|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת כ |אגרות הראיה-|אגרת|כ|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| )להרר"מ ד"ר זיידל שליט"א(
| |
| אשר שאלת ע"ד לשוני במכה"ג , שאיני דורש שום שלטון על הדעות,
| |
| אם הוא מפני ההכרח או שכן הוא ג"כ ע"פ דין תורה.
| |
| הנה בלשוני לא נמצא מקום לשאלה, שאמרתי "מפני שהוא בימינו דבר
| |
| שאינו נשמע". ממוצא דבר הרינו למדים, שאם היה נשמע היה מקום לדרישה כזאת.
| |
| אלא שהענין תלוי בהרים גדולים של עיונים שצריך לבאר הגדר שלו. ומפני שא"א
| |
| לי להאריך ארשום בקצרה, ואקוה שיספיק לנבון שכמותך.
| |
| דע שהסברא הישרה היא לעולם יסוד גדול בדין, וזהו בין בדינים מעשיים
| |
| בין בדינים עיוניים. ע"כ לעולם אנחנו צריכים להגיע למרכז היושר, ואם תראה
| |
| לנו סתירה בין אמת לאמת, ע"כ יש כאן דבר המכריע, חה מקום של למוד חדש.
| |
| ע"כ נראה בענין ההלכה של חופש הדעות, שהיא מתאמת בזמן הזה לרוב בעלי
| |
| הדעות שבעולם, עד היכן יגיעו גבוליה ע"פ השכל. שמא תאמר שאין לה גבול,
| |
| לא תוכל כלל לומר כן. האחד שאין לנו אפילו מדה אחת בעולם שלא תהי' הקצוניות
| |
| מזיקתה, ועוד טבע הענין מחייב שיש גבול לחופש הדעות, שאם לא יהי' שום
| |
| גבול, כ"א יפרק עול כל מוסר מוסכם, עד שיגיע בבינתו הפרטית לסוף הדעה על
| |
| מה הוא עומד, ואז תמלא הארץ נבלה, וצמצום גמור בין הדעות והמעשים א"א
| |
| כלל לעשות, מפני שהמעטרם נגררים בע"כ ברב או במעט אחרי הדעות, א"כ למשל
| |
| שיסכים אדם בלבבו שאין שום עול ברציחה הוא ודאי חטא, שאם ההסכמה הזאת
| |
| תפריח יהרס קיום העולם, וכן כיו"ב. ע"כ אנו למדים שיש גבול לחופש הדעות,
| |
| אלא הדבר הקשה הוא צמצום הגבול. ומסתבר שאין הצמצום יכול להיות שוה
| |
| ממש בין כל חברה אנושית, כי למשל ההסכמה הגמורה בלב שאין שום הפסד
| |
| ללכת ערום בשוק, למי שמסכים כן, וטוען שיתנהגו כן בפועל, הוא חטא אצלנו,
| |
| וראוי להיות חטא, ואיננו חטא אצל הפראים שבאיי גוויניא, למשל. וכיון שע"כ
| |
| יש הפרש בין חברה לחברה, לא יעמוד ההפרש על מקום אחד, רק יהי' הולך
| |
| ומתחלק לפי רבוי התנאים. וביחש לאמונה יש הפרש גדול בזה בין ישראל לעמים.
| |
| דף 20
| |
| אם היה שום עם בעולם, שעיקר הוייתו בתור עם וקיומו יוה' תלוי באיזו דעה, אז
| |
| היתה רשות גמורה וגם חובה שביחש לזאת הדעה לא ימצא בקרבו חופש-הדעות.
| |
| כי אין זה חופש כ"א עצלות מהגן על עצמה, בשביל איזו נטיה של גירוי עצבים
| |
| מאנשים פרטיים. אמנם לפעמים ימצאו יחידים, שיוכלו למרוד באומתם, כשימצאו
| |
| שאותה הדעה, המאגדת ומקיימת את אומתם, היא מזקת לכלל האנושיות, ע"כ
| |
| יפקירו את האומה בשביל האמת. אבל כ"ז שתהי' הדעה המחזקת את אומתם
| |
| דעה בלתי מפסדת כלל, וק"ו כשתהי' עוד דעה מועלת חוץ לגבולה, ולגוף האומה
| |
| תהיה יסוד חייה, אז אין שום מקום לסבלנות, והסבלן בזה ראוי לבזיון פנימי
| |
| מכל האומה וגם מכל האדם. ע"כ כאשר אין עוד אומה בעולם, שההודעה של
| |
| שם השי"ת בעולם, בתור אלהי עולם, שומר הברית והחסד וכל ארחות הצדק,
| |
| שהם מדותיו של הקב"ה, יהיה יסוד חייה הלאומיים, ותנאי מיוחד בתקומתה על ארצה
| |
| וכוננות ממשלתה. וע"כ יש בה תנאים כאלה שאינה יכולה להתקיים מבלעדי הדעות
| |
| הגדולות הללו, וכל גדולה שבנפש היא כרוכה עם חסרונות מקבילים לה, ובודאי יש
| |
| לישראל ג"כ חסרונות כאלה המביאים אותם לידי הכרח הגדולה של נשיאת שם ד'
| |
| בתכנם הכללי. ע"כ מי שגורם בדעותיו, ומכש"כ במעשיו, רפיון להדעה
| |
| שמחיה את האומה, הוא פושע לאומי, שהסליחה להם היא אולת. ובכל העולם אין
| |
| לנו דוגמא בזה. אין התוכן הלאומי של כל אומה ולשון שבעולם קשור כלל בטבע
| |
| הוייתם עם דעת שם ד' בקרבה ובעולם, ולא עם כללות שום אמונה. ואם ימצא עם
| |
| בודד, בעל אמונה שפלה, שאמונתו היא לאומית, היא ודאי כל כך קטנה, עד
| |
| שהתפשטותה בעצמה תביא מכשולות לכל האנושיות, וביותר שא"א כלל בעצמו
| |
| להתקיים, א"כ העם ההוא בעצמו עומד הוא לכליון שאין לתבע מיחידיו חובות
| |
| קיומו. זהו יסוד קנאת ד' האמתית, שבעליה ראויים שתנתן להם ברית כהונת
| |
| עולם, בהבדלה בין הקנאות הפחזנית הבאה מחסרון דעה ורפיון כח.
| |
| והנה כדי למלא במעשה את השלטון הלאומי, צריכים שיהיו כחות האומה
| |
| בתכלית השלימות. אמנם למנעו לגמרי ג"כ לא יתכן, כי האופי הרוחני של האומה
| |
| הוא ב"ה תמיד חי, ודוד מלך ישראל חי וקיים . ע"כ זאת היא עצת ד' שהפליא
| |
| עצה, הגדיל תושיה, שכפי אותו המיעוט שכחות האומה מתמעטים, כן יהי' נגרע
| |
| כח היכולת, ומניעת היכולת היא לנו לעדה על חפץ ד', ומניעת החפץ יש לה הרבה
| |
| דרכים, לפעמים מניעה מעשית, כמו יראת מלכות וכיו"ב, ולפעמים מניעה רוחנית,
| |
| שמהם היא ג"כ המצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע . וכשישנן מניעות כאלה הננו
| |
| מרוצים בזה, מפני שאנו מכירים שכך הוא רצון ההשגחה העליונה בעתים כאלה.
| |
| ואך לזה הננו מוצאים בירושלמי , שרשב"י שמח על נטילת הדינים בישראל לשעתם,
| |
| משום דלית אנן חכים מידן,
| |
| זהו מה שנוגע להבנת לשוני.
| |
| ולענין דינא. דע, שאע"פ שאיסור גמור וחולי רע הוא, אפי' מי שמסתפק
| |
| ומהרהר על דברי האמונה השלמה, מ"מ לא מצינו שדנו חז"ל דין אפיקורוס, כ"א
| |
| על הכופר, דהיינו המחליט ההיפך. וההחלטה של ההיפך א"א שתמצא כלל בישראל
| |
| ביו שום אדם שלא יהי' רשע גמור ומשקר במזיד. כי הרשעה היותר גדולה לא
| |
| דף 21
| |
| תוכל כ"א להטיל דופי של ספק לחלושי הדעות, וכיון שכן מי שמעיז פנים לאמר
| |
| שהוא כופר בבירור, הרי הוא רשע מוחלט, שבצדק היה ראוי לדונו בכל הדינים
| |
| המפורשים, ואין כאן טענת לבו אונסו כלל. ואם היתה הכפירה שבדורנו בעלת
| |
| אמת, היתה תמיד טוענת טענת ספק, והיו מבררים לה בנקל ספקותיה, אבל היא משקרת
| |
| בזדון, וטוענת טענת ודאי , בשעה שאפילו ליותר חלושים בדעת א"א כלל שתבא
| |
| כ"א למדת ספק, והרי היא עסוקה ברשע של רדיפה בעזות מצח, ע"כ היא חייבת
| |
| כל הדינים, שבידי אדם ובידי שמים, לפי הערך של המכשלה שהיא עושה. ופרטי
| |
| הדברים מובן שצריכים אריכות גדולה של ספרים רבים לבאר. ודבר זה ברור,
| |
| שמי שבא לידיעה איך שכל המינות, ביחש לישראל, איננה כ"א טענה של ספק
| |
| גרועה, המתלקטת מחסרון ידיעה וחסרון רגש ומעוט מוסר, מיד הוא נעשה שלם
| |
| באמונה ויראת ד' באמת' וכל מה שיהי' יותר דבק בת"ח, דורשי אלהים באמת,
| |
| כן יתעלה מעלה מעלה, להיות ממולא באמונה של חסן חכמת ודעת. "כל כלי יוצר
| |
| עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם
| |
| מאתי אמר ד'".
| |
| )עה"ק יפו ת"ו, י' סיון תרס"ה(.
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |