולח מנות לרעהו ואינו רוצה לקבלם או מוחל יצא (עי' ציון 239); עי' ערוה"ש או"ח סי' תרצה סי"ז. ועי' ציון 240 ואילך, שיש שבי' ד' הרמ"א שם שדוקא אם מחל לו יצא הנותן ידי חובתו, ולפ"ז לכאו' אין ראיה מדבריו שעיקר המצוה היא השילוח מידי הנותן עבור המקבל.
  29. ↑ עי' ציון 9.
  30. ↑ יפה ללב שם, בד' האחרונים שבציון הנ"ל.
  31. ↑ עי' ציון 6.
  32. ↑ עי' ציון 8. ערוה"ש שם.
  33. ↑ אסתר שם.
  34. ↑ שו"ת בנין ציון שם.
  35. ↑ עי' ציון 226. שו"ת בנין ציון שם.
  36. ↑ עי' רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו והי"ז, וקונ' חנוכה ומגילה (טורצ'ין) בעניני מגילה סי' יב בדעתו; עי' שבה"ל סי' רא; עי' ס' המכתם ומאירי מגילה ה א, וכלבו סי' מה, וארחות חיים הל' מגילה ופורים אות לו, ושו"ת מהרלב"ח סי' לב, לענין פורים שחל בשבת (עי' ציון 83 ואילך), ולבוש או"ח סי' תרצה ס"ד לענין לילה (עי' ציון 79 ואילך), שזמן סעודת פורים וזמן משלוח מנות תלויים זה בזה; עי' ר"ן מגילה ו ב (ג ב) שהמקדימין לקרות מגילה ביום הכניסה (ע"ע) אינם שולחים מנות ביום שקוראים בו את המגילה, כיון שאין עושים בו סעודה (עי' ציון 114 ואילך); עי' תרוה"ד סי' קיא; עי' לבוש או"ח סי' תרצה ס"ד; כת"ס עה"ת פר' תצוה ד"ה והרמ"א.
  37. ↑ עי' ציון 3.
  38. ↑ עי' תרוה"ד שם.
  39. ↑ עי' ציון 6.
  40. ↑ ע"ע פורים. עי' שבה"ל שם; קונ' חנוכה ומגילה שם, בד' הרמב"ם שם.
  41. ↑ עי' ציון 9.
  42. ↑ כת"ס שם.
  43. ↑ עי' ציון 91.
  44. ↑ ע"ע פורים.
  45. ↑ עי' מאירי וארחות חיים וכלבו שם. ועי' שו"ת מהרלב"ח שם, שכתב להיפך, שמכיון שזמן סעודת פורים הוא בשבת, לדעתו (ע"ע הנ"ל) אף משלוח מנות כן, ועי' ציון 84. ועי' קונ' חנוכה ומגילה (טורצ'ין) שבציון 105, שאף החולקים על דין זה וסוברים שזמן מצות משלוח מנות וזמן הסעודה אינם תלויים זה בזה (עי' ציון 100), מודים לעיקר היסוד שמצוה אחת הם, אלא שסוברים שמ"מ ניתן לחלקה לשני זמנים שונים.
  46. ↑ עי' של"ה מגילה פרק נר מצוה אות ו, מג"א או"ח סי' תרצב ס"ק א.
  47. ↑ ע"ע מקרא מגילה.
  48. ↑ של"ה שם.
  49. ↑ של"ה שם. ועי' מג"א שם שכ' שלא תקנו ברכה על משלוח מנות, ומ' שחולק על טעם זה, וסובר שלא תקנו במשלו"מ ברכה כלל. וצ"ב לד' השל"ה באדם שלא קרא מגילה, או שלא כיוון בברכתה על משלוח מנות, אם חייב לברך על משלוח מנות, או שכיון שבדר"כ מברכים על המגילה לא תקנו חז"ל ברכה על משלוח מנות כלל.
  50. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 63 ואילך. פמ"ג סי' תרצב א"א ס"ק א; שו"ת בית שערים סי' שפא.
  51. ↑ עי' אחרונים שבציון 223 ואילך. שו"ת בית שערים שם.
  52. ↑ עי' ציון 230 ואילך. פמ"ג שם. ועי' מהר"צ חיות מגילה ז א, ודעת תורה (מהרש"ם) או"ח סי' תרצב ס"א, ושו"ת תורת חן סי' כא, שתמהו מד' הרמ"א שבציון 226, שפסק שאף אם אין המקבל רוצה לקבלם יוצא הנותן ידי חובה. ועי' שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' רמ שצידד שלצד שאין יוצא הנותן ידי חובה אלא אם מחל המקבל, אבל אם אינו חפץ לקבלם מטעם אחר אינו יוצא ידי חובה (עי' ציון 239), לפיכך אין לברך, שמא לא יקבלם מטעם אחר.
  53. ↑ עי' ציון 226.
  54. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 62. תשובת ר"ש קלוגר שבשו"ת תורת חן סי' כא. ומ' שסובר שהטעם שיצא הנותן ידי חובתו אם לא באו המנות לידי המקבל אינו מפני שחשוב כמשלוח מנות (עי' ציון 227), אלא מפני שמראה בכך בעצמו אהבה ורעות (עי' ציון 228).
  55. ↑ ע"ע מקרא מגילה.
  56. ↑ מהר"צ חיות מגילה ז א. ועי' שו"ת שאילת יעקב סי' נט, ושו"ת בית שערים או"ח סי' שפא, שתמהו שהרי על מקרא מגילה מברכים אף ברכת המצוות, ואין יוצאים יד"ח בברכת שעשה ניסים, אף שנתחייבו בה מחמת הנס.
  57. ↑ שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' רמ, ושו"ת בית שערים או"ח סי' שפא, בד' המג"א שם.
  58. ↑ עי' ציונים 74, 187.
  59. ↑ מאירי מגילה כא ב. שו"ת שאילת יעקב שם אות ב.
  60. ↑ עי' ציונים 203, 211.
  61. ↑ עי' ציון 13.
  62. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 178 ואילך.
  63. ↑ שאילת יעקב שם אות א.
  64. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 58 ואילך. מקראי קודש פורים סי' מ. ולכאו' לסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים סעודת פורים כדינה (עי' ציון 3), וכן לסוברים שטעמה כדי לשמח את המקבל (עי' ציון 7), ולסוברים שטעמה כדי להרבות אהבה ורעות (עי' ציון 9), מסתבר שהיא מצוה שבין אדם לחבירו, אבל לסוברים שטעמה משום שמחת הנותן (עי' ציון 8), מ' שהיא מצוה שבין אדם למקום.
  65. ↑ ציון 95.
  66. ↑ עי' פר"ח או"ח סי' תרצה ס"ד; עי' טו"א מגילה ז ב: ומ"מ נ"ל עיקר (ועי' רע"א ובאוה"ל או"ח שם, שהביאו בשמו שנסתפק בזה, וצ"ב); ראש יוסף מגילה שם; עי' דרשות חת"ס ח"א עמ' קצז, נד' בחי' חת"ס לש"ס מגילה שם; עי' חיי אדם כלל קנה סל"א; שו"ת כת"ס או"ח סי' קלט; שפ"א מגילה שם.
  67. ↑ שו"ת כת"ס שם.
  68. ↑ מגילה ז ב.
  69. ↑ טו"א שם. ועי' שו"ת כת"ס שם, בי' נוסף בד' ר' אושעיא לדעה זו.
  70. ↑ מגילה פ"א ה"ד. עי' טו"א שם ושו"ת כת"ס שם. ועי' ציונים 173, 150, שיש שפי' בד' הירו' שם טעם אחר בכך שלא יצא ידי חובת מתנות לאביונים, ועי' שאלתות פר' ויקהל שאילתא סז, שגורס בד' הירושלמי שם שאמר לו קיימת בנו משלוח מנות.
  71. ↑ עי' מהרש"א ח"א מגילה שם; קרבן מנחה סי' שפה.
  72. ↑ שו"ת שאילת יעקב או"ח סי' ס; העמק שאלה שאילתא סז אות י.
  73. ↑ מגילה ז א; רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; טוש"ע או"ח תרצה ד.
  74. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם. ועי' לבוש או"ח שם ס"ק ד, שכ' שכל המרבה לשלוח לרעהו ה"ז משובח, ומ' שכ' דין זה לענין ריבוי מנות לאדם אחד (עי' ציון 187), אך מל' הרמב"ם והשו"ע שם: ומשלוח מנות שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, מ' שכוונתם לענין ריבוי רעים.
  75. ↑ תורת אביגדור או"ח תרצה ס"ד, בד' המאירי מגילה ז ב.
  76. ↑ עי' כתר המלך מגילה פ"ב הט"ו. ועי' שם, שבתוספת המנות ניתן לשלוח אף תבלינים, שאינם מיני אוכלים, אף שאין יוצאים בהם ידי חובת משלוח מנות, שאינם ראויים לאכילה בפני עצמם.
  77. ↑ רא"ש מגילה פ"א סי' ו; רמ"א בדרכי משה הקצר או"ח סי' תרצה ס"ק ז, ובשו"ע או"ח תרצה ד; לבוש או"ח שם; פנ"י מגילה ז ב; עי' חיי אדם כלל קנה אות לב. וע"ע יום ציון 265.
  78. ↑ ע"ע פורים.
  79. ↑ לבוש שם. ומ' שטעמו לפי שמצות משלוח מנות ומצות סעודת פורים מצוה אחת הם, עי' ציון 36.
  80. ↑ לבושי שרד או"ח שם ס"ק יא.
  81. ↑ אסתר ט כב. בי' הגר"א לשו"ע שם ס"ק טו, וחיי אדם שם, ע"פ הגמ' מגילה ז ב, שדרשה כן לענין סעודת פורים (ע"ע פורים).
  82. ↑ אסתר ט כח. פנ"י שם.
  83. ↑ ס' המכתם ומאירי מגילה ה א; כלבו סי' מה; ארחות חיים הל' מגילה ופורים אות לו; כנה"ג או"ח סי' תרצה בד' שו"ת מהרלב"ח סי' לב, ותוס' יו"ט מגילה פ"א מ"ג, בד' הראשונים הסוברים שזמן סעודת פורים אינו בשבת (ע"ע פורים); שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקח; הגהות רבינו מנחם די לונזאנו לשו"ת מהרלב"ח שם, נד' בקובץ מוריה שבט תשל"ז; כנה"ג שם; פר"ח או"ח סי' תרצה ס"ק א; עי' מטה יהודה או"ח סי' תרפח ס"ק ז; חזו"א או"ח סי' קנה אות א.
  84. ↑ עי' שו"ת מהרלב"ח שם; עי' תוס' יו"ט שם.
  85. ↑ עי' ציון 36. קונ' חנוכה ומגילה (טורצ'ין), בעניני מגילה סי' יב, בד' מהרלב"ח שם.
  86. ↑ ע"ע פורים. כנה"ג שם בד' מהרלב"ח שם; עי' שו"ת רדב"ז שם; עי' פר"ח שם. ועי' המכתם שם ומאירי שם וכלבו שם וארחות חיים שם, שכתבו להיפך, שכיון שזמן משלוח מנות אינו בשבת לפיכך אף זמן הסעודה אינו בשבת, ומ' שחולקים על טעם זה, ותולים דין סעודת פורים בדין משלוח מנות, ולא להיפך.
  87. ↑ ע"ע מתנה וע' שבות. ערך השלחן (טייב) או"ח סי' תרפח ס"ק ח, בד' הכלבו והארחות חיים שם. ועי' שו"ת יהודה יעלה שבציון 107, שחולק על טעם זה.
  88. ↑ ע"ע מוציא. הגהות רבינו מנחם די לונזאנו לשו"ת מהרלב"ח שם; עי' כנה"ג שם; חזו"א שם.
  89. ↑ ע"ע. הגהות רבינו מנחם די לונזאנו שם; חזו"א שם.
  90. ↑ ע"ע מוציא. חזו"א שם.
  91. ↑ שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג שם בד' מהרלב"ח שם, ופר"ח שם, ותוס' יו"ט שם, בד' הראשונים הסוברים שזמן סעודת פורים הוא ביום ראשון (ע"ע פורים).
  92. ↑ ע"ע הנ"ל. אחרונים דלהלן.
  93. ↑ שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג שם בד' מהרלב"ח שם, ופר"ח שם, בד' הראשונים הנ"ל.
  94. ↑ המכתם שם; הגהות רבינו מנחם די לונזאנו שם; כנה"ג שם; מטה יהודה שם; חזו"א שם.
  95. ↑ ע"ע הנ"ל. המכתם שם.
  96. ↑ ע"ע מתנות לאביונים. הגהות רבינו מנחם די לונזאנו לשו"ת מהרלנ"ח שם; מטה יהודה שם; חזו"א שם.
  97. ↑ אסתר ט כב, ועי' שם פס' כא. כנה"ג שם. ולדעתו אפשר שבזמן שהיו מקדשים על פי הראיה, והיה חל פורים דפרזים בשבת, היו שולחים מנות ביום ראשון ט"ו אדר, שאף עליו נאמר ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות.
  98. ↑ שו"ת מהרלב"ח שם; פר"ח שם, בד' הראשונים הסוברים שזמן סעודת פורים הוא בשבת (ע"ע פורים); מור וקציעה או"ח סי' תרפח; קרב"נ מגילה פ"א אות ד; משמרות כהונה מגילה ל א; שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' רו.
  99. ↑ ע"ע הנ"ל. שו"ת מהרלב"ח שם; פר"ח שם.
  100. ↑ עי' מור וקציעה שם; עי' קרב"נ שם.
  101. ↑ עי' ציון 36.
  102. ↑ ע"ע הנ"ל. מור וקציעה שם; קרב"נ שם.
  103. ↑ ע"ע הנ"ל. משמרות כהונה שם.
  104. ↑ מור וקציעה שם וקרב"נ שם, לענין הטעם שאין ניכר שהוא סעודת פורים; משמרות כהונה שם, לענין הטעם של אין מערבין שמחה בשמחה. וצ"ב מדוע אין שייך במשלוח מנות הטעם של אין מערבין שמחה בשמחה, ואפשר שלדעתו טעם מצות משלוח מנות אינו משום שמחה (עי' ציונים 3 ואילך, 9 ואילך).
  105. ↑ מור וקציעה שם וקרב"נ שם ומשמרות כהונה שם, וקונ' חנוכה ומגילה (טורצ'ין) עניני מגילה סי יב בדעתם.
  106. ↑ ע"ע מתנה וע' שבות.
  107. ↑ שו"ת יהודה יעלה שם. ולכאו' כוונתו שכיון שהאיסור ליתן מתנה בשבת הוא משום שדומה למקח וממכר, משלוח מנות אינו בכלל האיסור, שאין זה דומה למו"מ. ועי' ערך השלחן (טייב) שבציון 87, שלדעתו לא קבעו זמן משלוח מנות בשבת מחמת האיסור ליתן מתנה בשבת.
  108. ↑ ע"ע.
  109. ↑ ר"ן לרי"ף מגילה ו ב (ג א).
  110. ↑ ע"ע הנ"ל, ציון 130 ואילך.
  111. ↑ עי' ציון 120.
  112. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 138.
  113. ↑ ר"ן שם.
  114. ↑ עי' ציון 36. קונ' חנוכה ומגילה (טורצ'ין) עניני מגילה סי' יב, בד' הר"ן שם.
  115. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 130 ואילך.
  116. ↑ חזו"א או"ח סי' קנה אות ב למגילה ו ב תוד"ה ורבי, בד' הר"ן שם.
  117. ↑ ע"ע מקרא מגילה.
  118. ↑ יד אפרים או"ח סי' תרפח ס"ז.
  119. ↑ ר"ן מגילה ו ב (ג א).
  120. ↑ ע"ע, וע' פורים קטן. ר"ן שם.
  121. ↑ עי' ציון 6 ואילך, וע' מתנות לאביונים. חזו"א דלהלן. ועי' ציון 3 שיש סוברים שטעם מצות משלוח מנות אינו משום ריבוי שמחה ואהבה, וצ"ב אם מודים לדין זה.
  122. ↑ חזו"א או"ח סי' קנה אות ב, בד' הר"ן שם.
  123. ↑ דרכי משה או"ח סי' תרצה ס"ק ז, אופן ב, בד' הב"י שם, ודרכי משה שם, ולח"מ מגילה פ"ב הט"ו, וט"ז או"ח סי' תרצה ס"ק ה, וב"ח או"ח שם ס"ק ו, ומג"א או"ח שם ס"ק יב, ומעשה רקח לרמב"ם שם, ורש"ש בקו"א לטו"א מגילה ז ב, ושו"ת פעולת צדיק ח"ג סי' סד, בד' רש"י מגילה ז ב ד"ה מחלפי. ועי' אחרונים שבציון 134, שלדבריהם אין ראיה מד' רש"י.
  124. ↑ מגילה שם.
  125. ↑ רש"י שם.
  126. ↑ אחרונים הנ"ל, בד' רש"י שם. ועי' אחרונים שבציון 134, שאין כוונת רש"י שיצאו בכך ידי משלוח מנות, אלא שנהגו כן כדי לאכול סעודת פורים יחד (ע"ע סעודת פורים).
  127. ↑ עי' דרכי משה שם.
  128. ↑ עי' ציון 12. ב"ח שם. ואפשר שי"ל כן אף לסוברים שהטעם הוא רק משום שמחה (עי' ציון 6) או רק כדי להרבות אהבה ורעות (עי' ציון 9).
  129. ↑ ב"ח שם, בד' רש"י שם. ועי' ציון 308, שלסוברים כן אף המתארח פטור ממשלוח מנות מטעם זה. ואפשר שלסוברים כן אין צריך שיתקיימו בסעודה זו כל דיני ותנאי משלוח מנות. ועי' בית יצחק (וייס) מגילה שם שתמה, איך יתכן לפטור ממצות משלוח מנות מחמת טעם שאינו מפורש בכתוב, וע"ע טעמא דקרא.
  130. ↑ עי' דרכי משה או"ח שם, אופן א', וא"ר שם, בד' הב"י או"ח שם.
  131. ↑ דרכי משה שם; א"ר שם.
  132. ↑ שו"ת נחלת בנימין סי' קלו, בד' הדרכי משה שם. ולסוברים שאין יוצאים ידי חובת משלוח מנות בנתינה מיד ליד אלא רק על ידי שליח (עי' ציון 203), אפשר שזו כוונת הד"מ שם.
  133. ↑ עי' ציון 124.
  134. ↑ א"ר שם, בד' רש"י מגילה שם. וכ"כ בדעתו חי' אנשי שם לרי"ף מגילה שם (ג ב) בשם מהר"ן שפירא, ושו"ת קרית חנה דוד סי' קכה, וכ"מ בשבה"ל ענין פורים סי' רא ובמהרש"א מגילה שם.
  135. ↑ ב"י שם, וכ"פ שבה"ל ענין פורים רא בשם רבינו גרשום, והרמב"ם מגילה פ"ב הט"ו, ורבינו יהונתן מגילה שם, והר"ן על הרי"ף מגילה שם (ג ב), וס' המנהיג הל' מגילה, ושיטת ריב"ב על הרי"ף מגילה שם, וטוש"ע או"ח תרצה ד, ומנורת המאור פ"ב עמ' 215, ומהרש"א מגילה שם.
  136. ↑ רש"ש בקו"א לטורי אבן מגילה ז ב, בד' רש"י מגילה שם ד"ה מחלפי. וצ"ב טעמו. ועי' ציון 226 ואילך, שי"ס שאף אם לא הגיעו המנות לידי המקבל יצא הנותן ידי חובתו, ולדבריהם אין לומר שנעשתה המצוה על ידו.
  137. ↑ עי' שבה"ל ענין פורים סי' רא בשם רבינו גרשום; עי' רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; עי' ספר המנהיג הל' מגילה; עי' ר"ן על הרי"ף מגילה ז ב (ג ב); ב"י או"ח שם; שו"ע סי' תרצה ס"ד; עי' מהרש"א מגילה שם; עי' פר"ח או"ח שם; ב"ח שם ס"ק ו; ט"ז שם ס"ק ה; מג"א שם ס"ק יב.
  138. ↑ תרוה"ד דלהלן.
  139. ↑ עי' רמב"ם מגילה וחנוכה פ"ב הט"ו, ותרוה"ד סי' קיא בדעתו; עי' צרור החיים הל' קריאת המגילה סי' ה; עי' מצוות זמניות לר"י מטוליטולה הל' פורים; עי' ר"ן לרי"ף מגילה ז ב (ג ב); עי' שו"ע או"ח תרצה ד, וט"ז שם ס"ק ד בדעתו; עי' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קסג; מטה משה סי' תתרטו; לבוש או"ח סי' תרצה ס"ד; טו"א מגילה שם; ראש יוסף מגילה ז א; רש"ש בקו"א לטו"א מגילה שם; בא"ח שנה א פר' תצוה הל' פורים סט"ז. ועי' לקט יושר עמ' 158, שהמנהג היה שהיו שולחים לרב מנות יפות וחשובות כגון פשתן לעשות סדינין, וצ"ב מד' התרוה"ד הנ"ל.
  140. ↑ עי' ציון 3. תרוה"ד שם, טעם א.
  141. ↑ עי' ציון 6.
  142. ↑ לבוש שם, טעם ב.
  143. ↑ תרוה"ד שם, טעם ב; לבוש שם, טעם א; טו"א שם. ועי' אחרונים שבציון 145, הסוברים שיוצאים ידי חובה בחפצים שיכול למכרם ולקנות בדמיהם מיני מאכל, ומ' שחולקים על טעם זה. ועי' שו"ת מהרלב"ח סי' לב, שכתב שצריך שהמנות יוכלו להיות חלק מהסעודה שעושה עבור עצמו, ולדעתו לכאו' הוא טעם נוסף שאין יוצאים אלא במאכלים ומשקים.
  144. ↑ עי' מהרי"ל הל' פורים סי' טו.
  145. ↑ שו"ת הלכות קטנות שם.
  146. ↑ תרוה"ד שם; עי' לבוש שם; עי' טו"א שם. וכ"מ מסתימת הרמב"ם שם והשו"ע שם. ועי' מטה משה סי' תתרטו, שמ' שאין יוצאים אף במעות, וצ"ע מדבריו בסי' תתריז, שמ' שיוצאים אף במעות, וצ"ע.
  147. ↑ עי' שאלתות פר' ויקהל שאילתא סז, ורש"י מגילה ז ב ד"ה קיימת, וריטב"א מגילה שם, בד' רבי יהודה הנשיא ורבי אושעיא דלהלן; צרור החיים הל' קריאת המגילה סי' ה; ר"ן לרי"ף מגילה ז א (ג ב); תרוה"ד סי' קיא; מהרי"ל הל' פורים סי' טו; עמק ברכה (לאבי השל"ה) דיני פורים; ט"ז או"ח סי' תרצה ס"ק ד; מג"א או"ח שם ס"ק יא; פר"ח או"ח שם; א"ר או"ח שם ס"ק ט.
  148. ↑ תרוה"ד שם. ועי' שו"ת שאילת יעקב סי' ס, שתמה מה צריך לטעם זה, הרי במצות משלוח מנות לא נאמר כלל שיהיו דברי מאכל, אלא שיהיו מנות, וכשם שאכילה בכלל זה כך גם שתיה, ועי' שם שהתרוה"ד דקדק מלשון הרמב"ם מגילה פ"ב הט"ו: שני מיני אוכלין, שצריך שיהיו דברי מאכל.
  149. ↑ מגילה שם. רש"י שם. ועי' פר"ח שם, ומחצית השקל למג"א שם, וקקיון דיונה מגילה שם בד' רש"י שם ד"ה קיימת, והעמק שאלה לשאילתות שם אות י, שבי' שמעשה זה הובא בגמרא כדי ללמדנו דין זה, שיוצאים ידי משלוח מנות במשקים. ועי' תרוה"ד שם, שכ' דין זה מסברת עצמו, ועי' עמק ברכה שם שתמה עליו, שגמרא ערוכה היא, ואפשר שגורס בגמ' שם כגי' ר"ח דלהלן.
  150. ↑ עי' א"ר שם, והערות פעולת שכיר למעשה רב אות רמט, בד' הירושלמי מגילה פ"א ה"ד, ושו"ת בית אב סי' קג, ואפרקסתא דעניא ח"א סי' כה, בד' ר"ח מגילה שם, שהביאו המעשה בר' אושעיא שם בע"א, שאמר לרבי יהודה הנשיא קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים, דהיינו שסבר שלא קיים משלוח מנות, ששלח לו רק מנה אחת, לפי שמשקה אינו חשוב מנה. ועי' ראשונים ואחרונים שבציונים 70, 173, שבי' טעם אחר בכך שלא יצא ידי משלוח מנות, ועי' שאלתות שם, שגרס בד' הירושלמי שם שאמר לו מתחילה קיימת בנו מתנות לאביונים.
  151. ↑ עי' מהרי"ל הל' פורים סי' טו, ומג"א או"ח סי' תרצה ס"ק יא בדעתו; פר"ח או"ח שם ס"ד, ועי' בי' הגר"א שם ס"ק יד, בד' השו"ע שם; פמ"ג שם א"א ס"ק יא ומש"ז ס"ק ד, וראש יוסף מגילה ז א, בד' הט"ז שם ס"ק ד; א"ר שם ס"ק ט; מעשה רב הל' פורים אות רמט; משך חכמה שמות כט כו; ערוה"ש או"ח סי' תרצה סט"ו.
  152. ↑ עי' מהרי"ל שם, ופר"ח שם, ובי' הגר"א שם, ומשך חכמה שם, ע"פ המשנה ביצה יד ב: בית שמאי אומרים אין משלחין אלא מנות, ורש"י שם.
  153. ↑ פר"ח שם; פמ"ג שם בד' הט"ז שם.
  154. ↑ עי' מהרי"ל שם; מג"א שם; א"ר שם; מעשה רב שם; משך חכמה שם; ערוה"ש שם.
  155. ↑ פמ"ג שם וראש יוסף שם בד' הט"ז שם והפר"ח שם; העמק שאלה שאילתא סז אות י.
  156. ↑ עי' לקט יושר ח"א עמ' 158; עי' מהרש"א ח"א מגילה ז א.
  157. ↑ עי' לקט יושר שם, ע"פ תוס' גיטין כ א ד"ה דילמא.
  158. ↑ אסתר ט כב.
  159. ↑ מהרש"א שם. ועי' צי"א שבציון 167, שדייק מלשון הכתוב ששיעור המנות הוא כדי סעודה.
  160. ↑ ע"ע זית (שיעור). שו"ת חסד לאברהם או"ח מהדו"ת סי' פג. ועי' א"א (בוטשאטש) או"ח סי' תרצה ס"ד, שנסתפק.
  161. ↑ ע"ע אכילה: שיעורה.
  162. ↑ חסד לאברהם שם.
  163. ↑ ע"ע בריה.
  164. ↑ א"א (בוטשאטש) שם, לצד זה.
  165. ↑ קיצור של"ה מסכת מגילה. ועי' מקור חיים (לבעל חו"י) או"ח סי' תרצה ס"ד, שתמה מנא ליה. ועי' א"א (בוטשאטש) או"ח שם, שנסתפק.
  166. ↑ שו"ת זרע יעקב (ן' נאיים) סי' יא; צי"א חי"ד סי' סה.
  167. ↑ אסתר ט כב. צי"א שם. ועי' מהרש"א שבציון 159, שדייק מלשון זו ששיעור המנות הוא בכל שהוא.
  168. ↑ עי' ציון 160 ואילך.
  169. ↑ א"א (בוטשאטש) או"ח סי' תרצה ס"ד. ואפשר שתלוי במחלוקת האחרונים האם עיקר מצות משלוח מנות מתקיימת בנתינת הנותן או בקבלת המקבל (עי' ציון 13 ואילך).
  170. ↑ עי' ריטב"א ותוס' רי"ד מגילה ז א; מרה"פ לירושלמי מגילה פ"א ה"ד; ראש יוסף מגילה ז א, ופמ"ג מש"ז או"ח שם ס"ק ג; חיי אדם כלל קנה סל"א; ערוה"ש או"ח שם ס"ק טו; שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קכו. ועי' א"א (בוטשאטש) או"ח סי' תרצה ס"ד, שנסתפק.
  171. ↑ פמ"ג שם.
  172. ↑ גמ' מגילה שם; ירושלמי מגילה שם.
  173. ↑ ריטב"א שם; עי' תוס' רי"ד שם; מרה"פ שם; חיי אדם שם. ועי' ר"ח שם, שפי' ד' הגמ' שם בע"א, ורש"י שם ד"ה קיימת, שגורס בד' הגמ' שם שקיים אף מצות משלוח מנות.
  174. ↑ חיי אדם שם; שו"ת התעוררות תשובה שם. ועי' שו"ת צי"א ח"ח סי' יד אות ב, שתמה ע"ד החיי אדם מד' הריטב"א דלהלן, וכ' שאפשר שיש לגרוס בד' החיי אדם שחשיבות המנות נמדדת לפי ערך הנותן, אבל בבאוה"ל שם הביא דבריו כפי שהם לפנינו.
  175. ↑ עי' ציון 3. שו"ת צי"א ח"ח סי' יד אות ה, בד' החיי אדם שם.
  176. ↑ יד דוד (זינצהיים) מגילה שם, ושדי חמד מערכת פורים סי' ח, ושו"ת צי"א שם, בד' הריטב"א שם, שכ' שר' אושעיא אמר לרבי יהודה הנשיא שאינה מתנה לאדם כמוהו, ואחר ששלח לו מתנה גדולה יותר אמר לו שזו התשורה הראויה לך. ועי' ריטב"א שם, שכ' שאמר לו כן לפי שלא היתה התשורה יקרה בעיניו, ומ' שתלוי במקבל, וצ"ב.
  177. ↑ עי' ציון 9.
  178. ↑ שו"ת צי"א שם, בד' הריטב"א שם.
  179. ↑ יד דוד (זינצהיים) שם, ושו"ת בית אב או"ח סי' קג אות ב, בד' רש"י מגילה שם ד"ה קיימת, שגרס בגמ' שם קיימת בנו משלוח מנות; עי' לקט יושר עמ' קנח, שיוצא אדם בתאנה אחת ותמרה אחת אף אם אינם שוים פרוטה; עי' מהרש"א ח"א מגילה שם; באוה"ל סי' תרצה ס"ד, בד' רוב הפוסקים שלא הזכירו שאין יוצאים במשלוח מנות שאינו חשוב. ועי' באוה"ל שם, שהכריע שיש להחמיר לכתחילה. ועי' אחרונים שבציון 197 ואילך, הסוברים שביצה שעל הדג חשובה מנה, וערוה"ש שבציון הנ"ל, שתמה שהרי אין זה דבר חשוב.
  180. ↑ עי' לעיל.
  181. ↑ שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קכו. ועי' ציון 200 ואילך, שנחלקו אחרונים האם ב' מנות המונחות בכלי אחד חשובות ב' מנות, ויש לחלק.
  182. ↑ מגילה ז א; רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; טוש"ע או"ח תרצה ד.
  183. ↑ אסתר ט כב.
  184. ↑ עי' רש"י מגילה שם
  185. ↑ ס' התדיר סי' יח בשם ר' נתנאל.
  186. ↑ ויקרא ז לג. ס' התדיר שם.
  187. ↑ עי' לבוש או"ח סי' תרצה ס"ד; עי' ערוה"ש שם ס"ק טו. ועי' רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו ושו"ע או"ח שם שכ' שכל המרבה לשלוח לרעים הר"ז משובח, ומ' שכ' דין זה לענין שילוח לכמה רעים (עי' ציון 74), וצ"ב אם לדעתם יש תוספת מצוה בריבוי מנות לאדם אחד.
  188. ↑ עי' לבוש שם; ערוה"ש שם. ועי' ציון 75 ואילך, שנחלקו אחרונים לענין ריבוי רעים, האם צריך לקיים בכולם כל דיני משלוח מנות, או שאין זה אלא ריבוי שמחה ולא חלק ממצות משלוח מנות, וצ"ב מה הדין בזה לענין ריבוי מנות.
  189. ↑ עי' א"א (בוטשאטש) או"ח סי' תרצה ס"ד; ערוה"ש או"ח שם סי"ד, בד' הרמב"ם מגילה פ"ב הט"ו שכ' שחייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין; ארחות חיים (כהנא) או"ח שם ס"ק יב בשם ס' דבר בעיתו. ועי' ערוה"ש שם, שמש"כ הרמב"ם בתחי"ד שתי מנות של בשר, כוונתו משני מיני בשר, או שהוא ט"ס, וצ"ל בדבריו שני מיני בשר, ועי' ארחות חיים שם שבי' בד' הרמב"ם שם שלענין בשר לא הזכיר שצריך שני מינים לפי שכל אבר בבשר שונה מחבירו בטעמו, ודינם כשני מינים, ועי' ראש יוסף שבציון 191, שכ' שמדברי הרמב"ם אין ראיה לדין זה, ועי' שנו"ס שברמב"ם מהד' פרנקל, שבכמה כת"י ל"ג שני מיני תבשיל, אלא של מיני תבשיל, ולפ"ז אין ראיה לערוה"ש, ואדרבה מ' שלא כדבריו, ועי' שו"ת צי"א חי"ד סי' סה.
  190. ↑ ערוה"ש שם.
  191. ↑ עי' ראש יוסף מגילה ז א; עי' קרבן מנחה סי' שפה; עי' שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' כה אות ג; שו"ת צי"א חי"ד סי' סה. ועי' צי"א שם, שהוכיח כדבריו מד' הרמב"ם שם בתחי"ד שכ' שתי מנות בשר, ועי' ציון 189.
  192. ↑ צי"א שם. ועי' צי"א חט"ו סי' לא, שמ"מ אין הכרח שגם מנה אחת שיש בה כדי שיעור ב' מנות חשובה כב' מנות, (עי' ציון 195 ואילך), שיתכן שדוקא בב' מנות חלוקות יוצאים לפי שאפשר לתקן כל אחת מהן באופן ובטעם אחר.
  193. ↑ עי' ציון 202.
  194. ↑ שו"ת צי"א חט"ו סי' לא.
  195. ↑ קרבן מנחה סי' שפה; שו"ת צי"א חט"ו סי' לא.
  196. ↑ שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' כה אות ג.
  197. ↑ אחרונים דלהלן. ועי' ערוה"ש או"ח סי' תרצה סט"ו, שבאופן זה מטעם אחר לא יצא, לפי שהביצה שעל הדג אינה דבר חשוב (עי' ציון 170).
  198. ↑ שו"ת עדות ליעקב סי' צב, הובא בבאה"ט או"ח סי' תרצה ס"ק ז, בד' הראשונים הסוברים שאף לענין איסור אכילת שני תבשילין בערב תשעה באב (ע"ע) דינן כשני תבשילין; שו"ת מים שאל סי' יח; כסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ב.
  199. ↑ פתח עינים (לחיד"א) ביצה טו ב. ועי' שו,ת עדות ליעקב שם, שנסתפק בד' הסוברים שלא אמרו שדג וביצה שעליו חשובים ב' תבשילים (ע"ע ביצה (חומר) ציון 341 ואילך) אלא לענין עירוב תבשילין (ע"ע), שקולא הוא שהקילו בעירוב (ע"ע הנ"ל), מה הדין לענין משלוח מנות.
  200. ↑ שו"ת תורה לשמה סי' קפט; בא"ח שנה א פר' תצוה הל' פורים סט"ז.
  201. ↑ ע"ע: אגד כלי. שו"ת תורה לשמה שם.
  202. ↑ שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' צו; שו"ת צי"א חט"ו סי' לא אות ג. ועי' ציון 192.
  203. ↑ עי' משנ"ב סי' תרצה ס"ק יח בשם שו"ת בנין ציון סי' מד, שנסתפק. ועי' שו"ת בנין ציון שם, שמ' שלענין דיעבד הכריע שיצא, ולא נסתפק אלא לענין לכתחילה, וצ"ב, ואפשר שהמשנ"ב לא פסק כהכרעת הבנין ציון לענין דיעבד, לפי שטעם הכרעתו הוא משום שהכתוב נקט לשון משלוח כדי ללמד שמצוות משלוח מנות מתקיימת בעצם שילוח המנות, אף אם לא הגיעו ליד המקבל (עי' ציון 226), ואילו המשנ"ב שם (ס"ק כד) הביא דעת הפוסקים החולקים וסוברים שאם לא הגיעו המנות ליד המקבל לא יצא ידי חובתו (עי' ציון 223), ולדעתם אין לפרש לשון הכתוב משלוח לענין זה. ועי' רמ"א וא"ר שבציון 131, שכתבו שהנותן מנות לחבירו שלא בדרך שילוח לא יצא ידי חובתו, ואפשר שזו כוונתם, אבל עי' אחרונים שבציון 132, שפי' דבריהם בע"א.
  204. ↑ עי' שו"ת בנין ציון שם, לצד זה.
  205. ↑ עי' אחרונים שבציון 123, הסוברים שהמארח את חבירו על שולחנו יצא יד"ח משלוח מנות; א"א (בוטשאטש) או"ח סי' תרצה; עי' שו"ת בנין ציון שם; שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' רז; שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שפג; שו"ת יד הלוי או"ח סי' קיח; כה"ח או"ח סי' תרצה ס"ק מא; שו"ת שלמת חיים או"ח סי' רעח; שו"ת צי"א ח"ט סי' לג, ועי' שם בד' רע"א שבציון 221, שהסתפק בשולח משלוח מנות על ידי שליח הפסול לשליחות, כגון גוי וקטן, אם יצא ידי חובתו, שמוכח מדבריו שמעיקר הדין צריך הנותן ליתן בעצמו, אלא ששלוחו של אדם כמותו.
  206. ↑ עי' ציון 216. א"א שם; יהודה יעלה שם; שלמת חיים שם
  207. ↑ עי' ציון 211. יהודה יעלה שם.
  208. ↑ בנין ציון שם; כה"ח שם.
  209. ↑ עי' ציון 226. בנין ציון שם.
  210. ↑ בראשית ח ט; שם כב י; דברים טו יג, ועוד. כה"ח שם.
  211. ↑ יהודה יעלה שם; כה"ח שם. ועי' בנין ציון שם, שנסתפק, ועי' צי"א שם בדעתו, שספיקו הוא רק למצוה מן המובחר כדי לצאת כל נדנוד ספק.
  212. ↑ שו"ת יהודה יעלה שם.
  213. ↑ עי' ציון 9.
  214. ↑ שו"ת יהודה יעלה שם.
  215. ↑ שו"ת שלמת חיים שם; עי' שו"ת בנין ציון שם, שנסתפק, ושו"ת צי"א שם בדעתו, שמעיקר הדין הכרעתו שאין צריך שליח.
  216. ↑ א"א שם; עי' שו"ת יהודה יעלה שם.
  217. ↑ ע"ע שליחות.
  218. ↑ חי' חת"ס גיטין כב ב, וליקוטי חבר בן חיים ח"א הע' לס' יהודה יעלה עמ' לו בשמו; דבר אברהם ח"א סי' יג אות ד.
  219. ↑ חי' חת"ס שם.
  220. ↑ חי' חת"ס שם, וליקוטי חבר בן חיים שם בשמו.
  221. ↑ ליקוטי חבר בן חיים שם בשם רעק"א.
  222. ↑ אחרונים דלהלן.
  223. ↑ עי' קרב"נ מגילה פ"א סי' ז אות ט; שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו בד' הפר"ח או"ח סי' תרצה ס"ד, ויפה ללב ח"ב או"ח סי' תרצה ס"ק טו, בד' הראשונים שבציון 3, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי כדי שיוכל כל אחד לקיים את מצות סעודת פורים כדינה; עי' קרב"נ מגילה בני חיי או"ח סי' תרצד, וברכ"י או"ח סי' תרצה ס"ק ו ושע"ת שם ס"ק ז בדעתו (ועי' א"א לר"א אופנהיים או"ח תרצד ס"ק א, שכ' בשמו שיצא יד"ח, וצ"ב); שו"ת אהל יוסף או"ח סי' טו; שו"ת משאת משה ח"ב או"ח סי' ד; כסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ג; מעשה רקח מגילה פ"ב הט"ו. ועי' שו"ת תשובה מאהבה סוף ח"ב בחי' לשו"ע או"ח סי' תרצו, שצידד כן והניח בצ"ע. ועי' משנ"ב סי' תרצה ס"ק כד, שהביא דבריהם.
  224. ↑ עי' ציון 13.
  225. ↑ אחרונים הנ"ל.
  226. ↑ עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו, ושו"ת בנין ציון סי' מד, וכסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ג, ואהל יוסף סי' טו, ושו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' רמ, בד' הרמ"א בשו"ע או"ח תרצה ד שהשולח מנות לרעהו ואינו רוצה לקבלם או מוחל יצא; יפה ללב שם, בד' האחרונים שבציון 3, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות. ועי' ציון 239, שיש שבי' בד' הרמ"א שדוקא כשמחל לו יצא הנותן ידי חובתו, ולא בכל מקום שלא הגיעו המנות לידו. ועי' רמ"א שם: אם אינו רוצה לקבלם או שמוחל לו יצא, ומ' שגם אם אינו מוחל לו.
  227. ↑ אסתר ט כב. עי' ציון 34 ואילך. בנין ציון שם.
  228. ↑ עי' ציון 11. עי' ציון 29 ואילך. יפה ללב שם.
  229. ↑ עי' ציון 28. אחרונים הנ"ל.
  230. ↑ שו"ת מהר"ם שי"ק דלהלן.
  231. ↑ שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' רמ, וכסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ג, בד' הרמ"א שם.
  232. ↑ עי' ציון 23.
  233. ↑ עי' ציון 27. שו"ת מהר"ם שי"ק דלהלן.
  234. ↑ עי' ציון 25. כסא אליהו שם.
  235. ↑ כסא אליהו דלהלן.
  236. ↑ עי' ציון 6.
  237. ↑ כסא אליהו או"ח סי' תרצה ס"ק ג.
  238. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  239. ↑ קרב"נ מגילה פ"א סי' ז אות ט, בד' הרמ"א בדרכי משה או"ח סי' תרצה ס"ק ז וסי' תרצו ס"ק ד בשם מהר"י ברי"ן, ובשו"ע או"ח תרצה ד ותרצו ו. ועי' אחרונים שבציון 226, שפי' בדעתו שכל שלא הגיעו המנות לידו יצא הנותן ידי חובתו, אף אם לא מחל לו. ועי' רמ"א שם: ואם אינו רוצה לקבלם או שמוחל לו יצא, ומ' שגם אם לא מחל אלא שאינו רוצה לקבלם, וצ"ב. ועי' כה"ח או"ח שם ס"ק נא ומשנ"ב שם ס"ק כג שבי' שד' הרמ"א שמוחל לו היינו שאומר הריני כאילו התקבלתי, וצ"ב אם כוונתם שרק באופן זה יוצא, ואם לא הגיעו לידו אינו יוצא, או שכוונתם לבאר כוונת הרמ"א במש"כ שמוחל לו, שחלוק ממי שאינו רוצה לקבלם.
  240. ↑ רשב"א נדרים סג ב. קרב"נ שם.
  241. ↑ עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו, בד' האחרונים שבציון 3, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים סעודת פורים כדינה; שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' רמ וסי' שמב, ושו"ת מחזה אברהם (די בוטון) סי' מג אות ג, בד' הפר"ח או"ח סי' תרצה.
  242. ↑ עי' ציון 3.
  243. ↑ שו"ת חת"ס שם. ועי' שו"ת מהר"ם שי"ק שם סי' שמב, שצידד שמטעם נוסף לא יצא ידי חובתו, שאמירת כאילו נתקבלתי אינה מועילה אלא לענין המקבל, שחשוב כאילו קיבל, אבל הנותן אינו חשוב כאילו נתן, ולא קיים מצוותו, ועי' בדבריו שם סי' רמ, שחזר בו מסברא זו.
  244. ↑ עי' א"ר או"ח סי' תרצה ס"ק ט, והערות פעולת שכיר למעשה רב אות רמט, בד' הירושלמי מגילה פ"א ה"ד, במעשה שהובא שם בר' יודן נשיא ששלח לרבי הושעיה רבה ירך וכד יין, וא"ל קיימת בנו מתנות לאביונים, חזר ושלח לו עוגה וחבית יין, וא"ל קיימת בנו משלוח מנות (ע"פ קה"ע שם), שהטעם שבפעם הראשונה לא קיים משלוח מנות הוא לפי שמשקה אינו חשוב מנה (עי' ציון 150), ומבו' שיצא בצירוף הירך ששלח בפעם הראשונה והעוגה ששלח בפעם השניה; שו"ת בית אב קמא סי' קג אות ב, ושו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' כה, בד' ר"ח מגילה ז ב, שגרס בבבלי מגילה שם כעין הירושלמי שם; מועדי ה' (נג'אר) לסמ"ג הל' מגילה. ועי' אחרונים שבציונים 70, 183, שבי' ד' הירושלמי שם בע"א, ולדבריהם אין ראיה שיוצא בזה אחר זה.
  245. ↑ אסתר ט כב.
  246. ↑ ככר לאדן (לחיד"א) עמ' כא ב, הובא ביפה ללב ח"ב או"ח סי' תרצה ס"ק טו, ע"פ הגמ' ערכין כ א. ועי' חוג הארץ (אלגאזי) סי' טו, שנסתפק.
  247. ↑ שו"ת כת"ס או"ח סי' קמא, בד' הסוברים שטעם משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות (עי' ציון 9); שו"ת נחלת בנימין סי' קלו.
  248. ↑ עי' ציון 9.
  249. ↑ כת"ס שם; נחלת בנימין שם.
  250. ↑ כת"ס שם, בד' הסוברים שטעם משלוח מנות הוא כדי שיוכל כל אחד לקיים את סעודת פורים כדינה (עי' ציון 3).
  251. ↑ עי' ציון 3.
  252. ↑ כת"ס שם.
  253. ↑ פמ"ג או"ח סי' תרצד מש"ז ס"ק א, הובא בבאוה"ל שם ס"א; ספר החיים (לר"ש קלוגר) או"ח סי' תרצה ס"ד; עי' בני חיי או"ח סי' תרצד, וברכ"י סי' תרצה ס"ק ה, בד' הסוברים שאם מחל המקבל לא יצא הנותן ידי חובתו (עי' ציון 241).
  254. ↑ ע"ע הנ"ל.
  255. ↑ עי' ציון 6.
  256. ↑ בני חיי שם.
  257. ↑ עי' ציון 3.
  258. ↑ ברכ"י שם.
  259. ↑ ספר החיים שם. וצ"ב אם דין זה נא' רק לטעם של ריבוי שמחה, שאם צריך ליתן תמורתן אין ריבוי שמחה, אן אף לטעם שיוכל לקיים את סעודת פורים כדינה.
  260. ↑ ט"ז או"ח סי' תרצה ס"ק ה, בד' רש"י מגילה ז ב ד"ה מחלפי. ועי' שפ"א מגילה שם, שנסתפק. ועי' אחרונים שבציון 259, שהנותן מנות לחבירו על מנת שיתן לו דבר אחר תמורתן לא יצא ידי חובתו, וצ"ב, ואפשר שיש לחלק בין נתינת דבר אחר תמורת המנות לנתינת מנות אחרות תמורתן, וצ"ב.
  261. ↑ עי' לקט יושר ח"א עמ' 158; דרכי משה או"ח סי' תרצה ס"ק ז בשם מהר"י ברין, וכ"פ הרמ"א בשו"ע או"ח תרצה ד; לבוש או"ח שם ס"ד; שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קכ וח"ב סי' סח אות ב; פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק יד, וראש יוסף מגילה ז א; בא"ח שנה א פר' תצוה הל' פורים אות יז; ערוה"ש או"ח שם סי"ח; חיי אדם כלל קנה סל"ג; קצש"ע סי' קמב ס"ד; משנ"ב או"ח שם ס"ק כה.
  262. ↑ ע"ע אשה: במצות עשה שהזמן גרמא.
  263. ↑ לבוש שם; פמ"ג שם וראש יוסף שם; עי' ביהגר"א לשו"ע שם ס"ק טז; שבות יעקב ח"א סי' מא; קרבן נתנאל מגילה פ"א אות ט. ועי' לבוש שם, שהוסיף שלפי שטעם מצות משלוח מנות הוא משום שמחה אין לחלק בין איש לאשה שאף הן היו באותו הנס, וצ"ב. וע"ע אשה ציון 193 ואילך, מחלוקת ראשונים במה היו באותו הנס.
  264. ↑ מגילה ד א. וע"ע מקרא מגילה.
  265. ↑ מגילה ד א.
  266. ↑ ע"ע.
  267. ↑ ראש יוסף שם; שאילת יעב"ץ ח"א שם.
  268. ↑ אסתר ט כז.
  269. ↑ שבות יעקב שם. ועי' שאילת יעב"ץ ח"א שם, שכ' ג"כ טעם זה, אלא שכתב שעדיין היה מקום לפטרם משום מצות עשה שהזמן גרמא, אלא שכיון שאף הם היו באותו הנס פטורות. ועי' ברכ"י או"ח שם ס"ק ח, שתמה לטעם זה מדוע הוצרכו לומר שנשים חייבות במקרא מגילה משום שאף הן היו באותו הנס, תיפו"ל שאף במקרא מגילה נאמר: קבלו עליהם היהודים.
  270. ↑ אסתר ט כב.
  271. ↑ ראש יוסף שם; שאילת יעב"ץ שם ושם; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו; עי' קרבן נתנאל מגילה פ"א אות ט; ערוה"ש שם.
  272. ↑ שאילת יעב"ץ ח"ב שם.
  273. ↑ ע"ע חרש שוטה וקטן: במצוות ואיסורים. שאילת יעב"ץ שם ושם.
  274. ↑ עי' ציון 286. שבות יעקב שם; שו"ת חת"ס שם.
  275. ↑ עי' ציון 320. קרבן נתנאל שם.
  276. ↑ ע"ע אשה ציון 206.
  277. ↑ ע"ע מגילת אסתר.
  278. ↑ רע"א מגילה ד א, ובהגהות לשו"ע שם, בד' הרמ"א בשו"ע שם.
  279. ↑ ערך לחם או"ח סי' תרצה; פר"ח או"ח שם ס"ד; מקור חיים או"ח שם; מעשה רב השלם אות רמ; ברכי יוסף או"ח שם ס"ק ח.
  280. ↑ אסתר ט כב.
  281. ↑ פר"ח שם; מקור חיים שם.
  282. ↑ ברכי יוסף שם.
  283. ↑ עי' אסתר ט יט.
  284. ↑ אסתר שם. ועי' אחרונים שבציון 270 ואילך, שלדעתם אין כוונת הכתוב למעט אשה.
  285. ↑ ברכי יוסף שם.
  286. ↑ עי' פמ"ג או"ח סי' תרצה א"א ס"ק יד; עי' שו"ת שבות יעקב ח"א סי' מא; מקור חיים או"ח שם; שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו.
  287. ↑ עי' לעיל. אחרונים הנ"ל.
  288. ↑ עי' פמ"ג שם ושבות יעקב שם, ע"פ הגמ' קדושין ל ב לענין כיבוד אב ואם (ע"ע, ציון 686).
  289. ↑ עי' ציון 305. חת"ס שם.
  290. ↑ אסתר ט כב.
  291. ↑ שבות יעקב שם וחת"ס שם, ע"פ הגמ' קדושין שם, שלפיכך נקט הכתוב לענין מצות כבוד אב ואם לשון איש, שאשה נשואה אין סיפק בידה לעשות. ועי' ברכי יוסף שם, שתמה, .
  292. ↑ עי' לעיל. מג"א או"ח סי' תרצה ס"ק יד; קרבן נתנאל מגילה פ"א אות ט; קצוש"ע סי' קמב ס"ד; חיי אדם כלל קנה סל"ג; ערוה"ש או"ח שם סי"ח.
  293. ↑ קרבן נתנאל שם.
  294. ↑ ע"ע שמחת יום טוב. ועי' שם, שנחלקו ראשונים האם החיוב מוטל על האשה אלא שלא חייבתם תורה אלא על ידי הבעל, או שעיקר החיוב מוטל על הבעל.
  295. ↑ מג"א שם; ערוה"ש שם; קצוש"ע שם; מ"ב שם. ועי' הליכות שלמה מועדים פי"ט דבר הלכה אות כז, שלהלכה שצריך להחמיר אין הכונה שצריכה לקנות המנות מבעלה, אלא שיודיע לאשתו ששולח בעבורה, ויודיע למקבל שהמשלוח ממנה.
  296. ↑ ערוה"ש שם.
  297. ↑ עי' שו"ע או"ח תרצה ד, וב"ח או"ח סי' תרצד ס"ק א, ופר"ח שם סי' תרצה ס"ד, וא"ר שם ס"ק י, בדעתו.
  298. ↑ שו"ע שם, ע"פ הגמ' מגילה ז ב, לפי' הר"ן שם. ועי' רש"י שם, שפי' ד' הגמ' שם בע"א.
  299. ↑ ע"ע עבד כעני.
  300. ↑ עי' ציון 261. פמ"ג א"א סי' תרצה ס"ק יא.
  301. ↑ אסתר ט כב. ע"ע הנ"ל. פמ"ג שם.
  302. ↑ שו"ת בית יצחק ח"ב יו"ד סי' קמד.
  303. ↑ עי' ציון 9.
  304. ↑ ע"ע. ועי' שם, וע' אהבת ישראל ציון 39, שיש חולקים.
  305. ↑ ב"ח או"ח תרצה ס"ק ו, ומג"א סי' תרצה ס"ק יב, בד' רש"י מגילה ז ב, שפירש במעשה שהובא בגמרא מגילה ז ב באביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין שהיו מחליפים סעודתם דהיינו שבשנה אחת היה אוכל זה אצל זה ולשנה הבאה להיפך, ששניהם היו נפטרים בכך ממשלוח מנות; שו"ת חת"ס או"ח סי' קצו, בד' האחרונים שבציון 3, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי למלא חסרונו של חבירו בסעודתו. ועי' מג"א שם, שהניח דין זה בצ"ע, וכתב שיש להחמיר, ומ' שמסופק אם הלכה כדעת רש"י בזה. ועי' מצוות זמניות לר"י מטוליטולה הל' פורים שצריך כ"א לשלוח לחבירו מן המאכלים הנמצאים לו, ומ' שאם אין מאכלים נמצאים לו פטור. ועי' דרכי משה שם, שמ' שפטור, אבל אפשר שטעמו מפני שסובר שהמקבל משלוח מנות יוצא בכך ידי חובתו (עי' ציון 137).
  306. ↑ עי' ציון 137.
  307. ↑ עי' ציון 12.
  308. ↑ ב"ח שם, בד' רש"י שם. ועי' בית יצחק (וייס) מגילה שם, שתמה איך יתכן לפטור ממצוה מחמת טעם שאינו מפורש.
  309. ↑ עי' ציון 3.
  310. ↑ שו"ת חת"ס שם, בד' המג"א שם, לצד זה. ועי' חת"ס שם ולבושי שרד למג"א שם, שגרסו בד' המג"א שם שציין למש"כ באו"ח סי' תרעז, שכ' שם שהסמוך על שולחן חבירו פטור מנר חנכה (ע"ע חנכה ציון 286), ושם הטעם הוא משום שיוצא בהדלקת בעל הבית, וצ"ב.
  311. ↑ עי' דרכי משה או"ח שם, אופן ב', ולח"מ מגילה פ"ב הט"ו, ופר"ח או"ח שם ס"ד, וט"ז או"ח שם ס"ק ה, וב"ח שם ס"ק ו, ומג"א שם ס"ק יב, בד' הב"י או"ח שם; שו"ת חת"ס שם, בד' הראשונים והאחרונים שבציון 6, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות שמחה.
  312. ↑ שו"ת חת"ס שם, בד' האחרונים שבציון הנ"ל, הסוברים שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבת רעים.
  313. ↑ דרכי משה או"ח סי' תרצה ס"ק ז בשם מהר"י ברין, וכ"פ הרמ"א בשו"ע או"ח תרצה ד.
  314. ↑ ע"ע סבלונות, ועי' שם שי"ס שאין לחשוש שהם מתנות שאחר הקדושין וכבר קידשה, אלא שמקדשה במתנות אלו, ולדעתם אין לחשוש אלא כשנותן לה בפני עדים, ולכאו' לשיטתם כאן אין לחוש לכך.
  315. ↑ עי' מחצית השקל שם ס"ק טו; משנ"ב שם ס"ק כו.
  316. ↑ רמ"א בשו"ע אבהע"ז כז ג.
  317. ↑ שו"ת שבות יעקב ח"א סי' מא.
  318. ↑ אסתר ט כב.
  319. ↑ קרבן נתנאל שם.
  320. ↑ דרכי משה או"ח סי' תרצה ס"ק ז בשם מהר"י ברין, וכ"פ הרמ"א בשו"ע או"ח תרצה ד.
  321. ↑ שו"ת שבות יעקב דלהלן מהדו"ב.
  322. ↑ שו"ת שבות יעקב ח"א סי' מא, בד' מהר"י ברי"ן שם והרמ"א שם.
  323. ↑ עי' ציון 313 ואילך. אחרונים הנ"ל.
  324. ↑ שו"ת שבות יעקב שם. ועי' ציון 317, שלדעתו מטעם זה אסרו שאיש ישלח מנות לאשה.
  325. ↑ לקט יושר עמ' קנח; שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סי' רד; ברכ"י או"ח סי' רכה ס"ק א; יפה ללב ח"ה או"ח סי' תרצה ס"ד; שו"ת בית שערים או"ח סי' שפא; שו"ת שבט סופר או"ח סי' כח.
  326. ↑ שו"ת יהודה יעלה שם; ברכ"י שם; יפה ללב שם; שו"ת בית שערים שם; שו"ת שבט סופר שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:משלוח_מנות&oldid=159741"