|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת מא |אגרות הראיה-|אגרת|מא|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| בע"ה, עה"ק יפו ת"ו, כ"ז מרחשון תרס"ז.
| |
| הררי קודש ישאו ברכה לכבוד אוהב טהר לב, הרב הגדול בתורה, חכמה
| |
| ויראה טהורה, דגול מרבבה מו"ה יוסף שליט"א ד"ר זעליגער.
| |
| הכתיבה, ביחוד כתיבת מכתבים, היא לי עבודה קשה מאד. מצורף לזה רבו
| |
| הדברים המטרידים אותי, בשיעבוד העבדות החביבה שעל שכמי, עבודת הרבנות
| |
| שלי היחידה בעולמנו, רבנות ישובנו החדש בארץ אבותינו, המרובה בגוונים רבים
| |
| של עבודה מרובה בתקות ורעיונות מחיי לב ומרהיבי נפש, מרובה בנחם ורוח ששון
| |
| ומרובה ג"כ ביגון לב ואנחת נפש, שגם המה מתוקים ונעימים הם, כי "מנופת צוף
| |
| מתקו מרוריך"<ref>זוהר בראשית קנס-קסט</ref> , אבל מעכבים לפעמים הרבה את מהלך עבודת הרוח, ונקודת הכובד
| |
| שלהם אצלי הם מטילים על הכתיבה. ע"כ אני מוכרח למעט בשילום חובותי, היותר
| |
| חביבים, במכתבים, אנוס אנכי בזה, וכל טובי לב ידונו אותי לכף זכות.
| |
| מובן הדבר, שאי אפשר לי לצאת יד"ח נגד כבודך, אדוני, לעומת הכבוד
| |
| הגדול והאהבה הרבה שהבעת לעומתי. ואבקש בכל לב את סליחתך, אם אסתפק
| |
| בדברים קצרים.
| |
| הרעיון להקים "בית ספר גבוה לחכמת ישראל באה"ק", בצורה פורמלית,
| |
| הוא קדום בזמן. הכינוס והחיבור בצורה קבועה יפה הוא רק אחרי שכבר הכתה
| |
| הנשמה הפנימית של ההכרה השלמה והרגש העמוק את שרשיה יפה. אבל כל זמן
| |
| שהרעיונות העקריים, שהעולם מושתת עליהם, הם תלוים ברפיון, מוצצים רק
| |
| ליחידי סגולה, וההמון הנחשב לסגולה רואה ואינו יודע מה הוא רואה,
| |
| יוכל כינוס מנומס ומסודר להזיק הרבה יותר ממה שיועיל. היחש שבין בני סיעה
| |
| כזאת, שלא נגמרה צורתו של כ"א מהם, יהי' תמיד מצד המפורסם והגרוע שבכ"א,
| |
| ויתקבצו לנו המון מגרעות בולטות, שמכולם יחד יצא רק סמל בלהות. חובתנו
| |
| עכשיו היא "לנור לנו ניר", להעסיק את הכחות היותר מצוינים, שנוכל למצוא בכל
| |
| מקום, ובפרט בארץ ישראל, בעסק הרחבת והעמקת ההכרה היותר עליונה ורוממה
| |
| של חכמת ישראל, בתור הנשמה הפנימית של חכמת האדם, שהאחרונה דרושה לה
| |
| כגוף לנשמה. הכרה זאת בכל זהרה אי אפשר שתצא אל הפועל כ"א פה על אדמת
| |
| הקודש, ארץ החיים וארץ אבות. רק כאשר יעלה בידינו להוציא לפועל תחיית איזה
| |
| דף 39
| |
| '''לבבות גדולים''', שכשרון של חיים, של ששון ישע ורוח נדיבה, טמון בהם, למען
| |
| יחלו לעבוד במנוחה ובגבורה, לא בחרדות של זועה היכולה רק לנכא את הלב
| |
| ולשבר גרם, את העבודה של חפירת באר ישראל, ע"י "שמע בישן תשמע בחדש" ,
| |
| במלא מובנם של אלה הדברים. רק כשיברא לנו אסף קטן בכמותו, של אנשים כאלה
| |
| על אדמת הקדש, עלינו תהיה החובה אז להרבות פעלים איך לטפחם ולכלכלם,
| |
| להצילם מכל טרדות המעכרות את הרוח הנשא, ולהרחיב דעתם בכל אשר תשיג
| |
| ידנו, ליתן להם יכולת להשתלם בבריאות הגוף והנפש, והכשר להרחיב את מדעם
| |
| כידיעות שימושיות הנדרשות לההכרזהוהפפולריות, כדי להודיע על ידם לכנסת
| |
| ישראל שבגולה, כי פקד ד' את עמו, כי רוח הצפונית שהיתה מנשבת בכנורו של
| |
| דוד החלה עוד הפעם לנשב במקום בה חנה דוד, ואפילו במדה קטנה מאד, "כאב
| |
| מארץ קולך", ג"כ יהי' לבית ישראל למשיב נפש ואות חיים, בעת הרעה הזאת,
| |
| ביחוד, שבנרות אנחנו חייבים לחפש איזה סם חיים, וטל של תחיה לעמנו. אם
| |
| נתחיל מצעד מדוד וקטן כזה, נוכל לקוות שממנו יצמח צמח גדול וחשוב מאד,
| |
| שתתחיל אה"ק להשפיע כח ספרותי קדוש ונשגב הפורש את אורו על כל ישראל
| |
| ועל כל העולם כולו. ולא כח ספרותי לבד, כ"א צפיה הגונה לטפח ג"כ אישים
| |
| בעלי אופי נפלא, שיהיו נאזרים בגבורת הקדושה העליונה, השורה בארץ חיים,
| |
| השואפת בעצמה להיות פורחת ועולה, הולכת ומתדמה לזמן האורה של הגבורה
| |
| והנבואה, עם כל התנאים המוסיפים לאלה הדרישות כח וחיי אמה, שנולדו עם
| |
| הדברים הטובים של הזמן החדש. אם נמצא בעלי לב, שיוכלו להבין סוד שיח כעין
| |
| זה אצל אחינו בעלי היכולת בחו"ל, אז נדע נאמנה, שהננו מתחילים להצמיח צמח צדיק
| |
| וקרן ישועה, ובבטחה נוכל להביט על עצמנו כשליחי החכמה העליונה, הממולאים
| |
| בכח ימין ד' רוממה, הנטויה לטובה על עמו ונחלתו, "כי עת לחננה כי בא מועד".
| |
| באופן כזה אמנם לא נוכל לצלצל להראות לרבים כ"כ מהר את פעולתנו, אבל לבנו
| |
| ידע כי דבר גדול אנחנו עושים לעמנו ולארצנו, ולאושר כל האדם יחד, להקיץ
| |
| לתחיה באופן היותר ברור ובהיר את כל המגמות היותר טובות, שהשתוקקו אליהן
| |
| מעולם טובי עמנו וטובי האנושיות בכלל, אחרי שכבר חדל להיות להן עדנה,
| |
| אחרי שכבר נואשו מהן העולם בכללו רובו ככולו, "ובהר ציון תהיה פליטה
| |
| והיה קודש". וספרות חיה כזאת, שתצא מכנסת ישראל החיה על אדמתה ההיסטורית
| |
| והקדושה תזכיר לה את גאונה ואת עוזה, ותעורר ג"כ את כל העולם כולו משנתו
| |
| הליטרגית, להקיץ לאור חיים חדשים, המאירים מן המזרח, שכל הארץ האירה
| |
| מכבודה, בתכונה יותר בריאה, ובמהדורה יותר יפה ושלמה, אורה רוחנית וקדושה,
| |
| שהיא מערצת, מאחדת ומקדשת, כל ניצוץ של חיים, כל קו של שלימות, כל נקודה
| |
| של עז, של אהבה ושל תפארת, בכל מקום שתמצאנו, אורה שיודעת לזרות ולהבר
| |
| כל סיג ופחתת באשר הם שם, "כאש מצרף וכבורית מכבסים".
| |
| יסוד כזה צריך להעשות בכבוד גדול וקדוש, בהשתדלות ליתן הכרה של
| |
| אמונת אמת בערכו האדיר כאשר הוא, אבל בלא לחץ וצמצום פורמלי בראשיתו.
| |
| דברים רבים בזה תחת לשוני, כמובן, אבל הנני מוכרח לקצר.
| |
| אחתום בברכה מאהבה נאמנה מהררי קודש, ידידו מכבדו מאד,
| |
| הק' אברהם יצחק הכהן קוק
| |
| דף 40
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |