אדון עולם

פיוט קדמון שלא נודע מחברו, העוסק בשבח השם, שנהוג לאומרו לפני תפילת שחרית (יחד עם הפיוט יגדל), לאחר קריאת שמע שעל המיטה (מפני שנאמר בו: "בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה"), לאחר תפילת ערבית בשבתות וימים טובים ובאירועים נוספים.

תוכנו

הפיוט עוסק בשבח השם, קדמותו, משילתו בעולם, אחדותו, היותו מעל הזמן (היה, הווה ויהיה) ומבטחנו בו.

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא:
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל. לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא:וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה:
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה:
וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:
וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי. מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא:
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי. ה' לִי וְלֹא אִירָא:

פירושים עליו

הרב קוק בספרו עולת ראי"ה (ח"א עמ' 46-50) מבאר את הפיוט.