|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת עט |אגרות הראיה-|אגרת|עט|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| עט
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ב תמוז תרס"ז.
| |
| לכבוד החכם הנכבד מוהר"אנייווירט שי', שלו' וברכה.
| |
| מכתבו הנכבד הגיעני. ומאד שמחתי לראות, כי בחר בספר המעסיק את
| |
| הלב והרגש בעמקי התורה והעבודה, ומאד חפצתי להגיה אור כפי מיעוט יכלתי
| |
| על כל שאלותיו בהרחבה. אבל אני טרוד גדול כעת, ומוכרח אני להשיב, בקיצור
| |
| נמרץ, רק הלכות פסוקות, כפי המבורר בלבבי בקצרה.
| |
| כלל גדול אומר לכבודו, שההשקפה היותר מאירה בעניני אמונות ודעות,
| |
| כמו בכל ענינים נשגבים, היא לצאת מהחוג הצר, שבו נמצאים שיטות מחולקות,
| |
| הצוררות זו את זו ומבטלות אלו את אלו, ולבא עד מרום הפסגה, שמשם נשקפות
| |
| כל הדעות בשרשן, איך שכולן עולות למקום אחד, ורק שינוי תנאים בארחות החיים
| |
| ובמצב הנפשות הוא המחלק ביניהן. והחוקר המיושב, המשתמש בשכל ישר,
| |
| מצורף לרגש בהיר ונכון, ידע איך להוקיר כל דבר בערכו, ואיך לשלב כל הדעות
| |
| במצב כזה, שכל אחת תשלים את החסרון שיש בחברתה, אפילו במקום שהן נראות
| |
| כחולקות זו על זו. זאת היא ההשקפה העליונה, הנובעת מההכרה האלקית האמיתית,
| |
| "הכולל הכל וכללם יחד"<ref>ע' פיוט "האוחז ביד משפט".</ref> וצריך בזהירות לחלק בין הצעה כוללת זאת, שהיא יודעת
| |
| להעמיק אל חקר כל אחת מהדעות, ולהוקיר כל רגש כפי עומק שיוויו, ובין הסבלנות
| |
| הקרה, הבאה מתוך מה שאין העולם הרוחני תופס מקום בנפש: זאת האחרונה
| |
| מוכרחת היא לסגת אחור מפני האורה וברק החיים, והראשונה תגדל ותפרה תמיד
| |
| במעלה יותר גדולה, עד אשר תמלא הארץ דעה את ד', שאז "לא ירעו ולא ישחיתו
| |
| בכל הר קדשי", ועם מילוי העושר המדעי והרחבת כל שיטה לפרטיה יהיה גדול כח
| |
| השלום המקורי המאגד את כולם.
| |
| ונשוב עתה אל התענית. אנו רואים בעינינו, שהעולם כולו, ביחוד עולם
| |
| החיים, הוא משתכלל, לא ע"י חיבורי כחות מצומצמים שכ"א ואחד פועל על
| |
| גבולו, כ"א ע"י התחברות של כחות, שכ"א שואף להתרחב יותר מגבולו, וחברו
| |
| דף 85
| |
| ג"כ שואף כן, וכשהם פוגשים זה בזה דוחק כ"א את חברו ועוצרו, וע"י התגוששויות
| |
| כאלה מתהוה חזיון החיים. זה נוהג בין בטבע החמרי, בין אפילו בטבע השכלי
| |
| והמוסרי. וזהו אור זיו חסד החיים, המתמלאים תמיד ממקור אין-סוף בכל צדדיהם,
| |
| עד שהם מסבבים חיים, בין בהתגברם והתפרצם, בין בהדחקם והעצרם. ועפ"ז
| |
| הכחות הגופניים של האדם הם צריכים להיות בריאים ומלאים, לא רק ע"פ אותה
| |
| המדה שההגבלה המוסרית דורשת אותם, כ"א במדה יותר חזקה מזה. כן צריך
| |
| להיות כשהעולם הוא כתיקונו. אותו המותר של ההתגברות הגופנית, באופן הגון
| |
| צריך הוא להיות הולך ע"י איזה עמל המכשיר את המוסר העליון, זהו עמל התורה
| |
| והמצות, שכדי להעמיק את רישומם, ולקבע את ערכם חזק בחיים, יש להם דוקא
| |
| דברים העוצרים בעדם, בין מצד החברה, בין מצד הרעיון האנושי טרם שנתבכר
| |
| יפה, ובזה הוא משלים את תעודתו. האדם לא נברא ג"כ באופן כזה שלא יחטא
| |
| כלו, כ"א שיזהר מן החטא, ואם ישגה ויחטא ישוב. התשובה בעצמה היא ג"כ
| |
| התעוררות-חיים נפלאה. בכללות המציאות, ההתעסקות של ההריסה שלצורך בנין
| |
| גם היא בנין תקרא. ע"כ מובן הדבר, שאדם שכחותיו הם מלאים יותר מכל הצורך
| |
| לפעולה, יותר מהנדרש לו להרגשת החיים הישרים ולעבודה נדרשת, עד שגם
| |
| עמל הדרישה והעיון לא יספיקו להעמיד את הכחות על מדתם הראויה, לאיש הזה
| |
| התענית היא חובה קדושה, נדרשת לו ע"פ רוב לפי תכונת מצבו החומרי ג"כ,
| |
| וק"ו לפי מצבו המוסרי. רק הנטיה הפראית של הזלילה תסבול מעט מזה, וזה
| |
| יוסיף עוד לוית חן על המבוקש של התענית. אבל כל חלקי הגוף והנפש יוסיפו
| |
| בזה ערך ויופי, וגם אמץ מסודר. זוהי התענית המפוארת בפי חכמי תורה. ממילא
| |
| מובן, שבזמן שהעולם לקוי והכחות הנם מחוסרים, ע"י קלקולי המנהגים של
| |
| התרבות הפגומה, עד שלא די שלא נמצא באדם שפע כח יותר על הנדרש לעבודת
| |
| מעשה ועבודת עיון, כ"א עוד חסר לו הרבה מההכרח, אז תהי' התענית לחטא
| |
| ולא למצוה. תעניות הצבור, שאנו מחזיקים לזכרון החרבן, יש בהן ג"כ ממין זה.
| |
| חסרון העבודה הלאומית, שאוכלת הרבה בחיי אומה סדורה, גורם שכחות מיותרים
| |
| יקבצו באומה בכללה, והתיקון המוסרי הנובע מהם הוא להריקם ע"י תענית, שנועדה
| |
| ג"כ לזכרון, שהשמוש בכחות המיותרים לרעה גרם לאבד את אשרנו הכללי,
| |
| "והיה תף וחליל וגו' ואת פועל ד' לא יביטו" וגו'.
| |
| החלומות. מהשקפה בהירה של דעת אלקים, אנו באים להחליט, שהעולם
| |
| הפנימי שלנו הוא מונהג בסדרים לא פחות מכוונים ומדויקים מהעולם החיצוני,
| |
| ע"כ א"א שהמצב של החלום, שהוא חלק הגון מהחיים, לא יהי' מקושר בקשר
| |
| חשוב עם כללות החיים, החמריים והמוסריים. וכאשר ע"פ רוב א"א לאדם להכיר
| |
| אל נכון מצבו הפנימי, יחושו הנאמן אל המושגים האלקיים, שהמה יסוד האושר
| |
| והמוסר, נטייתו אל האשר והטוב מצד עצמם, לא מצד שום סבה חיצונית הפועלת
| |
| עליו, ולפ"ז ערך כחותיולענין שמושם וצרכם. הכרעה פנימית כזאת מתבחנת
| |
| יותר בדרך אינסטינקטיבי, שלא רק השכל יבחין אותה, כ"א ביותר כח המדמה
| |
| החפשי, שבצירוף הבחנה שכלית מעמידים את הדברים על מכונם, ומבררים את
| |
| הרשמים הנובעים מתוך התוכן היותר פנימי של ההכרה העצמית, שהם היותר
| |
| ראויים לסמוך עליהם ביושר לבב, שזהו התוכן של הבחנת החלומות ורגשי הנפש
| |
| הפנימיים בכלל.
| |
| דף 86
| |
| בנוגע לתענית-חלום. בכלל ראוי לתן מקום הגון בחיים לרגשי הנפש כמו
| |
| שהם, בלא התחכמות יתרה, שזאת היא עצם חכמת החיים. ע"כ המצב הנפשי,
| |
| שתובע מהאדם למלא את דרישתו ע"י איזה צער וסיגוף, שהיותר טבעי היא
| |
| התענית, הוא ענין הראוי לתן לו מקום. ובזה הוא מוצא את ערכו לזכר נפש יקרה
| |
| ואהובה וכל כיו"ב. אמנם בענין יו"כ, צריכים אנו לשים לב כי המחשבה האלקית
| |
| כוללת כל רעיון חדש או ישן, ע"כ כל דרך וענין אשר נמצא לטוב נוכל בבטחה
| |
| לתלות בטעמי תורה, ובכלל זהו דרך התורה לרמז על איזה יסוד, שממנו אנו
| |
| יכולים לשאוב מקורי ידיעות והכרות מוסריות כלליות, להעמיד לנו דרך חיים
| |
| לעד, בכלל חקים ומשפטים צדיקים.
| |
| אמנם יתר ההשערות בענינים הנפשיים, העומדים חוץ מגבול החיים המעשיים
| |
| והמוסריים, אף שאין אנו יכולים להכחישם, מ"מ אין לנו להמשיך על פיהם ארחות
| |
| חיים ע"פ תורתנו הק', שהרחיקה אותנו מלהיות צוללים בחזיונות בלתי-ברורים,
| |
| כאשר אסרה לנו כל מיני כשוף ודרישה אל המתים, ואסרה לכהנים להטמא למתים.
| |
| וקשרה את המצות כולן אל החיים. ואמרו בירושלמי דברכות פ"ג, "כל ימי חייך,
| |
| ימים שאתה עוסק בהם בחיים, ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים". העולם המופשט
| |
| מן החיים המעשיים ראוי להיות יותר מלא ונשא מהחיים המוגבלים, אבל אם נבא
| |
| להמשיך ממנו מעשים ונמוסים ורעיונות מעסיקים את הכלל, ודאי יטמאו את
| |
| הרעיון. ע"כ אפילו הנביאים לא נתנבאו כ"א לימות המשיח, אבל עוה"ב עין לא
| |
| ראתה אלקים זולתך<ref>ברכות לד:</ref>.
| |
| כללתי במאמרים קצרים את יסודי השקפותי על השאלות האמורות במכתב
| |
| כ"ת. ויסלח לי על קיצורי, כי א"א לי להרחיב הדברים כעת מפני טרדתי הרבה.
| |
| ואומר שלו' וברכה, כנה"י ונפש דוש"ת באהבה,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |