|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קי |אגרות הראיה-|אגרת|קי|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ט שבט תרס"ח.
| |
| לכבוד ידידי הרב הג' החכם הנשגב מו"ה שמואל אלכסנדרובשליט"א.
| |
| שלו' וברכה, מקודש.
| |
| זה לי איזה ימים שקבלתי את קבוצת מכתביו הנעלים, והי' ראוי לי להשיב
| |
| מיד מפני הכבוד, אך עכבוני מניעות רבות ומטרידות, כמו שבכלל נתעכבתי על
| |
| ידן עדן ועדנים מלכתבלכתר"ה. אמנם כאשר ראיתי, שהענין נדחה יותר מדאי,
| |
| הנני חוטף כעת וכותב מעט. הנני נותן לו את תודתי על התשורה היקרה בכלל,
| |
| אף שבפרט יש בה כמה דברים שראוי להעיר עליהם, בעיקר צורתם ובמובן מגמתם.
| |
| ואולי ירחיב ד' לי ונדבר בכל פרט בפ"ע בהרחבה.
| |
| כעת מונח לפני מכתבו האחרון. ואתפלא, שעל מה שכתבתי בענין אחדות
| |
| ההפכים, משיב כבודו עלי מהדבר הידוע שאין אפשרות לשני הפכים שיהיו בנושא
| |
| אחד. ותמיהני, וכי לזו אנו צריכים. הלא עיקר הצד של חידוש שבדברי הוא, מה
| |
| שמצד המחשבה העליונה, הסוקרת את עמקם של דברים, אין במציאות כלל הפכים,
| |
| וכ"מ שיש הפכים יש שם בודאי איזה תנאי נעלם, שכשיתפרש נמצא ששני המשפטים,
| |
| שנראו במבטא ובציור הפכים, שאחד מהם הוא בנוי על צד אחד מהמשפט והשני
| |
| על צד אחר, ונמצא שע"י שני ההפכים יחדיו אנו רואים את המשפט משני צדדיו,
| |
| ונמצא שאין כאן הפכים בדרך החלט, ומצדם אין כאן נושא אחד, כיון שהיחושים
| |
| של הנושא הם שונים. ובענין שאנו עסוקים, דהיינו מה שנוגע למצב הדעות, מתפשט
| |
| זה המשפט על כל הרעיונות הרוחניים, וניגוד אמיתי לא נמצא כ"א במה שנוגע
| |
| להעובדות ההיסטוריות שהנן מבונות בידיעתנו ע"י הקבלה והמסורת, שגם הן
| |
| כל מה שהדעות הרוחניות מאירות יותר, נעשות הראשונות יותר מזוקקות ויותר
| |
| קרובות אל הלב, עד שמגיע האדם גם בהן למדת המדרגה העליונה שבתמימות,
| |
| אחר ההרחבה היותר בלתי-מוגבלת של חופש המחשבה, ודוקא על ידה.
| |
| וע"ד מציאות האין בדברי הנוטים לבודאיות, נראים הדברים שכונתם היא
| |
| למציאות הכח השואף להעדיר ולאפם בערך מוחלט. ע"כ הוא בעצמו בפנימיות
| |
| ישותו הוא הויה ומציאות, אלא שישותו היא שאיפה להעדר, ואפילו להעדר של
| |
| עצמו. כן אנחנו יכולים לצייר לנו את מציאות האפס שלהם, שעכ"ז הוא אצלם
| |
| מציאות. ובזה אין אנו נכנסים כלל למיסתיקה בלתי-מובנת. וההכרה הישראלית,
| |
| בדעת ד' כי טוב, מביאה להכיר את המציאות המוחלטת בשאפה להויה גמורה
| |
| ושלמה, והיא מתענגת על ד' ועל טובו, ובוטחת בו בכל לב, ההפך מטענות
| |
| המתיאשים, שיסודם הוא חזיון הרע שבמציאות, שהוא נשאר אצלם במרירות טעמו,.
| |
| דף 134
| |
| כ"ז שאינם מתרוממים לנעם ד', שעל ידו מתהפך כל מר למתוק. ונמצא שגם הניגוד
| |
| הזה, שבין הבודאיות והיהדות, איננו ג"כ הפך מוחלט, כי המציאות הנסקרת
| |
| בשכחת ד' היא כולה רעה ומרה, ובקרבה מונחת שאיפה של העדר מוחלט, שסופה
| |
| להתמלא. "וחפרה הלבנה ובושה החמה" דא חמה ולבנה דקליפה, "והיה אור הלבנה
| |
| כאור החמה" וגו' דא הוא חו"ל דקדושה, כד' הזוהר בתיקונים .
| |
| ומה שכתב כבוד ידידי' על דברי שכתבתי שהתנועה הישראלית כמעט שלא
| |
| נשתנתה מימי אברהם וכו', ממקרא מפורש של "ושמי ד' לא נודעתי להם", תמיהני,
| |
| והרי כתבתי שלפעמים היא מתעלמת, א"כ משמע שלפעמים מאירה באור יותר
| |
| בהיר ולפעמים באור כהה, ומה יש להעיר מעתה, וכי אין ההבדל בין שמות שונים
| |
| על מושג נשגב ענין אחר כ"א הגדרות על הארתו, בין מדרגה של אור מזהיר ובין
| |
| מדרגה של אור כהה, או לפי שינויי המדרגות של פרטי ההארות, אבל התנועה
| |
| היסודית, שהיא הגעיןהאלקי, שלא גרעין הוא, כ"א יסוד הלכ, הכולל את כל
| |
| המגמות מראש ועד אחרית במצב לחוץ מאד בתכונת ז"א, זאת לא תשתנה, כ"א
| |
| תתרחב ותתעלה, עד שתמלא כבודה את כל הארץ.
| |
| ומה שהעיר כבודו על ההבדל שבין הכלל להפרט, שאמנם הורגלו הלאומיים
| |
| שלנו לדון, שע"י שנחלש הרוח הלאומי בתקופות האחרונות הוחל הלימוד של
| |
| הפרטיות להתחדש מקצת, אמת יש בדבר, אבל לא כדבריהם. הם סוברים, שהנצחיות
| |
| הפרטיית היא תורה מחודשת, שנולדה מסבת החלישות הלאומית, אבל באמת כבר
| |
| בימים היור עתיקים, שהרוח הלאומי היה בפריחתו, כבר נאמר "והיתה נפש
| |
| אדוני צרורה בצרור החיים" , ובדברי התקועית "ולא ישאאלקים נפש וחשב
| |
| מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" , והלשון "אסיפה אל האבות" , שכבר העירו
| |
| עכ"ז הראשונים שעסקו באלו הענינים . והם דברים חיים וקיימים לעד, שהיסוד
| |
| האינדיבידואלי לא יוכל לעולם להיות נשמט לגמרי מכל רוח כביר וכללי, אלא
| |
| שכשהכלליות מתגברת הוא איננו ניכר כ"כ ואינו בולט, מפני שאיננו משמש כ"א
| |
| בתור מרכז להעגולה הכללית הגדולה והרחבה, וכיון שהכלליות מתחלשת אז
| |
| העגולה נעשית יותר ניכרת, והיא מתמלאת בפתגמים ובדרושים רבים, ומחזקת
| |
| מקום יותר רחב בציור הפרטים הרבים שנתעלמו מהם חיי כלליותם. ע"כ בשקיעת
| |
| שמש האומה ברוח גאונה נקבעו הלימודים של חטיבת הפרט, של כל אישיות
| |
| פרטית, ביותר הרחבה ויותר פרסום, וזה הכריח ממילא להתאמץ לגלות כמה
| |
| סודות פנימיים מהעבר הרוחני של המציאות המוחלטת הרחבה מאד. מתוך החושך
| |
| של הירידה הזאת יצא אור גדול של התפשטות הידיעות הרוחניות בעולם, שזקקו
| |
| הרבה את התכונה האישית.
| |
| ומה שהעיר כתר"ה על מה שכתבתי, כי "התכונה הפנימית הזאת אינה נשמרת
| |
| כ"א ע"י אותה ההדרכה ההיגינית, הצריכה לשמירתה כו' לכל המצות המעשיות
| |
| דף 135
| |
| שבתורה שבכתב ושבע"פ", שהלא מסתמא יש מושג רוחני לענין קיום כל התו"כ
| |
| של אברהם אבינו, ולא כפשוטו. ונראה שכבודו רוצה להוליד מזה, שא"כ גם ענין
| |
| התכונה הזאת הפנימית, שהוא הגרעין האלקי, ג"כ אין לו יחש כ"א למושג הרוחני
| |
| של המצות. אני תמה, הלא על אבן מעמסה זו אנו מצטערים מימי האלכסנדרונים,
| |
| שע"י הנצרות אתגליבהתתייהוביחש לקיום האומה וקישורה. ואיך לא יספיק כ"ז
| |
| ללמדנו, שעכ"פ איך שהיתה צורת החיים של האבות בכללם, הנה הם מתוארים
| |
| בדרך יחושי של דימוי מצבם למצבנו, שאז היו מצד אותו הרעיון האלקי שלהם
| |
| מקיימים את הכל כפשוטו, אפילו עירוב תבשילין, דהיינו אפילו אותם הקוים הדקים
| |
| שמבדילים בין קודש חמור לקודש קל, שהם יותר נעלמים מאותם שמבדילים בין
| |
| קודש לחול, ובין טמא לטהור וכו'. א"כ המוסר היוצא מזה לנו הוא, שיש כח בידינו
| |
| לפחת ג"כ את הזיק הפנימי, עד שיתרחב ע"פ תכונתו, וישיב את כל החיים ברוחו
| |
| לכל התכונה השלמה, של המצות המעשיות כולן, שהן תולדה נאמנה ע"פ שינויי
| |
| המצבים מרוח ד' שעל אבות העולם לפי מעמדם הם, לא רק במושגים רוחניים
| |
| אויריים, כ"א בדרכי חיים מלאים ושלמים.
| |
| כן מה שמזכיר כתר"ה אותי, שהציורים של אהבה העליונה אינם מיוחדים
| |
| דוקא לישראל, כי טובי חושבי אוה"ע גם הם מדברים בזה. לא אמרתי מעולם,
| |
| שהידיעות הלעיונות חסרות הן למין האנושי. אם היו חסרות בטבע, לא היתה
| |
| שום תקוה להעלותם למרומי האושר שאנו מקוים לו, אלא שהן עלומות הרבה,
| |
| ואינן חיות בלב האומות במהותן הלאומית, ובנחלת ד' האהבה האלקית היא צביונה
| |
| הפנימי, שחייה הלאומיים נובעים ממנה. וממילא מוכרח הדבר, שיהיה ג"כ הפרש,
| |
| בין האישים הפרטיים, אע"פ שההבדל הוא לפעמים מתעלם מאד, שמ"מ רוח הכלל
| |
| חלק ממנו שורה הוא על כל יחיד, ע"כ אומר גם היחיד בשמחה "שלא עשני גוי".
| |
| ואל יחשדני כבודו, שהנני הולך אחר הרגש בלא הארת השכל. רק שהנני
| |
| משנן תמיד, שהרגש הוא יותר שכלי כשהוא עומד במעלתו התמימה, מאותו החזיון
| |
| הפסיכי שאנו קוראים לו שכל, שאפילו מה שאנו נוטים לאהבת השכל הוא מיוסד
| |
| ברגש, ואלמלא הרגש הזה לא היו בעלי שבל מתגברים במושכלותיהם, וק"ו שלא
| |
| היו בעלי מוסר מתגברים במעשיהם הטובים, מפני שהשכל מביא לו את סמוכותיו
| |
| מעולם אחר, והרגש טובי' גניז בגויה, ואינו צריך להביא ממרחק לחמו; - אבל
| |
| לעולם לא יבא לתעודתו "א לפי רוב הארת השכל עליו.
| |
| מפני הטרדות הנני מקצר הרבה מאד. אחתום בברכה וכ"ט לכתר"הוכא"ל,
| |
| כנה"י ונפש דוש"ת, מכבדו ומוקירו,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל
| |
| מצאתי לנכון להעיר ע"ד הישיבה, שזכר כתר"ה. לפי התכונה, שהנני
| |
| מצייר לי את ההכרח ואת האידיאל הגדול במציאותה, הוא דוקא כשתתכונן כעת
| |
| לא בירושלים, כ"א במרכז הישוב החדש. עלינו להכין סביבה טובה, קדושה וחכמה,
| |
| כדי שתוכל ירושלים עיה"ק ת"ו להיות מטרופולין עליה. הרעיון של תחיית האומה,
| |
| במובני המעשי, חי הוא בפועל דוקא בישוב החדש, ובירושלים היא עומדת לגדולות,
| |
| דף 136
| |
| לעת יפוח היום, לכשיתרומם רוח האומה בגבורתו ובטהרתו בא"י בכלל, ורוח חיים
| |
| הנושב מצפונותיה של תורה, בהתאמה אל החיים והמציאות, ימלא כל לב הבאים
| |
| מארצות נכרלהתישב על אדמת הקודש. אז יגיע זמן, שנוכל לדבר ע"ד החזיון
| |
| המרומם, להראות את מקור החיים לעמנו בהר הקודש בירושלים. לעת עתה משמשת
| |
| היא עדיין ירושלים בתור מקום ומכון לאבלי ציון המזכירים את ד', בתור אות
| |
| מוחשי על חרבננו, ועל עומק הכאב המוחש והדוקר בקרב נשמתה של האומה,
| |
| ממכאובה וירידתה הנוראה. זעקה זו צריכה היא להתלבש בבגדי אבל, שהשממון
| |
| נוטל בהם חלק גדול, אע"פ שהוא מעוטר בהרבה רגשי קודש ומדות טהורות,
| |
| נשגבות ונעלות, אבל כל המקודש מחבירו חרב מחבירו. ע"כ אותם שמיסדים יסודות
| |
| מתאימים לרוח התחיה בירושלים עיה"ק כעת, מוכרחים הם לשכח את צער האומה,
| |
| את גלות השכינה ועומק צרת הנשמה הישראלית, השרויה שמה גם בחורבנה
| |
| ושוממותה. ירושלים בתור כלילת יופי ומרכז מקדש מלך לא התחילה עדין כלל
| |
| להתנחם. היא תנחם רק כאשר תוכל לשמח בבניה. ע"כ תחילה אנו צריכים להכין
| |
| יסודות טובים ובריאים, מלאים רוח חיים ורוח קדושה, בישוב החדש, שבתור ישוב
| |
| הארץ יש בו קצת סימני נחמה, כדי שתהיה הנחמה הולכת ומתבססת. ובזה הננו מכינים
| |
| עז לירושלים לימים הבאים.
| |
| ע"כ מגמתי היא לקבע ישיבה ממולאה בתורה ודעה, ברגש ותחיית האומה,
| |
| ברוח ד' מלא, שיקיף אותה וישכללה, לעת עתה פה, בעיה"ק, שהיא עיר החוף
| |
| לאה"ק, ומרכז הישוב המתחדש ברוח התחיה הישראלית, בהתחלת הניצנים אשר
| |
| נראו בארץ. והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו. הנ"ל
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |