|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רטז |אגרות הראיה-|אגרת|רטז|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| רטז
| |
|
| |
| ב"ה, ברחובות ת"ו, י' מנ"א תרס"ט.
| |
| מהררי יהודה, עז וגבורה לתורה ולתעודה, לכבוד ידידי וחביבי, הרב
| |
| החכם. הנעלה, אוצר תורה ויראה ד' טהורה, מר בנימין מנשה לווין שליט"א,
| |
| שלי' רב וברכת ד' באהבה נאמנה.
| |
| מכתבו היקר בצירוף המאמר <ref>"טללי אורות" השקפה על טעמי המצות, קובץ "תחכמוני" חוברת א.</ref> הגיעוני לשמחת לבבי. אמנם מעטים הם
| |
| התיקונים אשר עלו בידי הכהה לתקן כעת, כאשר הודיע בצדק בני שי', מ"מ הנני
| |
| מקוה, שאותם היחידים שקול ד' דופק בנשמתם, המתקבצים לקראת דברים היוצאים
| |
| ממעמקי הנשמה הישראלית, בהיותה יונקת דוקא מטל שמים מעל, המה ימצאו
| |
| להם מקום להתגדר במאמר זה, וכיוצא בו, אע"פ ש"הנקודה רבה בו על הכתב" <ref>ע' בראשית רבה פ' מח.</ref>
| |
| במאמרים רבים מחלקיו.
| |
| דף 267
| |
| ואשר תציג למשל את הספרות האירופית בדיקנותה ובירורה. במה שנוגע
| |
| לעצמי, אוכל להודות, שאינני בעל סגנון של הסברה כראוי. מכל-מקום בכללות
| |
| אומר, שאינני מקנא בבעלי הגילוי, שהם מבטאים את הכל בבירור. בהרבה מקומות
| |
| ישנם ענינים גדולים כאלה, שרק אם נמעך אותם, אם נטשטש את צורתם, עד שיהיו
| |
| קטנים כ"כ, כמו שקטן הוא הדיבור שלנו לעומת תעופת המחשבה, אז אנו יכולים
| |
| לבטאם בבירורם. אבל כל זמן שנחדור אל פנימיות הנשמה, שבתוך הדברים,
| |
| ונשתוקק לענינים בעצם גבהם, בשום אופן לא נוכל לברר את הכל, ולא נמצא
| |
| בקרבנו שום נטיה לחלוק על "ה כ ו נ ה ה א ל ה י ת" <ref>מו"נ פתיחה</ref>, ששמה את הדברים
| |
| הנשגבים עלומים בטבע, "עלמא מתקיימא ב ר ז א" <ref>אדרא רבה זהר נשא קכח.- הדגשת פזורי אותיות אלה- בכי"ק.</ref>. בהכרה זו של הכרח המצפון
| |
| נשתוו הזוהר והמו"נ בלשונותיהם השונות, המובאים בזה בסימני-ההבאה. ולפעמים
| |
| תכופות מאד נוכל להרגיש, שמי שבא לגלות את הכל נותן לנו תעודה נאמנה על
| |
| עניות רוחו פנימה. ילכו נא דברינו בהדרגה. כשמתכשרת הנשמה לחוש מאליה
| |
| מרמזים דקים את האצור בתוכיותם של דברים, של מעשים ושל מאמרים, אז אותו
| |
| הבשרון מתהפך בקרבה לכח של חיים, לא רק לאיזו השלמה גרידתא, של איזו השכלה
| |
| בעלמא. וכפי מה שכח-חיים זה מתפתח ויוצא לפעלו, מתעשר ג"כ כח הדבור, עד
| |
| שיוכל לגלות חלקים גדולים מהנכמסים בתוכיותה של הנשמה. ועם דרך הגילוי
| |
| בעצמו, באים תגים לאותיות, שבהם נרמזים ענינים יותר נעלים, יותר אמיצים
| |
| וגדולים, שהם עומדים בעז חביונה של המחשבה, המשמרת את עושר חייה בקרבה
| |
| פנימה. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" <ref>תהלים לא כ, וע' בראשית-רבה פ"א</ref>. נעבוד יחד, יקירי נפשי, כל אלה
| |
| אשר נתן ד' בקרבם רוח חיים להשכיל אל נשמת אור עולם אשר באוצר חיים של
| |
| ישראל, כל אלה אשר די אונים בקרבם שלא להתבטל מפני הסרחון של הזוהמא
| |
| החמרית, החפצה לגרש בעיפושה את הנשמה העדינה, הנותנת חיים לכל חי, מהעולם
| |
| ומגבול ישראל. נקום יחדו, נבא לגננו ונלקוט שושניו ופרחיו, נותני ריחם הטוב,
| |
| המשיבים את הנפש, נעשה את מיצם ועסיסם, ומריח בשמיו ישובו ויחיו הנשמות
| |
| המעולפות, מתוך האויר המחניק הממלא את האטמוספירה של בנינו, אשר "עולפו
| |
| שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר" <ref>ישעיה נא כ.</ref>. אני חפץ להציק רוח <ref>ע' שם מד ג, וע' יהושע ז כג</ref>, איך שיהיה, איני מקפיד
| |
| כל כך על הקיצוע החיצוני, במקום שהדבר קשה לי. יבאו דברים חיים במחננו,
| |
| דברים שנדברים בבטחה, מתוך נשמתה השלמה של האומה, אשר רוח חי העולמים
| |
| חי בקרבה, בלא שום פחד וזחלנות מצד אי-הסכמה מן החוץ. אנו יודעים בבירור,
| |
| שהננו בונים את כל בניננו, על הטוב והיושר, על האמת והצדק, על הנצח וההוד,
| |
| אשר שורש נשמתנו עורג אליהם, כפי גבהם, טהרם וחסנם האלהי, אשר קרני אור
| |
| רבים מהם נתגלו מאתנו על עברנו, על השפעתנו, על עצמנו, על אימוץ נשמתנו,
| |
| כתוך כל הנדודים החשכים, ועל נשמת העולם כולו, ע"י המון צינורות טהורים וגם
| |
| עכורים. עתה, אחרי תרדמה ממושכה, הגיעה לנו שעת התגלות החיים. השלג
| |
| והכפור, אשר כסו את גרעיני תחייתנו, נמסו, מקוי השמש של האורה האלהית
| |
| אשר שלחה את קויה, דרך ההתפתחות של התרבות הכללית. האביב קרוב לבא.
| |
| דף 268
| |
| רוח אלהים חיים שבכנסת ישראל, ההולך ומתגלה באופן חרישי, אבל נשמע לכל
| |
| בעלי הקשבה, הולך הוא ודופק על נימי הכינור <ref>ע' ברכות ג:</ref>, אשר לדוד מלך ישראל החי
| |
| וקיים <ref>ע' ראש השנה כה.</ref>. חפץ שיבה לתחיה על ההר הטוב והלבנון הולך ומתפרץ, ועושה נתיבתו,
| |
| עלינו לסלק את מסילתו, להצילו מכל רוח רעה אשר תוכל לעכב את דרכו.
| |
| הנני מקצר ועולה, ודורש באה"ר את שלומך הטוב ושלו' תורתך וחכמתך,
| |
| כנה"ר ידי"ע,
| |
| אברהם יצחק ה"ק
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |