אנציקלופדיה תלמודית:מפטיר

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־21:50, 30 במרץ 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - קריאה בתורה שמחוייב בה הקורא את ההפטרה*.</span> == <span dir="rtl">מהותו ודי...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קריאה בתורה שמחוייב בה הקורא את ההפטרה*.

מהותו ודיניו

מהותו

הקורא בנביא את ההפטרה*[1], צריך קודם לקרוא בתורה[2], מפני כבוד תורה[3], שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה[4], אם עובר על התורה ואינו קורא בה אלא בנביא[5]. בטעם שהקורא בתורה נקרא מפטיר, יש שכתבו שהוא על שם שהוא קורא את ההפטרה[6], ויש שכתבו שהוא מלשון הפסקה, שמפסיקים לקרוא בתורה לאחר קריאתו[7].

בהפטרה שאינה חובה

הפטרה שאין חובה בקריאתה, כגון בתשעה-באב* לסוברים כן[8], יש מן הראשונים שכתבו שאין קורא ההפטרה צריך לקרוא בתורה תחילה[9], שבקריאת הפטרה שאינה חובה ללא קריאה בתורה אין נראה כבוד הנביא שוה לתורה[10]. ומכל מקום נהגו שהעולה האחרון לתורה הוא קורא ההפטרה[11].

אם עולה בשבעת הקרואים

המפטיר בשבת, אם צריך לעלות שלא מעליית שבעת הקרואים העולים בשבת[12], נחלקו בדבר רב הונא ורב ירמיה בר אבא: יש מהם שסובר - וכן אמרו בירושלמי בשם ר' חלבו ור' מתנה ושמואל בר שילת[13] - שהמפטיר צריך לעלות מלבד שבעת הקרואים[14], שלדעתם אין המפטיר עולה למנין הקרואים[15], שכיון שאינו קורא בתורה אלא משום כבוד תורה - ולא משום חובה[16] - אינו עולה למנין[17], ויש מן הראשונים שכתבו בטעם הדבר לפי שהקפידו שיעלו שמונה, משום ברב-עם-הדרת-מלך*[18]. ויש מהאמוראים שסובר שאין המפטיר צריך לעלות מלבד שבעת הקרואים, שלדעתם המפטיר עולה למנין הקרואים[19], שהרי קורא[20]. להלכה יש סוברים שהמפטיר אינו עולה במנין הקרואים[21], ויש סוברים שעולה[22], שמקילים בדרבנן[23].

בקטן המפטיר

קטן* המפטיר, לסוברים שהמפטיר עולה למנין שבעה[24], יש מן הראשונים סוברים שאף הקטן עולה למנין שבעה[25]. ויש מן הראשונים מצדדים שאין הקטן עולה למנין[26].

אם עולה למנין הקרואים כשקורים פחות משבעה

בקריאת התורה שאין מוסיפין בו על מנין הקרואים, כגון בתענית-ציבור*, יש מן הראשונים שכתבו שאף בו אין המפטיר עולה למנין הקרואים, לסוברים שהמפטיר אין עולה לשבעת הקרואים[27], שאף בו אינו מפטיר אלא משום כבוד תורה, ומכיון שאינו עולה משום חובה, אין חשוב המפטיר שמוסיף על הקרואים[28], והמפטיר יעלה בו אחר שאר העולים[29]. ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שבמקום שאין מוסיפין על מנין הקרואים אין יכולים לדעתם אף להוסיף המפטיר, ובזה עולה המפטיר למנין הקרואים[30].

אם מוציאים ס"ת מיוחד בשביל המפטיר

הוצאת ספר תורה מיוחד לקריאת המפטיר, יש שכתבו שאינו ראוי[31].

לקרוא בספר פסול או בע"פ

נפסל ספר התורה בקריאת המפטיר - או נמצא שהיה כבר פסול בקריאת העולים הקודמים, לסוברים שאין צריך לשוב ולקרוא מה שקראו כבר[32] - יש מן הראשונים שנסתפקו אם יכול המפטיר לקרוא בספר הפסול או בעל פה, משום טרחא-דצבורא* - ג' פסוקים[33] - בלא ברכה, כיון שאין קריאתו אלא משום כבוד התורה, או שכיון שתקנו קריאת המפטיר בברכה, צריך דוקא ספר כשר ויוציאו ספר אחר[34]. וכתבו אחרונים שלסוברים בקריאת התורה שבדיעבד אפשר לקרוא בספר פסול[35], במפטיר שאין קריאתו אלא משום כבוד התורה, יכול לקרוא בפסול ולא להטריח הציבור ולהוציא ספר אחר[36]. על ספר תורה שנפסל בעליית השביעי, אם מוציאים ספר אחר בזמן אמירת הקדיש למפטיר, או שאין מטריחין על הציבור וקריאת השביעי יעלה למפטיר, ע"ע טרחא דצבורא[37].

חשיבותה

מפטיר עדיף מעולה לתורה בלא מפטיר[38] .

המפטיר

קורא ההפטרה

קורא ההפטרה* צריך לעלות לתורה למפטיר[39], ולכתחילה אין לאדם אחר לעלות במקומו[40]. ובמקום שאין קורא ההפטרה יכול לעלות למפטיר, כגון קטן בשבתות שאינו יכול לקרוא את המפטיר, לסוברים כן[41], או שהמפטיר אינו יכול לקרוא את ההפטרה, כגון שאינו יודע לקרוא את ההפטרה[42], נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שיכול אחד לעלות למפטיר ואחר לקרוא ההפטרה[43], שכיון שמפסיקים בקדיש בין המפטיר לשאר הקרואים, ניכר שהעולה אחר הקדיש אינו עולה לתוספת על שאר הקרואים אלא עולה במקום קורא ההפטרה[44]. ב) ויש סוברים שאסור להעלות מי שאינו קורא ההפטרה למפטיר, שיאמרו שלא עלה המפטיר בשביל קורא ההפטרה אלא לתוספת על הקרואים[45]. ג) ויש מחלקים שבקטן שקורא ההפטרה שאינו יכול לקרוא את המפטיר, יכול גדול לעלות למפטיר, שניכר שהגדול עולה במקום הקטן שאינו יכול לקרוא המפטיר, אבל בגדול שאינו יודע לקרוא ההפטרה אסור להעלותו למפטיר, שאין ניכר הדבר שעולה משום קריאת ההפטרה, ואף אם מפסיקים בקדיש בין שאר הקרואים לעולה למפטיר, שיש לחשוש לנכנסים אחר הקדיש ולא ידעו שהפסיקו בקדיש[46].

העולים קודם המפטיר

העולים לתורה קודם המפטיר, אם מוטב שלא להעלותם למפטיר, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים שכתבו שמוטב שלא להעלותם למפטיר[47], ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שיש צד איסור למי שכבר עלה לברך שוב על התורה, משום ברכה-שאינה-צריכה*[48], ויש סוברים שאין צד איסור בדבר - שכן יכול לעלות אדם פעמיים בקריאת-התורה*[49] - אלא יש הידור בדבר להעלות מי שלא עלה משום ברב-עם-הדרת-מלך*[50]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאף לכתחילה יכול להעלות למפטיר מי שכבר עלה קודם המפטיר[51]. על ימים שקוראים בספר תורה שני למפטיר, אם יכול לעלות למפטיר מי שעלה בראשון, ע"ע קריאת התורה[52].

על כהן* שיכול לעלות למפטיר, ואין חוששים ללעז* שיאמרו שאינו כהן, או שכהן שעלה ראשון היה פגום ולפיכך מעלים שוב כהן, ע"ע לעז[53].

בקטן

קטן* הקורא את ההפטרה*[54], צריך לעלות לתורה למפטיר, מפני כבוד התורה[55]. ואף לסוברים בדעת תנאים שאין קטן עולה לתורה בשאר עליות[56], מכל מקום עולה למפטיר[57], לפי שאין המפטיר אלא משום כבוד תורה[58]. ויכול לברך אף לסוברים שקטן אינו מברך על מצוה שאינו חייב בה[59], ואינו עולה ומברך על התורה בשאר עליות[60], שכיון שתקנו שעולה להפטרה, צריך מקודם לברך על התורה משום כבוד התורה[61]. וכן כתבו אחרונים שבזמנינו אף שנוהגים שאין קטן עולה בשאר עליות[62], מכל מקום עולה למפטיר[63]. ויש מקומות שנתפשט בהם המנהג שלא להעלות קטן למפטיר ואפילו בשבת קודם שמת בו אביו ואמו, מלבד שבת שקודם הבר-מצוה*[64], ויש שכתבו בטעם הדבר, משום שהציבור הנהיגו סלסול בעצמם לחוש לכבודם שלא לקרוא לקטנים במקום גדולים[65], או משום שלא רצו שיקנו המפטיר אף לקטנים שלא הגיע לחנוך*[66].

על ימים שמוסיפים לקרוא בהם עוד פרשה, כגון בשבתות שקורים בהם ארבע-פרשיות* או פרשת המוספים - וקורא אותם המפטיר או אחד מן הקרואים[67] - אם קטן עולה בהם או שאינו יכול להוציא בהם אחרים ידי חובתן, ע"ע ארבע פרשיות[68], וע' קריאת התורה[69].

באיזה קטן

הקטן שעולה למפטיר[70], יש שכתבו שהוא דוקא בקטן שהגיע לחנוך*, שיודע לחתוך את האותיות היטב[71], או היודע למי מברך, ויודע לקרוא[72] עם הקורא מתוך הכתב[73], לפי שלדעתם צריך להוציא את הציבור בהפטרה* וברכותיה[74]. ויש חולקים וסוברים שאף קטן שלא הגיע לחינוך עולה למפטיר, ואף קורא בעצמו בתורה, לפי שאין המפטיר צריך להוציא את הציבור בקריאת המפטיר[75].

מקרא קטן

קטן יכול להיות המקרא בתורה במפטיר אף כשעולים אחרים[76]. על מפטיר שקורים בו קריאה המוציאה את הציבור ידי חובה כגון בארבע-פרשיות*, אם יכול הקטן להיות בו המקריא, ע"ע קריאת התורה.

בר מצוה

נער שנעשה בר-מצוה* ש"חיוב" לעלותו בשבת לתורה[77], אין חיוב לעלותו דוקא למפטיר[78], ומכל מקום יש נוהגים בשבת קודם הבר מצוה לעלותו למפטיר[79], בכדי לחנכו לתורה[80].

על הנוהגים שקוראים לחתן לעלות למפטיר בשבת שלפני החופה, ע"ע חתן וכלה: בשבת שלפני החופה[81].

אבל

אבל על אביו או על אמו, נהגו שעולה למפטיר כל י"ב חודש[82]. וכמה טעמים בדבר: א) יש שכתבו לפי שיש לו לברך ברכות ההפטרה[83]. ב) ויש שכתבו שקריאת ההפטרה* מצלת האב מדין גיהנם[84]. ג) ויש שנראה מדבריהם שהוא מחשיבות עליית המפטיר[85]. ד) ויש שכתבו לפי שהמפטיר מתפלל מוסף לפני העמוד, וטוב לאבל להתפלל מוסף, לנוהגים שהאבל מתפלל בשבת[86]. ה) ויש שכתבו שנהגו כן מפני יתומים הקטנים שאינם נוהגים להעלות קטנים למנין הקרואים אלא למפטיר[87]. ולטעם זה יש שכתבו באבל גדול שאין עדיפות לעלות דוקא למפטיר[88]. מנהג עליית האבל כל י"ב חודש לא הובא בפוסקים ברשימת החיובים שיש על הציבור להעלותם לקריאת-התורה*[89], ויש שפירשו שאינו אלא ענין לאבל להשתדל לעלות למפטיר, ואינו חיוב על הציבור[90].

על שבת הקודם ליום שמת בו אביו או אמו של אדם שהבן עולה למפטיר, ע"ע יום שמת בו אביו ואמו[91].

הקריאה

מנין הפסוקים

מנין הפסוקים שצריך המפטיר לקרוא, הוא כשאר העולים לקריאת התורה, שאינו בפחות משלש פסוקים[92], ואף על פי שאין קריאת המפטיר חובה אין יכול לקרוא פחות משלוש, ואם קרא פחות דינו כשאר העולים שקרו פחות משלוש שצריכים לחזור ולקרות[93], שהרי קריאת המפטיר תקנת חכמים היא[94]. ויש מן האחרונים שכתב שאם קרא שני פסוקים ובירך אחריו, לא יברך שוב, אלא יקרא פסוק אחד[95], ויש אומרים שלשה פסוקים[96], בלא ברכה[97].

בשבת

הפרשה שקוראים במפטיר בשבת, מנהגים שונים בה: בזמן התלמוד נהגו שהיה המפטיר קורא במה שלא קרא העולה שלפניו[98], שהיה מסיים המפטיר את הפרשה שקורים באותה שבת[99]. ואחר זמן התלמוד נוהגים שחוזר וקורא המפטיר מה שקרא העולה שלפניו[100]. ופירשו ראשונים שבזמן התלמוד היה המפטיר מסיים הפרשה, לפי שלא היו אומרים קדיש בין קריאת המפטיר לעולה שלפניו[101], ואחר התלמוד שאומרים קדיש קודם קריאת המפטיר[102], מסיים העולה שקודם המפטיר את כל הפרשה, כדי שלא להפסיק בקדיש באמצע הפרשה[103]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף בזמן התלמוד לא היה המפטיר אלא חוזר על מה שקרא העולה שלפניו[104].

בתענית

בתענית אין המפטיר כופל מה שקראו לפניו אלא קורא ועולה ממנין הקרואים, לפי שהוא יום שיש בו מלאכה לא הטריחו על הציבור שיחזור המפטיר לכפול מה שקראו לפניו[105].

בשקורים בכמה ספרים

הפרשה שקורא המפטיר בשבתות שקוראים בהם בב' או ג' ספרים, כגון בשבתות שמוסיפים לקרוא בהם ארבע-פרשיות* - כשאין המפטיר ממנין השבעה קרואים[106] - נחלקו בדבר: יש שכתבו שהמפטיר קורא הפרשה האחרונה לבדו, והשבעה קרואים קורים בפרשה הראשונה[107], ואף על פי שבכל שבת הנהיגו שהמפטיר אינו אלא חוזר על מה שקרא העולה שלפניו, היינו כדי שלא להפסיק בקדיש באמצע הפרשה, אך לאחר שסיימו פרשה הראשונה יכולים להפסיק בקדיש[108], שאם השביעי יקרא הפרשה האחרונה ויחזור עליו המפטיר, בפרשת זכור שאין בו אלא ג' פסוקים יקרא המפטיר כל מה שקרא השביעי, ואין זה כבוד התורה שיקראו הפרשה כולה ב' פעמים[109], והמפטיר יכול לקרוא פרשה האחרונה שהיא חובה אף אם אינו עולה לשבעת הקרואים[110].

ויש שכתבו שאין ראוי לצאת הפרשה האחרונה מהמפטיר, אלא הנהיגו שיהיו קורים ששה קרואים בפרשה ראשונה והשביעי קורא בפרשה השנייה, והמפטיר אינו אלא חוזר וקורא ג' פסוקים ממה שקרא האחרון[111]. וכמה טעמים כתבו בדבר: א) יש שכתבו כדי שלא לחלק בין קריאה זו לכל קריאה בזמן הזה ששבעת העולים קורים כל הפרשה והמפטיר אינו אלא חוזר ג' פסוקים[112]. ב) ויש שכתבו שאין ראוי שהמפטיר שאינו מהעולים לחובת היום, שיקרא פרשה שהיא חובה ליום ושקובעים הפטרה בעבורה[113], ולדעתם בשקורים פרשה נוספת של המוספים, קורא אותו המפטיר, אחר שאין פרשת המוספים באים חובה ליום[114] . ג) ויש שכתבו לפי שאין ראוי להוציא ספר תורה רק לקריאת המפטיר[115]. ד) ויש שכתבו לפי שאין ראוי שיקרא קטן - העולה למפטיר - בחובת היום[116]. על שבת שקורים בו פרשת שקלים שחל בשבת שקורים בו פרשת תצוה, שיש אמוראים סוברים שצריך השביעי לקרוא פרשת שקלים שהיא אחר פרשת תצוה, וחוזר עליו המפטיר, ע"ע ארבע פרשיות[117].

הערות שוליים

  1. ע"ע.
  2. ר' תנחום בשם ר' יהושע בן לוי סוטה לט ב, ועי' דברי עולא מגילה כג א: אמרו; רמב"ם תפילה פי"ב הי"ג. ועי' שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' נ: דגוף המפטיר אחר עזרא תיקן ולא נזכר במשנה וברייתא, ושם שדקדק בלשון שאמר ריב"ל "צריך", אם מעכב בדיעבד שקרא ההפטרה ולא קרא בתורה.
  3. עולא מגילה שם.
  4. רש"י מגילה שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' המכריע סי' לא. ועי' מחצה"ש או"ח סי' קמג למג"א ס"ק ד: דבשניהם קוראים ועל שניהם מברכים תחילה וסוף, לכן גם המפטיר קורא תחילה בתורה עי"ז ניכר שהקריאה בתורה עיקר.
  5. ר"י מיגאש שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' המכריע שם. ועי' מאירי שם ובקרית ספר למאירי מ"ה ח"א: שלא נייחד עולה אחד בשביל נביאים לבד. ועי' ר"ן שם. ועי' קרבן נתנאל מגילה פ"ג סי' ה אות א, שפי בע"א ובית יצחק מגילה שם שתמה עליו.
  6. דרישה או"ח סי' רפב אות ה.
  7. עי' תשבי ע' פטר.
  8. ע"ע תשעה באב, וע"ע הפטרה ציון 82.
  9. ס' המכריע סי' לא, והובא בשבה"ל סי' פ.
  10. ס' המכריע שם.
  11. ס' המכריע שם.
  12. ע"ע קריאת התורה, וע' שבת.
  13. ירושלמי מגילה פ"ד ה"ג.
  14. מגילה וירושלמי שם.
  15. מגילה שם. וע"ע קריאת התורה.
  16. רש"י מגילה שם ואו"ז ח"ב סי' שפג, בביאור גמ' דלהלן. ועי' קרית ספר למאירי מאמר ה ח"א: שאין קריאתו עיקר.
  17. גמ' שם לדעה זו. וע"ע הנ"ל.
  18. רשב"א מגילה שם, וצ"ב מהטעם שבגמ' דלעיל.
  19. מגילה כג א. וע"ע הנ"ל.
  20. גמ' שם לדעה זו.
  21. סדר רע"ג שחרית של שבת; עי' ר"ח מגילה שם: הדעת נוטה; בה"ג הלכות צרכי ציבור (מהדו' מכון י-ם עמ' רסה); תשו' רבינו משולם בסה"י סי' מז, הובא בראבי"ה סי' תקפב ואו"ז ח"ב סי' שפג; ראבי"ה שם בשם רבינו אליהו; פסקי הרי"ד מגילה שם, וס' המכריע סי' לא.
  22. רי"ף מגילה שם; הפרדס סדר פרשיות ופרדס הגדול סי' י; סה"י סי' מח, ותוס' מגילה כג א ד"ה חד ותענית כט ב ד"ה בשני, בשם ר"ת ע"פ הברייתא תענית שם; עי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' קי; מאירי מגילה שם וקרית ספר למאירי מ"ה ח"א; רשב"א מגילה שם; מחז"ו סי' קכו; ר"ן מגילה שם; רמב"ם תפילה פי"ב הי"ז; אבודרהם שחרית של שבת; האגודה מגילה פ"ג אות כח.
  23. סה"י שם; עי' מהר"ם מרוטנבורג שם; רשב"א שם; תוס' רא"ש שם בשם ר"ת; עי' ר"ן שם.
  24. עי' ציון 19.
  25. מרדכי מנחות הלכות קטנות סי' תתקסט.
  26. עי' שו"ת הריב"ש סי' שכו.
  27. עי' לעיל. תוס' מגילה כג א ד"ה חד בשם ר"ת וסה"י סי' מח; או"ז סי' שפג.
  28. או"ז שם.
  29. עי' סה"י שם ושא"ר שם.
  30. עי' העיטור סוף הל' יוה"כ; עי' או"ז סי' שפג בשם רבינו משולם; מרומי שדה מגילה שם בד' הרי"ף שם. ועי' מהרש"א מגילה שם.
  31. מאירי מגילה כג א. וכ"כ אג"מ או"ח ח"א סוס"י קב.
  32. ע"ע קריאת התורה. ועי' מחצה"ש או"ח סי' קמג למג"א ס"ק ד.
  33. עי' תשב"ץ דלהלן ומחצה"ש שם בדעתו. ועי' מחצה"ש שם, שכיון שדי למפטיר בקריאת ג' פסוקים, עי' ציון 92, כיון שאין קורא אלא בספר פסול אין מטריחים את הציבור לקרוא עד סוף הפרשה.
  34. תשב"ץ ח"א סי' קלא. ועי' לבו"ש או"ח שם, בד' המג"א שאם בירך המפטיר ואח"כ נפסל הספר, מברך על הפסול ברכה שלאחר הקריאה, ועי"ש טעם הדבר.
  35. ע"ע קריאת התורה.
  36. עי' מחצה"ש שם בד' המג"א שם. ועי' לבו"ש שם שביאר ד' המג"א בע"א.
  37. ציון 178 ואילך.
  38. פמ"ג או"ח סי' קמז א"א ס"ק יא, וכעי"ז בסדר היום סדר קריה"ת בשבת.
  39. עי' גמ' שבציון 2 ואילך.
  40. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן שנחלקו בדיעבד, ועי' רמ"א או"ח רפד ד ועטרת צבי ובהגר"א שם.
  41. עי' ציון 68 ואילך. עי' שו"ת הריב"ש וב"י דלהלן.
  42. עי' רמ"א שם.
  43. עי' מ"א או"ח סי' רפד ס"ק ג בד' שו"ת הריב"ש סי' שכו בשם יש מקומות שנוהגים וב"י או"ח סי' רפב, ובד' הרמ"א שם רפד ד שכ"כ לענין דיעבד.
  44. עי' ב"י שם; מ"א שם.
  45. ריב"ש שם.
  46. נחלת שבעה סי' כד בד' הריב"ש שם בשם יש מקומות שנוהגים וב"י שם. ועי' מטה יהודה (עייש) סי' רפד ס"ק ה, שמחלק בין קטן לגדול שאינו יודע לקרוא מטעם אחר.
  47. או"ז שבת סוס"י מג; רמ"א או"ח רפב ה; עי' מ"א שם ס"ק יד בד' שו"ת הריב"ש סי' קיב.
  48. עי' לבוש או"ח שם וא"ר שם ס"ק י בדעתו.
  49. ע"ע קריאת התורה, ועי' מלבושי יו"ט דלהלן.
  50. מלבושי יו"ט או"ח שם ס"ק ב. ועי"ש שדייק מלשון האו"ז: מוטב, ושם שלפי"ז אם יש טעם להעלות למפטיר מי שעלה כבר, אפשר להעלותו, ועי"ש ומ"א שם, לענין להעלות הרב קודם מפטיר ולמפטיר בשבת "חזון". וכ"כ הריב"ש שם, שאין בזה משום ברכה לבטלה.
  51. עי' מהרי"ל הל' קה"ת אות ה; עי' ב"ח או"ח סוס"י קמד; עי' מקור חיים לר"י בכרך או"ח סי' רפב ס"ה. ועי' ליקוטי תשובות חת"ס חלק המכתבים סי' ט, שר"נ אדלר היה רגיל לעלות לכהן ולמפטיר.
  52. ועי' שו"ת הר"י מיגאש סי' פח ופמ"ג או"ח סי' רפב א"א ס"ק יד, וע"ע לעז ציון 404.
  53. ציון 328 ואילך. ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' סד ושו"ת הרשב"ש סוס"י תכט ומ"א או"ח סי' קלה ס"ק טז, שבתענית שהמפטיר ממנין הקרואים אין להעלותו.
  54. ע"ע הפטרה ציון 38 ואילך.
  55. עי' ציון 3. שו"ת הריב"ש סי' לה ושכו; עי' יכין ובועז ח"א סי' כו; עי' ב"י שבציון 43 ואילך; פרישה או"ח סי' רפב ג; טו"א מגילה כג א ד"ה הכל וכד א ד"ה קטן. ועי' ציון 41 ואילך הדין בקטן שא"י להפטיר.
  56. ע"ע קטן וע' קריאת התורה.
  57. שו"ת הריב"ש סי' שכו בשם רש"י, הובא במ"א או"ח סי' רפב ס"ק ו, ודע"ת או"ח שם ס"ג ותורת חיים (לרי"ש סופר) או"ח סי' רטו ס"ק ח, בד' רש"י ברכות נג ב ד"ה אבל; מ"א שם בד' הגמ"י תפילה פי"ב הי"ז אות ס, ובד' רוקח סי' שלד; שו"ת צי"א חי"ג סי' א פי"ג אות נג בד' היכין ובועז שם. וכ"מ בר"ן מגילה כד א ושבה"ל ענין תפילה סי' לא, עי"ש שכ' שהפטרה אינה חשובה לפי שקטן קורא אותה, ועי' ראש יוסף ורש"ש מגילה שם, ועי' מאירי ברכות נג ב ד"ה תינוקות: שאינו קורא אלא מפטיר.
  58. עי' ציון 3. ריב"ש שם.
  59. ע"ע קטן.
  60. ע"ע הנ"ל וע' קריאת התורה.
  61. עי' ציון 2 ואילך. פרישה שם.
  62. ע"ע הנ"ל.
  63. פרישה שם; מ"א או"ח סי' רפב ס"ק ו; שו"ת בנין שלמה ח"א סי' נד; מ"ב שם ס"ק יב. ועי' פרישה שבציון 61 והחיד"א בלדוד אמת קו"א סי' ב אות ה ובנין שלמה שם וש"ת צי"א ח"ז סי' א פי"ג אות נא בטעם החילוק בין מפטיר לשאר עליות.
  64. עי' ציון 79. עי' הליכות שלמה וצי"א דלהלן. ועי' וישמע משה עמ' קיג בשם רי"ש אלישיב.
  65. צי"א שם אות נב.
  66. הליכות שלמה תפילה פי"ב דבר הלכה אות מה.
  67. עי' ציון 107 ואילך.
  68. ציון 11 ואילך.
  69. ועי' קרבן נתנאל מגילה פ"ג סי' ה אות ח בד' הרא"ש שם, שמ' שיש חילוק, שאם קורא אותם המפטיר שאינו מז' קרואים אין קטן יכול לקרותו, ואם הוא מז' קרואים יכול לקרותו, ועי"ש הטעם, וע"ע קריאת התורה. ועי' ב"ח או"ח סי' רפב ושו"ת הב"ח סי' קנח, בד' הריב"ש סי' לה, שאע"פ שקטן שא"י למי הוא מברך לדעתם עולה למפטיר (עי' ציון 75), בשקורים במפטיר פרשה אחרת, אין עולה קטן אלא היודע למי הוא מברך, וע"ע הנ"ל.
  70. עי' לעיל.
  71. עי' מ"א או"ח סי' רפב ס"ק יב ומשנ"ב שם ס"ק כג בדעתו, וע"ע קטן.
  72. נמוק"י מגילה כג א; עי' שו"ת משה ידבר הלכות תפילה סי' א.
  73. עי' ביאה"ל שם ד"ה או, שמצדד כן.
  74. משה ידבר שם, ועי"ש טעם נוסף. וע"ע הפטרה ציון 102, וע"ע קטן.
  75. שו"ת הב"ח סי' קנח.
  76. עי' שו"ת בנין שלמה ח"א סי' נד; מקראי קודש כלל ז שערי קדושה סוף אות יג.
  77. ע"ע קריאת התורה, ושם אם הוא דוקא בשנעשה גדול ביום השבת או אף בשנעשה גדול בשבוע שאחר השבת.
  78. עי' אגרות פמ"ג אגרת ג (עי"ש בנער כהן שאחר קודם לו לעליית כהן שיעלה לאחרון ומפטיר); עי' מקראי קודש כלל כ שערי קדושה אות ח, שלא נזכר בפוסקים שיעלה דוקא למפטיר.
  79. עי' ארחות רבינו ח"א עמ' רכט; הליכות שלמה תפילה פי"ב דבר הלכה אות מה: היה נהוג תמיד; שו"ת צי"א ח"ז ר"ס א: מנהג ישראל; עי' ישא יוסף או"ח ח"ב סי' עו; מבית לוי חי"ב עמ' טז. ועי' עי' שו"ת לבושי מרדכי או"ח סוס"י לז, שמ' שהיו עולה אחר שנעשה גדול, ועי' דרכי חיים ושלום אות ריב, שרח"א ממונקאטש, החמיר שלא יעלה קטן למפטיר אף בשבת שקודם הבר מצוה, ועי' מבית לוי שם אות טו.
  80. צי"א שם.
  81. ציון 15. ועי' קובץ תשובות ח"א סי' כג.
  82. שו"ת הריב"ש סי' קטו וב"י יו"ד סי' שעו ורמ"א שם ד, ע"פ מדרש המובא באר"ח הל' אבל ובכל בו סי' קיד. ועי' סידור יעב"ץ דיני קדיש יתום אות מ ומטה אפרים דיני קדיש יתום ש"ד ס"ב שיכול לעלות אף בחודש הי"ב אע"פ שאין אומרים בחודש י"ב קדיש, ע"ע קדיש, ועי' קובץ תשובות ח"ב סי' יז, שכן המנהג שעולה אף בחודש הי"ב, ועי' ארחות רבינו ח"ד עמ' שנג.
  83. עי' נמוקי או"ח סי' רפב טעם א: יש בו הרבה ברכות; ילקוט אברהם (לר"א לפשיץ) יו"ד סי' שעו אות קט טעם ב; קונ' שארית ישראל שבס"ס ויגד יעקב שמות עמ' שעו, טעם ב.
  84. מקדש מלך ויקהל דף רו.
  85. עי' בא"ח שנה ב פר' תולדות אות כא: וכ"ש אם הוא מפטיר בקרבנות המוספים וכ"ש אם הוא מפטיר דזכור ופרה די"א שהם דאו'.
  86. ע"ע שליח ציבור. ילקוט אברהם שם טעם א; שו"ת צי"א חט"ז סי' לח צד ב.
  87. נימוקי או"ח שם טעם ב; קונ' שארית ישראל שבס"ס ויגד יעקב שמות עמ' שעו, טעם א; שו"ת צי"א חט"ז סי' לח צד א.
  88. שארית ישראל וצי"א שם.
  89. עי' לבוש או"ח רפב ז ומ"א שם ס"ק יח ובאה"ל סי' קלו ד"ה בשבת, וע"ע קריאת התורה.
  90. עי' אז נדברו ח"ב סי' עב. ועי"ש דעת השואל ר"ש דבליצקי.
  91. ציון 222 ואילך.
  92. עי' רמב"ם תפילה פי"ב הי"ג; שו"ת מהרי"ל סי' קמט; עי' מאירי מגילה כג א ד"ה המפטיר צריך; א"ר או"ח סי' קלז סוס"ק ז, והובא בבאה"ל שם ד"ה אם קרא; פמ"ג שם מש"ז ס"ק ד-ה; שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' נ.
  93. עי' מהרי"ל שם; יהודה יעלה שם. ועי' השואל בשו"ת מהרי"ל שם בשם יש מן המורים, שאם קרא ב' פסוקים א"צ לחזור לקרוא ג' פסוקים, ועי' מהרי"ל שם שתמה.
  94. מהרי"ל שם.
  95. שו"ת זרע אמת דלהלן.
  96. שערי אפרים דלהלן.
  97. שו"ת זרע אמת סי' טז הובא במחזיק ברכה או"ח סי' רפב אות יט; שערי אפרים שער ט אות א.
  98. תוס' מגילה כג א ד"ה כיון ורשב"א ותוס' רא"ש שם ורא"ש שם פ"ג סי' ה ורי"ו תא"ו נ"ב ח"ג, ע"פ גמ' שם.
  99. תוס' ורשב"א ורא"ש שם. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"א סוס"י קלא וח"ב סי' ע, שכך נוהגים בירונד"א ע"פ הרמב"ן. ועי' פנ"י שם, שהמפטיר היה קורא מתחילת הפרשה שלאחר אותה שקראו העולים לפניו, ועי' בית יצחק מגילה שם שתמה מראשונים הנ"ל.
  100. תוס' ורשב"א ותוס' רא"ש ורא"ש שם; טוש"ע או"ח רפב ד.
  101. ע"ע קדיש. ראשונים הנ"ל.
  102. ע"ע הנ"ל.
  103. רשב"א ורא"ש שם. ועי' תוס' רא"ש שם.
  104. עי' ריבב"ן מגילה כט ב.
  105. לבוש או"ח רפב ד.
  106. עי' ציון 14 ואילך. ועי' רי"צ גיאת וסה"י ומהר"ם מרוטנבורג ורשב"א וטור דלהלן, ע"פ מגילה ל א, שמפטיר שהוא אחד ממנין השבעה, הוא קורא את הפרשה האחרונה לבדו.
  107. מסכת סופרים רפי"ז, בשבת ר"ח ובשבת חנוכה, והובא בסה"י תשובות סי' מח ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' קי; רי"ץ גיאת הל' מגילה עמ' שמז; סידור רש"י סי' תנ; סה"י סי' מה; עי' תוס' מגילה כג א ד"ה כיון, שכן מנהג רש"י ורבותיו ור"ת; עי' רשב"א שם כג א; עי' צרור החיים דרך ו עמ' קח; תוס' רא"ש שם, ועי' ציון 116; אבודרהם סדר תפילת ר"ח, בשבת ר"ח; (רמב"ם תפילה פי"ג ה"ד); טוש"ע או"ח תרפה א.
  108. רשב"א שם; צרור החיים שם. וכ"מ ברי"ו תא"ו נ"ב ח"ג.
  109. תוס' רא"ש שם.
  110. רשב"א שם.
  111. תשו' רבינו משולם בסה"י תשובות סי' מז, ותוס' שם שכן הנהיג ר' אליהו ורבינו משולם ושכן נוהגים בכל צרפת; המכריע סי' לא והובא בשבה"ל סי' קצג ובב"י או"ח רפב; קרית ספר למאירי מאמר ה ח"א ומאירי מגילה כג א, שכן נוהגים בצרפת ושכן ראוי לעשות, ושם ל א; ריבב"ן מגילה כט ב; המנהיג הל' חנוכה עמ' תקלב, והובא במנהג מרשלייאה הלכות טבת עמ' 147; ס' התדיר סי טז. ועי' ריבב"ן שם, שמוכיח כן מגמ' שם.
  112. המחכים סוד"ה סדר חנוכה. ועי' ריבב"ן שם, שלדעתו בכל שבת אף בזמן התלמוד היה המפטיר רק חוזר על מה שקרא שלפניו, עי' ציון 104.
  113. ס' המכריע סי' לא; עי' ריבב"ן שם.
  114. ס' המכריע שם; עי' ריבב"ן שם צד א.
  115. מאירי שם ושם.
  116. עי' רא"ש מגילה פ"ג סי' ה: דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום, ועי' ק"נ שם אות ח ושו"ת הב"ח סי' קנח ובכורי יוסף או"ח סי' רפד ס"ק ב ושו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' א אות יב, בביאור הדבר שהרי קטן עולה אף למנין ז' קרואים, ע"ע קריאת התורה; המנהיג שם.
  117. ציון 40 ואילך.