אנציקלופדיה תלמודית:מקרא מגילה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
שורה 370: שורה 370:


<span dir="rtl">דיני השהייה בקריאת המגילה הם כדיני השהייה בקריאת הלל*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ה לד ב.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע&quot;ע הלל</span><ref><span dir="rtl"> ציון 491 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
<span dir="rtl">דיני השהייה בקריאת המגילה הם כדיני השהייה בקריאת הלל*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ה לד ב.</span></ref><span dir="rtl">, ועל כך ע&quot;ע הלל</span><ref><span dir="rtl"> ציון 491 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==


<references />
<references />

גרסה אחרונה מ־10:16, 13 באפריל 2023

הגדרת הערך - המצוה לקרוא את מגילת אסתר בפורים.

המצוה וגדרה

המצוה

מצוה לקרוא את המגילה בזמנה[1], שנאמר במגילה: והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור[2], ו"נזכרים" היינו בקריאה[3].

מקור החיוב

במקור חיוב מקרא מגילה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שציוו הנביאים על קריאתה, על פי רוח הקודש[4], ואותה שאמרו שדרשו חיוב מקרא מגילה בקל וחומר משירה שנצטוו בה על היציאה מעבדות לחרות[5], אינו אלא אסמכתא[6]. ומהם שכתבו שמכל מקום נשים – שאף הן חייבות במקרא מגילה[7] – לא נתחייבו מחמת רוח הקודש, שרוח הקודש כעין של תורה נאמרה, שנשים אינן חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן[8], אלא חכמים הם שהוסיפו לחייב נשים בקריאת המגילה[9]. על הטעם שמחמתו חייבו חכמים את הנשים בקריאת המגילה, עי' להלן. ב) ויש סוברים שתקנה היא שתקנו הנביאים כשאר תקנות שתקנו חכמי ישראל[10], אולם לא נתעוררו לתקן זאת אלא על ידי רוח קדושה שהיתה בהם שעל ידה נתנו לבם לדרוש כן בקל וחומר משירה שנצטוו בה על היציאה מעבדות לחרות[11], או שמצאו לכך סמך מן התורה בכתוב: כתוב זאת זכרון בספר וגו'[12]. ג) ויש סוברים שלאותה שעה נצטוו על קריאת המגילה מפי נביא, ולדורות התקנה היא על פי בית דין[13]. ד) ויש סוברים שלא נמסר לנביאים ברוח הקודש הציווי על עצם הקריאה, אלא שנצטוו שהם – במעמד של בית דין - יתקנו את קריאת המגילה[14]. ה) ויש סוברים שחיוב הוא מדברי תורה, שלמדים קל וחומר, שאם נצטווינו באמירת ההלל בימים טובים – מן התורה, לסוברים כן[15], או מהלכה למשה מסיני, לסוברים כן[16] - על שיצאנו ממצרים מעבדות לחרות, כל שכן שנצטווינו לומר הלל על היציאה ממות לחיים, וקריאת המגילה חשובה היא כאמירת הלל, וקל וחומר הרי הוא אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן[17]. ו) ויש סוברים אף הם שהוא חיוב מן התורה, שלמדים קל וחומר, שאם נצטווינו בסיפור יציאת מצרים על היציאה מעבדות לחברות - שענינה של מצוה זו הוא סיפור הנס בפה – כל שכן שעל היציאה ממות לחיים יש חיוב לפרש את הנס בפה, וקריאת המגילה היא פירוש הנס בפה[18]. ז) ויש סוברים שיש חילוק בדבר, שחיוב קריאת המגילה בזמן בו נעשה הנס חיובו הוא מן התורה, שלמדים בקל וחומר, שאם נצטוו ישראל לומר שירה על הים בשעה שניצלו מעבדות לחברות, כל שכן שנצטווינו לומר שירה בשעת הצלה ממות לחיים – וקריאת המגילה היא השירה - אבל אין למדים בקל וחומר לעשות זכר לנס לדורות, שהרי שירת הים עצמה לא נקבע חיובה לדורות, ואין חיוב המגילה לדורות אלא משום תקנת הנביאים[19]. ח) ויש סוברים שמקרא מגילה הלכה למשה מסיני הוא[20].

חומר החיוב

לסוברים שאין חיוב מקרא מגילה מן התורה, נחלקו ראשונים ואחרונים, אם חומרו הוא כשל דברי קבלה או כשל דברי סופרים: א) יש סוברים, שחומרו הוא כשל דברי-קבלה*[21], שלדעתם מצות מקרא מגילה האמורה בכתוב: והימים האלה נזכרים ונעשים[22], נצטוו עליה ברוח הקודש[23], מהם שכתבו שאין הדברים אמורים אלא בקריאת מגילה של יום, אבל קריאת מגילה של לילה אינה אלא מדברי סופרים[24], לפי שאינה בכלל הציווי האמור, מפני שכתוב: והימים האלה נזכרים ונעשים[25], ולא: והלילות[26], או לפי שבכתוב: נזכרים ונעשים[27], הוקשה הזכירה לעשיה[28], וכשם שאין זמנה של מצות פורים בלילה[29], כך אין זמנה של מקרא מגילה בלילה[30], ואותה שדרשו מן הכתובים שיש לקרוא את המגילה אף בלילה[31], אינו אלא אסמכתא[32]. ומהם שכתבו שאף קריאת מגילה של לילה מדברי קבלה היא[33]. מהעומדים בדעה זו יש מצדדים, שמלבד החיוב החל על האנשים מדברי קבלה, נוסף עליהם חיוב דרבנן, מחמת הטעם שאף הן היו באותו הנס, כמו באשה שחייבת במגילה מחמת כן[34], ואין חיובה אלא מדרבנן, לסוברים כן[35]. ב) ויש סוברים, שאין מצוה זו חשובה כדברי קבלה, שלדעתם לא נצטוו על מצוה זו ברוח הקודש אלא תקנה היא כשאר תקנות שתקנו חכמי ישראל[36], ומכל מקום לדעתם חומרתה של מצות מקרא מגילה היא כשאר מצוות התורה, שמלכתחילה כך תקונה שתהיה שוה לשאר מצוות התורה[37]. ג) ויש סוברים, שאין מצוה זו חשובה כמצוה מדברי קבלה אלא כשאר מצוות מדברי סופרים[38], שלדעתם לא נצטוו ברוח הקודש על עצם הקריאה אלא לתקן הקריאה[39], או לפי שלא נצטוו ברוח הקודש על מקרא מגילה אלא לשעה, ולדורות היה הציווי על פי תקנת בית דין, לסוברים כן[40], או שאפילו אם נמסרה מצות קריאת המגילה ברוח הקודש, מכל מקום לא נמסרה בנבואה, ולדעתם אין חשובה מצוה מדברי קבלה אלא הנמסרת בנבואה שמעלתה גדולה מרוח הקודש[41], או לפי שאף על פי שנמסרה מצות קריאת מגילה ברוח הקודש, לסוברים כן[42], מכל מקום לדעתם אין חשובה מצוה מדברי קבלה אלא מצוה הנמסרת בדרך של ציווי ולא בדרך של סיפורים דברים[43], ומצות מקרא מגילה לא נמסרה בדרך ציווי אלא בדרך סיפור דברים בכתוב: והימים האלה נזכרים ונעשים[44].

על נשים, שאף על פי שפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן[45], מכל מקום חייבות במקרא מגילה, לפי שאף הן היו באותו הנס, ועל מחלוקת הראשונים בפירוש הטעם "אף הן היו באותו הנס", וכן על מחלוקת הראשונים אם "אף הן היו באותו הנס" מועיל לחייב מדרבנן בלבד, או אף מן התורה, ע"ע אשה[46].

על עבדים כנעניים, שיש סוברים שאף על פי שפטורים ממצות עשה שהזמן גרמן[47], חייבים במקרא מגילה, לפי שאף הם היו באותו הנס, ויש סוברים שפטורים, ע"ע עבד כנעני וע' פורים. על חציו-עבד-וחציו-בן חורין*, שחייב במקרא במגילה, לדברי הכל, משום צד חירות שבו, ע"ע[48].

על קטנים, שיש סוברים שנחלקו בהם תנאים אם חייבים במקרא מגילה משום חנוך*, ויש סוברים שלדברי הכל חייבים במקרא מגילה משום חנוך, ע"ע חנוך[49].

על אנדרוגינוס* וטומוטום*, אם מוציאים אנשים בקריאת המגילה, שיש סוברים שתלוי במחלוקת אם אשה מוציא אנשים בקריאת המגילה[50], ועל הנידון האם מוציאים את בני מינם, עי' ערכיהם[51].

על חציו עבד וחציו בן חורין, שנחלקו בו אם מוציא במקרא מגילה את מינו ואת שאינו מינו, וכן אם מוציא נשים ועבדים, ע"ע חציו עבד וחציו בן חורין[52].

על חציו עבד וחציו בן חורין, שנחלקו בו אחרונים בדעת ראשונים, אם מוציא עצמו בקריאת המגילה, ע"ע חציו עבד וחציו בן חורין[53].

על כך שהחזן* לא יתחיל לקרוא את המגילה עד שיאמרו לו: קרא, כדין הקורא בתורה, ע"ע חזן[54].

החיוב בנשים

נשים שאף הן חייבות במגילה[55], יש מן הראשונים סוברים שאין חיובן בקריאת המגילה אלא בשמיעתה[56] - על כך שלדעתם אנשים השומעים את המגילה מאשה אינם יוצאים ידי חובה, לפי שאין חיוביהם שווים, ומי שאין מחוייב בדבר אינו מוציא את המחוייב בדבר, ע"ע שומע כעונה - בטעם הדבר שחלוק חיובן של נשים משל אנשים, יש מן האחרונים שכתבו, שכיון שנשים אינן חייבות אלא מחמת הטעם שאף הן היו באותו הנס[57], ומטעם זה אין חיובן אלא מדרבנן, לסוברים כן[58] - שלא כאנשים שחיובם מדברי קבלה, לסוברים כן[59] - ומן התורה פטורות כשאר מצוות עשה שהזמן גרמן, לא חייבום באותו חיוב של אנשים, בכדי לדמות קצת לדין תורה שנשים פטורות מן החיוב של האנשים[60], או שאין בסברא זו בכדי לחייב חיוב גמור כאנשים[61], או לפי שאינן בקיאות בקריאה[62]. ויש מן הראשונים סוברים, שנשים אף הן חייבות בקריאה[63]. על כך שיש סוברים שאף על פי שחיובה של אשה שווה לחיובו של איש, מכל מקום לא תקרא האשה לאיש, מפני כבוד הצבור, עי' להלן[64], על כך שיש סוברים שלא תקרא בפני האיש משום קול באשה ערוה*, ע"ע; על כך שיש סוברים שאנשים, מלבד חיובם בקריאה מחוייבים הם אף בשמיעה, עי' להלן[65].

חיוב הברכה בנשים

הקורא את המגילה לנשים, יש מן האחרונים שכתבו, שלא יברך את ברכת "מקרא מגילה"[66], לפי שאי אפשר שתכוין לשמוע את כל קריאת המגילה כולה בלא דילוג תיבה אחת, ודילוג אפילו של תיבה אחת מעכב, לסוברים כן[67].

נשים השומעות את המגילה מאחר, יש מן האחרונים שכתבו שישמעו את הקריאה בלא ברכה, לפי שאי אפשר שתכוין לשמוע את קריאת המגילה כולה בלא דילוג תיבה אחת, ודילוג אפילו של תיבה אחת מעכב, לסוברים כן[68]. ויש סוברים שתקראנה את המגילה בברכה[69].

על מי שיצא כבר ידי חובה, ומוציא אחרים ידי חובה, שנחלקו בו אם יוציא אחרים אף בברכה, או שהיוצאים ידי חובה יברכו בעצמם, ע"ע ערבות וע' שומע כעונה.

על השומע מגילה מאחר, שנחלקו בו אם רשאי לברך בעצמו, או שדוקא הקורא הוא המברך, ע"ע שומע כעונה.

נוסח הברכה בנשים

נוסח ברכת מקרא מגילה בנשים, לסוברים שמברכות[70], ולסוברים שאינן חייבות בקריאת המגילה אלא בשמיעתה[71], נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שמברכת: לשמוע מגילה, שזהו חיובה[72]. ב) ויש שכתבו, שמברכת: לשמוע מקרא מגילה[73]. ג) ויש שכתבו, שאף על פי שאינה חייבת בקריאת המגילה, מכל מקום מברכת: על מקרא מגילה[74].

קריאתה בעצמה

אשה כשרה לקרוא את המגילה לעצמה[75]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים, שלא תקרא את המגילה אף לא לעצמה אלא תשמע מאיש אחר[76].

קריאתה לאנשים

אשה - אף לסוברים שחיובה במגילה הוא בקריאה, כאנשים[77] - יש מן הראשונים שכתבו שמכל מקום לא תוציא בקריאתה את האיש[78], כקריאת התורה שאין האשה קוראת בה מפני כבוד-הצבור*[79]. ויש מן הראשונים סוברים, שמוציאות אף את האנשים[80].

החיוב באנשים

מצות מגילה באנשים, יש סוברים ששני חיובים שונים יש בה, חיוב קריאה וחיוב שמיעה[81], ולדעתם הקורא את המגילה ואינו שומעה, אינו יוצא אלא ידי חובת הקריאה, אך לא ידי חובת השמיעה[82]. ויש סוברים שאין האנשים חייבים אלא בקריאת המגילה, אך לא בשמיעתה[83]. על הסוברים שהקורא את המגילה ואינו שומעה אינו יוצא ידי חובתו כלל, משום שאין אמירה חשובה אמירה אלא כשהיא נשמעת לאומר, ע"ע ברכות[84].

חיוב אשה חרשת בקריאת המגילה

אשה חרשת, לסוברים שחיובה של אינה אלא בשמיעת המגילה[85], יש מן האחרונים שכתבו, שכיון שאין היא שומע ואינה יכולה לקיים את חיובה, פטורה היא מן המגילה[86].

ברכות המגילה

לפני קריאת המגילה מברכים: "על מקרא מגילה" – על הטעם שאין מברכים "לקרוא מגילה", ע"ע ברכת המצוות[87] - "שעשה נסים לאבותינו" ו"שהחיינו"[88]. על מקרא מגילה של יום, שנחלקו אם אף עליה מברכים "שהחיינו", עי' להלן[89]. במקומות שנהגו, מברכים אף לאחריה[90], ברכת "הרב את ריבנו"[91] – על יחיד אם מברך ברכה זו, עי' להלן - וכתבו ראשונים שבזמננו המנהג הוא לברך אף לאחר קריאת המגילה[92].

שהחיינו במגילה של יום

מקרא מגילה של יום, אם מברכים לפניה "שהחיינו", נחלקו בדבר ראשונים: א) יש סוברים, שאף על פי שבירך על מגילה של לילה חוזר ומברך על מגילה של יום[93], לפי שעיקר מצות מקרא מגילה היא ביום, לסוברים כן[94], והם כשתי מצוות שונות[95]. ויש מן הראשונים שכתב בטעם הדבר, לפי שנהנה בקריאתה כל זמן ששומעה[96]. ב) ויש סוברים, שאין מברכים שהחיינו על מקרא מגילה של יום[97], וביארו אחרונים, שלדעתם אין מגילה של יום עיקר יותר ממגילה של לילה[98], ויש שביארו, שאף על פי שמגילה של יום עיקר, לסוברים כן[99], מכל מקום אין זו חשובה כשתי מצוות שונות אלא כאותה מצוה[100], או שאף על פי שחשובה כשתי מצוות, מכל מקום יוצא ידי חובת הברכה על מגילה של בוקר בברכתו על מגילה של לילה, שהמברך שהחיינו על המצוה קודם שהיע זמן קיום המצוה, יצא[101].

ברכת הרב את ריבנו ביחיד

הקורא את המגילה יחיד, נחלקו ראשונים ואחרונים אם מברך לאחר הקריאה ברכת הרב את ריבנו: יש סוברים, שאינו מברך[102]. ויש סוברים שאף היחיד מברך[103]. על הסוברים שאין היחיד מברך משום שלדעתם ברכת הרב את ריבנו אינה ברכה על המגילה אלא ברכת הודאה לפרסם הנס, ולא נתקנה אלא בציבור שיש בו פרסום, ע"ע פורים[104].

גדר ברכת הרב את ריבנו

ברכת הרב את ריבנו, יש מן הראשונים שכתבו שהיא ברכה על המגילה[105], שלדעתם בכל מצוות הקריאה תקנו ברכה לאחריהן, לפי שהן כעין קריאת התורה בציבור שיש בה חיוב ברכה לאחריה[106]. על הסוברים שאינה ברכה על קריאת המגילה אלא ברכה בפני עצמה שנתקנה על הנס, ע"ע פורים.

בספק

ספק חיוב מקרא מגילה, נחלקו בו גאונים וראשונים: א) יש סוברים שהולכים בו לחומרא[107], ולדעתם זו היא שאמרו בחזקיה שהיה קורא את המגילה בטבריה בארבעה עשר ובחמשה עשר, וכן ברב אסי שהיה קורא את המגילה בהוצל בארבעה עשר ובחמשה עשר, לפי שנסתפקו אם הוקפו חומה כבר מימות יהושע[108], וכן זו היא שאמרו שטומטום* - שפעמים הוא איש ופעמים הוא אשה, לסוברים כן[109] - אינו מוציא את מינו[110], שמא המוציא הוא נקבה והיוצא הוא זכר[111], וכתבו בטעם הדבר, שהוא לפי שחיוב קריאת מגילה מן התורה, לסוברים כן[112], ובספק דברי תורה הולכים לחומרא[113], או לפי שקריאת המגילה מדברי קבלה היא, לסוברים כן[114], ובספק דברי קבלה הולכים לחומרא כמצוות של תורה, לסוברים כן[115], או לפי שאף על פי שאין קריאת המגילה חשובה דברי קבלה, לסוברים כן[116], מכל מקום תקנוה כך שתהיה שוה למצוות התורה שהולכים בהם לחומרא[117]. ב) ויש סוברים שאין הולכים בו לחומרא[118], שאף על פי שקריאת המגילה מדברי קבלה, לסוברים כן[119], מכל מקום לדעתם בספק דברי קבלה הולכים לקולא[120], או שלדעתם קריאת המגילה אינה אלא דין דרבנן[121], וספק דרבנן לקולא[122], ואותה שאמרו שהיו חזקיה ורב אסי קוראים את המגילה בערים המסופקות בארבעה עשר והחמשה עשר, אינה מעיקר הדין אלא מידת חסידות[123]. על הסוברים, שספק עיירות המוקפות חומה מימות יהושע, אף על פי שלדעתם ספק דרבנן הוא, מכל מקום הולכים בהם לחומרא, לפי שאם יקלו בהם בשני הימים נמצאת התקנה נעקרת, או לפי שחשוב כאיקבע איסורא שאף בספק דרבנן הולכים בו לחומרא, ע"ע פורים.

הפסוקים הכלולים בחיוב הקריאה

על פסוקי המגילה אותם צריכים לקרוא בשביל לצאת ידי חובה הקריאה, נחלקו תנאים: א) לדעת רבי מאיר צריך לקרוא את כל המגילה[124], שמן הכתוב: ותכתוב אסתר המלכה וגו' ומרדכי היהודי את כל תקף לקיים את איגרת הפורים הזאת[125], למדים על הפסוקים הכלולים בחיוב הקריאה – שהקפיד הכתוב להזכיר בקריאה את התוקף הנזכר בקריאת המגילה[126] – וכוונת הכתוב לתוקפו של אחשוורוש הנזכר במגילה מתחילתה ועד סופה[127], או שמן הכתוב: ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם[128], למדים על הפסוקים הכלולים בחיוב הקריאה – שהמגילה נקראת כדי להודיע לדורות מה ראו באותו זמן לעשות את המעשים שעשו, ולפרש שעל כך עשו, וכן לפרש מה הגיע על העושים[129] - ולדעתו כוונת הכתוב היא להודיע מה ראה אחשוורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש, ולפרש: על ככה, היינו משום שסבר שחלפו שבעים שנים ולא נגאלו ישראל, ומחמת מעשיו נענש שהרג את ושתי[130]. ב) לדעת רבי יהודה צריך לקרוא מן הפסוק: איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי[131], שאף לדעתו למדים מן הכתוב: כל תקף, שיש לקרוא את התוקף הנזכר במגילה, אלא שלדעתו כוונת הכתוב לתקפו של מרדכי[132], או שאף לדעתו למדים על הנכלל בציווי הקריאה מן הכתוב: ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, אלא שלדעתו כוונת הכתוב היא, מה ראה מרדכי שנתגרה בהמן, ולפרש: על ככה, על שעשה המן עצמו עבודה זרה, ומחמת מעשיו נעשה נס לישראל[133], ואף על פי שלא נכתב שנתגרה מרדכי בהמן, וכן שעשה עצמו המן עבודה זרה אלא לאחר מכן בכתוב: אחר הדברים האלה וגו'[134], מכל מקום מתחילים לקרוא מן הכתוב: איש יהודי, שאף הכינוי: יהודי, מורה על כך שכפר מרדכי בעבודה זרה[135]. ג) לדעת רבי יוסי, צריך לקרוא מן הפסוק: אחר הדברים האלה[136], שאף לדעתו למדים מן הכתוב: כל תקף, שיש לקרוא את התוקף הנזכר במגילה, אלא שלדעתו כוונתו הכתוב לתקפו של המן[137], או שאף לדעתו למדים על הנכלל בציווי הקריאה מן הכתוב: מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, אלא שלדעתו כוונת הכתוב היא, מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים, ולפרש: על ככה, משום שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ומחמת כן תלו אותו ואת בניו על העץ[138]. ד) לדעת רבי שמעון בר יוחאי – וי"ג: רבי שמעון בן אלעזר[139] - צריך לקרוא מן הפסוק: בלילה ההוא[140], שאף לדעתו למדים מן הכתוב: כל תקף, שיש לקרוא את התוקף הנזכר במגילה, אלא שלדעתו כוונת הכתוב לתקפו של נס שמתחיל כאן[141], שקודם שביקשה אסתר על עמה ועל מולדתה נדדה שנת המלך לטובת ישראל ומרדכי[142], או שאף לדעתו למדים על הנכלל בציווי הקריאה מן הכתוב: מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, אלא שלדעתו כוונת הכתוב היא, מה ראה אחשוורוש להביא את ספר הזכרונות, ולפרש: על ככה, על שהזמינה אסתר את המן יחד עמו למשתה – וחשש שמא אסתר והמן זוממים להרגו, ואין לו אוהב שיגלה לו את הדבר כי שמא אירע פעם שלא גמל לאדם על טובה שעשה לו[143] - ומחמת כן התרחש נס לישראל[144]. להלכה, פסק רב כדעת רבי מאיר שצריך לקרוא את כל המגילה[145].

זמנה

קריאתה ביום

זמן קריאת המגילה הוא דוקא ביום ולא בלילה[146] - על כך שמלבד חיוב הקריאה ביום יש חיוב לקוראה בלילה, עי' להלן[147] - שנאמר: והימים האלה נזכרים ונעשים[148], ביום ולא בלילה[149].

קריאתה בלילה

מקרא מגילה, מלבד חיוב קריאתה ביום[150], יש חיוב לקוראה אף בלילה[151], שנאמר - על אסתר[152] - אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי[153], שהיו זועקים בימי צרתם ביום ובלילה, וזכר לנס נקראת ביום ובלילה[154], או לפי שנאמר – על מעשה מרדכי , אסתר, המן ואחשורוש[155] - למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלוקי "לעולם אודך[156] - "יזמרך כבוד" ביום, "ולא ידום" בלילה[157], או להיפך: "יזמרך כבוד" בלילה, "ולא ידום" ביום[158] - והיינו על ידי קריאת המגילה, ששבח היא, שמפרסמים את הנס והכל מקלסים לקדוש ברוך הוא[159]. על זמן הקריאה ביום ועל זמן הקריאה בלילה, עי' להלן. על כך שיש סוברים שהקריאה ביום היא העיקר, עי' להלן.

העיקרית שבקריאות

מגילה, אף על פי שנקראת גם בלילה[160], יש מן הראשונים סוברים שקריאתה ביום היא העיקר[161], שבכתוב: אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי[162] – ממנו למדים שצריך לקרוא את המגילה אף בלילה, לסוברים כן[163] – הקדים הכתוב יום ללילה[164], או שכן היא משמעות הכתוב, אף על פי שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה, ביום תהא עיקר הקריאה[165], או לפי שבמגילה נזכרה רק קריאת היום, בכתוב: והימים האלה נזכרים ונעשים[166], או לפי שמצות משתה עיקרה היא ביום דוקא[167], וקריאת המגילה הוקשה למשתה בכתוב: נזכרים ונעשים[168]. ומהם שכתבו בטעם הדבר, לפי שקריאת המגילה היא משום פרסום הנס[169], ועיקר פרסום הנס הוא ביום[170], שהוא זמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות[171], ויש מן האחרונים שכתבו בטעם הדבר, לפי שביום היה זמן הנס שאז נקהלו לעמוד על נפשם, ולא בלילה, שלילה אינו שעת מלחמה[172]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאין מגילה של יום עיקר יותר ממגילה של יום[173]. ומן הראשונים יש שכתב, שקריאה של לילה היא העיקר[174].

ביכול לקרוא את המגילה רק פעם אחת

היכול לקרוא את המגילה רק פעם אחת, או ביום או בלילה, יש מן האחרונים שצידד, שאף לסוברים שקריאת היום היא העיקר[175], מכל מקום יקרא מגילה של לילה שהיא הקודמת, לפי שאין-מעבירין-על-המצוות*[176].

באינו יכול לקרוא המגילה בזמנה

מי שאינו יכול לקרוא את המגילה בזמנה – כגון המפרש לים או היוצא בשירה ואינו יכול לקחת מגילה עמו[177] - נחלקו בדינו ראשונים בדעת תנאים ואמוראים: א) יש סוברים שיקרא את המגילה בי"א או בי"ב או בי"ג[178] - בעשרה, כדין מקרא מגילה שלא בזמנה שלדברי הכל טעונה עשרה[179], ואף מברך על קריאה זו[180] - שהוסיפו זמנים אלו כזמן נוסף לקריאת המגילה, כשם שהוסיפו זמנים אלו לבני הכפרים[181]. מהעומדים בדעה זו, יש סוברים שאין הדברים אמורים אלא בזמן שבית המקדש קיים, אבל בזמן הזה שבטלו זמנים אלו מבני הכפרים, לסוברים כן[182], אין קוראים את המגילה אלא בזמנה[183], ויש סוברים, שאף בזמן הזה יכול לקוראה בכל הימים הנ"ל[184], לפי שבשעת הדחק יש לסמוך על הסוברים שלא נתבטלה הקריאה מבני הכפרים בימים אלו[185], או שאף על פי שנתבטלה הקריאה בימים אלו, לסוברים כן[186], מכל מקום הטעם שביטלו את הקדמת הקריאה בבני הכפרים[187], אינו שייך ביחיד[188], ויש סוברים שיקראנה בי"ג בלבד ולא קודם לכן[189], שלאחר שנתבטלה הקדמת הקריאה מבני הכפרים שוב ימי י"א וי"ב אינם זמני קריאה, ואילו זמן הקריאה של י"ג אין הוא זמן הנלמד מבני הכפרים אלא זמן קהילה לכל הוא[190] – שהכל נקהלו בו להנקם מאויביהם, ואין צריך לרבותו שיהיה ראוי לקריאה, שעיקר הנס נעשה בו[191] – וקורא בו היוצא לדרך, אף על פי שנתבטלה בו הקריאה מבני הכפרים[192]. ב) ויש סוברים, שאין המגילה נקראת אלא בזמנה – אף בזמן שבית המקדש קיים - ולא התירו להקדים אלא לבני הכפרים בלבד[193]. ג) ויש סוברים, שמי שאינו יכול לקרוא את המגילה בזמנה, יכול לקוראה – אף בזמן הזה - מתחילת חודש אדר, שנאמר: והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'[194], ומכל מקום לא יקראנה לאחר ט"ו בחודש, שמן הייתור בכתוב: ולא יעבור[195] – שיכול היה להיכתב בלא וא"ו[196], או לפי שנכפל שוב: לא יעברו[197] – יש ללמוד שאין לאחר את קריאת המגילה לאחר יום ט"ו[198].

קריאתה בלילה

מקרא מגילה, לסוברים שמי שאינו יכול לקוראה בזמנה מקדים קריאתה[199], נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם אם צריך לקוראה אף בלילה: יש סוברים, שכשם שהקילו להקדים קריאתה הקילו שלא להצריך לקוראה בלילה – כדרך שהקילו על בני הכפרים, לסוברים כן[200] - שמגילה של יום היא העיקר, לסוברים כן[201], ויש סוברים, שצריך לקוראה אף בלילה, אלא שאין צריך לקוראה בעשרה[202].

זמן מקרא מגילה של לילה

מקרא מגילה של לילה, זמנה הוא כל הלילה[203], שדבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה[204], ואף לכתחילה אפשר לקוראה לאחר חצות[205]. בטעם הדבר שלא גזרו חכמים שלא לקרותה אלא עד חצות* כדי להרחיק את האדם מן העבירה[206], יש מן האחרונים שכתבו, שבמגילה שהיא מצוה חביבה לאדם[207], אין חשש שיפשע בה[208], או לפי שעיקר מצות מגילה היא הקריאה ביום, לסוברים כן[209], או לפי שהיא מצוה משנה לשנה ואינה תדירה, אין חשש שיפשע בה האדם[210], או שלא גזרו חכמים אלא במצוה דאורייתא ולא במצוה דרבנן, וקריאת מגילה של לילה אינה אלא מדרבנן, לסוברים כן[211], או שלא רצו חכמים למעט הזמן של פרסום הנס[212]. מן האחרונים יש חולקים וסוברים, שאף על פי שעיקר זמנה של מגילה הוא כל הלילה, לכתחילה יש לקוראה עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה[213]. על כך שיש סוברים שכל שלא קרא את המגילה עד עלות השחר, צריך לקיימן עד הנץ החמה, ע"ע לילה[214]. על כך שמצוות שזמנן כל הלילה, נוהג בהם דין זריזין-מקדימין-למצוות*, ע"ע[215].

מפלג המנחה

מקרא מגילה מפלג-המנחה* ואילך, נחלקו ראשונים ואחרונים אם יוצאים בה ידי חובת מקרא מגילה של לילה: א) יש סוברים שלא יוצאים בה ידי חובה, שמקרא מגילה של לילה למדים מן הכתוב: ולילה ולא דומיה[216], והזמן שעד צאת הכוכבים אינו חשוב לילה[217], וכתבו שהקורא קודם צאת הכוכבים ובירך על הקריאה, ברכה לבטלה היא[218]. ב) ויש סוברים שבדיעבד יוצאים בקריאה מפלג המנחה ואילך ידי חובת מקרא מגילה של לילה[219], שאף על פי שזמן זה אינו חשוב לילה[220], מכל מקום לדעתם מקרא מגילה של לילה אינה אלא תקנה דרבנן[221], והלימוד מן הכתוב: ולילה ולא דומיה, אינו אלא אסמכתא[222], ועל כן אין להקפיד שיהיה לילה ממש, ודומה הדבר לתפילת ערבית שאפשר להקדימה מפלג המנחה[223], או שלדעתם הזמן שמפלג המנחה ואילך חשוב כלילה* לענין מקרא מגילה, כשם שחשוב הוא לילה לענין מצות קריאת-שמע של ערבית, לסוברים כן[224] - על הסוברים שבשעת הדחק כל יום י"ג כשר לקריאה, וכן על הסוברים שבדיעבד המוקפים יוצאים ידי חובה בקריאת י"ד, עי' להלן - וכתבו מטעם זה, שיחיד השרוי בתענית אסתר – ואסורה עליו האכילה קודם קיום מצות מקרא מגילה[225] - וקשה לו להמתין עד שישמע קריאתה בליל י"ד, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום לאחר פלג המנחה[226], וכן יש מן האחרונים מצדדים, במקום דחק גדול להקל אף בציבור, שיקראו המגילה עוד קודם הלילה[227]. ג) ויש מן האחרונים שכתב, שאין מועילה הקריאה מבעוד יום אלא בפרזים, אבל במוקפים לא מועילה הקריאה מבעוד יום, שהרי דרשו מן הכתוב: בזמניהם[228], זמנו של זה לא זמנו של זה[229], ומבעוד יום הרי הוא עדיין זמנם של פרזים[230].

זמן הקריאה ביום

כל היום כשר למקרא מגילה[231]. על גדרי הזמן של יום, ועל כך שיש מצוות התלויות ביום – ובכללן מגילה – שאף על פי שמעלות השחר יום הוא לכתחילה אין לקיימם אלא מנץ החמה, ע"ע יום[232]. על כך שמצוות שזמנן כל היום, נוהג בהם דין זריזין-מקדימין-למצוות*, ע"ע[233].

בפורים החל בשבת

פורים שחל בשבת אין קוראים בו את המגילה[234] – על כך שנדחית קריאתה לזמן אחר, ע"ע פורים[235] - בטעם הדבר, נחלקו אמוראים: רבה אמר שגזירה* היא, לפי שהכל חייבים בקריאת המגילה - ומתוך שהם מחוייבים בה בהולים הם לצאת ידי חובתם[236] – ואין הכל בקיאים בקריאת המגילה, וחששו שמא יטול את המגילה בידו וילך אצל בקי ללמוד קריאתה, ויטלטלנה ברשות הרבים ויעבור על איסור מעביר-ארבע-אמות-ברשות-הרבים*[237]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים, שחששו אף שמא בדרכו לבקי יוציא את המגילה מרשות היחיד לרשות הרבים ויעבור על איסור מוציא*[238]. ורב יוסף אמר, שהוא לפי שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה[239], לקבל מתנות-לאביונים*, ובשבת אין נותנים מתנות לאביונים[240]. על כך שאף על פי שאין קוראים את המגילה בפורים כשחל בשבת, מכל מקום שואלים ודורשים בענינו של יום, ואין חוששים שמא יבוא לטלטל את המגילה בשבת, ע"ע פורים.

חומר החיוב

פורים החל בשבת שחיוב הקריאה בו הוא בזמן אחר[241], לסוברים שחומר חיוב קריאת המגילה בזמנה מדברי קבלה הוא[242], נחלקו בו אחרונים בדעת אמוראים וראשונים: יש סוברים שאף הוא חומרתו כשל דברי קבלה[243], שמלכתחילה כך תקנוה אנשי כנסת הגדולה, שכשפורים חל בשבת יקראוה בזמן אחר[244], או שתקנה מאוחרת היא, ומכל מקום אנשי כנסת הגדולה מסרו הדבר לחכמים שיוכלו להקדים קריאת המגילה לפי צורך השעה[245]. ויש סוברים, שאין חומרת קריאה זו כשל דברי קבלה, שתקנה זו תקנה מאוחרת היא ועקירה של תקנת אנשי כנסת הגדולה[246], על כך שלדעתם אף על פי שאין-בי"ד-יכול-לבטל-דברי-בי"ד-חברו* עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין, במקום סייג וחשש איסור יכול הוא לבטל תקנה של בית דין קדום שהיה גדול ממנו, ע"ע יש-כח-ביד-חכמים-לעקור-דבר-מן-התורה*[247].

בעובר וקורא קודם הזמן

בן עיר שיכול לקרוא את המגילה בזמנה, ועבר וקרא את המגילה ביום-הכניסה*, יש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שאינו יוצא ידי חובה אפילו בדיעבד, וצריך לשוב ולקוראה בזמנה בברכה[248]. ומן האחרונים יש שצידד בדעת ראשונים, שבדיעבד יוצא ידי חובה, וכשיגיע זמן הקריאה ישוב ויקרא את המגילה בלא ברכה[249].

על יום-הכניסה*, שהקלו חכמים על בני הכפרים להקדים ולקרוא בו את המגילה בי"א וי"ב וי"ג באדר, ע"ע יום הכניסה: התקנה, טעמה ומקורה; על בני הכפרים שמקדימים קריאת המגילה ליום הכניסה, שנחלקו בהם ראשונים אם קוראים אף מגילה של לילה, ע"ע הנ"ל[250]; על כך שבזמן הזה אף בני הכפרים אינם קוראים את המגילה אלא בזמנה, ע"ע הנ"ל: בזמן הזה.

על הטעם שאין קוראים את המגילה שני ימים, כדרך שתקנו חכמים בשאר מועדים יום-טוב-שני-של-גלויות, ע"ע[251].

על הקורא מגילה בט"ו באדר מחמת שהוא חושש ומסתפק שמא זהו זמן הקריאה באותו מקום, שנחלקו אחרונים אם יש בזה משום לא-תתגודדו*, ע"ע[252].

הלשון

בלשון לעז כשאין הקורא מכיר את הלשון

הקורא את המגילה בלשון לעז ואינו מכיר אותה לשון, אינו יוצא ידי חובה[253], ואף לסוברים שספרי נביאים-וכתובים* נכתבים בכל לשון[254], והוא הדין לענין הקריאה[255], במגילה אינו יוצא ידי חובתו, שנאמר במגילה: ככתבם וכלשונם[256], ודרשו למעט קריאת שאר לשונות[257].

כשהקורא מכיר את הלשון

הקורא את המגילה בלשון לעז – מתוך מגילה הכתובה באותה לשון[258] - והוא מכיר אותה לשון – ואינו מכיר לשון הקודש[259] – לדעת חכמים ששאר ספרי הקודש נכתבים בכל לשון[260], והוא הדין לענין הקריאה[261], יוצא ידי חובה[262], ואף על פי שלדעתם קריאה בלשון לעז נתמעטה מן הכתוב "ככתבם וכלשונם"[263], מכל מקום כשמבין הקורא את הלשון יוצא ידי חובה, שנאמר: ואל עם ועם כלשונו[264], או לפי שכן היא משמעות הכתוב: ככתבם וכלשונם, שכל עם ועם יקראנה בלשונו[265], או שסברא היא, שכיון שעיקר מצות מגילה היא משום פרסום הנס[266], ועיקר פרסום הנס תלוי בידיעה, מי שאין יודע לשון הקודש עיקר פרסום הנס אצלו היא בלשון שמכיר[267]. בדעת רבן שמעון בן גמליאל, הסובר שאף שאר ספרי נביאים וכתובים אינם נכתבים בכל לשון[268], ואף כשמכיר הלשון[269], נחלקו ראשונים: יש סוברים, שאף בקריאת המגילה אינו יוצא ידי חובה[270]. ויש מן הראשונים שכתבו שמגילה חלוקה משאר ספרי ספרי נביאים וכתובים לענין קריאה בלשון לעז – לפי שנאמר בה: ואל עם ועם כלשונו[271], או לפי שמשמעות "ככתבם וכלשונם", שיקראנה כל ועם ועם בלשונו[272], או לפי שעיקר פרסום הנס הוא בלשון שמכיר[273] - והקורא בה בלשון שמכיר, יוצא ידי חובה[274].

קריאת התיבות "האחשתרנים בני הרמכים" בלעז

מקרא מגילה, אף לסוברים שיוצא ידי חובה בקריאתה בלעז[275], כתבו ראשונים ואחרונים שהתיבות: האחשתרנים בני הרמכים[276] – שאין אנו יודעים פירושם[277] – צריך לקוראם דווקא בלשון הקודש, שאין אנו יודעים תרגומם בלעז[278]. על כך שיש סוברים שלכתחילה אין לקרוא את המגילה בשתי לשונות, עי' להלן[279].

בלשון יוונית

הקורא את המגילה בלשון יוונית, לדעת חכמים אין חילוק בינו לבין הקורא בשאר לשונות, שהמכיר את הלשון יוצא בה ידי חובה, ושאינו מכיר אינו יוצא[280]. בדעת רבן שמעון בן גמליאל, הסובר שאף על פי שכל הספרים אינם נכתבים בשאר לשונות נכתבים הם בלשון יוונית[281], יש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים, שאין יוצא בה אלא המכיר יוונית[282], שבכתוב: ככתבם וכלשונם[283], נתמעטו שאר לשונות ובכלל זה לשון יוונית, ומכל מקום משמעות הכתוב שהמכיר אותן לשונות יוצא ידי חובה[284]. ויש מן האחרונים מצדדים בדעת ראשונים, שאין יוצא בה אף המכיר יוונית, שלדעת רבן שמעון בן גמליאל המיעוט של "ככתבם וכלשונם", אינו אלא גילוי מילתא שהיוונית דינה כשאר לשונות, שאף המכיר אינו יוצא בהם ידי חובה, לסוברים כן[285]. רב ושמואל סוברים בדעת רבן שמעון בן גמליאל, וכן הלכה לדעתם – וכן יש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים אחרים[286] - שאין חילוק בין מגילה לבין שאר ספרים והקורא מגילה בלשון יווני יוצא ידי חובה אף אם אינו מכירה[287], שכיון שבשאר ספרים – אף על פי ששאר לשונות פסולים - השווה הכתוב לשון יווני לאשורית, הרי שלא בא הכתוב "ככתבם" למעט לשון יווני אלא ללמד דין שאר לשונות[288].

על הקורא בלשון יוונית בזמן הזה ואינו מכירה, לסוברים שבלשון יוונית יוצא ידי חובה אף אם אינו מכירה[289], שנחלקו בה אם אבדה מעלתה בזמן הזה ודינה כשאר לשונות, ויש סוברים, שאף על פי שאבדה מעלתה יוצא בה ידי חובה, מכמה טעמים, ע"ע לשון (שפה)[290].

הקורא בלעז מתוך מגילה הכתובה בלשון הקודש

הקורא בלשון לעז – לסוברים שכשקורא בלשון לעז מתוך מגילה הכתובה באותה לשון יוצא ידי חובה[291] - מתוך מגילה הכתובה בלשון הקודש, נחלקו בדבר אמוראים בדעת תנאים: בבבלי אמרו, וכן דעת רבי יוסה בירושלמי, שאינו יוצא ידי חובה[292], שחשובה קריאה זו כקריאה בעל פה, שאין יוצאים בה ידי חובה[293], והוסיפו בירושלמי שזו היא ששנינו: קראה תרגום בכל לשון, לא יצא[294], שלדעתם היינו בקורא מתוך מגילה הכתובה בלשון הקודש[295]. שמואל בירושלמי שנה ברייתא – וכן היא דעתו – שהקורא בלשון לעז מתוך מגילה הכתוב בלשון הקודש, יוצא ידי חובה[296], לפי שכוונת המילים שהוא מוציא בפיו כתובה לפניו במילים אחרות[297], וכתבו ראשונים, שלדעה זו אותה ששנינו: קראה תרגום בכל לשון, לא יצא[298], היינו בקורא ואינו מכיר אותה לשון, שאינו יוצא אף כשקורא מתוך מגילה הכתובה באותה לשון[299]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים שיש חילוק בדבר, שכשמכיר לשון הקודש מלבד לשון לעז, חשובה קריאה זו כקריאה בעל פה, שלגביו המגילה אינה עומדת לשמיעה על ידי תרגום, ואינו יוצא ידי חובה, אבל באינו מכיר לשון הקודש, יוצא ידי חובה, שלגביו המגילה עומדת לשמיעה על ידי תרגום, ואינה חשובה כקריאה בעל פה[300].

המכיר לשון הקודש וקורא בלשון לעז

הקורא בלשון לעז מתוך מגילה הכתובה בלעז ומכירה - לסוברים שכשאינו מכיר לשון הקודש יוצא ידי חובה[301] - ומכיר אף לשון הקודש, נחלקו בדבר ראשונים בדעת תנאים ואמוראים: א) יש סוברים, שאינו יוצא ידי חובה[302], ומהם שכתבו בטעם הדבר, שלדעתם מן הדין כל לשונות לעז פסולים ולא התירו לשון לעז אלא למי שאינו מכיר לשון הקודש, מחמת סברא שעיקר מצות מקרא מגילה היא משום פרסום הנס, ועיקר פרסום הנס מתקיים בלשון שאדם מבין[303]. ב) ויש סוברים שיוצא ידי חובה[304], ומהם שכתבו בטעם הדבר שלדעתם לא נתמעטו כלל שאר לשונות שאדם מכיר בהם[305], ואין חיסרון בכך שמכיר אף לשון הקודש[306].

בשתי לשונות

מקרא מגילה, לסוברים שאפשר לקוראה בלשון לעז[307], אפילו קוראה בשתי לשונות – והיא כתובה כך לפניו[308] - יוצא ידי חובה[309]. ומכל מקום כתבו אחרונים שלכתחילה לא יקראנה בשתי לשונות[310], ומטעם זה כתבו שלכתחילה לא יקראו את המגילה בלשון לעז, לפי שאת התיבות: האחשתרנים בני הרמכים[311], אי אפשר לקרוא אלא בלשון הקודש בלבד[312], ונמצא הקורא בלעז קורא את המגילה בשתי לשונות[313]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שמותר לקרוא בשתי לשונות לכתחילה[314].

בלשון הקודש ואינו מכיר הלשון

השומע – וכן הקורא[315] - את המגילה בלשון הקודש, ואינו מכיר את הלשון, יוצא ידי חובה[316], שאף על פי שאינו מכיר מתקיים בקריאה זו פרסום הנס[317], ומן הראשונים יש שביארו טעם הדבר, לפי ששואל את המכירים בלשון זו מה היא הקריאה ומה היה הנס, ומודיעים לו[318], ולדעתם אם אין המכירים מודיעים לו את הנס אינו יוצא ידי חובה[319]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאפילו אין מי שיודיעוהו יוצא ידי חובה[320].

דיני הקריאה

הקורא ואינו משמיע לאזנו

הקורא את המגילה ואינו משמיעה לאזנו, יש שכתבו שאף לסוברים שאמירה חשובה אמירה אף כשהיא אינה נשמעת לאומר[321], במגילה אינו יצא ידי חובתו, משום פרסום הנס, שאינו מתקיים אלא בשמיעה[322], ומהם שביארו שמלבד חיוב הקריאה שיש במגילה, חייב אדם אף לשמעה[323]. ויש סוברים שהקורא את המגילה ואינו משמיעה לאזנו, לסוברים שאמירה חשובה אמירה אף כשהיא אינה נשמעת לאומר[324], יוצא ידי חובה[325]. על מחלוקת אמוראים בדעת תנאים, בדין אמירה, אם אינה חשובה אמירה אלא כשהיא נשמעת לאומר, ע"ע ברכות[326]. על חרש שיש סוברים שאין אמירתו חשובה אמירה אם אינה נשמעת, אף על פי שאמירה בשאר אדם חשובה אמירה אף כאשר אינה נשמעת לאומר, ע"ע חרש: בדינים התלויים בשמיעה.

גדר השומע המגילה מאחר

השומע מגילה מאחר שיוצא ידי חובה מדין שומע-כעונה*[327], יש מן האחרונים שכתב, שאף לסוברים שדין שומע כעונה בכל התורה אינו מחמת דין שליחות[328], מכל מקום במגילה אין השומע יוצא אלא מחמת דין שליחות, לפי שהקורא בעל פה אינו יוצא ידי חובה[329], וזה השומע אף שחשוב כעונה מכל מקום אין הוא קורא מתוך הכתב[330].

פסוקים הנקראים בנשימה אחת

שמותיהם של עשרת בני המן הכתובים בפסוקים: ואת פרשנדתא וגו' ואת ויזתא[331] - וכן תיבת: עשרת[332], שלאחריהם[333], ויש מן הראשונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאף את התיבות: בני המן[334], שלאחריהם[335] – צריך לקוראם בנשימה אחת[336], לרמז שעשרת בני המן כולם יצאה נשמתם בבת אחת[337]. טעה או נאנס ולא קראם בנשימה אחת, כתבו גאונים – וכן יש מן הראשונים שנראה מדבריהם - שצריך לחזור ולקרוא מתחילת שמותם בנשימה אחת[338], ויש ראשונים שכתבו, שבדיעבד יצא ידי חובה אף כשלא קראם בנשימה אחת[339], ומכל מקום כתבו אחרונים לדעתם, שלכתחילה יש לחזור[340]. ויש מן הראשונים שכתבו, שנהגו להקדים ולקרוא בנשימה אחת יחד עם עשרת בני המן כבר מן התיבה: איש[341], הכתובה לפני שמותם[342]. ויש מן הראשונים שכתבו, שנהגו להקדים עוד ולקרוא בנשימה אחת כבר מן התיבות: חמש מאות איש[343], לפי שעשרת בני המן היו שרי חמישים על חמש מאות איש[344]. ומכל מקום כתבו אחרונים, שמי שיש לו נשימה קצרה ומשער שאם יתחיל לקרוא בנשימה אחת מהתיבות: חמש מאות איש, לא יוכל לומר את כל עשרת בני המן באותה נשימה, טוב יותר שיתחיל מן התיבות: ואת פרשנדתא, שקריאת התיבות: חמש מאות איש, באותה נשימה, אינה אלא מנהג בעלמא[345].

אמירת מקצת הפסוקים על ידי הקהל

פסוקים מסוימים במגילה יש שנהגו שהקהל אומרם בקול רם[346], דהיינו הפסוקים: איש יהודי היה וגו'[347]; ויתלו את המן[348]; ומרדכי יצא מלפני המלך[349]; ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'[350]; כי מרדכי היהודי וגו'[351]. בטעם הדבר, יש שכתבו, שהוא כדי להרבות השמחה – לתינוקות, או לכל - וכן שישאלו התינוקות על השינוי ומתוך כך יבוא לספר להם גבורותיו של הבורא, ויש שכתבו, לפי שהם פסוקי גאולה, ובאמירתם על ידי הקהל מתפרסם הנס[352], ויש שכתבו, כדי לעורר את המתנמנם, שישמע הקריאה, ובפסוק האחרון, כדי שישמע את קריאת המגילה[353].

לימוד לפני קריאה

לימוד תורה, אף על פי שאסור הוא לפני קיום מצוות מחמת החשש שמא יטרד בלימודו[354], כתבו ראשונים שמותר הוא לפני קיום מצות מקרא מגילה, שמפני שמצוה חביבה היא[355], אין חשש שלא יקיים המצוה[356].

בעשרה

מקרא מגילה, נחלקו אמוראים, וראשונים ואחרונים בדעתם, אם טעון עשרה: א) דעת רב אסי, שצריך לקוראה בעשרה, בין בזמנה ובין שלא בזמנה[357], משום פרסום הנס[358], ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתו: יש סוברים, שאין הדברים אמורים אלא לכתחילה, ובדיעבד אפילו קראה יחיד, יצא ידי חובה.[359]. ויש סוברים, שהקריאה בעשרה מעכבת אפילו בדיעבד, וכל שלא קראה בעשרה יחזור ויקראנה[360]. ב) ויש מחלקים בדבר, שדין הקריאה בעשרה מחמת פרסום הנס חמור יותר בקריאה שלא בזמנה – כגון בני הכפרים המקדימים את הקריאה ליום הכניסה[361] – מדין הקריאה בזמנה[362], לפי שהקריאה בזמנה מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד והכל קוראים בו, אפילו ביחיד מתקיים פרסום הנס[363], ומן האחרונים יש שכתבו, שאף בזמנה לא מתקיים פרסום הנס על ידי קריאת היחיד, ומכל מקום אין חיסרון בכך, שבזמנה פרסום הנס מתקיים אפילו ביחיד על ידי דברים אחרים, שאותו יום אסור בהספד ותענית ויש בו חיוב משלוח מנות ומשתה ושמחה יתירה[364]. ונחלקו: מהם שכתבו, שבקריאה בזמנה אין צריך לקוראה בעשרה אפילו לכתחילה, ואילו בקריאה שלא בזמנה לכתחילה צריך לקוראה בעשרה[365], ומהם שכתבו, שבקריאה בזמנה צריך לכתחילה לקוראה בעשרה, ואילו קריאה שלא בזמנה מעכבת הקריאה שלא בעשרה אפילו בדיעבד[366], ומהם שכתבו, שבקריאה בזמנה אין צריך לקרוא בעשרה אפילו לכתחילה, ואילו בקריאה שלא בזמנה צריכה הקריאה להיות בעשרה, ואפילו בדיעבד[367], שאם לא ימצאו עשרה שלא בזמנה, יכולים הם להמתין לזמנה ולקוראה ביחיד, שהרי לדעתם בזמנה אין צריך עשרה אפילו לכתחילה[368].

בפורים החל בשבת

פורים החל בשבת, שמקדימים בו את הקריאה קודם השבת[369], נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים, אם חשובה אז הקריאה כקריאה "שלא בזמנה", לענין דין הקריאה בעשרה: א) יש סוברים, שלא אמרו שחשובה היא כקריאה שלא בזמנה, אלא כגון בני כפרים המקדימים את הקריאה ליום-הכניסה*, שכיון שאין הוא יום קריאה לכל, לא מתקיים פרסום הנס אלא בעשרה, אבל בני כרכים או עיירות המקדימים את הקריאה משום שפורים חל בשבת, חשובה היא הקריאה כקריאה בזמנה, לפי שהכל קוראים אותה ביום אחד, ומתקיים פרסום הנס גם ביחיד[370]. ב) ויש מחלקים בדבר, שכשחל ט"ו בשבת, שאז בני העיירות מקדימים וקוראים את המגילה ביום הארבעה עשר יחד עם בני העיירות, חשובה אז הקריאה כקריאה בזמנה, לפי שימי י"ד וט"ו חשובים כעיקר זמן הקריאה, אבל כשחל י"ד בשבת, שאז בני העיירות מקדימים וקוראים את המגילה קודם יום י"ד, חשובה הקריאה אז כקריאה שלא בזמנה, שאין יום זה עיקר זמן הקריאה[371]. ג) ויש סוברים, שבין אם חל ט"ו בשבת, ובין אם חל י"ד, בשבת כל שמקדימים את זמן הקריאה, חשובה הקריאה כקריאה שלא בזמנה[372], ואף על פי שהכל קוראים את המגילה ביום אחד ואף ביחיד מתקיים פרסום הנס, מכל מקום לא חילקו חכמים בתקנותיהם, וקבעו שלעולם קריאה שלא בזמנה צריכה עשרה[373], או שפרסום הנס המתקיים בזמנה אינו בקריאת המגילה בלבד – אף על פי שהכל קוראים את המגילה – אלא בהצטרף יחד משתה ושמחה, ולפי שכשחל פורים בשבת ומקדימים את קריאת המגילה לא נוהגים שמחה ומשתה באותו יום[374], לא מתקיים פרסום הנס אלא בעשרה[375].

במגילה של לילה

מקרא מגילה של לילה, יש מן הראשונים מצדדים שאף שלא בזמנה אין צריך לקוראה בעשרה כלל[376], ולדעתם זהו הטעם שבני הכפרים שקוראים את המגילה קודם זמנה[377], קוראים את המגילה בלילה ביחיד, לסוברים כן[378]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שמגילה של לילה שלא בזמנה, אף היא טעונה עשרה[379].

ברב עם

מקרא מגילה, אף על פי שמתקיים לכתחילה פרסום הנס בקריאתה בעשרה[380], או אפילו ביחיד, לסוברים כן[381], מכל מקום כתבו ראשונים, שמצוה מן המובחר לקוראה בציבור גדול יותר – ואפילו ציבור של מאה איש הנמצאים בבית המדרש ראוי שיצטרפו יחד עם הציבור[382] - משום ברב-עם-הדרת-מלך*[383], וזהו הטעם שבית רבי – אף על פי שהיו לכל הפחות עשרה[384], או אפילו מאה[385] - היו מבטלים מתלמודם ובאים לשמוע מקרא מגילה עם הציבור[386], שברב עם הדרת מלך[387].

מקום שקראו הציבור את המגילה וישנו יחיד שלא קרא עמם את המגילה, לסוברים שהקורא את המגילה יחיד אינו יוצא ידי חובה אפילו בדיעבד[388], נחלקו בדבר אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים, שמכל מקום היחיד שיקרא לאחר מכן שלא בציבור יוצא ידי חובה, שכבר נתפרסם הנס על ידי קריאת הציבור[389], ולדעתם זו היא שאמרו שהעובר מאחורי בית הכנסת ושמע קול מגילה, יצא[390], שכיון שנקראה המגילה בציבור, יוצא היחיד בקריאה אף שלא בציבור[391]. ויש סוברים, שלעולם אין היחיד יוצא ידי חובה שלא בציבור אף על פי שכבר נקראה המגילה בציבור[392]. לסוברים שבדיעבד יוצא היחיד ידי חובת הקריאה[393], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שיכול היחיד לקוראה אפילו לכתחילה שלא בציבור, שכבר נתפרסם הנס על ידי קריאת הציבור[394].

גדר הקריאה בעשרה

בגדר הקריאה בעשרה, לענין דין מקרא מגילה, נחלקו אחרונים: יש סוברים, שאין צריך שאחד יקראנה ותשעה ישמעו קריאתו, אלא אפילו כל אחד קורא המגילה לעצמו, חשוב קריאה בעשרה[395], וצידדו עוד, שאפילו שאין קוראים כולם יחד בשווה, אלא אחד ממהר קריאתו ואחד מרבה במתינות, חשוב הדבר כקריאה בעשרה[396]. ויש סוברים, שקריאה בעשרה אינה אלא כשכל התשעה שומעים ויוצאים ידי חובתם בקריאתו, אבל אם השומעים קוראים אתו אפילו מילה במילה, אין חשובה קריאה בעשרה[397].

צירוף נשים לעשרה

צירוף נשים לעשרה, לענין מקרא מגילה, נחלקו בו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שאף נשים מצטרפות למנין עשרה[398], לפי שחייבות הן במגילה[399], והרי הם בנות מצוה[400], ומכיון שדין עשרה במקרא מגילה אינו אלא משום פרסום הנס[401], מועילות לזה אף הנשים[402], ואין למנוע צרופם מחמת חשש פריצות - כדרך שמצינו לענין זמון* שנשים אינן מצטרפות למנין שלושה משום חשש פריצות, לסוברים כן[403] – שלא חששו לפריצות מחמת הצרוף אלא בצרוף הניכר, כגון בזמון שעל ידי צירוף הנשים יש שנוי במטבע הברכה וצירופן ניכר[404], אבל במקרא מגילה אין צירופן ניכר, שדרך קריאתה לרבים שווה לדרך קריאתה ליחיד[405]. ב) ויש סוברים שאינן מצטרפות[406], משום שפריצות היא שיצטרפו עם אנשים להשלים לעשרה[407], או לפי שחיוב הנשים הוא בשמיעת המגילה ולא בקריאתה, לסוברים כן[408], וחיוב האנשים הוא בקריאתה ולא בשמיעתה[409], וצריך שכל העשרה יהיו בני אותו מין חיוב[410].

צירוף קטנים לעשרה

צירוף קטנים לעשרה, לענין מקרא מגילה, נסתפקו ראשונים בדבר[411]. ויש מן האחרונים שהכריעו, שאינם מצטרפים, לפי שאינם בני חיוב מצות מקרא מגילה, ואין חיובם אלא משום חינוך[412].

צורת העמדתה

צורת העמדת המגילה בשעה שהשליח ציבור קורא בה את המגילה, נחלקו בה גאונים וראשונים: א) יש סוברים, שהמנהג הוא שהקורא פושט את המגילה כאיגרת[413], מהם שכתבו בטעם הדבר, שהוא בכדי לקיים בה את הכתוב: האיגרת הזאת[414], והוסיפו שמטעם זה אף צריך לכפול את המגילה דף על דף כאיגרת[415], ומהם שכתבו בטעם הדבר, שהוא כדי להראות את הנס[416]. מהעומדים בדעה זו, יש סוברים שפושטים את כל המגילה קודם תחילת הקריאה ואחר כך קוראים[417], ואפילו חלק המגילה שכבר קראו בו אין גוללים אלא מניחים פשוט[418], ויש סוברים, שאין פושטים קודם הקריאה, אלא בשעת קריאה כל מה שקרא מניחה פשוטה עד אחר גמר הקריאה[419]. ב) ויש סוברים, שהקורא את המגילה בציבור, כורך וקורא כדין קריאת-התורה*[420], ואינו פושטה כאגרת[421].

על ידי הציבור

השומעים קריאת המגילה משליח ציבור ובידיהם מגילה – לסוברים שהקורא את המגילה פושטה כאיגרת[422] – יש שכתבו שאף הם יפשטו את המגילה כאיגרת[423]. ויש סוברים שאינם צריכים לפשוט את המגילה[424], ומהם שהוסיפו, שאף איסור יש בדבר, שבאופן זה נראה כל אחד קורא בעצמו, ומשום פרסום הנס צריכים לשמוע משליח ציבור[425].

גלילתה לאחר הקריאה

מגילה לאחר גמר הקריאה בה, כתבו גאונים וראשונים, שיש לחזור ולגוללה קודם אמירת הברכה שלאחריה[426] – ואפילו התחיל הברכה ואמר: ברוך אתה, כיון שלא אמר: השם, פוסק באמצע וכורך ואחר כך מברך[427] – שכשם שאמרו לענין קריאת התורה, שלאחר הקריאה יגלול הקורא ורק אחר כך יברך, משום החשש שמא יאמרו: ברכות כתובות בתורה[428], כך יש לחשוש לענין קריאת המגילה, שאם יברך הקורא קודם כריכת המגילה יאמרו שהברכות כתובות במגילה[429], או כדי להראות שהברכה שלאחר הקריאה אינה חובה כקריאת המגילה אלא רשות[430], או כדי שלא יטעו לחשוב שהברכה היא על קריאת המגילה, שברכה בפני עצמה היא, לסוברים כן[431], או משום שגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת פתוחה שלא לצורך אחר גמר קריאתה[432]. ויש מן האחרונים שכתב, שאם רצה מברך ואחר כך כורך[433].

גלילת מקצתה

גלילת המגילה – לסוברים שצריך לגוללה קודם הברכה[434] – כתבו גאונים וראשונים, שצריך לגוללה כולה[435]. ויש מן הראשונים שכתבו שדי לגלול מקצתה[436], שלדעתם הטעם שצריך לגלול המגילה קודם הברכה, הוא כדי שלא יאמרו שהברכות כתובות במגילה[437], וכשמתחילים לגוללה מעט ניכר שאינן כתובות במגילה, שהלא אם היו כתובות בה, בסופה היו כתובות[438].

בעמידה

קריאת המגילה אם צריכה להיות לכתחילה בעמידה, נחלקו בה אמוראים וראשונים בדעת תנאים: א) יש סוברים, שאין הקריאה טעונה עמידה, ויוצאים בה לכתחילה בישיבה[439], ומהם שכתבו, שזו היא ששנינו – לגירסתם - במשנה: קורא את המגילה עומד או יושב[440], שמשמע שהרשות ביד הקורא לעמוד או לשבת[441]. ואף על פי שאפילו יחיד הקורא בספר תורה צריך לעמוד, מפני כבוד התורה, לסוברים כן[442], במגילה אין חוששים לכבודה[443], שאין היא אלא סיפור דברים לזכור את הנס ואין בקריאתה משום אימה או יראה או קדושה[444], או לפני שהמגילה נקראת: איגרת[445], ולא נוהגים בה דיני הקריאה של ספר תורה[446]. ב) ויש סוברים, שלכתחילה יש לעמוד בקריאת המגילה[447], כשם שהיחיד צריך לעמוד בקריאת התורה, לסוברים כן[448], וזו היא ששנינו – לגירסתם – במשנה: הקורא את המגילה עומד או יושב יצא[449], לשון דיעבד[450].

בשליח ציבור

שליח ציבור הקורא את המגילה – לסוברים שיחיד הקורא את המגילה אין צריך לעמוד בקריאה[451] – נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים ואמוראים, אם צריך לעמוד בקריאה: א) יש סוברים שצריך לכתחילה לקוראה בעמידה, משום כבוד הציבור[452], מהם שכתבו שזו היא ששנינו – לגירסתם – במשנה: הקורא את המגילה עומד או יושב יצא[453], לשון דיעבד, ששליח הציבור צריך לכתחילה לקוראה בעמידה[454], לדעה זו, אותה ששנינו בתוספתא שרבי מאיר קרא את המגילה בבית הכנסת כשהוא יושב[455], היינו משום שלא היה שליח ציבור[456], או משום שמחלו על כבודם[457], או משום שכל בני הכנסת היו יושבים, וידע שאם יעמוד הוא יטרחו כולם ויעמדו לכבודו, ובאופן זה כבוד הציבור הוא שיקרא בישיבה[458]. ב) ויש סוברים, שאף השליח ציבור אין צריך לקוראה בעמידה[459], ולדעתם זו היא ששנינו – לגירסתם – במשנה: קורא את המגילה עומד או יושב, לפי ששליח ציבור רשאי לקרוא את המגילה בישיבה לכתחילה[460], וכן זו היא ששנינו בתוספתא, שהיה רבי מאיר קורא את המגילה בבית הכנסת מיושב[461], שאף על פי שהיה שליח ציבור, מכל מקום אין צריך השליח ציבור לקוראה בעמידה[462]. מהעומדים בדעה זו, יש שהוסיפו שמכל מקום נהגו שהשליח ציבור יקראנה בעמידה, משום כבוד הציבור[463]. על סמיכה שדנו בה אם חשובה כעמידה, לענין כבוד הציבור, ע"ע עמידה.

בשומע משניים הקוראים

על שמיעת קריאת המגילה מכמה קוראים שיוצאים בה ידי חובה, אף על פי שלענין קריאת התורה אין יוצאים ידי חובה בשמיעה מכמה קוראים משום ששני קולות אינם נשמעים, שמתוך שהמגילה חביבה היא אצל השומעים נותנים דעתם ושומעים, ועל פרטי הדין, ע"ע שמיעה.

קריאתה למפרע

הקורא את המגילה למפרע – היינו שקורא את המגילה מסופה לתחילתה, תחילה את הפסוק האחרון ואחר כך את הפסוק שלפניו, וכן הלאה עד תחילת המגילה[464], ואפילו קורא את פסוקי המגילה מתחילתה לסופה אלא שקורא כל פסוק ופסוק מסופו לתחילתו[465], ואפילו קורא כל פסוק ופסוק כצורתו אלא שמדלג על תיבה אחת ומשלימה[466], ואפילו מדלג על פסוק ומשלימו לאחר מכן[467], בין משלימו מיד ובין משלימו לאחר קריאת המגילה[468], ואפילו קורא כל פרשה ופרשה כסדרה אלא שמקדים פרשה מאוחרת לפרשה מוקדמת[469], ואפילו קורא חציה השני של המגילה ואחר כך קורא חציה הראשון של המגילה[470], אף על פי ששני עניינים שונים הם[471] - אינו יוצא ידי חובתו[472], שבכתוב: והימים האלה נזכרים ונעשים[473], הוקשה זכירה לעשייה, וכשם שאין עשייה למפרע –שהאוכל סעודת פורים* או שולח מתנות-לאביונים* ביום י"ג אינו יוצא ידי חובתו[474], או שאי אפשר לאדם לעשות מלאכה בזמן שעבר[475] – כך אין זכירה – היינו קריאת המגילה[476] – למפרע[477]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים, שלמדים כן מן הכתוב: ככתבם[478], שהקריאה צריכה להיות בסדר בה כתובה המגילה[479]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת אמוראים, שלמדים כן מן ההיקש בכתוב: ככתבם וכזמנם[480], שכשם שאם יעבור יום י"ד אדר, שהוא זמנה של קריאת המגילה[481], לא יתכן להחזירו ולקרוא בו את המגילה, כך אי אפשר לקרוא המגילה למפרע[482], או שכשם ש"זמנם" הוא כסדר, שיום י"ד הוא קודם ט"ו, אף קריאתה צריכה להיות כסדר, ולא למפרע[483]. מן הראשונים יש שכתבו בטעם הדין, שאין הענין מובן בקריאה למפרע, ולא מתקיים בכך פרסום הנס[484].

גדר החיסרון

בגדר החיסרון של קריאת מגילה למפרע, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהוא משום איחור התיבות המוקדמות לתיבות המאוחרות, אך לא משום הקדמת התיבות המאוחרות לתיבות המוקדמות[485], מהם שביארו כן את ההיקש בכתוב: נזכרים ונעשים[486] - ממנו למדים שהקורא את המגילה למפרע אינו יוצא ידי חובתו, לסוברים כן[487] – שכשם שאין אדם יכול לעשות מלאכה בזמן שעבר, כך אין אדם רשאי לקרוא בהמשך המגילה את התיבות שראוי לקרותן בתחילה[488], ומהם שביארו כן את ההיקש בכתוב: ככתבם וכזמנם[489] - ממנו למדים שהקורא את המגילה למפרע אינו יוצא ידי חובתו, לסוברים כן[490] - שכשם שאם יעבור יום י"ד באדר, שהוא זמן קריאת המגילה, שוב שוב אי אפשר לקרוא בו את המגילה, כך אי אפשר לקרוא את המגילה למפרע[491]. לדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, ששליח-ציבור* שטעה בקריאתו ודילג כמה תיבות, והשלימו השומעים מיד תיבות אלו בעל פה – שהרי אפשר לקרוא מקצת מן המגילה בעל פה[492] - והמשיכו לשמוע את שאר הקריאה מן השליח ציבור, יצאו ידי חובה, שהמשך קריאתו, אף על פי שיש בה משום הקדמת פסוקים מאוחרים לפסוקים מוקדמים, מכל מקום קריאה כשרה היא, שהרי אין בה משום איחור פסוקים מוקדמים לפסוקים מאוחרים[493]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שגדר החיסרון בקריאת המגילה למפרע הוא משום הקדמת התיבות המאוחרות לתיבות המוקדמות[494], וביארו את ההיקש של זכירה לעשייה[495], שכשם שאי אפשר לקיים עשייה למפרע, היינו שהמקדים ומקיים סעודת פורים או מתנות לאביונים ביום י"ג לא יצא ידי חובה, כך המקדים פסוק שראוי לאחר, לא יצא ידי חובתו[496]. לדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, ששליח ציבור שטעה בקריאתו ודילג כמה תיבות, והשלימו השומעים מיד תיבות אלו בעל פה, והמשיכו לשמוע משליח הצבור את שאר הקריאה, לא יצאו ידי חובה, שהמשך קריאתו קריאה פסולה היא, שהרי יש בה משום הקדמת תיבות מאוחרות לתיבות מוקדמות[497]. ויש מן הראשונים שכתבו, שגדר החיסרון בקריאת מגילה למפרע הוא הן משום איחור התיבות המוקדמות למאוחרות, והן משום הקדמת התיבות המאוחרות למוקדמות[498].

מקום החזרה

המדלג בקריאתו על פסוק אחד, אינו צריך לחזור ולקרוא את כל הפסוקים שלפניו – כדי שתהיה כל הקריאה על הסדר[499] – אלא חוזר וקורא מן הפסוק שדילג ואילך[500]. היה מדלג על כמה תיבות שאינן פסוק שלם, יש מן האחרונים מצדדים, שיחזור מתחילת הפסוק, שבדילוג תיבה אחת באותו פסוק משתנה משמעות הפסוק[501]. וראשונים כתבו, שאף הוא אינו חוזר וקורא אלא מן התיבות שאותם דילג[502].

בעל פה

הקורא את המגילה בעל פה – ואפילו קוראה מתוך הכתב, אלא שהיתה המגילה פסולה[503] - אינו יוצא ידי חובה[504], שבמגילת אסתר נאמר: והימים האלה נזכרים[505], ובמעשה עמלק נאמר: כתב זאת זכרון בספר[506], ולמדו גזירה שוה "זכירה" "זכירה", מה זכירת מעשה עמלק טעונה ספר – שמצוה לקרוא פרשת זכור מתוך ספר, לסוברים כן[507], או שמצוה לכתוב את מעשה עמלק בנביאים ובכתובים[508] – אף מקרא מגילה טעון ספר[509].

קריאת מקצתה בעל פה

הקורא את רוב המגילה מתוך הכתב ומקצתה בעל פה, יוצא ידי חובה[510], ומכל מקום לכתחילה יקראנה כולה מתוך הכתב[511]. בשיעור מקצתה של מגילה, לענין הקריאה בעל פה, נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שחציה של מגילה – היינו עד פחות מחציה[512], או אף חציה ממש[513] - הרי הוא בכלל מקצתה[514]. ויש שכתבו ששיעורה הוא בג' או בד' פסוקים, והקורא בעל פה יותר משיעור זה, אינו יוצא ידי חובה[515]. ויש שכתבו, ששיעורה הוא בפסוק אחד או שתיים[516]. היה קורא את תחילת המגילה או את סופה בעל פה או קורא בעל פה ענין שלם, אף על פי שאינם אלא מיעוטה של מגילה, נחלקו בדבר אחרונים: יש סוברים, שלא יצא ידי חובתו[517]. ויש סוברים שאף הקורא את תחילת המגילה או את סופה בעל פה, או הקורא בעל פה ענין שלם, כל שקורא את רוב המגילה מתוך הכתב יוצא ידי חובה[518].

בהרהור

המהרהר את המגילה בלבו ואינו מוציא בפיו, לסוברים שהרהור-כדיבור*[519] - ולסוברים שהשמיעה במגילה אינה מעכבת[520] - כתבו אחרונים בדעת אמוראים שאינו יוצא ידי חובה[521], שעיקר מצות קריאת המגילה היא משום פרסום הנס[522], ובהרהור בלבד לא מתקיים פרסום הנס[523], או שלמדים כן מן הכתוב: אמר עם הספר[524], ודרשו: יאמר בפה מה שכתוב בספר[525], או לפי שהנביאים למדו מצות מקרא מגילה בקל וחומר מאמירת שירה[526], ושירה אינה מתקיימת בהרהור בלבד[527], או שבמצוות מקרא מגילה נאמר לשון זכירה, בכתוב: נזכרים ונעשים, ולמדים שהזכירה מתקיימת דוקא בפה - בגזירה שווה "זכירה" "זכירה"[528], או בגלוי-מילתא-בעלמא*[529] - ממצוות זכירת מעשה עמלק, שהיא בפה דוקא[530], או שהרהור כדיבור הוא דוקא כשמבין את שמהרהר, ותיבות האחשתרנים בני הרמכים, אין אנו יודעים פירושם[531]. ויש מן האחרונים שכתב בדעת אמוראים שהמהרהר המגילה בלבו יוצא ידי חובה[532], ומכל מקום אף לדעתם אם אין מגילה לפניו אינו יוצא ידי חובה, שלא עדיפה קריאת המגילה בפה – שהקוראה בעל פה אינו יוצא ידי חובה[533] – מההרהור בה[534], ומהם שכתבו, שאין הדברים אמורים אלא לסוברים ובאופנים שאין המגילה טעונה עשרה[535], אבל כשטעונה עשרה, אין ההרהור במגילה נחשב כקריאה בעשרה[536]. על הסוברים שבדברים שעיקרם מדרבנן לדברי הכל הרהור לאו כדיבור, וכן על השומע מגילה מאחר ומהרהר בה שיש סוברים שאין הוא חשוב כמהרהר בה, שהרהור אינו אלא ציור ענין הדבר בכוונת הלב, ע"ע הרהור כדיבור[537].

על הכותב את המגילה, לסוברים שכתיבה כדיבור[538], שנחלקו אחרונים אם יוצא ידי חובה קריאה, ע"ע כתב; כתיבה[539].

על מי שאין לו מגילה, לסוברים שהטעם שאין אומרים הלל בפורים הוא משום שקריאת המגילה היא ההלל[540], שנחלקו ראשונים ואחרונים אם צריך לקרוא את ההלל*, ע"ע הלל[541].

על השומע מקרא מגילה באמצעות רמקול או טלפון או רדיו וכיוצא בזה, או מתקליט, שדנו בו אם יוצא ידי חובה, עי' נספח לע' חשמל[542].

על ברכות המגילה כשקוראים את המגילה בלשון הקודש, אם נאמרות דוקא בלשון הקודש או בכל לשון, ע"ע לשון הקודש[543].

על כך שאין מבטלים מקרא מגילה מפני מצות לוית המת, ע"ע לוית המת[544].

על הקורא מגילה לאחר, שאף על פי שקראה קודם לעצמו ויצא ידי חובה, חשוב הוא בר חיובא מחמת דין ערבות ומוציא אחרים, ע"ע כל ישראל ערבים זה לזה[545].

במשמיט תבות

הקורא את המגילה, ומשמיט ממנה אות אחת או תיבה אחת או יותר, נחלקו ראשונים אם יוצא ידי חובה בקריאה זו: יש סוברים שכשמחמת השמטתו משתנה משמעות הענין, אפילו מחסיר אות אחת או תיבה אחת – כגון המשמיט את האות "מם" מן הכתוב: מתנות לאביונים[546], או כגון המשמיט תיבת: לא, מן הכתוב: וימי הפורים האלה לא יעברו[547] - אינו יוצא ידי חובה, אבל כשלא משתנה הענין מחמת השמטתו, אפילו מחסיר כמה תיבות יוצא ידי חובה[548], ולדעתם זו היא ששנינו בירושלמי: אין מדקדקים בטעויותיה[549]. ויש סוברים שאפילו כשלא משתנה משמעות הענין מחמת השמטתו, כל שהשמיט תיבה אחת – ואפילו אות אחת[550] – אינו יוצא ידי חובה[551], שנאמר לענין קריאת המגילה: ככתבם וכלשונם[552], ואותה ששנינו בירושלמי: אין מדקדקים בטעויותיה[553], פירשו בענין אחר[554].

בקריאה לא מדויקת

הטועה וקורא את המגילה בניקוד שונה, נחלקו בדבר ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים, שכשהניקוד משנה את משמעות התיבה – כגון הקורא: ישב במקום: יושב[555], או נפל במקום: נופל[556] - אינו יוצא ידי חובה, אבל כשאינו משנה את משמעות התיבה – כגון הקורא: יהודיים במקום הכתוב: יהודיים[557] – יוצא ידי חובה[558], ולדעתם אותה ששנינו בירושלמי: אין מדקדקים בטעויותיה[559], היינו דוקא באופן שאין הטעות משנה את משמעות התיבה[560]. ויש סוברים, שאפילו טעות המשנה את משמעות התיבה אינה מעכבת[561], ולדעתם זו היא ששנינו בירושלמי: אין מדקדקים בטעויותיה[562].

על מקרא מגילה, אם טעונה כוונה לצאת ידי חובת המצוה, שיש סוברים שתלויה במחלוקת האם מצוות-צריכות-כוונה*, ועל כך שיש סוברים שמקרא מגילה לדברי הכל צריכה כוונה, משום שהקריאה היא לפרסום הנס[563], וקריאה בלא כוונה של מצוה אלא כאיגרת בעלמא, אין בה פרסום הנס, ע"ע מצוות צריכות כוונה.

על כך שהמתנמנם אינו חשוב כישן, והקורא את המגילה כשהוא מתנמנם יוצא ידי חובה, ועל כך שנחלקו אם השומע את קריאת המגילה כשהוא מתנמנם יוצא ידי חובה, ע"ע ישן[564].

על הישן שאינו מצטרף לעשרה לענין קריאת המגילה, אף לסוברים שמצטרף למנין לדבר-שבקדושה*[565], לפי שבמגילה צריך עשרה לפרסם את הנס[566], ובישן אין הנס מתרפסם, ע"ע ישן[567].

על כך שמבטלים מקרא מגילה משום כבוד התורה, אף על פי שמבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה[568], ע"ע כבוד חכמים[569].

נענוע המגילה בתיבות "האגרת הזאת"

הקורא את המגילה, כשיאמר את התבות: האגרת הזאת[570], ינענע המגילה[571]. ויש מן האחרונים שכתבו, שינענע את המגילה אף באמירת התבות: אגרת הפורים הזאת השנית[572].

וי"ו של ויזתא

האות ו שבתיבה: ויזתא[573], יש מן הראשונים שכתבו, שעל קריאתה אמרו בגמרא שצריך למותחה בזקיפה - היינו שצריך להאריך בקריאתה[574], ולא לחוטפה[575], או להגביה הקול בקריאתה[576] - לרמז שכל עשרת בני המן נתלו יחד על עץ אחד[577]. על הסוברים שעל כתיבתה אמרו שצריך למותחה בזקיפה, ע"ע מגילת אסתר[578].

בלילה ההוא נדדה שנת המלך

הפסוק: בלילה ההוא נדדה שנת המלך[579], יש מן הראשונים שכתבו שנהגו בקריאתו להרים את הקול יותר משאר המגילה[580], ששם היא התחלת גאולת אסתר[581].

מנהג ההכאה ב"המן"

קריאת המגילה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שנהגו – התינוקות[582], או אף הגדולים[583] – לקחת אבנים חלקות – או לוחות עץ[584] - ולכתוב עליהם המן, ולהקיש זו על זו בעת קריאת המגילה ב"המן" – בהזכרת שמו, או רשעו, או מפלתו[585] – ועל ידי כך למחוק את שמו[586], לקיים הכתוב: ושם רשעים ירקב[587], וכן את הכתוב: תמחה את זכר עמלק[588]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיו נוהגים בהכאה בלבד – ברגל[589] או ביד[590] – בלא מחיקת שמו של המן[591]. המקומות בהם נהגו להכות, מצינו בהם כמה מנהגים: יש שכתבו, שמכים בכל הזכרת שמו של המן[592], ומהם שכתבו שאף בהזכרת שמות בניו[593]. ויש שכתבו, שמכים דוקא במקומות שבהם נזכר במפלתו[594]. ויש שכתבו, שדוקא במקומות בהם נזכר המן בתואר, כגון "המן האגגי"[595], או "הרע"[596], וכיוצא בזה[597]. ויש שכתבו, שמכים בהזכרה הראשונה של המן בכתוב: אחר הדברים האלה גדל וגו'[598], ובשם המן האחרון בפסוק: כי המן בן המדתא צורר וגו'[599]. ויש שכתבו, שמכים בקריאת "גם הנה העץ"[600], ובקריאת עשרת בני המן[601]. ויש שכתבו, שמכים בכתוב: ויכו היהודים[602], עד סוף עשרת בני המן[603]. ויש שלא נהגו להכות בהמן[604].

אמירת זצ"ל ושר"י

מקרא מגילה, יש מן הראשונים שכתבו, שבכל פעם שמזכירים במגילה את מרדכי, אומרים הציבור: זכר צדיק לברכה, כדין המזכיר צדיק, וכשמזכירים את המן, אומרים: שם רשעים ירקב, כדין המזכיר רשע[605].

נשיקת התפילין באמירת ו"יקר"

התיבה: ויקר[606], יש מן האחרונים שכתבו שנהגו בקריאתה לשים את היד על התפילין ולנשקה[607].

ניגון יפה בפסוק האחרון

הפסוק האחרון של המגילה, יש שנהגו לנגנו בניגון יפה[608].

הכתובה בין הכתובים

מגילה הכתובה בין הכתובים – היינו שהיא מחוברת כמגילה אחת יחד עם שאר כתבי הקודש[609] – אין יוצאים בה ידי חובה[610], לפי שצריך שתהיה אגרת לעצמה, שעל ידי כך מתפרסם הנס יותר, שכשהיא בין הכתובים נראה הקורא בה כקורא במקרא[611]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת אמוראים, שבדיעבד יוצאים ידי חובה במגילה הכתובה בין הכתובים[612].

ביחיד

מגילה הכתובה בין הכתובים, אם היחיד קורא בה, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שחלוק דין היחיד מדין הציבור, והיחיד קורא בה[613] – לכתחילה[614], או על כל פנים בדיעבד[615] – ומן האחרונים יש שכתבו בטעם הדבר, לפי שביחיד מתקיים פרסום הנס אף במגילה הכתובה בין הכתובים, שכך היתה הדרך שיכתבו הספרים בגלילה דוקא לצורך הציבור, לקריאת ההפטרות ושאר קריאות, אבל היחיד לעולם אינו קורא בהם, ועל כן כשקורא במגילה ניכר שאין הוא כקורא שאר קריאות אלא קורא את המגילה[616]. ויש סוברים שאין חילוק בין היחיד לציבור[617], ומהם שכתבו בטעם הדבר, שאף בו לא מתקיים פרסום הנס מתוך מגילה הכתובה בין הכתובים[618].

בזמנה

מגילה הכתובה בין הכתובים, אם אף בזמנה אין קוראים בה את המגילה, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שלא אמרו שאין קוראים במגילה הכתובה בין הכתובים אלא בקריאה שלא בזמנה, שלדעתם בקריאה בזמנה לא צריך לפרסם את הנס על ידי קריאת המגילה, שפרסום הנס מתקיים מחמת דברים אחרים[619]. ויש סוברים שאף בזמנה אין קוראים במגילה הכתובה בין הכתובים[620].

שלא בבית הכנסת

קריאת מגילה שלא בבית הכנסת מתוך מגילה הכתובה בין הכתובים, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שלא אמרו שאין קוראים במגילה הכתובה בין הכתובים אלא בבית הכנסת, שהוא מקום ציבור וצריך בו פרסום הנס, אבל שלא בבית הכנסת קוראים בה, ואפילו הם עשרה[621]. ויש סוברים שאין חילוק בדבר, ואפילו שלא בבית הכנסת אין קוראים במגילה הכתובה בין הכתובים[622].

כשמידת המגילה שונה משאר הכתובים

מגילה הכתובה בין הכתובים, אולם קצרה או ארוכה היא – בחלקה העליון או התחתון[623] – משאר הכתובים, יוצאים בה ידי חובה[624], שניכרת היא בפני עצמה[625].

נשימה בין הפסוקים

קריאת המגילה צריך לקוראה כולה כאחת, משום שנקראת איגרת[626]. ויש מן הראשונים שכתבו שמטעם זה נהגו שלא יפסיק הקורא בנשימה בין פסוק לפסוק, אלא תיכף לסיום הפסוק יתחיל באותה נשימה פסוק שלאחריו[627]. ויש מן הראשונים שכתבו, שיכול להפסיק בכדי נשימה בין פסוק לפסוק, ומכל מקום לא ישהה – בין הפסוקים[628], ואף באמצע הפסוק[629] - יותר מכך[630].

החשובים בין הפרקים

המקומות במגילה החשובים פרקים בנוגע לדין ההפסק ביניהם – שיש סוברים ששואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם[631], ויש סוברים שפוסק לכל דבר שיש בו צורך קצת[632] - נסתפקו אחרונים בדבר[633]. ויש מן האחרונים שכתבו שהם מתחילת המגילה עד הפסוק: איש יהודי[634], ומהפסוק איש יהודי ועד הפסוק: בלילה ההוא[635], ומן הפסוק בלילה ההוא ועד סוף המגילה[636]. ויש מן האחרונים שכתבו שפרשיותיה של המגילה – אף על פי שסתומות הן[637] – הן החשובות פרקים[638]. דיני ההפסקה בקריאת המגילה – בפרקים, ובאמצע הפרק - הן כדיני ההפסקה בקריאת הלל* השלם[639], ועל כך ע"ע הלל[640].

דיני השהייה בקריאת המגילה הם כדיני השהייה בקריאת הלל*[641], ועל כך ע"ע הלל[642].

הערות שוליים

  1. עי' משנה מגילה ב ב; רמב"ם מגילה פ"א ה"א; טוש"ע תרפז א.
  2. אסתר ט כח.
  3. עי' ירו' מגילה פ"א ה"א, וכ"מ בבבלי מגילה ב ב ויז א ויח א.
  4. עי' חידושי רבי משה מאימראן מגילה יד א ובכורי שלמה או"ח סי' ט אות ס וטו"א מגילה ד א, בביאור הגמ' מגילה יד א, שלא הותירו הנביאים על הכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה, וע"פ מגילה שם ז א, שמצות מקרא מגילה נאמרה ברוה"ק.
  5. מגילה יד א.
  6. בכורי שלמה שם אות סה. ועי' להלן, שי"ס שהק"ו דרשה גמורה היא.
  7. עי' להלן.
  8. ע"ע.
  9. טו"א שם.
  10. עי' רש"ש מגילה יד א; עי' אב"נ דלהלן.
  11. רש"ש שם. ונ' שלדבריו הלימוד בק"ו אינו דרשה גמורה אלא אסמכתא.
  12. שמות יז יד. אב"נ או"ח סי' תקטז אות כד, בד' הירושלמי מגילה פ"א ה"ה, ועי' ירו' שם, וכלי חמדה ויקרא שם ובנין שלמה ח"א סי' נח בביאורו, שהתיבה: בספר מרמזת על הכתובים, שנאמר במגילת אסתר: ונכתב בספר, וללמד שענין נקמת עמלק ומחייתו צריך להיות כתוב גם בכתובים, והיינו במגילת אסתר שבכלל הכתובים היא, ומכיון שיש סמך בתורה לכתיבת המגילה, אף כל המצוות הכתובות בה, כגון קריאתה, הרי הן רמוזות בתורה.
  13. שעורי הגרי"ד מגילה ב א, נדפס בישורון ח"ח עמ' שסו.
  14. שיעורי ר' שמואל מכות כג ב.
  15. ע"ע הלל.
  16. ע"ע הנ"ל.
  17. ע"ע מדות שהתורה נדרשת בהן. חת"ס או"ח סי' קסא ובנין שלמה ח"א סי' נח, בביאור הגמ' מגילה יד א. ועי' תורי"ד מגילה כ א ושדה יצחק (חיות סי' מג) שחיוב מקרא מגילה הוא מה"ת, וצ"ב אם פירשו הק"ו כדעה זו או כדעה שבציון 18.
  18. עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלג: ואפשר.
  19. שו"ת ערוגת הבושם ח"ב סי' קפא.
  20. בנין ציון החדשות סי' קפ.
  21. רשב"א מגילה יט ב; רשב"א וריטב"א מגילה ה ב בשם הרמב"ן; מאירי מגילה יט ב; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' רי וצ"פ מגילה פ"א ה"א ומכות כג ב וקול אליהו ח"ב מחנה ישראל מגילה פ"א ה"ב בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"א, ותשובה מאהבה שם וחת"ס או"ח סי' קסא ושבט סופר סי' פא וזרע אמת סי' צח ושערי תורה עדות ח"ב כלל כה פרט ו ושו"ת תורת חסד או"ח סי' לח אות ח ושדי חמד מערכת הדלת כלל כה והעמק שאלה שאילתא לה אות ב וזכר יצחק סי' נג בד' הרמב"ם שם הי"א, ועי' ציון 115; כס"מ הל' מגילה פ"ה ה"ו: מקרא מגילה דברי קבלה, ועי' חו"י שבציון 38, שהכס"מ לא שת לבו לדקדק בזה; חת"ס ושבט סופר והעמק שאלה ושדי חמד ותורת חסד שם, בד' הר"ן מגילה ב א בשם הגאונים, וזרע אמת שם, בד' הר"ן ר"ה ה ב ותענית ז א, ועי' זרע אמת שם, שאע"פ שהוכיח הר"ן תענית שם ע"פ ירושלמי: דלא מיקרי דברי קבלה, מ"מ במסקנת דבריו דחה הראיה מהירו' וסבר שמקרא מגילה חשוב דברי קבלה, ועי' לשון הר"ן מגילה ב ב: אין מבטלין העבודה דאורייתא מגילה דרבנן, ואפשר שכוונתו שאע"פ שחשוב ד"ק, מ"מ אין חמורים הם כשל תורה, לומר שידחה מ' דאורייתא; שו"ת תשובה מאהבה שם, בד' בעה"מ מגילה ד א; ט"ז או"ח סי' תרפז ס"ק ב; עי' טו"א מגילה ד א וה א ושם ב; פמ"ג פתיחה כוללת ח"א אות יח וח"ג אות ה ואות ל וסי' ס א"א ס"ק ג ופתיחה לסי' ריט וסי' רלה א"א ס"ק ד-ה וסי' תרפז מ"ז ס"ק א וסי' תרפח א"א ס"ק יב וסי' תרצ א"א ס"ק ו; יעיר אזן מערכת הא' אות צו וכסא רחמים מס' סופרים פי"ד הי"ח; עי' ישועות יעקב או"ח שם ס"ק ג. ועי' בעה"מ..:מפני שנכתב בספרי הקודש..וצ"ב...אם כוונתו למקרא מגילה או לעצם.. וכן האם...
  22. אסתר ט כח. עי' ציון 1 ואילך.
  23. עי' ציון 4 ואילך. טו"א שם ד א. ועי' מאירי שם: שתקנת נביאים היא.
  24. נוב"י מהדו"ק או"ח סי' מא; טו"א שם וה א ויט ב; עי' קו"א על הטו"א מגילה ד א אות יט, בד' הר"ן מגילה א א, שכ' שבני הכפרים פטורים ממגילה של לילה, שמגילה של יום עיקר; שלחנו של אברהם סי' תרצב ס"ד; שו"ת פני מבין או"ח סי' תרפז ס"א; ישועות יעקב סי' תרצ ס"ק ו; דעת תורה סי' תרפז ס"א ושו"ת חזון נחום סי' קכג, בד' תוס' מגילה ד א; פרחי ציון על כפתור ופרח פ"ה (עמ' קע א).
  25. אסתר ט כח.
  26. עי' תוס' שם; נוב"י שם; ישועות יעקב שם.
  27. עי' לעיל.
  28. עי' מגילה ז, לענין הקורא למפרע.
  29. ע"ע סעודות פורים וע' פורים.
  30. טו"א שם, ועי' ריטב"א דלהלן, שלא הוקשה זכירה לעשיה לענין זה.
  31. עי' ציון 150 ואילך.
  32. טו"א שם.
  33. עי' ריטב"א מגילה ב ב, שאין למדים מחיוב מקרא מגילה בלילה לענין חיוב סעודה בלילה, שלא הוקש זכירה לעשיה לענין זה, ומ' שחיוב המגילה בלילה נלמד מן הכתוב ואינו אסמכתא, ועי' ציון 21 שלדעתו חיוב מגילה הוא מד"ק; עי' רשב"א מגילה ד א ושו"ת יבי"א ח"א או"ח סי' מג בדעתו; כלי חמדה על המועדים פורים סי' לט, מבן המחבר, וכתר המלך מגילה פ"א ה"ג ואבן הראשה (קלאצקין) סי' יז ומשנת יעבץ או"ח סי' עז אות ב, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"ג: ומצוה לקרותה בלילה וביום.
  34. ע"ע אשה ציון 193 ואילך.
  35. ע"ע הנ"ל ציון 206, ועי' ציון 46. טו"א שם: ומסתבר לי, ועי"ש שמשום כך איש שאינו יכול לצאת יד"ח ד"ק, כגון שאינו יכול לקרוא בעצמו ואין איש אחר שיכול להוציאו, ישמע המגילה מאשה, שבזה יוצא עכ"פ חיובו מדרבנן.
  36. עי' ציון 10 ואילך.
  37. אב"נ או"ח סי' תקטז אות כא ואילך, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"א והראב"ד שם, שלא השיג, ועי' אב"נ שם שכ"מ מהירו' מגילה פ"א ה"ה.
  38. מהרש"א מגילה ג ב לרש"י ד"ה את וט"ז או"ח סי' תרפז ס"ק ב, בד' הר"ן מגילה ב ב (בדפי הרי"ף); חכמת שלמה או"ח סי' תרצה ס"ג; שו"ת חו"י סי' ט, ועי"ש שהכס"מ שם לא שת לבו לדקדק בזה; כלילות שמואל (נדפס בסו"ס שאילות שמואל) כללי דלת אות כד, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"א; דובב מישרים ח"א סי' טו, ע"פ רש"י תענית טו א ד"ה ובקבלה; שיעורי ר' שמואל מכות כג א; שעורי הגרי"ד מגילה ב א, נדפס בישורון ח"ח.
  39. עי' ציון 14. שיעורי ר' שמואל שם.
  40. עי' ציון 13. שעורי הגרי"ד שם.
  41. חו"י שם.
  42. עי' להלן.
  43. עי' אחרונים דלהלן, וע"ע דברי קבלה ציון 45 ואילך
  44. אסתר ט כח. עי' מגילה ב ב וכ א. חכמת שלמה שם; דובב מישרים שם.
  45. ע"ע אשה ציון 81 ואילך.
  46. ציון 193 ואילך, ושם ציון 206 ואילך. ועי' טו"א מגילה ד א ושו"ת זכרון יהודה (גרינוואלד) סי' עח, שאע"פ שחיוב מגילה הוא מד"ק לסוברים כן, בנשים שחיובן מחמת הסברא "שאף הן היו באותו הנס", אין החיוב אלא מדרבנן, ועי' אחרונים הנ"ל שלפי שחיוב הנשים קלוש משל האנשים אינן מוציאות אנשים במ"מ, וע"ע שומע כעונה. ועי' ישוע"י סי' תרפט ס"ק א, שכיון שיש לאו של לא תסור על מצוות דרבנן, אף חיובן של נשים בכלל ד"ק.
  47. ע"ע עבד כנעני.
  48. ציון 572 ואילך.
  49. ציון 442 ואילך.
  50. עי' להלן.
  51. ע"ע אנדרוגינוס ציון 4 ואילך, וע' טומטום ציון 322 ואילך.
  52. ציון 575 ואילך.
  53. ציון 582 ואילך.
  54. ציון 23 ואילך.
  55. עי' ציון 45 ואילך.
  56. בה"ג הל' מגילה, בד' התוספתא מגילה פ"ב ה"ז: נשים וכו' פטורים, ופי' פטורים ממקרא מגילה וחייבים בשמיעתה; העיטור עשרת הדברות הל' מגילה דף קיג טור ד: ומסתברא; רוקח הל' פורים סי' רלו; הג"מ מגילה פ"א ה"א, בשם רבינו שמחה; עי' גי' ר"ח מגילה ד א: נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, והג"מ שם בדעתו. ועי' טו"א מגילה ד א, שלא ברור הטעם לחלק בחיוב הנשים, ועי' להלן.
  57. ע"ע אשה ציון 193 ואילך.
  58. ע"ע הנ"ל ציון 206.
  59. עי' ציון.
  60. שאילת יעקב (פרגר) ח"א סי' יג.
  61. ערוה"ש סי' תרפט סעי' ה; עי' שפ"א מגילה ד א, ועי"ש שתלוי הדבר בפי' הטעם של "אף הן היו באותו הנס", שלסוברים שאף הן היו בסכנה וניצלו (ע"ע אשה ציון 198 ואילך), הרי שמחמת כן חיובם שווה לחיובם של אנשים, ולסוברים שע"י נעשה הנס (ע"ע הנ"ל ציון 204), ה"ז תקנה בפ"ע וחיובם פחות משל אנשים, וכ"כ במשאת המלך מועדים סי' נא.
  62. חלק"י או"ח סי' לו. ועי' שו"ת אב"נ או"ח סי' תקיא, שכ' בטעם הדבר שבקריאת המגילה יש שני ענינים, פרסום הנס וזכירת מעשה עמלק, ומשום פרסום הנס החיוב הוא בשמיעה (עי"ש טעמו), ומשום זכירת מעשה עמלק החיוב הוא בקריאה, ואין לחייב אשה בזכירה מטעם שאף היא היתה באותו הנס, שאין המצוה לזכור את הנס אלא את שהיה רוצה לעשות לישראל, ועי' הג' ברוך טעם על הטו"א מגילה ד א ושו"ערוגת הבשם או"ח ח"ב סי' רו, שכ' טעם הדבר, לפי שהנביאים דרשו חיוב מגילה בק"ו מן השירה שנצטוו עליה ביצי"מ, ושם היה חילוק בין אנשים לנשים, שהאנשים אמרו בעצמם שירה, והנשים לא שרו בעצמן אלא שמעו ממרים.
  63. עי' רש"י ערכין ג א ד"ה לאתויי: שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם, ותוס' ערכין שם בדעתו; עי' תוס' מגילה ד א ד"ה נשים, ושם שכ"מ מלשון הגמ' שם לגי' שלפנינו: נשים חייבות במקרא מגילה, ול"כ, לשמוע מקרא מגילה; עי' סמ"ג הל' פורים; עי' ספר המאורות מגילה שם, שנשים מוציאות אנשים במ"מ, ומ' שחיובם שווה; עי' הג"מ שם וראש יוסף מגילה ד א לתוס' ד"ה נשים וראשון לציון שם ומעשה רוקח ואו"ש מגילה פ"א ה"א, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"א; עי' טוש"ע תרפט ב, דעה ראשונה. ועי' מגילה ד א לגי' שלפנינו: נשים חייבות במקרא מגילה, וראש יוסף שם, שלגי' זו פשוט שחיובם של נשים בקריאה, ועי' ראשל"צ שם, שכ"מ מהמשנה מגילה יט ב: הכל כשרים לקרות את המגילה.
  64. ציון 77 ואילך.
  65. ציון 81 ואילך.
  66. תפלה לדוד משפט ברכות המגילה (ד' פה ב); פלא יועץ ע' פורים; בן איש חי פרשת תצוה הל' פורים; זכרונות אליהו מערכת מ אות ה, בשם רבו.
  67. עי' להלן. תפלה לדוד ופלא יועץ וזכרונות אליהו שם.
  68. מג"א סי' תרצב ס"ק ה;
  69. עי' לעיל.
  70. עי' לעיל.
  71. עי' ציון הנ"ל. רמ"א תרפט ב, בשם מרדכי מגילה רמז תשעט, ועי' הגי' במרדכי שלפנינו: על משמע מגילה. וכ"כ בשעה"צ סי' תרפט ס"ק טז ובמ"ב סי' תרצב ס"ק יא, ועי' מ"ב דלהלן. ועי' מנחת פתים דלהלן.
  72. ח"א כלל קנה סעי' יא; מ"ב סי' תרפט ס"ק ח; מנחת פתים סי' תרפט סעי' ב, ועי"ש שנוסח זה עדיף מהנוסח: לשמוע מגילה, שאין לו פירוש מבואר. ועי' ימי הפורים (שכטר, עמ' קא), בשם ר"נ קרליץ, שנוסח זה עדיף, שבו יוצאים יד"ח גם לסוברים שנשים חייבות בקריאה כאנשים.
  73. פר"ח סי' תרפט סעי' ב; שלחן גבוה סי' תרפט ס"ק ח; מטה יהודה סי' תרפט ס"ק א.
  74. עי' ערכין ג א, לגי' שלפנינו: הכל כשרים לקרות את המגילה וכו' לאיתויי נשים, וכ"ה הגי' ברש"י שם ד"ה לאתויי ורא"ש מגילה פ"א סי' ד וחי' הר"ן מגילה ד א וש"ר, ועי' שיטמ"ק ערכין שם לתוס' שם, שיש ספרים שגרסו בגמ' שם: לאתויי קטן. ועי' פמ"ג סי' תרפט א"א ס"ק ו, שאשה ראוי שתהיה לה מגילה כשרה ותקרא לעצמה
  75. מג"א סי' תרפט ס"ק ו, בשם מדרש הנעלם רות; בן איש חי שנה ראשונה פ' תצוה הל' פורים סעי' א. ועי' חיי"א כלל קנה סעי' יא, שלשון זו לא נמצא בזוהר חדש רות, ועי' בהגר"א שם ס"ב שכ' לשון כעי"ז בשם המדרש (וכ"ה הגי' שלפנינו): אבל הן אינן קוראות לאחרים, ועי' חיי"א שנסתפק אם כוונתו שאינה קוראת כלל או שאינה קוראת אלא לאחרים, ועי"ש שהכריע שלכתחילה תשמע מפי אחר, ואם אין מי שיקרא לפניה תקרא בעצמה. ובטעם הדבר, כתבו ערוה"ש תרפט שם ושו"ת דברי יציב ח"ב סי' רצד, לפי שאשה אינה חייבת אלא בשמיעה, וצ"ב כוונתם.
  76. עי' לעיל. עי' סמ"ג דלהלן.
  77. האשכול הל' חנוכה ופורים סי' ט, בד' הבה"ג הל' מגילה; סמ"ג הל' פורים, בד' התוספתא מגילה פ"ב ה"ז; עי' ראש יוסף דלהלן.
  78. ע"ע ציון 54. עי' סמ"ג ורא"ם שם בדעתו, וכ"כ בראש יוסף מגילה ד א. ועי' רא"ם שם, שאע"פ שביחיד ל"ש הטעם של כבוד הציבור, מ"מ מכיון שהשוו את המגילה לקרה"ת, ובקרה"ת האשה אינה קוראת אפי' ליחיד, לפי שאין קרה"ת אלא בציבור, קבעו כן אף לענין מגילה, שלא יהיה חילוק בין יחיד לרבים, ועי' ראש יוסף שם, שבדיעבד האשה מוציאה את האיש.
  79. רש"י ערכין ג א ד"ה לאתויי; תוס' ערכין שם ד"ה לאתויי ומגילה ד א ד"ה נשים.
  80. עי' שו"ת פני מבין סי' רכח ס"ק ג, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"ב, ועי' להלן; עי' שו"ת אב"נ או"ח סי' תקיא; עי' באה"ל סי' תרפט סעי' ב וקה"י מגילה סי' ד, בד' הב"י סי' תרפט. ועי' ציון 321 ואילך, שי"ס שהשמיעה מעכבת בקריאה המגילה משום פרסום הנס, וצ"ב האם כוונתם שבמגילה משום פרסום הנס תקנו חיוב שמיעה מלבד חיוב הקריאה, או שחיוב הקריאה של מגילה שונה משאר חיובי הקריאה, שתקנוה כך שתהיה השמיעה מעכבת, ועי' קה"י ובאה"ל שבציון 323, שנקטו שהשמיעה חיוב נוסף על הקריאה היא.
  81. עי' באה"ל סי' תרפט סעי' ב. ועי"ש שמטעם זה, חרש אע"פ שאינו שומע מ"מ אינו נפטר מחיוב הקריאה.
  82. עי' שו"ת פני מבין סי' רכח ס"ק ג, בד' התוספתא מגילה פ"ב ה"ז; עי' אחרונים בדעת ראשונים שבציון 325, שהשמיעה אינה מעכבת, ונ' שנקטו שאין במגילה אלא חיוב קריאה בלבד. ועי' שו"ת אב"נ או"ח סי' תמב ס"ק ד, ונ' מדבריו שאף לסוברים שהשמיעה מעכבת, אי"ז חיוב נוסף אלא תנאי בדיבור.
  83. ציון 118.
  84. עי' לעיל.
  85. פני מבין או"ח סי' רכח אות ג; עי' פמ"ג או"ח תרפט מ"ז ס"ק א, בשם אביו.
  86. ציון 187 ואילך.
  87. מגילה כא ב ורש"י שם ד"ה מנ"ח; רמב"ם מגילה פ"א ה"ג; טוש"ע תרצב א.
  88. ציון 15.
  89. עי' משנה מגילה כא א וגמ' דלהלן בביאורה.
  90. גמ' מגילה שם ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  91. טור שם.
  92. תוס' מגילה ד א ד"ה חייב, בשם ר"י; מח"ו סי' רנב, בשם רש"י; או"ז הל' מגילה סי' שסט ושעט והמנהיג שם ומרדכי מגילה רמז תשפא ורשב"א מגילה שם ורא"ש מגילה פ"א סי' ו והג"מ מגילה פ"א ה"ו ואבודרהם הל' פורים וסמ"ג הל' מגילה וריטב"א ור"ן מגילה ב ב (בדפי הרי"ף) וחי' הר"ן מגילה שם והאגודה מגילה פ"א, בשם ר"ת; מאירי מגילה שם וכא ב; א"ח ח"א הל' מגילה ופורים וכלבו סי' מה, בשם הרא"ה והר"י מקורביל; נמו"י שם, בשם ספר המנהגות; מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' קלג; אהל מועד שער מו"ק דרך ב נתיב ו; שו"ת מן השמים סי' טו; ספר המחכים; העיטור עשרת הדיברות הל' מגילה דף קיג טור ד; המאורות מגילה כא א. ועי' מרדכי והג"מ והאגודה שם ומהרי"ל הל' פורים, שהמהר"ם מרוטנבורג היה נוהג לברך שהחיינו בלחש תוך כדי שהקהל עונה אמן על הברכה הקודמת, כדי לקיים דברי ר"ת הנ"ל.
  93. עי' ציון 160 ואילך. תוס' שם; או"ז שם סי' שסט; המנהיג שם; מרדכי שם; רשב"א שם; רא"ש שם; הג"מ שם; אבודרהם שם; ריטב"א שם; סמ"ג שם; מאירי שם ד א; ר"ן וחי' הר"ן שם; העיטור שם; אהל מועד שם. ועי' המאורות והעיטור שם שכ' הטעם, שכל קריאה וקריאה מצוה בפני עצמה היא, וכעי"ז כ' בא"ח וכלבו שם, וצ"ב האם אף לדעתם היינו משום שמגילה של יום היא העיקר, או שלדעתם מגילה של יום ושל לילה שווים, ומ"מ חשובות הן כמצוות שונות.
  94. רא"ם על הסמ"ג שם, בד' ר"ת שם.
  95. נמו"י שם, בשם ספר המנהגות.
  96. רמב"ם מגילה פ"א ה"ג; המנהיג הל' מגילה, בשם ה"ר משה ש"צ; פרדס הגדול סי' רה; מח"ו שם; מרדכי מגילה רמז תשפא ותוס' הרא"ש מגילה ד א, בשם רשב"ם; יראים סי' רסח; רוקח סי' רלז; שבלי הלקט סי' קצח וסי' ר; פסקי ריא"ז מגילה פ"ג ה"א; תניא רבתי סי' מ ענין קריאת המגילה; טור תרצב; הפרנס סי' רע; ליקוטים מהל' אמרכל הל' פורים, בשם גאונים.
  97. עי' מ"מ מגילה שם ורא"ם על הסמ"ג הל' מגילה אות לז פי' א וחי' רבי מאיר שמחה מגילה ד א, ומועדי ה' על הרא"ם שם בד' הב"י סי' תרצב, בד' הרמב"ם שם.
  98. עי' לעיל.
  99. רא"ם שם, פי' ב, בד' הרמב"ם שם. ועי' דינא דחיי על הסמ"ג שם, שהעיקר כפי' זה.
  100. עי' בהגר"א סי' תרצב סעי' א.
  101. א"ח הל' מגילה ופורים אות ז וכלבו סי' מה, ועי"ש שהוא מירו', ועי' ערוה"ש סי' תרצב סעי' ה, שלא מצא כן בירו', ועי' בהגר"א תרצב ס"ק ח שציין לירו' מגילה פ"ד ה"א, ושם שדברי הירו' אמורים לענין ברכה"ת, ומ' מבהגר"א שם שהראשונים הנ"ל נקטו שברכת הרב את ריבנו היא ברכה על המגילה, וטעם הפטור ביחיד הוא לפי שדינה כברכה"ת שלא נתקנה ברכה שלאחריה אלא בציבור, ע"ע ברכת התורה ציונים 22 ואילך, 32 ואילך, וכ"נ מדברי אבודרהם שבציון 106, ועי' להלן שי"ס שהפטור ביחיד הוא מטעם אחר, ועי' דמש"א שם שהגר"א הסכים, שאע"פ שהירו' שם לענין ברכה"ת, ה"ה למגילה, ועי' באה"ל סי' תרצב ד"ה אלא שכוונת הגר"א לדחות דברי א"ח וכלבו שם, שאין דברי הירו' אמורים אלא לענין ברכה"ת; רמ"א תרצב א. ועי' באור הלכה שם, שכ' טעם נוסף שלא יברכה היחיד, לפי שאינה ברכה חיובית אלא תלויה במנהג, עי' ציון 90, ואע"פ שכיום נתפשט המנהג לאמרה (עי' ציון 92), מ"מ אפשר שלא נתפשט המנהג אלא בציבור.
  102. מהרי"ל מנהגים הל' פורים אות ח; שבלי הלקט פורים סי' קצה; שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרסה; מט"מ סי' תתרז; א"ר תרצב ס"ק ח; בן איש חי פרשת תצוה אות יג.
  103. ועי' ערוה"ש סי' תרצב ס"ה.
  104. אבודרהם הל' ברכת המצוות ד"ה ובעשיית המצות, ועי' אבודרהם דיני קריאת התורה ד"ה וא"ת וא"ר סי' תרצ ס"ק ו בדעתו; עי' תשובות המיוחסות לרמב"ן סי' רב וא"ר שם בדעתו; ב"ח סי' תרצב, בד' הטור שם; נוהג כצאן יוסף, בד' תוס' פסחים קד ב ד"ה כל; עי' שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקמ: ועל התקנות מברכים לפניהם ולאחריהם כדמברכינן בהלל ומקרא מגילה. ועי' ראשונים שבציון 102, ועי' א"ר שם שכ"מ משאר פוסקים. ועי' ראשונים שתמהו, שאם היא ברכה על קריאת המגילה, מדוע ברכה זו פותחת בברוך הלא היא סמוכה לברכה שלפניה.
  105. ע"ע קריאת התורה. אבודרהם שם.
  106. עי' שו"ת תשובה מאהבה סי' רי ד"ה ועוד ידי ואב"נ או"ח סי' תקטז אות כו ושערי תורה עדות ח"ב כלל כה פרט ו ושו"ת תורת חסד שם או"ח סי' לח אות ח ושדי חמד מערכת הדלת כלל כה ושו"ת שבט סופר סי' פא והעמק שאלה שאילתא לה אות ב וזכר יצחק סי' נג, בד' הרמב"ם מגילה פ"א הי"א, לענין עיירות המסופקות אם מוקפות הן חומה מימות יהושע, וצ"פ מגילה פ"א ה"א, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"א; פמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"א אות יח, ועי' סי' תרפח א"א ס"ק ד וס"ק יב, לענין עיירות המסופקות, ועי' סי' תרפז מ"ז ס"ק א וסי' תרצב מ"ז ס"ק ג, לענין קריאה ביה"ש; חת"ס או"ח סי' קסא, בד' השו"ע או"ח סי' תרפח ס"ד; בית יצחק (חבר) שער הספקות סי' כב; ישועות יעקב סי' תרפח ס"ק ג.
  107. מגילה ה ב. חת"ס או"ח סי' קסא; בית יצחק שם.
  108. ע"ע טומטום ציון 4 ואילך.
  109. תוספתא מגילה פ"ב ה"ז.
  110. בית יצחק שם; ישועות יעקב שם; שו"ת תורת חסד או"ח סי' לח אות ז. ועי' טו"א מגילה ה ב שדחה הראיה מטעם שחשוב כספק שיש בו תרתי דסתרי, ועי' ישועות יעקב ותורת חסד שם, שדחו דבריו.
  111. עי' ציון 15 ואילך.
  112. חת"ס או"ח סי' קסא, בד' השו"ע שם.
  113. עי' ציון 21 ואילך.
  114. ע"ע דברי קבלה. שו"ת תשובה מאהבה ושערי תורה שם ושו"ת תורת חסד שם אות ח ושדי חמד ושבט סופר והעמק שאלה וזכר יצחק שם ועמודי אש בד' הרמב"ם שם הי"א, וצ"פ שם בד' הרמב"ם שם ה"א; פמ"ג שם פתיחה כוללת שם וסי' תרפז מ"ז ס"ק א וסי' תרפח א"א ס"ק ד וסי' תרצב מ"ז ס"ק ג. ועי' אחיעזר ח"ג סי' יח, שאף לד' הרמב"ם שם בספק ד"ק הולכים להקל ומ"מ כ' להחמיר בעיירות המסופקות מטעם אחר.
  115. עי' ציון 36 ואילך.
  116. אב"נ שם. ועי' שו"ת בכורי שלמה או"ח סי' ט אות עג שהשיג. ועי' ציון 37.
  117. עי' רשב"א וריטב"א מגילה ה ב בשם הרמב"ן (ועי' רשב"א שם שמקורו בגאונים), וחת"ס ושבט סופר שם והעמק שאלה ותשובה מאהבה ושדי חמד שם ותורת חסד שם אות ח (פי' א) וחכמת שלמה סי' תרצה ס"ג בד' הר"ן מגילה ב א (בדפי הרי"ף) בשם הגאונים, וחת"ס שם ושו"ת זרע אמת או"ח סי' צח בד' הרמב"ם שם, לענין עיירות המסופקות אם מוקפות הן חומה מימות יהושע. ועי' חת"ס, שאע"פ שכ' הרמב"ם שם, שצריך לקרוא בי"ד ובט"ו, אין הדברים אמורים אלא בספק של תו"ת או באיקבע איסורא, אבל בספק סתם הולכים לקולא, ועי' זרע אמת שם, שאף לדעת הרמב"ם שם א"צ להחמיר בעיירות אלו מעיקר הדין אלא ממידת חסידות.
  118. עי' ציון 21 ואילך.
  119. ע"ע הנ"ל. רשב"א שם בשם הרמב"ן; חת"ס ושבט סופר והעמק שאלה ותשובה מאהבה ושדי חמד ותורת חסד שם, בד' הר"ן שם בשם הגאונים; חת"ס וזרע אמת שם, בד' הרמב"ם שם. ועי' שו"ת רמ"צ או"ח סי' לט, בד' הר"ן שם, שאע"פ שלא כ' בפירוש הטעם להקל משום שספק דברי קבלה להקל, מ"מ קרוב הדבר שלקח דבריו מדברי הרמב"ן והרשב"א שם.
  120. עי' ציון 36 ואילך.
  121. ע"ע ספק דרבנן. חכמת שלמה שם; רש"ה מאדלינגר (הובא בקובץ תורה מציון שנה ד חוברת ג סי' טו), בד' הר"ן שם.
  122. ר"ן שם.
  123. משנה מגילה יט א.
  124. אסתר ט כט.
  125. רש"י מגילה שם ד"ה כל תוקף, בביאור דברי רבי יוחנן דלהלן.
  126. עי' רבי יוחנן מגילה שם.
  127. אסתר שם כו.
  128. רש"י שם ד"ה ומה, בביאור דברי רב הונא דלהלן.
  129. רב הונא מגילה שם.
  130. אסתר ב ה. משנה שם.
  131. ר' יוחנן שם.
  132. רב הונא מגילה שם.
  133. אסתר ג א.
  134. מהרש"א מגילה שם ועיני יצחק מגילה פ"ב, ע"פ מגילה יג א: ואמאי קרי ליה יהודי, על שום שכפר בע"ז.
  135. אסתר שם. משנה שם.
  136. ר' יוחנן שם.
  137. רב הונא מגילה שם.
  138. תוספתא מגילה פ"ב ה"ט.
  139. אסתר ו א. ברייתא מגילה שם.
  140. ר' יוחנן שם.
  141. עיון יעקב מגילה שם.
  142. מהרש"א ח"א מגילה שם, ע"פ מגילה טו ב.
  143. רב הונא שם מגילה יט א.
  144. עי' ציון 124. מגילה יט א.
  145. עי' משנה מגילה כ א וגמ' שם ומשנה שם כ ב וגמ' שם.
  146. ציון 150.
  147. אסתר ט כח.
  148. גמ' שם כ א, וכעי"ז בגמ' שם ע"ב. ועי' מסכת סופרים פי"ד הי"ח: וכשם שקורין בתורה ומפטירין בנביא ביום כך חייבים במגילה לקרותה ביום, שנא' (אסתר שם א), ביום אשר שברו אויבי היהודים. ועי' שפ"א מגילה כ א, שמצדד שריב"ל הלומד מן הכתוב: אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, שמגילה נקראת בלילה וביום אינו לומד שקריאה של יום תלויה בדיני יום מן הכתוב: והימים האלה וגו' אלא מן הכתוב: אקרא יומם, שמ' ביום דוקא.
  149. עי' ציון 146 ואילך.
  150. רישב"ל ורבי חלבו במגילה ד א; ר' לוי במסכת סופרים פי"ד הי"ז; רמב"ם מגילה פ"א ה"ג; טוש"ע או"ח תרפז א.
  151. רש"י שם ד"ה אקרא, ע"פ יומא כט א.
  152. תהלים כב ג. רישב"ל שם.
  153. רש"י שם ד"ה ולשנותה. ועי' מהרש"א ח"א מגילה שם, שפי' באופן אחר.
  154. רש"י שם ד"ה יזמרך ע"פ פסיקתא רבתי יח ו.
  155. תהלים ל יג. רבי חלבו שם; ר' לוי שם.
  156. רש"י שם.
  157. מסכת סופרים שם.
  158. רש"י שם. ועי' המנהיג הל' מגילה שכ' שלמדים החיוב לקוראה אף בלילה מן הכתוב: יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.
  159. עי' ציון 151.
  160. תוס' מגילה ד א ד"ה חייב, בשם ר"י; רשב"א מגילה שם ורא"ש מגילה פ"א סי' ו ור"ן מגילה ב ב (בדפי הרי"ף) וחי' הר"ן מגילה שם ומרדכי מגילה סי' תשפא והג"מ מגילה פ"א ה"ו ואבודרהם הל' פורים וריטב"א מגילה שם ואו"ז הל' מגילה סי' שסט, בשם ר"ת; המנהיג הל' מגילה, בשם ה"ר אביגדור ש"צ; מאירי מגילה שם; אהל מועד שער מו"ק דרך ב נתיב ו; עי' רא"ם על הסמ"ג הל' מגילה אות לז פי' ב ודינא דחיי על הרא"ם שם אות כז וערוה"ש סי' תרפז סעי' ג, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"ג. ועי' להלן, שי"ס שחיוב הקריאה ביום הוא מד"ק ובלילה אינו אלא מדרבנן, ושי"ס שחיוב הקריאה בלילה הוא תקנה מאוחרת יותר ולא היה בזמן המשנה כלל.
  161. תהלים כב ג.
  162. עי' ציון 153 ואילך.
  163. תוס' שם.
  164. רא"ש שם, ועי' כעי"ז בחי' הר"ן ואו"ז שם. ועי' מרדכי ורשב"א שם, שכ"מ מלשון הכתוב.
  165. אסתר. המנהיג שם; עי' ריטב"א שם; אבודרהם שם. ועי' המנהיג שם, שכ"מ גם מהכתוב: וימי הפורים האלה לא יעברו וגו'. ועי' מרדכי והג"מ שם.
  166. ע"ע פורים.
  167. אסתר ט כח. תוס' שם. ועי' שפ"א מגילה כ א.
  168. עי' להלן.
  169. תוס' שם; רא"ש שם; רשב"א שם; אבודרהם שם; או"ז שם; ר"ן וחי' הר"ן שם.
  170. ע"ע פורים. רא"ש שם; אבודרהם פורים.
  171. פנ"י מגילה ד א, ע"פ רש"י.
  172. עי' רא"ם שם פי' א ושו"ת פני מבין או"ח סי' רלח אות א (פח א) ד"ה ובזה מובן ולב שלם מגילה פ"ג ה"א וקונ' דברי שלום ואמת (נדפס בסו"ס גנזי המלך עמ"ס מגילה) וחי' רבי מאיר שמחה מגילה שם, בד' הרמב"ם מגילה פ"א ה"ג.
  173. הרוקח הל' ברכות סי' שסג. ועי' מסכת סופרים שבציון 158, שהקדים הכתוב קריאה של לילה לקריאה של יום.
  174. עי' לעיל.
  175. ע"ע. ערוה"ש סי' תרפז ס"ג.
  176. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  177. הלכות גדולות סי' יט הל' מגילה עמ' רלו; סדר רב עמרם גאון סדר פורים; הפרדס לרש"י הל' פורים ושו"ת לרש"י סי' רצב וסידור רש"י סי' שלב; העיטור הל' מגילה דף קי טור ב; עי' בעה"מ מגילה ג א והאשכול הוצ' רצ"א הל' חנוכה ופורים וכלבו סי' מה, בשם רבינו אפרים, ועי' בעה"מ שם שחלק על רבינו אפרים לענין הזה"ז, ומ' שהסכים בעיקר הדין; המנהיג הל' מגילה עמ' רלה; ארחות חיים מגילה אות כג בשם הרא"ה; ריטב"א מגילה ה א, בשם: איכא מרבנן; אהל מועד שער מועד קטן דרך ב. ועי' השגות הראב"ד שבציון 185.
  178. עי' ציון 357 ואילך. סדר רב עמרם גאון שם; הפרדס וסידור רש"י שם; העיטור שם; עי' האשכול שם בשם רבינו אפרים; ארחות חיים שם בשם הרא"ה; ריטב"א שם; אהל מועד שם.
  179. סדר רב עמרם גאון שם.
  180. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך, וע"ע הנ"ל ציון 38 על אופן הלימוד. בעה"מ שם; המנהיג שם; ארחות חיים שם; ריטב"א שם. ועי' ערוה"ש סי' תרפח סי"ח, שהקריאה בימים אלו אינה מתקנת חכמים אלא כלימוד ולזכר בעלמא היא, ושמטעם זה הקריאה בלא ברכה, וכן אין צריך לקוראה בעשרה (וכן נקט בדעת הסוברים שהמגילה נקראת מתחילת חודש אדר, עי' ציון 194 ואילך), ועי' גאונים וראשונים שבציון 179, שהקריאה טעונה עשרה, וכן רב עמרם גאון שבציון 180, שמברכים על קריאה זו, ועי' שו"ת רש"י שם: ויוצא ידי חובתו, ומ' שקריאה זו אינה זכר בעלמא, וצ"ב, ועי' טור ושו"ע שבציון 192, שבזה"ז אין מברכים על הקריאה שלפני י"ד, ושם שהוא מטעם אחר.
  181. ע"ע הנ"ל ציון 145 ואילך. וע"ע הנ"ל ציון 148 ואילך, טעם ביטול הקריאה בימים אלו.
  182. עי' בעל העיטור שם וריטב"א שם בדעתו.
  183. עי' סדר רב עמרם גאון שם; עי' הפרדס ושו"ת רש"י וסידור רש"י שם; בעה"מ שם; ריטב"א שם: מאן דאמר; עי' אהל מועד שם.
  184. ע"ע הנ"ל. בעה"מ שם. ועי' השגות הראב"ד על בעה"מ שם, שאף לדעתו אין חילוק בין זמן שביהמ"ק קיים לזה"ז, משום שלדעתו הלכה כסוברים שלא נתבטלה הקריאה לבני הכפרים בזה"ז, ובעיקר שיטתו צ"ב האם סבר שהיוצא לדרך יכול לקרוא מי"א כבני הכפרים, כד' הראשונים שבציון 178, או שסבר שדין הקריאה בי"א ובי"ב לא נאמר אלא בבני הכפרים, ורק ביום י"ג הותרה הקריאה לכל מי שאינו יכול לקוראה בזמנה, משום שיום קריאה הוא לכל, וכ"נ שנקט בדעתו במו"ק סי' תרפז.
  185. עי' לעיל.
  186. עי' לעיל.
  187. ריטב"א שם, בביאור הדעה הנ"ל.
  188. עי' בעה"מ והאשכול וכלבו שם, בשם רבינו אפרים; ריטב"א שם: ואיכא מאן דאמר.
  189. מגילה ב א.
  190. עי' רש"י מגילה שם ד"ה זמן, בביאו' הגמ' שם.
  191. עי' ציון להלן. האשכול שם בשם רבינו אפרים, וכעי"ז כ' הריטב"א שם בביאור דעה זו. ועי' קונ' חנוכה ומגילה סי' ה, שביאר בד' רבינו אפרים והריטב"א שם, שדין הקדמת הקריאה ליום הכניסה אינו דין כללי בכל מי שאינו יכול לקרוא מגילה בזמנה, אלא הוא דין מיוחד בכפרים, ומ"מ מחמת שהיו הכפרים קוראים בי"א ובי"ב שוב נעשו הימים הללו ימי קריאה וקורא בהם כל מי שאינו קורא בזמנה, ובזה"ז שנתבטלה הקדמת הקריאה בבני הכפרים, אע"פ שביחידים ל"ש טעם הביטול, מ"מ מכיון שסו"ס אין הכפרים קוראים בהם הרי הימים הנ"ל אינם ימי קריאה, ורק יום י"ג שיום קריאה לכל הוא, אינו תלוי בדין הקריאה של בני הכפרים, ועי"ש עוד בד' בעה"מ שבציון 185, שחולק וסובר שדין ההקדמה אינו דין מיוחד בכפרים אלא הוא דין כללי במי שאינו יכול לקרוא המגילה בזמנה, וכ"נ מדברי המנהיג שם. ועי' טוש"ע תרפח ז, וביאוה"ל שם בדעתם, שהכריעו שבזה"ז יקרא את המגילה מי"א, ובלא ברכה, משום שיש לחשוש לדעות שבזה"ז אין קוראים את המגילה אלא בזמנה.
  192. עי' ראבי"ה סי' תקנח בשם הבה"ג; בעה"מ שם (פי' א), בד' הירושלמי מגילה פ"ב ה"ג: מפרשי ימים והולכי מדברות קורין כדרכן בי"ד, ועי' ראשונים ואחרונים בד' ירושלמי בציון 198, שאפשר לקרוא את המגילה מתחילת החודש, ואפשר שלדעת בעה"מ דברי הירושלמי שם אינם אמורים בהולכי דרכים, ועי' ציון 198. ועי' בעה"מ שם (פי' ב) והשגות הראב"ד על בעה"מ שם, שאין דברי הירושלמי שם אמורים אלא כשיכולים הולכי הדרכים לקרוא את המגילה בי"ד, ועי' השגות הראב"ד שם, שביאר מה בא הירושלמי לחדש בדבר.
  193. אסתר ט כב.
  194. אסתר שם כז.
  195. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן, בד' ר' חלבו בשם ר' יצחק בר נחמן שבירושלמי דלהלן.
  196. אסתר שם כח. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן, בד' ר' חלבו בשם ר' אבהו שבירושלמי דלהלן.
  197. עי' ראבי"ה מגילה סי' תקנח, בד' רבי נתן בירושלמי מגילה פ"א ה"א: כל החדש כשר לקרות המגילה, ור' חלבו שם שהיינו מתחילת החודש ועד יום ט"ו, ופי' דבריהם לענין הולכי דרכים, וכ"כ קה"ע ושדה יהושע בביאור הירושלמי שם. ועי' ב"י סי' תרפח, שמכך שלא הוזכר די"ז בבלי נראה שהבבלי אינו סובר כן, ועי"ש שמ"מ בשעת הדחק שא"א בענין אחר כלל, כדאי הוא הירושלמי לסמוך עליו, ועי' בית שמואל הקטן על המרדכי שם, שדחה, שאין דברי הירושלמי אמורים בהולכי דרכים אלא בבני הכפרים דוקא, עי"ש שדעה זו חולקת על המשנה מגילה ב א, שבני הכפרים אינם קוראים אלא מי"א, ועי' ציון 193.
  198. עי' ציון 178 ואילך.
  199. ע"ע יום הכניסה ציון 112 ואילך.
  200. עי' ציון להלן. עי' מ"ב סי' תרפח ס"ק כ, בד' הר"ן מגילה א א פי' א, שנקט כן לענין בני הכפרים, ופשוט שה"ה לענין הולכי דרכים. ועי' התעוררות תשובה סי' תפג, שמצדד לחלק בד' הר"ן שם, שלא הקילו אלא בבני הכפרים משום שלא היו בקיאים בקריאת המגילה, אבל שאר בני אדם המקדימים צריכים לקוראה אף בלילה.
  201. עי' מ"ב שם, בד' הר"ן שם פי' ב; שיח יצחק או"ח סי' שסה, בד' הטור תרפח. וצ"ב אם היינו משום שמגילה של לילה אינה צריכה עשרה, לסוברים כן, עי' ציון 376, או שעכ"פ הקילו עליהם שלא יצטרכו לקוראה בעשרה. ועי' מ"ב שם, בד' הטור תרפח, שצריכים לקוראה אף בלילה, וצ"ב אם היינו בעשרה או אפי' ביחיד.
  202. רמב"ם מגילה פ"א ה"ג; שו"ע או"ח תרפז א.
  203. מגילה כ ב. מ"מ ולח"מ וביאור חדש מספיק ובני שמואל שם, בד' הרמב"ם שם.
  204. עי' אחרונים דלהלן.
  205. ע"ע חצות ציון 106 ואילך.
  206. מגילה כא ב.
  207. רא"ם על הסמ"ג הל' מגילה אות ט; ערוה"ש או"ח תרפז ד.
  208. עי' להלן. מג"א סי' תרפז ס"ק א.
  209. מעשה רקח מגילה פ"א ה"ג, בשם שמעתי מתרצים, ועי"ש שדחה.
  210. מעשה רקח שם; מטה יהודה או"ח שם; פני מבין סי' תרפז ס"א; שו"ת בית נפתלי סי' מו. ועי' פני מבין שם ובית נפתלי שם, שאין הקריאה בלילה חשובה אפי' ד"ק, ועי' מעשה רקח ומטה יהודה שם, וצ"ב אם לדעתם מגילה של לילה אינה חשובה אפילו ד"ק, או שכוונתם שאף בד"ק לא גזרו חכמים. ועי' א"ר סי' תרפח ס"ק יט שתמה מהמבואר בתרוה"ד שיש יותר חשש שיתבטל האדם ממגילה משיתבטל מקר"ש.
  211. חדשים גם ישנים ברכות ב א הלכה ו (עמ' ע).
  212. א"ר שם.
  213. ציון 88 ואילך.
  214. ציון 25 ואילך. ועי' ערוה"ש סי' תרפז ס"ד ופסקי שמועות פורים עמ' נב. ועי' ספר האשכול הל' שני וחמישי ותענית: לא נתקן זה התענית אלא כדי שיהיו זריזין לשמוע מקרא מגילה.
  215. תהלים.
  216. מגילה כ ב. ע"ע לילה. פר"ח סו"ס תרצב.
  217. פר"ח שם.
  218. תרוה"ד סי' קט; שו"ע או"ח תרצב ד.
  219. עי' לעיל.
  220. עי' להלן.
  221. עי' להלן.
  222. יבי"א ח"א או"ח סי מג אות ב.
  223. ע"ע לילה ציון 95 ואילך. תרוה"ד שם.
  224. עי' להלן. מ"ב.
  225. תרוה"ד שם.
  226. ביאוה"ל סי' תרצב ס"ד. ועי' מו"ק שם, שכ' להקל משום טורח הציבור להתחיל לקרוא את המגילה מבעו"י ולגמרה בלילה, שיש לסמוך על ד' הראב"ד שם שבמקום הדחק כל יום י"ג כשר לקריאה, וכן על כך שעכ"פ מקצת מן הקריאה מתקיימת בלילה, ועי' מג"א סי' תרצב ס"ק ז.
  227. ר"י קלמס, הובא בס' המועדים בהלכה פורים פ"ב הע' 45. ועי' יבי"א שם, שדחה דבריו.
  228. עי' משנה מגילה כ ב; רמב"ם מגילה פ"א ה"ג; טור או"ח תרפח; שו"ע או"ח תרפז א.
  229. ציון 9 ואילך, לענין תחילת היום, ציון 42 ואילך, לענין סוף היום, ציון 17 ואילך, לענין עשייתם קודם נץ החמה. ועי' מימי שלמה סי' תרפח ס"א.
  230. ציון 25 ואילך. ועי' לעיל ציון 215.
  231. משנה מגילה ב א; ברייתא מגילה ד ב; רמב"ם מגילה פ"א הי"ג; טוש"ע תרפח ו.
  232. ע"ע.
  233. רש"י מגילה ד ב ד"ה הכל.
  234. ע"ע. מגילה שם.
  235. ע"ע. ריטב"א מגילה שם; חי' הר"ן מגילה שם; מאירי מגילה ד א. וכ"מ מרש"י שם ד"ה ויעבירנה, ועי' מאירי שם פי' ב, שרבה קיצר בלשונו, וכוונתו אף לחשש זה, וע"ע מאירי שם פי' א וראשונים הנ"ל שרבה נקט את החשש השכיח יותר או המחודש יותר. ועי' תוס' מגילה שם ד"ה ויעבירנה וסוכה מג א ד"ה ויעבירנו פי' ב, שנקטו שאין חשש שיוציא מרה"ר לרה"י.
  236. מגילה שם.
  237. ע"ע מתנות לאביונים. רש"י שם ד"ה נשואות; ריטב"א שם. ועי' מכתב סופר ח"ב יו"ד סי' מד, הטעם שעיניהם של עניים נשואים לקבל מתנות לאביונים דוקא במ"מ, שבמגילה קוראים על מצות מתנות לאביונים, ולפיכך אינם מתביישים, וע"ע חזו"א או"ח סי' קנה.
  238. ראה ציון 235.
  239. עי' לעיל.
  240. עי' אחרונים דלהלן.
  241. טו"א מגילה ה א, בד' ר"י שבציון 239, הסובר שהטעם שאין קוראים מגילה בשבת הוא משום שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה ולא משום גזירה, ובודאי אי"ז תקנה מאוחרת יותר, שהרי אין-ב"ד-יכול-לבטל-דברי-בי"ד-חברו, ע"ע.
  242. הג' הרש"ש לטו"א שם ומקראי קודש סי' נא ושו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קלא, בד' רבה שבציון 236 ואילך ור"י שבציון 239 ואילך; מקראי קודש שם, בד' הירושלמי מגילה פ"א ה"א, ועי"ש שכן יש לפרש בדברי רש"י מגילה שם ד"ה ערב.
  243. טו"א שם, בד' רבה שם הסובר שטעם איסור הקריאה בשבת הוא משום גזירה, שבאופן זה בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו, עי' להלן, ועי"ש שכ"מ מרש"י שם (וכ"ה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רצח), שכ' שהיא תקנה מאוחרת, ועי' לעיל שי"ס שאע"פ שתקנה מאוחרת היא, מ"מ חשובה היא מד"ק.
  244. ציון 31 ואילך.
  245. משנה לחם מגילה פ"א מ"א, בד' הר"ן מגילה א ב.
  246. משנה לחם שם פי' א, בד' רש"י מגילה ב א ד"ה אלא.
  247. ציון 112 ואילך.
  248. ציון 1104 ואילך.
  249. ציון 144 ואילך.
  250. עי' משנה מגילה יז א וגמ' שם יח א בביאורה.
  251. עי' משנה שם ח ב, וע"ע נביאים וכתובים.
  252. עי' ראשונים דלהלן, ועי' פסקי רי"ד מגילה יח א.
  253. אסתר ח ט.
  254. עי' רשב"א מגילה יח א; ריטב"א מגילה יח א; ור"ן מגילה ד ב (בדפי הרי"ף) ד"ה ולענין, ע"פ מגילה ט א. ועי' ריטב"א שם ור"ן שם ה א, שאף לרשב"ג הסובר ששאר ספרי הקודש אינם נכתבים אלא באשורית או יוונית בלבד, למדים מהכתוב למעט שאר לשונות, ועי' ר"ן שם ה ד"ה וגם, שכ' שאלמלא הכתוב ניתן היה לומר ששונה מגילה משאר ספרי הקודש הואיל ונקראת "אגרת", ודרכה של אגרת להיכתב בכל הלשונות, ועי' ראשונים שבציון 200, שנראה מדבריהם שלרשב"ג א"צ לימוד למעט שאר לשונות במגילה, ועי' רשב"א שם, שלרשב"ג לא נזקקים למעט מן הכתוב שאר לשונות אלא לסוברים בדעתו שאף יוונית נתמעטה במגילה, עי' ציון 282 ואילך, אבל לרב ושמואל הסוברים בד' רשב"ג שיוונית דינה כאשורית אף במגילה, עי' ציון 287 ואילך, לא בא הכתוב למעט, ועי' ציון 288.
  255. עי' ראשונים דלעיל. על הקורא את המגילה בלשון לעז מתוך מגילה הכתובה בלה"ק, עי' ציון 291 ואילך.
  256. עי' ראשונים דלעיל. על המכיר הן לשון הקודש והן לשון לעז, עי' להלן.
  257. עי' משנה מגילה ח ב, וע"ע נביאים וכתובים.
  258. עי' משנה מגילה יז א וברייתא שם יח א: גפטית לגיפטים כו' יצא, ועי' גמ' שם שכדעת חכמים נשנו. ועי' ראשונים שבציון 284, שלדעת ר' יוחנן מגילה ט א, המשנה והברייתא שם, הן אף כדעת רשב"ג.
  259. אסתר ח ט. עי' ציון 256 ואילך.
  260. אסתר שם. ריטב"א מגילה יח א.
  261. עי' מלחמות שם; רשב"א שם.
  262. עי' לעיל..
  263. חי' הרמב"ן מגילה יז א. ועי' מאירי מגילה שם. ועי' ר"ן שם, שלדעת חכמים א"צ לימוד או סברא לשאר לשונות במכיר, שמכיון שלולי שנתמעטו שאר לשונות היה שווה דינם ללשה"ק, כפי שבשאר ספרי הקודש דינם שווה, ובמגילה לשה"ק כשרה אפי' באינו מכיר, הרי שדי אם נעמיד את המיעוט בשאר לשונות כשאינו מכיר, ועי' להלן ציון 273, בד' רשב"ג.
  264. עי' משנה מגילה ח ב, וע"ע נביאים וכתובים.
  265. ע"ע הנ"ל.
  266. עי' רי"ץ גיאת הל' מגילה בשם הירושלמי (ואינו לפנינו, ועי' צביון העמודים סי' קמח אות כה), ועי"ש שכ"ד סרע"ג סדר פורים; פרי"ד מגילה יח א; עי' שו"ת רע"א מהדו"ת סי' קמט בד' תוס' מגילה ט א ד"ה כאן. ועי' רשב"א מגילה יח א: ואפשר. ועי' רש"ש מגילה שם ד"ה ולימרו. ונ' שהבינו הראשונים הנ"ל, שלרשב"ג הסובר ששאר ספרי הקודש אינם נכתבים בשאר לשון פסול לשון לעז במגילה הוא מן הדין הכללי של כל הספרים ואינו דין מיוחד שנלמד במגילה, ועי' לשון הרשב"א שם: דהא לדידיה אף שאר ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוני וכל שכן במגילה דכתיב בה ככתבם וכלשונם, ועי' לעיל ציון 257, שי"ס שאף לרשב"ג דין לשון לעז במגילה נלמד מן הכתוב לענין מגילה.
  267. עי' לעיל. ריטב"א דלהלן.
  268. עי' מלחמות ורשב"א דלהלן.
  269. עי' ר"ן דלהלן.
  270. עי' האשכול (רצב"א) הל' פורים (עמ' 33) ומלחמות ורשב"א שם ור"ן שם ד ב, בד' הרי"ף שם; ריטב"א שם.
  271. עי' ציון 258 ואילך.
  272. אסתר ח י.
  273. מגילה יח א.
  274. שו"ת הריב"ש סי' שפח, ועי' שו"ת הר"ן סי' עט שנ' שהסכים; עי' הג' יד אפרים לשו"ע סי' תרצ סעי' י ע"פ מג"א סי' תרצ ס"ק יב, ומ"ב סי' תרצ ס"ק לד בדעתו.
  275. ציון 306 ואילך.
  276. עי' ציון 260 ואילך. עי' ברייתא מגילה יח א: גיפטית לגפטים כו' ויוונית ליונים, וגמ' שם, ותוס' רי"ד מגילה יז א ורשב"א וריטב"א שם יח א.
  277. עי' משנה מגילה ח ב, וע"ע נביאים וכתובים.
  278. עי' להלן.
  279. אסתר ח ט.
  280. מלחמות מגילה ה א ורשב"א מגילה יח א, בד' הרי"ף שם, בד' ר' יוחנן מגילה ט ב. ועי' מלחמות שם, שזהו שאמרו בסתם גמ' מגילה ט א: מגילה מאי טעמא, דכתיב בה ככתבם וכלשונם, ושכן נקטו רב פפא ורב נחמן במגילה שם. ועי' מלחמות ורשב"א שם, שלדעה זו, המשנה מגילה יז א והברייתא מגילה יח א, שרק המכיר יוונית יוצא בה, מתפרשות אף לדעת רשב"ג.
  281. עי' ציון 270. שו"ת רע"א מהדו"ת סי' קמט, בד' תוס' מגילה ט א ד"ה כאן, בביאור הגמ' מגילה שם.
  282. עי' ריטב"א ור"ן דלהלן.
  283. רב ושמואל במגילה יח א; עי' ריטב"א שם, בד' ר' יוחנן שם; עי' ר"ן מגילה ה א, בד' רב פפא ורב נחמן שם, ועי"ש שאותה שדרשו בסתם גמ' שם למעט לשון יוונית במגילה, היינו לדעת חכמים שם.
  284. רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן מגילה ה א. ועי' ריטב"א ור"ן שם, שהכתוב בא למעט שאר לשונות, ועי' ר"ן שבציון 257, הטעם שלרשב"ג צריך לימוד מיוחד במגילה למעט שאר לשונות, ועי' רשב"א שם, שנראה מדבריו שלרב ושמואל לא בא הכתוב למעט שאר לשונות כלל, אלא להקל ולרבות שאר לשונות שהמכירן יוצא יד"ח.
  285. עי' ציון 286 ואילך.
  286. ציון 409 ואילך.
  287. עי' ציון 259 ואילך.
  288. בבלי מגילה יח ב; עי ירו' מגילה פ"ב ה"א, וקה"ע ופ"נ שם בביאורה; רמב"ם מגילה פ"ב ה"ד; טוש"ע תרצ ט. ועי' שו"ת הר"ן סי' עט: ואפשר, שלמסקנת הגמ' שם, אי"ז חשוב כקריאה בע"פ.
  289. עי' ציון 504 ואילך. בבלי שם; קה"ע ופנ"מ שם.
  290. מגילה יז א. עי' ירו' שם ושו"ת הר"ן הוצ' מכון שלם סי' עט (הובא בשו"ת הריב"ש סי' שצ) בביאורה, שתמהו מהמשנה שם על ד' שמואל דלהלן. ועי' בבלי יח א, שהעמידו המשנה בקורא בלשון לעז מתוך מגילה הכתובה בלשון לעז.
  291. עי' שו"ת הר"ן שם, בביאור הירו' שם. ועי' בבלי יח א, שהעמידו המשנה בקורא בלשון לעז מתוך מגילה הכתובה בלשון לעז.
  292. עי' ירו' שם.
  293. שו"ת הר"ן שם. ועי"ש שה"ז בכלל הדרשה מן הכתוב: כתוב זאת זכרון בספר: עי' ציון 506 ואילך.
  294. עי' לעיל.
  295. עי' ציון 253 ואילך. שו"ת הר"ן, הובא בשו"ת הריב"ש שם.
  296. שו"ת הר"ן שם.
  297. עי' לעיל.
  298. רמב"ן ורשב"א וריטב"א מגילה יז א, בביאור המשנה שם; ר"ן מגילה ד ב, בד' רשב"ג שבציון 268 ואילך; כלבו סי' מה וארחות חיים הל' מגילה סעי' כב, בשם י"א. ועי' ראשונים הנ"ל שכ"מ מדברי ר' אבהו בירו' שם, ועי' בהגר"א סי' תרצ סעי' י, שכ"ה אף בירו' סוטה פ"ז ה"א.
  299. עי' לעיל. רמב"ן שם; ר"ן שם.
  300. ריטב"א מגילה יז א, בשם גאונים; עי' מ"מ מגילה פ"ב ה"ד ורמב"ן ורשב"א וריטב"א מגילה יז א, בד' הרמב"ם שם, וכ"ה בפי' בתשובות הרמב"ם מהד' בלאו סי' רנד ומהד' פריימן סי' שס, ועי' בתשובה הנ"ל שמ"מ לכתחילה עדיף לקרוא בלה"ק; רמב"ן ורשב"א מגילה שם, בד' רש"י, בביאור המשנה שם: קורין אותה ללועזות בלעז, שפי' שיודעים לשון אחר שאינו לשון הקודש, ומ' שיודעים אף לשה"ק, ואינו נמצא ברש"י שלפנינו; עי' כלבו וארחות חיים שם, שכ"נ מהבבלי, וכ"כ בהגר"א בביאור הבריי' המובאת במגילה יח ב, ועי' כלבו וארחות חיים שם, שנחלקו הבבלי והירו' שם בדי"ז; עי' ר"ן מגילה ד ב, בד' חכמים שבציון 260 ואילך, ועי"ש: אפשר, שדברי ר' אבהו בירו' שם אינם אמורים אלא לדעת רשב"ג הנ"ל; שו"ת הר"ן סי' עט, בד' שמואל ור' אבהו בירו' שם.
  301. עי' ר"ן שבציון 267.
  302. עי' ר"ן שם.
  303. עי' ציון 258 ואילך.
  304. עי' לבוש דלהלן.
  305. לבושי סי' תרצ סעי' יא; עי' אחרונים דלהלן.
  306. עי' מג"א דלהלן.
  307. אסתר ח י.
  308. עי' ציון 275 ואילך.
  309. מג"א סי' תרצ ס"ק יא ויב, הובא במ"ב סי' תרצ ס"ק לז.
  310. עי' פמ"ג סי' תרצ א"א ס"ק יב ומ"ז שם ס"ק ו, בד' הב"י שם ד"ה וראיתי.
  311. עי' ראש יוסף מגילה יח א, בביאור המשנה דלהלן: הלועז ששמע, שה"ה הקורא והתנא של המשנה נקט כפי הרגילות שמי שאינו מכיר את הלשון אינו מכיר אף את הכתב.
  312. משנה מגילה יז א; רמב"ם מגילה פ"ב ה"ג; טוש"ע או"ח תרצ ח.
  313. מגילה יח א.
  314. רש"י שם ד"ה ופרסומי; ר' אברהם מן ההר שם.
  315. עי' ראש יוסף שם, בד' רש"י שם.
  316. ריטב"א מגילה שם, וכ"מ בלבוש או"ח סי' תרצ ס"יא, וכן צידד בראש יוסף שם. וצ"ב מדוע א"כ מתקיים פרסום הנס בקריאה זו, ועי' לשון הלבוש שם: שכיון שתחלת תיקונה וכתיבתה היתה בלשון הקודש שפיר הוי פרסומי ניסא בכך.
  317. ע"ע ברכות ציון 119 ואילך.
  318. עי' רד"ע (נדפס בס' הליקוטים מהדו' פרנקל לרמב"ם שם) וכס"מ מגילה פ"א ה"ב וב"י תרצב ושו"ת מהריט"ץ סי' עז ומעשה רוקח מגילה פ"ב ה"ה ונהר שלום סי' תרפט ס"א ומשכנות יעקב או"ח סי' קסב, בד' הרמב"ם פ"א שם והרי"ף מגילה ו ב והרא"ש מגילה פ"ב סי' ז. ועי' ישוע"י סי' תרפט ס"ק ד, שתמה, שע"י הקריאה עצמה מתקיים פרסום הנס, כפי שמצינו לענין הקורא בלשון הקודש, שאע"פ שאינו מבין לשון זו יוצא בקריאתו, עי' להלן, וכעי"ז תמה בקול אליהו ח"ב מחנה ישראל מגילה שם.
  319. עי' קה"י מגילה סי' ד, וכ"נ מדברי הבאה"ל סי' תרפט סעי' ב, בד' הב"י שם, ועי' ציון 81.
  320. עי' לעיל.
  321. עי' בעה"מ ברכות ח ב בד' הרי"ף ברכות שם, ושו"ת הרדב"ז או"ח ח"ח סי' עט וב"ח סי' תרפט ס"ק א וט"ז או"ח שם ולשד השמן (הובא בס' הליקוטים שם) ופנ"י מגילה יט א בד' הרי"ף מגילה ו ב ובעל העיטור עשרת הדברות הל' מגילה דף קיג טור ג והרמב"ם והרא"ש שם והר"ן מגילה שם; עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתח, בשם אחד מהגדולים.
  322. ציון 118 ואילך.
  323. עי' להלן.
  324. ע"ע שומע כעונה.
  325. עי' לעיל.
  326. שו"ת חסד לאברהם מהדו"ת או"ח סי' יח ד"ה מבואר.
  327. אסתר ט ז-ט.
  328. אסתר שם י.
  329. עי' בבלי דלהלן, לגי' שלפנינו: עשרת בני המן ועשרת, ורש"י מגילה טז ב ד"ה עשרת, בביאורה, ועי' ר"ח מגילה שם, של"ג: ועשרת, וכ"כ הב"ח סי' תרצ ס"ק ו, בד' הטור שם; עי' ב"ח שם בד' הטור שם, וקה"ע מגילה פ"ג ה"ז, בד' הירושלמי דלהלן.
  330. אסתר שם.
  331. עי' ראבי"ה ח"ב סי' תקסד, בד' הירושלמי דלהלן, ועי"ש שאנו נוקטים כבבלי דלהלן שלא הזכיר כן; הג' פתח הדביר על העיטור הל' מגילה (עמ' קיג) ס"ק לח, בד' העיטור שם.
  332. רב אדא במגילה טז ב; ר' חייה בריה דר' אדא בירו' מגילה פ"ג ה"ז; רמב"ם מגילה פ"ב הי"ב; טוש"ע תרצ טו. ועי' ראש יוסף מגילה שם, שאת התיבה: ואת, שלפני: פרשנדתא, א"צ לקרוא בנשימה אחת, ועי' מח"ו סי' רמז והג"מ מגילה פ"ב ה"א, שמ' שצריך לקרוא בנשימה אחת אף את התיבה: את, הנ"ל.
  333. בבלי מגילה שם.
  334. מח"ו סי' רמז, הל' פורים ומגילה לרב יהודאי גאון; הלכות קצובות הל' פורים; עי' מהרי"ל הל' פורים שדחה הוראתם של חכמי מגנצא לחזור לראש המגילה, שדי לחזור מן התיבות: חמש מאות איש, משום טורח הציבור; עי' ליקוטים מהל' אמרכל, בשם המהר"ם והרוקח: שאין עיכוב בנשימה שבין הפסוקים כי אם בעשרת בני המן; כנה"ג סי' תרצ הגב"י, בד' השו"ע שם: אולי
  335. תוס' מגילה שם ד"ה צריך; מאירי מגילה שם; אבודרהם הל' פורים; עי' שכנה"ג סי' תרצ הגב"י ס"ק ט, שכ"מ בירו' שם; פמ"ג סי' תרצ א"א ס"ק יז; ד"מ סי' תרצ ס"ק ג, בשם המהרי"ל, וצ"ב שבמהרי"ל שלפנינו כ' להיפך, עי' ציון 338, ועי' שכנה"ג שם, שיישב דברי הד"מ בכמה אופנים. ועי' ראבי"ה מגילה ח"ב סי' תקסד, שנסתפק אם צריך לחזור, ועי"ש סוף הל' מגילה: ונראה דכל הני צריך למצוה בעלמא ולא לעכוב.
  336. א"ר סי' תרצ ס"ק יא.
  337. אסתר ט ו.
  338. אבודרהם הל' פורים; יפה ללב ח"ב או"ח שם ס"ק ה. ועי' א"ח הל' מגילה סעי' יח, שכ"כ בל': צריך, וצ"ב אם הבין שקריאת תיבה זו בנשימה אחת בכלל "דינא דגמרא" הנ"ל, או שאינה אלא מנהג.
  339. אסתר שם. ועי' הג"מ מגילה שם אות א, שתמה, שהטעם הנזכר בגמ' שם, להודיע שיצאה נשמתם כאחד, אינו שייך בחמש מאות איש, ועי' להלן.
  340. מהרי"ל שם סעי' יג, בשם הרוקח. ועי' לקט יושר ח"א או"ח עמ' קנו ענין ג, שמ"מ צריך להפסיק בניגון בין תיבת: איש, לתיבת: ואת, כדי שיהיה ניכר שהחמש מאות איש לא נתלו.
  341. עי' מ"ב סי' תרצ ס"ק נד.
  342. עי' ראשונים דלהלן.
  343. אסתר ב ה. האשכול הל' סדר פרשיות: ויש מוסיפים; מח"ו; תשובות רש"י סי' קל וסידור רש"י סי' שמד; ספר הפרדס; תניא רבתי ; הג"מ מגילה פ"א ה"ד; א"ח הל' מגילה אות ל; המנהיג הל' מגילה; הרוקח הל' פורים סי' רח; רמא תרצ יז. ועי' הרוקח שם, שמנהג וורמייזא שאין קוראים בקול רם בלילה אלא ביום, ושמקומות אחרים לא חילקו בדבר, ועי' מקו"ח סי' תרצ סי"ז, שמנהג וורמיזא להיפך, שקוראים בלילה ולא ביום.
  344. אסתר ז י. שבה"ל; תניא רבתי.
  345. אסתר ח טו; מח"ו שם; תשובות רש"י וסידור רש"י שם; ספר הפרדס שם; הג"מ שם; א"ח שם; המנהיג שם; רמ"א שם.
  346. אסתר ח טז. האשכול ואבודרהם , בשם הרס"ג; שבה"ל שם; מח"ו שם; תשובות רש"י וסידור רש"י שם; ספר הפרדס שם; תניא רבתי; הג"מ שם; א"ח שם; המנהיג שם; רמ"א שם.
  347. אסתר י ג. האשכול ואבודרהם, בשם הרס"ג; שבה"ל שם; מח"ו שם; תשובות רש"י וסידור רש"י שם; ספר הפרדס שם; תניא רבתי; הג"מ שם; א"ח שם; המנהיג שם; רמ"א שם. ועי' א"ח שם, שיש מקומות שאומרים פסוקים אחרים והכל הולך אחר המנהג.
  348. ערוה"ש תרצ.
  349. עי' נמו"י מגילה יז ב.
  350. עי' מגילה כא ב.
  351. רא"ם על הסמ"ג הל' מגילה כד ד אות ט.
  352. מגילה ה א.
  353. עי' רש"י מגילה ה א ד"ה ורב אסי ובעה"מ מגילה ג א ופרי"ד מגילה שם מלחמות ה' ור"י מלוניל (על הרי"ף) מגילה שם, בביאור דברי רב אסי שם.
  354. עי' רש"י מגילה ה א ד"ה ורב אסי ורשב"א וריטב"א מגילה שם ובעה"מ מגילה ג א (בדפי הרי"ף) וראב"ד מגילה פ"א ה"ז ורא"ש מגילה פ"א סי' ו, וגט מקושר הל' מגילה אות נט בד' התוס' מגילה שם ד"ה הוה והסמ"ג שם (ועי' סמ"ג שם שהוא בשם ר"ח מגילה שם), וטור תרצ בד' הרא"ש בד' רב עמרם גאון, בביאור דברי רבי אסי מגילה שם. ועי' ב"ח שם שהרא"ש הביא דברי רב עמרם שפסק הלכה כרב אסי, והוסיף הרא"ש שאף לרב אסי בדיעבד יצא היחיד, והבין הטור שכ"ז מדברי רב עמרם, אולם באמת תוספת זו אינה מדברי רבי עמרם, ורב עמרם עצמו סבר שלרב אסי לא יוצא היחיד אפי' בדיעבד, ועי' ב"י סי' תרצ (פי' א) בד' הטור שם, שנסתפק בד' הרי"ף שם, ועי' ציון 360. ועי' בעה"מ שם, שמי שאינו מוצא עשרה, קוראה ביחיד ואפי' לכתחילה.
  355. עי' ספר הישר לר"ת סי' תה ומלחמות ה', ור"ן מגילה ג א בד' הרי"ף שם (וכ"ה בב"י סי' תרצ פי' ב בד' הטור שם בד' הרי"ף שם, ומקראי קודש הל' מגילה סי' תרפח ס"ז בד' הרי"ף שם), ומרדכי מגילה סי' תשפב (וב"ח סי' תרצ בדעתו) ואגודה מגילה סי' ה בד' רב עמרם גאון, ומאירי מגילה שם בשם י"מ, וטור שם (וב"י וב"ח שם בדעתו) בד' הבה"ג סי' יט, והג' יד אפרים סי' תרצ סי"ח בד' הארחות חיים הל' מגילה סי' כד בשם הראב"ד, ורא"ם על הסמ"ג הל' מגילה ושו"ת הר"י לבית לוי סי' פט בד' ר"ח מגילה שם, ורש"ש מגילה שם בד' תוס' מגילה שם ד"ה הוה, בביאור דברי רב אסי מגילה שם. ועי' חזו"א הל' מגילה סי' קנה אות ב שהעיר על דברי יד אפרים שם, שאם הראב"ד המובא בארחות חיים הוא הראב"ד בעל ההשגות, הרי שדבריו נסתרים מדברי הראב"ד שבהשגות המובא בציון הקודם. ועי' ב"י סי' תרצ (פי' א), בד' הטור שם, שנסתפק בד' הרי"ף שם, אם לרב אסי לא יצא אפי' בדיעבד או שלא נצרכו עשרה אלא לכתחילה.
  356. עי' ראשונים דלהלן.
  357. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן, בד' רב מגילה שם.
  358. רש"י מגילה ה א ד"ה בזמנה ושלא בזמנה, וכעי"ז בא"ח ח"א הל' מגילה ופורים סעי' כד ור"א מן ההר (מהד' בלוי) ומאירי מגילה שם, בביאור דברי רב מגילה שם, שחילק בין מגילה בזמנה למגילה שלא בזמנה.
  359. טו"א מגילה ה א.
  360. עי' רשב"א ובעה"מ שם וראש יוסף מגילה שם (פי' א), ושעה"צ סי' תרצ ס"ק סא בד' רש"י שם, בביאור דברי רב מגילה שם.
  361. עי' ספר הישר שם וב"י סי' תרצ בדעתו, וראש יוסף מגילה שם (פי' ג), בביאור דברי רב שם.
  362. פר"ח סי' תרצ סי"ח, וראש יוסף (פי' ד) ושפ"א ובית יצחק מגילה שם ושו"ת שער אפרים סי' מו בד' רש"י שם, בביאור דברי רב שם.
  363. בית יצחק שם; שער אפרים שם; שפ"א שם. ועי' בית יצחק ושער אפרים שם, שאין הדברים אמורים אלא בכגון כפרים המקדימים ליום הכניסה, אבל בפורים שחל בשבת ומקדימים את זמן הקריאה, אם לא מצא עשרה יכול לקוראה יחיד, שהרי אינו יכול לקוראה בשבת, ועי' שפ"א שם שנסתפק.
  364. עי' להלן.
  365. קה"ע ירושלמי מגילה פ"א ה"ג, בד' ר' בא בירושלמי שם; עי' יד דוד ושפ"א מגילה ה א וכנסת יחזקאל או"ח סי' יט ד"ה העולה, בד' רש"י מגילה שם ד"ה בזמנה וד"ה שלא, בביאור דברי רב מגילה שם.
  366. חי' הרד"ל ירושלמי שם, בד' ר' בא בירושלמי שם ורש"י מגילה ה א ד"ה שלא; או"ש מגילה פ"א ה"ז וחזו"א הל' מגילה סי' קנה אות ב, בד' הרמב"ם מגילה שם.
  367. רא"ש מגילה פ"א ה"ו בשם י"מ ורשב"א וריטב"א מגילה ה א ור"ן מגילה ג, בביאור דברי רב שם.
  368. עי' פנ"י מגילה שם ושעה"צ סי' תרצ אות נט.
  369. ע"ע פורים.
  370. שו"ת חתן סופר סי' עד. ועי' כעי"ז בטו"א מגילה שם.
  371. עי' ריטב"א מגילה ד א פי' א: מסתבר.
  372. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  373. עי' ריטב"א שם. ועי"ש פי' ב, שבני הכפרים היו קוראים מגילה של לילה בזמנה.
  374. עי' שפ"א מגילה ב א. ועי' עליות אליהו הע' מג, שהגר"א הצטער כל ימיו על שאירע שנה אחת שקרה מגילה של לילה יחידי.
  375. עי' ציון 357 ואילך.
  376. עי' ציונים 365, 367.
  377. עי' ר"ן ורשב"א דלהלן.
  378. רשב"א וריטב"א מגילה ה א ור"ן מגילה ג א, וב"ח אוח סי' תרצ בד' המרדכי מגילה רמז תשפב, בד' רב הסובר שמגילה בזמנה נקראת לכתחילה ביחיד, ועי' ב"ח שם שה"ה לסוברים שנקראת בעשרה.
  379. עי' תשובות רד"ך בית יא חדר א.
  380. רשב"א שם; ר"ן שם.
  381. מגילה ג א.
  382. רשב"א שם; ר"ן שם.
  383. עי' ציון 150.
  384. עי' הגה' יד אפרים סי' תרצ סי"ח וחזו"א או"ח סי' קנה בדעתו, בד' הארחות חיים הל' מגילה סי' כד בשם הראב"ד. ועי' חזו"א שם שצידד כן בד' הרי"ף מגילה ג א ותוס' מגילה ה א ד" הוה, ועי' להלן.
  385. ברייתא ר"ה כח ב.
  386. יד אפרים שם; ביאוה"ג שם ס"ק מו, ועי' להלן, שי"ס שחשוב העובר מאחורי בית הכנסת כקורא בציבור.
  387. עי' הג' יד אפרים שם וחזו"א שם בדעתו, ושו"ת כנסת יחזקאל או"ח סי' יט ד"ה עוד, בד' הרי"ף והתוס' שם.
  388. עי' ציון 247.
  389. עי' רמ"א תרצ יח, וכנסת יחזקאל ויד אפרים שם בדעתו, בד' הארחות חיים שם בשם הראב"ד, (ועי' חזו"א שם, בד' הרמ"א שם, שאין חילוק לענין זה בין קריאה בזמנה לקריאה שלא בזמנה), ועי' יד אפרים שם שתמה, שמהראב"ד שם נראה שלא למד די"ז אלא מחמת שהבין שלרב אסי יחיד אינו קורא אפי' בדיעבד, וא"כ ר' יוחנן שאמר שהיחיד יוצא, עי' לעיל, היינו באופן שכבר נקראה המגילה בציבור, אבל לסוברים שאף לרב אסי בדיעבד יוצא היחיד, אין מקור לחילוק זה, ועי' כנסת יחזקאל שם, שלדעת הראב"ד שם דין הקריאה בעשרה, אינו אלא לכתחילה, ואעפ"כ סבר שכשנקראה המגילה כבר ע"י ציבור, יכול היחיד לקוראה שלא בציבור לכתחילה.
  390. חזו"א או"ח סי' קנה.
  391. חזו"א שם.
  392. קונ' דיני ומנהגי פורים משולש ס"ד, בשם רי"ז סולבייצ'יק.
  393. ר"ן מגילה ו ב; עי' פמ"ג סי' תרצ א"א ס"ק כד (פי' א), בד' המג"א שם, בד' האו"ז המובא בהג"א מגילה פ"א סי' ו, שנסתפק לגבי צירוף קטנים, ומ' שנשים דינן שונה, וכ"ה בחזו"א או"ח סי' קנה ס"ב, בד' האו"ז שם; אור הנערב מגילה ה א, בד' רש"י שם ד"ה אין; חזו"א שם, בד' מלחמת ה' מגילה ג א שמועילה קריאה בפני עשרה אפי' שכבר יצאו. ועי' רמ"א תרצ יח בשם הג"א שם, שנסתפק בדבר, ועי' מג"א שם שהעיר, שלא נזכרו נשים בדברי הג"א שם וספיקו הוא בקטנים, ועי' פמ"ג שם, שהג"א שכ' ספיקו בלשון: אי בעינן שיהו כולן בני מצוות, כוונתו להסתפק אף בנשים, שאע"פ שאף הן מצוות במגילה אין זה אותו מין חיוב, ועי' ציון 408 ואילך. ועי' ספר כלבו סי' מה: ואעפ"כ אין ראוי להשלים בהן עשרה דכל מקום שהצריכו עשרה אנשים בעינן, וכעי"ז כ' בא"ח הל' מגילה ס"ב, ומ' שמעיקר הדין עכ"פ מצטרפות אלא שאי"ז ראוי.
  394. עי' לעיל.
  395. פמ"ג שם; עי' מ"ב דלהלן.
  396. עי' ציונים דלהלן.
  397. עי' מ"ב שם ס"ק סג, בביאור הצד ברמ"א שם, שנשים מצטרפות, ועי' מ"ב שם, של"מ צרופם של נשים לעשרה, אלא מחמת צרוף שתי הסברות, שבנות חיוב הן, ומקרא מגילה בעשרה ענינו הוא משום פרסום הנס.
  398. ע"ע זמון ציון 504 ואילך.
  399. ע"ע הנ"ל ציון 509.
  400. ר"ן שם. ועי' פר"ח סי' תרצ סי"ח שתמה, שסו"ס כיון שאין רוצים לקרוא ללא עשרה, הרי צירופן ניכר.
  401. טור תרפט, בשם בעל העיטור; פמ"ג שם (פי' ב), בד' המג"א שם, בד' האו"ז שם; ערוה"ש סי' תרצ סכ"ה: נראה.
  402. ב"ח ופמ"ג שם, בביאור דברי בעל העיטור שם; פמ"ג שם, בד' האו"ז שם.
  403. עי' לעיל.
  404. עי' להלן.
  405. פמ"ג שם, בד' הג"א שם, ועי' כעי"ז בפר"ח שם.
  406. הג"א מגילה פ"א סי' ו. ועי' אור הנערב מגילה ה א, שכ' בד' רש"י שם ד"ה אין, שמצטרפים, ועי' מ"ב סי' תרפח ס"ק כ, שצידד שמצטרפים הם לעשרה, הואיל ודין עשרה הוא משום פרסום הנס ואף הקטנים ראויים לזה, ועי' שונה הלכות סי' תרפח סי"ט, שהעיר מדברי המ"ב שבציון הבא שנקט להיפך, וצ"ב.
  407. עי' ציון לעיל. פמ"ג סי' תרצ א"א ס"ק כד, בד' הרמ"א שם יח, הובא במ"ב שם ס"ק סג.
  408. ריצ"ג הל' מגילה ור"ח מגילה ה א ורי"ף מגילה ג א ומח"ו סי' רמז וספר העיטור קיד א וראבי"ה סי' תקסא ואו"ז סי' שע ושבה"ל סי' קצח ורא"ש מגילה פ"א סי' ז וטור תרצ והג"מ מגילה פ"ב אות צ וריטב"א מגילה יט א וסמ"ג עשה דרבנן ד ותניא רבתי ענין קריאת המגילה, בשם רב האי גאון, ועי' טור שם, שכן נוהגים בספרד, אשכנז וצרפת; סידור רס"ג פורים; מאירי מגילה ה א והאגודה מגילה אות כא, בשם גאונים; תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; רמב"ם מגילה פ"ב הי"ב; רמב"ן מגילה יז א; מרדכי מגילה רמז תת; צרור החיים פורים אות ג, בשם הרשב"א; ריטב"א שם, בשם מורו ורבו; הג"מ שם, בשם רבינו מאיר ש"ץ ומהר"ם; כלבו סי' מה וא"ח הל' מגילה ופורים אות יט; שו"ת מהרי"ל סי' נו וספר מהרי"ל הל' פורים אות יב; לקט יושר ח"א עמ' קנו ענין א; שו"ע תרצ יז.
  409. אסתר ט כו. עי' רמב"ן שם: שמנהג אגרת נוהגין בקריאתה; עי' ריטב"א שם; א"ח שם; ספר מהרי"ל שם; לבוש או"ח סי' תרצ סעי' יז; באוה"ג סי' תרצ שם; ס"ק עי' קרב"נ לרא"ש שם אות א, ועי"ש ששתי פעמים נכתב במגילה: האיגרת, מן האחת למדים דיני גוף עשייתה (ע"ע מגילת אסתר ציון 130 ואילך), ומן האחת למדים על אופן קריאתה, שתהא פשוטה כאיגרת.
  410. רמב"ם שם, לגי' שלפנינו ועי' שנויי נוסחאות שבמהדו' פרנקל, שיש שהשמיטו תיבות אלו; מאירי שם; כלבו וא"ח שם; שו"ע שם; לבוש שם. ועי' תשובות והנהגות או"ח ח"ב סי' שנה שפי' שכשלא כופלה כאיגרת, נראה כקורא בתורה ולא מתקיים פרסום הנס, כדין הקורא מגילה הכתובה בין הכתובים, שלא יצא יד"ח משום שנקרא כקורא בתורה.
  411. עי' תוס' שם: וכשרוצה לקרות פושט את כולה קודם כאגרת, ועי' פר"ח סי' תרצ סעי' יז ובית דוד או"ח סי' תפה ושלמי חגיגה סי' ו בדעתו; שו"ת מהרי"ל שם; בד' הרמב"ם שם; האגור הל' פורים סי' אלף מח: ובאשכנז נהגו; ב"ח או"ח סי' תרצ ס"ק ח, בד' רב האי גאון, ע"פ הלשון בטור שם: פושטה וקורא לה כאגרת, שמשמע שפושט קודם הקריאה, ועי' בית דוד שבציון 419, שפי' לשון זו להיפך; לבוש סי' תרצ סעי' יז ושכנה"ג הג' טור סי' תרצ בדעתו; מג"א סי' תרצ ס"ק יח, בד' השו"ע שם: קורא ופושט, והיינו אפי' מה שעתיד לקרות.
  412. שו"ת מהרי"ל שם: ואפשר דחובה הוא; בית דוד שם, בד' תוס' שם: אבל לא גולל וקורא כמו ס"ת.
  413. ב"ח שם, בד' רב האי גאון שבציון, ע"פ הלשון בש"ר שהביאוהו: קורא ופושט כאגרת, ועי' מג"א שבציון 417, שפי' לשון זו להיפך; בית דוד שם, בד' רב האי גאון שבציון הנ"ל, ע"פ הלשון בטור: פושטה וקורא לה כאגרת, והיינו שפושט מקצת מן המגילה לקרותה ומניח פשוט מה שקרא, וכן הלאה, ובד' הרמב"ם שם: קורא ופושט כאגרת; ט"ז או"ח סי' תרצ ס"ק י, בד' השו"ע שם: קורא ופושט כאיגרת; נהר מצרים .
  414. ע"ע.
  415. סידור רב עמרם גאון סדר פורים; המנהיג הל' מגילה עמ' רלח, בשם רב נתן גאון; מח"ו סי' רמז, בשם רב יהודאי גאון; ר"ח מגילה ה א וערוך ע' מגל ג וראבי"ה מגילה סי' תקסא ואו"ז הל' מגילה סי' שע ושבה"ל פורים סי' קצח וריצ"ג הל' מגילה והג"מ מגילה פ"ב אות צ ותניא רבתי, בשם רב צמח גאון; מרדכי מגילה רמז תת, בשם תשובת גאון; טור תרצ וריצ"ג הל' מגילה, בשם רב נטרונאי גאון; תשובה לראב"ן הירחי (נדפסה בגנזי ירושלים ח"א עמ' קי), בשם רב שר שלום גאון; הג"מ שם, בשם רב פלטוי גאון; האגור הל' פורים סי' אלף מח, בשם תשובת הגאונים; סידור רש"י סי' שלג וספר הפרדס עמ' רמט; המנהיג הל' מגילה; רמב"ן מגילה יז א, בשם רבני צרפת. ועי' ראשונים שבשתי הישיבות ובבית רבינו שבבל ובכל מקומות ישראל קוראים כס"ת.
  416. עי' לעיל.
  417. עי' פמ"ג א"א סי' תרצ ס"ק יח, שכן נוהגים, הובא בשעה"צ סי' תרצ ס"ק ב, ועי' פמ"ג שבציון הבא שראוי לא לנהוג כן; עי' מקו"ח סי' תרצ סי"ז. ועי' מאורי אור חלק בן נון (קעה א), בשם תוס' ריב"א, שיש חילוק בין יחיד לציבור, שהיחיד כורכה, ואפשר שכוונתו שבציבור הכל פושטים את המגילה ול"ד הש"צ.
  418. עי' ספר מהרי"ל הל' פורים אות יב; עי' ב"ח סי' תרצ ס"ק ט (הובא במ"ב סי' תרצ ס"ק נה), בד' הרמב"ם מגילה פ"ב הי"ב; פמ"ג שם: ראוי.
  419. פמ"ג שם.
  420. רמב"ם מגילה פ"ב הי"ב; הג"מ מגילה שם אות צ וסמ"ג עשה דרבנן ד, בשם רב האי גאון; האגודה מגילה פ"ב אות כא, בשם גאונים; מהרי"ל מנהגים הל' פורים אות יב, ועי"ש שמעשה היה שהחל הש"צ לברך קודם שהחלו לכרוך את המגילה והשתיקו המהרי"ל; מרדכי מגילה רמז תת; כלבו סי' מה; לקט יושר ח"א עמ' קנו ענין א; סדה"י סדר פורים: ויש מקפידים, ועי' להלן שחלק; שו"ע תרצ יז; עי' שכנה"ג סי' תרצב הגה"ט, ע"פ מהרי"ל שם, ועי' בהגר"א סי' תרצ ס"ק יז וא"ר סי' תרצ ס"ק טו ושעה"צ סי' תרצ ס"ק נג, שחזר בו מדבריו בכנה"ג סי' תרצב הגה"ט, שם נקט כד' סדה"י שבציון 433.
  421. עי' מהרי"ל שם וא"ר שם בדעתו. ועי' א"ר שם, בד' מהרי"ל שם, שאם כבר אמר תיבת: השם, אינו חוזר, שלדעת מהרי"ל טעם הדין לגלול קודם הברכה הוא משום שגנאי הוא למגילה שתהיה פתוחה שלא לצורך, עי' ציון 432, ואין לגרום ברכה לבטלה בכדי להימנע מגנאי, ועי' חיי"א כלל קנה סעי' כה שהניח בצ"ע.
  422. ע"ע ברכת התורה ציון 149 ואילך דעת ר' מאיר, ועי' ציון 161, שלא נחלק ר' יהודה אלא לענין ברכה ראשונה, אבל לענין ברכה אחרונה מודה הוא שגולל ומברך.
  423. עי' סה"י שם, בד' הסוברים כן; עי' בהגר"א סי' תרצ ס"ק יז, ע"פ תוס' מגילה לב א ד"ה גוללו; עי' פמ"ג א"א סי' תרצ ס"ק כ, בד' הט"ז סי' קלט ס"ק ה; עי' אשל אברהם (בוטשאשט), ועי"ש שאע"פ שבדיעבד יוצאים יד"ח במגילה שכתובות בה הברכות, מ"מ יש חשש אף בכך שיאמרו שהקריאה שלא לכתחילה. ועי' סה"י שבציון 433, שבמגילה אין חוששים לכך, ועי' בהגר"א שם שאין שחר לחילוק זה. ועי' אשל אברהם שם, שהחשש שיאמרו ברכות כתובות במגילה אינו אלא בש"צ, אבל אין לחשוש כן ביחידים שלפניהם מגילה, אע"פ שקוראים הם מן המגילה בלחש, שקריאתם בלחש אינה ניכרת ואין הציבור יודע שלפניהם מגילה כשרה, ובפרט כשאומרים הברכות מתוך הסידור, וע"כ נכון שיברכו ואח"כ יגללו כדי להסמיך הברכה לקריאה ככל האפשר.
  424. עי' צ"פ מגילה פ"ב הי"ב.
  425. ע"ע פורים, ועי' ציון 105 שי"ס שהיא ברכה על קריאת המגילה. הג' כתר כהונה לבהגר"א שם (נדפס על השו"ע).
  426. עי' א"ר שם, בשם תשובת מהרי"ל סי' נו אות א, ועי' מהרי"ל שם שהוא מדברי השואל; לבוש סי' תרצ סעי' יז; חיי אדם כלל קנה ס"ק כה. ועי' שו"ת הרשב"א ח"ה סי' י, שכ' טעם זה לענין חיוב הגלילה בס"ת לאחר הקריאה קודם הברכה.
  427. סדה"י שם, הובא במג"א סי' תרצ ס"ק כ, ועי' בהגר"א וא"ר שם, שתמהו כיצד לא חש המג"א שם לדברי המהרי"ל שם. ועי' סדה"י שם, שבמגילה אין לחוש שיאמרו ברכות כתובות במגילה, ואף אם יאמרו כן אין חורבה יוצאת מכך, וצ"ב בטעם החילוק, ועי' כסא אליהו סי' תרצב, שביאר טעם הדבר שאף אם יאמרו ברכות כתובות במגילה לא יצא מכך חורבה, לפי שמגילה שכתובות ברכות בתחילתה או בסופה אינה נפסלת בכך, עי' שו"ע תרצא ט. ועי' פר"ח סי' תרצב ס"א, שהביא דברי סדה"י כפי שהובאו בכנה"ג שם, ופי' את הדמיון של מגילה לס"ת וסברת סדה"י לחלק ביניהם בע"א, ונ' שלא ראה דברי סדה"י עצמו, שבפירוש תלה הדבר בחשש שמא יאמרו ברכות כתובות, ועי' כסא אליהו שם וויקרא אברהם או"ח סי' כד, שדנו בדברי הפר"ח שם.
  428. עי' ציון 426 ואילך.
  429. הג"מ מגילה פ"ב אות צ, בשם רב האי גאון; האגודה מגילה פ"ב אות כא, בשם גאונים; רמב"ם שם הי"ב; עי' מהרי"ל פורים אות יב; מרדכי מגילה פ"ב רמז תת; שו"ע תרצ יז.
  430. סדה"י סדר פורים.
  431. עי' ציון 429.
  432. כסא אליהו סי' תרצב ס"א, בד' סדה"י שם.
  433. עי' ירושלמי מגילה פ"ד ה"א ורש"י מגילה כא א ד"ה הקורא וריבב"ן מגילה שם ור"י מלוניל על הרי"ף מגילה יא ב ורמב"ן מגילה יז א ורשב"א מגילה כא א ור"ן מגילה יא ב (בדפי הרי"ף) וחי' הר"ן ור"א מן ההר ומאירי מגילה שם, ונמו"י מגילה שם ולח"מ מגילה פ"ב ה"ז וב"ח או"ח סי' תרצ ויד אהרן לטור שם ושדה יהושע פ"ד ה"א בד' הרמב"ם שם, בביאור המשנה דלהלן; עי' לקט יושר ח"א עמ' קנו ענין ג בשם אז"ג.
  434. מגילה שם.
  435. רש"י שם; ריבב"ן שם; ר"י מלוניל שם; חי' הר"ן שם; ר"א מן ההר שם; מאירי שם; שדה יהושע מגילה פ"ד ה"א (פי' א), בביאור הירושלמי שם, ועי' קה"ע שם, שהירושלמי מגיה הגי' במשנה: מותר לקרותה עומד ומותר לקרותה יושב. ועי' פני משה שלשון: הקורא, משמע דיעבד, ועי' רשב"א ור"ן שם, שגרסו במשנה: הקורא את המגילה עומד וכו' יצא, לשון דיעבד, וכ"כ הרשב"א שם ושדה יהושע שם (פי' ב), שכ"ה גי' הירושלמי שם במשנה, ופי' שלשון המשנה לאו דוקא, וכ"כ בטו"א מגילה שם, ועי' לח"מ מגילה שם ויד אהרן שם, בד' הרמב"ם שם, שהמשנה נקטה לשון דיעבד, משום הקורא בציבור שלכתחילה צריך לקרוא בעמידה, לסוברים כן, עי' ציון 452, אבל יחיד קורא מיושב אף לכתחילה, ועי' ציון 450. ועי' ראשון לציון מגילה שם, שחידשה המשנה שאע"פ שקריאת המגילה חשובה כקריאת ההלל, וההלל נקרא בעמידה, לסוברים כן, ע"ע הלל, מ"מ אין צריך לקרוא את המגילה בעמידה, ועי' חת"ס או"ח סי' נא, שתמה מדוע באמת אין צריך לעמוד בקריאתה כדין הלל, ועי' שו"ת אבן הראשה סי' יז (עמ' כח א, פי' ב) שיישב, שבמגילה שהיא ארוכה מקריאת ההלל וטורח גדולה לקוראה במעומד, הקילו, ובפרט במגילה של לילה שיש חולשה מפני התענית, ועי' כעי"ז בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' קל, ועי' אבן הראשה שם (פי' א), שאע"פ שקריאת המגילה היא כקריאת הלל, מ"מ אינו כהלל ממש, ועי' פסקי ריא"ז מגילה פ"ג ה"א, שהשווה את קריאת המגילה לקריאת ההלל, וכתב שאף את ההלל אפשר לקרוא מיושב.
  436. ע"ע קריאת התורה, ועי' ר"א מן ההר ושפ"א דלהלן.
  437. עי' ר"א מן ההר שם.
  438. לבוש סי' תרצ ס"א, ועי' כעי"ז בשפ"א מגילה כא א.
  439. עי' לעיל.
  440. עי' רמב"ן שם.
  441. עי' שבה"ל סי' קצח ומעשה רוקח סי' קכב ותניא רבתי סי' מ ענין קריאת המגילה, בשם גאון, ועי' תניא רבתי שם, שכן המנהג; עי' תשובות הגאונים מגילה סי' צא וצב; עי' ארחות חיים הל' מגילה אות כ, בשם רבינו גרשום; עי' טור תרצ; ראשון לציון מגילה כא א, בד' הרמב"ם מגילה פ"ב ה"ז, בביאור המשנה מגילה כא א. ועי' משנת יעבץ הל' מגילה סי' עז אות ג, שכ' בטעם הדבר לפי שלקריאת המגילה יש דין של קריאת הלל, ומצות קריאת הלל היא בעמידה, ועי"ש שלפי"ז במגילה של לילה שאין לה דין של קריאת הלל, שאין קוראים את ההלל בלילה, מותר לכתחילה לקרוא את המגילה כשהוא יושב.
  442. ע"ע הנ"ל. שבה"ל שם.
  443. עי' לעיל.
  444. עי' טור שם; ראשון לציון שם, ועי"ש שאף תיבת: הקורא, משמע דיעבד, ועי"ש בד' הרמב"ם שם, שכיון שנקטה המשנה לשון זו בסתם משמע שאין חילוק בענין זה בין יחיד לש"צ.
  445. עי' ציון 439 ואילך.
  446. עי' מחצה"ש סי' קמא ס"ק א ומטה יהודה סי' תרצ ס"ק א בד' רש"י מגילה כא א ד"ה הקורא וד"ה מה (ועי' חי' רבינו משה מאימראן שצידד כן, בד' רש"י שם), ולח"מ מגילה פ"ב ה"ז וט"ז וחמד משה סי' תרצ ס"ק א וחס"ד לתוספתא מגילה פ"ב ה"ג בד' הרמב"ם מגילה שם, בביאור המשנה דלהלן, וכ"ה בר"א מן ההר מגילה כא א ובהגר"א ומח"ב סי' תרצ סעי' א ושדה יהושע מגילה פ"ד ה"א בד' הרמב"ם שם, ועי' אחרונים שבציון 459, שחולקים בד' רש"י שם, ועי' ציון 463 שי"ס בד' הרמב"ם שם, שאי"ז אלא מנהג; חס"ד שם, בד' הרמב"ם, בביאור התוספתא דלהלן. ועי' חי' רבינו משה מאימראן ומטה יהודה שם, שאם רצו הציבור למחול על כבודם רשאים הם בכך, ועי' ציון 457.
  447. מגילה כא א.
  448. לח"מ ט"ז וחמד משה וחס"ד שם, בד' הרמב"ם שם. ועי' ר"א מן ההר ושדה יהושע ומח"ב שם, שמשמעות המשנה היא שקוראים בישיבה לכתחילה (עי' שדה יהושע שם, שכ"ה המשמעות אף לגורסים במשנה: יצא, שלשון המשנה לאו דוקא) ומ"מ ש"צ לכתחילה צריך לקוראה בעמידה, מפני כבוד הציבור, ואין המשנה עוסקת אלא ביחיד.
  449. תוספתא מגילה פ"ב ה"ג, הובא בירושלמי מגילה פ"ד ה"א.
  450. מן ההר שם; שדה יהושע שם; מח"ב שם.
  451. משנת יעבץ הל' מגילה סו"ס עז, בד' הרמב"ם שם.
  452. חס"ד שם, ועי"ש שדקדק כן הרמב"ם שם, מתוספת הלשון בתוספתא שלפנינו: והיו בני הכנסת יושבין, שמשמע שקראה רבי מאיר בישיבה רק משום שהיו בני הכנסת יושבים ולא רצח להטריחם, אבל באופן שהציבור לא יעמוד מחמת הש"צ, צריך לקוראה בעמידה.
  453. פנ"י מגילה כא א ויד אהרן לטור תרצ וראשון לציון ובית יצחק מגילה שם וחס"ד שם בד' הירושלמי שם, ומאירי וטו"א מגילה שם, ופנ"י ובית יצחק שם ומצפה איתן מגילה שם בד' רש"י שם ושם, ובאה"ל סי' תרצ ס"א בד' הרמב"ם שם ור"ן מגילה יא ב, בביאור המשנה שם.
  454. מאירי שם. ועי' טו"א שם, שאע"פ שבמשנה לגי' שלפנינו לא כתוב: יצא, מ"מ לשון: הקורא, משמע דיעבד, ומ"מ לשון זו לאו דוקא, וה"ה לכתחילה.
  455. עי' לעיל.
  456. בית יצחק וחס"ד שם, בד' הירושלמי שם, בביאור התוספתא שם, ועי' חס"ד שם, שהתיבות: והיו בני הכנסת יושבין, אינן מובאות בירושלמי שם.
  457. עי' מאירי שם; באה"ל סי' תרצ ס"א, בד' הרמב"ם שם.
  458. אוצה"ג מגילה יח א בשם רב עמרם גאון ורב נטרונאי גאון, וספר האורה הל' מגילה בשם אית דמפרשי, ושערי שמחה לריצ"ג הל' מגילה, בביאור המשנה דלהלן. ועי' בה"ג סי' יט הל' מגילה ומח"ו סי' רמג, שפי' שקורא המגילה מסופה לתחילתה, ונ' שאף לדעתם הכוונה שהפסוקים עצמם נקראים כצורתם, אלא שקוראם מן הסוף להתחלה.
  459. עי' ספר האורה שם, בביאור המשנה דלהלן: למפרע; אוצה"ג שם, בשם רב נטרונאי גאון, בביאור הברייתא דלהלן: סירוסין.
  460. ר"ן מגילה ה ב, בד' התוספתא דלהלן שנקטה: השמיט בה הקורא פסוק אחד, וה"ה תיבה אחת, ועי' ציון הבא הטעם שלא נקטה די"ז במדלג על תיבה אחת. ועי' העיטור עשרת הדברות הל' מגילה: ומסתברא, שהמדלג על כמה תיבות שאינם פסוק שלם אלא מיעוטו, אינו בכלל הקורא למפרע, ועי' פתח הדביר שם אות יד בטעם הדבר, שהיינו משום שאף המדלג על כמה תבות ולא אמרם כלל יוצא יד"ח, לסוברים כן, ואפשר שמ"מ אף לדעת העיטור שם, אם השלים תיבות אלו בתוך קריאת המגילה, ה"ז בכלל הקורא למפרע, שסו"ס קרא המגילה שלא כסדר.
  461. עי' תוספתא דלהלן, ועי"ש שכ"ה אפי' בדילג פסוק אחד בלבד, ועי' ר"ן שם, הטעם שעסקה התוספתא בדין המדלג על פסוק ולא בדין המדלג על תיבה, שחידוש יש בדבר, שלא נאמר של פסוק דבר בפ"ע הוא, והמשלימו לאחר קריאת המגילה אינו בכלל הקורא למפרע; עי' ר"י מלוניל ונמו"י מגילה יז א, בביאור המשנה דלהלן; עי' רי"ף מגילה ה א וריטב"א מגילה יח א ורא"ש מגילה פ"ב ס"א, בביאור הירושלמי מגילה פ"ב ה"ב, בביאור הברייתא דלהלן: סירוסין, שהיינו כגון שקורא פסוק אחד ומדלג השני וקורא פסוק שלישי וחוזר וקרא הפסוק שדילג, ועי' בספר המנהיג שבציון 472, שמ' שהמדלג על פסוק אינו בכלל הקורא למפרע. ועי' ריטב"א שם, שהשמיענו בזה התנא של הברייתא שלא נאמר שלמפרע של המשנה היינו דוקא בקורא פסוק מן הסוף להתחלה, אלא אפי' בפסוקים שלמים הקוראם שלא כסדר חשוב קורא למפרע.
  462. עי' תוספתא דלהלן; עי' ב"ח תרצ ד, וט"ז סי' תרצ ס"ק ה ופמ"ג מ"ז שם ס"ק ה בדעתו, בד' הטור דלהלן. ועי' אחרונים הנ"ל שחידוש יש בדבר, שלא רק המשלים באמצע שעל ידי כך משתבש הענין, חשוב כקורא למפרע, אלא אפי' המשלים את הפסוק לאחר קריאת המגילה, שלא נשתנה הענין מחמת פסוק אחד שדילג, חשוב כקורא למפרע.
  463. ריטב"א מגילה יז א, בביאור המשנה דלהלן, ע"פ התוספתא דלהלן.
  464. עי' תוספתא דלהלן.
  465. ר"ן מגילה ה ב.
  466. משנה מגילה יז א: הקורא למפרע; עי' תוספתא מגילה פ"ב ה"א, הובא בגמ' מגילה שם, ועי' מאירי מגילה יח ב וריטב"א שם יז א וחס"ד לתוספתא שם, שהיינו משום קורא למפרע, ועי' המנהיג דלהלן; עי' ברייתא מגילה שם: סירוסין, ועי' רש"י מגילה שם ד"ה סירוסין ופסקי רי"ד מגילה שם ורי"ף שם וריטב"א שם יח א ורא"ש שם, שהיינו משום קורא למפרע, ועי' בספר המנהיג הל' מגילה, שפי' שסירוסין היינו כגון שקורא פסוק אחד ומדלג פסוק שני וחוזר וקורא לאחר קריאת הפסוק השלישי, וכ' הטעם שאינו יוצא יד"ח: דמיתחזי כקורא למפרע, ומ' שהבין שאי"ז בכלל למפרע, ואפשר שהבין שלמפרע אינו אלא כשקורא את הפסוק מסופו לתחילתו, או כשקורא את המגילה מסופה לתחילתה, ונ' שלדבריו אף האמור בתוספתא שם, שהמדלג על פסוק אחד אינו יוצא יד"ח, אינו אלא משום שנראה כלמפרע, ועי' ספר האורה שם ור"ח מגילה יז א והערוך ע' סרג א, שפי' אף הם שסירוסין היינו דילוג הפסוק כנ"ל, וצ"ב אם נקטו שהקורא סירוסין אינו יוצא יד"ח משום דין למפרע או משום שנראה כלמפרע; רמב"ם מגילה פ"ב ה"א; טוש"ע תרצ ו.
  467. אסתר ט כח.
  468. ר"י מלוניל מגילה יז א; נמו"י מגילה שם.
  469. עי' פיה"מ לרמב"ם מגילה פ"ב מ"א, בביאור המשנה שם, ועי' הגי' בפהמ"ש שם מהדורת קאפח: כמו שאי אפשר לאדם בהתעסקו במלאכה לעשות עכשיו מה שכבר עבר.
  470. פסקי רי"ד מגילה שם, בביאור הגמ' דלהלן.
  471. מגילה שם.
  472. אסתר שם כז.
  473. עי' חרדים על הירושלמי ברכות פ"ב ה"ד ופנ"מ שם ומגילה פ"ב ה"א ומראה"פ וטוב ירושלים מגילה שם ור"א פולדא ברכות שם (פי' א), בביאור הירושלמי שם ושם: דכתיב ככתבם, ועי' מראה"פ שם, שאע"פ שאין הכתוב: ככתבם, עוסק בקריאת המגילה אלא בעשייה, מכל מקום תיבת: ככתבם, מיותרת, שיכול היה להיות כתוב: להיות עושים וגו' כזמנם, ועל כן תיבת: ככתבם, נדרשת לענין הקריאה. ועי' קה"ע שבציון 480, שפי' הירושלמי בע"א.
  474. אסתר שם. עי' ר"ח ור"י מלוניל ונמו"י מגילה שם, בביאור הגמ' שם, ועי' גמ' שם לגי' שלפנינו שלימוד זה הובא בשם רבא ונדחה, משום שכתוב זה אינו עוסק בקריאת המגילה אלא בעשייה, ודין למפרע נלמד מן ההיקש של זכירה לעשייה, עי' ציון 473 ואילך, ועי' ר"י מלוניל ונמו"י שם, שנקטו שלימוד זה לא נדחה ונאמרו שני הלימודים בדרך של: אי נמי, ועי' ר"ח דלהלן, ששני הלימודים הנ"ל לימוד אחד הוא; קה"ע מגילה פ"ב ה"א, בביאור הירושלמי שם, ור"א פולדא שם (פי' ב), בביאור הירושלמי שם.
  475. עי' ציון לעיל.
  476. ר"ח שם.
  477. ר"י מלוניל ונמו"י שם, בביאור הגמ' שם; קה"ע שם, בביאור הירושלמי שם. ועי' ר"ח שם, שאע"פ שהכתוב אינו עוסק בקריאת המגילה אלא בעשייה, מ"מ הרי הוקשה זכירה לעשייה, בכתוב: נזכרים ונעשים, ועי' ר"י מלוניל ונמו"י וקה"ע שם, שההיקש של ככתבם וכזמנם, אינו נסמך על ההיקש של זכירה לעשייה, וצ"ב לדעתם כיצד באמת למדים דין למפרע מן הכתוב: ככתבם וכזמנם, שאינו עוסק בקריאת המגילה, ועי' מראה"פ שבציון 479, שפי' שהתיבה: ככתבם, נדרשת לענין קריאה משום שהיא מיותר, ואפשר שהראשונים והאחרונים הנ"ל אף הם נקטו כן.
  478. המכתם מגילה שם; מאירי שם, ועי"ש שם שכ' טעם נוסף: שאינה קריאה כלל, וצ"ב כוונתו; עי' ראשון לציון מגילה שם, בד' הרמב"ם מגילה פ"ב ה"א. וצ"ב שא"כ מדוע הוצרכו בגמ' ללמוד כן מן הכתוב, ועי' ראשון לציון שם, שצידד שאין החיסרון בצורת סיפור הנס אלא שקריאה שלא במקומה קריאה פסולה היא, וכמי שלא קראה כלל, ולפי"ז כ' שאם מה שלא קראה במקומה הוא בשיעור שאם קראה בעל פה יצא יד"ח, אע"פ שיש חיסרון בסיפור הנס, יצא יד"ח, ועי"ש שמהרמב"ם שם למ"כ.
  479. עי' פהמ"ש לרמב"ם מגילה פ"ב מ"א; עי' ר"ח מגילה יז א, ושו"ת להורות נתן חט"ו סי' מ בדעתו.
  480. אסתר ט כח.
  481. עי' ציון 473 ואילך.
  482. פהמ"ש לרמב"ם שם (מהדו' קאפח, וכעי"ז במהדורת וילנא ע"פ הג' הטו"א מגילה שם).
  483. אסתר שם כז.
  484. עי' ציון 480 ואילך.
  485. ר"ח שם.
  486. עי' לעיל.
  487. להורות נתן שם.
  488. עי' רש"י מגילה שם ד"ה מה, בביאור דרשתו של רבא שבציון 480 ואילך: דא"א שיהא חמשה עשר קודם לארבעה עשר, ולהורות נתן שם בדעתו, ועי' להורות נתן שם, שאע"פ שלמסקנת הש"ס נדחית דרשה זו, מ"מ מוכח מרש"י שהחיסרון של למפרע הוא בהקדמת המאוחר; עי' מאירי מגילה שם: והוא ענין הקדמת המאוחר; עי' ר"י מלוניל ונמו"י מגילה שם, בביאור הדרשה דלהלן; עי' קה"ע מגילה פ"ב ה"א, בביאור דרשת הירושלמי שם.
  489. עי' ר"י מלוניל שם; נמו"י שם.
  490. להורות נתן שם.
  491. נמו"י שם, בביאור ההיקש שבציון 480 ואילך. ועי' אחרונים שבציון 478 ואילך, שדין למפרע נלמד מן התיבה: ככתבם, שהקריאה צריכה להיות בסדר בה כתובה המגילה, ונ' שאף לדעתם החיסרון הוא הן באיחור הפסוקים המוקדים והן בהקדמת הפסוקים המאוחרים, שבין כך ובין כך המגילה לא נקראת בסדר בה היא כתובה.
  492. ראש יוסף מגילה יז א, בביאור התוספתא דלהלן.
  493. עי' תוספתא מגילה פ"ב ה"א, הובא בגמ' מגילה יח א; רמב"ם מגילה פ"ב ה"א; טוש"ע תרצ ו.
  494. עי' פמ"ג מ"ז תרצ ס"ק י, ועי' ראש יוסף שם, שמשמע שהסברא לחלק בין פסוק לתיבה היא מחמת ששינוי בתוך הפסוק משנה את הענין.
  495. ר"ן מגילה ה ב.
  496. מ"ב סי' תרצ ס"ק ו, ועי"ש שחשובה כקריאה בע"פ.
  497. משנה מגילה יז א; רמב"ם מגילה פ"ב ה"ג; טוש"ע תרצ ג.
  498. אסתר ט כח.
  499. שמות יז יד.
  500. ע"ע ארבע פרשיות ציון 59. עי' ר"ח מגילה יח א והאשכול הל' חנוכה ופורים סעי' י, וב"ח או"ח סי' תרפה, ומג"א או"ח שם ומחצה"ש שם בדעתו, ושו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' שלו ודרכי הים דרוש י לפרשת זכור (קמב א), בביאור הגמ' דלהלן.
  501. עי' מגילה ז א. עי' פנ"י מגילה וחלקת יואב או"ח סי' לו ומחנה חיים סי' לא, וערוגת הבושם או"ח ח"ב סי' רה בד' הרמב"ם מלכים פ"ה ה"ה, בביאור הגמ' דלהלן.
  502. מגילה יח א. ועי' בית יצחק ומרומי שדה מגילה שם, בביאור הגמ' שם, שאילו היתה מצות זכירת מעשה עמלק מתקיימת בעיון בלבד, לא היה ניתן ללמוד מן הכתוב: כתוב זאת, שצריך לקרוא את המגילה מתוך כתב, שא"כ יש לומר שדוקא בזכירת מעשה עמלק שמתקיימת בעיון צריך העיון להיעשות מתוך ספר, שלולי כן לא יוכל לעיין כראוי, משא"כ מגילה שמצוותה בקריאה, ועי' יד דוד ושפ"א מגילה שם, שפי' דברי הגמ' שם בע"א, ועי' נפש חיה מגילה שם, שאי"ז גז"ש גמורה אלא גילוי מילתא. ועי' טו"א מגילה שם, שאף לולי הגז"ש ניתן ללמוד שצריך לקרוא ממה שהוצרכנו לגז"ש שתהא כתובה בקלף ובדיו, ע"ע מגילת אסתר ציונים 193 ואילך, 241 ואילך, ועי"ש שמ"מ גז"ש זו נצרכת לענין אחר. ועי' המכתם מגילה יז א, שכ' בטעם הדין: שאינו מובן הענין גם כן, כי יותר נראה סיפור מעשה כשקוראין אותה כמו אגרת, וצ"ב כוונתו.
  503. עי' ברייתא מגילה יח ב, לענין הקורא מתוך מגילה שמקצתה חסירה ומשלימה בע"פ, ופשוט שה"ה לקורא בע"פ מתוך מגילה כתובה, וכ"כ בתניא רבתי ענין קריאת המגילה סי' מ ויראים סי' רסח, ובעל העיטור הל' מגילה דף קיב טור ג ע"פ הג' פתח הדביר שם ס"ק יח, וכ"ה במ"ב סי תרצ ס"ק ז, ועי' צביון העמודים סי' קמח ס"ק כ וכא, שצידד בד' הרמב"ם מגילה פ"ב ה"ג ועמודי הגולה שם, שדין הקורא מתוך מגילה הכתובה כולה וקורא מקצתה בע"פ, חמור מדין הקורא מתוך מגילה חסירה, ואפי' קורא מקצתה בע"פ אינו יוצא יד"ח, עי"ש טעמו. ועי' פנ"י מגילה שביאר הטעם שאין בקריאת מקצת המגילה חיסרון של קריאה בע"פ, ועי' בית יצחק מגילה שם, שתמה על דבריו.
  504. מ"ב סי' תרצ ס"ק נח.
  505. עי' רמב"ם דלהלן.
  506. עי' טור דלהלן, ועי' מטה יהודה שם ס"ק ד ופמ"ג שם מ"ז ס"ק ג ולב מבין מגילה פ"ב ה"י, בדעתו. ועי' פר"ח סי' תרצ ס"ג ומטה יהודה ופמ"ג שם, שכ"ד השו"ע דלהלן.
  507. עי' רמב"ם מגילה פ"ב ה"י, לענין מגילה חסירה, ונ' שה"ה לענין הקריאה בע"פ; עי' רא"ש מגילה פ"ב סי' ד; עי' טוש"ע תרצ ג.
  508. עי' יראים שם. ועי' ר"ח מגילה יח ב: אבל פסוק או אותיות אם עשה וקראן ע"פ יצא.
  509. עי' בעל העיטור שם, ע"פ הג' פתח הדביר שם.
  510. עי' בגדי ישע סי' תרצ ס"ק ח, לענין הקורא ענין שלם, ועי' באה"ל סי' תרצ ס"ג, שלסברת הבגדי ישע שם, דין הקריאה בע"פ שווה לדין הקריאה מתוך מגילה חסירה, שכשחסירה בתחילתה או בסופה, אין יוצאים בה יד"ח, לסוברים כן, ע"ע מגילת אסתר ציון 384 ואילך.
  511. עי' מטה יהודה סי' תרצ ס"ק ג ובאה"ל שם בדעתו; באה"ל שם. ועי' אחרונים הנ"ל שחלוק דין הקריאה בע"פ מדין הקריאה מתוך מגילה חסירה, שכשחסירה בתחילתה או בסופה או שחסר באמצעה ענין שלם, אע"פ שאינה חסירה אלא מיעוטה, מ"מ אינה נראית כספר והקריאה צריכה להיות מתוך ספר, ע"ע הנ"ל ציון 384 ואילך, אבל הקורא מתוך מגילה הכתובה כולה והרי היא כספר, אין חילוק בדבר.
  512. ע"ע: בקריאת שמע, ברכות ותפילה. עי' אחרונים דלהלן.
  513. עי' ציון 321 ואילך. עי' טו"א מגילה יט ב.
  514. עי' טו"א מגילה יח א ויט ב ופנ"י מגילה יח א ומחצה"ש או"ח סי' תרפה ושפ"א ובית יצחק ומרומי שדה מגילה יח א ובית יחזקאל סי' טז ס"ק ז וחת"ס ח"ב יו"ד סי' רכז וערך השלחן או"ח סי' מז ס"ק ב ותפארת יוסף או"ח סי' מז, ע"פ מגילה יח א, ועי' תומים סי' צו ס"ק ה, ע"פ הגמ' שם, שאין יוצאים יד"ח ע"י כתיבת המגילה, לפי שצריכה להיות בפה, ופשוט שה"ה לענין הרהור, ועי' שו"ת שאג"א סי' יג: ואיפשר; עי' יבי"א ח"ד או"ח סי' ח, בד' הסוברים שהשמיעה מעכבת בקריאת המגילה משום פרסום הנס (עי' ציון 321 ואילך), וכ"ש שבהרהור אינו מתקיים.
  515. עי' לעיל.
  516. מרומי שדה שם; תפארת יוסף שם (פי ב); יבי"א שם.
  517. אסתר ט כה.
  518. בית יצחק שם (פי' ב), ע"פ מגילה טז ב.
  519. עי' ציון 11.
  520. עי' בית יצחק שם (פי' א).
  521. עי' טו"א דלהלן.
  522. עי' פנ"י דלהלן.
  523. ע"ע הרהור כדבור ציון 70 ואילך. פנ"י שם וטו"א שם ושם וחת"ס ובית יחזקאל וערך השלחן שם.
  524. מגילה יח א. תפארת יוסף שם (פי' א).
  525. עי' טו"א יט ב: ועי"ל; פמ"ג או"ח תלב מ"ז ס"ק א. ועי' התעוררות תשובה ח"ב סו"ס קלג, שנסתפק.
  526. עי' ציון 402 ואילך.
  527. טו"א שם; עי' התעוררות תשובה שם, בשם בנו.
  528. עי' ציון 357 ואילך.
  529. פמ"ג שם.
  530. ציון 115.
  531. ע"ע כתב; כתיבה ציון 326 ואילך.
  532. ציון 722 ואילך.
  533. ע"ע הלל ציון 109 ואילך.
  534. ציון 112 ואילך.
  535. פי"ג: הקול הנוצר על ידי חשמל.
  536. ציון 342 ואילך.
  537. ציון 575 ואילך.
  538. ציון 279 ואילך.
  539. אסתר ט כב
  540. אסתר שם כח. עי' ריא"ז דלהלן.
  541. עי' פסקי ריא"ז מגילה פ"ב ה"א: לא יצא אלא באותיות המפסידות את הקריאה; עי' שלחן גבוה סי' תרצ ס"ק לא, בד' הרמב"ם מגילה פ"ב ה"ז.
  542. מגילה פ"ב ה"ב. פסקי ריא"ז שם.
  543. עי' ח"א כלל קנה סעי' טז.
  544. רמב"ן מגילה יז א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תסז; ר"ן מגילה ה א; עי' באה"ל סי' תרצ ס"ג ד"ה אין, בד' המג"א סי' תרצ ס"ק ד, בד' טוש"ע תרצ יד, שאע"פ שלדעתם הקורא תיבה בניקוד שונה, יוצא יד"ח אפי' כשהטעות משנה את משמעות התיבה, עי' ציון 561 ואילך, מ"מ השמטת תיבה חמורה יותר, ועי' באה"ל שם, שצידד לא כן. ועי' מג"א או"ח סי' תרצ ס"ק טו, שה"ה בשומע מגילה מאחר ומחסיר בשמיעתו תיבה אחת, לפי שאין כח השומע יותר מכח הקורא, ועי' ב"ח או"ח סו"ס תרצא ומג"א שם בדעתו, שהשומע מאחר הקורא את המגילה כולה, אע"פ שמחסיר בשמיעתו מקצת מן התיבות, יוצא ידי חובה, וצ"ב בטעם הדבר.
  545. אסתר ח ט. רמב"ן שם.
  546. עי' לעיל.
  547. ר"ן שם; עי' שו"ת הרשב"א שם.
  548. אסתר ב יט.
  549. אסתר ז ח. ב"י דלהלן, בשם א"ח דלהלן.
  550. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן, ע"פ המעשה המובא בירושלמי דלהלן על ברייתא זו, שרב לא הצריך לחזור מי שהחליף בין "יהודים" לי"יהודיים", ופי' שהיינו דווקא באופן זה.
  551. עי' רמב"ן מגילה יז א; עי' רשב"א מגילה יח ב; עי' ר"ן מגילה ה א; טוש"ע תרצ יד, בשם י"א; עי' ב"י תרצ בשם ארחות חיים; עי' מעשה רוקח מגילה פ"ב ה"ז ומנות הלוי על מגילה אסתר ד ה-ז, בד' הרמב"ם שם. ועי' ערוה"ש סי' תרצ סעי' כ, שה"ה במחליף בין מלעיל למלרע במילים שמשמעותן משתנה מחמת כן מעבר להווה או להיפך, כגון באומר תיבת "באה" שבכתוב: "באה אל המלך" במלעיל שהוא לשון עבר, במקום במלרע שהוא לשון הווה, צריך לחזור ולקרותה.
  552. ירושלמי מגילה פ"ב ה"ב.
  553. עי' ראשונים ואחרונים הנ"ל.
  554. עי' טוש"ע שם, ובאה"ל שם ד"ה אין, בדעתם; עי' פסקי ריא"ז שבציון 546 ואילך, לענין המשמיט תיבה שיוצא ידי חובה, ועי' שלחן גבוה סי' תרצ שם ס"ק לא, שהקורא תיבה באופן המשנה את משמעות התיבה, לא גרע מן המשמיט תיבה לגמרי; עי' שלחן גבוה סי' תרצ שם ס"ק לא, בד' הרמב"ם שם, ועי' שלחן גבוה שם, שצידד כן בד' הרא"ש מגילה פ"ב סי' א; עי' לב מבין מגילה שם, בד' השו"ע שם, בד' הרמב"ם שם.
  555. עי' לעיל. ועי' שלחן גבוה שם, בד' הרמב"ם והרא"ש שם, שאע"פ שבירושלמי שם הובא המעשה בהחליף בין "יהודים" ל"יהודיים", ה"ה בטעות המשנה את הענין, ומעשה שהיה כך היה.
  556. עי' לעיל.
  557. ציון 117 ואילך.
  558. ע"ע ישן ציון 34 ואילך.
  559. עי' להלן.
  560. ציון 44.
  561. עי' לעיל.
  562. ציון 623 ואילך.
  563. אסתר ט כו.
  564. הגהות המנהגים פורים אות נה, וכ"כ במט"מ פורים סי' תתרד, והובא במ"א סי' תרצ ס"ק יז ומ"ב שם ס"ק נב.
  565. אסתר שם כט.
  566. אסתר ט ט.
  567. רא"ש מגילה פ"א סי' ט, בשם י"מ; מאירי מגילה שם, בשם י"מ; ר"י מלוניל מגילה שם; ר"ן מגילה ד א (בדפי הרי"ף): ואחרים פרשו, וחי' הר"ן מגילה שם; נמוק"י מגילה שם; מהרי"ל הל' פורים אות יד; א"ח הל' מגילה ופורים סי' יח. ועי' מהרי"ל שם, בשם האשר"י: להאריך בנגינתה, וכ"כ בלקט יושר ח"א עמ' קנו ענין ג: בניגון הקריאה.
  568. ר"י מלוניל שם; ר"ן וחי' הר"ן שם; נמו"י שם. ועי' מהרי"ל שם, בשם האשר"י: להאריך בנגינתה, וכ"כ בלקט יושר ח"א עמ' קנו ענין ג: בניגון הקריאה.
  569. תוס' הרא"ש מגילה טז ב.
  570. מגילה טז ב. עי' ראשונים הנ"ל; רמ"א תרצא ד, בשם י"א.
  571. ציון 506 ואילך.
  572. אסתר ו א.
  573. מהרי"ל הל' פורים אות יג, בשם הר"ר שלום כץ, הובא במג"א תרצ ס"ק יז ומ"ב שם ס"ק נב.
  574. מהרי"ל שם בביאור המנהג: מסתבר. ועי' הגהות יעב"ץ שהביא סמך לדבר משיטת רשב"י שחיוב קריאת המגילה הוא מן הכתוב "בלילה ההוא" ואילך, לפי ששם הוא תחילת תקפו של הנס.
  575. עי' המנהיג ואבודרהם וס' המנהגים הג' המנהגים וספר המנהגים לר"א קלויזנר וב"י דלהלן. ועי' ספר המנגים הג' המנהגים וספר המנהגים לר"א קלויזנר דלהלן, שדוקא הנערים נוהגים כן, לפי שאינם יודעים לומר: שר"י, כפי שנהגו הגדולים, עי' ציון 605. ועי' מהרי"ל דלהלן, שלא נהג כן, ומ' לכאו' שאף הגדולים היו נוהגים כן, ועי' שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רטז, שנקט בפשיטות שהמנהג הוא רק בתינוקות, וכוונת מהרי"ל שלא היה מעורר את התינוקות לנהוג כן. עי' ב"י דלהלן.
  576. עי' סידור יעב"ץ דלהלן, שכן נהג אביו הח"צ; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא דלהלן: מכים כולם; עי' בן איש חי דלהלן.
  577. עי' ב"י דלהלן.
  578. עי' להלן.
  579. המנהיג הל' מגילה; אבודרהם פורים; ספר המנהגים הג' המנהגים פורים ס"ק נה; ספר המנהגים לר"א קלויזנר סי' פב ס"ק ח, בשם ה"ר מנחם; מנהגים דק"ק וורמיישא ח"א סי' ריח; ב"י סי' תרץ, בשם א"ח, ועי' א"ח שלפנינו הל' מגילה ופורים סי' מא, שלא נזכר אלא הקשת האבנים זו ע"ז, ולא נזכר שם שהמנהג לעשות כן בקריאת המגילה; עי' רמ"א תרצ יז ושו"ת בן ימין סי' א בדעתו, ועי"ש שמנהג זה נשתרבב ממנהג הקשת האבנים שלא בקריאת המגילה דוקא; סידור יעב"ץ שער הדגים מגילה עפה ז יד.
  580. משלי י ז. המנהיג שם; אבודרהם שם; ספר המנהגים שם; ספר המנהגים לר"א קלויזנר שם; ב"י שם; רמ"א שם.
  581. דברים כה יט. אבודרהם שם וב"י ורמ"א שם, ועי' אבודרהם שם שהוא ע"פ האמור במדרש: תמחה את זכר עמלק, אפי' מעל העצים ומעל האבנים, ולא נמצא במדרש לפנינו. ועי' ספר המנהגים הגהות המנהגים שם, שהביא סמך לדבר מן הכתוב, דברים כה ב: והיה אם בן הכות וגו', שסופי התיבות של "והיה אם בן" הם אותיות המן.
  582. עי' אחרונים דלהלן.
  583. עי' בן איש חי דלהלן, ועי"ש שאי"ז מנהג יפה אלא ראוי להכות בסנדלים שברגלים.
  584. עי' מדרש אליהו ביאור על מגילת אסתר (דף עח ב) ובן ימין שם בדעתו, וכ"מ בבן איש חי שנה ראשונה פ' תצוה הל' פורים. ועי' מדרש אליהו שם, שטעם המנהג לרמוז שבכך מכה ומשפיל בעקבותיו להמן, שהוא מהקליפה עבה שבעקביים. ועי' שבלי הלקט ענין פורים סי' ר, שנהגו להכות ברגלים לאחר קריאת המגילה בעת אמירת ארור המן וארורה זרש, ושם שנראה מדבריו שהוא ענין של שמחה ושבח, ואפשר שמזה נשתרבב המנהג להכות בעת הזכרת המן בקריאת המגילה. ועי' מח"ב סי' תרפז קו"א, שכ' הטעם משום החשש שמא יקום מלך שירצה לגזור כגזירת המן, וע"כ הנהיגו שישמעו ברחובות קול רעש גדול וידעו מעשה המן ויקחו מוסר.
  585. עי' אבודרהם שם; ב"י שם; עי' סידור יעב"ץ שם; שלמי חגיגה דיני קריאת מגילת אסתר סעי' יג.
  586. ב"י שם.
  587. עמק ברכה דיני פורים; קיצור של"ה מסכת מגילה; חמדת ימים ח"ב פ"ג ס"ק עו.
  588. הוספות לשו"ע הרב מנהגי פורים. ועי' המנהיג שם: כשהקורא מזכיר המן ורשעו.
  589. אסתר ג א.
  590. אסתר ט כד. בן איש חי שם.
  591. אסתר ז ט.
  592. מעגלי צדק סי' סו.
  593. אסתר ט ה.
  594. מנהגות וורמייזא פורים; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  595. מהרי"ל מנהגים מגילה הל' פורים אות יב.
  596. ספר המנהגים לר"א קלויזנר סי' פב ס"ק ח, בשם ה"ר מנחם; ספר המנהגים הג' המנהגים פורים ס"ק נה. ועי' שעה"צ תרצ ס"ק נז, שאע"פ שאי"ז הפסק בקריאת המגילה משום שהוא מענינו של יום, מ"מ טוב שלא לומר, שיכול לצמוח מזה קלקול אם לא ישמע אז איזה תיבות מן הש"ץ.
  597. אסתר ח טז.
  598. בן איש חי שנה ראשונה פרשת תצוה הל' פורים.
  599. מנהגים דק"ק וורמיישא ח"א קריאת מגילת אסתר; מקו"ח קיצור הלכות סי' תרצ סעי' יז.
  600. עי' רש"י מגילה יט א ד"ה הכתובה וד"ה לא.
  601. רב יהודה אמר שמואל במגילה יט א ור' יוחנן במגילה שם ב; עי' כלבו הל' פורים וא"ח הל' מגילה סעי' י, בפי' דברי הירו' מגילה פ"ב ה"ד: היתה כתובה חומשין אין קוראים בה ברבים, ועי' בהגר"א או"ח סי' תרצא סעי' י, שפי' הירו' בע"א; רמב"ם מגילה פ"ב ה"ח; טוש"ע תרצא ח.
  602. רש"י מגילה שם ד"ה לא; שיט"ת ריב"ב מגילה ו ב (בדפי הרי"ף); כלבו וא"ח שם, בפי' הירו' שם: מפני ההדיוטות, ועי' ראשונים הנ"ל, שפי' שהיינו מפני עמי הארצות.
  603. עי' בעה"מ מגילה ג ב ור"ן מגילה ו ב, וחזו"א או"ח סי' קנה ס"ק ב ע"פ רש"י וש"ר שבציון 359, בביאור דברי הגמ' שם: ומחו לה אמוחא, שבדיעבד יוצאים יד"ח. ועי' בעה"מ ור"ן שם, שיסוד הדין של מגילה הכתובה בין הכתובים אינו אלא לכתחילה, ועי' חזו"א שם בד' הר"ן שם, שאף לסוברים שהקריאה בעשרה שלא בזמנה מעכבת, משום פרסום הנס, מ"מ קריאת מגילה הכתובה בין הכתובים אינה כחסרון עשרה, וע"כ יוצאים בה בדיעבד, ועי' חזו"א שם, בד' רש"י וש"ר הנ"ל, הסוברים שקריאה בעשרה אינה מעכבת, שיסוד הדין של מגילה הכתובה בין הכתובים הוא אף בדיעבד, אלא שמכיון שהחיסרון של מגילה הכתובה בין הכתובים הוא דוקא בציבור, עי' להלן, ואין הקריאה בציבור מעכבת, הרי אפשר להחשיב את הציבור ליחיד ולא גרעו בכך שהם עשרה, ועי' חזו"א שבציון 617.
  604. עי' רי"ף מגילה ג א וו ב ורמב"ם מגילה פ"ב ה"ח ובעה"מ מגילה ג א, ושיטת ריב"ב מגילה ו ב וחי' הר"ן מגילה יט א בדעתו, ורא"ש מגילה פ"ב סי' ו וטור תרצא ור"ן מגילה שם, בביאור דברי הגמ' מגילה יט ב: בציבור שנו, שבא למעט יחיד, ועי' ציונים 619, 621, שיש שפי' דברי הגמ' שם בע"א. ועי' רי"ף שם, שדי"ז שהיחיד קורא במגילה הכתובה בין הכתובים אינו אלא לסוברים שמגילה בזמנה אינה טעונה עשרה (עי' ציון 361 ואילך), ועי' ציון 360 מאחרונים בד' הרי"ף שם, שלרב אסי הסובר שמגילה טעונה עשרה אף בזמנה, היחיד שקרא אינו יוצא יד"ח, ועי' בעה"מ שם שדי"ז הוא אף לרב אסי שם, שמ"מ הקורא בלא עשרה יצא בדיעבד, ואם לא מצא עשרה, קורא יחידי אפי' לכתחילה, ועי' ציון 357 ואילך, מח' לענין דיעבד.
  605. עי' רמב"ם ובהגר"א סי' תרצא ס"ק לג בדעתו; בעה"מ שם; ר"ן שם.
  606. עי' רי"ף שם ושם ורא"ש שם, ובהגר"א שם בדעתם; עי' טור שם, ופמ"ג שם מ"ז ס"ק ג ובהגר"א שם בדעתו.
  607. שפ"א מגילה יט ב.
  608. טו"א מגילה יט ב; חזו"א או"ח סי' קנה ס"ק ב, בבי' הגמ' שם, לדעת רש"י וש"ר שבציון 359, שלרב אסי הקריאה בעשרה בין בזמנה ובין שלא בזמנה אינה מעכבת, שאע"פ שבעיקר הדבר יש לחלק בין יחיד לציבור, מ"מ אין נ"מ בדבר, שאפשר להחשיב את הציבור ליחיד ולא גרעו בכך שהם עשרה, ועי' חזו"א שבציון 612, שזהו הטעם שאף בציבור יוצאים בדיעבד.
  609. עי' טו"א שם. ועי' חזו"א שבציון הקודם.
  610. עי' ציון 364. טו"א מגילה יט ב, בביאור דברי הגמ' מגילה שם: בציבור שנו, ועי"ש שדברי הגמ' שם, הם כד' רב שבציון 361 ואילך שחילק בין קריאה בזמנה לקריאה שלא בזמנה, ובציבור, היינו שלא בזמנה שאין קוראים בה אלא בציבור. ועי' ציון 363, שיש שפי' שאף לרב צריך לפרסם את הנס בזמנה ע"י הקריאה, אלא שמ"מ מתקיים פרסום הנס אף ע"י היחיד.
  611. עי' בעה"מ מגילה ג א, שהעמיד דברי הגמ' שם: בציבור שנו, כד' רב אסי שבציון 357 ואילך, שאין חילוק בין קריאה בזמנה לקריאה שלא בזמנה.
  612. העיטור עשרת הדיברות הל' מגילה, בביאור דברי הגמ' שם: בציבור שנו.
  613. טור תרצא, וכ"נ משאר ראשונים ואחרונים שפי' החילוק בגמ' שם בע"א.
  614. רש"י מגילה יט א ד"ה או.
  615. רבא במגילה יט א; רמב"ם מגילה פ"ב ה"ח; טוש"ע תרצא ח.
  616. עי' רש"י שם; ריטב"א מגילה שם ב.
  617. עי' לעיל. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  618. ס' הפרדס (עמ' רנג) ומעשה הגאונים (עמ' 45) והג"מ מגילה פ"א ה"א ושבה"ל סי' קצח, בשם רב יהודה בן יצחק; הרוקח סי' רלו; עי' רמב"ן מגילה יט א; עי' ריטב"א מגילה שם; עי' מאירי מגילה יח ב; עי' א"ח מגילה סי' יט; האגודה מגילה פ"א; עי' שו"ת ראב"ן סי' לה; אמרכל הל' פורים.
  619. ראשונים ואחרונים דלהלן.
  620. הגהות המנהגים דלהלן.
  621. תשובות רש"י סי' רנו ומח"ו סי' רמו, בשם תשובות הגאונים; טור תרצ, בשם רבי נתן; ספר המנהגים פורים הגהות המנהגים אות נז; מ"ב שם ס"ק נב. ועי' הג"מ שם, בשם רב צמח גאון, שא"צ לקרוא את סיום הפסוק ותחילת הפסוק שלאחריו בנשימה אחת, וצ"ב אם עכ"פ צריך להימנע משהייה של יותר מכדי נשימה. ועי' מח"ו סי' רמז והג"מ שם, שהוכיחו שא"צ לקרוא סיום הפסוק ותחילת הפסוק שלאחריו בנשימה אחת, מהנזכר במגילה טז ב, עי' ציון 331 ואילך, שקוראים פסוקי עשרת בני המן בנשימה אחת, ולא נזכר שצריך לקרוא כבר מן התיבה האחרונה בפסוק שלפני שמות עשרת בני המן, כדי שלא יהיה הפסק נשימה בין פסוק לפסוק, ועי' ראש יוסף מגילה שם, שדחה.
  622. ע"ע הלל ציון 502 ואילך.
  623. ע"ע הנ"ל ציון 506.
  624. ש"ג ברכות ז ב (בדפי הרי"ף).
  625. אסתר ב ה.
  626. אסתר ו א.
  627. חכמת שלמה סי' תרצב ס"ב, ע"פ השיטות השונות בנוגע למקום תחילת הקריאה (עי' ציון 124 ואילך), שאע"פ שאנו נוקטים שחיוב הקריאה הוא מתחילת המגילה, עכ"פ למדים מהם לענין הפרקים במגילה, הובא בשעה"צ שם ס"ק יא.
  628. ע"ע מגילת אסתר ציון 352, ושם ציון 355, שי"ס שיש פרשיות שעושים אותן פתוחות ויש פרשיות שעושים אותן סתומות.
  629. דברי חמודות ברכות פ"ב ס"ק כ, הובא במחצה"ש סי' תרצב ס"ק ד ושעה"צ שם.
  630. עי' ברכות יד א.
  631. ציון 502 ואילך. ועי' בעה"ט עשרת הדברות הל' מגילה שמותר לשוח בכל קריאת המגילה, הובא בטור תרצב, ועי' נוב"י מהדו"ק או"ח סי' מא, בד' בעה"ט שם, שכ"ה ד' ר' חייא בברכות שם, שלא כד' רבה בברכות שם, שנקט לגבי הלל, וה"ה לענין מגילה, שבאמצע הפרק אינו פוסק.
  632. עי' ר"ה לד ב.
  633. ציון 491 ואילך.