|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת לב |אגרות הראיה-|אגרת|לב||}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו תוב"א, ט"ז שבט תרס"ו.
| |
| בני יקירי ומחמד נפשי ולבבי שליט"א.
| |
| שמחתני בדבריך הנעימים ונחמדים, ולוא לא הייתי מוטרד כעת הרבה הי'
| |
| ראוי להאריך בכל דבריך הקצרים, להראותך הנסיון איך מרחיבים רעיונות נכונים
| |
| מעמק הנפש הישרה, לאפוקי מאותם הסוברים שכל השלמות תלוי' בלעיטה של כמה
| |
| וכמה שפות. ההכרה האמיתית היא מתבררת לאדם לפי אותה המדה שהוא עומד
| |
| על יסוד היושר הפנימי שלו, שאדם מישראל ימצא אותו לפי אותה המדה, שאורה
| |
| של תורה במעשה ובעיון התרחבה בלבבו, ולפי הערך שהמדות הטובות נקבעו
| |
| עמוק בנפשו, ואז ממילא יהי' מלא ענג ונועם מזיו עליון, ועל ד' ועל טובו יתענג
| |
| בשבע שמחות, בשלות השקט וחדוה פנימית, מלאה בטחון ועצמה. ויבטחו בך
| |
| יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'. וכשהיסוד הפנימי הוא ממולא בלשד חיי אמת
| |
| וצדק, אז כל מה שמתלקט אל קרבו מן החוץ מיד מתברר, והחלקים הרעים, שהם
| |
| כמו סיגים, נדחים בתוקף כח החיים הפנימיים, ונשאר הזך והטהור, הנלקט מכל דבר
| |
| דף 30
| |
| וענין, שהוא נמצא אפילו בעמקי החושך, שאי-אפשר כלל שלא יאירו גם שמה
| |
| איזה ניצוצי אורה. "שאול ואבדון נגד ד' אף כי לבות בני אדם" [משלי]<ref>ט"ו י"א</ref>. אמנם
| |
| מפני שהאדם ראוי שישתוקק להיטיב מטובו לזולתו, לעמו ולכלל האדם כפי היכולת,
| |
| מצד ההשפעה ודאי כל מה שיתוסף לו יד ושם בשפות וסגנונים שונים ירבה כח
| |
| הסברתו והשפעתו, וכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתחלק לשבעים לשון,
| |
| ד' אלקים יתן אמר המבשרות צבא רב [שבת]<ref>דף פ"ח</ref>. אבל מי שחושב, שעל חשבון
| |
| הבירור השכלי, שהוא היסוד העצמי, יכניס את ההשלמה הבלשנית, עד שממנה יבנה
| |
| בנין לאומה ולאדם, הרי זה ממעט את הדמות השכלית ממטבע שלו. והשם הוא
| |
| התחלת הלשון, "ויקרא האדם שמות", והנפילים, שנפלו ושהפילו את העולם [מדרש],
| |
| "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם", שהביאו שממון לעולם [שם]. "אשר אמרו
| |
| ללשוננו נגביר, שפתינו אתנו, מי אדון לנו". ורוח ד' למלא את כל מחשכי העולם
| |
| אורה הופיעה על בחיר המין האנושי, שקרא את עצמו ערל שפתים, כבד פה וכבד
| |
| לשון. וכן הדבר הולך ג"כ בדור היותר מאוחר, במי שמתדבק לשתות ממים הנאמנים,
| |
| שמשם יצא אדון הנביאים, "כי מן המים משיתיהו". ולא במי שהוא חמוש בכלי נשק
| |
| כבדים אנו צריכים להכות את הפלשתי הערל, - ערל בשר או ערל לב -,
| |
| המחרף מערכות אלקים חיים ומערכות ישראל, כי לפעמים יאמר דוד הקטן "כי
| |
| לא נסיתי באלה", כשירצה שאול להלביש אותו מדיו, כ"א בחמשה חלוקי אבנים
| |
| מן הנחל, שמשימם בילקוט הרועים, בקלע ובאבן, חמשה חומשי תורה וחמש תיבות,
| |
| ש"י ד' אלקינו ד', שהם מתכנסים בתיבת אחד ע"י הרועים, המתלקטים כולם בכל
| |
| דור ודור, לבאר ולהסביר עומק חכמת דעת ד' אחד ואורה של תורה, בצירוף קטן
| |
| של סגנון נהוג בתכסיסי מלחמה, כקלע ואבן, אע"פ שאינו דומה כלל לקובע נחשת
| |
| ושריון קשקשים של גלית, לא לחרבו ולא לעץ-חניתו, שהוא כמנור אורגים, ולא
| |
| לחוצפתו של נושא הצינה שלפניו, מ"מ הלא הוא בא בחרב ובחנית, ודוד בא
| |
| אליו בשם ד' אלקי מערכות ישראל אשר חרף, ע"כ תטבע האבן במצחת הנחשת
| |
| של מצח אשה זונה, ואח"כ תהי גם חרבו של גלית ביד דוד [תוכן רמזים מתיקוני
| |
| זוהר<ref>תיקון כ"א</ref>]. והדוגמא נוהגת מאד בדור זה של עקבא דמשיחא, אשר חרפו אויביך ד'
| |
| אשר חרפו עקבות משיחך, ברוך ד' לעולם או"א.
| |
| כתוב נא בני יקירי מכל פרטי פרטיות שלך, כאשר עשית זה כבר, בזה
| |
| תשמחני מאד.
| |
| מפני הטרדא אקצר ואומר שלו' וברכה לך ולכל אשר לך, צלח ורכב חזק
| |
| ואמץ בתורה, ויראת ד' ברה וטהורה, צהלת רוח ושמחת לבב, במדות טובות ומעלות
| |
| יקרות, יהיו תמיד בחבלך ותהי' לאיש מצליח בעזה"י, כנפשך היפה ונפש אביך
| |
| מצפה אשרך בכל לב,
| |
| אברהם יצחק ה"ק
| |
| דף 31
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |