אלדד ומידד

אֶלְדָּד וּמֵידָד, שתי דמויות מקראיות המוזכרות בפרשת בהעלותך שבספר במדבר בתורה (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ו-כ"ט). השניים התנבאו באופן עצמאי במחנה. תגובת משה אשר לא כעס על התנבאות שלא ברשותו מסמלת את גדלותו של המנהיג ואת ההבנה והשאיפה שרוח ה' ראוי לה שתשרה על כל העם.

תוכן עניינים 1 הספור המקראי 1.1 רקע 1.2 הקמת מועצת זקנים וההתנבאות 1.3 סוף דבר 2 פירוש ומדרש 2.1 זהותם 2.2 הסנהדרין הראשונה 2.3 מהות נבואתם 2.4 מדרשים 3 לקריאה נוספת הספור המקראי רקע על פי ספר במדבר פרק י"א, לאחר יציאת מצרים, היו שתי מרידות של בני ישראל נגד האלוהים ונגד משה בקברות התאווה: "חטא המתאוננים" ו"חטא המתאווים":

"חטא המתאוננים": בני ישראל מתלוננים בפני ה', הכתוב לא מזכיר במפורש על מה. בעקבות התלונות פורצת אש במחנה וממיתה בקצה העם ופוסקת רק לאחר תפילתו של משה. המקום בו זה קרה נקרא תַּבְעֵרָה. "חטא המתאווים": האספסוף (ערב רב) מתלוננים על המן ועל חוסר באוכל דוגמת בשר. בעקבות חטא זה משה מתלונן בפני ה' על התנהגותם של בני ישראל ועל הקושי בהנהגת העם. ה' מצווה את משה למנות שבעים זקנים שיישאו איתו בעול, ומבטיח לספק לעם בשר.

הקמת מועצת זקנים וההתנבאות כמצוות ה', משה אסף שבעים זקנים באוהל מועד, וה' ירד בענן והאציל מרוחו של משה על זקני העם. כאשר נחה עליהם הרוח, "התנבאו" הזקנים, ולאחר מכן רוח נבואתם פסקה.

שניים מבין האנשים שהיו מועמדים להצטרף לזקנים נשארו במחנה ושם התנבאו בנפרד משאר הזקנים.

" וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה.." (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ו) "הנער" מספר את האירוע למשה (לפי המפרשים הנער היה גרשום, בנו של משה). כאשר שמע זאת יהושע בן נון, המליץ למשה לכלוא אותם. שכן לפי המפרשים רואה בהתנבאות שלא ברשות "מרידה" בסמכותו של משה. אך משה שלא ראה את הדברים באור שלילי בהכרח אמר לו:

" הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ט) סוף דבר לאחר סיפור זה, ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל כפי שהבטיח, ואת המתאווים המית באותו מקום, על כן נקרא המקום קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה.

פירוש ומדרש זהותם ישנן כמה שיטות בדבר זהותם של אלדד ומידד:

במדרש תנחומא מבואר הם היו מנשיאי שבטי ישראל. אלדד היה אלידד בן כסלון משבט בנימין (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"א), ומידד היה קמואל בן שפטן משבט אפרים (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ד). (במדבר רבה פרשת בהעלותך פרשה טו סימן יט) בתרגום יונתן בן עוזיאל מסופר שהם היו אחי משה מן האם, כאשר לאחר שגירש עמרם את יוכבד, היא נישאה לאליצפן בן פרנך (נשיא זבולון, ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ה) וילדה לו אותם. לפי ה"דעת זקנים מבעלי התוספות" מסופר שהיו אחי משה מן האב. לאחר מתן תורה, כשנאסרו על עם ישראל נישואין לקרובות, גירש עמרם את יוכבד דודתו ונשא אשה אחרת - ממנה נולדו לו אלדד ומידד.(פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר יא כז) הסנהדרין הראשונה עקב חטא המתאווים הוקמה הסנהדרין (מועצת הזקנים) הראשונה על ידי משה. על-פי המסורת הרבנית היו הזקנים תלמידי חכמים.

כל שבט משנים עשר השבטים שלח שישה נציגים לסנהדרין, בסך הכול 72. (לפי המדרש המינוי נעשה בהגרלה בקלפי, וחכמים חלוקים אם הועלו בהגרלה או השתתפו בה בכלל) הדבר עמד בסתירה לדרישת ה' שבסנהדרין יהיו 70 חברים ולא 72, ולכן נאלצו להגריל מי יישארו בסנהדרין ומי השניים שיצאו. אלדד ומידד היו שניים מבין אלו שנבחרו בגורל להיות חברים בסנהדרין, אולם מחמת ענוותנותם הם חשבו שהם השניים שאינם ראויים לתפקיד, ופרשו. (בבלי, סנהדרין יז א)

מהות נבואתם פשר נבואתם לא מוזכר במקרא. לפי המדרש הם התנבאו שמשה רבנו ימות לפני הכניסה לארץ ישראל, ויהושע בן נון הוא שיכניס את עם ישראל לארץ ישראל. או על הופעתו של השלו או על העתיד הרחוק:

"ומה נבואה נתנבאו? אמרו: משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו הן מתנבאים, עלי שליו, עלי שליו! רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין …" (בבלי, סנהדרין יז א)

מדרשים על הסיפור נכתבו מדרשים שונים:

על אמירת משה שאין צורך לכלאם, שכן להיות משרת ציבור זהה לכלא: "הטל עליהן צורכי ציבור, והן כלין מאיליהן". (בבלי, סנהדרין יז א) הסיבה מדוע לא פורשו שמותיהם (מסכת ראש השנה דף כה עמוד א), סיפור על ענווה של רבי שמואל הקטן שהתנדב לצאת מפגישה אצל רבן גמליאל כאילו לא הוזמן, על מנת לא לבייש אחר (ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א הלכה ב), סיפור על ההוכחה פרישותו של משה כנביא מאשתו (מדרש תנחומא פרשת צו סימן יג), סיפור מבטא את ענוותנותו של משה (משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 183), לקריאה נוספת ארץ חמדה, "'וּמִי אֲבִיהֶם' - של אלדד ומידד", חלק א'. מחלקי המים, "אלדד ומידד- מדרשים".