אנציקלופדיה תלמודית:מצבה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־22:28, 30 במרץ 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - איסור הקמת מצבה לעבוד עליה.</span> == <span dir="rtl">'''האיסור וגדרו'''</span> ==...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסור הקמת מצבה לעבוד עליה.

האיסור וגדרו

האיסור

אסור להקים מצבה המיועדת לעבודה[1] - באופן האסור, כגון לעבוד עליה עבודה-זרה*[2], או אפילו באופן המותר, כגון לעבוד עליה את ה', לסוברים כן[3] - שנאמר: ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך[4], ובין אם מקימה כדי לעבוד עליה בעצמו, ובין אם מקימה כדי שיעבדו עליה אחרים, עובר על איסור זה[5]. איסור הקמת מצבה הנזכר בכתוב: ופסל ומצבה לא תקימו לכם[6], יש שכתבו בדעת תנאים שאף הוא עוסק בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה[7], מהם שכתבו שהכתוב: ופסל ומצבה, עוסק בהקמת מצבה לעבודה זרה, ואילו הכתוב: ולא תקים לך מצבה, עוסק בהקמת מצבה לעבודה שמים[8], ומהם שכתבו שהטעם שנכפל איסור זה, הוא כדי לאסור הקמת מצבה אף לישראל הנמכר לגוי, שלא יאמר שהואיל ואדוניו מקים מצבה, אף לו יהא הדבר מותר[9]. ויש מן הראשונים סוברים, שאיסור הקמת מצבה הנזכר בכתוב: ופסל ומצבה לא תקימו לכם, אינו עוסק בהקמת מצבה כדי לעבוד עליה, אלא בהקמת מצבה כדי להושיב עליה פסל של עבודה זרה[10]. על המצוה לבער את מצבות הגוים, הנלמדת מן הכתוב: מצבתם תשברון[11], ע"ע בעור עבודה זרה[12]. על המעמיד דיין שאינו הגון, שיש סוברים שהרי הוא כמקים מצבה, ע"ע בית דין[13].

מהות האיסור

איסור הקמת מצבה, אם נוהג דוקא בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה באופן האסור, או אף בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה באופן המותר, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין איסור זה נוהג אלא בהקמת מצבה על דעת לעבוד בה באופן האסור[14] - כגון לעבוד עליה עבודה זרה[15], או להקריב עליה קרבנות לה' בשעת איסור הבמות[16] - אבל הקמת מצבה על דעת לעבוד עליה בהיתר, כגון להקריב עליה קרבנות לה' בהיתר, מותרת[17], שהרי אף האבות* הקימו מצבות כדי לעבוד עליהן לה'[18]. ב) ויש סוברים שאף הקמת מצבה על דעת לעבוד עליה לה' באופן המותר – כגון להקריב עליה קרבנות לה'[19] - אסורה[20], שכיון שהגויים היו עושים מצבה כחוק לעבודה זרה[21] - שהיו מנסכים על מצבה יין ויוצקים עליה שמן[22], או שהיו מקריבים עליה קרבנות[23], וכן היתה להם אבן גדולה מוצבת בפתח בתי האלילים שהיו עומדים עליה הכמרים[24], או שהיו עושים אותה לזכרון לעבודה זרה[25] - אסור לעשות כן אף לשם עבודה לשמים[26]. על החילוקים שבין מצבה למזבח* ובמה*, לסוברים שאף הקמת מצבה כדי לעבוד עליה לה' באופן המותר אסורה, עי' להלן: המצבה.

מנין המצוות

האיסור נמנה במנין-המצוות*[27]. ויש מן הגאונים שלא מנאוהו[28], ופירשו אחרונים בדעתם, שאיסור הקמת מצבה אינו נוהג אלא בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה עבודה זרה[29], וכבר נמנה איסור זה במנין המצות כמצוה אחת עם מצות העשה של שבירת מצבה של עבודה זרה[30], או שלדעתם אין איסור הקמת מצבה נוהג אלא בהקמת מצבה כדי להקריב עליה קרבנות לה' בשעת איסור הבמות[31], ונכלל הוא באיסור העלאת-חוץ*[32].

מלקות

המקים מצבה, חייב מלקות[33]. ואף על פי שמן הכתוב: לא תקים לך מצבה, למדים אף איסור למעמיד דיין שאינו הגון, לסוברים כן[34], מכל מקום אין לאו זה חשוב לאו-שבכללות* - שאין לוקים עליו[35] - לפי שאיסור מצבה מפורש בכתוב, ואיסור המפורש בכתוב, אף במקום שלמדים מאותו כתוב איסור נוסף, לוקים עליו[36].

קיומה

המקיים מצבה שעשו אחרים, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם בדעת תנאים שעובר אף הוא על איסור הקמת מצבה[37], שאסרה התורה את הקמת המצבה בלשון "הקמה"[38], כדי לאסור אף את קיומה[39].

הקמתה

המעמיד מצבה שכבר עשויה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שעובר אף הוא על איסור הקמת מצבה[40].

הקמת מצבה לזמן

המקים מצבה לזמן מסויים בלבד, דהיינו שמקימה על דעת לבטלה לאחר זמן, כתבו אחרונים שאינו עובר באיסור הקמת מצבה[41], שאין מצבה אלא המיועדת לעבודה לעולם, וכפי שמצינו במצבה שהקים יעקב אבינו, שנאמר: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים[42], היינו שהקדישה לעולם[43].

איסור הנאה

המצבה אסורה בהנאה[44], משעת הקמתה[45], שנאמר: ופסל ומצבה[46], הקיש הכתוב את המצבה לפסל, שכשם שפסל אסור בהנאה[47] - משעת עשייתו[48] - אף מצבה - משעת הקמתה[49] - אסורה בהנאה[50]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שדוקא מצבה המיועדת לעבודה-זרה* אסורה בהנאה, אבל המיועדת לשמים, אף על פי שבכלל איסור הקמת מצבה היא - לסוברים כן[51] - מכל מקום אינה אסורה בהנאה[52]. ויש סוברים, שאף מצבה המיועדת לשמים אסורה בהנאה[53].

קודם בואם של ישראל לערבות מואב

האבות* הקימו מצבות[54], וכפי שמצינו ביעקב אבינו, שנאמר: ויקח את האבן וגו' וישם אותה מצבה[55], וכן משה רבנו הקים מצבות[56], שנאמר: ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה[57]. בטעם ההיתר להקים מצבות באותה העת, נחלקו ראשונים: יש סוברים שבאותו הזמן לא היתה הקמת המצבות אסורה[58], אלא אדרבה, היתה היא אהובה לה'[59], שעדיין לא נאמר: ובחקתיהם לא תלכו[60], ולא נאסרה הקמת מצבה לישראל אלא לאחר מכן - בבואם לארץ[61], כשהיו בערבות מואב בשנת הארבעים לצאתם ממצרים[62] - כשעשאום הגויים לחוק לעבודה-זרה*[63]. ויש מן הראשונים סוברים בטעם היתר של האבות להקים מצבות, שהמצבות שהקימו האבות לא היו בכלל המצבות שאותן אסרה התורה[64], שהרי קיימו האבות את כל התורה[65], מהם שכתבו – לשיטתם שהקמת מצבה כדי לעבוד עליה לשמים אינה בכלל האיסור[66] – שהמצבות שהקימו האבות היו כדי לעבוד עליהן לשמים[67], ומהם שכתבו – לשיטתם שהקמת מצבה לזיכרון אינה בכלל האיסור[68] - שהאבות הקימו מצבות לזיכרון[69].

בן נח

בן-נח*, נחלקו אחרונים אם מוזהר על איסור הקמת מצבה: א) יש סוברים שבן נח אינו מוזהר על הקמת מצבה, בין לשמים ובין לעבודה-זרה*[70]. ב) ויש סוברים שבן נח אינו מוזהר על הקמת מצבה לשמים, אך מוזהר על הקמת מצבה לעבודה זרה[71], שהקמת מצבה לעבודה זרה בכלל אביזריהו* דעבודה זרה היא שמוזהר עליה בן נח[72]. ג) ויש סוברים שבן נח מוזהר על הקמת מצבה, בין לעבודה זרה ובין לשמים[73], שאף הקמת מצבה לשמים אסורה משום הרחקה לאיסור עבודה זרה[74], וכל שאיסורו משום הרחקה מעבודה-זרה* בן נח מוזהר עליו[75].

המצבה

מהותה

מהות המצבה נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהמצבה היא אבן אחת[76] - גדולה[77] - כמו שנאמר: מצבת אבן[78]. ויש מן הראשונים סוברים שהמצבה היא בנין העשוי מכמה אבנים[79], או מעפר[80].

החילוק בינה לבין במה

בביאור החילוק שבין מצבה - לסוברים שאסור להקימה אף כדי לעבוד עליה עבודה המותרת[81] - לבמה*, שמותר להקימה ולהקריב עליה בשעת היתר הבמות[82], יש מן הראשונים שכתבו שהבמה עשויה מבנין של כמה אבנים, לסוברים כן[83], ואילו המצבה אינה עשויה אלא מאבן אחת, לסוברים כן[84]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין חילוק בין במה למצבה[85], וכתבו שאיסור הקמת מצבה - לשמים[86] - אינו נוהג אלא בשעת איסור הבמות[87].

העשויה לזיכרון

מצבה העשויה לזיכרון, כגון אותה שעשה אבשלום, שנאמר: ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי[88], אינה בכלל איסור מצבה[89], שלא אסר הכתוב אלא מצבה העשויה לאיסור, לסוברים כן[90], או שלא אסר הכתוב אלא מצבה העשויה לעבודה[91]. ויש מן האחרונים מחלקים בין מצבה העשויה לזיכרון לעבודה, שאסור להקימה, לפי שהיו הגויים עושים מצבות לזיכרון לעבודתם, לבין מצבה העשויה לזיכרון שלא לעבודה, שמותר להקימה[92].

העשויה על קבר

מצבה העשויה על הקבר, אינה בכלל איסור הקמת מצבה[93], שלא אסר הכתוב אלא הקמת מצבה העשויה לאיסור, לסוברים כן[94], או שלא אסר הכתוב אלא מצבה העשויה לעבודה[95].

החילוק בינה לבין מזבח

בביאור החילוק שבין מצבה - לסוברים שאסור להקימה אף כדי לעבוד עליה עבודה המותרת[96] - למזבח*, שמצוה להקריב עליו קרבנות לה'[97], יש מן הראשונים שכתבו שהמזבח עשוי מבנין של כמה אבנים[98] - או מאדמה[99] - ואילו המצבה אינה עשויה אלא מאבן אחת, לסוברים כן[100], ועוד, שהמזבח הוא המיועד להעלות עליו קרבנות[101], ואילו המצבה אינה מיועדת לקרבנות אלא לנסך עליה יין וליצוק עליה שמן[102]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין חילוק בין מצבה למזבח, וכתבו בטעם הדבר שמותר לבנות מזבח, משום שהתורה ציותה על כך במפורש[103].

מזבח

בטעם הדבר שלא אסרה התורה אף את עשיית המזבח שלא במקום שנצטוו להקריב בו – לסוברים שיש חילוק בין מצבה למזבח[104] - אף על פי שהגויים היו מקריבים קרבנות על מזבחות[105], מצינו כמה טעמים בראשונים ובאחרונים בדבר[106]: א) יש מן הראשונים שכתבו שהמצבה היתה חוק לכנענים יותר מן המזבחות[107], שמצבות היו בכל בתי עבודה זרה שלהם, ואילו מזבחות לא היו אלא בכמה מהם[108]. ב) ויש שכתבו, שאת המצבה היו עובדי עבודה זרה נוהגים להעמיד בפתח בית אלוהיהם לעמוד עליה הכמרים[109], ושנא ה' את מעשיהם ואסרה, ואילו מזבח, אף על פי שהיו הגויים מקריבים עליו קרבנות לעבודה זרה, מכל מקום לא אסרו ה', כי היתה רצויה לפניו עבודת הקרבנות לשמים מקודם היות עבודה זרה בעולם[110]. ג) ויש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שהגויים היו מקריבים לעבודה זרה בין על המזבחות ובין על המצבות, לא נאסר המזבח משום חקות-הגויים*, לפי שאין אסור משום חוקות הגויים פעולה שנוהגים בה הגויים לעבודה זרה, אם פעולה זו נוהגים בה בני אדם אף שלא לשם עבודה זרה, והקרבת קרבנות נוהגים בה בני אדם לעשותה על המזבח אף שלא לשם עבודה זרה, ודוקא מצבה אסורה שאין נוהגים בה אלא לעבודה זרה[111]. ד) ויש מן האחרונים שכתבו, שהמזבח אין בו משום חקות הגויים, לפי שהוזכר בכתוב להקריב במזבח, וכל מנהג שהוזכר בכתוב, אף על פי שנהגו בו הגויים אין בו איסור חקות הגויים[112]. ה) ויש מן האחרונים שכתבו, שכיון שהמצבה היתה אהובה על ה' בתחילה, הקפיד עליה ה' יותר במה שהשתמשו בה הגויים לשם עבודה זרה, ולפיכך אסרה ולא את המזבח[113]. ו) ויש מן האחרונים שכתבו, שכיון שאת המצבה עשו הגוים לעבודה זרה, שנואה היא לשמים, אבל המזבח לא עבדו אותו, אלא נשתמשו בו לצורך עבודה זרה שהיו מקריבים עליהו לעבודה זרה[114]. ז) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדוקא מצבה, שנהגו הגויים להניח עליה עבודה זרה והיו מכבדים אותה[115], אסרה הכתוב, כדי שלא תידמה עבודת ה' לעבודת עובדי עבודה זרה, אבל מזבח שלא היו מניחים עליו העבודה זרה ולא היו מכבדים אותו, לא אסרו הכתוב[116]. ח) ויש מן האחרונים שפירשו שמצבה שהקימו האבות[117], היתה לזכרון לעבודת ה', ואסרה הכתוב כי עשויים לטעות ולעבדה, מה שאין כן במזבח, שכיון שלא עמד לזכרון, אין לחוש שמא יטעו לעבדו[118].

הערות שוליים

  1. עי' מדרש תנאים דברים טז כא; עי' פס"ז דברים שם. ועי' רש"י דברים שם כב, ויראה"ש סי' שעז, ושו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' כט, ורמב"ן דברים שם, וסמ"ג לאוין מא, והחינוך מ' תצג, ואברבנאל דברים שם. ועי' ביאור ר"א שטיין לסמ"ג ל"ת מב ודינא דחיי לסמ"ג שם, שמ' שאסור להקים מצבה אפי' שלא כדי לעבוד, וצ"ב בכוונתם.
  2. עי' ציון 14 ואילך.
  3. עי' ציון 20 ואילך.
  4. דברים שם כב. עי' מדרש תנאים שם; עי' פס"ז שם. ועי' מדרש אגדה דברים שם: והיכן שנא, שצוה לעשות מזבח ולא מצבה, ועי' ביאורי מוהרא"ל דברים שם, שפי' כן ד' רש"י שם.
  5. עי' מגילת ספר לסמ"ג ל"ת מב, בביאור התו"כ בהר פרק ט: מה מצבה בבל תקימו (ועי' ציון 40). ועי' ברכת שלמה לר"ש טנא ע"ז פ"ו ה"ו.
  6. ויקרא כו א.
  7. עי' רבנו הלל וק"א ועשירית האיפה לתו"כ בהר פרק ט ודינא דחיי ל"ת מב, בביאור התו"כ שם; מעין החכמה מהדו' רעדלהיים עמ' קטו הע' 6; נר מצוה (סיד) סי' י אות ד ד"ה ואולם; עי' משנ"ח סי' לו יבין שמועה אות א; מלאכת הקדש דברים שם; עי' מלבי"ם דברים שם; עי' סביב ליראיו ליראים סי' סד אות ב; ח"ח לתו"כ שם, בד' הגהות הגר"א לתו"כ שם.
  8. עי' ציון 20. עי' מלבי"ם וסביב ליראיו שם.
  9. נר מצוה שם ע"פ תו"כ שם. ועי' מעין החכמה שם.
  10. ראב"ד לתו"כ שם, ופי' הראב"ד ע"ז מז ב; עי' ראב"ע ויקרא כו ב: ומצבה לפסל; עי' ר"ש לתו"כ שם: מצבת היא שעומדת לפני ע"ז ונותנים עליה הארון; רמב"ן דברים טז כב; עי' תר"י ע"ז שם בשם חכמי פרובינציא. ועי' תר"י שם בד' רש"י ע"ז שם ד"ה מתחלה.
  11. שמות לד יג.
  12. ציון 72 ואילך.
  13. ציון 50, ועי' רמב"ם סנהדרין פ"ג ה"ח (שהובא בע' הנ"ל שם): כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה, שנאמר: ולא תקים לך מצבה.
  14. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  15. עי' מכילתא דרשב"י (הופמן) ומדרש תנאים דלהלן: בע"ז הכתוב מדבר, ועבודת המלך ע"ז פ"ו ה"ו בביאורם (ועי' הגהת בעל מדרש הגדול במכילתא דרשב"י שם, וקובץ קול תורה ירושלים תש"ז ח"א עמ' ו מר"י הרצוג, שמפרשים את דברי המכילתא דרשב"י שם בע"א); עי' ראב"ע ור"י בכור שור (פי' א) ופשטים ופרושים לר"י מוינא דלהלן; עי' ר"י פרלא דלהלן בד' הבה"ג והאזהרות לר"ש גבירול, ובד' הרס"ג שבציון 28. ועי' מתק אזהרות על אזהרות לר"א הזקן אות קסט. ועי' ס' הבתים ס' מצוה אזהרה יא שתמה, שהרי כבר הוזהרו על כל עניני ע"ז.
  16. ע"ע במה. עי' רשב"ם ור"י בכור שור (פי' ב) דלהלן. ועי' יד שאול סי' רג ס"ק ד וצ"פ ערכין פ"ח ה"ח, בד' ר' נתן בברייתא נדרים כב א (וש"נ): הנודר כאילו בנה במה. ועי' החינוך שבציון 103, שהקרבת קרבן לה' שלא במקום שנצטוינו הוא בכלל האיסור. ועי' ציון 30.
  17. עי' מכילתא דרשב"י (הופמן) דברים טז כב שם ומדרש תנאים שם, פי' ב; ראב"ע ורשב"ם ור"י בכור שור ופשטים ופרושים לר"י מוינא דברים שם; ר"י פרלא ל"ת י, בד' הבה"ג והאזהרות לר"ש גבירול, ובד' הרס"ג שבציון 28. ועי' נר מצוה שבציון 18, שכן מוכח ממשנה קידושין פב א, שהאבות קיימו את כל התורה (ע"ע אבות ציון 51 ואילך) וכיון שעשו מצבה לשמים (עי' ציון 54 ואילך), ע"כ שלא נאסרה הקמת מצבה לעבוד את ה' בהיתר, ועי' ספרי שבציון 59, ועי' ציון 65. ועי' ר"י פרלא שם ד"ה וראיתי, שהוכיח כן מהפס"ז שבציון 44.
  18. עי' ציון 54 ואילך. ראב"ע בראשית כח יז ודברים שם; נר מצוה (סיד) סי' י אות ד ד"ה והנה הראב"ע.
  19. עי' רש"י ויראה"ש וסמ"ג והחינוך ואברבנאל דלהלן.
  20. רש"י דברים טז כב; עי' תוס' שבציון 26; יראה"ש סי' שעז; רמב"ם ע"ז פ"ו ה"ו; עי' רמב"ן דברים שם; סמ"ג ל"ת מא; החינוך מ' תצג; ס' הבתים ס' המצוה אזהרה יא; עי' אברבנאל דברים שם. ועי' כס"מ ע"ז פ"ו ה"ו ודינא דחיי לסמ"ג ל"ת מא, שכן מוכח מהספרי והמכילתא שבציון 59 שהמצבה האסורה היתה בתחילה אהובה לה', וע"כ שאינה מצבה המיועדת לאיסור. ועי' ביאור מהר"ז זק לסמ"ג ל"ת מא, שהביא ראיה לדבר מל' הכתוב: ולא תקים לך מצבה אשר שנא וכו', שאם הכונה להקמת מצבה המיועדת לעבודה באופן האסור, וכו'. ועי' ציונים 52, 53.
  21. עי' ראשונים דלהלן, ועי' ציון 63.
  22. רמב"ן בראשית כח יח, ועי' רמב"ן דברים שם; עי' רבינו בחיי בראשית שם ולה יד; בהגר"א דהי"ב יד ב. ועי' רמב"ן בראשית שם ורבינו בחיי שם לה, שלא היו מקריבים עליה קרבנות, ועי' להלן.
  23. עי' רמב"ן דברים שם: להקטיר או להקריב עליה; אברבנאל שם.
  24. רמב"ן שם.
  25. עי' דברי ירמיהו ע"ז פ"ו ה"ו. ועי' ציון 118.
  26. רש"י דברים שם; עי' תוס' ע"ז יא א ד"ה ואי; יראה"ש שם; רמב"ם שם; רמב"ן דברים שם; סמ"ג שם; החינוך שם; ס' הבתים שם; עי' אברבנאל דברים שם; עי' חס"ד זבחים פי"ג ה"ב ובספד"ר שופטים פי' קמו .ועי' רמב"ן שבציון 60, שטעם איסור מצבה, הוא משום האיסור לילך בחוקות הגוים, ע"ע חקות הגוים, ושם ציון 137 ואילך.
  27. עי' בה"ג במנין הלאוין רד; עי' רס"ג ל"ת ט (ועי' ציון 28, וצ"ב); עי' אזהרות לר"ש בן גבירול ל"ת ט; עי' אזהרת ר"א הזקן מהדו' שפירא עמ' קסא; עי' סהמ"צ לרמב"ם ל"ת יב; עי' סמ"ק מ' קסג.
  28. עי' רס"ג באזהרות על סדר הדברות (ועי' ציון 27, וצ"ב).
  29. עי' ציון 15.
  30. ר"י פרלא לרס"ג ל"ת י, פי' א, בד' הרס"ג שם.
  31. עי' ציון 16.
  32. ע"ע במה ציון 36, וע' העלאת חוץ: זמנה. ר"י פרלא לרס"ג שם, פי' ב, בד' הרס"ג שם. וצ"ב, שהאיסור אינו בהעלאת הקרבן, אלא בהקמת המצבה לשם כך.
  33. בה"ג במנין הלאוין שיש בהם מלקות מ' רד; רמב"ם ע"ז פ"ו ה"ו וסנהדרין פי"ט ה"ד אות ד וסהמ"צ ל"ת יא; החינוך מ' תצג; סמ"ג לאוין מא; הגהות ר"פ לסמ"ק מ' קסג. ועי' משנה כסף ע"ז פ"ו ה"ו, שאינו לוקה אא"כ ניכר מתוך מעשיו שעשאו ע"מ לעבוד בו (שדוקא במיועדת לעבודה, אסורה, עי' ציון 1).
  34. עי' רמב"ם שבציון 13.
  35. ע"ע לאו שבכללות ציון 445 ואילך.
  36. ע"ע הנ"ל ציון 114. נר מצוה סי' י אות ד ד"ה ואנכי, הובא בברית משה לסמ"ג שם אות ו.
  37. עי' זוהר הרקיע דלהלן, בד' התו"כ דלהלן. ועי' עבודת המלך ע"ז פ"ו ה"ו ד"ה וכל, שברמב"ם שם כ"י ברלין, הגי': המקיים מצבה לוקה.
  38. עי' ציונים 4, 6.
  39. עי' זוהר הרקיע לאזהרות ח, בביאור התו"כ בהר פרק ט: מה מצבה בבל תקימו. ועי' ראשונים שבציון 10, שפי' התו"כ שם בענין איסור הקמת מצבה כדי להושיב עליה פסל של ע"ז, ועי' ציון 5.
  40. עי' מגילת ספר לסמ"ג ל"ת מב ועשירית האיפה לתו"כ בהר פרק ט, בביאור ל' התו"כ שם: מה מצבה בבל תקימו (ועי' ציון 5). ועי' ציון 39, שי"מ התו"כ בע"א.
  41. צ"פ תניינא לרמב"ם יסוה"ת פ"ט ה"א בהשמטות, ע"פ זבחים קטז ב, שבני נח, שאינם מוזהרים על איסור שחוטי-חוץ (ע"ע) רשאים להקים במות (ע"ע במה: בעכו"ם), אע"פ שמוזהרים הם על איסור הקמת מצבה (לסוברים כן, עי' ציון 73), וע"כ שמעמידים אותן לזמן מסויים בלבד; שו"ת צור יעקב ח"א סי' קא ד"ה וראיתי ובית המלך יסוה"ת שם ד"ה ודע (הא'), בד' הסוברים שבמה העשויה מאבן אחת כשרה (ע"ע במה ציון 29).
  42. בראשית כב כח.
  43. צור יעקב שם.
  44. עי' תו"כ דלהלן על מצבה שבכתוב "ופסל ומצבה" (עי' ציון 46), ודעה שבציון 7 הסוברת שהיא המצבה המיועדת לעבודה (ועי' ציון 9 שי"ח); עי' פס"ז דברים יט כא, לגי' הר"י פרלא לרס"ג סוף ל"ת י: מלמד שאף המצבה אסורה בהנאה.
  45. ק"א לתו"כ שם; עשירית האיפה שם. ועי' משנ"ח סי' לו יבין שמועה אות א, שמסתפק שמא אינה אסורה אלא אם עבדו על המצבה, ושמא אף אם היא אסורה מיד, אינו אלא דוקא לסוברים שע"ז של ישראל אסורה בעשייתה אף שלא עבדו אותה (ע"ע עבודה זרה), אבל לסוברים שאינה אסורה בעשייתה (ע"ע הנ"ל), אף מצבה אינה אסורה אם לא עבדו עליה.
  46. ויקרא כו א.
  47. ע"ע הנ"ל.
  48. ע"ע הנ"ל. ק"א ועשירית האיפה שם.
  49. ק"א ועשירית האיפה שם.
  50. תו"כ בהר פרק ט.
  51. עי' ציון 20 ואילך.
  52. עי' ר"י פרלא שם; משנת אברהם לסמ"ג ל"ת מא אות ו, בד' רש"י ע"ז מז ב ד"ה הרי זו, ועי"ש אות ז.
  53. משנ"ח סי' לו יבין שמועה אות א; עשירית האיפה לתו"כ שם.
  54. עי' להלן; תוס' ע"ז יא א ד"ה ואי; רמב"ן בראשית כו ה; ס' הבתים ס' המצוה אזהרה יא; אברבנאל דברים טז; ס' העיקרים מאמר ג פי"ד.
  55. בראשית כח יח.
  56. רמב"ן שם; ס' העיקרים שם.
  57. שמות כד ד.
  58. עי' להלן; עי' פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית שם: ולא היתה אסורה לו יתעלה עד אסרה אותה התורה.
  59. ספרי דברים שם; מכילתא דרשב"י (הופמן) דברים טז כא דעה ראשונה; מדרש תנאים שם.
  60. ויקרא יח ג, וע"ע חקות הגוים, ושם ציון 140. רמב"ן דברים טז כב, וצ"ב.
  61. רמב"ן בראשית כח יח; עי' ס' העיקרים מאמר ג פי"ד.
  62. ס' העיקרים שם.
  63. רש"י דברים טז כב; תוס' ע"ז יא א ד"ה ואי; יראה"ש סי' שעז; רמב"ן בראשית שם ויקרא ב יא ודברים שם; סמ"ג לאוין מא; רבינו בחיי ויקרא שם. ועי' ציון 21 ואילך. ועי' משך חכמה בראשית לא יג, שאפשר שאחר שהקים יעקב אבינו מצבה (עי' לעיל), התחילו הגויים להקים מצבות לע"ז. ועי' ס' הבתים ס' המצוה אזהרה יא, שמ' קצת שאף בזמן האבות היו הגויים מקימים מצבות לע"ז, ומ"מ מצבות שהקימו האבות היתה אהובה לה', ועי' פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית כח יח, שיתכן שיעקב היה הראשון שהתחיל בעשיית המצבות. ועי' משנת אברהם על הסמ"ג ל"ת מא אות יב, בביאור הכתוב ישעיה יט יט: ביום ההוא יהיה וגו' ומצבה אצל גבולה, שלעתיד לבוא שיבטל מנהג הגויים, לא יאסר המצבה. ועי' ספורנו דברים טז כא, שמ' שמשום מעשה העגל נאסר, והובא בדבר המלך ש"ב פי"א. ועי' תורת משה (לחת"ס) בראשית כח יח, טעם נוסף לאיסור.
  64. ראשונים דלהלן. ועי' רשב"ם שבציון 16 שכל איסור מצבה אינה אלא בשעת איסור הבמות, וממילא היתה מותרת בזמן האבות, וכ"ה לד' ר"י בכור שור שבציון הנ"ל ושבציון 15. ועי' גבעת שאול לר"ש מורטירה סוף מאמר מד ור"י פרלא לסמ"ג ל"ת י ד"ה ומיהו לזה, בביאור ד' חז"ל שבציון 59, שאין הכוונה שאותו מצבה שהיתה אהובה לאבות שנואה לבנים, אלא שבכלל המצבות יש מצבות אהובות.
  65. ע"ע אבות ציון 51 ואילך. נר מצוה (סיד) סי' י אות ד ד"ה ותבט, בד' ראב"ע דלהלן. ועי' ציון 17.
  66. עי' ציון 14 ואילך.
  67. ראב"ע בראשית כח יז ודברים טז כב.
  68. עי' ציון 89 ואילך.
  69. אברבנאל דברים שם; גבעת שאול לר"ש מורטירה סוף מאמר מד. ועי' מיוחס לראב"ד לספרי שם.
  70. משנת אברהם לסמ"ג ל"ת מא אות י, ע"פ רש"י ע"ז טז א ד"ה בימוסיאות, שהתיר לבנות לגויים בימה של אבן אחת.
  71. פתשגן הכתב (לר"ח קנייבסקי בס' שיח שדה ח"ב) סי' יד ד"ה ובענין, בד' הרמב"ם מלכים פ"ט ה"ב, שכ' שאסור להניח לב"נ להקים מצבה (ע"ע בן נח ציון 67).
  72. ע"ע אביזריהו ציון 13, וע' עבודה זרה. פתשגן הכתב שם.
  73. צ"פ תניינא יסוה"ת פ"ט ה"א בהשמטות ובית יחזקאל ענינים שונים סי' א אות ג, בד' הרמב"ם שם.
  74. עי' ציון 21 ואילך.
  75. ע"ע עבודה זרה. בית יחזקאל שם.
  76. רש"י דברים טז כב; רמב"ן בראשית כח יח: כבר פי' רבותינו, והוא בירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד בשם ר' יוחנן, לענין מצבה שהיו מקימים הגויים, (ועי' ראשונים שבציון 63, שמצבה שהיו מקימים הגויים, נאסרה לישראל, וכ"פ ע"פ הירושלמי בברית משה לסמ"ג ל"ת מא אות א וסביב ליראיו ליראים סי' סז ועבודת המלך ע"ז פ"ו ה"ו), ורמב"ן דברים טז כב; אברבנאל דברים שם; עי' סמ"ג לאוין מא למקצת גירסאות, ועי' ברית משה שם; יראה"ש סי' שעז; רבינו בחיי בראשית לה יד; מדרש אגדה דברים שם; נר מצוה (סיד) סי' י אות ד ד"ה ודבריו, וברית משה לסמ"ג שם אות ב ד"ה אחר, בד' הרמב"ם שם ע"ז פ"ו ה"ו, וכן מצדדים בעבודת המלך ע"ז שם, וסביב ליראיו ליראים סי' סז, בד' הרמב"ם שם.
  77. רמב"ן ואברבנאל דברים שם.
  78. בראשית לה יד. יראה"ש שם. ועי' ברית משה לסמ"ג שם.
  79. החינוך מ' תצג ודינא דחיי ל"ת מא ושם חדש על היראים סי' סז וחי' מהרי"ל דיסקין דברים טז כב, בד' הרמב"ם שם. ועי' מנחת יצחק לחינוך שם, שאפשר שכן היה בסהמ"צ לרמב"ם שלפני החינוך. ועי' שם חדש שם, שביאר את הכתוב שבציון 78, לדעה זו. ועי' משנת כסף לרמב"ם שם, בד' הרמב"ם שם, שמצבה היא בין העשויה מאבן אחד ובין העשויה מכמה אבנים.
  80. החינוך שם, בד' הרמב"ם שם.
  81. עי' ציון 20.
  82. ע"ע במה.
  83. ע"ע הנ"ל ציון 27.
  84. עי' ציון 76 ואילך. עי' רמב"ן דברים טז כב; אברבנאל דברים שם; חס"ד זבחים פי"ג ה"ב ובספד"ר שופטים פי' קמו; עי' פי' הגר"א לדהי"ב יד ב. ועי' טל תורה זבחים קכ א, שתמה לדעה זו מן הכתוב האמור בשאול המלך (שמ"א יד לג): ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה, ועי"ש שצ"ל שהוראת-שעה היתה (ע"ע הוראת שעה), ועי' שו"ת צור יעקב ח"א סי' קא ד"ה וראיתי ובית המלך יסוה"ת פ"ט ה"א ד"ה ודע (הא'), שתמהו על תירוצו.
  85. ראשונים דלהלן; עי' החינוך מ' תצג, שבכל מקום שמקריבים מלבד מקומות שנצטוו להקריב בהם, הם בכלל איסור מצבה.
  86. ר"י בכור שור דלהלן.
  87. רשב"ם ור"י בכור שור דברים שם.
  88. שמ"ב יח יח.
  89. ראשונים דלהלן.
  90. עי' ציון 14 ואילך. ר"י בכור שור.
  91. שו"ת ר"א בן הרמב"ם; עי' אברבנאל דברים שם. וכ"כ בגבעת שאול לר"ש מורטירה סוף מאמר מד.
  92. עי' דברי ירמיהו ע"ז פ"ו ה"ו, שמצדד כן ע"פ האברבנאל שם. ועי' ציון 118.
  93. מדרש תנאים דברים טז כב; מכילתא דרשב"י שם; ר"י בכור שור דברים שם; פשטים ופרושים לר"י מוינא דברים שם.
  94. עי' ציון 14 ואילך. מדרש תנאים שם; עי' מכילתא דרשב"י שם, ועי' להלן; ר"י בכור שור שם; פשטים ופרושים לר"י מוינא דברים שם.
  95. פי' בעל מדרש הגדול למכילתא דרשב"י שם מהדו' הופמן אות רסא, בד' המכילתא שם. וכ"פ את המכילתא שם ר"י הרצוג בקובץ קול תורה ירושלים תש"ז ח"א עמ' ו.
  96. עי' ציון 20.
  97. ע"ע מזבח.
  98. ע"ע הנ"ל.
  99. ע"ע הנ"ל. ועי' רש"י דלהלן.
  100. עי' ציון 76 ואילך. עי' רש"י דברים טז כב; רמב"ן בראשית כח יח: כבר פי' רבותינו, והוא בירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד בשם ר' יוחנן, לענין מצבות ומזבחות שהיו מקימים הגויים, (ועי' ראשונים שבציון 63, שמצבה שהיו מקימים הגויים, נאסרה לישראל), ורמב"ן דברים טז כב; יראה"ש סי' שעז; מדרש אגדה דברים שם; עי' רבינו בחיי בראשית לה יד; אברבנאל דברים שם; תורת העולה לרמ"א ח"ג סי' עג; עי' חס"ד זבחים פי"ג ה"ב ובספד"ר שופטים פי' קמו. ועי' חזו"א זבחים כ (ב) ס"ק ו.
  101. ע"ע מזבח.
  102. רמב"ן בראשית שם פי' ב; רבינו בחיי שם פי' ב.
  103. עי' החינוך מ' תצג.
  104. עי' ציון 100 ואילך.
  105. עי' רמב"ן דלהלן, ע"פ הכתוב (שמות לד יג): כי את מזבחותם תִּתֹּצון.
  106. עי' להלן. ועי' תורת משה בראשית כח יא ורש"ר הירש שם יח ושם משמואל שופטים שנת תר"ע ד"ה ולא תקים.
  107. רמב"ן בראשית כח יח, בפי' א; רמב"ן ורא"ם דברים טז כב: אולי, בד' רש"י שם; תורת העולה לרמ"א ח"ג סי' עג, ועי"ש בטעם הדבר שעשו מצבה לחוק להם ולא מזבח.
  108. עי' רמב"ן ורא"ם דברים שם, בד' רש"י שם.
  109. עי' ציון 24.
  110. רמב"ן דברים שם, ועי' רמב"ן בראשית שם בפי' ב: שלא רצה לאסור הכל, והשאיר המזבח שראוי לנסך ולקרבנות.
  111. גור אריה דברים שם, בד' רש"י שם.
  112. ע"ע חקות הגויים: במנהג ישראל שנהגו בו הגוים. משכיל לדוד דברים שם.
  113. דברי דוד לט"ז דברים שם.
  114. העמק דבר שמות לד יג ודברים שם.
  115. עי' סהמ"צ לרמב"ם ל"ת יא.
  116. משנת כסף ע"ז פ"ו ה"ו, בד' הרמב"ם בסהמ"צ שם.
  117. עי' ציון 54 ואילך.
  118. דברי ירמיהו ע"ז פ"ו ה"ו בד' הרמב"ם שם. ועי' ציון 92. ועי' דברי ירמיהו שם, טעם נוסף שיטעו לחשוב שהמצבה עומדת לזכרון לע"ז.