|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רסו |אגרות הראיה-|אגרת|רסו|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| רסו
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"א שבט תרעי"ן.
| |
| שלו וברכה מקודש לכבוד ידיד נפשי רוחי ונשמתי, הרב הגאון המפורסם,
| |
| מאריה דרזין, לב טהור ונבר, מו"ה פינחס הכהן שליט"א לינטופ, אבד"ק
| |
| בירז יצ"ו.
| |
| באהבה רבה קבלתי את מכתביו היקרים. אמנם עדנים רבים עברו עלי,
| |
| שבתגרת יד העול המעשי גורשתי מגן עדננו, מפרדס המחשבה וההרגשה החיה
| |
| הרוחנית מאור עליון המאיר ובא על כל דורשי אלהים באמת. ומבלי חפץ הייתי
| |
| מוכרח להיות כל שיחי ושיגי בגופי הלכות ובסדרים מעשיים, עד אשר לא היה
| |
| ביכלתי לפנות אל שרש נשמתי ולעסוק ברוח שקט באותם הענינים החיים והאהובים
| |
| באהבת אל עליון, שאנו צריכים לעסוק בהם במרוץ מכתבנו, על כן נתעכבו דברי.
| |
| והנה הלום ראיתי במכתב כ"ג ידידי שיחי' לידידנו הסופר הנכבד מר א. ז. רבינוביץ
| |
| נ"י, שמחשבה עלתה על לבבו: פן מפני איזה חילוקי דעות עיוניות, המבדילים
| |
| בינינו, נתקררה אהבתנו הנאמנה, חלילה. אז אמרתי לא עת לחשות, וחלילה להניח
| |
| את כבוד ידידי האהוב, אשר בו מעיני תמיד, - כי כמה הם בדורנו זה אנשי לב,
| |
| אשר נוכל לקחת עמם דברים בכל הגדולות אשד עסקנו בהם, מאז התודענו איש
| |
| אל אחיו?, - להיות שרוי במחשבה מדאיבה-לבבי כזאת. ואע"פ שעדיין אינני
| |
| מוכשר, מפני המון טרדותי המעשיות, לרדת ולעלות אל אותם העמקים העמוקים
| |
| וההרים הרמים הפזורים בדרך אשר אנחנו הולכים עליה תמיד, בכל-זאת לא אוכל
| |
| עוד לאחר. וכפי אשר תעלה המחשבה ויקלט העט, בזמן המצער שהנני מנתק
| |
| את עצמי מהסביבה המעשית המקיפה אותי, אציגה בזה להיות לנושא למכתבי זה,
| |
| שהוא יותר מכתב מזכיר אהבה וידידות ממכתב של נושאים עיוניים, אשר כל בהן
| |
| חיי רוחנו תמיד, בסוד ד' ליראיו.
| |
| יאמין אהובי, כי עקרו של דבר, שכ"ג מסמן לי בכמה מכתבים זה כמה,
| |
| שיש איזה דבר מבדיל בינינו ביסודי הדעות, אנכי לא עמדתי עוד למצא נקודה זו
| |
| בדיוק. תמיד אני רואה איזה נגודים בינינו בענפים, בדרכי ההרצאה, אבל, מאז
| |
| החלונו להיות עסוקים בחליפות מכתבים, ומאז דברנו יחד את אשר יהגה רוחנו,
| |
| לא אוכל לבסס לי איזה נקודה יסודית, לומר שהיא היא המבדלת בינינו, וליחש
| |
| אליה את סוד כל ההבדלים הפרטיים המתגלים תמיד בינותינו. השערתי היא, שכל
| |
| אחד מאתנו משקיף על חלק מיוחד של השדה אשר ברכו ד', ואותה שורת הכרם,
| |
| שכ"א מאתנו הוא עובד עליה מיוחדת היא, ואולי עומדת היא במצב שונה מעט
| |
| זו מזו, שמתוך כך מקבלות התנועות הרוחניות שלנו איזה סגנון מיוחד השונה
| |
| דף 302
| |
| זה מזה. אבל כשנדון יפה בדבר נמצא, שבכרם אחד אנחנו עובדים; ומי יתן ויאספו
| |
| לדגלנו עוד מחצדי חקלא, אשר לא ישפילו שבת רק בשפולי כרמא<ref>ע' זהר נשא קכ"ז:</ref> רק יקחו
| |
| להם כל אחד שורה מיוחדת בתוכיותו של כרם חמד זה, אשר תירושו ישמח אלהים
| |
| ואנשים. ומה תגדל שמחתנו אם ניגודים כאלה, הנמצאים בינינו, יתרבו ויופיעו
| |
| על ידם שלל צבעים רבים. "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה
| |
| הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד' "<ref>יחזקאל א כח</ref> ......<ref>הנקודות היו כאן בכי"ק</ref>.
| |
| לא פחות מכל צופי ישועת ד' הנני שואף לנפלאות, לנפלאות גדולות, נפלאות
| |
| מעשיות, אשר יגלו מיד ד' על עבדיו, בשמים ובארץ, בימים וכל אשר בהם, נפלאות
| |
| רוחניות אשר יגלו בכל כליות ולב, בכל חדרי רוח ונשמה, של כללות אומתנו ויחידיה
| |
| כולם, וממנה על כל, על כל גוי ואדם יחד. ולא מחוץ לפרגוד יעמדו גם כל בהמות שדי
| |
| וחיתו ביער, כל עוף השמים ורמש, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, ועולם הצומח
| |
| והדומם גם הוא לא יוכל להנתק משרשרת החיים הגדולה המכה גלים, העולה
| |
| בהגלות נשמת ד' בשפע אור חיי העולמים. אבל כדי להכשיר את ההויה, את
| |
| העולם וכל אשר בו, את החי ואת האדם, את העם אשר נשמתנו היא חלק מהתגלותו
| |
| במציאות, את כלליותו פלגותיו<ref>בהדפסה הקודמת של "אגרות ראי"ה" נשמטה מלה זו</ref> ואישיו, לקלוט את הנפלאות לברכה, להכירן
| |
| וללכת על פיהן בארח סלולה, צריכים אנחנו לפשט את הקמטים שבנשמות, ע"י כח
| |
| מישר הדורים, ע"י השכלת אלהים מלאתי אור וחם וע"י רגשי טוהר של אהבה
| |
| נאמנה לעם פלאים אשר ממנו חוצבנו, ולפי-הערך לכל אגפיו שהוא מלא כל היקום,
| |
| "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם<ref>ע' תענית ג:</ref>, - שהיא מתחברת עם ההתעמקות התדירית
| |
| בידיעת ערכו ותעודתו ויחושו אל הכל, עד אשר תולד הגדולה התכונית בקרב
| |
| הנשמה, לדבר בשם הרגש והבינה שלו באורה כללי, מפני שהם הנם באמת הרגש
| |
| והבינה העולמיים, ולא להתבהל כלל מפני איזה בעלי שם שמחוץ לתחומנו, שמהלך
| |
| הרגש והבינה שלהם הלכו ארחות אחרות. ממעמקי הנפלאות נחשוף את מעין
| |
| הגבורה, אשר יורה אותנו ואת כל העולם דעת, להכיר שגם כל אלה גבורי הרוח
| |
| העומדים ממולנו, אם היו מכירים כמונו, בהכרה של מולדת, כמה נשגב הוא אוצרנו
| |
| המלא עושר רב וברכת ד', אז גם הם נטו בחפץ לב והכרה מלאה אל אותו הצביון,
| |
| שהרגש והבינה שלנו מסמן את ענינו.
| |
| איני מבקש להתנצל לפניך, יקירי, ולומר, שמאמרי "דרך התחיה" ב"הניר"
| |
| יספיק לכל אותן הנשגבות, אשר רוחנו נגע בהן שמה. לא עבודת יחידים ולא עבודת
| |
| דור ותקופה אחת היא לברר את כל חזיוני קודש המשורגים אלה באלה, המסובכים
| |
| מאד ברדתם אל ההגבלה וסבכי החיים, "שעריה דז"א סביכין דא בדא"<ref>ע' זהר נשא קלו.</ref>. אבל מעולם
| |
| לא חדלנו לתן את התמציות של סקירות כוללות עולמי עד בריש מילין, אשר יוסיפו
| |
| חיים תמיד לחכמי לב, וגם בלא הכרה שלמה יעודדו את נשמת הוגה בם. ועם זה
| |
| ודאי לא נוכל להפטר מכתוב חזון באר על הלוחות<ref>עיין חבקוק ב ב.</ref>, לפרט כל דבר כפי היכולת
| |
| הנתונה להסביר אלה הצפיות העולות ממעל לשטח ההבנה הרגילה, אפילו של
| |
| בחירי העם. בהיותנו מדברים בסגנון כ"כ כללי כמובן שהננו עולים תמיד אל
| |
| שרשי ההופעות<ref>בהדפסה הקודמת של "אגרות ראי"ה": הנפשות.</ref> במקורם היותר עליון, בטרם הסתמנו בהם ההבדלים בין עם לעם
| |
| דף 303
| |
| וק"ו בין איש לאיש. כשהננו מסתכלים בספרא דאדם קדמאה אמנם רואים אנחנו
| |
| דור דור ודורשיו<ref>ע' בבא מציעא פה: עבודה-זרה ה. אבות דר' נתן פ' לא.</ref> לפרטי פרטים, אבל טרם כל עלינו להעמיד עצמנו על הבסיס,
| |
| שכל גילוי ספר פלאי זה עומד עליו : צלם האדם הכללי ומהלכיו. אחרי תפיסת
| |
| הכלל הננו נגשים לדון על אותם השמות המיוחדים, שזרמי הפלג הכללי נקראו
| |
| בהם. החוש של האמונה האלהית, שהוא כ"כ איתן, כ"כ קדמון לכל, אנו צריכים
| |
| להגבירו כעת דוקא מצדו היותר רחב, היותר מקיף וכללי. אחר כך נבא לבירור
| |
| המושגים אשר נסתעפו לימין ולשמאל : לזרות ולהבר את הסיגים, אשר אבדו
| |
| את חילם בהרחיקם ללכת, ולבור את הבר הפנימי אשר בנחלת יעקב איש תם,
| |
| אשר לא יחסר כל<ref>ע' סוטה ה.</ref> , גם ציקי קדרה<ref>פסחים נו. וע' בבא-מציעא פ"ו ב' ובסדור התפילה של ר' יעקב עמדן ז"ל דף ק"כ א' (דפוס ראשון) ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד": "ולהעביר ריח רע ורוח רעה העולה מקדירה הפגומה".</ref>, - לשאב את זוהמתה של הקדרה, אשר דרך
| |
| בישולה נגרפו בקרבה, - אשר תדע לשמור את כבודה להביאם לה בחשאי, למען
| |
| תדרך בעז ברוח שלו, היודע את טהרו ואמתו. ובכן למה לי לדבר במקום זה ע"ד
| |
| החילוקים שבין כללות האדם לעם מיוחד ובין הכלל כולו ליחידיו, - שכל אלה
| |
| הנם חלקי-דרישה מיוחדים, הנאותים מאד בעת התפרטותם של הפרטים ואין להם
| |
| מקום בולט בכללותו של הכלל בראשיתו. מתמסמסים הם ההבדלים הפרטיים, כשהכלל
| |
| המקיף זורח באורו הבהיר. לא הפרטים הם המתמסמסים, לא ההויה יורדת היא
| |
| מעשרה, כי "שמש ומגן ד' אלהים"<ref>תהלים פד יב, וע' זהר פקודי רכד:</ref> ו"לא תהו בראה לשבת יצרה"<ref>ישעיה מה יח.</ref> , אבל -
| |
| אותם ההבדלים הניגודיים, שגורמים שכל פרט מעכב על חברו, שכל הגיון סותר
| |
| את משנהו וכל קבוצה אנושית צוררת את רעותה, וכל יחיד מהאישים מתנשא
| |
| לאמר : אני אמלוך ואפסי עוד. תוהו זה ודאי שב גם הוא לתיקון ע"י הזרחת
| |
| האוביקטיביות, ומזיקי עלמא פועלי און המתפרדים אינם יכולים להסתכל באור
| |
| המקיף והם משתברים מגבורת הריסותם המחבלת.
| |
| הקדמות רבות ויקרות אנו צריכים להרצות, עד אשר נכשיר את העולם להבין
| |
| את יקר ההתגלות האלהית שבנפלאות. הטוב האלהי, העומד איתן בלב האומה
| |
| היחידה, הנושאת מראשית הויתה את דגלו, בהגלותו מכין הוא את הרוחות להכיר
| |
| את התכונה של מגמת הנפלאות. אוי לו למשפיע רוחני, שאין נשמתו קשורה באור
| |
| מפלאות תמים דעים בעבר ושאינו מצפה לאורן לעתיד. אבל דוקא ע"י הישרת
| |
| הדרך של מעין החיים, הזורמים בטבע הנשמה הישראלית, האמונה מימי נעוריה
| |
| בנפלאות עד אין חקר, שיוכל לזרם גם ע"פ המהלך של דרכי הסתר וחגוי התעלומה
| |
| של האור האלהי, המתגלה בכל מרחבי ההויה החמרית והרוחנית וכל הליכות התולדה
| |
| בכל סדריה וסיבוכיה, - דוקא ע"י הסברות כמו אלה נבא לאט לאט אל מטרתנו,
| |
| להשיב את רוח החיים ללב אומתנו, המתעלפת בצמאונה לדבר ד', בשפה ברורה.
| |
| הסימפטיה אל הטוב לא תחדל מהיות נטיתנו התדירה. הטוב האלהי, אשר יתגלה
| |
| באורח משפט, עוד יופיע בברקי זוהר יותר מבהיקים מאותו הטוב השטחי, המתגלה
| |
| באהבה סנטימנטלית, אשר לא תדע לכבוש לפניה את ארחות החיים ולנהל בעצתה
| |
| את החברה האנושית, בכל חקי חייה. לא נבהל כלל אם תעלה על שולחן המחקר
| |
| דף 304
| |
| הערה האומרת, שקיום העולם הוא על גזלה ורצח מלחמה וחרב, כיון שגם ההערה
| |
| הזאת מודה היא, שתכלית כל אלה הלא הוא קיומו של עולם. אם כן גם הם משרתים
| |
| הם את הטוב האלהי, ולא יאריכו ימים כי-אם כל זמן שהשירות הנמוך הזה נדרש הוא.
| |
| ואחרי אשר תצייר לה האומה המיוחדת, הנושאת את הטוב העליון במעמקי חייה,
| |
| לעצמה ולעולם, תכנית של חיים, מעשיים, פוליטיים ואקונומיים, ממולאים בכל
| |
| יפעה והוד של שירה ונעם, של מנוחה וגבורה, באין כל הכרח לרצח ודם, תשוב
| |
| ההערה הזאת בעצמה לבלט ביותר את הרושם של הסימפטיה האלהית של הטוב
| |
| העליון. ומובן הדבר, שהרחבה אלהית כזאת תביא עמה את האור העתיק מראשית
| |
| ימי נעורי האומה, אשר השגיב בכחו נפלאות, "עורי עורי לבשי עז זרע ד', עורי
| |
| כימי קדם דורות עולמים, הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין"<ref>ישעיה נא ט.</ref>.
| |
| כל מגמתי ב"דרך התחיה"<ref>בקובץ "הניר".</ref> היא לשום קו מבדיל בין ההזרמה הנשמתית,
| |
| שהיא נותנת חיים עצמיים, המסוגלים לאומה בריאה בכל חילה ועז שאיפתה, ובין
| |
| ארחות הלמוד הנקנים ע"י הדרכה איטית, ברוח של שינון ושימור של ענינים
| |
| נלמדים, הנשמעים מפי הורים ומורים. ימי התקופה הראשונה, מיציאת מצרים עד
| |
| חורבן הבית הראשון, היו שלשלת ארוכה של הזרמה זו. אין לנו לפנות אל הצורה
| |
| התרבותית של האומה, מצד למודיה וחינוכה המעשי, שזה היה פעמים הרבה בשפל-
| |
| מצב מאד. אבל הרוח הזורם של עז-אלהים זה היה חובק את הכלל ולא נעדר גם
| |
| בימי הירידה כ"א בהפסקות קטנות. אלא שאין רוח אלהי זה, הנתון כמו סגולה
| |
| ומתנה, גומר את תפקידו רק לפי אותו הערך אשר יעובד ע"י שכלול לימודי, אבל
| |
| השכלול הלימודי, הבא בסילוק רוח-הקודש, הוא צעד לנסיגה לאחור, אע"פ שיש
| |
| בו כמה מעלות טובות. וזהו יסוד הבית השני, שהיה מסולק שכינה ורוח-הקודש<ref>יומא כא:</ref>
| |
| וממולא באור תורה וחכמה. עכשיו רוח התחיה מתרוצצת בקרבנו, מפני שנטיות אלו
| |
| השתים כבר דורשות את תפקידן, ואנו חייבים להחלץ חושים לסול את הדרך לרוח-
| |
| הקודש, לגילוי אליהו, להופעת הנבואה, כשימלאו התנאים החיצונים יחד עם הדרכת
| |
| התלמוד והחינוך המודרג, אשר עד כה היו עומדים במצב של ניגוד זה לזה. וכל
| |
| המסתכל בארחות החיים ודרישותיהם בארץ ישראל ובמהלך כנוס הגליות, והצעדים
| |
| ההולכים לעומת העתיד הגדול שיש בו, ישכיל שאין דברינו אלה חזון רחוק ולא
| |
| השערה פורחת כ"א דבר מאומת לקוח מגופם של החיים, כמובן ע"י סקירה עמוקה
| |
| והרגשה חודרת בתוכיותם היותר עצמית ופנימית. ואלה הם הנם יחידי הסגולה,
| |
| שרק ע"י המון הנכנסים לבית המדרש יובאו ת"ח שלמים כמו אלה, אשר ההכשר
| |
| לרוה"ק לא יחסר מהם לעת הדרוש לתחית האומה.
| |
| ואיני מוצא את עצמי בזה רואה את חזון השלמות כ"א בחיבורם של כל
| |
| חלקי הטוב אשר השפעו לנו מכל הצדדים השונים, מאז מקדם ועד הדור האחרון.
| |
| עבודת הקודש של סלילת הדרך ועשית הגשרים בין התהומות המפרידים, - זאת
| |
| היא העבודה שהייתי חפץ שתהיה חביבה על כל העוסקים בנשמתא דאורייתא, כמו
| |
| שהיא חביבה עלי עד לאחת. ובדורות האחרונים יפה לנו מאד כל שיחתם של תלמידי
| |
| הגר"א יחד עם תלמידי הבעש"ט, שהיו עומדים במצב כ"כ ניגודי זה לעומת זה
| |
| דף 305
| |
| בשעתם. ולא בלא עמל וכשרון תברא לנו ספרות שלמה, שתכשיר את עצמה לאחות
| |
| את הקרעים הללו ברוח. אבל מה יקרה היא התולדה, שעתידה לצאת מעבודה זאת,
| |
| שהיא אחויה של האומה בפועל, בשאיפה ברורה למטרתה המרכזית, תשובתה אל
| |
| חסנה בארצה ברום עילויה. והנשמות הטהורות, המלאות כ"כ אהבה כללית לעמן,
| |
| אין לתפוס אותן כלל בשביל ביטויים אחדים או סגנוני הלכות. כל אלה מתישרים
| |
| כשהדברים באים לידי מעשה, ויותר מכל יתישרו כשיבא התור למעשה כללי של
| |
| הנהגת האומה. הערה אחת מוסיפים, שכל השנאות כולן וחומרי דיניהן הנם נאמרים
| |
| רק במי שכבר ברי לנו, שקימנו בו מצות תוכחה. וכאשר אין לנו בדור הזה ולא
| |
| בכמה דורות שלפנינו, ע"פ עדות ר' עקיבא<ref>אצלנו בגמרא בערכין טז: ר' אלעזר בן עזריה – ובספרא פ' קדושים ר' עקיבא.</ref>, מי שיודע להוכיח, על-כן נפל פותא
| |
| בבירא<ref>ע' ברכות נו. שבת סו: וערוך פתא.</ref> וכל הלכות הנוטות לרוגז ושנאת-אחים נעשות הן כפרשת בן סורר ומורה,
| |
| עיר הנדחת ובית המנוגע, למ"ד לא היו ולא עתידין להיות ונכתבו משום דרוש
| |
| וקבל שכר<ref>סנהדרין עא.</ref>. והשכר של הדרישה גדול הוא מאד, כי הוא המלח המעמיד צביון
| |
| הטוב ע"י תגבורת שנאת הרע בכל ענפיו, וכיון שהוא עשה באורח למודי את פעולתו
| |
| איננו מניח בפועל לרשע משחית באמת להשתרש כלל ועיקר.
| |
| הנני מוכרח להפסיק כעת את דברי המעטים, אשר כתבתים בלא סדרים ולא
| |
| התמותי לבאר כל הנדרש לבאר על הערותיו היקרות, במכתבו מכ"ב אדר תרס"ט.
| |
| אבל כבר הודעתי, שמגמתי היא כעת יותר למכתב ידידות מלמשא-ומתן של דעות.
| |
| ונקוה לד' הטוב ב"ה, שיראנו בישועתו ויזכנו לתור בחכמה ולראות טוב
| |
| על ישראל ועל נחלת ד'. וימלא כבוד ד' את כל הארץ ואור זרוע לצדיק ולישרי
| |
| לב שמחה, כנפשו היקרה ונפש ידי"ע מלא רחשי אהבה לשמו וזכרו עדי עד,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |