איהו הוא דאפסיד אנפשיה: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: הוא היה זה שגרם את ההפסד לעצמו. הגמרא אומרת שיש מחלוקת תנאים לגבי דינו של לווה שפרע מקצת חובו למלווה. ל…) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הוא היה זה שגרם את ההפסד לעצמו. | הוא היה זה שגרם את ההפסד לעצמו. | ||
המקור: {{מקור|בבלי:כתובות נו א$בבלי כתובות נו, א}} | |||
הגמרא אומרת שיש מחלוקת תנאים לגבי דינו של לווה שפרע מקצת חובו למלווה. לדעת רבי יהודה, ייתן הלווה למלווה שטר חוב חדש, שכתוב בו הסכום שמגיע למלווה. ואילו לדעת רבי יוסי, כותב המלווה ללווה שובר [=קבלה] על הכסף שקיבל. | הגמרא אומרת שיש מחלוקת תנאים לגבי דינו של לווה שפרע מקצת חובו למלווה. לדעת רבי יהודה, ייתן הלווה למלווה שטר חוב חדש, שכתוב בו הסכום שמגיע למלווה. ואילו לדעת רבי יוסי, כותב המלווה ללווה שובר [=קבלה] על הכסף שקיבל. | ||
לעומת זאת, לגבי כתובת אשה, יש הסוברים כי גם רבי יהודה מודה שמועיל שובר, ואם ירצה הבעל לפחות מסכום כתובתה של אשתו, הוא יכול לכתוב לה שטר כתובה על סכום של מאתים זוז כתקנת חכמים שממנה אין לפחות, והאשה תכתוב לו שקיבלה ממנו חלק מן הסכום, על אף שלא קיבלה זאת. שכן רק לגבי שטר חוב סבר רבי יהודה שאין לכתוב שובר, מחשש שמא יאבד הלווה את השובר, ויוכל המלווה להוציא את שטר החוב ולגבות בו את הסכום המלא, אולם בכתובת אשה מחלה האשה לבעל ונתנה לו שטר מחילה, ולכן אם שמר עליו - שמר, ואם לא, הרי שהוא זה שגרם הפסד לעצמו, ואין אנו צריכים לדאוג לו כשם שאנו דואגים שלא יפרע המלווה חוב שאינו מגיע לו. | לעומת זאת, לגבי כתובת אשה, יש הסוברים כי גם רבי יהודה מודה שמועיל שובר, ואם ירצה הבעל לפחות מסכום כתובתה של אשתו, הוא יכול לכתוב לה שטר כתובה על סכום של מאתים זוז כתקנת חכמים שממנה אין לפחות, והאשה תכתוב לו שקיבלה ממנו חלק מן הסכום, על אף שלא קיבלה זאת. שכן רק לגבי שטר חוב סבר רבי יהודה שאין לכתוב שובר, מחשש שמא יאבד הלווה את השובר, ויוכל המלווה להוציא את שטר החוב ולגבות בו את הסכום המלא, אולם בכתובת אשה מחלה האשה לבעל ונתנה לו שטר מחילה, ולכן אם שמר עליו - שמר, ואם לא, הרי שהוא זה שגרם הפסד לעצמו, ואין אנו צריכים לדאוג לו כשם שאנו דואגים שלא יפרע המלווה חוב שאינו מגיע לו. | ||
גרסה מ־21:57, 26 ביולי 2009
|
|
הוא היה זה שגרם את ההפסד לעצמו.
המקור: בבלי כתובות נו, א
הגמרא אומרת שיש מחלוקת תנאים לגבי דינו של לווה שפרע מקצת חובו למלווה. לדעת רבי יהודה, ייתן הלווה למלווה שטר חוב חדש, שכתוב בו הסכום שמגיע למלווה. ואילו לדעת רבי יוסי, כותב המלווה ללווה שובר [=קבלה] על הכסף שקיבל.
לעומת זאת, לגבי כתובת אשה, יש הסוברים כי גם רבי יהודה מודה שמועיל שובר, ואם ירצה הבעל לפחות מסכום כתובתה של אשתו, הוא יכול לכתוב לה שטר כתובה על סכום של מאתים זוז כתקנת חכמים שממנה אין לפחות, והאשה תכתוב לו שקיבלה ממנו חלק מן הסכום, על אף שלא קיבלה זאת. שכן רק לגבי שטר חוב סבר רבי יהודה שאין לכתוב שובר, מחשש שמא יאבד הלווה את השובר, ויוכל המלווה להוציא את שטר החוב ולגבות בו את הסכום המלא, אולם בכתובת אשה מחלה האשה לבעל ונתנה לו שטר מחילה, ולכן אם שמר עליו - שמר, ואם לא, הרי שהוא זה שגרם הפסד לעצמו, ואין אנו צריכים לדאוג לו כשם שאנו דואגים שלא יפרע המלווה חוב שאינו מגיע לו.