|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת מד |אגרות הראיה-|אגרת|מד|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| מד
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ג כסלו תרס"ז.
| |
| לכבוד ידידי הרב הגדול החכם הנעלה מו"ה שמואל אלכסנדרוב נ"י,
| |
| שלו' וברכה.
| |
| מכתביו הנכבדים מאז הגיעוני. ומה מאד חפצתי להשיבו, מפני הכבוד
| |
| ומפני התועלת, אבל נאחזתי בסבך טרדות תמידיות, וחפץ לבבי הי' להשיב לכבודו
| |
| באריכות, בבאור מספיק, וע"ז צריך זמן פנוי, ע"כ נתעכבתי. אמנם בראותי כי
| |
| אין לדבר סוף, וכבר נתחייבתי בתשובה שני', אמרתי לא אחכה עוד, ואכתב במהירות,
| |
| כפי אשר יעלה בידי, על סדר מכתביו. אע"פ שהנני צריך לקצר הרבה, אקוה שיספיק
| |
| לחכם שכמותו.
| |
| הנני מוכרח להקדים הקדמה, לבאר את תכונת ההבדל שבין העומדים
| |
| בפנימיות האורה האלהית, שהיא האורה האנושית '''בכללה''' המתגלה באורן של
| |
| ישראל, ובין אותם שנמעדו מעט קרסוליהם, והנם רפויים ומטים לנפול וצריכים
| |
| חזוק ורפואה וסעד לתמכם, כדי שנהיה יכולים להיות נכנסים בכל הוייתנו אל
| |
| הטרקלין בבית ישראל פנימה, לחזות בנעם ד' ולבקר בהיכלו, וממילא יתגרשו
| |
| מפנינו כל הרוחות הרעות, שמבקשות להוציא אותנו חוץ לתחום של קדושת
| |
| השי"ת המקדש את ישראל.
| |
| התכונה הישראלית האמיתית, הקבועה בעמק הנשמה העברית, היא ברכת
| |
| אברהם אבינו ע"ה, שהעיד עליו הכתוב: "זרע אברהם אוהבי"<ref>ישעיהו מא, ח</ref>, עצם החיים
| |
| הישראליים הם כלולים רק בנקודת אהבת השי"ת, ואהבת שמו ית' דוקא בשם
| |
| ד' אלהי ישראל. כל יתר תנאי החיים, הרבים והרחבים, הפרטיים והכלליים, הנם
| |
| רק תוצאות ומילואים ליסוד החיים העקריים. זאת היא התכונה העיקרית שלנו,
| |
| שנתגברה בנו בראשית טל ילדותנו, והיא הולכת עמנו עדי עד. ואע"פ שלפעמים
| |
| היא מחעלמת, היא עומדת דוקא בשביל זה לחזור ולהגלות בכח יותר גדול, כחק
| |
| כח כביר ואדיר שסבל זמן רב מכח עוצר ומונע, שכשמתגבר עליו הוא ברעם כח
| |
| אמיץ בנפץ וזרם. זאת התכונה לא השתנתה ולא תשתנה. תהלוכות החיים וצורתם
| |
| החיצונה הן מקבלות לפעמים איזה שינוי, אבל לא התוכן הפנימי. "זכרתי לך חסד
| |
| נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". והזכרון הזה הוא
| |
| עומד וקיים לעד, "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם". זאת היא התכונה שלנו
| |
| הקבועה והקיימת, שהיא אינה צריכה לא מחקר ולא פילוסופיא, ולא שום תבלין
| |
| שבעולם, לקיומה ולעצם הוייתה. וכל מה שאנו מרחיבים ומשכללים את הדעה
| |
| וההכרה אינה כ"א כדי ליתן מקום ומרחב להתכונה האלהית העצמית הזאת, שתתפשט
| |
| ותתגלה ביותר, וע"י גילוייה החיצונים, שאינם דומים כלל ואינם עולים בערכם
| |
| לעצם מעלת חזקת ובהירות התכונה הפנימית של אהבת ד' אלהי ישראל הגנוזה
| |
| בנו, דוקא מצד קלישותם ומיעוט אורם הננו יכולים להכניסם לפעמים בדבורים
| |
| הגיוניים, ולהשתתף על ידם עם המצויינים השרידים שבכל הציבור האנושי. כי
| |
| אע"פ שיוכלו להיות אנשי אלקים ג"כ בכל עם ולשון, מ"מ מוכרח הוא, שכל איש
| |
| דף 44
| |
| ואיש מאיזה אומה שתהיה, יכיל בקרבו את תוכן הנשא וגם את התוכן השפל של
| |
| אומתו, כי איו אפשרות לשום אדם להיות מחלץ את עצמו לגמרי ממסגר האומה,
| |
| שכבר קבעה לה תכונה נפשית מיוחדת, בזה עצמה שעלתה על במת העמים בתולדה.
| |
| ע"כ הניצוץ הישראלי שבנו הוא באמת כל עוזנו ואשרנו, כל עושר רוחנו ועצם
| |
| חיינו, ויתר הרכוש הרוחני הנהו רק טפל אליו ומשמשו, ואפילו אם יהיו רבים
| |
| ממנו בכמות המדומה, הנם בטלים ומבוטלים אליו מצד העצם והאיכות, כמו שכל
| |
| עשרנו החמרי מכסף וזהב, בתים והיכלות, וממשלת ותענוגות מלכים, הנם רק
| |
| טפלים לעצם החיים שמתגלים במרכז החיים שלנו בפנימיותנו, במרכז המח או
| |
| בכל מקום שהוא, לכל מר מחוקרי החיים כדאית להו. זה מרגיש בחזקה ובכל עז-
| |
| הנשמה מי שהוא רוצה להיות בן ישראל באמת, ובזה יושע ישראל תשועת הפרט
| |
| ותשועת הכלל. וכל אותם שנוקשו ונסחפו מחוץ לאהלי יעקב אינם חפצים להרגיש
| |
| את זה היסוד העקרי, ואם לפעמים מתעוררת גם בלבבם הרגשת האהבה האלהית,
| |
| או הלאומית, או שתיהן ביחד, אינם מכירים את גודל עז יחודם ואחדותם, והם
| |
| חפצים לבנות את עצם החיים, את יסוד האהבה האלהית עצמה, אהבת ד' אלהי
| |
| ישראל, שהיא נשמת האומה ועצם חייה, בדברים חיצוניים ומלאכותיים. ע"כ אינם
| |
| מצליחים כלל בחפצם, והם הולכים ומצטערים, עד שיבאו לידי כריתה ונתיקה
| |
| אם הם רקובים ביסודם, או לידי הכרה והתפרצות החיים הפנימיים לטובה, אם
| |
| יש להם יסוד ישראלי בריא והגון. ואח"כ מתוך עצמה של הנקודה הפנימית,
| |
| החזקה ואיתנה מכל, ירחיבו דברים, יבנו בנינים, יפארו פארות, יחזו משאות,
| |
| יחקרו ויתפלספו, "מגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב", ובזה יחיו את כל הראויים
| |
| לקבל תחיה. התכונה הפנימית אינה נשמרת בעזה וטהרתה כ"א ע"י אותה ההדרכה
| |
| והתכונה ההיגינית, הצריכה לשמירתה, ע"כ היא כוללת בעזה אהבה עצומה ונפלאה,
| |
| חמה ונלהבה, לכל המצות המעשיות שבתורה, שבכתב ושבע"פ, שכבר נשרשו
| |
| יפה באהבה פנימית, כמו שמקורן הוא שם, "מימינו אש דת למו". הדעת והחשבון,
| |
| והמחקר הפילוסופי הטהור, צריך הוא רק לצרף ולזכך את הרעיונות והמושגים
| |
| מן הסיגים המוסריים והמדעיים שלהם, ולהעמידם על אופים הטהור והבריא ממקורו.
| |
| ע"כ לא יוכל לעולם להיות נבנה ומשתכלל דבר רוחני יסודי, שיקומם את הסוכה
| |
| הנופלת, סוכת דוד, כ"א בשני תנאים הללו המחוברים זה בזה : תכונת תמימות
| |
| הלב לאהבת מצותיה של תורה, באהבת שם ד' אלהי ישראל, הקשור בהן בהרגשתנו
| |
| פנימה, והעמדת יסוד החיים בעצם התכונה האלהית הקלוטה בנו באהבת עולמים.
| |
| וכל מה שנראה כמתנגד לאלו היסודות, בין במדע, בין בחיי המעשה, בין בחיי
| |
| הפרט, בין בחיי החברה והכלל, תעז תמיד יד ד' העליונה, השלוחה "מחגוי הסלע
| |
| מסתר המדרגה", מתוך עצמתה של נקודת חיינו, לישבם ולהיטיבם, באופן שלא
| |
| די שלא יהיה נמצא שום גרעון וחלישות, בדעת ובחיים, ע"י הפגישה הסתירית
| |
| המדומה, כ"א תוספת אמץ יבא לה ע"י התגברות ונצחון אמת, שיהי' יוצא לאור
| |
| בפועל בחיי האיש והאומה, ומתפשט והולך לחיי האנושיות.
| |
| ע"כ יודע אני ברור, שאם נבא בתכונה פורמלית להעמיד "בית מדרש גבוה"
| |
| ישתבש הענין הרבה, והקליפה תתרבה על התוך, ויהיו לנו ממנו חכמי היהדות
| |
| מה שהיו והנם לנו הרבנים של "בתי מדרש הרבנים" שברוסיא מכבר ושבאשכנז
| |
| דף 45
| |
| עכשיו. ע"כ איני מוצא תרופה למחלתנו כ"א ע"י כינוס, שיהי' בתחלתו קטן בכמותו,
| |
| ובלא שום כחל ושרק של פורמליות, רק בהכרה פנימית אדירה, שהחובה עלינו
| |
| עכשיו ביותר להשיב לתחיה את רוח עמנו, המתעלף מעצר רעה וצמאון, והמכונסים
| |
| המעטים יהיו אנשים לא זקנים, שיש להם כישרון של קדושה אלהית, מחוברת בדעה
| |
| בהירה וטהרת לב במוסר אמת, והם יסכימו לעשות קבע את הלמוד של כל מה
| |
| שנוגע לרעיון ומחשבה שבתורה, עם כל התרחבותו הגדולה, בצירוף חינוך והנהגה
| |
| של בריאות הגוף והרוח, ובצירוף השתמשות נכונה בידיעות המדעים לפי מרום
| |
| הזמן, לכל ענפיהם ולכל הרגשותיהם, המסתעפים והרחבים, כדי שיתחדד יפה
| |
| סגנונם ותתרחב דעתם, לכונן ברוח נכון ספרות טובה וחיה ממקור ישראל ביסודו
| |
| ובהרחבה כללית בשכלולו. אז יראו בנינו את עזנו וכבודנו, את אמתתנו ועשרנו
| |
| הרוחני, וע"י זה יטהר וירומם רוחם ויחזק לבבם, להשגב בעז עמנו ובהרמת קרן
| |
| ארץ חמדתנו, שהיא בית חיינו ותקותנו לדור דורים. ע"י ההתחלה הקטנה הזאת,
| |
| שתעשה ע"י כחות שעומדים הם כולם בפנים, יוכל עץ חיים גדול לצמח להצמיח
| |
| קרן ישועה, ויוכלו הדברים ללכת ולהרחב באופן מוצלח כזה, עד שאפילו העמים
| |
| הנאורים כולם יקיצו לחידור קרני האור הגדולים, שיהיו נוצצים ממקום ששם
| |
| מאז יצאה האורה. "וחכיתי לד' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, הנה אנכי
| |
| והילדים אשר נתן לי ד' לאותות ולמופתים בישראל מעם ד' צבאות השוכן בהר
| |
| ציון", וקודם לזה אמר "צור תעודה חתום תורה בלמודי". 9עד כאן נבדק9
| |
| העז הגדול הפנימי שלנו, לכשיתעורר ויתברר, לא יירא כלל משום כפירה
| |
| והתיאשות. הוא לוקח יפה מכל דבר את התוך הטוב שלו, לא מפני שהוא מחדש
| |
| אותו בקרבו משם, כ"א מפני שכל הטוב וכל האמת כבר נטוע הוא בכנסת ישראל
| |
| פנימה, זאת היא נצחיותנו וחיי עולם הנטועים בתוכנו מתורת אמת. כל ההחלשות
| |
| הרוחניות, שבאו לעולם, לא פגעו כ"א היסוד החיצוני, שבו מתלבשת הדעה הרוחנית
| |
| העליונה והמוחלטת. ומתוך שכל העולם כולו אין לו מהרוחניות כ"א הלבוש
| |
| והקליפה, שהרי האליליות היא כולה קליפה בתוך מועט וכהה מאוד, והדתות,
| |
| שהתאמצו לעשות מעמים אליליים בעלי מוסר יהדות ומתקדשים ברגש קדושה
| |
| אלהית, לא יכלו להחליף את עצמותה של התכונה האלילית, הדבקה בכנסיות של כל
| |
| הקיבוצים החברותיים של האנושיות, "בקש )משה( שתשרה שכינה על ישראל ונתן
| |
| לו, ובקש שלא תשרה שכינה על אוה"ע ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך מכל
| |
| העם אשר ע"פ האדמה" )ברכות (. אנחנו, אין אנחנו מכירים את ד' מן העולם
| |
| וע"י העולם, כ"א מתוך נפשנו פנימה, מתוך תכונתנו האלהית, הננו מתחילים
| |
| והננו הולכים בה לתכונה הכללית של האומה כולה, ומצרפים את האורה ההיסתורית
| |
| והתולדתית שלה, וכשכבר אנו חמושים בכל הננו יוצאים עם זה לההכרה העולמית
| |
| הרחבה. אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להבנות בלא שום
| |
| ניצוץ של הזכרה אלהית, מפני שאנחנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה
| |
| שתהיה, היא בעצמה ההשפעה האלהית היותר מאירה. ואם תרצה האנושיות לכונן
| |
| מצב של שווי משקל בחיים ומנוחה ללב בלא שום השפעה רוחנית כלל, הרינו
| |
| מוצאים בה, אפילו אם לא תרצה להכיר את מהות הצדק המוסכם, אם רק יעלה
| |
| בידה, את ההשפעה הרוחנית היותר אדירה. "ואמר לא נביא אנכי, איש עובד אדמה
| |
| אנכי, כי אדם הקנני מנעורי" (זכריה). ואם יחפץ אדם לבנות ג"כ את הבנין
| |
| דף 46
| |
| הקוסמולוגי הכללי בלא שום הצטרפות השפעה רוחנית, כ"א בחשבונות של הכרחים
| |
| מטריליסטיים, הננו עומדים במנוחת לבב ומסתכלים על בנין ילדים זה, שהוא
| |
| בונה את קליפת החיים בשעה שאינו יודע לבנות את החיים בעצמם, והננו
| |
| מתקרבים ומתאמצים עי"ז יותר בקשר האורה והקדושה הפנימית, "אנכי ד' אלהיך
| |
| אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא "אשר בראתי את העולם" , ומתוך ההכרה
| |
| העליונה ורום ודאיות החיים האדירים המסודרים והצחים עצמם, "ואנכי ד' אלהיך
| |
| מארץ מצרים, ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי, אני ידעתיך במדבר
| |
| בארץ תלאובות".
| |
| מזה הננו יוצאים אל העולם הרחב, ומפתחים אותו מזיקי עבדותו, מתרדמת
| |
| המות שנסך על עצמו ועל המציאות כולה, ואומרים בקול: "א' ד' אלהים הנה אתה
| |
| עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה, לא יפלא ממך כל דבר.
| |
| עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם, האל הגדול הגבור ד'
| |
| צבאות שמו, גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי ב"א,
| |
| לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד
| |
| היום הזה ובישראל ובאדם, ותעשה לך שם כיום הזה". לא מהכרח הגיוני יבש"
| |
| ולא ממורא בז ורצח, יאיר אור אלהי ישראל בעולם, כ"א שם מלא על עולם מלא.
| |
| העולם החיצוני צריך שיבנה בהכרותיו ובתרבויותיו ברום עזו, אמנם אחרי כל אלה
| |
| יחסר לו הכל כ"ז שחסר לו נעם ד' ואור אלהי יעקב, חסרים לו החיים הנעימים
| |
| והאדירים הקדושים והנצחיים, שאותם הוא מבקש, מבקש ולא ימצא כ"א באוצר החיים
| |
| הצפון בציון מכלל יופי. רק לתוספת אומץ הננו יוצאים בטח ואומרים, שכל המדע
| |
| הטהור הכללי הוא ג"כ באמת לצד האורה, אין הסיבוכים מצויים כ"א מפני הסיג
| |
| שנדבק ברעיון האלהי ע"י רשעת לב האדם וע"י פתיות דמיונו, ע"כ האנושיות
| |
| מרגשת כאילו היא אסורה באיזה דבר המעיק לה, אבל בצאת האורה הברה לאור
| |
| עולם אז תחוש ביותר את כובד הכבלים של השלילה של היאוש, של הכחש, שאין
| |
| בו כלום, שאיננו מאומה, והוא בעצמו מצטרף הוא לההרמוניא של כללות הרעיונות
| |
| והכחות, לטהר ולזכך, שזוהי עצמה תכונת החיים המלאים והמאירים, המסודרים
| |
| ומסומנים. רוח גדול וטהור אנו צריכים, חפץ קדוש ואלהי, ועזרה מכל אשר רוח
| |
| ד' תפעמו, המחכים לישועה לתן צבי בארץ חיים. אנחנו יכולים גם עתה לא כ"כ
| |
| בכבדות להסתכל יפה על כל ההקפה המדעית, ולסגלה עוד יותר ממה שהיו ראויים
| |
| לזה דורות הראשונים שבגולה, שהיו נתונים יותר בלחץ הגלות, אפילו בערך
| |
| המדע.
| |
| בתחילה קודם שנתבסם העולם ע"י השפע הגדול של הפיתוח הארוך, או
| |
| עכ"פ של הציור שלו, שחל עליו ופעל להשביחו הרבה כשהי' האדם פראי ושום
| |
| גרעין מוסרי פנימי לא היה נמצא בקרבו בפועל, הי' צריך לכבש את יצרו הרע
| |
| ע"י המון היראות, שהן מיני הע"ז לפרטיהם. בתוך עומק חושך זה זרח בעולם
| |
| אור ישראל, ויקרא שהיראות הפרטיות כולן לא יועילו ולא יצילו, לא יביאו את
| |
| האיש הפרטי, הלא את כלל האנושיות, לאותו השלו' והמנוחה הראויה להם. זה
| |
| כמובן היה ראוי להאמר אחר אשר במקצת כבר פעלו היראות את פעולתן, לפי
| |
| דף 47
| |
| אותו המצב הנמוך הקדום. אמנם כבר הגיע החלק מן האנושיות להתעלות ע"ז,
| |
| שאינו צריך כבר להמון יראות. די ביראה אחת גדולה ואדירה, הכוללת כל,
| |
| יראת ד' אחד. ומכיון שנפתח שער למושכל נצחי בצדק עולמים זה, כבר כל השערים
| |
| שלמעלה מזה הם פתוחים כסדרם. השקפה שלמה ומקפת אינה מניחה את האדם
| |
| להיות שרוי בשפלות, כ"א היא מוליכתו מחיל אל חיל. היראה כ"ז שהיתה פרטית
| |
| ושבורה לא היתה אפשרה כלל להיות מתעלה עילוי עולמי, אבל כיון שהיא כבר
| |
| מאוחדת, ובנויה על עולם מלא, כבר היא יכולה לבא מיראת העונש לידי יראת
| |
| רוממות, יראה של כבוד, של הדר מוסרי ושכלי, של שלמות אין קץ. העולם נתבסם
| |
| עוד יותר בכללו והתחיל להרגיש, שיראת הרוממות היא מצרנית לאהבה, בכלל
| |
| תביעת האהבה נתגדלה בקרבו לפי ערך פיתוחו השכלי והמוסרי. ע"כ החל ג"כ
| |
| המין האנושי בהמון אהבות, היא הרומנתיקה, שאע"פ שצבא וחליפות היו לה
| |
| מ"מ לא תבטל מפעולתה על רוח האדם המבוכר כבר.
| |
| האהבות אמנם שהנן מפוזרות בלא בסיס יסודי, בלא הכרה עליונה מאחדת
| |
| את כל, הנה פועלות לשכלול האדם בשפלותו כאותו הערך שפעלו היראות. אבל לא
| |
| לעד יעמוד האדם על מצבו הנמוך, הוא משליך ג"כ את אלילי האהבה, כשם שהשליך
| |
| את אלילי היראה, ויכיר לכלל הכלל בכללות האהבה העליונה, השלמה והמקפת,
| |
| שישראל מכריזו בעולם : אהבת ד' אחד. ההפרש, שיש בין היראה הנצחית להיראה
| |
| הצריכה להבטל, נמצא ג"כ בין האהבות. היראה השפלה תעקר מלבו של אדם עם
| |
| עקירת כל היראות הפרטיות, שאינן יכולות להיות מתאחדות עם היראה המקפת
| |
| והכללית, ותחתיה תבוא יראת ההוד, המעדנת ומטהרת ומוסיפה עוז וצהלה, והיא
| |
| החומר לאהבה העליונה, שהיא מטבעת את צורתה. גם האהבות יסירו מעליהן
| |
| את הצורה השפלה שלהן, את התכונה של חלישות, של מיעוט מוסר, של חסרון
| |
| דעת וחשבון, אז תופיע אהבת ד' במילואה, בטהרה, בנגהה, המחייה באחדותה
| |
| את כל האהבות הטובות הפרטיות, מוסיפה להן גבורה חן ויופי צדק ומשפט
| |
| ומשרים. זהו כמובן תלוי כל מה שיתברר יותר מקור האהבה העליונה, כל מה
| |
| שיראה ישראל ביותר את כחו המקורי, לא בבגדים שאולים כ"א מכיפיה וממעינו.
| |
| כל מה שהוא בא מצד ההכרה האנושית הכללית אינם שאולים. הם שייכים לנו
| |
| כמו לכל העולם כלו , אבל מה שהאנושיות לא תוכל לתת, אהבה אלקית עליונה,
| |
| קבועה בהיסתוריה של אומה כחוט השני המקיף את כל אשר לה, ראשית גזעה,
| |
| עליותיה וירידותיה, דבר זה לא נמצא באנושיות. האנושיות עוד לא התכשרה לזה,
| |
| היא עדיין בחיתוליה עד שיתיר ישראל את מאסריה. ע"כ הוא צריך לזה דוקא
| |
| כחו המקורי, וזה ימצא לו תמיד, ובזמננו "עומדים דשאים על פתח קרקע" , אור
| |
| ישראל קרוב הוא מאד להגלות, אם נרצה באמת להיות חכמים וצדיקים ובעלי
| |
| תשובה מאהבה נקרב הרבה את קץ גאולתנו, ואת ישועת האנושיות כולה התלויה
| |
| בנו הרבה. הננו עומדים למעלה מכל היאושים, אפילו היותר מגוהצים ונאים הנם
| |
| רק טיח טפל, אפילו "השיבה אל קנט" אינה חובקת אפילו את החלק היותר קטן
| |
| מעוזם של ישראל. אמת הדבר, שמאז מעולם ידענו, ולא הוצרכנו לקנט שיגלה
| |
| לנו רז זה, שכל ההכרות האנושיות הנן סוביקטיביותיחוסיות, זאת היא ה"מלכות"
| |
| דף 48
| |
| בבחינת כלי דלית לה מגרמה כלום , והיא "בית הכנסת" או "ירח" המקבלת
| |
| מאורות, וכל מעשינו, רגשותינו, תפלותינו, הגיונינו, הכל תלוי בזאת, "בזאת אני
| |
| בוטח" . אבל מי שהוא מגזע אלילי, שאבותיו היו יכולים להסיח את דעתם מאלקי
| |
| ישראל, "דקרו לי' אלהאדאלהיא" , יוכל להסיח דעתו ממה שהוא ע"כ יותר רם
| |
| על כל, אע"פ שלפי ערכנו הוא כמי שאינו, שום צורה מושכלת ומטפיסית לא
| |
| נמצא בו, אבל ידענו שאי אפשר אחרת כ"א הכל ממנו, אין אנחנו מדברים ולא
| |
| חושבים אפילו במקור המקורות, אבל במה שאין אנחנו שוללים אותו כבר הכל
| |
| חי וקיים עדי עד. ודעה זו היא גאונם של ישראל היא לעד, אע"פ שסוף כל סוף
| |
| גם זה אינו מתגלה כ"א בשכינה, מה בכך; אני ואין מצטרפים ע"י אותיותיהם . אין
| |
| זה המונותיאיזם השולל את הכשרון המעשי, את החברותיות ואת היופי. המונותיאיזם
| |
| הוא בדוי מלבם של נכרים ו"מתורגם ארמית" שלא בדיוק כלל וכלל, הוא מין
| |
| "א י ן - ס ו ף - מ ו ש ג" - שהוא סותר את עצמו, ע"כ יעלה בתוהו. לא זה הוא
| |
| מקור שם אלקי ישראל, מקור הכל הוא אין-סוף הבלתי-מושג, שהוא מקומו של
| |
| עולם, שרק ע"י רבוי הגוונים המצטבעים אנו יכולים לדבר בו ולהשיגו, ע"י רוב
| |
| המעשה ורוב שלו', ע"י רוב אהבה ורוב גבורה. זה יכול לומר ישראל, הקורא
| |
| "זה אלי ואנוהו", לא המונותיאיסמוס השומם והמדברי של האיסלאם, ולא האפיסה
| |
| של הבודהיות, כ"א ההויה העליונה המשמחת את הכל ומחיה את הכל, ומתגלה
| |
| ע"י הגילוי הסוביקטיבי שבלב כל דורשיו ומשיגיו, "וכל אחד ואחד מראה באצבעו
| |
| הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישעתו" ,
| |
| "אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלקיו".
| |
| לא לקנט נשוב, כ"א לים סוף, לסיני, ולירושלים, לאברהם, למשה, לדוד,
| |
| לרבי עקיבא ולר"ש בן יוחאי, ולכל אהובינו שהם חיינו ומשוש לבנו עדי עד.
| |
| "פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה לאלקינו". "והיה שם מסלול ודרך, ודרך הקודש
| |
| יקרא לה-והלכו גאולים". כל מה שהיותר חכמים והיותר מעולים יכולים הם לחשוב,
| |
| כבר נמצא באוצרנו בצורה יותר שלמה, יותר עליונה, והעיקר יותר אלקית; זה
| |
| הוא ההבדל שבין האפס - והכל. עכשו ב"ה הננו עומדים קרוב אל החוף. הננו
| |
| יכולים לשאת את דגלנו ברמה. הרוח הטהור והקדוש, הנובע מתוך מקורנו,
| |
| הכניע כבר תחתיו בכח את כל העולם המוסרי והמדעי, עד שאין אנחנו צריכים
| |
| עכשו להתעלם מלהכריז את נצחוננו. אמנם כמובן הכרוז הזה לא ישמע בעולם
| |
| כ"א ממקום שהתחיל להיות נשמע, ממקום שיצאה האורה, מהר ציון, אפילו היותר
| |
| חלושי הרוח שבנו חיה יחיו, יקומו יעמדו על רגליהם. עכשו, שכ"כ רחבה וגדלה
| |
| פעולתנו הרוחנית, על קיומנו ועל העולם המלא, מה יוכלו חלושינו להיות נוקפים
| |
| את לבבם, רק באי-היכולת להציג את העבר נגד עיני החושים ההוים. א"כ שמא
| |
| כל החלק הספורי שבתורה, אומרים הם, איננו כ"ו דברי אגדה ולא דברים שבפועל.
| |
| והנה אע"פ שזה הספק עצמו אי אפשר להיות כ"א שאול מגויים, כי מי שמרגיש
| |
| דף 49
| |
| את עצמו לגדל ונולד בתוך הבית הוא מכיר יפה (:ת עסקי הבית, ולא יוכל כלל
| |
| לחשוב על היסתוריה חיה וקיימה של עמו, שהיא כ"כ משולבת, וממודרת ומובלטת,
| |
| שהיא בדאית. אבל אל באף נתהלך גם עם השבויים הללו, שנתרחקו מעל שולחן
| |
| אביהם, ונאמר להם : אחים, אם כדבריכם, - דברי אגדה, שכ"כ הם יכולים לפעול
| |
| לטובה ולברכה, לתקות עולמים ולמוסר השכל, הם כ"כ יקרים ונכבדים עד שהנם
| |
| ממש דברי אלקים חיים, והם ראויים שנל מה שנעוץ בזכרונם יהיה, נשמר בכבוד
| |
| ואהבה רבה. וה לא יספיק להחיות לגמרי בכל המילוי, אבל יספיק לפתח פתח,
| |
| להסיר את הבוז, והשנאה, את המאיסה והבחילה, מכל אשר ליהדות, ג"כ בלבם
| |
| של הבנים הרחוקים. ועם הזרחת המדע הרם והפנימי, והמוסר העליון והמרומם,
| |
| והבירור של משאת הנפש, הגדולה והרוממה, של האומה כולה, ושילובה האמיץ
| |
| עם משאת הנפש העדינה של היותר בחירים שבאנושיות, הם יכניסו את בנינו
| |
| יותר ויותר לפני ולפנים, עד שישובו ויחיו חיי אמת, חיי גדולה גבורה וקדושה.
| |
| כמדומה אני, שאני פטור כבר מלדבר עם כבודו בפרטיות ע"ד התימה של
| |
| האין וע"ד הזרות של התאחדות ההפכים. הכל בא מסבה של הסתכלות ארעית
| |
| בפנים וקבועה בחוץ. המחשבה הישראלית הנשאה לא תסבול כלל אי-התאחדות
| |
| ההפכים, ואיך אפשר שמה שאנו רואים בכל העולם המוחש, שהחיים וכל תכונה
| |
| מסודרת נבנו מקיבוץ והתאמת וההפכים, מחיוב ושלילה, מקור וחום, מזו"נ, ובעולם
| |
| האידיאות שמה יהיה מדבר ציה ושממה, פירוד ורקבון, בלא קישור ויחש, כ"א
| |
| מהומה ומבוכה. ודאי טועים הם אותם שסוברים שאין שם הפכים, שהכל מתגלה
| |
| בגוון אחד. זאת היא דלטניזמוס שכלי. אבל כמה אמת ומבורר הוא, שהפרצופים
| |
| העליונים, שבכל העולם הרוחני, המתגלה בכל הנשמות, שבכל המשיגים, שבכל
| |
| מקום ומדרגה שיש שם נשמה והשגה, הנם מזדווגים ומתאחדים, מתהרמנים ומתקשרים
| |
| כעין עלמא תתאה, וגוונין דלא מתחזיין מתגלים לו ע"י גוונין דמתחזיין . מה טוב
| |
| ומה נעים, מה אמת ומה שמח הוא המשפט האמיץ והגדול הזה, המנחה את האדם
| |
| עלמות. "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך", . הבנה
| |
| פשוטה וישרה, שכל מה שאנו רואים, שומעים ומרגישים, מכל העניניםוק"ו
| |
| מענינים המוסריים והשכליים, וביותר מעניניםהאלקיים, הכל המה בתור מלבושים,
| |
| שמות, שתחתם נמצא תוך עצמי, ליותר קיים ויותר חי ואחדותי, שבזה הכל מתאחד.
| |
| כל ההשכלות שלנו הנן צדדים אחדים מהצורה הפנימית, המתגלה ע"י הציורים
| |
| הפנימיים בחלקים ידועים, כהתגלות חלק אחד מן הים לעומד בצדו, ודוקא על
| |
| ידי חבור אופקים רבים מתקרבת ההכרה לידי הכל, אע"פ שהם ודאי נראים כסותרים
| |
| זה את זה, זהו אפילו בעולם האוביקטיבי, ומה נאמר עוד בדבר העולם הסוביקטיבי,
| |
| מעלינו להסתכל רק על היופי, ההתאמה וההצטיירות הפנימית, שכיון שאנו יכולים
| |
| לדרוש ולאגד הרי הוא מאוגד והוא מקושר. ורק נמיכות ההשקפה תוכל לתבוע
| |
| לקצץ ולהפריד, או אפילו להרפות מלאחד, גם זאת היא כמו פילוסופיא של עצלנות.
| |
| ואפילו אם בדברינו לא נוכל לפעול הרחבת דעת והגדלת אומץ כ"א אצל
| |
| אותם שעומדים בפנים, שהם גם בלעדנו תמימי לב, ג"כ התועלת גדולה שיהיו
| |
| אנשים בריאים לעצמם וממילא יוכלו להבריא ולעלה ג"כ.
| |
| דף 50
| |
| אילו כתבתי "ספר" הייתי בודאי נכנס בעמקי התוכן של המח, להציע המערכה
| |
| איך אין אנו יכולים להיות מתיראים מכל גדודי הפולמוס של הכפירה, ולא שאין לנו
| |
| מה להתירא כ"א עלינו לשמוח במה שהננו מוכנים להראות שהנטיות הללו עצמן,
| |
| הנראות כמזיקות וסותרות את היסוד הכללי של כל אמונה ודת, אינן כ"א מקרבות
| |
| את העולס לבית אלקי יעקב, שהוא מרום ונשא. כל הכפירות המושכלות אינן
| |
| מתיחסות כ"א לאותו הצד הדמיוני, הנמצא מקושר בטבע לרגשי האמונה, והצד
| |
| הדמיוני הזה מוכרח להיות כלה ואבד, אבל את הדברים הטובים שהוא גורם
| |
| בעולם צריך שיניח בתחילה מושרש קיים ויפה. ומושגים ברורים וחזקים, נקיים
| |
| מכל דמיון מתעה, לא יוכלו להמצא כ"א ע"פ עמק התכנית של האחדות האלקית
| |
| הצרופה, שהיא יסוד מקורם של ישראל. ב"ספר" ודאי צריך לברר את הכל בפרטיות,
| |
| לפי היכולת, לסמן מה המה הרעיונות היסודיים ואיך אפשר לקרוב אליהם, בשלילת
| |
| דמיונות מתעים, ואיך אפשר שעם צירופם יהיו חיים נאמנים ונחמדים ופועלים
| |
| על העולם החי והמצוי בחזקה. אבל ארוך הרבה צריך שיהיה ספר כזה, עם כל
| |
| קיצורו וקימוצו, ולא עוד אלא שכמעט אי אפשר לצאת ידי החובה בספר אחד
| |
| ובדור אחד. ע"כ עיקר המגמה צריכה להיות הרמת קרן חכמת ישראל הפנימית,
| |
| לשאוב אותה מכל מקום שהיא נשאבת, שלא תהיה נאבדת אפילו טפה מבור סיד
| |
| זה. לא רק ספרות מוסר, או מחקר, או פילוסופיא, או קבלה, בעלי צד אחד, כ"א
| |
| הרמת ערך והרחבת דעת על-עליונות המחשבה הישראלית והאנושית משורש
| |
| שרשה, המטפסת ע"ג כל הרעיונות העולמיים, המניעה בחוזק ידה את כל השיטות
| |
| והדתות, בעקריהן, שרשיהן, סעיפיהן וארחותיהן, וסוקרת בבטחה על תמציתן
| |
| ומגמת פניהן, ומערכת אותן כולן במערכה סידורית, ממטה למעלה, עד שהיא
| |
| מוצאת את הפרצוף האנושי הכללי, "ספרא דאדם" , במילואו ויסודו, עד שמאחדת
| |
| את הנגלה עם הנסתר, את העבר עם ההוה, ואת שניהם עם העתיד. ועם כל
| |
| המרחב המתפשט והולך היא באה בבטחה אל אוצר החיים הפרטי של ישראל, ששם
| |
| היא מוצאת כל, כל גרעיני הצמיחה לאושר ולחיים, עד שאינה צריכה להמית מאומה,
| |
| היא מהפכת את הכל לאור, חשיכאלנהורא, ומרירו למתיקא, זאת התורה חתים רב
| |
| מתיבתא בהיכלא דמשיחא )בהק' הזוהר(. אבל אנכי רק מאמרים כתבתי, רק
| |
| הערות קלות, דלות וקטנות, שיועילו רק להעיר לב חכמים אנשי סגולה, והתעוררות
| |
| הלב תביא את פריה, היא צריכה להיות מתחלת בהכרזתה הכבירה דוקא באר"י. זאת
| |
| היא משאת נפשי ותקותי. והטוב שבמטריאליזמוסההיסתורי יעמוד בעצמו לימיננו,
| |
| כשנברר בבטחה איך שאי אפשר שתתקיים כשיטה קבועה, ישנה או מחודשת, עם
| |
| כל ענפיה ושריגיה, כ"א צריכה היא זימור וניכוש, צירוף וזיכוך, והחלק הטוב
| |
| שבה יהיה לעולם, ככל טוב, מתאים עם אורם של ישראל, עוזם ונצחם.
| |
| צדק עולמים, שאנו אומרים ומשננים אותו, הוא גבוה באין ערוך מאותה
| |
| התכונה המוגבלת של הליברליזם, - יליד רעיון אנושי של רגע היסתורי מתנועע, -
| |
| והוא איננו זקוק למורך לב ושבר רוח, כ"א הוא חי עם ההגיון הקר שבמח כמו עם
| |
| הרגש החם שבלב, ועם ההכללה האנושית כולה כמו עם הלאומיות הפרטית ועם
| |
| המשפחה והאיש. ע"כ גם אנכי הנני אומר ככבודו, שניצוץ תקוה, ורק ניצוץ,
| |
| דף 51
| |
| נשקף הוא לנו בתוך האפלה הגדולה שאנו שרויים בה, אבל יודעים ומשיגים אנו
| |
| בבטחה, שהאור כבר היה. "יהי אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור, אור שכבר היה"
| |
| )מד"ר(, והאור נמצא הוא בפועל באוצרנו, ע"כ אין אנו נקופים כלל ממה שאין
| |
| מתגלה לעינינו עכשו כ"א רק ניצוץ, בטוחים אנחנו כי ע"י הניצוץ הזה בא
| |
| נבא למצא אור גדול, לבת שלהבת יה, "עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער".
| |
| וע"ד סמיכות הנקודות של המחשבה העליונה ברום עזה עם היותר דלה
| |
| וקטנה, שיש סמוכים להכפירה מהמושג הפרשה ביותר הקדום מכל מושג דת האלקות.
| |
| ודאי כן הוא התוכן, שכל מושג מוגדר כבר קלוש הוא ועמום במקצת, כבר
| |
| האור האין-סופי בלתי מוכשר להתגלות בו ברום טהרו. ע"כ כל הציורים שמהם
| |
| נולדו ונצטיירו השמות האלקיים, הנם ע"כ מועבים ומוגבלים במקצת, שעי"ז
| |
| הנם נושאים בתוכם איזו הקטנה, שבתגבורת החיים המושלמים הולך האור ושוטף
| |
| ע"פ כל הציורים, ומאותו המושג המוגבל לא ישאר מצורתו הישנה, מאותיותיו
| |
| המובלטות, כ"א ציורו הפנימי העמוק מכל אות ונקודה שלו. מקביל הוא הציור
| |
| לא רק הפראי כ"א אפילו הבהמי, שרק הסוביקטיביות של החיים נמצא בו, וזולת
| |
| זה הוא ערום מכל בנין ציורי, וע"כ הוא חפשי מכל חושך והגבלה. א"כ זה הוא
| |
| דוקא בנוי על יסוד אור תורת אמת, המתגלה בעזה באומה יחד דוקא עם המסורת
| |
| הגלויה והמסותרת, עם חדרי האגדה וחביון הדרש והמשל, שהתורה מתחלת בב'
| |
| ולא בא' , בחכמה ולא בכתר , במערכה השניה של המחשבה הכוללת האלקית, ולא
| |
| הראשונה המתעלה מכל ספר וסיפור. אבל כאן הוא הוא האור והשלמות, המציאות
| |
| וההויות האדירה, שמתוך שאין לנו אפילו הגה של רעיון לאחד מתנאי הוייתה,
| |
| היא מבהקת אותנו בחשכה, והננו מאושרים להגיד בבירור, שהכשרון היותר פנימי
| |
| שלנו מתיצב על בסיסו ותקפו דוקא ע"י מערכת זוהר התעלומה, המחיה ומאדרת,
| |
| שכל דת וכל מוסר, שכל שלו' וכל עונג, כל דעה וחכמה, כל חק ומשפט, כל טבע
| |
| ומשטר, כל מסודר וכל מדולג, רק מניצוצות האורה המוצצים מתוך מחשך הנוגה
| |
| הנם זורחים. והכל מעיד על מקור אורה ועל יסוד חיים, שאין לנו עסק שכלי עמו
| |
| רק בערך מה שמישב את רוחנו ומתמם את סדרי חיינו, הפרטיים והכלליים, ביחד
| |
| עם האופק המתגלה לנו לפי רוממות התרבות בכל דור ודור. ובודאי הננו מציצים
| |
| תמיד גם בחיי המוסר לרוממות נשגבה שהיא למעלה מכל חק ומשפט, שהם אינם
| |
| כ"א לבושי האושר, אבל סדרי החיים העתידים ודאי עומדים הם להתמם בעצמם,
| |
| ומצות בטלות לע"ל , אבל זה פועל על מעמד היהדות המעשית שבהוה, כמה
| |
| שפועל על הבירזה, למשל, הרעיון של כביית השמש עם שיטתה כולה, העתידה
| |
| באחרית הימים ע"פ הציורים של לימודי המציאות החדשים. "וחפרה הלבנה ובושה
| |
| החמה". "ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול". אבל הרוח-החיים, התוך, הנצח והעז
| |
| בתוכיות מציאותו, לעד יעמוד, "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא
| |
| יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם ואלקיך לתפארתך".
| |
| כמה פעמים העירותי, שיחידים מכל עם ולשון תמיד הננו מוצאים בתכלית
| |
| דף 52
| |
| המעלה, אפילו בירודות שבאומות. מעשי כנען גרועים היו מכל האומות ע"פ חז"ל ,
| |
| ומכל מקום יחשו לאיוב מציאות ביניהם . די לנו מציור אגדה כזאת השקפה של
| |
| האפשרות ליחידים נעלים להמצא גם באומה היותר חשוכה. ולמה זה יתמה כבודו
| |
| מיחידי הזמן שבאומות, היונקים ביחוד עכשו הרבה מהתנ"ך בעצם טהרו יותר
| |
| מההוספה האלילית שנטפלה עליו ע"י הנצרות. וביחוד לא על השורש היסודי
| |
| דברינו מוסבים, שסוף כל סוף עמד על בסיס עברי, רק על הירידה המזוהמת שהיה
| |
| עלול בתחילה ושע"כ ירד אליה ע"י השפעתם של העמים שהם אליליים לפי
| |
| תכונתם, וע"ז מוכיחים מעשיהם הנאים ביחושם לצדק וליושר האנושי אליבא דכל
| |
| הדעות. ואיזה יחס יש לזה עם משאת הנפש של החסידים היחידים ? העלמה
| |
| כזאת שחושדני כבודו בה, נאמר עלי' בצדק "יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו" .
| |
| גם זאת היא הפרזה גדולה מצדו של כת"ר, שבחקרי הדת הננו עומדים
| |
| למטה מכל עם. חוקרי דת מצוינים באמת בחכמתם ובחסידותם, שרק הם יכולים
| |
| להיות חוקרי דת וחכמים אלקיים, הנם מעטים מאד בעולם, ובמספר המועט הנמצא
| |
| יש לנו חלק הגון כפי ערכנו. אם נהיה מתפתים לאמר, שרק זאת היא חכמה וחקירה
| |
| מה שנאמר בסגנונם של חכמי העמים דוקא, אז יהיה המספר של חוקרי הדת שלנו
| |
| מועט. אבל כ"ז היא חולשה נפשית, הדברים צריכים להשקל ע"פ סגנונם מפנימיותם,
| |
| לא ע"פ שטחיותם וברק לשונם. ואם גם נחדור לסוף עמקן של המחשבות האלקיות
| |
| המוסריות, הנאמרות בכל המון ספרינו, לא נבוש לדבר את אויבים בשער, ונוכל
| |
| להציג שדרה שלמה של חוקרי דת ויודעי דת אלקיים משלנו, אולי בשורה יותר
| |
| גדולה משאר העמים. ואם גם תמצא איזה פחתת וגרעון לפי הערך, הלא נוכל
| |
| לשקול את מנת צרותינו ופיזור נפשנו, עוני ודלות, גלות ומחשכים, שהננו שרויים בהם,
| |
| ותגרת יד הרשעה, הרועצת והרוצצת אותנו זה דור דורים. כשכל אלה יהיו נשקלים
| |
| בכף נוכל להתגאות במחקרי דת נגד כל העולם כולו. בכ"ז הנני אומר ג"כ, שבדורנו,
| |
| ואולי גם מעט מזה לפניו, ואיזה דורות בדילוג, שלא נוכל לסמנם בדיוק, ירד
| |
| הרבה כח הלימוד של עמקה של תורה מצד העיוני, שהיא אמתת חכמת הדת.
| |
| ועתה נוגע הדבר עד נפש האומה, ע"כ אנחנו חייבים לעורר בזה הרבה מאד.
| |
| ואשרי חלקנו אם נוכל לקבוע באה"ק מוסד קבוע, ישיבה מיוחדת, תחכמוני,
| |
| ללימודי חכמת דתנו הק', שבה יכנס כל מה שהוא נוגע ללימוד הדעות והאמונות,
| |
| במובן רחב מאד, לתורה ולמוסר. כמובן לא יוכל להפרד מהלימוד המעשי המסודר,
| |
| כי זאת העצה של הנחת הצד המעשי שבתורה, כדי לפייס את הרחוקים, היא כבר
| |
| נתבררה שאינה מצלחת כלל. עלינו לחבב בדברי אמת וצדק, מה שיש עמנו די,
| |
| את החן והנעם, את התפארת וההוד, שיש בצד המעשי שבתורה, כשם שעלינו
| |
| לברר את האמת והצדק, שבצדה העיוני. וביותר עלינו להסתכל על היחש הלאומי,
| |
| שהוא חובק בקרבו את רוב המצות השמעיות. כמובן כדי להנצל מאותו השפל
| |
| המוסרי, שסתם לאומיות יכולה לגרר עמה, צריכים אנחנו תמיד לכוין את דבר
| |
| החטיבה המיוחדת שלנו, את הלאומיות הישראלית בצורתה האלקית, "וקראו להם
| |
| עם הקודש גאולי ד'", שעל ידה יתאחד הכח המוסרי, החברותי, הלאומי והדתי,
| |
| דף 53
| |
| לכח אחד, כמו שהוא באמת ברוממות אצילותיו. ואז ממילא יתפשט יפה למרחביו
| |
| הקוסמופוליטיים לפי תכונתו וערכו, ויניח ג"כ מקום רחב לחופש יתר הצדדים שבחיים
| |
| העממיים, מה שאינם יכולים לפי ההשקפה החיצונה הפתאומית להיות נכללים
| |
| במגמה הכללית, למען יהיו החיים חפשיים, ולא כ"כ "רציניים" וכבדים, ובחפשם
| |
| ישובו אל המגמה העליונה של השלמתם הזמנית, כשם שהם שבים ברציניותם
| |
| אל ההשלמה הנצחית, בין ההיסתורית בין האידיאלית, וממילא שוב ע"פ האמת
| |
| אין כאן דבר יוצא ומפורד, וההשקפה האחדותית מרתקת את כל ברתוק אהבה
| |
| וחופש נעים.
| |
| כללו של דבר, יסוד ישיבה קטנה לע"ע בכמותה, ובלתי ניכרת כמעט
| |
| בפורמליותה, באה"ק ללימודי התורה הפנימיים, בצירוף המכשירים הדרושים לזה
| |
| להרחבת הדעת והארת החיים, דבר זה הוא פתח תקוה לישראל ממש כערך יסוד
| |
| הרעיון של כללות חבת ציון לכל תכונותיה, שבכללותה הננו רואים חזות רב,
| |
| ביותר אנחנו עדי הראיה העומדים על אדמת ארץ אבות. - יתכן הדבר, שצריכה
| |
| להיות ההתחלה הצדדית הזאת דוקא לא מירושלים, ירושלים הלכה עם ישראל
| |
| ג"כ בגולה, אבל הארץ נשתכחה, והתשועה הראשית מבטחת זכירת הארץ בכללה,
| |
| "והארץ אזכור", ממילא תתרומם ירושלים בראש לכל. "והושיע ד' את אהלי
| |
| יהודה בראשונה למען לא תגדל תפארת בית דוד ותפארת יושב ירושלים על
| |
| יהודה", אח"כ הוא אומר "ביום ההוא יגן ד' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם
| |
| ביום ההוא כדוד, ובית דוד כאלקים כמלאך ד' לפניהם" )זכריה י"ב(. מתאים
| |
| לההצמחההאטית של קרן ישועה חמרית, לאה"ק, הצפונה בחיק הישוב החדש,
| |
| צריך להיות צמיחה רוחנית, שאח"כ תופיע באור גדול ותזרח על ציון ועל מקראיה,
| |
| לאוהבי שם אלקי יעקב, הבוחרים בנחלת יעקב, ראויים דברים אלה להיות לרוח
| |
| חיים ושמחת כליות ולב.
| |
| הנני מוכרח לקצר. ואומר שלו' וברכה, כנה"ר ונפש ידידו דוש"תבאה"ר,
| |
| הק' אברהם יצחק הכהן קוק הנ"ל
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |