אנציקלופדיה תלמודית:מראות (טריפות)

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:28, 13 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - שינוי מראה באיברי בעלי חיים, שיש שמחמתו נעשים טריפה.</span> == <span dir="...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שינוי מראה באיברי בעלי חיים, שיש שמחמתו נעשים טריפה.

פתיחה

הערך שלפנינו עוסק בשינוי מראה באיברי בעלי חיים, שיש שמחמתם הבהמה והעוף דינם שהם טרפה*. שינוי מראה מצינו בשני אופנים: האחד, בבעלי חיים שנשחטו ונמצא שינוי מראה בריאה*[1], והיינו כשאין נמצאת לקות, אלא מצד השינוי במראה בלבד[2]. והשני, בעוף - ויש סוברים אף בבהמה - שנפל לאור, ומחמת כן נשתנתה מראית האיברים.

כשאין נמצאת לקות

שינוי מראה בשאר איברים

שינוי מראה למראה הפוסל, בשאר איברים מלבד הריאה, בלא שיש לקות באיבר, יש מן האחרונים שכתבו שפוסל[3]. והרבה אחרונים כתבו שאינו פוסל[4], ואף אם נשתנה מראית הבשר מעבר לעבר[5]. וכתבו אחרונים שאף בלא הפסד מרובה אפשר להקל[6]. ובנשתנה למראה שחור, נסתפקו אחרונים[7], ואם אינו שחור כדיו שבשולי הכלי, יש שצידדו להתיר[8].

טעם הטריפות

שינוי מראה למראה פסול, יש מן הראשונים סוברים שהוא משום שהמראה האסור כנקב הוא חשוב[9], והיינו שחשוב שכבר ניקב[10], ואותו הבשר שנשתנתה מראיתו כמת הוא חשוב. ויש מן הראשונים סוברים שהוא משום שהמראה האסור סופו להינקב[11].

בתלמוד ובפוסקים הוזכרו גוונים שכאשר המראה השתנה להם, טרפה, וגוונים שכאשר המראה השתנה להם, כשרה.

מהות המראות שהוזכרו להכשיר

המראות שהוזכרו בתלמוד להכשיר, יש מן האחרונים שדנו, האם יש בהם ריעותא, ולכן הוצרכו להשמיע שהן כשרות, וממילא כשיש ריעותא נוספת היא תצטרף למראות אלו לאסור, אך כל שאר מראות שלא הוזכרו לאסור או להתיר, כשרות, ומאידך, אפשר שמראות הכשרות שהוזכרו אין בהן ריעותא כלל, ולא הוצרכו למנות המראות אלא משום המראות הטריפות שהיה מקום לטעות ולהכשירם, ושאר מראות שלא הוזכרו, יש להטריפם, ונקטו שהמראות שלא הוזכרו, יש להכשירם, ובמראות שהוזכרו להכשיר, כאשר יש תרתי לריעותא אין להקל בהן אלא בהפסד מרובה[12]. ויש שדנו, שמצד אחד אפשר לומר שכל שאר המראות כשרות, ואותן שהוזכרו להיתר הוא משום שהן דומות לטריפות והיה מקום לאוסרן, ומאידך אפשר לומר שכל שאר המראות פסולות, שכל שינוי מורה על לקות, ואותן שהוזכרו להיתר, דוקא הן כשרות ולא אחרות, ואותן שהוזכרו לאיסור משום שדומות הן לכשרות והיה מקום לטעות ולהתירן, ונקטו לאסור אותן שלא הוזכרו[13].

דין מראות שלא הוזכרו

נמצאו בריאה מראות שלא הוזכרו בתלמוד לפסול או להכשיר, יש מן האחרונים שכתבו שיש להכשיר[14], ויש שכתבו שאין להכשיר אלא בהפסד מרובה[15]. ויש מן האחרונים שכתבו לאסור[16].

ריאה שיש בה כתמים ממראות כשרים

ריאה שיש בה כתמים כתמים של מראות כשרים, יש מן הראשונים שכתבו שזהו שאמר רבא שכשרה[17], ואף על פי שנשתנתה לגוונים הרבה, כיון שאין באחד מהם מראה פסול, אין אומרים שיש בה לקות[18]. וכן כתבו אחרונים להלכה, שאם יש בריאה הרבה גוונים ממראות הכשרים, כשרה[19].

שיעור המראה הפוסל

שיעור המראה הפוסל, כתבו ראשונים שהוא בכלשהו[20], ולדעתם אותה שאמר רבא שריאה שיש בה כתמים כשרה[21], מדובר שיש בה מראות כשרים, אבל במראות פסולים, טריפה אפילו בכלשהו[22]. וכן כתבו אחרונים להלכה[23]. ויש מן הראשונים סוברים שמראה פסול אינו פוסל אלא כשהוא ברובה של הריאה, ולדעתם אותה שאמר רבא שריאה שיש בה כתמים כשרה, היינו אפילו כשיש בה כתמים במראות פסולים, שכל עוד אינם ברובה, כשרה[24]. ויש מן הראשונים סוברים שמראה פסול אינו פוסל אלא כשהוא בכולה[25], שכיון שיש פסולי ריאה שהזכירו בהם שהם אפילו במקצת, ממילא אותם מקומות שלא הזכירו בהם, אינם אלא בכולה[26].

כשבא מחמת מוגלה או שער

שינוי מראה שבא מחמת מוגלה, כתבו ראשונים, שכשר[27], ולדעתם זהו שאמר רבא שריאה שיש בה גלדי וכתמים כשרה[28], והיינו שהכתמים שהם מראות פסולים באו מחמת הגלדי שהן צמחים ובועות שבה[29], וכן הלכה[30]. וכתבו ראשונים ואחרונים, שאף כאשר השינוי בא מחמת שער שחור שהבהמה בלעה ונכנס לריאה, או מחמת דם שנצרר שמונח בריאה, כשרה[31].

כשאפשר לתלות בלכלוך

נתעסקו בריאה בידים מלוכלכות, או שהונחה במקום שהיה שם מין צבע, באופן שאפשר לתלות שהמראה שבריאה בא מחמת הידים או המקום, כתבו אחרונים שיש להקל ולתלות[32], והכל לפי ראות עיני המורה[33].

בדיקת המראות

כל המראות שהוזכרו לפסול, אינן פוסלות אלא אם נפחו בריאה ומירסו ביד, ונשארו אותן מראות[34]. חזרה למראה ריאה, כתבו ראשונים ואחרונים שכשרה[35], וכן הלכה[36], ויש מן הראשונים סוברים שאפילו חזרה למראה ריאה, פסולה[37].

שאינו מראה ריאה, אך הוא מראה כשר, יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שכשר[38]. ויש מן האחרונים שכתבו שטריפה[39]. ויש שכתבו שבמקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר[40].

כאשר על ידי הנפיחה חזרה למראה כשר, אולם ככשנחה מנפיחתה חוזר המראה הטרף, כתבו אחרונים שכשרה, שכל מה שמשערים בה הוא כשהיא נפוחה, שהרי בחייה היא נפוחה[41].

נמצא בריאה מראה טרף, ואירע שלא בדקוה בנפיחה, כתבו אחרונים שהיא טריפה, ואין תולים לומר שמא היו בודקים אותה היתה חוזרת למראה כשר[42].

כאשר אין בה מראה כלל, או שיש בה מראה הכשר, ועל ידי נפיחה חזרה למראה טרף, כתבו אחרונים שהיא טריפה[43], ודוקא כשניפחוה כדרכה, אבל אם ניפחוה יותר מידי ומחמת כן חזרה למראה טרף, כשרה[44].

בדיקה כאשר נמצא בה מראה כשר

נמצא בה מראה הכשר, כתבו אחרונים שכיון שיש בה ריעותא צריכה בדיקה לכתחילה, ואם לא ניפחוה יש להכשיר בהפסד מרובה[45].

נמצא בה מראה פסול בכמה מקומות

ריאה שנמצא בה מראה פסול בהרבה מקומות, כתבו אחרונים שאין מועילה בדיקה של כמה מהמקומות בשביל להכשיר השאר, אלא צריך לבדוק כל מראה ומראה[46]. ויש שכתבו שדי בבדיקת ג' מקומות כדי להכשיר הכל[47].

ריאה שנחתכה

ריאה שנחתכה ונמצא בחלק ממנה מראה פסול, כתבו ראשונים ואחרונים שמותרת מטעם ספק ספיקא, שמא כשהוציאוה מן הבהמה לא היה בה זה המראה, שידוע שמשתנה המראה שלה, ואם תמצי לומר שהיה בה מחיים, שמא אם היינו נופחים בה היתה חוזרת למראה כשר[48], ויש שהוסיפו שכן הדין בריאה שלא נחתכה אלא שהתה זמן רב ואינה עולה בנפיחה כראוי, שיש להכשיר[49] . ויש מן האחרונים שאסרו[50].

השהיית ריאה ללא בדיקה

אחרי הוצאת הריאה מהבהמה, כתבו אחרונים שיש להיזהר שלא להניחה זמן רב בלא בדיקה, לפי שאפשר שעל ידי ששולט בה האויר איזה זמן, ישתנה בה מראה פסול למראה כשר ולהיפך, ומכל מקום אם שהתה זמן רב ונמצאו בה מראות כשרים, כשרה, ואין חוששים שמא פסולה היתה ונשתנו למראה כשר מחמת שליטת האויר[51].

כשידוע שנפלה לאור

כשידוע שנפל העוף לאור ונמצא בריאה מראה פסול, ועובר על ידי נפיחה ומירוס, כתבו אחרונים שכשר[52].

מראה אדום

ריאה* שהאדימה, לדעת רבא, האדימה מקצתה, כשרה, האדימה כולה, טריפה[53]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתו לחלק, שבאדומה במקצת, אפילו האדימה כולה, כשרה, ובאדומה הרבה מחמת מכה, אם האדימה במקצת, כשרה, ואם האדימה כולה, טריפה[54].

בדעת רבינא, שאמר שאין חילוק בין האדימה כולה להאדימה מקצתה, נחלקו גאונים וראשונים: א) יש סוברים שבין האדימה כולה ובין מקצתה, כשירה[55], ולדעתם זהו שאמר רבי נתן שהאדומה כשרה[56], והטעם, שהאדומה חוזרת ומבריאה[57], שהריאות אדומות מחמת הדם שבהן, כל זמן שלא נבלע הדם, ולאחר שנבלע חוזרות לבריאותם[58]. ב) ויש סוברים שאם כשנופחים בה עומדת באדימותה, בין האדימה כולה ובין האדימה מקצת, טריפה, ואם כשנופחים בה מתלבנת, כשרה, ואותה שאמר רבי נתן שהאדומה כשרה, היינו כשמלבינה על ידי נפיחה[59]. ג) ויש סוברים שאם האדימה הרבה, מחמת לקות, טריפה, ואם האדימה קצת, כשרה, ואותה שאמר רבי נתן שהאדומה כשרה היינו בהאדימה קצת[60]. ד) ויש סוברים שאם האדימה מחמת מכה שנמצאה בדופן הריאה, טריפה, שכיון הנצרר הדם מחמת מכה, סוף הדופן להינקב, ואם אדומה מטבעה, כשרה, ואותה שאמר רבי נתן שהאדומה כשרה, היינו כשאדומה מטבעה, שהדם עדיין לא נבלע בה[61]. ונחלקו בדעתם: יש מן האחרונים סוברים שמחמת מכה טריפה, אפילו שכשעל ידי נפיחה חוזרת ומתלבנת[62], ויש מן האחרונים שכתבו שלדעה זו, אף כשהאדימה מחמת מכה, אינה טריפה אלא שכשעל ידי נפיחה עומדת באדימותה, אבל אם על ידי נפיחה חוזרת ומתלבנת, כשרה[63].

להלכה, יש מן האחרונים שכתבו שריאה שהיא אדומה אפילו בתכלית האודם, ואפילו כולה, כשרה[64], ואפילו נמצאת מכה בדופן והאדימה הריאה כנגדה[65], ואפילו אינה מתלבנת כלל בנפיחה[66]. וכתבו אחרונים שאפשר לסמוך על דעה זו במקום הפסד מרובה[67]. ויש שכתבו שאין לסמוך על המתירים אלא דוקא בבהמת ישראל ובהפסד מרובה, אבל בבהמת גוי יש להחמיר[68]. ויש מן האחרונים שכתבו שכאשר יש מכה בדופן הריאה ומחמת כן אדומה, טריפה[69], ואפילו יש אדמימות כלשהוא[70], וכתבו אחרונים שלכתחילה יש להחמיר כדעה זו, שבאדומה מחמת מכה טריפה, ודוקא כשלא עובר על ידי ניפוח, אבל עובר על ידי ניפוח, כשרה, אף בלא הפסד מרובה[71], ואפילו לא חזר למראה ריאה[72], ויש סוברים שאם ניפחוה ולא חזרה למראה ריאה אלא למראה אחר מהמראות המותרות, אפשר להקל רק בהפסד מרובה[73]. וכתבו אחרונים שצריך לבדוק שאין מכה[74].

כאשר לא בדק אם יש מכה בדופן, לסוברים שבאדומה מחמת מכה טריפה[75], כתבו אחרונים שכשרה[76]. ואם הריאה אדומה בתכלית האודם, ולא בדקו אם יש מכה, יש שכתבו לאסור אם לא במקום הפסד מרובה[77].

היתה מכה בדופן כנגד האודם, ונאבדה הריאה או נקרעה קודם הבדיקה ואי אפשר לבודקה, כתבו אחרונים שיש כאן ספק ספיקא, ספק אם היתה חוזרת בנפיחה למראה ריאה או לא, ואם תימצי לומר שלא היתה חוזרת, שמא הלכה כדעה שאפילו האדימה מחמת מכה כשרה, ולכן יש להכשיר[78].

כאשר אין מכה בדופן, אבל ידוע שהוכתה על הדופן, כתבו אחרונים שאם ההכאה היתה גדולה שראוי שתהיה הריאה נלקית על ידה, טריפה, שמסתבר שמחמת ההכאה באה האדמומית[79], ויש שכתבו שאף בהכאה בינונית טריפה[80]. ואם על ידי נפיחה חזרה למראה ריאה, יש להכשיר[81].

כאשר ידוע שהוכתה, ונמצא שינוי מראה אחר בריאה, כתבו אחרונים שכל שהוא מכוון כנגד מקום ההכאה, אף על פי שאינו מראה הפוסל, יש להטריף[82]. ואם הוכתה מכה רבה כנגד הריאה, כגון באבן וכיוצא, כתבו אחרונים שאם לפי אומד הדעת ראוי שמחמת מכה זו תהיה מכה בריאה, צריכים לבדוק הריאה[83].

כאשר המכה אינה מכוונת כנגד האדמומית ממש, רק שהמכה הוא משם ולהלן, כתבו אחרונים שאין תולים האדמומית במכה, וכשר[84]. אבל אם מקצת האדמומית הוא כנגד המכה, אף על פי שרוב האדמומית מתפשט חוצה לה, טריפה[85]. ובספק אם המכה מכוונת כנגד האדמומית, יש שכתבו להקל במקום הפסד מרובה[86], ויש שכתבו שכשר אפילו בלא הפסד מרובה, ומשום ספק ספיקא, ספק אינו מכוון, ואפילו מכוון, שמא הלכה כדעת המכשירים מכה כנגד האדמומית[87]

נקודות אדומות על הריאה

כאשר יש על הריאה נקודות אדומות, כתבו אחרונים שצריך לבדוק שאין נקבים במקום הנקודות, ואם לא בדק, טריפה[88]. ובמקומות ששכיח בהם נקודות אדומות ובדק כמה פעמים ולא מצא נקבים, כתבו אחרונים שאם ארע ולא בדק יש להכשיר[89]. סדר הבדיקה של הנקודות האדומות, כתבו אחרונים שבתחילה יש לקנח הנקודות מן הריאה בידיים או בצמר גפן נקי, ואחר שנתקנחו נופחים הריאה ומניחים עליה רוק, אם בצבצה טריפה, ואם לא בצבצה, קולפים הקרום של הריאה ובודקים ביום נגד השמש או בלילה נגד הנר שאין נקבים[90].

בשר מעופש

ריאה שהיא סמוכה לדופן, ויש מכה בדופן והיא אדומה תחת הסרכא* ונפחוה וחזרה למראיתה, וקרעוה ובשרה מעופש, כתבו אחרונים שהיא טריפה, כיון שבשרה מעופש ועתיד לינקב[91].

נופל בשר במשמוש

כאשר יש מכה בדופן והאדימה הריאה כנגדה, כתבו אחרונים שמשמש בה, ואם נופל ממנה בשר, טריפה[92], ואפילו לדעה הסוברת שאף כשהאדימה מחמת מכה כשרה, כיון שנופל ממנה בשר, טריפה[93].

צלע שבורה

נמצאה צלע שבורה, וספק אם נשברה מחיים או לאחר שחיטה, כתבו אחרונים שיש להכשיר מספק ספיקא, ספק שמא לאחר שחיטה נשברה, ואפילו נשברה מחיים, ספק אם הלכה כדעה שאף בהאדימה מחמת מכה כשרה, ואפילו יש עוקץ, ספק שמא לא ניקב[94]. ויש שצידדו לומר שכיון שהאדימה הריאה כנגדו מוכח שהשבר בצלע היה מחיים[95].

נשברה הצלע וחזרה ונקשרה, כתבו אחרונים שחשוב מכה לענין שאם האדימה הריאה כנגדו וטריפה[96].

מכה בבשר שבין הצלעות

האדימה הריאה מחמת מכה בבשר שבין הצלעות, ולא בצלעות עצמן, כתבו אחרונים שיש להטריף, שכיון שנצרר הדם מחמת מכה סופו להינקב[97].

מכה בטרפש

האדימה מחמת מכה שבטרפש, כתבו אחרונים שטריפה[98].

אדמימות בריאה כנגד הכבד

כאשר הכבד עבה ונפוח ויש אדמימות בריאה כנגדו, כתבו אחרונים שדינו כמכה בדופן נגד האדמימות, וטריפה[99], ואף על פי שהטרפש מפסיק בין הכבד לריאה, יש לומר שהחולי נמשך דרך הטרפש והזיק לריאה במקום שכנגד הכבד[100]. ויש שכתבו להכשיר[101]. וכתבו אחרונים שאם רואים שהטרפש שבין הכבד לריאה בריא וחזק, בהפסד מרובה אפשר להקל[102].

מראה אדום ומוגלה תחתיו

נמצא מראה אדום ותחתיו מוגלה, ואף אחרי שהמוציא המוגלה נשאר המראה האדום כבראשונה, כתבו אחרונים שיש להטריף, לפי שהבועה שתחת המראה האדום הרי היא כמכה בדופן כנגד מראה אדום שטרף[103]. אולם אם בהורקת המוגלה חוזר המראה למראה ריאה כשרה, כתבו אחרונים שאפילו יש מכה בדופן נגד המראה, כשרה[104].

מראה שחור

מראה שחור כדיו בריאה, פוסל[105], ששחור אדום הוא אלא שלקה[106].

גווני ירוק האסורים

ירוק ככשות או כחלמון ביצה או ככרכום או ככישות, טריפה[107], והיינו כל מיני ירוק הקרובים לצהוב[108]. וכתבו אחרונים שכל מראה שהוא כזהב או שעוה או ככנף של טווס או כהורקת פני אדם החולה, הכל הוא מין ירוק האוסר[109].

כמראה הבשר

מראה כבשר, טרף[110].

מראה כחריות דקל

ריאה שהשתנה המראה שלה למראה חריות דקל, כתבו ראשונים שהיא טריפה מספק[111], ולדעתם זהו שאמר רפרם שריאה שדומה לאופתא טרפה, וללשון אחד בתלמוד הכוונה שדומה לאופתא[112], והיינו חריות של דקל לדעתם[113], וכיון שללשונות אחרים אין כוונת רפרם למראה, לכן אינו אסור אלא מספק[114]. וכתבו אחרונים שחריות דקל צבעם נוטה קצת לצהוב[115]. ויש מן הראשונים שנראה בדעתם שמראה כחריות דקל אינו פוסל[116].

להלכה, כתבו אחרונים לאסור[117], וכתבו בדעתם שאינו אסור אלא מספק, ולכן אם נתערב חתיכה מבהמה זו שמראה הריאה שבה כחריות דקל, עם חתיכה מבהמה כשרה, ואחר כך נפל מתערובת זו למקום אחר, יש להכשיר מטעם ספק ספיקא, שמא מכשרה נפל ואפילו נפל מבהמת הספק, שמא כשרה היא[118]. ודוקא אם בקי ויודע בודאי שמראה זה הוא כחריות דקל, אבל למי שאינו בקי, לא נחשב כספק, שכל ספק מחמת חסרון ידיעה חשוב כודאי[119].

מראה לבן

ריאה שהשתנה המראה שלה להיות לבנה כבקעת עצים, כתבו ראשונים, וכן כתבו אחרונים להלכה, שהיא טריפה[120], ולדעתם זהו שאמר רפרם - וי"ג: רבא[121] - שריאה שדומה לאופתא טרפה, וללשון אחד בתלמוד הכוונה שדומה במראה לאופתא[122], ואופתא היינו בקעת עצים לדעתם[123]. וכן כתבו אחרונים להלכה[124]. ויש מן הראשונים סוברים שמראה לבן אינו פוסל בריאה[125].

כלובן ביצה

מראה כלובן ביצה, יש מן האחרונים שכתבו שאם הוא כמראה הלובן לאחר שנתבשלה הביצה, טריפה, ואם הוא כמראה הלובן קודם שנתבשלה, כשרה, שאז המראה אינו אלא זהרורי וצלול ולא לבן[126]. כחלמון ביצה, כתבו אחרונים שטרף, בין כמראה קודם בישול ובין כמראה שלאחר בישול[127].

המנהג להחמיר בכל לובן

יש מן האחרונים שכתבו שכיון שאיננו יודעים לאיזה לובן שאסור התכוונו בתלמוד, לכן יש להחמיר כל אשר לבן בו[128], ויש שכתבו שאפילו נוטה קצת ללבן, טריפה[129], אלא שאם מעמיד בקעת עץ ואינו דומה לו, הרי זה רק ספק טריפה[130].

המראות הכשרים

המראות הכשרים בריאה: מראה כחול, ירוקה כחציר, כמראה הכבד[131].

שיש בה מראה ירוק כשר ומראה אדום

ריאה שיש בה במקצתה מראה ירוק ובמקצתה מראה אדום, יש מן האחרונים שכתבו שהיא טריפה, שהרי הטעם שמראה ירוק כשר הוא משום שעדיין לא נפל בה דם, ואילו מראה אדום כשר משום שהדם עדיין לא נבלע[132], ונמצא שאשר ישנם שניהם כאחד, טריפה, שאי אפשר שיהיו ביחד הסיבות להכשרם[133]. ויש מן האחרונים שכתבו להתיר, שאפשר שבמקצת הריאה לא נפל דם, ולכן הוא ירוק, ובמקצת הריאה האחר נפל דם אלא שלא נבלע, ולכן נשתנה לשני הגוונים יחד[134]. וכאשר המראות האדום והירוק נמצאים זה אצל זה, יש שכתבו להכשיר רק בהפסד מרובה[135], ויש שכתבו להכשיר אף בלא הפסד מרובה[136].

מחמת נפילה לאוּר

עוף שנפל לאור: הכלל

עוף שנפל לאור, ומחמת האור נחמרו בני מעיו - היינו שנתכווצו[137], או שנתחממו[138] - ונשתנה מראית איבריו הפנימיים, ואותם איברים שבטבעם להיות אדומים - כגון הלב* הכבד* והקרקבן - נהפכו לירוקים, או אותם איברים שבטבעם להיות ירוקים - כגון בני-המעים* - נהפכו לאדומים, והשינוי עומד בעינו, טריפה[139].

בהמה שנפלה לאור

בהמה שנפלה לאור ונחמרו האיברים ונשתנה מראיתם, יש מן הראשונים סוברים שהיא טריפה[140], והטעם שלא הזכירו טריפות זו אלא בעוף, משום שלא שכיח בבהמה שתתחמם באופן שיחמרו וישתנו בני מעיה ועדיין תישאר בחיים[141]. ויש מן הראשונים סוברים שאינה נעשית טריפה[142], שבהמה עורה מגן עליה ואינה טריפה אפילו נשתנו מראיה אבריה[143], ובני מעיה קשים להחמר כך שטרם יחמרו בני מעיה ישרפו עורה ובשרה[144]. ויש מן הראשונים סוברים לחלק, שעוף שנפל לאור צריך בדיקה בבני מעיו, אבל בהמה שנפלה לאור אינה צריכה בדיקה, ומכל מקום אם נמצאת בני מעיה נחמרו, הרי היא טריפה[145].

להלכה, כתבו אחרונים שאין שינוי המראה פוסל בבהמה ואפילו ידענו שנפל לאור[146], ואפילו רואים בה שינוי מראה, תולים בדבר אחר[147], שפעמים ישתנו מחמת כיחוש ושומן או דבר אחר שלא מחמת מכוה[148]. ויש שאוסרים אף בבהמה בידוע שנפלה לאור ונשתנו בני מעיה[149], ויש להחמיר שלא במקום הפסד מרובה[150], וכתבו אחרונים שאם לא ידוע שנפלה לאור, כשרה אפילו שלא במקום הפסד מרובה[151].

נפלה בהמה לאור ואינה כעת לפנינו, כתבו אחרונים שמותרת, ואין מחזיקים איסור, ולא אסרו אלא כשנשתנו לפנינו[152].

ויש מן האחרונים שכתבו שאפילו ראינו שנפלה לאור, אלא שלא הוריק הלב עד החלל, יש להכשיר הבהמה[153].

נשתנו מחמת נפילה לרותחים

עוף שנפל למים רותחים ומחמת כן נשתנו מראית איבריו, כתבו ראשונים ואחרונים שדינו כנפל לאור, וטריפה[154]. מים רותחים לענין זה, יש מן האחרונים שנסתפקו אם הם דוקא בכלי ראשון שעל האש[155]. ויש מן האחרונים שהם אפילו בכלי שני, כל עוד היד סולדת בהם[156].

שינוי שע"י עשן

שינוי במראית האיברים שנגרם על ידי עשן, כשר[157].

נשתנה המראה וידוע שלא נפלה לאור

נשתנה המראה, כגון שהוריקו האיברים האדומים, וידוע שלא נפלה לאור, כתבו ראשונים שאינה טריפה[158], שאינה חשובה לקות אלא כשבאה מחמת האור[159]. ויש מן הראשונים שכתב שכל שהוריקו האדומים, אפילו לא מחמת האור, טריפה, ששינוי המראה הוא מחמת לקות[160].

עופות שאין שינוי מראה פוסל בהם

עופות מדבריים, שבטבעם הכבד ירוק ככרתי, כתבו ראשונים ואחרונים שאין הורקת הכבד פוסלת בו[161].

עופות ביתיים שיש במינם מדבריים שכבדם ירוק מטבעם, יש מן הראשונים שכתבו שאף בהם אין הירקות פוסלת, שכיון שיש במינו מדברי, אפשר שיימצא אפילו בביתי כן[162]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין להתיר, שלא נאמר חילוק זה בתלמוד, וכיון שיש ריעותא לפנינו למה לנו לתלות בשינוי הטבע להקל גם בביתיים[163].

להלכה, כתבו אחרונים שאין ירקות פוסלת בכבד של עוף ביתי שיש במינו מדברי[164], ואפילו ידוע שנפלה לאור[165]. ויש שכתבו שדוקא כשאין ידוע שנפלה לאור, אבל בידוע שנפלה לאור פוסלת[166], ויש שכתבו שבהפסד מרובה אפשר להקל אף כשאין ידוע שנפלה לאור[167].

וכתבו אחרונים שצריך לדעת שמין העוף הזה כשהוא מדברי כבדו ירוק ודאי כדי שיהיה אפשר להתיר[168].

וכאשר מקצת הכבד של העוף הביתי ירוק, ולא כולו, והוא ירקות במקום הפוסל, כתבו אחרונים שאף בזה אפשר להקל, כל שיש במינו מדברי[169], ויש שכתבו לאסור[170].

לב וקרקבן של עוף ביתי, כתבו אחרונים שירקות פוסלת בו[171].

טעם הטריפות

בטעם הטריפות בנשתנה המראה מחמת נפילה לאור, יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שכל שפעל בהם האש ושינה מראיתם, סופם להינקב, וכל העומד להינקב חשוב כנקוב[172]. ויש מן הראשונים שכתבו שהחשש הוא שמא ינטל כל האבר[173], וכתבו אחרונים בדעתם, שיש שני טעמים לטריפות בשינוי המראה, האחד, שנלקו איברים אחרים הסמוכים למכה, ואף על פי שלא נראה עדיין, אפשר שמטבעם אין לקותם מתגלה אלא אחר זמן, והשני, שאפילו אותו אבר שנלקה במקצת, חוששים שמא אחר זמן ילקה גם השאר מחמת החלק שכבר לקה[174]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא משום שחשוב שניטל כל האבר[175].

שינוי ללא כיווץ

נפלה לאש, ונשתנה המראה בלא שנתכווצו האיברים או שנתחממו, יש מן האחרונים שכתבו שכשרה[176], ויש מן האחרונים שכתבו שאפילו לא נתכווצו או נתחממו אלא רק נשתנה המראה, פסולה[177].

נתחזק צבעם יותר מטבעם

איברים שבטבעם להיות אדומים או ירוקים ומחמת הנפילה לאור נעשו אדומים או ירוקים יותר מטבעם, יש מן הראשונים שכתבו שכשר[178], וכן כתבו אחרונים להלכה[179]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאם האדימו יותר מהרגילות, צריכים בדיקה על ידי שליקה אם לא נעשו ירוקים[180].

נשתנו למראה אחר

איברים שבטבעם להיות אדומים או ירוקים, ונשתנה מראיתם לצבע אחר שאינו ירוק או אדום, כגון שנשתנו לצבע לבן, כתבו אחרונים שכשר, שאינו נטרף אלא כשנשתנו ירוקים לאדומים ואדומים לירוקים[181].

שיעור רוחב השינוי

איברים שבטבעם אדומים, כקרקבן לב וכבד, ונשתנה מראיתם לירוק מחמת האור, שהעוף נטרף מחמתם, שיעור הירקות הוא במשהו, כשיעור הנקב הפוסל בהם[182].

עומק השינוי

שינוי המראה שפוסל בנפילה לאור, יש מן הראשונים שכתבו שאין צריך שתהיה הירקות עוברת לחלל בני המעיים, אלא אפילו הוריקו במקצת, טריפה, שכיון שהוריקו קצת עשויים הם להינקב, שמכות אש עשויה לרדת ולנקוב, או שמא כבר ירדה האש עד לחלל אלא שאינו ניכר בהם, וכמו בדרוסה* שהארס מתפשט בכולו[183]. ויש מן הראשונים סוברים ששיעור השינוי מראה הוא כשיעור הנקב הפוסל, ולכן בלב* עד שמגיע לחללו ובקוקרבן עד שיהא מוריק הוא וכיסו[184].

להלכה, שינוי במראה אפילו לא הגיע לחלל, פוסל[185], ואפילו לא נשתנה המראה אלא בצד החיצון של בני המעיים ולא הצד הפנימי, טריפה[186].

חיוב בדיקה כשנפל לאור

עוף שנפל לאור, כתבו ראשונים שהוא אסור באכילה עד שיבדקנו, ואם נאבדו בני מעיו קודם שבדקם, אין לו תקנה[187]. ויש מן האחרונים שכתבו, ומהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שאין צריך בדיקה[188], ומהם שכתבו שרק אם מצאנו שנשתנה מראית איבריו, הרי הוא טריפה, ולדעתם זהו ששנינו שנפלה לאור ונחמרו מעיה טריפה[189], שדוקא כשראינו שנחמרו מעיה טריפה, אבל בנפילה לחוד אין ריעותא[190].

להלכה, נפלה לאור ואין ידוע אם נחמרו בני מעיה, צריכה בדיקה, ואם אינה לפנינו לבודקה, אסורה[191], שכיון שיש כאן ריעותא שנפלה לאור אומרים שודאי יש שינוי עד שיתברר שאין שינוי[192]. וכתבו אחרונים, שאפילו נאבד רק אבר אחד שלא נבדק, ושאר האברים לפנינו ורואים שלא נשתנו, טריפה[193].

וכאשר יש ספק אם נפלה לאור, כגון שהיו ב' עופות ונפל אחד מהם ואין ידוע איזה, יש מן האחרונים שכתבו להכשיר משום ספק ספיקא[194], ויש שדחו דבריהם, שכיון שהוא ספק אחד בגופו וספק שני על ידי תערובת, אינו חשוב ספק ספיקא[195].

בדיקה ע"י שליקה: החזירה למראה כשר

איברים שנשתנה מראיתם מחמת הנפילה לאור, ועל ידי שליקה חזרה מראיתם, נחלקו ראשונים בדינם, ותלויה המחלוקת בגירסא בתלמוד: יש מן הראשונים סוברים שבין אדומים שהוריקו ונשלקו וחזרו והאדימו ובין ירוקים שהאדימו ונשלקו וחזרו והוריקו, כשרה[196], שהוברר שהשינוי היה מחמת עשן[197], ולא נקט רב שמואל בשם ר' מני - לגירסתם בדבריו[198] - דוקא ירוקים שהאדימו ונשלקו וחזרו והוריקו, אלא משום שאין דרך שליקה להאדים, אבל אם אירע שהשליקה האדימה את הירוק, כל שכן שמוכח שלא הוריק אלא מחמת עשן[199].

ויש מן הראשונים סוברים, שדוקא אדומים והוריקו ונשלקו וחזרו והאדימו, כשרה, שהוברר שהורקתם היתה מחמת העשן שנכנס בהם כשנפלו לאור, אבל ירוקים שהאדימו ונשלקו והוריקו, טרפה, שקודם ששלקם נתגלה שנחמרו[200].

ויש מן הראשונים סוברים שדוקא ירוקים שהאדימו ונשלקו והוריקו, כשרה, אבל אדומים שהוריקו וחזרו והאדימו טריפה[201], שלגבי ירוקים שהאדימו והוריקו נתפרש בדברי רב שמואל בשם ר' מני שכשר, ויש לומר שזהו הטבע, שבאופן זה מתברר שהאדמימות היתה מחמת עשן, אבל מירקות לאדמות לא נאמר ואין אנו בקיאים ואין לדמות טריפה לטריפה, ואין לעשות מעשה להתיר[202].

ויש מן הראשונים סוברים שאין שינוי על ידי שליקה מועיל להיתר, ולכן בין אדומים שהוריקו ושלקם והאדימו ובין ירוקים שהאדימו ושלקם והוריקו, טריפה[203].

וכתבו ראשונים שכיון יש נוסחאות שונות והפוכות, נוקטים לחומרא, וכל שנשתנה מראהו בנפילה לאור, אף שעל ידי שליקה חזר למראה כשר אין עושים בו מעשה להקל[204].

להלכה, כתבו אחרונים ששינוי מראה מחמת האור שפוסל, הוא דוקא אם נשלקו ונשאר השינוי כמות שהוא, אבל אם חזרה המראה לקדמותו, כשר[205], והיינו שנשלקו מעט ומירס בהם[206]. ויש מן האחרונים שכתבו, שבנתבשלו הרבה אין החזרה למראה הקודם ראיה להיתר[207], ויש שכתבו שאין לחלק[208]. וכתבו אחרונים שכיון שאיננו בקיאים בין שלוק למבושל, אפילו חזרו על ידי שליקה למראה כשר אין להתיר, אולם כאשר אינו ידוע אם נפלה לאור, יש להתיר אם חזר על ידי שליקה, וכן בבהמה[209]. ויש שכתבו להתיר על ידי שליקה מועטת, שניכר ההבדל בינה לבין בישול[210]. ואם בתחילת השליקה מעט חזרו למראיהם ואחר שבשלם עוד חזרו ונשתנו לרעה, כתבו אחרונים שטריפה[211].

נשלקו ונסתלק מהם המראה הטרף, אך לא חזרו לגמרי לגוון הראשון, כתבו אחרונים שכשר[212].

נמצא שינוי מראה ואבדו האיברים, כך שאי אפשר לשולקם, כתבו אחרונים שטריפה[213].

בדיקה ע"י שליקה: שינתה למראה טרף

נפל לאור, ולא נשתנה מראה האיברים, ושלקם ונשתנה למראה טרף, נחלקו ראשונים, ומחלקותם תלויה בגירסתם בתלמוד: יש מן הראשונים סוברים שאיברים שאדומים בטבעם שלא הוריקו, ונשלקו, ומחמת כן הוריקו, טריפה, שנתגלה שנחמרו[214], וכתבו ראשונים שהוא הדין ירוקים שהאדימו על ידי שליקה שטרף, אלא שאין כל כך דרך הירוק להאדים על ידי שליקה[215].

ויש מן הראשונים סוברים שבין אדומים שהוריקו על ידי שליקה ובין ירוקים שהאדימו על ידי שליקה, כשרה, שהולכים בתר מעיקרא[216].

להלכה, כתבו אחרונים שאם לא נשתנו האיברים לאחר הנפילה לאור, וארע ששלקם ונשתנה מראיהם, טריפה, כיון שנפלה לאור[217], ואפילו נתבשלו הרבה ונשתנה המראה מחמת כן, כתבו אחרונים שטריפה[218]. ודוקא כשידוע שנפלה לאור, אזי שינוי מחמת שליקה מטריף, אך כשאינו ידוע שנפלה לאור, אין שינוי מחמת השליקה מטריף[219].

אם יש חיוב לשלוק

עוף שנפל לאור, לדעת רב אשי אין לאכלו ללא שליקה[220], וכתבו ראשונים בטעמו שכיון שהעוף נפל לאור וחייבו חכמים לבדוק אם נשרפו האיברים הפנימיים, יש לבדוק גם בשליקה[221], ולמסקנת התלמוד אין צריך שליקה, שאין חוששים לאיסור בדבר שלא ראינו בו ריעותא (אחזוקי-איסורא-לא-מחזקינן*)[222], שכיון שעכשיו מראיהם כראוי אין מחזיקים איסור[223]. להלכה כתבו ראשונים אחרונים שמותר לאכלם צלויים, ללא שליקה, ואין חוששים שאם היה שולקם היו משתנים[224], ויש מן הראשונים שכתב שכאשר ידוע שנפל לאור צריך לשלוק[225].

תליית השינוי בעשן בבהמה

שינוי מראה שעובר על ידי שליקה, שתולים את השינוי בעשן שנכנס[226], יש מן הראשונים שנסתפקו אם הוא גם בבהמה שנשתנה בה המראה כשנפלה לאור, שאפשר שהעשן שתולים בו הוא העשן מהאור שנפלה אליו, וזה שייך גם בבהמה, או שהעשן הוא שדרך העופות לשכון בלילה במקומות שיש בהם עשן, ועשן זה גורם לאברים לשנות מראיהם, וזה שייך דוקא בעוף, וכתבו שלכן יש להחמיר בבהמה[227].

שליקה שגרמה ירקות כשלא נפל לאור

עוף שלא ידוע שנפל לאור, ושלקוהו, ונעשו בני מעיו ירוקים, יש מן הראשונים שכתבו שכשר[228], שיש שהם עשויים להיות ירוקים מחמת מכה או איזה חולי, ולא אמרו שהוריק על ידי שליקה טרף[229], אלא כשידוע שנפל לאור[230]. ויש מן הראשונים שכתבו שכל עוף שלא נמצא שינוי במעיו, אלא ששלקוהו והאדימו הירוקים או הוריקו האדומים, בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו וטריפה[231].

חזר למראיתו מבחוץ ולא מבפנים

שלקו האיבר וחזר למראיתו מבחוץ ולא מבפנים, כגון כבד שנמצא ירוק ככרתי ולא ראינו שנפל לאור, ושלקוהו וחזרה מראיתו רק מבחוץ, כתבו אחרונים שיש להכשיר, שהוברר שהשינוי היה מחמת חולי ולכן מבפנים נשאר ירוק ומבחוץ חזר, ואילו היה מחמת האור, היה נשאר ירוק מבחוץ[232]. אבל כשידוע שנפל לאור, כתבו אחרונים שאין לסמוך על סברא זו, וטרף[233].

הוריק הכבד כנגד בני מעיים

הוריק הכבד* כנגד בני מעיים - היינו בראשו שתלוי כנגד בני המעיים[234] - אף על פי שאם ניטל הכבד בשיעור מסוים אינה נעשית טריפה[235], אמר רבא שהיא טריפה[236]. וכן הלכה, שאם הורק הכבד בראש הדק שלו וכלפי פנים, טריפה[237], אבל בצד החיצון כנגד הצלעות, שאין שם חשש לבני מעיים, כשר[238], וכן בראש הגס של הכבד שלא כנגד המעיים, כשר[239].

הוריק הכבד שלא כנגד בני מעיים

הוריק הכבד שלא כנגד בני המעיים, כך שאין חשש שהם נחמרו, יש מן הראשונים שכתבו שאם הוריק הכבד במקום המרה או במקום חיותה, הואיל ואם ניטל במקומות אלו טריפה, אף בהוריק הרי היא טריפה[240]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין הורקת הכבד מטריפה אלא כנגד בני מעיים, שאז יש לחוש ללב ולמעיים אף על פי שעדיין אין ניכר בהם, וכן יש לחוש שכיון שהורק במקום זה, סוף הכבד להינטל כולו, אבל כשהורק במקום אחר, אין לחוש לבני מעיים ואין לחוש שינטל כולו[241]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבהורק הכבד בכל מקום שהוא, שאז יש לחוש שמחמת המקום שלקה, ילקה שאר הכבד, אף על פי שעדיין לא לקה, אלא שכאשר הורק כנגד בני המעיים יש לחוש גם שלקו בני המעיים אף על פי שעדיין לא ניכר בהם[242]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאפילו הורק במקום מרה או במקום חיותו - במקום ובשיעור שאילו ינטל שם, טריפה[243] - כשר, שלכבד עצמו אין חוששים, שאין האור שולט כל כך עד שינקוב אותו[244].

להלכה, כתבו אחרונים שבהורק הכבד כנגד המרה טריפה[245], שאנו חושבים כח האש ששלט והוריק כאילו ניקב המרה[246], וכן כשהורק כנגד מקום חיותו של הכבד, טריפה[247], והיינו שהוריק סמוך למקום החיות בשיעור שאם ינטל מקום הירקות לא ישאר שם שיעור כזית[248].

הוריק הכבד ולא האדימו בני מעיים

הוריק הכבד ולא האדימו בני מעיים, יש מן הראשונים שכתבו, שאפילו בני המעיים לפנינו, ואנו רואים שהם לא האדימו, כיון שהכבד הוריק, אנו אומרים שהאש שרפה גם את בני המעיים והם עתידים להינקב[249], שבבני מעיים לא ניכר שינוי המראה, ולכן אם נשתנה מראה הכבד יש לחשוש שגם מראה בני המעיים השתנה[250]. ויש מן הראשונים שכתבו שאם בני המעיים לפנינו ורואים שלא האדימו, אף שהכבד הוריק, אינה טריפה[251].

להלכה, כתבו אחרונים שאפילו בני המעיים לפנינו ואין רואים בהם שום ריעותא, טריפה[252].

הוריק הכבד ולא נודע אם נפל לאור

הוריק הכבד, ולא נודע אם נפל לאור, נחלקו ראשונים בדעת רבא: יש מן הראשונים סוברים שטריפה, שכיון שהוריק הכבד חוששים שנפלה לאור, אף על פי שלא ראינו שנפלה[253], ולדעתם זהו שאמר רבא - לגירסתם בדבריו[254] - כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעים וטרפה[255]. ויש מן הראשונים סוברים שכיון שלא ראינו שנפלה לאור, כשרה[256], שאין לאסור בדבר שלא ראינו בו ריעותא ("אחזוקי-אסורא-לא מחזקינן*"[257])[258], ובני מעים וכבד מוריקים בלא אור - שפעמים מחמת רוב שומן או רוב כחש משתנים[259], או שהירקות מצויה תמיד בכבד מחמת חולי[260] - ולדעתם זהו שאמר רבא - לגירסתם בדבריו[261] - כיון שהוריקה כבד וכו' בידוע שנחמרו בני מעים וטריפה[262], ואין לאבד ממונם של ישראל ולתלות שינוי מעיים בנפילה לאור, שהוא דבר שאינו שכיח, כי מיד שתיפול לאור תפרח ותצא, ואם נשרפו כנפיה שלא תוכל לפרוח, תישרף במקומה[263].

להלכה, יש שכתבו שאם נמצא שינוי באחד מהאיברים האלו, אף על פי שאין ידוע לנו שנפלה לאור, טריפה[264]. ויש שכתבו שכל עוד לא ידוע שנפלה לאור, תולים השינוי בדבר אחר, וכשרה[265], במקום הפסד מרובה[266]. ובבהמה, כשרה אף בלא הפסד מרובה[267].

הוריק הטחול

הוריק הטחול* של בהמה - שנקב בטחול פוסל בבהמה[268] - בראשו העבה (ב"סומכיה"[269]), יש מן הראשונים שכתבו שטריפה[270], וכן כתבו אחרונים להלכה[271], וכתבו אחרונים שזהו דוקא לדעה שנחמרו מעיה של בהמה באור, טריפה[272], אבל לדעה שנחמרו מעיה של בהמה, כשרה[273], אינה נאסרת בהוריק הטחול[274]. ויש מן הראשונים שכתבו שכשר, שאין כח האש לשלוט בו כל כך לנקוב כל עובי הטחול[275].

הוריק הטחול של העוף, כתבו ראשונים ואחרונים שכשר, שאין נקב פוסל בטחול העוף[276]. ויש מן האחרונים שכתבו להחמיר בטחול של עוף[277].

הוריק הבשר כנגד בני מעיים

הורק הבשר כנגד בני מעיים, יש מן הראשונים שכתבו שכשרה, שאין לנו להחמיר כל כך, ודוקא כשהורק הכבד טריפה, שהוא סמוך לריאה[278].

הוריקה הריאה

הריאה* שהוריקה מחמת נפילה לאור, יש מן הראשונים סוברים שאינו טריפה[279], והטעם לדעתם, הוא אותה שאמר רב חגא שרוב הצלעות מגינות עליה[280], ויש שכתבו הטעם, שהירקות הפוסלת בכבד כשרה בריאה[281]. ויש מן הראשונים סוברים שאם הוריקה, טריפה[282], אלא שבעוף אינו מצוי שתיחמר הריאה, ולכן אינה צריכה בדיקה, וזהו שאמר רב חגא שרוב צלעות מגינות עליה, אבל בבהמה אין הצלעות מגינות עליה וטריפה בכל אופן שנפלה לאור[283].

להלכה, כתבו אחרונים שאין חוששים בריאה מפני שהצלעות מגינות עליה[284], ואפילו נשתנה המראה, שתולים השינוי בדבר אחר[285]. ויש שכתבו להחמיר אף בהפסד מרובה[286]. ויש שכתבו שכאשר נפלה לאור ונעשתה ירוק ככרתי יש לאסור אם לא בהפסד מרובה[287], ודוקא כשידוע שנפלה לאור, אבל בלא ידוע שנפלה לאור, יש להכשיר אפילו בהפסד מועט[288].

ואם הוריקה הריאה חלמון ביצה או כמוריקא - כרכום[289] - כתבו אחרונים שטריפה בכל אופן, שזה מראה הפוסל בריאה אפילו בלא נפלה לאור[290].

נשתנה מראה הקנה או הושט

נפלה לאור, והושט* - שהוא אדום בטבעו[291] - והקנה - שהוא לבן בטבעו - השתנה צבעם, יש מן האחרונים שכתבו שאם הושט השתנה ללבן, טריפה[292]. ובהוריקו שניהם, כשר[293] ואם האדים הקנה, יש שכתבו שטריפה[294], ויש שכתבו שכשרה[295].

נשתנה מראה הכליה

כליה של בהמה שנשתנה מראיתה, כתבו אחרונים שיש להכשיר, אף לסוברים שבהמה שנפלה לאור ונחמרו מעיה טריפה[296].

שיעור הירקות

כבד שהוריק, שמחמת כן חוששים שנחמרו בני המעיים[297], כתבו ראשונים שהוא כשהוריק ככרתי, אבל כשהוריק כביצה - צהוב[298] - אינו מחמת ריעותא בכבד אלא שבח הוא לו מחמת שומנו[299]. וכן כתבו אחרונים להלכה, שכבד שהוריק ככרתי, טריפה[300], ויש שהוסיפו אף כתכלת או קרוב למראות אלו, פסול[301]. וירוק כביצה, יש שכתבו שכשר, ואפילו בעוף כחוש[302], ויש שכתבו שירוק כביצה כשר דוקא בעוף שמן, אבל בכחוש טרף[303]. ויש שכתבו להחמיר בכחוש דוקא כשידוע שנפלה לאור, אבל אם אין ידוע שנפלה לאור, יש להתיר[304]. ובמקום שכבדי העופות השמנים הם אדומים, כתבו אחרונים שיש להחמיר בנפלה לאור אף במראה כחלמון וכיוצא[305].

ירקות של לב ושל קרקבן, יש מן הראשונים שכתבו שהיא בין כביצה בין ככרתי, שלעולם אדומים הם וכל ירקות שבהם שינוי מראה הוא[306]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא ככרתי דוקא[307], שכל שהאש מוריק, ככרתי הוא מוריק[308].

להלכה, כתבו אחרונים שדוקא כשהם ירוקים ככרתי טריפה[309], ויש שפסקו שאפילו ירוקים כמראה הביצה, טריפה[310], ויש שכתבו שדוקא כאשר ידוע שנפלו לאור , כל מין ירוק אפילו צהוב, טריפה, אבל בשאינו ידוע שנפלו לאור, כשר[311]. ויש שכתבו שאף כשידוע שנפלו לאור, ונשתנו לצהוב בהפסד מרובה יש להכשיר[312].

דקין*, שבטבעם ירוקים ככרתי ונמצאו בצבע כביצה, יש שכתבו להחמיר[313], ויש שכתבו להתיר[314].

הערות שוליים

  1. ↑ על הסוברים שכ"ה בשאר איברים, עי' ציון 3.
  2. ↑ עי' יש"ש חולין פ"ג סי' פה וכנה"ג סי' מג הג' הב"י אות ט.
  3. ↑ תבו"ש סי' מג ס"ק ד; דגמ"ר תניינא סי' מח ה (נד' בסוף שו"ע וילנא ח"א), ושכ"מ בד' הרמב"ם שחיטה פ"ז הט"ו, שכ': ואם נשתנה מראה האבר לאותו מראה רע וכו', ומ' שהוא בכל האברים (ונ' שהדגמ"ר חזר בו מדבריו בנוב"י מהדו"ק יו"ד סי' יג להתיר, עי' בית אפרים קונטרס הראיות סי' לח ס"ק כא); עי' הג' היעב"ץ יו"ד סי' מג.
  4. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' פה; ב"ח סי' מג; כנה"ג שם הג' הב"י אות ט; ט"ז שם ס"ק ה; ש"ך שם ס"ק ד; פר"ח שם ס"ק ו; פמ"ג שם מש"ז ס"ק ה; שו"ת בנין עולם יו"ד סי' כא, ועוד.
  5. ↑ מש"ז שם.
  6. ↑ דע"ת סי' מג ס"ק ח.
  7. ↑ מש"ז שם.
  8. ↑ דע"ת שם.
  9. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הט"ז; רא"ש חולין פ"ג סי' יד בשם ר"י.
  10. ↑ נודב"י מהדו"ק יו"ד סי' י בדעתם.
  11. ↑ רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (טור שעג), ועי' נודב"י שם בדעתו.
  12. ↑ נודב"י מהדו"ק יו"ד סי' י, ועי' ציון 14.
  13. ↑ תבו"ש סי' לח ס"ק יג, ועי' ציון 16.
  14. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' לט; ט"ז סי' לח ס"ק א; לחם הפנים שם אות ד; נודב"י מהדו"ק יו"ד סי' י, ועי' ציון 12; מחזיק ברכה שם אות ד; פמ"ג שם מש"ז ס"ק א, ושם שצריך עיון רב כי אין אנו בקיאים כ"כ להכיר בין המראות.
  15. ↑ לבושי שרד סי' לח אות כה; פרי תבואה שם אות לו; בית יצחק ח"ב אות ז; זבחי רצון סי' טו אות ז.
  16. ↑ שמלה חדשה שם אות ד ויא ותבו"ש ס"ק יג, ועי' ציון 13.
  17. ↑ חולין מו ב.
  18. ↑ ר"ן שם (י ב) ד"ה האי ריאה ומאירי שם ד"ה ריאה, בד' הראשונים שבציון 20.
  19. ↑ שו"ע סי' לח ד.
  20. ↑ בה"ג טריפות וב"י סי' לח בדעתו; עי' רש"י חולין מז ב ד"ה דיותא: קורט, ובאר הגולה סי' לח א בדעתו, ועי' רשב"א במשמרת הבית ב"ב ש"ג (טור שסה) בד' רש"י; עי' רי"ף שם מו ב (י ב) ור"ן ד"ה האי ריאה בדעתו; תוס' שם מו ב ד"ה אוכמי, בדחיית ד' ר"ת; העיטור שחיטה (לט ד); רמב"ן שם מז ב ד"ה וכולהו; רא"ש שם פ"ג סי' יד; רשב"א בחי' שם ד"ה האי ריאה ובתוה"ב ב"ב ש"ג (טור שסו); רמב"ם שחיטה פ"ז הט"ז; טור סי' לח.
  21. ↑ שם מו ב.
  22. ↑ רי"ף שם; תוס' שם; עיטור שם; רא"ש שם; רשב"א שם; ר"ן שם. ועי' רש"י שם ד"ה אוכמי שפירש שמדובר בכתמים שחורים, ועי' מאירי ד"ה ריאה שמדובר בשחור שאינו מטריף, ועי' רא"ה בבדק הבית ב"ב ש"ג (טור שסו) שמדובר שיש גלידי והם שחורים, ובגילדי אין מראה שחור מטריף כיון שאין הגילדי מגוף הריאה.
  23. ↑ שו"ע סי' לח א.
  24. ↑ ר"ת בתוס' שם.
  25. ↑ ראב"ד שחיטה פ"ז הט"ז.
  26. ↑ ראב"ד שם, ועי' כנה"ג סי' לח הג' הב"י אות יז בביאור דבריו.
  27. ↑ ר"ן חולין מו ב (י ב) ד"ה האי ריאה בשם הרא"ה בבדק הבית ב"ב ש"ג (טור שסה).
  28. ↑ חולין מו ב.
  29. ↑ רא"ה שם.
  30. ↑ שו"ע סי' לח ג, בשם יש מי שאומר, ועי' כה"ח שם לו שכן דרך הב"י שכאשר יש סברא יחידית מביא אותה בשם יש מי שאומר אף שאין בזה מחלוקת; ב"ח שם, ושאר אחרונים.
  31. ↑ דרכי משה שם ד, בשם מהר"י מולין; רמ"א שם.
  32. ↑ פרי תבואה סי' לח אות ס; מקדש מעט שם אות טו; זבחי צדק שם אות לב.
  33. ↑ זבחי צדק שם.
  34. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ח; העיטור שחיטה (לט ג); רא"ש חולין פ"ג סי' יג בשם הגאונים; רשב"א בחי' חולין מו ב ד"ה האי ובתוה"ב מרדכי שם רמז תרטז; ר"ן חולין מו ב (יא ב) ד"ה וכתב בשם ר' האי גאון; מהר"י וייל בדיקות סי' יד; שו"ע יו"ד לח ב.
  35. ↑ ראשונים שבציון 34.
  36. ↑ טוש"ע שם.
  37. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ג סי' יג בשם ר"י, שהאדומה שכשרה היינו דוקא בחוזרת ומתלבנת, ומ' שמראות הטרפות אפילו חוזרות ומתלבנות טריפה, עי' פמ"ג מש"ז שם ס"ק ב.
  38. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ח; מרדכי חולין רמז תרטז; כלבו סי' קא (עא ג); רשב"א בחי' חולין מז ב ד"ה ככבדא ובתוה"ב ב"ב ש"ג; שו"ע יו"ד לח ב וט"ז שם ב וש"ך ד, בדעתו; ט"ז שם; ש"ך שם; פר"ח שם ח; פרי תאר שם ד; חכמ"א כלל יב אות ב; נודב"י מהדו"ק יו"ד י.
  39. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' לט בשם הג"ה; ט"ז שם, כיון שגם במראה כשר יש קצת לקותא, עי' טור בסוף הסימן.
  40. ↑ כרתי שם ס"ק ה; שמלה חדשה שם סוף אות יב ותבו"ש אות טו; פרי תבואה שם אות נג ועוד.
  41. ↑ שמלה חדשה סי' לח סוף אות יב; פרי תבואה שם אות נה; זבחי צדק שם כג ועוד.
  42. ↑ שמלה חדשה סי' לח סוף אות יב; פרי תבואה שם אות נה; זבחי צדק שם כד.
  43. ↑ שמלה חדשה סי' לח סוף אות יב; פמ"ג שם מש"ז ס"ק א; פרי תבואה שם אות נה; זבחי צדק כז.
  44. ↑ מש"ז שם.
  45. ↑ שמלה חדשה סי' לח אות יב; פמ"ג מש"ז ס"ק א; פרי תבואה שם אות נד.
  46. ↑ הגהות יד שאול סי' לח א; זבחי צדק שם כט.
  47. ↑ תשו' הר הכרמל סוף סי' ח.
  48. ↑ תשו' הרשב"ץ ח"ג סי' לב; מחזיק ברכה סי' לח אות ז; מנחת הזבח כלל כו עשרון אות כא; זבחי צדק סי' לח אות ל.
  49. ↑ עשרון שם.
  50. ↑ ערך השולחן סי' לח ס"ק ה.
  51. ↑ פרי תבואה סי' לח אות מב; מקדש מעט שם אות טו; זבחי צדק שם אות לא.
  52. ↑ פרי תבואה סי' לח אות נב; מקדש מעט שם אות יט; זבחי צדק שם אות לג.
  53. ↑ חולין מו ב.
  54. ↑ תפארת יעקב שם ד"ה אלא, שהרי רבא עצמו שם מז ב סובר כר' נתן שריאה אדומה כשרה, וע"כ יש לחלק בין האדימה לאדומה.
  55. ↑ בה"ג טריפות עמ' תרכב ותרכד, הובא בתוס' שם ד"ה אלא; רי"ף שם (י ב); רש"י שם ד"ה אלא; ר' אליעזר ב"ר נתן, הובא בתוס' שם (וראה הג' המהר"ם שם) ובאו"ז טריפות סי' תיא; בעה"מ שם; עי' פסקי רי"ד שם; רמב"ן שם ד"ה ריאה; רשב"א שם ד"ה הא ובתוה"ב ב"ב ש"ג (טור שסג); עי' רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ט.
  56. ↑ שם מז ב. רי"ף מו ב; רש"י שם; תוס' שם; או"ז שם; פסקי רי"ד שם.
  57. ↑ שם מו ב.
  58. ↑ רמב"ן שם.
  59. ↑ ר"ח ורגמ"ה, הובאו בתוס' שם.
  60. ↑ רמב"ן ורשב"א שם בד' רבנו אפרים; רא"ש חולין פ"ג סי' יג: ויש מחלקין, ועי' ציון הבא בדעתו בד' רבנו אפרים; מאירי שם ד"ה ריאה: יש מחלקין. ועי' תוס' הרא"ש שם ד"ה אלא. ועי' בעה"מ שם שאם האדימה ככבד כשרה, ואם האדימה כבשר טריפה.
  61. ↑ בעה"מ שם ורא"ש שם בד' רבנו אפרים, וסיים: וכן עיקר; רבנו ירוחם תא"ו נט"ו אות ו (קכג ג); מאירי שם בדעה א'. ולדעה זו, אין חילוק בין שיעור האדמימות כמו שחילקו רמב"ן ורשב"א שבציון הקודם בד' רבנו אפרים, ולכאו' בזה מיושבת קו' הרשב"א על רבנו אפרים, שאם יש הבדל בשיעור האדמות, מדוע הגמ' מז ב לא אמרה זאת, שלדעה זו אכן אין העיקר הבדל בשיעור האדמות אלא בסיבה.
  62. ↑ הגהות הר"ץ לבדיקות מהרי"י ווייל סי' יד אות ח, הובא בט"ז יו"ד לח ד; ב"ח שם.
  63. ↑ ט"ז יו"ד לח ס"ק ד, בד' ר' אפרים, שלא גרע משאר מראות הפסולות, שאם נעלמות ע"י נפיחה כשרה; ש"ך שם ס"ק ט.
  64. ↑ שו"ע יו"ד לח ד; פר"ח סוף ס"ק יא.
  65. ↑ ב"י שם, שלא הוזכר בתלמוד פסול מחמת מכה.
  66. ↑ ש"ך שם ס"ק ז
  67. ↑ ש"ך שם ח ושפ"ד בדעתו.
  68. ↑ שער המים שם אות יג; כנה"ג במפתחות שבסוף ספר קול בן לוי אות מד.
  69. ↑ רמ"א שם; שמלה חדשה שם אות יג; חכמ"א כלל יב אות ו; פרי תבואה שם אות יז; בית יצחק בתקון הבית אות ט; זבחי צדק שם אות נח.
  70. ↑ שמלה חדשה שם; חכמ"א שם; פרי תבואה שם; בית יצחק שם ט; זבחי צדק שם נט.
  71. ↑ ט"ז שם; ש"ך שם ט ושפ"ד בדעתו; פר"ח סוף ס"ק יא; כנה"ג שם הג' הב"י אות לו; שמלה חדשה שם; חכמ"א שם; זבחי צדק שם אות סב.
  72. ↑ עי' שפ"ד שם.
  73. ↑ שמלה חדשה שם; חכמ"א שם.
  74. ↑ רמ"א יו"ד לח ד
  75. ↑ עי' ציון 69.
  76. ↑ שמלה חדשה סי' לח ס"ק יג; חכמ"א כלל יב אות ו; פרי תבואה אות יז; בית יצחק שם בעמודי זהב אות יג.
  77. ↑ פרי תבואה שם; מזבח העולה שם.
  78. ↑ שלחן גבוה סי' לח סוף אות יב; זבחי צדק שם סג, ודלא כמי שהטריף.
  79. ↑ לבושי שרד אות לח על השמלה חדשה סי' לח יג; בית יצחק שם עמודי זהב טו.
  80. ↑ פרי תבואה שם יט; זבחי רצון תמידים כג.
  81. ↑ קומץ כלל כז עשרון אות יד.
  82. ↑ פרי תבואה סי' לח אות יט; בית אברהם בלבושי תבואה אות ג (בתוך אות ט).
  83. ↑ פרי תבואה שם; בית אברהם שם.
  84. ↑ פרי תבואה סי' לח אות כ; בית אברהם בלבושי תבואה אות א (שבתוך אות ט); מקדש מעט שם כה.
  85. ↑ פרי תבואה ובית אברהם ומקדש מעט שם שם ושם.
  86. ↑ מקדש מועט שם.
  87. ↑ עי' ציון 64. זבחי צדק סי' לח אות ס.
  88. ↑ שמלה חדשה סי' לח אות יג; פרי תבואה שם אות כח; חכמ"א כלל יב אות ו; בית יצחק ח"ב אות ט; מנחת יוסף ענף ג אות ה; זבחי צדק שם פב.
  89. ↑ לבושי שרד בהג' לשמלה חדשה שם; בית יצחק תקון הבית אות ו; מנחת יוסף שם; זבחי צדק פג.
  90. ↑ זבחי צדק שם.
  91. ↑ כנה"ג סי' לח הג' הב"י אות לז, ודלא כדעה המתירה שם.
  92. ↑ ב"י סי' לח; מחזיק ברכה שם י; זבח תודה שם יט;
  93. ↑ כה"ח שם עו.
  94. ↑ דעת קדושים סי' לח י.
  95. ↑ מקדש מעט אות כב.
  96. ↑ כנה"ג סי' לח הג' הטור אות י; בית לחם יהודה שם אות י; פרי תבואה שם אות יח; זבחי צדק שם אות עד.
  97. ↑ כנה"ג סי' לח הג' הטור אות יד בשם מהר"י פג'ון; ברכי יוסף שיורי ברכה סי' לט אות ז; ערך השלחן שם אות ו; פרי תבואה סי' לח אות יח.
  98. ↑ כנ"ג סי' לח הג' הטור אות יב; בית לחם יהודה שם י; פרי תבואה שם יז; מזבח העולה שם יא; זבחי צדק שם ו.
  99. ↑ פרי תבואה סי' לח אות כד; מקדש מעט שם אות כד; מזבח העולה שם אות יא
  100. ↑ כה"ח שם אות פד.
  101. ↑ זבחי צדק שם אות עז, בד' הבה"ג.
  102. ↑ כה"ח שם, כיון שבלא"ה רבו המכשירים באודם כנגד המכה, עי' ציון 64.
  103. ↑ פרי תבואה סי' לח סוף אות סט; מקדש מעט שם אות כד; זבחי צדק שם אות עח.
  104. ↑ לבושי שרד בהג' לשמלה חדשה שם אות טז; מקדש מעט שם אות לה; זבחי צדק שם אות עט.
  105. ↑ רבא חולין מז ב: כדיותא; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז; טוש"ע יו"ד לח א.
  106. ↑ ר' חנינא שם.
  107. ↑ חולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז; טוש"ע יו"ד לח א.
  108. ↑ עי' ט"ז שם ס"ק א בשם היש"ש חולין פ"ג סי' לט וש"ך שם ב
  109. ↑ ט"ז וש"ך שם ושם.
  110. ↑ רב כהנא חולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ז ויט
  111. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ח.
  112. ↑ חולין מז ב
  113. ↑ מ"מ ורדב"ז ולח"מ בד' הרמב"ם שם. ועי' בהגר"א סי' לח ס"ק ג שכ"מ מסוכה לב א.
  114. ↑ לח"מ שם; ב"י סי' לו.
  115. ↑ ב"י סי' לח: נוטה קצת לאמאריליי"ו, והיינו צהוב בל' ספרד.
  116. ↑ עי' ראשונים שבציון 120 שפירשו אופתא היינו כבקעת, ונ' שהיא לבנה יותר.
  117. ↑ שו"ע סי' לח א בשם יש מי שאומר.
  118. ↑ מנחת הזבח כלל כו עשרון אות ט.
  119. ↑ שמלה חדשה סי' לח אות ג; לבושי שרד שם אות ד.
  120. ↑ רש"י חולין מז ב ד"ה דדמיא לאופתא; רגמ"ה שם ד"ה ריאה; ר"י מלוניל שם ד"ה דדמיא; מאירי שם; טור יו"ד סי' לח.
  121. ↑ רי"ף שם (יא א); רא"ש חולין פ"ג סי' יז.
  122. ↑ גמ' שם.
  123. ↑ ראשונים שבציון 120.
  124. ↑ שו"ע יו"ד לח א.
  125. ↑ העיטור שחיטה לה א, הובא בב"י סי' מד, ועי' דרכי משה סי' לח אות א. וצ"ב איך מפרש את דמיא לאופתא.
  126. ↑ ש"ך סי' לח ס"ק ג, בד' הרמ"א שם א.
  127. ↑ ש"ך שם.
  128. ↑ תבו"ש סי' לח אות ח, שאיננו בקיאים באיזה עץ נאמר שמראה כבקעת עץ אסור, עי' ציון 120; פרי תאר שם ס"ק ג; שער המים שם אות ח; חכמ"א כלל יב אות א; פרי תבואה סי' לח אות ט, ועוד.
  129. ↑ לבושי שרד בהג' לשמלה חדשה סי' לח אות ו.
  130. ↑ לבושי שרד שם; זבחי צדק שם אות טו וטז.
  131. ↑ רבא חולין מז ב: ככוחלא; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ט; טוש"ע יו"ד לח ד.
  132. ↑ עי' חולין מז ב.
  133. ↑ פלתי סי' לח ס"ק ב.
  134. ↑ פמ"ג שם מש"ז ס"ק א.
  135. ↑ מש"ז שם; פרי תבואה שם אות לג.
  136. ↑ לבושי שרד שם אות ב ובהגהות לשמלה חדשה אות א.
  137. ↑ רש"י חולין נו א.
  138. ↑ מרדכי שם סי' תרלא, ועי' גל' מהרש"א יו"ד נב א שלדעה זו יש לגרוס במשנה ונחמדו מעיו, משורש חמד, ועי' ספר השרשים לרד"ק.
  139. ↑ משנה חולין נו א וגמ' שם ב; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"כ; טוש"ע יו"ד נב א.
  140. ↑ ראב"ד שחיטה פ"י הי"א; רמב"ן חולין נו א ד"ה והא; רשב"א שם ב ד"ה ומקצת ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (נד ב); ר"ן שם (יז ב); הג' אשרי בשם הראבי"ה ורבנו יהודה ב"ר יצחק והרשב"ם והמרדכי.
  141. ↑ ראב"ד שם.
  142. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י הי"א; רא"ש חולין פ"ג סי' מז, ועי"ש בטעם שלא הוזכר טריפות זו בין הטריפות שיתרות בעוף על בהמה, עי' חולין נז א.
  143. ↑ רמב"ן שם, בד' הרמב"ם.
  144. ↑ רא"ש שם.
  145. ↑ העיטור ח"ב שחיטה (לד א), ועי' רא"ש שם שכתב שאלו דברי נביאות.
  146. ↑ שו"ע יו"ד נב ז.
  147. ↑ לבוש שם ז; ש"ך שם טז; לחה"פ שם טז; זבח תודה שם כ.
  148. ↑ לבוש שם.
  149. ↑ רמ"א שם.
  150. ↑ לבוש שם; ש"ך שם יט; פר"ח שם טו; חכמ"א כלל כב ט. ועי' ש"ך שם שהביא מאו"ה כלל נז דין יג שמ' שאין אנו בקיאים בבדיקת נפלה לאור, ונשאר בצ"ע שלא כתבו האחרונים מזה.
  151. ↑ ש"ך שם ס"ק יז; פר"ח שם; פר"ת שם יג; חכמ"א שם.
  152. ↑ ש"ך יו"ד נב יח; כנה"ג שם הג' הב"י אות מ; פר"ח שם טו; כריתי שם י; חכמ"א כלל כב ט.
  153. ↑ תשו' הרדב"ז ח"א סי' רלא; מחזיק ברכה יו"ד נב אות נג; פת"ש שם ב.
  154. ↑ רוקח טריפות סו"ס תו; תבו"ש יו"ד נב א; פמ"ג שם שפ"ד סוף אות ה; מחזיק ברכה שם ב וח; זבחי צדק שם א.
  155. ↑ ר"ש קלוגר בהג' על הפמ"ג שם.
  156. ↑ עי' פר"ח יו"ד סח יח; זבחי צדק שם נב ב; כה"ח שם ג.
  157. ↑ חולין נו ב: קוטרא עייל בהו; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"כ ונו"כ בדעתו; עי' שו"ע יו"ד נב ב ובהגר"א שם ז.
  158. ↑ עי' רי"ף (יח א) ורמב"ם שחיטה פ"ז הכ"א ורמב"ן חולין נו ב ורשב"א שם ותוה"ב ב"ב ש"ג (טור תריב), שנחמרו מעיה אסורה דוקא כשידוע שנפלה לאור או בגלל שתולים שנפלה לאור, ומ' שאם ידוע שלא נפלה לאור, מותרת; מאירי חולין שם: ויש אומרים וכו'.
  159. ↑ מאירי שם.
  160. ↑ מאירי שם: יש אומרים, ועי' השלמה עמ' רסב: אבל לעולם נחמרו בני מעיה לא בעי נפילה לאור.
  161. ↑ רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (טור תרטו); רבנו ירוחם תא"א נט"ו ח"ה אות כא (קלא ד).
  162. ↑ תוה"ב ב"ב ש"ג (טור תרטו); טור יו"ד נב בשמו.
  163. ↑ יש"ש חולין פ"ג סוף סי' צו.
  164. ↑ שו"ע יו"ד נב ד
  165. ↑ ב"ח שם; ש"ך שם ס"ק יג; מחזיק ברכה שם אות מח, שכן מוכח ד' השו"ע.
  166. ↑ פרישה שם יד; ט"ז שם ט; תבו"ש שם ח; פר"ח שם יא; פרי תאר שם ט; לחם הפנים שם יב; בית לחם יהודה שם יב; כרתי שם ט; חכמ"א כלל כב אות ז.
  167. ↑ מחזיק ברכה שם; זבחי צדק אות מו.
  168. ↑ בני דוד (פאלקון) מאכ"א פט"ו; מחזיק ברכה סי' נב אות מו.
  169. ↑ בני דוד מאכ"א פט"ו; מחזיק ברכה סי' נב אות מז; זבחים שלמים שם טז.
  170. ↑ בני דוד שם בדעה א', ודחה דבריהם.
  171. ↑ ב"ח יו"ד נב; ט"ז שם ח; פר"ח שם סוף אות יא; לחם הפנים שם יב ועוד אחרונים.
  172. ↑ רשב"א חולין נו ב ד"ה אר"י; מאירי שם ד"ה עוף; מגיד משנה (ר"י כלץ) שחיטה פ"ז ה"כ, בד' הרמב"ם, לגי' בדבריו: הרי הם כמי שניקבו וכו'. ועי' רש"י חולין מג א ד"ה לא, וע"ע כל העומד ל... ציונים 33-34. ועי' ט"ז יו"ד נב ו בד' הרשב"א, שלגבי החלק שכבר לקה, אומרים שסופו להינקב, אבל החלק שלא לקה עדיין, אין אומרים שסופו ללקות.
  173. ↑ מרדכי חולין סי' תרלא: ועוד, שמטעם זה פסול אף בנשתנה הכבד, אע"פ שניקב הכבד כשר, ע"ע כבד וע' נקובה, אך ניטל הכבד כולו, טרף.
  174. ↑ ט"ז יו"ד נב א בד' המרדכי שם.
  175. ↑ לח"מ שם, בד' הרמב"ם שם, לגי' ברמב"ם: כמי שניטלו.
  176. ↑ ב"ח יו"ד סי' נב, בד' הטור שם
  177. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' צב; מחזיק ברכה יו"ד שם ט; כה"ח שם ד.
  178. ↑ ר"ן חולין (יח א) ד"ה לא, ועי' תו"ח שם נו א, שאל"כ מה החידוש במשנה שם: אם אדומים כשרים.
  179. ↑ לבוש יו"ד נב א; ש"ך שם א; פר"ח שם א; בית לחם יהודה שם ג; שלחן גבוה שם סוף אות א; מחזיק ברכה שם יג; חכמ"א כלל כב אות א; זבחי צדק שם ז.
  180. ↑ כת"ס חולין נו א ד"ה אם ירוקין, בד' רש"י שם, שכ': כמשפטן, שלא נשתנה מראה שלהן, ועי' תפארת יעקב שם.
  181. ↑ תבו"ש יו"ד נב ס"ק ב; שפ"ד שם ס"ק א; שלחן גבוה שם אות ב; מחזיק ברכה שם אות יב; זבחי צדק שם אות יג.
  182. ↑ ר' יוחנן משום ר' יוסי ב"ר יהושע חולין נו ב; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"כ; טוש"ע יו"ד נב א.
  183. ↑ ע"ע דרוסה ציון 207 ואילך. רשב"א חולין נו ב ד"ה אר"י ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (טור תרח) ורא"ש חולין פ"ג סי' מט, והביאו ראיה מהגמ' שם לגבי הוריקה הכבד כנגד בני מעיים טריפה, עי' ציון 236 ואילך, אע"פ שבני המעיים לא ניכר בהם שינוי; מאירי שם ד"ה עוף; ר"ן שם (יז ב) ד"ה שיעור בפי' הב'.
  184. ↑ ר"ן שם בפי' הא'.
  185. ↑ שו"ע יו"ד נב א.
  186. ↑ כנה"ג שם הג' הב"י אות א; ט"ז שם סי' לח ס"ק ד.
  187. ↑ ר"ן חולין נו ב (יז ב ד"ה אם אדומים ויח א ד"ה אדומים, ושכ"מ בעיטור שחיטה אות חמר (קלד א), ועי' ב"י יו"ד נב שראייתו מגמ' שם נז א שאין ריאה לעוף ליחמר, משמע שהריאה אינה צריכה בדיקה, עי' ציון 279 ואילך, אבל שאר איברים צריכים בדיקה, ועי' ט"ז שם ס"ק י שדחה הראייה.
  188. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' צב; ט"ז שם ס"ק ט, בד' הרשב"א שהתיר בעוף ביתי שיש במינו מדברי שאין ירקות פוסלת בו, עי' ציון 162, והרי זה ספק אם הוא ירוק בטבעו, ובכל זאת מכשיר, וכמו עוף שנפל לאור ונאבד, ועי' נקה"כ שם שחילק בין המקרים.
  189. ↑ משנה חולין נו א.
  190. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' צב.
  191. ↑ שו"ע יו"ד נב ה.
  192. ↑ ט"ז שם, ושם אע"פ שדחה הראיה של הר"ן מ"מ דינו נכון בסברא.
  193. ↑ תבו"ש שם ס"ק ח; מחזיק ברכה שם אות נ; זבחים שלמים שם אות יח; תורת זבח סי' עד אות יב; זבחי צדק שם אות מז.
  194. ↑ פרי תואר סי' נב אות י; זבח תודה שם אות טז; תורת זבח שם אות יג.
  195. ↑ פמ"ג שם שפ"ד ס"ק יט; זבחי צדק שם אות מח. וע"ע ספק ספיקא.
  196. ↑ העיטור שחיטה אות חמר (לד ב), ועי' תוה"ב ב"ב ש"ג (טור תריט) שהביא דבריו באופ"א; עי' בעה"מ חולין נו ב (יז ב) ורא"ש חולין פ"ג סי' מט ורבנו ירוחם תא"ו נט"ו אות כא (קלא ד) בדעתו; רא"ש שם; ר"ן שם (יח א) ד"ה רב נחמן באפשרות א' לגירסת מקצת הספרים; רמב"ן שם ד"ה והא שכן ד' הרמב"ם ושכן עיקר; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"כ, ומ"מ וכס"מ שם בדעתו; טור יו"ד נב.
  197. ↑ עיטור שם; בעה"מ שם; רא"ש שם; טור שם.
  198. ↑ רא"ש שם שנקט כגי' הרי"ף: ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה וכו'.
  199. ↑ רא"ש שם, ושכן דעת בעה"מ (יז ב).
  200. ↑ רגמ"ה חולין נו ב, לגירסתו בד' רב שמואל בשם ר' מני ובד' רב נחמן; ר"ן שם (יח א): או אפשר וכו'.
  201. ↑ חי' הרשב"א חולין נו ב ד"ה הא, לפי גי' הרי"ף בד' רב שמואל בשם ר' מני.
  202. ↑ חי' הרשב"א שם; רבנו ירוחם תא"ו נט"ו אות כא (קלא ד) בד' הרי"ף.
  203. ↑ מאירי חולין נו ב ד"ה אדומים, בשם חכמי פרובינציאה.
  204. ↑ רשב"א חולין נו ב סוף ד"ה הא.
  205. ↑ שו"ע יו"ד נב ב.
  206. ↑ ש"ך שם י ע"פ הרמב"ם שחיטה פ"ז ה"כ.
  207. ↑ ב"ח שם, והובא ש"ך שם.
  208. ↑ ש"ך שם.
  209. ↑ שפ"ד שם י, בד' הש"ך.
  210. ↑ מחזיק ברכה שם לו; זבחי צדק שם לא.
  211. ↑ שער המים יו"ד נב אות יד; זבחי צדק שם לב.
  212. ↑ תשו' רדב"ז ח"א סי' רלא; מחזיק ברכה סי' נב אות יד; ערך השלחן שם אות ח; תורת זבח סי' עד אות ה.
  213. ↑ הג' מהריק"ש, הובא במחזיק ברכה יו"ד נב מב; זבחי צדק שם לד.
  214. ↑ רי"ף חולין נו ב (יח א) לגי' בד' רב נחמן שם; העיטור שחיטה אות חמר (לד א); רא"ש חולין פ"ג סי' מט; רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (טור תריח), ובחי' שם: נקטינן לחומרא וכל שחזר למראה טריפה ע"י שלק טרפה ; מאירי שם ד"ה אדומים; רמב"ם שחיטה פ"ז הכ"א; רבנו ירוחם תא"ו נט"ו ח"ה אות כא (קלא ד); טור יו"ד נב.
  215. ↑ רא"ש שם; מאירי שם; רמב"ם שם; טור שם.
  216. ↑ מאירי חולין נו ב ד"ה אדומים בשם חכמי פרוביניציא.
  217. ↑ שו"ע יו"ד נב ג.
  218. ↑ פרי תאר שם ס"ק ו; מחזיק ברכה שם אות לו.
  219. ↑ ש"ך שם יב; פר"ח שם י; כרתי שם ח; חכמ"א כלל ב אות ח.
  220. ↑ חולין נו ב.
  221. ↑ חי' הרא"ה שם.
  222. ↑ חולין שם.
  223. ↑ רא"ה שם.
  224. ↑ טור יו"ד נב; ב"י שם; ש"ך שם י; פר"ח שם ט.
  225. ↑ גל' או"ה הארוך כלל נד בד' המרב"ם, ועי' ש"ך שם שלא נמצא כן בדברי הרמב"ם.
  226. ↑ עי' ציון 199.
  227. ↑ ראבי"ה תשו' ובירורי הסוגיות סי' אלף פט, הובא בהג' אשרי חולין פ"ג סי' מט.
  228. ↑ רמב"ן חולין נו ב ד"ה הוריקה.
  229. ↑ עי' ציון 139.
  230. ↑ רמב"ן שם.
  231. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ז הכ"א.
  232. ↑ ר"י מבואינו בשם ה"ר בנימין, הובא בפר"ח יו"ד נב ח; לחה"פ שם י; בית לחם יהודה שם י; פמ"ג שפ"ד שם יט: ואפי' בלא הפסד מרובה; מחזיק ברכה שם אות לז.
  233. ↑ שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קע; מחזיק ברכה שם לח; פת"ש שם א.
  234. ↑ רש"י להלן. ע"ע כבד.
  235. ↑ ע"ע נטולה.
  236. ↑ חולין נו ב; טוש"ע יו"ד נב א. על מח' הראשונים בד' רבא והגירסאות השונות בדבריו, אם הוא דוקא בידוע אם נפלה לאור, עי' ציון 253 ואילך.
  237. ↑ שו"ע יו"ד נב א.
  238. ↑ ט"ז שם ד; ש"ך שם ד.
  239. ↑ ש"ך שם.
  240. ↑ רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק טור תריח), ועי' ציון 244; ר"ן חולין נו ב (יח א) ד"ה לא אמרו, בשם הרשב"א; מאירי חולין נו ב ד"ה הוריקה בשם גדולי האחרונים: ויפה פירשו; טור יו"ד נב בשם הרשב"א.
  241. ↑ מרדכי חולין רמז תרלא וב"י יו"ד נב בדעתו.
  242. ↑ ט"ז שם ג בד' המרדכי, ועי' ציון 174.
  243. ↑ ע"ע כבד וע' נטלה.
  244. ↑ רשב"א חולין נו ב ד"ה ומיהו: ואפשר לומר וכו', ועי"ש בתחילת הדיבור שכתב לאסור, שבהורק הכבד טרף מצד עצמו, וכ"ה בתוה"ב ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק טור תריח) שבציון 240, אלא שנראה מסוף הדיבור שחזר בו, והתיר, ועי' רשב"א שם ד"ה ומיהו, שבהו"א של הגמ' הבינו שהטעם בהורק הכבד טריפה הוא מחמת טריפות הכבד עצמו, וזהו שהקשו "ולא יהא אלא ניטלה", היינו שיש להשוות טריפות מחמת הורקת הכבד לטריפות של נטולת הכבד.
  245. ↑ שו"ע יו"ד נב א.
  246. ↑ ש"ך שם ה בשם הרשב"א.
  247. ↑ שו"ע שם.
  248. ↑ ש"ך שם, בשם הר"ן והב"י (בשם הרשב"א).
  249. ↑ רשב"א חולין נו ב ד"ה אר"י ושכ"נ ד' הרמב"ן; רא"ש חולין פ"ג סי' מט; מאירי שם ד"ה הוריקה בשם גדולי האחרונים; טור יו"ד נב.
  250. ↑ מאירי שם.
  251. ↑ רשב"א חולין נו ב ד"ה אר"י ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (טור תרט) בשם התוספות; מאירי שם: כן הדברים נראים.
  252. ↑ לבוש יו"ד נב א; ש"ך שם ס"ק ג; פר"ח שם ג; חכמ"א כלל כב אות ג; כה"ח שם אות כא.
  253. ↑ רי"ף חולין נו ב (יח א) ורמב"ן שם בדעתו; רמב"ם שחיטה פ"ז הכ"א; רבנו ירוחם תא"ו נט"ו אות כא (קלא ג). ועי' רשב"א שם ד"ה גרסת ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק טור תריב), שכן יש לחוש לחומרא, וכ"ה במשמרת הבית שם, וכ"ה במאירי שם: וראוי לחוש וכו'. ועי' חוסן ישועות חולין שם ד"ה אמר.
  254. ↑ וכ"ה הגי' לפנינו וברוב כתה"י ודפו"י של הגמ'.
  255. ↑ עי' רי"ף שם ורמב"ן שם בדעתו; רשב"א שם; רבנו ירוחם שם, ושכן גירסת הגאונים.
  256. ↑ עי' פסקי רי"ד שם; רמב"ן שם; רא"ש חולין פ"ג סי' מט; ראה בבדק הבית שם; ראבי"ה סי' אלף ופט והובא באגודה חולין שם; רשב"א שם ושם; עי' פסקי ריא"ז (בשיטת הקדמונים) שם: והוא שיודע וכו'; ר"ן שם (יח א) ד"ה כיון; מאירי שם: ויש אומרים.
  257. ↑ ושם ציון 1 ואילך.
  258. ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם.
  259. ↑ רא"ש שם.
  260. ↑ ר"ן שם.
  261. ↑ וכ"ה הגי' בכ"י מינכן 95.
  262. ↑ פסקי רי"ד שם; רמב"ן שם; רא"ש שם; מאירי שם. ועי' רמב"ן ורא"ש שם שאף לגי' הרי"ף בידוע שנפלה וכו' י"ל שלאו דוקא ידוע שנפלה אלא בידוע שכיון שנפלה לאור נחמרו בני מעיה.
  263. ↑ רא"ש שם, ולכאו' הרא"ש לשיטתו שבציון 142 שטריפות שלנפלה לאור ונשתנו בני מעיה הוא רק בעוף ולא בבהמה.
  264. ↑ שו"ע יו"ד נב ו.
  265. ↑ רמ"א שם
  266. ↑ ש"ך שם טו; פר"ח שם יג; מזחיק ברכה שם נב; חכמ"א כלל כב אות ז; זבחי צדק שם אות מט.
  267. ↑ ש"ך שם יז.
  268. ↑ ע"ע טחול ציון 32 ואילך. עי' תוה"ב שם.
  269. ↑ ע"ע טחול ציונים 3, 39.
  270. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק טור תריח).
  271. ↑ רמ"א יו"ד נב א.
  272. ↑ עי' ציון 140 ד' הרשב"א, וציון 149 שי"ס כן להלכה, והרמ"א כאן לשיטתו שם.
  273. ↑ עי' ציון 142 שכן ד' הרמב"ם, וציון 146 שכ"ד השו"ע, ועי' ש"ך שבציון הבא שלכן השו"ע השמיט הוריק הטחול, שלשיטתו אינו נאסר בבהמה
  274. ↑ ש"ך שם ס"ק ט.
  275. ↑ רשב"א חולין נו ב ד"ה ומיהו.
  276. ↑ ע"ע טחול ציון 135 ואילך. תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (טור תריח); ש"ך יו"ד נב ט.
  277. ↑ פר"ח שם ס"ק ז, והוא לשיטתו שאף בנקב בטחול על עוף יש להחמיר, ע"ע טחול ציון 149.
  278. ↑ ר"י מלוניל חולין נו ב ד"ה הוריקה, ומ' מדבריו שאף בהורקה הריאה פסולה, ועי' ציון 282.
  279. ↑ תוס' חולין נו ב ד"ה באלו; תוס' הרא"ש שם ד"ה שיעור וד"ה באלו ורא"ש שם פ"ג סי' מט; מאירי שם ד"ה נפלה בשם י"א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"כ שהשמיט ריאה, ועי' ב"י יו"ד נב וש"ך שם ז, בדעתו.
  280. ↑ שם נז א. תוס' שם; תוס' רא"ש שם ורא"ש שם.
  281. ↑ מאירי שם.
  282. ↑ או"ז סי' קסא, שכאשר ידוע שנפלה לאור יש להחמיר אף בבהמה; רשב"א שם נו ב ד"ה ממה ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (טור תרטז); עי' ר"י מלוניל שם ד"ה הוריקה, שבהורק הכבד טריפה כיון שהוא סמוך לריאה; פסקי ריא"ז שם ד"ה העוף; מאירי שם בשם גדולי האחרונים.
  283. ↑ רשב"א שם וד"ה ולענין פסק הלכה, ושכ"מ מרש"י שם נז א ד"ה ולא ליחמר.
  284. ↑ שו"ע יו"ד נב א.
  285. ↑ ש"ך שם ז.
  286. ↑ ב"ח שם, ועי' ש"ך שם שתמה, ושאולי יש ט"ס בב"ח.
  287. ↑ עי' ש"ך שם; פר"ח שם ו; חכמ"א כלל כב אות ד.
  288. ↑ ערך השולחן שם סוף אות ד; שער המים שם סוף אות י; כה"ח שם כח.
  289. ↑ עי' רש"י שבת קי א וש"נ.
  290. ↑ פר"ח יו"ד נב ו; פליתי שם סוף אות ג; חכמ"א כלל כב אות ד.
  291. ↑ ע"ע ושט ציון 11.
  292. ↑ מחזיק ברכה יו"ד נב אות ל; ערך השולחן שם ב; תורת הזבח סי' עד אות ח.
  293. ↑ מחזיק ברכה וערך השולחן ותורת הזבח שם שם ושם.
  294. ↑ מחזיק ברכה שם; תורת הזבח שם.
  295. ↑ ערך השולחן שם ב.
  296. ↑ עי' ציון 140. פמ"ג יו"ד נב שפ"ד ס"ק ט; מחזיק ברכה שם אות לא.
  297. ↑ עי' ציון 235 ואילך.
  298. ↑ עי' חכמ"א כלל כב שהוא גע"ל בלע"ז, והיינו צהוב.
  299. ↑ רשב"א בתוה"ב בארוך ב"ב ש"ג (טור תרטו); טור יו"ד נב.
  300. ↑ שו"ע שם א.
  301. ↑ מחזיק ברכה שם אות טו.
  302. ↑ ש"ך שם ב בד' השו"ע.
  303. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' צו.
  304. ↑ מחזיק ברכה שם אות טז ויז; זבחי צדק שם אות ט.
  305. ↑ מחזיק ברכה שם אות יח; זבחי צדק שם אות י.
  306. ↑ רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (טור תרטו), ועי' ד' בחי' שבציון הבא.
  307. ↑ חי' הרשב"א חולין נו ב סוד"ה ממה שאמרו; ר"ן שם (יח א) ד"ה לא אמרו, בשם הרא"ה.
  308. ↑ ר"ן שם.
  309. ↑ עי' שו"ע יו"ד נב א, וש"ך שם ב ובהגר"א א בדעתו, שפסק כרא"ה.
  310. ↑ ב"ח שם; יש"ש חולין פ"ג סי' צו; ש"ך שם.
  311. ↑ מחזיק ברכה שם יט.
  312. ↑ זבחי צדק שם אות יא.
  313. ↑ תבו"ש סי' נב ס"ק ב.
  314. ↑ מחזיק ברכה שם אות ו ואות כ; זבחי צדק שם יב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מראות_(טריפות)&oldid=159689"