|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קעט |אגרות הראיה-|אגרת|קעט|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ז' טבת תרס"ט.
| |
| אח יקר ואהוב הר"ש שי', שלו' וברכה,
| |
| זה ימים מספר ששמחתני בהערותיך על מגילת תענית. חשבתי כמה פעמים למלא
| |
| חפצך לדבר עליהן עמך, ולא עלתה בידי מפני הטרדות המעשיות והעיוניות. אמנם
| |
| רגשי האחוה תבעוני זה כמה לכתב אליך, כי יותר מדאי עצרתים בחבי. אבל לא
| |
| אלה המה הרגשות הטובים הראשונים, שהמצב גורם לעצור אותם בלב פנימה,
| |
| ועינינו צפויות תמיד לימים הטובים אשר יאמר לאסורים צאו.
| |
| דף 234
| |
| בהערה הראשונה ע"ד הגימ'<ref>כיוון ערך המספר של "אלין יומיא דלא להתענא בהון" שבתחלת מגילת תענית, שהוא ב"גימטריא" "רבי חנניה בן חזקי' בן גרון", -שהיא בהוספת התאר "רבי" ובהשמטת אות ההא מחזקיה</ref>, תמהתי על ישר לב כמוך שתדקדק בכמו
| |
| אלה. הנח להם לבעלי הרשומות, ידרשו כחפצם. אם יש אדם אחד שמוצא טעם
| |
| בכמו אלה, כבר הדיו והנייר שוים ע"ז. וכבר אמרתי וכתבתי, שבמחשבה הגבוהה
| |
| לא נמצא שום פגישה מקרית, ע"כ מחשבה של מספר גימ', באיזה צורה ודוחק
| |
| שיהי', עם מחשבה של מחבר, אמיתי או מוסכם, יש להן תמיד איזה יחש מסודר,
| |
| ויחש זה נותן הוא את ערכו לגרגרים כאלה. אבל כמובן אין מקום לכל דקדוק
| |
| ופלפול בזה, ואם אחד רוצה לומר רבי חנני', מפני שבדורות המאוחרים כבר הורגלו
| |
| בכך, ולכוין ע"ז גימ', אין מזחיחין אותו. ולעולם אין רמזים תלויים בכונת המחברים,
| |
| כ"א ביחש של השכל הכללי הפועל את הדבריות וסולל לה את מסילתה. ועי'
| |
| אדר"נ<ref>פ"א מ"ו</ref> שאין חוה קוראה לאדה"ר אלא רבי, ואם אדם קדמאה יכול להיות רבי
| |
| באגדה ק"ו שחנני' בן חזקי' ב"ג יכול להיות רבי בגימ', שהיא באמת אחת מדרכי
| |
| האגדה, שהם מאירים את העינים למי שמשכיל את מהלכם ומחשיכים את האור
| |
| למי שאינו יודע את דרך רוחם. וכן כשיש איזה צד של מוסר לכתב לפעמים חזקי'
| |
| מפני כבוד השם, רשאים כבר לרמוז גם זה בגימ'.
| |
| וע"ד טעם לתרומת הלשכה<ref>אח"כ שם במגילת-תענית, שקורבנות תמידים באים '''מתרומת''' הלשכה</ref>, אין צריך ע"ז שום פלפול כי הלא צריך חלק
| |
| מן הלשכה לצורך הוצאה, ובאיזה אופן שילקח זהו הרמתם. ואם באנו לתן טעמים
| |
| למה ישנם דברים הבאים מתרומת הלשכה ודברים הבאים משירי הלשכה<ref>שקלים פ"ד</ref>, זהו ענין
| |
| אחר, ופשוט שמה שהוא שייך יותר למקדש נתנו ע"ז מעיקר התרומה, וישנם
| |
| דברים שאין קפידא כלל אם היו באים מיחידים ומ"מ היו באים מתרומת הלשכה
| |
| כפי חבתם, כמו מגיהי ספרים<ref>כתובות קו</ref>. ויסוד שם תרומה נראה שבא להשוות עם תרומת
| |
| דגן, שכמו שהטבל מעורב בו התרומה, ונקרא עשה"כ "דמעך"<ref>שמות כב כח, תמורה ד</ref> מלשון דמוע ועירוב,
| |
| וע"י ההרמה נחשב כאילו מכל חלק וחלק לוקח חלק הקדושה וע"כ נעשה הוא כולו
| |
| חול ושיריים, כמו-כן התרומה עושה כאילו נלקח מכאו"א מהשקלים לצרכים היותר
| |
| מקודשים, והעיקר לקרבנות הציבור. ובענין מסירה לציבור דנשים ועבו"ק הדברים
| |
| יגעים, וכבר עמדו עליהן בעלי תריסין, עי' מל"מ בשקלים<ref>פ"ד</ref> ובכלי המקדש<ref>פ"ח ה"ז</ref>.
| |
| ולע"ד בדיעבד אין חוששין, אבל לכתחילה ראוי לחוש שמא לא ימסור יפה יפה.
| |
| גם יש חילוק בין דבר המעורב כמו שקל אחד בשקלים הרבה, שמה"ת בטל ברוב,
| |
| וכ"כ בשעה"מ<ref>ה' שקלים שם</ref>, אלא שמקשים ע"ז דקיי"ל ממונא לא בטל, ולא ק"מ דמ"מ יש
| |
| לבעל הממון רק חלק קטן בקרבן זה, אלא שיש איסור מה שאינו של ציבור זה
| |
| החלק, וזה האיסור איננו ממונא כ"א איסורא ובטל. אבל בשומרי ספיחין<ref>שקלים פ"ד מ"א, בבא מציעא קיח</ref>, שהי' כולו
| |
| שלהם, יש לחוש יותר. וכ"ז שייך רק לענין מי שאינו מחויב לשקול, וביחוד בקטנים
| |
| יש אומרים שצריך עכ"פ שיגיע לעונת הפעוטות, שמתנתו מתנה במטלטלין<ref>ע' גיטין נט</ref>, וי"ל
| |
| דף 235
| |
| ע"ז הפקר ב"ד, וכבר כתבו ע"ז האחרונים ואין לי אפשרות כעת להאריך בדבריהם,
| |
| אבל מי שמחוייב ושוקל א"צ כלל מסירתו לציבור, שהתורה מסרה בע"כ ותדע
| |
| שהרי ממשכנין אותו אפי' בע"כ<ref>שם פ"א מ"ג</ref>, וע"ז לא מצינו אפי' שיהי' צריך לומר רוצה אני,
| |
| אע"פ שמצינו זה בחייבי קרבנות שכופין אותו<ref>ראש השנה ו</ref>, משום שכיון שחייבה תורה לשקול
| |
| היינו ענין הציבור שמתיחדים בחובתם הכללית, ע"כ לא שייך כלל לחלק בזה בין
| |
| תרומת הלשכה לשירי'. ואתה ערבת יחד שני הענינים של חובה ושל שוקל מעצמו,
| |
| והם מחולקים באמת, ולדינא החייבים א"צ כלל מסירתם והפטורים עיקר טעמא
| |
| הוא משום שבטלים ברוב, ע"כ ל"ח כ"כ שמא לא ימסרו יפה יפה. ואולי יזכני ד'
| |
| עוד לברר סוגיא זו בבירור מבאר, כי הדברים יגעים בה בקדמאי ובתראי.
| |
| וענין מסירה יפה יפה הוא, שיש מוסר לציבור שכאו"א מהציבור יהי' לו
| |
| בזה חלק וזכות, ונמצא שגם הוא יש לו זכות בה בתור יחידי מהציבור, אבל אין
| |
| זה עיקר ענין הציבור, שיסוד דבר של ציבור וקרבנות ציבור הוא שיחיד בתור
| |
| יחיד אין לו בזה כלום כ"א דוקא כלל הציבור, וע"ז צריך באמת דעה, ונאמר על
| |
| קנין הצריך שכל: "שאני זקן דידע לאקנויי", בפ"ב דגיטין<ref>ד' כא</ref>, וכש"כ דבר דק ועיוני
| |
| כזה. וי"ל לפ"ז, שלמסירה פשוטה, שמוסר ברשות הציבור בתור שכולם שותפים,
| |
| לזה א"צ כ"כ דעה יתירה, ואין חוששין שלא ימסור בכה"ג, אלא עיקר הדבר שחוששין
| |
| הוא שמא לא ימסור כעין המסירה המוחלטת, שהיחיד נתרוקן ממנה לגמרי. ולפ"ז
| |
| אין כאן קושיא דממונא לא בטל, משום שכיון שמסר לציבור אפילו מסירה פשוטה
| |
| ג"כ אזיל לו כח ממונו הפרטי, וחלקו היחידי הרי גם בכללות הציבור נמצא הוא,
| |
| אלא שיש חילוק בצורת הקני', וזהו ענין של רוחניות של מצוה ושל איסור, ושייך
| |
| בו ביטול ברוב.
| |
| על יתר הערותיך אין לי פנאי, מפני קדושת הש"ק הקרוב, להעיר אפילו
| |
| במקצת, ואת כבודך הסליחה.
| |
| חזק ואמץ, אח יקר, והי' ד' בעזרך לקבע עתים, להגדיל תורה ולהאדירה,
| |
| ונראה בישועת ד' על עמו ונחלתו ורוממות קרן ישראל על חבל נחלתנו במהרה
| |
| בימינו בקרוב, כנה"י ונפש אחיך דוש"ה קשור באהבתך.
| |
| אברהם יצחק הכהן קוק
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |